פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ג')

נספח: מתנות

לפני שאגיע לנושא העיקרי של השיתוף הזה, הרשו לי לספר סיפור. איזה מין סיפור עליי לספר? אם אין לו כל השפעה על אנשים, או אם הוא לא מעשיר או לא מביא תועלת לאלה המאמינים באל במובן של היווכחות בחיים ושל הכרת האל, הרי שאין טעם שאספר אותו. אם אני מספר סיפור, על הסיפור עצמו להיות מעשיר באופן כלשהו – עליו להיות בעל ערך ומשמעות. אז בואו הקשיבו לסיפור הזה היום, וראו אם הוא מעשיר ומועיל מבחינתכם. יש סיפורים אמיתיים, ויש כאלה שהם מומצאים בהשראת אירועים אמיתיים; כלומר הם לא אמיתיים, אבל יש בחיים מקרים רבים שדומים להם, ולכן הם לא מנותקים מהמציאות. בין שהם מומצאים ובין שהם קרו באמת, לכולם יש קשר הדוק לחייהם של אנשים. אז למה שאספר לכם כאלה סיפורים? (כדי שנוכל להבין את האמת.) זה נכון: כדי שתוכלו להבין מהם את האמת – אמיתות מסוימות שקשה לאנשים לדעת בחיים האמיתיים. בואו נשתמש בסיפורים כדי להפוך את הכרת האמת והאל למציאותית יותר, וכדי להקל על אנשים את הבנת האמת והאל.

כשאני נמצא בקשר מרובה עם אנשים לאורך תקופה ארוכה, מטבע הדברים קורים מקרים מוזרים ומשעשעים. המקרה הבא אירע באביב השנה. החורף התפוגג והאביב הלך והתקרב, ומזג האוויר היה יותר ויותר נוח. צמחים שונים החלו לנבוט, וצמחו מיום ליום באור השמש ובגשם. אחדים מהם היו צמחי בר, ואחדים היו מתורבתים; היו ביניהם צמחים שבעלי החיים אוכלים, צמחים למאכל אדם, וצמחים שגם בעלי החיים וגם בני האדם אוכלים. זו הייתה תמונה אביבית: נוף ירוק ומלא חיים. וכאן מתחיל הסיפור. יום אחד, הופתעתי לקבל מתנה מיוחדת. איזו מין מתנה? שקית של צמחי בר למאכל. האדם שנתן לי אותה אמר: "זהו צמח ילקוט הרועים – הוא אכיל וטוב לבריאות. תוכל לערבב אותו עם ביצה מקושקשת". טוב ויפה. פניתי להשוות אותו עם ילקוט הרועים שקניתי מוקדם יותר, ומהר מאוד התגלתה בעיה. תוכלו לנחש מה הייתה הבעיה? נתקלתי ב"תעלומה". איזו תעלומה? ילקוט הרועים בסין נראה שונה מילקוט הרועים מחוצה לה. האם יש כאן איזו בעיה? (כן, יש.) אם הם היו זהים, הם היו צריכים גם להיראות זהים. אז מה הדבר הראשון שאתה חושב כשאתה מגלה שהם נראים אחרת? האם זה באמת ילקוט הרועים או לא? לא הייתי בטוח. אולי כדאי שאשאל את אותו אדם מה קורה פה. לכן בהמשך הלכתי ושאלתי אותו: "אתה בטוח שזה ילקוט הרועים?" הוא הרהר בנושא והשיב: "אה, אני לא יודע בוודאות אם זה ילקוט הרועים או לא". אם הוא לא יודע בוודאות, איך הוא יכול היה לתת לי אותו? למה שהוא יעז לתת לי את זה? למזלי, לא אכלתי את זה מיד. כעבור יומיים השתכנעתי שזה באמת לא ילקוט הרועים. ומה אמר אותו האיש? הוא אמר: "איך הגעת למסקנה שזה לא ילקוט הרועים? אני לא בטוח. אבל עזוב, אל תאכל את זה". האם בכל זאת אפשר לאכול דבר כזה? (לא.) אי אפשר לאכול את זה. אם אומר: "אתה לא בטוח, אבל אני אקח את הסיכון ואוכל את זה, לאור הנדיבות שלך", האם זה הגיוני? (זה לא הגיוני.) מה טבעה של התנהגות כזו? האם היא טיפשית? (כן.) כן, זו טיפשות. למרבה המזל, לא אכלתי את זה, וגם לא חקרתי עוד את הנושא, אלא עזבתי אותו.

כעבור זמן-מה, צמחי בר מכל הסוגים החלו לצמוח בשדות: צמחים גבוהים ונמוכים, פורחים וחסרי פרחים, צמחים מכל צורה וצבע. הם הלכו והתרבו, הלכו והצטופפו ויפו. יום אחד קיבלתי שקית מתנה נוספת, אבל הפעם, לא של ילקוט הרועים. בשקית הזאת הייתה לענה סינית, מאותו האדם. הוא שלח לי בנדיבותו שקית נוספת, ולצדה ההוראות: "נסה את זה. זו לענה סינית: היא מרחיקה את הקור, ותוכל גם לאכול אותה עם ביצה מקושקשת." הסתכלתי על הצמח. האם זו לא הלענה החד-שנתית? הלענה הסינית צומחת באזורים רבים בסין, והעלים שלה מדיפים ניחוח מיוחד, אבל זה לא מה שהאיש שלח – איך זה יכול להיחשב כלענה סינית? העלים קצת דומים, אבל האם זה הצמח או לא? שאלתי את האיש שנתן לי אותו, אבל הוא אמר שהוא לא יודע. באמירתו הזו, הוא הסיר מעצמו כל אחריות. הוא אפילו שאל: "למה עוד לא אכלת מזה? אפילו שאני לא יודע בוודאות מה זה, אתה צריך לאכול. אני אכלתי, וזה ממש טעים". הוא לא ידע בוודאות, ובכל זאת דחק בי לאכול. מה לדעתכם הייתי צריך לעשות? האם הייתי צריך להכריח את עצמי לאכול? (לא.) בהחלט לא הייתי צריך לאכול, כי האדם ששלח את זה אפילו לא ידע מה זה. אם הייתי מהמר ואוכל, כדי לנסות משהו חדש, אולי לא היה קורה כלום, כי האדם שאכל מהצמח אמר שזה יהיה בסדר. אבל לגבי התנהלות כזאת – להניח שזה בסדר ולאכול "על עיוור" – האם לא מדובר בפעולה בלי דעת? איזה מין אדם עושה דברים כאלה בלי דעת? רק אדם בור וחסר אחריות היה עושה את זה, אדם שחושב: "זה לא באמת משנה; קצת יותר או פחות, זה בסדר". האם אתם חושבים שעליי לעשות זאת? (לא.) למה לא? כי יש כל כך הרבה דברים שאפשר לאכול; למה להסתכן בצמח לא מוכר? בתקופות של רעב, כשבאמת לא נשאר שום אוכל, אפשר למצוא כל מיני צמחי בר ולנסות לאכול אותם, ואפשר לקחת סיכונים מסוימים. במצבים כאלה, אפשר אפילו לאכול צמח לא מוכר. אבל האם זהו מצב כזה? (לא.) אפשר לאכול כל כך הרבה דברים, למה ללכת לחפש צמחי בר? האם חייבים לקחת סיכון רק לטובת תועלת שולית, שהיא בלתי נראית, לא מוחשית ודמיונית? (לא.) ולכן החלטתי לא לאכול. לא אכלתי את זה, למרבה המזל; גם לא המשכתי לחקור את הנושא, וגם אותו עזבתי.

זמן-מה מאוחר יותר, אותו אדם נתן לי עוד מתנה; זו הייתה הפעם השלישית. המתנה הפעם הייתה די מיוחדת: היא לא צמחה מהאדמה וגם לא הבשילה על עץ. מה היא הייתה? שתי ביצים של ציפור, עטופות יפה בשקית נייר, שעליה נכתב "ביצי ציפור למען האל". מצחיק, לא? כשפתחתי את שקית הנייר, ראיתי שקליפות הביצים הן בצבע ממש יפה. מעולם לא ראיתי ביצים כאלה, ולכן לא ידעתי איזו ציפור הטילה אותן; עלה בדעתי לבדוק את המידע באינטרנט, אבל לא מצאתי שום כיוון, כי היו שם הרבה ביצים בעלות מראה דומה ובאותו הצבע, כך שאי אפשר היה לזהות אותן בהתבסס על גודלן וצבען. האם מי מכם חושב שהיה טעם שאשאל את האיש באיזה סוג של ציפור מדובר? (לא.) למה לא? (כי גם הוא לא היה יודע.) אתם צודקים, גם הוא לא היה יודע. ולכן לא שאלתי אותו. לו שאלתי אותו, הייתי פוגע ברגשותיו, והוא היה חושב: "אני כל כך מסור ובעל כוונות טובות, ובכל זאת אתה מטיל בי ספק. למה שתחפש אותן באינטרנט? אם נתתי לך אותן, פשוט תאכל אותן!" אתם חושבים שהייתי צריך לאכול את הביצים או לא? (לא.) לו אני נתתי אותן לכם, האם הייתם אוכלים אותן? (לא.) גם אני לא. מהביצים האלה צריכות לבקוע ולהתרבות הציפורים. האם לא יהיה זה אכזרי לאכול אותן? (כן, זה אכזרי.) לא יכולתי לעשות את זה, ולכן עזבתי את עניין ביצי הציפורים. אבל דברים כאלה המשיכו לקרות.

יום אחד נתקלתי בלענה חד-שנתית – שדמתה ללענה הסינית – מתייבשת על גדר איפשהו. אז שאלתי אחות לצורך מה זה. "נכון שזה כמו הלענה הסינית שהאיש ההוא נתן לך בפעם הקודמת?" היא ענתה. "הלענה הסינית עוזרת להיפטר מהלחות, ולהרחיק את הקור. אתה רגיש לקור, נכון? האיש ההוא אמר שכשזה יתייבש הוא ישמור לך את זה, לשימוש באמבט רגליים חם, כדי להרחיק את הקור." מה לדעתכם הייתה תגובתי, כששמעתי את זה? במילה אחת. (אלם.) זה נכון, נשארתי ללא מילים. בנסיבות כאלה, האם לא הייתי אמור לחשוב כמה האדם הזה מסור, וכמה הוא השקיע במיוחד למעני? איך יכולתי להישאר ללא מילים? פשוט האדם הזה טעה בעניינים האלה כמה פעמים בעבר, ואז שינה גישה, כאילו רצה לומר: "נתתי לך צמחים וביצים למאכל אבל לא אכלת אותם, אז ייבשתי בשבילך קצת לענה סינית, לשימוש באמבט רגליים חם, כי לא רציתי שהכול יהיה לשווא." לנוכח הדבר הזה באמת נותרתי ללא מילים. בהמשך סיפרתי למישהו אחר שמוכרים עכשיו בהרבה בתי מרקחת את הלענה הסינית. אפשר לקנות כמה שרוצים: מוכרים אותה במגוון אריזות, מגדלים אותה בארצות שונות והיא מעובדת באופן היגייני. היא הרבה יותר מוצלחת ממה שהאיש ההוא שלח לי. אז האם אין זה מאמץ מיותר, לקטוף את הצמח בצדי הכביש ואז להניח אותו על הגדר כדי שיתייבש בשמש? אם הוא מייבש אותו ונותן לי אותו, אתה חושב שארצה אותו? (לא תרצה אותו.) לא ארצה אותו. בחלוף הזמן, לא הייתה עוד לענה על הגדר, כי מה שאמרתי הגיע לאוזניו, והוא הפסיק לשלוח לי אותה. ובהמשך, כשצמחו בשדה עוד צמחי בר למאכל, הם כנראה כבר לא נחשבו נדירים, ולכן איש כבר לא שלח לי צמחי בר. ומביצי הציפור כנראה בקעו בינתיים ציפורים וכבר אי אפשר היה לאסוף אותן, ולכן עד לרגע זה לא קיבלתי עוד ביצי ציפור או צמחי בר. וזה היה הסיפור שלי.

בסיפור שסיפרתי היו ארבעה מקרים, שבכולם דובר בדברים שנשלחו אליי: בשניים היה מדובר בצמחי בר לא מוכרים, באחד היה מדובר בביצי ציפור לא מוכרות, ובאחד נוסף היה מדובר ב"תרופה הסינית המסורתית" שיובשה בשמש. זה נשמע אולי קצת מגוחך, לדבר על הדברים האלה, אבל מבחינת המקרים עצמם, אילו רשמים קיבלתם, אם בכלל, כששמעתם עליהם? האם יש משהו שכדאי להבין או לקחת מהם, איזשהם לקחים שכדאי ללמוד? על מה חשבתם כולכם בזמן שהקשבתם? האם הדברים שסיפרתי היו מכוונים לאדם מסוים? בהחלט לא. אבל אם הם לא היו מכוונים לאדם מסוים, למה אני מדבר עליהם? האם יש בזה חשיבות? או שזה סתם דיבור בעלמא? (זה לא.) מאחר שאתם לא מחשיבים את זה כדיבור בעלמא, האם אתם יודעים למה אני מדבר על זה? למה האדם הזה עשה דברים כאלה? מה היה טבעה של התנהגותו? מה היה המניע שלו? מה הבעיות כאן? האם יש לראות אותן בהקשר כלשהו? תוכלו להבין את האמת אם תקראו נכון את האנשים ואת טבע המקרים עצמם בהקשרם. האם אתם חושבים שלאדם שעשה את הדברים האלה היו כוונות טובות או כוונות רעות? (כוונות טובות.) קודם כול, דבר אחד בטוח: היו לו כוונות טובות. מה הייתה הבעיה עם כוונותיו הטובות? האם כשאתה עושה דברים בכוונה טובה, פירוש הדבר שאתה מסור? (לאו דווקא.) אם המניע של מישהו לעשות דבר-מה הוא כוונות טובות, האם בהכרח לא דבקה בו טומאת הצביון המושחת? לא בהכרח. אז אני שואל את כולכם, אם אתה מכבד את הוריך וצייתן כלפיהם, מדוע שלא תשלח להם את הדברים האלה, שיאכלו אותם? או אם אתה מחבב את הבוסים והמנהיגים שלך ומסור להם, למה שלא תיתן להם דברים כאלה לאכול? למה לא תעז לעשות זאת? מכיוון שאתה חושש שמשהו ישתבש. ואם אתה חושש לגרום נזק להוריך, למנהיגיך ולבוסים שלך, האם אינך חושש לגרום נזק לאל? מהן כוונותיך? במה כרוך טוב הלב שלך? האם אתה מנסה לרמות את האל? האם אתה מנסה להתל בו? האם היית מעז לעשות דברים כאלה לאל שהוא יציר רוחני? האם היה לבך ירא את האל, לו ראית שבשרו של האל הוא של אנושיות רגילה, ובמקום להתיירא ממנו היית מעז לעשות דברים כאלה? לולא היה לבך ירא את האל, האם בעשיית דברים כאלה היית מוכיח מסירות? זו אינה מסירות: זו רמייה והיתול באל, וזהו מעשה נועז מאוד מצדך! אם באמת אתה אדם אחראי, למה שלא תאכל ותטעם את הדבר בעצמך קודם כול, כדי לוודא שאין בו כל בעיה, לפני שאתה מביא אותו אל האל? אם אתה מביא אותו לאל בלא שאכלת וטעמת אותו בעצמך, האם לא מדובר בהיתול באל? האם אינך מרגיש שאתה פוגע בכך בצביונו של האל? האם זהו דבר שהאל יוכל לשכוח? גם אם אתה תשכח, האל לא ישכח. כשאתה עושה דבר כזה, מה עובר לך בראש בדיוק? אתה לא טעמת את זה, ואין לך כל אסמכתה מדעית, ובכל זאת אתה מעז לתת את זה לאל. האם זוהי התנהגות אחראית? ולו פגעת באל, באיזו אחריות היית נושא? גם אם רשויות החוק לא היו מטפלות בך, האל היה מעניש אותך לנצח נצחים. לא היית נותן את הזבל הזה אפילו למנהיגים ולפקידים הלא-מאמינים, היית חושב שזה לא מכובד. אז מתוך אילו כוונות נתת את זה לאל? האם אני שווה כל כך מעט? לו נתת לבוס שלך שקית של צמחי בר, מה הוא היה חושב? "האם בזה מסתכם הערך שלי? אנשים נותנים לי כסף וחפצים ממותגים, ואתה נותן לי צרור של עשבים?" האם היית מסוגל לעשות את זה? בהחלט לא. אבל אם כן היית עושה את זה, מה היה מדאיג אותך? הדבר הראשון שאתה צריך לחשוב עליו זה: "מה הבוס אוהב? האם יש לו צורך בדבר הזה? אם אין לו צורך בדבר הזה ובכל זאת אתן לו את זה, הוא יציק לי? האם הוא יתעמר בי ויענה אותי בעבודה? ואם המצב יחמיר, האם הוא יחפש תירוצים וייטפל אליי, ובסוף יפטר אותי?" האם אתה חושב על משהו מהדברים האלה? (כן.) אם אתה רוצה לשמח את הבוס שלך, מה הדבר הראשון שאתה צריך לתת לו? (משהו שהוא אוהב.) סתם לתת לו משהו שהוא אוהב זה לא מספיק. אם הוא צריך ממש כרגע כוס, למשל, האם תוכל להוציא 10 או 20 רנמינבי על ספל כזה, שתוכל לתת לו? (לא.) אתה צריך לתת לו משהו מזהב, משהו מכסף, משהו ייצוגי. למה לתת משהו שלא היית קונה לעצמך? (כדי לשמח אותו.) לשם מה לשמח אותו? קודם כול, כמינימום, הוא יכול להכניס אותך תחת חסותו, ובכוח שלו, הוא יכול להגן עליך ולהפוך את העבודה ואת המשכורת שלך ליציבים ובטוחים. ולכל הפחות, הוא לא יציק לך. ולכן לעולם לא תגיש לו צרור של צמחי בר לא מוכרים. הלא כן? (נכון.) אתה לא תוכל אפילו לעשות את זה לבוס שלך, אז למה שהאיש שנתן לי את העשבים יעשה את זה לי? האם הוא חשב על ההשלכות? בהחלט לא. ומדוע לא? יש שיאמרו: "כי אתה לא תענה אותנו". האם זה עד כדי כך פשוט? משום שאני לא אציק לו? זהו זה? איך הוא העז לתת דברים כאלה? (הוא חשב שהכוונות שלו טובות.) זה נכון – הוא כיסה את כל הכיעור והרשעות שלו בכוונות טובות, כלומר: "יש לי כוונות טובות לגביך, אבל לאחרים אין! תראה את כל צמחי הבר האלה. מי קטף אותם בשבילך? האם לא אני?" איזו מין גישה זו? איזו מין מנטליות זו? האם הכוונות הטובות האלה עולות בקנה אחד עם אנושיות? ואם הן אפילו לא עולות בקנה אחד עם אנושיות, האם הן עולות בקנה אחד עם האמת? (לא.) הן הכי רחוקות מהאמת שאפשר! מהן הכוונות הטובות האלה? האם הן באמת כוונות טובות? (לא.) אם כן, באיזה מין גישה הן כרוכות? אילו טומאות ומהויות יש בכוונות האלה? אפילו אתם הצעירים, שראיתם מעט מן העולם, מבינים שאי אפשר פשוט לתת מתנות לבוס בכל דרך שהיא; צריך לחשוב על ההשלכות. אז אם אדם מנוסה במיוחד, בשנות הארבעים או החמישים לחייו, נותן לי דברים כאלה, מה לדעתכם טבע הדבר? האם יש טעם בדיון שלנו כאן בנושא? (כן.) אז בסופו של דבר, מה טבעו של הדבר הזה? האיש נתן לי כלאחר יד כמה צמחי בר, וביקש שאוכל אותם, בלי שהוא יודע בכלל בעצמו מה הם. כשאמרתי שהם לא נראים כמו הסוג הזה של צמחי בר, הוא אמר לי מיד לא לאכול אותם – וזה לא הכול. הוא שלח לי עוד סוג של צמח בר, וביקש שאוכל אותו. לא אכלתי אותו, והוא אמר, "תאכל קצת, זה מעולה. טעמתי את זה". איזו מין גישה זו? (גישה לא מכבדת ובלתי אחראית.) נכון מאוד. האם כולכם מרגישים שזו הגישה כאן? (כן.) האם היא באה מתוך כוונות טובות? אין כאן כל כוונה טובה! הוא השיג משהו באופן אקראי, משהו שאפילו לא עלה לו כסף, ואז הוא הכניס את זה לשקית פלסטיק, נתן לי וביקש שאוכל את זה. גם אם הייתם קוטפים קצת צמחי בר, להאכיל את הכבשים ואת הארנבונים, גם אז הייתם תוהים: "האם זה עלול להיות מסוכן לחיות, אם הן יאכלו את זה?" האם לא מן הראוי שתחשוב על זה? אם לא תהיה מוכן לקחת את הסיכון הזה כשאתה מאכיל את החיות, אזי איך ייתכן שתיקח לך איזשהו צרור של צמחי בר ותיתן לי לאכול אותם? איזה מין צביון זה? מהו טבעה של הבעיה כאן? אתם מבינים? אם אדם כזה מתייחס אליי ככה, איך לדעתכם הוא יתייחס לכפופים לו או לאדם שהוא רואה אותו כאדם הממוצע ברחוב? הוא פשוט משתעשע לו. איזה מין צביון זה? צביון מרושע ואכזרי. האם אפשר להחשיב אותו כאדם טוב? (לא, אי אפשר.) הוא לא נחשב אדם טוב. להתייחס בחוסר רצינות לגוף של אנשים ולחיים שלהם, לסכן אותם ולא להרגיש דבר בעקבות זה, ולא לחוש אפילו טיפה של יסורי מצפון, אלא להיות מסוגל לעשות שוב ושוב את אותו הדבר: זה באמת מוזר.

בתחילת הסיפור אמרתי כמה מילים שאולי לא שמתם אליהן לב במיוחד. אמרתי שחלק מצמחי הבר נועדו למאכל אדם, חלק נועדו למאכל בעלי חיים, וחלק נועדו הן למאכל אדם והן למאכל בעלי חיים. זוהי "אמירה מוכרת", ויש לה מקור כלשהו. אתם יודעים מאיפה האמירה הזאת? היא מאזכרת סיפור. היא נאמרה על ידי האדם שנתן בסיפור את המתנות האלה. האדם הזה היה אחראי על תחום השתילה, והוא שתל שלושה סוגים של תירס. איזה שלושה סוגים? הסוג שאנשים אוכלים, הסוג שבעלי החיים אוכלים, והסוג שגם האנשים וגם בעלי החיים אוכלים: אלה שלושת הסוגים. שלושת הסוגים האלה של התירס הם די מעניינים. האם שמעתם עליהם בעבר? לא שמעתם, וזו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי עליהם גם אני – שכן הם נדירים. בסופו של דבר, בגלל שהאנשים ששתלו אותם היו כל כך בלתי אחראים, שלושת סוגי התירס התערבבו: הסוג למאכל בעלי חיים ניתן לאנשים, ואילו הסוג למאכל אדם ניתן לבעלי החיים. אחרי שהאנשים אכלו אותם, כולם התלוננו שהתירס אינו ערב לחיך, שאין לו טעם של דגן, ושהטעם שלו קצת דומה לעשב. מה היה הדבר שהאנשים ששתלו את התירס עשו? בגלל חוסר-האחריות שלהם בביצוע עבודתם, הם ערבבו בין מה שנועד למאכל אדם למה שנועד למאכל בעלי חיים, עד שאיש לא יכול היה להבחין עוד בין השניים, והם נאלצו לקנות עוד זרעים ולשתול הכול מחדש. איך לדעתכם התבצעה העבודה הזאת? האם אין לאנשים האלה עקרונות בפעולותיהם? (אין להם.) האם הם מחפשים בפעולותיהם אחר האמת? (לא.) אנשים כאלה, אם הם פועלים מתוך גישה כזאת, באופן כל כך בלתי מכבד ובלתי אחראי כלפי כולם, מה הם חושבים על האמונה באל? מה היחס שלהם לאמת? איזה משקל יש בלבם לאמת? עד כמה זהותו של האל משמעותית? האם הם יודעים? (לא.) האם לא ראוי שהם יבינו בנושאים חשובים כאלה? אם כן, מדוע הם לא מבינים? זה קשור לצביון שלהם. איזה צביון זה? (זו רשעות.) זו רשעות, וזו סלידה מן האמת. הם לא מודעים לטבע מעשיהם, ולעולם לא מנסים לתהות או לחפש או לבדוק את עצמם לאחר שהם עושים דברים. במקום זאת, הם עושים מה שהם רוצים, וחושבים שהואיל וכוונותיהם טובות ונכונות, אין להם כל צורך במישהו שיפקח עליהם או יבקר אותם; הם חושבים שהמשימות והמחויבויות שלהם הושלמו כראוי. האם כך באמת הדבר? יש אנשים שאומרים: "אנחנו מבינים את הסיפור שסיפרת לנו, אבל אנחנו עדיין לא מבינים את הקטע שהכי מטריד אותנו, והוא: מה הגישה שלך לגבי אירוע כזה? מה הגישה שלך לגבי אדם שעושה דברים כאלה? האם גישתך היא כעס, שאט נפש ודחייה בתיעוב? או שאתה מחבב אנשים כאלה?" (הגישה היא תיעוב.) האם לא ראוי לתעב דברים כאלה? (ראוי.) מה הייתם חושבים לו קרה לכם דבר כזה? תאר לך שאדם נחמד נותן לך פריטים לא מוכרים שוב ושוב, ועושה מאמצים גדולים לשכנע אותך: "תאכל אותם, הם טובים לבריאות; תאכל אותם, הם יחזקו אותך; תאכל אותם, הם ישפרו לך את המראה ואת החיוניות. יש דברים הרבה יותר גרועים מלשמוע לי!" מה היית חושב אם, לאחר בדיקה, היה מתברר שהפריטים האלה חסרי כל ערך? (לו זה הייתי אני, בטח לא הייתי רוצה להתעסק יותר עם אדם כזה; הייתי מתעצבן עליו ונותר ללא מילים – רגשות כאלה.) יש לתעב אנשים כאלה ולהזדעזע מהם. מה עוד? האם יש לחוש כעס, עצב או כאב? (אין טעם.) אין טעם, נכון? האם אין אנשים שיאמרו: "האדם הזה בטח עשה את זה כי הוא לא מבין את האמת"? רוב האנשים לא מבינים את האמת, אבל כמה מהם מסוגלים לעשות דברים כאלה? האם אין בני האדם שונים אלה מאלה? (הם שונים.) אנשים הם שונים. זה כמו כשאנשים עושים עסקים אלה עם אלה: כשמדובר בהחלפה של טובין חומריים, יש אנשים שמבקשים הגינות והגיוניות. גם אם האנשים האלה מאפשרים לצד השני לנצל אותם קצת, זה לא מפריע להם – באופן זה, הקשר ביניהם מאריך שנים; יש בהם אנושיות, וההפסד הקטן שהם ספגו לא מקשה עליהם כל כך. באנשים אחרים חסרה האנושיות, והם תמיד אוהבים לנצל אחרים: העסקים שהם מנהלים עם האחרים הם תמיד לצורך ניצול, וכדי להרוויח על חשבון האחרים. אם הם יוכלו להוציא ממך איזו תועלת, הם ירַצו אותך ויקיימו איתך קשרים, אבל אם לא – הם יבעטו אותך הרחק מהם. אין בהם כל כנות כלפיך; באנשים כאלה אין אנושיות.

מה אתם חושבים על סוג האנשים שנותנים מתנות כמו בסיפור שסופר היום? למה אנשים כאלה נותנים בכלל מתנות? האם זה מקרי? אם זה קורה פעם אחת לאורך הרבה שנים, ייתכן שזה מקרי. אבל האם אפשר עדיין להחשיב את זה כמקרי, אם אותו הדבר קורה ארבע פעמים בעונה אחת? (לא.) ההתנהגות הזאת שלו לא הייתה מקרית, וצביון מהסוג הזה לא יכול להיקרא חשיפה וביטוי רגעיים של שחיתות. אז מה היה טבעה של ההתנהגות שלו? כפי שאמרנו מוקדם יותר, ההתנהגות שלו הייתה לא מכבדת, בלתי אחראית, חסרת זהירות, פזיזה ואימפולסיבית, וביטאה צביון לא תרבותי. אז למה הוא עשה את זה? למה הוא לא נתן את הדברים האלה לאף אחד אחר, רק לי? נמצאתי מתאים לקבל את המתנות האלה בזכות הזהות והמעמד השונים שלי. האם הדבר מבהיר את כוונתו של האיש שנתן את המתנות, ואת הטבע של מה שעשה? מה הייתה המטרה שלו? (להתחנף.) נכון מאוד. מה המילה שהכי מיטיבה לתאר את ההתחנפות שלו? מדובר בתכסיס זול: התחנפות ואופורטוניזם. זוהי דרך מתוחכמת להתחנף אליך, לפתות אותך בלי שתשים לב אל תוך הבור שהוא חפר, ולתת לך תחושה טובה לגביו, בעוד שלמעשה אין בו כל כנות – הוא רוצה להשיג את המטרות שלו בלי לשלם כל מחיר. הוא עשה זאת בלי שחשב לעומק על ההשלכות, ופשוט נתן לך משהו שהוא קטף בחינם, גרם לך להרגיש שהוא מסור, והביא אותך בעורמה למצב של אושר. מה זה אומר בעצם? זה אומר שבלי להוציא אגורה, הוא גרם לך להרגיש שהרווחת הרבה על חשבונו, מה שאומר שהוא מתייחס אליך כאל מטומטם. האם לא זו משמעות הדבר? הוא חושב לעצמו: "אני לא מוציא אגורה, ואני לא עושה שום מאמץ מיוחד; אין לי כל כנות כלפיך. אני פשוט אתן לך משהו שיזכיר לך אותי, כדי שתחשוב שאני נחמד, מסור ונאמן, ושיש בלבי אהבה אליך." להטעות אותך לחשוב שהוא כזה, זהו תכסיס זול, וזהו גם אופורטוניזם. השימוש בכאילו-נדיבות הזולה ביותר לטובת התועלת והיתרון הגדולים ביותר, בלי לשלם עליהם מחיר ובלי כל כנות – זהו תכסיס זול. האם מי מכם היה עושה דבר כזה? כולם עושים את זה – פשוט לא עשיתם בדיוק את מה שהוא עשה, אבל הייתם עושים את זה, אם הייתה לכם הזדמנות. זו המסקנה הראשונה שהגעתי אליה, מההתעסקות עם אנשים כאלה – הם טובים מאוד בתכסיסים זולים. הם לא מאמינים באל; הם נוהים אחרי מי שנראה להם שיביא להם תועלת, יברך אותם, ושנראה להם שכדאי לנהות אחריו. המקרה האחד הזה חשף לגמרי את אמונתו של אדם כזה, ואת האמת לגבי אופיו. הדרך שבה אנשים כאלה מבינים את המונחים אהבה, נאמנות והתמסרות לאל היא פשטנית מדי, והם רוצים לזכות באישורו של האל ולקבל את ברכותיו תוך שימוש בתכסיס זול. האם הם כנים כלפי האל? האם הם יראים את האל באופן כלשהו? (לא.) ואם כך, דברים אחרים כלל אינם באים בחשבון. זו המסקנה הראשונה שלי. לפי ראות עיניכם, האם אני צודק? (כן.) האם אני שם עליו תווית לא הוגנת? האם אני עושה הר מעכבר? לגמרי לא. אם לשפוט לפי מהותו, מדובר בדבר חמור בהרבה. לכל הפחות, הוא מרמה את האל ומהתל בו.

