פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק ג')

נספח: ניתוח תרבויות מסורתיות ממזרח וממערב

אמרו לי, מהי האמת? האם לא שיתפנו על הנושא הזה בעבר? (כן, שיתפנו.) ובכן, אמרו לי מהי האמת במלים שלכם. (האמת היא העיקרון והקריטריון שלפיהם נמדדים כל האנשים, המאורעות והדברים.) טוב. עוד מישהו? האם ניתן לנסח זאת בצורה אחרת? אל תחשבו באילו מילות דוקטרינה להשתמש, או איזו שורה מדברי האל לבחור בתשובה – פשוט השיבו תוך שימוש במילים מתוך החוויה וההבנה שלכם בפועל. זה בסדר אם הן לא עמוקות במיוחד. יהיו מי שיגידו: "דברי האל הם האמת". אמנם זה נכון, אך אם אתה מסוגל רק לומר את הדברים האלה מבלי להבין את משמעותם הממשית, אזי מבחינתך זו רק דוקטרינה. בואו נתקדם עכשיו צעד אחד נוסף – מהי האמת? מהם דברי האל? מהי המהות של דברי האל? האם האמת היא הקריטריון שאנשים מפיקים מתוך חשיבתם ושיקוליהם? (לא.) האם האמת היא סך ההתנסויות שחוו אנשים והידע שצברו? או מעין תרבות חברתית, או תרבות מסורתית שנוצרה במסגרת הקשר חברתי כלשהו? (לא.) אם כן, האם האמת היא העקרונות שאנשים מסכמים בעצמם, לצורך התנהלותם ומעשיהם? (לא.) אז מהי בדיוק? כיצד נוכל להגדיר את העקרונות שמדובר בהם כאן, כך שתהיה להם משמעות מוגדרת ואנשים ידעו שזוהי האמת ברגע שישמעו אותה? כיצד נוכל לנסח זאת כך שאנשים ירגישו שהדברים תמציתיים ומדויקים? (דרישות האל מבני האדם הן כולן האמת.) דרישות האל מבני האדם הן כולן האמת, זה נכון, אך כיצד תוכל לומר זאת בצורה מדויקת אף יותר? (האמת היא המציאות של כל הדברים החיוביים.) זה נאמר בעבר לעתים קרובות. אמרנו לעתים קרובות שדברי האל, דרישותיו מבני האדם והמציאות של כל הדברים החיוביים הם האמת – מה עוד אפשר לומר? (האמת היא הקריטריון והנתיב לאופן שבו אנשים אמורים להתמודד עם עניינים ולהתנהל.) האמת היא הקריטריון והדרך לאופן שבו אנשים אמורים להתמודד עם עניינים ולהתנהל, גם זה נכון. עכשיו חברו את כל ההיבטים הללו יחד והגדירו את האמת במשפט תמציתי אחד. (האל הוא האמת.) האל הוא האמת; זה קצת רחב מדי, כללי מדי. זה צריך להיות יותר ספציפי, כך שכשאנשים ישמעו זאת הם ירגישו שזו הגדרה מדויקת, לא חלולה אלא קונקרטית ומעשית למדי, ויחשבו שהיא נשמעת הולמת. נסו לסכם זאת שוב; כיצד בדיוק תוכלו לנסח זאת בצורה מדויקת יותר? (העליון שיתף בעבר שהאמת היא הקריטריון להתנהלותם של בני האדם, למעשיהם ולסגידה לאל.) האם זה לא נוסח תמציתי? (כן, בהחלט.) האמת היא הקריטריון להתנהלותם של בני האדם, למעשיהם ולסגידה לאל. למה שנגדיר זאת כקריטריון? כיצד עלינו להבין את המילה הזו, "קריטריון", מבחינה מילולית? (כעיקרון מדויק.) כעיקרון או כלל מדויק; ניתן לקרוא לכך גם תקנה. ובכן, למה מתייחסת המלה "קריטריון"? (לאמת מידה.) היא מתייחסת לאמת מידה, לכלל או לעיקרון מדויק. לכך אנו קוראים קריטריון. הקריטריון להתנהלותם של בני האדם, למעשיהם ולעבודת האל – אם הגדרות אלו מדויקות, למה מתייחס הקריטריון? למה הוא מתייחס כאן? זה כפי שכבר הוגדר: הקריטריון להתנהלותם של בני האדם, למעשיהם ולסגידה לאל. זו האמת. כשמישהו קורא את המשפט הזה, האם יתכן שהוא יחשוב "גם התרבות המסורתית שלנו היא האמת"? האם ניתן לסווג זאת כאמת? (לא, לא ניתן.) לא ניתן. האם הוא יוכל לומר "יש בידינו מסקנה של מחקר אקדמי, שהיא האמת", או "לעם שלנו יש תרבות, או חוויה, או אמת מידה מוסרית וטובה שגם היא האמת"? האם ניתן להגדיר כך את האמת? (לא, לא ניתן.) מדוע איננו יכולים להשתמש בדברים האלה כדי להגדיר את האמת? מדוע אנו אומרים שלדברים האלה אין כל נגיעה אל האמת? (אין להם שום קשר לסגידה לאל.) זה נכון. יתכן שהם מתייחסים להתנהלות אנושית, אך הם אינם מתייחסים לסגיה לאל. למה מתייחסת ההתנהלות שהם מדברים עליה? מהן אמות המידה ומהם הכללים שלהם? התנהלות טובה שבאה מהשטן. זה לא נוגע לסגידה לאל – זה נוגע לסגידה לשטן ולהגנה עליו. מדובר במערכת של אמרות או תרבויות שנוגעות להתנהלות ושמהוות סיכום של דמיונות ותפיסות אנושיות ושל מה שבני אדם מאמינים כי הם ערכי מוסר או התנהלות טובים. הם לא נוגעים לאמת או לסגידה לאל – אין להם כל קשר לסגידה לאל.

הסינים סיכמו לעצמם תרבות מסורתית שמתאימה אך ורק לסינים, ושבני המערב אינם יכולים לקבל. לבני המערב יש גיבורים לאומיים משלהם, תחושות לאומיות של יושרה מוסרית ותרבויות לאומיות, אך אילו הם היו מביאים את תרבויותיהם אל המזרח, האם האנשים שם היו מקבלים אותן? (לא.) גם הן בתורן לא היו מתקבלות. לפיכך, גם אם אנשים מתייחסים לתרבויות האלה ביראת כבוד, או מייחסים להן ערך נאצל, האם יש קשר כלשהו בינן לבין האמת? (לא.) אין כל קשר. למשל, במזרח ישנה מעין תרבות מסורתית, שלפיה הינשוף אינו חיה מבשרת טובות. מה אומרים האנשים? "אין צורך לפחד מהינשוף שבוכה, אלא מהינשוף שצוחק. אם תשמעו את קריאתו, אין ספק שיתרחשו דברים רעים". בתרבות המסורתית של המזרח מאמינים שהינשופים הם לא מבשרי טובות ומביאים מזל רע. ובכן, האם אנשי המזרח מחבבים את החיה "הזאת, המביאה "ביש מזל"? (לא.) על מה מתבססת הסלידה הזאת? היא מתבססת על התרבות המסורתית של המזרח, ועל מה שהועבר במהלך הדורות, לפיו "כששומעים את קריאת הינשוף, זה מבשר מוות במשפחה". זה עשוי להיות חוק שאנשים סיכמו לעצמם, או דמיון אנושי, או צרוף מקרים – ולאחר מכן אנשים מאמינים בלבם שהינשופים הם רעים. הם חושבים שאין לסגוד להם או להתייחס אליהם כחיה מבשרת טובות, ושאם הם רואים ינשוף, עליהם לגרשו במהירות ולא לקדמו בברכה. האם זו אינה תרבות מסוג מסוים? (בהחלט כן.) בין אם תרבות כזו היא חיובית או שלילית, זוהי מעין מורשת עממית. לעת עתה, בואו לא ניכנס לשאלה האם זה נכון או שגוי, ופשוט נאמר שתרבות כזו זוכה לתמיכה מלאה מצד כל אדם במזרח, ובפרט בסין; כל אדם שם מאמין בלבו שהינשופים הם בעלי חיים רעים ואינם מבשרים טובות, ולכן, כשהם רואים ינשוף, הם ממהרים להתחמק ממנו. אך במערב ישנם אנשים שמאמינים שהינשוף הוא מעין חיה מבשרת טובות, והם משתמשים בפסלים ובתמונות של ינשופים כקישוטים. ינשופים נכללים גם בעיצובן של כל מיני עבודות רקמה וטוטמים, ומתייחסים אליהם כאל חיה מבשרת טובות. מה פירוש חיה מבשרת טובות? זה אומר שהחיה הזאת עשויה להביא לך מזל טוב, ואתה לא תיקלע לצרות לאחר שתשמע ינשוף קורא או שתראה ינשוף. זוהי מעין תרבות מסורתית פופולרית במערב. לא נשפוט איזו מבין התרבויות האלה צודקת ואיזו שגויה; לא נחרוץ משפט בנושא. עם זאת, הנושא הזה מראה לנו שאותה חיה שנבראה על ידי האל היא מושא להשקפות ולתפיסות שונות במזרח ובמערב, שאף נבדלות אלו מאלו לחלוטין. אנשי המזרח אינם רואים בה דבר טוב – בין אם הינשוף צוחק או בוכה, הם לא מחשיבים זאת כדבר טוב, ואילו אנשי המערב חושבים שהוא מבשר טובות, בין אם הוא בוכה או צוחק, ושדי להם פשוט לראות ינשוף אחד כדי שהוא יביא להם אולי מזל – ולכן הם מתייחסים לינשופים כאל חיות שמבשרות טובות. שתי ההשקפות האלה, כמו גם שני אופני ההתייחסות האלה לינשופים, מגיעים מהתרבות המסורתית: בתרבות אחת מאמינים שהינשוף מבשר רעות, ואילו באחרת רואים אותו כמבשר טובות. כשאנו בוחנים זאת עכשיו, איזו מהן עולה בקנה אחד עם האמת, ואיזו לא? (אף אחת מהן אינה עולה בקנה אחד עם האמת.) על מה אתם מבססים את הקביעה הזאת? (אף השקפה אינה באה מאלוהים.) זה נכון. כשאנשים אומרים שינשופים אינם מבשרים טובות, על מה הם מבססים זאת? מדובר בתרבות המסורתית של המזרח; מה שהם מאמינים שמבשר טובות או רעות, או שמביא אסונות, מזל ביש או מזל טוב, נמדד על פי התרבות המסורתית. זוהי דרך הסתכלות על דברים שנובעת מדמיונות ומתפיסות, ומתוכה נוצרת תרבות מהסוג הזה. בני המערב חושבים שחיה כזו מסוגלת להביא לאנשים מזל טוב, וכמובן, זה מעט טוב ומתקדם יותר לעומת ההתייחסות אליה כחיה המביאה מזל רע. זה גורם לאנשים להרגיש שזו חיה טובה למדי, ולכל הפחות הם יחושו רוגע ויציבות לאחר שיראו אותה, וזה עדיף מאשר לחוש ביש מזל. אך מה תוכל להשיג מהבנה כזו של העניין? האם ינשופים יכולים באמת להביא לך מזל טוב? (לא.) אילו נולדת בסין, האם הינשופים היו יכולים באמת לקבוע את מזלך? גם לא. ובכן, מה אתם יכולים להבין מתוך זה? בין אם אתה מאמין שהחיה הזו יכולה להביא לך מזל רע או טוב, זו רק אמונה או תפיסה אנושית, לא עובדה. מה זה מוכיח? (שהתרבות המסורתית אינה האמת.) נכון; אף תרבות אינה האמת. ובכן, כיצד עליכם להתייחס לינשופים באופן שעולה בקנה אחד עם האמת? לדבר זה יש נגיעה לקריטריון להתנהלותם של בני האדם, למעשיהם ולסגידה לאל. מהו הקריטריון כאן? במילים אחרות, מאיזו פרספקטיבה עליך להתבונן ביצור הזה וכיצד עליך להתייחס אליו כשהוא מופיע לפניך, בין אם הוא בוכה או צוחק – הדברים האלה קשורים לקריטריון. מהו הקריטריון? (האמת.) הקריטריון הוא האמת. כשמדובר בשאלה כיצד עליך להתייחס לינשוף, על מה עליך לבסס זאת? (על דברי האל.) ומה נאמר בדברי האל לגבי ההתייחסות ליצור מסוג זה? בדבריו לא נאמר במפורש "עליך להתייחס לינשופים בצורה נאותה ואינך יכול להיות מוטה בנושא הזה. אינך יכול לומר שינשופים מביאים מזל רע, ולא שהם יביאו לך מזל טוב. עליך להתייחס לינשופים באופן אובייקטיבי והוגן". האל לא אמר זאת. אם כן, מהו הבסיס הנדרש עבור עמדותיך בנושא ינשופים, אשר יהיה תואם לקריטריון ויעלה בקנה אחד עם האמת? (העובדה שאלוהים ברא את כל הדברים.) הבסיס שלך צריך להיות העובדה שאלוהים ברא את כל הדברים; זו האמת. בידי האל לכל הדברים יש תפקיד, שליחות וערך לקיומם. מה עוד? (כל הדברים הם טובים מנקודת מבטו של האל.) נכון, כל הדברים שברא האל הם טובים, יש ערך לקיומם ועליהם להתקיים. כל עוד דבר-מה מגיע מאלוהים ונברא על ידו, הוא לעולם לא יהיה מיותר. מה משמעות הביטוי הזה, "לעולם לא יהיה מיותר"? המשמעות היא שהוא אינו יכול לגרום מזל רע לאנשים באופן אקראי. האם ינשוף קטן באמת מסוגל לגרום לך מזל רע באופן אקראי? האם זה לא יקנה לינשוף כוחות אדירים מדי? מה נעלה יותר: אדם או ינשוף? בני האדם הופקדו על ניהול כל הדברים, ומדויק יותר לומר שהם שולטים בגורל הינשופים, והם יכולים למחות את כל הינשופים מעל פני האדמה, פשוט כך. לא יתכן שינשופים ישנו את גורל בני האדם. אם כן, איזו צורת התייחסות ליצור זה עולה בקנה אחד עם האמת? כשמתייחסים אליו על פי דברי האל. אלוהים ברא את כל הדברים, את כל היצורים השונים, וגם את בני האדם. ינשופים הם יצורים, ולכן גישתנו כלפיהם אמורה לנבוע מתוך הפרספקטיבה שלפיה אנו מתייחסים לכל יצירי הבריאה. ראשית, איננו יכולים להשמיד כלאחר-יד את חוקי הישרדותם. למשל, ינשופים רגילים לישון ביום, ולצוד ולהיות פעילים בלילה; זה מאפיין אותם. אם אתה נתקל בינשוף פצוע ואתה לוקח אותו בטובך הביתה, כיצד עליך לטפל בו? (על פי הרגליו.) נכון, עליך לכבד את החוקים שלפיהם הוא חי. אל תעלה בדעתך לגרום לו לישון בלילה ולתת לו כדורי שינה אם אינו נרדם. זה שגוי. אם הוא תמיד מרעיש בלילה וזה מפריע לך לנוח, אתה יכול להעביר אותו למקום אחר שבו הוא לא יפריע לך, אך אינך יכול לשבש את החוקים שלפיהם הוא חי, או להפר את צורת הישרדותו. האין זו הדרך הנכונה להתייחס אליו? (כן, בהחלט.) זו צריכה להיות הפרספקטיבה שלך כלפי כל הדברים שברא האל. ראשית, אמץ לעצמך פרספקטיבה נכונה. זהו הצעד הראשון שעליך לנקוט בו כשאתה עושה דבר כלשהו. שנית, עליך ליישם את הפרספקטיבה הנכונה הזאת כשאתה עושה דברים או מטפל בעניינים, כך שמעשיך יעלו בקנה אחד עם האמת. אלו קריטריונים. קריטריונים, במלים פשוטות, הם כללים וחוקים מדויקים. למשל, כשחתול רואה עכבר הוא רוצה לתפוס אותו. נניח שאתה חושב שגם עכברים הם ברואי האל, ואתה רוצה לרסן את החתול ולמנוע ממנו לתפוס את העכבר – האם זה פסול? (כן, בהחלט.) מה אתם חושבים על הגישה הזאת? (היא מפרה את החוקים.) היא מנוגדת לחוקי הטבע. כאשר אנשים מסוימים רואים דג במים הם תוהים: "כולם אומרים שדגים אינם יכולים לחיות ללא מים, אך אני אנסה הכול כדי להוציא אותו מהמים ולגרום לו לחיות ביבשה". התוצאה היא שהדג גווע תוך זמן קצר. איך זה נקרא? (אבסורד.) זה אבסורד. האם דרך הדיון בינשופים הצלחתם פחות או יותר להבין מהם קריטריונים ועל מה הם מתבססים? (הם מתבססים על דברי האל.) נכון, הם מתבססים על דברי האל. ובכן, כיצד יהיה עליכם להתייחס לינשופים בעתיד? אם באחד הערבים ינשוף יבכה ליד החלון שלכם, כיצד יהיה עליכם לטפל בעניין? לפחות אנו יודעים שזכותו לבכות, ועלינו לאפשר לו לממש את הזכות הזאת. אם הוא קולני מדי, תוכלו לגרשו אך אין צורך לדאוג שמא תיקלעו לצרות ביום המחרת. אין צורך לחשוב כך, היות שגורל האדם, חייו ומותו נתונים כולם בידי האל וכפופים לריבונותו. אנשים אינם מבינים את האמת ולכן קל להם לפתח דעות קדומות בנוגע לדברים, והם יכולים אף להחזיק בדמיונות ובתפיסות, או להאמין במידת-מה באמונות תפלות. זה גורם לאנשים להחזיק בדעות שגויות לגבי דברים רבים, ולא לפעול בהתאם לעקרונות-האמת או בהתאם לקריטריון להתנהלותם של בני האדם, למעשיהם ולסגידה לאל בכל דבר ועניין. מהי הסיבה לזה? (אי הבנת האמת.) זה נגרם על ידי אי הבנת האמת.

כאשר אנשים מסוימים מהמזרח באים במגע עם בני המערב, הם מבחינים בתווי פניהם הייחודיים – גשר אפם הגבוה, עיניהם הגדולות, מגוון צבעי שערם וכמה אלגנטיים כולם נראים – ובאופן תת-מודע הם מפתחים תחושת קנאה או הערצה כלפיהם. ואז, דרך מגע מתמשך, הם מאמצים בהתמדה את תרבות המערב. מדוע הם מסוגלים לאמצה? בגלל הקנאה שבלבם ורצונם להיות כמו בני המערב. הם סבורים שהופעות חיצוניות נקבעות על ידי האל ושלא ניתן לשנותן, אך שהם יתהדרו בכבוד רב אם יוכלו להתאים עצמם לדרכי המחייה המערביות, כגון האופן שבו הם אוכלים, מתלבשים ומשתמשים בדברים, וגם חיתוך דיבורם, צורת מחשבתם ותרבותם. מה אתם חושבים על רעיון מסוג זה? האם כולם מחזיקים בו? (אכן כן.) ישנם בני מזרח שאוהבים לחקות את בני המערב, והדבר הראשון שהם מחקים הוא שתיית קפה. הם מרגישים ששתיית תה על ידי בני המזרח נעדרת תחכום ולכן הם לומדים מבני המערב לשתות קפה. בפרט, בני-מזרח מסוימים רואים אנשי מערב רבים הממהרים לעבודה מדי בוקר כשהם אוחזים בספלי הקפה שלהם, ועם הזמן גם הם לומדים לעשות כך, לפעמים אפילו כשהם אינם עסוקים באמת. זה נקרא חיקוי. ההרגל הזה לא באמת קיים אצל בני המזרח, אך הם חושבים שמנהגיהם של בני המערב הם טובים, נעלים ואלגנטיים. הם מאמינים שאם חסר להם ההרגל הזה, עליהם ללמוד לחקות אותו ושאם הם אכן ילמדו אותו ויחיו על פי ההרגל הזה, הם חושבים שהם לבטח יצטרפו לשורות בני המערב ויהפכו בעצמם לכאלה. מדובר במעין סגידה לבני המערב. אם דבר מה באמת מוצא חן בעיניך, אז בהחלט, למד אותו, אבל אם אתה רק לומד מנהג כזה כחזות שאתה מציג לאחרים, זהו חיקוי. אם אדם אינו מבין את האמת, לא יהיה לו כל קריטריון בשום דבר שיעשה והוא יהיה כמו זבוב בלי ראש, ללא מטרה וללא כיוון. כשהם רואים בני-מערב, הם לומדים כיצד בני-מערב מתנהגים; כשהם רואים מה אופנתי בעולם, הם ילמדו את זה. הכופרים הם כאלה, ואם אדם שמאמין באלוהים נוהג כך, איזה סוג של אדם זה? (חסר אמונה.) זה נכון. האם יש לו סטנדרטים או עקרונות כשהוא עושה דברים? (לא, אין לו.) אין לו בכלל עקרונות. למה? כי הוא אוהב את המגמות שבעולם ואת הרשעות; הוא אינו מעריץ את האל, אינו אוהב את האמת שבלבו, אינו מקבל ואינו מחפש את האמת. אנשים כאלה הם כולם חסרי אמונה. היות שלאדם כזה יש מהויות כאלה, אפילו אם הוא בכנסייה, קורא את דברי האל ומאזין לדרשות, הוא עדיין לעולם לא יהיה מסוגל למצוא את הקריטריון להתנהלותם של בני האדם, למעשיהם ולסגידה לאל. בעקיפין, זה אומר שהוא לעולם לא יוכל לזכות באמת. האין זה נכון? (כן, זה נכון.) כשאדם מחקה אחרים ששותים קפה, זה עשוי לחשוף את העדפותיו, את הנתיב שהוא בוחר בו ואת העקרונות שמאחורי מעשיו. אמרו לי, האם שתיית תה היא האמת, או ששתיית קפה היא האמת? (אף אחד מאלה אינו קשור לאמת.) יפה אמרתם. ובכן, מהי האמת? יש שיגידו: "כל מה שבא מאלוהים הוא האמת. דברי האל, שאומרים כי טוב לאכול את דברי העונה, הם האמת". זה נכון. האמת היא הקריטריון להתנהלותם של בני האדם, למעשיהם ולסגידה לאל. ובכן, מה כולל הקריטריון להתנהלות? הוא נוגע בכל אחד מהיבטי האמת הקשורים להתנהלות. מה בנוגע לקריטריון למעשים? זהו האופן או האמצעים שבהם אתה מטפל בדברים. מיותר לומר שכולנו מכירים את הקריטריון לסגידה לאל. מסגרת ההתייחסות של הקריטריון הזה נוגעת לאותם דברים, ובכולם מעורבת האמת. נניח שאדם אומר: "איך זה שאינך אוהב תה?" ואתה אומר "האם העובדה שאיני אוהב תה אינה עולה בקנה אחד עם האמת?" אדם אחר יאמר "אתה במערב, אז מדוע לא למדת לשתות קפה? זה כל כך חסר טעם, לא לשתות קפה!" ואתה אומר, "אתה מנסה לגנות אותי? האם זהו חטא, לא לשתות קפה? האם 'טעם' הוא האמת? כמה שווה טעם?" אין לזה כל ערך, נכון? מה שבאמת חסר ערך הוא אי הבנת האמת! מה אנשים אמורים להבין מתוך הדוגמא הזאת? עליהם להבין באילו השקפות עליהם להחזיק בנוגע לאותם אנשים, מאורעות ודברים וכיצד לטפל בהם לפי דרישות האל, כדי לעמוד באמות המידה שהוא דורש. מה אנשים אמורים להבין ולחפש מתוך כל זה? את הקריטריון שעל פיו עליהם להתנהל כדי לטפל בכל מיני דברים.

