55. המציאות מאחורי מי שמחפשים לרצות אחרים

באוקטובר 2020 נבחרתי לפקח על עבודת ההסרטה יחד עם וואנג לי, שעבדתי איתה בעבר. ידעתי שהמוניטין והמעמד שלה מעסיקים אותה, ושהיא תסתכסך עם כל מי שיעליב אותה. אבל בסך הכול הסתדרנו בינינו היטב ללא כל עימותים משמעותיים. בהמשך גיליתי שהייתה לה דעה מוטה נגד שין צ'נג, אחת מהאחיות בקבוצה. כאשר וואנג לי התחילה לספר לי על מצבם של כל אחד מחברי הקבוצה, היא דיברה בנימה של בוז ואמרה "לשין צ'נג אין אנושיות טובה והיא גאוותנית להחריד." כשאני נותנת לה עצות, לא זו בלבד שהיא מסרבת לקבל אותן, אלא שהיא מתחילה לדבר על הבעיות שלי. היא לא ממלאת תפקיד חיובי בקבוצה. כבר כתבתי מכתב למנהיגה שבו דיווחתי על בעיותיה וגם ביקשתי הערכות מהאחרים. אנחנו מתכוננים לפטר אותה." קראתי את ההערכות ורוב האחים והאחיות טענו ששין צ'נג מוכשרת בחובתה ושיש לה איכות טובה, אלא שהצביון שלה מעט גאוותן. הם אמרו שבמהלך דיונים על עבודה היא דבקה לפעמים בדעותיה, אבל אם משתפים איתה באופן ברור, היא מסוגלת לקבל זאת. בסך הכול אפשר עדיין לטפח אותה. חשבתי, "ההערכה של ואנג לי לגביה לא הייתה אובייקטיבית או הוגנת ולא צריך לפטר את שין צ'נג כלאחר יד בגלל זה. האם שין צ'נג סתרה את הרעיונות של וואנג לי באופן שגרם לה מבוכה, כך שדעתה של וואנג לי לגביה הפכה מוטה והיא רוצה לפטר אותה? אם כך, וואנג לי צריכה להרהר על עצמה." בעקבות המחשבה הזו רציתי לציין בפניה את הבעיה הזו, אבל אז חשבתי, "אכפת לה כל כך משמירה על כבודה – האם היא תפסיק לחבב אותי לאחר שאעשה זאת?" איך נסתדר אם היחסים בינינו יתקלקלו?" אז אמרתי לה בנימוס, "שין צ'נג חדשה באמונה והיא קצת עקשנית, אבל הבעיות שלה לא חמורות עד כדי כך שצריך לפטר אותה. "בואי נעזור לה באמצעות שיתוף." כשוואנג לי שמעה זאת, הבעת פניה השתנתה לחלוטין והיא אמרה בכעס, "הבעיה של שין צ'נג היא לא שהיא עקשנית, אלא שיש לה צביון רע. נהגתי פעם לחשוב כמוך, אבל עכשיו אני יכולה להבחין בדברים בצורה ברורה תעזרי לה אם את רוצה. את יכולה לקחת אחריות על עבודתה החל מרגע זה." לא ממש ידעתי מה לעשות כששמעתי את המשפט הזה. חשבתי, "זה עתה הצטרפתי לצוות, ואני עדיין לא מעורה בדברים. וואנג לי העבירה את האחריות שלה אליי, וזה עלול לעכב את העבודה שלנו. זה היה מעשה די חסר אחריות." רציתי לחלוק איתה מחשבות נוספות שלי, אבל כשראיתי כמה קרה היא נעשתה, חששתי מעימות נוסף שישבש את הקשר בינינו, ולכן לא אמרתי דבר.

