(ז) אודות כיצד למלא חובתכם כראוי

404. כחלק מהמין האנושי וכנוצרים אדוקים, זוהי אחריותנו ומחויבותנו להקדיש את נפשנו ואת גופנו למילוי שליחות האל, שכן כל הווייתנו באה מהאל, והיא מתקיימת בזכות ריבונותו. אם נפשנו וגופנו אינם מוקדשים לשליחות האל ולעניינה הצודק של האנושות, אזי נשמותינו יבושו בפני אלה שמסרו את נפשם למען שליחות האל, ועל אחת כמה וכמה בפני האל, המספק לנו הכול.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 2: האל אוחז בריבונות על גורל האנושות כולה

405. האופן שבו עליכם להתייחס לשליחויות שהאל מטיל עליכם הוא חשוב ביותר. זה עניין רציני מאוד. אם אתה לא יכול להשלים את מה שהאל הפקיד בידך, אתה לא מתאים לחיות בנוכחותו ועליך לקבל את העונשך. טבעי ומוצדק לחלוטין שבני אדם ישלימו את התפקידים שהאל מפקיד בידיהם. זוהי אחריותו העליונה של אדם, והיא חשובה לא פחות מחייו. אם אתה מתייחס בקלות ראש לתפקידים שמטיל האל, זו בגידה חמורה ביותר באל. בכך אתה ראוי לגינוי יותר מיהודה, וצריך לקלל אותך. אנשים צריכים להשיג הבנה מעמיקה לגבי האופן שבו יש להתייחס לתפקידים שמטיל האל, ולכל הפחות, עליהם להבין: האל מרומם את האדם ומגלה כלפיו חסד מיוחד בכך שהוא מטיל עליו שליחויות, זהו הדבר המפואר ביותר מכל הדברים, ואת כל השאר אפשר לנטוש – אפילו את חייו של אדם – אולם את שליחויות האל יש להשלים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד להכיר את טבע האדם

406. אין כל התאמה בין חובת האדם לבין קבלתו ברכות או התמודדותו עם צרות. חובה היא הדבר שעל האדם לעשותו. זהו הייעוד שניתן לו משמיים ועליו למלא אותו מבלי לחפש תמורה, וללא תנאים או סיבות. רק זה נקרא ביצוע חובתו של אדם. קבלת ברכות מתייחסת לברכות שמהן נהנה אדם כאשר הוא מובא לידי שלמות לאחר שחווה שיפוט. התמודדות עם צרות מתייחסת לעונש שמקבל אדם כאשר צביונו לא משנה לאחר שעבר ייסור ושיפוט, כלומר, כאשר הוא אינו הופך למושלם. אולם בין אם הם מבורכים או חווים צרות, על יצירי בריאה למלא את חובתם, לעשות את מה שעליהם לעשות ואת מה שביכולתם לעשות. זה המינימום שאדם, אדם החותר אל האל, צריך לעשות. אל לך למלא את חובתך רק כדי לקבל ברכות ואל לך לסרב לבצע את חבותך מחשש שתחווה צרה. אומר לכם רק את הדבר הזה: מילוי חובתו של האדם הוא מה שעליו לעשות ואם הוא אינו מסוגל למלא את חובתו, אזי זו המרדנות שלו. באמצעות התהליך של ביצוע החובה, האדם משתנה בהדרגה ובאמצעות תהליך זה הוא מפגין את נאמנותו. לפיכך, ככל שתהיה מסוגל יותר לבצע את חובתך, כך תוכל לזכות בכמות גדולה יותר של האמת וכך הביטוי שלך ייעשה מעשי יותר. מי שרק מבצע את חובתו כלאחר יד ואינו מחפש את האמת יסולק בסופו של דבר, שכן אנשים כאלה אינם מבצעים את חובתם ביישום בפועל של האמת ואינם מיישמים בפועל את האמת במילוי חובתם. הם אלה שנותרים ללא שינוי והם יחוו צרות. לא רק שהביטויים שלהם אינם טהורים, אלא שכל מה שהם מבטאים הוא רע.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין חובתו של האדם