האם אתם חושבים שתרבות מסורתית או רגש לאומי עשויים להיות ראויים למונח "קריטריון"? (לא.) לדוגמא, "להיות אנושי משמעו שעליך לאהוב את המדינה שלך" – האם זהו קריטריון? (לא.) "להיות אנושי משמעו שעליך לכבד את הוריך" – האם זהו קריטריון? (לא.) יש האומרים, "נשים חייבות להיות חסודות", או "נשים חייבות לפעול על פי ערכי קונפוציוס", אך האם אלו קריטריונים? (לא.) "לגבר יכולה להיות רק אישה אחת, ועליו להיות נאמן" – האם זהו קריטריון? האם הוא ראוי להיקרא האמת? (לא.) מדובר בהתנהגות נכונה, במוסר תקין, וזהו הדבר הבסיסי והיסודי ביותר בקרב האנושות, אך הוא אינו עומד בדרישות הנוגעות לאמת. הוא עולה בקנה אחד עם תקני מוסר והתנהגות של אנושיות רגילה, אך האם ניתן להחשיב זאת כקריטריון? למה מתייחסת המילה קריטריון? (לאמת.) המילה קריטריון מתייחסת לאמת, ולפיכך כל מה שאינו עומד בדרישות לאמת אינו הקריטריון. האם אתם מבינים? האם הדרישות כלפי נשים וגברים בתרבות המסורתית שציינתי זה עתה הן דרישות האל? (לא.) ובכן, מה דורש האל מבני האדם? מה נאמר בכתבי הקודש? (שהם עמלים ומזיעים כדי לקיים את משפחותיהם.) זוהי דרישת האל מהגברים, וזה הדבר הבסיסי ביותר שגבר אמור להיות מסוגל לעשות. ומה באשר לכלל של אלוהים לגבי נשים? (שתשוקתן תהיה לבעליהן.) היות שכך נאמר בדברי האל, זו האמת ולפיה על בני האדם להתנהל. כל מה שנובע מהתרבות המסורתית של בני האדם או מכתבי מוסר, עד כמה שאולי הוא נכון, אינו האמת. מדוע אני אומר שהוא אינו האמת? (מכיוון שאלוהים לא אמר זאת.) מה שלא נאמר על ידי האל הוא בוודאות לא האמת, וכך גם כל מה שלא נוגע לדרישות שבדברי האל. לפי אילו אמות מידה מגדירים בני המזרח את הנשים? הם מאמינים שנשים טובות חייבות בראש ובראשונה להיות עדינות וחסודות, בנות-תרבות ומעודנות, חמודות וקטנות, ושלאחר הנישואין עליהן לטפל בכל בני המשפחה האחרים, צעירים וזקנים, מבלי להתלונן. הן לא יותר מאשר שטיחוני כניסה. זוהי דמות האישה שנוצרה על ידי בני המזרח; אלו אמות המידה הנדרשות אצלם מנשים. הבה נראה כעת מהן אמות המידה הנדרשות מנשים במערב, כלומר, כיצד הם מחנכים ומה הם מקדמים בחשיבתם ובנקודות הראות שלהם. בני המערב מאמינים שעל הנשים להיות עצמאיות, חופשיות ושוות – בעיקרון, אלה הן זכויות הנשים שאותן מקדם המערב. בזכויות האלה טבועה הגדרה יסודית או דרישה מנשים, במילים אחרות – מוצג בהם מושג יסודי בנוגע לסגנון החיים של הנשים ולהופעתן החיצונית. מהו המושג הזה? שנשים אינן אמורות להיות כנועות או מסכנות ולהתנהג כראוי במשך כל היום, כמו שטיחוני כניסה. הם חושבים שזה רע, ושנשים צריכות להיות חזקות ואמיצות. בלבם של בני המערב, אלו אמות המידה הנדרשות מנשים. הם מאמינים שנשים אינן אמורות להיות כמו בובות על חוט, שמתמסרות בצייתנות לצרותיהן מדי יום ביומו וממתינות לכך שאחרים ינזפו בהן או יתנו להן הוראות. הם חושבים שאין בכך כל צורך. בני המערב דוגלים בכך שנשים ייטלו את היוזמה ויהיו עצמאיות ואמיצות במעשיהן. כמובן, יתכן שהבנתנו בנושא אינה תואמת לגמרי את חשיבתם, אך ביסודו של דבר זהו ההבדל העיקרי בין נשות המזרח והמערב. איזו מבין שתי ההשקפות הללו נכונה? (אף אחת מהן אינה נכונה.) למעשה, לא מדובר כאן בטוב ורע. במסגרת הרקע החברתי של המזרח, בתוך קהילה כזאת, עלייך לחיות כך. האם תוכלי למרוד אם תרצי בכך? במשפחה את מסתכנת במוות אם תמרדי. במערב תוכלי לחיות כמו אישה מערבית, אך ללא קשר לשאלה כיצד תחיי, באיזו מסגרת חברתית או באיזו קהילה, איזו השקפה עולה בקנה אחד עם האמת? (אף אחת מהן אינה תואמת את האמת.) אף השקפה אינה תואמת את האמת, ושתיהן מפירות אותה. מדוע אני אומר זאת? בני המזרח רוצים שנשים יתנהגו תמיד יפה, יגלמו את ערכי קונפוציוס ויהיו חסודות ועדינות – לאיזו מטרה? כדי שיהיה קל לשלוט בהן. זוהי אידיאולוגיה ממארת שנבעה מהמסורת התרבותית של המזרח, ולמעשה היא פוגעת באנשים ומובילה בסופו של דבר את הנשים לחיות את חייהן ללא כיוון או רעיונות משלהן. הנשים הללו אינן יודעות מה עליהן לעשות, כיצד לעשות זאת או אילו פעולות הן נכונות או שגויות. הן אפילו מקריבות את חייהן למען משפחתן, אך עדיין מרגישות שלא עשו דיין. האם זהו סוג של נזק לנשים? (כן.) הן אפילו לא מתנגדות כשנלקחות מהן זכויותיהן שלהן, הזכויות שמהן הן אמורות ליהנות. מדוע הן אינן מתנגדות? הן אומרות: "לא נכון להתנגד; זה לא חסוד. הביטו בזאת, היא כל כך הרבה יותר מוצלחת ממני והיא סבלה הרבה יותר, אך היא לעולם לא מתלוננת". מדוע הן חושבות כך? (הן מושפעות מהחשיבה התרבותית המסורתית.) זוהי אותה תרבות מסורתית, שהשתרשה עמוק בתוכן וגרמה להן לסבל רב. כיצד הן מסוגלות לסבול ייסורים כאלה? הן יודעות היטב שייסורים אלה כואבים, שזה גורם להן לחוש חסרות אונים ופוגע בלבן, אז איך הן בכל זאת מסוגלות לשאת זאת? מהי הסיבה האובייקטיבית? הסיבה היא שזהו הרקע החברתי שלהן, ולכן הן אינן יכולות להשתחרר אלא רק מקבלות זאת על עצמן בכניעות. זו גם הרגשתן הסובייקטיבית. הן אינן מבינות את האמת, או כיצד נשים אמורות לחיות בכבוד, או מהי צורת החיים הנכונה לנשים. איש לא אמר להן את הדברים האלה. למיטב ידיעתן, מהו הקריטריון להתנהלותן ולמעשיהן של נשים? התרבות המסורתית. הן חושבות שמה שהועבר במרוצת הדורות הוא נכון, ושאם מישהו מפר זאת, מצפונו ראוי לגנאי. זהו "הקריטריון" שלהן. אך האם הקריטריון הזה למעשה נכון? האם יש להציבו במרכאות? (כן.) הקריטריון הזה לא עולה בקנה אחד עם האמת. לא משנה עד כמה התנהגות כזאת מקובלת או זוכה להסכמה במסגרת צורת חשיבה או השקפה כזאת, האם זהו אכן קריטריון? לא, היות שהוא נוגד את האמת ואת האנושיות. במשך זמן רב, הנשים במזרח נאלצו לטפל בכל משפחתן והיו אחראיות לכל הדברים הקטנים והטריוויאליים. האם זה הוגן? (לא.) אז כיצד הן יכולות לסבול זאת? מפני שהן כבולות על ידי צורת החשיבה או ההשקפה הזאת. יכולתן לסבול זאת מצביעה על כך שבעמקי נפשן, הן בטוחות ב-80% שזהו הדבר הנכון לעשותו, ושאם הן פשוט יחזיקו מעמד, הן יוכלו לעמוד באמות המידה של התרבות המסורתית. וכך, הן רצות אל הכיוון הזה, לעבר אותן אמות מידה. אילו בעמקי נפשן הן היו חושבות שזה שגוי ושהן לא אמורות לעשות כך, שזה לא תואם את האנושיות ושזה נוגד את האנושיות ואת האמת, האם הן עדיין היו מסוגלות לעשות זאת? (בהחלט לא.) הן היו צריכות לחשוב על דרך להתרחק מאותם אנשים ולא להיות השפחות שלהם. אך רוב הנשים לא היו מעיזות לעשות זאת – מה הן חושבות? שהן היו יכולות לשרוד ללא הקהילה שלהן, אך שהן היו נושאות סטיגמה נוראית אילו עזבו, וסובלות מהשלכות מסוימות. לאחר ששקלו את העניין, הן חושבות שאם הן היו עושות זאת, חברותיהן היו מרכלות על כך שהן אינן חסודות, החברה הייתה מגנה אותן בדרכים מסוימות ומחזיקה בדעות מסוימות לגביהן, ולכל זה היו השלכות חמורות. בסופו של דבר הן חוככות בדעתן וחושבות: "עדיף פשוט לסבול זאת. אחרת אכרע תחת עומס הגינויים!" כך הן נשות המזרח לאורך הדורות. מה עליהן לשאת מאחורי כל אותם מעשים טובים? את שלילת כבודן האנושי וזכויותיהן. האם אותן מחשבות והשקפות עולות בקנה אחד עם האמת? (בהחלט לא.) הן לא עולות בקנה אחד עם האמת. נשללו מהן הכבוד וזכויות האדם, והן איבדו את היושרה שלהן, את חייהן העצמאיים ואת מרחבי החשיבה שלהן, כמו גם את זכותן לדבר ולהביע את רצונותיהן – כל מה שהן עושות הוא עבור אותם אנשים שבבית. מהי מטרתן כשהן עושות זאת? לעמוד באמות המידה הנדרשות מנשים בתרבות המסורתית, ושאחרים ישבחו אותן, יקראו להן נשים טובות ובני אדם טובים. האם זה אינו סוג של עינוי? (כן, בהחלט.) האם זו צורת חשיבה נאותה או מעוותת? (מעוותת.) האם זה עולה בקנה אחד עם האמת? (לא, בהחלט לא.) האל יצר רצון חופשי עבור האנושות, ומהן המחשבות שנובעות מאותו רצון חופשי? האם הן עולות בקנה אחד עם האנושיות? לכל הפחות, המחשבות הללו חייבות לעלות בקנה אחד עם האנושיות. מלבד זאת, אלוהים התכוון גם שלבני האדם יהיו דעות והבנות מדויקות לגבי כל האנשים, המאורעות והדברים במהלך חייהם, ושבעקבות זאת הם יבחרו בנתיב הנכון לחיים ולסגידה לאל. חיים שאדם חי באופן הזה ניתנים מידי האל ויש ליהנות מהם. אך במשך כל חייהם, בני האדם מוגבלים, כבולים ומעוותים על ידי אותם תרבויות מסורתיות וכתבי מוסר כביכול, ובסופו של דבר הם הופכים למה? הם הופכים לבובות של התרבות המסורתית. האם זה לא נגרם בגלל שבני האדם אינם מבינים את האמת? (אכן כן.) האם הייתם בוחרים לצעוד בנתיב הזה בעתיד (לא, לא הייתי בוחר כך.) אז מה עליכן לעשות? נניח שתאמרי "אני אלחם בהם", או "לא אמשיך לשרת אותם. יש לי זכויות אדם ויש לי את היושרה שלי". האם זה בסדר? (לא.) זה לא בסדר. זהו מעבר מקיצוניות אחת לשנייה, מבלי לשאת עדות לאל או לפאר אותו. ובכן, כיצד עליכן לפעול? (בהתאם לעקרונות.) כמובן, נכון לפעול בהתאם לעקרונות ועליכן להתייחס לכולם בהתאם לעקרונות ולהתייחס אליהם כאל אחים ואחיות אם הם מאמינים באלוהים, וכאל כופרים אם לא. אין צורך לעשות לעצמכן עוול, לפגוע ביושרה שלכן או לוותר על כבודכן ועל זכויותיכם בכך שתקריבו את חייכן למענם. הם אינם ראויים לכך. יש רק אחד בעולם הזה שראוי לכך שתקדישי לו את חייך. מי זה? (האל.) מדוע? כי האל הוא האמת ודבריו הם הקריטריון לקיומו של האדם, להתנהלותו ולמעשיו. כל עוד שיש לך את האל ואת דברי האל, את לא תסטי ותהיי מדויקת באופן שבו את מתנהלת ופועלת. זו ההשפעה שיש בסופו של דבר לדברי האל על אדם לאחר שנושע.

"מהי האמת" הוא נושא עצום מדי. נתנו רק כמה דוגמאות, שאחת מהן הייתה כיצד להתייחס לינשופים. אילו עוד דוגמאות היו שם? (בני המזרח שמחקים את בני המערב בשתיית קפה.) (אמות המידה הנדרשות מנשים אצל בני המזרח ובני המערב.) אלו הדוגמאות הבולטות ביותר. ובכן, בין השקפותיהם של בני המזרח ובני המערב על דברים שונים, מהו הקריטריון? (אף אחד מהם.) באף אחד מהם לא מעורבת האמת, בשני המקרים מדובר בהשקפות ודעות אנושיות. ליתר דיוק, בשני המקרים אלו נקודות מבט או רעיונות שגויים ומופרכים. אלו אינם קריטריונים – אלו אסטרטגיות, תיאוריות ופילוסופיות של השטן, שפוגעות באנשים. לאחר ששיתפנו על העניין כך, האם אתם מבינים אותו מעט יותר? (כן.) אלמלא הייתי מדבר על זה, אולי יום אחד הייתם שוקלים לחקות את בני המערב בשתיית קפה ואכילת המבורגרים, ונוהגים כמותם. האם זה תואם לעקרונות? אפילו אם תאכל אוכל מערבי מדי יום, זה לא יועיל אם לא תחתור אל האמת; עדיין לא יהיה בידיך הקריטריון לאופן ההתנהלות שלך. המפתח הוא האם ביכולתכם לחפש את האמת ולפעול על פי העקרונות – זה לטובתכם. דרך השיתוף שלי באופן זה, האם יש לכם הבנה כלשהי של האמת ושל הקריטריונים? (כן, יש לנו.) האם יש אמת בתרבות המסורתית או בקריטריונים המוסריים של בני האדם? (לא, אין.) האם ישנה אמת בכתבי המוסר? (לא.) האם תוכלו עכשיו להיות בטוחים שדברי האל הם האמת? (אכן כן.) לאחר שאישרתם שדברי האל הם האמת, עליכם לשקול: מהם דברי האל? מהם העקרונות הנדרשים בדברי האל? מהם הקריטריונים שהוא מסר לבני האדם? כיצד בדיוק עליהם לפעול כדי להיות תואמים לדברי האל ומהם העקרונות הנכונים לכך? את זאת עליכם לחפש, אך לעת עתה זה הכול בנושא הזה.

נספח:

יום בחייו של שיאוג'יה

בואו נעבור לנושא הבא. מה הוא יהיה? מן הסתם כדאי שאספר סיפור. סיפורים נוגעים גם באמת, ובקריטריונים להתנהלותו של האדם, למעשיו ולעבודת האל שלו. הקשיבו וראו מה הקשר בין הסיפור הזה לאמת, ומה הקשר בינו לבין הקריטריונים להתנהלות אנושית. הסיפור עוסק ביום בחייו של שיאוג'יה. הגיבור שלנו הוא שיאוג'יה, ועל פני איזה פרק זמן בערך מתרחש הסיפור? (יום אחד.) יום אחד. יש אנשים שאולי יאמרו: "האם אירועי יום אחד בכלל שווים סיפור?" ובכן, זה תלוי במה שמספרים. אם מדובר רק ברכילות ובנכון ולא נכון, אז אין טעם לספר. אבל אם זה נוגע לאמת, אז לא רק יום אחד – אפילו אירועים של דקה אחת שווים סיפור, נכון? (נכון.)

שיאוג'יה הוא אדם הלהוט לחתור ונלהב למלא את חובתו, וסיפורו מתחיל בבוקר אחד, מיד לאחר שקם. לאחר שקם, קרא את דברי האל ויישם בפועל את ההקדשות הרוחניות שלו, פנה שיאוג'יה לארוחת הבוקר ולקח קערת דייסה וכמה ירקות. אז ראה כמה ביצים, וחשב: "כדאי שאקח שתיים. שתי ביצים ביום מהוות תזונה מספקת". אך בעת שהושיט את ידו, הוא היסס: "לקחת שתיים או אחת? אם אחרים יראו אותי לוקח שתיים זה יהיה רע. זו חמדנות רבה מדי, ואחרים יחשבו שאני זללן. עדיף לקחת רק אחת". הוא משך את ידו לאחור, אבל הושיט אותה שוב ולקח ביצה אחת. בדיוק אז, אדם אחר ניגש לקחת ביצה, וליבו של שיאוג'יה החסיר פעימה. הוא חשב: "למעשה, עדיף לא לאכול ביצים כלל. יש לי דייסה וירקות, וגם כמה לחמניות מאודות, וזה די והותר לארוחת הבוקר. אינני צריך להיות כה חמדן. ולמה בכלל שארצה לאכול ביצים? כמה נורא יהיה אם אחרים יראו. האין זו התענגות על נוחות? לא אוכל ביצים בכלל". מתוך מחשבה זו, החזיר שיאוג'יה את הביצה למקומה, וכעבור דקות אחדות, משסיים את ארוחת הבוקר, החל לבצע את חובתו. הוא העסיק את עצמו במשימות שלפניו, וסיים אותן בזו אחר זו. הזמן חולף מהר, וכהרף עין הגיעה שעת ארוחת הצהריים. כל האחרים הלכו לאכול, אך שיאוג'יה הביט בשעונו וראה שהשעה 12:40. "רגע. אינני צריך למהר ללכת לאכול יחד עם כולם. אם אמהר ללכת עם כולם, האם לא אהיה בדיוק כמוהם, ואיראה כזללן? אחכה עוד קצת". הוא המשיך במלאכתו, אך בטנו אכזבה אותו והחלה לקרקר. הוא לפת את בטנו והביט במחשב בהיסח הדעת, כשהוא חושב: "אני גווע ברעב! מה יש לאכול היום לארוחת הצהרים? אולי יהיה קצת בשר? כמה נהדר יהיה אם אוכל לאכול קצת בשר!" בטנו המשיכה לקרקר בזמן שחשב, ורק בקושי רב הצליח לחכות עד שכל האחרים חזרו מארוחת הצהריים. מישהו אמר: "למה לא אכלת צהריים? מהר, לך לאכול, האוכל מתקרר". שיאוג'יה אמר: "הכול בסדר. עוד לא סיימתי את מה שאני עושה. אלך כשאסיים". "לא יהיה עדיף שתמשיך לעבוד אחרי שתאכל?" "זה בסדר. אסיים בקרוב". וכך, שיאוג'יה התגבר על רעבונו והמשיך במלאכתו. למעשה, הוא היה רעב מאוד עכשיו, ולא היה לו כלל חשק להמשיך לעבוד, אך הוא עדיין התגבר על רעבונו והמשיך בהעמדת הפנים שלו. לאחר זמן מה הביט שוב בשעונו, ראה שהשעה 13:30, וחשב: "זה מספיק. כדאי שאלך לאכול צהריים עכשיו". בדיוק כשהתכוון לקום וללכת לאכול, אחת האחיות הביאה לו מגש עם אוכל ואמרה: "כל כך מאוחר! למה לא הלכת לאכול צהריים? לא משנה כמה אתה עסוק, אתה עדיין צריך לאכול, ויהיו לך בעיות בקיבה אם לא תאכל בזמן". הוא ענה: "זה בסדר. אוכל אחרי שאסיים". "אתה לא צריך ללכת. הבאתי לך את הארוחה שלך, אז קדימה, לאכול". "מה הלחץ? אני אפילו לא רעב עדיין". בדיוק כשאמר שהוא לא רעב, בטנו קרקרה בקול רעם. שיאוג'יה אחז בבטנו, חייך במבוכה, ואמר לאחות: "אל תטריחי את עצמך להביא לי אוכל שוב". "אבל אם לא אביא, האוכל פשוט יתקרר ויצטרכו לחמם אותו שוב. כבר חיממו אותו פעם אחת". "טוב, אם כך, תודה!" שיאוג'יה, שפיו התמלא רוק, לקח את ארוחתו מהאחות. הוא הציץ במגש ושמח מאוד: שתי לחמניות מאודות, ירקות, בשר ומרק. כששיאוג'יה ראה את הלחמניות המאודות עלתה בו מחשבה נוספת, והוא אמר לאחות: "אני לא יכול לאכול שתי לחמניות. בימים אלה אני עסוק מדי, לא ישן טוב, ואין לי ממש תיאבון. האם זה לא בזבוז שאת נותנת לי שתי לחמניות? קחי אחת בחזרה". "זה בסדר. אם באמת לא תצליח לסיים אותה, תוכל להחזיר ", ענתה האחות לפני שהלכה. שיאוג'יה חשב לעצמו: "קדימה, לכי. אני גווע ברעב". הוא הרים את הקערה, ראה שאין איש בסביבה אך עדיין הרגיש קצת נבוך, ולגם בזהירות. אז הביט בבשר, "וואו! יכולתי להריח את תבשיל החזיר ממרחק רב. אבל אני לא יכול לאכול אותו מיד, אני צריך לאכול קודם את הירקות שלי. אם אתמלא בירקות, אוכל פחות בשר, אחרת אסיים חצי קערת בשר, וזה יהיה מביך, לא?" לאחר מחשבה קצרה, הוא עשה בדיוק כפי שתכנן. הוא אכל מהלחמניות ומהירקות, ולגם מהמרק. תוך כדי אכילה, הרגיש שהוא רוצה לאכול קצת בשר, אז נטל נתח של בשר חזיר מבושל. הוא קירב אותו לפיו, עצם את עיניו והתענג עליו בקפידה, "כל כך טעים! בשר זה באמת טוב, אבל אני לא יכול לאכול יותר מדי. מספיק ביס אחד, ואז עוד ירקות ועוד מרק". הוא המשיך לאכול את הלחמניות המאודות, אך המשיך לנעוץ מבטים בבשר בזמן שאכל, "האם לאכול את הבשר הזה? הוא כל כך טעים, יהיה חבל כל כך לא לאכול אותו". פיו החל להתמלא שוב ברוק, והוא חשב, "אני יודע! אבצע את הלחמניות לחתיכות ואטבול אותן ברוטב. האם זה לא כמו לאכול בשר? כך אחרים יראו שאני לא אוכל בשר, אבל עדיין אקבל את כל טעם הבשר. איזה רעיון נהדר!" במחשבה זו, הוא הכניס פיסת לחמנייה מאודה לתוך הרוטב, ואז שלף ואכל אותה, וגילה שטעמה משובח וכמעט כמו טעמו של בשר. מיד לאחר מכן, שיאוג'יה בצע את כל הלחמנייה והכניס אותה לרוטב... תוך פחות מעשר דקות, הוא אכל הכול, וגם סיים את המרק. הוא אכל רק לחמנייה מאודה אחת, והתגבר על רצונו לאכול את השנייה וריסן את עצמו. לאחר שסיים לאכול את כל המנות כמתוכנן, שיאוג'יה היה שבע למדי, ולא חשב שהוא צריך עוד. אז הוא חשב: "אוי, זה לא ממש הולם לאכול כל כך מהר, כאילו אני גווע ברעב. באמת הייתי די רעב, אבל זה לא טוב שאנשים יראו אותי ככה. אני חייב לאכול לאט. אבל מה אני יכול לעשות עכשיו שכבר סיימתי? טוב, יש לי רעיון. אחזיר את מה שנותר בעוד עשר דקות". הוא אחז בשעונו ובהה בו, "חמש דקות... עשר... חמש עשרה... אוקיי, השעה שתיים. נהדר, להחזיר את זה!" הוא החזיר את תבשיל החזיר והלחמנייה המאודה שנותרו בשמחה.

כששיאוג'יה חזר, השעה הייתה אחרי שתיים בצהריים. אחיו ואחיותיו הלכו למנוחת הצהריים שלהם, והוא נותר לבדו ללא מעש והשתעמם מאוד. הוא חשב: "האם כדאי לי גם לחטוף תנומה? תמיד טוב לנמנם אחרי האוכל. אבל לא, אם אישן כשכולם ישנים, איך איראה? אני לא יכול לישון. אני חייב להחזיק מעמד. אבל איך אשאר ער? לא אוכל לישון בעמידה, אבל אם אעמוד כל הזמן, אני אפחיד אנשים שייכנסו. לא, אני לא יכול לעמוד. טוב, אז פשוט אשב מול המחשב שלי. אם מישהו יראה אותי, הוא יחשוב שאני עובד, אבל למעשה אנוח. איזה מהלך מבריק". וכך הוא התיישב בטבעיות מול המחשב, כשהוא בוהה בו במבט ריק, אך תוך חמש דקות נרדם ונחר על המקלדת. כעבור ארבעים דקות, התעורר שיאוג'יה בפתאומיות משנתו העמוקה וקפץ על רגליו, "האם אינני עומד? איך זה נרדמתי?" הוא הביט בשעון, ראה שהשעה מתאחרת, והלך לשטוף את פניו כל עוד המקום ריק. כשראה את עצמו בשירותים, אמר: "אוי, לא! פניי מכוסים בסימני מקלדת! איך אוכל להיראות כך?" הוא מיהר לשפשף את פניו, קרצף אותם וטפח עליהם, ונשאר בשירותים זמן מה. אז הביט במראה וראה שסימני המקלדת נעלמו ברובם, ושמח בליבו: "איש לא ישים לב, אלא אם כן יתבונן ממש מקרוב". לאחר מכן סירק את שערו ויישר את צווארונו, ולפתע הבחין שצווארון חולצתו הבהירה מעט שמנוני, ובמבט מקרוב גם חפתיו היו מעט מלוכלכים. הוא חשב לעצמו: "לא התרחצתי ולא החלפתי בגדים כבר כמה ימים, אבל יש יתרון מסוים בהימנעות מרחצה. קצת לכלוך מעולם לא הזיק לאיש, ולכלוך קל לא מפריע לי. בכל מקרה, האם זה לא נראה רוחני יותר להיות קצת מלוכלך?" הוא פשוט הפך את הצווארון ואת השרוולים של חולצתו כלפי חוץ וקיפל את שרוולי הז'קט שלו, כשהוא חושף את כל האזורים המלוכלכים. הוא התעודד ויצא מהשירותים בשלווה, כשהוא שבע רצון עד מאוד. כעבור זמן מה, רוב האנשים היו במקומותיהם והחלו לעסוק בעבודתם. כשראה שיאוג'יה שכל האחרים שם, הוא אמר: "לא נחתם זמן רב! אתם באמת יכולים לסבול ולשלם את המחיר! אני אפילו לא נמנמתי, רק עצמתי עיניים לרגע ואז שטפתי את פניי במים. אחרת לא היה נותר בי כוח כלל". איש לא ענה. הוא הרגיש די משועמם, אז גם הוא ניגש לעבודה. מכיוון ששתה כל כך הרבה מרק בצהריים, הוא כל הזמן רצה ללכת לשירותים אך התאפק, וחשב: "אם אלך, האם אנשים לא יחשבו שאני עצלן? זה לא מוניטין טוב, אז אני לא יכול ללכת". וכך הוא התאפק, והמתין עד שמישהו אחר הלך סוף סוף לשירותים, וניצל את ההזדמנות. הוא מיהר להצטרף לתור, וחשב: "נהדר פשוט ללכת עם הזרם, כך איש לא יאמר עליי דבר".

זה היה אחר צהריים עמוס. שיאוג'יה עשה עבודה רבה, שיתף עם אדם אחד, הפנה שאלות לאדם אחר, חיפש מקורות, וביצע כל מיני משימות הקשורות לחובותיו. אחרי כל ההמולה, הגיעה סוף סוף שעת ארוחת הערב. הפעם שיאוג'יה הגיע מעט מאוחר יותר מהאחרים, אך פחות או יותר סיים לאכול בזמן. פרק הזמן שאחרי ארוחת הערב היה החלק המאושר ביותר ביומו של שיאוג'יה, כי זו הייתה הפעם היחידה שבה יכול היה לשתות ברוגע כוס קפה שאהב, ללא כל נקיפות מצפון או ביקורת מאחרים, אלא בלב שליו. מדוע? כי היו לו מספיק סיבות מדוע הוא צריך לשתות קפה, סיבות שהיו לגיטימיות לחלוטין בעיני כל האחרים. לכן זו הייתה שעתו המאושרת ביותר. בזמן שהכין את הקפה שלו, הוא מלמל לעצמו: "אוף, שוב צריך לעבוד שעות נוספות היום. אפילו לא יודע עד מתי. נראה כמה זמן הקפה הזה יחזיק אותי ער". הוא הניח את הקפה הטרי על השולחן בחבטה, כאילו אמר לכולם: "נו ומה? אני שותה את הקפה שלי, מה תעשה בקשר לזה?" הוא הציץ באחרים שהיו סביבו. איש לא הביט בו, אך הוא בכל זאת הרים את ספלו באדישות ולגם מהקפה, כשהוא חושב: "כולם אומרים שקפה זה דבר טוב, וזה באמת נכון. כל יום יש לו טעם שונה, והוא מספק חוויה שונה. זה נפלא!" הוא לגם בגאווה מהקפה שלו, מלא שמחה, ואז הביט סביבו במבט ריקני, כשהוא תר אחר עבודת הערב. למעשה לא היו לו מטרות, והוא הרגיש מותש אחרי יום עמוס, אך הכריח את עצמו להמשיך. הוא לא יכול היה לנמנם, וגם לא לתת לאחרים לראות שהוא עייף או שיש לו גישה שטחית, חסרת אחריות או מזלזלת בטיפול בעבודתו או בחובתו. הוא הכריח את עצמו להתעודד וישב ליד המחשב שלו כדי להמשיך לעבוד, וכמובן ששתה כוס קפה אחר כוס קפה. ככל ששתה יותר, כך נעשה ערני יותר ופחות ישנוני. שיאוג'יה הציץ מדי פעם בשעונו, "השעה כבר אחרי אחת, אבל אני לא יכול לישון כי קבעתי לעצמי יעד לשעה שלוש. אני לא יכול אפילו ללכת לישון בשעה 2:50, כי זה יהיה בגדר הפרת ההבטחה שלי ולא יהיה לי מה לומר לאל. זוהי הבטחה שיציר בריאה צריך לקיים, אז אני חייב לכבד אותה. אמרתי שאלך לישון ב-3 לפנות בוקר, אז אלך לישון ב-3 לפנות בוקר, גם אם אצטרך לשתות המון קפה". אז הוא שתה קפה והתנגד לעייפותו, כשהוא כופה על עצמו משמעת ושליטה מנטלית. בשעה שלוש, הייתה לשיאוג'יה משימה חשובה לבצע, אז הוא לקח את הטלפון שלו ושלח הודעה שבה נכתב: אחות פלונית, זה שיאוג'יה. יש לי תזכורת חשובה בשבילך, לא לשכוח שיש מפגש קבוצתי מחר בבוקר בשעה 10:00. חובה להגיע, ואל תאחרי. על החתום: שיאוג'יה. בד בבד עם תחושת ההקלה שהרגיש לאחר שליחת ההודעה, שיאוג'יה גם חשב: "לשלוח זה דבר אחד, אבל מה אם היא לא תקבל אותה? האם היא יודעת ששלחתי לה הודעה? אני לא יכול לישון עדיין. אני צריך לחכות ולראות אם היא תענה". לאחר שהמתין חצי שעה ועדיין לא הייתה תשובה, הוא חשב: "האם היא ישנה? איך יכול להיות שהיא ישנה כל כך מוקדם? כמה חוסר תועלת, לישון כבר בשעה שלוש". הוא המתין עד שהאחות ענתה בשעה 3:50 לפנות בוקר: לא שכחתי לגבי 10:00 מחר. אני מקווה שגם אתה לא תשכח, ותגיע בזמן. שיאוג'יה קרא את זה וחשב, "אוי, איזה מין אדם היא? איך יכול להיות שהיא הולכת לישון מאוחר יותר ממני?" אבל הוא לא יכול היה לסבול זאת יותר. "די עם הקפה! אם אשתה עוד, לא אישן כלל הלילה. אני צריך ללכת לישון, כי אני צריך לקום ב-5:30 בבוקר, 6:00 לכל המאוחר. אני לא יכול לקום מאוחר יותר משאר אחיי ואחיותיי, כי לאחר ההשכמה שלהם, אני חייב לתת לכולם לראות אותי מתפלל, קורא את דברי האל, ומקשיב לדרשות. אז אני לא יכול לקום מאוחר. לא יכולתי ללכת לישון מוקדם רק בגלל ההודעה הזאת. אבל זה לא משנה, האחרים יודעים שנשארתי ער עד מאוחר. השגתי את מטרתי, ומחר אנסה ללכת לישון עד השעה ארבע". למרות ששיאוג'יה ניסה לחשוב, הוא היה כל כך מטושטש כשחזר לחדרו, עד שאפילו לא פשט את בגדיו. הוא התמוטט על מיטתו, כבר חצי ישן, אך עדיין הכריח את עצמו לזכור: לא לאכול ביצים בבוקר, לאכול רק לחמנייה מאודה אחת בצהריים, לא לאכול תבשיל חזיר, ללכת לישון ב-3 לפנות בוקר, עדיין יש הודעות לשלוח... שיאוג'יה חשב וחשב עד שלבסוף שכב ללא ניע, ונרדם מתוך עייפות, תשישות, חלומות ואשליה. וזה היה יום בחייו של שיאוג'יה.