הדבר השני שהסקתי הוא מה אפשר ללמוד מאנשים כאלה. לב האדם הוא נורא! הגידו לי, מה טיבה של הזוועה הזאת? למה אני אומר שלב האדם הוא נורא? (כי האדם הזה מתחנף לאל על מנת לספק את כוונתו ורצונו לזכות בברכות, ואז הוא נוהג בחוסר אחריות ולא חושב על מה שיקרה לגופו של האל אחרי שיאכל את הדברים האלה, או על ההשלכות שיהיו לכך. הוא תמיד חושב מה יהיו ההשלכות של הדברים שהוא מאכיל בהם את משפחתו, אבל כשהוא נותן משהו לאל, הוא לא חושב על ההשלכות בכלל. הוא עושה זאת אך ורק לטובתו הוא, על ידי התחנפות לאל בכל דרך, בין אם הגונה או פסולה; אפשר לראות שהוא אנוכי ומתועב במיוחד, שאין בלבו כל מקום לאל, ושהוא אינו מתייחס לאל כאל האל.) האם לא משתמע מכך שהוא אינו מתייחס אליי כאל בן אדם? האם אפשר לומר זאת כך? (אפשר.) אילו כוונות נוראיות! (כן, הוא לא היה מרמה את האל, אפילו אם הוא היה מתייחס לאל כמו לקרוב משפחה שלו.) זה באמת נורא. אדם שהוא חבר שלך, האם הוא היה מתייחס אליך באופן כזה? לא. הוא היה אומר לך מה טוב למאכל, ואם יש תופעות לוואי לאכילת דבר-מה, הוא היה מתעקש להניא אותך מאכילתו; זה דבר שאפילו חברים יכולים לעשות. אבל האם האדם הזה יכול לעשות זאת? לא. מאחר שהוא עשה לי דבר כזה, אין ספק שהוא היה עושה את זה גם לכם. אילו עוד זוועות יש בו? (הוא מחושב ביותר. הוא מסתיר את זה בלבביות על פני השטח, אבל מבפנים, הוא זומם מזימות, בניסיון להפיק את הרווח הגדול ביותר מהדבר הזול ביותר שהוא יכול למצוא, וזו הרגשה נוראית.) טוב לראות כך את הדברים. מה שהתייחסתם אליו קודם היה הצד האנוכי שלו, ואילו כאן אנחנו מתייחסים לערמומיות שלו. אם נתייחס לדברים שכולכם אמרתם, מה מקורם של הדברים האלה, שנמצאים עמוק בתוך האדם, הדברים האלה שנחשפים באנושיות של האדם, הדברים שהוא יכול או לא יכול לגעת בהם, ושהאחרים יכולים או לא יכולים לראות או לפרש? האם אנו לומדים אותם מההורים? האם לומדים אותם בבית הספר? או האם הם תוצר של החברה? איך הם נוצרים? דבר אחד בטוח: לפעמים הם מולדים. למה אני אומר את זה? למה קשורים הדברים המולדים? הם קשורים למהות הטבע של האדם. אם כן, העובדה שהוא חשב כך, האם מדובר בתוצאה של מחשבה ממושכת או בגחמה פתאומית? האם הוא קיבל השראה ממעשה של אדם אחר או שמא הוא נאלץ לעשות זאת בתנאים מסוימים? או האם אני הוריתי לו לעשות זאת? אף אחד מאלה. אף שהדברים הקטנים האלה אולי רגילים למראית עין, הטבע שביסוד כל הדברים האלה הוא בלתי רגיל. האם האדם שעשה את הדברים האלה יכול היה להבין את ההשלכות של עשייתם? לא. למה לא? נניח שאתה קונה פריט זול בדוכן ברחוב, כדי לתת אותו לבוס שלך. לפני שאתה נותן אותו, האם אין צורך שתבחן את הדברים ותשאל את עצמך, "האם הבוס יוכל למצוא את הפריט הזה בדוכן שברחוב? האם הוא יוכל להיכנס לאינטרנט ולמצוא את המחיר שלו שם? האם מישהו יוכל לגלות לו כמה הפריט עולה? מה הוא יחשוב עליי כשהוא יראה את המחיר?" האם לא ראוי שתבחן את הדברים האלה? היית בוודאי בוחן את הדברים, וקונה את הפריט לאחר מכן. אם, אחרי שבחנת את הדברים, היית מרגיש שההשלכות ממתן הפריט לא יהיו חיוביות, האם היית נותן אותו בכל זאת? בהחלט לא. אם היית חושב שזו מתנה לא יקרה שאפשר לתת לבוס, ושהיא תשמח את הבוס, הרי שהיית נותן אותה. אבל האדם הזה שבסיפור לא בחן אף אחד מהדברים האלה, אז מה הוא חשב לעצמו? הוא חשב רק שזו הדרך היחידה מבחינתו להשיג את כוונותיו. עכשיו, כשאנחנו מנתחים את העניין, אנחנו מגלים את טבעו. מה אפשר לראות מטבע העניין? התוצאה השנייה שרואים אצל אנשים, מתוך הקשר איתם, היא שהלב שלהם הוא נורא. האם אפשר להסיק מסקנה בנוגע לצביון המושחת שנחשף אצל אנשים כאלה, בין אם בכוונה או לא מרצון? מה גורם ללב האדם להיות נורא כל כך? האם זה בגלל שהוא חסר-רגישות מדי? אדם חסר רגישות הוא אדם שאין לו תפיסה. האם מדויק לתאר אנשים כאלה כחסרי-רגישות? (לא.) אם כך, האם זה בגלל בורות? (לא.) אז למה אפשר לייחס בסופו של דבר את הסיבה לכך? יש לייחס אותה לצביונות המרושעים של בני האדם. אני חייב לספר לכם במה נעוצה הזוועה של בני האדם: היא נעוצה בכך שבלבבותיהם שוכנים שדים. איך כולכם מרגישים לגבי זה? מדוע אני אומר שבלבבותיהם של האנשים שוכנים שדים? איך אתם מבינים את זה? האם אינכם חושבים שזו אמירה נוראית? האם אתם לא נבהלים כשאתם שומעים אותה? לא חשבתם קודם שבלבבותיכם שוכנים שדים; פשוט חשבתם שיש לכם צביון מושחת, אבל לא ידעתם ששוכנים בכם שדים. עכשיו אתם יודעים. האם זו אינה בעיה חמורה? אתם חושבים שאני צודק? (כן.) האם איננו מגיעים כך לשורש הבעיה? (אנחנו מגיעים.) הרהרו בסיבה לכך שאמרתי שבלבבותיהם של האנשים שוכנים שדים. תחשבו: האם אדם בעל מצפון והיגיון היה מרמה את האל באופן כזה? האם בכך הוא מתמסר לאל? הרי מדובר כאן בהתנגדות לאל בעיניים פקוחות, ולהתייחסות אליו כאילו הוא כלל אינו האל. משהגיע האל אל הארץ כדי להושיע את האנושות, מהו טיב הקשר בין האדם לבין האל? האם זהו קשר בין נעלה לנחות? קשר של חברות? קרבת משפחה? באמת איזה סוג של קשר זה? איך מתנהלים וניגשים לקשר הזה? איזו דרך חשיבה יש לאמץ כאשר נמצאים בקשר עם האל ומתנהלים איתו? מה ראוי שיהיה בלבך, כדי שתסתדר עם האל? (יראה.) נראה שהיראה אינה קיימת אצל כולם. (אימה.) אי אפשר להשיג אימה. אם אתה מתייחס אליי כאל אדם רגיל – כמכר, כמו שני אנשים שלא מבינים כל כך זה את זה, עדיין לא מספיק כדי להיות חברים – איך יוכל הקשר בינינו להיות הרמוני וחברי? על אדם בעל חוש מצפון לדעת איך עושים דברים כאלה כמו שצריך. (חייב להיות כבוד.) זה המינימום שצריך להיות לך. נניח ששני אנשים נפגשים: הם עוד לא מכירים זה את זה, והאחד לא יודע מה שמו של האחר. אם אחד מהם רואה שהשני הוא תמים, ורוצה מיד להתל בו, האם לא מדובר במעשה בריונות? אם אין אפילו מינימום כבוד, האם נותרה בכלל אנושיות? כדי שאנשים יוכלו להסתדר זה עם זה, ללא קשר לוויכוחים או לעימותים שעשויים לצוץ ביניהם, עליהם לפחות לכבד זה את זה. הכבוד הוא השכל הישר הבסיסי של היות אנושי, וקיים כבוד מינימלי בין כל בני האנוש. אם כך, האם הכבוד הזה קיים כשבני האדם מתקשרים עם האל? אם אינך יכול להגיע אפילו לנקודה זו, אז מבחינתך, מהו באמת הקשר בין האל לבינך? אין קשר בכלל, אם כך, אפילו לא קשר של זרים. לכן, האדם שנתן את המתנות יכול היה להתייחס לאל באופן כזה: לא רק שהוא לא כיבד את האל, אלא הוא גם רצה לרמות אותו. בלבו, הוא לא הרגיש שיש לכבד את האל או שיש להקדיש תשומת לב דקדקנית וזהירה לבריאותו ולהשלכות שייגרמו לו כתוצאה מאכילת המתנות – כל אלה לא היו בטווח השיקולים שלו. מבחינתו היה בסדר גמור פשוט להשתמש בתעלולים שיגרמו לאל לחבב אותו; הדבר הטוב ביותר מבחינתו היה להצליח לרמות את האל. כזה היה לבו. האם לא נורא הדבר, שיהיה לאדם לב כזה? זה נורא ואיום!

יש אנשים שמאמינים באל, וכלפי חוץ, נראה שהם נוהים אחריו. אבל עמוק בלבם, האם הם חשבו אי פעם על הנתיב שבו הם בחרו ועל המחיר שהם שילמו? האם הם בדקו וניסו לראות אם הם השלימו את החובות שהפקיד בידיהם האל? מהי בדיוק גישתם של אנשים ביחסם אל האל? אם לשפוט לפי הדברים השונים שאנשים מציגים וחושפים, ואפילו לפי התחבולות החבויות ביותר שלהם, שלא לדבר על כל הצביונות שנחשפים בדברים שהם עושים ביחסם אל האל, מה האנשים עשו בשביל האל? מלבד העובדה שהם משלמים מחיר על הדברים שמועילים להם עצמם, וחושבים עליהם באופן יסודי ומעמיק – מהן הגישות של אנשים כלפי האל, ומה הם מציעים לו? אך ורק תחבולות, חישובים, התגוננות ובוז. הבוז הוא סוג של התייחסות, ומהי ההתנהגות שעולה מתוך ההתייחסות הזאת, אם מבטאים אותה כפועל? "ללעוג". האם שמעתם פעם על המילה הזאת? (כן.) "לעג" הוא מונח די רשמי. מה אנחנו אומרים בשפה הדיבורית? אנחנו אומרים "לעקוץ", "לעבוד על מישהו", "לצחוק על מישהו". אתה נראה להם צנוע, תמים; בעיניהם אתה כלום והם מעזים ללעוג לך בגלוי – איזה מין צביון זה? אדם בעל צביון כזה, האם מלאך הוא השוכן בלבו או שד? (שד.) אכן, שד. אם הם מסוגלים להתייחס לאל באופן כזה, אז מה הם בעצם? האם הם יוכלו ליישם בפועל את דברי האל? האם יוכלו להתמסר לדברי האל? אדם כמו האיש ששלח לי מתנות, לדוגמה – הוא לא מחפש את האמת, והוא גם לא מבין את כוונות האל. אין לו שמץ מושג מה דורש האל מהאדם, מה האל רוצה לראות או מה האל רוצה להשיג מהאדם. הוא כמו אחד שעומד בקשר עם הבוס שלו, מתמקד בדרכים להשפיע עליו ולרמות אותו, ומתייחס אליו בכל דרך שתאפשר לו להשיג את מטרותיו. מה באמת מנחה אדם כזה בחייו? הוא מתחנף ויוצר לעצמו בדוחק חיים בזויים על ידי הליקוק למנהיגיו. למה הוא נתן לי כאלה "מסירות" ו"נדיבות"? הוא לא התאפק, נכון? האם הוא יכול היה לנבא איך ארגיש לגבי זה? (לא.) נכון מאוד; הוא לא הבין. חסר לו לחלוטין שכל אנושי רגיל. הוא לא ידע וגם לא היה לו אכפת איך אתפוס, אגדיר או אעריך את התנהגותו ואת צביונו. מה כן חשוב לו? חשוב לו איך להתחנף אליי כדי להשיג את מטרותיו, ואז להותיר אצלי רושם טוב לגביו. זו הכוונה שלו כשהוא עושה דברים. איזה מין אנושיות זאת? האם כך היה פועל אדם בעל מצפון אמיתי והיגיון? חיית כבר כל כך הרבה שנים, אז אתה אמור להבין: ראשית, אין לי צורך בהתחנפות שלך. שנית, אין לי צורך שתיתן לי שום דבר. שלישית, והכי חשוב, עליך להבין שלא חשוב מה תעשה, לא חשוב מה הן כוונותיו ומטרותיך, ומהו טבעם של הדברים שאתה עושה, אני מגדיר ומגיע למסקנה לגבי כל אלה. לא מדובר פה בכך שתעשה משהו ובכך זה יסתיים; נהפוך-הוא, עליי לראות בבירור מהם כוונותיך ומניעיך. אני מסתכל רק על הצביון שלך. יהיו שיגידו בוודאי: "אתה כל כך קשה עם אנשים!" האמנם? אני לא חושב כך בכלל. דווקא מפני שאני לא מחמיר בכלל, יש אנשים שמנסים לנצל את המצב. האם לא כך הם פני הדברים? מרגע שאנשים מסוימים באים איתי במגע, הם תוהים: "אני רואה בך אדם רגיל. אין צורך לשים אליך לב במיוחד. אתה בעצם די דומה לי: גם אתה אוכל שלוש ארוחות ביום, ואני לא רואה שיש לך סמכות או כוח כלשהם. לא יהיה לך מה לומר, ולא משנה איך אתייחס אליך. מה תוכל לעשות לי?" איזו מין דרך מחשבה זאת? מהיכן היא נובעת? היא נובעת מצביונו של האדם. מדוע יש לאנשים צביון כזה? מכיוון שבלבבותיהם שוכנים שדים. והואיל ובלבבותיהם שוכנים שדים, לא משנה עד כמה אדיר האל, לדעתם, לא משנה כמה מעמדו של האל נאצל לדעתם, לא משנה איך מבחינתם האל מבטא את האמת כדי להושיע בני אדם, לא משנה עד כמה הם מביעים במילים את הכרת תודתם, ולא משנה איך הם מראים שהם מוכנים לסבול ולשלם את המחיר, כאשר יגיע הזמן לבצע את חובתם, השדים הם שישלטו בלבבותיהם, והשדים הם שיפעלו. איזה מין אדם, לדעתכם, מעז לרמות אפילו את האל וללעוג לו? (שד.) זהו שד; זה ודאי.

מאיזה דו-שיח בין השטן לאל, בשיתוף שערכנו מוקדם יותר, נוכל ללמוד על צביונו של השטן? האל אמר: "שטן, אֵי מִזֶּה תָּבֹא?" מה ענה השטן? ("מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ" (איוב א' 7).) איזה סוג של דיבור זה? (דיבור של שדים.) זה דיבור של שדים! אם השטן היה מתייחס לאל כמו לאל, הוא היה אומר: "האל שאל אותי, ולכן אומר באופן מנומס מהיכן הגעתי." האין זה דיבור הגיוני? (זה דיבור הגיוני.) זהו משפט שמתיישב עם דרך המחשבה האנושית הרגילה: משפט שלם, נכון מבחינה דקדוקית, וניתן להבנה מיידית. האם זה מה שהשטן אמר? (לא.) מה הוא אמר? "מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ." האם אתם מבינים את המשפט הזה? (לא.) עד עכשיו, איש לא מבין מה המשפט אומר. אז מאיפה השטן הגיע? היכן הוא שט? מאיפה הוא הגיע ולאיזה כיוון הוא הלך? האם יש תשובות פסקניות לשאלות האלה? עד היום לא הצליחו פרשני התנ"ך להבין מאיפה באמת הגיע השטן, או כמה זמן נדרש לו כדי להגיע אל האל ולדבר איתו; אף לא אחד מהדברים האלה ידוע. אז איך יכול היה השטן לענות על שאלות האל בטון כזה ובשפה כזו? האם האל הציג בפניו את השאלה באופן כן ורציני? (כן.) והוא ענה לו באופן דומה? (לא.) איזו גישה הוא נקט בתשובתו לאל? גישה של לעג. זה בדיוק כמו שתשאל מישהו: "מאיפה אתה?" והוא יענה לך, "תנחש". "אני לא יכול לנחש." הוא יודע שאתה לא יכול לנחש, אבל הוא דורש ממך לנחש בכל זאת. הוא סתם צוחק איתך. לזה הכוונה, כשאנחנו אומרים שאדם צוחק על מישהו או לועג לו. הוא לא גלוי-לב, והוא לא רוצה שתדע; הוא רק רוצה לעבוד עליך ולצחוק עליך. לשטן יש צביון כזה בדיוק. אמרתי שיש אנשים שבלבבותיהם שוכנים שדים; האם לא כך הם מתייחסים לאל? על פי החזות החיצונית שלהם – הם מתרוצצים, עושים דברים, ומדי פעם חווים קשיים ומשלמים מחיר קטן – נדמה שהם לא אנשים כאלה; לכאורה האל שוכן בלבם. אבל על פי הגישות שלהם בדרך ההתייחסות שלהם לאל ולאמת, אתה רואה שמה שחי בלבם הוא שד, וזה הכול. הם לא יכולים אפילו לענות באופן ישיר על שאלות האל – הם מסוג האנשים שמסתובבים במעגלים כמו נחשים, עד שאי אפשר לקלוט את התשובה שלהם, ואי אפשר להבין בכלל מה הם אומרים. איזה מין אנשים אלה? האם הם יכולים להיות כנים ביחסם לאל? בגישה הזו, של זילות ושל בוז, שבה הם מתייחסים לאל, האם יוכלו אנשים כאלה ליישם בפועל את דברי האל כאמת? (לא.) למה לא? כי שדים שוכנים בלבבותיהם. האם לא כך הדבר? (כן, הם כלל לא מתייחסים לאל כמו לאל.) זו הרשעות של האנשים האלה. הרשעות שלהם היא בכך שהם חושבים שהיושרה, הענווה, הרגילוּת והמעשיות של האל שהם רואים, הם לא דברים שהופכים את האל לחביב. אז מהם הדברים האלה, אם כן? הם חושבים שאלה הם חסרונותיו של האל; שאלה הם תחומים שגורמים לאנשים להמציא תפיסות שונות; שאלה הם הפגמים הגדולים ביותר באל שהם מאמינים בו; שהם ליקויים, בעיות ומגרעות. איך ראוי להתייחס לאנשים כאלה? זו הדרך וזו הגישה שבהן הם מתייחסים לאל; זהו ביזוי של האל, אבל מה לגבי עצמם? האם הם מפיקים מכך תועלת כלשהי? זהו עלבון גם כלפי עצמם. למה אני אומר את זה? כאדם מן השורה, אם מישהו נתן לך כבדרך אגב משהו לאכול, ואתה לקחת את זה ואכלת את זה כמו טיפש, בלי לחשוב על הדברים לאשורם, ואפילו בלי לשאול במה מדובר, האם לא היה משתמע מכך שחסר משהו באנושיות שלך? האם אדם שמשהו חסר באנושיות שלו הוא אדם רגיל? לא. אם למשיח בהתגלמותו לא הייתה אפילו האנושיות הרגילה הזו, האם הוא היה עדיין ראוי לאמונה של כל אדם שהוא? לא. מה הם הסימנים לאנושיותו של האל-בהתגלמותו? הרציונליות, החשיבה והמצפון שלו הם הרגילים ביותר. האם יש לו יכולת שיפוט? (כן.) לולא הייתה לי, לו הייתי סתם אדם פזור-דעת, ללא שכל ישר וללא תובנה, בלי היכולת לחשוב כשקורים לי דברים, האם עדיין הייתי נחשב לאדם רגיל? זו הייתה אנושיות פגומה, לא אנושיות רגילה. האם לאדם כזה אפשר היה לקרוא המשיח? כאשר האל התגלם כבשר ודם, האם הוא היה בוחר בבשר כזה? (לא.) בהחלט לא. לו עשיתי זאת בלי דעת, האם היה ראוי לנהות אחר אל כזה, האל הידוע כאל-בהתגלמותו? לא, ואם הייתם עושים זאת הייתם הולכים בנתיב שגוי. זהו היבט אחד, מנקודת המבט שלי. מצד שני, מנקודת המבט שלכם, אם אתה רואה אותו כאל, כמושא האמונה שלך, וכחסיד שלו אתה מתייחס אליו באופן זה – אז איפה אתה מעמיד את עצמך? זה מבייש אותך, לא? (כן, זה מבייש.) אם האל שאתה מאמין בו הוא כל כך לא ראוי בעיניך להערכתך, אבל אתה מאמין בו בכל זאת, אז מה זה אומר עליך? האם אתה פזור נפש? האם אתה חסיד מבולבל? האם לא היית מבזה בכך את עצמך? (היינו מבזים את עצמנו.) אבל אם אתה חושב שיש לו את כל ההיבטים האלה של אנושיות רגילה, שהוא האל-בהתגלמותו, ואתה נוהג כך בכל זאת, האם אינך מבזה בכך את האל? שתי נקודות המבט הן תקפות. אפשר לראות את הבעיה בין שמביטים בה מנקודת המבט של האל ובין שמביטים בה מנקודת המבט של האדם – וזוהי בעיה רצינית! הלא כן? (אכן.) מנקודת מבט אנושית, אם אתה מחשיב אותו כאל ואז מתייחס אליו ככה, הרי שאתה מבזה באופן גלוי את האל. אם אתה חושב שהוא לא האל אלא בן אדם, ואתה עדיין נוהה אחריו, האם אין בכך סתירה? האם בכך אינך מבזה את עצמך? הרהרו בשני היבטים אלה; האם אני צודק? האין זה כך? מדוע אנשים לא יכולים לחשוב על הדברים האלה? מדוע הם עדיין נוהגים כך? האם זה אך ורק כי אינם מבינים את האמת? בואו לא ניכנס יותר מדי לעומקם של הדברים; רק מנקודת המבט של איכות, הם טיפשים חסרי דעת. למה אני אומר שהם חסרי דעת? למה אני מתייחס במילה "דעת"? מדובר בחשיבה. לעשות משהו בלי לחשוב, בלי לדעת לשקול את היתרונות והחסרונות, בלי לדעת להתחשב בטבע של מה שאתה עושה, ואם כדאי שתעשה את זה או לא, זהו חוסר דעת. לאיזה מין דבר אין דעת? לבעלי חיים ולחיות אין דעת, אבל בני אדם היו מתחשבים בדברים האלה. אנשים עושים לפעמים דברים טיפשיים מתוך דחף, אבל אם הם חוזרים שוב ושוב על אותם הדברים הטיפשיים, אפשר לאפיין אותם כחסרי דעת. אדם חסר דעת הוא אדם בעל היגיון לקוי, או בשפה המדוברת, אדם שחסר לו בורג. אבל האנוכיות של אנשים אלה בולטת, ובתכסיסים הערמומיים שלהם אין כל ליקוי, ולכן אני אומר ששדים שוכנים בלבבותיהם של אנשים.

האם כולכם חושבים שאני עושה הר מעכבר בכך שאני מעלה לשיתוף את הנושא של מתן מתנות? לולא הייתי משתף על הנושא, והייתי רק מזכיר אותו כבדרך אגב, האם הייתה לו אותה ההשפעה עליכם כמו עכשיו, אחרי ששמעתם את השיתוף? (לא.) לכל היותר, אחרי שהייתם שומעים, הייתם מהרהרים: "איך האיש הזה יכול היה לעשות דבר כזה? אני לא עושה דברים כאלה; באמת יש בעולם אנשים שונים ומשונים!" לכל היותר, זה מה שהייתם חושבים. אולי הייתם מדברים על זה קצת, וזה הכול – אבל האם הייתה לכם הבנה מעמיקה כל כך של הדבר? (לא.) לא הייתה לכם הבנה מעמיקה כל כך של הדבר. אם כך, אילו הטבות צומחות לכם מהמילים שלי? באיזו אמת זכיתם? קודם כול, עליי להזכיר לכם: מהו סוג היחסים הטוב ביותר שאפשר ליצור בין האדם לאל? כאשר מישהו ניגש לאל, איך כדאי שהוא יתנהל עם האל, כשהוא במגע קרוב איתו? האין זה הכרחי לחפש עקרונות לצורך זה? (כן, הכרחי.) יתר על כן, אנשים מאמינים באל כבר כל כך הרבה שנים – אילו אירועים התרחשו בחיי היומיום שלהם, שהם בעלי אותו הטבע כמו מה שעשה האיש בסיפור? האין זה ראוי להרהר בשאלות אלה? האם אדם עלול ללמוד לקח שאומר: "האל לא סובלני אפילו לגבי טעויות קטנות, אז המצב חמור ביותר. עדיף שלא נתקרב אליו, לא נהיה בקשר קרוב איתו או נתעסק איתו – לא כדאי להסתבך איתו! אם תפשל, הוא ינפח את זה מעבר לכל פרופורציה, ואתה תהיה ממש בצרות. אני בהחלט לא מתכוון לתת לו כלום!"? האם זה קביל, לחשוב ככה? (לא.) למען האמת, אתם לא צריכים לדאוג: אין לנו הרבה הזדמנויות למגע קרוב, ואף פחות רגעים שבהם אנחנו מתקשרים זה עם זה, כך שאתם לא צריכים לדאוג בעניין הזה. אם כן אתקשר איתכם ביום מן הימים, אל תדאגו; אספר לך סוד. בין שאתה מסתדר איתי ובין שאתה מתפלל ומחפש בדלת אמותיך, מהו הסוד מספר אחת? מה שלא תעשה, אל תתחרה בי; אם יש בך צד לוחמני, שמור ממני מרחק. יש אנשים שמדברים בערמומיות רבה, רוקחים מזימות כהרף עין, וכל משפט שהם הוגים נגוע בטומאה; אם הם יוסיפו לדבר, לא תדע אילו מן המילים שלהם הן אמת ואילו שקר. אסור שאנשים כאלה יתקרבו אליי. כשאתה בא במגע עם האל ומתקשר איתו, מה הדבר החשוב ביותר שעליך לעשות, והעיקרון החשוב ביותר שעליך לפעול על פיו? עליך להתייחס לאל בלב ישר. וגם, למד לנהוג ביראת כבוד. יראת כבוד היא לא נימוס; היא לא חנופה או התרפסות, וגם לא ניסיון למצוא חן או לקקנות. אז מהי בדיוק יראת כבוד? (להתייחס לאל כמו לאל.) להתייחס לאל כמו לאל זה עיקרון חשוב. איך הוא בא לידי ביטוי? (ללמוד להקשיב לאל.) זה אחד ההיבטים של היישום בפועל. יש אנשים שבאים איתי במגע ומתחילים להיכנס לדבריי, אז אני נותן להם לסיים לפני שאני ממשיך. ואיך הם מתייחסים אליי כשאני מדבר? הם מקשיבים בעיניים עצומות. מה זה מביע? זה כמו להגיד: "מה שאתה אומר זה שטויות. מה אתה יודע?" זו הגישה שלהם. אני אולי לא יודע הכול, אבל יש לי עקרונות, ואני מספר לך את מה שלמדתי, ראיתי ומה שאני יכול להבין, וגם את העקרונות שאני יודע, ואתה יכול להרוויח מזה די הרבה. אבל אם אתה מעיף בי מבטים כל הזמן, חושב שאני לא יודע כלום, ולא מקשיב לי בתשומת לב, הרי שלא תרוויח דבר – תצטרך פשוט ללמוד את הכול בעצמך. האין זה כך? לכן עליכם ללמוד להקשיב לדברי האל. כשאתם מקשיבים, האם אני מגביל אתכם בהבעת דעותיכם? לא. משסיימתי לדבר, אני שואל את כולכם אם יש לכם שאלות, ואם יש למישהו שאלה, אני עונה לו מיד ומספר לכם מה העקרונות המעורבים בשאלות האלה. לפעמים אני לא אומר לכם רק מה העקרונות, אלא אומר לכם ישירות מה עליכם לעשות, ומפרט כל היבט. אף שיש תחומים אחדים שאני לא מבין בהם, יש לי עקרונות משלי ויש לי דעות משלי על עניינים כאלה, ודרכים לטפל בהם. אז אני מלמד אתכם בהתבסס על הדעות והעקרונות שהם הנכונים לדעתי. למה יש ביכולתי ללמד אתכם? מפני שאתם אפילו לא מבינים את הדברים האלה. אחרי שאני עונה על השאלות האלה, אני שואל שוב אם יש עוד שאלות; אם יש, אני עונה מיד גם עליהן. אני לא רוצה שרק תקשיב לי; אני נותן לך הזדמנות לדבר; אבל מה שאתה אומר צריך להיות הגיוני – בלי שטויות ובלי בזבוזי זמן. לפעמים אני נכנס לדבריהם של אנשים, בחוסר-סבלנות. באילו נסיבות? כאשר הם מייגעים, אומרים בעשרה משפטים את מה שאפשר להגיד בחמישה. למעשה, אני מבין רגע שאני שומע אותם; אני יודע מה הדבר הבא שהם יגידו, אז הם לא צריכים להמשיך לדבר. תדבר קצר ולעניין; אל תבזבז לאחרים את הזמן. כשתסיים לדבר, אתן לך תשובה, ואגיד לך מה לעשות ועל פי אילו עקרונות לעשות את זה. בכך העניין אמור להסתיים, הלא כן? אבל יש אנשים שלא מבינים את זה, ואומרים: "לא, אתה צריך לכבד אותי; הכבוד אמור להיות הדדי. אתה סיימת לדבר, אבל אני לא סיימתי להביע את נקודת המבט שלי. נקודת המבט שלי היא זו – אני צריך להתחיל שוב מההתחלה." הם רוצים תמיד להביע את דעותיהם, מתוך אמונה שאני לא מודע להן, כשלמעשה, מרגע שהם מתחילים לדבר, אני יודע מהן דעותיהם – אז האם יש צורך שהם ימשיכו? אין צורך. יש אנשים שמנת המשכל שלהם נמוכה כל כך, שדרושים להם עשרה משפטים לעניין שמצריך רק שניים, ואם אני לא אקטע אותם, הם ימשיכו לדבר. כל האחרים כבר הבינו; האם אני עדיין לא מבין? ובכל זאת הם רוצים להתבטא. כך שלא מדובר רק במנת משכל נמוכה – אלא גם בהיגיון קלוקל! יצא לכם לפגוש אנשים כאלה? (כן.) הם חושבים שהם חכמים אפילו שההיגיון שלהם קלוקל ומנת המשכל שלהם נמוכה. האם זה לא מחליא? זה מבחיל ומחליא. כשאנשים באים במגע עם האל, הדבר הראשון הוא להתייחס אליו בלב ישר; הדבר השני הוא שאנשים צריכים ללמוד מהי יראת כבוד; והדבר השלישי והכי חשוב הוא ללמוד איך לחפש אחר האמת. האם זה לא הדבר החשוב ביותר? (כן.) בשביל מה להאמין באל אם אינך מחפש אחר האמת? מה הערך של האמונה בו? מה הטעם? בנקודה הזאת רוב האנשים אולי כושלים, אז למה להעלות אותה? כך מתכוננים לעתיד; תצטרכו ללמוד ליישם כך בפועל, כשיקרו לכם דברים כאלה בעתיד.

בכנסייה באתי במגע עם הרבה אנשים, ולחלקם נתתי כמה מטלות. כעבור כמה ימים הם סיפקו לי משוב, והראו לי שהם רשמו את כל מה שהטלתי עליהם, ושהם בתהליך הביצוע של כל מטלה ומטלה. כשהם פגשו אותי, הם דיווחו לי על התקדמות הביצוע, אילו נושאים דורשים חיפוש ואילו מחכים עדיין לתוצאות, נתנו לי עדכון מלא. הם הסבירו את הפרטים בבהירות רבה, ואף שלעתים הדברים היו קצת טריוויאליים, מהגישה שלהם עלה שהם רציניים ואחראיים בהתייחסות שלהם לדברי האל, ושהם יודעים מהם תחומי האחריות, החובות והמחויבויות שלהם. כמה אנשים היו שונים: הטלתי עליהם שתי משימות, והם רשמו אותן במחברות שלהם, אבל כעבור שבוע הם עדיין לא ביצעו דבר, נזכרו במטלות רק כששאלתי אותם עליהן – ואז הם כתבו שוב הכול במחברות שלהם. כשעבר שבוע נוסף ושאלתי אותם למה העניין עוד לא נסגר, הם המציאו תירוצים, מנו קושי כזה וקושי אחר, ואז תיעדו שוב בשקדנות את הכול במחברות. איפה הם תיעדו את הכול? (במחברות.) אבל הם לא תיעדו דבר בראשיהם. האין זה אומר שהדברים הוטלו על האדם הלא נכון? האנשים האלה לא אנושיים. כל מה שהטלתי עליהם נכנס מאוזן אחת ויצא מהאחרת – הם כלל לא התייחסו לדברים ברצינות. כל המשימות הנוגעות למקצוע מסוים או לנושאים כלליים – לצד כמה עניינים שקשורים לעבודת הכנסייה – שאני מטיל על אנשים הם בטווח הדברים שהם יכולים להשיג; אף אחת מהמשימות לא נועדה להקשות עליהם. למרות זאת, לעתים תכופות, כאשר הפקדתי משימות בידי מנהיגים ועובדים, רובם לא חזרו אליי אחרי שלקחו על עצמם את המשימה, ולא שמעתי מהם דבר על מצב הדברים: אם העניין סודר, איך הוא נעשה, אילו טעויות קרו, מהן תוצאותיו כרגע – הם לא חזרו אליי באף אחד מהנושאים האלה או עסקו בחיפוש. הם פשוט הניחו בצד את התפקידים שהטלתי עליהם, ולא שמעתי מילה על תוצאותיהם. יש אנשים שהייתה להם בעיה עוד יותר חמורה: בנוסף לכך שהם כשלו בביצוע המטלות שהטלתי עליהם, הם גם באו להתחנף אליי ולרמות אותי, סיפרו לי לאן הם הלכו ומה הם עשו אתמול, מה הם עשו ביום שלפני אתמול ומה הם עושים עכשיו. תראו כמה יפה הם העמידו פנים והתחכמו – הם לא עשו דבר מהדברים שהטלתי עליהם ספציפית, אלא התעסקו במשימות חסרות כל תועלת, בזמן שבעבודות החיוניות שרר אי-סדר גמור. איזו מין התנהגות זאת? הם הזניחו לגמרי את המשימות שהם היו צריכים לבצע, והם רק שיקרו ורימו!

היה אדם שהיה אחראי על השתילה. שאלתי אותו: "חלק מהצמחים נראים טוב השנה. שמרת חלק מהזרעים?" "שמרתי," הוא ענה. אמרתי לו: "שמעתי שקצרו לפני זמן מה את כל הצמחים ולא שמרו זרעים." הוא אמר: "עוד לא גמרו לקצור. עדיין נשאר קצת!" ואז שאלתי: "איפה הצמחים שנשארו? תן לי לראות." הוא אמר: "אה, ובכן... אני אלך לבדוק קודם." האם הוא באמת שמר זרעים או לא? לא. ממעט המילים האלה שהוא אמר, האם התשובה הראשונה שלו "שמרתי" הייתה שקר? (כן.) והתשובה השנייה שלו: "עוד לא גמרו לקצור. עדיין נשאר קצת!" – האם זה לא היה שקר? הוא לא ידע אם הם שמרו זרעים, ואמר: "אני אלך לבדוק קודם." כלומר גם התשובה השלישית שלו הייתה שקר. השקרים הלכו והחמירו מתשובה לתשובה; הוא הוסיף שקר על שקר והסתבך יותר ויותר – כולו שקרים! האם תרצו להיות בקשר עם אדם שכולו שקרים? (לא.) איך אתה מרגיש כשאתה מדבר ועובד עם אנשים שמשקרים בלי סוף? האם אתה כועס עליהם? הייתה לו כזו חוצפה, שהוא היה מרמה את כולם; הוא טעה אם הוא חשב שאני לא יודע! האם הנושא באמת שווה את הרמייה הזאת? מה הוא חשב שהוא ירוויח מרמייה כזאת? אם היית רואה את הגישה הזאת בהתנהגות שלו, אם הוא היה מתנהג ככה גם איתך, איך היית מרגיש? אם בעיקרון 99 אחוז ממה שהאדם אומר הם שקר, בין שהוא מרכל או מדבר על העבודה או על עניינים רציניים או משתף על האמת, הרי שלאדם הזה כבר אין תקווה. הוא יכול לרמות כל אחד; מה זה אומר עליו? כמה זמן הוא כבר מאמין באל? יש כופרים שאומרים תמיד: "ככל הידוע לי," או "אני אומר לך מהלב," ועל בסיס נקודת המוצא הזו הם אומרים דבר-מה אמיתי. האדם ההוא האמין באל כל כך הרבה שנים, והקשיב לכל כך הרבה דרשות, אבל הוא אפילו לא יכול היה לומר מילת אמת; כל מה שהוא אמר היה שקר. איזה מין יצור הוא, אם כך? האם זה לא מחליא ומתועב? האם יש הרבה אנשים כמוהו? האם אתם כאלה? כשאתם מתקשרים איתי, באילו נסיבות הייתם משקרים לי? אם גרמתם לאיזה אסון, ואתם יודעים שההשלכות שלו חמורות ושעלולים לגרש אתכם, הרי שברגע שאחרים יזכירו את האסון, תשקרו כדי לטייח אותו. כל אחד יכול לשקר על דברים כאלה. על מה עוד אנשים יכולים לשקר? הם יכולים לשקר כדי להיראות טוב יותר בעיני האחרים ולהיות מוערכים. ישנם גם אלה שיודעים שהם לא טובים בעבודתם אבל לא אומרים את זה באופן מפורש לעליון, מחשש שיודחו. כשהם מדווחים על עבודתם לעליון, הם מעמידים פנים שהם מחפשים דרכים לפתור את הבעיה, ונותנים בכך לאחרים רושם מוטעה. כל מה שהם אומרים הוא שקר, ואין להם כל יכולת לעבוד. הם חוששים שאם הם לא ישאלו שאלות, העליון יבחינו בסתירות ויחליפו אותם, ולכן הם מעמידים מיד פנים. זוהי המנטליות של מנהיגי שקר ושל צוררי משיח.