כמה ימים אחר כך, התכוננו לשנות מיקום בשל הצרכים של עבודתנו. לפתע פתאום אמרה לי וואנג לי, "בואי לא ניקח את שין צ'נג הפעם. היא צריכה להישאר כאן ולהרהר." הופתעתי מאוד. במה ההשארה שלה כאן תהיה שונה בעצם מפיטוריה? הפעולה הזו תעכב את העבודה שלנו ותהיה בלתי הוגנת כלפיה. הייתי מודאגת כשראיתי שוואג לי פועלת לפי הצביון המושחת שלה ורציתי לחשוף אותה על כך שניצלה לרעה את כוחה כדי לנדות ולדכא את שין צ'נג. אבל אז חשבתי כיצד היא ממש גילתה התנגדות ויחס רע כלפיי כשדיברנו על שין צ'נג ימים אחדים קודם לכן, כך שאם אנתח ואחשוף בפניה ישירות את מהות פעולותיה, היא עלולה לומר שאני מגינה על שין צ'נג ושאני מקשה עליה. אם זה יהרוס את מערכת היחסים בינינו והיא תנטור לי טינה ותרחיק אותי ממנה, איך יתאפשר לנו לעבוד ביחד? היססתי, ובלעתי את מה שעמדתי לומר. חשבתי לעצמי, "עזבי. לא כדאי שאחשוף אותה ישירות. אני פשוט אניח לעניין." אז גמגמתי, "המנהיג לא אישר שום שינוי בחובתה. האם זה בסדר שנשאיר אותה פה? לא כדאי שנחכה לאישור המנהיג בטרם נפטר אותה? בואי נאפשר לה לבוא איתנו. כך גם יהיה קל יותר לעקוב אחרי העבודה. אחרי שאמרתי זאת, ואנג לי כבר לא התעקשה יותר. ידעתי שלא התייחסתי בצורה ברורה לבעיה שלה, וששין צ'נג תמשיך להיות על הכוונת שלה. חשתי אשמה על כך, אבל אז חשבתי, "משום שאנחנו שותפות, אני פשוט אשגיח עליה מקרוב ואמנע ממנה לעשות טעויות חמורות." לאחר מכן היא המשיכה להדיר את שין צ'נג בכוונה. פעם אחת הייתה הזדמנות להכשרה מקצועית, ומכיוון ששין צ'נג לומדת מהר, האפשרות הטובה ביותר הייתה לשלוח אותה להכשרה, כדי שתלמד את האחרים כשתחזור. אבל וואנג לי התעקשה לשלוח אחות אחרת שלא הכירה היטב את תחום העבודה הזה. נודע לי גם מהאחרים ששין צ'נג הביעה כמה פעמים דעות מנוגדות לאלה של וואנג לי, ושכולם סברו שהרעיונות של שין צ'נג היו טובים, אבל וואנג לי סירבה לקבל אותם והתעקשה ששין צ'נג תקשיב לה. אחרי ששין צ'נג התייחסה לבעיות שלה במהלך כינוס, וואנג לי התרגזה והתעלמה ממנה. כשוואנג לי ראתה שלשין צ'נג יש בעיות בחובתה, היא סירבה לעזור לה לפתור אותן וכך השאירה את שין צ'נג ללא נתיב ללכת בו בעבודתה והקשתה עליה. כשכל זה נודע לי, הרגשתי אי נוחות של ממש. לוואנג לי הייתה מאז ומתמיד דעה מוטה נגד שין צ'נג והיא נהגה להדיר ולדכא אותה. זו הייתה בעיה חמורה למדי. זה כבר התחיל לשבש ולהכשיל את העבודה. ידעתי שאני חייבת לדבר עם וואנג לי. באותו יום אזרתי אומץ ואמרתי, "את לא השתחררת עדיין מהדעות המוטות שלך נגד וואנג לי, נכון? שין צ'נג טובה בלמידה של טכניקות חדשות. על ידי כך שאת לא