אימרו לי, מה כל זה היה? האם לא היה זה מעייף עבור שיאוג'יה להעמיד פנים כך כל הזמן? (כן, היה מעייף.) רובוטים אינם מתעייפים מלעשות את אותו הדבר כל היום, כי אין להם שכל או תודעה, אבל עבור בני אדם זה מתיש. מדוע שיאוג'יה חי כך כשהיה כל כך עייף? מדוע הוא עשה זאת? האם הייתה לו תוכנית? (כן, הייתה לו תוכנית.) על מה נסובה תוכניתו? (להתרברב בפני אחרים.) האם הייתה תועלת כלשהי בהתרברבות שלו? (זה יכול היה לגרום לאנשים להעריץ אותו.) זה יכול היה לגרום לאנשים להעריץ אותו. האם גישתו של שיאוג'יה מוכרת לכם? איזה סוג של אנשים נוהגים כך? (פרושים.) נכון. הפרושים נוקטים בהתנהגויות טובות, ובהתנהגויות ובנוהגים התואמים את תפיסותיהם של אנשים, ומבצעים אותם בפני אחרים כדי להיראות טוב ולזכות להערצה. הם משתמשים בשיטה זו כדי להשיג את מטרתם של הטעיית אנשים. מהו טבעה העיקרי של העמדת הפנים שלהם בדרך זו, ושל עיסוקם בכל מיני התנהגויות טובות כדי להתרברב בפני אנשים אחרים? זהו טבע של העמדת פנים, תחבולה, הטעיה – יש עוד משהו? (רוחניות מזויפת.) כמה דברים ביומו של שיאוג'יה היו כרוכים בצביונות, והם משותפים לכל אלה המסוגלים לזייף? אכילת ביצים, לחמניות מאודות, תבשיל חזיר ושתיית קפה. כל אלה הם דברים חיצוניים, אבל איזו מהות אתה יכול לראות בתוכם? העמדת פנים ושליטה עצמית. איזו העמדת פנים? (העמדת פנים של סבל.) האם אנשים רואים בסבל דבר טוב או רע? (דבר טוב.) סבל הוא התנהגות טובה שכולם מעריצים מאוד. למה אנשים מחשיבים אותו? הם מחשיבים אותו כיישום האמת בפועל. לכן, שיאוג'יה לא היסס לסבול ולשלם מחיר. מה כלל סבלו? לא לאכול מאכלים טעימים, להישאר ער עד מאוחר, להשכים קום, ולהטיל משמעת על גופו. מהו טבעם של סוגי הסבל הללו? כולם העמדת פנים. הוא לא סבל למען האמת או הצדק, אלא למען ההערכה וההערצה של אחרים, ולמען מוניטין טוב ויוקרה לעצמו. האם הוא סבל למען האמת? (לא.) אילו מפעולותיו עלו בקנה אחד עם עקרונות-האמת, והאם אי אילו מהן היו בגדר מרידה של שיאוג'יה בעצמו, והנחה בצד של האינטרסים האישיים שלו למען האמת? האם היו כאלה? (לא.) מה היה הטבע של סבלו? האם היה זה יישום האמת בפועל? האם היה זה ביטוי לאהבתו את האמת? (לא.) ובכן, מה זה היה? (צביעות.) זו הייתה צביעות, זו הייתה סלידה מהאמת, זו הייתה תחבולה, העמדת פנים, זיוף והטעיה; אלו היו אך ורק פעולות ובחירות שהתבססו על דמיונותיו ותפיסותיו, ונסובו סביב האינטרסים שלו, ולא היה להן כל קשר לאמת. הוא לא חיפש את האמת, ולכן גם פעולותיו לא היו האמת; לא רק שלא היה להן כל קשר לאמת, הן גם היו מנוגדות לחלוטין לצרכים האנושיים הרגילים הטמונים במעמקי ליבו. האם זה חטא לאכול ביצים? (לא.) אבל שיאוג'יה ראה באכילת ביצים חמדנות. ביצים הן סוג של מזון שהאל ברא עבור האדם. אם יש לך האמצעים לאכול אותן, אז אין זו חמדנות לעשות זאת, אבל אם אין לך האמצעים לאכול אותן, ואתה גונב ואוכל את ביציהם של אחרים, אז זו חמדנות. כיצד הגדיר שיאוג'יה את העניין הזה? הוא האמין שאכילת ביצים היא חמדנות, ושזו חמדנות גדולה עוד יותר אם אחרים יראו זאת. הוא חשב שאם יוכל לאכול ביצים מבלי שאיש יראה, מאחורי גבם, זו לא תהיה חמדנות. מה הייתה אמת המידה שלו למדידת חמדנות? היא התבססה על השאלה אם מישהו ראה. האם הוא ביסס אותה על דברי האל? לא, זו הייתה הגישה האישית שלו. למעשה, האם לאחרים יש מחשבות או דעות כלשהן בעניין אכילת ביצים? (לא.) זו הייתה אך ורק תיאוריה ששיאוג'יה בדה בעצמו. הוא האמין שאכילת ביצים לארוחת בוקר היא חמדנות, התענגות על נוחות והפגנת התחשבות בבשר. על סמך הגישה שלו, אם כן, האם כל אלה שאוכלים ביצים אינם מתענגים על נוחות ומפגינים התחשבות בבשר? המשמעות המרומזת שלו הייתה: "כשכולכם אוכלים ביצים, אתם מתחשבים בבשר. אני לא מתחשב בבשר, אני יכול לרסן את עצמי, אז אני לא אוכל ביצים. שימו ביצים ממש מולי ואני עדיין יכול להחזיר אותן, גם אחרי שנטלתי אותן. כזו היא הנחישות וההחלטיות שלי, ועד כדי כך אני אוהב את האמת. האם אתם יכולים לעשות זאת? אם לא, אז אתם לא אוהבים את האמת". איך הוא התייחס לרעיון שלו? כאל אמת המידה למדידת נכון ולא נכון. האם לא היה זה זיוף? (כן.) זה היה זיוף.

ביטוי נוסף שהפגין שיאוג'יה היה העובדה שהוא לא הלך לאכול כשהגיעה שעת ארוחת הצהריים. מה הוא עשה במקום זאת? (הוא דחה זאת.) הוא דיכא את רעבונו ודחה את ההליכה לאכול. אבל מדוע? (כדי להתרברב בפני אחרים.) הוא העמיד פנים, ועשה זאת כדי שאחרים יראו. מה הוא רצה שאחרים יראו ויבינו מכך? הוא רצה להראות לאחרים כמה סבל הוא יכול לשאת, וכמה חרוץ, נאמן, רציני ואחראי הוא בעבודתו! הוא רצה שאנשים יראו שהוא באמת על-אנושי! אז הוא היה משיג את מטרתו; זו הייתה ההערכה שרצה. מה משמעותה של הערכה זו עבורו? היא הייתה חייו, סם החיים שלו. האם זו אהבת האמת? (לא.) אם כן, מה אנשים כמוהו אוהבים? הם אינם מהססים להתרברב, לעסוק בתככים ובמזימות, ולהונות אחרים על ידי העמדת פנים, להראות להם כמה הם יכולים לסבול, וכך לקבל מהם הערות כמו: "אתה באמת יכול לסבול. אתה אדם שבאמת אוהב את האל, ואתה מבצע את חובתך בנאמנות". הם אינם מהססים להשתמש במראית עין כוזבת ובתחבולות כדי להסתיר את העובדות האמיתיות, להונות את האל ולרמות אנשים אחרים, הכול כדי לקבל מילה טובה או הערכה חיובית מאחרים. איזה מין צביון זה? (צביון מרושע.) זה מרושע. הם כל כך טובים בהעמדת פנים, ובהצגות ובתחבולות! זו רק ארוחה, מה הבעיה ללכת לאכול ברוגע? איזה אדם חי אינו אוכל? האם זה חטא לאכול בזמן? האם זה חטא למצוא משהו לאכול כשרעבים? (לא.) זהו צורך גופני; זה הגיוני. אנשים אלה מתייחסים לכל הצרכים הסבירים כבלתי סבירים ומגנים אותם. מה הם מקדמים? הם מקדמים משמעת גופנית מתמדת, הסתרת העובדות האמיתיות, והצגת חזות כדי שאחרים יראו כיצד הם סובלים, כיצד הם נמנעים מהתענגות על נוחות, וכיצד הם משלמים כל מחיר, ומקדישים את זמנם, מרצם וכל אשר להם למען עבודתם. זה מה שהם רוצים שאנשים יראו. האם זה מה שהם עושים בפועל? לא. הם מטעים אחרים במראית עין כוזבת, וזהו ביטוי של צביון מרושע. הם עושים מאמצים כה גדולים בעניין כה חסר חשיבות כמו אכילת ארוחה – איזה מין אנשים הם? האם זה מה שאדם בעל אנושיות רגילה צריך לעשות? (לא.) לא. זה ערמומי מדי! האם רוב האנשים יאשרו או יחושו שאט נפש אם ישמעו על מישהו שמתרברב כל כך הרבה בעניין פעוט? (הם יחושו שאט נפש.) האם אתם מסוגלים לנהוג כך? (לפעמים.) בצורה חמורה כל כך? (לא.) רעב הוא תחושה קשה מנשוא, אך יש אנשים שמסוגלים לעמוד בסבל הזה. אם תבקש מהם להתמסר לדברי האל, להשקיע מאמץ בדבריו, לפעול על פי עקרונות דברי האל, ולדבר בכנות, הם ימצאו זאת מפרך וקשה מדי. עבור אנשים אלה, ויתור על האינטרסים ועל הגאווה שלהם יהיה קשה יותר מעלייה השמיימה, אך הם מוכנים, ללא קשר למחיר, להניח בצד את דברי האל, לפעול על פי דמיונותיהם, ולהגן על האינטרס הגשמי שלהם. האין זה ביטוי של אי-אהבת האמת? (כן.) זהו היבט אחד.

אילו ביטויים נוספים היו לשיאו-ג'יה? הוא היה עייף מאוד אך לא הלך לישון. אמרו לי, אם אדם עייף והולך לישון לזמן מה, או חוטף תנומה קלה, ואז יש לו יותר כוח לעבודה, האין זה הגיוני? (כן.) זה הגיוני. האם מישהו היה מגנה את שיאו-ג'יה על כך שישן? (לא.) אם כן, מדוע הוא היה מבועת כל כך, אם איש לא היה מגנה אותו? ממה הוא פחד? (שמשהו ייחשף.) נכון, הוא פחד שמשהו ייחשף. בדמיונו, הוא האמין שכולם מעריכים אותו מאוד, שכולם חושבים שיש לו יכולת מיוחדת לסבול, ושהוא אדוק באופן יוצא דופן. הוא הרגיש שאם פרצופו האמיתי ייחשף, וכולם יגלו שהוא אינו אדם כזה, כל תדמיתו הטובה תתמוטט. הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה על כך, ולכן ריסן את עצמו אפילו בנוגע לתנומה. הוא היה קפדן עם עצמו עד כדי כך. איזה מין אדם הוא? האם הוא לא חולה נפש? אנשים כאלה מרבים להקשיב לדרשות, לקרוא את דברי האל ולהתכנס כדי לשתף, אז איך ייתכן שהם אינם מתמקדים באמת? כמה טוב להרהר בעקרונות-האמת. ראו מה אומרים דברי האל: האם יש בדברי האל הגדרות כלשהן לגבי תנומה של אנשים? (לא.) האל לא הגדיר דבר בעניין זה, והוא אף לא הזכיר אותו. כל מי שניחן בחשיבה של אנושיות רגילה אמור לדעת כיצד להתמודד עם הדבר. זה הגיוני לנמנם כשאתה עייף. זה הגיוני לנוח בצהריים ביום קיץ חם. בפרט, אנשים מבוגרים יותר, שאינם יכולים לעמוד בקצב מבחינת גופם, רמות האנרגיה שלהם וכן הלאה, צריכים לישון לזמן מה לאחר ארוחת הצהריים. הדבר לא מבוסס על הרגלי חייהם, אלא על צורכיהם הגופניים. האל נתן לך את המודעות, התודעה והתגובות של אנושיות רגילה כדי לאפשר לך לטפל בתזונתך היומית, בעמלך ובמנוחתך בהתאם לעבודתך ולסביבתך; אל לך להתעלל בעצמך. למשל, נניח שאתה לא אוכל ארוחות דשנות ואומר, "האל אינו מרשה לאנשים לאכול מאכלים משובחים; אכילת מאכלים משובחים תמיד הופכת אנשים לחמדנים". האל מעולם לא אמר זאת, ואין לו דרישה כזאת מאנשים. אך זה מה ששיאו-ג'יה חשב, והוא סבר שהאל כנראה חושב כמוהו. הוא חשב שאם אדם הולך לישון מוקדם מדי, זו התענגות על נוחות, והאל אינו אוהב זאת. האין זהו חוסר הבנה של האמת? (כן.) כששיאו-ג'יה לא הבין את האמת, הוא יכול היה לחפש אותה, אך הוא לא עשה זאת, הוא פשוט פעל לפי רצונו הסובייקטיבי. עד כמה הוא הרחיק לכת? הוא שתה שלוש או ארבע כוסות קפה ביום, רק כדי שיוכל להישאר ער עד מאוחר. יש אנשים שאומרים: "בשנים האחרונות שתיתי הרבה קפה בזמן ביצוע חובתי, כדי שאוכל לעשות את עבודת בית האל". אם אדם אחר אומר, "מי גרם לך לשתות קפה? האם לא בחרת לשתות אותו?", הם יחשבו לעצמם, "אתה יודע למה אני שותה קפה? זה לא כדי להישאר ער עד מאוחר, זה כדי לרדת במשקל. לא ידעת? אבל אני לא יכול לומר לך את זה, כי אז תדע. אם אתה רזה ממני, כיצד יראו שאני רזה?" זוהי התנהגות מחושבת של ממש, נכון? אילו דעות ורעיונות כלולים בכך? האם יש בזה משהו מההבנה או מהרציונליות של אנושיות רגילה? (לא.) לא, יש בזה רק מלחמת מוחות, תחבולות ומזימות, העמדת פנים, זיוף והטעיה. זה כל מה שיש. זוהי נקיטה בגישה מחושבת בכל פעם שקורה משהו. הם לעולם לא יאמרו לאיש את דעותיהם ומחשבותיהם הכנות, קל וחומר שלא יאפשרו לכולם לדעת, או יאפשרו לאל לראות. הלך הרוח שלהם אינו: "אני חושף את עצמי לגמרי. מעשיי תואמים למחשבותיי, וזה פשוט מי שאני". הלך הרוח שלהם בהחלט אינו כזה, אז מהו כן? הם מסתירים ומעמידים פנים ככל יכולתם, מתוך חשש שהתדמית שלהם בעיני אחרים אינה נעלה, אדוקה או רוחנית מספיק.

למה שיאו-ג'יה רצה להישאר ער עד מאוחר? סוגי עבודה רבים אינם דורשים לילות לבנים, ובדרך כלל, אנשים מנומנמים אחרי עשר בלילה. גם אם הם ממשיכים לעבוד, זה לא יהיה יעיל, כי לאנשים יש אנרגיה מוגבלת. אך שיאו-ג'יה תמיד הכריח את עצמו, ולא היה אכפת לו אם זה יעיל או לא, אף שידע היטב שזה לא. למה הוא שלח הודעה לפני שהלך לישון? (כדי שאחרים ישימו לב.) כדי לגרום לאחרים לראות שהוא הלך לישון בשלוש לפנות בוקר. גם אם לא תישן כל הלילה, האם בסופו של דבר לא אתה תהיה העייף? והאם לא הבאת את זה על עצמך? יש אנשים שנשארים ערים עד מאוחר ושולחים הודעה בשלוש לפנות בוקר. כשהנמען עונה בארבע, הם מחכים עד חמש כדי לענות, כדי להוכיח שהם הולכים לישון מאוחר עוד יותר. כך הם מייסרים את עצמם ופוגעים זה בזה, ובסופו של דבר איש מהם אינו ישן כל הלילה. האין הם זוג טיפשים קלי דעת? איזה מין התנהגות זו? זוהי התנהגות טיפשית. מאין נובעת התנהגות מסוג זה? כולה נובעת מצביון מושחת. לעת עתה, לא נבחן מאיזה צביון מושחת נובעת התנהגות זו, אלא רק נאמר כמה היא מגוחכת. אנשים אלה יכולים היו לשנות התנהגות ונוהגים מגוחכים כאלה לו רק היו בוחרים ליישם בפועל מילה כלשהי מדברי האל. כל אחד מדבריו יכול לאפשר להם לחיות בשלווה ובביטחון, ולהפוך את חייהם למציאותיים ומעשיים יותר. מדוע הם אינם בוחרים לחיות על פי דבר האל? מדוע הם מייסרים את עצמם כך? האין הם קוצרים את מה שזרעו? (כן.) לא משנה כמה אדם כזה יסבול, זה תמיד יהיה לשווא, ולא משנה כמה בכמה סבל הוא עומד, הוא יישא בתוצאותיו של הסבל הזה. יש אנשים שאומרים: "האמנתי באל כל השנים האלה, והייתי מנהיג במשך עשרים שנה. תמיד נשארתי ער עד מאוחר ולא ישנתי, ובסופו של דבר, סבלתי מתשישות עצבית". אני אומר: "תשישות עצבית זה הרע במיעוטו. אם תמשיך לייסר את עצמך בטיפשות ולנהוג כך, אתה לא רחוק מפסיכוזה". האם אדם יכול להיות בריא אם הוא אינו ישן בלילה, תמיד דרוך, וגופו מתפקד באופן לא תקין? הוא הביא את זה על עצמו! נניח שאתה אומר להם, "לנהוג כך לא יועיל. נסה כמיטב יכולתך לסדר את עבודתך לשעות היום, ולהגדיל את התפוקה שלך. כשכולם דנים בעבודה, דברו פחות שטויות ואל תרבו לדבר על דברים לא חשובים. עליכם להבין את נקודות המפתח, את הליבה ואת נושא הדיון, וכשהוא מסתיים, כל אחד צריך להמשיך במשימותיו. אל תמשיכו לקשקש בלי סוף, ואל תתמהמהו". הם לא יקשיבו לך. הם אינם מיטיבים להתבטא, אך הם אינם מסכמים חוויות, הם פשוט מדברים דברי הבל כדי לבזבז זמן עד אחת או שתיים לפנות בוקר, לא ישנים ולא נותנים לאיש לישון. האם זה לא נקרא לייסר אחרים ולפגוע בהם? לבסוף, הם חושבים, "אלוהים, ראית, נכון? השעה הייתה שלוש ועדיין לא ישנתי!" האל ראה. הוא לא ראה רק את חיצוניותם, אלא גם את מעמקי ליבם, והוא אומר: "ליבך מטונף. אתה נשאר ער כל הלילה בייסורים חסרי טעם, אך האל לעולם לא יזכור זאת. כשמגיע הזמן לישון, אתה לא הולך למיטה, אלא מכריח את עצמך להחזיק מעמד. הבאת את הסבל הזה על עצמך!" כשאנשים עייפים, עפעפיהם נעצמים באופן טבעי. זהו אינסטינקט, ולכן מגיע לך לסבול אם אתה תמיד פועל נגד האינסטינקטים וחוקי הטבע! האל לא יבקש ממך לסבול סבל חסר טעם, או כזה הנגרם מהפרת חוקי הטבע, או מהפרת העקרונות או האמת. אם אתה מתעקש על סוגי הסבל האלה, כרצונך. כשאנשים מסוימים שומעים שמישהו אינו הולך לישון עד שלוש לפנות בוקר, הם חושבים, "האין זה בדיוק כמוני? ובכן, בעתיד אלך לישון בשלוש וחצי". ואז הם שומעים שמישהו הולך לישון בשלוש וחצי, אז הם רוצים ללכת לישון בארבע. האין זו מחלת נפש? מכל הדברים שיכולת להתחרות עליהם, בחרת להתחרות דווקא על מי הולך לישון הכי מאוחר – זה אומר שאתה לא נורמלי מבחינה נפשית. האם לאנשים כאלה יש בעיה בהבנה? (כן.) הם אינם יכולים להבין את האמת. כשיש לך זמן, אל תשקיע מאמץ, תאמץ את מוחך ותקדיש מחשבה לדברים כמו התנהגות חיצונית, העמדת פנים וזיוף. ראה כיצד דברי האל חושפים את טבעה המושחת של האנושות ואת צביונה המרושע, ואיך הוא חושף אנשים שפועלים בשטחיות. השקע מאמץ בהשוואת עצמך לדברי האל החושפים את האדם, הרהר בכמה מאותם ביטויים שהאל חושף קיימים בך, וכמה מהם אתה מרבה לממש או לחשוף. זה נפלא לסכם את הדברים האלה! כמה בזוי זה שאדם תמיד משקיע מאמץ בכמה ביצים או לחמניות מאודות, או בטבילת דברים במרק! מה זה? זוהי התנהגות מחושבת וחסרת חוכמה. איזה מין אדם זה? (טיפש.) יפה אמרת. כשמדובר באנשים שתמיד שוקלים כמה ביצים לאכול, או שתמיד חושבים על שתיית קפה כדי להישאר ערים בלילה, אין זו הגזמה לכנותם טיפשים עם אובססיה לאוכל. באילו תחומים הם טיפשים? מדוע אנו אומרים שאנשים אלה טיפשים? (הסבל שלהם חסר ערך לחלוטין.) הוא בהחלט חסר ערך. למה שתרצה לעשות דברים ילדותיים כאלה? האם אתה חושב שחיים שלמים בלי לאכול ביצים יאפשרו לך להבין את האמת? האין זה טיפשי להתנהג כך? (כן.) אל תעשה דברים טיפשים. איזה סוג של אנשים נוטים לעשות דברים טיפשים? (אנשים שאין להם הבנה רוחנית.) האם לאנשים אלה יש יכולת להבין את האמת? (לא.) יש אנשים שאומרים: "האיכות שלהם טובה, והם יכולים להטיף במיומנות רבה". הם אולי מטיפים במיומנות, אבל מדוע, כשמגיע הזמן לפעול, הם תמיד עוסקים בפעילויות ילדותיות? מדוע הם פועלים בצורה כה לא בוגרת ומגוחכת? מה קורה כאן? דיבוריהם לחוד ומעשיהם לחוד. מה שהם מדברים עליו הוא הבנתם הדוקטרינרית, ומה שהם מבצעים בפועל הם הדברים שהם באמת מבינים ויכולים לקבל. האם בעומק ליבם הם מודים או מכירים בדוקטרינות שהם מטיפים? (לא.) הם אינם מודים בכך שדברים אלה הם האמת, או קריטריונים שעליהם ליישם בפועל ולציית להם. למעשה, הם מאמינים באמת שהקריטריונים והנתיבים ליישום בפועל הם התחבולות והתפיסות שבלבם, הרעיונות והמעשים המזויפים, וההתנהגויות שאחרים רואים כטובות. אם אנשים כאלה לעולם לא ישנו את דרכיהם, האם הם לא ייפסלו? האם תהיה להם הזדמנות כלשהי לישועה? התקווה מועטה.

