46. עיקשות פוגעת באחרים ובעצמך

נבחרתי כמנהיגת כנסייה באפריל 2020, ואחריותי הייתה בעיקר עבודת השקייה. לפני מספר חודשים, הבחנתי שהשתתפותם של מספר מאמינים חדשים בכינוסים אינה עקבית, הם מאחרים ועוזבים מוקדם. חלקם היו עסוקים בלימודים או בעבודה ואמרו שיבואו כשיהיה להם זמן. חלקם לא באו כי הם הולכו שולל אחר השמועות והאמירות המופרכות שהפיצו המפלגה הקומוניסטית של סין והעולם הדתי. ניסינו לדבר איתם, אבל כמה מהם לא ענו לטלפון – כאילו נעלמו כליל. הנחתי שמכיוון שניסינו ליצור איתם קשר, אם הם לא רצו להשתתף בכינוסים, זו לא האחריות שלנו ואנחנו צריכים פשוט לוותר עליהם. חוץ מזה, האל רוצה את האנשים הטובים ביותר, לא סתם עוד אנשים. הוא מושיע את אלה שיש להם אמונה אמיתית והם אוהבים את האמת. אם חסרה להם אמונה אמיתית, שום מאמץ מצידנו לא יעזור. לכן לא התפללתי, חיפשתי או דנתי בזה עם המנהיגה שלי, ופשוט החלטתי בעצמי לוותר על אותם מצטרפים חדשים. במהלך תקופה זו, פניתי לכמה מהם, אבל הם לא רצו להשתתף בכינוסים, לכן הרגשתי בטוחה עוד יותר שהשיפוט שלי היה נכון. בהמשך, אחות שעבדתי איתה הבחינה בכך שוויתרתי על הרבה מאמינים חדשים חודשיים ברציפות ושאלה אותי אם באמת ראוי לעשות זאת. היא הציעה שאוכל לשתף עם המנהיגה שלנו וללמוד את העקרונות. חשבתי, "בעבר טיפלנו בעניין דומה באותה צורה. זה לא שלא ניסינו לדבר עם המצטרפים החדשים, אנחנו פשוט לא יכולים ליצור קשר עם חלק מהם עכשיו, והאחרים אפילו לא רוצים להאמין. אין צורך שאחפש את העקרונות." אז דחיתי את הצעתה. הרגשתי קצת לא בנוח לאחר מכן, ותהיתי אם זה באמת הדבר הנכון לעשות. אבל אז הבנתי שמה שעשיתי לא יכול להיות טעות, כי הצענו להם תמיכה, וזו לא אשמתנו שהם לא הגיעו לכינוסים. הדבר העיקרי היה שהם לא היו מאמינים אמיתיים באל. אז לא התפללתי או חיפשתי, ובכל חודש ויתרתי על כמה מצטרפים חדשים.

בהמשך, המנהיגה שלי גילתה שלא פעלתי לפי העקרונות כשוויתרתי על מצטרפים חדשים והיא גזמה אותי בחומרה רבה, ואמרה שלא הכרתי את העקרונות, לא טרחתי לחפש אותם, ופשוט פעלתי כפי שעלה בדעתי. היא גם אמרה שלבוא לפני האל היה דבר קשה עבור כל אחד מהמצטרפים החדשים, שאחים ואחיות אחרים משקיעים כל שביכולתם כדי לתמוך בהם, בעוד אני פשוט ביטלתי את חלקם באדישות. פסלתי אותם בלי לתת שום תמיכה אוהבת, וזה היה ממש חסר אחריות. ואז היא שאלה אותי, "למה המצטרפים החדשים לא משתתפים בכינוסים? אילו סוגי תפיסות ובעיות יש להם? האם שיתפת כדי לפתור אותן? האם את מנסה לחשוב על דרכים אחרות לעזור למצטרפים החדשים?" מטר השאלות הותיר אותי חסרת מילים, וסצנה אחר סצנה בהן אני מוותרת על מאמינים חדשים התנגנו במוחי כמו סרט. רק אז הבנתי סוף סוף שלא פעלתי באחריות כלפי המצטרפים החדשים, שלא באמת עזרתי להם ותמכתי בהם באהבה. לא השגתי בהירות לגבי מה היו תפיסותיהם הלא-פתורות או מדוע הם לא הגיעו לכינוסים. הם לא היו בכינוסים זמן מה, אז הנחתי שהם ויתרו על האמונה, ולא התייחסתי אליהם כלל. הבנתי שבאמת נכשלתי באחריותי כלפי המאמינים החדשים, ופעלתי בניגוד לעקרונות בכך שנטשתי אותם כלאחר יד. באמת הייתה חסרה לי אנושיות! לכן באתי לפני האל בתפילה, וביקשתי ממנו להעניק לי נאורות כדי שאוכל להבין את כוונתו, ולהרהר על עצמי ולהכיר את עצמי.

