כיצד לחתור אל האמת (16)

תוכן השיתוף האחרון שלנו עסק בהבחנה בין סוגים שונים של אנשים – בהבדלה בין הקטגוריות והסיווגים השונים שלהם על סמך מקורם, ולאחר מכן בהבחנה במהותם של סוגי אנשים שונים באמצעות הביטויים המגוונים שלהם בחיים האמיתיים. הלמידה להבחין בין סוגים שונים של אנשים מועילה בכל הנוגע לשאלה כיצד יש להתייחס אליהם נכונה, וכיצד עליך להתייחס נכונה לעצמך, הלא כן? (כן.) האם השיתוף על הדברים האלה לא פתר גם את התפיסות והדמיונות הקודמים של אנשים לגבי המאמינים באל? לדוגמה, אנשים רבים נהגו להתייחס לכל המאמינים כאל אחים ואחיות. כל עוד אדם היה בכנסייה, כל עוד הוא גילה התלהבות בביצוע חובתו, לא שינה הרע שהוא עשה, אנושיותו האיומה, או צביונו הגאוותן והערמומי, ואנשים אלה התייחסו אליו כאל אח ועזרו לו באהבה. האם לאנשים כאלה יש יכולת הבחנה? (לא.) במהלך השנים האחרונות ששתיתם ואכלתם, חל שינוי ניכר בנקודות המבט שלכם, הלא כן? (כן.) כעת משנקודות המבט שלכם השתנו, האין התייחסותכם לסוגים שונים של אנשים מעוגנת יחסית בעקרונות? (כן.) האין נקודות המבט והגישות שלכם כלפי סוגים שונים של אנשים שונות מבעבר? (כן, הן שונות.) לפני השיתוף על סוגיות אלה, לאנשים לא הייתה יכולת הבחנה לגבי סוגים שונים של אנשים, והם סברו שכל עוד אדם מאמין באל הוא אדם טוב, חבר בבית האל, ושגם בעלי האנושיות הרעה הם מי שהאל מתכוון להושיע. במבט עכשווי, האם אלה הם פני הדברים? (לא.) זה לא המצב כעת. אם כן, האם במבט עכשווי יש יותר אנשים טובים או אנשים רעים? (אני חושב שיש יותר אנשים רעים. בעבר חשבתי אנשים רבים לטובים, אך באמצעות השיתוף של האל ועל ידי הקישור לביטויים של סוגים שונים של אנשים, אני מרגיש שיש יותר אנשים רעים.) בעבר, לכל היותר הייתה לכם הבחנה מסוימת במי שהם בבירור חסרי אמונה, רודפי הזדמנויות, רוחות רעות, שדים מטונפים, ובמי שהיה בכוחם לחולל שיבושים והפרעות ברורים, וידעתם שהם לא אנשים טובים או אחים ואחיות. כעת, באמצעות שיתוף שכזה, מלבד היכולת להבחין בבעלי הביטויים הברורים, האינכם מסוגלים בעיקרון להבחין בכל האנשים על סמך הגילויים והביטויים שלהם? (כן.) אם כן לאחר שיתוף שכזה, כשאתם באים שוב במגע עם אנשים, האין התחושה שונה מבעבר? (זה קצת שונה. כעת כשאני בא במגע עם אנשים, אני מתמקד בהבחנה בגילויים שלהם ובנקודות המבט שהם מביעים כשהם נתקלים בדברים, כדי לאמוד אם הם גלגול נשמות של בני אדם, חיות או שדים. התחלתי להתמקד בהבחנה באנשים על סמך מהותם וסיווגם.) פירוש הדבר שלמדת להבחין באנשים. האם אתה יכול להבחין בעצמך, אם כן? (מעט.) בסיכומו של דבר, השיתוף על נושא זה מועיל להבחנה באנשים. הוא יכול לעזור לך להבחין בהתנהגויות ובנקודות המבט של סוגים שונים של אנשים ולעמוד על מהותם של אנשים אלה. באופן זה תתייחס לסוגים שונים של אנשים על פי עקרונות, וכשתיתקל באנשים, מאורעות או דברים מיוחדים כלשהם, לא תתייחס אליהם על סמך תפיסות ודמיונות, ותהיה מסוגל לתפוס כמה עקרונות בסיסיים בטיפול בבעיות, וכך תעשה פחות דברים טיפשיים. לדוגמה, בעבר כשראית אנשים מסוימים שהתנהגותם חריגה או שמחשבותיהם והשקפותיהם מעוותות, ייתכן שחשבת שאנשים כאלה הם באיכות ירודה ושאין להם יכולת הבנה, או שהם שמעו מעט מאוד דרשות והיסוד שלהם רדוד מדי, ועל כן עליך להשקיע מאמץ כלשהו כדי להשקות אותם ולעזור להם יותר. כעת באמצעות השיתוף, לאחר שרכשת יכולת הבחנה לגבי מי שהם גלגול נשמות של חיות ומי שהתגלגלו משדים, תנטוש את דרכי הפעולה הטיפשיות הקודמות הללו ולא תעסוק עוד במשימות חסרות תועלת. האם אתם יכולים אם כן להתייחס לאנשים על פי עקרונות-האמת? (אנחנו יכולים לעשות זאת במידה מסוימת.) האם יהיו לכם סטיות בעת שתיישמו בפועל? (אם איני יכול לשפוט את מהותו של אדם במדויק, ייתכן שיהיו לי סטיות בעת שאיישם בפועל.) באילו נסיבות יהיו לך סטיות ביישום בפועל? נניח שהתנהגותם החיצונית תואמת מאוד את תפיסותיהם של רוב האנשים – הם מסוגלים לשלם מחיר ולנטוש דברים, אומרים לעתים קרובות דברים נכונים, ומרבים לתת תרומות ולעזור לאחרים – מבחינת אנושיות, אנשים כאלה נחשבים טובי לב, אך בה בעת הם פשוט לא רגילים, ולעתים קרובות מפגינים התנהגויות קיצוניות מסוימות ומציגים כמה ביטויים על-טבעיים; האם היית מסוגל להבחין באנשים כאלה? האם אתה יודע כיצד להתייחס אליהם? (רק בגלל השיתוף של האל בפעם הקודמת אני יודע שאנשים כאלה נמנים עם מי שהם גלגול נשמות של שדים.) אתה יכול לאפיין את מהותם כמהות של שד ולעמוד לאשורה על עובדה זו, אך האם אתה מסוגל לקבוע מהי הדרך הראויה להתייחס אליהם על סמך ביטוייהם בחיי היומיום ועל סמך מצבם הנוכחי? דבר זה מתקשר לעקרונות ההתייחסות לאנשים. אם כן, מהי הדרך הראויה להתייחס לסוג זה של אנשים? אם מצב חייהם רגיל עקרונית, והם לא הפריעו לעבודת הכנסייה ו לאחרים, יש להתייחס אליהם נכונה – אם הם יכולים לתת שירות, הנח להם לעשות זאת; אם לא, והם הפריעו לאחרים ורוב האנשים עמדו על ביטוייהם וגילוייהם ויכולים לקבוע שמהותם היא של שד, אז לא מאוחר מדי לטפל בהם על ידי הרחקתם. האין זה עיקרון? (כן.) זה עיקרון; זה צריך להיות לך ברור בליבך. לא משנה כיצד הם יטופלו לאחר מכן, העיתוי חייב להיות הולם. נניח שאתה עומד על טיבם, אך לרוב האנשים לא היה מגע איתם, קל וחומר הם לא עמדו על טיבם; אם תאפיין אותם ותטפל בהם ישירות בלי לשתף על האמת ובלי להסביר כיצד להבחין בהם, זה פזיז מדי. ונניח שלאחר שעמדת על מהותם לאשורה אתה מתחיל לחוש סלידה כלפיהם ואז מחפש הזדמנויות לגזום אותם, או תמיד שם אותם למטרה בדבריך ובמעשיך, כמו גם בעת שאתה משתף על האמת – האם זו דרך טובה לפעול? (לא.) מדוע לא? (מכיוון שאם נתייחס אליהם בדרך זו, רוב האנשים לא ידעו מה קורה ואף עלולים לפתח אי-הבנות. מהותו של אדם זה חייבת להיחשף ולצאת לאור באמצעות עובדות, ורק כאשר לאנשים יש יכולת הבחנה לגביהם ראוי לחשוף ולנתח אותם או לגזום אותם – כי אז כולם יבינו. אם אדם זה לא חותר אל האמת, אך לא מחולל הפרעות ויכול עדיין לתת שירות כלשהו, עלינו להניח לו לתת שירות. אם אנו יודעים שהוא לא חותר אל האמת ובכל זאת גוזמים אותו ללא הרף, הדבר ישפיע על ביצוע החובה שלו.) התנהגות כזו היא בניגוד לעקרונות. כשמתייחסים לאנשים שהם גלגול נשמות של שדים או של חיות, גם אם אתה עומד על מהותם לאשורה לאחר תקופה ארוכה של מגע והתבוננות, עדיין עליך לנהוג בחוכמה מסוימת ולהתייחס אליהם על פי עקרונות. לנהוג בחוכמה זה בסדר, אך אסור לך להפר עקרונות. התייחסות לאנשים כאלה על פי עקרונות כרוכה בפרטים רבים. אחד מהם הוא שגם אם אתה רואה נכוחה שהם אנשים הסולדים מהאמת ושמהותם היא של שדים, אינך יכול תמיד לחפש בהם פגמים, לחפש הזדמנויות לגזום אותם או לחשוף אותם בכל הזדמנות. הם לא יבינו מה קורה, לא יהיה להם מושג, והם לא ידעו מדוע אתה גוזם אותם או שם אותם למטרה; אם תעשה זאת תהיה לכך גם השפעה על ביצוע החובה שלהם. גם אם מה שעשית או אמרת לא היה שגוי בעיני אנשים, פעולה כזאת לא רק שלא תהיה יעילה אלא גם תניב תוצאות שליליות, והיא אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת. לכן לא משנה באיזה סוג אדם אתה מטפל, עליך להתייחס אליו על פי עקרונות וללא משוא פנים; אל תפעל על סמך רגשותיך. לנהוג בחוכמה זה בסדר, אך הדבר חייב להיות בהתאם לעקרונות. עשיית דברים בדרך זו מבטיחה ראשית כול שיש סדר וכללים, ושסביר פחות שיקרו שיבושים; ושנית, היא גם מוכיחה שאתה אדם שניחן בלב ירא-אל, שאינך משתולל ועושה מעשי עוולה, ושאינך פועל באופן זדוני או מופקר על סמך רצונותיך שלך. חייבים להיות לך עקרונות כשאתה מטפל באנשים מסוגים שונים. בין שהם שדים, חיות או בני אדם, עליך לנהוג בהם על פי עקרונות. עליך להיות מסוגל להבחין בסוגים אלה של אנשים ולתפוס את העקרונות לטיפול בהם. הבנתך בעניין זה צריכה להיות בלתי מסולפת, נכון? (נכון.) אל תעשה דברים הגורמים שיבושים. אם תעשה משהו שגורם שיבושים והפרעות, אתה טיפש מדי; זה לא מה שאדם צריך לעשות. מובן? (מובן.)

קודם לכן שיתפנו על ביטויי המהות של אנשים שהם גלגול נשמות של חיות ושל אנשים שהם גלגול נשמות של שדים, שהם שני סיווגים שונים. הדבר עזר לאנשים לראות שאף על פי שכל סוגי האנשים ניחנים במראה אנושי, ניתן להבחין בהבדלים במהותם ובסיווגם על סמך גישותיהם השונות לאמת. בלי קשר למראהו החיצוני של אדם – יש מי שניחן אולי בתווי פנים פרופורציונליים, שנראה מעודן וטוב לב או משכיל ומתורבת, בעל מעמד וחן, ולכאורה אפילו יש לו הדרת פנים והוא אדם דגול, לא אחד מן השורה – דבר מכל אלה אינו הבסיס לאפיון מהותו. לא משנה מראהו, אם הוא גבוה או נמוך, שמן או רזה, מה צבע עורו, או אם אורח חייו עשיר או עני – דבר מאלה אינו מעיד על מהותו האמיתית. אפיון מהותו של אדם אינו יכול להתבסס על הסטנדרטים של התרבות המסורתית האנושית או על אימרות לגבי התנהגות מוסרית, וגם לא על סיסמאות או אמירות מפורסמות של אנשים ידועים שתומצתו על ידי אנשים לאורך ההיסטוריה, או על ההצהרות המטעות של מפלגות שלטון. על מה אם כן הוא צריך להתבסס? אנשים חייבים להשתמש כבסיס בדברי האל, באמת שהאל מביע ובדרישות האל מאנשים, כדי לשפוט ולקבוע את מהותם של אנשים מסוגים שונים. אסור בשום אופן לשפוט אנשים על סמך המראה החיצוני שלהם, כישרונותיהם או הידע שרכשו, ובוודאי שלא על סמך מעמדו של אדם או התפקיד שהוא ממלא בחברה ובקרב אנשים. כל הדרכים הללו לשפוט אנשים הן שגויות. יש לשפוט אנשים על סמך דברי האל; רק דברי האל הם האמת. ראשית, הדבר חייב להתבסס על האמת; שנית, זה חייב להתבסס על גישתו של אדם לאמת ועל השאלה אם הוא מסוגל להבין אותה. המדויק ביותר הוא להבחין במהותו של אדם ולקבוע את סיווגו על סמך האמת. כך בהחלט לא תהיה טעות.

לאחר ששיתפנו על הביטויים של שני סוגי האנשים הללו – מי שהם גלגול נשמות של חיות ומי שהם גלגול נשמות של שדים – עלינו לשתף כעת על הביטויים של מי שהם גלגול נשמות של בני אדם אמיתיים. כעת הגענו לחלק הקריטי ביותר. למי שהם גלגול נשמות של חיות יש ביטויים ומאפיינים מסוימים המעידים על כך, וכך גם למי שהם גלגול נשמות של שדים. אם כן, האם גם למי שהם גלגול נשמות של בני אדם יש ביטויים ומאפיינים משלהם? (כן.) בהחלט. הזכרנו כמה מהביטויים והמאפיינים הבסיסיים של אנושיות שיש לבני אדם אמיתיים. היום נשתף על הביטויים והמאפיינים הספציפיים של מי שהם גלגול נשמות של בני אדם. בהינתן שהסיווג של סוג זה של אדם הוא כבן אנוש, הבה נחשוב תחילה, לפני שנשתף באופן רשמי, מהם המאפיינים הבסיסיים של הוויה אנושית. לחלופין, על סמך השנים הרבות שבאת במגע עם אנשים והתרועעת איתם, מהם המאפיינים שהבחנת בהם בסוג זה של אנשים המסווגים כבני אנוש? מהם הביטויים שלהם? בבקשה. (לאנשים מסוג זה שמסווגים כבני אנוש יש מצפון והיגיון. לדוגמה, אם הם עושים משהו לא בסדר, או עושים עוול למישהו, או עושים דבר-מה שמפר את האמת, הם חשים נקיפות מצפון.) (אנשים מסוג זה יכולים לפחות להבין את האמת, הם אוהבים דברים חיוביים ומתעבים דברים שליליים. המצפון וההיגיון שלהם בריאים.) היכולת להבין את האמת היא סטנדרט גבוה יחסית. לפני שהם נתקלים באמת, אילו מאפיינים של אנושיות יש לאדם מסוג זה? מה מאפיין את מעשיו, את דיבורו, וכיצד הוא מתנהל ופועל בעולם? מהם הביטויים והגילויים של אנושיות רגילה שהוא מפגין? זאת אומרת, כשהוא מקיים קשרים עם אנשים ומתרועע עימם, אילו ביטויים הוא מפגין שמאפשרים לאחרים להיווכח שהוא דמות חיובית? (הוא שקול יחסית, הוא טוב לב, הוא לא מרמה ולא פוגע באחרים, ואין לו כוונה לפגוע באחרים.) מה שהעליתם הם אותם ביטויים חיוביים שתואמים באופן יחסי לאנושיות, מה שבעיני אנשים הם הביטויים של אדם טוב. עם הביטויים החיוביים של אנושיות נמנים בין היתר להיות טוב לב, לא לרמות או לפגוע באחרים, להיות נאמן למילתך, להיות בעל תחושת אחריות, להיות מסוגל להסתדר היטב עם אחרים, להשתוקק לדברים חיוביים ולתעב דברים שליליים. האם יש עוד? (יש גם את העניין של הבנה רוחנית – היכולת להבין את דברי האל.) הבנה רוחנית לא קשורה לאנושיות, שעליה אנו דנים כרגע. אנו מדברים בעיקר על נקודות המבט השונות של אנשים בעלי אנושיות בעת שהם מטפלים בעניינים, כמו גם על ביטויי המהות של ההתנהלות העצמית של אדם והתייחסותו לאחרים, על עקרונותיו ואמות המידה המינימליות שלו בכל הנוגע להתנהלותו העצמית ולמעשיו, וכן הלאה. הביטויים החיוביים של אנושיות שאנשים יכולים לראות וללמוד עליהם הם מעטים. נראה שמי שמבינים כיצד יש להתנהל נדירים ביותר בקרב האנושות. אין פלא שרבים אומרים כי נכשלו בהתנהלותם. ראו כיצד שחקנים בסרטים ובתוכניות טלוויזיה מגלמים דמויות חיוביות – כשמדובר בחשיפת נקודת מבט, ביטוי או גישה בעניין כלשהו, השחקנים אינם יודעים כיצד לשחק או להביע זאת, והבנתם בתחום זה נבובה. אם תבקשו מהם לשחק חוליגן, בריון, ראש ארגון פשע, זונה, אישה מופקרת או אדם מפורסם או דגול, הם יגלמו את התפקיד היטב, כל מחווה ומחווה של אנשים אלה, כל מילה ומעשה ואפילו מבט יחיד בצורה חיה ומדויקת להפליא. צופים מסוימים שצפו בהם מגלמים תפקיד שלילי, אף מאמינים בטעות שהם באמת האדם הרע מהתוכנית, ואם אי פעם יראו אותם יבקשו להכותם. יש שאף יירקו עליהם. אתם מבינים באיזו חיות הם גילמו את תפקידם? הם באמת הפיחו חיים באותו אדם רע. ומה כשמדובר בגילום אדם טוב? האם אנשים יכולים לקבל השראה כלשהי מהופעתם ולדעת כיצד להיות אדם בעל אנושיות? לאמיתו של דבר אין שחקנים כאלה. האנושות נבובה בכל הנוגע לשאלה כיצד להיות אדם בעל אנושיות. לא רק התסריטאים והבמאים נבובים, אלא גם הקהל נבוב – איש לא מבין מה פירוש הדבר להיות בעל אנושיות. וכך מתואר הדבר בריקנות מוחלטת בסרטים ובתוכניות טלוויזיה. לדוגמה, כששחקן מגלם חבר במפלגה הקומוניסטית שעוצם את עיניו רגע לפני מותו, הצופים אומרים: "הוא בטוח עדיין לא מת, הוא עדיין לא שילם את דמי החבר שלו למפלגה!" ואכן, תוך פחות משנייה, הוא פוקח את עיניו, וברעד מוציא מכיסו כמה מטבעות ואומר: "אלה דמי החבר שלי למפלגה. איני יכול להיות בעל חוב למפלגה. המפלגה יכולה להיות רגועה. כשאגיע לעולם הבא, אישאר נאמן לה, ללא היסוס, אפילו עד מוות!" רק אז הוא עובר מן העולם. כך מתואר בסרטים ובתוכניות טלוויזיה אדם בעל אנושיות. בעיני הקהל, זה בעצם חלול לחלוטין. אנשים כאלה לא קיימים בחיים האמיתיים, ולאנשים קשה מאוד להשיג זאת. לכן המין האנושי פשוט לא מבין מהי אנושיות אמיתית, וקשה לו מאוד להגדיר את אמת המידה שלה. או שאמת המידה גבוהה מדי וחלולה לחלוטין, או שלאנשים אין מושג והם קובעים אותה באופן שרירותי. למעשה האנושיות שיש לאדם אמיתי היא פשוטה מאוד. עד כמה פשוטה? זה דבר-מה שהוא בהישג ידך, משהו שאתה יכול להשיג. מה פירוש הדבר להיות בהישג ידך? פירוש הדבר שזה מעשי מאוד, אמיתי מאוד, אובייקטיבי מאוד, כלל וכלל לא חלול. מכיוון שזה אובייקטיבי ומעשי מאוד, אנשים מרגישים שזה רגיל מאוד ולא שווה כלל אזכור, קל וחומר הם לא מרגישים שביטויים אלה הם מה שהאנושות צריכה להציג. אנושות זו דוגלת בדברים שהם דגולים, נשגבים ורבי רושם. אנשים רבים לא רק שאינם ניחנים בביטויים של אנושיות אמיתית, הם אף בזים להם, מכיוון שהביטויים של אנושיות רגילה הם מעשיים מאוד, רגילים מאוד, שגרתיים מאוד, ובמקום זאת הם רודפים אחרי ידע ורוחשים לו הערצה. בדרך זו נוצרת מגמה רעה בחברה כולה, כזו שבזה ומביטה מלמעלה על הביטויים של אדם אמיתי. אפילו אדם שבאמת ניחן באנושיות אינו מרגיש שהתנהלות בדרך זו היא הוויה של אדם אמיתי או של אדם בעל אנושיות. להפך, הוא שואף להפוך לאדם הנאצל והיוצא מן הכלל כביכול שהמגמות הרעות של החברה דוגלות בו. דבר זה מאיין ומטשטש את מהות האנושיות שיש לאנשים מסוימים הניחנים באנושיות והופך אותה לשלילית. מה פירוש המילה "מטשטש" כאן? פירוש הדבר שאיש לא חושב אותך לאדם בעל אנושיות. זה אומר שלא משנה מה תעשה, אחרים מדירים אותך ומביטים עליך מלמעלה, ושבקרב אנשים אין מקום לכישרונותיך, אין זה ממקומך לדבר, ואין לך הזדמנות להביא לידי ביטוי את כישוריך. המילה "מאיין" משמעה שהאנושיות הרגילה שלך פשוט אינה שווה אזכור בקרב המין האנושי המושחת. להיות בעל אנושיות זה לא משהו שהמין האנושי דוגל בו. במה הוא דוגל? הוא דוגל בריצוי של הקהל, בחלקלקות וערמומיות, במתן מחמאות וחנופה בשקר ורמייה, וביכולת לומר כל דבר ולא משנה עד כמה הוא מתקתק עד כדי בחילה או מנוגד לרגשות האמיתיים. אמירת האמת לא תקדם אותך לשום מקום בחברה הזו. לא משנה עד כמה האנושיות שלך טובה, החברה הזו לא דוגלת בה, והיא תאיין אותה. אם תאמר כמה דברים חיוביים, צודקים או הוגנים או דברי מצפון, אם תאמר כמה דברים שקולים תוך תפיסת מקומך הראוי, הם ידירו אותך, יאיינו אותך ויזלזלו בך. יש אף מי שילעגו לך, יגחיכו אותך, ישפילו אותך, ואז יגייסו את כל הכוחות המרושעים כדי לתקוף ולהוקיע אותך, עד שבסופו של דבר הם יגרמו לך להתבייש להראות את פניך, ולאיין את עצמך. בסופו של דבר תחשוב: "אני לא טוב, איני יכול להסתגל למגמות החברה וגם לא לאנשים האלה. איני יודע כיצד להוציא לפועל מזימות, איני יכול לרקום תחבולות או תכסיסים, ולכן קשה לי מאוד לשרוד בקרב האנשים האלה". אתה מתחיל להרגיש נחות מאוד, וחש שאינך מסוגל להשתלב בקרב האנשים האלה. למעשה, אינך מסוגל להטמיע את הפילוסופיות שלהם להתנהלות בעולם, את השיטות והאמצעים שלהם לטיפול בעניינים, ואת דרך ההישרדות שלהם. לאחר שהמגמה הרעה הזאת והאנשים הרעים האלה איינו אותך, אתה מאיין את האנושיות שלך עצמך, ואז מנסה בכל דרך אפשרית להסתגל אליהם, ללכת בעקבותיהם, להשתלב בחברה, להשתלב בין האנשים הרעים האלה, ולהשתלב במגמה הרעה הזאת. אתה מנסה להעתיק את האופן שבו אחרים משתמשים בתכסיסים, במזימות ובתחבולות, ואתה גם מנסה להעתיק את האופן שבו אחרים אומרים דברי חנופה, דברים מתקתקים עד כדי בחילה, ודברים המנוגדים לרגשותיהם האמיתיים. אך לא משנה איך תנסה להעתיק את הדברים האלה ולא משנה כמה מאמץ תשקיע, בסופו של דבר אתה מרגיש שאלה לא המילים שאתה רוצה לומר ולא הדברים שאתה רוצה לעשות. כל מילה שאתה אומר מנוגדת כל כך לרגשותיך האמיתיים, וכל דבר שאתה עושה גורם לך לחוש נקיפות מצפון; אתה מרגיש שזה לא מה שאתה צריך לומר או לעשות. אתה חי כך כל יום, עוטה מסכה. אף שנראה שמבחינת התנהגות, דיבור או מחשבות והשקפות מסוימות השתלבת במגמה הרעה הזו ובאנושות המושחתת הזו, עמוק בפנים אתה כואב, חש מועקה וממורמר. לאחר חוויית חיים כזו אתה מתחיל להשתוקק ליחס הוגן וצודק, לדברים חיוביים ולאור. אילו מאפיינים של אנושיות יש אפוא לאדם כזה שמאפשרים לו לחוות רגשות כאלה וחוויות כאלה בין אנשים אחרים ובקרב מגמות רעות? למעשה זה פשוט מאוד: כאשר אדם ניחן במהות האנושית של מצפון והיגיון, יהיו לו חוויות כאלה כל עוד הוא חי בקרב אנשים.