אמרו לי, האם זה הגיוני להחזיק מטרייה או לחבוש כובע קש בשמש הקופחת? (כן.) אנשים שעובדים בשמש ייכוו מהר אם לא יחבשו כובע, ולכן זה הגיוני לחלוטין לעשות זאת. יש אנשים שאינם חושבים כך, ואומרים: "לחבוש כובע קש? האין זה עלבון עבורי? האם ייתכן שאחבוש כובע? אני לא פוחד מסבל, וגם לא משיזוף. למעשה, זה בריא". אם זה מה שהם באמת חושבים, אין זו בעיה, אך העניין הוא שבעומק ליבם, יש אנשים שאינם חושבים כך. הם חושבים, "תראו אתכם, חובשים כובע קש כי אתם פוחדים להשתזף או להישרף ביום חם. אני לא אחבוש כובע! מה מפחיד בשיזוף או בכוויה מהשמש? האל אוהב את הדברים האלה, אז לא אכפת לי מה אחרים חושבים!" מה דעתכם על אנשים שאומרים זאת? האם אתם חושבים שהם קצת ערמומיים, קצת מזויפים? למעשה, יש מניע מאחורי סירובם לחבוש כובע, והוא להראות לאנשים שהם מסוגלים לסבול ושהם באמת רוחניים. התנהגות צבועה כזאת היא מגעילה! האם אנשים שכל כך טובים בהעמדת פנים יכולים לבצע את חובותיהם היטב? האם הם יכולים לסבול ולשלם מחיר למען חובותיהם? ברגע שהם ישתזפו או ייכוו, האם לא יתלוננו ויאשימו את האל? פרושים צבועים לעולם אינם מיישמים בפועל את האמת, אלא מעמידים פני רוחניים. האם הם באמת יכולים לסבול ולשלם מחיר? על סמך מהותם של צבועים, אפשר לראות שאין להם שום אהבה לאמת, ושעוד פחות מכך הם מסוגלים לסבול או לשלם מחיר למענה. יתרה מזאת, לא משנה כמה דברי אמת הם שומעים, הם לעולם אינם מקשיבים להם או מבינים אותם כאמת, אלא מתייחסים אליהם ומטיפים אותם כסוג של תיאוריה רוחנית. צבועים מסוג זה אינם מבינים מדוע אנשים מאמינים באל, מדוע הוא רוצה לספק את האמת לאנשים, כיצד נראה תהליך הקבלה של ישועת האל על ידי אנשים, היכן טמונה משמעותו, ולמה האל באמת מתכוון במושג ישועה. הם אינם מבינים אף אחת מהאמיתות הללו. אם יש בכנסייה צבוע שאינו אוהב את האמת אלא אוהב להיות מזויף, אזי הוא באמת פרוש. הוא שם לב להתנהגות, למראה חיצוני ולהערכות בליבם של אנשים, ולא משנה כמה אמיתות הוא שומע, הוא לעולם אינו מיישם אותן בפועל. כל מה שהוא אומר נכון, והוא יכול לדבר על כל סוג של דוקטרינה, אך הוא אינו מיישם בפועל את מה שהוא מטיף. אם מישהו באמת מתואם איתו, האם הם אנשים מאותו סוג? (כן.) כיצד יראה אדם בעל חשיבה רגילה את ביטוייו של צבוע זה? הוא יחשוב, "שיטת היישום בפועל שלו שגויה, הלא כן? למה היא כל כך מוזרה? כשמגיע הזמן לארוחה, הוא צריך פשוט ללכת לאכול, אז למה הוא עושה מזה כזה עניין?" הוא יאמר שהאדם הזה מוזר, שהוא מבין דברים אחרת מאחרים, בצורה מעוותת – ולא יושפע ממנו. אך אם זהו אותו סוג אדם כמו אותו צבוע, והוא שם לב במיוחד להתנהגות חיצונית ולדעות של אנשים, אזי הוא יערוך עמו השוואות ויתחרה בו. זה בדיוק כמו ששיאו-ג'יה שלח הודעה בשלוש לפנות בוקר, והנמענת ענתה בארבע, במחשבה: "שלחת לי הודעה בשלוש, אז אענה בארבע", ואז שיאו-ג'יה חשב, "ענית לי בארבע, אז אשלח את התשובה שלי בחמש". עם הזמן, כשהם מתחרים כך, כולם הופכים בהדרגה לצבועים. אם מנהיג כנסייה הוא אדם מסוג זה, והאחים והאחיות חסרי הבחנה, אזי הם בסכנה, הם עלולים ללכת שולל בכל רגע. מדוע אני אומר זאת? אדם שאינו מבין את האמת יכול בנקל ללכת שולל ולהיות מושפע מהתנהגותם החיצונית הטובה של אחרים. מכיוון שהוא אינו יודע מה נכון, הוא מאמין על פי תפיסותיו שהתנהגות כזו היא טובה. אם מישהו אחר יכול לבצע התנהגויות אלה, אותו אדם יהפוך אז למושא הערצתו, והוא יחשוב שאותו אדם צריך להיות מנהיג, להפוך למושלם, ולהיות אהוב על האל. הוא יאשר התנהגות מסוג זה, ויאשש אותה במעמקי ליבו. מה יקרה אם יאשש אותה? הוא ינהה אחרי אותו אדם. אם שניהם מנהיגים, הם יערכו השוואות ביניהם ויתחרו זה בזה. פעם אחת, מנהיגים ועובדים מכנסיות במדינות שונות ערכו כינוס מקוון. לאחר שהתחברתי והקשבתי לזמן מה, הרגשתי שמשהו אינו כשורה. חשבתי, "מה האנשים האלה עושים כאן? האם הם מטיפים?" לאחר שהבנתי את המצב, הבנתי שהם מתפללים. תהיתי לעצמי מדוע הם מתפללים כך. זה נשמע מפחיד, זה היה כל כך שערורייתי ומכוער. זה כשלעצמו אינו עניין גדול, אז מה הייתה הבעיה העיקרית? נראה היה שהם מתפללים בעיניים פקוחות, לא לפני האל, ומבלי לומר את מה שבלבם. במקום זאת, הם התחרו כדי לראות מי הרהוט ביותר, מי יכול לדבר על יותר דוקטרינות, ומי מדבר בצורה הנרחבת והמעמיקה ביותר. זה נשמע כמו תחרות בזירה, ובוודאי לא כמו תפילה לאל. האם האנשים האלה לא אבודים? האם הם לא נפסלו? כאשר אנשים כאלה משמשים כמנהיגים, כמה סבל צריכים לסבול אלה שתחתיהם? האם האנשים שתחתיהם אינם נפגעים? כל אדם התפלל בהתלהבות במשך עשרים דקות לפחות, ולמרות הוראות העליון כינוסים לא יישלטו על ידי אדם אחד, ושאנשים רשאים לשתף רק במשך חמש עד עשר דקות, ברוב חוצפה הם עדיין לקחו לעצמם כל כך הרבה זמן להתפלל. מאוחר יותר, סוף סוף הבנתי מדוע כל כך הרבה כינוסים נמשכים מבוקר עד לילה: אותם מנהיגים, לכאורה, מקדישים הרבה זמן רק לתפילה, בזה אחר זה, בעוד אלה שתחתיהם סובלים. מנהיגי השקר האלה היו שם כדי להתנצח מילולית, לקשקש, וחלקם היו כל כך לא קוהרנטיים עד ששכחו אם כבר אמרו משהו. מבחינתם, הכול היה בסדר, כל עוד הם דיברו יותר זמן מהאחרים. הייתי מבולבל: כשאדם מתפלל, הוא אמור להתפלל לאל בעיניים עצומות, אז מדוע עיניהם היו פקוחות? האם זה באמת לא הפריע למחשבותיהם שעיניהם היו פקוחות והם ראו איך אנשים אחרים מתפללים? במיוחד הצורך לחשוב איך אחרים מתפללים ובאילו מילים הם משתמשים, והרצון להתעלות עליהם – עם לב מלא בדברים כאלה, האם אפשר להתפלל לאל ולדבר מהלב? האין זה היגיון לא תקין? האין כל אלה ביטויים לרוחניות המזויפת של מנהיגי שקר ועובדי שקר? זהו דבר טוב שכולם מתכנסים יחד, קוראים את דברי האל ומשתפים על האמת, אך יש אנשים שדיווחו: "הו, אין לך מושג. כשהמנהיגים האלה מתכנסים ומתפללים, זה כאילו הם מדקלמים כתבי קודש; הם ממשיכים לדבר על דבר אחד, וזה אותו הדבר בכל פעם שאנחנו מתכנסים. נמאס לי לשמוע את זה". כיצד כינוסים כאלה תורמים לאנשים? מנהיגי שקר ועובדי שקר תמיד עושים זאת; האם הם יכולים להיות תואמים לכוונות האל? הם אינם שמים לב לשיתוף על האמת שנועד לעזור לאנשים להבין אותה, וגם לא לפתרון בעיות על ידי שיתוף על האמת; במקום זאת, הם עוסקים ברוחניות המזויפת של הדת. האין זו הולכת שולל של אנשים? מה הבעיה כאן? הם אינם מבינים כלל את כוונות האל, וגם לא את דרישותיו מאנשים. הם פשוט עוסקים בטקסים דתיים ומתרברבים! גרוע מכך, הם משתמשים בתפילה כדי לחשוף, לתקוף ולגנות אחרים, בעוד שחלקם משתמשים בתפילה כדי להצדיק את עצמם. נראה שתפילותיהם מיועדות לאוזני האל, אך למעשה הן מיועדות לאוזני האדם. לכן, לאנשים אלה אין ולו שמץ של לב ירא-אל, כולם חסרי אמונה המפריעים לעבודת בית האל. מנהיגי השקר האלה חושפים כל כך הרבה כיעור בתפילותיהם. יש שמתפללים ואומרים דברים כמו: "אלוהים, יש אנשים שלא הבינו אותי נכון. לא התכוונתי לזה כך. אני מתפלל אליך, אני לא מרגיש שלילי, ואחרים יכולים לחשוב מה שהם רוצים". יש שמדברים על דוקטרינות, ואחרים מתחרים על מי שומע יותר דרשות, מי זוכר יותר מילות מזמורים או דברי האל, מי מבלה הכי הרבה זמן בתפילה, מי הרהוט ביותר, או למי יש את הדרכים המגוונות ביותר להתפלל, ועוסק בסוגים רבים ושונים של תפילה. האם זו תפילה? (לא.) מה זה? זו עשיית רע באופן חסר מצפון! זה משחק באמת ורמיסה שלה, חילול כבוד האל וניאוצו! השדים וחסרי האמונה האלה מעזים לומר כל דבר באמצעות תפילה – אמרו לי, האם הם מאמינים אמיתיים? האם יש להם יראת שמיים כלשהי? (לא.) אנשים כאלה הופכים לשליליים כשמעמדם כמנהיגים נשלל מהם, הם אינם מהרהרים בעצמם כלל, אלא מתלוננים בכל מקום: "סבלתי כל כך בעבודתי למען האל, ובכל זאת הם אמרו שלא עשיתי עבודה ממשית ושאני מנהיג שקר, והחליפו אותי. יתרה מזאת, כמה אנשים יכולים לדבר על דוקטרינות בצורה מקיפה כמוני? כמה מהם אוהבים כמוני? ויתרתי על משפחתי ועל הקריירה שלי, ביליתי כל יום בכינוסים של הכנסייה עם אחיי ועם אחיותיי, ודיברתי במשך שלושה או חמישה ימים בכל פעם. איך יכלו להחליף אותי בקלות כזו?" הם אינם מצייתים ואוצרים בקרבם תלונות. יש גם כאלה המפיצים את הטענה: "אל תהיה מנהיג בבית האל. אם תיבחר למנהיג, צפויות לך צרות, וברגע שתוחלף, לא תהיה לך אפילו הזדמנות להיות מאמין מן השורה". אילו מילים אלה? אלה המילים המופרכות והמגוחכות ביותר, ואפשר גם לומר שאלה מילים של אי-תאימות, חוסר שביעות רצון וניאוץ האל. האין זו משמעותן של המילים הללו? (כן.) מה כלול במילים הללו? התקפה – מילים אלה אינן שיפוט רגיל! אנשים אלה לא אומרים שהם הוחלפו משום שעשו מעשים רבים בצורה שלוחת רסן, ושלא עשו שום עבודה ממשית, אלא מתלוננים שהאל לא היה צודק כלפיהם, שבמעשיו הוא לא התחשב בכבודם, ושהוא לא הבין את רגשותיהם ואת השקעתם הרגשית. הלך הרוח שלהם הוא של כופר, הם חסרים לחלוטין את מציאויות-האמת!

כמה זמן אתם בדרך כלל מתפללים במהלך כינוסים? האם זה גוזל יותר מדי מזמנם של כולם? האם קורה אי פעם שתפילותיכם מרגיזות אנשים? יש אנשים שלוקח להם הרבה זמן להתפלל, וכולם חשים שנמאס להם להקשיב להם, ובכל זאת אנשים אלה עדיין חושבים שהם הרוחניים ביותר, ומאמינים שזה מה שהם השיגו והרוויחו במהלך שנות אמונתם הרבות באל. הם אינם מתעייפים גם לאחר תפילה של כמה שעות, שבמהלכה הם פשוט חוזרים על אותם דברים ישנים ולא רלוונטיים, אומרים את כל המילים והדוקטרינות, ואת הסיסמאות שהם מכירים, או דברים ששמעו מאחרים, או דברים שהמציאו. הם עושים זאת בין שלכולם נמאס ובין שלא, ובלי קשר לשאלה אם הם אוהבים את זה או לא. האם כך אתם מתפללים? אמרו לי, האם נכון להתפלל בקצרה, או באריכות? (אין נכון או לא נכון.) נכון. אי אפשר לקבוע מי מביניהם נכון או לא נכון, עליך פשוט להתפלל לאל על פי צורכי לבך. לפעמים תפילה אינה דורשת שום טקס, ולפעמים כן; זה תלוי בסביבה ובמה שקרה. אם אתה חושב שתפילה עשויה להימשך זמן מה, אז התפלל לאל בפרטיות בנוגע לענייניך האישיים. אל תתפלל על כל זה בכינוסים ותגזול את זמנם של כולם. זה נקרא היגיון. יש אנשים שלא מתייחסים לכך כלל, למען גאוותם ויוקרתם. זוהי בורות וחוסר היגיון. האם לאנשים חסרי היגיון יש בושה כלשהי? הם אפילו אינם מודעים לכך שהצפייה בהם מתפללים מעוררת סלידה בכולם. האם אנשים שאין להם אפילו שמץ של תפיסה או מודעות כזו יכולים להבין את האמת? הם אינם יכולים. עקרונות-האמת שהאל דורש מהאדם ליישם בפועל נמצאים כולם בדבריו, וכל הדברים שהאל משתף עליהם בנוגע ליישום בפועל של האמת מכילים עקרונות והם עקרונות בעצמם, אנשים רק צריכים להרהר בהם בקפידה. יש כל כך הרבה עקרונות בדברי האל על יישום בפועל של האמת; יש עקרונות ונתיבים לאופן היישום בפועל בכל מיני עניינים, מצבים והקשרים, העיקר הוא אם יש לך הבנה רוחנית, ואם אתה ניחן ביכולת הבנה. אם למישהו יש את יכולת ההבנה הזו, אז הוא יכול להבין את האמת. אך אם אין לו, אזי לא משנה כמה מפורטים דברי האל, כל מה שהוא יבין הן תקנות, וזו אינה הבנת האמת. לכן, האל נותן לך עיקרון כדי שתוכל להתאים אותו לנסיבות שונות. באמצעות הקשבה לדבריו והגעה לכדי הכרה שלו, באמצעות חוויות שונות ובאמצעות שיתוף, כמו גם נאורותה של רוח הקודש, תגיע להבנת היבט אחד של העקרונות שלפיהם הוא מדבר, ושל הסטנדרטים הנדרשים על ידו עבור סוג אחד של עניין. אז תבין את אותו היבט של האמת. אילו האל היה צריך להסביר הכול בפירוט, ולומר לאנשים כיצד לנהוג בעניין זה או אחר, אזי העקרונות שהוא מדבר עליהם היו חסרי תועלת. אילו האל היה משתמש בשיטה זו, ואומר לאנושות תקנות עבור דברים בזה אחר זה, מה היו אנשים משיגים בסופו של דבר? רק כמה נוהגים והתנהגויות. הם לעולם לא היו מבינים את כוונות האל או את דבריו. אם אנשים אינם מבינים את דברי האל, אזי הם לעולם לא יוכלו להבין את האמת. האין זה כך? (כן.) האם אתם יכולים להבין את האמת? רוב האנשים אינם יכולים, ורק המעטים שיש להם הבנה רוחנית ואוהבים את האמת יכולים באמת להשיג זאת. אם כן, מהם התנאים המוקדמים לאלה שמסוגלים להשיג זאת? הם יכולים להשיג זאת אם יש להם הבנה רוחנית ויכולת הבנה, אם הם חותרים בכנות, ואוהבים את האמת ואת הדברים החיוביים. בכל הנוגע לנותרים שאינם יכולים להשיג זאת, מצד אחד, הדבר נובע מבעיות באיכותם או בהבנתם, ומצד שני, זוהי סוגיה של זמן. זה כמו אנשים בשנות העשרים לחייהם – אם תבקש מהם להשיג את מה שמישהו בשנות החמישים לחייו יכול וצריך להשיג, האם זה לא נקרא לכפות עליהם לעשות משהו שמעבר ליכולותיהם? (כן.) עכשיו חשבו, למה קשורה יכולתו של אדם להבין את האמת? (לאיכותו.) היא קשורה לאיכותו. מה עוד? (אם הוא חותר אל האמת או לא.) יש לזה קשר מסוים לחתירתו. יש אנשים שלמעשה עומדים בדרישות מבחינת תפיסתם, מהירות מחשבתם ומנת המשכל שלהם, ויכולים להבין את האמת, אך הם אינם אוהבים את האמת או חותרים אליה. בליבם הם אינם חשים דבר כלפי האמת, והם אינם משקיעים שום מאמץ בהיבט זה. עבור אנשים כאלה, האמת תמיד תהיה משהו מעורפל ובלתי ניתן לזיהוי, ולא משנה כמה שנים הם יאמינו באל, זה לא יועיל.

ובכן, סיימתי לספר את סיפוריי. האם עלילתם ותוכנם של סיפורים אלה יכולים לעזור לכם להבין כמה אמיתות? (כן.) מדוע אני מספר את הסיפורים האלה? האם היה צורך לספר את הסיפורים האלה אם הם היו מנותקים מתנאי חייהם של אנשים, מהצביונות שהם חושפים וממחשבותיהם בחיים האמיתיים? (לא.) לא היה צורך בכך. הדברים שדנו בהם הם כולם תופעות ומצבים נפוצים שאנשים מרבים לחשוף בחייהם, והם קשורים לצביונות, להשקפות ולמחשבות של בני האדם. אם, לאחר שהקשבתם לסיפורים אלה, אתם חושבים שהם רק סיפורים, שיש בהם מעט הומור ומידה מסוימת של עניין אבל זה הכול, ואינכם מסוגלים להבין את האמיתות שבהם, אזי הם לא יועילו לכם. עליכם להבין כמה אמיתות מתוך הסיפורים האלה. לכך תהיה לפחות השפעה מתקנת על התנהגותכם, ובמיוחד על השקפותיכם לגבי דברים מסוימים, וזה יאפשר לכם לחזור בכם מדרכי ההבנה המעוותות שלכם ולהיות ניחנים בהבנה טהורה של דברים מסוג זה. הדבר לא נועד רק לשנות את התנהגותכם, אלא לפתור מהשורש את המצבים האלה שנוצרים על ידי צביונות מושחתים. האם אתם מבינים? כעת, הבה נשתף על הנושא המרכזי.

ניתוח של האופן שבו צוררי משיח גורמים לאחרים להתמסר רק להם, ולא לאמת או לאל

4. ניתוח של ההתחזות של צוררי משיח להתגלמות האמת, לאחר שהם רוכשים מעט ניסיון וידע

בפעם הקודמת שיתפנו על הסעיף השמיני של הגילויים של צוררי משיח – הם גורמים לאחרים להתמסר רק להם, ולא לאמת או לאל. הפריט השמיני מחולק בסך הכול לארבעה נושאי משנה. סיימנו לשתף על שלושת נושאי המשנה הראשונים, אם כן, מהו נושא המשנה הרביעי? (צוררי משיח מתחזים להתגלמות האמת לאחר שהם רוכשים מעט ניסיון וידע, ולומדים כמה לקחים.) זהו נושא המשנה הרביעי של הפריט השמיני. כמובן, הוא כולל גם היבט של הביטויים של נושא הפריט השמיני – הם קשורים זה לזה. מהו הנושא הזה? הם גורמים לאחרים להתמסר רק להם, ולא לאמת או לאל. הבה נחלק את נושא המשנה הזה ונדבר עליו חלק אחר חלק. מהם, בהתאמה, ניסיון, ידע ולקחים? איזה סוג של אנשים ניחן בהם? איזה סוג של אנשים אוהב להיות מצויד בהם? איזה סוג של אנשים מדגיש את הצטיידותם בדברים האלה, במקום באמת? איזה סוג של אנשים מתייחס לדברים האלה כאל האמת? ראשית, דבר אחד בטוח: לא משנה מהי איכותם של האנשים האלה, ולא משנה מהי תפיסתם, יש להם אהבה גדולה לידע, ואהבתם לידע עולה על אהבתם למציאות-האמת. המטרה והכיוון שאליהם הם חותרים באמונתם באל הם זכייה בחוויה ובידע מסוימים, לכאורה. הם רוצים להשתמש בידע ובניסיון האלה כדי לחמש את עצמם ולעטוף את עצמם כך שיהיו יותר מעודנים, יותר אופנתיים, יותר תרבותיים ובעלי מסוגלות רבה יותר להיות מוערכים ונערצים. הם חושבים שעם הידע והניסיון הללו, חייהם בעלי ערך רב יותר, מספקים יותר והם מלאים יותר בביטחון עצמי. לדעתם, הם מאמינים באל כדי להצטייד בידע זה ובאמירות המתייחסות לתיאולוגיה ולהיבטים שונים של שכל ישר, ידע ולקחים. הם מאמינים שעל ידי הצטיידות בדברים האלה, הם יוכלו לתפוס מקום בבית האל ובקרב קבוצת האנשים הזו. לפיכך, כל מה שהם חושבים עליו, סוגדים לו ונוהים אחריו בלבם מדי יום קשור כולו לידע, לניסיון וכן הלאה.

הבה נבחן תחילה מהם הסוגים הקיימים של ידע, ניסיון ולקחים, וכן, אילו מבין הסוגים האלה ניתן לכנות התחזות להתגלמות האמת. ראשית, ניתן לומר בוודאות שלדברים האלה אין שום קשר לאמת, שהם לא עולים בקנה אחד עם האמת ושהם מנוגדים לאמת. הם עשויים להיות דברים נכונים על פי תפיסותיהם של אנשים, דברים שעל פי תפיסותיהם הם חיוביים ויפים וטובים. אך למעשה, בעיני האל, הדברים האלה אינם קשורים לאמת, ובבסיסם הם אפילו המקור לגינוי האמת על ידי אנשים, השורש והמקור להתנגדותם של אנשים לאל ולתפיסותיהם לגביו. ניסיון, ידע ולקחים – האם יש הבדל בגיל ובמין בקרב אלה שרוכשים את הדברים האלה? (לא, אין הבדל.) סביר להניח שאין הבדל. יש אנשים שיש להם כישרונות. מהם כישרונות? לדוגמה, לאחר שאנשים מסוימים מקשיבים לתיאוריה או לאמירה ומבינים את מושגי הליבה או את היסוד של תיאוריה כזו, מוחם מגיב מהר מאוד. הם יודעים מיד כיצד להסביר תיאוריה או אמירה כזו וכיצד להפוך אותה לשפה משלהם, בה הם משתמשים כדי לדבר עם אנשים אחרים. לאחר שהם מקשיבים לדברים האלה, הם זוכרים אותם במהירות; זה לא אומר שהם בעלי תפיסה גבוהה, פשוט יש להם זיכרון מצוין, שהוא סוג של כישרון מיוחד. האם יש מישהו שיש לו כישרון כזה? (כן.) יש אנשים כאלה, שאחרי שאתה אומר דבר אחד, הם יכולים להשתמש בו מיד כדי להקיש לגבי דבר אחר. כאשר מוצג בפניהם מידע על היבט אחד של הנושא, הם יכולים ליישם אותו בתחומים אחרים. הם טובים מאוד בשימוש בנושא הנדון כדי להציג רעיונות משלהם. הם טובים מאוד בנוגע לדברים חיצוניים ולתיאוריות – לאותם דברים לוגיים ולשוניים. כלומר, הם מצטיינים במשחקי מילים ובשימוש בתיאוריות כדי למשוך אחרים ולשכנע אותם. יש אנשים עם כישרון כזה. הם מאוד רהוטים ובעלי חשיבה ותגובות זריזות במיוחד. כשהם שומעים היבט של האמת, הם מבינים היבט זה באמצעות פיקחותם וכישרונותיהם הדלים כסוג של ידע ולמידה, ואז משתמשים בסוג זה של למידה כדי לשתף עם אחרים ולבצע עבודת השקיה ורְעִיָּה, כביכול. איזו השפעה יש לכך על אנשים? האם יש תוצאות טובות כלשהן? (לא, אין.) מדוע? (הדבר לא מעשי, וכשאנשים שומעים זאת, אין להם נתיב ליישום בפועל.) לאחר שאחרים מקשיבים לדבריהם של האנשים האלה, הם חושבים שכל דבריהם נכונים, שאין ולו מילה שגויה או מילה שנוגדת את העקרונות – שהכול נכון. אך כשהם מיישמים אותם בפועל, הם מרגישים שהדברים האלה ריקים מתוכן, שאין מטרה או כיוון ביישום בפועל, ושאי אפשר להשתמש במילים האלה כעקרונות ליישום בפועל. אם כן, מהן המילים הללו? (דוקטרינות.) הן סוג של דוקטרינה, סוג של ידע. גילויים כאלה של צוררי משיח ברורים ובולטים מאוד. הם מתייחסים לאמת כאל ידע, כמשהו אקדמי, כתיאוריה. למרות שהבנתם חלקית בלבד, הם תמיד דורשים מאחרים לעשות דבר כזה או אחר. כאשר אחרים אינם מבינים ומבקשים מהם להסביר בפירוט, צוררי משיח לא יכולים להסביר באופן ברור ובמקום זאת מגיבים בטענת נגד: "אתה לא אוהב את האמת. אם היית אוהב את האמת, היית מסוגל להבין את דבריי ולקבל נתיב ליישום בפועל". כששומעים זאת שאנשים פזורי נפש וחסרי יכולת הבחנה, הם חושבים: "זה נכון. אם באמת הייתי אוהב את האמת, הייתי מסוגל להבין את דבריהם". אנשים חסרי יכולת הבחנה מרגישים שדברי האנשים האלה נכונים – שהם לא מבינים את האמת. הם מטילים את האחריות על עצמם וכך צוררי משיח מוליכים אותם שולל וגורמים להם לאבד את דרכם.