נותנת לה לנסוע, את נוהגת באופן מוטה." ברגע שאמרתי זאת, הבעה קודרת עלתה על פניה והיא אמרה בכעס, "כבר שחררתי את הדעות המוטות שלי נגדה, אבל עכשיו יש לי דעה מוטה נגדך. הפרויקט שעליו אחראית שין צ'נג לא משיג שום תוצאות, וזאת הבעיה שלה. אמרתי לך כבר מזמן שצריך לפטר אותה, אבל לא הסכמת." ראיתי שלוואנג לי אין ידע עצמי. בתור מפקחת, היא לא הרהרה בעצמה כשהעבודה לא התנהלה כראוי ורק התנערה מאחריות. כעסתי מאוד ורציתי לחשוף בצורה ישירה את מהות המעשים שלה. אבל כשראיתי כמה היא מתנגדת, ריסנתי את עצמי. הרגשתי מוגבלת למדי, חשבתי, "בסך הכול אמרתי לה כמה דברי אמת והיא כבר פיתחה דעה ביקורתית כלפיי. אם באמת אצביע על כל הבעיות שלה, היא תרתח מזעם. זה בהחלט יהרוס את הקשר בינינו. עדיף לא להגיד יותר כלום, וחוץ מזה כבר די הוכחתי אותה. מכיוון שהיא לא מוכנה לקבל זאת, אני אניח לזה." בהמשך, בגלל שיבוץ מחדש, הייתי אחראית בעיקר על עבודות אחרות והייתי פחות בקשר עם וואנג לי.

למרבה הפלא, שלושה שבועות לאחר מכן, עבודתה של וואנג לי עדיין לא הניבה תוצאות, וחברי הצוות הרגישו חלשים ומדוכאים. הם דיווחו שכאשר וואנג לי ראתה שהם לא מבצעים את חובתם כראוי, היא פשוט נזפה בהם, אבל לא שיתפה איתם ולא הדריכה אותם. כולם הרגישו מוגבלים על ידה, וכל כך שליליים עד כי לא ידעו כיצד למלא את חובתם. הם גם אמרו שהיא לא הדריכה את שין צ'נג בעבודתה במשך חודשים. הם סיפרו לי את כל זה בדמעות. לא יכולתי להתאפק יותר. אני הבחנתי בבעיות של וואנג לי כבר זמן רב קודם לכן אבל לא הצבעתי בפניה על טבען של הבעיות האלה. היא לא הבינה את הצביון המושחת של עצמה, המשיכה לנדות אנשים בגלל הדעות המוטות שלה וסירבה להקשיב לעצות של אחרים, עד כדי כך שהעבודה כמעט נעצרה. הרגשתי כל כך אשמה. כשהגעתי הביתה, קראתי קטע מדברי האל שחושף צוררי משיח: "לכאורה, מילותיהם של צוררי המשיח אדיבות, מתורבתות ומכובדות במיוחד. לא משנה מי מפר עיקרון או משבש את עבודת הכנסייה ומפריע לה, צורר המשיח לא יחשוף את האנשים האלה ולא ימתח עליהם ביקורת; הוא מעלים עין ומניח לאנשים לחשוב שהוא רחב לב בכל עניין. לא משנה אילו שחיתויות אנשים חושפים ואילו מעשים רעים הם עושים, צורר המשיח מבין ומכיל. הוא לא מתרגז ולא נתקף זעם, והוא לא יתעצבן ויאשים אנשים כשהם עושים דבר מה שגוי ומזיקים לאינטרסים של בית האל. לא משנה מי עושה רע ומפריע לעבודת הכנסייה, הוא לא מתייחס, כאילו אין לו שום קשר לכך, והוא לעולם לא יפגע באנשים בגלל זה. מה הדבר שהכי מעסיק צוררי משיח? כמה אנשים מעריכים אותם וכמה אנשים רואים אותם בסבלם ומשבחים אותם על כך. צוררי המשיח