407. האל עובד כדי לנהל את המין האנושי ולהושיעו. מובן שלאל יש דרישות מאנשים, והדרישות הללו הן חובתם. ברור שחובה של אנשים נובעת מעבודת האל ומדרישותיו כלפי המין האנושי. חובה היא הדבר הראוי ביותר שאדם יכול לעשות, הדבר היפה והצודק ביותר באנושות, בלי קשר לחובה שאדם מבצע. כיצירי בריאה אנשים חייבים לבצע את חובתם, ורק אז הם יכולים לקבל את אישור הבורא. יצירי בריאה חיים בכפוף לריבונות הבורא ומקבלים את כל מה שהאל מספק וכל דבר שבא מהאל, ולכן הם צריכים למלא את אחריותם ואת המחויבויות שלהם. דבר זה, שהאל ציווה עליו, הוא טבעי ומוצדק ביותר. מכך ניתן לראות שעבור אנשים ביצוע החובה של יציר בריאה הוא צודק, יפה ונאצל יותר מכל דבר אחר שנעשה בחיים על פני האדמה; אין דבר בקרב המין האנושי שהוא יותר משמעותי וראוי, ושום דבר לא נוסך משמעות וערך רבים יותר לחיים של אדם נברא מאשר ביצוע החובה של יציר בריאה. על פני האדמה, מי שמתמסרת לבורא היא רק קבוצת האנשים שמבצעת את החובה של יציר בריאה באמת ובכנות. הקבוצה הזאת אינה נוהה אחרי אופנות חולפות של העולם; היא מתמסרת למנהיגות האל ולהנחייתו, נשמעת רק לדברי הבורא, מקבלת את האמיתות שהביע הבורא וחיה על פי דברי הבורא. זוהי העדות האמיתית והמהדהדת יותר מכול, והיא העדות הטובה ביותר לאמונה באל. עבור יציר בריאה, היכולת למלא את החובה של יציר בריאה, היכולת לרצות את הבורא, היא הדבר היפה ביותר בקרב המין האנושי ודבר שצריך להפיצו כאגדה על מנת שכל האנשים יהללו אותו. כל מה שהבורא מטיל על יצירי בריאה צריך להתקבל על ידם ללא תנאים; עבור המין האנושי, מדובר באושר ובזכות גדולה כאחד, ועבור כל מי שממלאים את החובה של יציר בריאה אין דבר יפה או ראוי יותר להנצחה – זהו דבר חיובי. באשר לאופן שבו הבורא מתייחס למי שמסוגלים למלא את החובה של יציר בריאה ולמה שהוא מבטיח להם, זה עניינו של הבורא; זה לא עניינה של האנושות הברואה. אם לומר זאת באופן קצת יותר פשוט וברור, הדבר נתון בידי האל, ולאנשים אין שום זכות להתערב. אתה תקבל כל מה שהאל ייתן לך, ואם הוא לא ייתן לך דבר, אזי אין שום דבר שאתה יכול לומר בנדון. כשיציר בריאה מקבל את התפקיד שהטיל עליו האל ומשתף פעולה עם הבורא כדי לבצע את חובתו ולעשות מה שהוא יכול, זה לא עיסקה או סחר חליפין; אנשים לא צריכים לנסות לסחור בביטויים של גישות או במעשים והתנהגויות כדי לזכות בהבטחות או בברכות כלשהן מהאל. כשהבורא מפקיד את העבודה הזאת בידיכם, נכון וראוי שכיצירי בריאה תקבלו את החובה והתפקיד האלה. האם יש בכך אלמנט כלשהו של עיסקה? (לא.) מצד הבורא, הוא נכון להפקיד בידי כל אחד ואחד מכם את החובות שאנשים צריכים לבצע; ומצד האנושות הברואה, אנשים צריכים לקבל את החובה הזאת בשמחה ולהתייחס אליה כאל מפעל חייהם, כערך שהם צריכים לממש בחיים האלה. אין כאן שום עיסקה, זה לא החלפה של שווה בשווה, קל וחומר שאין זה כרוך בשום תגמול או בהצהרות אחרות שאנשים מדמיינים. זה בשום אופן לא סחר חליפין; אין מדובר בתמורה של דבר אחר למחיר שאנשים משלמים או לעבודה הקשה שהם משקיעים בעת ביצוע חובתם. האל מעולם לא אמר זאת, ואל לאנשים להבין זאת באופן הזה. הבורא מטיל תפקיד על האנושות, ולאחר שיציר בריאה מקבל מהבורא את התפקיד שהאל נותן, הוא נוטל על עצמו לבצע את חובתו. בעניין זה, בתהליך הזה, אין שום עיסקה; זה דבר פשוט וראוי למדי. הדבר דומה להורים שהולידו את ילדם ומגדלים אותו בלי תנאים או תלונות. אשר לשאלה אם הילד גדֵל והופך לילד שמכבד את הוריו – להוריו לא היו שום דרישות כאלה מרגע שהוא נולד. אין אף הורה שנולד לו ילד ואומר: "אני מגדל אותו רק כדי שהוא ישרת ויכבד אותי בעתיד. אם הוא לא יכבד אותי, אני אחנוק אותו למוות ברגע זה." אין אף הורה כזה. לכן, אם לשפוט על פי הדרך שאנשים מגדלים את ילדיהם, זו מחויבות, זו אחריות, נכון? (כן.) הורים ימשיכו לגדל את ילדם, בין