הבה נדבר כעת על ניסיון. ניסיון הוא שיטה שגובשה לאורך תקופה ארוכה של התנסות בדברים. האם לאנשים שעבדו במשך יומיים יש ניסיון כלשהו? (לא.) אם כך, מי שעבד עשר או עשרים שנה הוא בהחלט בעל ניסיון. יש אנשים שמרגישים שיש להם ניסיון כתוצאה מעבודה במשך שנים רבות, ושהם יודעים הכול כשמדובר במה שעליהם לעשות כשעניינים מסוימים פוקדים אותם, כיצד להתמודד עם סוגים מסוימים של אנשים ועל אילו סוגים של דוקטרינות עליהם לדבר עם סוגים שונים של אנשים. כתוצאה מכך, כאשר יום אחד מתרחש דבר חדש שלא מוכר להם, הם מעלעלים ברשומות של עשרים שנות עבודתם הקודמות, מהרהרים בהן ואז מחילים את האמירות והיישומים הקודמים האלה ללא הבחנה. כשהם פועלים כך, אלה שלא מבינים את האמת עדיין חושבים שמעשיהם עולים בקנה אחד עם האמת, ואילו אלה שמבינים את האמת מביטים ואומרים: "האדם הזה פועל בצורה עיוורת. אין עקרונות בעבודתו; הוא מסתמך אך ורק על ניסיון ולא מבין את כוונת האל, והוא גם לא מבין כיצד לפעול באופן שיגן על האינטרסים של בית האל ויהיה תואם לעקרונות בית האל, לגבי האופן שבו יש להתייחס לאנשים. הוא מיישם את התקנות בצורה עיוורת". יש כאן בעיה. אם האדם הממוצע עבד רק זמן קצר, ייתכן שאין לו את הבסיס לומר: "יש לי ניסיון; אני לא מפחד. עבדתי שנים רבות. איזה סוג של אדם לא פגשתי ובאילו עניינים לא טיפלתי?" אך האנשים האלה מעזים לומר זאת. גם אם התמודדת עם דברים רבים ועם לא מעט סוגים שונים של אנשים, האם אתה יכול להבטיח שאתה פועל בהתאם לעקרונות-האמת בהתמודדותך עם כל עניין שהוא ובהתייחסותך לכל אדם? למעשה, לא תעז להבטיח זאת. אך אם מישהו מבטא התנגדות כלפי אלה שמתייחסים לניסיון ולשגרה כאל האמת, הם אומרים: "אני עובד שנים כה רבות. עברתי יותר דברים מאלה שאתה ראית בחייך, ובכל זאת אתה עדיין מעז לחלוק עליי? לך הביתה והתפלל, זה מה שעליך לעשות!". איש לא מעז לומר בפניהם את המילה "לא", להשמיע דעות שונות או לומר מילה של התנגדות. מהי ההתנהגות הזו? זו התייחסות לניסיון כאמת ואמונה בכך שאתה התגלמות האמת. יש שאומרים: "אני לא מחשיב את עצמי כהתגלמות האמת – מי יעז לשאת תואר כזה? רק האל הוא האמת. מעולם לא התנהגתי כך, ומעולם לא התכוונתי לפעול כך". מבחינה סובייקטיבית, אינך חושב כך ואינך מתכוון להתנהג כך. אך מבחינה אובייקטיבית, הדרכים בהן אתה עושה דברים, התנהגותך ומהות פעולותיך מאפיינות אותך בסופו של דבר כמי שרואה את עצמו כהתגלמות האמת. מדוע אתה גורם לאנשים לקבל את הצעותיך ללא עוררין? אם אינך מחשיב את עצמך כאל אלא רק כאדם מן השורה, האם אתה כשיר לגרום לאחרים לציית לך? (לא.) יש מצב אחד שבו אנשים יכולים לציית לך, דהיינו, אם אתה מבין את האמת – אם אתה אדם שמבין את האמת. אבל שוב, גם אם אתה אדם שמבין את האמת, אתה עדיין רק אדם מן השורה, והאם אדם מן השורה יכול להיות התגלמות האמת? (לא, הוא לא יכול.) אם אדם יכול להבין את כל הדברים שהאל אומר ואת כל האמיתות שהאל דורש מהאדם להבין, האם אותו אדם יכול להפוך להתגלמות האמת? (לא, הוא לא יכול.) יש שאומרים: "ייתכן שהסיבה לכך היא, שהוא לא הפך למושלם. פטרוס היה אדם שהפך למושלם. האם ניתן לכנות את פטרוס התגלמות האמת?" העובדה שאדם הפך למושלם לא הופכת אותו להתגלמות האמת, והאם אתם יודעים מדוע? (יש הבדל במהות.) יש הבדל במהות; זהו היבט אחד של הדבר. השאלה אם אדם יכול להפוך להתגלמות האמת – זהו נושא שעלינו לדון בו. מדוע נאמר שלא ייתכן שאדם יהפוך להתגלמות האמת? האם התגלמות האמת היא רק שאלה של מהות? יש אנשים שאומרים: "אדם נולד כיציר בריאה, והאחד שבשמיים הוא מטבעו הבורא. אל לנו להתווכח לגבי עניין זה – האל תמיד יהיה התגלמות האמת. אם כן, האם מכיוון שהמשיח מבין את האמת ואוחז באמת, הוא התגלמות האמת? אם היינו זוכים בכל האמיתות מהאל, האם גם אנחנו היינו יכולים להיקרא התגלמות האמת?" אחרים אומרים: "איננו יכולים. נהגתי לחשוב שכאשר אנשים יבינו יותר אמיתות, הם יוכלו להפוך למשיח ולאלוהים. עכשיו אני יודע שאין למהות הזו תחליף ושהיא לא ניתנת לשינוי". הבנתם הגיעה לנקודה זו. אם כן, האם אתם מסוגלים להבין את העניין הזה עוד יותר לעומק? אתם אמורים להבין אותו מיד כאשר אסיים לשתף איתכם. כאשר אנו מדברים על התגלמות האמת, מהי בדיוק אותה "התגלמות"? המונח הזה מופשט מעט, לכן הבה ננסח אותו במונחים הפשוטים ביותר. האל עצמו הוא האמת, והוא ניחן בכל האמיתות. האל הוא מקור האמת. כל דבר חיובי וכל אמת באים מהאל. האל יכול לשפוט את צדקתם ואי-צדקתם של כל הדברים ושל כל המאורעות; הוא יכול לשפוט דברים שקרו, דברים שקורים כעת ודברים עתידיים שעדיין לא ידועים לאדם. האל הוא השופט היחיד שיכול לשפוט את צדקתם ואי-צדקתם של כל הדברים, ומשמעות הדבר היא, שרק האל יכול לשפוט את היות כל הדברים נכונים או שגויים. הוא מכיר את הקריטריונים עבור כל הדברים. הוא יכול לבטא אמיתות בכל עת ובכל מקום. האל הוא התגלמות האמת, כלומר, הוא עצמו ניחן במהות האמת. אפילו אם אדם מבין אמיתות רבות והאל הופך אותו למושלם, האם יהיה לו קשר כלשהו להתגלמות האמת? לא. אין ספק בכך. בהתייחס לעבודתו הנוכחית של האל ולאמות המידה השונות שהאל דורש מהאדם, כשאדם יהפוך למושלם, הוא ישפוט באופן מדויק, ישתמש בשיטות מדויקות ליישום בפועל ויבין באופן מלא את כוונות האל. הוא יוכל להבחין בין מה שבא מהאל לבין מה שבא מאדם, בין מה שנכון למה ששגוי. עם זאת, יש דברים שייוותרו בלתי ניתנים להשגה ויהיו לא ברורים לאדם, דברים שהוא יוכל להבין רק לאחר שהאל יאמר אותם. האם אדם יכול לדעת או לחזות דברים שעדיין לא ידועים, דברים שהאל עדיין לא אמר לו? בהחלט לא. יתר על כן, גם אם אדם היה מקבל את האמת מהאל, ניחן במציאות-האמת, מבין את מהותן של אמיתות רבות והייתה לו היכולת להבחין בין טוב לרע, האם הייתה לו היכולת לשלוט ולמשול בכל הדברים? לא הייתה לו היכולת הזו. זהו ההבדל בין האל לאדם. יצירי בריאה יכולים להשיג את האמת רק ממקור האמת. האם הם יכולים להשיג את האמת מאדם? האם אדם הוא האמת? האם אדם יכול לספק את האמת? הוא לא יכול, וכאן טמון ההבדל. אתה יכול רק לקבל את האמת, לא לספק אותה. האם ניתן לכנות אותך אדם הניחן באמת? האם ניתן לכנות אותך התגלמות האמת? בהחלט לא! מהי בדיוק המהות של התגלמות האמת? זהו המקור שמספק את האמת, מקור השלטון והריבונות על כל הדברים, והוא גם הקריטריון ואמת המידה היחידים שעל פיהם נשפטים כל הדברים וכל המאורעות. זוהי התגלמות האמת. צוררי משיח מסרבים לעתים קרובות לקבל נקודה זו. הם מאמינים שידע הוא כוח, שניסיון הוא נשק שאנשים יכולים להצטייד בו כדי להפוך לעוצמתיים, ושכאשר אנשים אוחזים בניסיון, בידע ובלקחים אלה, הם יכולים לשלוט בכול. הם יכולים לשלוט בגורלם של אנשים, לשלוט במחשבות של אנשים ולהטות אותן, ואפילו להשפיע על התנהגותם. לחלופין, יש אנשים שיחשבו שהדברים האלה יכולים ללמד אנשים, לשנות את דעתם ואת צביונם של אנשים. איזה מין מחשבות אלה? (מחשבותיהם של צוררי משיח.) אלה הן מחשבות של צוררי משיח. מדוע האל יכול להחזיק בריבונות על גורל האנושות? האל ודבריו הם המציאות של כל הדברים החיוביים. מהי מהותו של האל? מהותו היא האמת, וזו הסיבה לכך שהוא מסוגל להחזיק בריבונות על גורל האנושות. צוררי משיח אינם מבינים נקודה זו ולא מכירים בה, קל וחומר מקבלים אותה. הם רואים כאמת את הדברים שמגיעים מאנשים, מידע ומהחברה, ואשר האנושות הרעה מעריכה, והם מנסים להשתמש בדברים האלה כדי להטעות אנשים, לשלוט בהם ולהשיג מקום בכנסייה ובקרב אנשיו הנבחרים של האל. מהי מטרתם בכך שהם מטעים אנשים? מהי מטרתם בלימוד הדברים האלה ובהצטיידות בהם? מטרתם היא לגרום לאנשים לציית להם ולהקשיב לדבריהם. מהי מטרתם בכך שהם גורמים לאנשים להקשיב לדבריהם? (לשלוט בהם.) נכון, מטרתם היא לשלוט בהם. משמעות הדבר היא שכאשר הם יאמרו דבר מה, אנשים יצייתו להם, יתומרנו על ידם, יהפכו לכלי שרת שלהם ולעבדיהם. מכיוון שאנשים מקבלים את השקפותיהם, את הניסיון, הידע והלקחים שלהם, כביכול, האנשים האלה גם סוגדים להם. האם לסגוד להם אין פירושו להקשיב להם? (אכן כן.) האם להקשיב להם אין פירושו שניתן לתמרן את האנשים האלה בקלות? האם אין זו הצלחה של צוררי המשיח? (כן, זו הצלחה שלהם.) כאשר מישהו מקשיב להם, האין זה אומר שהוא נלקח מהאל? (אכן כן.) הדבר משמח את צוררי המשיח; זו מטרתם. למעשה, עמוק בלבם, הם לא בהכרח מאמינים באופן חד משמעי שהם התגלמות האמת ושהם האמת, אך הם אכן חושבים ומתנהגים כך. מדוע הם חושבים ומתנהגים כך? הם מאמינים שהידע, הניסיון וכל מה שנובע מהכישרונות שלהם הם דברים נכונים, והם רוצים להשתמש בדברים האלה כדי לשלוט באנשים ולאחוז בהם בכוח בין ידיהם. חלק מהידע, הניסיון והלקחים שלהם, הוא בבירור מילים שטניות שנועדו להערים על אנשים. בחלקם גלומים מזימות, תככים ערמומיים וקונספירציות, אף שאינם ברורים ומי שלא יכול לראות אותם לאשורם ילך שולל. מהן ההשלכות של הטעיה זו? אנשים מתרחקים מהאל ואינם מבינים עוד את האמת, מתייחסים לידע, לניסיון וללקחים האנושיים כאל האמת ומתעלמים מדברי האל. דברי האל נעשים מעורפלים מאוד עבור אנשים, אך הם מייחסים חשיבות רבה לידע ולניסיון האלה ומעריכים אותם מאוד, ואף משקיעים מאמץ ביישומם בפועל ובמימושם. זוהי מטרת פעולותיהם של צוררי משיח. אם לא הייתה להם שאיפה כזו לתמרן אנשים, לשלוט בהם ולגרום להם להיות צייתנים, האם הם היו מציידים את עצמם בדברים האלה? הם לא היו משקיעים בכך שום מאמץ. יש להם יעד; תחושת המטרה שלהם ברורה מאוד. מהי המטרה הברורה הזו? (לשלוט באנשים.) מטרתם היא לשלוט באנשים. האם הם היו מסוגלים לשלוט במישהו ללא בסיס תיאורטי, ולא משנה אם הם שולטים בקבוצה שלמה של אנשים או רק בחלק מהם? תחילה עליהם למצוא מערכת של מחשבות ותיאוריות שתואמות ביותר לתפיסותיהם ולדמיונותיהם של אנשים, ושמתאימות ביותר לטעמם, ולהשתמש בכל האמצעים האפשריים כדי להפיץ אותן בקרב אנשים. המשמעות היא שהם שוטפים את מוחם של אנשים, פועלים על מחשבותיהם, מטמיעים בהם דוקטרינה בהתמדה וגורמים לאנשים להקשיב תמיד למחשבות ולנקודות המבט האלה, להכיר ולקבל אותן. למעשה, אנשים עוברים החדרה פסיבית של דוקטרינות ושטיפת מוח פסיבית, והם מקבלים את ההשקפות הללו מבלי להיות מודעים לכך. כיוון שלפני שהם מבינים את האמת אין לאנשים את היכולת הפנימית להבחין בין טוב לרע, אין להם יכולת להתנגד לדברים האלה – אין להם נוגדן לכך. כשאנשים מקבלים את ההשקפות המופרכות האלה, הם נלכדים על ידן במהירות. מה הכוונה ב"נלכדים"? משמעות הדבר היא שלאחר קבלת ההשקפות האלה, אנשים נעשים יותר ויותר נחושים באמונתם שהדברים האלה נכונים, ומשתמשים באופן קבוע בהשקפות האלה כדי לשכנע את עצמם ואחרים. כך מוליכים אותם שולל ושולטים בהם, וכך השטן משיג את מטרתו כשהוא מטעה אנשים.

אנשים שלמדו מיומנויות מקצועיות מיוחדות בעולם, או אלה שהם בעלי מעמד חברתי מסוים בחברה, מחזיקים במחשבה משותפת לאחר שהם באים לבית האל, וזו מתבטאת אצלם באופן דומה. מהי המחשבה הזו? הם רואים את עצמם כאליטה בחברה. מי הם האליטה? אלה הם אנשים שמתבלטים בקבוצות. הם רכשו השכלה גבוהה מיוחדת, וכישרונותיהם, איכותם וכישוריהם עולים על אלה של השאר. מה זה אומר שהם עולים על אלה של השאר? זה אומר שבקרב קבוצת אנשים, יש להם חשיבה, אינטליגנציה ורהיטות יוצאות דופן, ויש להם יכולת מיוחדת להבין דברים ומיומנויות מסוימים. זה נקרא לעלות על השאר, והאנשים האלה ידועים כאליטות בחברה. כל מדינה מטפחת אנשים מסוג זה. מה מטרת הטיפוח שלהם? לגרום למדינה להתפתח מהר יותר. כאשר אנשים כאלה משקיעים מעצמם בתפקידים שונים, ההתפתחות מואצת בכל תחומי החיים. האם מעמדם של אנשים כאלה בחברה גבוה או נמוך? (גבוה.) מעמדם בהחלט אינו רגיל. יש להם אי אילו כישרונות מיוחדים, הם רכשו ידע מיוחד וקיבלו חינוך מיוחד. האיכות, הכישרונות והידע הנרכש שלהם גבוהים מאלה של אנשים מן השורה. אם האנשים האלה באים לכנסייה, מהי המנטליות שלהם? מה המחשבה הראשונה שלהם? ראשית, הם חושבים: "דוב חלש עדיין חזק יותר מאייל. למרות שלאחר שהתחלתי להאמין באל אני לא חותר אל העולם ולא נהנה שם ממוניטין, הרי שבהתחשב בהשכלה המיוחדת שרכשתי, כמו גם בידע שלמדתי ובכישרונות שאני מצויד בהם, עליי להיות מנהיג בקרבכם. עליי להיות עמוד תווך ונדבך מרכזי בבית האל. אני צריך להיות המוביל והמדריך". האם לא כך הם חושבים? על מה מבוססת החשיבה הזו? האם הם היו מעזים לחשוב כך אם הם היו איכרים פשוטים? (לא.) מדוע לא? (לא היה להם ההון לכך.) לא היה להם ההון לחשוב כך. אם כן, איזה מין אנשים יכולים לחשוב כך? אנשים עם ידע, כישרונות, וכישורים מסוימים, ואיכות, כביכול. כשהם מגיעים לבית האל, הם חושבים: "אני כבר לא חותר אל העולם. העולם רע מדי, ולכן אבוא לבית האל ואחתור שם במקום אל העולם. בבית האל, אני יכול לפחות לזכות בתפקיד של מנהיג או עובד". האם יש להם כוונות טובות? (לא.) מדוע אין להם כוונות טובות? הדברים שהם למדו ומעמדם החברתי מזיקים להם מאוד. אם הם לא יחתרו אל האמת, הם לעולם לא ירדו מעמדה זו בחייהם. הם תמיד ירגישו שהם נמצאים גבוה על ענן, אך למעשה, מנקודת מבטו של האל, הם אינם שונים מכל יציר בריאה מן השורה. הם תמיד ימקמו את גבוה על העננים. האין זה מסוכן? אם הם ייפלו, נפילתם תהיה קשה וחייהם עלולים להיות בסכנה! מדוע אנשים כאלה מרגישים שהם צריכים להיות בעלי מעמד גבוה, שצריך לסגוד להם, שאנשים רבים צריכים להסתובב סביבם, שצריך להתייעץ איתם בכל דבר ולהקשיב לדעותיהם, ושצריך לחשוב עליהם ולהעדיף אותם על פני הכול? מדוע הם "צריכים" כל כך הרבה? מכיוון שהם מייחסים חשיבות רבה למעמדם החברתי, לידע שלהם ולדברים המיוחדים שלמדו. הם חושבים: "לא משנה כמה אמת נאמרת או כמה נעלה היא, הדברים שלי עדיין יקרי ערך. הם בעלי ערך רב יותר מהאמת ולא ניתן להחליפם באמת. בחברה, אני הבוס בארגון. אני מנהל אלפי אנשים. בהינף יד אחד של ידי, כולם צריכים להקשיב לכל מילה שלי. יש לי עוצמה כה אדירה – תארו לעצמכם איזה סוג של תפקיד ומעמד יש לי! כמה מבין האנשים הקטנים האלה בבית האל, נעלים עלי? כשאני מתבונן סביבי, אני לא רואה הרבה אנשים מיוחדים. אם הייתי צריך לנהל אותם, זו לא הייתה בעיה; זה לא היה עניין גדול!" נניח שהיית אומר להם: "אוקיי. טוב שיש לך שאיפה כזו. אני אספק את רצונך, אמליץ עליך כמנהיג כנסייה. אתה תביא את האנשים האלה בפני האל כדי שהם ידעו לקרוא את דברי האל וליישם את האמת בפועל, וכדי שתחזק את החלשים, את השליליים ואת אלה שלא מבצעים את חובתם." הם יגידו: "זה קל. כשהייתי בעסקים, עשיתי את העבודה של מתן ייעוץ לאנשים בנוגע לדרך החשיבה שלהם. זה משהו שאני טוב בו". מה קורה לאחר שיותר משלושים אנשים בכנסייה מופקדים בידיהם? תוך פחות מחודשיים, החלשים נחלשים עוד יותר, השליליים הופכים שליליים יותר, ואלה שמטיפים את הבשורה לא מצליחים לזכות באנשים. אלה שלא יודעים לקרוא את דבר האל נעשים מנומנמים ברגע שמגיע הזמן להתכנס, ולא רוצים להקשיב אפילו לדרשות של העליון. כששואלים אותם: "אתה ממש בעל יכולת, נכון?", הם אומרים: "כן, הייתי בוס. היכולות שלי ברורות!" לא משנה איזה סוג של בוס אתם בעולם, הדבר חסר תועלת. אם אינכם מבינים את האמת, הרי שאתם הדיוטות בביצוע עבודת הכנסייה. אם יאפשרו לאנשים האלה לקחת אחריות על עבודת הבשורה, הם יעסקו רק בהליכים פורמליים שטחיים וחסרי תועלת, הם לא ישיגו שום תוצאות, וכנסייה עם עשרות אנשים לא תזכה להשקיה ראויה. מה קורה כאן? אנשים בעלי ידע כזה היו בעבר בוסים ומנהלים בחברה, אם כן, מדוע הם לא יכולים להפגין את כישוריהם כשהם באים לבית האל? (רוח הקודש לא שומרת עליהם.) העובדה שרוח הקודש לא שומרת עליהם היא היבט אחד, אך מהי הסיבה העיקרית? הם לא מבינים את האמת, ולכן כשמדובר במצבם של אנשים, בצביונם המושחת, בדרישותיו של האל מהאדם, בדברי האל שחושפים את האדם ובאופן שבו האל מדבר, הם חסרי הבנה רוחנית, לא מסוגלים לראות נכוחה את מה שקורה עם הדברים האלה, והם פשוט פועלים בצורה עיוורת ושטחית. הם חושבים שעבודת הכנסייה דומה לניהול עסק בעולם, ושכל עוד הם יעוררו השראה והתלהבות אצל אנשים, הם יעשו עבודה טובה. מצד אחד, הם חושבים שעליהם לייעץ לאנשים בנוגע לדרך החשיבה שלהם, ומצד שני, שעליהם לנצל היטב את הדרכים המבוססות שלהם להתמודדות עם דברים בעולם, לנסות לשחד את הממונים עליהם ולרכוש את לבם של הכפופים להם. הם מאמינים שכל עוד אתה מוודא שאנשים יקבלו כסף, הם יקשיבו לך וינהו אחריך – הם חושבים שזה פשוט עד כדי כך. דברים חיצוניים לא קשורים לאמת. באמונה באל, כל דבר שאדם עושה כרוך באמת ובשינויים בצביונו. האם השימוש באותן שיטות שבהן הם השתמשו בעולם יעבוד? (לא.) זה לא יעבוד. כשמדובר באופן ההתמודדות עם מצבים של אנשים, כיצד להתמודד עם חולשותיהם של אנשים, כיצד לתמוך בהם היטב, כיצד להתמודד עם תפיסותיהם לגבי האל, כיצד לגרום לאנשים להכיר את עצמם כשהם חושפים את צביונותיהם המושחתים וכיצד לגרום לאנשים להיות כנים, הם חסרי כל מושג והם אפילו מדברים שטויות וכופים תקנות בצורה עיוורת. לדוגמה, אם מישהו אומר דבר מה חובבני וחסר הבנה רוחנית, הם יאמרו שהוא בעל איכות ירודה ושהוא לא חותר אל האמת. הם פשוט מיישמים תקנות באופן עיוור, ובדרך זו הם מעכבים את התקדמותם של אחרים, מפריעים להם וגורמים להם להיות חסרי מוטיבציה. אלה שמבצעים את חובתם מאבדים את מרצם, ואילו אלה שהם שליליים הופכים לשליליים עוד יותר. יש אנשים שאומרים שאם אדם כזה יוביל את הכנסייה שלהם, הם יעדיפו לקרוא את דברי האל בביתם. מה גרם לזה? כשהם מנהיגים כנסייה, הם גורמים לאנשים להיות חסרי מוטיבציה, וגורמים לכך שהם לא ירצו עוד להאמין באל. מדוע אנשים לא רוצים להאמין? מכיוון שבמקור, לאנשים היה חזון ברור במידה מסוימת, אך מעשיו של אותו אדם מפריעים ומבלבלים אותם. מלכתחילה, לא היו בלבם של האנשים האלה אמיתות כלשהן – רק הבנה של דוקטרינות. לאחר שאותו אדם מפריע להם, הם נעשים מבולבלים עוד יותר, והם כבר לא יכולים לתפוס את עבודתה של רוח הקודש. גם קיומו של האל עצמו הופך להיות מעט לא ברור. אם כך, באיזה סוג של שיטות הם משתמשים כדי להביא אנשים לנקודה זו? למשל, האם ההצהרה "אדם נברא על ידי האל" היא אמת? (כן.) עליך להשתמש בתובנות, בהבנה ובניסיון האמיתיים שלך כדי להוכיח את ההצהרה הזו, כך שהאחים והאחיות יוכלו להאמין ביתר שאת שההצהרה הזו היא האמת והיא נכונה, וכדי שהם יהיו משוכנעים שהאנושות באה מהאל, וכך תגבר אמונתם באל. כאשר אדם מאמין באל, כשהוא מקבל משמעת או סובל קשיים או רדיפות, יהיה לו כוח בלבו. זו עובדה. אך מה אומרים האנשים האלה? "יש תוכנית טלוויזיה שאומרת, כי התגלה שלפני מאה מיליון שנה בני האדם חיו בשבטים". כשהם מתרברבים בידע שלהם ומדברים כך על ההיסטוריה, כל מי ששומע אותם נעשה מבולבל: "האם לא נאמר שהאל ברא את האדם? כשאתה מציג זאת כך, זה לא מסתדר. האם האדם התפתח מקופים?" ראו לאן הם הובילו אנשים? האין זה פוגע באנשים? (אכן כן.) בכל פעם שיש להם הזדמנות, הם מתרברבים בידע שלהם ומדברים על היסטוריה, פילוסופיה, וכיצד הם מתמודדים ומשתפים פעולה עם פקידי ממשל בעולם, ופשוט מתרברבים בדברים האלה. כשהם מתרברבים כך, וכאשר שומעים את הדברים האלה אחים ואחיות מסוימים, שהם צעירים מבחינת שיעור קומתם, חלשים ואמונתם קטנה, לאן נוטה לבם? (לעבר העולם.) זה נכון. למה הדבר דומה? האנשים הללו שהופקדו בידיהם אבדו בגללם. ברור שהם הדיוטות. לא רק שהם לא מבינים את ענייני ההיווכחות בחיים, אלא שהם גם לא מבינים מה תפקידם, ועל אחת כמה וכמה שהם לא מבינים עניינים רוחניים בחיים או שינויים בצביון. הם לא מבינים דבר מכל זה, אך הם עדיין מעמידים פנים שהם מבינים את האמת ורוצים להיות רועים כדי להנהיג את אנשיו הנבחרים של האל. האין זה אבסורד? אם אינך מבין עניינים רוחניים בחיים, מה עליך לעשות כאשר אתה נבחר כמנהיג? אתה אומר: "אני הדיוט, ומעולם לא הנהגתי כנסייה. עליי לחפש ולהבין מה קובעים סידורי העבודה בעניין זה, ולמצוא אנשים שמבינים זאת כדי לשתף איתם על האופן שבו יש לבצע את העבודה, או למצוא אחים ואחיות שמבינים את האמת ולשתף איתם פעולה." האם זו הגישה הנכונה? (אכן כן.) אך יש אנשים שלא עושים זאת. הם מתייהרים ואומרים: "אתה רוצה שאני אשתף פעולה עם אחרים – למי יש כישורים טובים יותר משלי? למי יש מעמד חברתי גבוה משלי? אני ידוע למדי בחברה. כל מי שפוגש אותי צריך לתת קצת כבוד". הם פשוט מתרברבים ומתייהרים כך ביכולות שלהם. כשהם מנהיגים כך כנסייה, האם לאחים ולאחיות עדיין יש תקווה להיכנס למציאות-האמת? (לא.) אין להם תקווה. ולמרות שזה המצב, האנשים האלה עדיין מחייבים אחרים לדווח להם על הכול. השדים האלה למדו באוניברסיטה במשך זמן מה, ויש להם מעט ידע, וכתוצאה מכך הם מעזים להתרברב ולהונות בחברה, ולעשות כל מיני דברים רעים. יש להם אמצעי הישרדות מסוימים, ולכן הם רוצים לבוא לבית האל כדי להשיג דבר מה. על מנת לזכות במעמד ולהביא כבוד לאבותיהם, הם אפילו רוצים להעמיד פנים שהם התגלמות האמת, כדי שאנשיו הנבחרים של האל יקשיבו להם וינהו אחריהם. מה משמעות של "התגלמות האמת" עבורם? המשמעות היא ש"כולכם חייבים לדבוק בכל אחת מהמחשבות, הגישות והדעות שלי כאמת. קבעתי כלל עבורך: יש לדווח לי על כל החשבונות, אפילו על אלה שמסתכמים בפחות מחמישה דולר". אחרים אומרים: "אין צורך לדווח על חמישה דולר. גם לנו יש סמכות מסוימת. האם לא נוכל לפעול פשוט על פי עקרונות?" מה הם חושבים? "איך יתכן שזה תקין? זה עניין חשוב. אני המנהיג. רק אני קובע!" למרות שהם לא אומרים זאת, כך הם חושבים בלבם. כך הם שולטים באנשים. הם יכולים לעשות כל דבר שהוא רע או מרמה אחרים. כשהם מרמים אחרים ופוגעים בהם, הם לא מנידים עפעף, לבם לא מחסיר פעימה והם כלל לא חשים אי נוחות פנימית. כאשר הם מקבלים עמדה בבית האל, הם מעזים לתפוס אותה. מרגע שתפסו אותה הם לא מוותרים עליה ומעמידים פנים שהם התגלמות האמת כדי לגרום לאחרים לציית. האם אנשים כאלה קיימים? (כן.)