לאחר מכן, ראיתי את דברי האל הללו: "עליך להפגין אכפתיות ומתינות וכן להסתמך על אהבה ביחסך כלפי אלה החוקרים את הדרך האמיתית. זאת משום שכל מי שחוקר את הדרך האמיתית הוא כופר – אפילו הדתיים בקרבם הם פחות או יותר כופרים – והם כולם שבריריים: אם משהו לא עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם, סביר להניח שיסתרו אותו, ואם משפט כלשהו איננו תואם לרצונם, סביר להניח שיחלקו עליו. לכן אנו נדרשים להפגין סובלנות וסבלנות כשאנו מפיצים להם את הבשורה. היא דורשת מאיתנו אהבה קיצונית, וכן שיטות וגישות מסוימות. אך הדבר המכריע הוא לקרוא להם את דברי האל, למסור להם את כל האמיתות אותן הביע האל על מנת להושיע את האדם, ולאפשר להם לשמוע את קול האל ואת דברי הבורא. באופן זה, הם יזכו בהטבות. העיקרון החשוב ביותר בהטפת הבשורה הוא לאפשר למי שצמא להופעת האל ואוהב את האמת לקרוא את דברי האל ולהאזין לקול האל. לכן, השמע באוזניהם פחות את דברי האדם, והקרא להם יותר מדברי האל. כשתסיים לקרוא, שתף על האמת. בדרך זו, הם יוכלו להאזין לקולו של האל ולהבין אמת מסוימת. או-אז, סביר שהם ישובו לפני האל. הפצת הבשורה היא האחריות והמחויבות של כולם כולל כולם. אין זה משנה על מי מוטלת מחויבות זו, אל לו להתנער ממנה או להשתמש בתירוצים ובסיבות כלשהם על מנת לסרב לה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הפצת הבשורה היא החובה שכל המאמינים מחויבים לה מוסרית). "יש אנשים אשר החלו זה עתה להאמין באל ואשר הנם לעתים מזומנות שליליים ורופסים ביחסם. הסיבה לכך היא שהם אינם מבינים את האמת, כי אין להם שיעור קומה וכי הם חסרים הבנה כלשהי של האמיתות השונות הכרוכות בעצם האמונה באל. לפיכך, הם מאמינים כי איכותם נחותה וכי הם אינם מצליחים לעמוד בקצב ומתמודדים עם קשיים רבים – וכל אלה בתורם מובילים ליחס שלילי ואף גורמים להם להתייאש. הם מחליטים לוותר ולהפסיק לחתור אל האמת. הם מרחיקים את עצמם מן הכלל. המחשבות שצצות אצלם הן, 'בכל מקרה, האל לא יגמול לי על אמונתי בו. האל גם אינו אוהב אותי. ובכל מקרה אין לי זמן מיותר להקדיש לכינוסים. חיי המשפחה שלי מורכבים ואני צריך להרוויח את לחמי' ועוד כהנה וכהנה. בתוך זמן קצר, כל המחשבות האלו הופכות לסיבות, אשר מונעות מהם להשתתף בכינוסים. אם לא תזהה במהרה את המתרחש, סביר להניח שתתייג אותם כמי שאינם אוהבים את האמת וכמי שאינם אוהבים את האל באמת ובתמים, או שתחליט כי הם חומדים את תענוגות הבשר, חותרים אל העולם הגשמי ואינם מסוגלים לוותר על הדברים הארציים – ובגלל כל אלה תנטוש אותם לנפשם. האם התנהלות כזו עולה בקנה אחד עם העקרונות? האם כל אלה אכן מייצגים נאמנה את מהות טבעם? למעשה, הקשיים והמורכבויות שעמם הם נדרשים להתמודד הם הסיבות ליחסם השלילי; אם ניתן יהיה לפתור את הבעיות האלה, יחסם לא יהיה עוד שלילי כל כך והם יוכלו להאמין באל. כאשר הם חלשים ושליליים, הם זקוקים לתמיכה של אנשים אחרים. אם תעזור להם, הם יוכלו לחזור ולהתרומם. אבל אם תבחר להתעלם מהם, יהיה להם קל יותר לוותר בגלל יחסם השלילי. הדבר תלוי בעצם יכולתם של מי שמבצעים את מלאכת הכנסייה לחוש אהבה, לעצם יכולתם לשאת את המעמסה הזו. העובדה כי אנשים מסוימים אינם מגיעים לכינוסים לעתים קרובות אין משמעותה שהם אינם מאמינים באל בכל לבם, אין היא שקולה לסלידה מן האמת, אין