אם הוא נאמן ובין אם לא, ויהיו הקשיים אשר יהיו הם יגדלו אותו עד שהוא ייעשה לאדם בוגר, והם ייחלו לטוב ביותר עבורו. אין שום תנאי או עיסקה באחריות ובמחויבות הזאת של הורים כלפי ילדם. מי שיש להם ניסיון רלוונטי יכולים להבין זאת. לרוב ההורים אין שום סטנדרטים מחייבים לנאמנות של ילדם. אם ילדם נאמן, הם יהיו קצת יותר עליזים מאשר אם הוא לא היה כזה, והם יהיו קצת יותר מאושרים בזקנתם. אם ילדם אינו נאמן, הם פשוט יניחו לכך. כך חושבים רוב ההורים שהם רחבי אופקים יחסית. בסופו של דבר, בין אם אלה הורים שמגדלים את ילדיהם או ילדים שתומכים בהוריהם, העניין הוא אחריות ומחויבות והוא חלק מהתפקיד המצופה מאדם. מובן שכל אלה הם עניינים זניחים בהשוואה לביצוע חובה על ידי יצירי בריאה, אבל מבין ענייני העולם האנושי, הם נמנים עם היפים והצודקים ביותר. אין צורך לומר שהדבר חל ביתר שאת על ביצוע חובה על ידי יציר בריאה. כיציר בריאה, כשאדם בא לפני הבורא, עליו למלא את חובתו. זה הדבר הנכון לעשותו ועליו למלא אחריות זו. על סמך התנאי שיצירי הבריאה מבצעים את חובותיהם, הבורא עשה עבודה גדולה עוד יותר בקרב האנושות. הוא ביצע שלב נוסף של העבודה על האנשים. ובאיזו עבודה מדובר? הוא מספק לאנושות את האמת ומאפשר לה לזכות באמת מן האל בעודה מבצעת את חובותיה, ובכך להשליך מעליה את צביונותיה המושחתים ולהיטהר, להגיע לכדי ריצוי כוונותיו של האל, לעלות על הנתיב הנכון בחיים ובסופו של דבר להיות מסוגלת לירוא את האל ולסור מרע, להשיג ישועה מוחלטת ולחדול להיות משועבדת לעינויים מצד השטן. זו ההשפעה העיקרית שמיועדת להשיג בסופו של דבר הדרך שבה גורם האל לאנושות לבצע חובות. לכן, במהלך ביצוע חובתך, האל לא רק גורם לך לראות בבירור דבר אחד ולהבין מעט מן האמת, והוא גם לא מניח לך ליהנות מן החסד ומן הברכות שאתה מקבל על ידי ביצוע חובתך כיציר בריאה ותו לא. למעשה, הוא מאפשר לך להיטהר ולהיוושע, ובסופו של דבר לבוא ולחיות נוכח זיו פניו של הבורא.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי (חלק ז')

408. כאשר בן אדם מקבל את מה שאלוהים מפקיד בידו, לאלוהים יש אמת מידה שלפיה הוא שופט אם מעשיו של אותו בן אדם טובים או רעים, אם אותו בן אדם שמע לו, אם אותו בן אדם מילא את רצונו של אלוהים ואם מעשיו עומדים בדרישות. לאלוהים אכפת מלבו של האדם, לא ממעשיו על פני השטח. אלוהים לא צריך לברך מישהו רק משום שהוא עשה דבר מה, יהיה אשר יהיה האופן שבו עשה אותו. זהו חוסר הבנה שיש לבני האדם ביחס לאלוהים. אלוהים מביט לא רק בתוצאה הסופית של הדברים, אלא שם דגש רב יותר על לבו של בן האדם ועל גישתו במהלך העניינים, ובודק אם יש בלבו צייתנות, התחשבות ורצון לספק את אלוהים.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של האל, צביונו של האל והאל עצמו א'

409. בלי קשר לאיזו חובה אתה מבצע, עליך לחפש את עקרונות-האמת, להבין את כוונות האל, לדעת מהן דרישותיו ביחס לחובה שעל הפרק ולהבין מה עליך להשיג באמצעות החובה הזאת. רק בכך שתנהג באופן הזה תוכל לבצע את עבודתך על פי העקרונות. בביצוע חובתך, אתה בשום פנים ואופן לא יכול לנהוג על פי העדפותיך האישיות ולעשות כל מה שהיית רוצה לעשות, כל מה שהיית שמח לעשות או כל מה שהיה גורם לך להיראות טוב. זה נקרא לפעול על פי הרצון שלך עצמך. אם אתה מסתמך על ההעדפות האישיות שלך בביצוע חובתך, ואתה חושב שזה מה שהאל דורש, ושזה מה שיגרום לאל לשמוח, ואם אתה כופה בכוח את