כיצד לחתור אל האמת (25)

תוכן השיתוף האחרון שלנו עסק בנושא "ויתור על המחסומים בין אדם לאל ועל עוינותו כלפי האל", והתייחס באופן ספציפי להיבטים הנוגעים לבשרו של האל בהתגלמותו. שיתפנו על האופן שבו אנשים צריכים להכיר את בשרו של האל בהתגלמותו ולהתייחס אליו. העיקרון הראשון הוא לא להשוות את האל בהתגלמותו לאל שבשמיים. מהו העיקרון השני? (העיקרון השני הוא לא להתייחס לאל בהתגלמותו כשווה למין האנושי המושחת). כעת, כשסיימנו לשתף על הנושא של אי-השוואת האל בהתגלמותו לאל שבשמיים, האם יש לכם הבנה חדשה כלשהי בנוגע לאופן שבו יש להתייחס לאל בהתגלמותו? האם ויתרתם על כמה מהתפיסות והדמיונות שהיו לכם בעבר לגבי האל בהתגלמותו, והאם הצלחתם להכיר את האל שעל פני האדמה באופן מעשי יותר? האם הבנתם שכמה מהמחשבות, ההבנות או הגישות שהיו לכם בעבר בנוגע לאל היו תוצאה של תפיסות ודמיונות אנושיים? כעת, באמצעות שיתוף באופן הזה, קודם כל מבחינת הידע, תיקנתם רבים מהתפיסות והדמיונות שלכם בנוגע להתגלמות, ומכאן ואילך, הגישה ואופן ההתייחסות שלכם לאל יכולים גם הם להפוך למעשיים ומדויקים מעט יותר. האם לכולכם יש ידע חווייתי כלשהו בהקשר זה? (כן. בעבר היו לי כמה תפיסות ודמיונות לא-מציאותיים לגבי בשרו של האל בהתגלמותו, והרגשתי שהאל מבין הכול ושהוא יודע-כול. באמצעות שני השיתופים האחרונים של האל, הבנתי שהאל בהתגלמותו הוא רגיל ומעשי במיוחד. לדוגמה, כשהוא מגיע למדינה מסוימת, הוא מברר מהם החוקים המקומיים, ורואה בכך עיקרון מנחה להתנהל על פי הכללים ולעשות דברים מתוך תחושת אחריות. החלק הזה נגע בי מעט מכיוון שאינני מתנהל על פי הכללים ואינני עושה דברים מתוך תחושת אחריות; לפעמים אני חסר משמעת ואפילו רוצה לנצל פרצות. לאחר שהקשבתי לשיתוף של האל, הרגשתי שצלם האל שבליבי הפך לפתע למעשי ומוחשי.) כעת, באמצעות השיתוף על התוכן הזה, אנשים רכשו ידע ותחושות אובייקטיביים ומעשיים יותר לגבי האל. האם התחושות האלה גורמות לך להרגיש אף יותר את קיומו המעשי של האל, או שמא העובדה שאתה רואה את האל בהתגלמותו מדבר ופועל באופן כל כך רגיל ומעשי גורמת לך להרגיש שהאל הוא כה רגיל – ואפילו בלתי נתפס – עד שאתה מפתח ספקות ומתרחק מהאל? הביטויים האלה של רגילותו ומעשיותו של האל כלל לא עולים בקנה אחד עם התפיסות והדמיונות לגבי האל שרוב האנשים מחזיקים בתוכם; הם שונים בתכלית, והם גם דבר שאנשים מעולם לא חשבו עליו. אם כן, לאחר ששמעת את התוכן הזה, האם אתה חש אכזבה רבה מבשרו של האל בהתגלמותו? (לא. לאחר שהקשבתי אני מרגיש שצלמו של המשיח נעשה מוחשי יותר בליבי, ושהוא נגיש מאוד. במקור חשבתי שהמשיח הוא האל שבשמיים שירד לארץ, ושהוא אמור להיות מרשים ועצום עד מאוד. אבל כעת אני רואה שהמשיח הוא רגיל ומעשי מאוד; גם הוא מציית לחוקי העולם האנושי, ובה בעת מבטא את האמת באופן מעשי כדי לספק לנו אותה. הדבר הופך אותו בעיניי למעשי ומוחשי ביותר. אני מרגיש שיחסיי עם האל כבר לא מרוחקים כל כך, אלא שהתקרבתי אליו יותר.) האם כולכם מרגישים כך? האם כולכם הפקתם רווחים דומים? (כן). במקרה כזה, עדיין יש צורך לשתף על התוכן הזה. זהו היבט של האמת שאנשים זקוקים לו ושעליהם להחזיק בו; הוא הכרחי. בתהליך החתירה אל האמת, אנשים חייבים להבין את ההיבט הזה של האמת. כאשר אנשים יבינו את ההיבט הזה של האמת, היחסים בין אנשים לאל ייעשו רגילים יותר. נכון? (כן). תוכן זה כולל בעיקר שיתוף על כמה ביטויים של רגילותו ומעשיותו של בשרו של האל בהתגלמותו, ובכך מאפשר לאנשים להכיר את המהות של בשרהאל בהתגלמותו, כמו גם כמה מנקודות המוצא והעקרונות שלו להתנהלותו ולעשיית דברים. על ידי הכרת נקודות המוצא, העקרונות ונקודות המבט הספציפיות הללו על עשיית דברים, אנשים יכולים להבין את האל באופן אובייקטיבי ומעשי יותר, וכן להבין את רגילותו ומעשיותו.

באמצעות הבנת הרגילות והמעשיות של האל בהתגלמותו, האם לא תהיה מסוגל לזהות כמה מהתפיסות והדמיונות שלך לגבי האל שבשמיים? כאשר האל בהתגלמותו בא בקרב אנשים, בהתנהלותו ובעשיית דברים הוא מציית לעיקרון של להתנהל על פי הכללים ולעשות דברים מתוך תחושת אחריות. אם כך, מה לגבי האל שבשמיים? אף על פי שאין לו התנהגויות מוחשיות של התנהלות עצמית, והוא לא מעורב בהיבטים השונים של התנהלות עצמית, אם נתבונן באופן שבו האל עושה דברים – בין אם על בסיס התיעוד המקראי, ובין אם על בסיס מה שאנשים מבינים, תופסים וחווים מפעולותיו של האל – האם יש סתירה כלשהי בין מעשיו של האל לבין המהות והעקרונות שלפיהם האל בהתגלמותו מתנהל ועושה דברים? (לא). מבחינה תיאורטית עלינו להיות בטוחים שאין בכך כל סתירה. אף על פי שאנשים לא יכולים לראות את האל שבשמיים או לגעת בו, גם הוא עושה דברים מתוך תחושת אחריות ובאופן מעשי. לבשרו של האל בהתגלמותו יש צד רגיל ומעשי שאנשים יכולים לראות ולהכיר, ובדומה לכך, גם לאל שבשמיים יש צד רגיל ומעשי. לא ניכנס לדיון על עוצמתו של האל, סמכותו, חוכמתו, כל-יכולתו וכן הלאה – זהו היבט אחד של הכרת האל, של הכרת מהותו וזהותו, וייתכן שהיבט זה נמצא מעבר להישג ידכם. אבל בנוגע לחלק מהדברים שהאל עושה ושאנשים יכולים לראות ולחוות, האל שבשמיים עדיין מבטא את הצד הרגיל והמעשי הזה. לדוגמה, בכתבי הקודש מתועד שהאל ברא את אדם וחוה, נפח בהם את נשימתו כדי שיהפכו לאנשים חיים בעלי רוח, ואז הניח אותם בגן עדן. לפני שהאל ברא את אבות האנושות, את אדם וחוה, הוא עשה סדרה של דברים, שכולם הוכנו עבור שני האנשים הללו שנבראו על ידו. למען האדם, האל ברא את השמיים והארץ, נהרות ואגמים, יצורים חיים שונים על פני האדמה, את ארבע העונות, ואת כל שאר הדברים שהאדם זקוק להם. לפני שברא את שני האנשים הללו, הוא כבר השלים את העבודה הזו צעד אחר צעד. עם כל צעד שעשה, כל הדברים הללו שנבראו על ידי האל הופיעו בהדרגה ובאופן מעשי בעולם החומרי הזה, וכל אלה דברים שעין אנושית יכולה לראות. כאשר שני האנשים הללו נוצרו, כל הדברים היו מוכנים. באשר למה שהאל עשה עבור שני האנשים הללו לאחר שברא אותם, גם זה מתועד בכתבי הקודש. ראשית, האל הניח אותם בגן עדן, ואז אמר להם דבר-מה בדרך מעשית מאוד. מה הוא אמר? ("מִכֹּל עֵץ־הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל׃ וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב' 16-17).) האל נתן למין האנושי את ההוראה הזו, ואז אירעה שורה של דברים. לאחר מכן, מה עשה האל לאדם וחוה? (הוא הכין להם כותנות עור.) האל הכין כותנות עור כדי להלביש אותם; אתם אמורים להכיר היטב את הסיפור הזה. האם רצף הדברים הזה שהאל אמר, עשה והורה לא מצייר תמונה חיה? (אכן). באמצעות המראות הללו, אנשים מסוגלים להעריך באמת ולעומק שמה שמתגלה או כלול בכל תנועה ותנועה של האל אינו חלול, ויתרה מכך, התמונה המוצגת לאנשים על ידי כל דבר ודבר שהאל עושה אינה חלולה גם היא. נכון? (כן). שום דבר שהאל עושה אינו חלול, ושום דבר אינו תיאוריה או סיסמה גרידא; הוא מגשים הכול באופן מעשי. יש אנשים שאומרים: "לפעמים האל מגשים דברים במחשבה, ולפעמים הוא מגשים דברים במילה אחת בלבד." לא משנה כיצד האל מגשים את העניין הזה, בכל מקרה הוא פועל באופן מעשי; הוא עושה דברים באופן מעשי וממשי. הוא לא משמיע סיסמאות או מפריח דוקטרינות, והוא גם לא מטעה אנשים. מה כרוך בעשיית דברים באופן מעשי? האל מתכנן וחושב, וכשהוא עושה דבר-מה, הוא עשוי להשתמש במחשבותיו, במילותיו, או לגשת באופן אישי לעשות זאת במו ידיו. כיצד אנו מבטאים בשפה אנושית "לעשות משהו באופן אישי"? פירוש הדבר הוא לטפל בעניין באופן אישי, לעסוק בו באופן אישי, ולגשת באופן אישי לעשות זאת במו ידינו. אם נתבונן בכל המקרים הללו של "באופן אישי", האל מעשי במיוחד ועושה דברים מתוך תחושת אחריות, הלא כן? (כן). כמובן, אין זה הולם במיוחד להשתמש במילים אלו, המתארות כיצד בני אדם עושים דברים, כדי לתאר כיצד האל שבשמיים עושה דברים, אך השפה האנושית מוגבלת. כל עוד אנשים יוכלו להבין שהאל עושה דברים בדרך כל כך מעשית וממשית, שהוא שיטתי, אף פעם לא פועל כלאחר יד, ואף פעם לא משמיע סיסמאות, די בכך. מכל הדברים שעשה האל ואשר תועדו בידי אדם, איזה מהם לא תוכנן באופן אישי על ידי האל עצמו, לא הוטמע צעד אחר צעד, ושעל ביצועו האל עצמו לא עקב, פיקח ואימת באופן אישי? אף על פי שהדברים הללו תועדו בידי אדם והועלו על הכתב, הם הותירו למין האנושי את הראיות המוחשיות הטובות ביותר להכרת האל ולהבנתו.

