פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ג')

2. האינטרסים של צוררי משיח

ב. המוניטין והמעמד שלהם עצמם

בפעם הקודמת שיתפנו על הפריט התשיעי הנוגע לביטויים השונים של צוררי משיח. הבה נערוך חזרה קצרה על הדברים. לצורך הניתוח שלנו, לכמה תת סעיפים חילקנו את האינטרסים של צוררי משיח? (לשלושה תת סעיפים. הראשון היה הביטחון האישי של צוררי משיח, השני המוניטין והמעמד שלהם עצמם, והשלישי היה ההטבות.) האינטרסים שנוגעים לצוררי משיח כרוכים בשלושת תת הסעיפים האלה: הביטחון האישי שלהם, המעמד וההטבות האישיות שלהם – נכון? (נכון.) תת הסעיף הראשון, הביטחון האישי שלהם, קל יחסית להבנה. הוא נוגע לסביבות המסוכנות שהם נתקלים בהן, והוא מתייחס בקצרה לאינטרסים הישירים של צוררי משיח: הביטחון האישי שלהם. עקרונית סיימנו לשתף על תת הסעיף הזה. תת הסעיף השני הוא המוניטין והמעמד שלהם עצמם. בפעם האחרונה שיתפנו על כמה מן הביטויים שלהם, אבל במונחים די כלליים. אני מעריך שלכולכם יש רק הבנה וידע קונספטואליים לגבי תת הסעיף הזה. אם לא אתן לכם כמה דוגמאות ואספק לכם ניתוח מפורט מוחשי, ייתכן שתהיה בידכם רק מעט הבנה דוקטרינרית ומילולית של הפן הזה של מהותם ובביטוייהם של צוררי משיח, וייתכן שלא תהיו מסוגלים לזהות אף אחד מן הגילויים והביטויים האמיתיים והספציפיים האלה. מנקודת המבט שלכם, כשמדובר בשיתוף על הנושאים האלה, מוטב להיות כמה שיותר ספציפיים, נכון? (נכון.) אתם אוהבים לשמוע חומר מוכן; אתם לא אוהבים להבין דברים לבד. אחרי שאתם מקשיבים לדרשות האלה, האם אתם מכינים קצת שיעורי בית? אם אני משתף באופן מפורט מדי, האם תרגישו שאני יותר מדי דקדקן ומייגע? ייתכן שתגידו: "אתה ממש מזלזל במנת המשכל שלנו; האם באמת האיכות שלנו כל כך נמוכה? מספיק שתיתן רק דוגמה או שתיים. חוץ מזה, כשמדובר בניתוח המהות של צוררי משיח, כבר שיתפנו לא מעט על דברים שקשורים בחיבה שלהם למעמד ולכוח. למה השיתוף שלנו על האינטרסים של צוררי משיח מתייחס גם הוא לנושא הזה? האם זה לא יותר מדי חזרתי ודקדקני? האם באמת הכרחי לשתף על כך?" למעשה קצת חזרות הן לא דבר רע. אם נשתף מכל זווית, תהיה לכם הבנה יסודית יותר של הפן הזה במהותם של צוררי משיח. יתר על כן, כשמשתפים על האמת, אסור להירתע מחזרות. ישנן אמיתות מסוימות ששותפו במשך שנים מבלי שאנשים זכו בכניסה אליהן. האם נכון לשאוף תמיד להימנע מחזרות, וכל הזמן לחפש סגנונות וביטויים חדשים? (זה לא נכון.) האמת עצמה קשורה קשר הדוק לחיי אנשים. כל מגוון הדברים והצביונות המושחתים שאנשים חושפים בחייהם, הביטויים שלהם ונקודות המבט והגישות שיש להם כלפי כל מיני דברים מתרחשים שוב ושוב כל הזמן ומדי יום. שיתוף על האמת וניתוח תוכן ומהויות שונים ממגוון זוויות מועילים בהחלט לכניסה של אנשים לאמת. בפעם שעברה שיתפנו באופן פשוט וכללי על תת הסעיף השני של האינטרסים של צוררי משיח: המוניטין והמעמד שלהם עצמם. היום אספק לכם כמה דוגמאות כדי שנוכל לשתף על כך באופן מפורט. כמובן, אם זכיתם בהבנה חדשה מסוימת או בהתגלות או בהארה מסוימות על בסיס השיתוף שלי, או אם נוכחתם בדוגמאות רלוונטיות כלשהן במהלך החוויה האישית שלכם או בחייכם, אתם מוזמנים גם לקחת חלק בשיתוף. בהמשך הבה ננתח באופן ממוקד, מנקודת ההשקפה של האינטרסים של צוררי משיח, מה צוררי משיח מבטאים כשמדובר במוניטין ובמעמד שלהם עצמם, אילו צביונות מושחתים הם חושפים ובאילו דרכים צוררי משיח מגלים כאלה מהויות טבע.

צוררי משיח מטפחים את המוניטין והמעמד שלהם במידה שחורגת מזו של אנשים רגילים, וזה דבר שמצוי במהות צביונם. זה לא אינטרס זמני או ההשפעה החולפת של הסביבה שלהם – זה דבר שקיים בחייהם, בעצמותיהם, לכן זו המהות שלהם. זה אומר שבכל דבר שצוררי משיח עושים, השיקול הראשון שלהם הוא המוניטין והמעמד שלהם עצמם, לא שום דבר אחר. עבור צוררי משיח, מוניטין ומעמד הם חייהם ומטרתם לכל ימי חייהם. בכל מעשיהם, השיקול הראשון שלהם הוא: "מה יקרה למעמד שלי? ולמוניטין שלי? האם זה יעניק לי מוניטין טובים? האם זה ירומם את המעמד שלי בעיניהם של אנשים?" זה הדבר הראשון שהם חושבים עליו וזו הוכחה מספקת לכך שיש להם צביון ומהות של צוררי משיח. זו הסיבה שהם מתייחסים כך לדברים. ניתן לומר שעבור צוררי משיח, מוניטין ומעמד אינם דרישה נוספת כלשהי ולבטח לא דברים חיצוניים להם שהם יכולים להסתדר בלעדיהם. הם חלק מהטבע של צוררי משיח. הם מצויים בעצמותיהם, בדמם. הם דבר מולד בתוכם. צוררי משיח אינם אדישים לשאלה אם יש להם מוניטין ומעמד. זו לא הגישה שלהם. מהי, אם כן, הגישה שלהם? מוניטין ומעמד קשורים באופן אינטימי לחיי היומיום שלהם, למצב היומיומי שלהם, למה שהם חותרים אליו מדי יום. לפיכך, עבור צוררי משיח, מעמד ומוניטין הם החיים שלהם. אין זה משנה איך הם חיים, אין זה משנה באיזו סביבה הם חיים, אין זה משנה איזו עבודה הם עושים, אין זה משנה למה הם חותרים, מהן המטרות שלהם, מהו הכיוון של חייהם – הכול סובב סביב השגת מוניטין טוב ומעמד גבוה ומטרה זו לא משתנה. הם לעולם לא יוכלו לזנוח דברים מעין אלה. אלה הפנים האמיתיות של צוררי משיח וזו מהותם. גם אם תשימו אותם ביער קדום במעמקי ההרים, עדיין הם לא יוותרו על החתירה שלהם אל מוניטין ומעמד. אפשר לצרף אותם לכל קבוצה שהיא של אנשים, וכל מה שהם יחשבו עליו עדיין יהיה מוניטין ומעמד. אף על פי שצוררי משיח מאמינים גם כן באלוהים, הם רואים בחתירה אל מוניטין ומעמד כשקולה לאמונה באלוהים ונותנים לה משקל זהה. כלומר, כשהם צועדים בנתיב האמונה באלוהים, הם גם עוסקים בחתירה אל מוניטין ומעמד לעצמם. ניתן לומר שבליבם של צוררי משיח הם מאמינים שחתירה אל האמת באמונתם באל היא חתירה אל מוניטין ומעמד, שהחתירה אל מוניטין ומעמד היא גם החתירה אל האמת ושזכייה במוניטין ובמעמד היא זכייה באמת ובחיים. אם הם מרגישים שאין להם מוניטין, רווחים או מעמד, שאיש אינו מעריץ אותם או מעריך אותם או חסיד שלהם, הם מאוכזבים מאוד, הם סבורים שאין טעם להאמין באלוהים, שאין ערך לכך, והם אומרים לעצמם, "האין אמונה כזו באלוהים כישלון? האין היא חסרת תקווה?" לעתים קרובות הם מתלבטים בדברים כאלה בליבם, הם מתלבטים כיצד יוכלו לפלס לעצמם מקום בבית האלוהים, כיצד ישיגו מוניטין נעלה בכנסייה, כך שאנשים יאזינו כשהם מדברים ויתמכו בהם כשהם נוקטים בפעולה וינהו אחריהם בכל אשר ילכו, כדי שהם יהיו הפוסקים האחרונים בכנסייה ויהיו להם תהילה, רווח ומעמד – בתוך תוכם הם באמת מתמקדים בדברים כאלה. כל אלה הדברים שאנשים כאלה חותרים אליהם. למה הם תמיד חושבים על דברים כאלה? משקראו את דברי אלוהים, מששמעו דרשות, האם הם באמת לא מבינים את כל זה? האם הם באמת לא מסוגלים להבחין בכל זה? האם באמת ובתמים דברי אלוהים והאמת אינם מסוגלים לשנות את תפיסותיהם, רעיונותיהם ודעותיהם? זה לא המקרה כלל ועיקר. הבעיה טמונה בהם. זה נובע לגמרי מכך שהם אינם אוהבים את האמת, משום שבליבם הם סולדים מן האמת וכתוצאה מכך הם לחלוטין לא קולטים את האמת – דבר שנגזר ממהות הטבע שלהם.

אחרי שצוררי משיח מסכיתים לדברי האל ולאמת, נדמה שהם מוצאים כיוון בליבם. אבל מהו בעצם אותו כיוון כביכול? זו הצטיידות שלהם במעין כלי – או, אפשר לומר, במעין נשק מועיל שמאפשר להם להיות בטוחים אף יותר שישיגו מעמד. ולכן הם משתמשים בהזדמנות הזאת להקשיב יותר, לקרוא יותר, ללמוד יותר, לשתף יותר וליישם יותר בפועל, ובהדרגה הם מגיעים לנקודה שהם מסוגלים לדבר על הרבה מילים ודוקטרינות, ולהטיף קומץ דרשות, כביכול, שנחקקות בזיכרון וגורמות לאנשים להעריך אותם. מרגע שהם תופסים את הדוקטרינות האלה שאנשים סבורים שהן טובות מבחינת המשמעות המילולית שלהן, הם כביכול נאחזים בחבל הצלה ומוצאים כיוון ואת אור השחר. לכן צוררי משיח אינם מקשיבים לדרשות ואינם קוראים את דברי האל בשביל ליישם אותם בפועל או כדי ללכת בדרך האל, והם בוודאי ובוודאי לא עושים את הדברים האלה כדי לעמוד על כוונותיו. הם עושים את הדברים האלה כדי שיוכלו לכבוש את לב האנשים ויוכלו לפתות עוד אנשים לסגוד להם ולנהות אחריהם, תוך שימוש בדברי האל או בתאוריות האלה שהם מאמינים שהן רוחניות, או על ידי הטפה של דרשות נשגבות. באופן מופשט, דברי האל, האמת ודרכו של האל הופכים למעין ערוץ, למעין סולם ולמעין כלי שהאנשים האלה משתמשים בו כדי להשיג מעמד ויוקרה בקרב אחרים. ועל כן לא משנה באיזה אופן אתה מסתכל על כך, לא תוכל למצוא בצוררי משיח שום אמונה כנה ולא שום התמסרות ממשית. אדרבה, בלי קשר למאמץ הרב שהם משקיעים בהקשבה לדרשות ובקריאה של דברי האל, ולא משנה עד כמה האמונה שלהם בדבריו "אדוקה" לכאורה, יש דבר אחד שלא ניתן להכחישו, והוא שבעוד צוררי משיח עושים את הדברים האלה, הכוונה והתוכנית שלהם אינן לקיים את רצון האל, ובוודאי שאינן לבצע את חובותיהם במסירות; הם לא רוצים להיות אחרוני החסידים או יצירי בריאה שמקבלים עליהם בצייתנות ובנימוס את התפקיד שהאל מטיל עליהם, את ריבונותו ואת הסידורים שלו. לאמיתו של דבר הם רק רוצים להשתמש בדברים האלה כדי להשיג את מטרותיהם האישיות, לקנות אחיזה בליבם של אחרים והערכה חיובית לפני האל – זה כל מה שהם רוצים. ולכן לא משנה כיצד צוררי משיח מטיפים את דברי האל ולא משנה עד כמה הדרשות שהם מטיפים הן נכונות, נשגבות, רוחניות וקולעות לטעמם של אנשים, הן לא יכללו שום יישום בפועל וכניסה. בה בעת המרדף שלהם אחר מעמד ומוניטין יישא יותר ויותר "פירות." למה אני אומר את זה? אני אומר את זה בגלל שלא משנה מה אנשים כאלה עושים, מה הם מצליחים להשיג במאמץ רב, מהם הכיוון והמטרות שהם חותרים אליהם ומהם המניע ונקודת המוצא שהם מטפחים בתהומות ליבם בכל פעם שהם פועלים, לא ניתן להפרידם מן המעמד ומן המוניטין ששזור באופן הדוק כל כך באינטרסים האישיים שלהם.

האימרה גורסת כי אדם קוצר את מה שהוא זורע. לא משנה באיזו איכות טובה או באילו כישרונות צוררי משיח ניחנים, או אילו ביטויים אדוקים או רוחניים הם מפגינים, מכיוון שהם מטפחים את השאיפה ואת הרצון לצבור כוח ולשלוט באנשיו הנבחרים של האל, ומכיוון שהם אינם חותרים אל האמת ורק מחפשים מוניטין ומעמד, האם הם יכולים ליישם בפועל בהתאם לדרישותיו של האל? האם הם מסוגלים במעשיהם לעמוד באמות המידה שהאל דורש? (לא.) אם כך, למה יובילו בפועל הפעולות שלהם והתנהגותם? (ללא ספק, להקמת מלכות עצמאית משלהם ולכך שהם אלה שיכתיבו את הכללים.) נכון. לא משנה מה צוררי משיח עושים, זוהי התוצאה הסופית. אם כך מה מוביל לתוצאה הזאת? היא נובעת בראש ובראשונה מאי היכולת שלהם לקבל את האמת. לא משנה אם גוזמים אותם, שופטים אותם או מייסרים אותם, צוררי משיח לא יקבלו אותה בליבם. לא משנה מה הם עושים, לצוררי משיח תמיד יש מטרות וכוונות משלהם, הם תמיד פועלים בהתאם לתוכנית האישית שלהם, והגישה שלהם כלפי הסידורים וכלפי העבודה של בית האל היא: "אלף תוכניות לך, חוק יחיד לי"; כל זה נגזר מטבעם של צוררי משיח. האם צוררי משיח מסוגלים לשנות את צורת החשיבה שלהם ולפעול בהתאם לעקרונות-האמת? דבר זה לא ייתכן בשום אופן, אלא אם העליון ידרוש מהם ישירות לעשות כן, ובמקרה כזה הם יוכלו באי רצון לעשות משהו, מתוך כורח. לו הם לא היו עושים דבר, הם היו נחשפים ונשלחים לדרכם. רק בנסיבות אלה הם מסוגלים לבצע קצת עבודה מעשית. זוהי גישתם של צוררי משיח כלפי ביצוע חובות; זוהי גם הגישה שלהם כלפי יישום בפועל של האמת: כאשר היישום בפועל של האמת מועיל להם, כאשר הכול יאשרו ויעריצו אותם על כך, מובטח שהם ייענו ויעשו כמה מאמצים סמליים שנראה כי יהיו מקובלים פחות או יותר על אחרים. אם אין שום תועלת עבורם ביישום בפועל של האמת, אם איש לא רואה זאת והמנהיגים הבכירים אינם רואים זאת, אזי במקרים כאלה הם בוודאות לא יישמו בפועל את האמת. היישום שלהם בפועל את האמת תלוי בהקשר ובמצב, והם שוקלים איך הם יכולים לעשות זאת באופן שיהיה גלוי לאחרים ואת גודל ההטבות; יש להם תפיסה בלתי רגילה לדברים האלה והם יכולים להסתגל למצבים שונים. בכל מצב הם שוקלים את התהילה, את הרווח ואת המעמד האישיים שלהם, ואינם מגלים שום התחשבות שהיא בכוונות האל, ועל כן הם אינם עומדים בדרישות של היישום בפועל של האמת ושל קיום העקרונות. צוררי משיח מתייחסים רק לתהילה, לרווח, למעמד ולאינטרסים האישיים שלהם עצמם, ולא מקובל עליהם שהם לא יזכו בשום הטבה או שהם לא יציגו את עצמם לראווה לפני כולם, והיישום בפועל של האמת הוא טרחה מבחינתם. אם לא מכירים במאמצים שלהם, ואם גם כשהם עובדים מול אחרים העבודה שלהם אינה גלויה לעין, אזי הם לא יישמו בפועל את האמת בכלל. אם סידור העבודה שלהם מתבצע ישירות על ידי בית האל ואין להם שום בררה אלא לעשותה, הם עדיין מחשבים אם הדבר יתרום למעמד ולמוניטין שלהם. אם זה טוב למעמד שלהם ויכול לשפר את המוניטין שלהם, הם משקיעים את כל כולם בעבודה הזאת ועושים עבודה טובה; הם מרגישים שהם הורגים שתי ציפורים במכה אחת. אם אין בכך שום תועלת לתהילה, לרווח ולמעמד שלהם, וביצוע גרוע עלול לפגוע בהם, הם הוגים דרך או עילה להתחמק מכך. לא משנה איזו חובה צוררי משיח מבצעים, הם תמיד דבקים באותו עיקרון: הם חייבים להפיק רווח כלשהו מבחינת המוניטין, המעמד או האינטרסים שלהם, ואסור שהם יספגו הפסדים כלשהם. סוג העבודה שצוררי משיח אוהבים יותר מכול הוא כשהם לא צריכים לסבול או לשלם מחיר כלשהו וכשיש בכך תועלת למוניטין ולמעמד שלהם. בקיצור, לא משנה מה הם עושים, צוררי משיח קודם כול מתחשבים באינטרסים האישיים שלהם ופועלים רק אחרי שהם חישבו הכול בראשם; הם לא מתמסרים לאמת בלי פשרות, באופן אמיתי, כן ומוחלט, אלא עושים זאת באופן סלקטיבי ועל תנאי. מהו אותו תנאי? התנאי הוא שהמעמד והמוניטין שלהם חייבים להישמר ושהם לא יינזקו בשום אופן. רק אחרי שהתנאי הזה מתמלא הם יחליטו ויבחרו מה לעשות. כלומר, צוררי משיח שוקלים בכובד ראש כיצד להתייחס לעקרונות-האמת, לתפקידים שהאל מטיל ולעבודה בבית האל, או לאופן הטיפול בדברים שהם מתמודדים עימם. הם לא שוקלים כיצד לרצות את כוונות האל, איך להימנע מפגיעה באינטרסים של בית האל, איך לרצות את האל או איך לתרום לאחים ולאחיות; אלה אינם דברים שהם מביאים בחשבון. מה צוררי משיח מביאים בחשבון? אם המעמד והמוניטין שלהם עצמם יושפעו ואם היוקרה שלהם תפחת. אם ביצוע דבר מה בהתאם לעקרונות-האמת תורם לעבודת הכנסייה ולאחים ולאחיות, אבל יפגע במוניטין שלהם עצמם ויגרום לאנשים רבים לעמוד על שיעור הקומה האמיתי שלהם ולהיווכח באיזה מין מהות טבע הם ניחנים, אזי הם בפירוש לא יפעלו בהתאם לעקרונות-האמת. אם ביצוע עבודה אמיתית כלשהי יגרום לעוד אנשים להעריך אותם, לכבדם ולהעריצם, אם הוא יאפשר להם לזכות בעוד יותר יוקרה או יעניק לדבריהם סמכות ויגרום לאנשים רבים יותר להתמסר להם, אזי הם יבחרו לעשות כן בדרך הזאת; אחרת הם לעולם לא יבחרו להתעלם מן האינטרסים האישיים שלהם מתוך התחשבות באינטרסים של בית האל או של האחים והאחיות. זוהי מהות הטבע של צוררי משיח. האין היא אנוכית ומתועבת? בכל מצב, צוררי משיח רואים במעמד ובמוניטין שלהם את הדבר החשוב ביותר. איש אינו יכול להתחרות בהם. לא משנה איזו שיטה נדרשת, כל עוד היא כובשת אנשים וגורמת לאחרים לסגוד להם, צוררי משיח ינקטו אותה. אם אנשיו הנבחרים של האל מעריכים ומאשרים אדם אחר על כך שהוא נושא עדות לאל, צוררי משיח ינקטו אף הם את השיטה הזאת כדי לכבוש את לב האנשים. אבל צוררי משיח אינם ניחנים באמת או בניסיון מעשי, ולכן הם מוגיעים את מוחם כדי לייצר מערך תאוריות שיישאו עדות לאל בהסתמך על דמיונות אנושיים וידברו על גדולת האל, על אהבתו הרבה של האל לאדם, על המחיר שהאל משלם כדי להושיע את האדם ועל היות האל עניו ומסתתר. אחרי שהם משמשים עדים לאל באופן הזה, התוצאה שהם משיגים היא שאנשים מעריכים אותם אף יותר ויש להם יותר מקום בשבילם בליבם, ולא נשאר שום מקום בשביל האל. אם הם נוכחים שדיבורים על ידיעה עצמית יכולים לגרום ליותר אנשים לתת בהם אמון, להעריץ אותם ולהעריך אותם, הם ידברו לעתים קרובות על ידיעה עצמית ולעתים קרובות ינתחו את עצמם. הם ינתחו את העובדה שהם שדים, שהם לא אנושיים, שאין להם שום היגיון, שהם לא חותרים אל האמת ושהם לא ניחנים באמת. הם ישתפו על כמה נושאים מטעים וחסרי חשיבות כדי להוליך אחרים שולל, כדי לזכות באמונם וכדי לגרום לאנשים רבים יותר לשבח אותם ולהעריצם. זה האופן שבו צוררי משיח פועלים. אם שיטה מסוימת של שיתוף עדות חווייתית תאפשר להם לזכות באישור ובהערצה של אנשים אחרים, הם לא יהססו לנקוט אותה. הם באמת יתרכזו, ישקיעו מאמץ ויוגיעו את מוחם באשר לשיטה הזאת. בקצרה, המטרה והמניע שלהם בביצוע כל זאת סובב על מעמד ומוניטין ותו לא. בין אם מדובר בשפה, בשיטות, בהתנהגות החיצונית שלהם או בצורת המחשבה, ההסתכלות או שיטת העיסוק – כל הדברים האלה סובבים על מוניטין ומעמד. זו הדרך שבה צוררי משיח פועלים.

עבור צוררי משיח, אם תוקפים את המוניטין או את המעמד שלהם ולוקחים אותם מהם, זה עניין חמור יותר אפילו מניסיון להרוג אותם. לא משנה לכמה דרשות הם מקשיבים או כמה מדברי האל הם קוראים, הם לא ירגישו עצבות או חרטה על כך שהם אף פעם לא מיישמים את האמת בפועל או על שהם הולכים בנתיב של צוררי משיח, וגם לא על היותם ניחנים במהות טבע של צוררי משיח. תחת זאת הם כל הזמן מוגיעים את מוחם בחיפוש דרכים לזכות במעמד ולהגדיל את המוניטין שלהם. ניתן לומר שכל מעשיהם של צוררי משיח נעשים כדי להתרברב לפני אחרים, ולא נעשים לפני האל. למה אני אומר זאת? כי אנשים כאלה כל כך מאוהבים במעמד שהם מתייחסים אליו כמו לחיים שלהם עצמם, כאל מטרת חייהם. יתר על כן, בגלל שהם כל כך אוהבים מעמד, הם אף פעם לא מאמינים בקיום האמת, וניתן אף לומר שהם בשום אופן לא מחזיקים בשום אמונה בקיום האל. לפיכך, לא משנה כמה חישובים הם עורכים כדי לזכות במוניטין ובמעמד ולא משנה כמה הם מנסים להשתמש בחזות כוזבת כדי להטעות אנשים ואת האל, בעומק ליבם אין להם שום מודעות או כלימה, קל וחומר דאגה כלשהי. בחתירה המתמדת שלהם אל מוניטין ומעמד הם גם מכחישים בזדוניות את מה שהאל עושה. למה אני אומר זאת? בעומק ליבם של צוררי משיח הם מאמינים כי "אדם רוכש כל מוניטין ומעמד מכוח מאמציו שלו. רק באמצעות זכייה בדריסת רגל איתנה בקרב אנשים וזכייה במוניטין ובמעמד הוא יכול ליהנות מברכות האל. לחיים יש ערך רק כשאנשים זוכים בכוח ובמעמד מוחלטים. רק אלה הם חיים כבן אנוש. לעומת זאת אין טעם לחיות באופן שמתואר בדברי האל – להתמסר בכל דבר לריבונות האל ולסידוריו, להתייצב מרצון בעמדה של יציר בריאה ולחיות כמו אדם רגיל – איש לא יכבד אדם כזה. אדם צריך להרוויח את מעמדו, את המוניטין שלו ואת אושרו דרך מאבק; עליו להילחם עבורם ולהשיגם באמצעות גישה חיובית ויוזמה. איש לא יעניק לך אותם – המְתנה פסיבית תוביל רק לכישלון." זה האופן שבו צוררי משיח עורכים חישובים. זהו הצביון של צוררי משיח. אם אתם מקווים שצוררי משיח יקבלו את האמת, יודו בטעויותיהם ויתחרטו חרטה כנה, הדבר בלתי אפשרי – הם בשום פנים ואופן אינם מסוגלים לכך. צוררי משיח ניחנים במהות הטבע של השטן והם שונאים את האמת, ולכן בכל אשר הם יפנו, גם אם ישימו את פניהם לקצווי עולם, השאיפה שלהם להשגת מוניטין ומעמד לעולם לא תשתנה וגם לא ההשקפות שלהם או הנתיב שהם הולכים בו. יש שיאמרו: " צוררי משיח אחדים מסוגלים לשנות את ההשקפות שלהם בעניין הזה." האם הקביעה הזאת נכונה? אם הם באמת מסוגלים להשתנות, האם הם עדיין צוררי משיח? אלה שניחנים בטבע של צוררי משיח לעולם לא ישתנו. אלה שניחנים בצביון של צורר משיח ישתנו רק אם יחתרו אל האמת. אנשים מסוימים שהולכים בנתיב של צוררי משיח עושים רע במידה שמפריעה לעבודת הכנסייה, ואף שהם מסווגים כצוררי משיח, אחרי שמסלקים אותם הם חשים חרטה כנה וגומרים אומר בליבם לשנות את התנהלותם, ואחרי תקופה של הרהור, של ידיעה עצמית ושל חרטה הם עוברים שינוי אמיתי כלשהו. במקרה כזה, לא ניתן לסווג את האנשים האלה כצוררי משיח; הם רק ניחנים בצביון של צורר משיח. אם הם חותרים אל האמת, הם מסוגלים להשתנות. ואולם ניתן בהחלט לפסוק, שרוב האנשים שמסווגים כצוררי משיח ומורחקים או מגורשים על ידי הכנסייה לא באמת יתחרטו או ישתנו. היה ומי מהם עושה כן, הוא מקרה נדיר. יש שישאלו: "אז האם המקרים הנדירים האלה סווגו לא נכון?" דבר זה בלתי אפשרי. ככלות הכול, הם כן עשו רע במידה מסוימת ולא ניתן למחוק זאת. ואולם אם הם מסוגלים באמת להכות על חטא, אם הם מוכנים לבצע חובה ואם הם מחזיקים בעדות אמיתית לחרטה שלהם, הכנסייה יכולה עדיין לקבל אותם. אם האנשים האלה מסרבים בתוקף להודות בטעות או להתחרט אחרי שסווגו כצוררי משיח, והם ממשיכים לנסות להצדיק את עצמם בכל אמצעי אפשרי, אזי מדויק ונכון לגמרי לסווג אותם כצוררי משיח. לו הם יכירו בטעויות שלהם ויחושו חרטה כנה, איך תוכל הכנסייה לסווג אותם כצוררי משיח? הדבר יהיה בלתי אפשרי. לא משנה מי הם, לא משנה כמה רע הם עשו או עד כמה חמורות היו הטעויות שלהם, השאלה אם אדם נחוש להיות צורר משיח או להחזיק בצביון של צורר משיח תלויה ביכולתו לקבל את האמת ולהיגזם, ובהיותו ניחן בחרטה אמיתית. אם הוא מסוגל לקבל את האמת ולקבל גיזום, אם הוא ניחן בחרטה אמיתית ואם הוא מוכן להעביר את כל חייו בעבודה למען האל, אזי הדבר באמת מעיד על חרטה כלשהי. אדם כזה לא ניתן לסווג כצורר משיח. האם אותם צוררי משיח אמיתיים אכן מקבלים את האמת? בשום פנים ואופן לא. בדיוק בגלל שהם אינם אוהבים את האמת וסולדים מן האמת, הם לעולם לא יהיו מסוגלים לוותר על מוניטין ומעמד, ששזורים בכל חייהם באופן כה הדוק. בתוך תוכם צוררי משיח מאמינים בתוקף שרק באמצעות מוניטין ומעמד יש להם כבוד והם יצירי בריאה אמיתיים, ושרק באמצעות מעמד הם יתוגמלו ויוכתרו, יהיו ראויים לאישור האל, ירוויחו הכול ויהיו אדם אמיתי. מהו מעמד, לדידם של צוררי משיח? לדידם הוא האמת; הם מתייחסים אליו כמטרה הנעלה ביותר שעל אנשים לחתור אליה. האין זו בעיה? אנשים שבכל מאודם מרוכזים כך במעמד הם צוררי משיח אמיתיים. הם בני מינו של פאולוס. הם סבורים שחתירה אל האמת, חיפוש אחר התמסרות לאל וחיפוש כנות הם כולם תהליכים שמובילים אדם למעמד המורם מכול האפשרי; עבורם אלה רק תהליכים, לא המטרה ואמת המידה של בן אנוש, והם נעשים אך ורק כדי שהאל יראה אותם. ההבנה הזאת היא בלתי הגיונית ומגוחכת! רק אנשים מגוחכים ששונאים את האמת מסוגלים להעלות בדעתם כזה רעיון נלעג.

כשמדובר בצוררי משיח, לא משנה על איזה פן של האמת אתה משתף, שיטת התפיסה וההבנה שלהם תהיה שונה מזו של אנשים שחותרים אל האמת. אנשים שחותרים אל האמת, אחרי שהם שומעים אותה חושבים לעצמם: "אני לא ניחן בהיבט הזה של האמת, ואני יכול לקשר את המצב הזה שהאל חשף לעצמי. למה אחרי שאני מקשיב לזה אני מרגיש כל כך מלא חרטה וכל כך אסיר תודה לאל? החתירה שלי לאמת עדיין לוקה מאוד בחסר ואני בכלל לא קרוב ליכולת להתמסר באמת. אני מפחד מאוד; זו הייתה קריאת השכמה עבורי. חשבתי שהצלחתי די טוב לאחרונה, ולא היה לי מושג שבעצם אני לא אדם שמיישם בפועל את האמת או אדם שמרַצה את האל. מעתה אני חייב להיות זהיר ומחושב ולהתמקד בתפילה לפני האל ולהפציר בו לקבל הנחיה והארה. אסור לי ללכת בדרך משלי. אני עומד להיכנס לעומקו של היבט הזה של האמת ובשביל להתקדם עדיין יש לפניי דרך. אני מקווה שהאל יארגן סביבה שתוכל לאפשר לי לשפר את ביצועיי ולהציע את כנותי ואת נאמנותי." זה האופן שבו חושבים אנשים שחותרים אל האמת. אם כך, איך צוררי משיח מבינים סוגים שונים של אמיתות? אחרי שהם שומעים את דברי האל שנוזפים באדם, מה הם חושבים לעצמם? "לא עשיתי פה עבודה טובה כל כך, כשלתי במשהו והתגלו טעויות. כמה אנשים יודעים על כך? דברי האל נאמרו באופן ברור ביותר; האם פירוש הדבר שהוא קלט אותי כפי שאני? זו לא תוצאה מוצלחת; זה לא מה שאני רוצה. אם האל קלט אותי, האם מישהו אחר יודע על כך? אם מישהו גילה, זה יהיה אפילו עוד יותר גרוע. אם רק האל יודע ואף אחד אחר לא, ניחא. אם אנשים מסוימים ישמעו את דברי האל האלה שחושפים אדם ויקשרו אותם אליי וייחסו אותם אליי, זה יזיק למוניטין שלי. אני אצטרך לחשוב על דרך לתקן את זה. איך אני יכול לתקן זאת?" זו צורת החשיבה של צוררי משיח. לדוגמה, אחרי שהם מקשיבים לשיתוף של האל על כך שאנשים חייבים להיות כנים, צורר משיח יחשוב מיד: "רק מטומטמים מנסים להיות כנים. איך מישהו חכם כמוני יכול להיות אדם כן? אנשים כנים הם טיפשים ואידיוטים; הם אומרים כל מה שעובר להם בראש ואומרים הכול לאנשים אחרים ומניחים להם להבין הכול. אני בחיים לא אעשה את זה! האמירה של האל שאנחנו צריכים להיות אנשים כנים היא יחסית, אז אני פשוט אהיה אדם חכם וזהו זה. אשר לכנות, אני פשוט אברור בקפידה מתי להיות כזה. אני איפתח לגבי דברים מסוימים, אבל אני לא אדבר על כל אותם סודות ודברים חבויים שאצורים עמוק בליבי, דברים שעשויים לגרום לאנשים לזלזל בי אם אני אדבר עליהם. איזה יתרון יש בלהיות אדם כן? אני לא רואה בזה שום יתרון. יש אנשים שכל הזמן מנתחים את עצמם ומנסים להיות כנים ולדבר בכנות וחושפים את הצביונות המושחתים שלהם, אבל הם לא זכו בחסד האל וכשצריך לגזום אותם הם עדיין נגזמים; האל כלל לא מרומם אותם באופן מיוחד." בנוסף הם אומרים בליבם: "אני אצטרך לבחור דרך אחרת. זה לא הנתיב שאני צריך ללכת בו; אני פשוט אשאיר אותו לאחרים. איך אדם חכם כמוני יכול לחיות ככה?" לא משנה איזה היבט של האמת צורר משיח שומע, אילו חישובים הוא מחשב בליבו? האם הוא מסוגל לתפוס את האמת הזאת באופן טהור? האם בעומק ליבו הוא מסוגל לקבל זאת כאמת? בשום פנים ואופן לא. הוא כל הזמן מחשב וזומם וכל הזמן צופה. איך הוא מגיב בסופו של דבר? הוא משתנה בהתאם למצב, הוא מסתגל לתנאים, הוא חלק וחלקלק בהתנהלות שלו עם אנשים אחרים והוא פועל בסודיות מוחלטת. לא משנה מה הוא עושה, לא משנה מה הוא חושב או מחשב בתוך תוכו, הוא לא יכול להניח לאחרים לדעת, והוא גם לא יכול להניח לאל לדעת; הוא אינו יכול לחשוף את הדברים האלה לפני האל, ובטח ובטח שלא לדבר עליהם בבהירות עם אנשים – הוא מאמין שהדברים האלה הם עניינו האישי. ולכן צוררי משיח הם מסוג האנשים שבשום אופן אינם מסוגלים ליישם בפועל את האמת. חוץ מזה שהם לא מיישמים בפועל את האמת בעצמם, הם גם בזים לאנשים שכן מיישמים בפועל את האמת, ויתרה מזו הם לועגים לאותם אנשים שנגזמים בגלל שביצעו סטיות מסוימות בעת שיישמו בפועל את האמת, או בגלל שטעו כמה פעמים בדרכם או עשו כמה שגיאות, והם צוחקים עליהם מהצד. הם לא מאמינים בצדקתו של האל, קל וחומר בכך שהאמת ואהבתו של האל גלומות בדרכים השונות שבהן הוא מתייחס לאנשים. מנקודת המבט שלהם, הם סבורים שכל הדברים האלה הם שקרים שנועדו להטעות האנשים; הם חושבים שהם כולם רק סוג של תירוצים, גיבוב של אמירות שנשמעות נחמד. ועל מה הם לעתים קרובות מתענגים בסתר? "למזלי אני לא מספיק טיפש לספר הכול; למזלי לא דיברתי על הדברים המלוכלכים והמכוערים האלה שאני מסתיר עמוק בתוכי; למזלי אני עדיין שומר על המעמד ועל המוניטין שלי ועושה כמיטב יכולתי להשיג אותם ומתרוצץ רבות לשם כך. אם לא הייתי מתרוצץ כל הזמן למען עצמי, מי בכלל היה חושב עליי?" צוררי משיח הם לא רק ערמומיים, הם גם מרושעים, הם סולדים מן האמת ואכזריים בצביונם; כלומר, את כל ההיבטים של צביונות מושחתים שבאים לידי ביטוי בבני אדם מושחתים, צוררי משיח מאששים ו"מעלים" בדרגה. אם רצונכם להתבונן בצביונות המושחתים של המין האנושי, מצאו לכם צורר משיח לנתח ולשוחח עימו; זו הדרך הטובה ביותר להדגים את הסוגיה, והדרך הטובה ביותר לזהות את המהות המושחתת של אנושות מושחתת ואת פני השטן. אם אתה לוקח צורר משיח בתור דוגמה מובחרת ומנתח אותו ולומד להכירו, תהיה מסוגל להבין את הדברים האלה בבהירות רבה יותר.

החתירה של צוררי משיח אל מעמד ומוניטין מרחיקה לכת בהרבה מעבר לזה של אנשים רגילים, וכך גם הרצון שלהם במעמד ובמוניטין. לאנשים רגילים אין כזה רצון אדיר במעמד ובמוניטין, ואילו אצל צוררי משיח הרצון הזה עז וניכר ביותר. מרגע שתתקשר עם צורר משיח ותדבר איתו ותעביר זמן בחברתו, מהות הטבע שלו תיחשף לנגד עיניך ותעמוד מיד על טיבו. עד כדי כך הרצון שלהם אדיר. כאשר הקשר שלך איתו יעמיק, הוא יעורר בך גועל ותדחה אותו מעליך. בסופו של דבר לא זו בלבד שתדחה אותו, אפילו תוקיע ותקלל אותו. צוררי משיח אינם דבר טוב; הם אויבי האל והם אויביו של כל מי שחותר אל האמת. צוררי משיח סולדים מן האמת ומסוגלים לעשות כל מיני דברים רעים למען מעמד ומוניטין. בכל דבר שהם עושים הם יעמידו פנים, יחקו ויתאימו את עצמם למצב, ויסכינו עם פשרות למען מעמד ומוניטין. הנשמות והמהויות של אנשים כאלה מטונפות מיסודן; הם מגעילים. אין להם שמץ של אהבה לאמת או לדברים חיוביים. בה בעת הם משתמשים בדברים חיוביים ומטיפים את הדוקטרינות ואת הדברים הנכונים כדי להטעות אנשים, כדי שהם יוכלו לזכות במוניטין ובמעמד וכדי לספק את הרצונות והשאיפות שלהם. כאלה הן ההתנהגות והמהות של צוררי משיח. אינך יכול לראות איך השטן נראה, איך השטן מתנהל בעולם ומתנהל עם אנשים, ובאיזה סוג של מהות טבע השטן ניחן; אינך יודע איזה מין דבר הוא בדיוק השטן בעיני האל. איך בכך בעיה; כל מה שאתה צריך לעשות זה לצפות בצורר משיח ולנתח אותו, ותיווכח בכל הדברים האלה – מהות הטבע של השטן, פניו הכעורות של השטן והרשעות והאכזריות של השטן – כולן יהיו גלויות לפניך. צוררי משיח הם שטנים חיים; הם שדים חיים.