ההעדפות האישיות שלך על האל או מיישם אותן בפועל כאילו הן היו האמת, ומקיים אותן כאילו הן היו האמת, האם אין זאת טעות? זה לא נקרא לבצע את חובתך, וביצוע חובתך באופן הזה לא ייזכר על ידי האל. יש אנשים שאינם מבינים את האמת, והם אינם יודעים מה פירושו להשלים את חובותיהם היטב. הם מרגישים שהם עשו מאמץ והשקיעו בכך את ליבם, התמרדו נגד הבשר שלהם וסבלו, אם כך מדוע הם לעולם לא מסוגלים להשלים את חובתם באורח משביע רצון? מדוע האל תמיד לא מרוצה? במה טעו האנשים האלו? הטעות שלהם הייתה לא לחפש את דרישות האל, ובמקום זה לפעול על פי הרעיונות שלהם עצמם – זאת הסיבה. הם התייחסו לרצונות, להעדפות ולמניעים האנוכיים שלהם כאל האמת, והם התייחסו אליהם כאילו הם היו מה שהאל אוהב, כאילו הם היו הסטנדרטים והדרישות שלו. הם ראו את מה שהם האמינו שהוא נכון, טוב ויפה כאילו הוא האמת; זה שגוי. למעשה, על אף שאנשים עשויים לעתים לחשוב שמשהו הוא נכון ושהוא תואם את האמת, אין זה אומר בהכרח שהוא תואם את כוונות האל. ככל שאנשים חושבים שמשהו הוא נכון, כך עליהם להיות זהירים יותר וכך עליהם לחפש יותר את האמת כדי לראות האם מה שהם חושבים תואם את דרישות האל. אם הדבר נוגד בדיוק את דרישותיו ונוגד את דבריו, הרי שהוא בלתי קביל אפילו אם אתה חושב שהוא נכון. הוא אינו אלא מחשבה אנושית, והוא לא יהיה תואם לאמת בלי קשר לכמה אתה חושב שהוא נכון. יש לקבוע האם משהו נכון או לא על בסיס דברי האל. אם אין לדבר בסיס בדברי האל, הוא שגוי ועליך להיפטר ממנו, ולא משנה כמה אתה חושב שהוא נכון. הוא קביל רק כשהוא תואם לאמת, ורק על ידי עמידה בעקרונות-האמת באופן הזה ביצוע חובתך יכול להיות ברף הנדרש. מהי בדיוק חובה? היא מה שהאל מטיל על אנשים, היא חלק מהעבודה של בית האל, והיא אחריות והתחייבות שעל כל אחד מאנשיו הנבחרים של האל לשאת. האם החובה היא הקריירה שלך? האם היא עניין משפחתי אישי? האם הוגן לומר שברגע שחובתך ניתנה לך, היא הופכת לעניינך האישי? זה בשום פנים ואופן לא כך. כיצד עליך לבצע את חובתך? על ידי כך שתפעל על פי דרישותיו ודבריו של האל, ועל פי אמות המידה שלו, ועל ידי כך שתבסס את ההתנהגות שלך על עקרונות-האמת ולא על רצונות אנושיים סובייקטיביים. יש אנשים שאומרים: "ברגע שניתנת לי חובה, האם היא לא העסק שלי? החובה שלי היא מה שאני אחראי עליו, והאם מה שאני אחראי עליו אינו העסק שלי? אם אני מטפל בחובתי כמו בעסק שלי, האם אין פירוש הדבר שאני עושה אותה כראוי? האם הייתי עושה אותה היטב אלמלא התייחסתי אליה כאל העסק שלי?" האם המילים האלו נכונות או לא? הן לא נכונות; הן נוגדות את האמת. חובה היא לא עסק אישי שלך, היא העסק של האל, היא חלק מעבודת האל, ועליך לעשות את מה שהאל מבקש; רק על ידי ביצוע חובתך בלב של התמסרות לאל תוכל לעמוד ברף הנדרש. אם אתה תמיד מבצע את חובתך על פי התפיסות והדמיונות שלך, ועל פי הנטיות שלך עצמך, הרי שלעולם לא תעמוד ברף הנדרש. ביצוע חובתך תמיד רק כפי שאתה רוצה אינו נקרא ביצוע חובתך, כי מה שאתה עושה אינו נמצא בתחום הניהול של האל, הוא לא עבודה של בית האל; במקום זה, אתה מנהל את המיזם הפרטי שלך, מבצע את המשימות הפרטיות שלך וכך האל אינו זוכר את הדבר.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אתם יכולים למלא את חובתכם היטב רק על ידי חיפוש עקרונות-האמת