סבורים שאסור לעולם שסבל יהיה לשווא; לא משנה איזה קושי הם סובלים, איזה מחיר הם משלמים ואילו מעשים טובים הם עושים, לא משנה כמה הם דואגים, מתחשבים ואוהבים כלפי אחרים, כל זה חייב להתבצע לעיני אחרים כדי שיותר אנשים יוכלו לראות זאת. ומהי מטרתם כשהם פועלים כך? לרכוש את אהדת האנשים, לגרום ליותר אנשים לאהוד בליבם את פעולותיהם, את התנהלותם ואת אופיים, ולהיות בעדם. ישנם אפילו צוררי משיח שמנסים לבסס תדמית של עצמם כ'אנשים טובים' באמצעות ההתנהגות הזאת, הטובה כלפי חוץ, כדי שיותר אנשים יבואו אליהם לבקש עזרה" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק י')). צוררי המשיח לא יתערבו כאשר הם רואים אנשים המשבשים את עבודת הכנסייה, כדי שהם יוכלו ליצור תדמית טובה של עצמם בקרב האחרים-אבל האמת שהם אנוכיים ובזויים. כשחשבתי על התנהגותי שלי, הבנתי שפעלתי ממש כמו צורר משיח. הכנסייה סידרה שאעבוד עם וואנג לי, כדי שנוכל לפצות על החולשות של כל אחת מאיתנו באופן הדדי, להשגיח זו על זו ולהגן יחד על עבודת הכנסייה. אבל כדי להגן על הקשר "ההרמוני" שלי עם וואנג לי, ולשמור על התדמית שלי כ"אדם נחמד" כלפיה, לא העזתי לחשוף את היחס המדיר והמדכא שלה כלפי שין צ'נג. ראיתי שהיחס שלה כלפי אחרים מבוסס על צביונה המושחת ומשפיע על העבודה, אבל לא דבקתי בעקרונות-האמת ולא התערבתי או דיווחתי על כך למנהיג. חששתי שהיא תסלוד ממני וזה יתקע בינינו טריז. אפילו כשאזרתי את האומץ להגיד לה משהו בשיתוף, עדיין התאפקתי, ולא ציינתי באופן ישיר וברור את מהות ההתנהגות שלה. תמיד עשיתי לה הנחות. עמדתי מנגד וצפיתי בה מדירה ומדכאת אחים ואחיות, מה שפגע בהיווכחות שלהם בחיים והפריע מאוד לעבודת הכנסייה, ובכל זאת לא נקפתי אצבע לעזור. הבנתי סוף-סוף שמי שמחפשים לרצות אחרים עשויים להיראות מבחוץ כאנשים טובים ואינם פוגעים באף אחד, אבל במציאות הם חלקלקים וערמומיים יותר. כל מה שהם עושים מיועד להגן על עצמם, לשמור על השם ועל המעמד שלהם. הם משתמשים בחביבות על פני השטח כדי לכבוש את ליבם של אנשים ולשכנע אותם. הם מגלים צביון רע כמו זה של צורר משיח. כשהרהרתי על מעשיי והתנהגותי, הרגשתי תחושת אשמה ושנאתי את עצמי. איך יכולתי להיות כל כך חלקלקה וערמומית? ביצעתי חובה חשובה כל כך, אבל הייתי חסרת אחריות ולא דבקתי בעקרונות כשהבחנתי בבעיות, ובכך פגעתי בעבודת הכנסייה והפרעתי לחייהם של אחרים. האם בכך שעשיתי זאת, לא פגעתי באינטרסים של הכנסייה? הייתי באמת חסרת מצפון! התפללתי לאל והיכיתי בפניו על חטא, מתוך רצון להפסיק להיות מרדנית ולפגוע בו, ורצון ליישם בפועל את האמת ולהגן על עבודת הכנסייה.