1) כיצד צוררי משיח מתייחסים לכך שגוזמים אותם

צוררי משיח מטפחים שאיפות ורצונות אדירים כשמדובר במעמד ובמוניטין, ובעיני אחרים הדבר מחליא ונתעב להדהים. די בכך כדי להדגים כי מהות הטבע של צורר משיח היא כעורה ומרושעת ביותר. אילו ביטויים ספציפיים ממחישים, אם כך, את מהות הטבע של צורר משיח? ראשית הבה נחשוב על האופן שבו צוררי משיח מתייחסים לגיזום שלהם. (הם שונאים את זה ולא מקבלים אותו.) באיזה אופן הם שונאים את זה? פרטו. (היה צורר משיח שעשה לא מעט רע, וכשהאחים והאחיות חשפו כמה מהביטויים שלו, הוא לא התחרט בכלל, הוא היה עיקש מאוד ולא חש שמץ חרטה. הוא אפילו חשב שנעשה לו עוול. זה סוג הביטוי שראיתי.) זה ביטוי קלאסי של צורר משיח. הגישה הבסיסית של צוררי המשיח כלפי גיזום היא לסרב בתוקף לקבל זאת או להודות בכך. אין זה משנה כמה רוע הם מחוללים או כמה נזק הם גורמים לעבודה של בית האל ולהיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, הם לא חשים שמץ חרטה או מחויבות כלשהי. מנקודת מבט זו, האם לצוררי המשיח יש אנושיות? בשום פנים ואופן. הם גורמים כל מיני נזקים לאנשיו הנבחרים של האל ומזיקים לעבודת הכנסייה – אנשיו הנבחרים של האל יכולים לראות זאת בבירור והם יכולים לראות את רצף מעשיהם הרעים של צוררי המשיח. ובכל זאת, צוררי המשיח אינם מקבלים עובדה זו או מכירים בה; הם מסרבים בעקשנות להכיר בעוול שעשו ואינם מודים שהם טועים בעניין הזה, שהם נושאים באחריות. האין זה סימן לכך שהם סולדים מן האמת? צוררי משיח סולדים מן האמת עד כדי כך – ואין זה משנה כמה דברים רעים הם עושים, הם מסרבים בעקשנות להודות בכך ולא מוותרים לעולם. די בזה להוכיח שצוררי משיח אף פעם אינם לוקחים ברצינות את עבודת בית האל או מקבלים את האמת. הם לא הגיעו לכדי אמונה באל; הם משרתי השטן, שבאו להפריע לעבודת בית האל ולשבש אותה. בליבם של צוררי משיח יש רק מוניטין ומעמד. הם סבורים שאם יכירו בשגיאתם, אזי יהיה עליהם לשאת באחריות, ואז מעמדם והמוניטין שלהם ייפגעו קשות. כתוצאה מכך הם מתנגדים על ידי נקיטת הגישה "הכחש עד שתמות." לא משנה איך אנשים חושפים או מנתחים אותם, הם עושים את המיטב להכחיש זאת. בקצרה, בין אם ההכחשה שלהם מכוונת אם לאו, במובן אחד ההתנהגויות האלה חושפות את מהות טבעם של צוררי משיח, הסולדת מן האמת ושונאת אותה. בהקשר אחר, הדבר מראה עד כמה צוררי משיח מוקירים את המעמד, המוניטין והאינטרסים שלהם. לעומת זאת, מה יחסם לעבודה ולאינטרסים של הכנסייה? זהו יחס של זלזול ושל חוסר אחריות. אין להם שום מצפון והיגיון. האין התחמקותם של צוררי משיח מאחריות מעידה על סוגיות אלו? במובן אחד, ההתחמקות מאחריות מוכיחה את מהות הטבע שלהם, הסולדת מן האמת ושונאת אותה, ובמובן אחר, הדבר מראה את היותם חסרי מצפון, היגיון ואנושיות. אין זה משנה עד כמה נפגעת ההיווכחות בחיים של האחים והאחיות בגלל ההפרעה והרע שהם עושים, הם לא חשים שום תוכחה ולעולם אינם מודאגים מכך. איזה מין יצור זה? אפילו הודאה חלקית בטעות שלהם הייתה נחשבת כאילו יש להם שמץ של מצפון והיגיון, אבל לצוררי משיח אין אפילו קמצוץ כזה של אנושיות. אז מה הייתם אומרים שהם? צוררי משיח הם במהותם שדים. לא משנה כמה נזק הם גורמים לאינטרסים של בית האל, הם אינם רואים זאת. ליבם אינו נעצב בשל כך ולו במעט והם גם אינם מוכיחים את עצמם ולבטח שאינם חשים מחויבים. זה בהחלט לא מה שצריך לראות אצל אנשים רגילים. הם שדים, ושדים הם משוללי כל מצפון או היגיון. לא משנה כמה דברים רעים הם עושים ולא משנה גודל ההפסדים שהם מסבים לעבודת הכנסייה, הם מסרבים נחרצות להכיר בכך. הם סבורים שהכרה בכך משמעה שהם עשו דבר מה שגוי. הם אומרים בליבם: "האם יכול להיות שעשיתי משהו שגוי? בחיים לא הייתי עושה משהו שגוי! אם יאלצו אותי להכיר בטעות שלי, האם זה לא יהיה עלבון ליושרה שלי? אף שהייתי מעורב באותה תקרית, לא אני חוללתי אותה ולא אני הייתי האחראי העיקרי. חפש את מי שאתה רוצה, אבל אל תבוא לחפש אותי. בכל מקרה, אני לא יכול להודות בטעות הזאת. אני לא יכול לקחת על עצמי את האחריות הזאת!" הם חושבים שאם הם יכירו בטעותם, יוקיעו אותם, יגזרו עליהם גזר דין מוות וישלחו אותם לגהינום ולאגם האש והגופרית. אמרו לי, האם אנשים כאלה מסוגלים לקבל את האמת? האם ניתן לצפות מהם לחרטה כנה? בלי קשר לאופן שאחרים משתפים על האמת, צוררי משיח עדיין מתנגדים לה בסתר ליבם, מתריסים כנגדה וקוראים עליה תיגר. גם אחרי שמפטרים אותם, הם עדיין אינם מודים בטעויותיהם ואינם מפגינים שום ביטויים של חרטה. כאשר העניין נזכר כעבור עשר שנים, הם עדיין חסרי ידיעה עצמית ואינם מודים שהם טעו. כאשר העניין עולה מקץ עשרים שנה, הם עדיין חסרי מודעות עצמית, ומנסים להצדיק את עצמם ולהגן על עצמם. ובאופן נתעב עוד יותר, כשהעניין מוזכר אחרי שלושים שנה, הם עדיין חסרי מודעות עצמית, ומנסים להגן על עצמם ולהצדיק את עצמם באומרם: "לא טעיתי ולכן אני לא יכול להודות בטעות. זו לא הייתה האחריות שלי; לא הייתי צריך לקחת את זה על עצמי." ולהפתעת כולם, שלושים שנה אחרי שפיטרו אותם, צוררי המשיח האלה עדיין מחזיקים בגישה של התנגדות כלפי האופן שהכנסייה טיפלה בהם. אפילו אחרי שלושים שנה, הם לא השתנו במאום. אם כן, מה הם עשו בשלושים השנים האלה? הייתכן שהם לא קראו את דברי האל ולא הרהרו בעצמם? הייתכן שהם לא התפללו לאל או פתחו בפניו את סגור ליבם? הייתכן שהם לא הקשיבו לדרשות ולא שיתפו? הייתכן שהם חסרי בינה ואינם ניחנים בצורת החשיבה של אנושיות תקינה? מה הם עשו בשלושים השנים הללו – דבר זה מהווה תעלומה של ממש. שלושים שנה אחרי שהתקרית התרחשה, הם עדיין מלאי תרעומת וחושבים שהאחים והאחיות עשו להם עוול, שהאל אינו מבין אותם, שבית האל נהג בהם שלא כשורה, הערים בפניהם בעיות, הקשה עליהם והאשים אותם על לא עוול בכפם. אמרו לי, האם אנשים כאלה מסוגלים להשתנות? הם בשום פנים ואופן לא מסוגלים להשתנות. ליבם מלא בעוינות כלפי דברים חיוביים וגדוש התנגדות. הם סבורים שבחשיפת מעשיהם הרעים ובגיזומם אנשים אחרים פגעו ביושרה שלהם, ביזו את שמם והסבו נזק עצום למוניטין ולמעמד שלהם. הם לעולם לא יבואו לפני האל להתפלל, לחפש ולהודות בטעויותיהם הם בעניין זה, ולעולם לא תהיה להם גישה של חרטה או של הכרה בטעויותיהם. והם בטח ובטח לא יקבלו על עצמם את המשפט והייסור של דברי האל. כיום הם עדיין אוצרים בקרבם אי ציות, מרמור ותרעומת, בעודם מצדיקים את עצמם בפני האל ומבקשים מהאל לתקן את העוולות האלה, לחשוף את העניין הזה ולהכריע מי בדיוק צדק ומי טעה; זאת עד כדי כך שבגלל אותו עניין הם אף מטילים ספק בצדקת האל ומכחישים אותה, ומפקפקים בעובדה שבית האל נשלט בידי האמת והאל ומכחישים עובדה זו. זוהי התוצאה הסופית של הגיזום של צוררי משיח – האם הם מקבלים את האמת? הם אינם מקבלים את האמת כלל וכלל; הם נחושים שלא לקבל אותה. מכך אנו למדים שמהות הטבע של צורר משיח סולדת מן האמת ושונאת אותה.

היות שצוררי משיח אינם מוכנים שיגזמו אותם, האם יש להם ידע כלשהו על גיזום? כאשר הם משתפים על ההיבט הזה של האמת, מה הם אומרים? מה הם מלמדים אחרים? הם אומרים: "גיזום אנשים הוא שיטה אחת שהאל נוקט כדי להביאם לידי שלמות. היא מאפשרת לאנשים להכיר את עצמם טוב יותר. כאשר גוזמים אנשים, הם צריכים לקבל זאת ולהתמסר לכך בלי תנאים. מי שאינם מקבלים את זה שגוזמים אותם הם אנשים שמורדים באל ואינם אוהבים את האמת. אם רצונך ליישם בפועל את האמת, ראשית כול אתה חייב לקבל את הגיזום; זה האופן שבו האל הופך אנשים למושלמים, וכל אדם צריך להתנסות בכך. ניתן לומר כי עבור אנשים, קבלת הגיזום היא אחת הדרכים הטובות ביותר ליישום בפועל לצורך הבנת האמת, שבתורה מאפשרת להשיג מודעות עצמית ולרצות את האל. לא משנה מי אתה – מנהיג או מאמין מן השורה – ובלי קשר לסוג החובה שאתה מבצע, אתה חייב להתכונן לכך שיגזמו אותך. אם אינך יכול לקבל את הגיזום, הדבר מוכיח שאתה אדם בלי שיעור קומה, שאתה ילד. כל מי שמסוגל לקבל גיזום הוא אדם בוגר שניחן בחיים ומסוגל להפוך למושלם." המילים הגדולות האלה, שיוצאות מפיותיהם של צוררי משיח והולמות כמו מכות פטיש, נשמעות נפלא! אבל מהן המילים האלה? האם שורה אחת ממה שהם מבטאים היא אמת? האם אתם מסוגלים להבחין בכך? גם אתם אומרים דברים כאלה לעתים קרובות, לא? (כן.) אמרו לי, מהן המילים האלה? (דוקטרינות.) השתמשו במילה שגורה כדי לתמצת ולהגדיר מהן דוקטרינות. (סיסמאות.) האם אתם יכולים לחשוב על ביטויים אחרים כלשהם? (מילים תאורטיות וחסרות תועלת.) עוד ביטויים? (זה הכול שטויות וקשקושים.) נכון, ההגדרה הזאת קולעת ונאמנה למציאות. זה נקרא שפה מדוברת: דוקטרינות הן קשקוש מוחלט. מה משתמע מן המילה "קשקוש"? מילים ריקות. במציאות, איך אנחנו מגדירים זאת? כמילים ודוקטרינות. המילים האלה שצוררי משיח הוגים הן בסך הכול מילים ודוקטרינות. כשמדובר בנושא של גיזום, הם מבטאים לעתים קרובות דוקטרינות כאלה, אבל האם זה מוכיח שהם ניחנים בהבנה ובתפיסה אמיתיות של הדבר? ברגע שאתם שומעים אותם מעלים על דל שפתם את המילים האלה, אתם יודעים שהם לא ניחנים בשום הבנה אמיתית של הגיזום. היכולת שלהם להגות גיבוב כזה של שטויות, מוכיחה שהם אינם חותרים אל האמת. אם באמת היו עומדים לגזום אותם, אין שום סיכוי שהם היו מקבלים זאת. הגישה של צורר משיח כלפי גיזומו היא עוינת ומתנגדת; הוא בשום פנים ואופן לא מקבל את הגיזום או מתמסר לו כמו לאמת. עבורו לעשות כן יהיה עלבון ליושרה ולכבוד שלו.

האם יש לכם דוגמאות נוספות לאופן שבו צוררי משיח מתייחסים לגיזום שלהם? (יש צוררי משיח שכאשר הם ניצבים בפני גיזום, נראה על פניו כאילו הם לומדים להכיר את עצמם, אבל בין השורות תהיה התחכמות ומעין ניסיון להטעות אנשים. לפעמים כשהם טועים הם יגידו: "האל התיר שהדבר יקרה, כולם צריכים להתמסר לריבונות האל." לעתים צוררי משיח אפילו ישמיעו האשמות-נגד כוזבות ויגידו ש"אסור לכם לנסות לתפוס מנהיגים ועובדים בקלקלתם, או שיהיו לכם דרישות גבוהות מדי מהם." צוררי משיח אומרים דברים כאלה בניסיון להוליך אנשים שולל ולמנוע מהם להבחין בהם.) זה ביטוי אחד – כלומר, צוררי משיח מסלפים והופכים עוולות למעשים טובים ושחור ללבן. צוררי משיח מבועתים מפחד שמא אנשים יזהו את הבעיות שלהם, ונחפזים לעסוק בהתפלפלות ולהשתמש בכל תכסיס מילולי שהוא כדי להטעות אנשים, לשבש את מחשבתם ולטשטש את ראייתם, כדי למנוע מהם כל ידיעה או הבחנה בדברים שהם עשו, ובכך לשמור על מעמדם הרם ועל שמם הטוב בעיני הבריות. זה אותו סוג גישה שדיברנו עליו לפני רגע, בקשר לכך שצוררי משיח בשום פנים ואופן לא יחזרו בהם כשגוזמים אותם וגם לא כשהם טועים או הולכים בנתיב שגוי. אילו דוגמאות אחרות ישנן? (צוררי משיח נוטרים טינה לכל מי שגוזם אותם, ואחר כך עלולים אפילו לחפש הזדמנויות לנקום בהם ולתקוף אותם.) תקיפה ונקמה הן עוד ביטוי. איך זה מתקשר להגנה של צוררי משיח על המעמד ועל המוניטין שלהם עצמם? למה הם רוצים לתקוף ולנקום? (כי מי שגזם אותם חשף את כל הרע שהם עשו ואת העובדות כהווייתן; הוא פגע במעמד ובמוניטין שלהם והרס את התדמית שלהם בעיני האנשים, ולכן הם נוטרים לו.) נכון, כאן טמון הקשר. הם חושבים שהאנשים שגזמו אותם פגעו בגאווה שלהם, העמידו אותם במצב מביך, הרסו את המוניטין שלהם ופגעו קשות במעמד שלהם בעיני אחרים בכך שחשפו אותם לפני אנשים כה רבים. זו סיבת הנקמה שלהם. בעניין זה המוניטין והמעמד שלהם ניזוקו, וכדי לתת דרור לתרעומת ולשנאה שבליבם, הם מחפשים שעת כושר לתקוף ולנקום באנשים שחשפו וגזמו אותם. אילו עוד ביטויים צוררי משיח מפגינים? (ישנם צוררי משיח שהם גם ערמומיים במיוחד. כשמישהו גוזם אותם, על פניו הם עשויים שלא לסתור אותו או לצאת בהצהרות כלשהן, ובעצם לכאורה הם לומדים להבין משהו על עצמם, ואולם מאוחר יותר הם ימשיכו לבצע את אותם מעשים רעים כמו קודם והם אף פעם לא באמת מכים על חטא. הם משתמשים במראית עין שכזו כדי להטעות אנשים.) זה עוד ביטוי. סוג מסוים של צוררי משיח פועל בדיוק כך. הם אומרים לעצמם: "במקום שבו יש חיים יש תקווה. בינתיים אני אהיה סבלני ולא אניח לך לזהות אותי. אם אסתור אותך בגלוי ואסרב לקבל את זה שגוזמים אותי, אתה תגיד שאני אדם שלא מיישם בפועל את האמת או לא אוהב אותה, ואם זה ייחשף זה יפגע במוניטין שלי. אם האחים והאחיות שלנו יגלו, קרוב לוודאי שהם יסרבו לקבל את המנהיגות של אדם שאין לו שום אהבה לאמת. קודם כול אני חייב ליצור תדמית טובה. כאשר אני אעמוד בפני גיזום ומישהו יחשוף טעויות או עבירות כלשהן שביצעתי, אני אחייך ואספוג זאת על ידי כך שאעמיד פנים שאני מקבל זאת ואהנהן, ולא אניח לאף אחד לזהות אותי או לדעת מה באמת אני חושב. אחר כך אוכל להעמיד פנים, להזיל כמה דמעות ולומר משהו על זה שאני אסיר תודה לאל ולגמור עם זה. כך האחים והאחיות יחשבו שאני אדם שמקבל את האמת ואוכל להמשיך להיות מנהיג בזכות – ואז המוניטין והמעמד שלי יישמרו, נכון?" כל מה שהם עושים הוא למראית עין. האם הייתם אומרים שקל לזהות אנשים כאלה? (לא קל לזהות אותם.) נדרשת תקופה של התבוננות ושל אינטראקציה איתם כדי לראות אם הם מגנים על האינטרסים של בית האל כשהם נתקלים בבעיות, ואם הם באמת מיישמים בפועל בהתאם לעקרונות-האמת. אין זה משנה עד כמה יפה או נכון הדיבור שלהם על פני השטח, זה זמני בלבד; במוקדם או במאוחר תיחשף הדרך שבה הם באמת חושבים. גם אם האל לא חושף אותם, האם צוררי משיח מסוגלים להסתיר לחלוטין את מחשבותיהם האמיתיות ואת מהות הטבע שלהם? האם הם מסוגלים להסתיר אותן כל חייהם? דבר זה יהיה בלתי אפשרי; במוקדם או במאוחר הדברים האלה יתגלו. ולכן לא משנה עד כמה צוררי משיח מרושעים או ערמומיים, כל עוד הם נוצרים בליבם כוונות ומניעים ופועלים נגד האמת, בסופו של דבר האנשים שמבינים את האמת יבחינו בהם ויזהו אותם. צוררי משיח כאלה הם הערמומיים מכולם; על פניו הם לכאורה מקבלים את האמת ודברים חיוביים, אבל בפועל, בסתר ליבם ובמהותם, הם לא אוהבים את האמת ואפילו סולדים מדברים חיוביים ומן האמת. בגלל שהם רהוטים, רוב האנשים אינם מסוגלים להבחין בהם, ורק אנשים שמבינים את האמת מסוגלים להבחין באדם כזה ולזהותו. יש עוד דוגמאות? (היה פעם צורר משיח שראה שלעמיתיו לעבודה יש איכות יותר טובה משלו ושהם עושים את העבודה יותר טוב ממנו. כדי להבטיח את מעמדו, הוא סילף בחשאי את העובדות ומתח ביקורת על עמיתיו ועל השותפים שלו, הטעה אנשים, פיתה אותם וגרם להם להישמע לו. זה הוביל לחוסר אמון הדדי בין מי שעבדו איתו. הם לא עבדו יותר יחד בצורה הרמונית ולא הושגו שום תוצאות באף היבט של העבודה. כאשר נחשפו המעשים הרעים של צורר המשיח, לא רק שהוא סירב לקבל זאת, הוא אפילו השמיע תירוצים וניסה להתנער מאחריות. היה ברור שהוא יעשה הכול למען המוניטין והמעמד שלו; לא משנה לכמה אחים ואחיות הוא הזיק, ולא משנה שהוא הפריע קשות לעבודה של בית האל ושיבש אותה, פשוט לא היה לו אכפת, ובטח ובטח שהוא לא הרגיש מוטרד או אשם. הוא לא ניחן בשמץ אנושיות או היגיון.) בקצרה, לצוררי משיח אין שום נקיפות מצפון לגבי הקרבת האינטרסים של אחרים כדי להגן על המוניטין והמעמד שלהם עצמם. גם אם הם צריכים לדרוך על כולם כדי לשמור על המעמד שלהם, הם לא יהססו לעשות כן. כשמדובר בהגנה על המוניטין ועל המעמד שלהם, לא אכפת להם אם אנשים אחרים יחיו או ימותו, והעבודה של בית האל והאינטרסים של הכנסייה פשוט לא קיימים במחשבותיהם, וכלל לא נמצאים במנעד השיקולים שלהם. ממעשים אלה אנו למדים שצוררי משיח אינם אנשיו של בית האל; הם כופרים שהסתננו פנימה. בית האל אינו ביתם, ולכן שום אינטרסים שלו לא נוגעים להם. הם בסך הכול רוצים להשיג את המטרה שלהם לרכז כוח ולשלוט באנשים, ולהשביע את השאיפות והרצונות האישיים שלהם בבית האל. מכיוון שזה סוג מהות הטבע שצוררי משיח ניחנים בו, הם בשום פנים ואופן לא יקבלו גיזום, וגם לא יקבלו שום היבט של האמת.