410. יש אנשים שלא מחפשים את האמת, לא משנה באיזו בעיה הם נתקלים במהלך ביצוע חובתם, והם תמיד פועלים לפי המחשבות, התפיסות, הדמיונות והרצונות שלהם עצמם. מן ההתחלה ועד הסוף, הם מספקים את רצונותיהם האנוכיים, והצביונות המושחתים שלהם שולטים במעשיהם. זה יכול להיראות כאילו הם ממלאים את חובתם מאז ומתמיד, אך מאחר והם מעולם לא קיבלו את האמת, והם לא פעלו על פי עקרונות האמת, הם בסופו של דבר לא זוכים באמת ובחיים, והם הופכים לעובדים הראויים לשמם. אז על מה אנשים אלה מסתמכים בעת מילוי חובתם? הם אינם מסתמכים על האמת וגם לא על אלוהים. מעט האמת שהם כן מבינים עדיין לא שולטת בליבם. הם מסתמכים על הכישרונות שלהם, על הידע שהם צברו ועל כוח הרצון והכוונות הטובות שלהם, כדי לבצע את חובתם. וכאשר זה המצב, האם הם יצליחו למלא את חובתם ברמה מספקת? כאשר אנשים מסתמכים על טבעיותם, תפיסותיהם, דמיונותיהם, מומחיותם ולימודיהם כדי למלא את חובתם, למרות שזה נראה כאילו הם ממלאים את חובתם ולא עושים שום דבר רע, הם אינם מיישמים בפועל את האמת, ולא עשו דבר שמשביע את רצונו של האל. יש עוד בעיה שאי אפשר להתעלם ממנה: אם במהלך ביצוע חובתך, התפיסות, הדמיונות והתשוקות האישיות שלך לעולם לא משתנות ולעולם לא מתחלפות באמת, ואם אתה לעולם לא פועל על פי עקרונות האמת, אז מה תהיה התוצאה הסופית? לעולם לא תהיה לך היווכחות בחיים, אתה תהפוך לעובד, וכך תגשים את דבריו של ישוע אדוננו: "רַבִּים יֺאמְרוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַהוּא: 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי, הֲלֹא בְּשִׁמְךָ נִבֵּאנוּ וּבְשִׁמְךָ גֵּרַשְׁנוּ שֵׁדִים וּבְשִׁמְךָ עָשִׂינוּ נִפְלָאוֹת רַבּוֹת'. אָז אוֹדִיעַ לָהֶם: 'מֵעוֹלָם לֹא הִכַּרְתִּי אֶתְכֶם, סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע" (מתי ז' 22-23). למה אלוהים קורא לאנשים אלה, שמתאמצים ועמלים, עושי רע? יש דבר אחד בו אנחנו יכולים להיות בטוחים, שלא משנה אילו תפקידים או איזו עבודה אנשים אלה מבצעים, המוטיבציה, המניעים, הכוונות והמחשבות שלהם נובעים אך ורק מרצונותיהם-הם, והם נועדו להגן על האפשרויות והאינטרסים האישיים שלהם בלבד, וגם להגן על כבודם ומעמדם, ולרצות את יהירותם. השיקולים והחישובים שלהם מתרכזים כולם סביב הדברים האלה, אין בלבם אמת, ולבם אינו ירא את האל ואינו מתמסר לו. זהו שורש הבעיה. מה הכי חשוב לקדם עכשיו? בכל דבר עליך לחפש את האמת, עליך למלא את חובתך כראוי בהתאם לכוונותיו ולבקשתו של האל. אם תפעל כך, תקבל את שבחיו של האל. אם כך, מה בדיוק כרוך במילוי חובתך בהתאם לבקשתו של האל? בכל מעשיך עליך ללמוד להתפלל לאלוהים, עליך להרהר בכוונותיך ובמחשבותיך, ולשים לב אם כוונותיך ומחשבותיך עולות בקנה אחד עם האמת. אם לא, עליך לשים אותן בצד ואז לפעול על פי עקרונות האמת, ולקבל את בחינתו של האל. זה מה שיבטיח שתיישם בפועל את האמת. אם יש לך כוונות ומטרות משלך, ואתה מודע לכך שהן מפרות את האמת ומנוגדות לכוונות האל, אך אתה עדיין מתפלל לאלוהים ומחפש להיעזר באמת כדי למצוא פתרון, זה מסוכן. כך יהיה לך קל לעשות מעשים רעים ודברים שמתנגדים לאלוהים. אם אתה פועל ברוע פעם או פעמיים ומביע חרטה, אז עדיין יש לך תקווה לישועה. אם אתה ממשיך לעשות מעשים רעים, אז אתה אדם שעוסק בעשיית רוע. אם בנקודה זו אתה עדיין לא מביע חרטה, אז אתה בצרות: אלוהים ישליך אותך הצידה או ינטוש אותך, מה שאומר שאתה בסיכון להיות מסולק. אנשים שעושים כל מיני סוגים של מעשים רעים, ללא ספק ייענשו ויסולקו.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

