18. לאחר שנודע לי שהוריי הורחקו מהכנסייה
יום אחד, באוקטובר 2018, אמרה לי אחת המנהיגות: "ההורים שלך הורחקו מהכנסייה." הייתי המומה – לא הצלחתי להאמין לזה. ההורים שלי פעלו בצורה משבשת לעתים, אני יודעת, אך בוודאי שלא מספיק כדי להביא להרחקה שלהם? פשוט ישבתי שם, בלב גועש. אחותי הגדולה כבר סולקה עוד קודם מהכנסייה כששיתפה פעולה עם צורר משיח ולא הביעה חרטה למרות כל הנסיונות לשתף איתה. עכשיו גם ההורים שלי הורחקו, ואני נשארתי המאמינה היחידה במשפחה. באותו רגע, הרגשתי כל כך לבד. יותר משני עשורים עברו מאז שהצטרפה משפחתנו לדת וסבלנו דיכוי של המפלגה הקומוניסטית לאורך כל אותה תקופה. אבי נעצר פעמיים על שיתוף הבשורה, ובילה חמש שנים בכלא. אמי, אחותי ואני חיינו בלי בית קבוע, ועברנו בין בתים שונים כדי לחמוק ממעצר. עברנו יחד עליות ומורדות מכל סוג, ועכשיו, כשעבודתו של האל כמעט הגיעה לסיומה, איך ייתכן שהם הורחקו מהכנסייה? היו להם חיים קשים כל כך והם סבלו המון. האם הכול היה לשווא? כשחשבתי כך, לא הצלחתי לעצור את הדמעות. בלבי ניסיתי להתווכח עם האל: אולי הוריי לא הצטיינו, אבל הם בהחלט סבלו. בהתחשב בשנים הרבות של ההקרבה, האם לא הגיעה להם עוד הזדמנות אחת להכות על חטא? אפילו אם זה רק להישאר בתור עובדים! ככל שחשבתי כך יותר, כך הרגשתי יותר כאב ואפלה, ואיבדתי את כל החשק לבצע את חובתי. האחות שצוותה אליי העירה בחוכמה: "כשדבר כזה קורה, את חייבת לקבל אותו מהאל – אסור לך להתלונן. כי אל צודק בכל מעשיו." למרות שהבנתי את ההיגיון שבדבריה באותו רגע, פשוט לא הצלחתי לשנות את צורת החשיבה שלי.
כעבור שבועיים קראתי את המסמכים בנוגע להרחקת הוריי. היה מפורט בהם שאבי היה גאוותן במיוחד, ותמיד פעל על דעת עצמו בניהול עניינים כלליים, במקום לבצע את חובתו על פי העקרונות. הוא סירב לקבל הצעות מהאחים ומהאחיות, מה שגרם לכנסייה להפסדים כספיים משמעותיים. יתרה מזאת, הוא המשיך לחלק את הספרים הנושאים את דבר האל למרות שהיה מודע לחלוטין לחששות ספציפיים בנוגע לבטיחותו האישית. הוא פשוט התעלם מעצותיהם של אחים ואחיות והמשיך בשלו, וכתוצאה מכך הוא נעצר ונכלא, והספרים הוחרמו. השלכות המעשה הזה הסבו נזק לכנסייה. אבי גם סילף את הדברים כשאחותי גורשה, ואמר שזה קרה רק כי המנהיגה התנכלה לה. הוא גם עשה עניין גדול משחיתות מסוימת שהפגינה המנהיגה, ואיים שיכפיש אותה ויערער את האמון בה. כמה מהאחרים, שהולכו שולל והצטרפו לצד שלו, הפכו מוטים נגד המנהיגה, וזה הקשה עליה לבצע את חובתה כרגיל. עבודת הכנסייה שובשה קשות עקב מעשיו והתנהלותו של אבי, והוא לא הראה שום חרטה או ניסיון לכפר על הרע שעשה. בסופו של דבר, הוא סווג כאדם רע והורחק מהכנסייה. אמי, מצידה, הורחקה – גם כן בהתאמה עם העקרונות – כי לא הפסיקה לטעון נגד גירושה של