מהדוגמאות שזה עתה ניתנו אתם למדים שהשאיפה והרצון של צוררי משיח לרדוף אחרי מוניטין ומעמד היא מוּלדת. צוררי משיח נולדים כך, עם הסוג הזה של מהות טבע. הם בשום אופן לא רוכשים זאת אחרי שהם נולדים, ואין זו תולדה של הסביבה שלהם. כפי שחולים מסוימים לא לוקים במחלותיהם אחרי שהם נולדים, אלא הן עוברות אליהם בתורשה. מחלות מעין אלה לא ניתן לרפא. צוררי משיח נולדים עם שאיפה לרדוף אחרי מוניטין ומעמד, והם אינם שונים מהתגלמות של מלכי שדים. צוררי משיח סולדים מן האמת ושונאים אותה ואינם מקבלים כלל את משפט האל ואת ייסורו. ולכן לא משנה לאיזה מין גיזום הם זוכים, הם לא יקבלו זאת. אם אח או אחות רגילים גוזמים אותם, נכונותם לקבל זאת תהיה פחותה אף יותר. הם מאמינים ש"אתה לא ראוי לגזום אותי, אתה לא נחשב! כמה ימים אתה מאמין? כשאני הפכתי למאמין, אתה עדיין לא נולדת! כשאני נעשיתי מנהיג, אתה עדיין לא התחלת אפילו להאמין באל!" זו הגישה שלהם כלפי אחים ואחיות שגוזמים אותם. הם מתמקדים בהסמכוֹת ובוותק ועל סמך זה אינם מקבלים שיגזמו אותם. אם כך, האם הם יכולים לקבל את הגיזום כשהוא נעשה בידי העליון? בהסתמך על מהות הטבע שלהם, הם לא יקבלו גם את זה. אף שעל פניו לכאורה הם לא אומרים שום דבר, בליבם הם בהחלט מתנגדים ומסרבים לכך. אין בכך שום ספק. כשהם באמת ניצבים בפני הגיזום של העליון, הביטוי הנפוץ ביותר של צוררי משיח הוא להתווכח ולהעלות טיעונים להגנתם כדי להתנער מאחריות, ואפילו לשקר לעליון ולהסתיר דברים מן הנמוכים מהם בדרגתם כדי לחמוק בלי עונש. צוררי משיח נוקטים לעתים קרובות את הגישה של שקרים לעליון והסתרת דברים מן הזוטרים מהם כדי לחמוק מגיזום בידי העליון. לדוגמה, אם ישנן הרבה בעיות בכנסייה, הם אף פעם לא מדווחים עליהן. כשאחיהם ואחיותיהם רוצים לדווח על הבעיות האלה, צוררי המשיח אינם מאפשרים להם לעשות זאת ומי שכן מדווח נתקל בדיכוי ובהרחקה מצידם. כתוצאה מכך רוב האנשים נאלצים שלא להתערב, להותיר את הבעיות בלתי פתורות, ולפעול כמי שמחפשים לרצות אחרים. צוררי משיח מסתירים את כל בעיות הכנסייה ושומרים עליהן בסודיות גמורה, ואינם מאפשרים לעליון להתערב או לערוך בירורים. צוררי משיח גם מעכבים ככל יכולתם את סידורי העבודה של העליון ואינם מעבירים אותם הלאה או מיישמים אותם. אם סידורי העבודה של העליון אינם משפיעים כלל על המוניטין ועל המעמד האישיים שלהם, הם עשויים להשמיע כמה הצהרות שטחיות ולצאת ידי חובה, אבל הם לבטח לא יוציאו אותם לפועל. אם סידורי העבודה של העליון מאיימים עליהם, או במידה מסוימת משפיעים לרעה על המוניטין והמעמד שלהם, אזי צוררי המשיח צריכים לעיין בדבר. הם צריכים לשקול כיצד לפעול, נגד מי לפעול ומתי לפעול. הם צריכים להלך על חבל דק בהקשר לדברים האלה, והם מחשבים אותם שוב ושוב בראשם. אם מתגלעות בעיות כלשהן בעבודת הכנסייה, צוררי המשיח יודעים בוודאות שיגזמו אותם או אפילו יפטרו אותם כשייוודע לעליון על הבעיות, ועל כן הם מסתירים אותן ואינם מדווחים עליהן לעליון. לא אכפת להם בכלל מהפגיעה או מהנזק שהבעיות האלה ימיטו על העבודה של בית האל אם לא יפתרו אותן; הם אדישים לכל ההפסדים שייגרמו לעבודה של בית האל. הם לא חושבים איזו צורת פעולה תתרום לעבודה של בית האל או תרצה את האל, הם מתחשבים אך ורק במוניטין ובמעמד שלהם עצמם, באופן שהעליון יתפוס אותם ויתייחס אליהם, ושוקלים רק איך להגן על המוניטין ועל המעמד שלהם כך שלא ייפגעו. זו הדרך שבה צוררי משיח רואים דברים וחושבים על בעיות, והיא מייצגת היטב את הצביון שלהם. לכן צוררי משיח בשום אופן לא ידווחו בכנות על הבעיות שקיימות בכנסייה או על אלה שעולות במהלך עבודתם. לא משנה איזו עבודה הם עושים, לא משנה עם אילו קשיים הם מתמודדים או אם הם נתקלים במצבים שהם לא יודעים כיצד לטפל בהם או שבהם אין להם מושג במה לבחור – בעודם מבצעים את אותה עבודה הם יטייחו ויסתירו זאת מחשש שהעליון יגיד שהאיכות שלהם נמוכה מדי או יגלה את המצב האמיתי שלהם, או יגזום אותם בגלל שהם לא טיפלו בקשיים ובמצבים האלה במהירות ולא פתרו אותם. צוררי משיח מתעלמים מהאינטרסים של בית האל ושל עבודת הכנסייה כדי שהעליון לא יגזום אותם. הם אינם מהססים להקריב את העבודה ואת האינטרסים של הכנסייה כדי לשמר את המעמד והפרנסה שלהם וכדי להבטיח שלעליון יהיה רושם טוב מהם. לא אכפת להם לעכב את התקדמות עבודת הכנסייה או לפגוע בה, ולא אכפת להם בכלל מההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. לא משנה באילו קשיים נתקלים האחים והאחיות, או אילו בעיות ישנן מבחינת ההיווכחות בחיים שלהם, צוררי משיח אינם מסוגלים לפתור אותן והם לא יבקשו את הנחיית העליון. הם יודעים היטב שהסתרת בעיות והותרתן ללא מענה יעכבו את התקדמות עבודת הכנסייה וישפיעו עליה, ויסבו הפסדים לחיי האחים והאחיות, אבל הם מתעלמים מהדברים האלה ולא אכפת להם מהם. לא משנה אילו בעיות מהותיות עולות בכנסייה, הם אף פעם לא מדווחים עליהן, ובמקום זה הם עושים כמיטב יכולתם להסתיר את הבעיות ולסתום עליהן את הגולל. אם האחים והאחיות מגלים את מעשיהם הרעים וכותבים מכתבים לדווח עליהם, צוררי משיח מנסים ביתר שאת לעכב ולמדר את המכתבים האלה. מה מטרתם בעיכוב המכתבים האלה ובמידורם? מטרתם לשמור על המעמד שלהם, להגן על המוניטין והיוקרה שלהם ולשמור על כל הרכוש שבו הם מחזיקים נכון לאותו רגע. עבורם, פיטוריהם או הערכתם כבלתי מתאימים לעבודתם מצד העליון משולים למותם ולגזר דין מוות, וכמוהם כסוף דרכם באמונה שלהם באל. ולכן לא משנה מה, הם לעולם אינם מבקשים את הנחיית העליון. תחת זאת הם חושבים על דרכים להסתיר את כל הבעיות הקיימות בעבודתם ולמנוע מהעליון לגלותן. האין הפרקטיקה הזאת שלהם מתועבת ביותר? הם סבורים שמנהיג טוב בעיני האל ובעיני העליון חייב להיות אדם שאף פעם אין לו שום בעיות או קשיים, שמסוגל לטפל כיאות בכל העניינים ומתאים לכל מיני עבודות. הם חושבים שמנהיג טוב אף פעם לא מתלונן על קשיים או מבקש עזרה בפתרון בעיות, ושמנהיג טוב חייב לחלוטין להיות אדם מושלם וחף מפגמים בעיני האל ובעיני העליון, אדם שמסוגל לבצע את העבודה היטב בלי שהעליון ייאלץ לגזום אותו. כתוצאה מכך הם מגנים בעוז על המעמד שלהם, בתקווה להותיר רושם טוב על העליון ולגרום לו להאמין בטעות שהם מתאימים לעבודתם ושהם מסוגלים לשאת בעול שלה וששום בעיות מהותיות לא יתעוררו, וכפועל יוצא שהוא יחשוב שאין שום צורך לערוך בירורים באופן ישיר אודות העבודה שלהם או להנחותם, ובוודאי שאין כל צורך לגזום אותם. צוררי משיח רוצים ליצור לעצמם את התדמית הזאת כדי לגרום לאחרים לחשוב בטעות שהאל מאמין בהם ומפקיד בידם הכול, שהוא מטיל עליהם משימות חשובות ושיש לו אמון רב בהם, עד כדי כך שהוא אינו מעוניין לגזום אותם מחשש שהם יהפכו שליליים ורשלנים ושהדבר יפגע בעבודה. צוררי משיח גורמים לאחים ולאחיות לחשוב שהם אנשים אהודים בבית האל ובכנסייה ודמויות נכבדות בבית האל. למה הם רוצים להרשים את האחים והאחיות עם סוג כזה של אשליה ומראית עין? כדי לגרום לאנשים להעריך אותם ולסגוד להם, וכדי שהם ייהנו מהטבות המעמד בכנסייה כמו גם ממעמד רם ומיחס מועדף, עד כדי כך שהם יוכלו לתפוס את מקום האל. לעתים קרובות הם אומרים לאחים ולאחיות: "האל אינו יכול לדבר איתכם באופן אישי, הוא לא יכול לרדת לרמתכם ולבצע עבודה באופן אישי, והוא בשום אופן לא יכול לחיות לצידכם ולהדריך אתכם בכל הדברים השונים שאתם נתקלים בהם בחיי היומיום. אם כך מי יבצע את המשימות הספציפיות האלה? האם לא מנהיגים ועובדים כמונו?" בעודם עושים את המרב כדי להגן על מעמדם, הם לעתים קרובות אומרים דברים ומבטאים רעיונות מעין אלה, כדי שהאחים והאחיות יאמינו בהם ויבטחו בהם באופן מלא ובלי כל ספק. מהו טבע הפרקטיקה הזאת שלהם? האין הם משקרים לעליון ומסתירים דברים מן הנמוכים מהם בדרגתם? (כן.) זהו החלק המתוחכם בגישה שלהם. רוב האנשים ניחנים באיכות נמוכה, אינם מבינים את האמת, אינם מסוגלים להבחין בצוררי משיח ויכולים רק ללכת שולל אחרי צוררי משיח ולהיות מנוצלים על ידם. לו צוררי משיח היו מנסים להוליך אנשים שולל באופן ישיר ולומר: "העליון באמת מאמין בי, הוא מקשיב לי בכל דבר," אנשים היו עשויים להיות חשדנים משהו ולהבחין בהם במידה מסוימת, אבל צוררי משיח אינם מדברים באופן ישיר שכזה. הם משתמשים בדרך מסוימת של דיבור כדי להטעות אנשים וגורמים להם להאמין בטעות שהעובדה שהעליון הפקיד בידיהם את עבודת המנהיג מוכיחה שלעליון יש אמון ושהוא בוטח בהם. טיפשים משוללי הבחנה שאינם חותרים אל האמת נופלים בפח הזה ונוהים אחריהם. וכשקורה דבר מה, אותם טיפשים אינם מתפללים לאל או מחפשים את האמת בדברי האל, אלא באים לפני צוררי המשיח ומבקשים מהם להנחות את דרכם ולבחור עבורם נתיב. זוהי המטרה שצוררי משיח רוצים להשיג במעשיהם. אם אין בכנסייה קומץ אנשים שמבינים את האמת ושמבחינים בצוררי המשיח וחושפים אותם, רוב האנשים יאמינו להם באופן עיוור, יסגדו להם וינהו אחריהם, ויהיו נתונים למרותם. דבר זה מסוכן ביותר! אם אדם הולך שולל ונשלט בידי צורר משיח במשך שלוש או חמש שנים, חייו יידעו אובדן רב. אם הוא הולך שולל ונשלט בידי צורר משיח במשך שמונה או עשר שנים, אזי הוא ייהרס כליל; אפילו אם הוא ירצה לגאול את עצמו, לא תהיה לו ההזדמנות לעשות כן.

לעתים קרובות צוררי משיח מוליכים אנשים שולל, כובשים את ליבם ושולטים בהם תוך שימוש בטענות כי הם אנשים אהודים בבית האל, שהוצבו בתפקידים חשובים על ידי האל, וכי הם מוערכים על ידו והוא בוטח בהם. זאת במטרה להשיג את מטרתם ליהנות תמיד ממעמד ולהיות לנצח הפוסקים האחרונים. מה הדבר שצוררי משיח חוששים ממנו יותר מכול? יותר מכול הם מפחדים לאבד את המעמד שלהם וששמם ייפגע. הם חוששים שהאחים והאחיות יחשבו שהם אינם חותרים אל האמת, שהם ניחנים באיכות נמוכה מאוד ושאין להם הבנה רוחנית או שהם אינם עושים עבודה ממשית, ושהם חסרי יכולת לבצע עבודה ממשית כלשהי. אלה הם הדברים שצוררי משיח מפחדים יותר מכול לשמוע. כאשר צוררי משיח שומעים כאלה קביעות והצהרות, הם נתקפים חרדה ואפילו מתרגזים, לפעמים עד כדי כך שהם פוצחים בהתקף זעם ואומרים: "האיכות שלי נמוכה, אז קדימה, תשתמשו במי שאתם רוצים; אני בכל מקרה לא יכול לעשות את העבודה הזאת! האם האל לא צודק? האמנתי בו כל השנים האלה, ויתרתי על המשפחה ועל הקריירה שלי והשקעתי מעצמי כל כך הרבה למען כולכם, אחיי ואחיותיי. למה אתם לא מסוגלים לומר עליי אפילו מילה אחת הוגנת?" הם כבר לא מסוגלים להימנע מהתייחסות למוניטין ולמעמד שלהם, והם גם לא מנסים עוד להסתתר או להעמיד פנים; הכיעור שלהם גלוי לעין כול. אחרי שהם נותנים פורקן לכעסם, הם מוחים את דמעותיהם וחושבים לעצמם: "אוי לא, המטתי על עצמי בושה. אני אצטרך לחזור ולהשיב לעצמי את המעמד שלי!" ואז הם ממשיכים להעמיד פנים, ממשיכים ללמוד סיסמאות טובות ודוקטרינות ולהקשיב, לקרוא, להטיף ולהטעות אנשים. לתחושתם הם חייבים להציל את המוניטין והמעמד שלהם, והם מקווים שיום אחד, כשיתקיימו בחירות, האחים והאחיות עדיין יחשבו עליהם, ייזכרו בדברים הטובים שהם עשו, יזכרו את המחירים שהם שילמו ואת הדברים שהם אמרו. זה חוסר בושה מוחלט, לא? הטבע הישן שלהם לא השתנה בכלל, נכון? למה צוררי משיח אף פעם לא משתנים? הדבר נגזר ממהות הטבע שלהם, הם אינם מסוגלים להשתנות; זה פשוט מי שהם. כאשר השאיפות והרצונות שלהם מתפוגגים לגמרי, הם נתקפים בהתקפי זעם ואז התנהגותם משתפרת מאוד. לאחרונה ביררתי אודות ההתנהלות של אדם מסוים, וכמה אחים ואחיות אמרו שהוא התנהג יפה מאוד. למה הכוונה "התנהג יפה"? הכוונה הייתה שלאחרונה ההתנהגות שלו הייתה הרבה יותר טובה ושהוא התנהג הרבה יותר טוב לעומת המצב קודם; הוא לא גרם עוד צרות, לא תקף אנשים ולא התחרה על מעמד, והוא למד איך לדבר לאנשים בצורה יותר מעודנת, צנועה ושקטה. הוא גם השתמש במילים נכונות כדי לעזור לאחרים, ובחיי היומיום שלו גילה דאגה ואכפתיות מיוחדות כלפי אנשים אחרים. לכאורה התחוללה בו תמורה והוא הפך לאדם חדש לגמרי. אבל האם זה באמת מה שקרה? לא. אם כך מה היו הפרקטיקות האלה? (התנהגויות טובות חיצוניות.)