לאחר שהאל ברא את אדם וחוה הוא עשה דבר נוסף: הוא אמר להם כיצד לחיות את חייהם, אילו תחומי אחריות על הגבר לשאת, ואילו דברים על האישה לעשות. ראו עד כמה דברי האל מפורטים וספציפיים! בני אדם לא היו ניגשים לעבודתם באופן הזה, נכון? (כן). כל צעד בעבודה שהאל עושה הוא כה ספציפי, מעשי וממשי; הוא מכוון לתוצאות. ועל מה הדבר מעיד? הבה נניח בצד עניין גדול כל כך כמו בריאת השמיים והארץ וכל הדברים; אם נדבר רק על הדברים שהאל אמר למין האנושי ועל תוכחותיו למין האנושי, כמו גם על דאגותיו, לרבות תוכחותיו, הוראותיו ואזהרותיו הספציפיות לגבי כל דבר ודבר, מה אלה מראים? מצד אחד, ניתן לראות שהאל קפדן ורציני מאוד באופן שבו הוא עושה דברים. מצד שני – וזה גם דבר שהמין האנושי צריך לדעת – האל ברא את המין האנושי, ומלבד דאגתו לו, הוא תמיד ממלא את אחריותו כלפיו. מילוי אחריות זה אינו דיבור סרק; האל תמיד פעל בהתאם לכך. מאז שהאל ברא את האנושות ועד עתה, הוא תמיד סיפק למין האנושי את צרכיו והנהיג אותו תוך התמקדות בחייהם של אנשים. פעולותיו של האל כלפי המין האנושי לא היו אלא מילוי אחריותו. קל לכתוב ולומר את הביטוי "מילוי אחריותו", אך מספר הדברים שהאל עשה הם מעבר לכל דמיון. באופן כללי, הכוונה היא לדברים כמו האופן שבו האל מארגן את גלגולה של כל נשמה – באיזה סוג של משפחה היא תחיה, איך היא תיראה, מתי היא תתחיל להאמין באל, איזה סוג של גורל יהיה לה בחיים האלה, ושורה של דברים דומים. אלה ההסדרים שהאל קובע עבור אנשים ברמת המאקרו. באשר לפרטים הקטנים יותר, האל מספק את צורכי היום-יום שלך, מבטיח שלא תצטרך לדאוג למזון וללבוש, ושחייך החומריים יהיו בטוחים. באשר לפרטים קטנים אף יותר, בכל יום האל מארגן אנשים, מאורעות ודברים שונים שילוו אותך ככל שאתה גדל, ויהיו איתך בכל יום, בכל תקופה שונה ואפילו בכל שלב מיוחד, ובכך מאפשר לך לרכוש ללא הרף הבנה חדשה ותחושות חדשות לגבי הבורא, המין האנושי, ולגבי עצמך והחיים. האל ביטא כל כך הרבה אמיתות ועשה כל כך הרבה דברים – איזה מדבריו הוא סיסמה גרידא או דוקטרינה? איזה מהדברים שהוא עושה הוא חלול ולא מעשי? אף לא אחד ממעשיו חלול, ושום דבר שהוא אומר אינו סיסמה גרידא או דוקטרינה. להיפך, האל תמיד עשה את הדברים האלה, אפילו לפני שגילה אותם למין האנושי. אף על פי שהמין האנושי לא יודע, לא מבין, לא מאמין ולא מכיר בעובדות האלה, האל המשיך לעשותם בנחישות. הבה נניח בצד את השאלה כמה דברים האל עשה עבור המין האנושי, כמה מאמץ השקיע בו וכמה חסד העניק לו. אם נדבר רק על מעשיו של האל כשלעצמם, איזה מהם לא נעשה באופן מעשי וממשי וצעד אחר צעד? (הוא עושה כל דבר ודבר באופן מעשי וממשי.) ראו איך בני אדם מגדלים את ילדיהם: הם פועלים כלאחר יד ומנסים לצאת ידי חובה; לפעמים הם רגשניים, לפעמים הם קיצוניים, ולפעמים הם אפילו מערבים את העדפותיהם האישיות, לא מעריכים במיוחד את בנותיהם, אך מרעיפים אהבה, מפנקים ומרצים את בניהם, פועלים בחוסר אחריות ולא מתחשבים בהשלכות. אחריותם של אנשים היא לגדל ולחנך ילדים, אך האם אנשים ממלאים את האחריות הזו? (לא). ראו איך כל דבר ודבר שהאל עושה מתבצע באופן מושלם, ובכך הוא מאפשר למין האנושי ללכת בנתיב הנכון תחת ריבונותו וסידוריו של האל, ולחיות תחת הדרכתו. שום שלב בעבודת האל ושום דבר שהוא עושה אינו חלול; הכול מעשי. מבריאת העולם ועד עתה, לא משנה כמה עבודה האל עשה, ובין אם המין האנושי מודע לכל הדברים האלה ומכירה בהם ובין אם לאו, בכל מקרה, פעולותיו של האל כלפי אנשים והאחריות שהוא ממלא עבורם הן מקיפות ושלמות, ולא חסר בהן מאומה. הוא לעולם לא פועל כלאחר יד ובשום אופן לא פועל ברשלנות. מה פירוש "לעולם לא פועל ברשלנות"? פירוש הדבר שהוא מתייחס לכולם ברצינות, בכובד ראש ובקפדנות מיוחדים, תמיד מתנהל על פי הכללים ואף פעם לא על פי העדפה אישית, ובשום אופן הוא לא נוהג בשרירותיות או כלאחר יד כפי שבני אדם נוהגים. הבה נניח הכול בצד; נתייחס רק לעניין ההגנה על ביטחונם של אנשים – עד כמה האל עושה זאת היטב? חייו, מותו וביטחונו האישי של כל אדם נתונים בידי האל. מבחינת האל, זהו העניין החשוב ביותר. גם אם אתה נתקל לפעמים בסכנה כלשהי ועומד פנים אל פנים מול המוות, אם זה לא היום שבו נועדת למות, האל לא יניח לך למות. אם לא נגזר עליך על ידי האל למות, הוא יבטיח את ביטחונך. כך קורה ללא יוצא מן הכלל, והאל מטפל בכך באופן יסודי ומדויק במיוחד. בקיצור, כל דבריי הם אמת ואנשים יכולים לראות זאת. אנשים לא יכולים לראות כיצד האל שבשמיים עושה דברים, אך במוקדם או במאוחר, הם יוכלו לראות את העובדות הנוגעות למה שהאל עשה ואת התוצאות שהוא משיג. לאורך אלפי שנות חייו של המין האנושי על פני האדמה, מי היה יכול להסתדר ללא ריבונותו וסידוריו של האל? מי היה יכול להסתדר ללא אספקתו והדרכתו של האל? (אף אחד לא יכול להסתדר בלעדיהם.) ריבונותו וסידוריו של האל, אספקתו והדרכתו, כל אלה נעשים על ידי האל עצמו באופן אישיובאופן מעשי. אילולא האל היה עושה דברים באופן כה מעשי וממשי ומתוך תחושת אחריות, המין האנושי היה שרוי זה מכבר בתוהו ובוהו; לכל הפחות, איש לא היה מסוגל לשמור על הסדר עבור המין האנושי. לכן, בין אם מדובר בדברים גדולים ובין אם בדברים קטנים, אנשים שנהו אחר האל עד כה אמורים להיות מסוגלים להכיר בכך שלא זו בלבד שהאל מדבר, עושה דברים ופועל בבשרו של האל בהתגלמותו, ומספק למין האנושי את האמת, הדרך והחיים, אלא שרוח האל גם מחזיקה ללא הרף בריבונות על המין האנושי, מנהיגה אותו ומספקת לו, וכל זאת נעשה באופן מעשי. אלא שאנשים יכולים לראות, לשמוע ולהעריך באופן מעשי את דבריו ועבודתו של בשר האל בהתגלמותו, בעוד שהיקף מעשיו של האל שבשמיים גדול בהרבה ומרוחק מעט יותר מאנשים, ולכן הם לא יכולים להרגיש ולהעריך זאת מקרוב כפי שהם יכולים כאשר האל בהתגלמותו מדבר ופועל. לכן, כשמדובר בהכרת האל שבשמיים או האל שעל פני האדמה, על אנשים להיפטר מתפיסות ודמיונות אנושיים, להשתחרר מתיאוריות וסיסמאות חלולות, ולהעריך באופן מעשי את רגילותו ומעשיותו של האל, כמו גם את חוכמתו וכל-יכולתו, באמצעות העבודה שהוא עושה והדברים שהוא אומר. מצד אחד, כך תוכל להתייחס נכונה לבשרו של האל בהתגלמותו; מצד שני, תוכל להיפטר בצורה טובה יותר מהתפיסות והדמיונות שלך לגבי האל שבשמיים; ומצד נוסף, תוכל להבין טוב יותר שהאל שעל פני האדמה והאל שבשמיים הם אחד, במקום לכפות על בשרו של האל בהתגלמותו את התפיסות והדמיונות המופרכים שלך לגבי האל שבשמיים – זו תהיה טעות חמורה. כלומר, מצד אחד, אתה תעריך את האל שבשמיים תוך שימוש בתפיסות ודמיונות מופרכים, ובה בעת, לא תוכל לקבל את האל שעל פני האדמה בצורה טובה יותר. אם תעשה את שני הדברים הללו, לא זו בלבד שהם לא יקרבו אותך לאל, אלא יגרמו לכך שתתרחק ממנו אף יותר, ויביאו לידי כך שתחיה בתוך התפיסות והדמיונות החלולים שלך, בלי שתוכל להבין את כל הדברים שהאל עושה.

באמצעות השיתוף על הנושא "לא להשוות את האל בהתגלמותו לאל שבשמיים", האם אנשים מסוגלים ליישם בפועל במדויק בהקשר זה? (כן). בקצרה, בהתייחסות לאל בהתגלמותו, אם אתה מצליח לקבל אותו ואז להכיר את רגילותו ומעשיותו, ולקבל את דבריו ועבודתו ואת דרישותיו מאנשים ולהתמסר אליהם, די בכך. באשר לאינסטינקטים ולתנאים האינהרנטיים של הבשר במסגרת רגילותו ומעשיותו של האל בהתגלמותו, אנשים רק צריכים להבין אותם נכונה ולהיות מסוגלים להתייחס אליהם כראוי. האל בהתגלמותו הוא בן אדם רגיל הנברא בצלם; הוא בהחלט ניחן בתנאים האינהרנטיים, באינסטינקטים ובתפקודים הרגילים של הבשר שאדם אמור להיות ניחן בהם. לדוגמה, אדם רגיל ירגיש את חום האש כאשר ידו תיגע בה, והאל בהתגלמותו אינו יוצא מן הכלל. אדם רגיל יתעטש לאחר שהתקרר, ואם מצבו יחמיר, הוא יצטנן. האם כך גם לגבי האל בהתגלמותו? (כן). בני אדם יחושו צמא אם האוכל שלהם מלוח מדי, ויסבלו מקלקול קיבה אם יאכלו אוכל שקשה לעכל. האם לבשרו של האל בהתגלמותו יש את התחושות הללו? (כן). במזג אוויר חם, בני אדם ירגישו חום וירצו למצוא מקום קריר; כך גם האל בהתגלמותו. מה חשבתם קודם? האם חשבתם לעצמכם: "בשר התמותההזה שלנו – בני האדם, לא יכול לשאת את החום כשהטמפרטורה מגיעה לשלושים או ארבעים מעלות צלזיוס, אבל בשרו של האל בהתגלמותו לא חושש מהחום; הוא מתעלה על הבשר ולא חש את התחושות הללו"? מה משמעות הדבר? האם אנשים חושבים שהאל בהתגלמותו הוא כמו רובוט או בובת עץ, שלא אוכל, לא ישן ולא חולה? זה שגוי. לאל בהתגלמותו יש חיי בשר הזהים לאלה של אדם רגיל. הוא לא יוצא דופן או לא שגרתי. לבשר הזה יש צד רגיל ומעשי, כלומר, שהתפקודים והאינסטינקטים של בשרו זהים לאלה של המין האנושי. שיתפנו בעבר על כך שהתפקודים והאינסטינקטים של הבשר הם כולם דברים שהאל העניק למין האנושי כשברא אותו; הם קיימים במין האנושי באופן מולד, ואינם דברים שליליים. אם כן, מדוע אתם תמיד מתחמקים מהעובדה שהאל בהתגלמותו ניחן בתפקודים ובאינסטינקטים הרגילים של הבשר? האם הסיבה לכך שאנשים מתחמקים מהדבר היא שהם חושבים שהדברים הללו חריגים, והם מחזיקים בליבם דעה קדומה נגד הביטויים האלה של התפקודים הרגילים של הבשר, ומתנגדים לכך שהאל בהתגלמותו ניחן בביטויים אלה? (אני אכן מזלזל בליבי בהיבטים המעשיים הללו.) אף על פי שאנשים עשויים לזלזל בדברים הללו, או להישאר חסרי ודאות ברמת המודעות באשר לשאלה אם הם נכונים או שגויים, הם יגנו אותם בתת-המודע. הדבר מוכיח שלאנשים חסרה הבנה יסודית של האינסטינקטים, התפקודים וכמה מהתנאים האינהרנטיים של הבשר האנושי, שכולם נבראו על ידי האל, וזו הסיבה שעשויות להיות להם מחשבות מעוותות רבות או תפיסות ודמיונות רבים שאינם מעשיים. אימרו לי, האם האל בהתגלמותו צריך לישון? (כן). כשהוא ישן, האם הוא עדיין חושב על עבודה? (לא, הוא ישן). זו תשובה כנה; הוא באמת ישן. אחרת, איך יוכל לנוח? גם המוח שלו זקוק למנוחה; זהו תפקוד רגיל של הבשר, וגם אינסטינקט של הבשר. כשקר, הוא לובש בגדים חמים יותר, וכשחם, הוא לובש בגדים קלים יותר. הוא יכול להרגיש קור, חום, גשם ושלג. זוהי אנושיות רגילה; היא כלל לא חלולה. אם אינך יכול להרגיש כלום, האם אינך קצת טיפש? האם אינך רפה שכל? (אכן). כל החושים ותפקודי הגוף של בשרו של האל בהתגלמותו הם אמיתיים, הם קיימים באמת, והם מתפקדים באופן רגיל; הם כלל לא חלולים. ובכל זאת אתם מדמיינים אותם כחלולים וכעל-טבעיים. פגשתי פעם אדם סיני שאמונתו הייתה קצת מוזרה. הוא האמין שאמונה צריכה לכלול כמה דברים מוזרים ומפחידים, ושזו בלבד היא אמונה. לדוגמה, כשירד גשם הוא היה ממלמל לחש כלשהו והגשם לא היה יורד עליו, וכשהוא היה ממלמל לחש אחר, הגשם היה פוסק. הוא אפילו התפאר בכך וחשב שיש לו יכולות אמיתיות. הוא האמין שזוהי אמונה, ושהיא נעלה מאמונה רגילה. האם הייתם אומרים שהאדם הזה מגוחך למדי? (כן). זוהי רוח רעה. אבל המחשבות וההשקפות של אדם מסוג זה מייצגות את אלה של חלק מהאנשים. אנשים רבים תמיד מלאים בתפיסות ודמיונות לגבי האל בהתגלמותו, ואומרים בליבם: "בשרו של האל בהתגלמותו חייב להיות אדם יוצא דופן או מישהו שהשיג את ה'דרך'. הוא יכול לעשות דברים שאנשים רגילים לא יכולים לעשות, לומר דברים שאנשים רגילים לא יכולים לומר, לראות דברים שאנשים רגילים לא יכולים לראות, ולשמוע קולות שאנשים רגילים לא יכולים לשמוע. הוא יודע מה אנשים אומרים ועושים מאחורי גבו. הוא יכול להרגיש ולדעת אם יש תופעות על-טבעיות או ישויות לא ידועות סביבו, והוא אפילו יודע מה האל שבשמיים עושה. רק אדם כזה יכול להיות האל בהתגלמותו!" מחשבה מסוג זה זהה לתפיסות ולדמיונות שיש לכופרים לגבי האל. כל האנשים מקווים לפגוש אל כזה, ואם יום אחד הם יוכלו לראות את האל הזה ולבוא איתו במגע, זו תהיה ברכת חייהם. אולם בואו של האל בהתגלמותו בקרב אנשים וחייו יחד איתם אכזבו אנשים מאוד. איש לא יכול לראות ביטויים על-טבעיים כלשהם באל בהתגלמותו, ואיש גם לא יכול לחוש ממנו בדברים העל-טבעיים הללו. ובכל זאת דמיונותיהם של אנשים עדיין עשירים מאוד; לאנשים יש עדיין תפיסות ודמיונות רבים לגבי האל בהתגלמותו והם עדיין חיים בדמיונותיהם. מכיוון שלאנשים יש כל כך הרבה תפיסות ודמיונות לגבי האל בהתגלמותו, האם לא יהיו להם אפילו יותר תפיסות ודמיונות לגבי האל שבשמיים? (כן). התפיסות והדמיונות הללו מוזרים אף יותר, לא תואמים לעובדות במידה רבה עוד יותר, ואובייקטיביים אף פחות, ולאנשים יש אפילו מחשבות רבות מוזרות ושלא מתקבלות על הדעת. בכל מקרה, באמצעות התוכן ששיתפנו עליו, אנשים יוכלו ביסודו של דבר להבין נכונה, להכיר נכונה ולהתייחס נכונה לאנושיות הרגילה של האל בהתגלמותו, או לרגילות, לאובייקטיביות ולמעשיות של הבשר. בנוסף, באמצעות הבשר – שאותו אנשים יכולים לראות ויכולים לבוא עימו במגע – ובאמצעות השיתוף והדיבור המעשיים של האל בהתגלמותו עם אנשים, ובאמצעות האינטראקציה איתם וביצוע היבטים שונים של עבודה בקרבם, אנשים יכולים להבין טוב יותר ובאופן מעשי ואובייקטיבי יותר כיצד האל עושה דברים וכיצד הוא פועל. על ידי הכרת האל בהתגלמותו, אנשים יכולים להבין טוב יותר גם את האל שבשמיים.

