חשוב מאוד להבין את צביונו של האל

יש דברים רבים שאני מקווה שתשיגו, אך לא כל מעשיכם, לא כל דבר בחייכם, מסוגלים למלא את מה שאני מבקש, ועל כן, אין לי אלא לגשת ישר לעניין ולהסביר לכם את כוונותיי. בהתחשב בכך שיכולת ההבחנה שלכם ירודה ושיכולת ההערכה שלכם ירודה גם כן, אתם בורים כמעט לחלוטין לגבי צביוני ומהותי, ולפיכך חיוני שאודיע לכם עליהם בדחיפות. לא משנה כמה הבנת בעבר, ובין שברצונך להבין את הסוגיות הללו ובין שלא, עליי עדיין להסביר לכם אותן בפירוט. הסוגיות הללו אינן זרות לכם לחלוטין, אך חסרה לכם הבנה רבה, היכרות רבה, עם המשמעות הגלומה בהן. לרבים מכם יש רק הבנה מעורפלת כלשהי, וגם היא חלקית ובלתי שלמה. כדי לעזור לכם ליישם את האמת בפועל בצורה טובה יותר – ליישם את דבריי בפועל בצורה טובה יותר – אני סבור שאלה הן הסוגיות שעליכם להיות מודעים להן בראש ובראשונה. אם לא, אמונתכם תישאר מעורפלת, צבועה ומלאה בסממנים של דת. אם אינך מבין את צביונו של האל, אז יהיה זה בלתי אפשרי עבורך לעשות את העבודה שעליך לעשות למענו. אם אינך מכיר את מהותו של האל, אז יהיה זה בלתי אפשרי עבורך לחוש יראה ופחד כלפיו; במקום זאת, יהיו רק שטחיות והתחמקות מלאות זלזול, ועוד יותר מכך, ניאוץ שאין לו תקנה. הבנת צביונו של האל היא אכן חשובה, ואין להתעלם מהכרת מהותו של האל, ובכל זאת איש מעולם לא בחן את הסוגיות האלה ולא התעמק בהן ביסודיות. ברור כשמש שכולכם התעלמתם מהצווים המנהלתיים שהוצאתי. אם אינכם מבינים את צביונו של האל, סביר מאוד שתפגעו בצביונו. פגיעה בצביונו כמוה כהתגרות בזעמו של האל עצמו, ובמקרה כזה, הפרי הסופי של מעשיך יהיה הפרת הצווים המנהלתיים. עליך להבין שכאשר אתה מכיר את מהותו של האל, אתה יכול להבין גם את צביונו, וכאשר אתה מבין את צביונו, תבין גם את הצווים המנהלתיים. למותר לציין, חלק גדול ממה שכלול בצווים המנהלתיים נוגע לצביונו של האל, אך צביונו אינו בא לידי ביטוי במלואו בצווים המנהלתיים; לפיכך, עליכם לקדם עוד יותר את ההבנה שיש לכם לגבי צביונו של האל.

אני מדבר איתכם היום לא כבשיחה רגילה, ועל כן, עליכם להתייחס לדבריי בכובד ראש, ויותר מכך, להרהר בהם לעומק. כוונתי בדבריי היא שהשקעתם מאמץ מועט מדי בדברים שאמרתי. אפילו פחות מכך אתם מוכנים להרהר בצביונו של האל; לעיתים רחוקות מישהו משקיע בכך מאמץ. מסיבה זו אני אומר שאמונתכם אינה אלא דיבורים רברבניים. אפילו עכשיו, איש מכם לא הקדיש מאמץ רציני כלשהו לנקודת התורפה החמורה ביותר שלכם. אכזבתם אותי, חרף כל העמל שעמלתי למענכם. אין פלא שאינכם מתייחסים בכבוד לאל וחייכם נטולי אמת. כיצד יכולים אנשים כאלה להיחשב לקדושים? חוקי השמיים לא יסבלו זאת! כיוון שיש לכם הבנה כה מועטה בנוגע לכך, אין לי ברירה אלא להרבות במילים.