אחותי. היא המשיכה להתלונן על המנהיגה בפני אחים ואחיות אחרים, עוררה חוסר אמון משני הצדדים, וסילפה עובדות במהלך מפגשים, כשהיא טוענת בזכותם של כמה אנשים שגורשו ואומרת שהמנהיגה ירדה לחייהם. גם זה שיבש באופן חמור את חיי הכנסייה. למרות מאמצים רבים של אחים ואחיות לשתף איתה, היא סירבה בתוקף לקבל את האמת. היא לא ראתה את הדברים בהתאמה עם עקרונות-האמת, ובחרה לצדד באנשים רעים שהפריעו לעבודת הכנסייה. לאחר שלא הפגינה כל תחושת חרטה, היא הורחקה בסופו של דבר מהכנסייה. בעקבות כל מעשיהם הרעים, ידעתי שעל פי העקרונות נכון להרחיק את אמא ואבא, אבל כשחשבתי על כך שזה קורה בפועל, לא ידעתי איך אתמודד. זה היה מייסר. קריאת החומרים על הרחקתם הותירה אותי מרוקנת, ולא הצלחתי להפסיק לבכות. ופתחתי בדין ודברים עם האל: "אלוהים, אתה אוהב את בני האדם. הוריי מאמינים בך יותר מ-20 שנה ועברו כל כך הרבה תלאות. האם לא מגיעה להם קצת הכרה על כל מה שהקריבו?" חייתי בשליליות ובחוסר הבנה. כשכל משפחתי הורחקה, ונשארתי המאמינה היחידה, תהיתי איך אוכל להמשיך ללכת בנתיב. במשך יותר משנתיים המשכתי לחיות במצב המבולבל הזה, ולבסוף הודחתי כי לא השגתי דבר במסגרת חובתי. הרגשתי ייסורים נוראיים, והתפללתי שוב ושוב בדמעות, "אוי אלוהים! התרעמתי עליך ולא פירשתי נכון את מעשיך על רקע ההרחקה של הוריי מהכנסייה. אני יודעת שזהו מצב מסוכן להיות בו, אבל אין לי את הכוח להשתחרר ממנו. אלוהים, אנא הנחה אותי והושע אותי."
ואז, במסגרת ההקדשות שלי, קראתי כמה מדברי האל. האל הכול יכול אומר: "ברגע שבני האדם יודעים שאלוהים אוהב את האנושות, הם מגדירים את אלוהים כסמל לאהבה: הם סבורים שמעשיהם של בני האדם, התנהגותם, יחסם לאלוהים ומרדנותם לא חשובים כלל, משום שיש לאלוהים אהבה, ומשום שאהבתו של אלוהים לא יודעת גבול ולא ניתנת למדידה. יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות סובלני כלפי בני האדם. יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות רחום כלפי בני האדם, רחום כלפי בוסריותם, רחום כלפי בורותם ורחום כלפי מרדנותם. האם זה באמת המצב? מבחינת בני אדם מסוימים, לאחר שהם חוו את סבלנותו של אלוהים פעם אחת או פעמים ספורות, הם מתייחסים אליה כאל נכס להבנתם את אלוהים וסבורים שאלוהים יהיה סבלן ורחום כלפיהם לנצח, ולאורך חייהם, הם מתייחסים לסבלנותו של אלוהים כאל הסטנדרט שלפיו אלוהים מתייחס אליהם. יש גם כאלה שלאחר שהם חוו את סובלנותו של אלוהים פעם אחת, הם מגדירים את אלוהים אחת ולתמיד כסובלני, ובמחשבותיהם הסובלנות הזו היא ללא גבול, ללא תנאים ואף ללא כל עקרונות. האם הסברות האלה נכונות?" (הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג). "אלוהים צודק ביחסו לכל אדם ואדם והוא רציני בגישתו כלפי עבודת הכיבוש וההושעה