בנוגע לתוכן זה העוסק ברגילותו ובמעשיותו של בשרו של האל בהתגלמותו, שיתפנו תחילה על האופן שבו האל בהתגלמותו מתנהל ועושה דברים, אילו דברים הוא עושה ומהם עקרונותיו לעשיית דברים. שיתפנו על ההיבטים הללו באופן יסודי למדי. האם יש דבר-מה שעדיין אינכם מבינים? האם עליי להוסיף עוד משהו? האם אתם מבינים קצת יותר על רגילותו ומעשיותו של האל בהתגלמותו? (כן). מה אתם יכולים להבין מהביטויים המעשיים הללו? (אני רואה שהאל בהתגלמותו הוא רגיל ומעשי.) האל בהתגלמותו הוא רגיל ומעשי; גם הוא צריך לחשוב לפני שהוא מדבר, ואופן דיבורו והתנהגותו רגילים, ללא שמץ של ביטוי על-טבעי. זה דבר שלא ציפיתם לו, הלא כן? (אכן). לאל בהתגלמותו אין עין שלישית, וגם אין לו שמיעה על-אנושית, וקל וחומר שאין לו יכולות על-טבעיות יוצאות דופן שמתעלות על האינסטינקטים של הבשר. אם יש חוטי חשמל חשופים במקום כלשהו, גם אני לא הייתי נוגע בהם. למה שלא אגע בהם? (כי תתחשמל ותיפצע.) לפי הדמיון שלכם, גם אם הייתי נוגע בהם ישירות, לא הייתי מתחשמל ונפצע. אבל באמת שאין לי את היכולת הזו, וגם לא הייתי נוגע בהם. מצד אחד, אני יודע שהתחשמלות גורמת לפציעה; יש לי שכל ישר בעניין זה ויש לי רציונליות רגילה. מצד שני, לעולם לא הייתי אומר: "זה בסדר. אני דמות מיוחדת עם זהות מיוחדת ומעמד מיוחד. חשמל לא יפגע בי. אני פשוט אגע בו ונראה אם אמות." לא הייתי עושה דבר כל כך לא רציונלי. לפי התפיסות שלכם, הייתי מעז לגעת בכל דבר מסוכן שאנשים לא מעזים לגעת בו; אתם הייתם חוששים מדברים כאלה, אבל אני לא, כי זהותי מיוחדת, כי אני שונה מכם, כי באתי מהשמיים ואני האל בהתגלמותו, ולכן אני לא חושש ויכול לפעול כך. אימרו לי, האם הייתי פועל כך? (לא). לא הייתי פועל כך. על מה הדבר מבוסס? על הרציונליות של אנושיות רגילה. המצפון והרציונליות השייכים לאנושיות של האל בהתגלמותו גם הם רגילים. אם לאל בהתגלמותו לא הייתה מודעות של מצפון, ואם הרציונליות שלו לא הייתה רגילה, כיצד היה יכול לבצע עבודה במסגרת אנושיות רגילה? אם לא הייתה לו מודעות של מצפון והרציונליות שלו לא הייתה רגילה, איזה מין אדם הוא היה? האם זה לא משהו שאינו אנושי? (כן). לכן, התפיסות והדמיונות שיש לאנשים לגבי החשיבה ואורח החיים של האנושיות הרגילה של האל בהתגלמותו הם כולם לא מעשיים; כולם יוצאי דופן, מוזרים, מפחידים ומשונים, וכולם מנותקים מהמצפון ומהרציונליות השייכים לאנושיות של האל בהתגלמותו. אימרו לי, אם נשב יחד ויהיו יתושים סביבנו, האם גם אני אעקץ? (כן). האם חשבתם קודם: "לא משנה את מי עוד יתושים יעקצו, הם לא יעקצו את המשיח. יתושים נבראו על ידי האל; הם לא יכולים לעקוץ את הבורא"? האם שגוי לחשוב כך? האם מחשבה כזו מנותקת מהמציאות? (כן). גם כלפיי יתושים לא מגלים שום התחשבות. אין להם רגשות; כל עוד אדם הוא בשר בן תמותה ויש לו דם בגופו, הם יעקצו, ולאחר העקיצה תופיע נפיחות. מה עליך לעשות כשאתה נעקץ? אני חותך מיד פרוסת שום ומניח אותה על מקום העקיצה. שום יכול להפחית דלקת, להרוג חיידקים ולהפסיק את הגירוד. לאחר שמשאירים אותו זמן מה על מקום העקיצה, הגירוד נפסק והנפיחות נעלמת בהדרגה. זהו שכל ישר. אתה עשוי לחשוב שזה לא משהו מיוחד, אבל זה מעשי מאוד. אתה מבין, כשאתם נתקלים בבעיות בחיים, אתם מחפשים כמה תרופות סבתא ופתרונות קטנים וחכמים, וגם אני נוהג כך. למה אני מתכוון בכך? אני מתכוון לומר לכם שהמצפון וההיגיון שיש לאנושיות של האל בהתגלמותו, כמו גם חשיבתו ומחשבותיו וכן המחשבות, ההשקפות והגישות שהוא מגבש והפתרונות שהוא מוצא בהתייחסות לאנשים ולדברים ובהתמודדות עם בעיות שונות בחיים האמיתיים, כל אלה רגילים ומעשיים; הם לא משונים, מוזרים, על-טבעיים, מעוותים או קיצוניים. מובן? (מובן). אני מביא את הדוגמאות הללו כדי שתהיה לכם הבנה מעשית יותר של החיים והביטויים של האנושיות הרגילה של האל בהתגלמותו. ביטויים אלה אינם חלולים כלל, וגם אינם מוזרים, לא כל שכן שאינם יוצאי דופן; אלא הם רגילים ומעשיים מאוד. הרגילות והמעשיות האלה הן רגילות ומעשיות אמיתיות. מלבד ההשקפות והעקרונות שיש לו להתנהלותו ולפעולתו, גם האינסטינקטים והתפקודים של בשרו הם רגילים. לדוגמה, כשאתם מצטננים, אתם מתעטשים ומשתעלים, ולוקח שבוע או שבועיים להחלים. אם אני אצטנן, גם לי יהיו התסמינים הללו, וגם לי ייקח שבוע או שבועיים להחלים. כך אתם, והאל בהתגלמותו הוא בדיוק אותו הדבר. היבטים אלה כלל לא מנותקים מהמציאות, וגם לא משפיעים עליו בביצוע עבודה ספציפית או בביצוע העבודה שהוא מתכוון לעשות בקרב אנשים. כלומר, הצד הרגיל והמעשי הזה של האל בהתגלמותו לא ישפיע בשום צורה על הכהונה שהוא מבצע, וגם לא יעכב דברים ולא ישפיע על התוצאות של עבודת האל, וקל וחומר שלא ישפיע על התקדמות עבודתו של האל. הכהונה שמבצע האל בהתגלמותו נועדה בדיוק לבטא דברים, לבצע עבודה, ולהתהלך בקרב בני אדם באמצעות בשר רגיל ומעשי.

כל מה ששיתפנו עליו לעיל עוסק ברגילות ובמעשיות של בשרו של האל בהתגלמותו. מטרת השיתוף על תוכן זה היא לפתור את הבעיה שאנשים תמיד משווים את האל בהתגלמותו לאל שבשמיים. התוכן שעליו שיתפנו מכסה ביסודו של דבר היבט אחד מהאופן שבו באים לידי ביטוי הרגילות והמעשיות באינסטינקטים של האנושיות הרגילה של האל בהתגלמותו; היבט נוסף מכסה בעיקר את האופן שבו בשרו של האל בהתגלמותו מתנהל ופועל. כמובן, אין זה אומר שרק מפני שאנשים יודעים עד כמה האל בהתגלמותו הוא רגיל ומעשי בדבריו ובמעשיו, הם מסוגלים להתייחס אליו בצורה נכונה לחלוטין; עדיין רחוקה הדרך מכך. כעת, משאנו יודעים כיצד האל בהתגלמותו מדבר ועובד, וכיצד הוא מתנהל ופועל, הבה נשתף על הדברים שהאל בהתגלמותו לא עושה, ועל האופנים שבהם הוא שונה מהמין האנושי.

חלק מהביטויים של הרגילות והמעשיות של בשרו של האל בהתגלמותו זהים, מבחינות רבות, לאינסטינקטים של המין האנושי – כלומר, לאינסטינקטים, לתפקודים ולתנאים המולדים של הבשר האנושי. אפשר לומר שהאל בהתגלמותו והמין האנושי הרגיל זהים מבחינת אינסטינקטים. עם זאת, מלבד הדמיון הזה, מהות חייו, זהותו, צביונו וכן הלאה שונים לחלוטין מאלה של המין האנושי המושחת. הדבר נוגע באופנים שבהם הביטויים של מימושו בחיים ומהות צביונו שונים מאלה של המין האנושי המושחת. העיסוק בכך מביא אותנו לנושא הבא שעליו אנו עומדים לשתף, והוא הנושא השני הנוגע לוויתור על תפיסות ודמיונות לגבי האל בהתגלמותו: לא להתייחס לאל בהתגלמותו כשווה למין האנושי המושחת. כדי לפתור את הבעיה הזו, עלינו עדיין לבסס את השיתוף שלנו על הגילויים השונים ועל ההיבטים השונים של המימוש בחיים כפי שמבטא האל בהתגלמותו. מבחינה תיאורטית, האם אתם מסכימים עם האמירה: "לא להתייחס לאל בהתגלמותו כשווה למין האנושי המושחת"? (כן). אתם גם רוצים ליישם בפועל לפי האמירה הזו ומוכנים לפתור את הבעיה הזו, אבל האם יש לכם נתיב ליישום בפועל כיצד להימנע מהתייחסות לאל בהתגלמותו כשווה למין האנושי המושחת? קשה מאוד למצוא לכך נתיב ליישום בפועל, הלא כן? לא להתייחס לאל בהתגלמותו כשווה למין האנושי המושחת זו דרישה שמוטלת עליכם, אך מדוע מוצגת דרישה כזו? כדאי להרהר בכך. כאשר אנשים באים במגע עם האל בהתגלמותו, בגלל צורת התגלמותו ומראהו החיצוני, הם נוטים באופן טבעי להתייחס אליו כאל אחד מבני המין האנושי המושחת. הדבר שקול לכך שהם מתייחסים לאל בהתגלמותו כאל אדם שאין לו שום קשר למהותו, לזהותו ולצביונו של האל, ואז מאמצים את צורת החשיבה של המין האנושי המושחת כאשר הם מקיימים איתו אינטראקציה, ומשתמשים בדרכים שבהן הם מקיימים אינטראקציה עם אחרים כדי להתייחס לאל בהתגלמותו. לפיכך, אופן ההתייחסות של אנשים לאל חושף מצד אחד את גישתם השגויה כלפיו, ומצד שני, חושף בעיה חמורה שקיימת בתוכם: הם לא מכירים את האל בהתגלמותו. אף על פי שאנשים מכירים מילולית באל בהתגלמותו ונוהים אחריו באופן פורמלי, הם לא מכירים ולא מקבלים באופן מהותי את האדם הרגיל הזה. אי-קבלה של האדם הרגיל הזה פירושה אי-התייחסות אליו כאל האל בהתגלמותו; המשמעות היא שאנשים מתייחסים לאדם הרגיל הזה כאל אחד מבני המין האנושי המושחת. כדי להימנע מהבעיה הזו וגם כדי לפתור אותה, היום נשתף שוב על הביטויים של האנושיות הרגילה של האל בהתגלמותו בחיי היום-יום שלו, וכיצד אנשים צריכים להכיר ולהבין את הביטויים השונים שהוא חושף באינטראקציות שלו ובהתנהלותו עם אנשים. הבה נבחן תחילה כמה סוגיות הקשורות לאל בהתגלמותו שאותן אנשים לא יכולים להבין, או כמה סוגיות שאנשים נוטים לראות בקלות מבעד לעדשה של המין האנושי המושחת. ראשית, הבה נקבע אילו דברים בן האדם הרגיל הזה, הנברא בצלם, האל בהתגלמותו, לא עושה, או אילו דברים מתגלים בו שאנשים לא מצליחים לזהות. למה בדיוק הדברים האלה מתייחסים? קודם כל, הוא לא מרמה, והוא גם לא עושה דברים כמו התחרות, מאבק, עיסוק במזימות, תקיפה, נקמה, פיתוי, וכן הלאה. מדוע אנשים צריכים להבין את הדברים האלה? ברגע שתבין את הדברים האלה תהיה לך הבנה אמיתית של צביונו ומהותו של האל בהתגלמותו. רק עם הבנה אמיתית תוכל להצליח לא להתייחס לאל בהתגלמותו כשווה למין האנושי המושחת. רק כאשר תצליח לא להתייחס לאל בהתגלמותו כשווה למין האנושי המושחת, תוכל להשיג יחסים רגילים עם האל בהתגלמותו, לעמוד בעמדה הראויה של יציר בריאה, ולהתייחס לאל בהתגלמותו בגישה שצריכה להיות ליציר בריאה.

בנוגע לדברים שהאל בהתגלמותו לא עושה, הבה נשתף תחילה על ההיבט של לא לרמות. מהם הביטויים הספציפיים של מרמה? אמירת שקרים, עיסוק בזיוף, העמדת פנים, התחזות למה שאינך, דיבור גבוהה גבוהה, התרברבות, וכן הלאה. האם הביטויים שזה עתה הזכרתי נראים בדרך כלל במין האנושי המושחת? (כן). מרמה ושקרים הם מאפיין מרכזי ובולט של המין האנושי המושחת; הם תכונה משותפת לכל המין האנושי המושחת, ואיש לא יכול להימלט מכך, ללא יוצא מן הכלל. כולם משקרים, כולם מזייפים, וכולם מתחזים למה שהם אינם, עושים הצגות ומעמידים פנים. יתרה מכך, הדבר בא להם בטבעיות; אין צורך שהוריהם ילמדו אותם לעשות זאת, וגם אין צורך שמישהו ישפיע עליהם, יסית או ידיח אותם. הם שקרנים מלידה. האם מוגזם לומר זאת? (לא). ומה לגבי בשרו של האל בהתגלמותו? הבה לא נדבר על דברים רחוקים מהעניין; באשר לאופן שבו אני מדבר, במונחים אנושיים, אני קורא לילד בשמו. לדוגמה, כשאני מדריך אתכם בעבודה מקצועית כלשהי, אם יש דבר-מה שאינני יודע כיצד לעשות, אֹומַר: "אינני מבין לגמרי את העניין הזה. אינני יודע כיצד לעשות זאת. עליכם לחפש חומרי עזר כלשהם." אם אני יודע מעט על העניין, אומר את כל מה שאני יודע. לאחר שאסיים לומר את מה שאני יודע ומבין, אומר: "אם יש דבר-מה שהשמטתי ואתם מכירים אותו, אתם יכולים להוסיף אותו." אתה מבין, האם המילים האלה שאני אומר הן אובייקטיביות וכנות? (כן). אתם מקשיבים לדבריי כל השנים האלה, האם אתם רואים מרמה כלשהי בדבריי? העמדת פנים כלשהי? זיוף כלשהו? (לא). כשאני משתף בכינוסים או מדריך כרגיל עבודה מקצועית כלשהי, אני מרבה לתת דוגמאות, ומצטט כמה דברים קטנים וחסרי חשיבות מחיי היום-יום. אף על פי שפרטים כלשהם עשויים להישמט בעניינים מסוימים בתהליך, העניין עצמו הוא עובדה. בנוסף, יש עדים לאופן שבו טיפלתי ופעלתי באותם עניינים. האם שיקרתי אי פעם? (לא). אינני משקר ואינני עושה הצגות או מעמיד פנים. אתה מבין, כשאני יוצא מהבית, אני לובש את אותם הבגדים שאני לובש בבית. לפעמים, אם בגדיי מלוכלכים, אחליף לבגדים נקיים כשאצא. אני פשוט מתלבש בבגדים יותר נקיים; לא אחליף לסט של בגדי מותגים יוקרתיים רק כדי לצאת מהבית. אין זו העמדת פנים ללבוש בגדים רגילים בבית ולהתלבש קצת יותר נקי כשיוצאים מהבית; זו אנושיות רגילה.