מצפון והיגיון הם שני הדברים הבסיסיים ביותר שצריכים להיות למי שניחן באנושיות. אף על פי ששני הדברים הללו נדונו שוב ושוב, הם חשובים ביותר עבור אנשים והם גם הקריטריונים החשובים ביותר כדי להעריך אם סיווגו של אדם הוא כבן אנוש. למה בדיוק הכוונה במצפון? אמרתי קודם שמצפון הוא יכולת הנוצרת בליבו של אדם, ושהוא מציב לאנשים דרישות מסוימות ומתבטא בעיקר בעקרונות ההתנהלות העצמית ובסטנדרטים המינימליים שלה. ה"אני מאמין" של האדם לגבי התנהלותו, עקרונותיו להתנהלות בעולם ולהתמודדות עימו, וגילויי האנושיות שלו מוכיחים באופן ספציפי אם יש לו מצפון או לא. כששאלתי הרגע למה בדיוק הכוונה במצפון, לא הייתם מסוגלים לענות. אתם מתמקדים רק במה שאתם מחשיבים כאמיתות עמוקות, אך ביחס לאמיתות מסוג זה אתם מרגישים שהן פעוטות מדי, רגילות מדי וחסרות חשיבות מכדי שיהיה ראוי להזכירן, ולכן אתם פשוט לא שמים לב אליהן ולא מתייחסים אליהן ברצינות. אם לאדם יש מצפון, פירוש הדבר שאנושיותו ניחנת בשני מאפיינים: האחד הוא הגינות, והשני הוא טוב לב. ייתכן שלא תוכל לדעת על פי מראהו החיצוני אם אדם הוא טוב לב או לא, אבל אם אדם הוא טוב לב, אתה תדע זאת ברגע שתתרועע איתו. על סמך מה מעריכים אם אדם הוא הגון? על סמך עקרונותיו להתנהלות בעולם. אם הוא בוגדני, ערמומי, זדוני, מתוחכם, תככן ומסתורי באופן שבו הוא מתנהל ופועל בעולם, אז אדם זה בהחלט אינו הגון. אם דרך התנהלותו ופעולתו בעולם היא פשוטה מאוד, ישירה מאוד וכנה מאוד, אם הוא מדבר בצורה גלויה מאוד עם אחרים, אינו נכלולי או ערמומי בשיג ושיח שלו עם אנשים, ודבריו ומעשיו חפים משקר – קורא לדברים כהווייתם ומבחין בין שחור ללבן בבירור רב, ואם הוא מסוגל לדבוק בדברים חיוביים ולא מתפשר עם כוחות האופל, אז אדם זה הוא הגון למדי. אם אדם הוא גם הגון וגם טוב לב, אז יש לאדם זה מצפון והוא ניחן במאפיינים המינימליים של אנושיות. מאפיין נוסף של אנושיות הוא היגיון. היגיון הוא גם מונח ונושא שאנו דנים בו לעתים קרובות, אך איש מעולם לא הגדיר במפורש מהו היגיון. מה נכלל בהגדרה של היגיון, ומהם הביטויים כשקיים היגיון – האם דבר זה ברור לכם? הבנתם של רוב האנשים בתחום זה עדיין מעורפלת יחסית. אם כן מה פירוש הדבר להיות בעל היגיון? פירוש הדבר הוא היכולת לומר את מה שצריך להיאמר ולעשות את מה שצריך להיעשות תוך נקיטת העמדה הנכונה; זה אדם בעל היגיון. אם אתה אדם שניחן באנושיות, דיבורך ומעשיך יהיו שקולים. אתה תדע מה עליך לעשות, אילו מילים עליך לומר, מה צריכה להיות עמדתך באמירת מילים אלה, ואיזו צורת דיבור עליך לנקוט כדי לבטא עניין מסוים בסביבה הנוכחית ועל סמך זהותך ומעמדך. בליבך יהיו סטנדרטים ומתינות לגבי הדברים האלה. כלומר, ההיגיון שלך יוכל לווסת את דבריך ואת התנהגותך ולהפוך אותם לנאותים, כך שכלפי חוץ אחרים יראו אותם כרציונליים ושקולים, ודיבורך ומעשיך יהיו הולמים ויהיה בכוחם להחכים אנשים. בלי קשר לשאלה אם מבחינת האיכות שלך, רמת ההשכלה שלך או גילך המילים שאתה אומר והדברים שאתה עושה הם נאותים לגמרי או לא, לכל הפחות יהיו לך גבולות בליבך, וסטנדרט ששומר עליך בשליטה ומאפשר לך לדבר ולפעול במצב רציונלי. זו המשמעות של היגיון. לא משנה מול מי עומד אדם בעל היגיון – עשיר או עני, בעל מעמד או חסר מעמד – בכל מצב דיבורו ומעשיו אינם מוגבלים על ידי השאלה אם מצב רוחו טוב או רע, ואותו אדם גם לא שוקל אם עניין כלשהו מועיל לו או לא; תמיד יש איפוק בליבו, סטנדרט או גבול שמשמש לווסת אותו. הוא לא יפלוט בכוונה טיעונים מעוותים, וגם לא יהיה בעייתי באופן בלתי סביר. גם אם הוא כועס לפעמים ונרעש מאוד מבפנים, והמילים שהוא בוחר אינן לגמרי נאותות, הדברים שהוא אומר אינם בגדר טיעונים מעוותים או דברים מופרכים, אלא הם ייצוגיים ותקפים. מה פירוש המילה "תקפים"? פירושה שגם אם מה שהוא אומר לא בהכרח תואם לאמת, בעיני רוב האנשים ה"הנמקה" הזאת יכולה להיות תקפה; כללית מכירים בה כדבר נכון, ואיש אינו מתנגד לה. אדם כזה הוא אדם בעל היגיון.

שני ההיבטים הללו, מצפון והיגיון, הוסברו בבירור, וקיום שניהם הוא הביטוי העיקרי לאנושיות. אימרו לי, האם שני ההיבטים הללו חלולים או לא? (לא.) האין הם ממשיים ביותר? (כן.) הם ממשיים ביותר ולא חלולים. אם כך מדוע האנושות אינה דוגלת בהם? מכיוון שאדם בעל מצפון ניחן בהגינות ובטוב לב, וכחלק מהמגמות הרעות בקרב אנושות רעה ומושחתת אנשים הגונים וטובי לב נחשבים לדוחים ולחסרי כל חשיבות והכול מזלזלים בהם. אם אתה אדם הגון וטוב לב, ממש יתחקרו אותך אפילו: "מה התועלת בכך שאתה הגון וטוב לב? האם יש לך ידע? האם יש לך מעמד חברתי? האם יש לך מוניטין או כוח בחברה?" אתה משיב: "אין לי שום מוניטין או כוח; אני בסך הכול אדם הגון וטוב לב במידת מה". הכול ילעגו לך וידחו אותך בשאט נפש. בעיני אנשים העובדה שיש לך מצפון ושאתה הגון וטוב לב אינה נכס – ללא ידע, מעמד ומוניטין או כוח, לא תגיע לשום מקום בחברה. הם אומרים: "יש לך מצפון, אבל כמה שווה מצפון? מה אתה יכול לעשות? האם אתה יכול לרקום מזימות ולהשתמש בתחבולות או לרמות אנשים? האם אתה יכול לכבוש את ליבם של אנשים ולקנות את אהדתם?" אינך מסוגל לדבר מכל אלה. אם יש לך מצפון, אם אתה ניחן בהגינות ובטוב לב – שני היבטים אלה של אנושיות – אתה לא תתעניין בדברים שהם חלק ממגמות הרוע של החברה, לא תנהה אחר המגמות הללו, ולכן לא תגיע לשום מקום בחברה ואנשים ינדו אותך. מדוע הם ינדו אותך? מכיוון שרוב האנשים סוגדים למגמות רעות, ומגמות רעות הפכו לזרם המרכזי בחברה – אם תפעל על פי מצפונך ותטפל בעניינים ללא משוא פנים בכל דבר ועניין, אחרים יראו בך חריג וינדו אותך. אם תסתמך בכנסייה על מצפונך ותדבק בעקרונות-האמת בדיבורך ובמעשיך, ותעז לחשוף ולנתח אנשים רעים – אנשים שהם שדים יאבדו את אחיזתם וייחשפו; המזימות והתחבולות שלהם, כמו גם טבעם השטני השונא את האמת, ייחשפו לחלוטין. לכן האנשים האלה שהם שדים מפחדים במיוחד מכך שישנם בכנסייה מי שדבקים בעקרונות-האמת. בכל פעם שהם רואים אדם שמבין את האמת, הם מרחיקים ומדכאים אותו, מתוך פחד עז שמי שמבין את האמת יקום לחשוף אותם והדבר יוביל לחשיפתם ולסילוקם. טבעם השטני הוא שמניע אותם לפעול בדרך זו. בבית האל, מי שהם שדים לא מסוגלים לעמוד איתן, בדיוק מפני שבבית האל האמת היא ששולטת, האל הוא ששולט. אבל שונה הדבר בעולם הכופר. מכיוון שאתאיזם ומגמות רעות שולטים בעולם הזה, אנשים בעלי אנושיות לא מוצאים את מקומם בתוך מגמות רעות ובקרב אנושות רעה ומושחתת. במקביל מי שאכזריים בשיטותיהם, זדוניים וערמומיים הם לעתים קרובות המנהיגים, יחידי הסגולה, מה שמכונה ה"עילית" מקרב האנשים. אדם בעל אנושיות, בלי קשר לאיכותו, לכישרונותיו או לחוזקותיו, מודר ואין לו הזדמנות להתקדם. די שהוא יאמר כמה מילים הוגנות או יטפל בעניינים ללא משוא פנים, כדי שאותם אנשים רעים ושדים יענו אותו. לכן האנושות הרעה הזו, אנושות של שדים, מזלזלת במצפון; רק לבעלי אנושיות יש מצפון. אשר להיגיון, הביטוי של אדם בעל היגיון הוא שלא משנה מה קורה לו, הוא מתייחס לכך באופן רציונלי, ומדבר ופועל באופן צודק; הוא לא יפעל על סמך רגשותיו או על פי המוניטין או המעמד שלו, והוא לא יכפה דבר על אחרים ולא יגביל אותם. הוא מסוגל להתייחס לעניין באופן רציונלי: אם זה נכון, זה נכון; אם זה לא נכון, זה לא נכון; אם זה טוב, זה טוב; אם זה רע, זה רע. הוא מעריך דברים ללא משוא פנים ועושה דברים באופן צודק, על פי עקרונות, והוא לא חוצה את הגבולות המוסריים של האנושיות. זהו הביטוי של אדם בעל היגיון. שני הדברים הללו, מצפון והיגיון, אינם מוערכים בחברה, במיוחד במדינות רעות וכשהמגמות רעות, שאז על אחת כמה וכמה לא מעריכים אותם ולא מגינים עליהם. אולם, מצפון והיגיון הם בדיוק שני המאפיינים העיקריים שיש לאנושיות רגילה, והם גם מאפיינים שהאנושות זקוקה להם. אתה אדם אמיתי רק כשאתה ניחן בשני המאפיינים הללו. אם אתה אדם בעל מצפון ואנושיות, אז ראשית התנהלותך תהיה מעוגנת היטב בעקרונות ותוכל להתייחס לאנשים באופן צודק יחסית. לא משנה מה טיב היחסים שלך עם מישהו, או אם הוא פגע בך, אתה תתייחס אליו נכונה ותעריך אותו באופן אובייקטיבי. זוהי הגינות, מאפיין של אנושיות. נוסף על כך, אם אתה ניחן בטוב לב, מאפיין נוסף של אנושיות, יהיה לך גבול מסוים בעת שיג ושיח עם אנשים או בעשיית דברים, דבר שיכול לרסן אותך מאמירות או מפעולות בניגוד לצו מצפונך. לדוגמה, אנשים רעים תמיד אומרים מילים מעוותות ופולטים טיעונים מעוותים, הופכים את היוצרות ומסלפים עובדות. הם נוטרים טינה והוגים כל דרך למצוא הזדמנויות לענות את מי שמזיק להם או לנקום במי שפגע בהם או יצא נגדם. אבל גם אם מישהו פגע באדם בעל אנושיות או רימה אותו, והוא רוצה לנקום ועשוי לומר דבר קשה כמו: "אני שונא אותו עד עמקי נשמתי!" מכיוון שהוא ניחן בהגינות ובטוב לב, שהם חלק מהמצפון, ברגעים של פזיזות וכשהוא עומד בפני הזדמנות אמיתית לנקמה, ליבו מתרכך והוא מוותר; הוא אינו מסוגל להביא את עצמו לעשות זאת. ולאחר זמן מה הוא כבר לא יכול לגייס את השנאה הזו. כזה הוא אדם טוב לב. אם מישהו רימה אותך או פגע בך ויש לך הזדמנות לנקמה, הזדמנות לראות את אויבך נענש ומקבל כגמולו, האם תוכל לנקוט פעולה ולעשות דברים כדי לנקום בו? כשאתה חש תרעומת, אתה עשוי לומר: "אני בהחלט אתנקם בו! הוא נורא ואכזרי ביותר!" אבל כשמגיעה באמת שעת הכושר לנקמה, אינך יכול להביא את עצמך לעשות זאת. אתה תאמר: "בוא נעזוב את זה, זה היה מזמן. מה שהיה היה". אתה תרפה מזה ולא תתעקש לראות את אויבך נענש או סובל סוף מר. אתה לא תחיה עם שנאה תמידית בליבך; לאחר זמן מה השנאה תתפוגג. זהו הביטוי של אדם הניחן בלב טוב. טוב לב הוא ביטוי אופייני של אדם בעל מצפון, וגם מאפיין של מי שמסווג כאדם. מובן שבעיני אנשים מסוימים טוב לב הוא חולשה. כופרים מסוימים עשויים אפילו לחשוב שאתה חסר עמוד שדרה ואף לדרבן אותך ולומר: "אתה צריך להיות אכזרי וקר לב. כשמגיעה הזדמנות לנקמה, עליך ליטול שן תחת שן, להכניע אותו בעצמך ובמו ידיך להרוג את אויבך". אבל אתה מהרהר: "אם אהרוג את אויבי במו ידיי, האם לא אעשה רע? לחייו אין השפעה עליי; אותו דבר שהוא עשה רק הוא היה מוגזם ופגע בי, אבל מה שהיה היה". עם הזמן אתה מגלה שאינך שונא אותו עוד. יש האומרים שאתה פחדן מדי, לא אכזרי מספיק. גם את עצמך זה מבלבל: "למה אני לא יכול להיות אכזרי? למה אני תמיד סלחני כלפי אויביי ולא מסוגל לנטור טינה?" בעיני חלק מהאנשים, לב טוב הוא חולשה של המין האנושי. אבל במציאות, זהו מאפיין של אנושיות, נכון? (נכון.)