צביונו של האל הוא נושא שנראה מופשט מאוד לכולם, ויותר מכך, נושא שלא קל לאיש לקבל, שכן צביונו אינו דומה לאישיותו של בן אנוש. גם לאל יש רגשות משלו של שמחה, כעס, צער ואושר, אך רגשות אלה שונים מאלה של האדם. לאל עצמו יש את תכונותיו והווייתו. כל מה שהוא מביע ומגלה מייצג את מהותו ואת זהותו. תכונות אלה ומהות זו, כמו גם מהות וזהות אלה, הם דברים ששום אדם אינו יכול להחליפם. צביונו כולל את אהבתו לאנושות, נחמתו כלפי האנושות, שנאתו כלפי האנושות, ויותר מכך, הבנה יסודית של האנושות. אישיותו של האדם, לעומת זאת, עשויה לכלול עליזות, חיוניות או קהות חושים. צביונו של האל הוא מה שניחן בו ריבון כל הדברים והיצורים החיים; זהו מה שניחן בו אדון הבריאה. צביונו מייצג כבוד, עוצמה, אצילות, גדולה, ומעל לכול, עליונות. צביונו הוא סמל הסמכות, סמל כל מה שצודק, סמל כל מה שיפה וטוב. יותר מכך, צביונו הוא סמל לחסינות מפני תבוסה או פלישה של אופל או כל כוח אויב, וכן סמל לחסינות מפני פגיעה (וחוסר סובלנות לפגיעה) על ידי כל יציר בריאה. צביונו הוא סמל הכוח העליון ביותר. שום אדם או אנשים לא יכולים להפריע לעבודתו או לצביונו, ואינם רשאים לעשות זאת. אך אישיותו של האדם אינה אלא סמל לעליונותו הקלה של האדם על הבהמה. לאדם כשלעצמו אין סמכות, אין אוטונומיה, ואין יכולת להתעלות מעל עצמו, אלא במהותו הוא נתון לשליטתם של כל מיני אנשים, מאורעות ודברים. שמחתו של האל נובעת מקיומם והופעתם של צדק ואור, בגלל השמדת האופל והרוע. הוא שמח להביא את האור וחיים טובים לאנושות; שמחתו היא שמחה צודקת, סמל לקיומם של כל הדברים החיוביים, ועוד יותר מכך, סמל מבשר טובות. כעסו של האל נובע מהנזק שקיומו של חוסר הצדק והפרעתו גורמים לאנושות שלו, בגלל קיומם של רוע ושל אופל, בגלל קיומם של דברים הדוחקים החוצה את האמת, ועוד יותר מכך, בגלל קיומם של דברים המתנגדים למה שטוב ויפה. כעסו הוא סמל לכך שכל הדברים השליליים אינם קיימים עוד, ויותר מכך, הוא סמל לקדושתו. צערו נובע מהאנושות, שעבורה יש לו תקוות אך היא נפלה לתוך האופך, וזאת משום שהעבודה שהוא עושה באדם אינה עולה בקנה אחד עם כוונותיו, משום שהאנושות שהוא אוהב אינה יכולה כולה לחיות באור. הוא חש צער על האנושות התמימה, על האדם הישר אך הבור, ועל האדם הטוב, אך חסר דעות משלו. צערו הוא סמל לטובו ולרחמיו, סמל ליופי ולחסד. אושרו, כמובן, נובע מהבסת אויביו ומהשגת נאמנותו הכנה של האדם. יותר מכך, הוא נובע מגירוש והשמדה של כל כוחות האויב, ומכך שהאנושות זוכה לחיים טובים ושלווים. אושרו של האל אינו דומה לשמחתו של האדם; אלא, זוהי תחושה של איסוף פירות טובים, תחושה הגדולה אף יותר משמחה. אושרו הוא סמל לכך שמעתה ואילך האנושות משתחררת מסבל, וסמל לכך שהאנושות נכנסת לעולם של אור. רגשות האנושות, לעומת זאת, מתעוררים כולם למען האינטרסים שלה, לא למען צדק, אור, או מה שיפה, ובוודאי שלא למען החסד שהוענק מהשמיים. רגשות האנושות הם אנוכיים ושייכים לעולם האופל. הם אינם מתעוררים למען רצון האל, קל וחומר שלא למען תוכניתו של האל, ולכן לעולם לא ניתן לדבר על האדם ועל האל בנשימה אחת. האל הוא לעד עליון ולעד מכובד, בעוד האדם הוא לעד שפל ולעד חסר ערך. זאת משום שהאל מקדיש את עצמו לאנושות ומשקיע מאמץ למענה לנצח, ואילו האדם לעד תובע ושואף רק למען עצמו. האל עמל לנצח למען הישרדותה של האנושות, אך האדם לעולם אינו תורם דבר למען צדק או אור, וגם אם האדם עושה מאמץ זמני, המאמץ הזה אינו יכול לעמוד ולו בפני מכה אחת, שכן מאמציו של האדם הם תמיד למען עצמו ולא למען אחרים. האדם הוא לעד אנוכי, בעוד האל הוא לעד חסר אנוכיות. האל הוא מקור כל מה שצודק, טוב ויפה, בעוד האדם הוא זה שמקבל בירושה את כל הכיעור והרוע ומביע אותם. האל לעולם לא ישנה את מהות הצדק והיופי שלו, אך האדם עלול לבגוד בצדק ולהתרחק מהאל בכל עת ובכל מצב.