411. כל חובה שאתה ממלא כרוכה בהיווכחות בחיים. בין אם חובתך קבועה או אקראית, משעממת או תוססת, תמיד עליך להשיג היווכחות בחיים. החובות שאנשים מסוימים ממלאים מונוטוניות למדי. הם עושים אותם דברים בכל יום. עם זאת, בעת עשייתם, המצבים שאנשים אלה מגלים אינם הומוגניים כלל וכלל. לפעמים, כשאנשים במצב רוח טוב, הם קצת יותר חרוצים ועושים עבודה טובה יותר. בפעמים אחרות, בגלל השפעה לא ידועה כלשהי, טבעם השטני המושחת מעורר בהם יצר רע וגורם להם להחזיק בהשקפות לא נאותות ולהיות במצב רע ובמזג רע. התוצאה היא שהם ממלאים את חובתם כלאחר יד. המצב הפנימי של בני האדם משתנה כל הזמן. הוא יכול להשתנות בכל מקום ובכל עת. אין זה משנה איך המצב שלך ישתנה, זו תמיד טעות לפעול על פי מצב הרוח שלך. נניח שאתה מצליח קצת יותר כשמצב רוחך טוב, ומצליח קצת פחות כשמצב רוחך רע – האם זו דרך לעשות דברים על בסיס עקרונות? האם תוכל למלא את חובתך באופן משביע רצון בדרך זו? יהא מצב רוחם של בני האדם אשר יהא, עליהם לדעת להתפלל ולהתאים את עצמם לפני אלוהים, לחפש את האמת ולפעול על פי עקרונות. רק אז הם יכולים להימנע מלהישלט על ידי מצבי הרוח שלהם ומלנוד אנה ואנה בגללם. כשאתה ממלא את חובתך, עליך תמיד לבחון את עצמך ולראות אם אתה עושה דברים על פי עקרונות, אם מילוי חובתך עומד בסטנדרטים, אם אתה עושה זאת רק כלאחר יד, אם ניסית להתנער מאחריות ואם ישנן בעיות בגישה שלך ובדרך החשיבה שלך. כאשר תהיה לך התבוננות עצמית והדברים האלה יתבהרו לך, יהיה לך קל יותר למלא את חובתך. אין זה משנה במה תיתקל בעת מילוי חובתך – בשליליות ובחולשה או במצב רוח רע לאחר שטופלת – עליך להתייחס לכך כראוי ועליך גם לחפש את האמת ולהבין את רצון האל. עשיית הדברים הללו תעניק לך את הנתיב להנהיג. אם ברצונך לעשות עבודה טובה במילוי חובתך, אסור לך להיות מושפע ממצב הרוח שלך. אין זה משנה עד כמה אתה מרגיש שלילי או חלש, עליך להנהיג את האמת בכל מעשיך, בקפדנות מוחלטת, ולדבוק בעקרונות. אם תעשה כן, לא רק שאנשים אחרים יתמכו במעשיך, אלא גם אלוהים יחבב אותך. ככזה, תהיה לאדם אחראי שנושא בנטל ותהיה אדם טוב באמת שממלא את חובותיו בהתאם לסטנדרטים ואשר מביא לידי ביטוי בחייו צלם של אדם אמיתי. אנשים כאלה מטוהרים ומשיגים שינוי אמיתי בעת מילוי חובתם, וניתן לומר שבעיני אלוהים הם ישרים. רק אנשים ישרים יכולים להתמיד בהנהגת האמת, להצליח לפעול על פי עקרונות ולמלא את חובותיהם בהתאם לסטנדרטים. אנשים שפועלים על פי עקרונות ממלאים את חובותיהם בקפידה כאשר הם במצב רוח טוב. הם לא עובדים כדי לצאת ידי חובתם, לא מתנשאים ולא מתרברבים כדי לגרום לאחרים להעריץ אותם. אולם כאשר הם במצב רוח רע, הם משלימים את משימותיהם היומיומיות באותה מידה של רצינות ואחריות, וגם אם הם נתקלים במשהו שפוגע במילוי חובותיהם או שמפעיל עליהם מעט לחץ או גורם להפרעה בשעה שהם ממלאים את חובותיהם, הם עדיין מסוגלים להשקיט את לבם לפני אלוהים ולהתפלל, באומרם, "אין זה משנה כמה גדולה תהיה הבעיה שתעמוד בפניי – גם אם השמיים ייפלו ארצה – כל עוד אלוהים מאפשר לי להמשיך לחיות, אני נחוש לעשות כמיטב יכולתי למלא את חובתי. כל יום שבו אני רשאי לחיות הוא יום שבו אעבוד קשה במילוי חובתי, כדי שאהיה ראוי לחובה זו שהוטלה עליי על ידי אלוהים, כמו גם לנשמת אפי שהוא נסך בגופי. אין זה משנה באיזה קושי אימצא, אניח את הכול בצד, שכן יש חשיבות עליונה למילוי חובתי!" אלה שאינם מושפעים מאף אדם, אירוע, דבר או סביבה, ואינם נשלטים על ידי מצב רוח או סיטואציה חיצונית כלשהם ושנותנים עדיפות ראשונה לחובות ולתפקידים שאלוהים הפקיד בידם – הם האנשים הנאמנים לאלוהים אשר נשמעים לו באמת ובתמים. אנשים כאלה השיגו היווכחות בחיים ונוכחו במציאות של האמת. זהו אחד הביטויים המעשיים והאמיתיים ביותר למימוש האמת בחיים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, היווכחות בחיים מתחילה בביצוע החובה