הרהרו בשלושת העקרונות של התקשורת עם האל, שזה עתה שיתפתי בהם. אילו מהם לא תוכלו לקיים, ואילו מהם יהיה לכם קל להשיג? למעשה, לא פשוט ליישם באמת אף אחד מהם, כי בלבבות האנשים שוכנים שדים. לא תוכל קיים את העקרונות כל עוד לא השלכת מלבך את השד. עליך להילחם בשד שבלבך, ואם תגבר עליו בכל פעם, או-אז תוכל לקיים אותם. אם תיכשל בכל פעם והשד ילכוד אותך, הרי שלא תוכל לקיים אותם; לא תוכל ליישם אף אחד מהעקרונות. אם תוכל לממש את שלושתם, ולא רק כשאתה במגע או בקשר איתי, אלא גם בקשרים הרגילים שלך עם האחים והאחיות, האם לא כולם יפיקו מכך תועלת? (כן.) עכשיו משהסתיים הסיפור, בואו נעבור לנושא המרכזי.

ניתוח של האופן שבו צוררי משיח הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים

בפעם הקודמת שיתפנו על הביטוי השביעי של צוררי משיח – הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים. פריט זה שותף פעמיים. הדיון הראשון נסב אודות טבעם המרושע של צוררי משיח – מה היה מוקד הדיון הזה? (הם עוינים כלפי האמת ומתעבים אותה.) צוררי משיח עוינים כלפי האמת ומתעבים אותה, ושונאים את כל הדברים החיוביים שעולים בקנה אחד עם האמת ועם האל, וזהו הביטוי הראשון והעיקרי של רשעותם של צוררי משיח. הדיון הראשון נסב אודות הדברים שצוררי משיח מתעבים. אנשים מן השורה מתעבים דברים שליליים וכוחות מרושעים; הם מתעבים דברים מזוהמים, אפלים ומרושעים. אולם, בניגוד לכך, הראיה החזקה ביותר לביטוי הראשון של טבעו המרושע של צורר משיח היא שהוא לא מתעב דברים שליליים, אלא מתעב את כל הדברים החיוביים הקשורים לאמת ולאל, וזו הראיה החזקה הראשונה בנוגע לרשעותם. הדיון השני שלנו נסב אודות הראיה החזקה השנייה בנוגע לביטויי רשעותו של צורר משיח. אם צוררי משיח מתעבים דברים חיוביים, מה הם אוהבים? (דברים שליליים.) מה אוהבים אנשים הניחנים באנושיות רגילה? הם אוהבים צדק, טוב לב ויופי. הם מעריכים אהבה, סבלנות וסובלנות הקשורים לאנושיות, וכן הם אוהבים שכל ישר וידע שהנו חיובי ומועיל לאנשים, ואת כל הדברים החיוביים שבאים מהאל, כולל החוקים והכללים שהאל קבע עבור כל הדברים, חוקיו וצוויו המנהליים של האל, וכל האמיתות ודרכי החיים שהאל מבטא, וכן דברים אחרים הקשורים לאל. טבעו המרושע של צורר משיח מנוגד לכך; הוא לא אוהב את הדברים האלה – מה הוא אוהב? (שקרים ותחבולות.) נכון, צוררי משיח אוהבים שקרים ותחבולות, וכן קונספירציות, מזימות, אמצעים שונים להתנהלות בעולם, חנופה לאנשים, התרפסות, כמו גם מאבקים, מעמד וסמכות. הם אוהבים את כל הדברים השליליים הללו שמנוגדים לאמת ולדברים חיוביים, מה שמדגים בדיוק את טבעם המרושע של צוררי משיח. האין אלה ראיות משכנעות? (כן.) למרות שכל הראיות הללו משכנעות, יש רק שני חלקים שעדיין לא יכולים להיחשב שלמים. היום נמשיך לדון בחלק השלישי של האופן שבו צוררי משיח הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים. החלק השלישי הזה שונה בהחלט מהחלק הראשון ומהחלק השני, אך הוא קשור אליהם. כיצד הוא קשור? כל שלושת החלקים דנים במהות זו – בטבעו המרושע של צורר המשיח. במה הוא שונה? בחלק זה יש תוכן שונה משני החלקים הקודמים שבהם דנו; הדברים שטבעם המרושע אוהב וצריך, וגם הדברים שהם שונאים, שונים. בהבדל זה לא מדובר על כך שצוררי משיח אוהבים גם דברים חיוביים מסוימים או שהם גם שונאים דברים שליליים מסוימים; אלא שהוא כולל חלק נוסף, שלא עוסק רק במה שהם אוהבים וצריכים, אלא עולה לרמה גבוהה יותר – למה שהכוח המרושע הזה של צוררי משיח מעריך – או במילים אחרות, מה שהם סוגדים לו או מה שהם מעריצים. יש אנשים שיאמרו: "יש להשתמש במונחים כמו 'הערכה', 'סגידה' ו'הערצה' לפרשנויות של דברים חיוביים, ואם כך, איך אפשר להחיל אותם על צוררי משיח? האם המונחים האלה מתאימים?" המונחים האלה לא נושאים אופי של שבח או של גנאי – הם ניטרליים. לכן, השימוש בהם כאן לא מפר עקרונות כלשהם והוא מותר.

3. ניתוח של הדברים שצוררי משיח סוגדים להם ומעריצים

לְמַה צוררי משיח סוגדים ומה הם מעריצים? ראשית, ברור שהם לא סוגדים לאמת, לאל או לכל דבר שהוא יפה או טוב וקשור לאל. אם כך, למה בדיוק הם סוגדים? האם אתם יכולים לחשוב על משהו? הרשו לי לתת לכם רמז. אותם אנשים בדת שמאמינים באדון, מה הוביל אותם לנצרות? מדוע הם מאופיינים כעת כדת, כזרם דתי ולא ככנסיית האל, בית האל או כמושא עבודתו של האל? יש להם תורות דתיות; הם מקבצים לכדי ספר וחומרי לימוד את העבודה שהאל עשה ואמר בעבר, ואז הם פותחים בתי ספר, ומגייסים ומכשירים תיאולוגים שונים. מה לומדים התיאולוגים האלה? האם את האמת? (לא.) אז מה הם לומדים? (ידע תיאולוגי.) הם לומדים ידע תיאולוגי ותיאוריות, שאין להם שום קשר לעבודת האל או לאמת שהאל אומר. הם מחליפים את דברי האל ואת עבודת רוח הקודש בידע תיאולוגי, וכך הם שוקעים בנצרות או בקתוליות. מה זוכה להערכה בדת? אם תלך לכנסייה ומישהו ישאל אותך כמה זמן אתה מאמין באל, ואתה תאמר שרק התחלת להאמין, הוא לא יתייחס אליך. אך אם תבוא עם כתבי הקודש ותאמר: "זה עתה סיימתי סמינר תיאולוגי כזה וכזה", הוא יזמין אותך לשבת במושב של כבוד. אם אתה מאמין מן השורה, הוא לא יתייחס אליך, אלא אם כן יש לך מעמד חברתי גבוה. זו הנצרות, וזו דרכו של העולם הדתי. אלה המטיפים בכנסיות ויש להם מעמד, עמדה ויוקרה, הם קבוצה של אנשים שהוכשרו בסמינרים תיאולוגיים לרכוש ידע ותיאוריות תיאולוגיות, ולמעשה הם הגוף העיקרי שמקיים את הנצרות. הנצרות מכשירה אנשים כאלה לעלות על הבמה ולהטיף, להפיץ את הבשורה ולבצע עבודה בכל מקום. הם מאמינים שבזכות כישרונות כמו אלה של סטודנטים לתיאולוגיה, כמרים מטיפים ותיאולוגים, קיומה של הנצרות מובטח עד עצם היום הזה, ואנשים אלה הופכים לערך ולהון של קיום הנצרות. אם כומר של כנסייה מסוימת הוא בוגר סמינר תיאולוגי, בקיא בכתבי הקודש, קרא כמה ספרים רוחניים, ויש לו ידע כלשהו וכושר ביטוי, אזי קהל המתפללים בכנסייה יגדל והיא תהיה מפורסמת הרבה יותר מכנסיות אחרות. מה מעריכים האנשים הללו בנצרות? ידע, ידע תיאולוגי. מהיכן מגיע הידע הזה? האין הוא עובר מדור לדור מאז ימי קדם? כתבי הקודש קיימים מאז ימי קדם, הם עוברים מדור לדור, וכך כולם קוראים ולומדים אותם עד היום. אנשים מחלקים את כתבי הקודש לחלקים שונים, עורכים גרסאות שונות ומעודדים מחקר ולמידה, אך הם לא לומדים את כתבי הקודש כדי להבין את האמת על מנת להכיר את האל, וגם לא כדי להבין את כוונותיו של האל על מנת לירוא ממנו ולסור מרע; אלא הם לומדים את כתבי הקודש כדי לחקור את הידע ואת המסתורין שבכתבי הקודש, כדי להבין אילו מאורעות הגשימו איזו נבואה מספר ההתגלות, מתי הם התרחשו, ומתי יגיעו האסונות הגדולים והתקופה בת אלף השנים – הם לומדים את הדברים הללו. האם הלמידה שלהם קשורה לאמת? (לא.) מדוע הם לומדים דברים שאין להם שום קשר לאמת? הסיבה לכך היא שככל שהם לומדים יותר, כך הם מרגישים שהם מבינים יותר, וככל שהם צוברים יותר מילים ודוקטרינות, כך עולה רמת הכישורים שלהם. ככל שרמת כישוריהם גבוהה יותר, כך הם מרגישים שיכולותיהם גדולות יותר, וכך הם מאמינים יותר שהם יתברכו סוף סוף באמונתם, שהם ילכו לשמיים לאחר מותם, או שהנשארים בחיים יילקחו בעננים כדי לפגוש את האדון באוויר. אלה תפיסותיהם הדתיות, שכלל וכלל אינן תואמות את דברי האל.

הכמרים והבכירים של העולם הדתי הם כולם אנשים שלומדים ידע מקראי ותיאולוגיה; הם פרושים צבועים המתנגדים לאל. אם כך, במה הם שונים מצוררי משיח החבויים בכנסייה? בהמשך נדבר על הקשר בין השניים. האם אלה בנצרות ובקתוליות שלומדים את כתבי הקודש, שלומדים תיאולוגיה ואפילו את ההיסטוריה של עבודת האל, הם באמת מאמינים? האם הם שונים מהמאמינים ומהחסידים של האל שעליהם הוא מדבר? בעיני האל, האם הם מאמינים? לא, הם לומדים תיאולוגיה, הם לומדים את האל, אך הם לא נוהים אחר האל והם לא נושאים למענו עדות. הלימוד שלהם על האל זהה ללימודי היסטוריה, פילוסופיה, משפטים, ביולוגיה או אסטרונומיה. הם פשוט לא אוהבים מדעים או נושאים אחרים – יש להם חיבה מיוחדת ללימוד תיאולוגיה. מהי התוצאה הנובעת מחיפושם אחר פיסות וקטעי מידע חלקיים הנוגעים לעבודת האל, במטרה ללמוד אודותיו? האם הם יכולים לגלות את קיומו של האל? לא, לעולם לא. האם הם יכולים להבין את כוונותיו של האל? (לא.) מדוע? משום שהם חיים במילים, בידע, בפילוסופיה, במוח האנושי ובמחשבות אנושיות; הם לא יראו את האל לעולם ולא יהפכו לנאורים על ידי רוח הקודש. כיצד האל מסווג אותם? כחסרי אמונה, ככופרים. הכופרים וחסרי האמונה האלה מתערבבים בתוך מה שמכונה הקהילה הנוצרית, הם מתנהגים כמאמינים באל, כנוצרים, אך במציאות האם הם באמת עובדים את האל? האם יש להם התמסרות אמיתית? (לא.) מדוע? דבר אחד בטוח: רבים מהם לא מאמינים בלבם בקיומו של האל; הם לא מאמינים שהאל ברא את העולם ושהוא ריבון על כל הדברים, וקל וחומר שהם לא מאמינים שהאל יכול להתגלם כבשר ודם. מה המשמעות של חוסר אמונה זה? המשמעות היא הטלת ספק והכחשה. הם אפילו מאמצים גישה של חוסר תקווה שהנבואות שהאל אמר, במיוחד אלה הנוגעות לאסונות, יתממשו או יתגשמו. זוהי גישתם כלפי האמונה באל, ואלה המהות והפרצוף האמיתי של אותה אמונה שלהם, כביכול. האנשים האלה לומדים את האל משום שהם מתעניינים במיוחד בנושא ובידע של התיאולוגיה ובעובדות ההיסטוריות של עבודת האל; הם קבוצה של אינטלקטואלים הלומדים תיאולוגיה ותו לא. האינטלקטואלים האלה לא מאמינים בקיומו של האל, ואם כך, כיצד הם מגיבים כשהאל בא לעבוד וכשדברי האל מתגשמים? מה הייתה תגובתם הראשונה כשהם שמעו שהאל התגלם כבשר ודם והחל בעבודה חדשה? "בלתי אפשרי!" הם מוקיעים כל אדם שמטיף את שמו החדש של האל ואת עבודתו החדשה ואפילו רוצים להרוג או לסלק אותו. איזה מין ביטוי זה? האין זה ביטוי של צורר משיח טיפוסי? מה ההבדל בינו לבין הפרושים, לבין הכוהנים הגדולים והסופרים הקדומים? הוא עוין כלפי עבודת האל, כלפי שיפוטו של האל באחרית הימים, כלפי התגלמותו של האל כבשר ודם, ועוד יותר מכך, הוא עוין כלפי התגשמות נבואותיו של האל. הוא מאמין: "אם אינך מתגלם כבשר ודם, אם אתה קיים כגוף רוחני, הרי שאתה אלוהים; אם אתה מתגלם כבשר ודם והופך לאדם, הרי שאתה לא אלוהים ואנחנו לא מכירים בך". מה משמעות הדבר? המשמעות היא שכל עוד הם כאן, הם לא יאפשרו לאל להתגלם כבשר ודם. האין זה צורר משיח טיפוסי? זהו צורר משיח אמיתי. האם העולם הדתי עוסק בוויכוח מסוג זה? טיעון זה נשמע חזק ומשכנע מאוד, והוא קובע: "התגלמותו של האל כבשר ודם היא שגויה ובלתי אפשרית! אם הוא התגלם כבשר ודם, אזי הוא שקרי!" יש גם אנשים שאומרים: "ברור שהם מאמינים בבן אנוש; פשוט מוליכים אותם שולל!" אם הם יכולים לומר זאת, אזי הם לא היו מאמינים בישוע אדוננו אילו חיו בתקופה שבה הוא הופיע ועבד לפני אלפיים שנה. כעת הם מאמינים בישוע אדוננו, אך למעשה, הם מאמינים רק בשמו של ישוע אדוננו, הם מאמינים בשתי המילים "ישוע אדוננו", והם מאמינים באל מעורפל בשמיים. לפיכך, הם לא מאמינים באל, הם חסרי אמונה. הם לא מאמינים בקיומו של האל, בהתגלמותו של האל, בעבודת הבריאה של האל, ובוודאי שלא בעבודת הגאולה של האל למען האנושות כולה שהתממשה באמצעות צליבתו. התיאולוגיה שהם לומדים היא סוג של תיאוריה או תזה דתית, שאינה אלא כזבים מתוחכמים הנשמעים נכונים לכאורה ומטעים אנשים. מהו הקשר הבלתי נמנע בין אותם אינטלקטואלים תיאולוגיים, כביכול, שבנצרות, לבין צוררי משיח בכנסייה שלנו? מה הקשר בין ההתנהגויות השונות שלהם לבין מהות טבעם של צוררי משיח שבהם אנו דנים? לשם מה לדבר עליהם? הבה נדחה לעת עתה את הדיון על האנשים בנצרות; במקום זאת, הבה נבחן את האופן שבו אלה המסווגים כצוררי משיח מתייחסים לאמת, ומתוך גישתם לאמת, נבין מה הם באמת מעריכים. ראשית, לאחר שהם תופסים אמיתות מסוימות, כיצד הם מבינים את האמיתות האלה? איך הם מתייחסים אליהן? מהי גישתם כלפי קבלת האמיתות האלה? האם הם מקבלים את הדברים האלה כנתיב שלהם ליישום בפועל, או שהם משתמשים בהם כסוג של תיאוריה, ואז מטיפים אותם לאחרים? (הם מתייחסים אליהם כאל סוג של תיאוריה להטפה.) הם רואים בהם סוג של תיאוריה שיש ללמוד, לנתח ולחקור, ולאחר הלימוד הם מפנימים אותם במוחם ובמחשבותיהם; הם זוכרים אותם, יכולים לדון בהם ולומר אותם ברהיטות, ואז הם מתהדרים בהם בכל מקום. לא משנה כמה זמן הם מדברים, יש דבר אחד שאינך יכול לראות; לא משנה כמה דוקטרינה הם יאמרו, לא משנה כמה יפה הם ידברו, לא משנה עם כמה אנשים הם ידברו, באיזו רהיטות, כמה תוכן יהיה בדבריהם, או אם הם ידברו בהתאם לאמת, לא תוכל לראות מהם תוצאות כלשהן – לא תראה אותם מיישמים בפועל. על מה הדבר מעיד? הם לא מקבלים את האמת. כיצד הם מתייחסים לאמת? ככלי להתהדר בעצמם. לדוגמה, האל אומר לאנשים להיות כנים ומסביר אילו ביטויים יש לאדם כן, כיצד אדם כן צריך לדבר, לפעול ולבצע את חובתו. לאחר שהם מקשיבים לזה, מהי תגובתם? איך המילים האלה משפיעות עליהם? ראשית, הם לעולם לא מקבלים את המילים האלה. מהי גישתם? "אני מבין: אנשים כנים לא משקרים, אנשים כנים אומרים לאחרים את האמת ויכולים לפתוח את לבם, אנשים כנים מבצעים את חובותיהם בנאמנות, ולא באופן שטחי". הם שומרים את המילים האלה כתיאוריה בליבם. האם תיאוריה מסוג זה יכולה לשנות אותם כאשר היא משתרשת בליבם? (לא.) אם כך, מדוע הם עדיין זוכרים אותה? הם אוהבים את נכונות הדברים האלה ומשתמשים בתיאוריות הנכונות האלה כדי להסוות את עצמם ובכך להשיג הערכה רבה יותר מאחרים. מה אנשים מעריכים מאוד? את היכולת שלהם לומר את הדברים הנכונים ברהיטות ובאריכות – זה מה שהאנשים האלה רוצים. לאחר שהם שומעים את הדברים האלה, האם הם מתייחסים אליהם ברצינות? (לא.) מדוע לא? איך אתה יכול לדעת זאת? (הם לא מיישמים אותם בפועל.) מדוע הם לא מיישמים אותם בפועל? הם חושבים בלבם: "אז אלה דברי האל? זה קל, אני זוכר אותם לאחר ששמעתי אותם פעם אחת. אני יכול לדקלם איך אדם כן צריך להתנהג לאחר ששמעתי זאת פעם אחת; כולכם צריכים עדיין לרשום אותם ולהרהר בהם, אבל אני לא צריך לעשות זאת!" הם רואים בדברי האל סוג של תיאוריה או ידע; הם לא מהרהרים בלבם כיצד להיות אדם כן, הם לא משווים את התנהגותם לכך, הם לא בוחנים את מעשיהם כדי לראות באיזה מובן כנותם לוקה בחסר או באילו פעולות הם נוקטים שנוגדות את עקרונות הכנות, והם אף פעם לא חושבים: "אלה דברי האל ולכן הם האמת. אנשים צריכים להיות כנים, ואם כך, כיצד יש לפעול על מנת להיות אדם כן? כיצד אוכל לפעול בדרך שתרצה את האל? מה עשיתי שהוא נטול כנות? אילו התנהגויות אינן הולמות אדם כן?" האם הם חושבים כך? (לא.) אם כך, מה הם חושבים? הם חושבים: "אם כך, האם זהו אדם כן? האם זו האמת? האין זו רק תיאוריה, סיסמה? מספיק לאמץ טון מוסרי גבוה, אין צורך ליישם זאת בפועל". מדוע הם לא מיישמים זאת בפועל? הם מרגישים: "אם אספר לאחרים כל מה שבלבי, האם לא אחשוף את עצמי? אם אחשוף את עצמי ואחרים יראו אותי לאשורי, האם הם עדיין יעריכו אותי? אם אדבר, האם אחרים עדיין יקשיבו? משמעות דברי האל היא שאדם כן לא יכול לשקר; אם לא ישקרו, האם תישאר פרטיות בלבם של האנשים? האם זה לא יאפשר לאחרים לראות אותם לאשורם? האם לא יהיה טיפשי לחיות כך?" זו נקודת המבט שלהם. המשמעות היא שכאשר הם מקבלים תיאוריה שאותה הם מחשיבים כנכונה, עולים רעיונות בליבם. מה הם הרעיונות האלה? מדוע אני אומר שהם מרושעים? קודם כל הם מנתחים את ההשפעות שיכולות להיות למילים אלה עליהם עצמם, את היתרונות והחסרונות שלהן. ברגע שהם מנתחים את המילים האלה ומגלים שהן לא לטובתם, הם חושבים: "אני לא יכול ליישם כך בפועל, לא אעשה זאת, אני לא טיפש עד כדי כך, אני לא אהיה טיפש ותמים כמוכם! לא משנה מתי, אני חייב לדבוק תמיד ברעיונות שלי ולשמור על השקפותיי. לכם יש אולי אלף תוכניות, אבל לי יש כלל אחד; אני לא יכול לחשוף את המזימה שבליבי – כנות מתאימה לאנשים טיפשים!" מבחינה אחת, הם מכחישים שדברי האל הם האמת; מבחינה אחרת, הם זוכרים כמה משפטים חיוניים יחסית כדי להציג את עצמם, וגורמים לאנשים לחשוב שהם מאמינים אמיתיים באל, שהם אנשים רוחניים. זה מה שהם מתכננים בליבם.

לאחר שצוררי משיח שומעים את האמת, תגובתם מוכיחה שהם לא מעוניינים בה ולא אוהבים אותה. מה הם אוהבים? הם אוהבים ידע תיאורטי נכון, חדשני וקצת יותר מעודן שיכול להציג אותם בצורה מושלמת יותר, מכובדת יותר, ולגרום לאנשים לסגוד להם יותר. האין זה מרושע? (כן.) מה מרושע בכך? לא משנה על איזה היבט של האמת צורר משיח משתף, הוא תמיד יכול להעלות סדרה של תיאוריות סבירות לכאורה או מילים נכונות כדי להטעות אנשים ולגרום להם לנהות אחריו, וזוהי רשעות בדיוק כמו רשעותו של השטן. רשעותו של צורר משיח באה לידי ביטוי במזימותיו המרושעות, בתכנונים המוקדמים שלו ובמערכת שלמה של תוכניות מגובשות, כשהוא מנופף בדגל של קריאת דברי האל כדי למצוא בסיס תיאורטי למימוש רשעותו; זו רשעותו של צורר משיח. הוא מצטט את דברי האל מחוץ להקשרם אך ורק כדי להטעות אנשים וכדי להתרברב. כאשר צוררי משיח מקשיבים לשיתופים ולדרשות ושומעים ביטוי חדש שהם יכולים להשתמש בו, הם מיד מציינים זאת לעצמם. אנשים טיפשים רואים התנהגות כזו וחושבים: "הם כל כך רעבים וצמאים לצדיקות, עד שהם רושמים הערות בכל פעם שהם שומעים דרשה, וההבנה הרוחנית שלהם כה רבה, עד שהם רושמים לעצמם כל נקודה מכרעת!" האם דרכם לרשום הערות זהה לזו של אנשים אחרים? לא. יש אנשים שרושמים הערות כי הם חושבים: "זו אמירה טובה. אני לא מבין אותה, ולכן אני צריך לרשום אותה וליישם אותה בפועל מאוחר יותר, כדי שיהיו לי נתיב ועקרונות כשאני מיישם בפועל". האם צורר המשיח חושב כך? מהי המוטיבציה שלו? הוא חושב: "רשמתי היום פריט של האמת שאף אחד מכם לא שמע, ואני לא אספר על כך לאף אחד ולא אשתף עליו עם אחרים – אני מחזיק בו, ויום אחד אני אדבר איתכם על כך ואתרברב כדי שתדעו שאני באמת מבין את האמת, וכולם יאשרו אותי." יתכן שאתה חושב שצוררי משיח אוהבים את האמת וצמאים אליה משום שהם רושמים הערות כאלה, ושההערות שלהם מדויקות למדי, אך מה קורה אחרי שהם מסיימים לרשום הערות? הם סוגרים את המחברת, וזה הכול. כאשר ביום מן הימים הם נעשים מטיפים והם לא יודעים על מה להטיף, הם מדפדפים במהירות במחברת שלהם, מסדרים את תוכן הדרשה שלהם, קוראים אותה, משננים אותה וכותבים אותה מהזיכרון עד שהכול מובן להם. רק אז הם מרגישים "בטוחים בעצמם", וחושבים שסוף סוף יש להם את "האמת" ושהם יכולים להפיץ את דברי ההבל שלהם בכל מקום אליו הם הולכים. אחד המאפיינים של דבריהם של אנשים אלה הוא שהכול דוקטרינות, טיעונים ותקנות נבובים. כאשר אתה נתקל בקשיים ספציפיים או מגלה בעיות ומחפש אצלם פתרונות, הם עדיין יתנו לך רק גיבוב של דוקטרינות, כשהם מדברים באופן ברור והגיוני. אם תשאל אותם כיצד ליישם זאת בפועל, הם יהיו אובדי עצות. אם הם לא יכולים לנסח זאת כיאות, יש בכך בעיה רצינית, והדבר מוכיח שהם לא מבינים את האמת. אנשים שלא מבינים את האמת ולא אוהבים את האמת מתייחסים אליה לעתים קרובות כאל סוג של אמירה או תיאוריה בלבד. ומה קורה בסופו של דבר? לאחר שנים רבות של אמונה באל, כשמשהו פוקד אותם, הם לא יכולים לראות את הדבר לאשורו, הם לא יכולים להתמסר והם לא יודעים כיצד לחפש את האמת. כשמישהו משתף איתם, יש להם "אמרה מפורסמת" שאיתה הם מגיבים: "אל תאמר לי דבר, אני מבין הכול. כשאני הטפתי, אתה עדיין לא למדת ללכת!" זו "האמרה המפורסמת" שלהם. הם טוענים שהם מבינים הכול, ואם כך, מדוע הם נתקעים בכל פעם שמתעוררות בעיות? כמי שמבין, מדוע אינך יכול לנקוט בשום פעולה? מדוע העניין הזה מעכב ומבלבל אותך? האם אתה מבין את האמת או לא? אם אתה מבין אותה, מדוע אינך יכול לקבל אותה? אם אתה מבין אותה, מדוע אינך יכול להתמסר? מהו הדבר הראשון שעל אנשים לעשות כאשר הם מבינים את האמת? עליהם להתמסר; אין שום דבר אחר. יש אנשים שאומרים: "אני מבין הכול – אל תשתפו איתי, אני לא זקוק לעזרה מאחרים". זה בסדר אם הם לא זקוקים לעזרה מאחרים, אך חבל שכאשר הם חלשים, הדוקטרינות שהם מבינים לא מועילות כלל. הם לא רוצים אפילו לבצע את חובותיהם, ומתעורר בהם גם רצון רע לנטוש את אמונתם. אחרי שנים כה רבות של הטפה של תיאוריות תיאולוגיות, הם פשוט מפסיקים להאמין ועוזבים – האם יש להם שיעור קומה כלשהו? (לא, אין להם.) בלי שיעור קומה אין חיים. אם יש לך חיים, מדוע אינך יכול להתגבר על עניין כל כך קטן? אתה די רהוט, הלא כן? אם כך, שכנע את עצמך. אם אינך יכול לשכנע אפילו את עצמך, אזי מה בדיוק אתה מבין? האם זו האמת? האמת יכולה לפתור עבור אנשים קשיים ממשיים, והיא יכולה לפתור גם את צביונותיהם המושחתים של אנשים. מדוע אותן "אמיתות" שאתה מבין לא יכולות לפתור אפילו את הקשיים שלך-עצמך? מהו בדיוק הדבר שאתה מבין? אלה רק דוקטרינות.

בנוגע לביטוי השביעי של צוררי משיח – שהם מרושעים, בוגדניים וערמומיים – דיברתי זה עתה על החלק השלישי של ביטוי זה: הם מעריכים ידע ולמדנות. צוררי משיח מעריכים ידע ולמדנות – מה יכול להמחיש את צביונם המרושע בהקשר זה? מדוע נאמר שהערכת ידע ולמדנות פירושה שיש להם מהות מרושעת? אנחנו חייבים בהחלט לדבר כאן על העובדות, כי אם היינו דנים רק במילים או בתיאוריות ריקות, אנשים היו עלולים לאמץ הבנה חד-צדדית ופחות מעמיקה של העניין. ראשית, נתחיל עם משהו רחוק יותר מן ההיסטוריה. בעודי מדבר, השוו את דבריי למעשים ולהתנהגויות של צוררי משיח, וגם לביטויים שלהם ולמהותם. הבה נדבר תחילה על הפרושים מלפני אלפיים שנה. באותה תקופה, הפרושים היו אנשים צבועים. כשהאל התגלם כבשר ודם, הופיע ועבד בפעם הראשונה, לא רק שהפרושים לא קיבלו ולו שמץ של האמת, הם אפילו גינו את ישוע אדוננו והתנגדו לו בלהט, ולכן האל קילל אותם. דבר זה יכול לאשר שהפרושים הם נציגים קלאסיים של צוררי משיח. "צוררי משיח" הפך לשם נוסף עבור הפרושים, ובמהותם, הפרושים הם אותו סוג של אנשים כמו צוררי משיח. לכן, ניתוח טבעם המרושע של צוררי משיח החל בפרושים הוא קיצור דרך. אם כן, מה עשו הפרושים שהראה לאנשים שיש להם טבע מרושע של צורר משיח? זה עתה ציינתי שצוררי משיח מעריכים ידע ולמדנות; אילו אנשים מזוהים עם ידע ולמדנות? מי מייצג ידע ולמדנות? האם מדובר בסטודנטים לתואר שני ובדוקטורנטים? ממש לא, זו תהיה הגזמה – מדובר בפרושים. הסיבה לכך שהפרושים צבועים, הסיבה לכך שהם מרושעים, היא שהם סולדים מהאמת אך אוהבים ידע, ולכן הם רק לומדים את כתבי הקודש וחותרים אחר ידע המצוי בכתבי הקודש, אך לעולם אינם מקבלים את האמת או את דברי האל. הם לא מתפללים לאל כשהם קוראים את דבריו, והם לא מחפשים את האמת או משתפים עליה. במקום זאת, הם לומדים את דברי האל, לומדים את מה שהאל אמר ועשה, ובכך הופכים את דברי האל לתיאוריה, לדוקטרינה כדי ללמד אחרים, וזה נקרא מחקר אקדמי. מדוע הם עוסקים במחקר אקדמי? מה הם חוקרים? בעיניהם, אלה לא דברי האל או ביטויו של האל, ובוודאי שלא האמת. במקום זאת, זהו סוג של מחקר, או אפשר אפילו לומר שזהו ידע תיאולוגי. לדעתם, הפצת הידע הזה והמחקר הזה, פירושה הפצת דרכו של האל, הפצת הבשורה – זה מה שהם מכנים הטפה, אך כל מה שהם מטיפים לו הוא ידע תיאולוגי.