מרמה, עשיית הצגות והעמדת פנים – אלה דברים שהמין האנושי המושחת מרבה לעשות. אתה מבין, רוב הדברים שבני אדם אומרים מכילים זיוף; במיוחד כשמדובר באינטרסים, בפרטיות, בגאווה, במעמד או במוניטין שלהם, אנשים ישקרו. לדוגמה, יש אנשים שהם מופקרים במיוחד, מרבים לצחוק ולהתלוצץ, רשלנים מאוד בביצוע חובותיהם, ואינם מתייחסים ברצינות לשום דבר שהם עושים. כשהמנהיג לא בסביבה, הם מפטפטים באפס מעשה, שותים תה, הולכים לשירותים לרגע אחד, ואז מטיילים בחצר, ומנהלים חיים נינוחים במיוחד. כשהמנהיג מגיע הם ממהרים להעסיק את עצמם בעבודה, ומעמידים פנים שהם אחראים במיוחד. האין זו התנהגות מזויפת? האין זו העמדת פנים? (אכן). למין האנושי המושחת יש חיסרון נוסף: הם אוהבים לתאר את עצמם כנאצלים ונעלים במיוחד, כבעלי תובנה ועשירים במיוחד, וכאנשים בעלי מעמד ורקע מיוחדים. אף פעם הם לא מזכירים את הדברים השפלים או הטיפשיים שעשו בסתר, את הטעויות שעשו, או את החסרונות והפגמים שיש להם – אף פעם הם לא מזכירים ולו קמצוץ מהדברים האלה, ולא חושפים מעט מהם, מחשש עמוק שאחרים יראו את האמת לאשורה ויזלזלו בהם. האין זו התנהגות מזויפת? האין זה שקר ורמיה? (אכן). הם אפילו טוענים שהם יכולים לעשות דברים שהם לא יכולים. אם הם שימשו בעבר כמנהיגים בדרג מסוים, עשו עבודה חשובה כלשהי, או תרמו תרומה כלשהי, הם חייבים לפרסם זאת ברבים, מחשש עמוק שאחרים יזלזלו בהם. כשמדובר בדיבור גבוהה גבוהה ובהתרברבות, הם "מסוגלים לכול", אך לעולם הם לא מזכירים את חסרונותיהם שלהם או את הפגמים באנושיותם. כולם מתנהלים ופועלים בדרך זו. אנשים רואים בביטויים הללו תכונה משותפת של המין האנושי, וחושבים שהתנהלות כזו היא רגילה ושכיחה מאוד ושייכת לאנושיות רגילה, לכן אנשים רבים מייחסים באופן טבעי את ההשקפה הזו לאל בהתגלמותו, וחושבים: "האם גם האל בהתגלמותו משקר ומרמה?" לדוגמה, כשאני אומר שאני יודע להכין כופתאות, יש אנשים שלא מאמינים לי ואומרים: "הממ, מלבד לבטא את האמת, אתה גם יודע לבשל? זה בלתי אפשרי." הם חושבים: "מי לא שיקר אף פעם? מי לא התרברב מעולם?" האל בהתגלמותו נכלל אצלם ב"מי" הזה. האם הם צודקים כשהם אומרים זאת? (לא). היכן הם טעו? (הם התייחסו לאל בהתגלמותו כשווה למין האנושי המושחת.) מכיוון שכל המין האנושי מסוגל לשקר, אתה חושב שגם האל בהתגלמותו יכול לשקר, ומדמיין שהוא זהה למין האנושי המושחת, ואפילו אומר בליבך: "כל עוד האל בהתגלמותו יכול לבטא את האמת, זה מספיק. גם אם אתה משקר מדי פעם, לא אכפת לנו; זה לא משפיע על זהותך כאל בהתגלמותו." השאלה אם אכפת לך או לא אינה רלוונטית; עליך להרהר אם המחשבות האלה שיש לך על האל בהתגלמותו הן נכונות. אף על פי שמבחינה תיאורטית אתה יודע שהן שגויות ושלא היית צריך לחשוב כך, עליך להרהר מדוע אתה מסוגל לחשוב כך. הסיבה לכך היא שאתה ערמומי מדי ואינך ישר, ולכן אתה חושב שכולם מסוגלים לשקר ולעשות הצגות, ושהאל בהתגלמותו אינו יוצא מן הכלל. האם אינך טועה כשאתה חושב כך? אף על פי שהטעות הזו אינה עניין גדול ואינה משפיעה עליך בהשגת האמת, עלינו באמת להיות קפדנים בעניין זה ולהסביר אותו בבירור. אם אתה מתייחס למילים הרגילות שאומר האל בהתגלמותו בגישה כזו של ספק וחוסר אמונה, כיצד תתייחס לדבריו כשהוא משתף על האמת, מבטא את האמת ואת כוונות האל, וכשהוא שופט, חושף, מגנה וגוזם אותך? האם תשנה את גישתך? לא תשנה אותה; תתייחס לכך באותה גישה, ותחשוב שלא כל הדברים שאומר האל בהתגלמותו בהכרח נכונים. מבחינה תיאורטית אתה מכיר בכך שדבריו נכונים ושכל דבריו הם האמת, אך כאשר אתה עושה דברים שמפרים את העקרונות והוא גוזם וחושף אותך, אתה חושב בליבך: "בעניין הזה דברי האל אינם האמת, מכיוון שאני לא רואה כך את הדברים. יש לי תירוץ וסיבה טובים מאוד לכך, אז אני יכול לבחור לא לקבל אותם. אני יכול לדחות אותו ולהתנגד לו בגישה של התעלמות, הימנעות מהנושא וסירוב לקבל את דבריו, ולהתייחס לאל בהתגלמותו באותה גישה שבה אני משתמש כשאני מתווכח עם אדם אחר." אם תתייחס לאל בהתגלמותו בגישה כזו, מהי מהות הבעיה? האם גישתך כלפי האל בהתגלמותו היא מרדנית או ראויה? (היא מרדנית ולא ראויה.) אם אתה חושב שהאל בהתגלמותו יכול לרמות, לשקר, להתרברב, לפלוט רעיונות נשגבים ולהשמיע סיסמאות, הרי שכאשר הוא יגזום ויחשוף אותך, אתה תחשוב שיש לך סיבה לא לקבל את דבריו ולדחות אותם: "אני פשוט לא אקבל זאת ואני אתנגד לו. הוא רק אדם רגיל, לא? למה שאקבל את מה שהוא אומר? אקבל את דבריו אם הם נכונים, ולא אקבל אותם אם לדעתי הם שגויים; אקבל אותם אם אהיה מרוצה ולא אקבל אותם אם לא אהיה מרוצה; אקבל את דבריו אם הם יעלו בקנה אחד עם האינטרסים, ההעדפות ומצב הרוח שלי, ולא אקבל אותם אם הם לא יעלו בקנה אחד עם האינטרסים ומצב הרוח שלי. האין זה טבעי ומוצדק לחלוטין? זה ראוי מאוד, זו זכותי, ואינני חש ולו שמץ של נקיפות מצפון בליבי." אם זו גישתך כלפי האל, האם יחסיך עם האל הם באמת היחסים שבין יציר בריאה לבורא? האם אלה היחסים שבין אדם לאל? (לא). אם נשפוט על פי גישתך או ביטוייך, היחסים בין האל בהתגלמותו לבינך הם רק יחסים בין אדם רגיל לבין אדם מושחת רגיל; הם נשארים רק ברמה של יחסים בין אנשים. יש כאן בעיה, הלא כן? (אכן). לכן, עליך להיות בטוח תחילה שמכיוון שהאל בהתגלמותו דורש מהמין האנושי להיות אנשים כנים, הוא עצמו כן בראש ובראשונה. אנושיותו ניחנה במהות הכנות; דבר זה הוא מעבר לכל ספק. עליך להכיר בנקודה זו ועליך גם לקבל אותה מליבך. לא זו בלבד שעליך להכיר בכך בליבך, אלא שעליך גם לאמץ גישה כזו של קבלה בחיים האמיתיים. המין האנושי המושחת יכול לשקר ולעסוק בזיוף בכל הנסיבות, וכל אחד יכול להעמיד פנים, לדבר גבוהה גבוהה ולהתרברב. הסיבה שהמין האנושי המושחת יכול לעשות זאת היא שצביונו המושחת של השטן הפך לחייהם ולטבעם של בני האדם, וזו הסיבה שיש להם את הגילויים הטבעיים הללו. אולם לאל בהתגלמותו יש את היבט הכנות באנושיותו. בדיוק מכיוון שחייו הם אלוהיים, על אחת כמה וכמה שיסוד הכנות הוא היבט של מהותו. דבר זה הוא מעבר לכל ספק ואל לאנשים להיות ספקנים לגביו.

פעם שוחחתי עם מישהו, והוא אמר שיש לו בעיות בקיבה, שהוא קיבל הרבה תרופות מבית החולים ושהוא נוטל אותן כבר כמה שנים. מאוחר יותר בעיית הקיבה שלו השתפרה מעט. שאלתי אותו: "איזה סוג של בעיה יש לך בקיבה? האם מדובר בהתקררות הקיבה, בכיב קיבה, או בעודף חומציות בקיבה?" כשהוא שמע שביקשתי ממנו לפרט, הוא לא רצה לענות לי תשובה ישירה, אלא המשיך לומר: "יש לי בעיות בקיבה ולקחתי הרבה תרופות." מדוע ביקשתי ממנו לפרט? זו הייתה רק שיחה רגילה כדי לברר איזה סוג של בעיה יש לו בקיבה. גם לי יש לפעמים קלקול קיבה ולכן חשבתי שאם הייתה לו בעיה כזו, אולי הוא היה יכול לעזור לי במשהו. שיחה אינה כמו שיתוף על האמת או על ביצוע עבודה באופן רשמי, שאז יש מטרות ברורות, נהלים קפדניים וגישה רצינית. שיחה היא קלילה יותר, ללא מטרה מיוחדת וללא מזימה כלשהי. אבל כששאלתי אותו איזו בעיה בדיוק יש לו בקיבה, הוא לא רצה לענות לי תשובה ישירה. האם הוא שיקר? האם הוא אמר את האמת? (הוא לא אמר את האמת.) למה הוא לא אמר את האמת? מכיוון שהוא רצה להסתיר את הבעיה, והסיבה שרצה להסתיר אותה הייתה שהוא חשש מאופן ההתייחסות שלי אליו לאחר שאדע על מחלתו. בין אם הוא חשש שאזלזל בו או שאדיח אותו, או שאערוך התאמות בשיבוץ החובה שלו, דבר שישפיע על ישועתו, בקיצור, הוא חשש, ולכן רצה להסתיר זאת. אמור לי, האם היה בכך צורך? האם לא היה טיפשי מאוד מצידו לעשות זאת? (זה היה טיפשי). אם כך, איזה מין צביון חושפים אנשים כאלה? (צביון מרושע). היכן טמונה הרשעות? (הם משערים השערות לגבי האל, מדמיינים דברים בליבם ללא הרף, מתייחסים לדמיונותיהם כאל עובדות, משערים השערות לגבי הכוונה מאחורי דברי האל, ונזהרים מהאל מכל בחינה בדיוק כפי שהם נזהרים מאנשים.) אילו מושא ההשערות והחשדנות שלך היה אדם השייך למין האנושי המושחת, הדבר היה נחוץ במידת מה, מכיוון שהחברה כיום מורכבת מדי, האנשים מורכבים, ולב האדם זדוני. אינך יודע מי עלול לפעול בזדון מאחורי גבך לאחר שיגלה מהו מצבך האמיתי, ולכן אינך רוצה שאנשים מבחוץ ידעו יותר מדי על מצבך האמיתי; הדבר מובן. עליך להיות זהיר וחשדן מכל בחינה בעת אינטראקציה עם אנשים, ואינך יכול לספר לאנשים מבחוץ שום דבר על מצבך האמיתי. זוהי טקטיקה פילוסופית או עקרון להתנהלות בעולם בעת אינטראקציה עם אנשים. אבל היכן הוא יישם את העקרון והטקטיקה האלה? הוא יישם אותם באינטראקציה שלו איתי. מעולם לא הייתה לי אינטראקציה איתו לפני כן, אבל רק מהשיחה האחת הזו, עמדתי לחלוטין על טיבו של האדם הזה: הוא משקר יותר מדי. אמור לי, האם אני אדם שיטמון לך פח או יפגע בך? האם אני אדם שעליך להישמר מפניו? (לא). אם אתה נשמר אפילו מפניי, איזו משמעות ואיזה ערך יש לאמונתך באל? איך היית מכנה אדם כזה שלא מעז לומר את האמת אפילו בעניין כה פעוט, שאין לו אומץ לומר את האמת? האם אדם כזה אינו ערמומי מאוד? (אכן). האם אין זה מיותר לחלוטין ליישם עליי שיטות להתנהלות בעולם ועקרונות להתייחסות לכופרים? האם אני באמת רוצה לברר עליך דברים? האין זו בסך הכול שיחה? גם אם הייתי רוצה לברר עליך דברים, לא הייתי טומן לך פח או פוגע בך, וגם לא הייתי עושה מזה עניין מאחורי גבך. לכן, לפעמים אני משוחח איתכם, ולגבי כל אחד מכם אני שואל איך החיים במקום שבו אתם נמצאים, איך מזג האוויר, האם הסביבה לביצוע חובתכם מתאימה כעת, האם היו לכם קשיים כלשהם בביצוע חובתכם לאחרונה. או, לגבי אנשים שזה עתה הגיעו מסין, אותם אני שואל איך הסביבה שם ואיך רוב האנשים מסתדרים בביצוע חובותיהם. זו בסך הכול שיחה רגילה. מצד אחד, היא נובעת מהצרכים של אנושיות רגילה; מצד שני, מכיוון שאתם מאמינים באל, כל הדברים שעליהם אנו משוחחים הם עניינים הקשורים לאמונה באל, ואיננו משוחחים על נושאים של עולם הכפירה כגון על כוכבים, ידוענים, מגמות חברתיות או פוליטיקה. אם אתם צריכים להיות חשדנים אפילו במהלך שיחה רגילה, לא אשוחח איתכם יותר. יש אנשים שתמיד חושבים: "האם יש לך מטרה ספציפית כשאתה משוחח איתנו? כשאתה מקיים איתנו אינטראקציה אתה תמיד שואל אותנו כל מיני שאלות; האם אתה רוצה לגלות משהו? אני בשום אופן לא יכול לספר לך מהו המצב האמיתי." אם כך אתה חושב, עליך לומר מראש: "אל תשוחח איתנו. אני חושש שתגלה מידע כלשהו. אינני רוצה לספר לך, אז אל תשאל יותר!" ברגע שאשמע שאינך מוכן לשוחח, אניח לזה. האם אתה חושב שאני חייב לשוחח איתך? לרוב האנשים אין אנושיות רגילה, ואני לא מוכן לשוחח עם אנשים כאלה.