אחרי שצוררי משיח מסוימים נחשפים וכל מעשיהם הרעים מתגלים, הם אומרים לאחים ולאחיות כשהם רואים אותם: "אני מרגיש שלאחרונה האל הפך אותי לנאור והעניק לי הארה, ושאני במצב ממש טוב. אני חש שנאה עמוקה למעשיי הקודמים ולעולם לא אוכל לשכוח את ההפסדים שגרמתי לאחיי ואחיותיי ולא אוכל להשתחרר מהם. אני עצוב מאוד." בעודם אומרים זאת, הם פורצים בדמעות ואפילו נוקטים יוזמה ומבקשים מהאחים והאחיות לגזום אותם: "אל תפחדו שאיחלש. אם אתם רואים שאני עושה משהו לא נכון, גזמו אותי, אני יכול לקבל את זה – אני מקבל את זה מהאל; אני לא אנטור לכם על כך." הם עוברים מסירוב עיקש, מהתנגדות והתרסה נגד גיזום בידי אחים ואחיות, מהצטדקות ומהגנה עצמית ומתרעומת מלאה – לבקשה יזומה שיגזמו אותם. זה שינוי גישה מהיר ביותר, לא? האם פירוש הדבר שהם חשים חרטה? בהסתמך על גישה זו, נראה שהם עברו תמורה מוחלטת, ולכן עליך לגזום אותם. הגיזום עשוי לאפשר להם לזהות את הדברים השגויים שהם ביצעו בעבר ולעזור להם ללמוד להכיר את עצמם. באותו רגע עליך לעזור להם בכך שתפגין גילוי לב מסוים ותאמר: "אני רואה שפעלת יפה בזמן האחרון. אני עומד לדבר איתך בכנות. אם משהו שאני אומר הוא לא נכון ואתה לא יכול לקבל אותו, אז אל תתייחס אליו בכלל; אם אתה חושב שמה שאני אומר נכון, אז קבל אותו מן האל. הכוונה שלי היא לעזור לך, לא לבעוט בך כשאתה פגיע או לתקוף אותך. בוא נפתח את הלב זה בפני זה ונשתף. בזמנו, כשהיית מנהיג, היית מתהלך נפוח מגאווה וסירבת להודות בטעויות שלך; גם אם כלפי חוץ הודית בכמה טעויות, עמוק בפנים לא באמת קיבלת עליך את האשמה – ומאוחר יותר, כשנתקלת בבעיה מאותו סוג, עדיין פעלת כמו קודם. בוא נדבר על אותה תקרית אחרונה בתור דוגמה. בגלל חוסר האחריות שלך משהו השתבש ונגרם הפסד גדול לנכסים של בית האל. חוסר האחריות שלך גרם לכך שהרבה אחים ואחיות נעצרו ונכלאו ומשלמים על כך מחיר. אתה לא חושב שאתה צריך לקחת על כך אחריות? אתה היית האחראי הישיר לתקרית הזאת, ולכן עליך להתייצב לפני האל, להתוודות על חטאיך ולהכות על חטא. למעשה אם אתה מודה בטעות שלך, במקרה הכי גרוע האל יראה בכך עבירה והדבר לא ישפיע בעתיד על החתירה שלך אל האמת. גם האחים והאחיות יוכלו להתייחס אליך כראוי ולראות בך חבר בבית האל; הם לא ינדו אותך ולא יתקפו אותך. נכון שכל מה שקשור לאדם נתון בידי האל, אבל אם אתה אף פעם לא חותר אל האמת, האל בטוח יתעב אותך וינטוש אותך, ובשלב זה תהווה מטרה להשמדה. אם אתה מקבל את עבודת האל ומתמסר לה ומסוגל להתחרט באמת, האל לא יזכור לך את העבירות הקודמות שלך ועדיין תהיה אדם שחותר אל האמת לפני האל. אנחנו לא מבקשים את סליחתו או מחילתו, אבל לכל הפחות אנחנו חייבים לעשות מה שבני אדם צריכים לעשות; זו האחריות והחובה של כל יציר בריאה, וזה הנתיב שכולנו צריכים ללכת בו." אלה הם דברי אמת, לא? האם יש בהם לעג או תחבולה כלשהם? האם יש בהם עוקצנות או לגלוג כלשהם? (לא.) אלה הם בסך הכול דברים שיוצאים מן הלב, שנאמרים בנחת ושעולים בקנה אחד עם העיקרון של עזרה לאנשים וחינוכם. הדברים האלה נכונים; הם כוללים נתיב ליישום בפועל כמו גם אמת שיש לחפש. ואולם האם צוררי משיח מסוגלים לקבל את הדברים האלה? האם הם מבינים ומיישמים אותם בפועל כאמת? (לא.) איך הם יגיבו לדברים האלה? "אפילו עכשיו, כולכם סתם נטפלים לטעות שלי ולא מסכימים לשחרר, הא? אפילו האל לא זוכר עבירות קודמות של אנשים, אז למה אתם כל הזמן בוחנים את שלי? אתם אומרים שאתם רוצים לדבר איתי באופן גלוי לב ושאתם עוזרים לי. מה זו העזרה הזאת? זה בבירור ניסיון להתקבע על העבר ולהטיל עליי את האחריות. אתם סתם מנסים לגרום לי לקחת על עצמי את האחריות, נכון? האם רק אני אחראי לתקרית הזאת? הכול נמצא בידיים של האל, ופירוש הדבר שהוא האחראי. כשהתקרית הזאת התרחשה, למה האל לא שלח לנו רמזים לגביה? זה לא מתוזמר בידי האל? ואם כך, איך אתם יכולים להאשים אותי?" הם בעצם אומרים מה שהם חושבים, נכון? איפה טמונה הבעיה שלהם? על פניו, הם לכאורה ביצעו תפנית והפכו לצנועים יותר; נראה היה שהתנהגותם השתפרה רבות לעומת המצב קודם, כאילו הם לא חותרים עוד אל מעמד ומוניטין וכאילו הם מסוגלים לשבת בנחת, לדבר עם מישהו ולשוחח איתו בגילוי לב. אז איך הם מסוגלים עדיין להגיד דבר כזה? איזו בעיה מזהים פה? (האופן שבו הם התנהגו היה רק אשליה שהם הציגו כלפי חוץ כדי שהם יוכלו לחזור ולהשיב לעצמם את מעמדם.) מה עוד? (אין להם באמת מודעות עצמית כלשהי ואלה לא גילויים של חרטה אמיתית. זה בסך הכול סוג של פרקטיקה צבועה. כשאנשים אחרים משתפים איתם על הבעיות שלהם, הם עדיין לא מסוגלים לקבל את האמת. ברור שמהות הטבע שלהם עוינת לאמת.) שתי נקודות מאוד ברורות כאן. קודם כול, כשצוררי משיח מאבדים את המעמד שלהם, אחד ממצבי ההוויה שלהם הוא "במקום שבו יש חיים יש תקווה" – הם תמיד מוכנים לחזור למעמדם. הנקודה השנייה היא, שצוררי משיח לעולם לא יהרהרו בעצמם בכנות בכל מה שנוגע לנתיב השגוי שהם הלכו בו ולעבירות שהם ביצעו. הם לא יודו בטעויות שלהם ולא יקבלו את האמת, והם לבטח לא ילמדו להבין את מהותם שלהם מתוך עובדות מעשיהם הרעים, ולא ילמדו מהם כיצד ליישם בפועל בהתאם לאמת. כשמפטרים אותם והם מאבדים את מעמדם, הם לא חושבים לעצמם: "מה בדיוק עשיתי לא נכון? איך עליי להתחרט? אם דבר מעין זה יחזור על עצמו, איך עליי לפעול כדי שאתאים את עצמי לכוונת האל?" אין להם גישה כזאת של תמורה עצמית חיובית. גם אם גוזמים אותם, ואפילו אם מפטרים אותם, הם עדיין לא ישנו כיוון ויחתרו אל האמת, יחפשו נתיב ליישום בפועל או ישנו את כיוון המרדף שלהם. לא משנה גודל ההפסדים שהם מסבים לבית האל או עומק הנפילה שלהם, הם לעולם לא יודו בחטאיהם. הכישלונות שלהם לא יגרמו להם לחתור אל האמת ולחפש אותה בתקופה שלאחר מכן; תחת זאת הם יחשבו רק מה הם יכולים לעשות כדי להציל הכול ולהחזיר לעצמם את המעמד שאבד להם. אלה הן שתי הנקודות. הראשונה היא מעין מצב הוויה שהם נתונים בו אחרי שהם איבדו את מעמדם, מצב של מוכנות מתמדת לחזרה למעמדם. הנקודה השנייה היא הסירוב שלהם להודות בנתיב השגוי שהם הלכו בו ולהבין אותו. בנקודה השנייה, אי ההבנה של הנתיב השגוי שהם הלכו בו היא חלק אחד; נוסף עליו, הם בשום אופן לא יתחרטו בכנות וגם לא יקבלו את האמת, והם לבטח לא יפצו בלב מלא חרטה על הנזק שהם הסבו לבית האל. הם בשום אופן לא יחשבו כיצד לעבור תמורה, איך להשתנות מאנשים שאינם חותרים אל האמת לאנשים שכן חותרים אליה ומיישמים אותה בפועל. שתי הנקודות האלה מוכיחות שצוררי משיח סולדים מן האמת ומרושעים מטבעם; הם טובים במיוחד בהסוואה של עצמם ובהסתגלות לסביבתם, כמו זיקיות. יש להם מהות הפכפכה ובסתר ליבם המרדף שלהם אחרי מעמד והשאיפות והרצונות שלהם לעולם לא נרגעים ולעולם גם לא ישתנו. איש אינו יכול לשנות את האנשים האלה. כשמסתכלים על הביטויים האלה, מהי מהות הטבע של אדם מעין זה? האם צוררי משיח הם אחים או אחיות? האם צוררי משיח הם אנשים אמיתיים? (לא.) אם אתם תופסים את האנשים האלה כאחים ואחיות, האין פירוש הדבר שאתם טיפשים להחריד? הביטויים האלה הם גילויי המהות של צורר משיח. כאשר לצוררי משיח אין שום מעמד, הם נתונים במצב הוויה מעין זה; החישובים בראשם, מה שהם חושפים והאופן שהם פועלים בו כלפי חוץ, וסוג הגישה שלהם בסתר ליבם כלפי האמת וכלפי העבירות שלהם הם כאלה, ונקודת המבט שלהם לא תשתנה. לא משנה כמה אתה משתף על האמת או מדבר על דרכים נכונות וחיוביות של יישום בפועל, בתוך תוכם הם לעולם לא יקבלו זאת; במקום זאת הם יתנגדו לכך. הם אפילו מאמינים ש"טוב, כבר אין לי מעמד, אז מה שאני אומר לא נחשב. אף אחד לא תומך בי יותר; אתם סתם רוצים לעשות ממני צחוק וללמד אותי לקח. אתה ראוי ללמד אותי לקח? מי אתה חושב שאתה? כשאני נעשיתי מנהיג, אתה עדיין לא למדת ללכת! ממי למדת את מעט הדברים שאתה מדבר עליהם אם לא ממני? ואתה מנסה ללמד אותי לקח. אתה באמת לא יודע את המקום שלך ביקום!" הם חושבים שאנשים צריכים ותק מסוים בשביל לגזום אותם, לדבר איתם, לשוחח עימם או לנהל איתם שיחה מלב אל לב. איזה מין דבר הם האנשים האלה? רק צוררי משיח מסוגלים לומר דברים כאלה; אנשים רגילים, ואנשים שיש להם תחושה כלשהי של בושה ומעט רציונליות, לעולם לא יגידו את הדברים האלה. אם מישהו מטיף לך דרשה, מנהל איתך בנחת שיחה גלויה ומצביע על בעיות שיש לך ומעלה בפניך כמה הצעות, האם תהיה מסוגל לקבל זאת? או שמא תהיה באותו הלך רוח כשל צורר משיח? לדוגמה, נניח שעשר שנים אתה מאמין אבל אף פעם לא כיהנת כמנהיג. אדם אחר מאמין רק שנתיים אבל יש לו מעמד גבוה יותר מלך וזה מרגיז אותך. נניח שהאמנת באל עשרים שנה לפני שנעשית למנהיג מחוז. אדם אחר ממונה למנהיג אזורי אחרי שהאמין רק חמש שנים ומתחיל להנחות אותך, ואתה מתקשה לקבל זאת. אם הוא גוזם אותך אתה מרגיש לא בנוח, ואפילו אם הוא גוזם אותך בצדק, אתה עדיין לא רוצה לקבל זאת. האם החזקתם אי פעם בגישה או בביטויים מעין אלה? (כן.) זהו צביון של צורר משיח. האם לדעתך רק צוררי משיח ניחנים בצביון של צורר משיח? כל מי שניחן בצביון של צורר משיח נמצא בסכנה, הוא עשוי לעלות על נתיב של צוררי משיח והצביון הזה עלול לגרום להשמדתו. אלה הם פני הדברים. כאשר אנחנו משתפים על מהות של צוררי משיח ומנתחים אותה, זה כולל גם אנשים שניחנים בצביון של צורר משיח. האם הייתם אומרים שהאנשים הנכללים בכך הם המיעוט או הרוב? או האם זה כולל את כולם? (זה כולל את כולם.) נכון, משום שהצביון של צורר משיח הוא הצביון של השטן, וכל בני האדם המושחתים ניחנים בצביון השטן. אם כך, שיתפנו קצת על הנושא הזה של האופן שבו צוררי משיח מתייחסים לכך שגוזמים אותם. כדי לפרט יותר, אפשר לתת כמה דוגמאות מוחשיות. אני אשאיר זאת לכם לשתף על כך בזמן הכינוסים שלכם. בזמן שתשתפו, אל תדברו כל הזמן על ההתנהלות של אנשים אחרים. מובן שאין מנוס משיתוף על הביטויים של אחרים, אבל אתם צריכים בעיקר לשתף על הביטויים האישיים שלכם. אם אתם יכולים למצוא ביטויים או גילויים עצמיים כלשהם שקשורים לצביון של צורר משיח, זה יעזור ויתרום למודעות העצמית שלכם, וזה יסייע לכם להיפטר מהצביון הזה.

שיתפנו בעבר על הנושא של מגוון ביטויי הצביון של צורר משיח – האם אתם מסוגלים עכשיו להשוות את עצמכם אליהם? האם הצלחתם להשיג הבנה מסוימת? האם אתם מסוגלים לפתור כמה בעיות אמיתיות? לא משנה איזה היבט של הצביונות המושחתים שלכם אתם משנים, הכול מושג בהתבסס על הבנה של האמת, על השוואתכם לאמת ואז על הגעה להבנה עצמית. לפיכך, כאשר מדובר בהכרת עצמכם ובהשגת שינוי בצביון, היכולת להבחין ולנתח את הביטויים השונים של צביון מושחת היא נתיב שאתם חייבים ללכת בו. האם הצלחתם כבר להבין את הנקודה הזאת? ייתכן שכמה מכם עדיין לא הצליחו, וחושבים לעצמם: "אתה כל הזמן משתף על הנושאים ועל הדברים פחותי החשיבות האלה; אתה אף פעם לא מדבר על אמיתות עמוקות כלשהן או חושף דברים עמוקים נסתרים. זה כל כך משעמם ומייגע! איזה קשר יש בין הדברים האלה שאתה משתף עליהם לכניסה שלנו למלכות השמים, לקבלת ברכות גדולות ולהפיכה למושלמים בעתיד?" האנשים האלה אף פעם לא מבינים; הם מתחילים לנמנם כשהם מקשיבים לדברים האלה. אנשים שאינם ניחנים בהבנה רוחנית לא קולטים את זה; הם לא מבינים את מגוון המצבים האנושיים שכל אמת מתייחסת אליהם או את היחסים בין האמיתות השונות. הם לא מבינים את הדברים האלה. ככל שההסבר שאתה נותן להם מפורט יותר, כך הם מתבלבלים יותר וקולטים פחות, כך שהם כל הזמן נרדמים. בתחילת הכינוס הם שרים ורוקדים ולא נרדמים, לא משנה עד כמה הכללים והטקסים משעממים וחוזרים על עצמם. ואולם ברגע שאתה משתף על האמת ועל מצבים שונים של אנשים, הם מתחילים לנמנם. מה קורה עם אנשים שתמיד מנמנמים ככה? האם הם לא נחשפו? האין זה ביטוי של אי אהבת האמת? כשמדובר בפרטים של אמיתות שונות הקשורות בהיווכחות בחיים, אנשים שחותרים אל האמת בכנות ושניחנים באיכות מסוימת מבינים אותם טוב יותר ככל שהם מקשיבים להם יותר, בעוד שמי שאינו אוהב את האמת ואינו ניחן בהבנה רוחנית רק מתבלבל יותר ככל שהוא מקשיב להם יותר. ככל שהם מקשיבים יותר, כך הם נעשים יותר משעממים בעיניהם, ולא משנה כמה הם מקשיבים, הם עדיין מרגישים כך; הם לא מסוגלים למצוא בהם נתיב. לתחושתם דברים שקשורים בהיווכחות בחיים הם למעשה לא עד כדי כך מורכבים, ולכן אין צורך לשתף עליהם כל כך הרבה. כאלה הם אנשים שאינם ניחנים בהבנה רוחנית. שינוי בצביון כרוך בהרבה מאוד אמיתות. אם בנתיב לחיפוש אחר שינוי בצביונות שלהם אנשים אינם משקיעים זמן ומאמץ בכל אמת ואמת, אינם משיגים הבנה, תפיסה וידיעה של כל אמת, ואינם מוצאים נתיב ליישום בפועל, אזי הם בשום אופן לא יהיו מסוגלים להיכנס לשום אמת. מהי הדרך שבה אנשים יכולים להגיע לידי הכרה של האל? הדרך היא הבנה וכניסה לכל האמיתות השונות; זו הדרך היחידה. יתרה מזו, כל אמת אינה איזו תאוריה או סוג של ידע או פילוסופיה; היא קשורה לחיי אנשים ולמצב הקיומי שלהם, למצבים שהם נתונים בהם ולדברים שהם חושבים עליהם כל יום, ולמגוון המחשבות, הרעיונות, הכוונות והגישות שהם מפיקים בכפוף למהויות המושחתות השולטות בהם. ולכן אלה הנושאים שאנחנו מדברים עליהם. לאחר שתבינו את הנושאים האלה, תקַשרו אותם לעצמכם, תגלו את עקרונות היישום בפועל ותלמדו להכיר את מגוון המצבים ונקודות המבט שהצביונות השונים שלכם מפיקים, או-אז תבינו את האמיתות שקשורות אליהם ורק אז תהיו מסוגלים ליישם בפועל במדויק בהתאם לעקרונות-האמת. אם אתה רק מבין את הדברים כפשוטם, וכשאתה רואה את האל חושף את האנוכיות והנתעבות של צוררי משיח אתה חושב לעצמך: "צוררי משיח הם אנוכיים ומתועבים, אבל אני עצמי חסר אנוכיות; יש לי הרבה אהבה לתת, אני סובלני, נולדתי למשפחה של משכילים, למדתי לימודים גבוהים והושפעתי מדמויות ידועות ומיצירות מופת, אני לא אדם אנוכי" – האם אמירת הדברים האלה היא קבלה של האמת? האם יש בה הכרה עצמית? ברור למדי שאינך מבין את האמת הספציפית הזאת, או את מגוון המצבים שהאמת הספציפית הזאת מקיפה. כאשר תבין את מגוון המצבים שהאל מדבר עליהם וחושף אותם אשר כלולים באמת מסוימת, ותהיה מסוגל להשוות את עצמך אליהם ולאתר את העקרונות המדויקים ליישום בפועל – אז תעלה על הנתיב ליישום בפועל של האמת ותיכנס למציאות-האמת. אם לא עשית זאת, הֵבנת דוקטרינה בלבד; לא הבנת את האמת. זה כמו הנושא שבדיוק דיברנו עליו, על האופן שבו צוררי משיח מתייחסים לכך שגוזמים אותם. המצבים, הביטויים והגילויים השונים ששיתפנו עליהם קשורים כולם למהות הטבע ולצביון של צורר משיח. כמה מהם אתה מבין? לכמה מהם השווית את עצמך? האם ההצהרות, הפרטים והמצבים שנכללים בנושא הזה שתפסת מתקשרים לאנשים אחרים או אליך? האם לך עצמך יש קשר כלשהו למצבים האלה? האם באמת ובתמים קישרת אותם לעצמך, או רק הכרת בהם והסכמת איתם בחוסר רצון? הדבר תלוי בהבנה שלך ובגישה שלך כלפי האמת. קישור המצבים האלה לעצמך הוא רק דרישה מקדמית כדי שתהיה מסוגל ליישם בפועל את האמת; זה לא אומר שכבר התחלת ליישם אותה בפועל. ואולם אם אינך מסוגל לקשר את המצבים האלה לעצמך, בשום אופן לא יהיה לך שום קשר ליישום בפועל של האמת. במקרה כזה, כשתקשיב לדרשות, מה תשמע? אתה רק תעמיד פנים; לכאורה זה ייראה כאילו אתה מאמין באל, אבל למעשה אתה לא תיישם בפועל בהתאם לדברי האל ולא תהיה מסוגל להיכנס למציאות של דבריו. תהיה סתם הדיוט, כלי שרת, ניגוד. כשמדובר באופן שעליכם להעמיד את עצמכם בהשוואה למצבים האלה ואיך עליכם לנתח את המצבים השונים שקשורים לדברים שציינתי, הדבר תלוי במודעות העצמית שלכם. אני יכול רק להגיד לכם את הדברים האלה ולספק לכם אותם; אשר לכל היתר, אתם תצטרכו להשקיע מאמץ בעצמכם. בין אם אתם מסוגלים לקבל את הדברים האלה ובין אם לאו, הדבר תלוי בגישה שלכם. יש אנשים שליבם עיקש; הם כל הזמן מעמידים פנים ומנסים להגן על המעמד ועל המוניטין שלהם. בבירור יש להם בעיות, אבל הם לא מסוגלים לראות את הבעיות האלה ואינם מודים בהן, והם אפילו נוטלים על עצמם לחשוף אחרים ולנתח אותם. בסופו של דבר אותם אנשים אחרים יוצאים נשכרים מכך, בעוד הם עצמם לא מרוויחים מאום. האם האנשים האלה אינם טיפשים? זו התנהגות מטופשת. הרעיון בהקשבה לדרשות הוא לא ללמוד איך להבחין באנשים אחרים וגם לא להקשיב עבור אנשים אחרים; הרעיון הוא שאתה עצמך תשמע מה נאמר ותרוויח את זה. אתה מקשיב לדברי האל, לאמת ולדרשות ומכל זה אתה לומד להבין את האמת, לזכות בחיים ולהשיג תמורה בצביון. האם יש לכך קשר כלשהו לאנשים אחרים? הדברים האלה קשורים אליך. אם אתה מאמץ גישה מעין זו, אזי הדברים האלה עשויים לשנות אותך, להפוך למציאות שלך ולאפשר לך להשיג תמורה בצביון.