כיצד באים לידי ביטוי החלקים המרושעים של הפרושים? ראשית, הבה נתחיל את דיוננו באופן שבו התייחסו הפרושים לאל בהתגלמותו, ואז אולי תבינו מעט יותר. אם מדברים על האל בהתגלמותו, עלינו לדבר תחילה על סוג המשפחה והרקע שאליהם נולד האל בהתגלמותו לפני אלפיים שנה. ראשית, ישוע אדוננו לא נולד כלל למשפחה עשירה – שושלת היוחסין שלו לא הייתה כה מכובדת. אביו המאמץ, יוסף, היה נגר, ואמו, מרים, הייתה מאמינה מן השורה. זהותם ומעמדם החברתי של הוריו מייצגים את הרקע המשפחתי שלתוכו נולד ישוע אדוננו, וברור שהוא נולד למשפחה פשוטה. מה משמעות המונח "פשוטה"? הוא מתייחס להמונים מן השורה, למשק בית ממוצע בשכבה התחתונה של החברה, שאין לו שום קשר למשפחות אצולה, ואין לו כל זיקה למעמד בולט, ובוודאי שלא למעמד אריסטוקרטי. כמי שנולד למשפחה פשוטה, להורים פשוטים, ללא כל מעמד חברתי מפואר או ייחוס משפחתי מכובד, ברור שהרקע של ישוע אדוננו והמשפחה שאליה הוא נולד היו רגילים לחלוטין. האם מתועד בכתבי הקודש שישוע אדוננו קיבל חינוך מיוחד כלשהו? האם הוא התחנך בסמינר? האם הוא הוכשר על ידי כהן גדול? האם הוא קרא ספרים רבים כפי שקרא פאולוס? האם היו לו מהלכים או קשרים קרובים עם האליטה החברתית או עם הכוהנים הגדולים של היהדות? לא. כשמסתכלים על המעמד החברתי של משפחתו הביולוגית של ישוע אדוננו, ברור שלא היה לו מגע עם הדרג העליון של הסופרים והפרושים היהודים; ביסודו של דבר, הוא היה מוגבל לחיים בקרב יהודים מן השורה. מדי פעם הוא היה הולך לבית הכנסת, והאנשים שהוא פגש היו כולם אנשים פשוטים. מה זה מראה? במהלך התבגרותו של ישוע אדוננו ולפני שהוא החל בעבודתו באופן רשמי, הרקע שבו הוא גדל נותר ללא שינוי. לאחר הגיעו לגיל שתים-עשרה, משק הבית שלו לא שגשג והוא לא התעשר, ובוודאי שלא הייתה לו הזדמנות לקיים אינטראקציה עם אנשים מהמעמדות העליונים של החוגים החברתיים או הדתיים, וגם לא הייתה לו הזדמנות לרכוש השכלה גבוהה במהלך התבגרותו. איזה מסר זה מעביר לדורות הבאים? לאדם פשוט ורגיל זה, שהיה האל בהתגלמותו, לא היו לא ההזדמנות ולא התנאים לרכוש השכלה גבוהה. הוא היה בדיוק כמו האנשים הפשוטים, הוא חי בסביבה חברתית פשוטה, במשפחה רגילה, ולא היה בו שום דבר מיוחד. בדיוק משום כך, לאחר שאותם סופרים ופרושים שמעו על דרשותיו ומעשיו של ישוע אדוננו, הם העזו לקום ולשפוט אותו בגלוי, לנאץ ולגנות אותו. על מה הם התבססו כשגינו אותו? ללא ספק, הם התבססו על החוקים ועל התקנות של הברית הישנה. ראשית, ישוע אדוננו הנחה את תלמידיו לא לשמור את השבת – הוא עדיין עבד בשבת. בנוסף, הוא לא שמר על החוקים ועל התקנות ולא הלך לבית המקדש, וכשהוא נתקל בחוטאים, היו כאלה ששאלו אותו כיצד לטפל בהם, אך הוא לא טיפל בהם בהתאם לחוק, אלא הפגין כלפיהם רחמים. אף אחד מההיבטים האלה של מעשי ישוע אדוננו לא תאם את התפיסות הדתיות של הפרושים. מכיוון שהם לא אהבו את האמת, ולכן שנאו את ישוע אדוננו, הם גינו אותו בלהט, באמתלה שישוע אדוננו הפר את החוק וקבעו שיש לגזור עליו מיתה. אילו ישוע אדוננו היה נולד למשפחה חשובה ומכובדת, אילו הוא היה משכיל מאוד, ואם היו לו קשרים קרובים עם הסופרים והפרושים האלה, אזי באותה עת הדברים לא היו מתנהלים עבורו כפי שקרה מאוחר יותר – ייתכן שהם היו משתנים. הפרושים הוקיעו אותו בדיוק בגלל פשטותו, הרגילות שלו והרקע של לידתו. מה היה הבסיס שלהם להוקעת ישוע אדוננו? אלה היו התקנות והחוקים שהם נאחזו בהם, ואשר הם האמינו כי לא ישתנו לנצח. הפרושים החזיקו בתיאוריות התיאולוגיות שהם תפסו כידע וככלי כדי להעריך ולהוקיע אנשים, והשתמשו בכך אפילו כלפי ישוע אדוננו. כך הורשע ישוע אדוננו. האופן שבו הם העריכו אדם או התייחסו אליו, מעולם לא היה תלוי במהותו של האדם, וגם לא בשאלה אם מה שהוא הטיף היה האמת, וקל וחומר לא במקור הדברים שהוא אמר – האופן שבו הפרושים העריכו או גינו אדם היה תלוי רק בתקנות, במילים ובדוקטרינה שהם תפסו מתוך הברית הישנה של כתבי הקודש. למרות שהפרושים ידעו בלבם שמה שישוע אדוננו אמר ועשה לא היה חטא או הפרה של החוק, הם עדיין גינו אותו, מפני שהאמיתות שהוא הביע והאותות והמופתים שהוא עשה גרמו לאנשים רבים לנהות אחריו ולהלל אותו. הפרושים שנאו אותו יותר ויותר, ואף רצו להיפטר ממנו. הם לא הכירו בכך שישוע אדוננו הוא המשיח העתיד לבוא, והם לא הכירו בכך שבדבריו הייתה גלומה האמת, קל וחומר שעבודתו דבקה באמת. הם שפטו את ישוע אדוננו כמי שאמר דברים יהירים וטענו שהוא מגרש שדים באמצעות בעל זבוב, נסיך השדים. העובדה שהם יכלו להעליל את החטאים האלה על ישוע אדוננו מראה כמה שנאה הייתה להם כלפיו. לפיכך, הם הכחישו בלהט שהאל שלח את ישוע אדוננו, שהוא בן האל ושהוא המשיח. כוונתם הייתה: "האם האל יעשה דברים בדרך זו? אילו האל היה מתגלם, הוא היה נולד למשפחה שמעמדה רם. והוא היה צריך לקבל הדרכה מהסופרים ומהפרושים. היה עליו ללמוד באופן שיטתי את כתבי הקודש, להבין את הידע המקראי, ולהצטייד בכל הידע שקיים בכתבי הקודש לפני שהיה מסוגל לשאת את השם 'האל בהתגלמותו'". אך לישוע אדוננו לא היה הידע הזה, ולכן הם גינו אותו ואמרו: "ראשית, אינך כשיר לכך, ולכן אינך יכול להיות אלוהים. שנית, ללא הידע המקראי הזה אינך יכול לבצע את עבודת האל, וקל וחומר שאינך יכול להיות אלוהים; שלישית, אסור לך לעבוד מחוץ לבית המקדש – אינך עובד כעת בבית המקדש, אתה תמיד בין החוטאים, ולכן העבודה שאתה מבצע חורגת מכתבי הקודש, מה שהופך את האפשרות שאתה אלוהים לבלתי סבירה עוד יותר". מהיכן הגיע הבסיס לגינוי שלהם? מכתבי הקודש, מן המוח האנושי ומהחינוך התיאולוגי שהם קיבלו. מכיוון שהפרושים היו מלאים בתפיסות, דמיונות וידע, הם האמינו שהידע הזה נכון, שהוא האמת, שהוא בסיס תקף, ושבשום שלב האל לא יכול לסתור את הדברים האלה. האם הם חיפשו את האמת? הם לא עשו זאת. מה הם חיפשו? הם חיפשו אל על-טבעי שיופיע בצורת גוף רוחני. לפיכך, הם קבעו את הפרמטרים לעבודת האל, התכחשו לעבודתו, ושפטו אם האל צודק או טועה בהתאם לתפיסות, לדמיונות ולידע של האדם. ומה הייתה התוצאה הסופית של הדבר? לא רק שהם גינו את עבודת האל, הם גם צלבו את האל בהתגלמותו כבשר ודם. זה מה שנבע מכך שהם השתמשו בתפיסותיהם, בדמיונותיהם ובידע שלהם כדי להעריך את האל, ובכך טמונה רשעותם.

אם לשפוט את הפרושים על פי הערכתם כלפי ידע ולמדנות, היכן טמונה רשעותם? איך היא באה לידי ביטוי? כיצד נוכל לחקור ולנתח את הטבע המרושע של אנשים כאלה? ידוע שהפרושים רחשו כבוד לידע וללמדנות ואין צורך להיכנס לזה בפירוט. אם כן, מהו בדיוק הטבע המרושע שמתגלה כאן? איך נוכל לנתח ולראות לאשורו את טבעם המרושע של אנשים כאלה? אבקש שמישהו ידבר. (הם משתמשים בידע תיאורטי כדי להתנגד למהותו של האל; זהו אחד מגילויי הרשעות שלהם.) התנגדות היא פעולה, אם כך, מדוע הם התנגדו? בהתנגדות יש מידה מסוימת של צביון עוין, אך עדיין לא נגעתם ברשעות. מדוע הם התנגדו? האם מתוך חיבה או אי-חיבה כלפיו? הם לא אהבו את סוג האל הזה והאמינו כי "האל צריך להיות בשמיים, ולא רק זה, אלא ברקיע השלישי, נערץ על ידי כולם, בלתי נגיש לבני אדם, נסתר מהם, האחד שכל האנושות, כל יצירי הבריאה ואפילו כל היצורים החיים ביקום צריכים להעריץ – זהו האל! עכשיו האל בא, אבל נולדת בביתו של נגר, הוריך הם אנשים פשוטים, ואפילו נולדת באורווה. לא רק שהרקע של לידתך רגיל, הוא אפילו פחות מרגיל ופחות מפשוט – איך אנשים יכולים לקבל זאת? אם האל באמת היה בא, הוא לא היה יכול לבוא בצורה כזאת!" האין זו הדרך שבה אנשים תוחמים את האל? כולם תוחמים כך את האל. למעשה, עמוק בתוכם גם הם הרגישו במעורפל שישוע אדוננו לא היה אדם רגיל, שמה שישוע אדוננו אמר היה נכון, ושהחטאים שיוחסו לו לא התאימו לעובדות. ישוע אדוננו יכול היה לרפא חולים ולגרש שדים, והם לא יכלו למצוא כל פגם או דופי בדברים שהוא אמר ובדרשות שנשא, אך הם עדיין לא יכלו לקבל זאת, ובלבם הם עדיין פקפקו: "האם זו באמת מהותו של האל? האל בשמיים כה גדול, ולכן אם הוא מתגלם כבשר ודם ויורד אל פני האדמה, עליו להיות גדול עוד יותר, להיות נערץ על ידי כל האנשים, להתהלך בקרב משפחות אצולה, לדבר ברהיטות ולעולם לא לחשוף אפילו פגם אחד או חולשה אנושית אחת. מלבד זאת, עליו להראות תחילה את עליונותו על פני אנשי הדת במקדש באמצעות הידע שלו, ובאמצעות למדנותו וכישוריו. קודם עליו לכבוש את לבם של האנשים האלה; זו תהיה כוונתו של האל". בנוגע למה שישוע אדוננו עשה, הם לא קנו זאת ולא רצו לקבל את העובדה הזו או להכיר בה. חוסר הרצון להכיר בעובדה זו אינו עניין גדול; עמוק בתוכם, היה להם משהו קטלני עוד יותר: אם אדם כזה הוא האל, הרי שכל אנשי הכמורה היו יכולים להיות אלוהים, כולם היו דומים יותר לאל מאשר האל עצמו, וכולם היו כשירים יותר להיות המשיח מאשר ישוע אדוננו. האין זה בעייתי? (כן.) בזמן שהם גינו את ישוע אדוננו, הם גם התנגדו ובזו לכל היבט של הרקע הקשור לבשר שהאל בחר הפעם להתגלמותו. עדיין לא דנו היכן טמונה רשעותם של הפרושים – הבה נמשיך את השיתוף שלנו.

האל מתגלם כבשר ודם בתור אדם מן השורה, ופירוש הדבר שהאל משפיל עצמו מדמות, זהות ועמדה נישגבים שנישאים מעל לכל הדברים כדי להפוך לאדם רגיל לחלוטין. כשהוא הופך לאדם רגיל, הוא לא בוחר להיוולד למשפחה מכובדת ועשירה; הרקע של לידתו פשוט מאוד, אפילו עלוב. אם נתבונן על העניין הזה מנקודת מבטו של אדם רגיל, אדם עם מצפון, רציונליות ואנושיות, כל מה שהאל עושה ראוי להערצה ולאהבה על ידי אנשים. כיצד אנשים צריכים להתייחס לזה? (בהערצה.) אדם רגיל מן השורה שנוהה אחר האל צריך לשבח את חביבותו של האל נוכח העובדה שהאל משפיל את עצמו ממעמד רם לאדם רגיל במיוחד – ענוונותו ונסתרותו של האל כה חביבות! זהו דבר שאף אדם מושחת ולא שדים ושטן יכולים להשיג. האם זהו דבר חיובי או שלילי? (דבר חיובי.) מה ממחישים בדיוק הדבר החיובי הזה, התופעה הזאת והעובדה הזאת? ענוונותו ונסתרותו של האל, חביבותו ויקירותו של האל. עובדה נוספת היא שהאל אוהב אנשים; אהבתו של האל אמיתית, היא אינה שקרית. אהבתו של האל אינה דיבור ריק, לא סיסמה ולא אשליה, אלא היא אמיתית ועובדתית. האל עצמו מתגלם כבשר ודם וסובל את אי-ההבנות של האנושות, וכן את הלעג, ההשמצות והניאוץ מצדה. הוא מצניע את עצמו והופך לאדם רגיל, הוא לא נשגב במראהו, אין לו כישרונות מיוחדים ובוודאי שאין לו ידע מעמיק או למדנות – לאיזו מטרה? כדי לבוא אל האנשים שבהם הוא בחר ושאותם הוא מתכוון להושיע עם הזהות הזו והמראה האנושי שיהיו נגישים להם בקלות רבה ביותר. האין כל מה שהאל עושה מהווה את המחיר שהוא שילם? (כן.) האם מישהו אחר יכול לעשות זאת? אף אחד לא יכול. לדוגמה, יש נשים שאוהבות מאוד יופי. הן תמיד מתאפרות ולא יוצאות מהבית ללא איפור. אם היית מבקש מאישה כזו לצאת ללא איפור או להופיע כך על במה, האם היא הייתה יכולה לעשות זאת? היא לא היתה יכולה. במקרה כזה, אפילו לא מדובר בהשפלה, אך בלתי אפשרי עבורה לצאת בלי איפור, היא לא יכולה לוותר ולו על שמץ של יהירות, על מעט מהרווח הגשמי הזה. ומה לגבי האל? כשהאל משפיל את עצמו כדי להיוולד בקרב השכבות הנמוכות ביותר בחברה, כאדם רגיל ביותר, על מה הוא מוותר? הוא מוותר על כבודו. מדוע האל מסוגל לוותר על כבודו? (על מנת לאהוב אנשים ולהושיע אותם.) הוא מוותר על כבודו על מנת לאהוב אנשים ולהושיע אותם, וכך נחשף צביונו של האל. אם כך, איך זה כרוך באובדן הכבוד? כיצד יש להתייחס לעניין זה? יש כאלה שאומרים: "איזה כבוד האל מאבד? האין לך זהות של אלוהים גם לאחר שהתגלמת כבשר ודם? האם אין עדיין אנשים שנוהים אחריך ומקשיבים להטפות שלך? האם אינך מבצע את עבודת האל – מה נגרע מכבודך?" "אובדן כבוד" זה כולל מספר היבטים. מבחינה אחת, המניע של האל לעשות את כל זאת הוא למען אנשים, אך האם אנשים יכולים להבין זאת? אפילו חסידיו לא יכולים להבין. מה יש בחוסר ההבנה הזה? יש אי הבנה, פרשנות שגויה ומבטים מוזרים או מבטים של בוז מצד אנשים מסוימים. האל נמצא בממלכת הרוח, בקרב כל הדברים, וכל האנושות שוכנת מתחת לרגליו של האל, אך כעת, כשהאל מתגלם כבשר ודם, הדבר שקול לכך שהוא חי באותה סביבה עם אנשים כשווה בין שווים. עליו להתמודד עם הלעג, ההשמצות, אי-ההבנה והסרקזם של האנושות, וכן עם תפיסותיה, עוינותה ושיפוטה – אלה הדברים שהוא צריך להתמודד איתם. בזמן שהוא מתמודד עם הדברים האלה, האם אתם חושבים שיש לו כבוד כלשהו? בהתאם לזהותו של האל, הוא לא צריך לסבול את הדברים האלה, אל לאנשים להתייחס כך לאל, והוא לא צריך להשלים עם הדברים האלה; אלה לא דברים שהאל צריך להשלים איתם, אך כשהאל מתגלם כבשר ודם עליו לקבל אותם, עליו להשלים עם כל זה, ודבר לא נשמט. בני האנוש המושחתים יכולים לומר דברים מסברי אוזן רבים לאל שבשמיים, אך הם לא מתייחסים לאל בהתגלמותו. הם חושבים, "האל מתגלם כבשר ודם? אתה כל כך רגיל ופשוט, אין בך שום דבר יוצא דופן; נראה שאתה לא יכול לעשות לי כלום!" הם מעזים לומר כל דבר! כשמדובר ברווח שלהם או במוניטין שלהם, הם מעזים להשמיע כל שיפוט או גינוי. לפיכך, כשהאל מתגלם כבשר ודם, למרות שיש לו מעמד כזה והוא נהנה מזהות זו כשהוא בא במגע עם בני אדם וחי יחד עם אנושות מושחתת, בה בעת עליו לשאת למעשה כל סוג של השפלה שזהותו מביאה עליו. הוא מאבד את כל כבודו – זהו הדבר הראשון שהאל צריך לסבול כשהוא מתמודד עם כל הבלבול, אי-ההבנה, הספק, המבחן, המרד, השיפוט, הצביעות וכיוצא באלה, שהאנושות המושחתת מפעילה כלפיו. עליו לשאת את כל זה – זהו אובדן כבודו. מה עוד? במהות, אין הבדל בין ההתגלמות לבין הרוח – האין זה נכון? (כן.) אין הבדל במהות, אך יש היבט אחד: הבשר לעולם לא יוכל להחליף את הרוח. כלומר, הבשר מוגבל בתפקידיו הרבים. לדוגמה, הרוח יכולה לנוע במרחב, היא לא מושפעת על ידי זמן, אקלים או סביבות שונות, והיא נוכחת בכל מקום, ואילו הבשר כפוף למגבלות אלה. איזה הפסד נגרם לכבודו של האל? מה הקושי בעניין הזה? לאל עצמו יש יכולת כזו, אך מכיוון שהוא מוגבל על ידי הבשר, במהלך תקופת עבודתו, עליו לדבוק בעבודת הבשר בהקפדה, בשקט ובכניעה עד להשלמת העבודה. במהלך הזמן שבו האל עובד בבשר, מה שאנשים יכולים לראות מן האל ומה שהם יכולים להבין ממנו במסגרת תפיסותיהם, הוא הבשר הזה שעיניהם יכולות לראות. אם כן, במסגרת דמיונם ותפיסותיהם, האם גדולתו, כול יכולתו, חוכמתו ואפילו סמכותו של האל אינן כפופות למגבלות מסוימות? (כן.) במידה רבה, הדברים האלה כפופים למגבלות מסוימות. מה גורם למגבלות אלה? (הוויית ההתגלמות.) מגבלות אלה נגרמות מכך שהאל מתגלם כבשר ודם. ניתן לומר שההתגלמות כבשר ודם גורמת לאל עצמו סוג של צרה. כמובן, יש חוסר דיוק מסוים בשימוש במילה "צרה" במקרה זה, אך ראוי לומר זאת כך – ניתן לומר זאת רק כך. האם לצרה הזו יש השפעה מסוימת על הבנתם של אנשים את האל, על הקשר האמיתי של אנשים עם האל ועל האינטראקציה שלהם עם האל, על מנת שיאהבו את האל ויתמסרו לו? (כן.) אכן יש לכך השפעה מסוימת. כל עוד אדם ראה את בשרו של האל, כל עוד היו לו קשרים עם בשרו של האל, כל עוד הוא שמע את בשרו של האל מדבר, ייתכן שבמהלך חייו, דמותו של האל, חוכמתו, מהותו וצביונו של האל יישארו לנצח במה שהוא מכיר, רואה ומבין לגבי הבשר הזה. זה לא הוגן כלפי האל. האין זה המקרה? (אכן, כן.) זה לא הוגן כלפי האל. אם כך, מדוע האל עדיין עושה זאת? מכיוון שרק באמצעות התגלמותו של האל כבשר ודם ניתן להשיג את התוצאות הטובות ביותר של טיהור והושעת אנשים על ידי האל – האל בוחר בנתיב הזה. האל מתגלם כבשר ודם וחי פנים אל פנים בקרב אנשים, ומאפשר לאנשים לשמוע את דבריו, לראות כל תנועה שלו ולהבין את צביונו, ואפילו את אישיותו, את שמחותיו וצערו. אף על פי שהצביון הזה, השמחות והצער האלה, יכולים לפתח תפיסות כשאנשים עדים להם, ויכולים להשפיע על הבנתם של אנשים את מהות האל ולהגביל את הבנתם של אנשים, האל מעדיף לבחור בשיטה הזו כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר של הושעת אנשים, גם אם אנשים לא יבינו אותו כהלכה. לפיכך, מנקודת המבט של הבנת אנשים את פניו המקוריים של האל, ואת זהותו, מעמדו ומהותו האמיתיים, הוא מקריב את כבודו. האם לא ניתן לומר זאת? זה מנקודת המבט הזו. הרהרו על כך בתשומת לב: בהיבטים השונים של מה שהאל משלם ועושה, בהתאם להבנתם של אנשים, האם יש דבר כלשהו שהוא שווה ערך לתיאוריות ולסיסמאות האלה של הפרושים ושל צוררי משיח? אין דבר כזה. לדוגמה, כאשר הפרושים אמרו: "האל מכובד", כיצד הם הבינו את הכבוד הזה? כיצד צריך להתממש בעיניהם כבודו של האל? פשוט שהוא רם ונישא. האין זו דוקטרינה שאומרת "האל מכובד, האל כה מכובד"? (כן.) מהו לפי אמונתם כבודו של האל? לפי אמונתם, אם האל היה בא לעולם, היה לו מעמד בולט, ידע וכישרון מהמעלה הראשונה, יכולת מהמעלה הראשונה, רהיטות דיבור מהמעלה הראשונה, ומראה חיצוני מושלם ומובחר. מהו אותו כבוד שהם האמינו בו? הוא מה שאנשים יכולים לראות. האם כבוד מסוג זה אינו מעשה של השטן? (כן.) האל לא עושה זאת! ראה איזה סוג של אנשים האל בחר כאנשיו הנבחרים של האל, וראה איזה מין אנשים הם האליטות הבולטות בעולמו של השטן. אם תשווה ביניהם כך, תדע איזה מין אדם האל מושיע ואיזה סוג של אדם לא ניתן להושיע. אלה שהם גאוותנים, צדקנים, בעלי יכולות ומוכשרים במיוחד, הכי פחות סביר שיקבלו את האמת. דבריהם מלאי ידע, רהוטים ביותר, וגורמים לאנשים לסגוד להם ולהעריץ אותם, אך נקודת התורפה שלהם היא אי-קבלת האמת, הם סולדים מהאמת ושונאים אותה, מה שמוביל אותם לבחור בנתיב ההשמדה. מצד שני, לאף אחד מאנשיו הנבחרים של האל אין יכולות או כישרונות מיוחדים כלשהם, אך הם יכולים לקבל את האמת, להתמסר לאל, לוותר על התהילה, הרווח והמעמד שלהם כדי לנהות אחר האל, והם מוכנים לבצע את חובתם. זה הם סוג האנשים שהאל מושיע. למי סוגדים הכופרים? כולם סוגדים לאינטלקטואלים רמי דרג ולאנשים בעלי מעמד משפחתי גבוה. לגבי כשרונות, מומחיות ומצב משפחתי, אין לנו אף אחד מאלה – אנחנו אותו דבר. מה דעתכם על כך? האל לא עושה דברים כאלה – האם זה כה פשוט? מדוע האל לא סידר זאת כך? זו כוונת האל. מאוד קל לאל לסדר באיזו משפחה נולד אדם ואיזה ידע הוא יכול ללמוד. האם האל יכול לפעול כך? (כן.) אכן, הוא יכול! אם כך, מדוע האל לא סידר שניוולד למשפחות עשירות וחשובות? זו החביבות של האל, זוהי התגלות מהותו של האל, ורק אלה שמבינים את האמת יכולים לראות את העניין הזה לאשורו. לאחר שהאל מתגלם כבשר ודם, לא משנה כמה גדולות תפיסותיהם של אנשים, כמה גדולים הקשיים שהאל נתקל בהם בעבודתו, כמה גדולים המכשולים שעומדים בפניו, כמה רבים הלעג וההשמצות שהוא סופג, ולא משנה כמה מכבודו יאבד לאחר שהוא יתגלם כך כבשר ודם, האם אכפת לו? לא אכפת לו. אז מה כן אכפת לו? אם אתם יכולים להבין את הנקודה הזו, אזי אתם יודעים באמת ובתמים שהאל חביב. מה חשוב לאל? מהי כוונתו הקפדנית של האל בתשלום המחיר הזה ובהשקעת מאמץ כה רב? לשם מה בדיוק הוא עשה זאת? (כדי שהקבוצה הזו שבה האל בחר תהיה מסוגלת להבין אותו טוב יותר, לקיים איתו קשר טוב יותר באמצעות התגלמותו כבשר ודם, ואז להגיע להבנה אמיתית של האל.) להגיע להבנת האל – אם כן, האם זה עדיין מועיל לאל במידה מסוימת? האם האל שילם כל כך הרבה עבור המטרה האחת הזו? כן או לא? האם האל עבד ביסודיות במשך ששת אלפים שנה רק כדי לגרום לאנשים להבין את האל? אימרו לי, לאחר שהאל ברא אנשים, לאחר שהאנושות התרחקה מהאל ונהתה אחר השטן, וכל בן אנוש החל לחיות את חייו כמו שד חי – מי המאושר ביותר? (השטן.) מי הקורבן? (אנשים.) אם כך, מי העצוב ביותר? (האל.) האם אתם העצובים ביותר? (לא.) במציאות, אף אחד לא יכול לראות את הדברים האלה לאשורם. איש אינו יודע את הדברים האלה בעצמו: אנשים משלימים עם מה שהם הופכים להיות בחייהם. כשאתה מבקש מהם ליישם את האמת בפועל, הם לא חושבים שזה יכול להועיל. הם מתעקשים לחיות על פי תפיסותיהם ודמיונותיהם, ותמיד מורדים באל. למעשה, מי שעצוב ושבור לב ביותר הוא האל. האל ברא את האנושות; האם אתם חושבים שהאל מוטרד מהמצב המיידי של הקיום האנושי, או אם חייהם של אנשים טובים או לא? (הוא מוטרד.) האל הוא המודאג ביותר, ואולי האנשים המעורבים לא מרגישים זאת ולא באמת מבינים את זה בעצמם. האנושות שחיה בעולם הזה, הייתה כזו לפני מאה שנה, ועכשיו היא עדיין כזו, כשהיא מתרבה דור אחר דור, וחיה כך דור אחר דור, כשיש אנשים שמצליחים ויש עניים – החיים מלאים עליות ומורדות. דור אחר דור אנשים מגיעים, לובשים בגדים שונים, אוכלים את אותו מזון, אבל המבנה החברתי והמערכות משתנים אט אט; אנשים מגיעים להווה מבלי משים – האם הם מודעים? הם לא מודעים. אם כך, מי הוא המודע ביותר? (האל.) האל הוא זה שאכפת לו יותר מכול מהעניין הזה. אחד הדברים שהאל לא שוכח הוא כיצד חיים אנשים שהוא ברא, מהו המצב הנוכחי של חיי האנשים, אם הם חיים היטב, מה הם אוכלים ולובשים, כיצד ייראה עתידם ועל מה הם חושבים בלבם מדי יום. אם כל מה שאנשים חושבים עליו מדי יום הוא רע, כיצד לשנות ולסתור את חוקי הטבע, איך להילחם בשמיים, איך ללכת אחר המגמה הרעה של העולם, האם האל מסתכל על כך ומרגיש טוב? (לא.) אם כך, האל לא מרגיש טוב ותו לא? האם הוא לא צריך לעשות משהו בקשר לזה? (כן, הוא צריך.) עליו למצוא דרך לגרום לאנשים האלה לחיות היטב, לאפשר להם להבין את עקרונות ההתנהלות, לאפשר להם לדעת לעבוד את האל, להתמסר לכל חוקי הטבע, לתזמוריו ולסידוריו של האל, כדי שאנשים יוכלו לחיות עם צלם אנוש וכדי שיוקל לאל. אפילו אם האל עוזב את אנשים האלה, הם עדיין יכולים לחיות בסביבה כזו באופן רגיל, מבלי לסבול דבר מהשטן – זו כוונתו של האל. כשהשטן רואה שאנשים יכולים להתמסר לאל ולהביא לידי ביטוי צלם אנוש, הוא מבוזה ונכשל לחלוטין, ולכן הוא נוטש לגמרי את אנשים האלה ולעולם לא מתייחס אליהם שוב. אם כך, מי מעניין את השטן? מעניינים אותו רק אנשים שמאמינים באל אך לא חותרים אל האמת, אנשים שלא קוראים את דברי האל ולא מתפללים לאל, אנשים שלא מבצעים את חובתם בלב שלם ואנשים שתמיד רוצים למצוא מישהו להתחתן איתו ולהקים משפחה וקריירה. הוא רוצה לפתות את אנשים האלה, להוליך אותם שולל כך שיתרחקו מהאל, שלא יבצעו את חובתם ושיבגדו באל, עד שהוא נפטר מהם – ואז הוא שמח מאוד. ככל שאינך חותר אל האמת, כך הוא נעשה מאושר יותר, ככל שאתה רודף יותר אחר תהילה, רווח ומעמד, וככל שאתה מבצע את חובתך באופן שטחי, כך הוא נעשה מאושר יותר. אם אתה מתרחק מהאל ובוגד בו, הוא נעשה מאושר עוד יותר – האין זו המנטליות של השטן? האין זו המנטליות של צוררי משיח? לכל האנשים מסוגו של השטן יש את המנטליות הזו. הם רוצים לפתות את כל מי שלא מאמין באל ברצינות, את כל מי שמקדיש תשומת לב ללימוד ידע ולחתירה אל תהילה, רווח ומעמד, ואת כל מי שלא ממלא את משימתו כראוי בביצוע חובתו. כשהם פוגשים אנשים כאלה, הם חולקים איתם שפה משותפת, יש להם הרבה מה לומר כשהם ביחד, והם מבטאים את דעתם בחופשיות, ללא נקיפות מצפון. איך האל מרגיש כשהוא רואה את האנשים האלה שלא חותרים אל האמת? הוא מרגיש חרדה! לפיכך, מהי הסיבה לכך שהאל שילם את כל המחיר הזה? הסיבה לכך היא דאגתו והאכפתיות שלו כלפי האנושות. האל נושא בלבו את הדאגות האלה לגבי אנשים, ומכיוון שלאל יש גישה כזו כלפי אנשים, הוא מבצע את עבודתו שלב אחר שלב. אין זה משנה אם בעיני אנשים האל נתפס כצנוע ונסתר, אם הוא באמת אוהב אנשים, אם הוא נאמן או שהוא עצום, האל מאמין שכל המחירים האלה שווים זאת ושניתן לגמול להם. מה המשמעות של תגמול זה? פירוש הדבר הוא שהדברים שהוא דואג להם בלבו לא יקרו שוב, ושהאנשים שהוא דואג להם בלבו יוכלו לחיות בהתאם לכוונותיו, לדרך ולכיוון שהוא לימד והדריך אותם, ושהאנשים האלה לא יושחתו עוד על ידי השטן – הם לא יחיו עוד בסבל, ודאגותיו של האל ייעלמו והוא יחוש הקלה. אם כן, בנוגע לכל מה שהאל עושה – ולא משנה מהו המניע העיקרי שלו, לא משנה כמה גדולה או קטנה תוכניתו – האין כל אלה דברים חיוביים? (אכן, כן.) כל אלה הם דברים חיוביים. לא משנה אם אופן עבודתו של האל מורגש על ידי אנשים, או אם עבודתו ראויה לציון או לא, ולא משנה כיצד אנשים חורצים משפט על הדרך שבה האל עובד כדי לשפוט ולהושיע אנשים, על סמך כל הדברים שהאל עשה ועל פי כל המחירים שהואיכול לשלם, האין האל ראוי לשבח? (כן, הוא ראוי.) אם כן, האם האל חסר יכולת או שהוא אדיר? (הוא אדיר.) הוא כה אדיר! איש מקרב האנושות לא יכול לשלם מחיר כזה. יש אנשים שאומרים ש"אהבת אם היא הגדולה ביותר בקרב האנושות". האם אהבתה של אם גדולה כמו האהבה הזו? בדרך כלל, כאשר ילדים חיים את חייהם באופן עצמאי, האימהות שלהם פשוט לא מתערבות בחייהם כל עוד הם יכולים להסתדר. למעשה, הן לא יכולות להתערב בחייהם גם אם הן רוצות. אם כך, כיצד האל מתייחס לאנושות הזו? במשך כמה אלפי שנים הוא סובל זאת? האל סובל זאת במשך ששת אלפים שנה והוא לא מוותר אפילו כעת. האל שילם מחיר כה כבד רק בגלל מעט הדאגה והאכפתיות שלו. כיצד נראה מחיר כה עצום בעיני הפרושים וצוררי המשיח הללו? הם מגנים ושופטים, ואפילו מנאצים זאת. מנקודת מבט זו, האין צוררי משיח אלה מרושעים מטבעם? (אכן, כן.) האל עושה דברים כה ראויים לשבח, ותמצית האל ותכונות האל ומהותו ראויות כל כך לשבחם של אנשים אנשים. לא רק שהם לא משבחים אותו, אלא שהם אפילו משתמשים בתיאוריות ובתירוצים שונים כדי לגנות ולשפוט אותו, ואפילו מסרבים להכיר בכך שהוא המשיח. האין האנשים האלה מתועבים? (אכן, כן.) האין הם מרושעים? אם לשפוט על פי התנהגותם המרושעת, האם הם לא סוגדים לידע וללמידה? האם הם לא סוגדים לכוח ולמעמד? (אכן, כן.) ככל שיש יותר דברים חיוביים הראויים לשבח, לזיכרון ולהפצה בקרב אנשים, כך צוררי משיח יגנו אותם יותר. זהו גילוי אחד של טבעם המרושע של צוררי משיח. יש לומר שמידת רשעותם של צוררי משיח עולה על זו של רוב האנשים שהם בעלי צביונות מושחתים.