של בני האדם. זה הניהול שלו. הוא מתייחס לכל אדם ואדם ברצינות, ולא כמו לחיית מחמד שמשחקים איתה. אהבתו של אלוהים לבני אדם אינה מהסוג המטפח או המפנק, וגם חמלתו וסובלנותו כלפי האנושות אינן מפייסות או ניתנות כלאחר יד. להפך, אהבתו של אלוהים לבני האדם כרוכה בהוקרה, ברחמים ובמתן כבוד לחיים. חמלתו וסובלנותו משדרות את ציפיותיו מהם והם מה שהאנושות זקוקה לו כדי לשרוד. אלוהים חי והוא באמת קיים. הגישה שלו כלפי המין האנושי היא עקרונית וכלל אינה מקבץ של כללים דוגמטיים והיא יכולה להשתנות. כוונותיו ביחס לאנושות משתנות בהדרגה ועוברות טרנספורמציה עם הזמן, בהתאם לנסיבות החלות, ובמקביל לגישה של כל אדם ואדם. לכן, עליך לדעת בלבך בבהירות מוחלטת שהמהות של אלוהים אינה ניתנת לשינוי ושהטבע שלו יופיע במועדים שונים ובהקשרים שונים. אולי אינך חושב שזה עניין רציני ושאתה עשוי להשתמש בתפיסות האישיות שלך כדי לדמיין איך אלוהים צריך לעשות דברים. עם זאת, ישנם זמנים שבהם ההפך הקוטבי של נקודת המבט שלך נכון, ועל ידי השימוש שלך בתפיסות האישיות שלך כדי לנסות למדוד את אלוהים, כבר הכעסת אותו. זאת משום שאלוהים אינו פועל כפי שאתה חושב שהוא פועל והוא גם לא יתייחס לעניין זה כפי שאתה אומר שהוא יעשה זאת" (הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג). לאחר שקראתי את דברי האל, הבנתי שהאל אכן אוהב, אך אהבתו של האל לאדם בנויה על עיקרון. היא אינה עיוורת ונטולת עקרונות, כמו האהבה שיש בין בני אדם. האל הוא אל צודק, שנוקט עמדה כלפי התנהלותו ומעשיו של כל אדם. לאל יש אהבה ורחמים כלפי מי שאוהבים את האמת אך מעדו ועברו עבירות. אך באשר לאנשים רעים, אלה שסולדים מהאמת ומשבשים את עבודת הכנסייה, הוא מוקיע אותם ומסלק אותם. העובדה שהאל אוהב אין פירושה שהוא חומל וסובלני כלפי אנשים רעים, ומתיר להם לשבש את עבודת הכנסייה. לא הבנתי נכון את צביונו ומהותו של האל, והגדרתי אותו על פי התפיסות שלי. הנחתי שמכיוון שהאל אוהב את בני האדם, הוא ימשיך לתת לנו הזדמנויות לחזור בתשובה, לא משנה כמה רע נעשה, כל עוד נאמין בו ונקריב למענו. זו הסיבה שהתקשיתי לקבל את הרחקתם של הוריי, והתחלתי להתווכח עם האל ולהתנגד לו. במבט לאחור, הכנסייה נתנה להוריי שפע של הזדמנויות לפני שהרחיקה אותם, והדברים הגיעו לידי כך רק משום שהם מעולם לא היכו על חטא. צביונו של האל צודק וקדוש. כל עוד אנשים מוכנים להכות על חטא בכל הקשור לעבירות וגילויים של שחיתות, האל רחום וסובלני עד מאוד. אבל אנשים כמו הוריי, שעשו כל כך הרבה רע מבלי להכות על חטא באמת, ושמעשיהם הרעים רק החמירו, הם למעשה אנשים רעים, והאל אינו יכול להמשיך לגלות רחמים וסובלנות כלפי אנשים כאלה. בפרט, הוא לא יכול לנהוג בהם בסלחנות רק משום שהם מאמינים ותיקים שסבלו רבות למען האמונה.