במסגרת הנושא הראשון הזה דיברנו על מגוון הביטויים של האופן שבו צוררי משיח מתייחסים לכך שגוזמים אותם. בהיבט אחד, השיתוף על הנושא הזה עוזר לכולכם להבין את סוג הגישה של צוררי משיח ואת הגילויים של מהות הטבע שלהם, כשמדובר בעניין הזה; בהיבט נוסף, הדבר מעניק לכם הדרכה חיובית מסוימת ואזהרות. אתם יכולים לשתף על יתר הבעיות ולפתור אותן בעצמכם; הן עניינכם האישי.

2) כיצד צוררי משיח מתייחסים לאלה שחזקים מהם

כשמדובר ברצון של צוררי משיח להגן על המוניטין והמעמד שלהם עצמם, לא זו בלבד שהם מגלים וחושפים את מהות הטבע שלהם כאשר גוזמים אותם – הם גם נתקלים בהרבה סוגים אחרים של מצבים ועניינים. ולכן, הנושא השני שנשתף עליו הוא כיצד צוררי משיח שומרים על המוניטין והמעמד שלהם בתוך קבוצות של אנשים. אילו התנהגויות צוררי משיח מגלים כאשר הם חלק מקבוצה של אנשים, ואשר יכולות להמחיש כי בכל מעשיהם הם מנסים לשמור על המוניטין והמעמד שלהם עצמם? האם הנושא הזה ברור או לא? האם ההיקף שלו רחב או מצומצם? האם הוא מייצג או לא? (הוא מייצג.) הנושא הזה קשור ישירות למהות הטבע של צוררי משיח. אילו ביטויים צוררי משיח מגלים כשהם חיים בקבוצות של אנשים? איזה מין גישה ואילו פעולות הם נוקטים כדי להגן על המוניטין ועל המעמד שלהם? ראשית כול, אם לצוררי משיח אין שום מעמד, האם הם עדיין צוררי משיח? (כן.) אתם זקוקים להבנה ברורה של המושג הזה. אל תחשבו שרק אנשים בעלי מעמד ניחנים במהות של צוררי משיח והינם צוררי משיח, או שאנשים מן השורה ללא מעמד אינם צוררי משיח. למעשה, היקף התופעה רחב ביותר. כל אדם שניחן במהות של צוררי משיח הוא עדיין צורר משיח, בין אם יש לו מעמד ובין אם לאו, ובין אם הוא מנהיג או מאמין מן השורה; דבר זה נגזר מהמהות שלו. אם כך, אילו ביטויים מגלים אנשים שניחנים במהות של צוררי משיח כשהם מאמינים מן השורה? אילו גילויים של מהות טבע משמשים ראיה מספקת לכך שהם למעשה צוררי משיח? ראשית, הבה נסתכל איך הם חיים בתוך קבוצות של אנשים, איך הם מתייחסים לאחרים ומהי הגישה שהם מטפחים ביחס לאמת. הדבר שאנו צריכים יותר מכול לשתף עליו הוא לא מה צוררי משיח אוכלים, מה הם לובשים, איפה הם גרים או איך הם מתהלכים, אלא איך הם מגנים על המוניטין והמעמד שלהם בעודם חלק מקבוצה. גם אם הם מאמינים מן השורה, הם עדיין מנסים בלי הרף להגן על המוניטין והמעמד שלהם וחושפים בהתמדה את הסוג הזה של צביון ושל מהות ועושים דברים מעין אלה. לכן, הדבר מאפשר לנו להתקדם צעד נוסף בהבנה שלנו את הצביון ואת המהות של צוררי משיח. בין אם יש לצוררי משיח מעמד ובין אם לאו, ולא משנה מתי ואיפה הם, צביונם ומהותם של צוררי משיח נחשפים ומתבטאים בהם תמיד. דבר זה אינו מוגבל לשום מרחב, מיקום גאוגרפי או אנשים, מאורעות ודברים.

כאשר צוררי משיח ממלאים חובה, אין זה משנה במה מדובר ובאיזו קבוצה הם נמצאים, הם מפגינים צורת התנהגות ייחודית, והיא שבכל דבר הם תמיד רוצים להתבלט ולהציג את עצמם, הם תמיד נוטים להגביל אנשים ולשלוט בהם, הם תמיד רוצים להוביל אנשים ולקבוע דברים, הם תמיד רוצים להימצא באור הזרקורים, הם תמיד רוצים למשוך אליהם את העיניים ואת תשומת הלב של אנשים, והם רוצים שהכול יעריצו אותם. בכל פעם שצוררי משיח מצטרפים לקבוצה, ללא קשר לגודלה, לחברים בה או למקצועם או לזהותם, צוררי משיח יבצעו קודם הערכה של מצב הדברים כדי לראות מי נותן את הטון ומתבלט, מי רהוט, מי מרשים, ומי מוכשר או זוכה ליוקרה. הם אומדים את מי יוכלו לנצח ואת מי לא, כמו גם מי נעלה מהם ומי נחות מהם. אלה הדברים הראשונים שהם מסתכלים עליהם. לאחר הערכה מהירה של המצב, הם מתחילים לפעול, דוחקים הצדה את אלה שתחתיהם ומתעלמים מהם, לעת עתה. הם פונים תחילה לאלה שלדעתם נעלים עליהם, שיש להם יוקרה ומעמד כלשהם, או לבעלי כישרונות וכישורים. אלה האנשים שהם מודדים את עצמם מולם תחילה. אם אחד מהאנשים האלה זוכה להערכה מצד האחים והאחיות, או הנו מאמין באלוהים זה זמן רב, והנו בעל מעמד טוב, הוא הופך למושא קנאתם של צוררי משיח וכמובן נתפס כמתחרה. לאחר מכן, צוררי המשיח משווים עצמם בשקט לאנשים האלה שזוכים ליוקרה, שהם בעלי מעמד ושנהנים מהערצתם של האחים והאחיות. הם מתחילים לתהות על קנקנם של אנשים כאלה ולבחון מה הם מסוגלים לעשות ובמה הם שולטים היטב, ולמה אנשים מסוימים מכבדים אותם. צוררי המשיח צופים ומתבוננים ומבינים שאותם אנשים מומחים במקצוע מסוים, וכן עומדים על העובדה שכולם מכבדים אותם מאוד מכיוון שהם מאמינים באלוהים זמן רב יותר ומכיוון שהם מסוגלים לשתף עדות חווייתית מסוימת. צוררי משיח מתייחסים לאנשים כאלה כ"טרף" ומזהים בהם מתחרים, ואז הם מכינים תוכנית פעולה. איזו תוכנית פעולה? הם בוחנים את ההיבטים שבהם הם אינם משתווים ליריביהם ואז מתחילים לעבוד על ההיבטים האלה. לדוגמה, אם הם אינם טובים במקצוע מסוים כמותם, הם ילמדו את המקצוע הזה, יקראו יותר ספרים, יחפשו יותר מידע מסוגים שונים ויבקשו בהכנעה יותר הנחיות מאחרים. הם ישתתפו בכל סוג של עבודה הקשורה לאותו מקצוע ויצברו בהדרגה ניסיון ויגבירו את כוחם. וכאשר הם מאמינים שיש להם את מה שצריך כדי להתמודד מול המתחרים שלהם, הם מתייצבים לעתים קרובות כדי לבטא את אותן "השקפות מבריקות" שלהם-עצמם, ולעתים קרובות הם סותרים במכוון את יריביהם ומזלזלים בהם כדי להביך אותם ולהכפיש את שמם, ובכך מדגישים את פיקחותם ועד כמה הם יחידי סגולה ומדכאים את יריביהם. אנשים חדי עין מסוגלים לראות את כל הדברים האלה, רק מי שהם טיפשים ובורים וחסרי הבחנה אינם מסוגלים לכך. רוב האנשים פשוט רואים את ההתלהבות של צוררי משיח, את העיסוק שלהם, את הסבל שלהם, את המחיר שהם משלמים ואת התנהגותם הטובה כלפי חוץ. אולם המצב האמיתי חבוי עמוק בליבם של צוררי משיח. מהי מטרתם העיקרית? המטרה היא לזכות במעמד. המטרה שאליה מכוונים כל עבודתם, כל עמלם וכל המחיר שהם משלמים היא הדבר בליבם שהם סוגדים לו יותר מכול: מעמד וכוח.

כדי להשיג כוח ומעמד, הדבר הראשון שצוררי משיח עושים בכנסייה הוא לנסות לרכוש את אמונם והערכתם של אנשים אחרים, על מנת שיוכלו לשכנע עוד אנשים ויגרמו לרבים יותר להעריץ אותם ולסגוד להם, ובכך ישיגו את מטרתם להיות הפוסקים האחרונים בכנסייה ולהחזיק בכוח. כשמדובר בהשגת כוח, הם מיומנים ביותר בתחרות ובמאבקים עם אנשים אחרים. המתחרים העיקריים שלהם הם אנשים שחותרים אל האמת, שנהנים מיוקרה בכנסייה ושאהובים על האחים והאחיות. כל אדם שמהווה איום על מעמדם הוא מבחינתם מתחרה. הם מתחרים במי שחזקים מהם בלי להניד עפעף; והם מתחרים כנגד מי שחלשים מהם בלי טיפת רחמים. ליבם גדוש בפילוסופיות לוחמניות. הם מאמינים שאנשים שאינם מתחרים ואינם נלחמים לא יצליחו להשיג שום הטבות, ושהם יכולים להשיג את הדברים שהם רוצים רק בתחרות ובמאבק. כדי להשיג מעמד ולאייש עמדה מובילה בתוך קבוצה של אנשים, הם עושים כל שנדרש כדי להתחרות עם אחרים, והם לא חסים על אף אדם שמהווה איום על מעמדם. לא משנה עם מי הם מתקשרים, הם חדורי רוח קרב וגם לעת זיקנה הם ממשיכים להילחם. לעתים קרובות הם אומרים: "האם הייתי יכול לנצח את האיש הזה אם הייתי מתחרה נגדו?" כל מי שהוא רהוט ומדבר באופן הגיוני, מובנה ומתודי, הופך מושא לקנאה ולחיקוי מצידם. יתירה מכך, הוא הופך למתחרה שלהם. כל מי שחותר אל האמת וניחן באמונה, ועוזר לעתים קרובות לאחים ולאחיות ותומך בהם, ומאפשר להם לצאת ממצבי שליליות וחולשה, הופך גם הוא למתחרה, כמו גם כל מי שמומחה במקצוע כלשהו והאחים והאחיות רוחשים לו מידה של כבוד. באופן טבעי, כל מי שמשיג תוצאות בעבודתו ומקבל הכרה מהעליון, הופך עבורם למקור גדול עוד יותר של תחרות. מהן הסיסמאות שבהן דוגלים צוררי משיח, ולא משנה באיזו קבוצה הם חברים? שתפו את מחשבותיכם. (מאבק באנשים אחרים ובשמים הוא מקור לשעשוע אינסופי.) זה לא מטורף? זה מטורף. מה עוד? (האל, האם הם לא חושבים ש"אני האל של עצמי ברחבי השמיים והארץ"? כלומר הם רוצים להיות מעל כולם, ולא משנה עם מי הם, הם תמיד רוצים לעלות על כולם.) זה אחד הרעיונות שלהם. יש עוד? (האל, חשבתי על שלוש מילים: "המנצח הוא מלך." אני חושב שהם רוצים תמיד להיות נעלים על אחרים ולהתבלט, לא משנה איפה הם, והם שואפים להיות הכי טובים.) רוב הדברים שאמרתם הם סוג של רעיונות; נסו להשתמש בסוג של התנהגות כדי לתאר אותם. לא משנה איפה הם, צוררי משיח לא בהכרח רוצים לתפוס את העמדה הבכירה ביותר. בכל מקום שהם יפנו אליו, יש להם צביון וצורת מחשבה שמאלצים אותם לפעול. מהי צורת המחשבה הזאת? "אני חייב להתחרות! להתחרות! להתחרות!" למה שלוש פעמים "להתחרות," למה לא פעם אחת? (התחרות הופכת לחיים שלהם, על פי זה הם חיים.) זהו הצביון שלהם. הם נולדו עם צביון גאוותן להחריד שקשה לשלוט בו, כלומר הם רואים עצמם כעליונים על כולם, והם אנוכיים ביותר. איש אינו יכול למַתן את הצביון הגאוותן להדהים שלהם; גם הם עצמם אינם מסוגלים לשלוט בו. ולכן חייהם סובבים במלואם על מאבק ותחרות. על מה הם נלחמים ומתחרים? מטבע הדברים הם מתחרים על תהילה, רווח, מעמד, כבוד ועל האינטרסים האישיים שלהם. לא משנה אילו שיטות הם צריכים לנקוט, כל עוד כולם מתמסרים להם וכל עוד הם משיגים הטבות ומעמד לעצמם, הם משיגים את מטרתם. הרצון שלהם להתחרות אינו שעשוע זמני; זהו סוג של צביון שנובע מטבע שטני, כמו הצביון של הדרקון הגדול האדום כאש שנלחם בשמים, נלחם בארץ ונלחם באנשים. אם כן, כשצוררי משיח נלחמים באנשים אחרים בכנסייה ומתחרים עימם, מה הם רוצים? ללא ספק הם מתחרים על מוניטין ומעמד. אבל אם הם זוכים במעמד, איזו תועלת יש להם מכך? מה זה נותן להם אם אחרים נשמעים להם, מעריצים אותם וסוגדים להם? אפילו צוררי המשיח עצמם אינם יכולים להסביר זאת. למעשה, הם אוהבים ליהנות ממוניטין וממעמד, מכך שכולם מחייכים אליהם ושכולם מקדמים את פניהם בחנופה ובהתרפסות. ולכן בכל פעם שצורר משיח פוקד כנסייה, הוא עושה דבר אחד: נלחם ומתחרה באחרים. אפילו כשהוא זוכה בכוח ובמעמד, אין בכך די. כדי להגן על המעמד שלהם ולבצר את כוחם, הם ממשיכים להילחם ולהתחרות עם אחרים. הם יעשו כן עד שימותו. ולכן הפילוסופיה של צוררי משיח היא: "כל עוד נשמה באפך, אל תפסיק להילחם." אם קיים אדם רע כזה בכנסייה, האם הדבר יהווה הפרעה לאחים ולאחיות? לדוגמה, נניח שכולם אוכלים ושותים בשקט את דברי האל ומשתפים על האמת, והאווירה שלווה ומצב הרוח נעים. בזמנים כאלה, חוסר שביעות הרצון של צורר המשיח מבעבעת בקרבו. הוא יקנא במי שמשתפים על האמת וישנא אותם. הוא יתחיל לתקוף אותם ולשפוט אותם. האם דבר זה לא יעכיר את האווירה השלווה? זהו אדם רע שבא להפריע לאחרים ולעורר בהם שאט נפש. כאלה הם צוררי משיח. לפעמים צוררי משיח אינם מבקשים להרוס או להביס את מי שהם מתחרים איתם ומדכאים אותם; כל עוד הם נהנים ממוניטין, ממעמד, מגאווה ומכבוד וגורמים לאנשים להעריץ אותם, הם משיגים את מטרתם. בעודם מתחרים עם אחרים הם חושפים סוג של צביון שטני ברור. איזה צביון זה? שלא משנה באיזו כנסייה הם מופיעים, הם תמיד רוצים להתחרות ולהיאבק עם אנשים אחרים, הם תמיד רוצים להתחרות על תהילה, על רווח ועל מעמד, והם מרגישים שהם משיגים את מטרתם רק כשהכנסייה נקלעת למצב של אי סדר ואנדרלמוסיה, רק כשהם משיגים מעמד והכול נכנעים להם. זהו טבעם של צוררי משיח – כלומר, הם משתמשים בתחרות ובמלחמות כדי להשיג את מטרותיהם.

מהו המוטו של צוררי משיח, בלי קשר לקבוצה שהם חלק ממנה? "אני חייב להתחרות! להתחרות! להתחרות! אני חייב להתחרות כדי להיות הטוב מכולם!" זהו הצביון של צוררי משיח; בכל מקום שאליו הם הולכים, הם מתחרים ומנסים להשיג את מטרותיהם. הם משרתי השטן והם מפריעים לעבודת הכנסייה. הצביון של צוררי משיח הוא כזה: הם מתחילים בהתבוננות סביב בתוך הכנסייה, כדי לזהות מי מאמין באל שנים רבות והוא בעל הון, למי יש כישרונות וכישורים כלשהם, מי תרם לאחים ולאחיות בהיווכחות שלהם בחיים, למי יש יותר יוקרה, למי יש ותק, מי נהנה מאהדת האחים והאחיות, מי ניחן ביותר דברים חיוביים. אנשים אלה יהיו המתחרים שלהם. לסיכום, בכל פעם שצוררי משיח הם חלק מקבוצה של אנשים, זה מה שתמיד הם עושים: הם מתחרים על מעמד, מתחרים על שם טוב, מתחרים על זכות ההכרעה בעניינים ועל הזכות לקבל החלטות בקבוצה – ומרגע שהם משיגים את הדבר, הוא מסב להם אושר. האם הם מסוגלים לבצע עבודה מעשית אחרי שהם זוכים בדברים האלה? בשום פנים ואופן לא, הם אינם מתחרים ונלחמים כדי לבצע עבודה מעשית; המטרה שלהם היא להכניע את כל היתר. "לא אכפת לי אם אתה מוכן להיכנע לי או לא; מבחינת הון, לי יש הכי הרבה, מבחינת יכולות דיבור אני הטוב מכולם ומבחינת כישרונות וכישורים, אני ניחן ברבים יותר מכולם." לא משנה באיזה תחום, הם תמיד רוצים להילחם על המקום הראשון. אם האחים והאחיות בוחרים בהם לממונים, הם יתחרו עם שותפיהם מי יהיה הפוסק האחרון ועל הזכות להחליט. אם הכנסייה ממנה אותם לאחראים על עבודה מסוימת, הם יתעקשו להיות מי שמחליטים על אופן ביצועה. הם ישאפו שכל דבר שהם אומרים ומחליטים יצליח ויתגשם. אם האחים והאחיות מאמצים רעיון של מישהו אחר, האם הם יעברו על כך בשתיקה? (לא.) פירוש הדבר צרות. אם אינך נשמע להם, הם ילמדו אותך לקח, יגרמו לך להרגיש שאינך יכול בלעדיהם ויראו לך מה יהיו ההשלכות אם לא תציית להם. עד כדי כך הצביון של צוררי משיח יהיר, נתעב ובלתי הגיוני. אין להם לא מצפון ולא היגיון, ואפילו לא שמץ אמת. ניתן לראות בפעולותיהם ובמעשיהם של צוררי משיח כי אין במה שהם עושים שום היגיון של אדם רגיל, ואף שאנשים עשויים לשתף עימם על האמת, הם אינם מקבלים זאת. לא משנה כמה צודקים דבריך, הם אינם מקובלים עליהם. הדבר היחיד שהם אוהבים לחתור אליו הוא מוניטין ומעמד, דברים שהם סוגדים להם. כל עוד הם יכולים ליהנות מהטבות המעמד, הם מרוצים. בעיניהם, דבר זה הוא ערך קיומם. בלי קשר לקבוצה שהם חלק ממנה, הם חייבים להראות לאנשים את ה"אור" ואת ה"חום" שהם מפיצים, את הכישרונות שלהם, את הייחודיות שלהם. ובאופן טבעי, בגלל שהם מאמינים שהם מיוחדים, הם סבורים כי עליהם לקבל יחס טוב יותר מאשר אנשים מן השורה, שעליהם לקבל את תמיכת האנשים ואת הערצתם, שאנשים צריכים להעריץ אותם ולסגוד להם – הם סבורים שכל זה מגיע להם. האין אנשים כאלה עזי מצח וחסרי בושה? האם נוכחות של אנשים כאלה בכנסייה אינה בעייתית? כשקורה דבר מה, השכל הישר גורס שאנשים יישמעו למי שמדבר נכון, יתמסרו למי שמעלה הצעה שתורמת לעבודה של בית האל ויאמצו את ההצעה שתואמת לעקרונות-האמת, ולא משנה של מי היא. אם צוררי משיח אומרים דבר מה שאינו תואם לעקרונות, כל האחרים עשויים שלא להישמע להם או לא לאמץ את ההצעה שלהם. במקרה כזה, מה צוררי משיח יעשו? הם ימשיכו לנסות להגן על עצמם ולהצדיק את עצמם ויהגו דרכים לשכנע אחרים ולגרום לאחים ולאחיות להישמע להם ולאמץ את הצעתם. הם לא יתחשבו בהשפעה שעשויה להיות לכך שהצעתם תתקבל על עבודת הכנסייה. דבר זה אינו נכלל בטווח השיקולים שלהם. מהו הדבר היחיד שהם יביאו בחשבון? "אם ההצעה שלי לא תתקבל, אני לא אוכל להראות את פניי ברבים. ולכן אני חייב להתחרות ולשאוף שההצעה שלי תתקבל." בכל פעם שדבר מה קורה, כך הם חושבים ופועלים. הם אף פעם לא מהרהרים בהיות הדבר תואם לעקרונות או לא, והם אף פעם לא מקבלים את האמת. זהו צביונם של צוררי משיח.

