44. ימיי בשבי

ביולי 2006, קיבלתי עליי את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים. בעלי תמך בי באמונתי באל, וקיבל בחמימות את פני האחים והאחיות שבאו לביתי. מאוחר יותר הוא גילה שמאמינים באל הכול יכול עלולים לסבול מדיכוי ומעצרים בידי הממשלה, והלך לשאול בן דוד שלי שעובד במשרד הנציב לגבי זה. לאחר שחזר הביתה הוא אמר לי, "בן הדוד שלך אומר שהממשלה מבצעת מעצרים בקרב מאמינים דתיים, בעיקר בקרב מאמיני האל הכול יכול. וגם, שמאמין אחד יכול להסגיר את כל המשפחה שלו. תפסיקי להאמין באל הכול יכול. אם את חייבת להאמין, לכי לכנסיית העצמי המשולש." ראיתי שבעלי לא מבין בענייני אמונה דתית. "כנסיית העצמי המשולש הוקמה בידי המפלגה הקומוניסטית", אמרתי לו. "הם מציבים פטריוטיות ואהבת המפלגה במקום ראשון, ורק אחר כך את אהבת האל. בעיניהם, המפלגה נעלה יותר מהאל. זו לא אמונה דתית. לא אלך לכנסיית העצמי המשולש." "אני יודע שזה טוב להאמין באל הכול יכול", הוא אמר בהכנעה, "אבל את צריכה להבין את המצב לאשורו. זהו עולמה של המפלגה הקומוניסטית כעת, ואם תמשיכי להאמין, אנחנו עלולים לאבד את העבודות שלנו. את מוכנה לוותר על העבודה שלך בבית החולים? ומה שעוד, יש לנו משכנתה לשלם ואנחנו צריכים כסף כדי לגדל את הבת שלנו. איך נוכל לחיות בלי כסף? אם תישלחי לכלא, אנשים יתייחסו אליי ואל בתנו בזלזול והיא תסבול מהצקות בבית הספר. את חייבת לחשוב גם עלינו! את צריכה להפסיק להאמין." ידעתי שזה בלתי נמנע שבעלי, בתור כופר, יהיה מודאג מכך. אז אמרתי לו, "המפלגה הקומוניסטית היא אתאיסטית ותמיד רדפה את אלו שמאמינים באל. לא אוותר על אמונתי בגלל הרדיפות של המפלגה. אתה לא יודע שמי שמפחד לא יוכל להיכנס למלכות השמיים? האסונות רק הולכים ומתגברים. האל הכול יכול המושיע ביטא את האמת וביצע את עבודת השיפוט של אחרית הימים, שמשמעה טיהור מוחלט והושעת האנושות כדי שנוכל לשרוד את האסונות ולהילקח למלכות האל. זו הזדמנות שלא תחזור שוב! האמונה באל משמעה סבל וסכנה זמניים, אבל הם יאפשרו לנו לזכות באמת ולהיוושע בידי האל. זה כל מה שמשנה." בעלי אמר, "הכניסה למלכות האל עדיין רחוקה מאוד. הדבר הראליסטי לעשות כרגע הוא לחיות חיים טובים. אני לא מודאג ממה שאולי יקרה בעתיד, ולא אקדיש לכך מחשבה." מאוחר יותר, הוא התווכח איתי כשהוא ראה שאני עדיין הולכת לכינוסים ומבצעת את חובתי. הוא אמר: "לחיות במתח כל הזמן זו לא דרך לחיות. אם תמשיכי להאמין, המשפחה שלנו תתפרק." חשבתי: "אולי המשפחה באמת תתפרק אם אתעקש על אמונתי. בתי רק בת תשע, ואם המשפחה תתפרק זה יפגע בה מאוד!" באותו זמן לא רציתי לאבד את משפחתי, אבל בעלי מנע ממני לקיים את אמונתי, ואם זה יימשך כך, איך אוכל לבצע את חובתי? בתי, משפחתי, והאל... לא רציתי לוותר על אף אחד מהם. ובשעה שנאבקתי בדילמה הזו, נזכרתי בדבריו של ישוע אדוננו: "הָאוֹהֵב אֶת אָבִיו אוֹ אֶת אִמּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֵינוֹ כְּדַאי לִי, וְהָאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ אוֹ אֶת בִּתּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֵינוֹ כְּדַאי לִי. וּמִי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֵחַ אֶת צְלָבוֹ וְהוֹלֵךְ אַחֲרַי אֵינוֹ כְּדַאי לִי" (מתי י' 37-38). חשבתי על כל הקדושים הללו במהלך העידנים שוויתרו על הכול כדי למלא את מטלת האל באמצעות הפצת הבשורה ונשיאת עדות לאל, ועל איך שאני, שניזונתי מכל כך הרבה אמת שמקורה באל, הייתי חייבת להתחשב בכוונות האל ואסור היה לי לנטוש את אמונתי ואת חובתי רק כדי להגן על משפחתי. חשבתי על האל, שהתגלם בבשר ודם כדי להושיע אותנו הישר מכוחו של השטן, וביטא אמיתות בשקט כדי להשקות ולהזין אותנו בזמן שדוכא, נעצר, וסבל מהשמצות וגינויים בידי הדרקון הגדול האדום כאש, כמו גם מדחיות והכפשות בידי הקהילה הדתית. אהבת האל לאנושות היא כה גדולה! קיבלתי כל כך הרבה מהאל, וכל אותו הזמן היה אכפת לי רק ממשפחתי ומבתי ולא חשבתי איך לגמול לאל על אהבתו. לאן נעלם המצפון שלי? בעקבות המחשבה זו, חשתי חובה גדולה כלפי האל, והחלטתי שלא משנה כמה בעלי יעמוד בדרכי או ילחץ עליי, אני אלך אחר האל. אני אפיץ את הבשורה ואשא עדות לאל.

לאחר מכן, הדיכוי שהפעילה המפלגה הקומוניסטית כנגד הכנסייה החמיר, וההתנגדות של בעלי גברה. במחצית השנייה של 2007, בתירוץ של שמירה על יציבות לקראת המשחקים האולימפיים, המפלגה פעלה נגד מאמינים דתיים ודיכאה כנסיות, וחלק מהאחים והאחיות נעצרו. בוקר אחד בספטמבר, בשעה שהתכוננתי לצאת ולשתף בבשורה, בעלי עצר בעדי ולא הרשה לי לעזוב. הוא קרא לאחי הגדול שיגיע, ואמר, "לפני כמה ימים, בן הדוד שלך אמר שהוועדה לענייני משפט ופוליטיקה יזמה מבצע מיוחד בשיתוף עם רשויות הביטחון והחוק, במהלכו נשלחו שוטרים רבים לביצוע מעצרים המוניים בקרב מאמיני האל הכול יכול. לאחר שהם נעצרים, הם נשפטים. אז תפסיקי להאמין באל, בסדר?" אחי גם דחק בי, "אני יודע שאמונה היא דבר טוב, אבל המפלגה אוסרת להאמין באל. אין לנו הכוח להילחם בה, אז אם את חייבת לעסוק באמונתך, עשי זאת בבית. תפסיקי לצאת ולהפיץ את הבשורה. מה תעשי אם יעצרו אותך?" אמרתי: "אני יודעת שאתה רוצה את הטוב ביותר עבורי, אבל הדבר הצודק ביותר שניתן לעשות הוא להאמין באל ולשתף בבשורה, כך שיותר אנשים יוכלו להיוושע בידי האל ולשרוד. זה המעשה הטוב האולטימטיבי. זה לא יהיה אנוכי להחריד מצדי להפסיק לשתף בבשורה רק כדי להגן על עצמי?" כשבעלי שמע זאת, הוא ירד על ברכיו ואמר, "אני מתחנן בפנייך. למען הבית שלנו, למען הבת שלנו, תפסיקי להאמין באל. משמעות האמונה שלך היא שהבת שלנו לא תתקבל לאוניברסיטה ולא תמצא עבודה טובה. סיכוייה לעתיד ייהרסו! יש לנו רק ילדה אחת, את חייבת לחשוב עליה! אם תיעצרי, אנשים ידברו עליי מאחורי גבי כשאצא. אמרי לי, מה יישאר אז מכבודי העצמי?" כשראית את בעלי כך, ממש לא ידעתי מה לעשות. הוא תמיד היה כל כך גאה, אבל הנה הוא מתחנן אליי על ברכיו, מול אחי. אם אתעקש על אמונתי, זה רק יפגע בו עוד יותר. ומה יקרה לבתי אם המפלגה תמנע ממנה בסופו של דבר ללכת לאוניברסיטה בגלל אמונתי, ואז היא לא תצליח למצוא עבודה טובה ולבנות לעצמה קריירה? אפילו אחי התנגד לאמונתי. המשפחה שלי כנראה תחצוץ ביני לבין אמונתי אם היא תדע שהיא