יום אחד, קראתי קטע נוסף מדברי האל: "אנשים אומרים שאלוהים הוא אל צודק, וכל עוד האדם הולך אחריו עד הסוף, אלוהים בוודאי יהיה הוגן כלפי האדם, שכן אין צודק ממנו. אם האדם הולך אחרי אלוהים עד הסוף, האם יוכל אלוהים להשליך הצדה את האדם? אני הוגן כלפי כל בני האדם. אני שופט את כל בני האדם על ידי טבעי הצודק. עם זאת, יש תנאים מתאימים לדרישות שלי מהאדם, והדברים שאותם אני דורש מחייבים את כל בני האדם, ולא משנה מי הם. לא אכפת לי מהם כישוריך או כמה זמן הם היו לך. אכפת לי רק אם אתה נוהה אחר דרכי ואם אתה אוהב את האמת וכמה לה או לא. אם אתה לא מחזיק באמת ובמקום זאת אתה ממיט קלון על שמי, אם אתה לא נוהג לפי דרכי אלא רק נוהג כחסיד חסר זהירות ונטול דאגה, אז כשיגיע הזמן אני אכה אותך ואעניש אותך בשל רשעותך, ומה יהיה לך לומר אז? האם תוכל לומר שאלוהים לא צודק? אם צִיַּתָּ לדברים שאמרתי היום, אז אתה מסוג האנשים שאני מאשר. אתה טוען שבתור חסיד אלוהים תמיד סבלת, שנהית אחריו באש ובמים, שחלקת עם אלוהים את הטוב ואת הרע, אבל לא הבאת לידי ביטוי את דברי אלוהים – אתה רק רוצה להתרוצץ למען אלוהים ולהשקיע מעצמך עבורו מדי יום, ומעולם לא העלית בדעתך לחיות חיים בעלי משמעות. אתה גם טוען: 'בכל מקרה, אני מאמין שאלוהים הוא אל צודק: סבלתי למענו, התרוצצתי עבורו, הקדשתי לו את עצמי, ועבדתי קשה על אף שלא קיבלתי שום הכרה – הוא בוודאי יזכור אותי.' נכון שאלוהים הוא אל צודק, אך הצדק הזה אינו נגוע בשום טומאה: אין בו דבר מן הרצון האנושי ואין הוא מזוהם על ידי הבשר או בעסקאות אנושיות. כל המתנגדים, המורדים וכל מי שלא מציית לדרכו של אלוהים, ייענשו – אף אחד לא יזכה במחילה ועל איש לא יחוסו!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט). מדברי האל למדתי שצדקתו של האל שונה ממה שחשבתי – שמה שאנו מקבלים תלוי בכמה שאנו משקיעים. האל אינו מחויב להעדיף את אלה שמשקיעים מעצמם ועובדים וסובלים למענו. עבור האל, התפיסה כי "יש ערך למאמץ, ללא קשר לתוצאה" אינה קיימת. האל אינו קובע את סופו של אדם על פי מידת סבלו למען העבודה, או על פי הוותק שלו. הוא אינו מסתכל על מידת ההקרבה החיצונית. מה שמשנה הוא אם האדם חותר אל האמת ומיישם אותה בפועל, והאם חל שינוי בצביון חייו. הוא לעולם לא יזכה באישורו של האל אם לא יישם בפועל את דבריו, לא משנה כמה ותק צבר או כמה סבל למען העבודה. הוא ייענש בצדק על ידי האל על הרע שעשה. אני הערכתי את צדקת האל מתוך דפוס חשיבה של עסקה. חשבתי שמכיוון שהוריי הקריבו וסבלו רבות במהלך שנות אמונתם, הם היו צריכים לקבל הזדמנויות נוספות להכות על חטא ולהישאר בכנסייה, לא משנה כמה רע עשו. אחרת, זה לא יהיה הוגן כלפיהם. אבל צורת המחשבה שלי הייתה שגויה מהיסוד. חשבתי על פאולוס, שחצה את אירופה לאורכה ולרוחבה כדי להפיץ את בשורת האדון. הוא נעצר מספר פעמים וסבל רבות, אבל בכל מקום שאליו הלך הוא האדיר את עצמו ונשא עדות לעצמו. בסופו של דבר, הוא אמר שהוא חי בדמותו של המשיח, ושהמוות יהיה רווח עבורו. כתוצאה מכך, הוא זכה להערצה במשך אלפיים שנה. בתודעתם של אנשים הוא נתפס נעלה יותר מישוע אדוננו, ולבסוף האל העניש אותו על התנגדותו אליו. מכך הבנתי שהאל אינו מסתכל על מידת עבודתם של אנשים ועד כמה הם סובלים כלפי חוץ. הוא גומל להם כפי מעשיהם, מעניש את אלו שעושים רע ופוגעים בצביונו אך מסרבים בעקשנות להכות על חטא. הוריי, לדוגמה, עבדו, סבלו והקריבו רבות למען האל, אך הם מעולם לא קיבלו את האמת. כל מה שעשו רק שיבש את עבודת הכנסייה ועירער את חיי הכנסייה הרגילים, וזה פגע בחייהם של האחים והאחיות וגרם נזק לאינטרסים של הכנסייה. הרחקתם מהכנסייה תאמה לעקרונות וביטאה את צדקתו של האל. מכיוון שלא הבנתי את צביונו הצודק של האל, נצמדתי לתפיסה של עסקה שלפיה "יש ערך למאמץ, ללא קשר לתוצאה." ניסיתי להתדיין עם האל על כך, ועשיתי עניין, וכל אותו זמן חייתי במצב שלילי והתמרדתי נגד האל. הייתי כל כך מרדנית! כשהבנתי זאת, הרגשתי נורא, התמלאתי חרטה, והתפללתי בבכי, "אלוהים! האמנתי בך כל השנים האלה מבלי להכיר אותך כלל. מדדתי את אהבתך וצדקתך על פי התפיסות והדמיונות שלי, תמיד יצאתי נגדך וניסיתי להתווכח איתך. אוי אלוהים, עכשיו אני רואה שהרחקתם של הוריי הייתה צדקתך." הרגשתי הקלה גדולה לאחר התפילה הזו.