לא ניכנס לפרטים נוספים על מצפון והיגיון, שני הרכיבים החשובים הללו במאפייני האנושיות. הבה נדבר על שני היבטים אחרים, ספציפיים ביותר, שקל מאוד להתעלם מהם או שאנשים מעולם לא היו מודעים אליהם. אם אנו רק אומרים שאדם ניחן במצפון ובהיגיון של אנושיות, הדבר נשמע לאנשים כללי יחסית, ויהיה קשה מאוד לקבוע אילו דברים אדם עשה או אילו ביטויים יש לו המעידים שבאמת הוא ניחן במצפון ובהיגיון, וקשה להעריך אם הוא אכן ניחן באנושיות רגילה. לכן לא נשתף מהזווית של הביטויים הספציפיים של מצפון והיגיון, אלא משני היבטים אחרים: אם אדם ניחן במהות אנושית אז ראשית הוא יכול להבחין בין טוב לרע, ונוסף על כך הוא גם יודע מה נכון ומה לא נכון. השאלה אם אדם ניחן בשני ההיבטים הללו די בה כדי להראות אם הוא ניחן במצפון ובהיגיון. זוהי דרך ספציפית יותר לנתח אם אנושיותו של אדם ניחנת במצפון ובהיגיון. רק כאשר אדם ניחן בשני ההיבטים הללו – הבחנה בין טוב לרע וידיעה מה נכון ומה לא נכון – הדבר מעיד באמת שהוא ניחן במצפון ובהיגיון של אנושיות. אם הוא לא ניחן בשני ההיבטים הללו, טענתו כי יש לו מצפון והיגיון היא שקרית ואינה תואמת לעובדות. הבה נסתכל תחילה על היכולת להבחין בין טוב לרע. "להבחין" פירושו להבין, לדעת, להיות מודע ולתפוס. מה פירוש "טוב ורע"? טוב ורע מתייחסים לדברים חיוביים ולדברים שליליים. אם כן, מה פירוש הדבר לדעת מה נכון ומה לא נכון? לדוגמה, "המין האנושי נברא על ידי האל". האם האמירה הזו נכונה או לא נכונה? (היא נכונה.) "המין האנושי התפתח מהקוף". האם האמירה הזו נכונה או לא נכונה? (לא נכונה.) אם אתה יכול להבחין ולשפוט אילו השקפות נכונות ואילו אינן נכונות, זוהי ידיעה מה נכון ומה לא נכון. שדים אומרים: "המין האנושי התפתח מהקוף". לאחר שאתה שומע זאת, אתה אומר: "זה לא נכון. המין האנושי נברא על ידי האל". אם כן, בעניין זה אינך מבולבל, ואתה יודע מה נכון ומה לא נכון. האם יש הבדל אפוא בין נכון ולא נכון לבין טוב ורע? (כן.) "האל ריבון על גורל האנושות כולה." האם האמירה הזו נכונה או לא נכונה? (היא נכונה.) "האנושות שולטת בגורלה היא." האם האמירה הזו נכונה או לא נכונה? (לא נכונה.) "תוחלת חייו של אדם תלויה באופן שבו הוא דואג לעצמו ושומר על בריאותו." האם האמירה הזו נכונה או לא נכונה? (לא נכונה.) "תוחלת חייו של אדם נקבעת בידי האל." נכון או לא נכון? (נכון.) כעת אתה יודע מה פירוש הדבר לדעת מה נכון ומה לא נכון, הלא כן? (כן.) אם כן, הבה נסתכל על הבחנה בין טוב לרע. מה אמרנו כרגע הכוונה ב"טוב ורע"? (הכוונה לדברים חיוביים ולדברים שליליים.) לדוגמה, האם להיות אדם כן זה דבר חיובי או דבר שלילי? (דבר חיובי.) ומה לגבי "כסף מניע את העולם"? (זה דבר שלילי.) מי יכול לתת דוגמה נוספת? (טבעי ומוצדק לחלוטין שאנשים יעבדו את האל. זה דבר חיובי.) אז מה לגבי שריפת קטורת וסגידה לבודהה? (זה דבר שלילי.) חיפוש האמת בעשיית דברים. (זה דבר חיובי.) מימוש רצונו האישי של אדם וקבלת החלטות חד-צדדיות בכל מה שהוא עושה. (דבר שלילי.) אתה יודע אילו דברים הם חיוביים ואילו שליליים, ומסוגל גם לשפוט אילו השקפות נכונות ואילו לא – זה נקרא יכולת להבחין בין טוב לרע ולדעת מה נכון ומה לא נכון. התובנה וההבנה הללו, והיכולת להבחין בדברים אלה בליבך – קיומן מעיד שאתה אדם בעל איכות אנושית. היכולת להבחין בין טוב לרע והידיעה מה נכון ומה לא נכון פירושן שכחלק מאנושיותו של אדם, ישנה יכולת מולדת לזהות כמה דברים חיוביים ושליליים. נוסף על כך יש בליבו גם מודעות ותחושה מסוימת לגבי השאלה אם דברים מסוימים נכונים או לא. גם בלי ששמע או הבין את האמת, אנושיותו ניחנת בסוג זה של יכולת הבחנה. גם אם הוא לא מסוגל לבטא זאת במילים, הוא יודע בליבו אילו דברים הם חיוביים ואילו שליליים, והוא יודע שדברים שליליים אינם נכונים. אם יש לו גם תחושת תיעוב בליבו והוא יכול לדחות את הדברים הללו ולא לנהות אחריהם, מה טוב. כשהוא לא מבין את האמת, גם אם הוא לא מסוגל להבחין בבירור רב בין דברים חיוביים לשליליים, יש לו בליבו רגשות שונים ודרכי התייחסות שונות כלפי דברים חיוביים ושליליים. לדוגמה, כשאנשים בעלי אנושיות רואים מגמות רעות מסוימות בחברה, הם חשים תיעוב עמוק בליבם. לתחושתם הדברים האלה אינם הדרך הנכונה, הם לא דברים חיוביים, והם לא דברים שאנשים צריכים לחתור אליהם או לעשותם. למרות העובדה שכמי שחיים בסביבה החברתית הזו אין להם ברירה אלא לנהות אחר מגמות רעות, עמוק בפנים הם בזים להן. ואגב הבוז שהם רוחשים להן, הם גם מחפשים כל הזדמנות לברוח מהסביבה הזו או הוגים כל דרך אפשרית להימנע ממנה ולדחות את המגמות הרעות הללו.

ההבחנה בין טוב לרע היא דבר חשוב מאוד לאדם. מכיוון שטוב ורע כרוכים בדברים חיוביים ובדברים שליליים, מהם לדעתכם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים? (האמונה באל, ההליכה אחר האל, עבודת האל, ההתמסרות לאל, וכן ביצוע החובה ויושר אישי – כל אלה דברים חיוביים. שקר ורמייה, התנגדות לאל, מרידה באל, בגידה באל – אלה דברים שליליים.) (דברים חיוביים באים בראש ובראשונה מהאל ותואמים לאמת. לדוגמה, התוצאות השונות שהשיגה עבודת האל, וכן הידע האמיתי של אנשים על צביון האל ועל מהותו, הם כולם דברים חיוביים וכולם תואמים לאמת.) אל תחשבו על דברים חיוביים כעל דברים כה חלולים או כה נשגבים. דברים חיוביים הם בעצם אנשים, מאורעות ודברים שונים שהם חיוביים ונכונים ומועילים לאנשים. כל דבר שמועיל לאנשים, כל דבר שמועיל ואינו מזיק לחייהם הרגילים, הוא דבר חיובי. לדוגמה, האם כללים וחוקי הטבע הם דברים חיוביים? (כן.) דברי האל הם כולם אמת והם כולם דברים חיוביים; כל דבר הכרוך באמת הוא דבר חיובי. החיים והאמת שהאל מעניק לאנושות, וכן התוכן של עבודת האל בניהול האנושות ובהושעתה, הם דברים חיוביים הקשורים לאמת. כל דרישותיו של האל מאנשים, כל מילה של האל, עקרונות היישום בפועל של אמיתות שונות – כל אלה דברים חיוביים. מלבד עבודת האל בניהול האנושות, יש דברים חיוביים רבים אחרים המועילים להישרדות האנושית ואינם מזיקים לאנשים. האם אתם מסוגלים לראות אותם? האם אתם מסוגלים לזהות אותם? האם אתם מסוגלים מכל הלב לקבל ולאשר אותם? האם אתם מסוגלים ללכת איתם, להסתגל אליהם ולנהות אחריהם? לדוגמה, האם חוק ארבע העונות הוא דבר חיובי? (כן.) באביב מזג האוויר מתחמם והפרחים פורחים, כל הדברים צומחים ומתעוררים לחיים והקרח והשלג נמסים. האם זה דבר חיובי? (כן.) בקיץ השמש זורחת בבהירות, קרניה לוהטות, וכל הדברים צומחים במהירות ומתחממים באור השמש. האם זה דבר חיובי? (כן.) בסתיו החום הלוהט מפנה בהדרגה את מקומו לשמים בהירים ולאוויר צלול; צמחים שונים גדלים בהדרגה, נושאים זרעים ופירות, ומניבים יבול. האם זה דבר חיובי? (כן.) בחורף הטמפרטורות יורדות, מזג האוויר נעשה קר בהדרגה ולפעמים יורד שלג. אף על פי שהוא לא מהנה, נוח או חופשי כמו עונות אחרות, בחורף כל הדברים יכולים לשמר את האנרגיה שלהם, וגם האנושות נחה ומחלימה. אם כן האם חוק זה הוא דבר חיובי? (כן.) בזריחה עפרונים שרים, ציפורי בוקר מצייצות ומזכירות לאנשים שבוקר ושהגיע הזמן לקום, שעליהם להתחיל לעמול למען החיים, למען הפרנסה ולמען המשך הישרדותה של האנושות. האם זה דבר חיובי? (כן.) האנושות קמה לקול קריאותיהן של ציפורי הבוקר ושל העפרונים ומתחילה יום של עמל. זהו דבר חיובי. בלילה חרקים ויצורים שונים, על פי חוקים משלהם, עוסקים בכל מיני פעילויות – חלקם יוצאים לחפש מזון ואחרים מתחילים להשמיע קריאות. באותה שעה האנושות משתתקת ושוקעת בשינה. בהאזנה לצרצור הצרצרים, המלווה בקריאות של יצורים שונים ובפעילויות הליליות שלהם, אנשים נסחפים אל מחוז החלומות וישנים במתיקות כה רבה, באושר ובשלווה. האם זה דבר חיובי? (כן.) עבור אנשים הדברים החיוביים האלה הם כולם דברים שקורים לעתים קרובות. אתה יכול לקלוט את הסימנים והאותות השונים שלהם, ואתה יכול גם לחוש ביתרונות שהם מביאים לחייך, כמו גם בשינויים השונים ובהשפעות שלהם עליך בעודך חי את חייך. אם יש לך תגובה נכונה והבנה נכונה לגבי קיומם של הדברים החיוביים השונים סביבך, וכן דרך נכונה להתייחס לדברים החיוביים האלה, זה מראה שאתה אדם שניחן בהבנה מסוימת של טוב ורע, שאתה מגיב, רגיש וחד עין ביחס לסביבת המחיה המורכבת מכל הדברים שברא האל, ושליבך מלא הכרת תודה על ההשפעה של כל הדברים האלה סביבך או על שהם מלווים את חייך. זה מראה שאתה מסוגל לחוש כי קיומו של האל וכל הדברים שהוא ברא הם אמיתיים באופן שאינו מוטל בספק, ולחוש ביתרונות עבורך של כל הדברים ובהשפעתם עליך בהיבטים שונים. אם אתה יכול לקבל מסרים כאלה וחש את התחושות האלה, אות הוא שאתה אדם שיודע להבחין בין טוב לרע וניחן באנושיות. אתה יכול להבין נכונה דברים חיוביים, יכול להסתגל אליהם, לקבל אותם ולהתקיים לצידם. לא זו בלבד שאינך נרתע מהדברים האלה, אתה גם משוכנע עוד יותר, מכיוון שאתה מאמין באל ומבין כמה אמיתות, שכל הדברים החיוביים האלה באים מהאל, מהבורא, ואתה אסיר תודה על קיומם של הדברים החיוביים האלה. בהתאמה, אתה חש בליבך סלידה ותיעוב ביחס לדברים שליליים. אם כן, מהם למשל דברים שליליים? (זיהום הסביבה, כרייה מופרזת.) הרס וזיהום הסביבה, כריתת עצים ללא אבחנה, כרייה וניצול מופרזים – כל אלה דברים שליליים. מלבד אלה, אילו דברים אחרים אתם מרגישים שהם שליליים, ואתם חשים כלפיהם תיעוב ברור בליבכם? האנושות תמיד רוצה לכבוש את הטבע – האם זה דבר חיובי או שלילי? (דבר שלילי.) לדוגמה, יש מקומות שמתרחשות בהם לעתים קרובות סופות הוריקן, ולכן אנשים מסוימים מהרהרים תמיד: "סופות ההוריקן האלה מעיפות אבק לכל עבר, הורסות בתים ושדות. עלינו לנסות לעשות כל שביכולתנו כדי לבנות חומה שתחסום אותן, כדי להראות שהטכנולוגיה האנושית מתקדמת ושיכולות האדם התחזקו". האם זה דבר חיובי או שלילי? (דבר שלילי.) איך אתם מרגישים בליבכם אחרי ששמעתם את זה? (אני מרגיש שאנשים מפריזים ביכולות שלהם.) זה בדיוק העניין. מקומות מסוימים מכוסים בערבות עשב עצומות, ולכן אנשים מסוימים אומרים: "רועים חיים חיי נוודות בערבות העשב, וכל השנה בקושי זוכים לארוחות טובות. חצי שנה הם תמיד בחוץ, רועים בקר וצאן בערבות. מתי הימים הקשים האלה יסתיימו? עלינו למצוא דרכים לשפר את חיי הרועים, להפוך את ערבות העשב ואדמות המרעה לבניינים ולערים, כדי שהרועים לא יצטרכו עוד לשרוד באמצעות רעייה. אחרי כן הם ייהנו מחיים טובים יותר ויודו למדינה ולממשלה." האם זה דבר חיובי או שלילי? (דבר שלילי.) האם אתם מסוגלים לחוש שעשייה כן היא דבר שלילי? הפיכת ערבות עשב לבניינים ולערים – המחשבה וההשקפה האלה הן שגויות; הנוהג הזה כל כך מגוחך! אתם לא עומדים על טיב העניין הזה לאשורו, נכון? אתם חושבים: "זה עניינה של הממשלה, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בקשר לזה", ואתם לא מרגישים שום דבר לגבי זה. מעבר לכך, האנושות כל הזמן מתקדמת בחקר החלל, ורוצה תמיד להגיע לירח ולחקור את מאדים ואת צדק. הם אפילו רוצים לחקור את השמש, אבל מכיוון שהטמפרטורה של השמש גבוהה מדי הם לא יכולים להגיע לשם. אז הם בונים חלליות כדי להתגבר על כוח המשיכה של כדור הארץ ולטוס לירח ולמאדים. האם זה דבר חיובי או שלילי? (שלילי.) זה דבר שלילי. אם כך האם יש דברים חיוביים כלשהם הכרוכים במדע? האם יש טענות כלשהן שהן חיוביות ותואמות לחוקי הטבע של כל הדברים שהאל ברא? (כלים מסוימים שהומצאו ויוצרו באמצעים מדעיים, כמו מחשבים, יכולים לשפר את יעילות העבודה שלנו. אלה דברים חיוביים.) אלה דברים לא חיוביים וגם לא שליליים. אלה רק כלים. הם אינם כרוכים במחשבה, בתאוריה או בטיעון מסוימים. הדברים החיוביים והשליליים שאנו מדברים עליהם כרוכים במהות ובעיקר של דברים, וגם במניעים שמאחורי מיזמים שונים של מחקר מדעי שהאנושות מבצעת. על סמך אלה אנו קובעים אם דבר-מה הוא חיובי או שלילי. אילו דברים שליליים אחרים ישנם אם כן? (כיום האנושות אינה נוהגת לפי חוקי הצמיחה והגידול של כל המזונות אלא משתמשת באמצעים מדעיים כדי לשנות את החוקים האלה. לדוגמה, תרנגולות מוזנות במזון גדוש בהורמונים ומוכנות לשיווק תוך שלושים יום, וירקות ופירות מגודלים שלא בעונתם. נראה שהמדע והטכנולוגיה התקדמו, אך הדבר מפר את חוקי הצמיחה והגידול של כל הדברים ונועד לספק את תאוות האנשים למזון. זה דבר שלילי.) זה דבר שלילי. יש אנשים שרוצים להכניע נמרים ואריות. הם נוכחים שנמרים הם מטילי אימה – אפילו פיהוק של נמר מבריח אנשים – ולכן הם רוצים להכניע אותם, ואז לעקור את ניביהם ולהחזיק אותם בחצרותיהם ולגרום להם לשמור על בתיהם כמו כלבים. האם זה דבר חיובי או שלילי? (שלילי.) זה דבר שלילי. כל מה שבני אדם עושים והדברים השונים שהם ממציאים במרדפם אחר הנאות הבשר תוך שימוש באמצעים מדעיים שונים ובניגוד לחוקים הטבעיים, הם כולם דברים שליליים, לא חיוביים, מכיוון שהנזק שלהם לאנושות גדול מדי והפגיעה שלהם בסביבת המחיה האנושית חמורה מדי. לדוגמה, במקומות מסוימים שצחיחים מאוד הממשלה משתמשת במטוסים כדי לפזר חומרים לזריעת עננים בשביל להביא לירידת גשם. האם זה דבר חיובי או שלילי? (דבר שלילי.) במקומות מסוימים יורד יותר מדי גשם, מה שגורר שיטפונות, ולכן הממשלה משגרת מטוסים כדי לפזר את העננים ולשלוט בגשם. האין זה מפר את חוקי הטבע והורס אותם? (כן.) הרס חוקי הטבע, הפרת חוקי הטבע, אי- הסכנה עם חוקי הטבע, עשיית כל העולה על רוחו של אדם, התרברבות בטכנולוגיה אנושית מתקדמת – אלה דברים שליליים. אילו עוד דברים שליליים ישנם מלבד אלה? האם חקר על חומרים ביולוגיים והנדסה גנטית הם דברים חיוביים או שליליים? (שליליים.) בגלל המחקר המדעי בגנטיקה שבוצע, אנשים יכולים לאכול יותר מזונות מהונדסים גנטית. אם כך, האם מזונות מהונדסים גנטית הם דברים חיוביים או שליליים? (שליליים.) מדוע אתם אומרים שהם שליליים? יש האומרים: "זה הישג מדעי שמטרתו לאפשר שליותר אנשים יהיה מספיק מזון ושהם לא ירעבו. יתר על כן, אנשים אוכלים מזונות מהונדסים גנטית כבר עשרות שנים וגדלים להיות גבוהים וחסונים – במיוחד הצעירים כיום גבוהים יותר מהדור הקודם. כל זה הודות לתרומות של המדע לאנושות. מכיוון שבמזונות מהונדסים גנטית יש יתרונות גדולים כל כך לאנשים, מדוע אומרים שהם דברים שליליים?" האם אתם יכולים להסביר זאת? (אף על פי שאנשים גבוהים יותר כיום, מבנה גופם הולך ונחלש והם לוקים במחלות רבות יותר – כל זה נגרם מכך שאנשים אוכלים את אותם דברים מעובדים מדעית. מכאן שאלה דברים שליליים.) על פניו, נראה שמזונות מהונדסים גנטית מועילים לאנשים – הם גבוהים וחסונים יותר – אלא שמבנה גופם הידרדר. בסיכומו של דבר יש להם השפעה שלילית על אנשים והם מזיקים להם במקום להועיל. בלי קשר לשאלה אם אנשים תופסים אותם כמועילים או כמזיקים, הם דברים שליליים, בשום אופן לא דברים חיוביים, מכיוון שהם מפרים את חוקי הטבע שברא האל ומכיוון שהם מנוגדים לתפקידים שהיצורים החיים המקוריים השונים שנבראו על ידי האל נועדו למלא בגוף האדם. ייתכן שהשפעתם על אנשים לא תורגש בהתחלה, אך מקץ עשרים שנה ההשלכות השליליות מתגלות: אנשים רבים מפתחים כל מיני מחלות מוזרות, ואפילו הפוריות שלהם נפגעת. די בכך כדי להוכיח שמזונות כאלה אינם דברים חיוביים. אף על פי שמנקודת מבט אנושית מזון מהונדס גנטית הוא תוצר של טכנולוגיה, תרומה של המדע לאנושות, מנקודת המבט של דברים חיוביים ושליליים הוא בשום אופן לא דבר חיובי.