412. אין זה משנה מה אלוהים מבקש ממך, עליך רק לעבוד למטרה זו בכל כוחך ואני מקווה שבסופו של דבר תוכל להתייצב בפני אלוהים ולהעניק לו נאמנות מוחלטת. כל עוד תוכל לראות את חיוכו המסופק של אלוהים ביושבו על כס מלכותו, אפילו אם זה יקרה בעת מותך, תהיה מסוגל לצחוק ולחייך כשעיניך ייעצמו. במשך שהותך על פני האדמה, עליך למלא את חובתך האחרונה כלפי אלוהים. בעבר, פטרוס נצלב במהופך למען אלוהים. ואילו אתה נדרש לְרַצות את אלוהים בסופו של דבר ולהשקיע את כל כוחך למענו. מה יכול ברוא לעשות למען אלוהים? לפיכך, עליך להיכנע בפני אלוהים, מוקדם ככל שאפשר, כדי שאלוהים ישתמש בך כרצונו. כל עוד אלוהים ישמח ויהיה מרוצה, הנח לו לעשות בך כרצונו. איזו זכות יש לבני האדם להתלונן?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרק 41

413. כיום, מה שנדרש מכם להשיג אינו דרישות נוספות, אלא את חובתו של האדם ואת מה שכל בני האדם צריכים לעשות. אם אינכם מסוגלים אפילו למלא את חובתכם או לעשות זאת היטב, האם אינכם ממיטים על עצמכם צרות? האם אינכם מחזרים אחר המוות? כיצד תוכלו עדיין לצפות שיהיו לכם עתיד וסיכויים עתידיים? עבודתו של האל נעשית למען האנושות ושיתוף הפעולה של האדם ניתן למען ניהולו של האל. לאחר שהאל יעשה את כל שעליו לעשות, האדם נדרש לקיים את היישום בפועל שלו ללא מגבלה ולשתף פעולה עם האל. בעבודת האל, על האדם להתאמץ ככל יכולתו, להישבע אמונים לאל ולא להתעמק בתפיסות רבות או לשבת באופן פסיבי ולהמתין למוות. האל יכול להקריב את עצמו למען האדם, אז מדוע האדם לא מוכן להישבע אמונים לאל? לבו ומחשבתו של האל שווים ביחס לאדם, אז מדוע האדם לא משתף פעולה במקצת? האל עובד למען האנושות, אז מדוע האדם לא ממלא את חובתו למען ניהולו של האל? עבודתו של האל הגיעה עד הלום, אך אתם עדיין רואים ואינכם נוקפים אצבע, שומעים ואינכם משים ממקומכם. האין בני אדם כאלה מושאים לאבדון? האל כבר הקדיש את כל כולו לאדם, אז מדוע האדם לא מסוגל כיום למלא את חובתו ברצינות? עבור האל, עבודתו נמצאת בעדיפות ראשונה ועבודת הניהול שלו בעלת חשיבות מרבית. עבור האדם, יישום בפועל של דברי האל ומילוי דרישותיו של האל הם בעדיפות הראשונה. על כולכם להבין זאת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת האל ונוהגו של האדם

414. מילוי חובתו של האדם הוא, למעשה, הגשמת כל מה שטבוע באדם, דהיינו, מה שהאדם מסוגל לעשות. או-אז, חובתו מולאה. חסרונותיו של האדם במהלך שירותו הולכים ומתמעטים אט אט ככל שניסיונו גובר ותוך כדי תהליך השיפוט שהוא עובר. הם אינם מעכבים את חובתו של האדם או משפיעים עליה. אלה שמפסיקים לשרת או מוותרים ונסוגים מחשש שמא יהיו פגמים בשירות שלהם הם הפחדנים ביותר. אם אנשים אינם יכולים להביע את מה שעליהם להביע במהלך השירות או להשיג את מה שבאפשרותם להשיג מטבעם ובמקום זאת הם מתפקדים כלאחר יד, אזי הם איבדו את התפקיד שנועד ליצירים נבראים. אנשים