גורמת לקרע ביני לבין בעלי. זה יהפוך את דרך האמונה לקשה עוד יותר עבורי. אבל אם איכנע לבעלי ואבטיח לוותר על אמונתי, האם לא אבגוד בכך באל? ככל שחשבתי על כך יותר, כך התחלתי לדאוג יותר, אז נשאתי תפילה חרישית וביקשתי מהאל שיגן על ליבי. בשלב הזה נזכרתי בקטע מדברי האל שקראתי בעבר: "בכל שלב בעבודה שהאל מבצע באנשים נדמה שמבחינה חיצונית מדובר בקשרי גומלין בין בני אדם, כאילו שהדבר הוא סידורים מעשה ידי אדם או בגלל הפרעה של האדם. אך מאחורי הקלעים, כל שלב בעבודה וכל דבר שמתרחש הוא התערבות שעושה השטן עם אלוהים, ובני האדם נדרשים לעמוד איתן בעדותם על אלוהים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק אהבת האל היא אמונת אמת באלוהים). אכן! כלפי חוץ נראה כאילו משפחתי עומדת בדרכי, אבל למעשה, זהו השטן שמפתה אותי. בגלל שהאמנתי באל וביצעתי את חובתי, צעדתי בדרך הנכונה. השטן השתמש במשפחתי כדי לבלום אותי ולגרום לי לבגוד באל. אסור היה לי להאמין לתעלולי השטן. היה עליי לעמוד איתן, לשאת עדות ולהשפיל אותו. כשחשבתי על כך, אמרתי להם בכובד ראש, "האל קובע הכול. האל מתזמר את עבודתנו ואת עתידנו, ולא משנה מה אומרת המפלגה הקומוניסטית. עלייתן ונפילתן של מדינות ושל מפלגות פוליטיות, שלא לדבר על גורלם של אנשים יחידים, נמצאים כולם בידי האל. כולם יודעים כמה חולה הייתי לפני שנעשיתי מאמינה, והייתי מתה מזמן לולא האל. האל העניק לי חיים וקיבלתי ממנו כה הרבה. אם לא תהיה לי אמונה, ואם לא אבצע את חובתי, זה יהיה לא מוסרי. האם אהיה אנושית בכלל? האם תהיה לחיי משמעות?" אחי הזעיף פניו ואמר, "זה נכון, נרפאת לאחר שמצאת את אמונתך. אבל אנחנו חיים כעת תחת שלטון המפלגה הקומוניסטית, והם רוצים לעצור מאמינים. אם תטיפי את הבשורה, לא תשימי את עצמך בקו האש?" בעלי עמד לצדו והסכים. אבל אני התעקשתי על אמונתי, ולא משנה מה הם אמרו. כשהם ראו שאני לא משתכנעת, הם פנו לטקטיקות חריפות יותר. כחודש לאחר מכן, ברגע כשחזרתי יום אחד הביתה מכינוס, בעלי סטר לי בפניי ואמר בכעס, "המפלגה עוצרת מאמינים על ימין ועל שמאל אבל את ממשיכה ללכת לכינוסים. אמרתי לך להפסיק להאמין, אבל את מתעקשת להמשיך! כיבדתי אותך כל השנים הללו ומעולם לא הרמתי עלייך יד. אחיך וגיסתך אומרים שפינקתי אותך ושעליי להטיל בך משמעת, ולא לתת לך הזדמנות להמשיך ולהאמין באל." בהיתי בו, המומה מהתנהגותו. הוא פחד להסתכל לי בעיניים, הוריד את ראשו ואמר, "אני באמת לא רוצה להכות אותך. אני פשוט לא רוצה שתיעצרי ותושלכי לכלא בגלל אמונתך באל. אני עושה זאת לטובתך." כששמעתי אותו אומר זאת, דאגתי מאוד. בעלי תמיד היה טוב מאוד כלפיי, אבל הפחד מרדיפה הפך אותו לכלי בידי המפלגה הקומוניסטית. הוא ניסה לגרום לי לבגוד באל. איך זה היה לטובתי? מאוחר יותר, כשהוא ראה שאני נחושה להמשיך באמונתי, הוא פשוט הפסיק ללכת לעבודה. הוא עקב אחריי מקרוב, ולא הרשה לי לקרוא בדברי האל, ללכת לכינוסים, או לבצע את חובתי. באותו הזמן נדרשה עבודה רבה בכנסייה, אבל הוא שם אותי במעצר בית ולא יכולתי לבצע את חובתי. הפצרתי בו שלא ימנע ממני לקיים את אמונתי. אמרתי, "האל הגן עליך בפעמים הללו