האנושות מנסה כל הזמן לחקור את הירח ולבדוק אם כוכבי לכת אחרים כלשהם מתאימים ליישוב בני אדם. האם המחקר המדעי הזה, ההשקפה הזו, הם דבר חיובי או שלילי? (שלילי.) מדוע זה דבר שלילי? (האל ברא את בני האדם כדי שיחיו על כדור הארץ; הוא מעולם לא התכוון שנחיה בכוכבי לכת אחרים. בני האדם תמיד שאפתנים ורוצים להגיע לכל מקום. בסופו של דבר זה בזבוז אנרגיה, והם לא יכולים ללכת לשום מקום.) מנקודת המבט של אנשים, חקר הדברים האלה הוא דבר נורמלי; זו יצירה של תנאי מחיה לעתיד האנושות, וזה דבר טוב. רבים מהתפקידים שהאל כונן על כדור הארץ נהרסו; אסונות שונים מתרחשים לעתים קרובות, סביבת המחיה של כדור הארץ נפגעה, האוויר, המים והאדמה כולם מזוהמים קשות, וכל מיני יצורים חיים עומדים בפני הכחדה. הולך ונהיה קשה לחיות על כדור הארץ. מוסדות מחקר מסוימים החלו אפוא לחקור כוכבי לכת אחרים, בתקווה שהאנושות תוכל לעקור לכוכבי לכת אחרים ולהתיישב שם. הם מאמינים שכדי שצאצאי המין האנושי ישרדו, אנשים צריכים להתכונן מראש – אם הם לא יתכוננו כעת והאנושות לא תוכל לשרוד על כדור הארץ בעתיד, האם לא יהיה שום מוצא למין האנושי? אז האם ההשקפה הזו, המחקר המדעי הזה, הם בסופו של דבר משהו שלילי או חיובי? (שלילי.) על סמך מה אתם אומרים שזה דבר שלילי? (על סמך זה שהאל פשוט לא הכין לבני האדם תנאים מסבירי פנים בכוכבי לכת אחרים. עוד לפני כוכבי לכת אחרים, אפילו מקומות חמים מאוד וקרים מאוד בכדור הארץ אינם מתאימים למגורי אדם. אבל בני האדם תמיד שאפתנים, תמיד רוצים להשתחרר מריבונות האל ומתזמוריו, ורוצים לעקור לכוכבי לכת אחרים – זה מנוגד לסידורי האל ולחוקיו. לכן זה דבר שלילי.) האל ברא עבור בני האדם את כדור הארץ – סביבת מחיה נפלאה, אך בני האדם אינם מנהלים אותה היטב. הם מפתחים בלי הרף את המדע ואת התעשייה המודרנית, וכתוצאה מכך הם הרסו את הסביבה והאקולוגיה של כדור הארץ וזיהמו את האוויר, המים ואפילו את האדמה. לאנשים אין עוד גישה לדגנים ולירקות אורגניים, והם חולים בכל מיני מחלות. הולך ונהיה קשה לשרוד בכדור הארץ, וכעת הם חושבים לעקור לכוכבי לכת אחרים, בלי לשקול אם בשרם בן התמותה בכלל מסוגל להגיע לשם. בני האדם, יצורים בני תמותה אלה עשויים בשר ודם, מתאימים רק ליישוב כדור הארץ, ויכולים לעשות זאת רק בכדור הארץ. זהו חוק האל. לאן בני האדם יכולים בכלל להגיע רק על ידי הסתמכות על המצבים המולדים השונים שלהם? ציפורים יכולות לנפנף בכנפיהן ולעוף לגובה אלפי מטרים, אך בני האדם אינם יכולים לעוף לשם בעצמם; הם זקוקים לעזרת מטוסים. עם זאת, טיסה במטוסים מסוכנת לעתים. לכן בני האדם מתאימים יותר מכול לחיים בכדור הארץ. התכונות הפיזיות של בני האדם מותאמות לאדמת כדור הארץ ולכל ההיבטים של תנאי המחיה על כדור הארץ, כגון ארבע העונות וחוקי הטבע. לכן בני האדם יכולים להיקרא רק "תושבי כדור הארץ". חוקים אלה של ההישרדות האנושית ותנאי המחיה האלה נקבעו מראש עבור בני האדם כאשר האל ברא את כל הדברים. לכן האנושות מותאמת רק להישרדות בכדור הארץ, ולא ליישוב כוכבי לכת אחרים. בני האדם הרסו את כדור הארץ וגרמו לו נזק עד כדי כך שהוא אינו ראוי למגורים, והם רוצים פשוט לעזוב וחסל, ושואפים תמיד ליישב כוכבי לכת אחרים. זהו מאבק עקר. נוהג זה אינו עולה בקנה אחד עם חוקי הטבע שקבע האל עבור תושבי כדור הארץ, אלא הוא מפר את חוקי ההישרדות הפיזית של תושבי כדור הארץ והוא מאוד לא נבון. לכן זה דבר שלילי. גם אם בכמה כוכבי לכת יש חמצן, ותושבי כדור הארץ יכולים להגיע לשם כדי להביט בהם לרגע, זה לא אומר שהאנושות יכולה לשרוד בכוכבי הלכת האלה. אפילו בכדור הארץ, אתה יכול להגיע לקוטב הדרומי או לקוטב הצפוני כדי להעיף מבט, אתה יכול לדרוך שם, אבל אם היית חי שם לאורך שנים, האם היית יכול לשאת זאת? ישנם גם כמה מקומות חמים יחסית שבהם הטמפרטורה היא מעל שישים מעלות צלזיוס כל השנה; גם אלה אינם מתאימים להישרדות של בני אדם. בשל סביבות גאוגרפיות מיוחדות, בני האדם אינם מותאמים להישרדות ארוכת טווח בקומץ מקומות על כדור הארץ, שלא לדבר על חיים בכוכבי לכת אחרים. זה אינו חלק מסידורי האל. בהתבסס על מאפייני הבשר האנושי, האנושות הזו מותאמת רק לחיים בכדור הארץ; דבר זה מבוסס היטב. מטרת בריאת כדור הארץ על ידי האל הייתה לסדר סביבת מחיה מתאימה למין האנושי. אם אתה רוצה לברוח מסביבה כזו ולמצוא מוצא אחר, זה רק יוביל לאבדון. לכן זה דבר שלילי. אם אתה יודע שחקירה מתמדת של יישוב כוכבי לכת אחרים היא דבר שלילי, אבל בליבך אתה עדיין מאשר את עריכת המחקר המדעי על ידי המין האנושי כדי למצוא דרך לחיות בכוכבי לכת אחרים, זה מוכיח שיש בעיה באנושיות שלך, שאינך מבין את ההבדל בין טוב לרע, ושאינך יכול להבחין בין נכון ללא נכון. אם אתה יודע בבירור שהנתיב הזה בלתי ישים, ובכל זאת אתה כמה ומצפה לאפשרות לחיות בעידן הבא בכוכבי לכת אחרים – אינך אדם רגיל – אתה מוזר.

אדם שמבין את ההבדל בין טוב לרע יכול, ראשית, לאהוב דברים חיוביים ולקבל אותם ולהבין אותם באופן ברור. נוסף על כך הוא מסוגל להבחין בדברים שליליים, ומכיוון שיש לו אנושיות והיגיון, הוא חש בליבו סלידה ותיעוב כלפי דברים שליליים. מובן שהוא יכול גם לבוז להם, לבקר אותם ולהתכחש להם על סמך הבנה של אמיתות מסוימות. אם אינך יכול לעשות זאת, אינך אדם שמבדיל בין טוב לרע. אפשר גם לומר שאתה לוקה בחסר מבחינת אנושיות. אם חסרה לך היכולת להבחין בין טוב לרע באנושיות שלך, אז באנושיות שלך חסר מצב חשוב מאוד, מרכיב חשוב מאוד. פירוש הדבר שאינך ניחן באנושיות רגילה, ושאינך יכול להיקרא אדם אמיתי. יש שיגידו: "הדוגמאות שניתנו זה עתה כרוכות בכמה דברים הקשורים לצרכים הבסיסיים של חיי היומיום של אנשים, וכרוכות גם במדע. אם הדברים האלה הם דברים שליליים ודורשים מאיתנו להבחין בהם, האם עלינו לדחות אותם?" אין זה הכרחי. ההבחנה בין טוב לרע פירושה שיש בליבך היכולת להבחין בין דברים חיוביים לשליליים. באנושיות שלך יש אמת מידה לשיפוט, ואתה יודע אילו דברים הם חיוביים ואילו שליליים. יש לך גם גישה ברורה, ואתה יודע איך להתייחס לדברים חיוביים ושליליים. אתה יכול לקבל דברים חיוביים ולהסתגל אליהם, ואין בליבך שום התנגדות או סלידה כלפיהם. אשר לדברים שליליים, אתה מסוגל להבחין בהם מעומק ליבך, ואתה יכול לבוז להם, לסלוד מהם ולתעב אותם, ואפילו להחזיק בנקודות מבט משלך לגביהם, ולהשתמש בהן כדי למתוח עליהם ביקורת. אלה הם הגישה והביטוי שצריכים להיות לאדם שמסוגל להבחין בין טוב לרע. אולם נניח שאתה בז בתוכך לדברים שהם בבירור חיוביים ומתעב אותם, והם אפילו לא ראויים לציון בעיניך בהשוואה לדברים שליליים, וכן רגילים מדי, שגרתיים מדי ולא ראויים לאזכור; אתה גם מעריץ בתוך תוכך דברים שליליים, כמה אליהם ורודף אחריהם, ואפילו מאשר את הדברים השליליים האלה שקיימים בחברה ובעולם; ולא משנה איך משתפים על האמת או על עקרונות ההבחנה, אינך מסוגל להפנים או לקבל אותם; במקרה כזה, האנושיות שלך אינה תקינה. אם אין לך שום תפיסה או נקודות מבט ברורות כשמדובר בדברים חיוביים ושליליים מכיוון שאתה צעיר וחסר ניסיון בחיים או חסר תובנות, או מכיוון שלא היה לך יד ורגל בדברים האלה או הם לא נכנסו לחייך – עדיין אי אפשר לומר שאתה אדם שאינו יכול להבחין בין טוב לרע. עם זאת, לאחר שיתוף על מהותם של דברים חיוביים ודברים שליליים, אם אתה עדיין לא יכול לקבל דברים חיוביים מעומק ליבך, ובמקום זאת אתה חש סלידה ובז להם, בעודך רודף במרץ אחר דברים שליליים וכמה אליהם – אינך אדם שמסוגל להבחין בין טוב לרע. אם מסתכלים על כך מנקודה זו, ברור לחלוטין שלאדם כזה אין שום אנושיות. העניין הזה של הבחנה בין טוב לרע חושף את נטיית האדם לדברים חיוביים ושליליים, ובכך מאפשר לנו לקבוע מהו הסיווג האמיתי שלו. לא משנה במה הוא נתקל, אם הוא נוטה לדברים שליליים ולא לדברים חיוביים, ברי שלאדם הזה אין שום אנושיות ושהוא לא ניחן במצפון ובהיגיון. מדוע אני אומר זאת? הוא כמה לדברים רעים, כמה למיזמים השונים או להיבטים מסוימים של טכנולוגיה שהשטן והאנושות הרעה דוגלים בהם, מאשרים אותם ועוסקים בהם, במקום לכמוה לחוקים ולכללים המקוריים של דברים חיוביים אשר באים מהאל וללכת בעקבותיהם. אנשים כאלה, אם כן, הם בהחלט לא-אנושיים. האם זה ברור? (כן.)

דיברנו זה עתה על היכולת להבחין בין טוב לרע באנושיותם של בני האדם, כלומר, האם אנשים יכולים לזהות דברים חיוביים ודברים שליליים. לא רבים מסוגלים להבחנה הזו, ובכל זאת בחייהם אנשים באים לעתים קרובות במגע הן עם דברים חיוביים והן עם דברים שליליים. לדוגמה, האם הרגשות הרגילים של בני האדם – שמחה, כעס, צער, אושר – הם דברים חיוביים או שליליים? (דברים חיוביים.) ומה לגבי מרדנותם של בני האדם כנגד האל? האם זה דבר חיובי או שלילי? (דבר שלילי.) ומה לגבי התשוקות המופרזות שאנשים מפנים לאל? האם הן דברים חיוביים או שליליים? (דברים שליליים.) בחיי היומיום שלהם, למעשה אין לאנשים שום הבנה כשמדובר בדברים רבים שהם נתקלים בהם. דברים חיוביים מסוימים נמצאים תמיד עם בני האדם בחייהם ובקיומם; הם ממלאים תפקיד חשוב מאוד בחייהם, ואין שום דבר שלילי שבכוחו להחליף את השפעתם החיובית על הישרדות האדם. אולם לעתים קרובות אנשים מתעלמים מהדברים החיוביים הללו, ומאמינים במקום זאת שדברים שליליים רבים הם אלה שנמצאים תמיד עם בני האדם, מקיימים את חייהם ומלווים אותם בקיומם. מכאן ניתן לראות שלמעשה לאנשים רבים אין שום תחושה כלפי דברים חיוביים. אין לכך חשיבות רבה אם אין לך תחושה לדברים האלה. לאחר שנודע לך שהם דברים חיוביים, כל עוד ביכולתך להשתוקק אליהם ולאהוב אותם מעומק ליבך ואינך סולד מהם, הדבר מוכיח שהאנושיות שלך משתוקקת למה שהוא חיובי. נניח שאתה יודע מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים, אבל עדיין אינך מסוגל להביא את עצמך לאהוב דברים חיוביים. במקום זאת, יש לך חיבה בליבך לדברים שליליים, אתה אף מתעניין בהם באופן מיוחד, ויתרה מכך, ודאי תרדוף אחריהם ותנסה להשיג אותם אם התנאים יבשילו ותהיה לך ההזדמנות. הדבר מעיד על כך שכשמדובר בנטייה שלך לדברים חיוביים ושליליים, אתה אוהב את מה ששלילי ולא את מה שחיובי. אם אינך אוהב דברים חיוביים, זה מראה שאינך אדם חיובי. אם אינך אדם חיובי, בוודאי אינך אדם שניחן במצפון ובהיגיון; אתה אדם שלילי. אם אינך בעל מצפון והיגיון, אינך אנושי, אינך בן אדם. לדוגמה, למגדל עגבניות נודע כי ניתן לגרום לעגבניות שגדלו כבר להפוך בן לילה מירוקות לאדומות רק על ידי מריחת חומר כימי, ואז הן יהיו מוכנות מיד למכירה. הוא חושב לעצמו: "זה נהדר. כל האחרים מוכרים אותן בדרך הזו, אז גם אני אעשה זאת. כך אני יכול להתעשר, וגם לאכול עגבניות מוקדם יותר. זה מושלם!" אז הוא מוכר את העגבניות האלה, והוא אוכל אותן בעצמו. מישהו מציין בפניו שעגבניות שמובאות לבשלות באמצעות חומרים כימיים מזיקות לבני אדם, ושמכירת דברים כאלה היא פגיעה באחרים, אך הוא מסרב לקבל זאת ואומר: "איך זה יכול לפגוע באנשים? זו תולדה של מחקר מדעי; זה דבר חיובי. המדע משרת את האנושות, ומכיוון שהדברים האלה הומצאו באמצעות המדע, יש ליישם אותם באופן נרחב בחיי האנשים. חיי האנשים אינם יכולים להתקיים ללא מדע; אנחנו חייבים להסתמך עליו". יש שאף מתייחסים למדע כאמת ומלמדים אנשים לאהוב את המדע, ללמוד אותו ולהשתמש בו, וגם לבסס עליו הכול. ייתכן שאנשים מסוימים גילו כעת שהמדע אינו בהכרח נכון, ושדברים מסוימים שהומצאו באמצעות המדע מזיקים לבני אדם – לדוגמה, נשק כימי וכלי נשק מתקדמים מסוגלים לטבוח באנושות, ומזון מהונדס גנטית בפרט הוא מקור אינסופי לסבל של האנושות. אך רבים אינם סבורים כך, ואומרים: "האם המדע יכול לטעות? אם המדע טועה, האם המדינה הייתה תומכת בו? האנושות כולה לומדת מדע ומשתמשת בו – האם ייתכן שהאנושות כולה טועה?" האם האמירה הזו נכונה? הם מאמינים שמכיוון שהאנושות כולה מעריצה את המדע ומשתמשת בו, ושזו המגמה החברתית, אז לא משנה עד כמה המדע שלילי, הוא יכול להיעשות לדבר חיובי. האם אלה אנשים שמסוגלים להבחין בין טוב לרע? (לא.) מהם הדברים האלה שהם אומרים? (דברים מופרכים.) אלה הם דברים מופרכים, דברי כפירה וטיעונים מעוותים. אף על פי שרוב האנשים בקרב האנושות הרעה מסכימים עם האמירות הללו ומכירים בהן, לא משנה כמה אנשים מכירים בהן ומאשרים אותן, מה ששגוי תמיד יהיה שגוי, דברים שליליים תמיד יהיו דברים שליליים, והיגיון מעוות לעולם לא יתקון. הם לא יכולים להפוך לדברים חיוביים, והם גם לעולם לא יוכלו להפוך לאמת.