בכל משפט שאמרתי גלום צביונו של האל. מוטב שתהרהרו בדבריי בקפידה, וללא ספק תפיקו מהם תועלת רבה. קשה מאוד לתפוס את מהותו של האל, אך אני סמוך ובטוח שלכולכם יש לפחות מושג כלשהו לגבי צביונו של האל. אני מקווה, אם כן, שתוכלו להראות לי מעשים רבים יותר שלכם שאינם פוגעים בצביונו של האל. אז אהיה רגוע. למשל, שמור את האל בלבך בכל עת. כשאתה פועל, עשה זאת על פי דבריו. חפש את כוונותיו בכל דבר, והימנע מלעשות את מה שמהווה זלזול באל ופוגע בכבודו. קל וחומר, אל תדחק את האל הצדה כדי למלא את הריק העתידי שבלבך. אם תעשה זאת, תפגע בצביונו של האל. ושוב, נניח שלעולם לא תשמיע דברי ניאוץ או תלונות נגד האל במשך כל חייך, ונניח גם שתוכל למלא כראוי את כל מה שהוא הפקיד בידך וגם להתמסר לכל דבריו במשך כל חייך, ואז תימנע מהפרת הצווים המנהלתיים. למשל, אם אמרת אי פעם, "למה אני לא חושב שהוא האל?" "אני חושב שהדברים האלה אינם אלא הארה כלשהי של רוח הקודש", "לדעתי, לא כל מה שהאל עושה הוא בהכרח נכון", "אנושיותו של האל אינה עליונה על שלי", "פשוט אי אפשר להאמין לדברי האל" או אמירות שיפוטיות דומות אחרות, אזי אני מפציר בך להתוודות על חטאיך ולחזור בתשובה לעיתים קרובות יותר. אחרת, לעולם לא תהיה לך הזדמנות לסליחה, שכן אינך פוגע באדם, אלא באל עצמו. אתה עשוי להאמין שאתה שופט אדם, אך רוח האל אינה רואה זאת כך. חוסר הכבוד שלך כלפי בשרו שקול לחוסר כבוד כלפיו. אם כך, האם לא פגעת בצביונו של האל? עליך לזכור שכל מה שנעשה על ידי רוח האל נעשה כדי להגן על עבודתו בבשר וכדי שעבודה זו תיעשה היטב. אם תתעלם מכך, אזי אני אומר שאתה אדם שלעולם לא יוכל להצליח באמונתו באל. שכן עוררת את זעמו של האל, ולכן הוא ישתמש בעונש הולם כדי ללמד אותך לקח.

ההכרה במהותו של האל אינה עניין של מה בכך. עליך להבין את צביונו. כך, בהדרגה ובלי משים, תגיע לכדי הכרת מהותו של האל. כשתגיע להכרה זו, תמצא את עצמך מתקדם למצב גבוה ויפה יותר. בסופו של דבר, תתחיל להתבייש בנשמתך הנוראה, ויותר מכך, תרגיש שאין לך מקום להסתתר מפני בושתך. באותה עת, יהיו פחות ופחות דברים בהתנהגותך שיפגעו בצביונו של האל, לבך יתקרב יותר ויותר ללבו של האל, ובהדרגה תצמח בלבך אהבה כלפיו. זהו סימן לכניסתה של האנושות למצב יפה. אך עדיין לא השגתם זאת. כשכולכם מתרוצצים למען גורלכם, למי יש עניין לנסות להכיר את מהותו של האל? אם זה יימשך, תפרו בלי משים את הצווים המנהלתיים, שכן אתם מבינים מעט מדי מצביונו של האל. אם כן, האין מה שאתם עושים כעת בגדר הנחת יסוד לפגיעותיכם בצביונו של האל? בקשתי מכם להבין את צביונו של האל אינה מנותקת מעבודתי. שכן אם תפרו את הצווים המנהלתיים לעיתים קרובות, מי מכם יוכל להימלט מעונש? האם עבודתי אז לא תהיה כולה לשווא? לכן, אני עדיין מבקש שבנוסף לבחינת התנהגותכם, תהיו גם זהירים בצעדיכם. זוהי הדרישה הגבוהה יותר שאני מציב בפניכם, ואני מקווה שכולכם תשקלו אותה בקפידה ותתייחסו אליה ברצינות. אם יבוא יום שבו מעשיכם יעוררו בי זעם רב, אזי ההשלכות יהיו שלכם בלבד, ולא יהיה אדם אחר שיישא בעונש במקומכם.