כשכמעט היית בתאונת דרכים, כשעוד תמכת באמונתי. הוא הרעיף עלינו חסד רב, אז איך אתה יכול להתנגד לו ולדחות אותו?" הוא אמר, "בעבר, אמונתך באל הביאה תועלת, אבל עכשיו המצב השתנה. כל עוד את מאמינה באל, המפלגה לא תניח לך והמשפחה שלנו תסבול. האם נוכל להתקיים מאמונה בלבד?" מאוחר יותר, בגלל שלא רצה להיחשב כמשתף פעולה, הוא אמר שעלינו להתגרש. זה היכה בי חזק, ושנאתי לדרקון הגדול האדום כאש גברה עוד יותר. הוא רדף אותי והיכה אותי ועכשיו גם רצה להתגרש ממני. הכול נבע מהדיכוי של המפלגה הקומוניסטית. נזכרתי בקטע הבא מדברי האל: "עכשיו הוא הזמן: האדם אזר את מלוא כוחותיו זה מכבר, הוא הקדיש את כל מאמציו ושילם כל מחיר לשם כך – כדי לקרוע את פרצופו הנתעב של השד הזה ולאפשר לבני האדם, שהתעוורו ועברו כל סבל ומצוקה, להתעלות על כאבם ולמרוד בשטן המרושע והעתיק הזה. מדוע להציב מכשול כה בלתי חדיר לעבודתו של אלוהים? מדוע לנקוט תכסיסים שונים כדי להוליך שולל את אנשיו של האל? איפה החירות האמיתית, הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים? איפה ההגינות? איפה הנוחות? איפה החמימות? מדוע להשתמש במזימות של רמאות כדי לשטות בעמו של אלוהים?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (8)). המפלגה היא בבחינת האנטי-אל, היא שד שמתנגד לאל. היא עוצרת ורודפת את המאמינים כדי לבלום את עבודת האל ולחסל אותה. היא ממציאה כל מיני שמועות כדי להכפיש את עבודת האל ולשטות באנשים כדי שגם הם יתנגדו לאל, מה שבסופו של דבר יביא להשמדתם. היא אפילו מדכאת ורודפת את משפחותיהם של הנוצרים, כך שמשפחות שלמות סובלות בגלל אמונתו של אדם אחד. משפחתי תמכה בתחילה באמונתי, אבל הרדיפה של המפלגה והשמועות גרמו לבני משפחתי לסטות מהדרך והם הפכו להיות משתפי פעולה שמתנגדים לאל. המפלגה היא כה מרושעת! נזכרתי בעוד קטע מדברי האל: "כבני אדם רגילים אשר חותרים אל האהבה כלפי האל, הכניסה למלכות על מנת להימנות על אנשיו של אלוהים היא עתידך האמיתי, ואלה הם חיים בעלי ערך וחשיבות עילאיים. איש אינו מבורך יותר מכם. מדוע אני אומר זאת? משום שמי שאינו מאמין באלוהים חי למען הבשר ולמען השטן, ואילו כיום, אתם חיים למען אלוהים וחיים כדי לנהות אחר רצונו של אלוהים. לכן אני אומר שישנה חשיבות עילאית לחייכם. רק חבורת האנשים הזו שאלוהים בחר בה מסוגלת לממש חיים בעלי חשיבות עילאית: אף אחד אחר על פני האדמה אינו מסוגל לממש חיים בעלי ערך ומשמעות שכאלה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכירו את העבודה החדשה ביותר של אלוהים ולכו בעקבות אלוהים). כשהרהרתי בדברי האל, דברים התבהרו לי. קיבלתי עליי את עבודת האל של אחרית הימים. זכיתי ליהנות מההשקיה וההזנה שבדבריו, לבצע את חובתי כיציר בריאה, לשתף בבשורה ולשאת עדות לאל, ולעזור לאנשים נוספים לבוא בפני האל ולהיוושע. זה היה הדבר הכי צודק והכי חשוב שניתן לעשות, ואסור היה לי לוותר על אמונתי ועל חובתי כדי להגן על משפחתי. היה עליי ללכת אחר האל עד הסוף, גם אם משמעות הדבר הייתה גירושין. אז אמרתי לבעלי, "אני מחויבת לדרך הזו, מאחר שאתה מתעקש על גירושין, אני מסכימה."