מאוחר יותר, הרהרתי בכך שעוצמת התחושות שלי כלפי הוריי היא זו שגרמה לי לחוש נסערת כל כך בעקבות הרחקתם בידי הכנסייה. זה גרם לי לחשוב על כמה מדברי האל: "אלוהים ברא את העולם הזה והביא לתוכו את האדם, יצור חי שאלוהים העניק לו חיים. האדם, בתורו, זכה בהורים ובקרובי משפחה, וכבר לא היה לבד. מהרגע שבו האדם ראה לראשונה את העולם החומרי הזה, גורלו היה להתקיים בהתאם לייעוד שקבע לו אלוהים. נשימת החיים שמפיח אלוהים בכל יצור חי היא שתומכת בצמיחתו עד בגרות. לאורך התהליך הזה, איש אינו מרגיש שהאדם מתקיים וגדל בהשגחת האל. במקום זאת, כולם סבורים שהאדם גדל כשהוא נתון לחסד של חינוך ההורים, ושאינסטינקט החיים שלו הוא שמכוון את צמיחתו. זאת משום שהאדם אינו יודע מי העניק לו את חייו ומאין הם באו, וקל וחומר שהוא אינו יודע איך אינסטינקט החיים מחולל נסים. האדם יודע רק שהמזון הוא הבסיס להמשך חייו, שההתמדה היא המקור לקיום חייו, ושהאמונות שהוא מחזיק הן הנכס שבו תלויה הישרדותו. האדם אינו מודע כלל לחסד האל ולאספקתו, ובדרך זו הוא מבזבז את החיים שאלוהים העניק לו... אף לא אדם אחד שהאל דואג לו יומם וליל אינו מקבל על עצמו לעבוד את אלוהים. האל רק ממשיך לבצע עבודה באדם, שממנו אין ציפיות, בהתאם לתוכניתו. הוא עושה זאת מתוך תקווה שיום אחד, האדם יתעורר מחלומו ויבין לפתע את הערך והמשמעות של החיים, יבין את המחיר שאלוהים שילם בעבור כל מה שנתן לאדם ואת הלהיטות שבה האל משתוקק נואשות לשובו של האדם אליו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אלוהים הוא מקור חיי האדם). "אף אחד מהכופרים לא מאמין שיש אלוהים, שהוא ברא את השמיים ואת הארץ ואת כל אשר בם, ושהאדם נברא בידי אלוהים. ישנם אף כאלו שאומרים, 'החיים ניתנו לאדם בידי הוריו ולכן עליו לכבדם.' מהו מקור המחשבה או ההשקפה הזו? האם מקורה בשטן? אלף שנים של תרבות מסורתית הן שחינכו והשלו את האדם באופן הזה וגרמו לו להתכחש לבריאתו ומשילותו של האל. לולא מאחז עיניו של השטן ושליטתו, האנושות הייתה בוחנת את עבודת האל וקוראת בדבריו והייתה יודעת שבני האדם נבראו על-ידו, שהוא זה שהפיח רוח חיים בבני האדם, שהוא זה שמעניק לבני האדם את כל מה שיש להם ושהוא זה שעליהם להודות לו. אם מישהו עושה עבורנו מעשה טוב, עלינו לקבל זאת מאלוהים, בעיקר אם אלו הורינו, שילדו אותנו וגידלו אותנו. האל הוא שמסדיר כל זאת. אלוהים שולט בכול. האדם הוא כלי שרת ותו לא. אם אדם מסוגל להניח בצד את הוריו, או אישה את בעלה וגבר את אשתו, אם הוא מסוגל להניח בצד את ילדיו, כדי להשקיע מעצמו למען האל, אז האדם הזה יהיה חזק יותר וצדיקותו תגדל לפני האל" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק זיהוין של השקפות פסולות מאפשר שינוי אמיתי). מדברי האל הבנתי, שהאל הוא מקור חיי האדם, ושכל מה שיש ברשותנו מוענק לנו על ידי