יש אנשים, שלמרות שהם מאמינים באל, הם לא משקיעים מעצמם למענו ברצון ובשמחה, אלא מבצעים את חובתם בחוסר רצון. הם חושבים על עבודה רק כדי לזכות בברכות, אך אינם מוכנים לשאוף לעבר האמת. כשהם מבצעים את חובתם, הם פועלים לעתים קרובות כלאחר יד, אינם קפדניים, והם מסתפקים רק בהשגת תוצאות מסוימות כדי שלא ירחיקו אותם. אך האל נותן לאנשים את ההזדמנות להכות על חטא, ולא משנה אם הם בו באמת ומשקיעים מעצמם למענו או לא. האל לא יגנה אותך על כך שאינך מבין את האמת או פועל כלאחר יד בעת ביצוע חובתך. האל יבחן אותך ללא הרף כדי לראות אם אתה יכול לקבל את האמת, ואם אתה יכול להכות על חטא באמת וללכת בנתיב החיים הנכון. הדבר תלוי בבחירתך. יש אנשים, שכאשר החלו לבצע את חובותיהם, לא הבינו אמיתות כלשהן, אך מכיוון שהם מקשיבים לדרשות, משתתפים בכינוסים ומשתפים לעתים קרובות, הם מבינים בהדרגה את האמת. דברים נעשים ברורים יותר ויותר בלבם, והם מבינים שהם לוקים יותר מדי בחסר, שכלל אין להם אמת, שאין להם עקרונות בביצוע חובותיהם, ושהם רק מבצעים עבודה כלשהי בהתאם לרצונם שלהם. הם מרגישים שביצוע חובותיהם בדרך זו לא תואם את כוונות האל, ולבם מתמלא חרטה. הם מתחילים לשאוף לעבר האמת, ובעת ביצוע חובותיהם הם משיגים תוצאות טובות יותר ויותר. מבחינה אחת, כך בדיוק הם זוכים בהיווכחות בחיים, ומבחינה אחרת, הם בהדרגה עומדים בסטנדרט בביצוע חובותיהם. אלה אנשים שיכולים לקבל את האמת בביצוע חובותיהם. ככל שהבנתם את האמת מתבהרת בהדרגה, הם יכולים לראות בבירור את גילויי השחיתות שלהם עצמם. הם יכולים להתפלל לאל ולהסתמך עליו בלבם, להיות מוכנים להשליך מעליהם את שחיתותם, ליישם את האמת בפועל וללכת בנתיב החתירה אל האמת. זוהי הצמיחה ההדרגתית של החיים במהלך ביצוע חובתו של אדם. כל אלה הנוהים אחר האל, מגיעים לכדי הבנה של האמת ונכנסים למציאות-האמת במהלך ביצוע חובותיהם. האם יכול להתרחש שינוי כזה אם אדם לא אוהב את האמת? בהחלט לא. יש אנשים גאוותנים ויהירים במיוחד. ההיקף של התנהגות זו מתברר כשהם באים לבית האל, במיוחד לאחר שביצעו את חובתם. הם מפגינים התרסה וחוסר שביעות רצון, כשזרועותיהם שלובות על החזה או מונחות על המותניים. מדוע הם כל כך גאוותנים? הם אומרים בלבם: "נטשתי את העולם, את משפחתי ואת עבודתי כדי להאמין באל ולבצע את חובתי. האם המחיר הזה לא גבוה? זנחתי כל כך הרבה למען האל. האם האל לא צריך לתת לי פיצוי כלשהו? בנוסף, בהתאם למעמדי ולהכנסתי בחברה, האם בית האל לא צריך להעניק לי לפחות את אותו יחס? כעת, כשאני מבצע את חובתי, האם האל לא יכול להעניק לי הטבה מיוחדת? אני כישרון מיוחד, הרבה יותר טוב מאנשים מן השורה. צריך להיות לי מעמד בבית האל. אם אחרים יכולים להנהיג, אזי גם אני יכול להנהיג. המעמד שלי לא אמור להיות נמוך יותר מזה של אחרים, ואני ראוי ליחס העולה על זה שמקבלים אנשים מן השורה. וחשוב מכול, האם האל יכול להבטיח לי שאקבל ברכות ושיהיה לי יעד טוב בעתיד?" המחשבות שבליבם מראות שהם רוצים לעשות עסקה עם האל, ושהם לא משקיעים למענו מעצמם בכנות. דרך מחשבתם זהה לזו של פאולוס, והם רוצים לבצע את חובתם בתמורה לברכות האל. אך ההיגיון שלהם גרוע בהרבה מזה של פאולוס – הוא נחות בהרבה מזה של פאולוס. מדוע אני אומר זאת? מכיוון שפאולוס אכן סבל רבות במהלך השנים הרבות שבהן הטיף את הבשורה, והפירות של הטפת הבשורה שלו היו טובים בהרבה מאלה של אנשים מן השורה. לכל הפחות, רגליו נדדו ברוב רובה של אירופה והוא הקים שם כנסיות רבות. מבחינה זו, צוררי משיח רגילים לא יכולים להשתוות להיגיונו של פאולוס או לכמות העבודה שביצע. אך האנשים שהזכרתי זה עתה הופכים לגאוותנים במידה שלא תיאמן לאחר ביצוע חובתם. האם אין בכך חוסר היגיון משווע? הם חסרי היגיון לחלוטין, וכמו שודדים, הם לא יכולים לוותר כאשר הם תופסים את ההזדמנות לקבל ברכות. אנשים כאלה תמיד מחפשים בזדון הזדמנויות להימצא באור הזרקורים בבית האל, גם אם רק כדי להיות מנהיג צוות או מפקח. בקצרה, כשהם באים לבית האל, הם לא מוכנים להיות חסידים מן השורה. אין זה משנה מי יכול להודות שהם יצירי בריאה רגילים, שהם רק יצירי בריאה רגילים כמו כל היצורים החיים האחרים, הם לעולם לא יקבלו את נקודת המבט הזו – הם לעולם לא יאפשרו שייעשה להם עוול בדרך זו. הם מאמינים שמגיע להם יחס מיוחד ושהאל צריך להעניק להם חסד וברכות מיוחדים. הם גם רוצים ליהנות מהטבות מיוחדות של מעמד בבית האל. הם לא מרשים לבית האל לפקפק בכישרונותיהם, ועוד פחות מכך, הם לא מרשים לאנשים לשאול לגבי עבודתם – כולם חייבים להאמין בהם לחלוטין מפני שהם נטשו הכול למען האל והם נאמנים לו לחלוטין. האין זו בקשה בלתי סבירה? האם לאנשים האלה יש היגיון כלשהו? כמה אנשים כאלה יש? איזה אחוז מהכנסייה זה יכול להיות? אנשים כאלה חושבים תמיד שיש להם יכולות וכישרונות כלשהם, ולכן הם מתפארים בחוכמתם הרבה. אם כך, מה המשמעות של הכישרון הזה, כביכול? המשמעות היא שהם יכולים להתרברב, לומר הרבה דברי הבל, לשנות את הדרך שבה הם מדברים בהתאם למי שהם מדברים אליו, ושכישורי המרמה שלהם טובים יותר מאשר אלה של אנשים מן השורה. הם מאמינים שאלה כישרון ויכולת, והם רוצים להשתמש ביכולת הזו כדי להתהלך ביהירות ולרמות. מה המשמעות של כישרון אמיתי? המשמעות היא להיות בעל כישורים מיוחדים. כשהאל ברא את האדם, הוא העניק לסוגים שונים של אנשים תחומי מומחיות שונים. יש אנשים שטובים בספרות, יש אנשים שטובים ברפואה, יש אנשים שטובים בלימוד מיומנויות, יש אנשים שטובים במחקר מדעי וכן הלאה. תחומי המומחיות של אנשים ניתנים על ידי האל ואין מקום להתפאר בהם. לא משנה איזו מומחיות יש לאדם, אין פירוש הדבר שהוא מבין את האמת, ועל אחת כמה וכמה שאין פירושו שהוא ניחן במציאות-האמת. לאנשים יש תחומי מומחיות מסוימים, ואם הם מאמינים באל, עליהם להשתמש בתחומי המומחיות הללו כדי לבצע את חובותיהם. הדבר מקובל על האל. להתפאר במומחיות מסוימת או לרצות להשתמש בה כדי לעשות עסקאות עם האל – דבר זה חסר כל היגיון. האל לא רואה בעין יפה אנשים כאלה. יש אנשים בעלי מיומנות מסוימת, ולכן כשהם באים לבית האל, הם מרגישים שהם טובים יותר מאחרים, הם רוצים ליהנות מיחס מיוחד וחושבים שהם מסודרים לכל החיים. הם מתייחסים למיומנות הזו כאל סוג של הון – גאוותנות לשמה! אם כך, כיצד עליך להתייחס לכישרונות ולמיומנויות הללו? אם הדברים האלה מועילים בבית האל, אזי הם רק כלים עבורך כדי למלא את חובתך. אין להם שום קשר לאמת. לא משנה כמה כישרונות ומיומנויות יש לך, הם רק מומחיות אנושית ואין להם שום קשר לאמת. היכולות ותחומי המומחיות המיוחדים שלך לא מעידים על כך שאתה מבין את האמת, ובוודאי שאין משמעם שאתה ניחן במציאות-האמת. אם אתה משתמש ביכולות ובכישורים המיוחדים שלך כדי לבצע את חובתך, ולבצע אותה היטב, הרי שנעשה בהם שימוש ראוי והאל מאשר זאת. אך אם תשתמש ביכולות ובכישורים המיוחדים שלך כדי להתרברב, להעיד על עצמך ולבנות מלכות עצמאית, אזי חטאיך יהיו כבדים, ואתה תבצע עבירה חמורה בהתנגדותך לאל. כישרונות ניתנים על ידי האל. אם אינך יכול להשתמש בהם כדי לבצע את חובתך ולהעיד למען האל, אזי תהיה חסר מצפון וחסר היגיון יתר על המידה, ותהיה חייב לאל חוב עצום – זו מרדנות משוועת! אך לא משנה עד כמה אתה מיטיב להביא לידי ביטוי את יכולותיך וכישוריך, זה לא אומר שיש לך את מציאות-האמת. יישום האמת בפועל ופעולה על פי עיקרון, משמעותם שיש לך את מציאות-האמת. יכולות וכישרונות הם תמיד יכולות וכישרונות. אין להם שום קשר לאמת. לא משנה כמה יכולות וכישרונות יש לך, ולא משנה כמה רם המוניטין שלך או כמה גבוה מעמדך, הדבר לעולם לא יעיד שיש לך את מציאות-האמת. יכולות וכישרונות לעולם לא יהפכו לאמת. אין להם שום קשר לאמת. אך צוררי משיח לא חושבים כך, ואלה בדיוק הדברים שהם מעריכים עד מאוד. לדוגמה, יש אנשים בעלי כישרון למשחק. לאחר שגילמו את התפקיד הראשי בסרט שצולם בבית האל, הם מתחילים להתנשא. אפילו שלושה מאפרים שמסייעים להם להתאפר לא מספיקים להם. קודם לכן הם היו אנשים מן השורה, אך כעת, כשהם מאמינים באל, לאחר שביצעו את חובתם כשחקנים, הם מתחילים להתנשא. האין הם מתגרים במוות? אני חושב שזה בדיוק מה שהם עושים! אין להם הופעה מיוחדת, וכישורי המשחק שלהם בינוניים. הם פשוט מתאימים לתפקידים מסוימים, ולכן הם מקבלים תפקיד נוסף – האם זה לא נקרא לרומם אותם? כשניתנת להם הזדמנות לבצע את חובתם, הם מתחילים אפילו להתנשא. במהלך הצילומים הם מצווים על אנשים סביבם לשרת אותם ולהביא להם תה ומים, ומכעיסים את כל האחים והאחיות. אמרתי, "טהרו אותם מכאן!" וכך הכנסייה טיהרה אותם. האם לא צריך להרחיק את האנשים האלה? הם חשבו שהכנסייה לא יכולה לעשות סרטים בלעדיהם, ולכן הם העזו להתנשא. הם לא ציפו לתוצאה הזו. הדבר נבע מטבעם. אנשים כאלה מוקירים ידע, כישרון, למידה וניסיון. הם מייחסים חשיבות רבה מדי לדברים האלה, אך מתעלמים מהדבר היקר ביותר – האמת. הם לא מבינים שהאמת שולטת בבית האל. אם הם לא יחתרו אל האמת, לא משנה עד כמה רמת הידע שלהם גבוהה או עד כמה הם רהוטים, הם לא יהיו מסוגלים להחזיק מעמד. במוקדם או במאוחר הם ייחשפו ויסולקו. האם קל לאנשים להבין את פיסת הדוקטרינה הזו? אלה שמאמינים באל במשך שנים רבות אך לא יכולים לראות אפילו את הדבר הזה לאשורו, הם פשוט אנשים מבולבלים וחסרי ערך לחלוטין. אם היה להם מעט היגיון, הם לא היו כל כך גאוותנים. אנשים כאלה הם שדים ושטנים שבוגדים בעצמם. הצבעתי באופן ישיר על עניין זה כדי שגם אתם תוכלו להבין אותו בבירור; כדי שתוכלו להבחין מעט בעניין זה ולראות אותו לאשורו. אם לא הייתי מצביע עליו בבירור, האם הייתם מסוגלים להבחין בו באופן זה? האם הייתם מסוגלים להרחיקם? אנשים לא יכולים להבין את הבעיה, ולכן אני חייב להיות ישיר. אם לא הייתי ישיר, לא ניתן היה לפתור את הבעיה. לא ניתן לפתור שום בעיה אך ורק באמצעות הסתמכות על הדוקטרינות המעטות שאתם מבינים.

צוררי משיח תמיד חושבים על עצמם כבעלי כישרונות מיוחדים. הם חושבים שהם בוגרי מכללה מלומדים מאוד ושהם ניחנים בידע עצום. הם מוקירים ומעריכים מאוד את הידע שלהם ואת התיאוריות הרוחניות שהם לומדים, ואפילו מתייחסים לדברים האלה כאל האמת. יתרה מכך, לעתים קרובות הם משתמשים בידע ובניסיון שהם מאמינים שהם נכונים, כדי ללמד, להטעות או להשפיע על הסובבים אותם. בפרט, הם מדברים לעתים קרובות על עברם ה"מפואר", שבו הם משתמשים כדי לשכנע אנשים אחרים, ולגרום להם להעריך אותם ולסגוד להם. ומהו העבר ה"מפואר" הזה שלהם? חלקם יאמרו: "הייתי פעם מרצה באוניברסיטה. כל הסטודנטים שלי למדו לתואר שני או לדוקטורט. בכל הרצאה שלי, לא היה אפילו מושב ריק אחד; כל הסטודנטים היו יושבים בדממה מוחלטת, ומביטים בי כשבעיניהם הערצה והערכה. לא היה בי אפילו שמץ של עצבנות. כמה מפואר ומרשים היה הכול! נולדתי עם כישרון כזה ועם אומץ כזה". אחרים יאמרו: "למדתי לנהוג כשהייתי בן 14. אני נוהג כבר למעלה מארבעים שנה וכישורי הנהיגה שלי הם ברמה הגבוהה ביותר". למה הם מתכוונים בזה? הם מתכוונים: "אתם נוהגים רק כמה ימים. מה אתם יודעים? נהג מנוסה כמוני נוהג כל החיים. יש לי ניסיון רב. בעתיד, אם יש משהו שאינך מבין, עליך לשאול אותי. אתה חייב להקשיב למה שיש לי לומר". כאשר לצוררי משיח יש מיומנות כלשהי, הם חושבים שהם מופלאים, מציגים את עצמם כמסתוריים, והם מתרברבים ומעידים על עצמם, וגורמים לאחרים להעריך אותם ולסגוד להם. כשלאנשים מסוג זה יש מעט כוח או כישרון, הדבר גורם להם לחשוב שהם טובים יותר מאחרים, ולשאוף להנהיג אותם. כשאנשים אחרים באים אליהם כדי לקבל תשובות, צוררי משיח עונים להם בהתנשאות, ואם אותם אנשים עדיין לא מבינים, הם פשוט מייחסים זאת לכך שאיכותם של אנשים אלה ירודה, אף על פי שלמעשה, צוררי המשיח עצמם הם אלה שלא סיפקו הסבר ברור. לדוגמה, כשצורר משיח יראה שמישהו לא מסוגל לתקן מכונה תקולה, הוא יאמר: "איך אתה לא יודע עדיין לעשות זאת? האם לא הסברתי לך כבר כיצד לעשות זאת? הסברתי את זה בצורה כל כך ברורה, אבל אתה עדיין לא מבין. איכותך באמת ירודה. כל פעם אני מלמד אותך איך לעשות זאת, ואתה לא מצליח ללמוד". אך כשאותו אדם מבקש ממנו לתקן את המכונה, הוא יסתכל עליה במשך זמן רב מאוד וגם הוא לא יידע כיצד לתקן אותה, ואפילו יסתיר מאותו אדם את העובדה שהוא לא יודע כיצד לתקן אותה. לאחר שצורר המשיח ישלח את האדם הזה לדרכו, הוא יערוך מחקר בסתר וינסה להבין כיצד לתקן את המכונה, אך הוא עדיין לא יהיה מסוגל לתקן אותה. בסופו של דבר הוא יפרק את המכונה, יגרום לאי-סדר מוחלט ולא יהיה מסוגל להרכיב אותה מחדש. ואז, מפחד שאחרים יראו זאת, הוא יסתיר את חלקי המכונה. האם זה מביש לא לדעת איך לעשות דברים מסוימים? האם יש מישהו שיכול לעשות הכול? אין שום בושה בכך שלא יודעים לעשות דברים מסוימים. אל תשכח שאתה רק אדם מן השורה. אף אחד לא מעריך אותך או סוגד לך. אדם מן השורה הוא בדיוק זה: אדם מן השורה. אם אינך יודע כיצד לעשות דבר מה, פשוט אמור שאינך יודע כיצד לעשות זאת. למה שתנסה להסוות את עצמך? אם תמיד תסווה את עצמך, אנשים ירגישו כלפיך שאט נפש. במוקדם או במאוחר תסגיר את עצמך, ובאותה עת תאבד את כבודך ואת היושרה שלך. זהו צביונו של צורר משיח – הוא תמיד מחשיב את עצמו כמקצוען, כעל אדם שיכול לעשות הכול, שהוא מסוגל ומוכשר בכל הדברים. האם זה לא יסבך אותו בצרות? מה הוא היה עושה אם הייתה לו גישה כנה? הוא היה אומר: "אני לא בקיא במיומנות הטכנית הזו; יש לי רק מעט ניסיון. יישמתי את כל מה שאני יודע, אבל אני לא מבין את הבעיות החדשות האלה שבהן אנחנו נתקלים. לכן, אם ברצוננו לבצע היטב את חובתנו, עלינו ללמוד מעט ידע מקצועי. שליטה בידע מקצועי תאפשר לנו לבצע את חובתנו ביעילות. האל הפקיד בידינו את החובה הזו, ולכן יש לנו אחריות לבצע אותה היטב. עלינו ללמוד את הידע המקצועי הזה מתוך גישה של לקיחת אחריות על החובה שלנו". זהו יישום האמת בפועל. אדם בעל צביון של צורר משיח לא יעשה זאת. אם לאדם יש מעט היגיון, הוא יאמר: "הידע שלי מוגבל. אין צורך שתעריך אותי, ואין סיבה שאני אתנשא – האם כך לא יהיה קל יותר? הסוואת עצמנו תמיד היא התנהגות עלובה. אם יש דבר מה שאנחנו לא יודעים, נוכל ללמוד אותו יחד ואז לשתף פעולה בהרמוניה כדי למלא את חובתנו היטב. אנחנו חייבים לנקוט גישה אחראית". כשאנשים ישמעו זאת, הם יחשבו: "האדם הזה טוב מאיתנו; כאשר בעיה פוקדת אותו, הוא לא מאלץ את עצמו לעשות דברים באופן עיוור מעבר ליכולותיו, הוא לא מטיל אותם על אחרים ולא מתחמק מאחריות. במקום זאת, הוא לוקח זאת על עצמו ומתמודד עם העניין בגישה רצינית ואחראית. זהו אדם טוב, שמתייחס לעבודתו ולחובתו ברצינות ובאחריות. הוא אמין. בית האל צדק כשהפקיד בידיו את המשימה החשובה הזו. האל באמת בוחן את עומק לבם של אנשים!" על ידי ביצוע חובתו בדרך זו, הוא ישפר את כישוריו ויזכה לאישור של כולם. כיצד מושג האישור הזה? ראשית, הוא מתייחס לחובתו בגישה רצינית ואחראית; שנית, הוא מסוגל להיות אדם כן, ויש לו גישה מעשית ושקדנית; שלישית, לא ניתן לשלול את האפשרות שיש לו את ההכוונה והנאורות של רוח הקודש. אדם כזה זוכה לברכת האל; זה מה שאדם בעל מצפון והיגיון יכול להשיג. אף על פי שהוא בעל צביונות מושחתים, ליקויים וחסרונות, והוא לא יודע כיצד לעשות דברים רבים, הוא עדיין הולך בנתיב הנכון של יישום בפועל. הוא לא מסווה את עצמו ולא מרמה; יש לו גישה רצינית ואחראית כלפי חובתו, וגישה של כמיהה ויראת שמיים כלפי האמת. צוררי משיח לעולם לא יהיו מסוגלים לעשות את הדברים האלה, מפני שדרך החשיבה שלהם תמיד תהיה שונה מזו של אלה שאוהבים את האמת וחותרים אליה. מדוע הם חושבים באופן שונה? מפני שטבעו של השטן שוכן בתוכם; הם חיים על פי צביונו של השטן ותמיד חותרים אל מוניטין ואל מעמד, ורוצים בהתמדה להשיג את היעד של תפיסת השלטון. הם תמיד מחפשים להשתמש באמצעים שונים כדי לעסוק במזימות ובתחבולות, ומטעים אנשים בכל דרך אפשרית על מנת שיסגדו להם וינהו אחריהם. לפיכך, הם מוצאים כל מיני דרכים להסוות את עצמם, להשתמש בתחבולות, לשקר ולרמות כדי להטעות אנשים, לגרום לאחרים להאמין שהם צודקים בכל דבר, שהם מוכשרים בכל דבר ושהם יכולים לעשות הכול; שהם פיקחים יותר מאחרים, שהם חכמים יותר מאחרים, שהם מבינים יותר מאחרים; שהם טובים יותר מאחרים בכל דבר, ושהם נעלים על אחרים בכל מובן – אפילו שהם המובחרים שבמובחרים בכל קבוצה. יש להם צורך כזה; זהו צביונם של צוררי משיח. לפיכך, הם לומדים להעמיד פנים ולהציג חזות שקרית, ומייצרים כל אחד מהנוהגים ומהביטויים השונים האלה.

חישבו על כך: איזה צביון יש לאנשים שאוהבים להעמיד פנים ולהציג חזות שקרית? למה הם מתחזים? הם לא מעמידים פנים שהם שדים או דמויות שליליות; הם מעמידים פנים שהם נשגבים, טובי לב, יפים ונדיבים, שהם משהו שאנשים מעריכים ומעריצים – הם מעמידים פנים שהם אותם דברים שאנשים משבחים או מאשרים. הם מעמידים פנים שהם יודעים ומבינים הכול; הם מעמידים פנים שהם ניחנים באמת, שהם דמויות חיוביות ושהם מציאות-האמת. האם בכך הם לא מחפשים את השמדתם שלהם? האם יש להם את המציאות הזו? האם יש להם את המהות הזו? לא. בדיוק משום שהם לא כאלה, נאמר עליהם שהם מעמידים פנים. אם כן, האם מישהו היה אומר שהם התגלמות האמת מפני שהם ניחנים במציאות-האמת? האם ההצהרה הזו נכונה? (לא, היא לא נכונה.) גם אם אתה ניחן במציאויות-אמת מסוימות, בשום פנים ואופן אינך התגלמות האמת. לפיכך, כל מי שמעמיד פנים שהוא התגלמות האמת הוא אדם גאוותן וטיפוס מגוחך! אדם שניחן רק בחלק זעיר של מציאות-האמת ובכל זאת מעז להעמיד פנים שהוא התגלמות האמת, הוא כמו טיפת מים אחת שטוענת שהיא ים עצום ללא גבולות. האין זה שיא הגאוותנות? האין זו חוצפה ללא בושה? כדי שאדם יוכל להעמיד פנים שהוא התגלמות האמת, עליו להיות בעל הון מתאים. ובמה משתמשים צוררי משיח כדי להעמיד פנים שהם התגלמות האמת? באותם הדברים שהזכרתי זה עתה – ידע, ניסיון ולקחים. הדבר כולל את הכישורים והכישרונות המיוחדים שאנשים רוכשים באמצעות למידה, כמו גם את הכישרונות שאיתם הם נולדים. יש אנשים שיש להם כישרון לדבר בשפות שונות, בעוד שלאחרים יש כישרון או רהיטות להטיף. אחרים לומדים מגוון מיומנויות מקצועיות מיוחדות או שולטים בהן. לדוגמה, יש אנשים שמצטיינים במיוחד בריקוד, במוזיקה, באמנויות, בשפות או בספרות; בעוד שאחרים בקיאים בפוליטיקה, מה שאומר שהם טובים במיוחד ביכולת תמרון של אנשים, שהם מצטיינים בדיפלומטיה וכן הלאה. בקצרה, הדבר כולל אנשים בעלי כישרונות מיוחדים מכל תחומי החיים. לאנשים אלה עם כישרונות או כישורים מיוחדים, אין בהכרח מעמד מסוים או קריירה מוגדרת בחברה. יש אנשים שחיים במקומות קטנים, אך הם יכולים לדבר על מגוון רחב של עניינים מהעבר ועד ההווה בצורה ברורה והגיונית ובאופן רהוט במיוחד. אם לאנשים בעלי הכישרונות המיוחדים האלה יש צביון של צורר משיח, הם לא יסתפקו בדברים כפי שהם בבואם לבית האל; הם יטפחו שאיפות ורצונות מסוימים, והם ייחשפו בהדרגה.

בנוגע לפריט צוררי משיח מתחזים להתגלמות האמת לאחר שהם רוכשים מעט ניסיון וידע, ולומדים כמה לקחים, זה עתה דנו בהיקף הידע, הניסיון והלקחים האלה. ומה עמד במוקד הדיון הזה? (התחזות.) זה נכון. הנקודה המרכזית היא שצוררי משיח מעמידים פנים שהם התגלמות האמת. ידע, ניסיון, לקחים – אף אחד מהדברים האלה אינו האמת; אין להם שום קשר לאמת. הדברים האלה אפילו מנוגדים לאמת והאל מגנה אותם. קחו לדוגמה ידע, האם ההיסטוריה נחשבת כצורה של ידע? (כן.) כיצד נוצרו ספרי הידע וההיסטוריה על תולדות האנושות, ההיסטוריה של מדינות או קבוצות אתניות מסוימות, ההיסטוריה המודרנית, ההיסטוריה של העת העתיקה, או אפילו דברי ימים מסוימים שאינם רשמיים? (הם נכתבו על ידי אנשים.) אם כך, האם הדברים שנכתבו על ידי אנשים תואמים את ההיסטוריה האמיתית? האין רעיונותיהם והשקפותיהם של אנשים מנוגדים לעקרונות, לדרכים ולאמצעים של פעולות האל? האם הדברים האלה שנאמרים על ידי אדם קשורים להיסטוריה האמיתית? (לא.) אין שום קשר ביניהם. לכן, לא משנה עד כמה מדויק התיעוד הכלול בספרי ההיסטוריה, הוא ידע בלבד. לא משנה עד כמה ההיסטוריונים הללו רהוטים, ועד כמה הם מתארים את דברי הימים הללו בצורה הגיונית וברורה, מהי המסקנה שתגיע אליה לאחר שתקשיב להם? (אנחנו נכיר את המאורעות האלה.) כן, אתה תכיר את המאורעות האלה. אך האם הם מספרים את דברי ההיסטוריה רק כדי ליידע אותך על אותם מאורעות? יש להם רעיון מסוים שהם רוצים להחדיר בך. ובמה ממוקדת ההחדרה שלהם? את זאת עלינו לנתח ולבחון. אתן לכם דוגמה כדי שתוכלו להבין מה הם רוצים להחדיר באנשים. לאחר סקירת ההיסטוריה מימי קדם ועד ימינו, אנשים הבחינו בעובדה שקיימת בהיסטוריה האנושית והגיעו בסופו של דבר לאימרה: "למנצחים מריעים כמלכים, את המפסידים מוקיעים כפורעי חוק". האם זהו ידע? (כן.) ידע זה מגיע מעובדות היסטוריות. האם לאמירה הזו יש קשר כלשהו לדרכים ולאמצעים שבאמצעותם האל מחזיק בריבונות על כל הדברים? (לא.) למעשה, ההפך הוא הנכון; האמירה סותרת אותם ופועלת נגדם. אם כך, האמירה הזו הוחדרה בך, ואם אינך מבין את האמת, או אם אתה כופר, מה אתה עשוי לחשוב לאחר שתשמע אותה? איך היית תופס את האמירה הזו? ראשית, אותם היסטוריונים או ספרי היסטוריה מפרטים את כל המאורעות מסוג זה, תוך שימוש בראיות ובמאורעות היסטוריים מספיקים כדי להוכיח את דיוק האימרה. בהתחלה, ייתכן שלמדת את האימרה הזו רק מתוך ספר, והיכרת רק את האימרה עצמה. עד שתהפוך מודע למאורעות האלה, אתה עשוי להבין את האמרה רק ברמה אחת או במידה מסוימת. אבל ברגע שתשמע את העובדות ההיסטוריות הללו, ההיכרות שלך עם האמרה והבנתך אותה יעמיקו. בהחלט לא תאמר: "דברים מסוימים הם לא כאלה". במקום זאת, תאמר: "ככה זה. כשמסתכלים על ההיסטוריה מימי קדם ועד ימינו, כך התפתחה האנושות – למנצחים מריעים כמלכים, המפסידים מוקעים כפורעי חוק!" כאשר אתה תופס את העניין בצורה כזו, באילו השקפות וגישות תנקוט כלפי התנהלותך העצמית, כלפי הקריירה שלך וחיי היומיום שלך, כמו גם כלפי האנשים, המאורעות והדברים סביבך? האם תפיסה כזו תשנה את גישתך? (כן.) מעל לכול, כך יקרה. אם כך, כיצד תפיסתך תשנה את הגישה שלך? האם היא תנחה ותשנה את כיוון חייך ואת השיטות שלך להתנהלות בעולם? אולי האמנת בעבר ש"הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות" וש"לטובים יש חיים שלווים". וכעת תחשוב: "מכיוון למנצחים מריעים כמלכים, והמפסידים מוקעים כפורעי חוק", אזי אם אני רוצה להיות פקיד רשמי, אצטרך להקפיד ולקחת בחשבון את פלוני. הוא לא נאמן לי, ולכן, גם אם מגיע לו קידום – אינני יכול לקדם אותו". כשתחשוב על דברים בדרך זו, גישתך תשתנה – והיא תשתנה במהירות. כיצד יתרחש השינוי הזה? הוא יתרחש מכיוון שקיבלת את הרעיון ואת נקודת המבט ש"למנצחים מריעים כמלכים, המפסידים מוקעים כפורעי חוק". ככל שתשמע יותר עובדות, כך תהיה בטוח יותר שההשקפה הזו נכונה עבורך בחייך האנושיים האמיתיים. אתה תאמין באופן עמוק שעליך ליישם את נקודת המבט הזו על מעשיך ועל התנהלותך שלך על מנת לחתור אל חייך וסיכוייך העתידיים. האם הרעיון הזה ונקודת המבט הזו לא ישנו אותך אם כך? (כן.) ותוך כדי שהם ישנו אותך, הם גם ישחיתו אותך. אלה הם פני הדברים. ידע כזה משנה ומשחית אותך. לכן, לא משנה כמה ההיסטוריה הזו מוצגת באופן מדויק, כאשר בוחנים את שורש העניין, בסופו של דבר האמירה הזו מסכמת אותה והרעיון הזה מוחדר בך. האם הידע הזה הוא התגלמות האמת או ההיגיון של השטן? (ההיגיון של השטן.) זה נכון. האם הסברתי זאת בפירוט מספק? (כן.) עכשיו העניין ברור. אם אינך מאמין באל, לא תבין זאת גם לאחר שתי תקופות חיים – ככל שתחיה יותר, כך תרגיש יותר שאתה טיפש ותחשוב שאתה לא דורסני מספיק, ושעליך להיות חסר רחמים, ערמומי יותר, מרושע יותר ואדם גרוע ורע יותר. תחשוב לעצמך: "אם הוא יכול להרוג, הרי שאני חייב להצית שריפות. אם הוא הורג אדם אחד, אני חייב להרוג עשרה. אם הוא הורג בלי להשאיר עקבות, אני אפגע באנשים ללא ידיעתם – אפילו אגרום לכך שהצאצאים שלהם יודו לי במשך שלושה דורות!" זוהי השפעת הפילוסופיה, הידע, הניסיון והלקחים של השטן על האנושות. במציאות, אלה פשוט ניצול לרעה ושחיתות. לכן, לא משנה איזה סוג של ידע מטיפים או מפיצים בעולם הזה, הוא יחדיר בך רעיון או נקודת מבט כלשהם. אם לא תוכל להבחין בכך, אתה תורעל. בסך הכול, דבר אחד בטוח כעת: אין זה משנה אם הידע הזה מגיע מפשוטי העם או ממקורות רשמיים, ואם הוא נערץ על ידי מיעוט או נערץ על ידי הרוב – שום דבר ממנו אינו רלוונטי לאמת. האמת היא המציאות של כל הדברים החיוביים. נכונותה אינה נקבעת על ידי מספר האנשים שמכירים בה. המציאות של הדברים החיוביים, היא עצמה האמת. איש אינו יכול לשנות זאת, ואיש אינו יכול להכחיש זאת. האמת תמיד תהיה האמת.