היא מעידה על כך שהם חומדים את תענוגות הבשר וכי הם אינם מסוגלים להתנתק ממשפחותיהם ומעבודתם – על אחת כמה וכמה, אין לשפוט אותם כאנשים שהרגש מנחה אותם יתר על המידה או כמי שמאוהבים בכסף. למעשה, במצבים מעין אלה, שיעור הקומה ושאיפותיהם של אנשים אינם דומים אלה לאלה. אנשים מסוימים אוהבים את האמת ויכולים לחתור אליה; הם מוכנים לסבול ולוותר על כל הדברים האלה. אנשים אחרים הם קטני אמונה וכאשר הם מתמודדים עם קשיים החולשה גוברת עליהם והם אינם יכולים לצלוח אותם. אם איש לא יושיט להם יד לעזרה או יתמוך בהם, הם יתייאשו ויוותרו; בזמנים כאלה הם זקוקים לתמיכה, לדאגה ולסיוע של אנשים אחרים. אלא אם כן הם כופרים, אין להם אהבה לאמת והם רשעים – ובמקרה כזה אכן ניתן להתעלם מהם. אם מדובר באדם שמאמין באל באמת ובתמים ואינו מגיע לכינוסים לעתים מזומנות בגלל סיבות כנות, אזי אין לנטוש אותו, אלא להעניק לו עזרה ותמיכה מתוך אהבה. אם מדובר באדם טוב, בעל יכולת הבנה ואיכות ראויה, הוא ראוי עוד יותר לעזרה ולתמיכה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). התביישתי מאוד בעצמי כשהרהרתי בדברי האל. האל התגלה בבשר ודם באחרית הימים ובא לדבר ולעבוד בקרבנו למען ישועתנו. האל סובל השפלה גדולה, ובסבלנות עצומה, הוא מושיע את האנושות במידה הגדולה ביותר האפשרית. כל עוד אדם יכול לשמוע את קולו של האל ולקבל את האמת, האל יושיע אותו ולא יזנח איש. למרות שאדם מבצע עבירות, האל סולח שוב ושוב. כל עוד יש מעט חרטה בלבך, הוא ייתן לך הזדמנות. מכך אנו למדים שהאל שופע רחמים וסובלנות כלפי בני האנוש – אהבתו כלפינו היא באמת כה גדולה. מצטרפים חדשים הם כמו תינוקות שזה עתה נולדו, שעדיין לא מבינים את האמת ועדיין חסר להם יסוד מהותי בדרך האמיתית. האל מבקש מאיתנו להתייחס למצטרפים החדשים הללו באהבה ובסובלנות עצומות. כל עוד אנושיותם טובה והם באמת מאמינים באל, גם אם הם חלשים, בעלי תפיסות דתיות, או עסוקים מכדי להשתתף בכינוסים, איננו יכולים לבטל אותם כלאחר יד, קל וחומר אסור לנו פשוט לפסול אותם לחלוטין. אם אנחנו סבורים שהם לא מאמינים אמיתיים, ונוטשים אותם בגלל שהם לא מגיעים לכינוסים אחרי שתמכנו בהם פעמים ספורות בלבד, אנו נוהגים בחוסר אחריות. כשהייתי מאמינה חדשה, לא התכנסתי בקביעות כי הייתי עסוקה בבית. אחיי ואחיותיי גילו כלפיי הבנה והם שינו את זמני הכינוסים כדי להתאים ללוח הזמנים שלי, והם שיתפו איתי ללא לאות. העזרה והתמיכה שלהם אפשרו לי לראות את החשיבות של חתירה אל האמת, ויכולתי להרגיש את אהבתו וסובלנותו של האל כלפיי. בהמשך יכולתי להשתתף בכינוסים באופן קבוע ולקחת על עצמי חובות. אם אחיי ואחיותיי היו דוחים אותי באותו זמן וחושבים שאני לא אוהבת את האמת ושאני חסרת אמונה, הם היו מוותרים עליי מזמן, ולעולם לא הייתי כאן היום! לא התחשבתי כלל בכוונותיו של האל, וגם לא התחשבתי בקשייהם של המצטרפים החדשים. חשתי אי שביעות רצון כלפיהם, וחשבתי שהם עסוקים מדי ושיש להם יותר מדי תפיסות. אז פסלתי אותם וויתרתי עליהם, ולא הייתי מוכנה לשלם מחיר נוסף כדי לעזור להם. האנושיות שלי הייתה כל כך זדונית, ולא לקחתי על עצמי שמץ של אחריות על המצטרפים החדשים הללו. התפללתי לאל, "אלי, אני רוצה להכות על חטא לפניך. אני מוכנה לתקן את טעויותיי בהקדם האפשרי, ולתמוך במצטרפים החדשים האלה באהבה."