הלכנו לרשות לעניינים אזרחיים עוד באותו היום כדי לבצע את ההליך. בדיוק כשמילאתי את הניירת, אחי ואשתו התפרצו פנימה, גררו אותי למכוניתם בלי לומר מילה ולקחו אותי לחנות שלהם. אבא שלי כבר היה שם, וברגע שהוא ראה אותי הוא הרים את ידו כדי להכות אותי, אבל העובדים במקום מיהרו לבלום אותו. הוא צעק, "חשבתי שהממשלה תומכת באמונה שלך. לא ידעתי שאת עלולה להיעצר ושמשפחתך עלולה להיחשב כמשתפת פעולה. את לא יכולה להמשיך להאמין באל. אם תעשי זאת, אני אתכחש לך!" אמרתי, "אבא, אנחנו נבראנו בידי האל, והוא שולט בכול. בני האדם צריכים להאמין ולסגוד לו." לפני שהצלחתי לסיים, אחי צעק, "את מוכנה להמשיך להאמין גם אם משמעות הדבר שתאבדי את המשפחה שלך?" עניתי בתקיפות, "אין שום דבר רע באמונתי. הוא זה שרוצה להתגרש. אני לא זו שמתרחקת ממשפחתי." אחי צעק, "חבר שלי שעובד בממשלה אמר שהיא הוציאה מסמך שמכריז על המאמינים באל הכול יכול כעל יעד מרכזי לדיכוי. הוא אמר לנו להשגיח עלייך ולהרחיק אותך מהעיסוק באמונתך כדי שלא נואשם יחד איתך." לאחר שאמר זאת, הוא נטל רצועת במבוק והיכה אותי בעיניי בעודו אומר, "זה העונש שלך על כך שאת לא מבינה את המצב!" היחס הזה של משפחתי הכאיב לי מאוד. השתמשתי בכל כוחי כדי להשתחרר מהם וברחתי החוצה. מיררתי בבכי כל הדרך הביתה. חשתי חסרת אונים ובודדה, וממש לא ידעתי איך להמשיך בנתיב הזה. התפללתי לאל בדמעות, "הו אלי, עכשיו כל משפחתי יצאה נגדי. היא עומדת בדרכי, ואומרת לי שאסור לי להאמין. זה קשה לי מאוד. אלי, אנא הנחה אותי כיצד להבין את כוונתך ואיך להתמודד עם המצב הזה." לאחר התפילה, חשבתי על קטע מדברי האל: "היות שעבודת האל מתבצעת בארץ שמתנגדת לאלוהים, כל עבודתו נתקלת בקשיים עצומים ולא ניתן להגשים רבים מדבריו באופן מידי. לפיכך, בני אדם מזוככים בזכות דברי האל, שזהו גם כן חלק מהסבל. ביצוע עבודתו של אלוהים בארצו של התנין הגדול והאדום כאש קשה ביותר, אך באמצעות הקושי הזה, אלוהים מבצע שלב אחד בעבודתו שממחיש את חוכמתו ואת מעשיו המופלאים ומנצל את ההזדמנות הזאת כדי להפוך את קבוצת בני האדם הזאת למושלמים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האם עבודתו של אלוהים פשוטה כפי שהאדם חושב?). דברי האל עזרו לי להבין שהאל עובד באחרית הימים בארצו של הדרקון הגדול האדום כאש, כי שם ההתנגדות לו היא העזה ביותר, ושאנו שנוהים אחריו נסבול לבטח מדיכוי והדרה. האל עובד בצורה הזו כדי שנוכל לזהות את הדרקון הגדול האדום כאש ואת מהותו הרעה והמתנגדת לאל, ושלא נרשה לו להוליך אותנו שולל יותר. המטרה היא גם להביא את אמונתנו לידי שלמות כך שנוכל ללמוד איך להישען על האל בעת מצוקה, ללכת אחר האל מבלי להיות מוגבלים בידי כוחות השטן, ולהאמין באל אמונת אמת. אבל אחרי שסבלתי קצת, הרגשתי שלהיות בעל אמונה זו משימה קשה מדי. חייתי בשליליות ורציתי להיחלץ מהמצב. חסרתי אמונה במידה רבה. בעומדי מול הקשיים הללו, ידעתי שעליי לקבל אותם מהאל. היה עליי להתפלל ולחפש את האמת, ולעמוד איתן בעדותי לאל. כיציר בריאה, זה מה שהיה עליי לעשות. ברגע שהבנתי את כוונת האל, הפסקתי לחוש אומללה כל כך. מאוחר יותר, גיליתי שבעלי לא באמת רצה להתגרש, אלא דיבר על כך עם משפחתי והם חשבו שזה יאלץ אותי לוותר על אמונתי.