האין אנשים שתמיד רודפים אחר מגמות חברתיות ואוהבים להשמיע דברים מופרכים הם מי שאוהבים במיוחד דברים שליליים? (כן.) האם הם יכולים לקבל את האמת ודברים חיוביים? (לא.) הם לא יכולים לקבל דברים חיוביים. לדוגמה, אנשים מסוימים חולים, ולמעשה ניתן היה לרפא את מחלתם באמצעות פעילות גופנית והתאמות של שגרת היומיום שלהם, אך הם מתעקשים להשתמש באמצעים ובשיטות מודרניים של טכנולוגיות מתקדמות לצורך טיפול. אתה עשוי לומר: "אף על פי שהרפואה מתקדמת כיום, ולטיפול הזה יש תוצאות ברורות, הוא יגרום תופעות לוואי שהשלכותיהן יהיו בלתי הפיכות. עליך להשתמש בשיטה טבעית – כגון פעילות גופנית, התאמת שגרת היומיום שלך, ושינוי הרגלי האכילה והדפוסים שלך – כדי לגרום לגוף שלך להיכנס בהדרגה לקצב רגיל וטבעי; לאחר מכן תסמינים מסוימים יוקלו באופן הדרגתי". יש אנשים שיכולים לקבל השקפה כזו, אך לא כולם. הללו חושבים: "זו גישה מיושנת. זו הייתה הדרך והפילוסופיה שבה האנושות טיפלה במחלות לפני אלפי שנים. הרעיון שהחלמה היא שלושים אחוז טיפול ושבעים אחוז הבראה כבר לא תופס! הרפואה מתקדמת כיום, וטיפולים בטכנולוגיות מתקדמות מביאים תוצאות מהירות. התרופות מרפאות אותך כהרף עין!" לשיטתם, כל עוד הרפואה מתקדמת ומסוגלת לרפא את מחלותיה השונות של האנושות ולאפשר לאנשים אריכות ימים, היא הופכת לדבר חיובי, ולכן על אנשים להאמין ברפואה ובמדע ולהניח למדע להחזיק בריבונות על גורלם. הם חושבים שלא משנה בכמה מחלות אנשים חולים, אין חשש – באמצעות אמצעים טכנולוגיים מתקדמים ניתן לרפא כל מחלה מסובכת וקשה לטיפול, וגם אם נותרות תופעות לוואי, אין מה לדאוג. האם ההשקפות האלה מדויקות? אלה דברים מופרכים. אימרו לי, אם תדבר עם אדם מסוג זה על מהותם של דברים חיוביים, האם תצליח לגרום לו להבין אותם? האם הוא מסוגל לקבל זאת? (לא, איננו יכולים לגרום לו להבין אותם.) אחת הסיבות לכך שאינך יכול לגרום לו להבין היא שהוא עצמו אינו מסוגל לקבל נקודות מבט חיוביות. וסיבה אחרת היא שהאנושות כולה, בכל רחבי העולם, נסחפת ללא יוצא מן הכלל אחר מגמות רעות. אף על פי שאותו אדם מאמין באל, עמוק בליבו, הוא לא מקבל את האמת, הוא לא מקבל דברים חיוביים, והוא לא מביט על אנשים ועל דברים על סמך דברי האל. במקום זאת הוא משתמש עדיין בהשקפות של השטן ובמגמות הרעות של השטן כבסיס להתבוננות בכל עניין או לטיפול בו. לכן אף על פי שאדם מסוג זה מאמין באל זה שנים רבות, האזין לכמה דרשות ומבצע את חובתו, והוא טוען שהוא מוכן לקבל את האמת, השקפותיו על דברים בחיים האמיתיים נותרות ללא שינוי, והוא גם לא השתנה בבחירתו בין דברים שליליים לדברים חיוביים. הדברים השליליים שהוא קיבל כבר היכו שורש בליבו, וגם אם הוא יודע שדברים אלה אינם האמת, הוא עדיין ייאחז בהם. הדבר מראה בבירור שמה שהוא באמת אוהב בליבו זה דברים שליליים, לא האמת. אף על פי שהוא קרא את דברי האל והאזין לדרשות על האמת, והוא מבין ברמת הדוקטרינה שמילים אלה נכונות ושהן האמת, הוא עדיין אינו מוכן לוותר על הדברים השליליים שקיבל זה מכבר בעומק ליבו, והוא לעולם אינו משתמש בדברי האל כבסיס להבחנה בדברים שליליים. כשהוא נתקל בעניינים ספציפיים, הוא עדיין דבק בליבו בהשקפותיו המקוריות והשגויות, והוא עדיין רואה דברים שליליים כחיוביים, והשקפות שגויות כנכונות. אשר לדברים חיוביים, אף על פי שהוא אינו אומר במפורש שהם שליליים, בליבו הוא לא מוכן לוותר על דברים שליליים ולקבל דברים חיוביים, מכיוון שלתחושתו "לדברים חיוביים יש לכאורה השפעה מועטה מדי, ומעט מדי אנשים יכולים לקבל אותם. הם בלתי ישימים בחברה – זו עובדה אובייקטיבית". הדבר מוכיח שליבו חסר את היכולת להבחין בין טוב לרע, ושקיימת בעיה באנושיות שלו. אדם מסוג זה אינו מתעניין בדברים חיוביים, ולעתים קרובות הוא רוצה לשנות את הטבע, לשנות את חוקי ההישרדות של עולם הטבע, לשנות את חוקי הפיזיולוגיה האנושית, ולשנות את חוקי ההישרדות האנושית, בעודו מבקש תמיד לכבוש את הטבע ולכבוש יצורים חיים שונים. לדוגמה, הוא תמיד מהרהר בדברים כגון אלה: "איך נוכל לתת לכלבים גנים של חתולים, כדי שכלבים יוכלו לתפוס עכברים כמו חתולים? והאם זה לא יהיה נפלא אם חתולים יוכלו גם לתפוס עכברים וגם לשמור על הבית כמו כלבים?" "אם תרנגולות יוכלו גם להטיל ביצים וגם לקרוא כתרנגול, נצטרך לגדל רק תרנגולות – זה יהיה נפלא כל כך!" אתה מבין, הם כל הזמן מהרהרים בדברים לא ראויים. לו היה זה אדם שמסוגל להבחין בין טוב לרע, הוא היה חושב: "החיות שהאל ברא הן כה נפלאות! תרנגולים קוראים ומלווים את התרנגולות, ותרנגולות מטילות ביצים ודוגרות על אפרוחים, ובני אדם אוכלים את בשרם של התרנגולים ושל התרנגולות. כלבים מגנים על הבית ומארחים חברה לבעליהם, וחתולים תופסים עכברים, ולפעמים גם הופכים לחברים בלתי בולטים במשפחה. כל אלה נהדרים, לכל אחד תפקיד משלו – כל מה שהאל ברא הוא טוב!" אך מי שאינם מסוגלים להבין דברים חיוביים ישתמשו בהשקפות של השטן כדי להתכחש אליהם ולגנות אותם, ואף ינסו, על סמך השקפות השטן, לשנות את חוקי ההישרדות של יצורים שונים, לשנות את החוקים השונים של עולם הטבע, ואפילו לשנות את חוקי ההישרדות האנושית – הכול כדי להקנות למדע את השליטה. לאנשים כאלה בהחלט אין אנושיות תקינה. באנושיות שלהם חסר המאפיין של היכולת להבחין בין טוב לרע. נוסף על כך הם לא יודעים כיצד לנהל את חייהם על פי חוקי הטבע, והם רוצים תמיד לעשות דברים על פי הרצון האנושי, תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים או בשיטות מלאכותיות כדי לשנות את החוקים הרגילים של החיים הפיזיים. לדוגמה, אדם רגיל זקוק לשבע או שמונה שעות מנוחה ביום כדי להיות מלא אנרגיה וכדי שיהיה מסוגל ליום של חיים ועבודה, אך אדם מסוג זה מהרהר: "האם לא היה נהדר אם אנשים היו חיים ועובדים כל יום כרגיל בלי להזדקק לשינה או לאוכל? מעניין באילו אמצעים טכנולוגיים מתקדמים ניתן להשתמש כדי להשיג זאת?" רעיונות מגוחכים ומוזרים פשוט עולים במוחם. הם לא מהרהרים כיצד להסתגל לחוקים אלה ולנהות אחריהם מנקודת המבט של אנושיות תקינה ובכך לטפל נכונה בצרכים השונים של הבשר ובמגוון בעיותיו, אלא במקום זאת רוצים תמיד לשנות את החוקים האלה, להיות שונים מאנשים רגילים, להתעלות מעל האינסטינקטים הפיזיים שלהם, ולא להיות נשלטים או מרוסנים על ידי הבשר שלהם. האין זה מבעית? הם כל הזמן רוצים להתבלט מעל כולם. אחרים ישנים שמונה שעות ביום, אבל הם רוצים לישון רק עשר דקות, או לכל היותר שעה או שעתיים, ועדיין שתהיה להם מספיק אנרגיה ליום. זה דבר שאנשים רגילים לא יכולים להשיג. חוקי הטבע של גוף האדם כבר נקבעו בגזירותיו של האל: מה גודל תאבונו של אדם, מהם חוקי התפקוד של איבריו הפנימיים, כמה אנרגיה יש לאדם, כמה עבודה הוא מסוגל לעשות ביום, על כמה דברים מוחו יכול לחשוב ביום, ולמשך כמה זמן הוא יכול לחשוב עליהם – כל אלה קבועים. מנקודת המבט של האנושיות, חוקים אלה הם למעשה רגילים, והם דברים חיוביים. רק על ידי נהייה אחר חוקים מסוימים האנושות יכולה להמשיך לחיות שנה אחר שנה, להמשיך להתרבות ולהתקיים דור אחר דור, והישרדות האנושות יכולה להימשך. הדבר נכון לכל היצורים החיים. רק על ידי היצמדות לחוקי טבע מסוימים ולחוקי חיים מסוימים, ועל ידי קיום תקופות של מנוחה ושל פעילות כאחד, ניתן לשמור על התמשכות חייהם. אדם שמפר את חוקי הטבע ייתקל בהמשך חייו בבעיות ועשוי שלא להאריך ימים. כשמתעוררת בעיה במצבו הגופני של אדם, חייו הרגילים, ארוחותיו היומיות, כמו גם חשיבתו הרגילה, שיפוטו הרגיל, כמות העבודה שהוא מסוגל לעשות ביום, וכן הלאה – כולם ייפגעו. לכן חוקי הטבע של האנושות מגינים על ההישרדות הרגילה של המין האנושי. אלה הם דברים חיוביים – אל לאנשים לבוז להם ואל להם לחוש סלידה מפניהם. אדרבה, עליהם לכבד אותם ולנהות אחריהם. אותם יצורים לא-אנושיים בני מינו של השטן, תמיד מרגישים כי "הנהייה אחר חוקי הטבע האלה של האנושות גורמת לאנשים להיראות חסרי יכולת וחסרי תועלת לחלוטין! אנחנו תמיד מוגבלים על ידי חוקי הטבע האלה – כשאתה עייף, אתה חייב ללכת לישון; כשאתה רעב, אתה חייב ללכת לאכול. אם אינך עושה את הדברים האלה, המוח שלך לא עומד בקצב של הפה שלך, הידיים שלך מתחילות לרעוד, הלב שלך מתחיל לפעום בחוזקה, והרגליים שלך נחלשות ואינך יכול לעמוד יציב. זה כל כך מטריד! תאר לעצמך שיכולת פשוט לקחת איזו תרופה ולחיות כרגיל, או שיכולת להיות מלא אנרגיה גם אחרי שלא נחת כמה ימים, מה שהיה הופך אותך למדהים עוד יותר מרובוט. תאר לעצמך שכשהיית רעב, היית יכול פשוט ללחוץ על נקודת דיקור מסוימת ומיד לא לחוש רעב. או תאר לעצמך שלא היית אוכל כמה ימים ועדיין היית בסדר, שהבשר שלך לא היה מתנוון, שהאנרגיה שלך לא הייתה פוחתת, והגוף שלך היה עדיין רגיל ובריא. זה היה יכול להיות מדהים!" אנשים רוצים תמיד לשנות את חוקי הטבע האלה. האין זו הכחשה של דברים חיוביים והתנגדות להם? (כן.) קיומם של דברים חיוביים אלה מבטיח את קיומה הרגיל של האנושות ושומר על חייה הרגילים של האנושות, ולכן אנשים צריכים לא רק לדבוק בהם אלא גם להתייחס אליהם באופן רציונלי. אל להם לפעול נגדם, לדכא אותם, או להציב את עצמם בניגוד להם, קל וחומר אל להם להתנגד להם. לעומת זאת אותם דברים שהם מעבר לחוקי הטבע של האנושות, דמיונותיהם של אנשים, כמה מרעיונותיהם הלא נורמליים והתנהגויותיהם יוצאות הדופן הם כולם דברים שליליים. מכיוון שהם כולם דברים שליליים, על אנשים להבחין בהם ולדחות אותם, לא לקבל אותם. אם יש לך הבחנה בדברים חיוביים ושליליים, ואתה יכול להתייחס אליהם נכונה ולטפל בהם באופן רציונלי במהלך חייך, אזי האנושיות שלך תקינה. אם לעתים קרובות אינך חש בהשפעות החיוביות של דברים חיוביים אלה עליך, ואתה רוצה לעתים קרובות להתנגד להם ולעשות דברים המנוגדים להם, ואתה מנסה לעתים קרובות לשנות את הדברים החיוביים האלה על סמך כמה אמירות והשקפות שליליות, תוך הפרת החוקים האובייקטיביים של הדברים – הדבר מוכיח שמבחינת האנושיות שלך חסרה לך היכולת להבין מה טוב ומה רע. האם אתם מבינים כעת, לאחר ששיתפנו באופן הזה? (כן.)

אם אדם ניחן באנושיות, האין הוא אמור להבין מהם דברים חיוביים ולקבל אותם? (כן.) והאין הוא צריך להיות מסוגל גם להבחין בדברים שליליים, ובה בעת להיות מסוגל לשנוא ולדחות אותם מליבו? (כן.) אם כן, אילו דברים אחרים אנשים אינם מסוגלים לזהות כחיוביים או כשליליים? האם האמונה באל וההליכה אחריו הן דבר חיובי או שלילי? (הן דבר חיובי.) האם ריבונות האל על גורל האדם היא דבר חיובי או שלילי? (היא דבר חיובי.) ריבונות האל על גורל האדם היא דבר חיובי. אם כן מהן ההשקפות העיקריות העומדות בבסיס התנגדותה של האנושות המושחתת לריבונות האל ולתזמוריו? (אנשים מאמינים שגורלו של אדם נתון בידיו, ושידע יכול לשנות את גורלו.) אלה הן ההשקפות העומדות בבסיס התכחשותה של האנושות המושחתת לאל והתנגדותה לו; אלה הם באמת דברים שליליים. כיצד אם כן צריכים אנשים להבין את העניין של ריבונות האל על גורל האדם? אנשים מסוימים, אף על פי שבתור דוקטרינה הם מכירים בכך שהאמירה "האל ריבון על גורל האדם" נכונה ושהיא דבר חיובי, עדיין מאמינים בליבם שמאמציו של האדם עצמו יכולים לשנות את גורלו, שגורלו נתון בידיו, ושלו שמורה המילה האחרונה. לתחושתם אם הם לא ישקדו על לימודיהם ולא ישקיעו מעצמם בחריצות, הם לא יוכלו להתקבל לאוניברסיטה טובה ולא יהיו להם עבודה טובה, הזדמנויות טובות או רמת חיים טובה. האם אלה סוג האנשים שמסוגלים להבחין בין טוב לרע? (לא.) לאחר שחיו עשרים או שלושים שנה, הם עדיין לא יודעים מה משמעות האמירה "האל ריבון על גורל האדם". הם מאמינים באל זה שנים רבות אך עדיין חושבים שגורלם מסור בידיהם, שידע יכול לשנות את גורלם, ושאם רצונם ביעד טוב וליהנות מדברים יפים ולחיות חיים טובים, עליהם להסתמך על מאמציהם שלהם – בדיוק כפי שאומרים הכופרים: "אתה מוכרח לסכן את הכול כדי לנצח". האם זה סוג האדם שיכול להבחין בין טוב לרע? (לא.) האם אדם שאינו יכול להבחין בין טוב לרע הוא בן אדם? (לא.) הם נהנים מחיים טובים, אוכלים היטב ומתלבשים יפה, וזוכים להערכה רבה מצד הבריות, והם מרגישים שהחיים שיש להם כעת הם אך ורק הודות לעבודתם הקשה. לכן הם מאמינים שהאמירה "אתה מוכרח לסכן את הכול כדי לנצח, וגורלו של אדם תלוי בעצמו, לא באחרים" היא נכונה ושזו השקפה נכונה. האם זהו ביטוי של אנושיות תקינה? (לא.) לפני שאנשים רוכשים ידע, הם לא מבינים את הדברים האלה, אך ברגע שהם תופסים ידע כלשהו, הם מתכחשים לחלוטין לאמירה "האל ריבון על גורל האנושות" ובמקום זאת חושבים: "גורלו של אדם מסור בידיו; אדם יכול ליצור אושר במו ידיו". האם זה סוג האדם שיכול להבחין בין טוב לרע? (לא.) אם כן, איזה מין יצור הוא אדם כזה? האם הוא אינו נטול אנושיות? (כן.) אדם כזה הוא חסר מצפון והיגיון, ואדם חסר מצפון והיגיון לא יכול להבחין בין טוב לרע. גם לאחר שחווה באמת את עובדות החיים, הוא עדיין לא מבין לאשורם מהם דברים חיוביים, וגם לא מעריך באמת מהי מהותם של דברים חיוביים. הדבר מעיד שהוא לא מסוגל להבחין בין טוב לרע. לאדם כזה אין אנושיות; הוא בשום אופן לא בן אדם. ישנם גם מי שמסוגלים לדקלם דוקטרינה ואומרים: "חוקי כל הדברים באים מהאל, הם דברים חיוביים, הם מועילים לאנושות, הם מה שהאנושות צריכה לנהות אחריו וגם מה שהאנושות צריכה להשתוקק אליו ולחתור אליו", אך לאחר שהם באים במגע עם מידע טכנולוגי מתקדם ועם דברים טכנולוגיים מתקדמים, השקפותיהם בעניינים אלה משתנות. לאילו סוגי השקפות הן משתנות? הם אומרים: "אנחנו המאמינים באל מדברים תמיד על חוקי החיים, על חוקי כל הדברים ועל חוקי ההישרדות של כל הדברים, וחושבים שאלה דברים חיוביים. זה כל כך נחשל! זה מעיד על חוסר ידע, כמו ראיית מנהרה! הטכנולוגיה כל כך מתקדמת עכשיו; יש דברים רבים שלא צריך לעשות לבד, שכן מוצרים טכנולוגיים יכולים לעשות אותם עבורנו – זה מה שנקרא מתקדם! תראו, יש מכוניות שיכולות לנהוג בכוחות עצמן. אחרי שאתה נכנס למכונית, אתה מגדיר את היעד ורק אומר מילה והמכונית מתחילה לנסוע. זה באמת היי-טק, זה כל כך מעורר הערצה! האנושות פיתחה טכנולוגיה מתקדמת, והפכנו לאדונים של כל הדברים בלי לעשות דבר. אז רק המדע הוא האמת המוחלטת! אנשים חסרי השכלה וידע ושאינם מבינים במדע הם נחשלים וחסרי תרבות!" ההשקפה שלהם השתנתה, הלא כן? בליבם הם לא הבחינו בהבדל בין דברים חיוביים לדברים שליליים. ישנם גם אנשים שלאחר שביקרו במוזאון תעופה, קוראים: "וואו, זה ממש מאיר עיניים, המדע כל כך מתקדם! אנחנו האנשים הפשוטים מרגישים שם לגמרי אבודים – אנחנו לא מבינים שום דבר מזה. אתה אפילו לא יכול לדמיין עד כמה המדע התפתח היום. אפילו לא באנו במגע עם הדברים הטכנולוגיים המודרניים והמתקדמים האלה! ואנחנו עדיין מאמינים באל ומדברים על חוקי הטבע – אנחנו כל כך נחשלים!" לאחר שראו את הדברים המסנוורים האלה של החברה המודרנית, אנשים כאלה מכחישים לחלוטין ומעומק ליבם את התאוריות על דברים חיוביים ושליליים שהבינו קודם לכן. הם לא קובעים בבהירות רבה יותר מהם דברים חיוביים, אלא מאמינים שדברים חיוביים הם נחשלים ומשתרכים מאחורי הטכנולוגיה המודרנית ומאחורי הקצב המודרני של ההתפתחות האנושית. מעבר לכך הם גם במיוחד מאשרים את הדברים השליליים האלה ומשתוקקים אליהם, בתקווה להיעשות למי שמפתחים טכנולוגיה מודרנית ומתקדמת. האם סוג זה של אדם מסוגל להבחין בין טוב לרע? (לא.) בהינתן שהיכולת להבחין בין טוב לרע היא מאפיין של האנושיות, נובע מכך שזהו דבר-מה אינהרנטי ומולד באנושות, לא דבר שנוצר מאוחר יותר. כלומר היכולת להבחין בין טוב לרע, תכונה זו של האנושיות, לא תשתנה עם חלוף הזמן או עם שינויים בסביבה הגאוגרפית או באנשים, במאורעות ובדברים. אין בכוחו של איש לשנותה, ושום דבר לא יכול לשנות או להסיר אותה. בעומק ליבם של אנשים המסוגלים להבחין בין טוב לרע, דברים חיוביים הם תמיד מה שהם משתוקקים אליו, בעוד דברים שליליים הם תמיד מה שהם סולדים ממנו ומתעבים אותו, ואינם מה שהאנושיות שלהם צריכה. מה הם צריכים? הם צריכים דברים שתורמים לחוקי החיים הפיזיים ולהישרדותם הפיזית, דברים שהם טבעיים, שגורמים לאנשים לחוש שלווה ורוגע, ושעולים בקנה אחד עם הצרכים של המצפון וההיגיון של אנושיות תקינה, ולא דברים גרנדיוזיים, נשגבים ומרשימים. עיניך הרואות, כשמדובר באופן שבו אדם מתנהל, אנשים מסוימים אוהבים שחייהם יהיו קצת יותר פשוטים וצנועים; הם לא אוהבים לחיות חיים יוצאי דופן, אלא פשוט אוהבים רוגע, וליהנות משלווה ומשמחה ולחיות את חייהם בשקט רב. אנשים אחרים, לעומת זאת, לא אוהבים זאת; הם אוהבים לחיות חיים יוצאי דופן, הם אוהבים דברים שהם גרנדיוזיים, נשגבים ומרשימים, הם אוהבים להופיע, הם אוהבים להתבלט מעל כולם ולהיות מפורסמים, והם לא אוהבים פשטות או טבעיות. דבר זה מראה את ההבדל באנושיותם של אנשים.