הבה נדבר על העובדה שהאל מחזיק בריבונות על כל הדברים. מאז שהאל החל להנהיג את האנושות, הוא גם תיעד את ההיסטוריה וניהל מעקב. כיצד האל מתייחס להיסטוריה האנושית? האל רוצה שאנשים יראו את האמת, בעוד שההערכות והמסקנות שאנשים מסיקים לגבי דברים אינן האמת. אך מדוע בני האדם לא מתייחסים להיסטוריה על סמך דברי האל והאמת? מפני שבני האדם סולדים מהאמת, שונאים את האמת וכלל לא מקבלים אותה. זו הסיבה שהם מסוגלים להמציא מערכת של תיאוריות מפוקפקות, מגוחכות ואבסורדיות. לדוגמה, ישוע אדוננו נהרה על ידי רוח הקודש. זהו דבר חיובי. אך מה אומר על כך השטן? השטן מתכחש לעובדה שההתעברות הייתה על ידי רוח הקודש, והוא אף מנאץ ואומר שישוע אדוננו הוא ממזר, שהוא נולד מאדם. השטן משתמש במילה הגסה ביותר של האנושות, ביטוי שאנשים בזים לו ומתעבים אותו, ומחיל אותו על לידתו של ישוע אדוננו. האין זה עיוות של העובדות? (כן.) ההתעברות על ידי רוח הקודש היא עבודת האל. ולא משנה מהי צורתה של עבודת האל, דבר אחד בטוח לגביה: זו האמת, האמת שאין עליה עוררין. אם כן, מדוע השטן לא מקבל עובדה כה ברורה, עובדה שהאל קבע מראש והיה לה עד? מדוע השטן מתעלם מכך ואפילו מתאר את ישוע אדוננו כילד לא חוקי שנולד מאדם? (הוא שונא את האמת, הוא שונא דברים חיוביים.) הוא מכפיש את האל בכוונה תחילה! השטן מודע לעובדה הזו יותר מכול. הוא רואה זאת בבהירות מושלמת בממלכת הרוח. אם כך, מדוע הוא עושה זאת? מה המניע שלו, מה כוונתו? מדוע הוא מפיץ הצהרה כזו? הוא משמיץ את האל ומכפיש אותו בכוונה. מה מטרתו כשהוא מכפיש את האל? לגרום לאנשים להאמין שישוע הוא ילד לא חוקי, לראות בזה דבר מביש, ובכך לא להאמין בו. השטן חושב: "אם אנשים לא יאמינו בך, לא תוכל להשלים את עבודתך, הלא כן?" במציאות, האמת תמיד תהיה האמת. גם אם באותה עת האנושות כולה דחתה את האמת, אלפיים שנה לאחר מכן, בסופו של דבר יש לישוע אדוננו חסידים ואנשים שמשבחים אותו בכל רחבי העולם, הצלב מוצג באופן בולט בכל מקום, והשטן נכשל. האם הצהרתו של השטן עבדה? (לא, זה לא קרה.) לכן, זו לא האמת; אין לה אחיזה במציאות והכפשת האל היא חסרת תועלת. בין אם הדבר הזה שהאל עשה תואם את תפיסותיהם ודמיונותיהם של אנשים, ובין אם הוא מנוגד לתרבות המסורתית, לאמירות או לאתיקה המוסרית של האנושות, לאל לא אכפת. מדוע לאל לא אכפת? במה הדבר נוגע? מכיוון שהאל מחזיק בריבונות על הכול, האם המילים השטניות האלה של השטן יכולות להשמיד את עבודת האל? אינכם יכולים לראות את הדבר לאשורו, הלא כן? (לא, איננו יכולים.) אימרו לי, האין הכול בידיו של האל? (כן.) האם הצהרתו השטנית של השטן, אותן מילים ספורות בלבד, יכולות להשמיד את תוכנית הניהול של האל? האם הדבר אפשרי? (לא, הוא לא אפשרי.) השטן רוצה להצליח, אך האם הוא יכול לעשות זאת? האמת תמיד תהיה האמת. זהו כוחה של האמת. כוחה של האמת הוא דבר שאף אחד – כולל השטן – לא יכול לשנות. אפילו כעת השטן ממשיך להפיץ את ההצהרה הזו. האם זה עובד? לא, זה לא עובד. עבודת עידן החסד הסתיימה; בשורתו של ישוע אדוננו הופצה בכל קצווי תבל, ועבודת השיפוט החדשה באחרית הימים נמשכת כבר שנים רבות. השטן נכשל והושפל זה מכבר. אם כן, האם יש טעם כלשהו שהשטן יכעס ויהיה מתוסכל? לא, אין טעם בכך. לפיכך, לא משנה מהי ההשקפה, או עד כמה רמת הידע גבוהה, או כמה הם האנשים שבקרבם ההשקפה מיושמת ומופצת, כל זאת חסר תועלת. אין לכך אחיזה במציאות. לא ניתן לעצור את עבודת האל; אפילו השטן לא יכול לעצור אותה. האם כמה אנשים חסרי חשיבות חושבים שהם באמת יכולים לעצור את עבודת האל? זה הזוי! רבים מכם גדלו עם השמועות חסרות הבסיס הללו, וקיבלו את השקפותיו המטעות של השטן; ראשיכם היו מלאים בדברים כמו ההיגיון ההיגיון, הפילוסופיות, הידע והמדע של השטן. ומה קרה אז? כשדברי האל הגיעו אליכם, עדיין שמעתם את קולו של האל וחזרתם לעמוד בפני האל. השמועות שהפיץ השטן ודבריו השטניים היו חסרי תועלת. הם לא מנעו את התקדמות עבודתו של האל כהוא זה. אנשיו הנבחרים של האל בכל הארצות החלו לקבל את עבודת האל באחרית הימים. מדי יום הם אוכלים ושותים את דברי האל, מקשיבים לדרשות ומשתפים. הם מבצעים את חובותיהם למען האל ונושאים למענו עדות. השטן מהרהר בכך ואומר: "מדוע דבריי המטעים הרבים לא עובדים? עשיתי כל כך הרבה דברים כדי לדכא ולעצור את אנשיו הנבחרים של האל ולהתעלל בהם, מדוע לא הייתה להם כל השפעה? מדוע, במקום זאת, מספר המאמינים באל גדל?" ואז הוא יודע בלבו שהאל הוא באמת כול יכול, ולאחר מכן הוא מושפל לחלוטין – ומכאן האימרה: "השטן תמיד יובס בידי האל". האם זו עובדה? (כן.) אכן, דברי האל הם שיכולים להגשים הכול! השטן וכל מלכי השדים משרתים את האל. הם כלי שרת וניגוד בידי האל. האם כלי השרת והניגודים הללו קשורים אלינו? (לא.) לא, הם לא קשורים אלינו. עלינו להתמקד רק באמונה באל, אין לנו שום קשר אליהם. בין אם הם מלכים או פורעי חוק, הם באים מן השטן והם יושמדו. עלינו רק לנהות אחר האל בכל ליבנו, לבגוד לנצח בשטן וללכת רק עם האל. זהו הדבר הנכון לעשותו.

נתתי דוגמה לגבי ידע וניסיון, ולכן, כעת עליכם להבין את הדברים האלה בצורה מדויקת יותר. מה המטרה של השיתוף על הדברים האלה? מבחינה אחת, הוא נועד לאפשר לכם להשתמש בעובדות ובדוגמאות האלה כדי להבחין בצוררי משיח, וגם כדי לזהות בעצמכם את ההיבט הזה של צביונם של צוררי משיח. מבחינה אחרת, האם דיון מסוג זה לא יכול לרסן אנשים מסוימים מלנהוג בפזיזות? (כן.) בעבר, אנשים מסוימים נטו להסתמך על ניסיון ועל דרכים מיושנות בביצוע חובתם, והם נאחזו בדרכם שלהם בעשיית דברים, וכך הם הפריעו לעבודת בית האל ושיבשו אותה, וכתוצאה מכך טיפלו בהם. הם העריכו את הנוהגים והניסיון המיושנים שלהם מעל לכל דבר אחר, מבלי שהתחשבו בדברים החשובים ביותר: מה האל אמר או דרש מאנשים, או כיצד לדבוק בעקרונות-האמת. הם גם דבקו בעקשנות במנהגים המיושנים שלהם, וכבסיס לכך השתמשו בהיגיון אבסורדי: "תמיד עשינו זאת כך", "הדבר נעשה כך תמיד במקום שממנו באנו. כך עשו זאת אבותינו". מדוע הם הדגישו תמיד דברים כאלה? הדבר הוכיח שהם לא קיבלו דברים חדשים; שהם לא קיבלו את האמת. הם לא יכלו לראות לאשורם את הסרבול, הנחשלות והאווילות של הדרכים המיושנות האלה. הם לא היו מודעים לכך שישנן דרכים חדשות לעשות דברים, דרכים מתקדמות יותר, מדויקות יותר וראויות יותר. הם תמיד דבקו בדרכיהם המיושנות, הסתמכו על ניסיונם הישן, וחשבו שהם מתקדמים למדי; שהם מיישמים את האמת בפועל. האין אלה טיפוסים אבסורדיים? "הדבר תמיד נעשה כך במקום שממנו באנו", "כפי שעשיתי זאת בעבר", "תמיד עשינו זאת כך" – האם הדרכים הישנות והמיושנות האלה יכולות להחליף את עקרונות-האמת? האם עשיית דברים בדרך המיושנת פירושה שמישהו מיישם את האמת בפועל? האנשים האלה לא הבינו דבר ולא יכלו לראות דבר לאשורו. האם הם לא שמרנים זקנים שנאחזים בדרכים הישנות ומתנהגים בעקשנות? קשה מדי לאנשים כאלה לקבל את האמת! אמור לי, כיצד אתה מתייחס לדבר כלשהו, בין אם הוא חדש או ישן? כיצד אתה מתמודד איתו? מהו הבסיס שלך להתמודדות עם הדבר? אם לכולם יש ידע מוגבל בלבד על דבר מסוים, כיצד אתה מתייחס אליו בצורה נכונה העולה בקנה אחד עם העקרונות? תחילה עליך לשאול מישהו בעל מומחיות יחסית בתחום זה. כל עוד תמצא מישהו בעל ידע, יהיה לך נתיב. אם אינך יכול למצוא מישהו בעל ידע, תוכל לפתור את הבעיה באופן מלא על ידי כניסה לאינטרנט כדי לחפש עצה או מידע. ובזמן שאתה מחפש, עדיין עליך להתפלל לאל ולכבד אותו. אַפְשֵׁר לאל לפתוח דרך קדימה. כיצד אנחנו קוראים לזה? אנו קוראים לזה עקרונות היישום בפועל. חלקכם חושבים לעצמכם: "אני מקצוען בתחום הזה ובעל ניסיון עשיר. קיבלתי אפילו פרסים על עבודתי, כך שיש לי את הכלים. מכיוון שהעבודה הזו הופקדה בידי, אני האדם האחראי. יש לי את הסמכות לקבל החלטות והכול תלוי בי. כולם חייבים לבצע את הוראותיי ולציית לי. דבריהם של אחרים לא חשובים וכל מי שחולק עליי צריך לשתוק!" האם צורת חשיבה זו נכונה? היא בהחלט לא נכונה. הגישה שלך והצביון שאתה חושף הם בעייתיים. בלבך, אתה חושב שקבלת התפקיד הזה מקנה לך את הזכות להפעיל כוח. אתה רוצה להחליט ולאף אחד אחר אסור לומר את דברו. כאילו שאינך זקוק לשיתוף הפעולה של אחרים, ואינך צריך שכולם יביעו את דעותיהם; הכול מתנהל לפי מה שאתה אומר, הכול תלוי בך. איזה מין צביון זה? האין אלה גאוותנות מוגזמת וחוסר היגיון? זהו צביונו של צורר משיח. יכול להיות שאיכותך מעט יותר טובה מזו של אחרים, אולי יש לך מעט תפיסה ומעט ניסיון בעניין זה. עם זאת, יש דבר אחד שצריך להיות ברור לך: אף אחד מהדברים האלה שבהם אתה ניחן אינו האמת. אם אתה מאמין שאתה בעל איכות טובה יותר, שיש לך תפיסה מסוימת, כישרון כלשהו ושאתה ניחן בידע מסוים, ואתה מתייחס לדברים האלה כאל האמת, ומאמין שאתה-עצמך האמת, וחושב שכולם חייבים לציית לפקודותיך ולהישמע לסידורים שלך, האין זה צביונו של צורר משיח? אם באמת אתה עושה דברים בצורה כזו, הרי שאתה לא פחות מאשר צורר משיח. מה רע בכך שאתה מתייחס לכישורים שלך כאל האמת? האיכות, התפיסה, הכישרונות והידע שבהם אתה ניחן, אינם שגויים. אם כך, מה אנחנו מנתחים כאן? אנחנו מנתחים את צביונך – צביון מושחת שאתה נושא מאחורי הדברים האלה. צביון גאוותן, צביון צדקני. כאשר אתה מתייחס לכישרונות שלך כאל האמת, אתה מאמין שיש לך את האמת מכיוון שאתה ניחן בכישרונות הללו. אתה מחליף את האמת בכישרונות כאלה, ואם כך, איזה מין צביון זה? האין זה צביון של צורר משיח? צוררי משיח כולם מתייחסים למחשבות שלהם, ללמידה, לכישורים ולכישרונות שלהם-עצמם כאל האמת. הם חושבים שבכך שהם ניחנים בכישרונות האלה, הם ניחנים באמת. לכן הם דורשים מאחרים לציית להם, למלא את פקודותיהם ולציית לסמכותם. זו הנקודה שבה צוררי משיח טועים. האם אתה באמת ניחן באמת? אין לך הבנה אמיתית של האל ואין לך לב ירא-אל, קל וחומר שאינך מתמסר לאל, ואינך ניחן באמת כהוא זה, אך עדיין אתה גאוותן, יהיר וצדקן, וחושב שאתה ניחן באמת, ושאחרים צריכים לציית לך ולמלא את פקודותיך. אתה צורר משיח אותנטי.

העבודה של הפצת הבשורה כוללת פרויקטים שונים הדורשים מאנשים ללמוד מיומנויות ומקצועות שונים; עם זאת, יש אנשים שלא מבינים את כוונת האל והם סוטים מהדרך בקלות. הם לומדים רק ידע ומיומנויות מקצועיות מבלי לקבל קורטוב של אמת. איזה מין אדם זה? (אדם בעל צביון של צורר משיח שמתמקד בכישרונות.) נכון. זהו סוג האדם שאנו חושפים; לאדם מסוג זה יש צביון של צורר משיח, ובמקרים חמורים, הוא צורר משיח. אנשים כאלה רוצים לנצל את ההזדמנות הזו כדי ללמוד את הדברים האלה ואז להפוך למובחרים שבמובחרים בקרב כל מי שיודעים את המקצוע או את המיומנות האלה, להפוך למלומדים ולמיומנים ביותר בתחום זה, כדי שאחרים יסתמכו עליהם בכל דבר ויקשיבו להם, במקום ליישם בפועל את האמת בעוד הם עצמם לוקחים על עצמם תפקיד מוביל בקבוצה הזו. כאן טמונה הבעיה. איזה מין אנשים מתנהגים כך? אלה שמחפשים רק ללמוד ולהצטייד בכל סוגי הידע, הלמידה והניסיון; שמסתמכים על האיכות, הכישרונות והכישורים שלהם כדי לעשות הכול. במוקדם או במאוחר, כולם ילכו בנתיב כזה. הדבר בלתי נמנע. זהו נתיבו של פאולוס. לא משנה מהו תחום העיסוק שלך, לא די בכך שיש לך מעט יותר ידע, ניסיון או לקחים שנלמדו מאשר לאחרים, כדי להוכיח שאתה מבין את האמת או שנכנסת למציאות-האמת, ובהחלט אין זה אומר שהשגת את האמת. אם כך, מה מדגים זאת באופן מספק? השגת הבנה טובה יותר של העקרונות של ביצוע חובה כזו, וכן הבנה של אמות המידה הנדרשות על ידי בית האל לביצוע חובה זו במהלך לימוד הכישורים המקצועיים האלה. יש אנשים שהתנגדותם גוברת ככל שאתה מנסה לגרום להם ללמוד ידע מקצועי, והם חושבים שבלתי אפשרי הדבר לבצע את חובתם, והם אפילו אומרים: "אמונה באל דורשת התנתקות מעולם הכפירה, אם כך, מדוע אנחנו צריכים ללמוד את הכישורים והידע של עולם הכפירה?" הם לא רוצים ללמוד. זוהי עצלות. הם לא מחזיקים בגישה אחראית כלפי עבודתם, הם חסרי נאמנות, והם לא מוכנים להשקיע מאמץ כלשהו בעניין כזה. המטרה בלימוד ידע ומיומנויות מקצועיות היא לבצע היטב את חובתך. יש ידע רב והיגיון בריא שעדיין לא נתקלת בהם ושעליך ללמוד אותם. זו דרישת האל והתפקיד שהוא מטיל על האדם. לכן, לימוד הדברים האלה לא יהיה לשווא; הכול נועד למען ביצוע חובתך היטב. יש אנשים שחושבים שלאחר שילמדו מיומנויות כאלה, הם יוכלו להשיג דריסת רגל בבית האל. האם צורת החשיבה הזו לא מבשרת צרות? השקפה זו שגויה. האם יש מישהו שמסוגל ללכת בנתיב הזה? ככל שהסמכות גדולה יותר והיקף העבודה גדול יותר, וככל שניתנת לאדם כזה אחריות גדולה יותר, כך הוא נמצא בסכנה גדולה יותר. כיצד נוצרת סכנה זו? כמובן, משום שיש להם צביונות מושחתים וצביון של צורר משיח. כשהם עושים דברים, הם מתמקדים רק באופן ביצוע המשימה, ומבצעים אותה כלאחר יד. הם לא מחפשים את העקרונות. הם לא מבינים את כוונות האל באמצעות התהליך של ביצוע חובתם, והם גם לא מצליחים להבין יותר או לתפוס טוב יותר את עקרונות-האמת. הם לא מחפשים את העקרונות, וגם לא בוחנים או בודקים את השחיתות שהם חושפים, את ההשקפות השגויות המתעוררות בהם, או את המצבים השגויים שהם נקלעים אליהם בעת ביצוע חובתם. הם מתמקדים רק בנוהגים חיצוניים, ומקדישים תשומת לב רק להתמחות ולהצטיידות בסוגים שונים של ידע הנדרשים במסגרת חובתם. הם מאמינים שלא משנה מהו תחום העבודה של אדם, הידע מוביל הכול; שאם הם יהיו ניחנים בידע, הם יתחזקו ויבססו את עצמם בקבוצה; וכי לאלה שהם בעלי רמות ידע גבוהות ותארים אקדמיים מתקדמים יש מעמד גבוה, ולא משנה באיזה קבוצה הם. לדוגמה, בבית חולים, מנהל בית החולים הוא בדרך כלל הטוב ביותר בכל היבטי המקצוע, הוא ניחן בכישורים הטכניים הטובים ביותר, ואנשים כאלה חושבים שכך הדבר גם בבית האל. האם זו דרך נכונה להבין דברים? לא, היא לא נכונה. היא מנוגדת לאמירה: "האמת שולטת בבית האל". אנשים כאלה מאמינים שהידע שולט בבית האל, שמי שיש לו ידע וניסיון, מי שיש לו מספיק ותק ואמצעים, יתבסס בבית האל, וכולם חייבים להקשיב לו. האם נקודת המבט הזו אינה שגויה? אנשים מסוימים עשויים לחשוב ולפעול כך באופן לא מודע; הם חותרים לכך, ואולי יום אחד הם יגיעו למבוי סתום. מדוע הם עלולים להגיע למבוי סתום? האם אדם שאינו אוהב את האמת ולא חותר אל האמת, שמתעלם לחלוטין מהאמת, יכול להבין את עצמו? (לא.) ובזמן שהוא לא מבין את עצמו, הוא מצטייד בידע רב, משלם מחירים מסוימים עבור בית האל ותורם תרומות מסוימות – למה הוא הופך את הדברים האלה? הוא הופך אותם להון. ומבחינתו, מהו ההון הזה? זהו תיעוד לכך שהוא מיישם את האמת בפועל, עדות לכך שהוא נכנס למציאות-האמת ומבין את האמת. לזה הוא הופך את הדברים האלה. בלבו של כל אדם, הבנת האמת וכניסה למציאות-האמת נחשבות לדבר טוב וחיובי. כמובן, הדבר נכון גם בעיני אנשים מסוג זה. עם זאת, למרבה הצער הם חושבים בטעות שידע הוא האמת. ובכל זאת, הם עדיין מרגישים טוב לגבי הטעות הזו. זהו סימן לסכנה. איזה מין אדם יתנהג כך? כל האנשים שאין להם הבנה רוחנית יתנהגו כך, ושלא ביודעין יעלו על הנתיב השגוי. וברגע שהם יעלו עליו, לא תוכל למשוך אותם בחזרה. אם תשתף איתם על האמת, תצביע על מצבם ותחשוף אותם, הם לא יבינו, הם לא יהיו מסוגלים לקשר זאת לעצמם. זהו חוסר רציני בהבנה רוחנית. אדם כזה מתייחס באופן טבעי לידע, לניסיון וללקחים שלו כאל האמת. וכאשר הוא מתייחס לדברים האלה כאל האמת, ייווצר בסופו של דבר מצב מסוים. הדבר בלתי נמנע. נניח שהאל אומר דבר אחד ואדם מסוג זה אומר דבר אחר – נקודות המבט שלהם בוודאי יהיו שונות. אם כן, נקודת המבט של מי תיחשב כנכונה בעיניו של אדם כזה? הוא יאמין שנקודת המבט שלו היא הנכונה. אם כך, האם הוא יהיה מסוגל אז להתמסר לאל? (לא.) מה הוא יעשה? הוא ידבוק בנקודת המבט שלו ויתכחש לדברי האל. בעשותו זאת, האין הוא מתייחס לעצמו כאל התגלמות האמת? (כן.) הוא חושב שבדיוק כמו בודהיסט, הוא השיג סוף סוף הצלחה בטיפוח העצמי שלו; כשהוא מתכחש לאל, הוא גורם לאחרים להתייחס אליו כאל אלוהים ולחשוב שהוא הפך להתגלמות האמת. כמה אבסורדי הדבר! לדוגמה, נניח שאדם בקיא במיוחד בתחום ידע מסוים או בתחום עבודה מסוים. בהיותי הדיוט בתחום זה, אני שואל אותו שאלות הקשורות לתחום זה, אך כשאני שואל, הוא מתחיל להתרברב. איזה מין אדם זה? אימרו לי, האם אני טועה כשאני שואל אותו שאלות? (לא.) אם כך, מדוע אני שואל אותו? מכיוון שיש עניינים הקשורים לעבודה ולמקצועות, ומכיוון שאינני מבין אותם, עליי לשאול מישהו אחר. יתר על כן, אני יודע שיש לו ניסיון ושהוא מבין את העניינים האלה. ראוי לחלוטין שאשאל אותו שאלות. האם כוונתי וגישתי נכונות? (כן.) לא אמור להיות שום דבר רע בכך, נכון? אם כן, מהי הדרך הנכונה שבה אותו אדם צריך להתייחס לעניין זה? עליו לומר לי את כל מה שהוא מבין. ואז, כיצד עליו לחשוב על העניין? מהי הדרך הנכונה לחשוב על כך? מהי הדרך השגויה? כיצד היה חושב על כך אדם רגיל ורציונלי? איך אדם בעל צביון של צורר משיח היה חושב על כך? יש אנשים ששומעים שאני לא מבין, ואומרים: "הא, אתה לא מבין! אינך יודע כמה קשה היה לנו לעשות את זאת! אינך יודע ואינך מבין זאת!" בעודם מדברים, הם מתחילים להתרברב. ומה משמעות ההתרברבות הזו? שיש בעיה. האנשים האלה כל כך מעודנים ואדוקים בדרך כלל, אך מדוע הם מתחילים פתאום להתרברב? (הם מחשיבים את עצמם לאמת מכיוון שהם מבינים מעט ידע ויש להם מעט ניסיון.) זה נכון. בעבר, כשאחרים שאלו אותם שאלה, הם לא חשבו שזה עניין גדול. אבל כשאני שואל אותם שאלה הם חושבים: "האם אתה לא האמת? האם אינך אמור להבין הכול? איך יכולת לא להבין עניין כזה? אם אינך מבין זאת, אזי אני נעלה עליך". הם רוצים להתרברב מעט. האין זה מה שהם חושבים? (כן.) הם לא חשים שזהו כבוד עבורם, ובמקום זאת מתפרץ מהם סוג של צביון שטני. לפתע פתאום הם מרגישים שאחרי הכול, יש בידיהם עוצמה רבה כל כך בין הארץ לשמים! האין זו תפיסה מוטעית? האם הם לא טיפשים? (כן.) גם אני חושב כך. רק אדם טיפש יחשוב כך. האין זה פשוט שיש להם מעט הבנה בתחום הזה? יש הרבה דברים שאנשים לא יודעים; עליהם להיות בעלי מעט מודעות עצמית. יש אנשים שמבינים בבדים ויכולים לדעת פחות או יותר מהו סוג החומר רק על ידי נגיעה בו. אם תחמיא להם ותאמר: "נראה שאתה מכיר בדים", הם יענו: "זה נכון. אתם לא הייתם יודעים זאת מכיוון שלא למדתם על כך. אני למדתי על כך, אני מומחה בזה יותר מכם. אינני מזלזל בך, אתה רק צריך ללמוד יותר". האין זה דוחה למדי? ויש גם אנשים בעלי ידע בתחום הבישול, אשר הם מתרברבים לגבי מספר המנות שהם יכולים להכין וכמה ארוחות הם יכולים לבשל. יש אנשים שעבדו במשך זמן מה כעובדי בריאות בכפרים. כשאחיהם או אחותם חולים במחלה קלה ומבקשים מהם לעשות להם עיסוי או דיקור או לטפל בהם באמצעות כוסות רוח, ושואלים אם הדבר יכול לרפא אותם, הם עונים: "האם אתם חושבים שאפשר לטפל בזה בקלות כזו? אינכם מבינים. כל העוסקים במקצוע הרפואה יודעים שגוף האדם מורכבבריאת האדם על ידי האל כרוכה בתעלומות. לכן, יעילות הדיקור או כוסות הרוח תלויה בנסיבות." במציאות, גם הם יודעים מעט מאוד. הם לא מסוגלים להסביר בבירור מצב רפואי כלשהו או לטפל במחלות רבות. עם זאת, כדי להציל את כבודם, הם עדיין מתנשאים, מעמידים פנים ומתנהגים כמומחים. הביטויים של סוגי האנשים השונים האלה מראים שלכל בני האדם המושחתים יש צביון של השטן ושל צורר משיח. ובכל זאת, ישנם מקרים חמורים עוד יותר, שבהם אנשים מסווים את עצמם ומעמידים פנים עד הרגע האחרון. לא משנה אם אחרים משבחים אותם, עמוק בתוכם הם מטפחים מחשבה אפלה. מהי המחשבה הזו? "לעולם לא אאפשר לאיש להכיר את זהותי האמיתית ואת יכולותיי האמיתיות". למשל, אם הם רק עובדי בריאות כפריים, הם תמיד מנסים לגרום לאחרים לחשוב שהם רופאים בעלי שם, ואף פעם לא רוצים שאיש יידע שהם עובדי בריאות בכפרים, או אם הם באמת מסוגלים לטפל במחלות או לא. הם מפחדים שאנשים אחרים ידעו את האמת אודות מצבם. ועד כמה הם מסווים את עצמם? עד כדי כך שכל מי שבא איתם במגע חושב שהם לעולם לא טועים ושהם נטולי חסרונות כלשהם; שהם בקיאים בכל מה שלמדו ויכולים למלא את כל צורכיהם של אחרים. אם אחרים ישאלו אותם אם הם יודעים לבשל או לא, הם יאמרו שהם יודעים. כשהם נשאלים אם הם יכולים להכין סעודת מנצ'ו-האן, הם אמנם חושבים לעצמם: "אני לא יכול להכין את הסעודה", אבל כשישאלו אותם שוב הם יענו: "כן!". אך כאשר הם יתבקשו להכין את הסעודה הם ימצאו תירוץ ויסרבו. האין זו מרמה? הם מעמידים פנים שהם יודעים הכול, שהם מסוגלים לעשות הכול, שהם מסוגלים לכל דבר – האין הם טיפשים? אבל מהו הדבר היחיד המשותף לצוררי משיח, ולא משנה אם הם טיפשים, או שיש להם מעט איכות, יכולות או כישרונות מסוימים? הרצון שלהם להעמיד פנים שהם מבינים הכול, להעמיד פנים שהם האמת. הם אמנם לא טוענים באופן ישיר שהם האמת, אבל הם רוצים להעמיד פנים שהם המציאות של כל הדברים החיוביים, שהם יכולים לעשות הכול. אם כן, האם לא משתמע מכך שהם התגלמות האמת? הם מאמינים שהם התגלמות האמת, שכל דבריהם נכונים, שזו האמת.