זמן קצר לאחר מכן, כשבעלי לקח אותנו לקניות במכונית, הוא סטה לפתע לעבר הכביש המהיר ונסע הישר לבית חולים פסיכיאטרי. הוא גרר אותי בכוח לחדר הטיפולים ואמר לרופא, "היא מאמינה באל הכול יכול והיא מטיפה. אתה חייב לנעול אותה בחדר סגור ולהרחיק אותה ממאמינים אחרים. כמו בגמילה מסמים. היא תוכל לצאת כשהיא תיגמל מאמונתה ותפסיק להטיף." זה שבר את ליבי. הוא רצה לאשפז אותי יחד עם חולי נפש כדי שאפסיק להאמין באל. אשפוז שם יכול להטריף אדם על דעתו! אמרתי מיד לרופא, "אני גם רופאה. קודם תקבע אם אני סובלת מבעיה נפשית לפני שתאשפז אותי." ואז מניתי בפניו באופן מסודר את הדרכים שבהן ניהלתי את משק הבית שלנו בשנים האחרונות. לאחר שהרופא שמע אותי, הוא אמר לבעלי, "אין לה מחלת נפש. אני לא יכול לאשפז אותה. לא נוכל להבטיח את שלומה אם תתעקש להשאיר אותה פה." בעלי המשיך לדרוש מהרופא שיאשפז אותי. אמרתי, "אם תכלא אותי פה, אני אתאבד." הרופא חשש שהוא יהיה האחראי לכך, וסירב לאשפז אותי. לבעלי לא הייתה ברירה אלא לקחת אותי הביתה.

אחרי מה שקרה, הבנתי בבירור שבעוד שבעלי תמיד טען שהוא עשה את מה שטוב עבורי, זו הייתה העמדת פנים. פעם אחר פעם התגלה שהוא דואג רק לאינטרסים שלו, ורק מכאיב לי ומשפיל אותי. הוא אפילו רצה לאשפז אותי במוסד. הוא היה מסוגל לעשות הכול כדי למנוע ממני להאמין. העובדה שהוא פעל כנגד האל, ושיתף פעולה עם המפלגה, הראתה שגם הוא אהב את הרע, העריץ כוחניות ושנא את האמת. דברי האל אומרים: "מאמינים וכופרים אינם תואמים; למעשה, הם מנוגדים זה לזה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם יבואו יחד למנוחה). אני ובעלי היינו במסלולים שונים. נואשתי ממנו, ורק בגלל בתי לא התגרשתי ממנו. לאחר מכן, הוא לא הפסיק להתווכח ולצעוק, ודרש שאוותר על אמונתי. בעיקר לקראת המשחקים האולימפים, כשבן הדוד שלי אמר שהממשלה מתמקדת במעצרים של מאמינים באל הכול יכול, ושמאמינים נענשים בחומרה ושאף אחד לא יכול לשחרר אותם בערבות, בעלי השגיח עליי מקרוב ועקב אחר כל תנועותיי. הוא השאיר אותי במעצר בית במשך 11 יום. לא הייתה לי דרך ליישם את אמונתי בבית. כדי לעשות זאת, ולמלא חובה, יהיה עליי לעזוב את משפחתי. אבל לא הייתי מסוגלת להיפרד מבתי. יהיה לה קשה מאוד אם אעזוב! אם לא אהיה לצדה ולא יהיה אף אחד שידאג לה כמו שצריך, מה יקרה לה אם היא תאבד את דרכה? דמעות זלגו מעיניי בכל פעם שחשבתי על זה. בתוך כל האומללות שלי, חשבתי על קטע מדברי האל: "עליך לסבול קשיים למען האמת, עליך להקריב את עצמך למען האמת, עליך לשאת השפלה למען האמת, ועליך להתנסות בסבל רב יותר כדי להשיג יותר מהאמת. זה מה שעליך לעשות. אסור לך להשליך את האמת לטובת הנאה מהרמוניה משפחתית, ואסור לך לאבד חיים שלמים של כבוד ויושרה לטובת הנאה זמנית. עליך לחתור אל כל מה שיפה וטוב ואל נתיב חיים בעל משמעות רבה יותר. אם אתה מנהל חיים גשמיים וארציים כאלה ואין לך כל מטרה לחתור אליה, האין זה בזבוז של חייך? מה תוכלו להשיג מחיים כאלה? עליכם לזנוח את כל ההנאות הגשמיות שלכם לטובת אמת אחת, במקום לזנוח את כל האמיתות לטובת מעט הנאה. אנשים כאלה הם חסרי כבוד ויושר – לקיומם אין כל משמעות!