כל אדם שאינו מכיר את האל הוא אדם המתנגד לאל
להבין את מטרת עבודתו של האל, את התוצאה שעבודתו משיגה באדם, ומה בדיוק כוונותיו כלפי האדם – זה מה שכל אדם הנוהה אחר האל צריך להשיג. כיום, הידע על עבודתו של האל הוא בדיוק מה שחסר לכל בני האדם. מעשיו של האל בקרב בני האדם, עבודתו במלואה, ומה בדיוק כוונותיו כלפי האדם, מבריאת העולם ועד ימינו – את הדברים האלה האדם אינו יודע ואינו מבין. חוסר זה ניכר לא רק בעולם הדתי כולו, אלא גם בקרב כל המאמינים באל. ביום שבו תחזה באל באמת, כשתעריך באמת את חוכמתו, כשתחזה בכל מעשיו של האל, כשתכיר את מהותו ותכונותיו של האל – כשתראה את השפע שלו, חוכמתו, פלאיו וכל מה שהוא עשה בקרב בני האדם – אז אמונתך באל תגיע לכדי הצלחה. כאשר נאמר על האל שהוא כולל-הכול ושופע-כול, באיזה אופן בדיוק הוא כולל-הכול, ובאיזה אופן הוא שופע-כול? אם אינך מבין זאת, אינך יכול להיחשב כמאמין באל. מדוע אני אומר שאנשי העולם הדתי אינם מאמינים באל אלא עושי רע, בני מינם של השדים? כשאני אומר שהם עושי רע, זה מפני שהם אינם מבינים את כוונות האל ואינם מסוגלים לראות את חוכמתו. האל לעולם אינו מגלה להם את עבודתו. הם עיוורים; הם אינם יכולים לראות את מעשי האל, האל נטש אותם, ואין להם כלל את דאגתו והגנתו של האל, שלא לדבר על עבודתה של רוח הקודש. כל מי שאין בו את עבודת האל הוא עושה רע ומתנגד לאל. המתנגדים לאל שעליהם אני מדבר הם אלה שאינם מכירים את האל, אלה המכירים באל בפיהם ובכל זאת אינם מכירים אותו, אלה הנוהים אחר האל אך אינם מתמסרים לו, ואלה הנהנים מחסד האל אך אינם מסוגלים לעמוד איתן בעדותם לו. ללא הבנה של מטרת עבודתו של האל או הבנה של העבודה שהאל עושה באדם, האדם אינו יכול להיות תואם לכוונות האל, וגם לא לשאת עדות לאל. הסיבה להתנגדותו של האדם לאל נובעת, מצד אחד, מצביונו המושחת, ומצד שני, מבורות לגבי האל ומחוסר הבנה של עקרונות עבודתו של האל ושל כוונותיו כלפי האדם. שני היבטים אלה מהווים יחדיו את ההיסטוריה של התנגדות האדם לאל. מאמינים חדשים מתנגדים לאל מפני שהתנגדות כזו טמונה בטבעם, בעוד שההתנגדות לאל של מי שיש להם ותק של שנים באמונה נובעת מבורותם לגביו, בנוסף לצביונם המושחת. לפני שהאל התגלם כבשר ודם, המדד להתנגדותו של אדם לאל היה אם הוא שמר על הצווים שקבע האל בשמיים. לדוגמה, בעידן החוק, כל מי שלא שמר על חוקי יהוה נחשב כמתנגד לאל; כל מי שגנב את מנחות יהוה, או כל מי שהתנגד לאלה שיהוה חפץ ביקרם, נחשב כמתנגד לאל ודינו היה סקילה למוות; כל מי שלא כיבד את אביו ואת אמו, וכל מי שהכה או קילל את זולתו, נחשב כמי שלא שמר על החוקים. וכל מי שלא שמר על חוקי יהוה נחשב כמתנגד לו. בעידן החסד המצב השתנה: כל מי שהתנגד לישוע נחשב כמתנגד לאל, וכל מי שלא התמסר לדברים שנאמרו מפי ישוע נחשב כמתנגד לאל. בזמן הזה, הגדרת ההתנגדות לאל הפכה למדויקת ומעשית יותר. בזמן שבו האל עדיין לא התגלם כבשר ודם, המדד