יש אנשים שהעליון מקצה להם משימה מיוחדת. כשנודע להם על כך, הם חושבים לעצמם: "משימה זו הופקדה בידי על ידי העליון, לכן כוחי גדל. עכשיו תהיה לי הזדמנות להפגין את כישרונותיי ואת כוחי. אני אגרום לאלה שמתחתי לראות כמה אני מרשים." כאשר הם מקיימים אינטראקציה עם האחים והאחיות, הם פוקדים עליהם ואומרים: "לכו ועשו את זה!" כששואלים אותם איך לעשות זאת, הם אומרים: "האם אתה מתכוון לעשות זאת או לא? אם לא, אני אטפל בך! זוהי הוראה מהעליון. האם אתה יכול להרשות לעצמך לפגוע בו על ידי כך שתעכב את העניין? כאשר העליון מבקש דין וחשבון, מי יכול להרשות לעצמו לשאת באחריות זו?" האחים והאחיות משיבים: "אנחנו פשוט רוצים להבין את העניין ולחפש עקרונות כדי לבצע זאת, במקום לעשות זאת באופן אקראי וליישם כל גישה שנמצא לנכון. הכול חייב להיעשות על פי עקרונות. לא משנה מה העניין, או עד כמה הוא דחוף או חשוב; לא משנה מי מפקיד אותו, דבקות בעקרונות היא אמת בלתי ניתנת לשינוי. זו חובתנו ועלינו להיות אחראים. האל דורש מאיתנו לחפש עקרונות. אנו מחפשים ומבקשים הבהרות בגישה אחראית. אין בזה שום פסול. אתה צריך להבהיר לנו את העניין הזה". אבל הם עונים: "מה יש לומר בעניין הזה? האם מה שהעליון אמר יכול להיות שגוי? מהרו וסיימו זאת!" על כך מגיבים האחים והאחיות: "מכיוון שכך אמר העליון, ברור שנעשה זאת בזריזות. אך האם תוכל לומר לנו בבירור כיצד הדבר צריך להיעשות? האם יש כללים או הוראות ספציפיות?" הם אומרים: "עשו מה שאתם רואים לנכון. הוראות העליון לא היו עד כדי כך מפורטות. הבינו זאת בעצמכם!" איזה מין אדם זה? בואו נשכח לרגע את המניע או הסיבה השורשית לכך; במקום זאת, הבה נבחן תחילה את צביונם. האם גישתם טובה? (לא.) מה הביא אותם לנקוט בגישה הזו? האם זו גישה רגילה? (לא, היא לא רגילה.) היא לא רגילה. האם זו בעיה במצבם הנפשי או בצביונם? (בעיה בצביונם.) נכון, הצביון שלהם בעייתי. יש ביטוי שנקרא "להמתין לשעת כושר". המשמעות היא שבעבר, מעולם לא הייתה להם ההזדמנות הנכונה להתבסס על כוחם; אך כעת, כשהזדמנות כזו נקרתה בפניהם, הם ינצלו אותה וישתמשו בה כתואנה לפעולה. איזה מין צביון זה? לא משנה איזו חובה אתה מקבל מהעליון, עקרונות פעולותיך אינם יכולים להשתנות. כאשר העליון מפקיד בידיך עבודה או משימה, זה אינו אלא תפקיד שהופקד בידיך. זו גם חובתך לבצע אותו. עם זאת, לאחר שקיבלת מהעליון תפקיד וקיבלת על עצמך את העבודה, האם תוכל אז לטעון שאתה שגריר מוסמך ומומחה לאמת? האם יש לך כעת את הסמכות לצוות על אחרים ולעשות כרצונך? האם מותר לך פשוט ללכת בעקבות הנטיות שלך, לפעול כרצונך על פי העדפותיך ובדרך שלך-עצמך? האם יש הבדל בין המצב שבו העליון מפקיד באופן ישיר בידיך לעשות דבר-מה, לבין ביצוע חובתך כפי שהיית מבצע אותה כרגיל? אין הבדל; בשני המקרים זו חובתך. מכיוון שבשני המקרים זו חובתך, האם העקרונות לעשיית דברים השתנו? לא, הם לא השתנו. לכן, לא משנה מהיכן אתה מקבל את חובתך, מהות חובתך וטבעה זהים. למה אני מתכוון בכך? פירוש הדבר שעליך לפעול על פי עקרונות, ולא משנה מהי החובה שאתה מבצע. אינך יכול לעשות זאת בכל דרך שתרצה, ואין זה אומר שכל מה שתעשה יהיה נכון ומוצדק, רק משום שהעליון הפקיד בידיך באופן ישיר לעשות דבר-מה. גם אם יש לך יכולות מסוימות, האם אתה יכול לסטות מהנתיב של חיפוש עקרונות-האמת? אתה עדיין אדם מושחת. לא הפכת לאל; אינך שייך לקבוצה מיוחדת. אתה עדיין אתה, ותמיד תהיה אדם. בכתבי הקודש יש אנשים רבים שהאל קרא להם באופן אישי: משה, נוח, אברהם, איוב ורבים אחרים. יש גם אנשים רבים שדיברו עם האל. עם זאת, אף אחד מהאנשים הללו לא האמין שהוא דמות מיוחדת או שהוא חבר בקבוצה מיוחדת. מבין האנשים האלה, חלקם ראו באופן אישי את האל מופיע בלהבות אש, אחרים שמעו במו אוזניהם את אמירתו של האל, חלקם שמעו שליחים המוסרים את דברי האל, והיו גם כאלה שקיבלו באופן אישי את ניסיונות האל. והאם היה ביניהם מישהו שהאל ראה בו אדם שונה מאנשים מן השורה? (לא.) לא. האל לא רואה זאת כך. אך אם אתה מבין זאת באופן זה, ותמיד רואה את עצמך כדמות מיוחדת, איזה סוג של צביון יש לך? (צביון של צורר משיח.) זהו אכן צביון של צורר משיח, וזה מפחיד! אפילו אם האל יניח את ידיו על ראשך ויעניק לך את הכוח לחולל ניסים המגובים בכוח אלוהי, או יטיל עליך להשלים משימות מסוימות, תמיד תישאר בן אנוש; לא תוכל להפוך להתגלמות האמת. מה זה אומר? זה אומר שלעולם לא תהיה רשאי להשתמש בשם האל כדי להתנגד לאמת ולפעול כרצונך, זו התנהגותו של הארכי-מלאך. לעתים, האל משתמש בשיטות מיוחדות או בערוצים מיוחדים כדי להפקיד בידי אנשים מסוימים עשייה של דברים מיוחדים, ביצוע של עבודה מיוחדת או העברת מידע על מאורעות או משימות מיוחדות. הסיבה לכך היא שהאל מאמין שהאנשים האלה מסוגלים לקחת על עצמם עבודה כזו, שהם יכולים להשלים את העבודה שהאל הפקיד בידיהם, שהם ראויים לאמון האל – ותו לא. אפילו אם האל עצמו הטיל עליהם תפקיד באופן אישי, ואם הם שמעו את האמירות מפי האל או דיברו עם האל, הם לא יהפכו לדבר שונה מאדם מן השורה; הם גם לא ירוממו מהיותם יצירי בריאה רגילים ליצירי בריאה ייחודיים או נעלים יותר. הדבר לא יקרה לעולם. לפיכך, בקרב האנושות, בבית האל, גם אם דברים מיוחדים כגון כישרונותיו, זהותו, מעמדו, ניסיונו או לקחיו של אדם הם מיוחדים, לא ניתן להפוך אותם להתגלמות האמת. אם אדם מעמיד פנים באופן מופקר שהוא כזה, אזי הוא צורר משיח ללא ספק. למרות שאנשים מסוימים חושפים מדי פעם צביון כזה, הם עדיין יכולים לקבל את האמת ולהכות על חטא. לאנשים כאלה יש צביון של צורר משיח, והם הולכים בנתיב של צורר משיח; עדיין יש להם תקווה להיוושע. עם זאת, אם אדם מתחזה באופן עקבי להתגלמות האמת, ממשיך להאמין שהוא צודק ומסרב להכות על חטא, הרי שהוא צורר משיח אמיתי. כל אלה שהם צוררי משיח, לא יקבלו שמץ מהאמת. אפילו אם הם נחשפים ומסולקים, הם עדיין לא יכולים להכיר את עצמם; הם גם לא יכולים לחוש חרטה אמיתית. יש מנהיגים ועובדים בעלי צביון של צורר משיח בלבד. העקרונות שלפיהם הם פועלים והנתיבים שהם בוחרים זהים לאלה של צורר משיח. גם הם חסרי רציונליות ואינם מבינים את האמת, אינם מודעים לטבע מעשיהם ולהשלכותיהם, והם פועלים בפזיזות. עם זאת, מה שמייחד אותם הוא שחלקם עדיין יכולים לקבל חלק מדבריי. דבריי עדיין יכולים לדרבן אותם ולשמש להם אזהרה. למרות שיש להם צביון של צורר משיח, הם עדיין יכולים לקבל חלק מהאמת; הם יכולים לקבל גיזום מסוים, הם יכולים לחוש חרטה אמיתית ובמידה מסוימת להכות על חטא. הדבר מבדיל אותם מצוררי משיח. אלה אנשים שיש להם רק צביון של צורר משיח. יש מכנה משותף בין מהות טבעו של צורר משיח לבין היות אדם בעל צביון של צורר משיח. הם זהים ביסודם, כאשר המאפיין המשותף בין צורר משיח ואדם בעל צביון של צורר משיח הוא, שלשניהם יש צביון של צורר משיח. עם זאת, חלק מהאנשים האלה יכולים לקבל את האמת ולהביע חרטה אמיתית. אנשים כאלה אינם צוררי משיח, אלא אנשים בעלי צביון של צורר משיח. זהו ההבדל בין צורר משיח לבין אלה שהם בעלי צביון של צורר משיח. כל מי שלא יכול לקבל ולו שמץ של אמת ואין בו חרטה אמיתית, הוא צורר משיח אמיתי. כל מי שיכול לקבל את האמת ויש לו חרטה אמיתית, הוא אדם בעל צביון של צורר משיח והוא יכול להיוושע. עליכם להיות מסוגלים להבחין בבירור בין שני סוגי האנשים האלה ולא לאפיין באופן עיוור. איזה סוג אתם? יש אנשים שעשויים לומר: "מדוע אני מרגיש כאילו אני בדיוק כמו צורר משיח? לא נראה שיש הבדל כלשהו". התחושה הזו מדויקת, אין הבדל ברור. אם אתה יכול לקבל את האמת ולהפגין חרטה אמיתית, הרי שזהו ההבדל היחיד; זהו גם הבדל במונחים של אנושיות. כלומר, צורר משיח הוא אדם רע. לעומת זאת, אדם בעל צביון של צורר משיח אינו אדם רע; רק שיש לו צביון מושחת. זהו ההבדל היחיד. אין הבדל בצביונותיהם המושחתים, כולם זהים בהקשר זה, זהו מכנה משותף לכולם. המצבים השונים של האנושות המושחתת שנחשפים על ידי דברי האל, מדויקים לחלוטין ואינם סוטים מהמציאות כהוא זה. כשאנשיו הנבחרים של האל קוראים את דברי האל, כולם מרגישים אותו הדבר; כולם חולקים את אותה הבנה, והם נבדלים זה מזה רק בעומק חוויותיהם. כולם מכירים בגאוותנות ובחוסר ההיגיון שלהם-עצמם. כולם מסוגלים להבין שיש להם יותר מדי צביונות מושחתים, שהשחתת השטן את האנושות עמוקה מדי, ושלא קל לאל להושיע את האנושות. למרות שכל כך הרבה נאמר, יש עדיין מה לומר. כולם מכירים בכך שהאנושות עלובה ומעוררת רחמים, עיוורת ונבערת. כולם מודעים לכך שהשטן הוא זה שהשחית את האנושות באופן עמוק מדי, וששורש השחיתות והרשעות של האנושות טמון בהשחתת השטן ובשליטתו באנושות. לאחר שהשטן השחית את האנושות, היא הוכתמה ברעל השטן, ובכך פיתחה את צביונו של השטן ואיבדה את הרציונליות, המצפון וההיגיון של בני אדם רגילים. לאנשים לא הייתה היכולת להבחין בין טוב לרע. אם האל לא היה קובע חוקים עבור האנושות, אנשים לא היו יודעים אם נכון או לא נכון להכות או להרוג אדם; או לגנוב או להיות מופקרים. הם היו מאמינים שמעשיהם מוצדקים ושעליהם לפעול בצורה כזו. עם זאת, לאחר שהאל פרסם חוקים ודיברות, אנשים נעשו מודעים לכך שעשיית הדברים האלה היא חטא; הרציונליות שלהם הפכה למעט יותר רגילה. כמובן, זו הייתה רק הרמה השטחית ביותר של רציונליות, שבאופן טבעי תהפוך לעמוקה יותר כאשר הם יבינו את האמת. אם אנשים יהיו מסוגלים להבין עוד אמיתות שונות, להכיר את עצמם, למצוא את מקומם הראוי ולמדוד במדויק את היקף איכותם-שלהם, תפיסתם ויכולתם להבין את האמת, ואם הם גם יהיו מסוגלים להשתמש באמת כאמת מידה ולהסתמך על דברי האל כדי להבין דברים כגון אילו מהגישות השונות שבהן מחזיקים אנשים מושחתים כלפי האל הן חיוביות ואילו לא, אילו מהן הן תפיסות ודמיונות, ואילו תואמות את האמת, אזי הרציונליות שלהם תהפוך לרגילה עוד יותר. לכן, רק האמת יכולה להעניק לאנשים חיים חדשים. עם זאת, אם תצייד את עצמך בידע, תדגיש נוהגים מסוימים ותמיד תתרברב, תמיד תציג את עצמך לראווה ותמיד תתהדר באותו קמצוץ של ידע והשכלה מעורפלים וחסרי החשיבות, ולא תחתור אל האמת, האם תהיה מסוגל לזכות בחיים החדשים האלה? לא, זו תהיה אשליה. לא רק שלא תשיג זאת, אתה תאבד את ההזדמנות לישועה, והדבר מסוכן מאוד!

כל אחד מכם הקשיב לדרשות רבות על האמת, וכעת יש לכם פחות או יותר הבחנה מסוימת לגבי סוגים שונים של אנשים. למרות שאתם יכולים להבחין באנשים רעים ומרושעים, עדיין אינכם יכולים להבחין במנהיגי שקר ובצוררי משיח. כעת, בית האל מטהר מהכנסייה בהדרגה את כל אלה שלא מקבלים ולו שמץ מהאמת, שעדיין מתנהגים בפזיזות ומפריעים לעבודת בית האל ומשבשים אותה. הדבר מראה שעבודת האל הגיעה לשלב הזה, ואנשיו הנבחרים של האל מתחילים להתעורר. בעבר, כשבאתי במגע עם אנשים מסוימים, תמיד הרגשתי שיש מעין "ריח" שנובע מהם. איזה סוג של ריח? זה היה בדיוק כמו ריח של בהמות טרף וחיות אכזריות שסומרות את שיער פרוותן ומייללות עוד לפני שמישהו בכלל מתקרב אליהן. גם בני אדם מפגינים התנהגויות מסוימות הדומות להתנהגויות של בעלי חיים. כיצד נוצרות התנהגויות אלה? הן נובעות מהצביונות השטניים המושחתים שיש לאנשים. למה אני מתכוון כשאני אומר "ריח"? אני מתכוון לכך שכאשר אתה מביט בעיניהם, אינך רואה כנות; במקום זאת, אתה נתקל במבט ריק ותועה. הם מרגישים שהם לא מסוגלים לאמוד אותך ולכן כשהם מביטים בך, עיניהם נודדות. אתה לא יכול לזהות כנות כלשהי גם במילים שהם אומרים, משום שעמוק בתוכם, אין בהם כל כנות. למה אני מתכוון כשאני אומר שאין להם כל כנות? אני מתכוון שלא משנה עם מי הם מקיימים אינטראקציה, עמוק בתוכם יש מחסום הגנתי. אתה יכול לקלוט את מחסום ההגנה הזה על פי המבט בעיניהם, טון הקול שלהם ואופן הדיבור שלהם. זהו סוג הריח שיש להם; הוא נותן לאדם את התחושה שלמרות שהם שמעו דרשות רבות, הם עדיין לא מבינים את האמת ולא עלו על נתיב הישועה. אתה לא תזכה לקבל מהם גישה כנה, ולא משנה באיזה אופן תשתף איתם על האמת או תחשוף את צביונה המושחת של האנושות, ולא משנה עד כמה תתייחס אליהם בכנות, תדאג להם, תרעה אותם או תעזור להם. אם כך, מה טמון בתוכם? זהירות, ספק – אלה הם הנפוצים ביותר; יתר על כן, יש גם סוג של הגנה עצמית ורצון להיות מוערכים תמיד. לכן, המילים שלהם, המבט בעיניהם, הבעות הפנים שלהם, כולם חושפים משהו לא טבעי למדי. כלומר, מה שאתה קולט מעיניהם ומההבעות שלהם, שונה ממה שהם חושבים עמוק בתוכם. בקיצור, לא משנה אם אדם הוא תמים או זהיר, או שיש לו קשיים בתוכו, אם לא תוכל לראות את הכנות שלו, האם הדבר לא יהיה בעייתי? (כן.) אכן, זו בעיה. אם כך, כיצד נוכל לדעת? אנו יכולים לדעת זאת מתוך התנהגותם או מהאופן שבו הם מדברים. הם לא אומרים את מה שהם חושבים; במקום זאת, הם בוחרים מילים שלדעתם הן ראויות ומשתפים איתך על דברים שהם כבר שקלו. זוהי טקטיקה של הגנה עצמית של כופרים. בכל פעם שקורה להם דבר-מה, קודם כל הם סומרים כמו קיפוד ומגינים על עצמם. האמת שלהם, היכולות והכישרונות שלהם, הטעויות שהם עשו, הבלבול שלהם – אפילו המרמה והצביעות שלהם – הכול טמון עמוק בתוכם, מוסתר מעיני העולם החיצון, מוסתר אפילו ממני. הם משקיעים מאמץ רב כדי לכסות ולארוז את עצמם, וגם כדי להגן על עצמם. מאין מגיעים הדברים האלה? האנושות רכשה את הדברים האלה לאחר שהשטן השחית אותה. בראשית, לאחר שהאל ברא את אדם וחווה, הוא הוביל אותם לחיות בגן עדן; הוא אמר להם מאילו עצים הם יכולים לאכול פירות ומאילו לא. הם היו עירומים ולא התביישו בפני האל. ומה הם חשבו על כך? הם חשבו שכך האל ברא אותם, שיש להם את כל מה שהאל נתן להם, ושהם לא צריכים להסתתר מהאל – הם מעולם לא חשבו להסתתר מפניו. לפיכך, ליבם היה תמיד פתוח, ולא משנה כיצד הם הופיעו בפני האל. אפשר היה לראות בעיניהם כנות; עמוק בלבם, לא היו להם הגנות או חומות מגן מפני האל. הם לא היו צריכים להגן על עצמם מפני האל מכיוון שהם ידעו עמוק בלבם שהאל לא מהווה איום עליהם; הם היו בטוחים לחלוטין. האל רק יגן עליהם, יאהב אותם ויוקיר אותם. האל לא יפגע בהם לעולם. עמוק בתוכם, זו הייתה המחשבה הבסיסית והמבוססת ביותר שלהם. אך מתי הדבר התחיל להשתנות? (כאשר הם אכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע.) האכילה מפרי עץ הדעת היא למעשה סמלית. משמעה, שמרגע שהשטן פיתה לראשונה את חוה, הוא המשיך לפתות אותם אט אט, והם ביצעו חטאים, עשו מעשים פסולים והלכו בנתיב השגוי. ואז, רעל השטן נכנס לתוכם. זמן קצר לאחר מכן, לפני בואו של האל, הם הסתתרו מהאל לעתים קרובות, ולא רצו שהוא ימצא אותם. מדוע הם עשו זאת? הם הרגישו מרוחקים מהאל. ואיך נוצר המרחק הזה? הוא נוצר משום שבתוכם היה דבר-מה אחר. השטן נתן להם מחשבות והשקפות מסוימות; הוא נתן להם סוג של חיים, וגרם להם לפקפק באל ולהיזהר מפניו. ואז הם התחילו מיד לתהות אם האל ילגלג עליהם כשיראה שהם עירומים. מאין צץ הרעיון הזה? (מהשטן.) מדוע הם לא חשבו כך לפני שהשטן פיתה אותם? באותה עת, האל העניק להם חיים קמאיים ביותר; הם לא פחדו שהאל ילגלג עליהם, ולא היו להם מחשבות כאלה. אך לאחר שהשטן פיתה אותם, הכול החל להשתנות. ראשית, הם חשבו: "אנחנו לא לובשים כלום. האם האל לא ילגלג עלינו? האם זה אומר שאין לנו בושה?" בראשם התעוררה סדרה של שאלות. וברגע שהמחשבות הללו עלו, הם לא יכלו שלא להסתתר מהאל. הם בוודאי חשבו לעצמם: "מתי האל יבוא? אם האל אכן יבוא, מה עלי לעשות? אני צריך להתחבא מהר!" הם הרגישו צורך להסתתר תמיד. האם זהו צביון מושחת? (כן.) פיתוי השטן הוא שורש הצביון המושחת הזה. כשהם נשמרו מפני האל והסתתרו מפניו, האם בלבם הם עדיין בטחו באל? האם הם עדיין הסתמכו עליו? (לא.) אם כך, מה נשאר? (זהירות.) הדברים היחידים שנותרו היו זהירות וחשדנות, כמו גם ריחוק, פחד וספק – כל אלה הגיעו. הם אפילו חשבו: "האם האל יפגע בנו? אנחנו עירומים ואין לנו במה להגן על עצמנו. האם האל יכול להכות אותנו? האם הוא יכול להרוג אותנו?" הם מעולם לא העלו בדעתם שהאל העניק להם את חייהם ושהוא בוודאי לא יהרוג אותם בקלות כזו. דעתם הייתה מעורפלת, הם נעשו מבולבלים. השחתת האנושות על ידי השטן נמשכת עד ימינו. ניתן לראות בעיניהם של אנשים את גישתה של האנושות כלפי האל, והיא מעולם לא השתנתה. הכנות נעלמה; האמונה האמיתית, האמון וההסתמכות על האל נעלמו. היכן טמון שורש הדבר? (בהשחתה של השטן.) זה נכון, הדבר טמון בהשחתה של השטן. השטן הזיק לאנושות בצורה איומה! אנשים עשויים לחשוב שהתקופה שקדמה להשחתת האנושות על ידי השטן הייתה טובה למדי, אבל במציאות, בהשוואה לתקופה שלאחר הישועה, הבנת האמת והכרת האל, הדברים באותה תקופה עדיין לא היו טובים כפי שהם לאחר הישועה. אם הייתם יכולים לבחור, באיזה מהתרחישים הללו הייתם בוחרים? (בתקופה שלאחר הישועה.) למעשה, לא ראוי שאנשים יבחרו באף אחד מהתרחישים; בני אדם לא יכולים לבחור. הדבר נקבע על ידי האל, זהו גורלה של האנושות. למרות שאנשים בטחו באל והסתמכו עליו לפני שהשטן השחית אותם, האנושות בתחילתה לא הבינה את האמת ולא ידעה מיהו האל. כיום, לאנשים יש לפחות מושג על כך; הם יודעים שהאנושות באה מהאל, שאנשים הם יצירי בריאה ושהאל הוא הבורא שלהם. הם יודעים שהאל שולט בכול. אך באותה תקופה, אנשים לא הבינו את הדברים האלה. הם היו פשוטים למדי, כלומר, הם לא פחדו שהאל יראה אותם או ילגלג עליהם, והם נהגו לפנות לאל בכל דבר. האמונות שלהם היו עד כדי כך פשוטות. ובכל זאת, האם הם ידעו מיהו האל? לא. לפיכך, לכל העבודה שהאל עשה יש ערך עמוק ומשמעות רבה עבור האנושות. כל עבודתו טובה. כשאנו מדברים על ההיסטוריה של מרד האנושות באל, האם הדבר מעציב אתכם מאוד? הקשר האינטימי שהתקיים בין האנושות לאל הפך לריחוק כה גדול. האל מגן על האנושות ואוהב אותה בכנות, אך בני אדם מפקפקים באל. הם מסתתרים מפני האל ומתרחקים ממנו, ואפילו רואים באל אויב. אכן, מצער מאוד לומר זאת. אך אנו יכולים להפנות את השנאה שלנו רק כלפי השטן; השטן הוא זה שהשחית את האנושות בצורה כה נוראית. למרות שהשטן השחית את האנושות במידה כזו, לאל יש דרך להושיע את האנושות. לא משנה עד כמה השטן יפריע, הוא לא ישפיע על עבודת האל להושעת האנושות. אלה הם כול יכולתו של האל, סמכותו של האל.

לאחר שצוררי משיח רוכשים מעט ניסיון וידע, ולומדים כמה לקחים, הם מתחזים להתגלמות האמת. שיתפנו מספיק על נושא זה, פחות או יותר. איזה מידע השגתם מהנושא? אילו אמיתות אתם מבינים? (אל לנו להעריך ידע.) זהו היבט אחד. האם יש היבטים נוספים? (האנושות לעולם אינה האמת, ואל לה להתחזות לאל.) התחזות לאמת אינה דבר חיובי כשלעצמו. אדם לא יכול להתחזות לאמת; זוהי מהותו של האל. האל מספק לך מעט אמת – ואם תזכה במעט מהאמת, זה כבר מספיק טוב. עם זאת, יש אנשים שרוצים להפוך להתגלמות האמת. הדבר בלתי אפשרי. אלה טענות חסרות בסיס לחלוטין. יתרה מזאת, אם אנשים רוצים להיוושע באמצעות אמונתם באל, עליהם ללמוד להתנהל באופן פשוט ולא לחתור לשלמות. למרות שהמילה "שלמות" עשויה להתקיים, הרעיון שבני אדם ברואים יהפכו למושלמים הוא בלתי אפשרי. שלמות יכולה להימצא רק באל. מי מבין בני האדם המלאים בשחיתות הוא מושלם? כל מה שהאל בורא הוא ללא רבב. את זה אנו מכנים "שלמות". ראו את הדגים בים, את הציפורים שבשמיים, את העופות ואת החיות המשוטטות על פני האדמה – כולם מושלמים. האם תוכל למצוא כאלה שאינם טובים? יש גם את השרשרת הביולוגית שנוצרת על ידי כל היצורים החיים – כמה היא מושלמת! בני אדם מושחתים יכולים לגרום רק להשמדה, ולהפוך אותה לבלתי מושלמת, פגומה ולקויה. כמה אנוכי ומתועב! כל מה שהאל בורא הוא טוב. עלים על עצים מופיעים בכל הצורות; בעלי חיים גדולים וקטנים מופיעים במגוון מבני גוף, ולכל אחד תפקיד משלו. האל מגלה התחשבות רבה כלפי האנושות; עם זאת, האנושות שהושחתה על ידי השטן, נכשלה בטיפול בכל הדברים. במקום זאת, האנושות הרסה דברים וכילתה את כוונתו הקפדנית של האל. בני אדם לא הוקירו את כל זאת; במקום זאת, הם הרסו זאת בנחרצות, בזבזו והרסו את כל המשאבים באופן קיצוני. ומה התוצאה של הדבר? מהי התוצאה הסופית? הם קוצרים את מה שהם זורעים! הסביבה מושמדת, שרשרת המזון משובשת, האוויר והמים מזוהמים. לא נשאר מזון טבעי; אין אפילו מים נקיים לשתייה. לפיכך, מושג ה"שלמות" לא קיים בקרב בני אדם שהשטן השחית. כל אדם שטוען שהוא מושלם או מחפש שלמות, תחת הדגל של חתירה אל האמת, משמיע טענה לא סבירה – זהו שקר מטעה ומוליך שולל. ובכל זאת, בני אדם מושחתים כאלה רוצים להתחזות להתגלמות האמת! הם עשו כל כך הרבה דברים רעים ובכל זאת חושבים שהם יכולים להתחזות להתגלמות האמת! האין זה אומר שטבעם השטני אינו משתנה? (כן.) אין להם אמת כלל, ובכל זאת הם רוצים להתחזות להתגלמות האמת, עד כמה חסרי בושה הם אותם בני מינו של השטן!

20 בנובמבר 2019