זה עתה שיתפנו על כך שהאל בהתגלמותו לא מרמה. אמירה זו לא נשארת ברמה התיאורטית, וגם אינה אמירה מכנית. קודם כל, לא לרמות זהו היבט של האופן שבו האל בהתגלמותו בא לידי ביטוי והגילוי של המהות שהוא ניחן בה, ושיש לו את זהות האל. אין זו תיאוריה, וקל וחומר שזו לא סיסמה, אלא מימוש אמיתי בחיים, מימוש מעשי בחיים. בין אם בחיי היום-יום ובין אם בשיתוף על האמת ובדיון על עבודה, אין בדברים שאני אומר שום מרמה ושום שקרים; וקל וחומר שלא אמציא דברים. לדוגמה, כשאני משתף על נושא כלשהו ואינני מצליח להיזכר במילה מסוימת, אשאל אם אתם זוכרים את המילה הזו. לפעמים אתם יכולים לזכור אותה, ולפעמים אינכם זוכרים אותה, ואז אשתמש במילה אחרת כדי לבטא את מה שאני רוצה לומר, או שאומר שגם אני לא מצליח להיזכר במילה. מצד אחד, יש לי גישה כנה ואינני ממציא דברים; אם שכחתי, אני אומר ששכחתי, ואם אינני מצליח להיזכר, אני אומר שאינני מצליח להיזכר. מצד שני, לפעמים אינני מצליח למצוא את המילה הנכונה או שאני מאבד את חוט המחשבה שלי, ובמקרה כזה לא אעמיד פנים שאני משתעל, ולא אומר, "הפעמון מצלצל; אלך לפתוח את הדלת," או "הטלפון מצלצל; אני אענה." לא אעסוק בזיוף. האופן שבו אני מתנהל כשאני מקיים איתכם אינטראקציה ומשתף על עבודה פנים אל פנים איתכם, הוא האופן שבו אני מתנהל בחיי היומיום שלי כאשר אינכם נמצאים בסביבתי. אני פשוט אדם כזה; אני אותו אדם בפניכם ומאחורי גבכם. אם אני אוהב לאכול דבר-מה, אני אומר שאני אוהב לאכול אותו; אינני משקר. לדוגמה, אני אומר: "אני אוהב לאכול טופו עם בצל ירוק, ותפוחי אדמה מגוררים עם חומץ." יש אנשים שאומרים: "אני לא מאמין לזה. מה כבר חסר לך עכשיו? אתה בטח אוכל כל יום בשר חזיר צלוי וכופתאות!" ואני אומר: "אף על פי שבשר חזיר צלוי הוא טעים, אני באמת לא אוהב לאכול דברים שמנוניים מדי. לארוחת בוקר אני אוכל רק קערת דייסה וכמה תוספות; זה כל כך פשוט." כל אלה עובדות ממשיות; אף לא משפט אחד הוא שקר. הדברים שאני אומר לכם, הדוגמאות שאני נותן, או הדברים האלה מהחיים האמיתיים שאני מזכיר – בין אם אתם רואים בהם דברים אנושיים למדי, רגילים ושכיחים, ובין אם אתם רואים בהם דברים לא מעודנים מעט – בכל מקרה, כל דבריי הם האמת לאמיתה, הכול מבוסס על עובדות. אין זה כדי להראות לכם: "ראו כמה אני רגיל, עד כמה אני משתלב בחיי אנוש, עד כמה אני פשוט ונטול גינונים." באמת שאין לי מחשבות כאלה. לפעמים, כדי לשתף על היבט של האמת, אני מזכיר כמה דברים קטנים בחיים, ויש אנשים שחושבים שזוהי צניעותו והסתתרותו של האל. למעשה, זו ממש לא כוונתי. כשאני מזכיר את הדברים האלה, אני פשוט אומר את הדברים כפי שהם; אינני אומר שום דבר נשגב וגדול. המטרה היא לאפשר לאנשים להבין טוב יותר את האמת, ואין לי כוונות אחרות. בדבריי ובמעשיי, לעולם לא אעשה דברים כמו לעוות את האמת במכוון ולהציג דבר-מה בצורה מסולפת, לא אשתמש באדם כדוגמה כדי להפחיד אחרים, ולא אעניש אנשים בחומרה כאזהרה לאחרים. בעבר, כשהגענו למקומות שבהם גרו אחים ואחיות, הם היו מכינים כופתאות, מקפיצים בשר ומבשלים כל מיני תבשילים. למעשה, אין צורך לארח אותנו כך. אני אומר שבדרך כלל אינני בררן כל כך לגבי הארוחות שלי; הארוחות שלי פשוטות במיוחד, ולא אכפת לי מראוותנות. יש אנשים שאף פעם לא מאמינים למה שאני אומר; הם תמיד חושבים שאני משקר. לא משנה מה אומר, הם לא מאמינים לדבריי. אנשים כאלה הם טרחה של ממש; הם לגמרי לא הגיוניים. אין זה מפני שאני לא אמין, או משום שהדברים שאני אומר אינם אמת, אלא משום שאתה מרושע מאוד. לא משנה מה אומר, אינך מסוגל לקבל זאת בדרך הנכונה; אתה מחזיק בגישה ספקנית כלפי כל מה שאני אומר, ואפילו חושב על כך בצורה מעוותת, מחשיב את הכול כמרמה, ואף מעמיד את חומות ההגנה שלך. אף פעם אינך מאמין שכל הדברים שאני אומר הם האמת לאמיתה. איזה מין בעיה זו? אתה יכול להאמין לדבריהם של שדים ושטנים, אז למה אינך יכול להאמין לדבריי? האם עדיין תוכל להשיג את האמת על ידי אמונה באל בדרך זו? האמת בהחלט אינה מילים חלולות, אלא מציאות-חיים שאנשים מממשים. כל הדברים שאני אומר לכם הם דברים מעשיים. אם אינכם מאמינים להם, כיצד תוכלו להאמין באל? כל דברי האל כנים ואמיתיים; הוא לעולם לא משקר, אינו עוסק בזיוף, אינו מעמיד פנים ואינו מתחזה למה שאינו. אם תוכלו להכיר בצורות ההתנהלות הללו, תהיה לכם הבנה לגבי האל, ורק כך תוכלו, באמצעות האל בהתגלמותו, להכיר בהדרגה בכך שהאל מעשי במעשיו ובדבריו ולהבין באמת את הדברים שהוא אומר ואת האמיתות שעליהן הוא משתף. סיימנו לשתף על ההיבט של אי-מרמה.

הבה נמשיך לשתף על ההיבט של אי-תחרות. מה פירוש הדבר לא להתחרות? פירושו לא להתווכח, לא להתחרות על מעמד, לא להיות תחרותי, ולא להתווכח איתך על אמירה כזו או אחרת. אם אתה מכיר במה שאני אומר לך, אתה מקבל זאת; אם אינך מכיר בכך, לא אכפה זאת עליך. אם הבנתך מעוותת, אחשוף אותך ואתקן אותך. אם אתה יכול להבין זאת באופן טהור, זה הטוב ביותר; אם אינך יכול להבין זאת באופן טהור, לא אכפה עליך לקבל זאת. אתה יכול פשוט לתת לדברים להתנהל במסלולם הטבעי ולהגיע להבנת העניין בהדרגה. בנוסף, בין אם מדובר באינטראקציות או בשיחות בין אנשים, כשהם מדברים, אנשים תמיד מתחרים על מוניטין, מתחרים על עליונות, מתחרים כדי להתרברב, ומתחרים על הערכה גבוהה מצד אחרים. אנשים גם מרבים לנהוג כך כשהם באים במגע עם האל בהתגלמותו. אל לכם להתייחס לאל בהתגלמותו על פי נקודות המבט שלפיהן אתם מתייחסים למין האנושי, ולראות באל בהתגלמותו כאדם זהה למין האנושי המושחת. אתה מבין, כשאני מדבר איתכם, אני מנסה לשמור על אווירה של שיחה כדי לאפשר לכולכם לדבר בחופשיות על מה שעל ליבכם, ולשוחח על מה שאתם יודעים ומבינים. ייתכן שמה שאתה אומר לא תואם את העובדות או לא אובייקטיבי במיוחד, אך אני עדיין נותן לך את ההזדמנות לדבר. השיחה הרגילה שלנו אינה כינוס רשמי; לכולם יש זכות לדבר. לא אגרום לכולכם להקשיב רק לי, אלא אשתדל לאפשר לכולם לדבר. לפעמים, במהלך שיחה קלילה מתגלות בעיות מסוימות בעבודה, ואז אנחנו ממשיכים ופותרים את הבעיות. ואם אין בעיות, כולם יכולים לפתוח את ליבם ולשוחח, להרגיש בנוח, ופשוט להתייחס לכך כאל בילוי. לא משנה באיזה אירוע אני נמצא או עם איזו קבוצת אנשים, לא אומר, "אסור שקולו של אף אחד יהיה רם יותר מקולי. אני חייב להיות נעלה על כולכם. במיוחד כשדנים בסוגיה כלשהי, אני חייב לדבר יותר מכולם, והתובנות שלי חייבות להיות העמוקות ביותר. אסור לאף אחד להתעלות עליי. אם תתעלה עליי, אתחרה איתך על עליונות." לא אעשה זאת. אף על פי שאני חייב לדבר ולא משנה מהו האירוע, אני עדיין לא כל כך נלהב לדבר הרבה; אני אוהב לאפשר לכולם לדבר. לפעמים אני שואל את כולם: "האם למדתם לאחרונה ריקודים כלשהם? אילו ריקודים למדתם?" אם מישהו אומר דבר-מה שגוי, או שדבריו אינם אובייקטיביים או מדויקים, אין צורך להתווכח. יש אנשים שאומרים: "ומה אם מישהו מעליב אותך?" מה פירוש להעליב אותי? באמת שלא נתקלתי במישהו ששפט אותי בפומבי, קילל אותי או סתר אותי. אם באמת היה אדם כזה, הייתי צריך לשאול אותו: "למה אתה עושה את זה? האם מה שאתה אומר תואם לעובדות?" אם דבריו היו נכונים הייתי מתנצל בפניו. אך אם הוא טעה, הייתי צריך לשתף איתו על האמת כדי שיוכל להכיר בבעיה שלו, וזה היה מספיק. לא הייתי מתחרה איתו על עליונות ומתעקש שייכנע לי ושיכיר בכך שאני הבוס. לכן, לפעמים כשכולם משוחחים יחד, קולם של אנשים מסוימים נעשה רם יותר ויותר, והדיון מתלהט למדי; אני פשוט מקשיב להם בסבלנות. המין האנושי המושחת שונה. אתה מבין, כשאנשים מסוימים מדברים זה עם זה, הם מסיימים בוויכוח. עמוק בתוכם הם מזלזלים זה בזה והם מתווכחים בלי סוף, מתעקשים להתחרות על השאלה מי צודק ומי טועה, מבקשים מכולם לשפוט, ולא מאפשרים לאיש להעליב אותם. לפעמים כשאנשים מסוימים משוחחים איתי, הם קוטעים אותי, קופצים קדימה, או מעירים הערות חובבניות, ואפילו מעליבים אותי. אני מרגיש שזה לא עניין גדול; הם לא עושים זאת בכוונה. לכל האנשים יש צביונות מושחתים ולכן התנהלות כזו היא רגילה מאוד. יש אפילו אנשים שכאשר הם מטפלים בעניינים יחד איתי, הם מקבלים החלטות על דעת עצמם מבלי לחכות שאדבר. אני חושב לעצמי: "קיבלת את ההחלטה על דעת עצמך מבלי לדון בעניין הזה עם כולם, אבל דרך הטיפול שלך היא הגיונית, אז זה בסדר." ואז אינני אומר דבר. איני מתווכח איתך; אני מסוגל לעשות זאת, ואני אכן עושה זאת. אם מנהיגים ועובדים שואלים אותי על הפריטים השונים של עבודה מקצועית בכנסייה, אני משתף ונותן הכוונה על סמך מה שעולה בדעתי באותו רגע, ואז המנהיגים והעובדים הולכים לכנסייה כדי להעביר ולהטמיע את הדברים. בהמשך, כשאני הולך לכנסייה ורואה אנשים מסוימים, אני פשוט מקשיב מהצד כשהם משתפים על העבודה. למעשה, אני יודע את כל הדברים האלה, אבל יש אנשים שחושבים שאינני יודע. הם חושבים: "זה העסק שלנו, בני האדם; אין לזה שום קשר אליך. אתה צופה מהצד, אז אתה צריך פשוט להקשיב כשאנחנו מדברים." במצב כזה אינני אומר הרבה; אינני מתווכח עם אנשים. אבל המין האנושי המושחת לא מסוגל לנהוג כך. כל מי שיש לו מעט מעמד או שנושא באחריות כלשהי רוצה שתהיה לו המילה האחרונה בקרב אנשים כדי להגן על מעמדו ועל תפקידו הרשמי. אם מישהו לא מתייחס לאנשים האלה ברצינות, הם מרגישים פגועים במיוחד, ומרגישים שכבודם, גאוותם ואופיים נפגעו במידה רבה. אני לא מרגיש כלום לגבי דברים מסוג זה; בליבי ובמוחי אינני מתעניין בדברים כמו מעמד, מוניטין ויוקרה בקרב אנשים. אם בכל מקום שאליו אני מגיע יש תמיד אנשים שהולכים אחריי, תמיד מקיפים ונדחקים סביבי כאילו אני מרכז תשומת הלב, או אם אנשים תמיד פונים אליי בתארי כבוד, מתנהגים כלפיי בנימוס רב, מחניפים לי ומתייחסים אליי כאל אדם יוצא דופן או כבכיר בעל מעמד, אני באמת מרגיש לא בנוח. אם אתה עומד איתי על בסיס שווה ומשוחח איתי ברוגע, אני מרגיש די בנוח; אם אתה מתנהג בהתרפסות ובצורה מלאכותית במיוחד בנוכחותי, אני באמת מרגיש מאוד לא בנוח. אבל כמעט מאה אחוז מבני המין האנושי המושחת לא מסוגלים להתגבר על המכשול של מעמד, מוניטין וגאווה; כולם חותרים לדברים האלה ונהנים מהם.

שוחחתי עם מישהו שהעלה נושא מסוים, ובעקבות הדברים שאמר, גם אני העליתי נושא משלי. הוא חשב לעצמו שרציתי להתחרות איתו על עליונות, ולכן מיד העלה עוד שני דברים כדי לראות אם גם אני אוכל להעלות עוד שני דברים. אמרתי ששיחה אינה רצינית וקפדנית כמו ביצוע עבודה; זו פשוט שיחה קלילה. כל עוד כולם שמחים, זה בסדר; אין בזה כל כך הרבה תסבוכות ופיתולים. אני אדם פשוט. לא משנה על מה מישהו מדבר, אני פשוט מצטרף ומשוחח קצת באותו כיוון, אבל בסופו של דבר זה גרם לצרות. למה הוא התכוון? לא משנה על איזה נושא הוא שוחח, אני כבר לא יכולתי לדבר עליו. אם הייתי ממשיך לדבר, הוא לא היה נראה נעלה והיה מתלונן בליבו: "למה אתה כל כך אובד עצות? למה אינך מבין למה אני מתכוון? מי אתה חושב שאתה? אתה אפילו רוצה לקיים איתי אינטראקציה על בסיס שווה!" כשראיתי שהוא לא אוהב לשוחח כך, הבנתי את הרמז. אני מקיים אינטראקציה עם אנשים תוך שימוש באנושיות רגילה. אם זה לא עובד, אוותר בהיגיון; לא אתווכח עם אנשים. בלתי אפשרי להסתדר עם כופרים, וגם יש אנשים בכנסייה שאינם הגיוניים. כשאתה משתף איתם, תחושת הגאווה שלהם מונעת מהם לומר משהו בגלוי, שכן בתוכם קיימים צביונות מושחתים והם בכל זאת יתחרו איתך. הם לא מסוגלים להימנע מתחרות. מדוע? כי אלה החיים שלהם. בעניינים שלא כרוכים בעקרונות-האמת אין צורך לפתוח בויכוח. לדוגמה, אנשים מהמזרח אומרים שבריא לשתות תה, בעוד שאנשים מהמערב אומרים שבריא לשתות קפה. מה מהם באמת בריא? אין צורך להתווכח על דברים כאלה. העניין הזה לא כרוך בעקרונות-האמת; פשוט בחר על סמך ההעדפות האישיות שלך, תנאי המחיה והרגלי החיים שלך. אם יש לך אפשרות לשתות תה, שתה תה; אם אין לך אפשרות כזאת, שתה מים רתוחים רגילים. לא משנה מה אתה שותה, הדבר לא משפיע כלל על אופן ההתנהלות שלך. לפעמים המחשבות וההשקפות שלנו שונות, ובכל זאת אינני עומד איתך על קוצו של יוד; אני עדיין דבק בעקרונותיי. לא אתווכח איתך על דברים שאינם כרוכים בעקרונות. בשום אופן ואף פעם לא אתווכח איתך עד שאצא מגדרי לגבי אמירה שאין לה שום קשר לעקרונות, או על דוקטרינה או על תיאוריה, רק כדי להיראות כמי שדבק בעקרונות בתוקף. לעולם לא אעשה זאת! לפעמים, כשאנשים מסוימים שואלים אותי שאלות, אשתף איתם על העקרונות ובנסיבות מיוחדות אומר להם ישירות מה לעשות. לאחר מכן הם מציעים דרך פעולה אחרת ושואלים אותי אם היא מתאימה. כשאני שומע שהתוצאה של הדרך שהם הציעו תהיה זהה לשלי פחות או יותר, אני אומר: "אם נוח לך לעשות זאת והתנאים המקומיים מתאימים, אתה יכול לפעול לפי הרעיון שלך; אינך חייב לעשות זאת לפי מה שאני אמרתי." בהחלט לא אומר אף פעם: "המילה שלי היא חוק; מה שאני אומר קובע ואתם חייבים להקשיב לי." גם אם אינך מקשיב זה בסדר. אם יש היגיון בדבריך והם לא שונים בהרבה מהגישה שאני הצעתי, אם הם מכוונים לאותה מטרה, והתוצאה תהיה זהה פחות או יותר, הרי שאתה יכול לבחור לא להקשיב להצעתי. בשום אופן ואף פעם לא אכפה זאת עליך.