האל; שהגענו עד הלום רק בזכות השגחתו והגנתו של האל, ושכל מי שמגלה כלפינו חסד או עזרה, עושה זאת כחלק מסידורו של האל. עלינו לקבל זאת מהאל ולהיות אסירי תודה לו על אהבתו. הבנתי שבמקום לנהוג על פי דברי האל, חשבתי רק על הטוב שהוריי הרעיפו עליי. לא ראיתי כיצד שלטונו וסידוריו של האל עמדו מאחורי כל מה שהוריי עשו, ושהיו אלה השגחתו, הגנתו והנחייתו של האל שהביאו אותי עד הלום. לא הודיתי לאל על השגחתו והגנתו, ולא גמלתי לו על אהבתו. במקום זאת, התמרדתי והתרסתי כנגדו. ככל שהרהרתי בכך יותר, כך הרגשתי כמה חסרת מצפון הייתי. אכזבתי את האל!
מאוחר יותר קראתי קטע נוסף מדברי האל: "מיהו השטן, מיהם השדים, ומיהם אויבי האל אם לא המתנגדים שאינם מאמינים באל? האין הם אותם אנשים המורדים באל? האין הם אלה הטוענים שיש להם אמונה, אך הם חסרי אמת? האין הם אלה המבקשים רק לקבל ברכות ואינם מסוגלים לשאת עדות למען האל? אתה עדיין מתערבב עם אותם שדים כיום ונוהג בהם במצפון ובאהבה, אך במקרה זה, האינך מגלה כוונות טובות כלפי השטן? האינך עושה יד אחת עם שדים? אם אנשים הגיעו לנקודה זו ועדיין אינם מסוגלים להבחין בין טוב לרע, וממשיכים להיות אוהבים ורחומים בעיוורון וללא כל רצון לחפש את כוונותיו של האל או מבלי להיות מסוגלים בכל דרך שהיא לאמץ את כוונותיו של האל כשלהם, אזי סופם יהיה אומלל עוד יותר. כל מי שאינו מאמין באל שבבשר הוא אויב של האל. אם אתה יכול לנהוג במצפון ובאהבה כלפי אויב, האינך חסר חוש צדק? אם אתה תואם את אלה שאני מתעב ושעמם יש לי מחלוקות, ועדיין יש לך אהבה או רגשות אישיים כלפיהם, האינך מורד? האינך מתנגד לאל במכוון? האם אדם כזה אכן ניחן באמת? אם אנשים נוהגים במצפון כלפי אויבים, באהבה כלפי שדים, וברחמים כלפי השטן, האינם משבשים בכוונה את עבודתו של האל?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם יבואו יחד למנוחה). דברי האל חשפו את מצבי המדויק. האל דורש שנאהב את מה שהוא אוהב ונשנא את מה שהוא שונא. אלה ששונאים את האמת ומתנגדים לאל הם במהותם אנשים רעים, שהאל מתעב ושונא, ולכן גם עלינו לשנוא אותם. לא הצלחתי להבחין במהותם של הוריי לנוכח דברי האל. לא משנה כמה הם פגעו בעבודת הכנסייה, אני צידדתי בהם, התווכחתי עם האל והתנגדתי לו. אפילו איבדתי את החשק לבצע את חובתי. אבל עכשיו הבנתי מדוע האל אמר: "הרגש הוא אויבו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרק 28). מתוך חיבתי להם, חשתי אהבה ורחמים כלפי אנשים רעים. אפילו קיוויתי שהאל ייתן להם הזדמנות נוספת לחזור בתשובה ולהישאר בכנסייה. כמה טיפשה הייתי! אנשים רעים אף פעם לא חוזרים בתשובה באמת, ולא משנה מה. מהותם היא שקובעת זאת. לאפשר להוריי להישאר בכנסייה משמעו להעלים עין מהרע שהם המשיכו לעשות ומהשיבוש של עבודת הכנסייה. זה בעצם לעמוד לצד אנשים רעים נגד האל.