הבה נמשיך בדיון על פאולוס. לאיזו משפחה נולד פאולוס? הוא נולד למשפחה אינטלקטואלית ומלומדת. הוא נולד למשפחה כזו, והרקע שממנו בא נחשב טוב. הוא היה משכיל מאוד. על פי אמות המידה הנוכחיות, ייתכן שהוא היה מסוג האנשים שלומדים תיאולוגיה או שלומדים באוניברסיטה. אם כך, האם הידע והלמידה שלו היו גבוהים יותר מאלה של רוב האנשים? (כן.) אם לשפוט על פי הידע והלמידה של פאולוס, האם היה לו קל להכיר בכך שישוע אדוננו הוא המשיח? (כן.) היה לו קל מאוד. אך מדוע הוא לא הכיר בישוע אדוננו כמשיח? (הוא סגד לידע והרגיש שישוע אדוננו לא ידען כמוהו, ולכן הוא לא הכיר בו.) ניסוח זה פשוט מדי. אם ישוע אדוננו לא היה בקיא כמוהו, הוא לא היה מסוגל להכיר בו. אם באמת היה לו ידע, אולי הוא היה מסוגל להכיר בו. זהו סוג של חצי היסק. אנו אומרים שצוררי משיח סוגדים רק לידע; כלומר, כאשר הם מקשיבים לאנשים ומתמודדים עם אנשים ועם עניינים, יש להם נקודת מבט המאפשרת לאחרים לראות שהם סוגדים לידע וללמידה. לדוגמה, אם דבריך מאוד הגיוניים וברמה גבוהה, אם הם חכמים, בלתי נתפסים ומופשטים, זה בדיוק מה שצורר משיח אוהב. דברים מופשטים שעולים בקנה אחד עם לוגיקה, פילוסופיה ואפילו עם למידה מסוימת – זה בדיוק מה שהוא רוצה. ישוע אדוננו הוא ההתגלמות של האל, וכל מה שהוא אומר הם דברי האל ואמיתותיו. לכן, כשאנשים בעלי ידע ולמידה שומעים את המילים והאמיתות האלה, כיצד הם מעריכים אותן? "המילים שאתה אומר וולגריות ושטחיות מדי. כולן דברים טריוויאליים לגבי אמונה באל. הם לא עמוקים ולא בלתי נתפסים. אין בהם תעלומות. ובכל זאת אתה אומר שהם האמת. מה כל כך מיוחד באמת? גם אני יכול לומר את הדברים האלה!" האם צוררי משיח לא מאמינים בכך? (כן.) הם שוקלים זאת כך וחושבים: "תן לי לבדוק אם אחרי הכול, הדברים שאתה אומר עולים על הידע שלי או נופלים ממנו". ברגע שהם שומעים את הדברים, הם קוראים עליהם תיגר ואומרים: "אתה נשמע כמו תלמיד בבית ספר יסודי. אני סטודנט, ולכן אתה לא טוב כמוני!" ואז הם מוצאים פגם כלשהו בדברי האל ואומרים: "נראה שאינך מבין דקדוק, ולפעמים המילים שבהן אתה משתמש אינן ראויות. אינך נשמע כמו אלוהים". הם מביטים בהופעתו כדי לראות אם הוא אלוהים או לא; הם מתעלמים מתוכן דבריו ולא בוחנים אם מה שנאמר הוא האמת או אם הדברים הם אכן דברי האל. האם אין בכך משום חוסר בהבנה רוחנית? (אכן, כן.) לכן, לצוררי משיח יש מאפיין נוסף: אין להם הבנה רוחנית. מכיוון שהם מעריכים ידע ולמידה, הם לא מבינים את האמת. הם לא יוכלו להבין את האמת לעולם. הם נועדו להיות מסוג האנשים שחסרים הבנה רוחנית. הם משתמשים בידע שלהם כדי לשקול כל משפט שהאל אומר. האם הם יכולים להבין את האמת? האם הם יכולים לדעת שזו האמת? האם הם יכולים להגיע סוף סוף למסקנה ולומר שכל הדברים האלה שהאל אומר הם האמת? האם הם יכולים להכיר בכך? הם לא יכולים להכיר בכך. אם כן, כיצד הם רואים בעיני רוחם את האל בהתגלמותו? הם חושבים: "איך שלא נסתכל על זה, הוא בן אנוש. לא משנה איך אני מסתכל על זה, אני לא יכול לראות בו את איכותו של האל. לא משנה כמה אני מקשיב, אני לא יכול לדעת איזה מדבריו עולים בקנה אחד עם האמת ומה מהם הוא האמת". לכן, הם חושבים עמוק בלבם: "אם יש לך משהו חדש ומקורי, ואם אוכל להשיג קצת תיאוריה ולצבור מכך קצת הון, אנהה אחריך לעת עתה ואראה מה תהיה התוצאה". אך האם הם יכולים לקבל את ישוע אדוננו מעומק לבם? (לא, הם לא יכולים.) הם לא יקבלו אותו בשום אופן. מדוע הם לא מקבלים אותו? מה הסיבה לכך? הסיבה היא שהם אוהבים ידע יותר מדי. חיבתם לידע, והידע שהם צברו ולמדו מעוורים את עיניהם ואת דעתם, ומונעים מהם לראות את כל מה שהאל עושה. אפילו אם ברור שמה שהאל אומר הוא האמת, אפילו אם העבודה שהאל עושה מבטאת בבירור את זהותו ומהותו של האל, הם לא יכולים לראות זאת. מדוע הם לא יכולים לראות זאת? מפני שהידע והלמידה שלהם הופכים אותם למלאי תפיסות ודמיונות לגבי האל והם חורצים עליו משפט. בסופו של דבר, לא משנה כיצד הם מקשיבים לדרשות או מקיימים קשר עם האל, הם לא יכולים להבין את דברי האל וקל וחומר שהם לא מקבלים את העובדה שדברי האדם הזה יכולים לחולל שינוי באנשים או שהם האמת, הדרך והחיים. זהו דבר שהם לעולם לא יוכלו לקבל. הם לעולם לא יוכלו לקבל זאת, ולכן הם לא ייוושעו, בדיוק כמו פאולוס. האם פאולוס הודה שישוע אדוננו היה המשיח? הוא לא הודה בכך אפילו בסוף. יש אנשים שאומרים: "האם הוא לא קרא לאדון כאשר הוא הוכה בדרך לדמשק? הוא היה חייב להודות בכך. איך אפשר לומר שהוא לא עשה כן?". עובדה אחת מוכיחה שפאולוס מעולם לא הכיר באדון ישוע המשיח כמושיעו. כלומר, אפילו אחרי שהוא הוכה, הוא עדיין המשיך לנסות ולהיות המשיח. האם אנשים יכולים להפוך ולהיות המשיח כלאחר יד? המשיח הוא האל בהתגלמותו כבן אנוש. הוא האל ואף אחד לא יכול להפוך ולהיות אלוהים רק משום שהוא רוצה בכך. מי לא רוצה להיות המשיח, אך האם זהו דבר שאנשים יכולים לעשות? זה לא קשור לרצונם של אנשים. פאולוס רצה להיות המשיח. אם לשפוט על פי חתירתו של פאולוס, האם הוא היה יכול להכיר בכך שישוע אדוננו הוא המשיח והאדון? (לא, הוא לא היה יכול.) אם כן, כיצד הוא הגדיר את זהותו ומעמדו של ישוע אדוננו? כבן האל. מהו בן האל? "אתה לא האל, אתה בן האל, אתה קטן יותר מהאל, אתה זהה לנו; אנחנו בניו של האל, וגם אתה בנו של האל, אבל האל הטיל עליך תפקיד שונה ואתה ביצעת עבודה שונה. אם האל היה נותן לי את התפקיד הזה, גם אני הייתי יכול לבצע ולעמוד בו". האין פירוש הדבר שפאולוס לא הכיר בעובדה שישוע אדוננו המשיח הוא האל? (אכן, כן.) הוא האמין שהאל בו הוא מאמין נמצא בשמיים, שהמשיח הזה אינו אלוהים, ושזהותו ומעמדו של האל לא קשורים כלל למשיח הזה. כיצד התפתחו הבנתו וגישתו כלפי ישוע אדוננו? הוא הסיק אותם מתוך הידע שלו ודמיונותיו. כיצד הוא הסיק אותם? באיזה משפט הוא ראה אותם? ישוע אדוננו אמר: "אבי הוא כך וכך", ו"אני עושה כך או אחרת מכוח אבי שבשמיים". הוא שמע זאת וחשב, "האם גם אתה מתייחס לאל כאל אלוהים? האם גם אתה מתייחס לאל שבשמיים כאב? במקרה כזה, האם אתה בנו של האל?" האין זה דמיון של המוח האנושי? זוהי מסקנה שהסיקו אנשים יודעי דבר: "אם אתה קורא לאל שבשמיים אבא, וגם אנחנו קוראים לו אבא, הרי שאנחנו אחים. אתה הבן הבכור, אנחנו הבנים הבאים אחריך, והאל שבשמיים הוא האל המשותף שלנו. אם כך, אתה לא אלוהים, וכולנו במעמד שווה. לפיכך, לא ישוע אדוננו המשיח הוא שמחליט בסופו של דבר מי יקבל גמול, מי ייענש ומה יהיה קיצו – זה לא האדון ישוע המשיח אלא האל שבשמיים." מסקנותיו והשקפותיו האבסורדיות האלה של פאולוס התבססו כולן על שימוש בשכלו לצורך שיפוט וניתוח לאחר שלמד תיאולוגיה וצבר ידע. זו הייתה התוצאה.

פאולוס התייחס לידע כאל קרש הצלה, כנכס, ויותר מכך, כיעד החתירה שלו. אילו פאולוס לא היה סוגד לידע, אלא יכול היה לוותר על הידע שלמד בעבר, להתייחס אל ישוע אדוננו כאל האדון, כאל האחד שראוי לנהות אחריו, כאל האחד שיכול לבטא את האמת, ולהתייחס לדברי ישוע אדוננו כאל האמת שיש לציית לה וליישם אותה בפועל – התוצאה הייתה שונה. העובדה שפטרוס יכול היה להתכחש לאדון שלוש פעמים, נגרמה במובן אחד משום שהוא פחד, ובמובן אחר, הוא ראה שישוע אדוננו הוא אדם מן השורה שנעצר וסבל. הייתה לו חולשה בלבו – אך לא זה היה הפגם הקטלני שלו, וגם ההתכחשות הרגעית שלו לא הייתה פגם קטלני. זו לא הראיה שיכולה לקבוע בסופו של דבר את קיצו של אדם. מה קובע בסופו של דבר את קיצו של אדם? יכולתו להתייחס לדברי האל כדברי אלוהים, ויכולתו לקבל, לציית וליישם בפועל את דברי האל כאמת. פאולוס ופטרוס הן שתי דוגמאות שונות לחלוטין. פעם פטרוס היה חלש, פעם הוא התכחש לאדון והטיל בו ספק, אך התוצאה הסופית הייתה שפטרוס הפך למושלם. פאולוס עבד למען האדון וסבל במשך שנים רבות. זה אך הגיוני שהוא היה יכול לקבל כתר, אך מדוע בסופו של דבר הוא נענש על ידי האל? מדוע הקץ שלו היה שונה מזה של פטרוס? הדבר תלוי במהות טבעו של אדם ובנתיב שאליו הוא חותר. מה הייתה מהות טבעו של פאולוס? לכל הפחות, הייתה בו מידה של רשעות. הוא חתר בקדחתנות אל ידע ומעמד, הוא חתר אל גמול וכתר, והוא התרוצץ, עבד ושילם את המחיר עבור הכתר הזה, מבלי לחתור כלל אל האמת. יתר על כן, במהלך עבודתו, הוא מעולם לא נשא עדות למען דברי ישוע אדוננו, ולא נשא עדות לכך שישוע אדוננו הוא המשיח, שהוא האל או שהוא האל בהתגלמותו, שישוע אדוננו מייצג את האל, ושכל הדברים שהוא אומר הם דברים שהאל אמר. פאולוס לא יכול היה להבין את הדברים האלה. אם כן, מה היה הנתיב שבו הלך פאולוס? הוא חתר בעקשנות אל ידע ותיאולוגיה, התריס נגד האמת, סירב לקבל אותה והשתמש בכישרונותיו ובידע שלו כדי לבצע עבודה שתנהל, תשמר ותייצב את מעמדו. מה היה קיצו הסופי? ייתכן שאינך יכול לראות סימנים חיצוניים לעונש שהוא קיבל לפני מותו, או אם היה לכך ביטוי חריג, אך קיצו הסופי היה שונה מזה של פטרוס. במה היה תלוי "ההבדל" הזה? דבר אחד הוא מהות טבעו של אדם, והדבר השני הוא הנתיב שבו הוא צועד. באשר לגישתו ולהשקפתו של פאולוס כלפי ישוע אדוננו, במה הייתה התנגדותו שונה מזו של אנשים רגילים? כמו כן, מה ההבדל בין פאולוס שהתכחש לאדון ודחה אותו, לבין פטרוס שהתכחש לשם האל ולא הכיר באדון שלוש פעמים מתוך חולשה ופחד? פאולוס השתמש בידע, בלמידה ובכישרונותיו כדי לבצע את עבודתו. הוא כלל לא יישם את האמת בפועל, ולא הלך בדרכו של האל. לכן, האם ניתן היה לראות את חולשתו בתקופה שבה התרוצץ ועבד, או במכתביו? זה בלתי אפשרי, נכון? שוב ושוב הוא לימד אנשים מה לעשות ועודד אנשים לחתור אל השגת גמול, כתרים ויעד טוב. לא היו לו ניסיון, הבנה או הערכה כלפי יישום האמת בפועל. לעומת זאת, פטרוס היה מאופק מאוד במעשיו. לא היו לו תיאוריות עמוקות או כתבים מפורסמים במיוחד. הייתה לו הבנה אמיתית של האמת ושל יישומה בפועל. על אף שהוא חווה חולשה ושחיתות בחייו, הקשר שהוא יצר עם האל לאחר ניסיונות רבים, היה הקשר בין אדם לאל, ובכך הוא היה שונה לחלוטין מפאולוס. למרות שפאולוס עבד, שום דבר שהוא עשה לא היה קשור לאל. הוא לא נשא עדות למען דברי האל, למען עבודתו, למען אהבתו או למען הושעתו את האנושות, ועוד פחות מכך למען כוונותיו של האל כלפי אנשים או דרישותיו מהם. הוא אפילו אמר לאנשים לעתים קרובות שישוע אדוננו הוא בן האל, מה שגרם בסופו של דבר לאנשים להתייחס לאל כשילוש. המונח "שילוש" מקורו בפאולוס. אם אין דבר כזה "אב ובנו", האם יכול להיות "שילוש"? לא ייתכן. דמיונות אנושיים הם פשוט "עשירים" מדי. אם אינך יכול להבין את התגלמות האל, אל תחרוץ דין ואל תשפוט באופן עיוור. פשוט הקשב לדבריו של ישוע אדוננו והתייחס אליו כאל אלוהים, כאל האל המופיע כבשר ודם והופך לבן אנוש. התייחסות כזו היא אובייקטיבית יותר.

כשנישאה לראשונה עדות על כך שהאל התגלם כאישה בשלב זה של עבודתו, אנשים רבים התקשו לקבל זאת ונתקעו בנקודה זו. הם חשו ש"הדברים שנאמרים הם כולם אמיתות והעבודה שנעשית היא אכן שיפוט במילים – הדברים האלה נראים כמו עבודתו של האל, ואני יכול להודות שהאדם הזה הוא האל בהתגלמותו – רק שלא קל לקבל את המגדר הזה." אך מכיוון שכל הדברים האלה הם כולם האמת, הם עדיין מקבלים אותו באי-רצון והם חושבים בלבם: "אני אלך קודם ואראה אם הוא באמת האל" – אנשים רבים הלכו בדרך זו. האל ברא את האנושות בשני המינים: זכר ונקבה, והתגלמות האל אינה יוצאת מן הכלל, בין אם מדובר בזכר או בנקבה. יום אחד מישהו שאל אותי לפתע: "איך אפשר להבין שהפעם ההתגלמות היא כנקבה?" עניתי: "ובכן, מה דעתך על כך? האל לא פועל בהתאם לתפיסותיהם של אנשים: אם אתה בטוח שהאל עושה זאת, אל לך לחקור מה האל עושה, ואם אינך מבין, עליך להמתין. אם אתה מחפש ועדיין לא קיבלת תוצאות, בדוק פשוט אם אתה יכול להתמסר. אם אתה יכול להתמסר, אזי אתה רציונלי, אך אם אתה נתקע בגלל העניין ומכחיש את כל מה שהאל עושה, אזי אינך רציונלי, אתה לא מאמין אמיתי באל. האל עושה עשרה דברים שאתה מתייחס אליהם כנכונים ובהתאם לתפיסותיך, אך אם דבר אחד לא עולה בקנה אחד עם תפיסותיך, אתם פוסל את כל עשרת הדברים – איזה מין יצור עלוב הוא זה? האין זה שד?" כששיתפתי כך, הוא אמר: "כן, אז עלי לקבל זאת עכשיו". לאחר שסיימתי את השיתוף שלי, הוא הבין מיד וקיבל אותו – האין איכותו טובה למדי? הבה נאמר שכן. הוא המשיך ואמר: "האל ברא גבר ואישה, ובפעם הראשונה שהאל התגלם כבשר ודם הוא היה גבר, בן האל. הפעם הוא התגלם כאישה – האין זו בתו של האל? אמור לי אם הבנתי את העניין נכונה. כשלאנשים יש ילדים, הם רוצים שיהיו להם גם בן וגם בת – האם גם האל רוצה את שניהם?" איך היה עלי לענות לו ולהסביר את העניין הזה? האם לא צריך להתייחס לעניין הזה ברצינות? האם אין צורך לתקן זאת? האם יש בעיה עם מה שהוא אמר? יש בעיה. הוא אמר: "לאל יש בן, ישוע אדוננו, והפעם ההתגלמות היא כאישה, כך שבמקרה כזה היא בתו. אם כן, לאל יש בן ובת, יש לו את שניהם, ולכן אין צורך ברוח הקודש. יש את האב הקדוש, הבן הקדוש והבת הקדושה, השילוש הקדוש הזה – כמה הוא מתאים ומכובד! בלי בת זה לא יהיה מושלם". איך אתה מרגיש כשאתה מקשיב לזה? אינך יודע אם לצחוק או לבכות. אמור לי, האין זו בדיחה? (אכן, כן.) האם יש הבדל כלשהו בין הבנתם את ההתגלמות לבין הבנתו של פאולוס? (לא.) אין הבדל. אם אנשים תמיד יסתמכו על חוכמתם, דמיונותיהם ותפיסותיהם כדי להסיק מסקנות והיקשים בנוגע לעניינים של הבנת האל, במיוחד כשמדובר בזהותו ובמהותו של האל, והם יחילו אותם מתוך נקודות מבט מסוימות, הדבר יהיה בעייתי, והם עלולים לטעות ולהיתקל בקשיים. אם כך, מהי הדרך הראויה ביותר להתמודדות עם העניין הזה? יש עניינים עמוקים ומופשטים יותר, ולאנשים לא קל להבין אותם, ולא קל לראות את המהות והשורש של הבעיה הזאת לאשורם: אם הדברים האלה אינם כרוכים באמת, או שהם לא משפיעים על חתירתך אל האמת, מה עליך לעשות? קודם כול ותר עליהם. מה הטעם לחקור אותם? זה לא מעניינך לחקור אותם. כל שעליך לעשות הוא להתמקד בהיווכחות בחיים ולהיות מסוגל לבצע היטב את חובתך. יגיע היום שבו תבין את העניינים האלה באופן טבעי. יש אנשים שאומרים שהם לא יכולים לוותר עליהם והם רוצים לחקור אותם, וזה בעייתי. אסור לך לחקור אותם. אסור לאנשים לגשת לעניינים הקשורים לזהותו של האל, למהותו ולמעמדו של האל בגישה של מחקר. אם תמשיך לחקור, הדבר יביא להשלכות חמורות. במקרים חמורים, אתה תנאץ את האל. כיצד על אנשים להתמודד עם עניינים הקשורים לזהותו ולמהותו של האל? היו פשוטים, ואפילו אם העניין הזה לא ממש ברור לכם, דבר אחד בטוח: הוא יכול לייצג את האל, הוא הופעתו של האל, מה שהוא מבטא הוא האמת, מה שאנשים צריכים לקבל הוא האמת, ודי בכך כדי לזכות באמת.

אם נבחן את מהות טבעם של צוררי משיח, למה הם סוגדים יותר מכול? לתיאוריות תיאולוגיות כביכול, שהן נשגבות, ריקות ומופשטות. עבורם, תיאוריות אלה הן בעלות ערך רב. הם כל כך מעריכים ואוהבים את הדברים האלה, והם מחפשים כל מיני דרכים להשיג אותם במטרה להתבלט בין כולם. הם שמים לב לדברים האלה בלבם ורואים בהם הון, קרש קפיצה שבאמצעותו הם יכולים להגשים את מטרות חייהם, מבלי לדעת שביסודם, הדברים האלה אינם האמת. אך הם אוהבים להצטייד בתיאוריות התיאולוגיות האלה, שהופכות להיות הדעות המוקדמות שלהם, והם רואים בהן את האמת. הם משתמשים בידע התיאולוגי הזה כדי ללמוד את דברי האל ואת האמיתות שהאל מבטא. כשהם רואים שדברי האל והאמיתות שהאל מבטא לא עולים בקנה אחד עם התיאוריות התיאולוגיות שבהן הם תומכים, הם לא יכולים לעצור את עצמם מלשפוט ולגנות את דברי האל. אין פחד בלבם, והם מאמינים שיש להם בסיס של כתבי הקודש לכך. חלקם אף מגנים את דברי האל ואומרים: "דברי האל מייגעים מדי. חלקם לא הגיוניים, חלקם לא נכונים מבחינה דקדוקית, ואפילו חלק מאוצר המילים שהוא משתמש בו לא ממש עובד". הם פשוט חיים בתוך עולם המחשבות שלהם, ומנתחים ולומדים את דברי האל באמצעות הידע וההשכלה שרכשו. רבים מהם אפילו משתמשים בדמיונותיהם ובשיפוטם כדי למצוא בדברי האל כיצד הוא מגדיר אנשים מסוימים או מהם היעדים שעליהם הוא מחליט עבור אנשים מסוימים, ואז הם מנתחים ומגנים את הדברים האלה בהתאם למה שנאמר בכתבי הקודש, וכך הם מתחילים להתכחש לדברי האל. כשהם מנתחים ומגנים את דברי האל, מתרחש דבר נורא. האם אתם יודעים מהו הדבר? כשאנשים מנתחים את האל ולומדים אותו, וכשמתעורר באנשים הלך רוח של גינוי, רוח הקודש דוחה בתיעוב את האנשים האלה ולא פועלת בהם. האין זה דבר נורא? ואתם יודעים מהן ההשלכות כאשר רוח הקודש לא פועלת. כשרוח הקודש לא פועלת, היא מתרחקת מהאנשים האלה, והדבר שקול לנטישה שלהם. במילים אחרות, האל לא יושיע אותם. אנחנו יכולים לנתח את הסיבה לכך. מהיכן מגיעות התיאוריות התיאולוגיות הללו, שבהן הם התבצרו במשך מחצית חייהם? את מי הן מייצגות? זה לא ברור להם בלבם. למעשה, הדברים האלה כלל לא באים מהאל, והם אינם הבנה אנושית טהורה. הם פרשנויות מופרכות של אנשים, ולכן אפשר לומר שהם באים מהשטן ומייצגים אותו לחלוטין. מה עוד כולל הידע התיאולוגי הזה? מלבד פרשנויות שגויות של כתבי הקודש, הוא כולל את ההיגיון והחשיבה של אנשים, את תפיסותיהם ודמיונותיהם של אנשים, וכן את חוויותיהם, את האתיקה, המוסר והרעיונות הפילוסופיים של אנשים. כשהם משתמשים בדברים האלה כדי להעריך את מה שהאל אומר ואת עבודתו, ברור שהם עומדים לצדו של השטן ביחסם לאל. לפיכך, האל מסתיר מהם את פניו, ורוח הקודש נוטשת אותם. האם חוויתם זאת אי פעם? בעבר, היו אנשים שדנו בחוויותיהם בהקשר זה ואמרו: "כשהתחלתי לראשונה להאמין באל, הייתי להוט לחקור את האל; למדתי את דבריו, את השימוש שהוא עושה במילים, כיצד הוא מתייחס לאנשים, כלפי מי הוא מתייחס בטוב לב ואיזה סוג של אנשים הוא אוהב או שונא. כתוצאה מכל הלימוד הזה, לבי נעשה אפל, לא יכולתי להרגיש את האל בתפילותיי, מצב החופש והשחרור בלבי נעלם, ולא הרגשתי עוד שלווה או שמחה. הרגשתי כאילו אבן לוחצת על לבי". האם חוויתם חוויה כזו אי פעם? (כן.) אלה שלומדים את האל ללא הרף לא זוכים לנאורות או להארה מרוח הקודש. אפילו קריאת דברי האל לא מביאה אור כלשהו. צוררי משיח מיומנים בלימוד האל, אך הם כלל לא מקבלים את האמת. בכנסייה, אין להם יחסים בין-אישיים רגילים, והם תמיד מציבים את עצמם מעל אחרים כדי להרצות להם. לעתים קרובות הם מתפארים בידע שלהם ומתנשאים על אחים ואחיות מן השורה. אם צורר משיח מקיים איתך אינטראקציה ומגלה שאינך אדם משכיל, הוא לא יגלה בך עניין. גם אם אתה עומד בקריטריונים להיות מנהיג כנסייה או ראש צוות, הוא לא ישתמש בך. באיזה סוג של אנשים משתמשים צוררי משיח? הם מחפשים אנשים בעלי מעמד חברתי, כוח, ידע וכישרונות, שיכולים לדבר ברהיטות – הם מתמקדים באנשים כאלה, ומתכוונים להשתמש בהם. אם תלוי בהם באלו אנשים לבחור ובמי להשתמש, הם בוחרים רק באנשים רהוטים, משכילים מאוד, בעלי ידע ובעלי מעמד בחברה. אפילו אם אנשים כאלה לא חותרים אל האמת או לא יכולים לבצע שום עבודה, הם עדיין מחבבים אותם. על מה זה מעיד? הם שייכים לאותה קטגוריה. אחרי הכול, ציפורים מאותו סוג מתקבצות יחדיו. יש צוררי משיח שמבינים מילים ודוקטרינות מסוימות ואז הם חושבים על כל דרך שבה הם יוכלו ליישם בפועל דרשות הטפה. באיזו מידה הם מיישמים בפועל? עד לרמה שבה הם יכולים לדבר בצורה רהוטה ונרחבת, לעלות לבמה מבלי להשתמש ברשימות ולדבר שעות על גבי שעות. הם חושבים שזה נחשב לביצוע עבודה, שזהו הרגע המפואר ביותר שלהם, הזמן שבו הם יכולים להציג את עצמם בצורה הטובה ביותר. הם עטים על הזדמנויות כאלה ולא מוותרים עליהן. עם זאת, בנוגע לנושאים שעליהם האל משתף לעתים קרובות, דברים הקשורים לאנושיות רגילה, למצפון ולהיגיון של אנשים, ולדברים הקשורים ביותר לאנושיות בחייהם האמיתיים של אנשים רגילים – למרות שאלה עשויים להיראות לאנשים כפרטים קטנים וחסרי חשיבות, במציאות, הם קשורים קשר הדוק לכניסה למציאות-האמת. כיצד צוררי משיח מתייחסים לדברים האלה? הם בזים להם מעומק לבם, הם לא מתייחסים לדברים האלה ברצינות, מגנים את הדברים האלה בלבם, וחשים שהם חסרי משמעות. לא משנה איך אתה משתף על מציאות-האמת, למשל, היותו של אדם כן, נאמן, או מציאותי וצייתן, לא משנה איך אתה משתף לגבי הדברים האלה, נקודת המבט שלהם נשארת ללא שינוי. הם רוצים להיות אנשים שיכולים לדבר ברהיטות, שמפגינים שפע של כישרון ויכולות מיוחדות, או אפילו להיות בעלי יכולות על-טבעיות, כמו גם יכולת דיבור בשפות שונות, קריאה במהירות יוצאת דופן, זיכרון צילומי וכן הלאה. אילו היו להם גם היכולות האלה, לבם היה מתמלא בשמחה. בעומק לבם, הם חותרים אל הדברים האלה ומעריכים אותם. לדוגמה, אני מסיים להגיד דבר מה, וכעבור רגע אני כבר לא זוכר מה אמרתי. כשאני שואל את כולם, גם הם לא זוכרים. אתה מבין, יכולת הזיכרון של כולנו דומה למדי, הלא כן? (כן.) אך כשצוררי משיח רואים זאת, הם אומרים: "גם לך אין יכולת זיכרון טובה! ראה את האדם הרוחני הזה; יש לו יכולת קריאה מהירה ביותר וזיכרון צילומי. אתה המשיח – כמה שורות אתה יכול לקרוא במבט חטוף?" אני אומר: "אין לי את היכולת העל-טבעית הזאת. לפעמים אני לא זוכר משפט אחרי שקראתי אותו ואני צריך לקרוא אותו שוב". הם אומרים: "האין האל אמור להיות כל-יכול?" כך הם מתחילים לגבש תפיסות. כיצד הם מתייחסים עמוק בלבם לאל בהתגלמותו? "האל בהתגלמותו הוא בסך הכול אדם פשוט ורגיל לחלוטין. אין לו זיכרון טוב, גופו לא חזק במיוחד; הוא לא נראה כמו אלוהים בשום מובן". לפיכך, כשהם שומעים מישהו מטיף על אהבת האל, הם חושבים: "אילו האדם הרוחני הזה או האדם המפורסם הזה היה האל, הייתי יכול לקבל אותו ולאהוב אותו. אבל אם המשיח הנוכחי הזה הוא האל, אני לא יכול לאהוב אותו משום שהוא כלל לא נראה כמו אלוהים". הם חושבים בלבם שכדי להיות אלוהים, אדם צריך להיראות כמו אלוהים; עליו לדבר, לפעול ולהיראות כאלוהים, כדי שכאשר אנשים יראו אותו, לא יהיו להם ספקות כלל – כך הם חושבים. מדוע? הם חושבים, "ראשית, אינך ניחן ביכולות על-טבעיות. שנית, אינך בעל כישרונות מיוחדים. שלישית, אין לך את הכישורים של אותם אנשים בעולם שמשיגים דברים גדולים. אינך יוצא דופן בשום צורה, ואם כך, מדוע עלי להקשיב לדבריך? למה שאכבד אותך? מדוע עלי להתמסר לך? אני לא יכול להתמסר". מה הבעיה בכך? איזה מין צביון הוא זה? אפילו אם הם לא מבינים את האמת, עדיין עליהם להיות בעלי מצפון והיגיון של אדם רגיל. לאנשים יש תפיסות, והאל לא מגנה אותם על כך, אך כשאנשים מחזיקים בתפיסות ואז מתנגדים לאל בכוונה תחילה ומגנים אותו, הדבר פוגע בקלות בצביונו של האל. העובדה שצוררי משיח יכולים לגנות את האל ולהתנגד לו באופן חופשי נגרמת על ידי טבעם המרושע. לאחר שהם רוכשים ידע, יש להם דמיונות עשירים, נרחבים ומקיפים יותר לגבי האל ונשגבותו, מהותו, סמכותו וכול יכולתו. ואז הם מנסים להתאים את הדמיונות הללו לאל שאותו הם יכולים לראות ושאיתו הם יכולים לקיים אינטראקציה. האם הדבר אפשרי? הם לעולם לא יצליחו בכך. ככל שהם חוקרים יותר את האל, כך הם מתכחשים לו יותר בלבם, ומגנים אותו ומתנגדים לו; דבר זה הוא בלתי נמנע.