בהמשך, התחלתי ללכת עם אחים ואחיות אחרים כדי להציע תמיכה למצטרפים החדשים האלה. למדנו על קשייהם ושיתפנו איתם בסבלנות, וחלקם חזרו לכינוסים. אחת מהן הייתה כל כך עסוקה בעבודה שהיה לה קשה לבוא לכינוסים, והיא אמרה, "כל עוד אני מאמינה בליבי, האל לעולם לא ידיר אותי." לפני כן חשבתי שהיא מתמקדת רק בלהרוויח כסף ואין לה אמונה אמיתית, אבל ההבנה שהשגתי לגביה הראתה לי שהיא לא הייתה בכינוסים בגלל שקבענו אותם בזמנים שלא התאימו לה. אז, התאמנו את זמני הכינוסים שלנו כדי שיתאימו לה ושיתפנו איתה, "באחרית הימים, האל משתמש באמת כדי לטהר ולהושיע את האנושות. מאמינים אמיתיים צריכים להתכנס ולשתף על דברי האל, לחתור אל האמת, להשליך מעליהם את הצביונות המושחתים ולשנות את צביון חייהם. זו הדרך היחידה להיוושע על ידי האל ולהיכנס למלכותו. אם יש לנו אמונה אבל איננו משתתפים בכינוסים, אם אנו מכירים באל רק במילים ומאמינים בלבנו, אם אנו מתייחסים לאמונתנו כאל תחביב, אז זה הופך אותנו לכופרים בעיני האל. גם אם נאמין בו עד הסוף, לעולם לא נזכה לאישורו." באמצעות השיתוף, המצטרפת החדשה הזו הבינה שנקודת מבטה הייתה שגויה והיא רצתה להשתתף בכינוסים. ליבי עלה על גדותיו בחרטה כשראיתי את המאמינים החדשים האלה מוכנים להשתתף בכינוסים, בזה אחרי זה. פסלתי אותם על סמך רעיונות משל עצמי. האם לא פגעתי בהם בכך שעשיתי זאת? באמת עשיתי עוול גדול!

יום אחד, שאלה אותי המנהיגה שלי, "מאז שלקחת על עצמך את עבודת ההשקיה, על כמה מצטרפים חדשים ויתרת בגלל חוסר אחריותך? כשנטשת אותם, האם חיפשת את עקרונות-האמת?" באותו זמן, לא היה לי מושג מה לומר לה. ואז היא שלחה לי קטע מדברי האל: "אנשים רבים נסמכים על רעיונותיהם האישיים בכל פעולה, שוקלים את צעדיהם במונחים פשטניים ביותר, ואינם מחפשים את האמת. הם נעדרי עיקרון לחלוטין, לא מעלים בדעתם לנהוג בהתאם לרצון האל או באופן שירצה אותו, ויודעים רק לפעול על פי רצונם האישי באופן זדוני. לאל אין מקום בליבם של אנשים כאלה. יש האומרים, 'אני מתפלל לאל רק כשאני נתקל בקשיים, ואני עדיין לא מרגיש שהדבר עוזר – אז בעיקרון, כשאני נתקל בקשיים עכשיו, אני לא מתפלל לאל כי אין שום טעם בתפילה.' אלוהים לא קיים כלל בליבם של אנשים כאלה. בכל מעשה שלהם בזמנים רגילים, הם אינם מחפשים את האמת; הם פועלים רק על פי הרעיונות שלהם. אם כך האם יש עקרונות במעשיהם? בהחלט לא. הם רואים הכול במונחים פשוטים. גם כשאנשים משתפים איתם את עקרונות האמת, הם לא מסוגלים לקבל אותם, כי מעולם לא היו עקרונות במעשיהם, לאל אין מקום בליבם ולא קיים בו אף אחד מלבדם. נדמה להם שכוונותיהם טובות, שהם לא עושים משהו רע, שאי אפשר לומר שהם מחללים את האמת, הם חושבים שכשהם פועלים על פי כוונותיהם הם מיישמים את האמת בפועל ושמעצם כך הם מצייתים לאל. למעשה, הם לא באמת מחפשים או מתפללים לאל בעניין זה, אלא פועלים מתוך דחף, על סמך כוונותיהם הקנאיות, הם לא ממלאים את חובתם על פי רצון האל, הם לא מצייתים לאל מכל הלב, הרצון הזה לא קיים בהם. זאת הטעות החמורה ביותר שאנשים עושים כשהם מיישמים את האמת. אם אתה מאמין באל אך הוא לא קיים בליבך, האם משמעות הדבר אינה שאתה מנסה לרמות את האל? ואיזו השפעה עלולה להיות לאמונה כזאת באל? מה בדיוק יוצא לך מזה? ומה המטרה של אמונה כזאת באל?" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). דברי האל חשפו את מצבי והתנהגותי המדויקים. כשויתרתי על המאמינים החדשים הללו, לא התפללתי ולא חיפשתי את האמת, ואפילו לא דנתי בזה עם המנהיגה שלי. פשוט פעלתי בעיוורון על סמך ניסיון, וחשבתי על כמה מאמינים חדשים שהשקנו בעבר, שלא באו לכינוסים במשך חודשים ואיך פשוט ויתרנו עליהם לאחר שלא הצלחנו ליצור איתם קשר. חשבתי שעלינו לעשות את אותו הדבר עכשיו, כשהמצטרפים החדשים לא חזרו. אפילו האמנתי שיש לי תמונה ברורה לגבי מי מהם אינו מחפש אמת ומי מהם חסר אמונה, אז פסלתי אותם כלאחר יד ונטשתי אותם. למרות שלפעמים הרגשתי לא בנוח, לא חיפשתי. כשהשותפה שלי העלתה את הנושא, לא התייחסתי ברצינות להצעתה ופשוט עשיתי ככל העולה על רוחי. התייחסתי לרעיונות שלי כאל עקרונות-האמת, וחשבתי שאני לא יכולה לטעות. זה היה גאוותני ויהיר, הלא כן? לא חשבתי כלל על אנשים אחרים, והאל לא נכח בליבי. הייתי עיקשת יתר על המידה! שפטתי אם למאמינים חדשים יש אמונה אמיתית רק לפי נוכחותם או אי נוכחותם בכינוסים, וחשבתי שאם הם לא הגיעו במשך זמן מה ואני לא הצלחתי ליצור איתם קשר, נוכל לוותר עליהם. למעשה, אי השתתפותם של מצטרפים חדשים אין משמעה שהם חסרי אמונה. על מנת לקבוע מי מהם מאמינים אמיתיים ומי מהם חסרי אמונה נדרשת הבנה אמיתית של מצבם – יש להתייחס אליהם אחרת. חלק מאלה שלא הולכים לכינוסים הגיעו בעל כורחם עם בני משפחה שמקווים שהם יהפכו למאמינים. אבל הם אפילו לא מאמינים בקיומו של האל, לא נהנים לקרוא את דבריו או להשתתף בכינוסים. חלקם חותרים אל דברים גשמיים, אל תהילה או אל מגמות רעות ואינם מעוניינים כלל לנהות אחר האל וללכת לכינוסים. הם סולדים מכל סוג של שיתוף על דברי האל, ומתנגדים לו. אנשים אלה סולדים מהאמת מטבעם, ולכן הם חסרי אמונה מיסודם. אם הם לא רוצים להשתתף בכינוסים, נוכל לוותר עליהם לחלוטין. עם זאת, לחלק מהמצטרפים החדשים יש אנושיות טובה ואמונה אמיתית באל, אבל הם לא מבינים את האמת או את המשמעות של הכינוסים כי הם רק מתחילים. הם חושבים שהם רק צריכים להכיר באל בליבם ושזה לא משנה אם הם מגיעים לכינוסים או לא. לכן הם לא מייחסים לכך חשיבות ופשוט באים כשמתחשק להם. ולחלקם יש קשיים ממשיים והם לא מוכנים לבוא בגלל שזמני הכינוסים מתנגשים עם עבודתם. אנחנו צריכים לספק להם באהבה עזרה ותמיכה לבעיותיהם, להשתמש באמת כדי לפתור את תפיסותיהם וקשייהם ולגרום להם להבין את כוונתו של האל להושיע את האדם. יחד עם זאת, עלינו להתאים את זמני הכינוסים כך שיתאימו להם. אבל לא התייחסתי למאמינים חדשים לפי מצבם האמיתי ולא פעלתי בהתאם לעקרונות בחובתי. לא הבנתי את האמת, פשוט עשיתי דברים בעקשנות בדרכי שלי, התייחסתי לכמה מהמצטרפים החדשים שלא הגיעו לכינוסים כחסרי אמונה, והשלכתי אותם הצידה ברשלנות.

האל עבד רבות מאחורי הקלעים, עשה סידורים רבים ושילם מחיר בלתי יתואר עבור כל מאמין חדש שמקבל את עבודתו באחרית הימים. אחים ואחיות שיתפו איתם בסבלנות ובאהבה את הבשורה פעמים רבות. אבל אני פסלתי כלאחר יד כמה מצטרפים חדשים כאנשים שהאל לא יושיע, מבלי לחפש את העקרונות אפילו. באמת הייתי גאוותנית בצורה בלתי מתקבלת על הדעת. זו לא הייתה אשמתם שהם לא הגיעו לכינוסים, זו הייתה אשמתי שלא ידעתי עם מה הם מתמודדים ולא עזרתי להם ותמכתי בהם כפי שהייתי צריכה. אפילו השתמשתי באמירה "האל רוצה את האנשים הטובים ביותר, לא סתם עוד אנשים" כתירוץ לוותר עליהם. אבל פירוש האמירה האמיתי הוא שמלכות האל זקוקה לאנשים שיש להם אמונה אמיתית והם אוהבים את האמת, ושהאל לא יושיע את חסרי האמונה, את האנשים הרעים ואת צוררי המשיח. אבל שפטתי את כל המאמינים החדשים שלא באו לכינוסים כאנשים שהאל לא יושיע. פירשתי לא נכון את דברי האל. לא סיפקתי להם שום שיתוף או עזרה ממשית, ולא שילמתי מחיר או מילאתי את אחריותי. גם לא הבנתי אם באמת אכפת להם מהאמת או לא, או אם הם היו חסרי אמונה אמיתיים, פשוט פסלתי אותם בעיוורון ונטשתי אותם על סמך הרעיונות שלי. אם המנהיגה שלי לא הייתה גוזמת אותי, אני לא יודעת בכמה מצטרפים חדשים נוספים הייתי פוגעת. ראיתי עד כמה שנואה הייתה ההתנהגות שלי. לא הכרתי את עקרונות-האמת ולא חיפשתי אותם, במקום זאת פשוט פעלתי מתוך צביוני השטני. אלה היו עבירות! ידעתי שאם לא אכה על חטא ואשתנה, האל בהחלט ידחה אותי בתיעוב.