מהו הביטוי העיקרי של היעדר ההיגיון המוחלט של צוררי משיח? הם סבורים שהם ניחנים בכישרונות, שהם בעלי יכולות, שיש להם איכות טובה ושאנשים אחרים צריכים לסגוד להם ולתמוך בהם, ושבית האל צריך להציבם בתפקיד חשוב. יתר על כן, הם סבורים שבית האל צריך לאמץ ולקדם את כל ההצעות והרעיונות שהם מעלים, ואם בית האל אינו מקבל אותם, הם מתרגזים מאוד, מתריסים כנגד בית האל ומייסדים מלכויות עצמאיות משלהם. האין גילוי זה של הצביון והמהות של צוררי משיח מחולל שיבושים והפרעות בכנסייה? ניתן לומר שכל פעולותיהם של צוררי משיח גורמות שיבושים והפרעות עצומים לעבודת הכנסייה ולהיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. כאשר צוררי משיח מתחרים על עמדות הנהגה בכנסייה ועל יוקרה בקרב אנשיו הנבחרים של האל, הם נוקטים כל אמצעי שעומד לרשותם כדי לתקוף אחרים ולרומם את עצמם. הם אינם מתחשבים בנזק הרב שהם עלולים להסב לבית האל ולהיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. הם שוקלים רק אם ניתן לספק את השאיפות והרצונות שלהם ואם ניתן להבטיח את המעמד והמוניטין שלהם עצמם. בכנסיות ובקרב אנשיו הנבחרים של האל הם ממלאים את תפקידם של שדים, של רוע, של משרתי השטן. הם בשום פנים ואופן אינם אנשים שמאמינים באל בכנות, וגם אינם חסידי האל, קל וחומר שהם אינם אנשים שאוהבים את האמת ומקבלים אותה. אם הכוונות והמטרות שלהם טרם הושגו, הם אף פעם אינם מהרהרים במעשיהם ומודעים לעצמם, הם אף פעם אינם מהרהרים אם כוונותיהם ומטרותיהם תואמות לאמת, הם אף פעם אינם מבררים כיצד ללכת בנתיב של חתירה אל האמת כדי להשיג ישועה. לא בהלך רוח מסור הם מאמינים באל ובוחרים בנתיב שהם צריכים ללכת בו, אלא הם מוגיעים את מוחם במחשבות: "איך אוכל להגיע לעמדה של מנהיג או של עובד? איך אוכל להתחרות עם המנהיגים והעובדים של הכנסייה? איך אוכל להטעות את אנשיו הנבחרים של האל ולשלוט בהם, ולהפוך את המשיח לבובה נטולת סמכויות ותו לא? איך אוכל להבטיח לעצמי מקום בכנסייה? איך אוכל להבטיח לעצמי דריסת רגל איתנה בכנסייה ולזכות במעמד, להבטיח שאצליח ולא איכשל, ושבסופו של דבר אשיג את המטרה לשלוט באנשיו הנבחרים של האל ולייסד מלכות משלי?" אלה הם הדברים שעליהם צוררי משיח חושבים יומם ולילה. אילו צביון וטבע הם אלה? לדוגמה, כאשר אחים ואחיות מן השורה כותבים מאמרי עדות, הם חושבים איך לבטא נאמנה בכתב את החוויות ואת ההבנה שלהם. ולכן הם מתפללים לפני האל בתקווה שהוא יעניק להם עוד נאורות ביחס לאמת ויאפשר להם לזכות בהבנה טובה ומעמיקה יותר שלה. לעומת זאת, כשצוררי משיח כותבים מאמרים, הם מוגיעים את מוחם במחשבה כיצד לכתוב באופן שיגרום לאנשים רבים יותר להבין אותם, לדעת עליהם ולהעריץ אותם, ובכך לזכות במעמד בעיני אנשים רבים יותר. הם רוצים להשתמש בדבר רגיל וזניח ביותר כגון זה כדי להרבות את תהילתם. הם אפילו לא מסוגלים לוותר על הזדמנות מעין זו. איזה מין אנשים אלה? כשצוררי משיח מסוימים נוכחים שאחרים מסוגלים לכתוב מאמרים של עדות חווייתית, הם מבקשים לכתוב דבר מה שיהיה נפלא יותר מהעדות החווייתית של כל אדם אחר, בניסיון להתחרות עימם על מעמד ועל יוקרה. ועל כן הם בודים ומעתיקים סיפורים. הם אפילו מעזים לעשות דברים כמו נשיאת עדות שקר. כדי להאדיר את שמם, לגרום לאנשים רבים יותר להכיר אותם ולהפיץ את שמם, צוררי משיח אינם מהססים לעשות כל מיני דברים מבישים. הם לא יחמיצו ולו את ההזדמנות הזעירה ביותר להתפרסם, להשיג מעמד ולזכות בהערכה ובכבוד מיוחד בקרב קבוצה של אנשים. מה מטרת הכבוד המיוחד שירחשו להם? אילו תוצאות ומטרות צוררי משיח מבקשים להשיג? צוררי משיח רוצים שאחרים יראו בהם אנשים יחידי סגולה, אנשים שהם אצילים יותר מכל אדם אחר ומצטיינים בתחומים מסוימים; הם רוצים להותיר רושם טוב על אחרים, רושם עמוק, ואפילו לגרום בהדרגה לאנשים אחרים לקנא בהם, להעריץ אותם ולסגוד להם. בעודם פועלים בכל מאודם כדי להשיג את המטרה הזאת, הם גם ממשיכים ללכת באותו נתיב שהלכו בו מקודם.

לא משנה באיזו קבוצת אנשים הם, ולא משנה אם הם מעמידים פנים או עמלים, מה שחבוי בסתר ליבם של צוררי משיח אינו אלא רצון במעמד. המהות שהם חושפים ומבטאים אינה אלא מאבק ותחרות. לא משנה מה צוררי משיח עושים, הם מתחרים עם אחרים על מעמד, על כבוד ועל אינטרסים. הביטוי הנפוץ ביותר של הדבר הוא תחרות על שם טוב, על הערכה ועל מעמד בעיני אנשים, כדי שאנשים יכבדו אותם ויסגדו להם ויחוגו ויתקבצו סביבם. זהו הנתיב שצוררי משיח הולכים בו; זה הדבר שלמענו צוררי משיח מתחרים. לא משנה כמה דברי האל מוקיעים את הדברים האלה ומנתחים אותם, צוררי משיח אינם מקבלים את האמת ואת המשפט והייסור של דברי האל, ואינם מוותרים על הדברים האלה שהאל שופט ומגנה. נהפוך הוא, ככל שהאל חושף את הדברים האלה יותר, כך צוררי משיח נעשים ערמומיים יותר. הם מאמצים אמצעים סמויים וחמקמקים יותר כדי לחתור אל הדברים האלה, כדי שאנשים לא יראו מה הם עושים ויסברו בטעות שהם ויתרו על הדברים האלה. ככל שהאל חושף עוד ועוד את הדברים האלה, כך צוררי משיח מוצאים יותר דרכים לנקוט שיטות עקלקלות ומתוחכמות יותר כדי לחתור אליהם ולהשיגם. יתרה מזו, הם משתמשים במילים ערבות לאוזן כדי להסתיר את המניעים הכמוסים שלהם. לסיכום, צוררי משיח בשום אופן אינם מקבלים את האמת, מהרהרים על התנהגותם או מתייצבים לפני האל בתפילה ובחיפוש אחר האמת. אדרבה, בתוך תוכם אי שביעות רצונם מחשיפת האל וממשפטו מתעצמת עוד יותר, עד כדי כך שהם מאמצים גישה עוינת כלפי הדברים האלה. לא זו בלבד שהם אינם מוותרים על החתירה שלהם אחרי מוניטין ומעמד, הם נוצרים את הדברים האלה ביתר שאת והוגים דרכים להחביא ולהסתיר את העיסוק הזה, ולמנוע מאנשים לזהותו ולאתרו. לא משנה הסיטואציה, צוררי משיח לא זו בלבד שאינם מצליחים ליישם בפועל את האמת, כאשר פרצופם האמיתי נחשף – כלומר, כשהם חושפים בטעות את השאיפות והרצונות האלה שלהם – מה שמדאיג אותם יותר הוא שאחרים יעמדו על מהותם ועל טיבם האמיתי בהסתמך על דברי האל ועל האמת, ולכן הם מנסים להסתיר זאת ועושים את המרב להגן על עצמם. מהי מטרתם בהסתרת הדבר? מטרתם להגן על המעמד ועל המוניטין שלהם מכל פגע ולבצר את כוחם לקראת המאבק הבא שלהם. זוהי מהותם של צוררי משיח. לא משנה מתי ולא משנה הסיטואציה, המטרות והכיוון של התנהגותם לא ישתנו, וגם לא מטרותיהם בחיים או העקרונות שבבסיס מעשיהם; הרצון, השאיפה והכוונה שבסתר ליבם בחתירתם למעמד אף הם לא ישתנו. לא זו בלבד שהם יעשו את המרב כדי להשיג מעמד, הם יגבירו את מאמציהם למען השגתו. ככל שבית האל משתף יותר על האמת, כך הם יימנעו ביתר תחכום מהתנהגויות ומביטויים מובהקים מסוימים שאנשים אחרים עשויים לזהות ולהבחין בהם. הם ישנו את השיטה, ויבכו מרה כשיודו בטעויותיהם ויוקיעו את עצמם, ובכך יזכו באהדת האנשים ויגרמו להם להאמין בטעות שהם התחרטו והשתנו, ויקשו כך עוד יותר על אנשים להבחין בהם. מהי המהות הזאת של צוררי משיח? האין היא עקלקלה מעט? (כן.) כאשר אנשים הם כל כך עקלקלים, הם שדים. האם שדים יכולים באמת להכות על חטא? האם הם מסוגלים באמת להניח בצד את השאיפה והרצון שלהם לרדיפה אחרי מעמד? שדים יעדיפו למות מאשר לזנוח את השאיפה הזאת. לא משנה איך אתה משתף איתם על האמת, זה יהיה חסר תועלת, הם לא יזנחו את השאיפה הזאת. אם במצב הזה הם מפסידים בקרב והאחים והאחיות חושפים אותם, הם ימשיכו עדיין להילחם ולהתחרות על מעמד, על כבוד, על זכות המילה האחרונה ועל הזכות להחליט בעודם ממשיכים לקבוצה הבאה. הם יתחרו על הדברים האלה. לא משנה מהי הסיטואציה, או באיזו קבוצה של אנשים הם, העיקרון שהם תמיד מקפידים עליו הוא להתחרות: "רק אני יכול להנהיג; אסור שאיש ינהיג אותי!" הם בשום פנים ואופן לא מוכנים להיות מאמינים מן השורה או לקבל את מנהיגותם ועזרתם של אנשים אחרים. זוהי מהותם של צוררי משיח.

בכנסייה, האם ישנם כאלה שמאמינים באל זה שנים רבות ואף על פי כן כלל אינם חותרים אל האמת וכל הזמן רודפים אחרי מעמד ומוניטין? מהם הביטויים של אנשים כאלה? האם הייתם אומרים שאדם מסוג כזה הוא מישהו שתמיד מנסה להתבלט, שנוטה להעלות מחשבות מקוריות ולפלוט רעיונות יומרניים? מה הדברים שאנשים כאלה עושים לעתים קרובות? (מישהו מבטא את נקודת המבט שלו, ולכל האחרים היא נשמעת נכונה, אבל כדי להראות כמה הוא מבריק, האדם הזה מעלה נקודת מבט שונה, שלתחושתם של אנשים היא אפילו עוד יותר נכונה ואשר סותרת את נקודת המבט של הדובר הראשון, וכך הוא מוכיח כמה הוא מבריק.) זה נקרא התרברבות. הם דוחים את דעותיהם של אנשים אחרים ואז מציגים את נקודת ההשקפה הייחודית שלהם, שאפילו הם לא חושבים שהיא מציאותית או תקפה – אלא סיסמה ותו לא – ואף על פי כן הם חייבים להראות לאנשים כמה שהם מבריקים ולגרום לכולם להקשיב להם. הם תמיד חייבים להיות שונים, הם תמיד חייבים להעלות מחשבות מקוריות, הם תמיד מפריחים רעיונות יומרניים, ולא משנה אם מה שאנשים אחרים אומרים הוא בר יישום ומעשי, הם חייבים להצביע נגדו ולמצוא מגוון סיבות ותירוצים לשלול את נקודות המבט של אנשים אחרים. אלה הן ההתנהגויות הנפוצות ביותר של אנשים שמנסים להציג מחשבות מקוריות ולהפריח רעיונות יומרניים. לא משנה עד כמה מעשיו של מישהו נכונים או נאותים, הם יִפטרו אותם בלא כלום ויתעלמו מהם. אף שהם יודעים בבירור שאותו אדם נהג כראוי, הם עדיין אומרים שמעשיו אינם ראויים וגורמים שהדבר יישמע כאילו הם היו יכולים לעשות עבודה טובה יותר, ושבשום אופן אין הם טובים פחות מאותו אדם. אנשים כאלה חושבים שאף אחד לא טוב כמותם, שהם טובים יותר מאחרים בכל ההיבטים. עבורם כל דבר שאנשים אחרים אומרים אינו נכון; אנשים אחרים הם חסרי ערך, והם עצמם טובים בכול. אפילו כשהם עושים דבר מה שגוי ונגזמים, הם לא יהיו מוכנים להתמסר, הם לא יקבלו בכלל את האמת והם עשויים גם להעלות פתאום שלל תירוצים שגורמים לאחרים לחשוב שהם לא טעו ושלא היה צריך לגזום אותם. אנשים שאוהבים להעלות מחשבות מקוריות ולפלוט רעיונות יומרניים, הם גאוותנים וצדקנים באופן שכזה. למעשה, הרוב המוחלט של האנשים האלה משולל כישרון אמיתי ואינו מסוגל לעשות שום דבר כיאות; לא משנה מה הם עושים, זה הופך לכאוס אחד גדול. אבל אין להם מודעות עצמית והם חושבים שהם טובים מאחרים, והם מעזים לתחוב את האף ולהתערב בכל מה שאנשים אחרים עושים, ממשיכים להפריח רעיונות יומרניים ורוצים תמיד שאחרים יכבדו אותם ויקשיבו להם. לא משנה הסיטואציה או הקבוצה שהם חלק ממנה, הם רק רוצים שאחרים ישרתו אותם וישעו להם; הם לא רוצים לשרת אנשים אחרים או להקשיב להם. האין אלה צוררי משיח? עד כדי כך צוררי משיח הם גאוותנים וצדקנים; עד כדי כך הם משוללי היגיון. הם רק מדברים על דוקטרינות מטעות, ואם אנשים אחרים מצביעים על טעויותיהם, הם חייבים לסלף מילים ולוגיקה ומדברים באופן שקרי ונעים לאוזן, כדי לגרום לאנשים להרגיש שהם צודקים. לא משנה עד כמה דעתו של אדם אחר נכונה, צוררי משיח ינקטו אורח דיבור רהוט כדי לגרום לה להישמע לא נכונה ולגרום לכולם לקבל את דעתם האישית. צוררי משיח הם אנשים כאלה – הם בעלי כישרון יוצר מגדר הרגיל להטעות אחרים, הם מסוגלים להוליך אותם שולל עד כדי כך שהם נקלעים למצב של בלבול וחוסר כיוון ולא יודעים עוד להבחין בין טוב לרע. בסופו של דבר צוררי המשיח האלה יטעו כליל את כל מי שחסר הבחנה ויִישבו אותו. ברוב הכנסיות יש אנשים שמטעים כך אנשים. כאשר אנשיו הנבחרים של האל משתפים על האמת או חולקים את העדות החווייתית שלהם, צוררי משיח נעמדים תמיד ומביעים את דעתם האישית. הם אינם פותחים את ליבם כדי לשתף בכנות על החוויה ועל הידע שלהם; במקום זה הם תמיד מצביעים על דברים ומשמיעים הערות ביקורת חסרות אחריות על החוויות ועל הידע של אחרים, כדי להתרברב בחוכמתם ולהשיג את מטרתם לגרום לאחרים לכבד אותם. צוררי משיח מיומנים ביותר בדיבורים על מילים ודוקטרינות; הם אף פעם אינם מסוגלים לשתף עדות חווייתית אמיתית, והם אף פעם לא מדברים על מודעות עצמית. תחת זאת הם כל הזמן מחפשים בעיות אצל אנשים אחרים ומנפחים אותן. לעולם לא תראה צוררי משיח שמקבלים את דעתם של אנשים אחרים בפתיחות או משתפים באופן יזום על הצביונות המושחתים שלהם עצמם וחושפים את עצמם בפני אחרים. קל וחומר אינך רואה אותם משתפים אודות דעות שגויות ומגוחכות שהם טיפחו בקרבם ואודות הדרך שבה הן שינו אותן, ובוודאי אינך שומע אותם מודים בטעויות שהם עשו או במגרעותיהם... לא משנה במשך כמה זמן צוררי משיח מקיימים קשר עם אחרים, הם תמיד גורמים לאנשים להרגיש ששום שחיתות אין בהם, שהם נולדו קדושים ואנשים מושלמים ושאחרים צריכים לסגוד להם. אנשים שבאמת ניחנים בהיגיון אינם שואפים שאחרים יכבדו אותם או יסגדו להם. אם אנשים אחרים באמת מכבדים אותם וסוגדים להם, הם חשים שהדבר מביש, משום שהם יודעים שהם בני אדם מושחתים בעלי צביונות מושחתים, ושהם אינם אוחזים במציאויות-האמת. הם מכירים את עצמם היטב, ולכן הם יכולים לשתף בגילוי לב על כל שחיתות שהם מגלים ועל כל דעה מוטעית שהם מייצרים, ולהניח לאחרים לדעת עליהם, ובעשותם כן הדבר גורם להם להרגיש מאוד נינוחים, משוחררים ומאושרים. הם לא מרגישים בכלל שהדבר קשה לביצוע. גם אם אנשים אחרים שופטים אותם, מזלזלים בהם, קוראים להם טיפשים או בזים להם, הם לא מרגישים מודאגים במיוחד. אדרבה, הם מרגישים שזה רגיל מאוד, והם מסוגלים לגשת לכך באופן הנכון. בגלל שאנשים ניחנים בצביונות מושחתים, מטבע הדבר הם יגלו שחיתות. בין אם אתה מכיר בכך או לא, זו עובדה. אם אתה מסוגל לזהות את השחיתות שלך עצמך, זה דבר טוב, ואפילו טוב יותר אם אחרים מסוגלים לזהות אותה בבירור – כך הם לא יסגדו לך ולא יעריצו אותך. אנשים שמבינים את האמת וניחנים במעט היגיון מסוגלים לפתוח את ליבם ולשתף על הידע העצמי שלהם; זה לא קשה בעיניהם. אבל לצוררי משיח זה קשה מאוד. בעיניהם, מי שנפתחים באופן טהור הם אידיוטים, ומי שמספרים על המודעות העצמית שלהם ומדברים בכנות הם טיפשים. ולכן צוררי משיח מזלזלים לחלוטין באנשים האלה. כשאדם מבין את האמת וכולם רואים אותו באופן חיובי במיוחד, צוררי משיח יתפסו את אותו אדם כעצם בגרון וכמטרד, והם ישפטו אותו ויוקיעו אותו. הם ידחו את הנְהגים הנכונים ואת הדברים החיוביים שאותו אדם ניחן בהם ויגרמו להם להישמע כהבנה לא נכונה ומסולפת. כשמישהו עושה דבר מה שתורם לכנסייה או לאחים ולאחיות, ולא משנה מי, צוררי משיח יהגו דרכים לזלזל בו, ללעוג לו ולשים אותו לצחוק; לא משנה עד כמה הדבר שנעשה הוא עשה הוא טוב, או עד כמה הוא הועיל לאנשים, צוררי משיח לא יחשבו שראוי לציין זאת, והם יפחיתו מחשיבותו, יקטינו אותו וימזערו אותו עד כדי כך שהוא ייראה חסר ערך לחלוטין. לעומת זאת, כשצוררי משיח עושים מעט טוב, הם יעשו כמיטב יכולתם להפריז בערך הדבר ולנפח אותו, כדי לגרום לכך שהכול ייווכחו בו וידעו שהם עשו זאת, ושהיה זה שירות ראוי לשבח שלהם, וכדי שהאחים והאחיות ירחשו להם כבוד מיוחד, יהיו מודעים להם כל הזמן, ירגישו אסירי תודה ביותר כלפיהם ויזכרו את מה שטוב בהם. כל צוררי משיח מסוגלים לפעול כך, כמו גם מי שניחנים בצביון של צוררי משיח. מבחינה זו צוררי משיח אינם שונים כל כך מן הפרושים הצבועים; למעשה, הם גרועים מהם. אלה הם הביטויים הנפוצים, האופייניים והמובהקים ביותר של צוררי משיח.