לפני מספר שנים כמה אנשים ביצעו ריקוד במסגרת תוכנית. ראיתי שהיו מספר בעיות בכמה מהתנועות שלהם, והצבעתי עליהן בפניהם. חלקם לא היו מרוצים לשמוע זאת ולא היו מוכנים לקבל את דבריי. לא התווכחתי איתם; רק ביקשתי מהם לצפות בריקוד בקפידה כמה פעמים כדי לראות אם אכן יש בעיות בתנועות האלה. אמרתי: "אם עדיין לא תצליחו להבחין בבעיות שהזכרתי, אציע לכם חלופה אחרת. נסו את החלופה הזו והשוו אותה לקודמת כדי לראות איזו מהן טובה יותר." התברר שהם ניסו לבצע את הריקוד לפי החלופה שהצעתי, והרגישו שאכן היא טובה יותר, ורק אז הם הודו שהיו כמה בעיות בתנועות הריקוד הקודמות. הם לא יכלו להבין זאת באותו זמן. יכול להיות שצופים מהצד רואים את הדברים בצורה ברורה יותר מאלה המעורבים בדבר. הם נעשו מיומנים בתנועות האלה מכיוון שביצעו אותן שוב ושוב, ולכן, כשפתאום אמרתי להם שכמה מהתנועות לא טובות, ייתכן שהם הרגישו שגאוותם נפגעה ובאותו רגע לא היו מסוגלים לקבל את דבריי. אני אומר שטבעי שצעירים יתנהגו כך. מהי מטרתי כשאני אומר לכם את הדברים האלה? אני רק רוצה לומר לכם שבנסיבות רגילות, בשום אופן ואף פעם לא אתווכח איתכם על סוגיות שלא כרוכות בעקרונות. אם מדובר בעניין עקרוני, רק אצביע בפניכם על פתרון. לא אשתמש במעמדי בכוח כדי לדכא אתכם ולגרום לכם להקשיב לי. ברוב המקרים אני מברר את הדברים בהדרגה, מדבר עליהם ופותר אותם. אם כל השיטות הללו לא עובדות, ייתכן שיהיה צורך לגזום אנשים מסוימים. כמובן, יש אנשים שגוזמים אותם לא בגלל שפגעו בי, אלא בגלל שהפרו צווים מנהליים, הפרו עקרונות וגרמו להפרעות בעבודת הכנסייה. לכן, כאשר אדם כלשהו עושה טעות או מורד ומוטלת עליו משמעת או שהוא נענש, אין זה משום שהוא פגע בזהות האל או במעמדו, ולא בגלל שהוא פגע באל, אלא בגלל שהוא הפר עקרונות וצווים מנהליים. הביטו בעולם כולו: האם אי פעם מישהו נענש או סבל מגמול על שפגע באל? אף אחד. יש בעולם הזה יותר מדי אנשים שלא מאמינים באל, שמקללים את האל, שאומרים דברים מופרכים וחצופים. כשהם נענשים בסופו של דבר, מי מהם נענש משום שפגע באל? אף אחד מהם; הם נענשים משום שביצעו מעשים רעים רבים, ועליהם להיענש בגין המעשים הרעים הללו. כשאני נתקל בעניינים שעלולים לעורר וויכוחים, אני מנסה לדבר איתך על הדברים ולברר אותם, כדי לאפשר לך להבין מהם העקרונות לטיפול בעניין. אם יש לך תוכנית טובה יותר, כמובן שאתה יכול לדבוק בה. לא אתחרה איתך על עליונות, וגם לא אומר: "מכיוון שאמרתי את דבריי חייבים ליישם אותם לפי התוכנית שלי. גם אם התוכנית שלך טובה, אי אפשר ליישם אותה. המילה האחרונה בעניין הזה חייבת להיות המילה שלי!" לא אעשה זאת. אנסה לשמוע את דעתכם ולאפשר שהחוזקות של כולם יבואו לידי ביטוי. אם לאף אחד מכם אין דעות או רעיונות, המילה האחרונה תהיה שלי – זה מובן מאליו. אבל בשום אופן ואף פעם לא אתחרה עם אף אחד מכם על גאווה, מעמד, או למי תהיה המילה האחרונה. לאחר שקיימתי אינטראקציה והתנהלתי איתכם בשנים האלה, אולי גם אתם הבחנתם בכך: פעמים רבות אמרתי לכם דברים, ולאחר שסיימתי לדבר, היו לכם רעיונות משלכם, לא יישמתם בפועל ולא הטמעתם את מה שאמרתי. ואז ניסיתי למצוא דרך להסביר את דבריי בצורה ברורה יותר. אם אתם יכולים לקבל זאת, זה אפילו טוב יותר. אם אינכם מקבלים זאת והדבר משפיע על עבודת הכנסייה, אזי לכנסייה יש צווים מנהליים: אם יש צורך להדיח אותך, אתה תודח; אם עליך להיגזם, אתה תיגזם; הכנסייה תטפל בך כפי שעליה לטפל בך. ככל שהדבר נוגע לעניין עצמו, אף פעם לא אתווכח איתך על שום דבר כדי להחזיר את גאוותי או כדי להגן על מעמדי ויוקרתי. אני מתמקד רק בהסבר ברור של כל פרטי העניין ושל העקרונות שאנשים צריכים להבין. אני מסביר דברים בסבלנות שוב ושוב כדי שתוכל להבין טוב יותר את האמת ולהיכנס למציאות-האמת. מטרת השיתוף על תוכן זה היא לאפשר לכם להבין טוב יותר את האל בהתגלמותו. מלבד הבנה של האופן שבו הרגילות והמעשיות של האל בהתגלמותו באות לידי ביטוי כלפי חוץ, תוכלו גם לקבל הבנה נוספת של המהות, הצביון, המחשבות וההשקפות של האל בהתגלמותו. שיתפנו זה עתה על הנושא של אי-תחרות. כאשר מעמד וגאווה מעורבים, העיקרון שהאל בהתגלמותו פועל לפיו הוא לא להתווכח עם אנשים, ולא להתחרות איתם על מעמד, גאווה או מוניטין. הנטייה להתחרות עם אחרים על הדברים הללו היא בדיוק ביטוי בולט לכך שהמין האנושי המושחת חושף צביונות מושחתים. לכן, לא להתחרות זה גם המקום שבו המהות של אנושיות האל בהתגלמותו שונה מזו של המין האנושי, וזהו היבט של התוכן שאנשים צריכים להבין.

כעת, משסיימנו לשתף על ההיבט של אי-תחרות, הבה נשתף על ההיבט של אי-מאבק. אי-מאבק דומה במידת מה לאי-תחרות, אך יש ביניהם גם כמה הבדלים. מלבד אותם ביטויים של אי-תחרות, האל בהתגלמותו מביא לידי ביטוי גם גילויים מעשיים בהיבט של אי-מאבק. באמצעות מימוש זה וגילויים אלה, אנשים יכולים אף להבין טוב יותר היבט נוסף במהות האנושיות של האל בהתגלמותו. במה כרוך בדרך כלל ההיבט הזה, אי-מאבק? הוא עדיין קשור לאינטראקציה ולהתרועעות עם אנשים. העיקרון שלפיו האל בהתגלמותו מקיים אינטראקציה ומתרועע עם אנשים הוא להתייחס לאנשים בהגינות, לעשות דברים על פי עקרונות, ולא לשחק משחקי מוחות או להשתמש בתחבולות עם אנשים בליבו או בסתר. כשהוא מקיים אינטראקציה עם אנשים ודן עימם בנושאים מסוימים, הוא לעולם לא יהרהר בליבו: "למה אתה מתכוון בזה? האם אתה מכוון נגדי בכוונה? האם יש משמעות נסתרת בדבריך? האם קורה משהו אחר בסתר? אני חייב לחשוב איך לדבר אליך, איך להראות לך ממה אני עשוי, או איך להיאבק בך." כשאני מקיים איתכם אינטראקציה ומדבר אתכם, אין לי מחשבות כאלה. גם אם הצד השני רוצה להיאבק בכוונה, אני לעולם לא אאבק בו. גם אם הצד השני הוא כופר שרוצה לגלות מהו המצב האמיתי או להיאחז בדבר-מה כדי להשתמש בו נגדי, אני עדיין עושה דברים על פי עקרונות. אינני נאבק בו; אני עושה את מה שעליי לעשות ואומר את מה שעליי לומר. אני פועל ומדבר על פי העקרונות שלי ועל פי גבולות ההתנהלות שלי. בקיצור, לא משנה מי עומד מולי, אינני נאבק בו. לדוגמה, אני שואל מישהו: "מהן התוצאות של הטפת הבשורה החודש?" הוא חושב לעצמו: "למה הוא שואל פתאום על מצב הטפת הבשורה החודש? מה זה אומר? האם מישהו דיווח על בעיה כלשהי לגביי מאחורי גבי? האם הוא מנסה לברר את האמת לגבי מצבי ולהדיח אותי?" למה שהוא יחשוב כך? האם יש לי מניע נסתר כשאני שואל את השאלה הזו? האם יש כאן משמעות נסתרת? (לא). הוא רוצה להיאבק ולכן הוא מרגיש שלדבריי יש משמעות נסתרת; או, מכיוון שהוא עשה כמה דברים רעים בסתר ויש לו מצפון לא נקי, הוא מרגיש שבוודאי יש מניע נסתר בדבריי. למעשה, כשאני שואל איך מתקדמת הטפת הבשורה החודש, משמעות המשפט היא בדיוק כפי שהיא נשמעת על פני השטח; אין לו שום משמעות אחרת. אין לי שום כוונה להיאבק, ואינני מנסה לגרום לך לחשוף את הקלפים שלך, לגרום לכך שתודה שהתוצאות החודש אינן טובות, או לגרום לכך שתאמר את האמת לגבי התקדמות הטפת הבשורה לאחרונה, כדי שאוכל להשתמש בזה כתירוץ להיאחז בדבר-מה כדי לגזום ולהדיח אותך. להפך, אני מנסה לברר באופן מעשי מה המצב בעבודת הכנסייה ולעזור לך לפתור את הבעיות הקיימות בביצוע חובתך. אבל אם אתה תמיד רוצה לחפש משמעויות נסתרות בדבריי, ותמיד רוצה להיאבק בי, אזי לא אשאל אותך שאלות. אני יכול לשאול אנשים אחרים. אפנה למי שדרכו אוכל לברר מהו המצב האמיתי, אפנה למי שמסוגל לשוחח בצורה רגילה, לדבר כמו בן אנוש רגיל ולומר את האמת. אתה עושה עניין מכל דבר ואתה מהווה טרחה גדולה מדי. אתה חשדן מדי והמחשבות שלך מסובכות מדי, ולכן לא אשוחח איתך. זהו העיקרון שלי לקיום אינטראקציה ולשיחה עם אנשים. האם הייתם אומרים שזה פשוט? (כן, זה פשוט). לדוגמה, מישהו התרברב בפניי על כך שהיה על ספינת תענוגות יוקרתית. אמרתי: "אני באמת לא הייתי על ספינת תענוגות יוקרתית. אתם אנשים עשירים; אתם ראיתם עולם." אלה לא דברים שנאמרים מתוך כעס וגם לא מתוך פזיזות. לא הייתי על ספינה כזו ולכן אני אומר את האמת לאמיתה; אינני מעמיד פנים. כשאני נתקל באדם כזה, אני נסוג מעימות ובהחלט לא נאבק בו. יש אנשים סינים שתמיד מדברים אליי באנגלית ומשתמשים בכמה מילים שלא שמעתי קודם. כשהם מבינים שלא שמעתי קודם את המילים האלה, הם מתרברבים אפילו בנחרצות יתר: "אני אגיד במיוחד דברים שאתה לא יודע. אני אדאג שלא תוכל להבין אותי, אגרום לך לקנא ואוציא אותך מדעתך!" זה מאבק, הלא כן? (כן). אני אומר: "אני לא מכיר את המילים שבהן השתמשת. האנגלית שלך טובה למדי." יש אנשים שאוהבים להתרברב ולזלזל באחרים, תמיד מתנשאים, חושבים שהם משהו מיוחד, ומרגישים שהם מוכשרים וטובים יותר מאחרים. כשאני נתקל באנשים כאלה אני יכול להתייחס כראוי גם אליהם. אם אתה אוהב להתרברב, אתן לך להתרברב כאוות נפשך. לא אקטע אותך, וקל וחומר שלא אאבק בך.

בכל מקום אפשר לראות אנשים שאוהבים להיאבק; בכל מקום שבו יש קבוצות של אנשים, יהיו כאלה שאוהבים להיאבק. הם מרבים להתחרות ולהיאבק עם אחרים, וייאבקו על מילה אחת, על פריט אחד או על עניין אחד. ראיתי יותר מדי אנשים כאלה. אני, לעומת זאת, אינני נאבק באנשים. מדוע אינני נאבק בהם? פשוט מכיוון שמאבק מעולם לא היה דבר טבעי עבורי. גם בכנסייה יש אנשים רבים שתמיד משחקים משחקי מוחות כשהם מקיימים איתי אינטראקציה ומדברים איתי. הם תמיד משערים השערות: "למה אתה חותר? האם נודע לך על התנהגות רעה שלי שעשיתי מאחורי גבך? האם אתה עומד להדיח אותי?" "למה אתה אומר את זה? האם אתה רומז משהו? האם יש משמעות נסתרת בדבריך? האם אתה מנסה לגרום לי לעשות משהו?" לדוגמה, מישהו לבש חולצת טריקו ואני אמרתי: "הצבע של חולצת הטריקו שלך מאוד יפה. האם היא קלילה כשחם? האם היא עשויה מכותנה?" זו אמירה רגילה ושגרתית מאוד, הלא כן? (כן). אך אותו אדם חשב אז לעצמו: "האם אתה שואל כי גם אתה רוצה חולצה כזו? האם לא כך פקידי ממשל מבקשים בדרך כלל דברים מאנשים פשוטים? הם לא מבקשים בגלוי, אלא מדברים סחור סחור ומניחים לאנשים להבין את הרמז ולשלוח את הפריטים לפתח דלתם מרצונם החופשי. כך, אם הדבר יעלה לאחר מכן, הם יוכלו לומר שהם לא ביקשו דבר ושזו לא הייתה סחיטה. האם לזה האל חתר? אם לזה הוא התכוון, אם כך, אני חייב לקנות מהר כמה חולצות טריקו ולשלוח אותן אליו." לאחר שחשב כך הוא קנה כמה חולצות טריקו ושלח אותן אליי. הוא חשב שמכיוון שאמרתי שהחולצה יפה, אני רוצה חולצה כזאת. למעשה, באמת שלא רציתי חולצה; פשוט שוחחתי איתו. אם באמת הייתי רוצה חולצה כזאת, הייתי פשוט אומר זאת במפורש; בשום אופן ואף פעם לא הייתי גורם לאנשים לקרוא בין השורות. לכן לא יכולתי לקבל את החולצות ומיהרתי להחזיר אותן. לא חסרים לי בגדים. יש לי העדפות משלי לגבי הבגדים שאני לובש, ואיש לא יכול לדעת מה הן. האם זה ברור? (כן). כשאני מדבר עם אנשים, אפילו בשיחה קלילה, אני מדבר בצורה ספציפית ורצינית מאוד. לעתים קרובות, אנשים שהמחשבות שלהם מסובכות יפרשו את דבריי בצורה מעוותת, ויעלו השערות אם יש בדבריי משמעות נסתרת כלשהי, ויהפכו ללוחמניים. הרשו לי להבהיר לכם דבר-מה: אין לי שום כוונה להיאבק באיש. כשאני מדבר אני מעביר בדיוק את המשמעות המילולית של דבריי; אין בהם שום משמעות נסתרת. לכן, כשאתה משוחח איתי, כל מה שאתה שומע ממני הוא בדיוק הדברים שאליהם אני מתכוון. אל תפרש אותם מעבר למה שנאמר, אל תחשוב על כך יותר מדי, אל תשחק משחקי מוחות וקל וחומר שאל לך להשתמש בתחבולות כלשהן כדי לבחון אותי או לשער השערות לגביי. הדברים שאני אומר הם הפשוטים והברורים ביותר; כל מי שיש לו מעט חשיבה רגילה יכול להבין את דבריי. אם לא תיאבק, נוכל להסתדר בקלות ולטפל בעניינים. כשאני מורה לך לעשות דבר-מה, אינני מערפל את הדברים; אתה פשוט צריך לעשות בדיוק כפי שאני אומר. אם תיאבק, הדבר דווקא יעכב את הדברים ואני אחוש סלידה כלפיך. אני אגיד: "אתה אוהב להיאבק, המחשבות שלך מסובכות מדי, ואינך מדבר באופן ישיר. אינני אוהב לקיים אינטראקציה או לשוחח עם אנשים כמוך. אני מעדיף לשחק עם כלב המחמד שלי מאשר לשוחח איתך ולקיים איתך אינטראקציה. אתה מעביר את כל היום במאבק באדם הזה ובאדם ההוא; אני אינני אוהב לעשות זאת. מטבעי, כשאני אומר ועושה דברים, אני קורא לילד בשמו; אינני נאבק באנשים." אל לך להיאבק בשום אופן. אם תיאבק תמיד, תאבד את היושרה שלך, ולא תהיה לך שום חשיבות בליבי. כששואלים אותך על דבר-מה, פשוט אמור את האמת. אמור כל מה שעולה בדעתך באותו רגע, ואמור כל מה שאתה יכול לזכור. אל תהרהר תמיד מדוע אני רוצה לברר דבר-מה, מה יהיו החסרונות אם תאמר את האמת על כך, או אם זה ישפיע על המעמד שלך או על האופן שבו העליון רואים אותך. אם תמיד תהרהר בדברים האלה, תמצא את עצמך בצרות. אני אומר לך, דבר בכנות, אל תשחק משחקי מוחות ואל תשתמש בתחבולות. גם אם עשית משהו לא בסדר, עליך לומר את האמת ולא להסתיר אותה. גם אם אינך מתאים לביצוע חובותיך, בית האל ידיח אותך רק על פי עקרונות ולא ינטור לך טינה. אבל אם תמיד תסתיר את המצב האמיתי ותמיד תשחק משחקי מוחות כשתדבר איתי, הרי שגם אם לא תודח, אני אסלוד ממך בתוכי. בכל פעם שאחשוב עליך ארגיש שאט נפש, ואם אצטרך להשתמש בך הדבר לא יסב לי כל שמחה. אם כך, באיזה נתיב אתם בוחרים? (אנחנו נדבר בכנות). נכון מאוד. לעולם אל תשחקו משחקי מוחות. בכל עת, אמירת מילים כנות, עשיית דברים כנים ואמירת האמת – זה צריך להיות הגבול שלפין עליך להתנהל, וזהו גם העיקרון הבסיסי ביותר שעליך לדבוק בו בהתנהלותך. אל תשחק תמיד משחקי מוחות. במיוחד כשאתה מדבר איתי או מטפל איתי בעניינים, בשום אופן אל תשחק משחקי מוחות. כשאתה מדבר אל תלך סחור סחור ואל תשאיר אנשים במתח וכשאתה מטפל בעניינים אל תשחק משחקי מוחות. אם תנסה להתחכם ותחשוב לעצמך: "אני אטפל בעניין הזה בנוכחותך כדי שתראה כמה אני עסוק וכמה העבודה שלי מאורגנת בקפידה וביסודיות, אבל מאחורי גבך לא אעשה כלום" – אם תהרהר כך, אתה בדרך לצרות. אני מתמודד איתך על פי הכללים ומטפל בדברים על פי עקרונות. לא אאבק בך; לא אאבק בך תוך שימוש בשיטות שלך או בתחבולות שבהן אתה משתמש כדי להיאבק. לכנסייה יש צווים מנהליים, ולבית האל יש עקרונות לטיפול באנשים. במוקדם או במאוחר תישא באחריות ותשלם את המחיר על ההתנהגויות הפסולות האלה ואף על המעשים הרעים שלך. האם זה ברור? (כן).