מתוך מה שראיתם בכתבי הקודש ובכל אמירותיו הנוכחיות של האל, האם האל מעודד כישרונות, למידה וידע? (לא.) נהפוך הוא, האל מנתח את הידע והלמידה האנושיים. כיצד האל מגדיר כישרונות? כיצד הוא מגדיר יכולות על-טבעיות וכישרונות מיוחדים? עליכם להבין שכישרונות, יכולות על-טבעיות וכישורים מיוחדים כלל לא מייצגים את החיים. מה זה אומר שהם לא מייצגים את החיים? פירוש הדבר הוא שהדברים האלה אינם תוצאה של רכישת האמת על ידי אנשים. מאין בעצם הדברים האלה מגיעים? האם הם באים מהאל? לא, האל לא מעניק לאנשים ידע או למידה, והוא בהחלט לא מעניק לאנשים כישרונות נוספים כדי שהם יוכלו לחתור אל האמת. האל לא פועל כך. האם כעת, אחרי שניסחתי זאת באופן זה, אתם מבינים? אם כן, היכן באה לידי ביטוי רשעותם של צוררי משיח? כיצד הם מתייחסים לכישרונות, למידה וידע? הם מעריכים אותם, נוהים אחריהם ואפילו חושקים בדברים האלה, במיוחד בכישרונות וביכולות על-טבעיות. אם תאמר לצורר משיח: "אם יש לך יכולות על-טבעיות, רוחות רעות יימשכו אליך", הוא יאמר: "אני לא מפחד!" אתה תגיב: "אם כך, לא תהיה לך תקווה לישועה בעתיד, תושלך למדור השמונה-עשר של הגיהינום, לאגם האש והגופרית", והוא עדיין יאמר: "אני לא מפחד!" אם היית יכול לגרום לו לדבר בעשר שפות שונות ולהתרברב בכך כדי שאחרים יעריצו אותו, הוא היה מסכים ומוכן. האל מדבר באופן כה פשוט ועובד באופן מעשי כל כך בקרב האנושות הרגילה, והוא לא מקבל את השיטה, את הצורה ואת התוכן של העבודה הזו – הוא בז לה. כיצד על אנשים להבחין בעניינים האלה? לדוגמה, יש אנשים שיכולים לדבר בשפות שונות. האם אתה יכול לקבל עובדה זו? האם לדעתך זה נורמלי או מוזר? (מוזר.) לכן, במסגרת הטווח הרציונלי של האנושות הרגילה, זה לא מקובל. מישהו שזוכר הכול, כמו צבעים, צורות, פנים ושמות, ויכול לזכור מאות עמודים של ספר לאחר שקרא אותו, ולספר אותו מתחילתו ועד סופו – אחרי אינטראקציה עם אדם כזה, האם לא תרגיש שנתקלת במשהו חריג? (כן.) אבל צוררי משיח אוהבים את הדברים האלה. אמור לי, כשאתם מקיים אינטראקציה עם אנשי הקהילה הדתית; אותם אוונגליסטים, מטיפים וכמרים כביכול, הידועים באופן קולקטיבי כפרושים, האם אתה מרגיש שלבך זקוק לאנשים האלה, או שלבך זקוק לאל המעשי? (ליבנו זקוק לקשר עם האל.) האל הרגיל והמעשי קרוב יותר לצרכים הפנימיים שלך, הלא כן? אם כך, ספרו כיצד אתם מרגישים כאשר אתם מקיימים אינטראקציה עם פרושים, מהם היתרונות והחסרונות, ואם יש בכך תועלת. (כאשר אני מקיים אינטראקציה עם פרושים, יש לי תחושה של זיוף וריחוק. דבריהם ריקים מתוכן ושקריים; הקשבה ממושכת לדבריהם גורמת לי בחילה, ואינני רוצה להתרועע איתם יותר.) האם ההשקפות שמבטאים הפרושים נכונות או אבסורדיות? (אבסורדיות.) טבע השקפותיהם אבסורדי. כמו כן, האם הדברים שהם אומרים הם בעיקר דברים מעשיים או ריקים מתוכן? (ריקים מתוכן.) האם רוב האנשים מתעבים את הדברים האבסורדיים והחלולים, כמו גם את הדברים מלאי הדמיון והתפיסות שהם אומרים, או שהם נהנים לשמוע אותם? (רוב האנשים מתעבים את הדברים האלה.) רוב האנשים סולדים מהם ולא מוכנים להקשיב להם. לאחר ששמעת את השקפותיהם ודבריהם, והתבוננת בצביונם ובהתנהגותם השקרית והצבועה, מה אתה מרגיש בלבך? האם אתה מוכן לשמוע עוד? האם אתה מוכן להתקרב אליהם, לקיים איתם אינטראקציות מעמיקות ולהעמיק את הבנתך לגביהם? (לא.) אינך מוכן להתרועע איתם. הבעיה המרכזית היא שדבריהם חלולים מדי ומלאים בתיאוריות ובסיסמאות; גם לאחר האזנה ממושכת, עדיין אין לך מושג מה הם אומרים. יתר על כן, צביונם כוזב ויומרני; הם מעמידים פנים שהם צנועים, סבלניים ואוהבים, כאילו הם מאמינים ותיקים ו"אדוקים" במיוחד. כאשר סוף סוף מתגלה פרצופם האמיתי, אתה חש שאט נפש. לא הייתה לכם אינטראקציה מעמיקה עמי; מה דעתכם על הדרשות שלי? האם יש הבדל בינן לבין דברי הפרושים? (כן.) מה ההבדל? (דרשותיו של האל מעשיות.) זו הנקודה הבסיסית. יתר על כן, הדברים שאני אומר מתייחסים ליישום בפועל על ידכם, לחוויות ולהיבטים שונים של עניינים שבהם נתקלתם בתהליך ביצוע חובותיכם ובחיים האמיתיים. הדברים האלה אינם בלתי מעשיים ומעורפלים. כמו כן, האם כל אמת שאני דן בה או כל נקודת מבט שאני מביע בעניינים הן מעשיות או ריקות מתוכן? (מעשיות.) מדוע אתם אומרים שהן מעשיות? מכיוון שהן לא סוטות מהחיים האמיתיים, לא מדובר בהפצת תיאוריות נבובות שאין להן קשר לחיים האמיתיים. הכול קשור להבחנה, להבנה וליישום בפועל של אנשים בחיים האמיתיים, ולמצבים שמתעוררים כאשר הם נתקלים בבעיות שונות בעת ביצוע חובותיהם. בקיצור, כלולים בכך נושאים הקשורים לאופן שבו אנשים מיישמים בפועל את אמונתם באל, לחיי האמונה שלהם באל ולמצבים השונים שהם חווים בעת ביצוע חובותיהם. איננו משתמשים בכתבי הקודש כדי לפרש בצורה חלולה את ספר בראשית או את ספר ישעיהו, ואנחנו גם לא מדברים בצורה חלולה על ספר ההתגלות. הכי פחות אני אוהב לקרוא את ספר ההתגלות ואינני רוצה לדבר עליו. מה הטעם בכך? אם אומר לך איזו מגפה תפרוץ, מה זה נוגע לך? זוהי עבודת האל. גם אם עבודת האל תתממש, כיצד זה ישפיע עליך? האם לא תישאר אותו אדם? אילו הייתי אומר לך איזו מגפה תפרוץ, האם היית מסוגל להשליך מעליך את צביונך המושחת? האם זה יהיה כה מופלא? לא. לכן, כשהאנשים ינהו עד הסוף, הם יופרדו, כל אחד לפי סוגו. אלה שיכולים לקבל את האמת, ליהנות מקריאת דברי האל וליישם את האמת בפועל יעמדו איתן. אלה שלא מוכנים לקרוא את דברי האל או להקשיב לדרשות, שמסרבים בעקשנות לקבל את האמת ולא מוכנים לבצע את חובותיהם, ייחשפו בסופו של דבר ויסולקו. אף על פי שהם משתתפים בכינוסים ומקשיבים לדרשות, הם לעולם לא מיישמים את האמת בפועל, הם נותרים ללא שינוי וסולדים מהאזנה לדרשות – הם לא מוכנים להקשיב להן. לכן, גם כשהם מבצעים את חובותיהם, הם עושים זאת באופן שטחי, והם לעולם לא משתנים. האנשים האלה פשוט חסרי אמונה. אילו אנשים שמאמינים באל בכנות היו מתרועעים לעתים קרובות עם חסרי אמונה והיו חיים יחד איתם, איך הם היו מרגישים? לא זו בלבד שהם לא היו מפיקים תועלת ולא היו מתחזקים, אלא שהם אף היו חשים בלבם דחייה גוברת כלפיהם. נניח שאתה מקיים אינטראקציה עם פרושים ושומע אותם מדברים, ואתה מוצא שהם מדברים בצורה ברורה והגיונית, שהם מסבירים את כל החוקים והתקנות השונים בצורה מובנת, ושנדמה שדבריהם מכילים תיאוריות עמוקות, אך לאחר ניתוח קפדני, שום דבר מזה אינו מציאות-האמת. הכול מסתכם בתיאוריה חלולה. לדוגמה, הם דנים בתיאוריה של השילוש, בתיאולוגיה, בתיאוריות על האל, באופן התנהלותו של האל בשמיים עם המלאכים, במצב התגלמותו של האל ושל ישוע אדוננו. כיצד תרגיש כשתשמע את כל הדיבורים האלה? התוצאה תהיה דומה להקשבה לסיפורים מיתולוגיים. מדוע, אם כן, צוררי משיח נהנים להקשיב לעניינים האלה ולדון בהם, ומדוע הם מוכנים לקיים אינטראקציה עם אנשים כאלה? האין זו רשעותם? (כן.) מה ניתן להבין מרשעותם? עמוק בתוכם יש להם צורך מסוים, המוביל אותם לסגוד לידע וללמידה ולדברים האלה שיש לפרושים. אם כך, מהו הצורך שלהם? (שאחרים יעריכו אותם מאוד.) לא רק שהם רוצים שאחרים יעריכו אותם, אלא שבעומק לבם, הם תמיד רוצים להיות על-אנושיים, להיות אנשים נעלים או מפורסמים בעלי ידע – הם פשוט לא רוצים להיות אנשים מן השורה. על מה מרמז רצונם להיות על-אנושיים? במונחים עממיים, זה אומר שהם מנותקים מהמציאות. לדוגמה, רוב האנשים עשויים, לכל היותר, לייחל: "אם רק הייתי יכול לטוס במטוס גבוה בשמיים". יתכן שיש להם משאלה כזאת, נכון? אך מהי משאלת הלב של צוררי משיח? "אני רוצה להצמיח כנפיים ולהמריא למקום רחוק!" יש להם שאיפות כאלה – האם גם לך יש שאיפות כאלה? (לא.) מדוע לא? מכיוון שזה לא ריאלי. גם אם היו לך שתי כנפיים גדולות, האם היית יכול לעוף? אינך יצור מסוג זה, נכון? (נכון.) אנשים כמו צוררי משיח מסתמכים תמיד על דמיונותיהם, וחותרים ללא הרף אחר רצונותיהם. האם הם יכולים להיוושע? (לא.) זה לא סוג האנשים שהאל מושיע. האל מושיע את אלה שאוהבים את האמת, שמתמקדים במציאות ושחותרים אל האמת באופן מציאותי. אלה שרוצים ללא הרף להיות על-אנושיים או נעלים הם מעורערים בנפשם, הם לא אנשים רגילים, והאל לא יושיע אותם.

כאשר צוררי משיח באים במגע עם האל בהתגלמותו, הם נוטים לשאול שאלות מוזרות. העובדה שהם יכולים להציג שאלות כאלה מייצגת את הצרכים העמוקים שלהם ואת מה שהם סוגדים לו בליבם. בתחילה, כשאנשים העידו למען האל בהתגלמותו, היו כאלה שתמיד שאלו, "האם האל קורא את כתבי הקודש בביתו? אינני שואל עבור עצמי, ולמען האמת, אני לא סקרן לגבי עניין זה; אני שואל רק בשם האחים והאחיות. לרבים מהם יש מחשבה כזאת. הם מהרהרים בלבם וחושבים שאם האל אכן קורא את כתבי הקודש לעתים קרובות, אזי יכולתו לדבר על כתבי הקודש ולהביע את האמת היא רגילה למדי. עם זאת, אם האל לא קורא את כתבי הקודש ועדיין יכול להסביר אותם, זה יהיה נס, ואז הוא באמת יהיה אלוהים!" כמובן, הם לא ניסחו זאת בדיוק כך; הם שאלו באופן ישיר: "האם האל קורא את כתבי הקודש בביתו?" מה דעתכם? האם עלי לקרוא בהם או לא? האם אתם קוראים בהם? אם מעולם לא האמנתם בישוע, זה יהיה די רגיל לא לקרוא את כתבי הקודש. האם אנשים שמאמינים קוראים בהם? (כן, הם קוראים.) אלה שמאמינים בוודאי קוראים בהם. התחלתי עם אמונה בישוע, אם כך, איך אני יכול לא לקרוא את כתבי הקודש? מה היה קורה אם לא הייתי קורא בהם? (גם זה דבר רגיל.) קריאה בכתבי הקודש היא דבר רגיל, וכמובן שגם לא לקרוא בהם זה דבר רגיל. מה קובעת קריאה או הימנעות מקריאה בכתבי הקודש? אילו לא הייתי בעמדה זו, האם למישהו היה אכפת אם אני קורא בכתבי הקודש או לא? (לא.) איש לא היה מתעניין במה שאני קורא. בהיותי בעמדה מיוחדת זו, יש אנשים שחוקרים את העניין הזה. הם תמיד מתערבים בזה ושואלים: "האם הוא קרא בכתבי הקודש בצעירותו?" מה בדיוק הם רוצים לדעת? יש לכך שני הסברים אפשריים, תלוי אם אני קורא בהם או לא. אם אני קורא בהם, הם חושבים שהיכולת להסביר את כתבי הקודש אינה עניין גדול. עם זאת, אם אינני קורא בכתבי הקודש ועדיין יכול להסביר אותם, יש בזה משום אלוהיות. זו התוצאה שהם רוצים. הם רוצים לרדת לשורש העניין; הם חושבים: "אם אינך קורא בכתבי הקודש ועדיין יכול לדון בהם בגיל כל כך צעיר, שווה לחקור זאת. זה האל!" זו נקודת המבט שלהם, וכך הם חוקרים את האל. כעת, חישבו על הפרושים הללו שהיו בקיאים בכתבי הקודש. האם הם הבינו באמת את דברי הכתובים? האם הם גילו את האמת כשקראו בכתובים? (לא.) כעת, האם מי מבין אלה ששאלו אותי אם אני קורא את כתבי הקודש חושב על כך? אם הם היו חושבים על כך, הם לא היו בודקים את העניין הזה כל הזמן, הם לא היו עושים דבר כל כך טיפשי. אנשים שלא תופסים את האמת ושאין להם הבנה רוחנית, ולא מסוגלים לתפוס את מהותו ואת זהותו של האל, נוקטים בשיטה כזו כדי לפתור זאת בסופו של דבר. האם שיטה זו יכולה לפתור את העניין? לא, היא לא יכולה. היא יכולה לפתור רק עניין של סקרנות שולית. למעשה, גם אני קורא בכתבי הקודש. מי מבין המאמינים לא קורא את כתבי הקודש? אני קורא אותם קריאה בסיסית. לכל הפחות, אני קורא את ארבע הבשורות של הברית החדשה, מדפדף בספר ההתגלות ובספר בראשית, ומעיף מבט בספר ישעיהו. מהו לדעתכם הספר האהוב עלי? (ספר איוב.) בדיוק. הסיפור בספר איוב הוא שלם וספציפי, המילים בו קלות להבנה, ובנוסף, סיפור זה הוא בעל ערך, וכיום הוא יכול להועיל ולהיות מעורר השראה עבור אנשים. העובדות מוכיחות כעת שלסיפור בספר איוב אכן הייתה השפעה עצומה על דורות מאוחרים יותר. הם תפסו אמיתות רבות דרך איוב – מגישתו כלפי האל, וכן דרך גישתו של האל כלפי איוב והגדרת האל את איוב, הם תפסו את כוונת האל ואת סוג הנתיב שעליהם לצעוד בו כשהם מאמינים באל. אני משתמש בספר איוב כהקשר לשיתוף על דרכים מסוימות שבהן אנשים יראים את האל וסרים מרע, וכן על דרכים מסוימות להתמסר לאל – הסיפור הזה הוא בעל ערך אמיתי. אנשים צריכים לקרוא אותו בזמנם הפנוי. יש אנשים, שאם הם יראו את האל מתגלם בבשר ויהיו עדים לַמַּעֲשִׂיּוּת וְלָרְגִילוּת שלו, ייתכן שהם לא יוכלו להבין לחלוטין אם הוא אכן אלוהים או מה צופן העתיד. אולם, לאחר שהם יבינו כמה אמיתות, הם יוותרו על השאלות האלה. הם יפסיקו לחקור את העניינים האלה או להתעניין בהם ויתמקדו בביצוע ראוי של חובותיהם, בהליכה בנתיב הנכון ובביצוע עבודתם על הצד הטוב ביותר. אך יש אנשים שלעולם לא יוותרו על כך; הם מתעקשים לחקור זאת. האם לדעתכם עלי לטפל בעניין זה? האם ראוי שאקדיש לכך תשומת לב? אין צורך לשים לב לזה. אלה שמקבלים את האמת מפסיקים באופן טבעי לחקור זאת, ואילו אלה שלא מקבלים את האמת ממשיכים לחקור. על מה מצביעה חקירה זו? חקירה היא סוג של התנגדות. יש אמירה בדברי האל. מהי תוצאת ההתרסה? (מוות.) התרסה תגרום למוות!

יש צוררי משיח, שלמרות שקיבלו את שלב העבודה הנוכחי, הם מוטרדים לעתים קרובות בשאלה אם הדברים שאומר האל בהתגלמותו והעבודה שהוא עושה מכילים אלמנטים על-טבעיים, אם יש בהם אלמנטים שחורגים מיכולות אנושיות רגילות, ואם יש אלמנטים שניתן להשתמש בהם כדי להוכיח את זהותו כאל. הם מרבים לחקור את העניינים האלה, ולומדים ללא לאות את האופן שבו אני מדבר, את התנהגותי והופעתי, וכן את העקרונות למעשיי. במה הם משתמשים כדי לחקור זאת? הם משווים וחוקרים זאת מול דמויות של אנשים בולטים וחשובים או על פי הסטנדרט שהם תופסים. חלקם אפילו שואלים: "מאחר שאתה האל בהתגלמותו, זהותך ומהותך שונות בוודאי מאלה של אנשים מן השורה. אם כך, במה אתה מצטיין? אילו תכונות מיוחדות יש לך שיכולות לשכנע אותנו לנהות אחריך ולציית לך, ולגרום לנו לקבל אותך כאל שלנו?" השאלה הזאת ממש מביכה אותי. בכנות, אני לא מצטיין בשום דבר. אין לי עיניים שיכולות לראות לכל הכיוונים או אוזניים שיכולות לשמוע מכל הצדדים. כשמדובר בקריאת טקסטים, אינני יכול לסרוק עשר שורות במבט חטוף, וזמן מה אחרי הקריאה אני שוכח מה קראתי. יש לי ידע מסוים בתחום המוזיקה, אבל אינני יכול לקרוא תווים. אם מישהו שר שיר מספר פעמים, אני יכול לשיר יחד איתו, אך האם זה נחשב כהצטיינות בכך? האם יש לי כישרונות מיוחדים, כמו רהיטות באנגלית או יכולת דיבור בשפה מסוימת? אין לי אף אחד מהדברים האלה. אם כך, במה אני מצטיין? יש לי מעט ידע על מוזיקה, אמנות, מחול, ספרות, קולנוע ועיצוב. יש לי הבנה שטחית בתחומים האלה. כשאני משוחח עם מומחים על תיאוריות, הן לא מובנות לי, אבל אני יכול להבין אותן כשאני רואה את הדברים. למשל, אם מדובר בנתונים מקצועיים וטכניים של עיצוב אדריכלי, אינני מבין. לעומת זאת, אם מדובר בגווני צבע ובהרמוניה של סגנונות, אני מבין מעט ויש לי כמה תובנות. אך קשה לי לומר אם אוכל ללמוד ולהיות מומחה או בעל כישרון בתחום זה, מכיוון שלא למדתי אותו. בהתחשב בתחומים שאנשים נחשפים אליהם כיום, מוזיקה, ספרות, ריקוד וקולנוע, תחומים הקשורים לעבודה המקצועית של הכנסייה שלנו, לימוד מסוים יכול להקנות לי הבנה בסיסית. יש שיאמרו: "כעת אני יודע מהו הרקע שלך; יש לך הבנה בסיסית בלבד". אינני דובר שקרים; אכן, יש לי הבנה בסיסית בלבד. עם זאת, יש דבר אחד שייתכן כי אינכם מבינים, וזו עשויה להיות המומחיות שלי. איזו מומחיות זו? אני מבין מהו המקצוע הקשור לתחום מסוים, כיצד אמנות מסוימת באה לידי ביטוי, ומה ההיקף והעקרונות הכרוכים בכך. לאחר שרכשתי באלה שליטה, אני יודע כיצד ליישם את הדברים השימושיים האלה בעבודת הכנסייה, כדי שישרתו את עבודת הבשורה וכדי להשיג יעילות בהפצת בשורת האל באחרית הימים. האם זו מומחיות? (כן.) כשמדובר במה שחסר ביותר לאנושות כיום, אם אדם יכול להשתמש בשיטות הנכונות ואז להעביר את האמת הרלוונטית, כך שאנשים יוכלו להבין אותה ולקבלה, זו הדרך היעילה ביותר. אם תאמץ שיטה שאנשים יוכלו לקבל, שיטה שתציג את האמת באופן ברור ותסביר את עבודת האל באופן שיתאים לחשיבה אנושית רגילה, ושהם יוכלו לקבל ולהבין אותה – הדבר יועיל מאוד לאנשים. אם נשתמש בידע הבסיסי שבו אנו ניחנים וניישם את כל הדברים השימושיים הללו, זה יספיק כדי שנהיה ניחנים במומחיות מסוג זה. אני מצטיין בדבר אחד, האם הבנתם מהו הדבר? (האל מצטיין בשיתוף על האמת.) האם שיתוף על האמת נחשב למיומנות? האין זו מומחיות? אם כך, במה אני מצטיין? אני מצטיין בגילוי המהות המושחתת שבתוך כולכם. אימרו לי, אם לא הייתי טוב בזה, איך הייתי יכול לעבוד בכל פעם שצצות אצלכם בעיות, ולא הייתי יודע איזו צביון מושחת או איזו מהות טבע הן חושפות? זה היה בלתי אפשרי. האם ניתן לומר בביטחון שגילוי המהות המושחתת שלכם הוא הדבר שבו אני מצטיין? (כן.) זהו הדבר שבו עלי להצטיין. אני מיטיב לזהות את צביונם המושחת של אנשים ואת מהות טבעם. אני מצטיין בהבחנה בנתיב שבו אדם הולך ובגישתו כלפי האל על סמך מהות טבעו. ואז, באמצעות הביטויים, ההתנהגויות והמהות שלו, אני משתף איתו על האמת, מתייחס לנושאים ספציפיים ועוזר לו לפתור את בעיותיו ולהתגבר עליהן. במציאות, זו אינה מיומנות; זו כהונתי, זו עבודה הקיימת בתחום אחריותי. האם אתם מיומנים בזה? (לא.) אם כך, במה אתם מיומנים? (בהפגנת שחיתות.) זה לא מדויק שאתם מיומנים בהפגנת שחיתות. אתם מיומנים בהתעלמות מהאמת לאחר שאתם שומעים אותה, בהקלת ראש באמת, ואתם מומחים בביצוע חובתכם באופן שטחי ומבלי להתייחס אליה ברצינות. האין זה כך? (כן.) אני אומר לכם את הדברים האלה בגלוי; האם פרושים וצוררי משיח יכולים לדבר אליכם בדרך כזו? (לא, הם לא יכולים.) הם בהחלט לא מדברים כך. מדוע לא? הם רואים בכך דבר מביש, ליקוי באנושיות, עניין של פרטיות ושל הרקע של אדם. הם אומרים, "איך אני יכול לספר לאחרים על הרקע שלי? אם זה יקרה, האם לא אאבד את כל כבודי ומעמדי? איך אוכל להתנהל אז?" לשיטתם, מוטב שיפסיקו לחיות! אם כן, לאחר שחלקתי איתכם את מצבי בפתיחות כה רבה, האם הדבר משפיע על אמונתכם באל? (לא, זה לא משפיע.) גם אם יש לכם על כך כמה רעיונות, אני לא חושש. מדוע אני לא חושש? זהו דבר רגיל שיש כמה רעיונות; זה זמני. אנשים עשויים לחוות אשליות חזותיות וקוליות מעת לעת. תמיד יש אפשרות של הבנה זמנית ומעוותת או אי הבנה רגעית. האם זה אומר שאנשים יעזבו בפתאומיות בגלל זה או יהפכו לשליליים וחלשים? אך אם אתה באמת חותר אל האמת, האם אתה יכול להתכחש לאל או לעזוב אותו בגלל תפיסות רגעיות? לא, אינך יכול לעזוב. אנשים שחותרים אל האמת בכנות יכולים להתייחס לעניינים האלה ולתפוס אותם כראוי, הם יכולים לקבל את העובדות האלה מבלי משים באופן רגיל, ולהפוך אותן בהדרגה להכרה אמיתית באל, לידע אובייקטיבי ומדויק – זוהי הבנה אמיתית של האמת. יום אחד, יתכן שמישהו יאמר: "האל בהתגלמותו כה מעורר רחמים; הוא לא יכול לעשות כלום חוץ מלומר את האמת". איזו מין נימה זו? זוהי נימת דבריו של צורר משיח. האם אתם מסכימים איתו? (אני לא מסכים.) מדוע אינך מסכים? (הדברים שהוא אומר אינם עובדתיים.) הדברים שהוא אומר הם כן עובדתיים. האל בהתגלמותו, מלבד יכולתו לבטא את האמת בדבריו, לא יודע לעשות כל דבר אחר; אין לו מיומנות אחת מסוימת. האם זה מעורר רחמים? האם כך אתם חושבים? (לא.) אם כן, מה אתם חושבים על כך? יש כאלה שאומרים: "דווקא משום שהאל רגיל ופשוט ועושה עבודה מעשית, יש לנו כאנושות מושחתת הזדמנות לזכות בישועה. אחרת, כולנו היינו מוצאים את עצמנו בגיהינום. יש לנו עכשיו יתרון גדול, אז בואו נהנה ממנו בסתר!" האם כך אתם מרגישים? (כן.) אך יש אנשים שהם שונים. הם מרגישים ש"האל רק מדבר; אין בו שום דבר על-טבעי. מה אני מרוויח מזה? יש לי תפיסות ורעיונות משלי לגבי האל, ואני שופט אותו מאחורי גבו, אך האל לא מטיל עלי משמעת. אינני סובל ואני לא נענש". החוצפה שלהם גוברת בהתמדה, והם מעזים לומר כל דבר. יש כאלה שאומרים, "כך עליכם להכיר את האל בהתגלמותו: כשהוא מדבר, עובד ומבטא את האמת, רוח האל פועלת בו והבשר הוא רק קליפה או כלי. המהות האמיתית היא רוח האל. זוהי רוח האל המדברת. אלמלא רוח האל, האם הבשר היה יכול לומר את הדברים האלה?" המילים האלה נשמעות נכונות כשמקשיבים להן, אבל מהי משמעותן? (נאצה.) נכון, אלה דברי נאצה – צביון כה מרושע! מה הם מנסים לומר? "אתה אדם כל כך חסר ייחוד. אין לך מראה אצילי, אתה לא מרשים למראה. הדיבור שלך לא רהוט או מתוחכם תיאורטית – אתה צריך לחשוב לפני שאתה אומר דבר-מה. איך ייתכן שאתה האל בהתגלמותו? מדוע אתה כה מבורך ובר מזל? מדוע אני לא האל בהתגלמותו?" בסופו של דבר, הם אומרים: "הכול נובע מרוח האל שעובדת ומדברת; הבשר הוא רק כלי שרת של הרוח, הוא כלי". אמירה זו גורמת להם להרגיש שווים. זו קנאה שמובילה לשנאה. המשמעות היא: "איך זה שאתה האל בהתגלמותו? מדוע אתה כל כך בר מזל? איך השגת את היתרון הזה? מדוע אני לא קיבלתי אותו? אני לא חושב שאתה טוב יותר ממני. אתה לא רהוט מספיק, אינך משכיל במיוחד, אתה לא נראה טוב כמוני, ואתה לא גבוה כמוני. במה אתה טוב יותר ממני? איך זה שאתה האל בהתגלמותו? למה לא אני? אם אתה האל בהתגלמותו, אז יש אנשים רבים כמוך. גם על זה אני צריך להילחם. כולם אומרים שאתה האל; אין שום דבר שאני יכול לעשות בקשר לזה, אבל אני עדיין אשפוט אותך כך. כשאני מדבר כך, זה נותן פורקן לשנאתי!" האין זה מרושע? (כן.) הם מעזים לומר כל דבר כדי להתחרות על עמדה – האין זו התגרות במוות? אם אינך רוצה לקבל את העובדה שהוא האל, מי מכריח אותך לקבל זאת? האם אני הכרחתי אותך? לא הכרחתי אותך, נכון? ראשית, לא הפצרתי בך לקבל זאת. שנית, לא השתמשתי באמצעים קיצוניים כדי לכפות עליך לקבל זאת. שלישית, רוח האל לא מתערבת ולא אומרת לך שאתה חייב לקבל, אחרת תיענש. האם האל עושה זאת? לא. יש לך זכות לבחור באופן חופשי; אתה יכול לבחור לא לקבל. אם כך, אם אינך רוצה לקבל, מדוע בסופו של דבר אתה מקבל בכל זאת? האם אינך רק מחפש ברכות? הם רוצים ברכות אבל לא יכולים לקבל או לציית, או שהם עדיין מרגישים לא מוכנים, אם כך, מה הם עושים? הם אומרים מילים זדוניות כאלה. האם שמעתם מילים כאלה בעבר? שמעתי אותן יותר מפעם או פעמיים בקרב כמה אנשים. יש אנשים שחושבים: "התחלנו להאמין באל יחד איתך. באותו זמן, אתה היית צעיר, ולעתים קרובות כתבת את דברי האל. מאוחר יותר התחלת להטיף. אתה פשוט אדם מן השורה; אנחנו מכירים את הרקע שלך". איזה רקע יש לי? אני פשוט אדם מן השורה; זו האמת לגביי. רק משום שאני רגיל ופשוט, ועם זאת אנשים כה רבים נוהים אחרי כיום, האין זו הסיבה לכך שאתה מסרב? אם אתה מסרב, אל תאמין. זוהי עבודתו של האל; אינני יכול להתנער מאחריותי, אין לי תירוץ ולא עשיתי שום דבר פוגע או מזיק. אם כן, מדוע אתה מתייחס אליי מנקודת המבט הזו? אם אתה מסרב, אל תאמין. האמן במי שאתה מוכן להאמין בו; אל תנהה אחרי. אינני כופה זאת עליך. מדוע אתה נוהה אחרי? חלקם הגיעו אפילו לביתי כדי לחקור. מה הם חקרו? הם שאלו אותי: "אתה חוזר הביתה? איך המצב הכלכלי שלך בבית כרגע? מה עושים בני משפחתך? איפה הם? איך החיים שלהם?" יש אנשים שהגיעו לכדי כך שאפילו בחנו שמיכה עודפת בביתי. האנשים האלה כלל לא מוכנים להאמין באל! מדוע? משום שהם חושבים: "האל לא אמור להיות כזה. האל לא אמור להיות כל כך קטן, רגיל ומעשי, כה פשוט ורגיל. הוא פשוט מדי, פשוט עד כדי כך שקשה לנו לזהות אותו כאלוהים". האם עיניכם, שהן חסרות הבנה רוחנית, יכולות לזהות את האל? אפילו אם האל ירד מהשמיים כדי לומר לך זאת, עדיין לא תוכל לזהות אותו. האם אתה ראוי לראות את דמותו האמיתית של האל? אפילו אם האל יאמר לך בבירור שהוא האל, לא תקבל זאת. האם תוכל לזהות אותו? איזה מין אנשים אלה? מה טבעם? (רשעות.) האנשים האלה באמת "מרחיבים את אופקיי".

מאז שלקחתי על עצמי את עבודת האל, ובעודי מבצע את עבודתי עם הזהות והעמדה האלה, אני פוגש אנשים שונים. לנוכח מגוון ה"כשרונות", הבחנתי ששתי מילים קשורות קשר הדוק לצביונם המושחת של בני אדם: "רע" ו"מרושע" – שתיהן מכסות אותו. מדוע הם חוקרים אותי מדי יום? מדוע הם מסרבים להכיר בזהותי? האין זה משום שאני אדם רגיל ופשוט מאוד? אילו הייתי בצורת גוף רוחני, האם הם היו מעיזים? הם לא היו מעיזים לחקור אותי כך. אילו היה לי מעמד חברתי מסוים, יחד עם יכולות מיוחדות, תדמית ומראה של אדם דגול, וצביון שהוא במידה מסוימת רע, שתלטן וחסר רחמים, האם האנשים האלה היו מעזים לבוא לביתי כדי לחקור אותי? הם בהחלט לא היו מעיזים; הם היו מתחמקים ממני, הם היו מסתתרים כשהיו רואים שאני מגיע, והם בהחלט לא היו מעיזים לחקור אותי, נכון? אם כך, מדוע הם מסוגלים לחקור אותי כך? הם רואים בי מטרה קלה. מה זה אומר להיות מטרה קלה? המשמעות היא שאני פשוט מדי. מה המשמעות של "פשוט"? "אתה רק בן אדם; איך אתה יכול להיות אלוהים? אין לך לחלוטין את הידע, הלמידה, הכישרונות, הכישורים והיכולות שצריכים להיות לאל. האם אתה כמו אלוהים? אתה לא כמוהו! לכן, קשה לי לקבל את העובדה שאתה אלוהים, לנהות אחריך, להקשיב לדבריך ולהתמסר לך. אני צריך לבצע חקירה יסודית: אני צריך להשגיח עליך, לפקוח עליך עין ולא לאפשר לך לעשות שום דבר לא ראוי". מה הם מנסים לעשות? אם היו לי מעמד חברתי ורמה מסוימת של תהילה, למשל, אם הייתי זמר מהשורה הראשונה, ויום אחד הייתי נושא עדות ואומר שאני הוא האל, המשיח, האם לפחות חלק מהאנשים לא היו משתכנעים? מספר האנשים שהיו חוקרים אותי היה קטן יחסית. דווקא עצם היותי אדם רגיל, פשוט ומעשי מדי, חושף אנשים רבים. מה זה חושף בהם? רשעותם נחשפת. עד כמה הרשעות הזו מרחיקה לכת? עד כדי כך שכאשר אחלוף על פניהם, הם יחקרו אותי במשך זמן רב, יחפשו בי את צלמו של האל, ויבדקו אם נסים כלשהם מלווים את דבריי. לעתים קרובות הם תוהים בלבם: "מאין באות המילים האלה? האם הן נלמדו? זה לא נשמע סביר: לא נראה שיש לו זמן ללמוד. הוא השתנה כל כך בשנים האחרונות; זה לא נראה כמו דבר שנלמד. אם כך, מאין מגיעות המילים האלה? קשה להבין; אני צריך להיות זהיר", והם ממשיכים לחקור. אלה שחוקרים ללא הרף לא באים איתי במגע, לא מקיימים איתי אינטראקציה ולא משוחחים איתי פנים אל פנים; הם תמיד מהרהרים מאחורי גבי, תמיד מחפשים טעויות בדבריי ומנסים להשיג נקודת אחיזה כלשהי. במשך ימים הם יכולים לחקור משפט שלא מתיישב עם התפיסות שלהם, והערה חמורה במקצת יכולה לפתח בהם תפיסה. מאין באים הדברים האלה? הם באים מן המחשבות ומהידע של אנשים. איזה מין אנשים הם אלה שיכולים לחקור את האל, שיכולים להשתמש ללא הרף במחשבותיהם כדי להעלות השערות לגבי האל? האם ניתן לסווג אותם כאנשים בעלי צביון מרושע? בהחלט! בהתחשב בכך שיש לך זמן ואנרגיה, יהיה זה נהדר אם תוכל להרהר באמת! איזו אמת לא תדרוש ממך זמן כדי שתשתף עליה ותהרהר בה? יש אמיתות כה רבות, שייתכן שלא תצליח להרהר בכולן במשך כל חייך. יש אמיתות כה רבות שאדם צריך להבין. הם לא חשים כל עול בעניין זה, אך הם לעולם לא שוכחים את העניינים החיצוניים והשטחיים האלה ותמיד חוקרים אותם. מיד כשאני מתחיל לדבר, הם ממצמצים בעיניהם, בוהים במראה שלי, בוחנים את מעשיי ואת הבעות פניי ומעלים השערות בלבם: "האם הוא דומה לאל בהיבט הזה? הדיבור שלו לא דומה לזה של האל, המראה שלו לא ממש תואם. איך אני יכול להבין אותו? איך אני יכול לדעת מה הוא חושב עלי בעומק ליבו? מה הוא חושב על העניין הזה ועל העניין ההוא? איך הוא מגדיר אותי?" הם תמיד נושאים את המחשבות האלה. האין זה מרושע? (כן.) אין להם סיכוי להיוושע – זה מרושע מדי!