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט). לאחר שקראתי את דברי האל, חשבתי על כל שנות האמונה שלי שחלפו. השטן תמיד השתמש בקרובי משפחתי כדי לדכא אותי ולהפריע לי, כדי להרחיק אותי מהאל ולגרום לי לבגוד בו. הייתי עם משפחתי אבל לא הייתי מאושרת, ובעלי לא הרשה לי לקרוא את דברי האל או לשתף בבשורה ולבצע את חובתי. היה כואב לחיות כך. האל ארגן שאיוולד באחרית הימים ואקבל את בשורתו כדי שאוכל לחתור אל האמת, להיוושע ולמלא את חובתי כיציר בריאה. לכך היה עליי לחתור. חשבתי על דברי האל: "גורלו של אדם נשלט על ידי אלוהים. אינכם מסוגלים לשלוט בעצמכם: על אף שהאדם תמיד מתרוצץ ומתעסק בדברים למען עצמו, הוא עדיין אינו מסוגל לשלוט בעצמו. אילו ידעתם מהם סיכוייכם העתידיים ואילו הייתם מסוגלים לשלוט בגורלכם, האם עדיין הייתם ברואים?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא). זה נכון. כל אדם שמגיע לעולם הזה, האל קבע עבורו מזמן את נתיבו ואת מידת הסבל שייאלץ לחוות. אף אחד לא יכול לעזור לאף אחד אחר. אני ילדתי את בתי, אבל גורלה היה בידי האל. האל החליט כבר מזמן מה תהיה מידת הסבל שהיא תחווה ומה תהיה כמות הברכות שממנה היא תיהנה בחייה. גם אם אהיה לצדה, לא אוכל לשאת במקומה בסבל שנועד עבורה. לא יכולתי לשלוט אפילו בגורלי שלי, שלא לדבר על גורלה שלה. הייתי צריכה פשוט להפקיד את בתי בידי האל ולהתמסר לשלטונו. ואז יום אחד, כשבעלי ישן, הצלחתי להתגנב החוצה מהבית.

להפתעתי, רק שבועות ספורים לאחר מכן, מנהיג סיפר לי שבעלי הציק לאחים ולאחיות מדי יום ואמר שאם לא אחזור הוא ידווח עליהם למשטרה. נאלצתי לחזור הביתה כדי שהם לא יסתבכו בצרות. הפעם, בעלי השגיח עליי בצורה קפדנית יותר. הוא השאיר אותי נעולה בבית, החביא את המפתח, ותמיד היה מרוחק ממני מספר מטרים בלבד. הוא השגיח עליי אפילו כשבישלתי וכשהלכתי לשירותים. הוא השאיר את הטלוויזיה דלוקה מהבוקר עד הלילה, ואילץ אותי לצפות איתו מדי יום בחדשות ובסרטים פטריוטיים, ואמר שהוא רוצה לעשות לי שטיפת מוח. הוא אמר שבן הדוד שלי אמר לו לא לתת לי הזדמנות להתפלל או לקרוא את דברי האל, ושכדי לגרום לי לנטוש את אמונתי הוא צריך להציף אותי בכל מה שיש בטלוויזיה, כדי שלא יישאר אצלי מקום למחשבות דתיות. הוא גם אמר לי שאסור לו לתת לי רגע של מנוחה, כי ברגע שאני אתפלל, האל יעניק לי דרך מוצא, ואז אלך לכינוסים ואחזור להטיף. אמרתי לו בכעס, "זו זכותי להאמין. למה אתה משתף פעולה עם המפלגה הקומוניסטית, מדכא אותי ונוטל ממני את החופש שלי? נהנית מחסדו הרב של האל הודות לאמונתי, וראית מה האל מסוגל לעשות. עכשיו אתה חוסם את אמונתי ומדכא אותי. אתה לא רק מדכא אותי... אתה גם פועל כנגד האל!" להפתעתי הוא צעק עליי בחזרה, "כן, אני פועל כנגד האל, אז שיבוא ויעניש אותי!" הייתי המומה לגמרי. איך הוא יכול לומר דבר כזה? הוא יצא לגמרי מדעתו. הוא השאיר אותי כלואה כך למשך שבוע בערך, ולא יכולתי לצאת החוצה. לא יכולתי לקרוא את דברי האל, ללכת לכינוסים או לבצע את חובתי. הייתי אומללה מאוד. לא היה לי תיאבון ולא יכולתי לישון. חשבתי על כך שכל האחרים מבצעים חובה, בזמן שאני כלואה בבית בידי בעלי, ואפילו הזכות להתפלל ניטלה ממני. אם זה יימשך, אני לא אתרחק יותר ויותר מהאל? ולא רק זאת, בני משפחתי צידדו כולם בבעלי, ודיכאו אותי. כבר לא יכולתי לסבול זאת! ככל שחשבתי על כך יותר, כך הרגשתי רע יותר. הייתי בודדה וחסרת אונים.