לפעמים אנחנו מבקרים בכנסיות סיניות מסוימות בארצות הברית. ברגע שאנחנו מגיעים ורואים את האחים והאחיות, יש אנשים שמעבירים את הידיעה לאחרים וקוראים בקול: "האל כאן! האח כאן!" עד לאותו רגע הם התבטלו, אך כשהם שומעים זאת, האווירה משתנה לפתע. חלקם מפעילים את המכונות ומכסחים את הדשא, חלקם מנקים, והם נעשים עסוקים. אני אומר: "למה התחלת לנקות כשראית שאני מגיע? האם אתה מנקה רק כדי לעשות עליי רושם? האם אתה פועל בהיגיון כשאתה עושה את זה?" אנשים יכולים לשחק משחקי מוחות עם אנשים אחרים ולנסות לרמות אותם, והם עושים את אותו הדבר עם האל; זהו טבע האדם. איזה היבט בטבע האדם הדבר חושף? האם אנשים כאלה אינם בעלי אופי שפל? (אכן). אנשים הם ערמומיים ושפלים מאוד. הם התרגלו להיאבק באחרים, ואפילו רוצים להיאבק באל. אתה תמיד נשמר מפניי ותמיד מתנגד בליבך; איזה מין אדם אתה חושב שאני? למעשה, אין לי שום רצון לראות מה אתה עושה כשאני לא בסביבה. אני רק משתף על האמת כדי להוביל אותך לנתיב הנכון בחיים וכדי שתפעל על פי עקרונות בכל הדברים. אם אתה יכול ללכת בנתיב הנכון מתוך מודעות, הרי שאתה בן אנוש. אם אינך הולך בנתיב הנכון, אלא עוסק בתחבולות קטנוניות מאחורי גבי ונאבק בי, אזי אינך בן אנוש; אתה שד, חיה. במקרה כזה, לא משנה כמה אדבר, זה לא יועיל; האל לא מושיע אנשים כמוך. אתה רוצה להיאבק, אבל אני באמת לא אאבק בך; אני אתרחק ממך מאוד. לא זו בלבד שאשתדל לא ללכת למקומות שבהם אתה חי ועובד, אלא שגם אתה צריך להשתדל לא להגיע למקומות שבהם אני חי ועובד באופן אישי. מדוע? מכיוון שאינני אוהב להיאבק בך. אתה כל כך אוהב להיאבק; אם תמיד תהיה בקרבתי, האם לא ארגיש מותש? יש אנשים שאומרים: "אם אינך נאבק, מדוע אתה מרגיש שאתה מותש?" אם תמיד תיאבק בי, אצטרך לשתף איתך על האמת ללא הרף. אצטרך לשתף איתך במשך זמן רב אפילו על עניין פעוט. האם אינך חושב שזה יתיש אותי? אם לא הייתי מדבר איתך על הדברים וגורם לך להבין אותם, תמיד הייתה לך תחושת טינה בליבך, תמיד היית שלילי, היו לך אי-הבנות ותלונות, וראשך היה מלא בדברים שליליים. מהות טבעו של האדם היא משל השטן, וצביון השטן הפך לחייו. המין האנושי המושחת נוטה להיאבק, וקשה מאוד לאדם להימנע ממאבק. לכן, כאשר לא תשחקו יותר משחקי מוחות כשאתם מקיימים איתי אינטראקציה ומדברים איתי, כשתהיו מסוגלים להתייחס ברצינות לכל דבריי ולהבין אותם באופן טהור, וכשנוכל להיות גלויים וכנים זה עם זה ולדבר על כל דבר, אז תהיה בינינו הבנה הדדית. אפילו בלי לדבר, נהיה תואמים ברוח, לא יהיו בינינו מחסומים או אי-הבנות, ונוכל לתקשר באופן מלא בליבנו. אז נוכל לחיות יחד ולהסתדר זה עם זה. כרגע, באופן חד-צדדי אני אינני נאבק בכם, אבל אתם אינכם מסוגלים להפסיק להיאבק. לכן, גם אם אינכם קמים בגלוי כדי להתנגד, לדחות, לשפוט ולגנות את דבריי, עדיין תתנגדו לי בליבכם ועדיין תאבקו בי בחשאי. הדבר מוכיח שלאדם לא יכולה להיות התמסרות אמיתית מבלי שצביונותיו המושחתים ייפתרו. ברוב העניינים, לא זו בלבד שאינכם יכולים להשיג אחדות איתי, אלא שאין לכם אפילו את ההבנה הבסיסית ביותר איתי או הבנה לגביי; אינכם יכולים להשיג זאת כלל וכלל. לכן, יהיה לנו קשה מאוד לחיות יחד כך שכולם יהיו מרוצים וירגישו שמחה. אילו הייתי איתכם, תמיד הייתי רוצה להוביל אתכם לנתיב הנכון כדי שתוכלו להבין באופן טהור ולעשות בחירות נכונות בכל העניינים, כדי שתוכלו ללכת בנתיב הנכון בין אם בחיים, בהתנהלותכם, או בנתיב האמונה באל, וכדי שבין אם אדבר ובין אם לא, יהיה לכם אמון בסיסי ביותר בי, כמו גם ציות והתמסרות אליי בליבכם. אבל כרגע, אנשים לא יכולים להשיג אפילו את האמון, הציות וההתמסרות הבסיסיים ביותר האלה; מחשבותיהם של אנשים מסובכות מדי. אם אהיה נחמד אליך במידת מה, תחשוב שאיש לא יכול להשתוות אליך ושאתה רם ונישא מעל כולם, ותהפוך לשתלטן בגלל הקשר שלך איתי ותשתמש בשמי כדי להטיל את מרותך. אם אתייחס אליך בצורה רגילה או בקרירות מסוימת, תרגיש שאין בי שום אהבה. אם אהיה קפדן איתך במידת מה או תמיד אגזום ואוכיח אותך, תרגיש שנעשה לך עוול ושהתייחסו אליך בצורה לא הוגנת, ותחשוב שאין בי אהבה או סובלנות כלפיך. לא משנה מה אעשה, יהיו לכם דעות משלכם על כך, מכיוון שהבעיות שלכם חמורות מדי והמחשבות שלכם מסובכות מדי. לכן, גם אם הייתי חי יחד איתכם, בעיות היו צצות ללא הרף ככל שהיינו מתקשרים ומקיימים אינטראקציה. בסופו של דבר, הבעיות האלה היו מובילות ללא הרף לסכסוך, וככל שהסכסוך היה מחריף, היה קשה לומר אם הייתם מסוגלים להמשיך ללכת בנתיב האמונה באל. חשבתם שיש לכם אמונה גדולה? שיעור הקומה שלכם נמוך מדי! אפילו עכשיו כשהתגלמתי כאדם רגיל מאוד, ודיברתי איתכם ועשיתי בכם עבודה במשך זמן כה רב, האינטראקציה איתכם מציבה קשיים גדולים. מהו שורש הקשיים האלה? (אנחנו ערמומיים מדי ונוטים להיאבק). המחשבות של אנשים לא טהורות, ואנשים אינם כנים; הם מלאים בצביונות מושחתים. כשאני מגלה שאתה חושף צביונות מושחתים או שיש פגמים מסוימים באנושיות שלך, אם לא אצביע עליהם בפניך, הדבר ייראה כחוסר אחריות מצידי. אם אצביע על דברים כאלה בפניך ותהיה מסוגל לקבל אותם, כמובן שזה יהיה טוב יותר. אבל אם אינך מקבל זאת, האם עליי לוותר לך, או שעליי לגזום אותך ולהטיל עליך משמעת קפדנית? אילו הייתי מוותר לך, לא הייתי יכול ליישב זאת עם המצפון שלי. אם הייתי גוזם אותך, לא היית יכול לקבל זאת והיית מרגיש שנעשה לך עוול. אם תמיד הייתי משתף איתך על האמת ועדיין לא היית מקבל זאת בליבך, אמור לי, האם היה כדאי לי לעשות זאת? האם לא הייתי מרגיש מותש? (אכן). אם הייתי מטיף לכל אחד מכם מדי יום, האם לא הייתי הופך לרובוט? האם לא הייתי הופך לכלי? זו לא העבודה שנועדתי לעשות. אני מדבר אל המין האנושי כולו; זוהי כהונתי. דבריי אינם מכוונים לאדם ספציפי כלשהו. אני מדבר אל המין האנושי כולו, ואתה חלק ממנו, ולכן הדברים האלה חלים עליך. אכול ושתה אותם בעצמך באיטיות, השווה את עצמך אליהם בהדרגה, וחווה אותם והשתנה בהדרגה. אבל כמה זמן יימשך השינוי האיטי הזה? האם שלוש עד חמש שנים, או עשר עד עשרים שנה? ובאיזו מידה תשתנה? הדבר תלוי בנחישות האישית וביכולת ההבנה שלך. במהלך התקופה הזו, כשאנחנו מקיימים אינטאקציה יחד, אתם משקרים ומטעים, מתחרים ונאבקים, ומשתמשים בתחבולות. לכן באמת לא קל לנו להשיג הרמוניה, הבנה הדדית ואחדות, או להרגיש אושר ושמחה בקשר בינינו. בכל אופן, בין אם מדובר באנשים שיש לי קשר איתם מקרוב או מרחוק, עד כה לא הרגשתי כנות או שינוי מאף אחד, וגם לא תחושה של שמחה או נחמה מאף אחד. יתרה מכך, לאחר שחייתי שנים רבות כל כך, מהי ההבנה העמוקה ביותר שהגעתי אליה כעת? אפשר לומר במדויק שהדבר האחד שאני מוכן לעשות פחות מכול הוא להיות בקשר קרוב עם אנשים ולקיים איתם אינטראקציה קרובה. אינני מטעה אף אחד, ואינני מתחרה או נאבק באיש, אבל אנשים תמיד רוצים להתחרות, להיאבק ולהטעות. מה עליי לעשות? האם עליי להיענות לרמיה, לתחרות ולמאבק של אנשים, או שעליי לשנות את הרמיה, התחרות והמאבק של אנשים? אינני יכול להיענות לרצונם של אנשים. באמת שיש לי יכולת מסוימת ונתיבים מסוימים לשנות אנשים, אבל תהליך השינוי הזה ארוך מדי וקשה מדי. בסופו של דבר, אני מסתפק באפשרות השנייה בטיבה: כשאני מקיים אינטראקציה עם אנשים, אני מנסה כמיטב יכולתי לעזור לאלה שאפשר לעזור להם. לגבי אלה שלא מקבלים עזרה ויהי מה, אני מנסה להימנע מאינטראקציה ומהתרועעות איתם, ומקדיש את הזמן להמתנה!