אדם אמיתי אוהב וחותר אל דברים שתואמים את האנושיות, את המצפון, את החשיבה האנושית הרגילה ואת החיים האמיתיים, שהם רגילים ומעשיים, נעדרי עיוות או מוזרות, דברים שהם לא מופשטים, לא חלולים ולא על-טבעיים. באשר לדברים האלה, אדם רגיל יוכל להוקיר אותם, לטפל בהם בצורה נכונה ובדרך כלל לקבל את הדברים האלה ולהתייחס אליהם כאל דברים חיוביים. לעומת זאת, יש אנשים שכאשר הם מתמודדים עם אותן אמיתות הקשורות קשר הדוק להיבטים שונים של חיי היומיום, כגון אכילה, לבוש, מגורים, נסיעות, התנהגות ודרך חיים, הם מזלזלים בהן, מתעלמים מהן ומתכחשים להן. מה הבעיה כאן? הבעיה היא ההעדפות שלהם ומהות טבעם. ככל שדבר מה חיובי יותר, ככל שהאל אוהב אותו יותר, רוצה בו יותר ועושה אותו, וככל שהדבר תואם יותר לכוונותיו של האל לגבי מה שהוא מקווה שאנשים ישיגו ויקבלו, כך האנשים האלה מטילים ספק, חוקרים, מתנגדים ומגנים זאת יותר – האין זה מרושע? זה מרושע ביותר! צוררי משיח פופולריים למדי בקרב כופרים. אילו הייתי בקרב כופרים, מי מבין השניים – צוררי משיח והאל בהתגלמותו – היה מתקבל בקלות רבה יותר על ידי כופרים? (צוררי משיח.) מדוע? האם כופרים מעדיפים אנשים ישרים או אנשים מרושעים? (אנשים מרושעים.) האם הם מעדיפים את אלה שמתחנפים ומתרפסים, או את אלה שהם אנשים כנים? (את אלה שמתחנפים ומתרפסים.) בדיוק, הם מעדיפים אנשים כאלה. אם אינך יודע כיצד להשתמש בטקטיקות כדי לנהל יחסים בינאישיים שונים בקבוצה, ואינך יודע איך לתמרן אנשים שונים או לשלוט בהם באמצעות אסטרטגיות, האם הקבוצה הזו יכולה להכיל אותך? אם אתה ישר מדי, תמיד אומר את האמת, יכול לראות לאשורה את המהות של נושאים רבים, ואז לומר את האמיתות שזיהית והבנת, האם יש מישהו שיוכל לקבל זאת? לא, אף אחד בעולם הזה לא יכול לקבל זאת. בעולם הזה, אל תייחל לומר את האמת – אמירת האמת תביא צרות או תוביל לאסון. אל תייחל להיות אדם כן; אין בכך עתיד. מה לגבי צוררי משיח? הם מצטיינים באמירת שקרים, מעמידים פנים ומסווים את עצמם במיומנות רבה, ומציגים את עצמם כנשגבים, מכובדים ומוסריים, וגורמים לאנשים לסגוד להם. הם מצטיינים בדברים האלה, והם גם נהנים מדברים דומים – הם נהנים לדון בידע ובלמידה ריקים מתוכן, והם נהנים להשוות כישרונות ואסטרטגיות. לדוגמה, בחברה או בקבוצת אנשים, ידע ולמידה רבים ככל שיהיו, אינם הדבר החשוב ביותר, והם גם לא הגורם העיקרי הקובע את מעמדו של אדם באותה חברה. מהו הגורם העיקרי? (אסטרטגיות וכישרון.) בדיוק, אסטרטגיות וכישרון. בלעדיהם, למידה נרחבת היא חסרת ערך. לדוגמה, נניח שחזרת ממדינה זרה, וכלל אינך מכיר את כללי המשחק בתוך קבוצת האנשים הזו שבמולדתך. אם תנסה להחיל את הכללים, התקנות והעקרונות להתנהלות עצמית הנהוגות על ידי חברות במדינות זרות, אתה תיכשל. האין זה כך? (כן.) ככה זה. עליך להיות בעל אסטרטגיות, ואתה צריך להיות רע ומרושע כדי להגיע לעמדה גבוהה יותר. הדבר דומה בדיוק להתנהגותן של נשים מסוימות: למרות שיש להן בעל שמפרנס אותן, הן לא מרוצות. כדי להתבלט ולהשיג תהילה, רווח ומעמד, הן נוקטות בכל האמצעים הדרושים. הן אפילו מתחנפות ובמידת הצורך מספקות שירותי ליווי, וכל זאת ללא שמץ של מבוכה, תחושת אשמה או תחושת חוב כלפי בעליהן ובני משפחותיהן. האם אתה יכול לעשות זאת? זה מעורר בך שאט נפש, ואינך יכול לעשות זאת. אם כך, כיצד אתה יכול להגיע לעמדה גבוהה יותר ביניהם? אין שום דרך. כל הדברים האלה מושגים על ידי מכירת נשמתו של אדם ושימוש בשיטות מרושעות שונות. האם אתה אוהב את הדרך הזו של עשיית דברים? (לא.) עכשיו אתה אומר שאתה לא אוהב את זה, אך כאשר יום אחד תהיה לחוץ עד קצה גבול היכולת, תלמד לאהוב את זה. אם אנשים יציקו לך ויתעמרו בך כל היום, יקשו עליך, ימצאו בך פגמים וירצו לגרש אותך, ייתכן שתצטרך למכור את גופך כדי לשמור על מקום עבודתך. תצטרך ללמוד את כל התחבולות המרושעות שבהן הם משתמשים, ובסופו של דבר, תהפוך להיות בדיוק כמוהם. כרגע, אתה מצהיר בתקיפות: "אינני אוהב את סט הטקטיקות הזה. אינני רוצה להיות אדם כזה. אני לא אדם מרושע. אינני רוצה למכור את גופי. כסף לא מעניין אותי; די לי באוכל ובגדים". איזה מין אדם אתה? אתה כלום. אתה תוצר השחיתות של השטן. האם אתה חושב שאתה יכול להיות אדון לעצמך? אנשים משתנים עם הסביבה, יש להם צביון מושחת, ואתה פשוט לא יכול לעמוד בפני תהילה, רווח, מעמד, כסף וכל מיני פיתויים. אם היית בסביבה הזו, היית חסר יכולת לשלוט בעצמך בדיוק באותה מידה. כיום, מצבם של כופרים משול להיותם בתוך מטחנת בשר. ברגע שנכנסים לתוכה, אין דרך לשרוד. כעת, כשאתה מבצע את חובתך בבית האל, עם הגנתו של האל, ומבלי שאיש יתעמר בך, אתה יכול לחיות בשלווה בנוכחותו של האל. זכית לברכה גדולה, ולכן תיהנה ממנה בשקט! אם אינך מבצע את חובתך כראוי ואתה מתמודד עם מעט גיזום, אל לך להרגיש שנעשה לך עוול. השגת ברכות גדולות; האם אינך מבין זאת? (כן.) אמור לי, כיצד מרגישים כופרים כשהם ב"מטחנת בשר"? עדיף להם למות. מעט הסבל שאתה חווה בבית האל הוא משהו שאנשים צריכים לעמוד בו; זה כלל לא קשה מדי. עם זאת, אנשים לא מרוצים, והם לא מוכנים להכות על חטא, ולא משנה כיצד גוזמים אותם. אך כאשר הם נשלחים לביתם, הם לא מוכנים לחזור אל הכופרים משום שהם מרגישים שהם רעים מדי. ברגע האמת, כשאנשים ניצבים מול המוות, הם לא רוצים למות; כולם מוקירים את החיים ופועלים לפי העיקרון של "חיים גרועים עדיפים על מוות טוב". ברגע שהם רואים את ארון הקבורה שלהם, הם פורצים בבכי. אנשים יודעים כעת שלא קל לשרוד בקרב הכופרים. אם אתה רוצה לחיות בכבוד ולהתפרנס על סמך יכולותיך, אין דרך לעשות זאת. יכולות לבדן לא מספיקות; אתה חייב להיות גם מרושע, רע וזדוני מספיק כדי להצליח. במה אתה ניחן? יש אנשים שאומרים: "יש לי כעת מעט רשעות, אך אין לי מספיק רוע". זה פשוט. הכנס את עצמך ל"מטחנת הבשר", ותוך פחות מחודש תהפוך לאדם רע. אם אתה אדם טוב, הם ירצו להרוג אותך; אתה מרחם עליהם, אך הם לא ירחמו עליך, לכן עליך להילחם כדי לשרוד. ברגע שתהפוך לאדם רע, אין דרך חזרה, וגם אתה תהפוך לשד. כך נוצרת רשעות. עולמם של כופרים הוא כה אפל ומרושע. כיצד יכולים אנשים להשתחרר מההשפעה השטנית של האופל והרשעות? הם צריכים להבין את האמת כדי לזכות בישועה. כעת, כשאתה מאמין באל, אם אתה רוצה להיוושע ולהשתחרר מהשפעת השטן, זה לא עניין פשוט. אתה חייב ללמוד להתמסר לאל, להיות ניחן בלב ירא-אל, לראות דברים רבים לאשורם, ויתר על כן, מבחינה אחת, עקרונות ההתנהלות שלך חייבים להיות חכמים ובמובן אחר, אל להם לפגוע באל. כמו כן, אל תשאף תמיד לתהילה ולרווח, ואל תחפש תמיד ליהנות מטובות ההנאה שבמעמד. מספיק שיהיה לך מה לאכול כדי שלא תגווע ברעב. עליך להתפלל לאל ולבקש ממנו שיעניק לך חסד בדרך זו, על מנת שתזכה בהגנתו. אם תמיד יהיו לך רצונות מופרזים, האל לא יקשיב לתפילותיך, זה לא יהיה הגיוני.

בנוגע לטבעם המרושע של צוררי משיח, היום נשתף בעיקר על הביטוי השלישי, שהוא מה שצוררי משיח סוגדים לו. למה סוגדים צוררי משיח? (לידע וללמידה.) ידע ולמידה, ועוד דבר אחד – כישרונות. מה כוללים ידע ולמידה? הם כוללים את מה שנמצא בספרים הנלמדים בעולם, את הניסיון שנצבר מעיסוק בתעשיות הקשורות לידע, כמו גם את המגבלות, התקנות והכללים השונים בחברה המטיפים למוסר, לאנושיות, להתנהגות וכן הלאה. בנוסף, הם כוללים ידע מתחומי מדע שונים. לדוגמה, יש אנשים שלא מאמינים בהתגלמות כפי שהיא מוזכרת בדברי האל. אך אם יום אחד המחקר המדעי יגלה שלבני אדם יש נשמה משום שלאחר המוות משהו עוזב את הגוף, ומשקלו של אדם פוחת במידה מסוימת, וזה יכול להיות משקל הנשמה, הם עשויים להאמין בכך. לא משנה כיצד האל מדבר, הם לא מאמינים, אך כאשר מדענים מודדים דבר-מה על סמך משקלו, הם מאמינים בכך. הם סומכים רק על המדע. יש אנשים שמאמינים רק במדינה, בממשלה ומאמינים לפרשנויות של מידע רלוונטי, לתיאוריות ולדמויות ידועות. הם בוטחים רק בהם. הם לא מתייחסים ברצינות לדברי האל, לתורתו, להדרכתו או לאמירותיו. אך כשהם שומעים ידוען מדבר, הם מיד מקבלים את דבריו ואפילו סוגדים לו ומפיצים את דבריו. לדוגמה, האל אמר שלא ניתן לאחסן את המן שהוא הוריד בכל יום עבור העם, ואין לאכול אותו ביום המחרת מכיוון שהוא לא יהיה טרי, אך הם לא האמינו לדברי האל. הם חשבו: "ומה אם האל לא ישלח מן ואנחנו נהיה רעבים?" לכן, הם מצאו דרך לאסוף את המן ולאחסן אותו. האל הוריד את המן ביום השני, והם המשיכו לאסוף אותו. האל הוריד את המן ביום השלישי, והם המשיכו לאסוף אותו. האל אמר את אותם הדברים מדי יום, והם פעלו בעקביות באופן שהיה מנוגד למה שהאל הורה להם. הם מעולם לא האמינו לדברי האל ולא הקשיבו לו. יום אחד, מדען ערך מחקר ואמר: "אם המן לא נאכל באותו יום ונשאר ליום המחרת, גם אם הוא נראה טרי מבחוץ, הוא מכיל חיידקים, ואם צורכים אותו, החיידקים עלולים לגרום למחלת קיבה". מאותו יום ואילך הם הפסיקו לאסוף את המן. בעיניהם, הצהרה אחת של מדען עולה על עשר הצהרות של האל. האין זה מרושע? (אכן, כן.) הם הודו באופן מילולי שדברי האל הם האמת, הם הכירו באל, נהו אחריו וביקשו את ברכותיו. בה בעת הם נהנו מהחסד ומהברכות שהאל העניק להם, התענגו על דאגתו והגנתו, אך מעבר לכך, הם לא הקשיבו למשפט אחד מדברי האל, לא הקשיבו למה שהוא הורה, למה שציווה עליהם ולמה שהטיל עליהם לעשות. אם אדם מלומד ובעל ידע, בעל סמכות ועמדה אמר דבר-מה וביטא דבר מופרך, הם מיד קיבלו זאת, ולא משנה אם דבריו היו נכונים או שגויים. מה קורה כאן? זה מרושע, יותר מדי מרושע! לדוגמה, אמרתי לאנשים מסוימים לא לאכול בטטות יחד עם ביצים מכיוון שזה עלול לגרום להרעלת מזון. על מה מבוססת האמירה שלי? אינני ממציא דברים; היו מקרים שאנשים קיבלו הרעלת מזון כשאכלו את שניהם יחד. מה יכולה להיות תגובתו של אדם רגיל לאחר שישמע זאת? הוא יחשוב: "בעתיד לא אוכל ביצים יחד עם בטטות, לפחות לא תוך שעתיים-שלוש". הוא היה מתייחס לזה ברצינות ומשנה את הרגלי האכילה שלו. אך יש אנשים שמסרבים להאמין לזה. הם היו אומרים: "הרעלת מזון מאכילת ביצים ובטטות יחד? זה בלתי אפשרי. אני אוֹכַל אותם יחד, ונראה אם אקבל הרעלת מזון או לא!" איזה מין אדם זה? (מרושע.) לדעתי האדם הזה נאלח! אני אומר את הדבר האחד הזה, והוא מתעקש לאכול אותם יחד; האין הוא נאלח? הם מתנגדים באופן ספציפי לכל דבר שהוא נכון, צודק וחיובי, מערערים עליו וטוענים נגדו – זו רשעות. האנושות המושחתת מעריכה רשעות וכוח. לא משנה איזה שטות יציגו שדים ושטנים, אנשים יכולים לקבל זאת ללא עוררין, בעוד שהאל מבטא אמיתות רבות, אך אנשים מסרבים לקבלן ואפילו מגבשים תפיסות רבות. הנה דוגמה נוספת. באזורים כפריים רבים בארצות הברית, יש יערות ראשוניים שבהם חיות בר משוטטות לעתים קרובות. כשיוצאים ליערות אלה רצוי להיות בחברת אנשים ועדיף להימנע מיציאה בלילה, אלא אם כן זה הכרחי. אם צריך לצאת, יש לנקוט משנה זהירות, ללכת עם מישהו, או לשאת נשק להגנה עצמית – מוטב להיות זהיר מאשר להצטער אחר כך. יש אנשים שאומרים: "שום דבר לא יקרה; האל יגן עלי". האין זה מבחן לאל? נקיטת אמצעי זהירות אלה היא מה שאנשים צריכים לעשות. יש לך ראש, לב ורוח, אז למה להתעקש ולסמוך על הגנת האל? אל תבחן את האל. עשה מה שעליך לעשות. אם במקרה תיתקל בחיית בר פראית שאפילו קבוצה של ארבעה או חמישה אנשים לא תוכל להתמודד איתה, אתה עדיין עשוי לשרוד – זו הגנת האל. יש אנשים שאכן ראו ושמעו זאבים ודובים מייללים, מה שמאשר את קיומן של חיות הבר האלה. לכן, כשאני אומר לא לצאת בלילה כי אפשר להיתקל בחיות בר, האם אני פשוט ממציא דברים? (לא.) אינני מנסה להפחיד אנשים. יש אנשים שכאשר הם שומעים זאת, הם אומרים: "עלי להיות זהיר יותר. אני אמצא מישהו שיתלווה אלי או אשא נשק להגנה עצמית למקרה שאתקל בחיות בר". יש אנשים שכשהם שומעים זאת, מתייחסים לזה ברצינות, מאמינים ומקבלים זאת, ואז ממשיכים ליישם בפועל את מה שאמרתי. הם פשוט מקבלים זאת; לא יכול להיות קל מזה. עם זאת, יש סוג מסוים של אנשים שמסרבים להקשיב. הם אומרים: "מדוע מעולם לא ראיתי חיית בר? איפה הן? שחיה אחת תצא; אני אתעמת איתה ונראה מי חזק יותר. מה כל כך מפחיד בחיות בר? אתם סתם פחדנים עם מעט אמונה. ראו את אמונתי; אני לא מפחד מדובים!" הם יוצאים בכוונה לבד, פשוט משוטטים ללא מטרה. לאחר שהם אוכלים הם חייבים לצאת לטיול ומתעקשים לצאת לבד. כשאחרים מציעים להם למצוא בן לוויה, הם עונים: "אין מצב, למה אני צריך מלווה? עם בן לוויה אני אֵרָאֶה חסר ערך! אצא לבדי!" הם חייבים לנסות זאת. איזה מין אנשים אלה? לא נדבר על השאלה אם הם נתקלים בחיות בר או לא; האם גישתם לעניינים כאלה לא בעייתית? (אכן, כן.) מה הבעיה? (צביונו של אדם כזה הוא מרושע.) אתה מנסה לדבר איתם על עניינים רציניים, והם מתייחסים לכך כבדיחה. האם יש טעם לדבר עם אנשים כאלה? אנשים כאלה גרועים יותר מבהמות; אין צורך להתעסק איתם.

זה עתה דיברנו על העובדה שאנשים עם צביון מרושע כמו של צוררי משיח רגישים במיוחד לידע, ללמידה, לכישורים ולכישרונות מיוחדים מסוימים; הם מעריצים ומעריכים במיוחד אנשים בעלי כישרונות מיוחדים; הם חשים יראת כבוד כלפי מה שאנשים כאלה אומרים והם צייתנים לחלוטין. כיצד הם מתייחסים לידע המשותף, לתובנות וללמידה אמיתית שמועילים לאנשים, ושבעלי אנושיות רגילה צריכים להיות ניחנים בהם, או לדברים המעשיים והחיוביים שמובנים במסגרת החשיבה האנושית הרגילה? הם בזים להם ולא מתייחסים אליהם. מה הם עושים בכל פעם שמשתפים על המילים והאמיתות האלה במהלך כינוסים? הם מגרדים בפדחתם, חלקם עוצמים את עיניהם, הם נראים אדישים וקהי חושים, וחלקם נראים אבודים במחשבות. ככל שמתקיימים בבית האל דיונים בעניינים רציניים יותר, כך פוחתת התעניינותם. ככל שבית האל משתף יותר על האמת, כך הם מנומנמים וישנוניים יותר. ברור שלאנשים האלה אין שום עניין באמת. האין אלה חסרי אמונה ללא סיכוי לגאולה? יש כאלה אשר בעת שהיו חלק מהדת, הם נהנו רק לשמוע אחרים מדברים בשפות שונות או להיות עדים לדברים מוזרים, ומראה של דברים מדהימים מיד רומם את רוחם. יש אנשים שכאשר הם רואים אותי הם אוהבים לומר: "סיימתי תואר ראשון והתמחיתי בפילוסופיה. מה אתה למדת?" אני אומר: "לא למדתי נושא מסוים; אני פשוט יכול להבין כמה סוגי אופי ולקרוא ספרים". הם אומרים: "ובכן, אתה לא עומד בסטנדרט". אני מגיב: "השוואה זו חסרת תועלת, אבל בוא נשתף מעט – האם יש לך קשיים כרגע?" איך הם מגיבים? "הממ, איזה קשיים יש לי? אין לי קשיים. אני מבצע טוב מאוד את חובותיי!" כאשר משתפים איתם על האמת, הם מאבדים עניין, מפהקים ומזילים דמעות, כאילו רוח רפאים השתלטה עליהם. אם אני ממשיך לחשוף את צביונם המושחת, הם פשוט לוקחים את הספל שלהם ועוזבים, הם לא רוצים להקשיב עוד. ככל שאני מנסה יותר להסתדר איתם ולשוחח עמם כשווה בין שווים, כך הם מתנשאים עליי יותר. האין זה חוסר הערכה של רצון טוב? היה פעם אדם אחד שידע לנהוג. שאלתי: "כמה שנים אתה נוהג?" הוא ענה: "עבדתי במשך שנתיים לאחר שסיימתי את לימודיי במכללה, ואז קניתי מכונית". אמרתי: "אם כך, אתה נוהג כבר לא מעט שנים. אני עדיין לא יודע לנהוג". האם זו לא דרך לומר דברים כשווה בין שווים? האין זו שיחה של אנשים בעלי אנושיות רגילה? (אכן, כן.) לאחר שהוא שמע זאת, הוא אמר: "מה? אינך יודע לנהוג עדיין? אז מה אתה כן יכול לעשות?" אמרתי: "אני לא יכול לעשות הרבה. אני פשוט יודע איך לנסוע במכונית". שאלתי אותו: "איזו חובה אתה מבצע כרגע?" הוא ענה: "אני עובד בתחום הכספים והחשבונאות. המוח שלי מלא במספרים. במכללה הצטיינתי במתמטיקה והייתי הכי חזק במדעים. היה לי פוטנציאל ללמוד באוניברסיטה של צינגואה או באוניברסיטת פקין". אמרתי: "אני נורא במתמטיקה. מספרים גורמים לי לכאב ראש. אני מעדיף ללמוד מילים, ללמוד אוצר מילים, דברים כאלה". הוא אמר: "זו למידה שאין בה תועלת. בדרך כלל, לאנשים שלומדים את מדעי הרוח אין שום עתיד". ראו מה הוא אמר. האם בדברים יש היגיון אנושי רגיל? (לא.) כשדיברתי איתו וקיימתי איתו אינטראקציה באופן כל כך רגוע וידידותי, הוא לא התמודד עם העניין כראוי. במקום זאת, הוא התנשא עליי וזלזל בי. אם הוא היה נתקל במישהו עם מעמד או ידע, ייתכן שזה היה אחרת. אם היינו מעבירים זמן מה יחד, הוא היה מתחיל להרגיש: "התקרבתי אל האל, שוחחתי עמו והיו לי קשרים איתו". הוא היה חושב שצבר לעצמו עכשיו "נקודות זכות". כתוצאה מכך, טון דיבורו היה משתנה. פעם שאלתי אותו: "שמעתי שיש מישהו שלא רוצה יותר לבצע את חובותיו ורוצה לחזור לביתו. האם האדם הזה עזב?" הוא ענה: "אה, האדם הזה? הוא מעולם לא התכוון ללכת הביתה!" איזה מין טון זה? האם הוא השתנה? כשפגשתי אותו לראשונה, הוא חש שהוא לא מצליח לפענח אותי: הוא התייחס אלי בכבוד והתנהג כראוי, תוך שהוא שומר על פרופיל נמוך. כעת, משאנחנו מכירים יותר, הוא מתנהג ביהירות. איזה מין טון זה? כשהוא מדבר אליי ניכרת מידה של התרסה, זחיחות, התעלמות, וטון מתנשא ומזלזל. איזה מין צביון זה? זו רשעות. האם זה אדם עם אנושיות רגילה? (לא.) אדם רגיל מן השורה יכול לתקשר ולשוחח איתך באופן רגיל – זה הדבר הרגיל ביותר. אם הוא מתעמר בך, מדכא אותך או מזלזל בך, איך תרגיש? האם יחס כזה כלפיך מעיד שיש בו אנושיות רגילה כלשהי? אמור לי, אם מישהו כזה נתקל בדמות בעלת שם עולמי, אדם בעל מעמד ומוניטין, או שהוא הבוס שלו או הממונה עליו, האם הוא היה מעז להתייחס אליו כך? הוא לא היה מעז. כדי לשוחח עם אדם כזה, הוא היה משפיל את עצמו ברצון, נאלץ לכנות את עצמו בתארים כמו כפוף, פקוד, משרת, כנוע, אדם פשוט או נחות. בין הכופרים, פקידים בכירים רומסים את האנשים שמתחתם, ובהיותך אדם פשוט, מי יטרח לשוחח איתך בצורה רגועה וידידותית? גם אם הם ידברו איתך מדי פעם כשהם במצב רוח טוב, אין להם שום יחס כלפיך; הם מתייחסים אליך כאל משהו שהוא פחות מאנושי ומתעללים בך ללא סיבה. כשאני מדבר ומשוחח עם אותו אדם בצורה רגועה וידידותית, לא רק שאני לא מקבל תגובה חיובית, אלא שאני מתמודד גם עם בוז, זלזול שאט נפש ולעג. האם הסיבה לכך היא שמשהו שגוי בדרך שבה אני מקיים אינטראקציה עם אותו אדם, או שזו בעיה בצביונו? (הסיבה לכך היא שצביונו של אדם זה גאוותן מדי.) נכון, חשבתי בכיוון זה. אני מתייחס לכולם באותו אופן, ואם כך, מדוע חלק מגיבים נכון ואילו אחרים לא? באופן כללי, ניתן לחלק אנשים לשתי קטגוריות: אלה שהם בעלי אנושיות, שיודעים כיצד לכבד אחרים, שמבינים את הקשר שלהם עם האל ויודעים מי הם, ואלה שהם אנשים מרושעים וגאוותנים, חסרי הכרה עצמית. אמור לי, כיצד תכנה יצור העוטה עור אנושי אך אינו יודע אפילו מי הוא? זו בהמה ללא רציונליות. בפעם אחרת שאלתי אותו: "מה קרה עם העניין שהנחיתי אותך לטפל בו לפני מספר ימים? האם טיפלת בדברים האלה?" הוא ענה: "על מה אתה מדבר?" אמרתי: "אותם כמה דברים, האם טיפלתם בהם? האם הם טופלו?" הזכרתי לו פעמיים, ולבסוף הוא נזכר: "אה, אתה מדבר על הדברים האלה? הם טופלו מזמן". איזו מין נימה מועברת על ידי המילה הראשונה, "אה"? שוב זו נימה של זלזול, טבעו השטני מגיח שוב. טבעו נותר ללא שינוי; הוא פשוט סוג של אדם עלוב. המשכתי לשאול אותו כיצד הוא טיפל בזה, והוא ענה: "יש אנשים שבדקו וטיפלו בזה", בלי פרטים נוספים. אם הייתי מנסה לבקש פרטים נוספים, ואפילו אם הייתי מתעקש, לא הייתי מקבל דבר. הוריתי לו לטפל במשימה; האם אין לי זכות לקבל מידע? (כן.) אם כך, מה הייתה אחריותו? לאחר שקיבל ממני את המשימה, האם הוא לא היה צריך לדווח על האופן שבו טיפל בה? (כן.) אבל הוא לא דיווח על כך, ולא קיבלתי עדכונים לאורך כל הדרך. יכולתי רק לשלוח מישהו לברר כיצד העניין הזה טופל, אך עדיין, לא הייתה תגובה. חשבתי בלבי: "אוקיי, אני אזכור אותך. אתה לא אדם מהימן. אני לא יכול להפקיד בידיך שום דבר. האמינות שלך לוקה מדי בחסר!" איזה מין שד זה? מהו צביונו של אדם כזה? רשעות. כשאתה מתייחס אליו כשווה בין שווים, משוחח איתו על דברים בנימוס ומנסה להיות ידידותי, כיצד הוא תופס את זה? הוא מתייחס לכך כאוזלת יד וכחולשה שלך, כאילו אתה פתי. האין זו רשעות? (אכן, כן.) זו רשעות לשמה. למרות שסוג כזה של אדם מרושע אינו נפוץ, הוא קיים בכל כנסייה. לבם קשוח, גאוותן, סולד מהאמת, וצביונותיהם מרושעים. הצביונות וההתנהגויות האלה מאשרים בדיוק שאנשים כאלה מרושעים. לא רק שהם סולדים מהיבטים חיוביים של אנושיות רגילה, כגון טוב לב, סובלנות, סבלנות ואהבה, אלא להיפך, הם מטפחים בלבם אפליה ובוז. מה נמצא עמוק בלבם של אנשים כאלה? רשעות. הם מרושעים ביותר! זהו ביטוי נוסף לרשעותם של צוררי משיח.

תוכן השיתוף שלנו היום על הביטויים המרושעים של צוררי משיח שונה במקצת משני השיתופים הקודמים, וכל אחד מהם מדגיש היבט אחד. אימרו לי, עמוק בלבם של צוררי משיח, הם מעריכים ידע, למידה, כישורים וכישרונות מיוחדים – הם חשים הערכה עמוקה לדברים האלה – אם כך, האם יש להם אמונה אמיתית באל? (לא, אין להם.) יש שיאמרו שעם הזמן הם עשויים להשתנות. האם הם ישתנו? לא, הם לא ישתנו, הם לא יכולים להשתנות. הם בזים מטבעם לענווה ולנסתרות של האל, לאהבתו האמיתית, לנאמנותו ולרחמיו ולדאגתו לאנושות. מה עוד? הם בזים לרגילות ולמעשיות של האל החי בקרב בני האדם, ויותר מכך, הם מתעבים את כל האמיתות שאינן רלוונטיות לידע, ללמידה, למדע ולכישרונות. האם אנשים כאלה יכולים להיוושע? (לא, הם לא יכולים.) מדוע לא ניתן להושיע אותם? משום שאין זו התגלות רגעית של צביון מושחת כלשהו; זוהי התגלות של מהות טבעם. לא משנה איך אחרים מייעצים להם או כמה אמת משתפים איתם, שום דבר מזה לא יכול לשנות אותם. זה לא תחביב זמני, אלא צורך פנימי עמוק הקיים בתוכם לדברים האלה. דווקא משום שהם זקוקים לידע, ללמידה, לכישורים ולכישרונות מיוחדים, הם מעריכים אותם מאוד. מה המשמעות של הערכה? המשמעות היא להיות מוכן לנהות אחר הדברים האלה ולהשיג אותם בכל מחיר, זו משמעותה של הערכה. כדי להשיג את הדברים האלה, הם מוכנים לשאת סבל ולשלם כל מחיר, משום שאלה הדברים שהם מעריכים. חלקם אפילו אומרים: "כל מה שהאל מבקש ממני לעשות הוא בסדר. אני יכול לרצות את האל כל עוד הוא לא דורש ממני לחתור אל האמת." הם מקווים לכך. האנשים האלה לעולם לא יקבלו את דברי האל כאמת; אפילו אם הם יושבים שם בשלווה ומקשיבים לדרשות וקוראים את דברי האל, מה שהם משיגים מכך זו לא האמת. הסיבה לכך היא שהם תמיד משווים את דברי האל לתפיסות ודמיונות אנושיים, חוקרים את דברי האל באמצעות ידע תיאולוגי, מה שלא מאפשר להם להשיג את האמת. הם מקווים לזכות בידע, למידה וסוג כלשהו של מידע או מסתורין מדברי האל – סוג כלשהו של למידה שאינה ידועה להמונים, ושהם עצמם כמהים לה ומחפשים אותה. לאחר שהם משיגים את הלמידה הזו שאינה ידועה לאנשים, הם מסתובבים ומתרברבים בה מתוך תקוות שווא שבאמצעותה יוכלו לבנות לעצמם מעמד חברתי מכובד יותר, חיים מספקים יותר, יוקרה רבה יותר וכבוד גדול יותר בקרב אנשים, וגם לגרום לאנשים להאמין בהם ולסגוד להם יותר. לכן, הם מתפארים ללא לאות בדברים משמעותיים מסוימים שהם עשו, דברים שהם מחשיבים כמפוארים, כמו גם דברים שהם מאמינים שהם מרשימים, שבהם הם יכולים להתפאר ולהשתמש בהם כדי להתהדר ביכולת ובייחודיות שלהם. בכל מקום אליו הם הולכים, הם מטיפים לאותה מערכת של תיאוריות. לא משנה כיצד האנשים האלה, קוראים את דברי האל, משתתפים בכינוסים ושומעים דרשות, הם לא יכולים להבין את האמת. אפילו אם הם תופסים מעט מהאמת, הם בשום אופן לא יישמו אותה בפועל. זו המהות של אנשים כאלה, וזה משהו שאף אחד לא יכול לשנות. הסיבה לכך היא שהם ניחנו מטבעם במשהו שאין לאחרים, ומה שהם אוהבים קשור למהותם המרושעת – זהו הפגם הקטלני שלהם. הם נועדו לא לקבל את האמת, ללכת בנתיבו של פאולוס ולהתנגד לאמת ולאל עד הסוף. מדוע? כי הם לא אוהבים את האמת; הם לעולם לא יקבלו אותה.