אנשים שאינם יכולים להבחין בין טוב לרע עשויים להזדהות עם אמירות מסוימות שהן נכונות וחיוביות, או שכלפי חוץ הם עשויים ללכת בעקבות אחרים בחיבתם ובכמיהתם לדברים חיוביים מסוימים. אולם כאשר הזמן חולף והסביבה משתנה, וגם האנשים, המאורעות והדברים משתנים, דברים חיוביים אלה מיד יהפכו בעומק ליבם לדברים שליליים, בעוד דברים שליליים, שאותם הם באמת אוהבים, יהפכו אז לדברים חיוביים ולמושאי חתירתם. משמעות הדבר היא שלפני שהם ראו דברים שליליים כלשהם שחביבים עליהם, הדברים החיוביים הם רק דוקטרינה עבורם, והם יכולים להיסחף עם הזרם ולנהוג כעדר, אך ככל שהם מתבגרים והזמן חולף, הדברים שהם באמת אוהבים בליבם ונקודות המבט האמיתיות שלהם יצופו ויתגלו באופן טבעי. לדוגמה, יש אנשים שלעתים קרובות אומרים: "האמונה באל היא טובה; מי שמאמינים באל הולכים בדרך הישר ולא עושים רע; כולם אנשים טובים". אך לאחר שהאמינו באל במשך כמה שנים וראו שכל הדרשות והשיתופים בבית האל אומרים לאנשים להיות כנים, לחתור אל האמת ולהתמסר לאל, ולבצע את חובתו של יציר בריאה, הם מפתחים סלידה מכך, ומרגישים שהאמונה באל היא חסרת תכלית, ורוצים לעזוב את הכנסייה ולחזור לעולם; ליבם אינו נתון לכנסייה. כאלה הם אנשים שלא אוהבים את האמת. למעשה, סוג זה של אדם לא אוהב דברים חיוביים, ויש בליבו הרבה טיעונים מעוותים וכפירות. עבורו, טיעונים מעוותים וכפירות אלה הם דברים חיוביים, בעוד הוא סולד בעומק ליבו מדברים חיוביים באמת, מתעב אותם ובז להם, ולעולם אינו מקבל אותם. בדיוק משום שאנשים כאלה לעולם אינם מקבלים דברים חיוביים, ומכיוון שמה שהם אוהבים הם דברים שליליים, אין לאנושיות של אנשים מסוג זה היכולת להבחין בין טוב לרע. דומה הדבר בדיוק לאנשים מסוימים שבתחילת אמונתם באל באים רק למען הברכות. לאחר שהם מקשיבים לדרשות במשך שנים רבות, הם מבינים סוף סוף: "האמונה באל פירושה שאנשים נדרשים להיות כנים, מסורים ונכונים לשלם מחיר בעת ביצוע חובתם, שעליהם להיות כנים כלפי האל, לא לפעול במופקרות ובזדוניות, ושעליהם לשמור על האינטרסים של בית האל. במיוחד כאשר האינטרסים של בית האל מתנגשים עם האינטרסים שלהם עצמם, עליהם לשמור על האינטרסים של בית האל ולנטוש את האינטרסים האישיים שלהם". לאחר שהם לומדים על כל ההיבטים השונים של האמת, הם מתחרטים על שהאמינו באל ואומרים: "חשבתי שהאמונה באל פירושה שיש קבוצה גדולה, כוח רב-עוצמה להישען עליו, ושכל עוד אנשים נטשו הרבה, סבלו ושילמו מחיר, הם יוכלו להיכנס למלכות ויהיה להם יעד טוב, והם ייכנסו בסערה לעידן הבא, יהיו אדוניו וימלכו כמלכים. אבל מסתבר שלא כך הדבר. האמונה באל עוסקת כולה בלימוד של אנשים כיצד להתנהל וכיצד להתמסר לאל ולסור מרע. במיוחד אנשים שמאמינים באל מתבקשים תמיד להיות כנים ולדבר בכנות, ומתבקשים כל הזמן ליישם בפועל את האמת; לא מאפשרים להם לומר את המילה האחרונה. אם כך מה הטעם באמונה באל?" או-אז מתפתחת בליבם תרעומת והם רוצים לפרוש מאמונתם. אבל אז הם חושבים: "האמנתי באל במשך כמה שנים; אם אפסיק עכשיו, האם לא האמנתי לשווא?" בנקודה זו הם מתקשים לוותר. אך אם הם ממשיכים להאמין, הם לא מתעניינים באמת. בית האל מדבר כל הזמן על חתירה אל האמת ועל כניסה למציאות, על התמסרות לאל, על חיפוש האמת ועל פעולה על פי עקרונות. נמאס להם לשמוע על הדברים האלה והם לא רוצים לשמוע עליהם עוד. במיוחד כאשר בית האל מדבר על יישום בפועל של האמת, הם חשים מצוקה וכאב פנימי; כאשר מוזכרים דברים חיוביים, הם חשים סלידה ובזים להם בליבם ולא מוכנים להקשיב. אנשים מסוימים המבינים שלא יזכו באמת או ביעד טוב גם אם יאמינו עד הסוף, פשוט מפסיקים להאמין. חלקם הולכים למצוא עבודה או נכנסים לעסקים, וחלקם חוזרים הביתה כדי להתחתן. הם מפסיקים להאמין באל מכיוון שהם לא אוהבים את האמת. בית האל כל הזמן מדבר על האמת ומשתף על האמת, דבר שהם סולדים ממנו במיוחד. דבר זה מראה שלסוג זה של אדם אין מצפון והיגיון, ושהוא לא מסוגל להבחין בין טוב לרע. חוסר היכולת להבחין בין טוב לרע פירושו שחסרים באנושיות שלו אמת המידה והיכולת לזהות דברים חיוביים ושליליים; אלה דברים שהוא לא ניחן בהם. האם סוג זה של אדם ניחן אפוא באנושיות רגילה? (לא.) הוא לא אנושי. דבר אחד יכול להוכיח אם אדם אכן ניחן באנושיות, הוא אוהב דברים חיוביים וכמה להם בליבו. גם כשהוא לא מבין את האמת, הוא כמה לחברה צודקת נטולת חושך, כמה לדברים חיוביים וכמה לכך שהאמת תשלוט. אך חברה רעה זו לא מספקת לו את המרחב הזה, ואנשים מודרים ומדוכאים כשהם מגלים דבר-מה חיובי. בנסיבות אלה אנשים בעלי אנושיות אינם יכולים לזכות בדברים החיוביים שהם אוהבים וכמהים אליהם, ולכן הם חשים רוגז בליבם. אך לאחר שהם מאמינים באל, עקב קריאת דברי האל והקשבה לדרשות, הם מבינים אמיתות רבות, ואמיתות אלה עקביות ותואמות לדברים החיוביים שהאנושיות שלהם אוהבת, ומספקות בדיוק את הצורך שלהם בדברים חיוביים. לכן ליבם כמה עוד יותר לדברים חיוביים. אף על פי שהם לא יכולים כעת ליישם בפועל ובאופן מלא את האמת – בשל מגבלות סביבתיות, מפאת שיעור קומתם הקטן, או מחמת צביונות מושחתים מסוימים שמגבילים וכובלים אותם – בכל זאת יש להם הנחישות והרצון שתהיה להם היכולת ליישם יום אחד בפועל ובאופן מלא על פי האמת ודברי האל; בכך הם שואפים להשיג התמסרות לדברי האל ולספק את צורכיהם הנובעים מאהבתם לדברים חיוביים. האנושיות של אנשים כאלה ניחנת ביכולת להבחין בין טוב לרע; הם אנשים בעלי אנושיות. אם אתה רק טוען שאתה אוהב דברים חיוביים ומודה בפה מלא שכל מה שהאל עושה הוא טוב, זה בסך הכול השמעת דוקטרינות וקריאת סיסמאות. כל אחד יכול לומר מילים נעימות ותאוריות נכונות או לפלוט מילים נשגבות לכאורה. זה לא מעיד שאתה באמת אוהב דברים חיוביים. אבל אם אתה מסוגל לאהוב את האמת כשאתה שומע אותה ולכמוה אליה, וככל שאתה שומע את האמת יותר כך אתה כמה לה עוד וגדל הדחף שלך לחפש אותה, ואמונתך בהליכה אחר האל ובהשגת ישועה נעשית איתנה יותר; ואם בתהליך האמונה באל, אתה משיג רווחים בנהיות השונות שלך, והצביונות המושחתים שלך מושלכים מעליך בהדרגה, ומעשי ההתנגדות שלך לאל והמרד שלך נגדו הולכים ומתמעטים – אזי אתה אדם שאוהב דברים חיוביים, אדם שניחן במציאות-האמת. אנשים כאלה נושאים פרי ומשיגים רווחים באמונתם באל. אתה יכול להרגיש שהשתנית, ושגישתך כלפי האל והאמת שונה מבעבר. בעבר מרדת באל ולא התמסרת לו, ולא יכולת ליישם בפועל את האמת אפילו בעניינים קטנים מאוד. אבל הודות לשנות הנהייה הללו, לשנים הללו של ביצוע חובתך, ולמאמציך בכל ההיבטים, הבנת חלק מהאמת וכשאתה נתקל בבעיות אתה מסוגל לחפש את האמת ולמרוד בתשוקות הבשר שלך. בכמה עניינים חשובים הנוגעים לעקרונות, אתה מסוגל גם לדבוק בעקרונות ולא לפעול על פי רצונך האישי, ואתה מסוגל לשמור על האינטרסים של בית האל ולהגן על עבודת הכנסייה. פירוש הדבר שיש לך שיעור קומה מסוים, שיש לך מידה מסוימת של יישום בפועל ושל כניסה הן בהתמרדות כנגד עצמך והן בקבלת האמת ובהתמסרות לה, ושהצביונות המושחתים השונים שלך השתנו גם הם במידה כזו או אחרת. זה הביטוי של הבחנה בין טוב לרע אצל אנשים שבאמת ניחנים באנושיות.

אנשים שלא מסוגלים להבחין בין טוב לרע עשויים גם הם לרצות לקבל את האמת ולהיות מוכנים לחתור לישועה, אך כשהם נתקלים בדברים הם לא מסוגלים ליישם את האמת בפועל. הם עדיין חיים על פי הצביונות המושחתים שלהם, ולעתים קרובות מורדים באל ומתנגדים לו בלי כל מודעות שכך הם עושים. הם מרדו כך באל לפני עשר שנים, ומקץ עשר שנים הם עדיין מסוגלים לעשות זאת. הם לא מקבלים את האמת ולא מיישמים אותה בפועל. יש לכך שתי סיבות: האחת היא שהם כלל לא מבינים מהי האמת, ופשוט נאחזים בהיגיון שלהם, באמירות שלהם ובהשקפות שלהם. השנייה היא שהם כלל לא אנשים שמקבלים את האמת. תהיה אשר תהיה הדרך שבה הם מרדו באל לפני עשר שנים, זו עדיין הדרך שבה הם עושים זאת עשר שנים לאחר מכן, ללא כל שינוי. לא משנה כמה שנים הם האמינו באל, אין להם עדות לקבלת האמת ולהתמסרות לאל, קל וחומר אין להם עדות כלשהי למרידה בבשר ובצביונות המושחתים שלהם. זה מראה שהם אנשים שלא מקבלים את האמת. אנשים כאלה לא מבחינים בין טוב לרע. אפשר גם לומר שהם לא אנשים בעלי אנושיות – במילים פשוטות, הם לא בני אדם. אנשים מסוימים, לאחר ששמעו את הדברים האלה, בתוך תוכם אינם משתכנעים. הם אומרים: "האמנתי באל במשך יותר מעשר שנים ותמיד ביצעתי את חובתי. מדי פעם אני טועה מעט ועובר קצת גיזום. האין זה דבר רגיל לחלוטין? לכולם יש צביונות מושחתים; מי לא טועה? בכל מקרה, אני מאמין אמיתי. איך אתה יכול לומר שאין לי אנושיות?" זה נכון שאתה מאמין אמיתי, אבל האם היותך מאמין אמיתי משמעו שאתה מסוגל לקבל את האמת? האם זה שאתה מאמין אמיתי אומר שאתה יכול למרוד בבשר ושלא תהיה זדוני? האם זה שאתה מאמין אמיתי אומר שאתה יכול להתמסר לאל? לא. זה שאתה מאמין אמיתי אינו חזות הכול, ואין פירושו שאתה יכול להשיג ישועה. השגת ישועה תלויה באופן מכריע בשאלה אם האנושיות שלך יכולה לקבל את האמת, ואם אתה מסוגל להבחין בין טוב לרע. זה שאתה מאמין אמיתי אינו התנאי החשוב ביותר לכך שאנשים ישיגו בסופו של דבר ישועה, וגם אינו מהווה תנאי בסיסי. אתה אומר שאתה מאמין אמיתי, אבל כמה אמת הבנת והשגת? כשמדובר באינטרסים של בית האל, בכמה הזדמנויות הגנת עליהם? אם אתה חושב שאתה מאמין אמיתי, שיש לך מצפון ואנושיות, ושאתה אדם אמיתי, אז נשאלת השאלה אם יכולת למרוד באל לפני עשר שנים בעניין מסוים, האם אתה עדיין יכול למרוד בו באותו עניין עכשיו? האם השתנית? האם מרדת בבשר? אם לא מרדת בבשר, האם תוכל לעשות זאת בעשר השנים הבאות? אם אתה עדיין לא מסוגל למרוד בבשר ועדיין מסוגל למרוד באל, זה מוכיח שיש בעיה באנושיות שלך. אתה לא יכול ליישם בפועל את האמת, כך שגם אם אתה אומר שאתה מאמין אמיתי, זה חסר תועלת. אתה אומר שאתה מוכן לסבול ולשלם מחיר ולבצע את חובתך במסירות, אבל הנכונות הזו חסרת ערך. זה רק תנאי מוקדם לכך שתוכל ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל, אבל השאלה אם תוכל בסופו של דבר ליישם זאת בפועל תלויה בשאלה אם יש לך אנושיות. אם ליבך לעולם אינו מסוגל לרסן את הצביונות המושחתים שלך ולשלוט בהם, ואתה בוחר לשמור על האינטרסים שלך, ובוחר בדברים שליליים במקום בדברים חיוביים, זה מראה שהאנושיות שלך לא אוהבת את האמת ושאין לה היכולת לשלוט בצביונות המושחתים שלך. אם לא הייתה לך היכולת לשלוט בגילויי הצביונות המושחתים שלך כשלא הבנת את האמת, ניתן להבין זאת. אבל כעת המצב שונה. הקשבת שנים ארוכות לדרשות על האמת, ולמרות זאת אתה עדיין לא מסוגל לרסן את הצביונות המושחתים שלך כך שתוכל ליישם בפועל על פי עקרונות-האמת ולעשות בחירות נכונות כשאתה נתקל בדברים. אתה רואה בבירור אנשים רעים מפריעים לעבודת הכנסייה, ולמרות זאת אתה לא קם ומגן על האינטרסים של בית האל. אבל כשפוגעים באינטרסים שלך, אתה עושה כל שביכולתך כדי להגן עליהם. די בכך כדי להוכיח שאין באנושיות שלך מצפון או היגיון שמסוגלים לווסת ולרסן אותך כך שתבחר בדרך הנכונה ובעקרונות הנכונים ליישום בפועל. אם אתה עושה דברים לא הגיוניים כאלה ובכל זאת טוען שאתה אנושי, זה מראה שהמצפון וההיגיון שלך אינם מתפקדים עוד. אתה לא אדם רגיל, אם כן, כי באנושיות שלך אין מצפון והיגיון וגם אין שום דבר שיכול לאפשר לך לעשות בחירות נכונות. הדבר מובן? יש האומרים: "שיעור הקומה שלי נמוך עכשיו. בגלל הסביבה המשפחתית והחינוך שלי, אני זדוני, מתמכר לתענוגות ויהיר. אבל בחיים האמיתיים אני יודע מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים, ואני יודע מה עליי לעשות ומה לא. אלא שמכיוון ששיעור הקומה שלי נמוך ולא היה לי מישהו שמבין את האמת שיעניק לי נאורות, יפקח עליי וידרבן אותי, לא יישמתי את האמת בפועל וביצעתי כמה עבירות, ואני מרגיש קצת חרטה בליבי". בחיים האמיתיים אנשים כאלה יכולים להשתמש במצפון שלהם כדי לווסת את התנהלותם, ולרסן את עצמם כך שילכו בדרך הישר. הם אנשים שיכולים להיוושע. זאת מכיוון שהם מסוגלים לקבל את האמת, מסוגלים ליישם חלק מהאמת בפועל, ועברו שינויים מסוימים. קצב ההתקדמות שלהם פשוט מעט איטי מהממוצע, והצמיחה שלהם מעט פחות נרחבת, אבל הם משתנים. בדיוק כפי שזרעים מסוימים גדלים מהר באדמה טובה, בעוד אחרים גדלים לאט יותר ובקושי רב יותר בחול או בסדקים של הסלע; אבל כל עוד יש בהם חיים, הם יגדלו. כך הדבר גם עם אנשים. כל עוד האנושיות שלהם ניחנת במצפון ובהיגיון שאמורים להיות לאנשים, זה מוכיח שיש להם חיים אנושיים – לאחר שהם יקבלו את האמת, הם ישתנו. גם אם השינוי איטי – אחרים מתקדמים מאוד בעשר שנים בעוד הם מתקדמים רק מעט בעשרים או בשלושים שנה – למרות האיטיות, הם מתפתחים בכיוון חיובי, הם משתנים וחייהם צומחים ללא הרף. לא משנה כמה מהר או לאט הם גדלים, סוג זה של אנשים ניחן בתכונה של אנושיות. אולם יש סוג אחר של אנשים שהאמינו באל שנים רבות אך לא השיגו כלל צמיחה בחיים. לא משנה מי משתף על האמת, הם חשים סלידה ולא מוכנים להקשיב. לא משנה איזו סביבה האל יוצר, הם לא מחפשים את האמת ולא מפיקים ממנה לקחים, ולא מרוויחים בזכותה הכוונה חיובית ועזרה. הם סולדים בליבם מדברים חיוביים. הצביון ואורח החיים שלהם, של עשיית כל העולה על רוחם, מעולם לא השתנו. אנשים כאלה הם חסרי מצפון והיגיון. הם לא בני אדם – הם לא אנושיים. כשאני מסביר זאת כך, האם זה נעשה ברור ומובן יותר עבורכם? (כן.)