להתנגדותו של אדם לאל התבסס על השאלה אם האדם עובד את האל הבלתי נראה בשמיים ונושא אליו את עיניו. הגדרת ההתנגדות לאל באותה עת לא הייתה מעשית כל כך, כי האדם לא יכול היה לראות את האל, וגם לא ידע מה דמותו, או כיצד הוא פועל ומדבר. לאדם לא היו כל תפיסות לגבי האל, והוא האמין באל באופן מעורפל, כי האל טרם הופיע בפניו. לכן, לא משנה כיצד האדם האמין באל בדמיונו, האל לא גינה את האדם או הציב לו דרישות גבוהות מדי, כי האדם לא היה מסוגל כלל לראות את האל. כאשר האל מתגלם כבשר ודם ובא לעבוד בקרב בני האדם, כולם רואים אותו, שומעים את דבריו ורואים את מעשיו בבשר. באותו רגע, כל תפיסותיו של האדם מתפוגגות כקצף. באשר לאלה שראו את האל מופיע בבשר, הם לא יוקעו אם יתמסרו לו במכוון, בעוד שאלה שמתנגדים לו בכוונה תחילה ייחשבו כמתנגדים לאל. אנשים כאלה הם צוררי משיח, אויבים המתנגדים לאל במכוון. אלה שאוחזים בתפיסות לגבי האל אך עדיין מוכנים ורוצים להתמסר לו לא יגונו. האל מגנה את האדם על בסיס כוונותיו ומעשיו, ולעולם לא על מחשבותיו ורעיונותיו. אילו היה מגנה את האדם על בסיס מחשבותיו ורעיונותיו, אזי איש לא היה יכול להימלט מידיו הזועמות. אלה המתנגדים במזיד לאל בהתגלמותו ייענשו על התרסתם. במקרה של אנשים אלה, המתנגדים לאל בעקשנות, ההתנגדות נובעת מכך שהם מחזיקים בתפיסות לגבי האל, המובילות אותם בתורן לפעולות המפריעות לעבודתו של האל. אנשים אלה מתנגדים בכוונה והורסים את עבודת האל. לא רק שיש להם תפיסות על האל, אלא שהם גם עוסקים בפעילויות המפריעות לעבודתו, ומסיבה זו אנשים מסוג זה יגונו. אלה שאינם מפריעים בכוונה לעבודת האל לא יוקעו כחוטאים, כי הם מסוגלים להתמסר בכוונה ולא לעסוק בפעילויות הגורמות לשיבוש והפרעה. אנשים כאלה לא יגונו. אולם, אם אנשים חווים את עבודת האל במשך שנים רבות ועדיין ממשיכים להחזיק בתפיסות על האל ונשארים חסרי יכולת להכיר את עבודת האל בהתגלמותו, ואם הם ממשיכים להיות מלאים בתפיסות על האל ועדיין אינם מסוגלים להכיר אותו, ולא משנה כמה שנים הם חווים את עבודתו, אז גם אם הם לא עוסקים בפעילויות מפריעות, לבם בכל זאת מלא בתפיסות רבות על האל, וגם אם תפיסות אלה אינן מתגלות, אנשים כאלה אינם עוזרים כלל לעבודת האל. הם אינם מסוגלים להפיץ את הבשורה למען האל או לשאת לו עדות. אנשים כאלה הם חסרי תועלת וטיפשים. הם מוקעים מכיוון שהם אינם מכירים את האל, ויתרה מכך, הם אינם מסוגלים כלל להשליך מעליהם את תפיסותיהם לגביו. אפשר לומר זאת כך: זה נורמלי שלמאמינים חדשים יש תפיסות על האל או שהם לא יודעים עליו דבר, אבל אין זה רגיל שאדם שמאמין באל שנים רבות וחווה חלק ניכר מעבודתו ימשיך להחזיק בתפיסות, קל וחומר שחוסר ידיעתו את האל אינו נורמלי. מכיוון שזהו אינו מצב נורמלי, הם מוקעים. האנשים הלא נורמליים האלה הם כולם פסולת; הם אלה שמתנגדים לאל ביותר ואשר נהנו מחסד האל לחינם. כל האנשים האלה יסולקו בסוף!