איזו גישה צוררי משיח מטפחים לגבי עשייה? דברים טובים הם רוצים לעשות לעיני אחרים, ודברים רעים – בסתר. הם רוצים שהכול ידעו על הדברים הטובים שהם עושים, ואת כל הדברים הרעים הם רוצים להסתיר כדי שאיש לא יגלה אודותיהם, עד כדי כך שאף מילה מכך לא תתגלה, והם חשים מחויבים לעשות את המרב להסתירם. הצביון הזה של צוררי משיח הוא מגעיל, הלא כן? מהי מטרתם של צוררי משיח כשהם פועלים כך? (המטרה שלהם היא להגן על המוניטין והמעמד שלהם.) נכון. על פניו, לכאורה הם אינם מתחרים על מעמד או אומרים דבר כלשהו בשביל מעמד, אבל כל דבר שהם עושים ואומרים נועד להגן ולשמור על מעמדם, וכדי להשיג יוקרה רבה ושם טוב. לפעמים הם אפילו שואפים למעמד בתוך קבוצה בלי להניח לאיש לראות שזה מה שהם עושים. אפילו כשהם ממליצים על מישהו, כלומר מבצעים דבר מבין הדברים שהם אמורים לעשות, הם רוצים לגרום לאדם שהם ממליצים עליו להרגיש אסיר תודה ביותר כלפיהם, ולהבהיר לו כי רק הודות להמלצתם ניתנה לו ההזדמנות לבצע את החובה הזאת. צוררי משיח לעולם לא יחמיצו הזדמנות מעין זו. הם אומרים בליבם: "אף שאני ממליץ עליך, אני עדיין המנהיג שלך, אז אתה לא יכול להתעלות עליי." תשוקתם של צוררי משיח למעמד ולמוניטין היא ברורה למדי. כדי להתחרות על מעמד ולשמר אותו, הם אינם מתעלמים משום מבט חטוף ומשום מילה לא מכוונת מצד איש, קל וחומר מכל דבר שמתרחש בפינה כלשהי. צוררי משיח מבחינים בכל הדברים האלה, גדולים כקטנים, והדברים שאנשים אחרים אומרים חוזרים ומתנגנים שוב ושוב בראשם. מהי מטרתם בכך? האם הם נהנים להתווכח? לא; העניין הוא שהם רוצים למצוא בכל זה דרך ושעת כושר להגן על מעמדם האישי. הם לא רוצים שהמעמד או השם שלהם ייפגעו בגלל איזו הזנחה או רשלנות רגעית. למען המעמד הם למדו כיצד לזכות ב"תובנה" לגבי כל דבר ודבר; בכל פעם שאח או אחות אומרים משהו שהם חשים שהוא בלתי מכבד, או מבטא דעה שסותרת את דעתם הם, הם אינם מרפים; הם מתייחסים לכך בכובד ראש, עורכים מחקר מפורט וניתוח מעמיק ואז מוצאים תשובה הולמת כדי להתמודד עם מה שנאמר, עד שהמעמד שלהם מוצק ואיתן בעיני כולם ובשום אופן אינו ניתן לערעור. ברגע ששמם נפגע או שהם שומעים דברים כלשהם שמזיקים לו, הם יאתרו מיד את המקור וינסו למצוא תירוצים והסברים שבאמצעותם יוכלו לגאול את עצמם. ועל כן לא משנה אילו חובות צוררי משיח מבצעים, ולא משנה אם הם משמשים מנהיגים או עובדים או לא, כל דבר ודבר שהם מתעסקים בו וכל מילה ומילה שהם מעלים על דל שפתם נועדו למען המעמד שלהם ולא ניתן להפריד בינם לבין הרצון שלהם להגן על האינטרסים שלהם. בתוך תוכם של צוררי משיח לא קיים המושג של יישום בפועל של האמת או של הגנה על האינטרסים של בית האל. ולכן את המהות של צוררי משיח ניתן להגדיר במדויק באופן הבא: הם אויבי האל; הם חבורה של שדים ושטנים שבאה להפריע, לשבש ולהשמיד את העבודה של בית האל. הם משרתי השטן; הם אינם אנשים שנוהים אחרי האל, והם גם אינם חברים בבית האל או מושא לישועת האל.

האם משהו מהדברים ששיתפנו עליהם היום ריגש אתכם? איזה חלק ריגש אתכם? (החלק האחרון, כלומר כשהאל ניתח את הטבע התחרותי של צוררי משיח.) זה לא דבר טוב להיות כל הזמן תחרותי. ההתנהגות הזאת מתקשרת לצוררי משיח ולהשמדה. זה לא נתיב טוב. מה אנשים צריכים לעשות כשהם ניחנים בביטויים ובגילויים האלה? במה עליהם לבחור? איך עליהם להימנע מהדברים האלה? אלה הן הבעיות שאנשים צריכים לחשוב עליהן ולהגות בהן יותר מכול כעת, והן גם בעיות שאנשים נתקלים בהן מדי יום. איך הם יכולים להימנע מתחרות כשדברים קורים, ואיך עליהם לפתור את הכאב ואת אי הנוחות בליבם אחרי שהם מתחרים – זאת בעיה שכל אדם חייב להתמודד עימה. אנשים ניחנים בצביונות מושחתים, ולכן כולם מתחרים על יוקרה, על רווח ועל כבוד, וקשה להם להימנע מתחרות. אם כך, כשאדם אינו מתחרה האם פירוש הדבר שהוא נפטר מהצביון ומהמהות של צוררי משיח? (לא, זו רק תופעה שטחית. אם הצביון הפנימי שלהם אינו מטופל, אז הבעיה של הליכתם בנתיב של צוררי משיח לא יכולה להיפתר.) אם כך איך אפשר לפתור את הבעיה של הליכתם בנתיב של צוררי משיח? (בהיבט אחד, הם חייבים להבין את העניין הזה ולבוא לפני האל להתפלל כשהם מגלים מחשבות של שאיפה למעמד. מעבר לזה, הם חייבים לחשוף את עצמם בפני האחים והאחיות ואז למרוד באופן מודע במחשבות המוטעות האלה. הם חייבים גם לבקש מהאל לשפוט, לייסר ולגזום אותם ולהטיל עליהם משמעת. ואז הם יוכלו לפנות לנתיב הנכון.) זו תשובה טובה. אבל לא קל להשיג זאת, וזה אפילו קשה יותר למי שיותר מדי אוהבים מוניטין ומעמד. ויתור על מוניטין ומעמד אינו קל – זה תלוי בכך שאנשים יחתרו אל האמת. רק בהבנה של האמת אדם יכול להגיע להכרה של עצמו, לראות בבירור את הריקנות שבחיפוש אחר תהילה, רווח ומעמד, ולעמוד בבירור על האמת של שחיתות המין האנושי. רק כשאדם באמת מגיע להכיר את עצמו, הוא מסוגל לנטוש את המעמד והמוניטין. לא קל להשליך מעליך צביון מושחת. אם הבחנת בכך שאינך ניחן באמת, שאתה עתיר פגמים ומגלה יותר מדי שחיתות, ואף על פי כן אינך משקיע שום מאמץ בחתירה אל האמת ואתה מעמיד פנים ועוסק בצביעות, כשאתה גורם לאנשים להאמין שאתה מסוגל לעשות כל דבר, אזי דבר זה יעמיד אותך בסכנה – ובמוקדם או במאוחר יבוא היום שתיתקע בקיר ותיפול. עליך להודות שאינך ניחן באמת ולהיות אמיץ מספיק להתמודד עם המציאות. יש לך חולשות, אתה מגלה שחיתות ואתה מלא בכל מיני ליקויים. דבר זה הוא רגיל משום שאתה אדם רגיל, אתה לא אדם-על או כל יכול ואתה חייב להכיר בכך. כאשר אנשים אחרים צוחקים על חשבונך או לועגים לך, אל תגיב מיד בסלידה מפני שמה שהם אומרים אינו נעים, ואל תתנגד לכך בגלל שאתה מאמין שאתה מוכשר ומושלם – לא זו צריכה להיות הגישה שלך כלפי דברים כאלה. מה צריכה להיות הגישה שלך? אתה צריך לומר לעצמך: "יש לי פגמים, הכול בי מושחת ופגום ואני פשוט אדם מן השורה. למרות הלעג והשנינה שלהם, האם יש בדברים אמת כלשהי? אם חלק ממה שהם אומרים הוא אמת, אז אני חייב לקבל את זה מהאל." אם זו הגישה שלך, זו הוכחה שאתה מסוגל להתמודד נכונה עם מעמד, עם מוניטין ועם מה שאנשים אחרים אומרים עליך. לא קל לוותר על מוניטין ומעמד. עבור מי שניחנים בכישרון מסוים, שיש להם איכות מסוימת או שרכשו ניסיון כלשהו בעבודה, ויתור על הדברים האלה קשה עוד יותר. אף שלפעמים הם עשויים לטעון שהם ויתרו עליהם, הם אינם מסוגלים לכך בליבם. ברגע שהמצב מאפשר זאת ויש להם שעת כושר, הם ימשיכו לשאוף לתהילה, לרווח ולמעמד כמקודם, משום שכל בני האדם המושחתים אוהבים את הדברים האלה, אלא שאצל מי שאינם ניחנים בכישורים או בכישרונות, הרצון לרדוף אחרי מעמד חלש קצת יותר. למי שניחנים בידע, בכישרון, במראה נאה ובהון מיוחד, יש רצון עז במיוחד במוניטין ומעמד, עד כדי כך שהם מלאים בשאיפה וברצון האלה. זהו הדבר שקשה להם יותר מכול לוותר עליו. כשאין להם שום מעמד, הרצון שלהם עדיין בחיתוליו. ברגע שהם רוכשים מעמד, כאשר בית האל מפקיד בידם משימה חשובה כלשהי, ובמיוחד אם הם עבדו במשך שנים רבות ויש להם הרבה הון וניסיון, הרצון איננו עוד בחיתוליו, אלא כבר היכה שורש, לבלב ועומד לשאת פרי. אם אדם ניחן ברצון ובשאיפה תמידיים לעשות דברים גדולים, להיעשות מפורסם, להפוך לאישיות דגולה כלשהי, אזי ברגע שהוא עושה מעשה רע במיוחד ויש לכך השלכות ממשיות, זה לחלוטין יהיה הסוף שלו ויסלקו אותו. ולכן, קודם שהדבר מוביל לאסון גדול, הוא חייב למהר ולהפוך את המצב על פיו כל עוד יש זמן. בכל פעם שאתה עושה דבר מה, ולא משנה באיזה הקשר, אתה חייב לחפש את האמת, ליישם בפועל הוויה של אדם כן וצייתן לאל, ולוותר על המרדף אחרי מעמד ומוניטין. כאשר מעסיקים אותך המחשבה והרצון התמידיים להתחרות על מעמד, חובה עליך לעמוד על ההשלכות השליליות שמצב מעין זה יוביל אליהן אם לא ייפתר. ולכן אל תבזבז זמן בחיפוש אחר האמת, התגבר על הרצון שלך להתחרות על מעמד בעודו בחיתוליו והחלף אותו ביישום בפועל של האמת. כאשר אתה מיישם בפועל את האמת, הרצון והשאיפה שלך להתחרות על מעמד ייחלשו ולא תפריע לעבודת הכנסייה. באופן זה האל יזכור את מעשיך ויאשר אותם. אם כן מה אני מנסה להדגיש? את הדבר הזה: אתה חייב להיפטר מהרצונות ומהשאיפות שלך לפני שהם מלבלבים, נושאים פרי ומובילים לאסון גדול. אם לא תטפל בהם בעודם בשלב ההתחלתי, תחמיץ הזדמנות גדולה; וברגע שהם יובילו לאסון גדול, יהיה מאוחר מדי לפתור אותם. אם חסר לך אפילו הרצון למרוד בבשר, יהיה לך קשה מאוד לעלות על נתיב החתירה אל האמת; אם תיתקל במכשולים ובכישלון במרדף שלך אחר תהילה, רווח ומעמד ולא תתעשת, אזי דבר זה מסוכן: קיימת האפשרות שיסלקו אותך. כאשר מי שאוהבים את האמת נתקלים בכישלון אחד או שניים או במכשול כלשהו מבחינת המוניטין והמעמד שלהם, הם רואים בבירור שמוניטין ומעמד הם חסרי כל ערך. הם מסוגלים לזנוח לחלוטין את המעמד והמוניטין, ולגמור אומר בליבם שאפילו אם לעולם לא יהיה להם מעמד, הם עדיין ימשיכו לחתור אל האמת לבצע כראוי את החובה שלהם, ולשתף את העדות החווייתית שלהם, ובכך ישיגו את התוצאה של נשיאת עדות לאל. גם כשהם מאמינים מן השורה, הם עדיין מסוגלים לנהות עד הסוף ממש, וכל שהם רוצים זה לקבל את אישור האל. רק אנשים אלה אוהבים את האמת בכנות וניחנים בנחישות. בית האל נפטר מהרבה צוררי משיח ואנשים רעים, וכמה מאלה שחותרים אל האמת, אחרי שנוכחו בכישלונם של צוררי משיח, מהרהרים בנתיב שהאנשים האלה הלכו בו ומהרהרים גם על עצמם ומודעים לעצמם. מכך הם זוכים בהבנה של כוונת האל, וגומרים אומר בליבם להיות מאמינים מן השורה ולהתמקד בחתירה אל האמת ובביצוע חובתם כיאות. גם אם האל אומר שהם נותני שירות או אנשים חסרי חשיבות ושפלי רוח, זה בסדר מצידם. הם פשוט ינסו להיות אנשים שפלי רוח ומאמינים קטנים וחסרי חשיבות בעיני האל, ובסופו של דבר הוא יכנה אותם יצירי בריאה מקובלים. אנשים כאלה הם האנשים הטובים והם אלה שהאל מאשר.

האל אוהב אנשים שחותרים אל האמת, והאנשים שהוא מתעב יותר מכול הם מי שרודפים אחרי תהילה, רווח ומעמד. אנשים מסוימים ממש מוקירים מעמד ומוניטין, קשורים אליהם בעבותות, אינם מסוגלים לוותר עליהם. הם חשים תמיד שבלי מעמד ומוניטין אין שום שמחה או תקווה בחיים, שבחיים האלה יש תקווה רק כשהם חיים למען מעמד ומוניטין, ואפילו אם יש להם מעט מוניטין, הם ימשיכו להילחם ולעולם לא יוותרו. אם אלה הן המחשבה והדעה שלכם, אם ליבכם מלא בדברים מעין אלה, אזי אינכם מסוגלים לאהוב את האמת ולחתור אליה, חסרים לכם הכיוון והמטרות הנכונים באמונה שלכם באל ואינכם מסוגלים לחתור לידיעה של עצמכם, להשליך מעליכם שחיתות ולממש את צלם האדם; אתם מפספסים דברים בעת ביצוע חובתכם, אתם נטולי חוש אחריות ומספק אתכם רק לא לעשות רע, לא להפריע ושלא ירחיקו אתכם. האם אנשים כאלה מבצעים את חובתם על פי אמות המידה המקובלות? והאם האל יוכל להושיע אותם? לא. כאשר אתה פועל למען מוניטין ומעמד, אתה אפילו חושב לעצמך: "כל עוד מה שאני עושה הוא לא מעשה רע ולא מהווה הפרעה, אז אפילו אם המניע שלי מוטעה, אף אחד לא יכול לזהות זאת או לגנות אותי." אינך יודע שהאל בוחן הכול. אם אינך מקבל את האמת או מיישם אותה בפועל, והאל דוחה אותך בתיעוב, הכול גמור מבחינתך. כל מי שאינם ניחנים בלב ירא-אל חושבים את עצמם לחכמים; למעשה, הם אפילו לא יודעים שהם פגעו בו. ישנם אנשים שאינם רואים את הדברים האלה בבירור; הם חושבים לעצמם: "אני רודף אחרי מוניטין ומעמד רק בשביל לעשות יותר, כדי לקחת על עצמי יותר אחריות. זה לא מהווה שיבוש או הפרעה של עבודת הכנסייה וזה בטח לא פוגע באינטרסים של בית האל. זו לא בעיה אמיתית. אני פשוט אוהב מעמד ומגן על המעמד שלי, אבל זה לא מעשה רע." על פניו, רדיפה כזו עשויה שלא להוות מעשה רע, אבל למה היא מובילה בסופו של דבר? האם אנשים כאלה ירוויחו את האמת? האם הם ישיגו ישועה? בשום פנים ואופן לא. ועל כן רדיפה אחרי מוניטין ומעמד אינה הנתיב הנכון – הכיוון שלה הוא בדיוק הכיוון הנגדי לחתירה אל האמת. לסיכום, בלי קשר לכיוון או ליעד החתירה שלך, אם אינך מהרהר על העיסוק במעמד ובמוניטין, ואם אתה מתקשה מאוד לוותר על כך, אזי הדבר ישפיע על ההיווכחות שלך בחיים. כל עוד יש למעמד מקום בליבך, הוא ישלוט לחלוטין בכיוון שלך בחיים ובמטרות שאתה שואף אליהן וישפיע עליהם, ובמקרה כזה יהיה לך קשה מאוד להיכנס למציאות-האמת, שלא לדבר על השגת שינויים בצביון שלך; ולמותר לציין כמובן את השאלה אם תהיה מסוגל בסופו של דבר לזכות באישור האל. יתרה מזו, אם לא תצליח לעולם לוותר על המרדף שלך אחר מעמד, הדבר ישפיע על היכולת שלך לבצע את חובתך באופן שעומד בדרישות, דבר שיקשה עליך מאוד להפוך ליציר בריאה שעומד בדרישות. למה אני אומר את זה? אין דבר שהאל מתעב יותר מאשר אנשים שרודפים אחרי מעמד, משום שהמרדף אחרי מעמד הוא צביון שטני, הוא נתיב שגוי, הורתו בשחיתות השטן, זהו דבר שהאל מוקיע וזהו בדיוק הדבר שהאל שופט ומטהר. אין דבר שהאל מתעב יותר מאנשים שרודפים אחרי מעמד, ואף על פי כן אתה עדיין מתחרה בנחישות על מעמד, אתה נוצר אותו ומגן עליו בלי הרף, מנסה תמיד ליטול אותו לעצמך. ומטבע הדבר, האין כל זה מנוגד לאל? אלוהים לא ציווה לבני האדם מעמד. אלוהים מעניק לבני האדם את האמת, את הדרך ואת החיים כדי שבסופו של דבר הם יהפכו ליציר בריאה שעומד בדרישות, ליציר בריאה קטן וחסר משמעות – לא למישהו בעל מעמד ויוקרה שנערץ על ידי אלפי אנשים. ולכן, אין זה משנה מאיזו נקודת מבט מתבוננים בכך, הרדיפה אחר מעמד היא מבוי סתום. אין זה משנה עד כמה התירוצים שלך לרדיפה אחר מעמד הגיוניים, הנתיב הזה עדיין שגוי והאל אינו מאשר אותו. אין זה משנה עד כמה תתאמץ או מהו גובה המחיר שאתה משלם, אם אתה חושק במעמד, אלוהים לא ייתן לך אותו. אם הוא לא ניתן מאלוהים, לא תצליח במאבקך להשיג אותו ואם תמשיך להיאבק, תהיה לכך רק תוצאה אחת: אתה תיחשף ותסולק ותגיע למבוי סתום. אתה מבין זאת, נכון?

7 במרץ 2020