יש סוג אחר של אנשים: הם יודעים שהאמונה באל היא טובה, אבל הם לא מבינים מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים; נוסף על כך הם לא משתמשים במצפון שלהם כדי לווסת או לרסן את דיבורם ומעשיהם. קל יותר להבחין באנשים כאלה. הם לא אוהבים דברים חיוביים, וגם לא מבינים את פשר הדברים. עבורם הכול זה ערבוביה אחת גדולה. אם אתה שואל אותם מהם דברים חיוביים, הם ידברו במונחים של דוקטרינות ויאמרו שמה שהאל אומר ועושה זה הכול דברים חיוביים. מה שהם אומרים נשמע די נחמד, אבל כשהם נתקלים בדברים, הם לא מסוגלים לקשר אותם לדברי האל או להבחין בהם; מוחם הופך לדייסה, הם נעשים מבולבלים ושום דבר לא נהיר להם. אם אתה שואל אותם אילו אמיתות הם הרוויחו מאמונתם באל לאורך שנים כה רבות, הם אומרים: "האל ריבון על כל הדברים, כל מה שהוא עושה למען האדם הוא טוב, והאל אוהב את האדם. השטן מתנגד לאל, פוגע באדם, רודף אותו ומתעלל בו". אם אתה שואל אותם מה עוד הם הרוויחו, הם אומרים: "עלינו לבצע את חובתנו היטב, לסבול יותר ולשלם מחיר גדול יותר". אם אתה שואל אותם לאחר מכן באילו עקרונות אדם צריך לדבוק בביצוע חובתו, הם אומרים: "עלינו להקשיב לכל מה שהמנהיגים אומרים ולעשות כל מה שאנחנו מתבקשים לעשות. גם אם העבודה מלוכלכת ומעייפת, עלינו לעשות אותה היטב; אסור לנו לשבש ולהפריע או לעשות צרות. עלינו לעשות דברים שמועילים לכולם ולבית האל". כל הדוקטרינות האלה שהם משמיעים נכונות, אין בהן ולו מילה אחת לא נכונה. אבל כשהם נתקלים בדברים הם חושפים רק כמה נקודות מבט מעוותות וטיפשיות, ולא משנה כמה פעמים אתה מתקן אותם, הם לא מסוגלים להשתנות. איזה מין נקלים הם אנשים כאלה? (הם אנשים פזורי נפש.) האם אנשים פזורי נפש הם אנושיים? (לא.) מהם אנשים פזורי נפש? (בהמות.) המילה המתורבתת היא "בעל חיים", והמונח העממי הוא "בהמה". לא משנה לכמה דרשות הם מקשיבים, הם לא מבינים מהי האמת, מהם דברים חיוביים או מהם דברים שליליים. לא משנה כמה דברים הם עושים שמורדים באל, אין להם כל מודעות לכך בליבם והם עדיין מרגישים שהם טובי לב מטבעם ושיש להם לב רחום. כשהם רואים מישהו סובל, הם חשים כאב בליבם ומייחלים לסבול במקומו. כשהם רואים אדם שאין לו מה לאכול או ללבוש, הם רוצים לתת לו את הבגדים והאוכל שלהם. לא משנה לכמה מדברי האל החושפים את שחיתות האנושות הם מקשיבים, הם עדיין מרגישים שהם טובים מאוד, טובים יותר מכל אחד אחר. לא משנה כמה דברים לא נכונים הם עושים, הם לא יודעים איפה טעו, והם לעולם לא מודים שיש להם צביון מושחת. אם אתה שואל אותם: "האם אתה אדם מושחת? האם יש לך צביון מושחת?" הם אומרים: "כן, יש לי. לכולם יש שחיתות, איך ייתכן שלי לא תהיה? אתה אומר דברי הבל!" הם אפילו קוראים לך טיפש. אבל כשהם עושים דבר-מה לא נכון הם לא מודים בזה, ואפילו מטילים את האשמה על אחרים. לא משנה איזה עוול הם עושים, הם לא מודים בזה, ולא משנה כמה חמורים המעשים הרעים שהם מבצעים, תמיד יש להם תירוצים וסיבות להצדיק את עצמם. האם אנשים כאלה ניחנים בהיגיון כלשהו? האם הם אנשים שמבחינים בין טוב לרע? (אין להם היגיון והם לא מבחינים בין טוב לרע.) לכאורה הם משקיעים מאמץ רב מדי יום, מקשיבים לדרשות וקוראים את דברי האל מעלות השחר ועד רדת החשכה, אבל הם לא מבינים משפט אחד של האמת, לא עושים דבר אחד שעולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת, ולא אומרים מילה אחת בהתאמה לאמת. שלא לדבר על מילים שתואמות לאמת – הם לא אומרים ולו מילה שתואמת למצפון ולהיגיון של האנושות; הם רק משמיעים מילים מבולבלות ומופרכות ופולטים טיעונים מעוותים. אנשים כאלה כלל אינם בעלי מצפון והיגיון; הם פשוט אנשים פזורי נפש הגדושים בטיעונים מעוותים. לאחר שהם הקשיבו לדרשות רבות יש בכוחם להשמיע כמה מילים רוחניות. כשאתה שומע אותם משמיעים מילים רוחניות, אתה מרגיש שהם די בקיאים ורהוטים, אבל כשמדובר בטיפול בעניינים אתה מגלה שהם גם פזורי נפש וגם מגוחכים. כשהם פולטים טיעונים מעוותים, הם עשויים להשאיר אותך פעור פה. למה הכוונה בביטוי "להשאיר אותך פעור פה"? הכוונה שאתה לא מדמיין שמישהו עשוי להשמיע מילים מופרכות כאלה או שזו תהיה דרך החשיבה שלו, שזה פשוט בלתי נתפס עבורך, ושבסופו של דבר, כל שנותר לך הוא לא להשיב לו מטוב ועד רע – זו הדרך הטובה ביותר להתמודד איתו.

אם אדם הוא בן אנוש וניחן באנושיות תקינה, אז יכולתו להבחין בין טוב לרע היא קריטית. אם הוא לא קיבל את ההזנה מדברי האל ולא מבין את האמת, הוא יכול להשתמש במצפון ובהיגיון שלו כדי להבין כמה דברים חיוביים ודברים שליליים פשוטים. יש לו יכולות הבחנה ויכולות קוגניטיביות מסוימות בכל הנוגע לדברים חיוביים ושליליים מסוימים שהוא בא איתם במגע בחיים האמיתיים. הוא מסוגל להבחין במידה מסוימת בדברים שכפופים לשכל הישר האנושי הבסיסי, בחוקי ההישרדות האנושית, ובאנשים, מאורעות ודברים מסוימים שהוא נתקל בהם לעתים קרובות. הוא לא אדם שחייו מבולבלים, אלא יש לו יכולות הבחנה ויכולות קוגניטיביות בכל הנוגע לדברים החיוביים והשליליים בעולם האנושי, וכמובן יש לו גם מחשבות, עמדות וגישות נכונות מסוימות כלפי הדברים האלה. אחרי גיל שלושים אנשים מסוג זה מתחילים להיתקל בהדרגה בעניינים שונים בחיים. גם אם הם לא קראו את דברי האל או לא קיבלו את ההזנה של דברי האל, בשנות החמישים או השישים לחייהם הם כבר מסוגלים לסכם בהדרגה מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים, ואז לחיות על פי אותם דברים חיוביים שהם מסוגלים להבין ולנהוג על פי כמה מחוקי הדברים החיוביים. אשר לכמה דברים שליליים, מלבד היכולת להבחין בהם, הם מסוגלים גם להתרחק מהם מכל הלב. כאשר אין להם ברירה אלא לנהות אחר מגמות עולמיות או אחרי פילוסופיות מסוימות להתנהלות בעולם ואמרות הנפוצות בקרב אנשים, הם מרגישים שהם הולכים נגד צו מצפונם, ושמצפונם יוכיח אותם. הם בשום אופן לא מקבלים בליבם השקפות כאלה; הם פועלים כך רק למען הישרדות או עבור הטבות זמניות. אין זו כוונתם המקורית לעשות את הדברים האלה, אלא זוהי בחירה שנעשתה בניגוד לרצונם. לאחר שאנשים כאלה מתחילים להאמין באל, הם מייחסים חשיבות רבה יותר למה שדברי האל אומרים בדיוק על כל מיני סוגיות, כגון אלה הנוגעות לחיי האדם ולהישרדות, לאמירותיו המדויקות של האל בנוגע לבעיות קשות בחיי האדם, ולמה שהאל דורש מאנשים לעשות כשהם מתמודדים עם בעיות אלה. הם כמהים לתשובות לשאלות האלה. כאשר הם מקבלים את התשובות, הם לא מרגישים שהיישום בפועל על פי דברי האל קשה מדי או מנוגד מדי לצורכי האנושות, אלא הם מרגישים שרק אמיתות אלה הן הנתיב הנכון, מה שאנשים צריכים להשיג לעצמם, וצלם האנוש שאנשים צריכים בחייהם. לתחושתם אם אנשים יחיו בדרך זו, הדבר אכן יספק את צורכי המצפון והאנושיות שלהם, והם חשים שרק על ידי חיים בדרך זו הם לא פועלים נגד רצונם, ושרק כך הם מרגישים יציבים וחשים שמחה ושלווה. הם גם מרגישים שרק אז תהיה לאנשים תקווה והם יהיו מוכנים להמשיך לחיות, ושרק אז הם יוכלו להשתחרר מכוחות רעים שונים, ומגמות רעות ומהמצב הריקני שבו האנושות חיה. בהשפעת מצפונם שבעומק ליבם, הם מחבבים את מגוון האמירות, התורות ומיני הצידה שבדברי האל, והם מאמצים אותם מעומק ליבם. יש להם רצון לחתור להשגת האמת. יתרה מכך, ככל שדברי האל מבוטאים יותר, וככל שההזנה של דברי האל נעשית מעשית ומפורטת יותר, כך כמיהתם לאמת ולדברים חיוביים באה יותר על סיפוקה. חוסר מנוחתם לא גובר ככל שהם מקשיבים יותר והם לא מוצאים את הדברים מפורטים מדי או מרגישים מבולבלים יותר. להפך, ככל שהם מקשיבים יותר כך הדברים נראים ברורים יותר והם מרגישים שהם יכולים לראות את הדברים בבהירות ושיש להם נתיב. הם מרגישים שיש תקווה בהמשך הדרך, שהם רואים את האור ושיש להם נתיב ליישם בפועל את האמת ולהשיג ישועה. בהדרגה ליבם מרגיש יציב יותר, וגוברת תחושתם שהנתיב של אמונה באל הוא נכון, ושהמחיר ששילמו והאנרגיה ודם ליבם שהשקיעו עד כה מדי יום באמונה באל, כולם היו כדאיים ובעלי משמעות. דבר זה מאומת בעומק ליבם. אף על פי שמשאלתם התגשמה וכמיהתם לאמת באה על סיפוקה במידת מה, אנשים שאכן כמהים לאמת יגמרו אומר ויכינו תוכניות, וידרשו מעצמם ליישם בפועל ולהיכנס לכל היבטי האמת, להחיל את דברי האל, את עקרונות האמת השונים ואת דרישותיו השונות של האל, ויאפשרו לדברי האל להפוך לאמות המידה לפעולותיהם ולהתנהלותם העצמית בחיים האמיתיים ולהפוך למציאות-החיים שלהם. בעבר, כשהם לא הבינו את האמת, הם היו מסוגלים רק להשמיע קצת מילים ודוקטרינות. כשהם נתקלו בדברים הייתה להם רק השקפה חד-צדדית עליהם, כמו במשל על העיוורים והפיל; הם לא היו מסוגלים לראות את מהות הבעיה ולא ידעו מה לעשות. הם הרגישו שהחיים משעממים מאוד, ללא מטרות לחתור אליהן וללא תקווה, והם חיו באופן מבולבל. אבל עכשיו זה שונה. דברי האל נאמרים בבהירות רבה יותר ויותר, והאמת משותפת בבהירות רבה יותר ויותר. הם מרגישים שהנתיב נעשה בהיר וברור יותר, ושיש דרך להתקדם. ודברי האל משמשים עבורם בסיס לכל מילה שהם אומרים, לכל דבר שהם עושים, ולכל סוג של אדם שהם פוגשים. הם מרגישים שדברי האל כה מעשיים וכה טובים, והם מאשרים כי האמונה באל היא הנתיב הנכון, שהאמונה באל יכולה להוביל לישועה, ושהאמונה באל בדרך זו יכולה לאפשר להם לממש בחיים צלם אנוש, ושדבר זה הוא רב-משמעות ובעל ערך! בעודם כמהים לאמיתות ומיישמים אותן בפועל, הם גם נכנסים ללא הרף לאמיתות אלה וקוצרים תמיד יבול טוב. ככל שנענים הכמיהה והצורך של מצפונם ושל אנושיותם בדברים חיוביים, גם חיי הרוח שלהם משתנים בהדרגה. אף על פי שהם חושפים לעתים קרובות צביונות מושחתים ומורדים באל, ולעתים קרובות פועלים בעל כורחם על פי צביונותיהם המושחתים, על פי בשרם, ועל פי מחשבותיהם ונקודות המבט הטיפשיות והמופרכות שלהם כשהם נתקלים בדברים, בה בעת מתרחשת גם תופעה טובה: כשהם עושים זאת, מצפונם חש לעתים קרובות אי-נוחות, והם מרגישים שהצביונות המושחתים שלהם מושרשים עמוק ושקשה לשנות אותם. ואז, בהשפעת מצפונם, הם חשים לעתים קרובות תוכחה בליבם ומרגישים אשמה וחרטה. הם מהרהרים לעתים קרובות היכן בדיוק טעו ומכים על חטא. כל אלה הם השפעות המצפון. אם לאנשים יש מצפון, יהיו להם התחושות האלה והביטויים האלה; אם לאנשים יש מצפון, כך הם יחיו, כשהם מהרהרים בעצמם לעתים קרובות מכים על חטא ומשנים כיוון לעתים קרובות. אף על פי שהם יתמודדו לעתים קרובות עם כישלונות ומכשולים, ולעתים קרובות יתמודדו עם גיזום, שיפוט וייסור על עשיית רע, מכיוון שיכו על חטא וישתנו לעתים קרובות, מטרתם לחתור אל האמת תיוותר בעינה, ובסופו של דבר תהיה להם תוצאה טובה ויבול טוב. הם יחושו לעתים קרובות תוכחה ואשמה, והם ישנו כיוון ויכו על חטא לעתים קרובות. זו תופעה טובה – היא מראה שהם כבר בנתיב הנכון, ובסופו של דבר יהיו להם רווחים אמיתיים. ראשית, הצביונות המושחתים שלהם הוקלו במידת-מה, ומרדנותם כנגד האל פחתה. בעבר, כשהם נתקלו בדברים שלא עלו בקנה אחד עם התפיסות שלהם, הם היו מתלוננים, אך כעת הם לא מתלוננים עוד ומסוגלים לחפש את האמת; הם יודעים שהתייחסות לאל ולעבודת האל על בסיס תפיסות ודמיונות היא אבסורדית, מגוחכת ושגויה. נוסף על כך, אף שבעבר הם היו שליליים כשנתקלו בקשיים, כעת הם אינם שליליים עוד; הם מסוגלים להתייחס לקשיים בצורה נכונה ולהתמסר לתזמורי האל ולסידוריו. אף על פי שלפעמים הם עשויים להיות שליליים, אין זה משפיע על ביצוע חובתם, והם הפכו מסורים בביצוע חובתם. מצפונם יאמר להם שעשיית הדבר הזה היא נכונה. כשהם פועלים בדרך זו, תהיה להם שלווה בליבם ולא תהיה להם תחושת האשָמה, ובהדרגה תגבר תחושתם שכך עליהם לפעול. ככל שהם יישמו בפועל בדרך זו, כך הם יבינו יותר את החשיבות של חיפוש ויישום בפועל של האמת בכל הדברים, וכך תגבר תחושתם שעליהם לחפש את האמת וליישם בפועל על פי עקרונות-האמת, שזהו הנתיב הנכון, ושיישום בפועל בדרך זו מניב רווחים. כשאנשים משיגים רווחים כאלה, הם מגלים שיחסיהם עם האל משתנים, שהחיים בתוכם משתנים, ושצביונותיהם המושחתים מאבדים בהדרגה אחיזה, בעוד השעבוד והמגבלה שמטילים עליהם צביונות אלה פוחתים; הם גם מגלים שתשוקתם לחתור אל האמת וכמיהתם אליה מתחזקות, ושכוחם ליישם בפועל את האמת ולהתגבר על צביונותיהם המושחתים גדל גם הוא. בדרך זו תהיה לאנשים התחושה שיש להם תקווה להשליך מעליהם צביונות מושחתים ולהשיג ישועה, שהם הולכים בנתיב הנכון, ושנכון לקבל את האמת, ליישם אותה בפועל ולהתמסר לה. זו גישתם לאמת של אנשים הניחנים במצפון ובהיגיון של אנושיות. זה הביטוי שיש לאנשים כשהם מקבלים בהדרגה את האמת. זה הביטוי הרגיל ביותר. מי שלא ניחנים בביטוי זה, לכל הפחות מצפונם לא יכול למלא שום תפקיד מווסת. אם יש לך מצפון, מצפונך בוודאי ימלא תפקיד מווסת. אם מצפונך לא יכול למלא תפקיד מווסת, אז הוא אינו מצפון – אין לך מצפון. אנשים שיש להם מצפון מסוגלים להבחין בין טוב לרע, להבחין בין דברים חיוביים לדברים שליליים, והם יבחרו בדברים חיוביים וינטשו דברים שליליים. אם לאנשים יש מצפון והם יכולים להבחין בין טוב לרע, הם יבחרו לקבל, ליישם בפועל ולהתמסר לאמת ולפעול על פי עקרונות-האמת. אם הפעם הם לא יישמו בפועל את האמת, מצפונם יוכיח אותם, ואם הם לא יישמו בפועל את האמת בפעם הבאה, הם שוב יחושו נקיפות מצפון. אם יש לך תחושת מצפון ואתה יודע מה טוב ומה רע, אז לאחר ששמעת כל כך הרבה אמיתות, אם תעשה רע שוב ושוב, המצפון שלך יוכיח ויאשים אותך עוד יותר, ותוכל להתמסר לצו מצפונך ולעשות את הבחירה הנכונה. יש האומרים: "גם המצפון שלי מוכיח אותי כשאני עושה רע, אבל אפילו אחרי שהוא הוכיח אותי במשך עשר או עשרים שנה, אני עדיין לא רוצה לבחור ליישם בפועל את האמת". אז אני טוען שהמצפון הזה שלך איננו מצפון. אתה אומר שאתה מרגיש נקיפות מצפון, אבל במשך כל כך הרבה שנים לא היית מסוגל לשנות כיוון או להתחרט, ומצפונך, כביכול, לא הצליח לווסת אותך כך שתבחר בדרך הנכונה. לכן המצפון שלך אינו מצפון, ואין לך אנושיות. אתה אומר: "אני יודע מה נכון ומה לא נכון – איך אתה יכול לומר שאין לי מצפון?" משמעות הדבר היא אך ורק שליבך עיקש מדי, ושמצפונך אינו מתפקד עוד. אם אתה באמת ניחן במצפון אנושי, כשאתה עושה רע ומצפונך מוכיח אותך, לאנושיות שלך תהיה נטייה לדברים חיוביים, ומצפונך ינקוף אותך מבפנים ויאמר: "זה לא נכון, זה כל כך חסר אנושיות!" אם הוא תמיד נוקף אותך כך, איזה מין אדם תצטרך להיות כדי שלא תהיה לך שום הבנה של זה? רק לחסרי מצפון חסרה ההבנה הזאת. אם באמת יש לך מצפון, האם אתה יכול להישאר עיקש שהוא נוקף אותך? אם אתה אומר: "מצפוני נקף אותי במשך עשר או עשרים שנה ולא הרגשתי שום דבר מיוחד", אינך אדם בעל מצפון, הלא כן? (כן.) אין לך מצפון, ובכל זאת אתה טוען שאתה ניחן באנושיות – האין זו הולכת שולל של אנשים? אם יש לך אנושיות, איך ייתכן שאין לך מצפון? אם אין לך מצפון, אין לך אנושיות. סימן לחוסר אנושיות הוא אי-הבנה מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים. אתה אומר שיש לך מצפון, אז למה אינך מסוגל להבחין בין טוב לרע? שמעת כל כך הרבה דרשות, אז למה אינך כמה לחתור אל האמת? אתה אומר: "ליבי רוצה לחתור אל האמת וליישם בפועל את האמת" – אם כך אילו אמיתות יישמת בפועל? היכן הראיות? אם ליבך אוהב את האמת ומוכן לחתור אל האמת, למה אינך מיישם אותה בפועל? האין זו הולכת שולל של אנשים? האין זה דומה בדיוק לשקרים של רמאי? זה דומה בדיוק לדרקון הגדול האדום כאש, שתמיד מצהיר שכל מה שהוא עושה נועד לשרת את העם ולאפשר לו לחיות חיים מאושרים, אך כאשר אנשים מאמינים באל והולכים בדרך הנכונה, הוא עוצר ורודף אותם בזעם. הוא לא מאפשר לאנשים לנהות אחר האל, לא מאפשר להם לקבל את האמת ולהשיג ישועה – הוא מאפשר להם רק לנהות אחר המפלגה ולציית לפקודותיה, ומוביל אותם לקבלת עונש ולגהינום, דבר שמשמח את הדרקון הגדול האדום כאש. אם כך האם דבריו של הדרקון הגדול האדום כאש כי הוא "משרת את העם" הם אמת או שקר? השטן תמיד אומר שמה שהוא עושה הוא לטובת האנשים, אך הוא לא יכול לספק לאנשים את האמת, וגם לא להוביל אנשים לדרך הנכונה בחיים. הוא רק מחדיר באנשים כפירות וטענות מופרכות, גורם להם להתבוסס בחיי הוללות, ללכת בדרך הרע, לרדוף אחרי העולם, לחתור לתהילה ולרווח, ולהילחם זה בזה ולפגוע זה בזה בכך שהוא אינו מאפשר לאנשים ללכת בדרך הנכונה וחוטף אותם מידיו של האל. בסופו של דבר אנשים משיגים תהילה ורווח, אך גופם ונפשם הרוסים לחלוטין; הם מלאים בכפירות ובטענות המופרכות של השטן, האל נעדר מליבם, והם לא מאמינים עוד שהאנושות נבראה בידי האל. הם מתחילים להתכחש לאל ולהיות עוינים כלפיו. האם השטן עושה זאת לטובת האדם? האין זו פגיעה באנשים והבאה לחורבנם? ולמרות זאת אנשים שלא מסוגלים להבחין בין טוב לרע אינם עומדים על הדברים האלה.