כאלה מכונים "בינוניים". הם אשפה חסרת תועלת. כיצד ניתן לכנות אנשים כאלה "יצירי בריאה" במובן האמיתי של המילה? האין הם ישויות מושחתות שמאירות כלפי חוץ אולם פנימיותן רקובה? אם אדם מכנה את עצמו האל אולם אינו מסוגל לבטא את הישות של האלוהות, לעשות את עבודתו של האל עצמו או לייצג את האל, אזי אין ספק שהוא אינו האל, משום שהוא לא קוֹרץ מהמהות של האל ואין בתוכו את מה שהאל מטבעו יכול להשיג. אם האדם מאבד את מה שמטבעו הוא יכול להשיג, אזי אין הוא יכול עוד להיחשב כאדם ואין הוא ראוי להתייצב כיציר בריאה או לבוא בפני האל ולשרת אותו. יתר על כן, הוא אינו ראוי לקבל את החסד של האל ואינו ראוי לכך שהאל ישגיח עליו, יגונן עליו ויהפוך אותו למושלם. רבים שאיבדו את אמונו של האל ממשיכים ומאבדים גם את חסדו של האל. לא רק שהם אינם שונאים את מעשיהם הרעים, בחוצפתם הם מפיצים את הרעיון שדרכו של האל אינה נכונה, והמרדניים אף מכחישים את קיומו של האל. כיצד אנשים כאלה, המלאים במרדנות כזו, יכולים להיות זכאים ליהנות מחסדי האל? אלה שאינם ממלאים את חובתם הם מרדניים מאוד כלפי האל והם חבים לו רבות, ובכל זאת הם מפנים עורף ומגדפים ואומרים שהאל טועה. איך אדם כזה יכול להיות ראוי להיעשות מושלם? האין הדבר מבשר על כך שהם יסולקו וייענשו? אנשים שאינם ממלאים את חובתם בפני האל כבר אשמים בפשע הנבזי ביותר, שאפילו מוות הוא עונש לא מספיק בגינו, ועדיין יש להם את החוצפה להתווכח עם האל ולהשוות את עצמם אליו. מה הטעם בהפיכת אנשים כאלה למושלמים? כאשר אנשים אינם מצליחים למלא את חובתם, עליהם לחוש אשמה ומחויבות. עליהם לשנוא את חולשתם ואת היותם חסרי תועלת, את מרדנותם ואת השחיתות שלהם, ויתרה מכך, עליהם להקדיש את חייהם לאל. רק אז הם יהיו יצירים נבראים שאוהבים את האל באמת ובתמים ורק אנשים כאלה ראויים ליהנות מברכותיו ומהבטחתו של האל ולהפוך למושלמים על-ידיו. ומה עם רובכם? כיצד אתם מתייחסים לאל שחי ביניכם? כיצד מילאתם את חובתכם בפניו? האם עשיתם את כל מה שנקראתם לעשות, אפילו במחיר חייכם? מה הקרבתם? האם לא קיבלתם ממני הרבה? האם אתם מסוגלים להבחין? עד כמה אתם נאמנים לי? כיצד שירתם אותי? ומה עם כל מה שהענקתי לכם ועשיתי למענכם? האם הבנתם את כל זה לעומק? האם כולכם שפטתם והשוויתם זאת במעט המצפון שיש בכם? למי יכולים דבריכם ומעשיכם להיות ראויים? הייתכן שקרבן זעיר שכזה שלכם ראוי לכל מה שהענקתי לכם? אין לי ברירה אחרת והקדשתי עצמי לכם בכל לבי, ולמרות זאת אתם צופנים כוונות מרושעות ואינכם מתייחסים אליי בלב שלם. זו החובה שביצעתם, התפקיד הזעום שמילאתם. האין זה כך? האם אינכם יודעים שכשלתם לחלוטין במילוי חובתו של יציר נברא? כיצד תוכלו להיחשב כיצירים נבראים? האין זה ברור לכם מה אתם מביעים ומביאים לידי ביטוי? כשלתם במילוי חובתכם, אך אתם מבקשים לזכות בסובלנות של האל ובחסדו השופע. חסד כזה לא הוכן עבור אנשים חסרי ערך ושפלים כמותכם, אלא עבור אלה שאינם מבקשים דבר ומקריבים בשמחה. אנשים כמותכם, בינוניים כמותכם, אינם ראויים כלל ליהנות מחסדי שמים. רק קשיים ועונשים בלתי פוסקים ילוו את ימיכם! אם אינכם מסוגלים להיות נאמנים לי, גורלכם יהיה סבל. אם אינכם מסוגלים לשאת באחריות כלפי דבריי ועבודתי, סופכם יהיה ענישה. כל החסד, הברכות וחיי המלכות הנפלאים לא יחולו עליכם. זה הסוף שאתם ראויים לו ואלו ההשלכות של מעשיכם!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין חובתו של האדם