קבלת האמת והתמסרות לאמת כדי להשליך את הצביונות המושחתים ולהשיג טיהור הן תהליך; אין זה דבר קל. לאורך השנים שבהן אני מקיים אינטראקציה עם אנשים, לא משנה באיזו קבוצת אנשים אני מוצא את עצמי ולא משנה עד כמה אנשים שונים זה מזה מבחינת גילם, המראה שלהם, צבע עורם, אישיותם ורקע החיים שלהם, אני תמיד מרגיש שמהות טבעם כל כך מוכרת, כאילו כבר ראיתי את הכול בעבר. אני מרגיש שמהות הצביון של כל סוגי האנשים זהה, ולאחר שאני מקיים איתם אינטראקציה, כולם מתגלים בדיוק כפי שאני מצפה. בנסיבות אלה, מהו מצב הרוח שלי? האם יש לי מצב רוח טוב? (לא). אף אחד לא יודע מדוע אני במצב רוח רע. האם לאנשים יש את המודעות הזו כשהם מקיימים איתי אינטראקציה? (לא). כשהמין האנושי חי בשחיתות, הוא נשען על אמצעי הישרדות כמו מרמה, תחרות ומאבק כדי לחיות. בני המין האנושי נמצאים כך לחלוטין באלמנט שלהם, חיים ללא דאגות ובנינוחות. הם חיים בחטא, נהנים מתענוגות החטא ללא כל דאגה, ואינם מרגישים שיש בכך דבר כואב. בדיוק מכיוון שלכל האנשים יש טבע חוטא, שהחטא הוא חייהם, ומהות חייהם היא חטא, הם לא מרגישים שכואב לחיות בחטא. הדבר דומה לחייו של חזיר; חזיר הוא יצור מלוכלךומטונף. הוא אוכל וישן בבורות בוץ ובערמות אשפה מבלי להרגיש מלוכלך או מטונף. יש גם רימות; הן חיות בערימות גללים ובתעלות מצחינות מבלי להרגיש אף פעם ולו שמץ של טינופת – הן אפילו מרגישות די בבית ובנוח. אנשים חיים בתוך צביונותיהם המושחתים ובתוך תחרות ומאבק, וגם הם לא מוצאים בכך דבר כואב או קשה. יש אנשים שאפילו מרגישים שאם יעבור עליהם יום אחד מבלי להתחרות, להיאבקאו להשתמש בתחבולות, חייהם יהיו משעממים מדי וחסרי עניין, ולכן הם חייבים למצוא דבר-מה להיאבק עליו או מישהו להשתמש בתחבולות נגדו. בעיניהם, כל עוד אנשים חיים בבשר ועוטים עור אנושי, עליהם להתחרות ולהיאבק; אם לא יעשו זאת, קיומם יאבד את ערכו. עבורי, התחושה שונה לחלוטין. אני מרגיש שלהתחרות ולהיאבק באנשים זה דבר מתיש ומעצבן מאוד; זהו הדבר העיקרי שאני רוצה יותר מכול לברוח ממנו בחיים האלה. אינני יודע כיצד להתחרות או להיאבק, וגם אינני מוכן להתחרות או להיאבק. כשאני באמת נתקל בעניינים הכרוכים בתחרות ובמאבק, אני רק רוצה לסגת, לעקוף אותם ולהימנע מהם, ולכן הדברים האלה מטרידים אותי במיוחד. לאחר שנים רבות שבהן הייתי מוטרד מכך, הרגשות האלה הצטברו והגיעו לקצה גבול הספיגה שלי, ובסופו של דבר אני חש שמגע עם בני אנוש הוא הדבר הכואב ביותר בעולם. בכל פעם שאני נתקל במישהו שמתחרה בי ונאבק בי, אני מרגיש כאילו דוחפים אותי דרך מטחנת בשר, כאילו משחקים בי; זו התחושה שאני חווה. כאשר אני חווה את התחושות האלה, אני מהרהר: "כיצד נחשף ההיבט הזה של הצביון המושחת שלהם? מהי המהות של אדם מסוג זה? אם תהיה לי הזדמנות, אשתף איתם על כך. אם הם יוכלו לקבל את האמת, זה יהיה לטובה, והם באמת יהיו ראויים לעזרה. אך אם הם לא יקבלו את האמת, פשוט אניח לדברים להתנהל במסלולם הטבעי, ואניח לגורל לעשות בהם כרצונו." אנשים שלא מקבלים את האמת הם אנשים ללא אנושיות, והם גם אנשים ללא ברכות; הם האנשים הטיפשים ביותר, האנשים חסרי הערך ביותר. לאחר שקיימתי אינטראקציה עם אנשים רבים, פיתחתי את המחשבה וההשקפה האלה לגבי אנשים ולגבי ענייני העולם: האינטראקציה עם אנשים הפכה לדבר מעייף. זו לא תשישות פיזית, אלא תשישות רוחנית. בתוך התשישות הזו יש גם תחושה של קהות, מועקה וכאב. אם אינני מקיים אינטראקציה עם אנשים, יש פחות מקרים שבהם אני נתקל באנשים שמתחרים ונאבקים בי, ורוחי מרגישה משוחררת ורגועה למדי.

בשנים האחרונות, כשאני מקיים אינטראקציה עם אחים ואחיות, אני שומע לעתים קרובות שאנשים אומרים: "לא דייקתי בדברים שאמרתי עכשיו; תנו לי לתקן את עצמי", או "יש אי-דיוק קל במצב שעליו למדתי קודם; תנו לי לתקן את זה." כמו כן, יש אנשים שנוקטים גישה נאותה יותר בטיפול בעניינים מאשר בעבר, והם קצת יותר רציניים ואחראים. יתרה מכך, הם יכולים לשאת קשיים ולשלם מחיר, ויש להם פחות תלונות. רוב האנשים מסוגלים לדון בדברים זה עם זה ולשתף פעולה בהרמוניה כשהם מבצעים את חובותיהם יחד. בהשוואה לשנים קודמות, הם מתנהלים הרבה יותר טוב והם השתנו מעט. בכל פעם שאני מבחין שזה קורה אני מרגיש טוב למדי. אני מרגיש שכל השנים שבהן חזרנו על הדברים האלה שוב ושוב, לא היו לשווא – סוף סוף יש אנשים שמתייחסים לדברים האלה ברצינות. לאחר ששמעו את הדברים האלה, הם יכולים להבין את האמת ולדעת איך ליישם בפועל על פי דברי האל. לא משנה עד כמה הם מסוגלים ליישם בפועל, לכל הפחות יש להם היווכחות בחיים והם השתנו במידת מה. בקיצור, גישותיהם ונקודות המבט שלהם כלפי האמת נעשו ראויות ונכונות באופן יחסי. אף על פי שאנשים מסוימים השתנו מעט, הם לא השתנו מספיק. לפעמים, כשהם נתקלים בעניינים שונים, עדיין יש מקרים שבהם הם מתחרים ונאבקים; הבעיה לא נפתרה מהשורש. השתניתם רק במעט וטרם הגעתם למצב שבו אתם מסוגלים להתמסר לחלוטין. עליכם עדיין להמשיך לחתור אל האמת, ולהמשיך לחוות גיזום, ניסיונות וזיכוך. השינוי אינו שינוי חיצוני – אז מה בדיוק משתנה? דיברתי במשך שנים רבות כל כך, והגעתם להכרה שיש לכם לא מעט צביונות מושחתים, ושלמעשה יש גם באנושיות שלכם לא מעט פגמים. עליכם להבין בבירור כיצד עליכם להשליך את הצביונות המושחתים שלכם, כיצד לבצע את חובותיכם כראוי, וכיצד ליישם בפועל את האמת כדי לבצע את חובותיכם באופן שעומד בדרישות, נכון? לכל הפחות, על כולכם להבין בבירור כיצד להיות אנשים כנים, וגם לדעת כיצד ליישם זאת בפועל. בנוגע לבעיות שאתם מבינים ושהן בגדר יכולותיכם, אם תוכלו להשקיע מאמץ בחיפוש האמת כדי לפתור אותן זו אחר זו, לשאת מעט סבל כדי להתגבר על הקשיים השונים שלכם, ולהיות מסוגלים ליישם בפועל את האמת, אז אולי אוכל לראות בכם אנשים שביסודו של דבר יש להם מעט צלם אנוש. גם אם לעתים תגלה עדיין נטייה קלה להיאבק בי כשאקיים איתך אינטראקציה, אם ארגיש שהנטיה הזו לא בולטת, השקפתי עליך תהיה שונה מאוד מזו שהייתה בעבר, ויהיה לנו הרבה יותר קל להסתדר זה עם זה. עליכם לשתף ולתכנן תוכניות לגבי עניין זה, לגבי האופן שבו עליכם לחתור כדי להשיג שינוי. אל לכם להסתפק בביצוע חובתכם בכך שתשקיעו מאמץ קל, מעט עמל, ובכך שתעשו דברים כלאחר יד, שלא תעשו דברים שגויים, שלא תגרמו לשיבושים והפרעות, או פשוט בכך שלא ידיחו או ירחיקו אתכם. אלא, עליכם להשקיע מאמץ בָּאֱמֶת, ביישום האמת בפועל, ובקבלה והתמסרות לאמת. בהקשר זה, עליי לשבח את רוב האחיות; רוב האחיות עושות חיל, בעוד שרוב האחים מתפקדים בצורה גרועה. מסרטוני העדויות החווייתיות אני רואה שבפריטים השונים של עבודת הכנסייה, רוב אלה שממלאים תפקידים מרכזיים ומשמשים כמפקחים הן אחיות; יש מעט מאוד אחים בתפקידים הללו. רוב האחים לא מתייחסים לדברים ברצינות כשמדובר בפריטים השונים של עבודה מקצועית, והם גם לא מתייחסים ברצינות לעקרונות-האמת ולהיווכחות בחיים, או לאמיתות השונות הנוגעות להתמסרות לאל ולהשגת ישועה. יתרה מכך, לאחים רבים פשוט אין חיים רוחניים כלל וכלל; הם לא קוראים את דברי האל, אינם מקשיבים לדרשות ולשיתופים, אינם צופים בסרטים ובסרטונים של בית האל, וכשהם נתקלים בבעיות, הם לא מחפשים את האמת ולא משתפים עם אחים ואחיות. אחיות מתנהלות טוב יותר מאחים בהקשר זה. בפרט, יש אחיות המשמשות כיום כמפקחות על עבודה חשובה בבית האל, והן יותר צייתניות ומסורות יותר מבעבר. הן יכולות לשאת קשיים, מוכנות לשלם מחיר, עושות דברים בקפדנות, והן רציניות וקפדניות מאוד ומתייחסות לדברים בכובד ראש. כשהן נגזמות, הן לא נוטשות את חובותיהן ולא מתלוננות; הן עדיין מסוגלות להתפלל ולהתמסר, ויכולות לחפש את האמת כדי להכיר את צביונותיהן המושחתים ולפתור אותם. אחים, אתם יכולים לראות כיצד האחיות סביבכם עושות דברים. הן קפדניות יותר מכם, ורציניות, אחראיות ומסורות יותר מכם במעשיהן; יתרה מכך, הן צייתניות ומסורות, וכשהן עושות דברים, הן מתמקדות בחיפוש עקרונות-האמת. כמובן, יש גם כמה אחים שהם צייתנים יחסית ויכולים לעשות דברים בקפדנות וברצינות, אבל רוב האחים תמיד קצת רשלנים. כופרים קוראים לזה 'חפיפניקים וחסרי מעצורים'. בבית האל אין מקום ל'חפיפניקיות'; בית האל שם דגש על שיתוף על האמת וטיפול בעניינים על פי עקרונות, ועל עשיית דברים ברצינות ובקפדנות. חוסר תשומת לב ורשלנות אינם קבילים לחלוטין. רוב האחים מתנהלים ברשלנות בטיפול בעניינים, הם אף פעם לא רציניים, ותמיד חושבים: "'בערך' או 'קרוב מספיק' זה בסדר; זה מספיק טוב." כשהם רואים אחיות שמשקיעות מאמץ באמת ומתייחסות לאמת ולחובותיהן ברצינות ובקפדנות, הם אפילו מזלזלים בהן ואומרים: "אנחנו גברים אמיתיים. האם צריך לעשות את הדברים האלה בדקדקנות כזאת ובפרטי פרטים כל כך קטנוניים? כל השיתוף הזה על האמת, כל התפילות והחיפושים האלה – כל עוד אנחנו מתקדמים בכיוון הנכון באופן כללי, זה בסדר. מה הטעם להיות כל כך בררנים? האם עדיין נוכל לקרוא לעצמנו גברים אם נהיה כל כך קטנוניים לגבי כל דבר? אנשים יצחקו עלינו!" הגישה הזו שלך שגויה. מי יצחק עליך על כך שאתה עושה דברים ברצינות? שיצחקו אם הם רוצים. גבר אמיתי חייב לעשות דברים ברצינות; אין בכך שום בושה. לעשות דברים ברצינות היא הגישה שכל בני האנוש – יצירי הבריאה – צריכים לאמץ כלפי האמת, כלפי תחומי אחריות וכלפי ביצוע חובות, ללא קשר למגדר. כשמדובר בביצוע עבודה פיזית מאומצת או בהפעלת דברים כמו מכונות, יש הבחנה בין גברים לנשים, אבל אין הבחנה כזו בחתירה אל האמת. האמת לא מכוונת לגברים בלבד או לנשים בלבד, אלא למין האנושי, הכולל הן גברים והן נשים. מבין כל האמיתות שעליהן שיתפנו, רק בעניינים הכרוכים בנישואין יש הבחנה בין גברים לנשים, המחייבת גברים למלא תחומי אחריות של גברים ונשים למלא תחומי אחריות של נשים. אין הבחנות בין גברים לנשים בהיבטים אחרים של האמת; כולם דברים שאנשים צריכים ליישם בפועל. במיוחד בעניינים הכרוכים בעקרונות-האמת, אסור לך לטעות, וכן אסור לך לטעות לגבי הכיוון והמטרה שלך. כאשר בחתירה אל האמת מעורבים הצביונות המושחתים של האדם, המצבים שהוא חושף ומחשבותיו ורעיונותיו, יש לבדוק ולהבחין בהם לפרטי פרטים. אם לא תבדוק אותם, לעולם לא תמצא את שורש הבעיה. אם לא תוכל למצוא את שורש הבעיה, לא תוכל לפתור אותה, ותמיד תחיה בתוך הצביונות המושחתים שלך שיטרידו אותך ויתמרנו אותך – לא תוכל להשיג שינוי ולא תוכל להשליך את הצביונות המושחתים שלך.

היום שיתפנו על כמה היבטים הכרוכים בנושא של "לא להתייחס לאל בהתגלמותו כשווה למין האנושי המושחת". מטרת השיתוף הייתה בעיקר לספר לכם על העקרונות שעל פיהם אני מתנהל ומקיים אינטראקציה עם אנשים, כמו גם על הצביון והמהות הפנימיים שלי כשאני מקיים אינטראקציה עם אנשים. אינכם יכולים לראות, להבין או להכיר את הדברים האלה ממה שנראה כלפי חוץ, ולכן חלקתי איתכם את רגשותיי ואת העקרונות שלי שלפיהם אני עושה דברים. אינני מעיד על עצמי; אני רק חולק איתכם את הדברים האלה כדי שתוכלו להכיר ולהבין את העקרונות שעל פיהם אני מתנהל ועושה דברים, ואת החיים, הצביון והמהות שאני מממש. אלו אינם סודות וגם לא תעלומות. כאשר תבינו אותם ויהיה לכם ברור מה הם, תוכלו להכיר את האל ואת בשרו של האל בהתגלמותו באופן מדויק יותר. אחרת, האמירה "בשרו של האל בהתגלמותו יכול לייצג את האל שבשמיים, והוא ניחן בזהות האל ובמהותו " עלולה להישאר עבורכם לעד ביטוי ריק מתוכן, או שהיא עשויה להישאר לעד בתוך התפיסות והדמיונות שלכם, או להישאר לעד תעלומה עבורכם. למעשה, זוהי סוגיה שניתן לפתור; זו אינה תיאוריה וגם לא אמירה נוסחתית. אף על פי שהצורה שבה קיימים חייו של האל בהתגלמותו שונה במקצת מהצורה שבה קיים האל שבשמיים – זוהי רוח האל הקיימת בבשר – אין שום הבדל בחייהם, ואין שום הבדל במהות חייהם. אם כן, מהיכן נובעים הדברים האלה שדיברנו עליהם – שבשרו של האל בהתגלמותו לא מרמה אנשים, לא מתחרה ולא נאבק בהם? הם נובעים מחייו של האל עצמו; ליתר דיוק, הם נובעים מביטוי צביונו של האל עצמו. לכן, כשאני אומר לכם "אינני מרמה אף אחד ואינני מתחרה ונאבק באיש", אין זה ביטוי פורמלי שנאמר מן השפה לחוץ, וזו גם לא תעלומה. הוא פשוט אדם כזה, הוא פשוט חי בתוך חיים כאלה, ועקרונותיו להתנהלותו, כמו גם החיים, הצביון והמהות שהוא מממש, כולם מכילים את היסודות של אי-מרמה, אי-תחרות ואי-מאבק באנשים. האם זה ברור? (כן). נסיים כאן את השיתוף שלנו להיום. להתראות!

17 באוגוסט 2024