כמנהיגת כנסייה, כוונתו של האל כלפיי היא שאשקה את האחים והאחיות האלה אשר חדשים באמונה, ואתמוך בהם, כדי לעזור לפתור את תפיסותיהם ובעיותיהם על מנת שיוכלו ללמוד על עבודתו ולהשתרש בדרך האמיתית בהקדם האפשרי. אבל עשיתי מה שמתחשק לי וביצעתי בפזיזות מעשים רעים. לא רק שהלכתי בעיוורון בדרכי שלי, אלא גם הולכתי שולל אחרים. כתוצאה מכך, גם אחיי ואחיותיי נטשו באופן שרירותי מאמינים חדשים. עשיתי רע. כשראיתי כמה חמורות היו השלכות המעשה, לא יכולתי שלא לפחד ולכעוס על עצמי. מדוע לא התפללתי לאל או חיפשתי את עקרונות-האמת באותו זמן? מדוע לא פניתי למנהיגה שלי, אלא פשוט ויתרתי כלאחר יד על אלה שלא הלכו לכינוסים? מה הוביל אותי לפעול בעזות מצח כזו? התפללתי לאל ובהמשך קראתי קטע מדברי האל: "אם בלבך אתה מבין את האמת כהווייתה, אזי תדע כיצד ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאלוהים ובאופן טבעי תצא לדרך של עיסוק בחיפוש האמת. אם הנתיב שבו אתה הולך הוא הנתיב הנכון והוא עולה בקנה אחד עם רצון האל, אזי עבודתה של רוח הקודש לא תעזוב אותך – ובמקרה כזה יהיה פחות ופחות סיכוי שתבגוד באלוהים. בלי האמת, קל לעשות רע ואתה תעשה את זה כנגד רצונך. לדוגמה, אם יש לך טבע יהיר ומתנשא, אין זה משנה אם ייאמר לך לא להתנגד לאלוהים. לא תוכל להתאפק. זה יהיה מעבר לשליטתך. לא תעשה זאת בכוונה תחילה, אלא בגלל שתהיה בשליטת אופייך היהיר והגאוותן. יהירותך וגאוותנותך יגרמו לך להתנשא על אלוהים, לחשוב כי הוא חסר חשיבות, לרומם את עצמך, להעמיד את עצמך כל הזמן לתצוגה; הם יגרמו לך לבוז לאחרים, הם לא ישאירו איש בלבך מלבד את עצמך. הם יגזלו את מקומו של אלוהים בלבך ובסופו של דבר יגרמו לך לשבת במקומו של אלוהים ולדרוש מאנשים להתמסר לך ואף יגרמו לך להעריץ את המחשבות, הרעיונות והתפיסות של עצמך כאילו היו האמת. כל כך הרבה רוע נעשה על ידי בני אדם הנשלטים על ידי אופיים היהיר והגאוותן!" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק אם האדם יעסוק בחיפוש האמת, הוא יוכל להשיג שינויים בטבעו). קראתי את המילים האלה פעמים רבות, אבל רק כשהשוויתי אותן לחוויה הזו הן באמת נגעו ללבי. לא שימשתי כמנהיגת כנסייה זמן רב ולא הייתה לי כל מציאות-אמת. לא הבנתי עקרונות-אמת רבים, ובכל זאת עדיין הערכתי את עצמי מאוד, כאילו הבנתי הכל. באשר למאמינים חדשים, פשוט קבעתי שכל מי שלא בא לכינוסים הוא חסר אמונה, במקום להתייחס אליהם בצורה שונה בהתאם למצבם האמיתי. הייתי כל כך צדקנית שלא התפללתי, לא חיפשתי ולא דיברתי עם המנהיגה שלי, ואפילו לא קיבלתי את עצתה של השותפה שלי. הייתי גאוותנית במידה שלא תתואר! למעשה, ישנם עקרונות-אמת רבים הנוגעים לאופן שבו יש להתייחס למאמינים חדשים, כמו עקרונות של לעזור באהבה לאנשים, עקרונות של יחס הוגן לאנשים, ויש גם אמיתות לגבי פתרון תפיסותיהם של מצטרפים חדשים, וכן הלאה. אילו היה בקרבי שמץ של לב ירא-אל, ולא הייתי כל כך גאוותנית וצדקנית, אילו באמת הייתי שוקלת את העקרונות האלה, לעולם לא הייתי כזו עקשנית כלפי עבודתנו ומשבשת אותה. הבנתי שחיים על פי הצביון הגאוותן שלי פירושם שלא אוכל שלא לעשות רע ולהתנגד לאל. שנאתי את עצמי מאוד, והרגשתי שאני באמת ראויה לקללתו של האל. נשבעתי שעליי לחפש את האמת כדי לפתור את הצביון הגאוותן שלי.