ערב אחד, כשבעלי ישן, התפללתי תפילה חרישית לאל. אמרתי, "אלי, אני לא יכולה לקרוא את דבריך. אני מרגישה כל כך חלשה בתוכי. הו אלי, שיעור קומתי נמוך כל כך. אנא, הענק לי אמונה וכוח." אחרי התפילה, חשבתי על קטע מדברי האל: "בני האדם שאלוהים מתייחס אליהם כאל 'מתגברים' הם אלה שעדיין מסוגלים לשאת עדות, לשמר את האמון שלהם ואת מסירותם לאלוהים כשהם נתונים להשפעתו של השטן ומצויים תחת מצור של השטן, כלומר, כשהם מוצאים עצמם בתוך כוחות החושך. אם הנך מסוגל עדיין לשמור על לב טהור בפני אלוהים ולקיים את אהבתך האמיתית לאלוהים, בלי קשר לנסיבות, אזי הנך נושא עדות בפני אלוהים, וזהו הדבר שאלוהים מכנה להיות 'מתגבר'" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עליכם לשמר את מסירותכם לאלוהים). דברי האל הראו לי שבאחרית הימים, הוא רוצה ליצור קבוצה של מתגברים, שגם תחת התקפות השטן והרדיפות שלו, לא ייכנעו לכוחות האופל. במקום זאת, הם ייאחזו חזק באמונתם ובמסירותם, וישאו עדות נפלאה לאל. חשתי מלאת השראה, והייתי מוכנה להתמסר וללמוד את השיעור. לא משנה איך בעלי יחסום אותי וידכא אותי, אעמוד איתן בעדותי וארצה את האל. מאוחר יותר, כשבעלי ישן, הרהרתי בדברי האל, והתפללתי חרישית או שרתי לעצמי מזמור, וזה גרם לי שמחה מסוימת. ביום התשעה עשר למעצר הבית שלי, בעלי החל לסבול מכאבי ראש, כאבי צוואר וכאבי גב ברגע שהוא התחיל לריב איתי. ככל שהוא נעשה כועס יותר, כך הכאב התגבר, עד שהוא זעק מרוב כאבים, וזה נפסק רק כשהוא לא העז להתווכח יותר. לבסוף הוא אמר: "אני כבר לא יכול יותר! ככל שאני משאיר אותך כלואה יותר זמן, כך את נעשית יותר נלהבת. אני סתם גורם לעצמי לחלות." למחרת הוא הלך לעבודה והשאיר אותי נעולה בבית. יום אחד מצאתי במקרה את המפתח, וחמקתי מהבית בזמן שהוא היה בחוץ. הייתי אסירת תודה לאל שסיפק לי דרך מוצא, ושסוף סוף אוכל להשתתף בכינוסים ולבצע שוב את חובתי.

לאחר מכן, בעלי כבר לא פיקח עליי באדיקות. מדי פעם, כשהוא היה מנסה להתנגד לי ולעצור אותי, הוא היה מרגיש לא טוב וחש כאב עז בצווארו. יום אחד, במרץ 2012, הוא אמר לי, "כל השנים הללו רציתי שתבחרי בין המשפחה שלך לבין אמונתך. אבל לא הסכמת לוותר על האמונה שלך. בואי נשים לזה סוף היום. יש לך שתי אפשרויות: אם תישארי בבית הזה, לא תוכלי ללכת אחר האל, ואם תלכי אחר האל, לא תוכלי לחזור לבית הזה." אמרתי לו בביטחון, "בחרתי בדרך האמונה באל, ולעולם לא אשוב לאחור." ואז ארזתי את התיקים שלי, עזבתי את הבית, והצטרפתי לשורותיהם של אלו שמבצעים את חובתם. תודה לאל הכול יכול!