כל מי שאינו מבין את מטרת עבודתו של האל מתנגד לו, ועל אחת כמה וכמה שמי שהבין את מטרת עבודתו של האל אך עדיין לא שואף לרצות אותו ייחשב כמתנגד לאל. ישנם כאלה הקוראים בכתבי הקודש בכנסיות מפוארות ומשננים אותם כל היום, אך איש מהם אינו מבין את מטרת עבודתו של האל. איש מהם אינו מסוגל להכיר את האל; וקל וחומר שאיש מהם אינו יכול להיות תואם לכוונותיו של האל. כולם אנשים חסרי ערך ושפלים, כל אחד מהם מתנשא כדי להטיף ל"אל". הם אנשים הנושאים את דגלו של האל אך מתנגדים לו בכוונה, הנושאים את תווית האמונה באל בעודם אוכלים את בשר האדם ושותים את דמו. כל האנשים האלה הם שדים רעים הטורפים את נשמת האדם, שדים ראשיים המפריעים בכוונה לאנשים לעלות על דרך הישר, ואבני נגף המעכבות את חיפוש האל על ידי אנשים. הם עשויים להיראות "בריאים וחסונים", אך כיצד ידעו חסידיהם שהם אינם אלא צוררי משיח המובילים אנשים להתנגד לאל? כיצד ידעו חסידיהם שהם שדים חיים המסורים לטריפת נשמות אדם? אלה המחשיבים את עצמם נשגבים בנוכחות האל הם האנשים הבזויים ביותר, בעוד שאלה החושבים את עצמם לשפלים הם המכובדים ביותר. ואלה החושבים שהם מכירים את עבודת האל, ויתרה מכך, מסוגלים להכריז על עבודת האל בפני אחרים בקול תרועה רמה בעודם מביטים בו ישירות – אלה הם הבורים שבאנשים. אנשים כאלה הם כולם ללא עדות לאל, כולם יהירים וגאוותנים. אלה שיש להם ניסיון מעשי וידע אודות האל, ובכל זאת מאמינים שידיעתם את האל מועטה מדי, הם האהובים עליו ביותר. רק לאנשים כאלה יש עדות אמיתית, ורק הם מסוגלים באמת ובתמים להפוך למושלמים על ידי האל. אלה שאינם מבינים את כוונות האל הם מתנגדים לאל; אלה המבינים את כוונות האל אך אינם מיישמים בפועל את האמת הם מתנגדים לאל; אלה שאוכלים ושותים את דברי האל, אך פועלים בניגוד למהות דבריו, הם מתנגדים לאל; אלה שיש להם תפיסות לגבי האל בהתגלמותו, ויתרה מכך, עוסקים במרד מכוון, הם מתנגדים לאל; אלה השופטים את האל הם מתנגדים לאל; וכל מי שאינו מסוגל להכיר את האל או לשאת עדות לו הוא מתנגד לאל. לכן אני מפציר בכם: אם באמת יש בכם אמונה שאתם יכולים ללכת בנתיב זה, אזי המשיכו ללכת בו. אך אם אינכם מסוגלים להימנע מלהתנגד לאל, אזי מוטב שתסתלקו לפני שיהיה מאוחר מדי. אחרת, יש סיכוי גבוה ביותר לכך שהדברים יסתיימו רע עבורכם, כי טבעכם פשוט מושחת מדי. אין בכם שמץ של נאמנות או התמסרות, או לב הכמה לצדק ולאמת, או אהבה לאל. ניתן לומר שמצבכם בפני האל הוא תוהו ובוהו מוחלט. אינכם יכולים לקיים את מה שעליכם לקיים, ואינכם מסוגלים לומר את מה שצריך לומר. את מה שעליכם ליישם בפועל, לא הצלחתם ליישם; ואת התפקיד שעליכם למלא, לא הייתם מסוגלים למלא. אין בכם את הנאמנות, המצפון, ההתמסרות או הנחישות שאמורים להיות לכם. לא סבלתם את הסבל שראוי שתסבלו, ואין לכם את האמונה שעליכם להחזיק בה. בפשטות, אתם חסרי כל מעלה: אינכם מתביישים להמשיך לחיות? הרשו לי לשכנע אתכם שעדיף שתעצמו את עיניכם במנוחת עולמים, ובכך תחסכו מהאל את הדאגה לכם ואת הסבל למענכם. אתם מאמינים באל אך אינכם יודעים את כוונותיו; אתם אוכלים ושותים את דברי האל אך אינכם מסוגלים לקיים את מה שהאל דורש מהאדם. אתם מאמינים באל אך אינכם מכירים אותו, ואתם חיים ללא מטרה לשאוף אליה, ללא כל ערכים, ללא כל משמעות. אתם חיים כבני אדם אך אין בכם שמץ של מצפון, יושרה או אמינות – האם אתם עדיין יכולים לקרוא לעצמכם בני אדם? אתם מאמינים באל אך מרמים אותו; יתרה מכך, אתם לוקחים את כספו של האל ואוכלים את המנחות המוגשות לו. ובכל זאת, בסופו של דבר אתם עדיין לא מפגינים ולו התחשבות קלה ביותר ברגשותיו של האל או שמץ של מצפון כלפיו. אפילו את הדרישה הפעוטה ביותר של האל אינכם יכולים למלא. האם אתם עדיין יכולים לקרוא לעצמכם בני אדם? אתם אוכלים את המזון שהאל מספק לכם ונושמים את החמצן שהוא נותן לכם, נהנים מחסדו, אך בסופו של דבר, אין לכם שמץ של ידע על האל. נהפוך הוא, הפכתם לחסרי תועלת המתנגדים לאל. האין זה הופך אתכם לחיות נחותות אף יותר מכלב? האם יש בין החיות כאלה הזדוניות יותר מכם?