בהמשך, קראתי שני קטעים מדברי האל: "בעבודתם, מנהיגים ועובדים בכנסייה חייבים לשים לב לשני עקרונות: ראשית, עליהם לעשות את עבודתם בדיוק בהתאם לעקרונות המפורטים בהסדרי העבודה, לעולם לא להפר את העקרונות ההם ולא לבסס את עבודתם על שום דבר שהם עשויים לדמיין או על רעיונותיהם שלהם עצמם. בכל מעשיהם, עליהם לדאוג לעבודה של הכנסייה ותמיד להציב את האינטרסים של בית האל בראש מעייניהם. נקודה חיונית נוספת היא שבכל מעשיהם, עליהם להיצמד להכוונתה של רוח הקודש ולעשות הכול בקפידה בהתאם לדברי האל. אם הם עדיין מסוגלים לפעול בניגוד להכוונתה של רוח הקודש או אם הם דבקים בעיקשות במחשבות שלהם עצמם ועושים דברים בהתאם לדמיונם שלהם, הרי שפעולותיהם יהוו התנגדות חמורה לאלוהים" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). "איך אתה אמור לערוך חשבון נפש ולנסות להכיר את עצמך כשאתה עושה מעשה שמחלל את עקרונות האמת ומרגיז את האל? האם כשעמדת לעשות את המעשה הזה, התפללת לאל? עלתה בכלל בדעתך המחשבה, 'האם האופן שבו אני פועל עולה בקנה אחד עם האמת? לו היה המעשה מובא לפני האל, מה הייתה דעתו עליו? האם הוא היה מרוצה או נרגז לו היה יודע עליו? האם הוא היה מתעב אותו או נגעל ממנו?' אבל לא חיפשת זאת, נכון? גם אם אחרים היו מזכירים לך, עדיין היית חושב שמדובר בעניין זניח שאינו מנוגד לעקרונות ועל כן אינו חטא. כתוצאה מכך היית פוגע בטבעו של האל ומכעיס אותו, אפילו ברמה שהייתה מעוררת בו תיעוב כלפיך. זוהי התוצאה של מרדנות בני האדם. לכן עליך לחפש את האמת בכל הדברים כולם. זה העיקרון שאמור להנחותך. אם תבוא לפני האל בלב שלם ותתפלל לפני שתפעל, ואז תסתמך על דבריו בחיפוש האמת, לא תטעה. אולי תסטה מהדרך בעודך מיישם בפועל את האמת, אבל זה בלתי נמנע, ולאחר שתצבור מעט ניסיון תוכל ליישם את האמת כראוי. לעומת זאת, אם אתה יודע איך לפעול בהתאם לאמת אך אינך מיישם זאת בפועל, הבעיה היא שאינך אוהב את האמת. מי שלא אוהב את האמת לעולם לא יחפש אותה ולא משנה מה עלול לקרות לו. רק אלה שאוהבים את האמת יראים את האל בלבם, וכשקורים דברים מעבר להבנתם, הם מסוגלים אז לחפש את האמת. אם אינך מבין את רצון האל ולא יודע איך ליישם בפועל, עליך לשתף עם אנשים שמבינים את האמת. אם אינך יכול למצוא אנשים שמבינים את האמת, עליך למצוא קומץ של אנשים שניחנים בהבנה טהורה להתפלל לאל יחד בראש ובלב אחד, לחפש מהאל, להמתין לזמנו של האל ולחכות שהוא יפתח לכם דרך. כל עוד אתם כמהים לאמת, מחפשים אותה ומשתפים עליה יחד, יגיע הרגע שבו אחד מכם ימצא פתרון מוצלח. אם הפתרון מקובל על כולכם והדרך אליו טובה, ייתכן שזה בזכות הנאורות וההארה של רוח הקודש. אם לאחר מכן תמשיכו לשתף יחד כדי למצוא דרך יישום מדויקת יותר, זה בהחלט יעלה בקנה אחד עם עקרונות האמת. כשאתה מיישם בפועל, אם אתה מגלה שיישומך עדיין חסר במקצת, עליך לתקן זאת במהרה. אלוהים לא יוקיע אותך אם תשגה מעט, כי כוונותיך היו טובות ויישמת בפועל בהתאם לאמת. אתה פשוט מבולבל במקצת בנוגע לעקרונות וטעית בעת היישום בפועל, ועל כך יש מחילה. אבל כשרוב האנשים פועלים, הם עושים דברים כפי שנדמה להם שיש לעשותם. הם לא נעזרים בדברי האל כדי לחשוב כיצד ליישם בפועל בהתאם לאמת או כיצד לזכות באישור האל. במקום זאת הם רק חושבים איזו תועלת אישית תצמח להם מזה, ואיך לגרום לאחרים לכבד ולהעריץ אותם. הם פועלים אך ורק על סמך הרעיונות שלהם ובמטרה לרצות את עצמם, וזה מטריד. אנשים כאלה לעולם לא יפעלו בהתאם לאמת, והאל ישנא אותם תמיד. אם באמת