יש האומרים: "יש לי אנושיות ואני מסוגל להבחין בין טוב לרע, ויש לי יותר מצפון מאשר לרוב האנשים". אם כך השווה את עצמך לתוכן ששותף היום ובדוק אם יש לך מצפון, אם אתה יכול לקבל וליישם בפועל את האמת, אם אתה חש חרטה ואשמה כשאתה חוטא, ואם באמת הכית על חטא והשתנית. אם אינך ניחן בביטויים האלה של היווכחות בחיים, זה מעיד שמצפונך לא פעל אף על פי שהקשבת לדרשות במשך שנים כה רבות מאז שהתחלת להאמין באל. מה עומד מאחורי אי-תפקודו של מצפונך? יש רק סיבה אחת שיכולה להסביר את הבעיה הזאת: אתה אדם חסר מצפון. יש האומרים: "אף על פי שאין לי היווכחות בחיים, אני מבין את כל האמיתות". אם אתה מבין את האמת, למה אינך מיישם אותה בפועל? למה לא הייתה לך שום כניסה? איך ייתכן שאפילו עכשיו חיי הרוח שלך עדיין לא השתנו? אתה מבין את האמת אך אינך מיישם אותה בפועל – היכן המצפון שלך? יש שאפילו טוענים: "אני מאמין באל כבר כל כך הרבה שנים. אילולא היה לי מצפון, האם הייתי יכול לנטוש כל כך הרבה, לסבול כל כך הרבה ולשלם מחיר כה גדול? האם הייתי יכול לבצע את חובתי ברצון?" אם יש לך מצפון, איזו השפעה הייתה לו אחרי שהקשבת לכל כך הרבה אמיתות? האם הוא מסוגל לרסן אותך כך שתפעל על פי עקרונות-האמת? האם הוא מסוגל לשלוט בהתנהגותך ובמחשבותיך? הקשבת לדרשות במשך שנים כה רבות, אתה מסוגל להשמיע דוקטרינות רבות, וסבלת כל כך הרבה ושילמת מחיר כה גדול – אז למה מצפונך לא ממלא תפקיד בשליטה בהתנהגותך וגורם לך לפעול על פי עקרונות ומונע ממך להפר אותם? אם יש לך כל כך הרבה מצפון ואנושיות, והבנת כל כך הרבה אמיתות, למה אינך מיישם אותן בפועל? איך אתה יכול להפר בגלוי עקרונות ולהפריע בגלוי לעבודת הכנסייה? אם יש לך מצפון, האם חיי הרוח שלך השתנו אחרי שביצעת את חובתך במשך שנים כה רבות? לא השתנית, ואין לך שום היווכחות באמת; זה מעיד שאין לך מצפון. יש האומרים: "האם הייתי יכול לבצע את חובתי אילולא היה לי מצפון?" אינך מבצע את חובתך; אתה עמל. עמל אינו דורש מצפון; די בהשקעת מעט מאמץ. זה בדיוק מאשש את האמרה: אנשים שעמלים הם אנשים חסרי מצפון; הם לא חותרים להיווכחות בחיים או לאמת, הם רק מבקשים לעמול ומוכנים להשקיע מאמץ. מהם המאפיינים של עמל? נכונות לסבול קשיים ולשלם מחיר, חיפוש אחר שמחה ותחושת חשיבות וערך בסבל ובנשיאה במחיר, בניסיון לספק את התשוקה לברכות ואת השאיפה לבצע עסקאות עם האל, וכן לזכות בברכות בתמורה לסבל ולהקרבה. אם תבקש מהם להשקיע מאמץ בעבודה, לסבול קשיים ולשלם מחיר – לכך יש להם מרץ בשפע; אבל אם תבקש מהם לפעול על פי עקרונות וליישם בפועל את האמת, הם נעשים אדישים, מבולבלים ולא יודעים כיצד ליישם בפועל. יש שאפילו מרגישים שהעמידו אותם במצב קשה, וחושבים: "זה בסדר שתבקש ממני להשקיע מאמץ, לסבול קשיים ולשלם מחיר. אני יכול לשאת כל קושי ולא אתלונן, לא משנה כמה עייף אהיה. אבל לבקש ממני לפעול על פי עקרונות – האין זה מקשה עליי? היכולת להשקיע מאמץ ולסבול קשיים ולשלם מחיר ללא תלונות היא כבר טובה – למה אתה עדיין דורש ממני לפעול על פי עקרונות? הדרישות שלך מאנשים גבוהות מדי! הנח לאנשים לעשות דברים כרצונם; כל עוד העבודה נעשית, די בכך. אם היא לא נעשית כהלכה, אפשר פשוט לתקן אותה עם הזמן!" הם מוכנים רק לעמול, והם נמרצים מאוד כשהם עמלים, אבל הם נעשים אדישים כשמדובר ביישום בפועל של האמת, והם נעשים מבולבלים עוד יותר כשמדובר בהיווכחות בחיים. ובכל זאת הם עדיין חושבים שהם אנשים טובים. הם אומרים לעתים קרובות: "אני אדם בעל מצפון ואני טוב לב. אני משקיע את כל האנרגיה שיש לי בביצוע חובתי ולעולם איני מחסיר דבר. אני מסוגל לנטוש את משפחתי ואת הקריירה שלי כדי להשקיע מעצמי למען האל. איך יכול להיות שיש לי דחף כה גדול? אני מטבעי אדם טוב!" למעשה הם לא מבינים שום אמת, קל וחומר אינם פועלים על פי עקרונות-האמת. הם יודעים רק להשתמש בכוח גס, ולמרות זאת הם חושבים שהם טובים. אפילו בשלב זה אין להם שום תחושה במצפון ובהיגיון שלהם. לו באמת היה לך מצפון, האם היית מסוגל לפלוט טיעונים מעוותים שכאלה? האם לא הייתה לך הבנה טהורה של האמת? לו היו לך מצפון ואנושיות, האם היית מסוגל שלא להקשיב בתשומת לב לדברי האל, לקריטריונים שהוא מציב לאנשים, ולעקרונות שיש לנהות לפיהם בכל דבר שאתה עושה? אם אתה מקשיב אבל לא מבין, ואתה קהה חושים כלפי האמת, אז אתה אדם ללא מצפון ואנושיות. האם אתה חושב שאתה יכול להמיר את המאמץ הגס שלך באמת ובחיים ובישועה? זה בלתי אפשרי; זה לא עובד כך. גם אם אתה מוכן להשקיע מאמץ, לעמול בכנות ומסוגל לסבול קצת, ובעיני אנשים אתה מסור במידת-מה, עדיין קשה לומר אם תוכל להיות מסור עד הסוף. אי אפשר לדעת מתי טבעך הבהמי יתפרץ ותעשה צרות ותגרום שיבושים והפרעות, ואז יהיה צריך לטהר אותך. האם לא היו כמה אנשים שטוהרו מהכנסייה ממש לאחרונה? אנשים כאלה אומרים מילים נעימות מאוד לאוזן, וכל מי ששומע אותם חושב שהם מבינים את האמת, אך הם פשוט לא מיישמים בפועל את האמת. הם אומרים דברים שנשמעים יפה אך לא מבצעים עבודה אמיתית. לא רק שהם מתייצבים נגד אנשים, הם גם מתייצבים נגד בית האל. האין זו התנגדות לאל? האם בית האל יכול להכיל אותם? אם הם מוכנים לבצע את חובתם, עליהם לבצע אותה מתוך ציות ותוך שמירה על הכללים, אך הם לא עושים זאת. הם מנסים להיות אחראים ולהחזיק בכוח, והם אפילו מחוללים הפרעות והרס. עד כמה הם מפריעים? אפילו כשאני עושה דבר-מה, הם מנסים להתערב, למתוח ביקורת על דברים שונים, ולהכשיל ולהפריע. הם מנסים להפריע לפעולותיי – האם אוכל לגלות כלפיהם רחמים? לו היית מפריע רק לחיי האישיים, הייתי יכול להניח לך ולהתעלם ממך, אך אני מבצע עבודה בבית האל, מבצע עבודה אמיתית כלשהי למען אנשיו הנבחרים של האל, ואתה עדיין מנסה להפריע לה ולחבל בה. מה הבעיה כאן? מה צריך לעשות עם אדם כזה? (יש לטהר אותו.) לבית האל יש עקרונות לטיפול באנשים, ויש לטהר אנשים כאלה. יש האומרים: "נעשה לי עוול! לא ידעתי שזה פוגע בך. לא ידעתי שזו התרסה נגד העליון והתרסה נגד האל. לא עשיתי זאת בכוונה". העובדה שעשית דבר כזה מעידה שפעלת בכוונה תחילה. כמה שנים הקשבת לדרשות? האם יש לך מצפון – האם יש לך אנושיות? לו היית בן אנוש, לו היית ניחן באנושיות ובמצפון ובהיגיון, לא היית עושה דברים כאלה, בין שבמתכוון ובין שלא. אני מבצע עבודה, והם מפריעים לה במזיד ומנסים לחבל בה. האם הם בכלל אנושיים? האין הם שדים? כשלאנשים באמת יש מצפון והיגיון, ובאמת יש להם אנושיות, גם אם אדם רגיל עושה דבר-מה, הם יודעים שעליהם לתמוך בכך ולא לחבל בעשייה שלו כל עוד הדבר מועיל לעבודת הכנסייה ולאחים ולאחיות, קל וחומר אם זה דבר-מה שאני מטפל בו באופן אישי. ובכל זאת הם מתעקשים להפריע ולנסות לחבל בעשייה, ואיש אינו יכול לעצור בעדם. הם הפכו לשדים גמורים, הלא כן? אני טוען שעשיית הרע של טיפוסים כאלה היא חמורה ואסור לנו לגלות כלפיהם סלחנות; לבית האל יש עקרונות לטיפול באנשים, ויש לטפל בהם על ידי הרחקתם. האם זו דרך ראויה לטפל בהם? (כן.) אם הם נוהים אחר העדפותיהם האישיות רק בחיי היומיום שלהם, זה מקובל. לדוגמה, אני עשוי לומר: "אני אוהב לאכול אטריות", והם ישיבו: "אני לא אוהב לאכול אטריות. כשאבשל, אכין קצת אטריות בשבילך, ובשבילי אכין אורז". עניין זה אינו נוגע לעבודת הכנסייה, וגם אינו נוגע לעקרונות-אמת כלשהם, קל וחומר שאינו נוגע לאנושיותו או למצפונו של אדם. לנהות אחר העדפותיך האישיות כאן זה בסדר, אך כשמדובר בעניינים הנוגעים לעבודת הכנסייה, זה לא מקובל. אם אתה מבצע מעשים רעים באופן מופקר ומחולל שיבושים והפרעות, אתה מפר את הצווים המנהליים. איזה מין אנשים מפרים בחוצפה את הצווים המנהליים? איזה מין אנשים מתריסים בגלוי נגד האמת ונגד בית האל? (שדים.) אותם טיפשים פזורי נפש ובהמות מתריסים ומפריעים בדרך זו, ושדים אף מסוגלים לעשות זאת ביתר שאת. לא משנה מה בית האל עושה, שדים תמיד מנסים להפריע לעשייה שלו – הם מפריעים כאילו נכנס בהם דיבוק, בלי שום התחשבות בתוצאות. הם עשויים להפריע מאוד ועדיין לא להבין זאת ולהרגיש שהם לא הפריעו, שהם חפים מפשע לחלוטין, ואפילו להגן על עצמם. אין צורך לשתף שום דבר עם אנשים כאלה; הרחקתם היא הדבר הנכון לעשותו. אנשים כאלה, שאין להם מצפון והיגיון של אנושיות, הם שדים לכל דבר ועניין; הם לעולם לא ישתנו. אינך נדרש לחתור אל האמת, וגם אינך נדרש ליישם בפועל את האמת בכל הדברים, אך לכל הפחות עליך לדעת לנהוג על פי הכללים. אם אינך מבין אפילו את הכללים, ואינך מבין את הצווים המנהליים של בית האל, ואינך יודע זאת אפילו כשאתה מפר צווים מנהליים, אז האם יש לך אנושיות? אין לך אנושיות; אתה שד. כששדים עושים רע הם לא מסוגלים לשלוט בעצמם. התנגדותם לאל, שיפוטם את האל וניאוצם את שם האל הם גילויים טבעיים של טבעם. בלי שאיש ידרבן אותם או יחדיר בהם רעיונות, הם בטבעיות מסוגלים לעשות רע באופן שכזה. זאת מכיוון שטבעם השטני שולט בהם.

היום שיתפנו על הסוגיה של הבחנה בין טוב לרע, שהיא חלק מהמצפון ומההיגיון של אנשים. באמצעות השיתוף הזה, האם אתם מבינים כעת את ההיבט הזה בבירור? לבן אנוש אמיתי יש מצפון והוא מסוגל להבחין בין טוב לרע; מצפונו מתפקד. לא משנה באילו אנשים, מאורעות או דברים הוא נתקל, ולא משנה אילו סוגיות מתעוררות, מצפונו הוא לכל הפחות קו ההגנה הראשון. ראשית כול המצפון שלך יעזור לך לשפוט ולהבחין אילו דברים הם חיוביים ואילו שליליים; שנית הוא יכול לעזור לך לבחון ולבדוק את הדרך שלפניך כדי לא לרדת מתחת לרף המינימלי להתנהלות עצמית, ובסופו של דבר הוא יעזור לך לשקול את האפשרויות ולבחור בדרך הנכונה. מטבע הדברים, אנשים שמבינים את האמת או שמאמינים באל שנים רבות ויש להם יסוד באמונתם, יבחרו בסופו של דבר, בהשפעת מצפונם, בדברים חיוביים, ויבחרו לחפש את האמת ולקבל אותה. לכן המצפון ממלא תפקיד מוביל באנושיות; הוא ממלא את התפקיד של הכוונת אנשים לדרך הנכונה וויסות אנשים כך שיבחרו בדברים חיוביים. אם לאדם אין מצפון, מובן מאליו שהוא לא יהיה מסוגל לבחור בדברים חיוביים ובדרך הנכונה, ויתרה מזו, בכל דבר שיעשה יחסרו לו הריסון והוויסות המינימליים של המצפון. אדם כזה נתון בסכנה גדולה; סביר מאוד שהוא יעשה רע ויתנגד לאל. אם הוא גלגול של חיה, הוא עלול לעשות את הדברים שעושים שדים רעים, ואנשים שהם שדים רעים ושדים יכולים לעשות מעשים רעים אף יותר, ודבר זה מפחיד מאוד. לפיכך מצפון הוא דבר חשוב מאוד. האם זה ברור? (כן.) אם לאדם אין מצפון שיווסת את התנהגותו וינחה אותו ללכת בדרך הנכונה, הדרך שהוא יבחר תהיה בהכרח שגויה, ומה שהוא יעשה יהיה דברים שליליים – התוצאות יהיו בלתי נתפסות. אם הוא מסוגל להפר בחוצפה את האמת ואת חוקי התפתחות הדברים, וגם לגדף באורח מופקר, לשפוט את האמת ואת כל העבודה שהאל עושה, ואפילו להתנגד בגלוי לאל ולהפר את הצווים המנהליים של האל, ולקלל, להוקיע ולגדף את האל בעזות מצח – כמוהו בדיוק כשדים וכשטן. הוא מסוגל לעשות את כל הרע שעושים השדים והשטן, לעשות את כל הדברים שעושים השדים והשטן, ולהשמיע את כל הטענות המופרכות, הכפירות והטיעונים המעוותים שמשמיעים השדים והשטן. אנשים אלה הם שדים ושטנים לכל דבר ועניין.

מה הבנתם מהשיתוף של היום? (הבנתי שאנשים בעלי אנושיות ניחנים במצפון ובהיגיון ויכולים להבחין בין טוב לרע. בנוגע להבחנה בין טוב לרע, האל, באמצעות דוגמאות שונות, הסביר בבהירות רבה מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים, כך שכאשר ניתקל בדברים נוכל לשפוט במדויק ובה בעת יהיו לנו בחתירתנו נקודות המבט הנכונות – עלינו לכמוה לדברים חיוביים ולשאוף אליהם, ולשנוא דברים שליליים ולדחות אותם.) המצפון וההיגיון שהם חלק מהאנושיות הם התנאים הבסיסיים ביותר כדי שאדם ישיג ישועה. אם יש ברשותך שני התנאים הבסיסיים האלה אך אינך חותר אל האמת ואינך מיישם בפועל את מעט האמת שאתה מבין, ובסופו של דבר אינך משיג התמסרות לאמת – עדיין לא תוכל להשיג ישועה. מצפון והיגיון הם רק התנאים הבסיסיים לישועה; אשר לדרך שתלך בה, דבר זה תלוי בבחירתך שלך. אם אתה אדם שבאמת יש לו מצפון והיגיון, תהיה לך ההזדמנות, בכפוף לוויסות של מצפונך, לבחור לצאת לדרך של חתירה אל האמת. אם מצפונך מווסת ומנחה אותך כך שתבחר בדרך הנכונה, אך אינך מוכן לסבול ולשלם מחיר, אינך מוכן למרוד בבשר ולוותר על דברים הקשורים לאינטרסים של הבשר שלך, ולא יצאת לדרך של חתירה אל האמת, עדיין לא תהיה לך תקווה לזכות בישועה. התקווה לזכות בישועה קשורה מצד אחד ישירות למצפון של האנושיות שלך; מצד שני היא קשורה ישירות גם למחיר שאתה יכול לשלם בחתירה אל האמת, ולנחישות ולתשוקה שלך ליישם בפועל את האמת. המצפון רק מעניק לך תנאי בסיסי להיוושע, והוא גם יוצר עבורך הזדמנויות רבות ליישם בפועל את האמת, ומעניק לך את הסיכוי לצאת לדרך הנכונה בכפוף לוויסות של מצפונך. כלומר, הסיכוי שלך לצאת לדרך הנכונה יהיה גבוה יחסית, והתקווה שלך לזכות בישועה תהיה גם היא גבוהה יחסית, יותר מחמישים אחוז – אך היא לא תהיה מובטחת. לכן, גם אם אתה מרגיש שיש לך מצפון ואנושיות, אל תהיה שאנן לגבי זה, ואל תחשוב שעצם ההחזקה במצפון ובהיגיון משמעותה שאתה אדם טוב ויכול להשיג ישועה, שזה בכיס שלך. אם אתה חושב כך, אז אני אומר לך שיש סטיות בהבנה שלך את העניין הזה. אם אתה ניחן במצפון ויש לך אנושיות, זה רק מאשר שאתה אדם שהאל בחר וקרא לו. עם זאת, הגורם המכריע החשוב ביותר בשאלה אם תוכל בסופו של דבר להשיג ישועה טמון בחתירה שלך עצמך. גם אם מצפונך פעיל בדרך כלל, מווסת לעתים קרובות את התנהגותך ומווסת אותך כך שתבחר בדרך הנכונה, אם תפר לעתים קרובות את צו מצפונך ולא תבחר בדרך הנכונה, ולא תבחר ליישם בפועל את האמת אלא במקום זאת תשמור לעתים קרובות על האינטרסים האישיים שלך, על המוניטין האישי והגאווה שלך, ותשקול לעתים קרובות את הסיכויים האישיים, השאיפות והרצונות שלך, אז התקווה שלך להשיג בסופו של דבר ישועה תהיה קלושה מאוד – אתה לאט לאט תהרוס אותה. זה יהיה דבר טרגי מאוד. האם אתה מבין? (כן.) יפה, בכך מסתיים השיתוף שלנו להיום. להתראות!

9 במרץ 2024