הכמרים והבכירים העומדים על דוכן הדרשות ומלמדים אחרים הם מתנגדים לאל ובני בריתו של השטן; האם אתם, שאינכם עומדים על הדוכן ומלמדים אחרים, אינכם מתנגדים לאל על אחת כמה וכמה? הלא אתם עושים יד אחת עם השטן, אף יותר מהם? מי שאינו מבין את מטרת עבודתו של האל אינו יודע כיצד להיות תואם לכוונותיו. הרי לא ייתכן שמי שמבין את מטרת עבודתו לא יידע כיצד לעלות בקנה אחד עם כוונות האל. עבודתו של האל לעולם אינה שגויה; חתירתו של האדם היא הפגומה. האין אותם מנוונים, המתנגדים לאל במכוון, זדוניים ומרושעים אף יותר מאותם כמרים ובכירים? רבים הם המתנגדים לאל, אך ביניהם יש גם דרכים רבות ושונות של התנגדות. כשם שיש כל מיני מאמינים, כך יש כל מיני מתנגדים לאל, וכל אחד מהם שונה. איש מאלה שאינם מכירים בבירור את מטרת עבודתו של האל לא ייוושע. לא משנה כיצד התנגד האדם לאל בעבר, כאשר הוא לומד להבין את מטרת עבודתו של האל ומקדיש את מאמציו לריצוי האל, האל ימחה את כל חטאיו הקודמים. כל עוד האדם מחפש את האמת ומיישם אותה בפועל, האל לא יזכור את מה שעשה. יתרה מכך, על בסיס יישום האמת בפועל על ידי האדם, האל מצדיק אותו. זוהי צדקתו של האל. לפני שהאדם ראה את האל או חווה את עבודתו, ולא משנה כיצד הוא פעל כלפי האל, האל אינו זוכר זאת. אולם, מרגע שהאדם ראה את האל וחווה את עבודתו, כל מעשיו ופעולותיו יירשמו על ידי האל ב"דברי הימים", כי האדם ראה את האל וחי בתוך עבודתו.
כאשר האדם יראה באמת את כל תכונות האל ומהותו, כאשר יראה את עליונותו, וכאשר יכיר באמת את עבודת האל, ויתרה מכך, כאשר צביונו הישן ישתנה, או-אז הוא ישליך מעליו לחלוטין את צביונו המרדני המתנגד לאל. ניתן לומר שכל אחד התנגד לאל בזמן כלשהו, וכל אחד מרד באל בזמן כלשהו. אולם, אם אתה מתמסר מרצון לאל בהתגלמותו, ומנקודה זו ואילך מרצה את לב האל בנאמנותך, מיישם בפועל את האמת כנדרש, מבצע את חובתך כראוי, ושומר על התקנות שעליך לשמור, אזי אתה הוא אדם שמוכן להשליך מעליו את מרדנותו כדי לרצות את האל, ואשר יכול להפוך למושלם בידי האל. אם תסרב בעקשנות לראות את טעויותיך ולא תהיה לך כל כוונה להכות על חטא, אם תתמיד בהתנהגותך המרדנית ללא שמץ של כוונה לשתף פעולה עם האל ולרצות אותו, אזי אדם עקשן וחסר תקנה כמוך בוודאי ייענש ולעולם לא יהיה אדם שיהפוך למושלם בידי האל. אם כך, אתה אויב האל היום, ומחר תהיה אויב האל, וגם מחרתיים תישאר אויב האל; אתה תהיה לנצח מתנגד לאל ואויבו. במקרה כזה, כיצד יוכל האל לוותר לך? טבעו של האדם הוא להתנגד לאל, אך אל לאדם לחפש בכוונה את ה"סוד" של ההתנגדות לאל רק מפני ששינוי טבעו הוא משימה בלתי אפשרית. אילו זה המקרה, מוטב שתסתלק לפני שיהיה מאוחר מדי, פן ייסוריך בעתיד יהפכו לחמורים יותר, ופן טבעך הבהמי יתפרץ ויהפוך לבלתי נשלט, עד שבסופו של דבר האל יחסל את גוף הבשר שלך. אתה מאמין באל כדי לקבל ברכות; אך אם בסוף רק אסון יפקוד אותך, האין זו בושה? אני מפציר בכם, מוטב שתכינו תוכנית אחרת. עדיף שתעשו כל דבר אחר מאשר להאמין באל: הרי לא ייתכן שזה הנתיב היחיד הקיים. האם לא תמשיכו לשרוד אם לא תחפשו את האמת? מדוע עליכם להתעמת עם האל כך?