ניחנת במצפון ובהיגיון, לא משנה מה יקרה, עליך להיות מסוגל לבוא לפני האל כדי להתפלל ולחפש, לבחון ברצינות את המניעים ואת הזיופים במעשיך, לקבוע מה המעשה הנכון בהתאם לדברי האל ולדרישותיו, ולשקול ללא הרף ובכובד ראש אילו פעולות יהיו לרוחו של האל, אילו פעולות ידחו אותו ואילו פעולות יזכו אותך באישורו. עליך להרהר בסוגיות האלה שוב ושוב עד שתבין אותן היטב. אם אתה יודע שאתה פועל מתוך מניעים אישיים, עליך לחשוב מהם המניעים האלה, האם הם נועדו לרצות אותך או את האל, האם הם יועילו לך או לנבחרי האל, ומה יהיו השלכותיהם... אם תרבה לחפש ולהרהר כך בתפילותיך, ותשאל את עצמך עוד שאלות במטרה לחפש את האמת, הסטיות במעשיך יקטנו עוד ועוד. רק מי שיכול לחפש כך את האמת מתחשב ברצון האל וירא מפניו, כי הוא מחפש בהתאם לדרישות של דברי האל ומתוך הציות בלב שלם, והמסקנות שתגיע אליהן מחיפוש שכזה יעלו בקנה אחד עם עקרונות האמת" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). דברי האל נתנו לי נתיב של יישום בפועל. מנהיגים ועובדים צריכים לעבוד אך ורק בהתאמה עם עקרונות-האמת והסידורים של בית האל, ותמיד לפעול לפי הכוונת רוח הקודש. עלינו גם להתפלל ולחפש לעתים קרובות בחובות שלנו, ולשמור על לב ירא-אל. אל לנו אף פעם ללכת אחר הרעיונות והחוויות שלנו, או הדמיונות והתפיסות שלנו, ופשוט לעשות כל מה שמתחשק לנו. ועוד פחות מכך, אל לנו להאמין בעצמנו בעיוורון – עלינו לחפש את עקרונות-האמת. כשאנחנו לא מבינים משהו, אנחנו יכולים לחפש ולשתף עם אחינו ואחיותינו כדי שתהיה לנו תפיסה איתנה לגבי העקרונות לפני שאנחנו פועלים. כך עלינו לבצע את חובתנו בהתאמה עם כוונת האל. החוויה הזו באמת לימדה אותי לקח. אם האל לא היה מסדר את הדברים ומאפשר למנהיגה שלי לגזום אותי, עדיין לא הייתי מבינה עד כמה חמורות יכולות להיות ההשלכות של עבודה על בסיס רעיונותיי-שלי. אמרתי לעצמי שמאותו רגע ואילך, עליי לחפש את האמת ולבצע את חובתי בהתאם לעקרונות. בהמשך, שני חברים חדשים הפסיקו להגיע לכינוסים, ולא העזתי ללכת בעקבות הצביון הגאוותן שלי ולהניח הנחות ביהירות ולנטוש אותם. לאחר שפנינו אל אחד מהם פעמים רבות כדי להבין, לעזור ולתמוך בו ושיתפנו על מצבו עם המנהיגה שלנו, בסופו של דבר קבענו שהוא חסר אמונה וויתרנו עליו. אבל השנייה הייתה אחות שהאמינה באל פחות משנתיים, היא אהבה לקרוא את דברי האל ועשתה כמיטב יכולתה בחובתה. עם זאת, כשהיא קראה את דברי האל העוסקים בשיפוט שחיתותם של אנשים ובחשיפתה, היא השוותה את עצמה אליהם וראתה שהיא מושחתת עמוקות. היא החליטה שהיא מקרה אבוד, והחלה לוותר על עצמה. האחרים ואני שיתפנו איתה על דברי האל כדי שתוכל לראות שישועת האל היא לכל האנושות, שהושחתה עמוקות על ידי השטן. שיתפנו על כך שהאל מבין את הקשיים, החולשות והצרכים שלנו, ושכל עוד לא נוותר על החתירה שלנו אל האמת, האל לא ינטש אותנו בקלות, כי הוא תמיד מנסה להושיע אנשים במידה הרבה ביותר האפשרית. האחות הזו התרגשה עד דמעות, והיא יכלה להרגיש את אהבת האל. עזרנו לה ותמכנו בה מספר פעמים, ועכשיו היא מגיעה לכינוסים שוב באופן קבוע.

החוויה הזו באמת הראתה לי את הכוונות הטובות והאהבה העצומה שיש לאל בהושעתו את האנושות המושחתת. במקביל, באמצעות השיפוט והחשיפה של דברי האל, השגתי הבנה מסוימת לגבי הצביון הגאוותן שלי וראיתי את הנזק וההשלכות של ביצוע חובתי בדרכי שלי. סוף סוף היה בלבי שמץ של יראת-אל. כעת אני יכולה לבצע את חובתי בהתאמה עם העקרונות, והשגתי זאת באמצעות דברי האל. תודה לאל!