מאוחר יותר קראתי קטע נוסף מדברי האל, שהעניק לי נאורות מסוימת. בדברי האל נאמר: "ביום מן הימים, כשתבין חלק מסוים של האמת, כבר לא תחשוב שאמך היא האדם הטוב ביותר, או שהוריך הם האנשים הטובים ביותר. אתה תבין שגם הם חברים בגזע האנושי המושחת, ושהצביונות המושחתים של כולם דומים. הדבר היחיד שמבדיל בינם לאחרים הוא קשר הדם איתך. אם הם אינם מאמינים באל, אזי הם בדיוק כמו הכופרים. כבר לא תסתכל עליהם מנקודת המבט של בן משפחה, או מנקודת המבט של קשרי הבשר שלכם, אלא מן הצד של האמת. מהם ההיבטים העיקריים שאותם עליך לבחון? עליך לבחון את גישתם לאמונה באל, את גישתם לעולם, את גישתם להתמודדות עם נושאים שונים, ובעיקר את היחס שלהם כלפי האל. אם תעריך את ההיבטים האלה במדויק, תוכל לראות בבירור אם הם אנשים טובים או רעים. ייתכן שביום מן הימים תראה בבירור שהם אנשים בעלי צביון מושחת, ממש כמוך. ייתכן שיתבהר לך אפילו יותר, שהם אינם האנשים הנדיבים שאוהבים אותך באמת, כפי שחשבת, ושהם אינם יכולים כלל להוביל אותך אל האמת או אל הנתיב הנכון בחיים. אתה עשוי לראות בבירור שמה שהם עשו עבורך חסר תועלת מבחינתך ואינו מועיל כלל לבחירת הנתיב הנכון בחיים. אתה גם עשוי לגלות, שרבים מן המנהגים ומהדעות שלהם מנוגדים לאמת, שהם קשורים בבשר ושהדבר הזה גורם לך לבוז להם ולהרגיש דחייה וסלידה. אם תצליח לראות את הדברים האלה, תוכל להתייחס להוריך בצורה נכונה בתוך לבך וכבר לא תתגעגע אליהם, לא תדאג לגביהם ותוכל לחיות בנפרד מהם. הם השלימו את משימתם כהוריך, ולכן כבר לא תתייחס אליהם כאל האנשים הקרובים ביותר ולא תעריץ אותם. במקום זאת תתייחס אליהם כאל אנשים רגילים, ובשלב זה תשתחרר לחלוטין מכבלי הרגשות ותהיה חופשי באמת מן הרגשות שלך ומן החיבה המשפחתית" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק פתרון הצביון המושחת של האדם יכול להוביל לשינוי אמיתי). הדברים האלו נגעו עמוקות בלבי. בגלל עוצמת תחושותיי כלפי הוריי, ראיתי רק כמה הם היו טובים אליי, ולא את יחסם כלפי האמת וכלפי האל. לא הצלחתי לראות בבירור את מהותם או את הנתיב שבו הלכו, ולכן לא התמודדתי נכון עם עניין הרחקתם. שבויה בתחושותיי, ניסיתי להתווכח עם האל, ובמשך יותר משנתיים חייתי בשליליות ובהתרסה. חיי ניזוקו קשות, וביצעתי עבירות. לאט לאט, דרך ההשקיה וההזנה של דברי האל, ליבי הקשה והמרדני התעורר, והבנתי השגויה את האל נעלמה כלא הייתה. כעת אני מרגישה הרבה יותר משוחררת, והאמביציה לבצע את חובתי שבה אליי. תודה לאל על ישועתו.