האם חוויתם את רשעותם של צוררי משיח? האם יש סביבכם אנשים כאלה? האם היה לכם קשר עם אנשים כאלה? מדוע הקדשנו זמן במהלך מספר כינוסים לדיון בנושא זה? בדרך כלל, כשאנשים מדברים על כך שהם מכירים את עצמם, אני שומע לעתים קרובות שהם מזכירים צביונות של גאוותנות, צדקנות וערמומיות. עם זאת, נדיר לשמוע אנשים מדברים על רשעות. כעת, כשאנחנו משתפים על צביון מרושע, אני שומע לעתים קרובות אנשים שאומרים שצביונו של מישהו מרושע. נראה שזכיתם בהבנה מסוימת. בעבר, כשאנשים דיברו על הכרת עצמם, הם תמיד דיברו על גאוותנות. כשמסתכלים על כך כעת, איזה צביון חמור יותר, גאוותנות או רשעות? (רשעות.) נכון. בעבר אנשים לא הכירו בחומרה של בעיית הרשעות. למעשה, צביון ומהות של רשעות חמורים יותר מגאוותנות. אני אומר לך, אם צביונו ומהות טבעו של אדם מרושעים מאוד, עליך להימנע ממגע איתו – שמור מרחק ממנו. אנשים כאלה לא ילכו בנתיב הנכון. אילו תועלות תוכל להשיג מהתרועעות עם אנשים מרושעים ומשמירה על קשר איתם? אם אין בכך תועלות, אך יש בך "נוגדנים" כלפי התנגדות לרשעותם, אזי אתה יכול לקיים איתם אינטראקציה. האם אתה בטוח בכך? (לא.) מדוע עליך להימנע מאינטראקציה עם אנשים כאלה אם אינך בטוח בכך? מכיוון שמאחורי הרשעות יש עוד שני דברים – בוגדנות וערמומיות. קל להטעות את רוב האנשים שלא מבינים את האמת ושאין להם ניסיון ותובנה. אתה יכול רק להיכנע להם, ובסופו של דבר, תהפוך לשבוי שלהם. הפיכתך לשבוי יכולה להתרחש בשתי דרכים: או שלא תצליח להביס אותם, ובלבך תרגיש לא משוכנע, אך מתוך כורח, תהיה חייב להתמסר להם באופן מילולי; אושהם יכניעו אותך לחלוטין בדרך אחרת. הסיבה לכך היא שבטבעם המרושע של צוררי משיח יש דבר-מה שאינו ידוע לאנשים: הם יכולים להשתמש במגוון אמצעים, נאומים, שיטות, אסטרטגיות, דרכים והטעיות כדי לשכנע אותך להקשיב להם, לגרום לך להאמין שדבריהם צודקים, נכונים וחיוביים, ואפילו אם הם עושים רע, מפרים את עקרונות-האמת וחושפים צביונות מושחתים, בסופו של דבר הם יהפכו את היוצרות ויגרמו לאנשים לחשוב שהם צודקים. יש להם את היכולת הזאת. מהי היכולת הזו? זוהי יכולת אדירה להטעות. העובדה שהם מטעים מאוד היא רשעותם. בלבם, הדברים שהם אוהבים, שונאים, מעריכים וסוגדים להם נוצרים על ידי נקודות מבט מעוותות מסוימות. נקודות מבט אלה נושאות בתוכן מערכת של תיאוריות, שכולן הן כזבים שיכולים להתקבל על הדעת, ולאנשים מן השורה קשה להפריך אותם משום שהם כלל לא מקבלים את האמת ויכולים אפילו להציג טיעונים מתוחכמים בנוגע לטעויות שלהם עצמם. ללא מציאות-האמת, לא תוכל לשכנע אותם על ידי שיתוף האמת עימם. התוצאה הסופית היא שהם ישתמשו בתיאוריות החלולות שלהם כדי להפריך את דבריך, ויותירו אותך נטול מילים, ואתה תיכנע להם בהדרגה. רשעותם של אנשים כאלה טמונה בעובדה שהם מטעים מאוד. ברור שהם חסרי ערך והם מסבכים כל חובה שהם מבצעים; ובכל זאת, בסופו של דבר הם עדיין יכולים להטעות אנשים מסוימים ולגרום להם לעבוד אותם, "לכרוע" ברך לרגליהם, ולגרום לכך שהם יצייתו להם. אנשים מסוג זה יכולים להפוך דבר שגוי לצודק, שחור ללבן. הם יכולים להפוך את האמת לשקר, להאשים אחרים בעוולות שהם עשו, ולקחת קרדיט על מעשים טובים של אחרים, כאילו היו שלהם. עם הזמן, אתה מתבלבל ולא מבין מי הם באמת. אם לשפוט על פי דבריהם, מעשיהם וההופעה שלהם, יתכן שתחשוב: "האדם הזה הוא יוצא דופן; אנחנו לא יכולים להשתוות אליו!" האם זו לא הולכת שולל? היום שבו יוליכו אותך שולל הוא היום שבו תיקלע לסכנה. האין אדם כזה שמטעה אחרים פשוט מרושע מדי? מי שמקשיב לדבריהם מסתכן בהטעיה ובהטרדה, ויתקשה להתאושש לאורך זמן. יש אחים ואחיות שיכולים להבחין בהם ולהבין שהם מוליכים שולל, הם יכולים לחשוף אותם ולדחות אותם, אך אחרים שהולכים שולל עלולים אפילו להגן עליהם ולומר: "לא, ביתו של האל מתנהג כלפיו בצורה לא הוגנת; אני חייב לעמוד לצידו". מה הבעיה כאן? ברור שהוליכו אותם שולל, ובכל זאת הם מגינים ומצדיקים את מי שהטעה אותם. האין אלה אנשים שמאמינים באל אך נוהים אחר בן אנוש? הם טוענים שהם מאמינים באל, אך מדוע הם סוגדים לאדם זה ובעיקר מגינים עליו? אם הם לא יכולים לזהות עניין ברור שכזה, האם הם לא הוטעו במידה מסוימת? צורר המשיח הוליך שולל אנשים עד כדי כך שכבר אין להם מראית עין של בני אדם ואין להם עוד כוונה לנהות אחר האל; במקום זאת, הם סוגדים לצורר המשיח ונוהים אחריו. האין האנשים האלה בוגדים באל? אם אתה מאמין באל אך הוא לא זכה בך, וצורר המשיח כבש את לבך, ואתה נוהה אחריו בלב שלם, זה מוכיח שנלקחת מבית האל. ברגע שאתה עוזב את דאגתו והגנתו של האל, את בית האל, צורר המשיח יכול לתמרן אותך ולהשתעשע בך כרצונו. כשהוא יסיים להשתעשע בך, הוא לא ירצה בך יותר והוא ימשיך הלאה להטעות אחרים. אם תמשיך להקשיב לדבריו ויהיה בך ערך עבורו, יתכן שהוא יאפשר לך להמשיך לנהות אחריו עוד זמן מה. עם זאת, אם הוא לא יראה בך כל ערך שאותו הוא יוכל לנצל, אם הוא לא יתייחס אליך יותר, הוא ייפטר ממך. האם עדיין תוכל לחזור להאמין באל? (לא.) מדוע לא תוכל עוד להאמין? משום שהאמונה הראשונית שלך נעלמה; היא התפוגגה. כך צוררי משיח מוליכים שולל אנשים ופוגעים בהם. הם משתמשים בידע, בלמידה ובכישרונות שאנשים סוגדים להם כדי להוליך אותם שולל ולשלוט בהם, בדיוק כפי שהשטן הוליך שולל את אדם וחוה. לא משנה מהי מהות טבעם של צוררי משיח, לא משנה מה הם אוהבים, מתעבים ומעריכים במהות טבעם, דבר אחד בטוח: מה שהם אוהבים ומה שהם משתמשים בו כדי להטעות אנשים נוגד את האמת, אין לו שום קשר לאמת והוא נוגד את האל – זה בטוח. זכרו זאת: צוררי משיח לעולם לא יוכלו להיות תואמים לאל.

אימרו לי, איזה סוג של אנשים מגלה את הסימנים והמאפיינים של רשעותם של צוררי משיח? (אנשים עם כישרונות.) מי עוד? (אלה שאוהבים להתרברב.) אלה שאוהבים להתרברב, זה לא מרושע מספיק. אף על פי שהם אוהבים להתרברב, אין להם רצון לשלוט באחרים, הם לא הרחיקו לכת כל כך – זהו צביון מושחת. שקול זאת בפירוט: אילו אנשים מגלים סימנים ומאפיינים שיאפשרו לך לגלות כבר בשלב מוקדם, לפי ההתנהגויות והסימנים השונים שלהם, שעלובי הנפש הללו הם צוררי משיח? (אנשים גאוותנים שאוהבים מעמד.) גאוותנות ואהבת מעמד רלוונטיות במידה מסוימת, אך זה לא מספיק מרחיק לכת. הרשו לי לדבר על דבר מסוים, ואתם הקשיבו וראו אם נקודה זו היא מכריעה או לא. יש אנשים שכל הזמן מעלים נקודות מבט שהן שונות מהאמת ומדברים חיוביים. כלפי חוץ, נראה אולי שהם תמיד רוצים להרשים ולבלוט מהשאר, אבל זה לא בהכרח נכון. ייתכן שנקודות המבט שלהם גורמות להתנהגות חיצונית כזו. למעשה, אם באמת יש להם השקפות כאלה, תהיה בכך בעיה רצינית. למשל, כשכולם משתפים יחד ואומרים: "עלינו לקבל את העניין הזה מהאל. אם אנחנו לא מבינים, קודם כול עלינו להתמסר", וכולם מסכימים עם זה, האם השקפה זו נכונה? (כן, היא נכונה.) האם עיקרון זה של יישום בפועל אינו נכון? (הוא נכון.) אם כן, איזה סוג של דברים אומרים אנשים שמהם ניתן להבחין בסימנים ובמאפיינים של צביון מרושע של צורר משיח? "התמסרות היא דבר אחד, אבל עליך להבין מה קורה, נכון? להתייחס לכל דבר ברצינות, נכון? אינך יכול להתמסר מתוך בלבול; האל לא מבקש מאיתנו להתמסר כלאחר יד". האין זה סוג של טיעון? (אכן, כן.) יש אנשים שאומרים: "אם יש דבר-מה שאנחנו לא מבינים, אנחנו יכולים לחכות בסבלנות ולחפש שיתוף עם מישהו שמבין. כרגע, אף אחד מאיתנו לא מבין, ואנחנו לא יכולים למצוא מישהו שישתף איתנו. אם כך, הבה ונתמסר קודם". מהי נקודת המבט של צוררי משיח? "אתם חבורה של חלשים, מתמסרים לכל דבר ומקשיבים לאל בכל דבר. הקשיבו לי! למה אף אחד לא מזכיר אותי? תנו לי להציג בפניכם דעה מעמיקה!" הם רוצים לחלוק את השקפותיהם הנשגבות. הם מתנגדים לכך שאנשים יישמו את האמת בפועל ויצייתו לעקרונות-האמת. הם תמיד רוצים להתנשא, לחרחר מריבות, לנקוט בתחבולות רעות, לחלוק השקפות נשגבות, ולגרום לאנשים להסתכל עליהם אחרת. האין זה סימן לצביונם המרושע של צוררי משיח? האין זה סימן היכר שלהם? מדוע זה לא בסדר שכולם יתמסרו? אפילו אם הם יתמסרו בטיפשות – האם זה לא בסדר? האם האל היה מגנה זאת? (לא, הוא לא היה מגנה זאת.) האל לא היה מגנה זאת. באיזו זכות הם מתערבים וזורעים מחלוקות? כשהם רואים אנשים שמתמסרים לאל, האם הם כועסים בלבם? כשהם עדים לכך שאנשים מתמסרים לאל, הם חשים בלבם טינה ואכזבה על שהם לא זוכים להטבות כלשהן, שאנשים לא מצייתים להם, לא מקשיבים להם, לא מבקשים את עצתם, והם נעשים אומללים – הם מתנגדים בלבם וחושבים: "למי אתה מתמסר? האם אתה מתמסר לאמת? זה בסדר להתמסר לאמת, אבל אנחנו צריכים לחקור אותה. אם כן, מהי האמת? האם אתה מתמסר בדרך הנכונה? האם אינך צריך להבין לפחות את הפרטים הקטנים?" האין זה הטיעון שלהם? מה הם מנסים לעשות? הם רוצים להתסיס את הרוחות, להטעות אנשים. יש אנשים קהי חושים, רפי שכל וטיפשים, שהולכים שולל כשהם שומעים זאת, בעוד שאלה שיש להם הבחנה מפריכים את הדברים האלה ואומרים, "מה אתה עושה? האם אתה מקנא משום שאני מתמסר לאל? אתה אומלל כשאני מתמסר לאל, אך מרוצה כשאני מציית לך? האם זה יהיה בסדר רק אם כולם יצייתו לך, יקשיבו לך, ויעשו כל מה שאתה אומר? האם מה שאתה אומר תואם לאמת?" כשהם שומעים זאת, הם חושבים: "יש אנשים שיש להם הבחנה – אני אמתין לעת עתה". בקיצור, כשכולם מיישמים בפועל בהתאם לעקרונות-האמת, הם להוטים להתפרץ. ככל שכולם מצייתים יותר לאל, מתמסרים יותר לסידורי בית האל, מיישמים בפועל בהתאם לדברי האל, מטפלים בעניינים בהתאם לסידורי העבודה ולעקרונות, כך הם חשים מצוקה רבה יותר, כעס ואי-נוחות. זהו סימן למהותם המרושעת של צוררי משיח. כל עוד כולם מקשיבים לדברי האל, מיישמים את האמת בפועל ומטפלים בעניינים על פי עקרונות, הם מרגישים לא בנוח וחוסר מנוחה. האין זו בעיה? (אכן, כן.) אם איש לא קורא את דברי האל, או אם הוא קורא אותם ולא משתף עליהם, אם הוא מקשיב רק לצוררי המשיח, הם מרוצים. איזו בעיה הדבר ממחיש? הם אף פעם לא משתפים על דברי האל. כל עוד כולם משתפים בשלווה על דברי האל, וצוררי המשיח מבינים שאף אחד לא שם לב אליהם, שלא מקשיבים להם, שהם לא מצליחים להשיג את סגידתם, קיים איום על מעמדם והם בסכנה – בנקודה זו הם מתערבים וזורעים מחלוקות, אומרים דברי כפירה או כזבים על מנת להטעות ולבלבל אותך, ולגרום לך לפקפק אם מה שאמרת זה עתה נכון או לא נכון. בדיוק כשכולם מבינים סוף סוף משהו באמצעות שיתוף, הם אומרים כמה מילים שטניות כדי לעורר מהומה. האין זה צביונם המרושע של צוררי משיח? לאיזה ביטוי מתאים הצביון המרושע הזה? (עוינות כלפי האמת.) בדיוק. ככל שכולם מבינים יותר את האמת, כך הם כועסים יותר. האין זו עוינות כלפי האמת? האם זה לא מסתדר? (כן, זה מסתדר.) האם נתקלתם באנשים כאלה? כאשר כולם משתפים על דבר-מה, הם שותקים במשך זמן רב. לבסוף, כשיש בהירות מסוימת בשיתוף, הם מתעוררים ומציגים שאלה מאתגרת כדי להקשות על האנשים האלה. כוונתם היא: "תנו לי להראות לכם, אני אראה לכם מה אני יכול לעשות! אתם משתפים על האמת, אינכם מקשיבים לי, אתם מתעלמים ממני, לא אכפת לכם ממני ואתם לא מתייחסים אלי, לכן אשאל אתכם שאלה קשה כדי שתשתפו עליה וכולכם תתבלבלו!" האין זה שד? (אכן, כן.) זהו שד, צורר משיח אותנטי.

יש אנשים שבכל פעם שהם שומעים שמישהו שלילי או חלש, הם מרגישים מאושרים מאוד. במיוחד כשהם רואים שמישהו מפריע לחיי הכנסייה, מישהו שעושה דברים רעים כדי לשבש את עבודת הכנסייה ולחולל בה תוהו ובוהו, או כשהם עדים למישהו שסתם כך מעורר צרות – הם שמחים במיוחד ולהוטים להדליק זיקוקים ולחגוג. מה הבעיה עם אנשים כאלה? מדוע הם כל כך שמחים על חוסר המזל של אחרים? מדוע, ברגע מכריע זה, הם לא יכולים לעמוד לצדו של האל ולהגן על האינטרסים של בית האל? האין אנשים כאלה חסרי אמונה? האין הם משרתיו של השטן? כולכם צריכים להרהר אם אתם מפגינים התנהגויות כאלה ועליכם גם לבדוק אם יש אנשים כאלה סביבכם וללמוד איך להבחין באנשים כאלה, במיוחד כשאתם רואים אנשים רעים שעושים מעשים רעים – מהי גישתכם? האם אתם רק צופים מהצד ונהנים מהמחזה, או שגם אתם מסוגלים ללכת בנתיב זה? האם אתם אנשים כאלה? יש אנשים שלא יהרהרו בעצמם בדרך זו. הם לא אוהבים לראות את הטוב באנשים; הם מעדיפים לראות שכולם במצב גרוע משלהם – אז הם מרגישים שמחה. לדוגמה, כשהם רואים שמישהו שמשקיע מעצמו למען האל נגזם, או כשמישהו שמאמין באמת ובתמים באל עובר עבירה, הם שמחים בסתר ליבם ואומרים: "הממ, גם היום שלך הגיע. הרי השקעת מעצמך למען האל – איך זה מסתדר לך? נעשה לך עוול, נכון? סבלת אובדן, נכון? מה הטעם להשקיע מעצמך? אתה תמיד מדבר בכנות, ועכשיו גוזמים אותך, נכון? מגיע לך!" מדוע הם כל כך שמחים? האין הם מוצאים שמחה בחוסר מזל של אחרים? האין המניעים של אנשים כאלה פסולים? כשהם רואים שמישהו גורם להפרעות בעבודת בית האל, הם שמחים. כשהם רואים שלעבודת בית האל נגרמים הפסדים, הם מאושרים. מה עושה אותם מאושרים? הם חושבים: "סוף סוף מישהו כמוני, שלא אוהב את האמת, גרם הפסד לאינטרסים של בית האל, והוא לא מרגיש שום אשמה". זה מה שגורם להם להיות מאושרים. האין זה מרושע? (אכן, כן.) זה מרושע ביותר! האם יש ביניכם אנשים כאלה? יש אנשים שבדרך כלל לא משמיעים קול, אך ברגע שהם מבחינים בטעות של מישהו, מיד הם פורצים בשירה, מתנועעים בשמחה ונראים מרוצים מאוד, והם חושבים: "היום, סוף סוף יש לי חדשות טובות. אני כל כך שמח, יהיו לי היום עוד כמה קערות אורז!" איזה מין צביון הוא זה? רשעות. הם לא יזילו דמעה אחת ולא יהיו עצובים אפילו לשנייה אחת כשהאינטרסים של בית האל סופגים הפסדים. הם לא מרגישים שום אשמה, שום צער או כאב. במקום זאת, הם מאושרים ומרוצים משום שטעות של מישהו גרמה הפסדים לאינטרסים של בית האל והמיטה חרפה על שמו של האל. האין זו רשעות? האין זה סימן לטבעם המרושע של צוררי משיח? גם זה סימן.

אומרים שבקרב צוותי הבשורה יש כאלה הדוברים ברהיטות. הם הקשיבו לדרשות במשך שנים וסיכמו ערכה של דוקטרינות, הם מלאים במילים ריקות בכל מקום אליו הם הולכים, ותמיד יש להם מה לומר כשהם מטיפים, מה שמראה בבירור את כישוריהם ורהיטותם. יש כאלה שרואים את האנשים האלה כבעלי יכולת טובה למדי ומחליטים לנהות אחריהם. מה הם אומרים בסופו של דבר? "אנחנו מקשיבים לשיתוף של אדם זה, ולכן אנחנו לא צריכים להקשיב לדרשות של העליון; אנחנו גם לא צריכים להקשיב לדברי האל. השיתוף של אדם זה מחליף אותם". האם האנשים האלה לא בסכנה? (כן.) האנשים האלה עומדים בפני סכנה גדולה. הם אוהבים את המעשים וההתנהגויות של צוררי משיח, כמו גם את החוצפה, הברבריות והרשעות שלהם. הם אוהבים את מה שצוררי משיח אוהבים וסולדים ממה שצוררי משיח סולדים. הם אוהבים את הידע, הלמידה, הדוקטרינות ואת התיאוריות התיאולוגיות השונות, את דברי הכפירה והכזבים שצוררי משיח מטיפים להם. הם סוגדים לדברים האלה. באיזו מידה הם סוגדים להם? הם אומרים את המילים האלה אפילו בחלומותיהם, לעת לילה. האם זה רציני? כשהסגידה שלהם מגיעה לרמה הזו, האם האנשים האלה עדיין יכולים לנהות אחר האל? יש שיאמרו: "זה לא בסדר. הם עדיין בכנסייה, הם עדיין מאמינים באל". לא הייתה להם הזדמנות עדיין. ברגע שהם ימצאו את האדם או את החפץ שלהם הם רוצים לסגוד, הם יעזבו את האל בלי לחשוב פעמיים. האין זה סימן שיש להם מהות מרושעת של צוררי משיח? (כן.) כשאתם רואים אנשים כאלה, האם אתם יכולים להבחין בהם? (כן, אנחנו יכולים.) בעבר, ייתכן שלא הבנתם את חומרת טבעם של עניינים כאלה. כעת, כשתיתקלו שוב באנשים כאלה, האם עדיין יהיו לכם ספקות לגביהם? האם תתעלמו מהם? (לא.) אם כן, האם רכשתם הבחנה מסוימת ביחס לאנשים כאלה? (כן.) אלה הם חלק מהסימנים ומהמידע שהם חושפים. כלומר, ברגע שלאנשים האלה יש הזדמנות או מעמד, או כשמישהו מטעה אותם, הם מסוגלים לבגוד באל בכל עת ובכל מקום. האם אנשים יכולים לראות את הגילויים שלהם ואת מהותם המרושעת? האם יש סימנים שאנשים יכולים לראות? (כן, יש.) חייבים להיות. אם לא הייתי מזכיר אותם, יתכן שהייתם חושבים: "מי מציג את הסימנים האלה? מי חושף את הסימנים האלה? אף אחד, לא ראיתי אף אחד כזה". האם לא גיליתם באמצעות הדיון שלי על הסימנים הללו שאנשים כאלה קיימים? חלקם חסידים, וחלקם מנהיגים ועובדים. זהו הסימן השלישי למהות המרושעת של צוררי משיח.

לאנשים בעלי מהות מרושעת של צוררי משיח יש סימן ייחודי נוסף, משהו שהוא משותף לכולם. אנשים אלה, במסווה של אהבת האמת וכמיהה לדרך האמת, באים להשתתף בדרשות, לומדים ידע ותכנים שונים הקשורים לאמת, רוכשים תיאוריות וידע תיאולוגיים, ואז משתמשים בהם כדי להתווכח עם מנהיגים ועובדים, כדי לגנות אנשים מסוימים, וכדי להטעות ולשכנע אחרים, ואפילו כדי לתת עזרה ותמיכה כביכול, ולהשקות אנשים מסוימים. עם זאת, נקודה אחת מבהירה שהם לא אוהבים את האמת. מהי הנקודה הזאת? אין זה משנה במה האנשים האלה מציידים את עצמם וכיצד הם מטיפים, הם רק מדברים ומתחמשים, אך הם לעולם לא מטפלים בעניינים בהתאם לעקרונות-האמת. מה פירוש "לעולם לא"? משמעות הדבר היא שהם לא יכולים לומר מילה אמיתית אחת, שהם מעולם לא היו כנים ומעולם לא שילמו את מחיר הוויתור על הטבות המעמד. לא משנה מהן הנסיבות, כשהם מדברים ופועלים, הם עושים תמיד מאמץ מרבי למען התהילה, הרווח והמעמד שלהם. למרות שכלפי חוץ נראה שהם משלמים את המחיר ואוהבים את האמת, מהותם המרושעת נותרת ללא שינוי. מה הבעיה כאן? מבחינה אחת, האנשים האלה לעולם לא מחפשים את עקרונות-האמת במעשיהם. מבחינה אחרת, אפילו אם הם מכירים את עקרונות-האמת ואת נתיב היישום בפועל, הם לא מיישמים אותם בפועל. זהו סימן לכך שיש להם את המהות המרושעת של צוררי משיח. אין זה משנה אם יש להם מעמד או לא, ובין אם הם מבצעים את חובתם להפיץ את הבשורה, או אם הם מנהיגים ועובדים, מה המאפיין שלהם? הם יכולים רק לנסח את הדוקטרינות הנכונות, אבל הם לעולם לא עושים את הדברים הנכונים. זהו המאפיין שלהם. הם אומרים דוקטרינות בצורה ברורה יותר מכל אחד אחר, אבל הם עושים דברים גרועים יותר מכל אחד אחר – האין זה מרושע? זהו הסימן הרביעי לכך שיש להם את המהות המרושעת של צוררי משיח. בידקו זאת בעצמכם, והעריכו אם יש סביבכם אנשים רבים עם המהות המרושעת של צוררי משיח. לאחר שמניתי את הסימנים האלה, אתם יכולים להעריך אם יש אנשים רבים כאלה סביבכם. איזה אחוז הם מהווים? האם יש יותר מנהיגים או יותר מאמינים מן השורה? האם חלק מכם לא חשב בעבר שרק למנהיגים יש הזדמנות להפוך לצוררי משיח? (כך היה בעבר.) אם כן, האם נקודת מבט זו השתנתה כעת? צוררי משיח לא הופכים לצוררי משיח משום שיש להם מעמד; הם היו עלובי נפש שכאלה גם כשלא היה להם מעמד. פשוט קרה שהם הגיעו בסופו של דבר לעמדת מנהיגות, והתכונות האמיתיות שלהם כצוררי משיח נחשפו במהירות, בדומה לפטרייה, שבטמפרטורה ובקרקע המתאימה, היא מתסיסה במהירות וחושפת את פרצופה האמיתי. אם הסביבה לא מתאימה, ייתכן שייקח קצת יותר זמן עד שמהות טבעם תתגלה, אך הגילוי האיטי הזה לא אומר שאין להם את הטבע הזה. עם טבע כזה, אנשים יפעלו ויחשפו דברים באופן בלתי נמנע, וההתנהגויות האלה שייחשפו, הן סימנים ועדויות למהותם המרושעת של צוררי משיח. ברגע שיש להם סימנים ועדויות כאלה, ניתן לסווגם כצוררי משיח.

אימרו לי, האם לשם יישום האמת בפועל וטיפול בעניינים על פי עקרונות-האמת נדרשים תירוצים והצטדקויות שונים? (לא.) כל עוד לאדם יש לב כן, הוא יכול ליישם את האמת בפועל. האם אנשים שלא מיישמים את האמת בפועל מתרצים תירוצים שונים? לדוגמה, כאשר הם עושים דבר מה לא נכון, פועלים בניגוד לעקרונות, ומישהו מעיר להם, האם הם מוכנים להקשיב? הם לא מקשיבים. האם חוסר ההקשבה שלהם הוא הדבר היחיד? באיזה מובן הם מרושעים? (הם מוצאים תירוץ כדי לשכנע אותך, לגרום לך לחשוב שהם צודקים.) הם ימצאו פרשנות שתואמת את המושגים והדמיונות שלך, ואז הם ישתמשו במערכת של תיאוריות רוחניות שאתה יכול להכיר ולקבל ואשר תואמות לאמת, כדי לשכנע אותך, לגרום לך להצטרף אליהם ולהאמין בכנות שהם צודקים, הכול כדי להשיג את מטרתם להטעות אנשים ולשלוט בהם. האין זו רשעות? (כן.) זו אכן רשעות. ברור שהם עשו משהו לא נכון, פעלו בניגוד לעקרונות ולאמת במעשיהם, ולא יישמו את האמת בפועל, אך הם ממציאים מערכת של הצדקות תיאורטיות. זה באמת מרושע. זה כמו זאב שטורף כבשה; במקור, היה זה מטבעו של הזאב לטרוף כבשים, והאל ברא חיה כזו כדי שתאכל כבשים – כבשים הן מזונו של הזאב. אך אחרי שהזאב טורף כבשה, הוא עדיין מוצא תירוצים שונים. האם יש לך מחשבות על כך? אתה חושב: "טרפת את הכבשה שלי ועכשיו אתה רוצה שאני אחשוב שהיית חייב לטרוף אותה, שזה היה הגיוני וראוי שתטרוף אותה, ואני אפילו צריך להודות לך". האם אינך כועס? (כן, אני כועס.) כאשר אתה כועס, אילו מחשבות אתה חושב? אתה חושב: "הבחור הזה מרושע מדי! אם אתה רוצה לטרוף את הכבשה, קדימה, זה בדיוק מה שאתה; לטרוף את הכבשה שלי זה דבר אחד, אבל אתה אפילו מביא גיבוב של סיבות ותירוצים, ומבקש ממני להיות אסיר תודה לך בתמורה. האין זה בלבול בין נכון ולא נכון?" זו רשעות. כשזאב רוצה לטרוף כבשה, אילו תירוצים הוא ממציא? הזאב אומר: "כבשה קטנה, היום אני חייב לטרוף אותך כי אני צריך להתנקם בך על שהעלבת אותי בשנה שעברה." הכבשה, שחשה שנעשה לה עוול, אומרת: "אפילו לא נולדתי בשנה שעברה". כאשר הזאב מבין שמעד בלשונו וטעה בחישוב גילה של הכבשה, הוא אומר: "ובכן, לא נתייחס לזה, אבל אני עדיין צריך לטרוף אותך כי בפעם האחרונה ששתיתי מים מהנהר הזה, העכרת את המים ולכן אני צריך להשיב לך כגמולך." הכבשה אומרת: "אני נמצאת במורד הזרם של הנהר, ואתה במעלה הזרם. איך יכולתי ללכלך את המים במעלה הזרם? אם אתה רוצה לטרוף אותי, פשוט טרוף אותי. אל תחפש תירוצים מתירוצים שונים". זהו טבעו של הזאב. האין זו רשעות? (אכן, כן.) האם רשעותו של הזאב זהה לרשעותו של הדרקון הגדול האדום כאש? (כן.) תיאור זה מתאים ביותר לדרקון הגדול האדום כאש. הדרקון הגדול האדום כאש רוצה לעצור אנשים שמאמינים באל. הוא רוצה להאשים את האנשים האלה בפשעים. לכן, קודם כל הוא יוצר הסוואות מסוימות, הוא בודה שמועות מסוימות, ואז מפרסם אותן בעולם כדי לגרום לכל העולם להתקומם נגדך ולגנות אותך. הוא מייחס אישומים רבים למאמינים באל, כגון "הפרעה לסדר הציבורי", "הדלפת סודות מדינה" ו"חתירה תחת שלטון המדינה". הוא גם מפיץ שמועות שביצעת עבירות פליליות שונות ומייחס אותן אליך. האם זה יהיה בסדר אם תסרב להודות בהם? האם זה תלוי בהודאה שלך? לא. ברגע שהוא נחוש לעצור אותך, הוא מחפש תירוצים שונים בדיוק כמו זאב שמתכוון לטרוף כבשה. הדרקון הגדול האדום כאש יוצר הסוואות מסוימות, וטוען שעשינו משהו רע, כשלמעשה היו אלה אנשים אחרים שעשו זאת. הוא מטיל עלינו את האשמה ומפליל את הכנסייה. האם אתה יכול לטעון כנגד זה? (לא.) מדוע אינך יכול לטעון כנגד זה? האם אתה יכול לנהל איתו ויכוח ברור? האם אתה חושב שאם תטען נגדו ותסביר את המצב, הוא לא יעצור אותך? יש לך דעה טובה מדי לגביו. לפני שתסיים את דבריך, הוא יתפוס אותך בשיער, יטיח את ראשך בקיר ואז ישאל אותך: "האם אתה יודע מי אני? אני שד!" לאחר מכן יהיו מכות קשות, וימים ולילות של חקירות ועינויים לסירוגין, ואז תתחיל להתנהג כמו שצריך. בשלב זה אתה תבין: "אין כאן מקום להיגיון; זו מלכודת!" הדרקון הגדול האדום כאש לא מתווכח איתך – האם אתה חושב שהוא יוצר את ההסוואות האלה מבלי להתכוון, במקרה? יש מאחורי מעשיו קונספירציה והוא מתכנן את המהלך הבא. זוהי רק הקדמה למעשיו. יש כאלה שעדיין חושבים: "הם לא מבינים עניינים הקשורים לאמונה באל; אם אסביר להם, הכול יהיה בסדר". האם תוכל להסביר זאת בצורה ברורה? הוא הפליל אותך במשהו שלא עשית – האם עדיין תוכל להסביר דברים באופן ברור? כשהוא הפליל אותך, האם הוא לא ידע שלא אתה עשית זאת? האם הוא לא יודע מי עשה זאת? הוא יודע זאת טוב מאוד! אם כך, מדוע הוא מטיל עליך את האשמה? אתה הוא זה שהוא לוכד. האם לדעתך, כאשר הוא תולה בך את האשמה, הוא לא יודע שמתייחסים אליך שלא? הוא רוצה להתייחס אליך שלא בצדק ולעצור ולרדוף אותך. זו רשעות.

כל אלה שיש להם מהות מרושעת של צוררי משיח סולדים מהאמת ושונאים אותה במהותם. בלבם, הם לא מקבלים את האמת כהוא זה ואין להם כל כוונה ליישם אותה בפועל. אם אתה חושב שהם לא מבינים את האמת ואתה מנסה לשתף עליה איתם, מה יקרה כתוצאה מכך? אתה תיתקל בקיר – מצאת את האדם הלא נכון. הם לא אנשים שמקבלים את האמת, ואל לך לשתף איתם; במקום זאת, עליך ללמד אותם לקח, להיות נוקשה איתם ולומר: "כמה זמן אתה מבצע את חובתך? איך אתה יכול להתייחס לחובתך כאל עניין של מה בכך? האם זו עבודתך שלך? על מי אתה קורא תיגר? אתה לא מתנגד לי; אתה נגד האל והאמת!" האם אינך צריך ללמד אותם לקח? האם יועיל אם תשתף איתם על האמת? לא, זה לא יועיל. מדוע זה לא יועיל? הם זאבים, הם לא כבשים אבודות או תועות. האם זאב יכול ליישם את האמת בפועל? לא. מהו טבעו של זאב? (רשעות.) ברגע שהוא רואה כבשה, הוא מתחיל להזיל ריר, הוא רואה בעיני רוחו ארוחה משובחת, והכבשה נועדה להיות מזונו. זה טבעו; זו רשעות. אם תאמר לו: "הכבשים כה מעוררות רחמים ועדינות; בבקשה, אל תטרוף אותן. בחר כטרף חיה פראית אחרת, בסדר?" האם הוא יכול להבין? הוא לא יכול. זהו טבעו. יש אנשים שלא מיישמים את האמת בפועל ומוצאים תירוצים שונים – זה טבעם. מהו הטבע הזה? זו רשעות. לא משנה עד כמה מעשיהם שפלים, מרדניים או מנוגדים באופן בוטה לעקרונות, הם עדיין רוצים לשמור על כבודם; גם כשהם מתנגדים לאמת, הם רוצים לעשות זאת באופן מפואר ומכובד. האין זו רשעות? האם הפרת האמת היא דבר חיובי או שלילי? (שלילי.) איך אפשר לעשות דבר שלילי באופן מפואר ומכובד? האין זה מגוחך לנסות לשלב בין שני ההיבטים האלה? זו רשעות: זוהי ההתנהגות וזהו הביטוי של אלה שיש להם את המהות המרושעת של צוררי משיח. ייתכן שזה נשמע כסתירה, אך כך הם פועלים, זהו צביונם וזה מה שהם חושפים. הם מטפחים שנאה לאמת ולעולם לא מקבלים אותה – אלה הם צוררי משיח, זוהי מהות טבעם המרושעת של צוררי משיח. כמה פריטים יש למהות המרושעת של צוררי משיח? (ארבעה פריטים.) יש ארבעה פריטים בסך הכול. האם ארבעת הסימנים הללו לא מספיקים כדי שתוכלו להבחין בהם? רשעות מטבעה מכילה אלמנטים בוגדניים וערמומיים, וכאשר אלמנטים של בוגדנות וערמומיות מגיעים לקיצוניות, הם מסווגים כצביון מרושע. צוררי משיח מגלמים סוג כזה של צביון מרושע.

3 בספטמבר 2019