למחרת, מיד כשהזכרתי את העבודה ששין צ'נג הייתה אחראית עליה, הבעת פניה של וואנג לי התקדרה באופן מידי והיא התחילה להתלונן על כך ששין צ'נג גורמת לאחרים להיות שליליים. ראיתי שהיא לא מהרהרת בעצמה כלל, ושהיא מסיטה את כל האשמה לשין צ'נג. חשבתי לעצמי, "בקושי התחלתי והיא כבר כועסת. אם אזכיר את כל בעיות העבודה שלה, היא בהחלט תתעצבן עליי. האם כדאי לי להמשיך לדבר?" היססתי וחשתי שאני מוגבל במידה מסוימת, אז התפללתי תפילה חרישית וחשבתי כיצד האל דורש מאיתנו להיות כנים ולהגן על האינטרסים של בית האל. זה העניק לי מעט אומץ. ידעתי שאני חייבת להביע את דעתי הכנה, ולא משנה מה היא חושבת. אז חשפתי בחומרה ובצדק כיצד היא מדכאת ומענישה את שין צ'נג. אבל היא לא קיבלה זאת בשום אופן. היא רק המשיכה להתווכח לגבי מי צודק ומי טועה. היא סירבה באופן מוחלט לקבל את האמת או להכיר את עצמה. הבנתי עד כמה הבעיה שלה חמורה, ושהיא לא יכולה להישאר בחובה הזו, אז דיווחתי על כך למנהיגה שלנו. המנהיגה סיפרה שבעבר היא ניסתה לעזור לוואנג לי פעמים רבות על ידי שיתוף איתה בנושא, אבל היא עדיין לא השתנתה. ההתנהגות שלה הראתה שאין בה אנושיות טובה שהיא מסרבת לקבל את האמת, ושהיא לא מתאימה לעבודה. לפיכך יש לפטר אותה מהר ככל האפשר. יתרה מכך, המנהיגה רצתה שאני אעשה זאת. חשתי רעד בליבי וחשבתי, "היחס שלה אלי השתנה מאז שחשפתי את הבעיות שלה. אם אפטר אותה באופן אישי, זה יפגע בה מאוד. האם היא תשנא אותי אחרי זה? האם היא תחשוב ששמתי אותה על הכוונת שלי?" הרגשתי מאבק פנימי ולא ידעתי כיצד להתמודד איתה. בעודי מתחבטת בעניין, קראתי את דברי האל: "רוב האנשים רוצים לעסוק בחתירה אל האמת וביישומה בפועל, אך רוב הזמן יש להם רק החלטה ותשוקה לעשות זאת. האמת לא הפכה להיות חייהם. כתוצאה מכך, כאשר הם נתקלים בכוחות רשע או באנשים רעים ומרושעים העושים מעשים רעים, או במנהיגים מדומים ובצוררי המשיח שעושים דברים בניגוד לעקרונות ובכך מפריעים לעבודת הכנסייה ומזיקים לאנשיו הנבחרים של האל – הם מאבדים את האומץ לקום ולדבר. מה זה אומר כשאין לך אומץ? האם זה אומר שאתה ביישן או חסר כושר ביטוי? או שמא אינך מבין לגמרי ולכן אין לך את הביטחון לדבר? לא זה ולא זה; זוהי בעיקר עובדת היותך מוגבל בידי טבע מושחת. אתה עלול למשל לחשוף ערמומיות; כשקורה לך משהו, האינטרסים האישיים שלך נמצאים בראש מעייניך, תחילה אתה שוקל את ההשלכות והאם הדבר יועיל לך. בכך אתה מבטא טבע ערמומי, הלא כן? דוגמה נוספת לטבע מושחת היא אנוכיות ונבזות. אתה חושב, 'איך אני קשור לאובדן האינטרסים של בית האל? אני לא מנהיג, אז למה שיהיה לי אכפת? זה בכלל לא קשור אליי. זה לא באחריותי.' אתה לא מבטא מחשבות ומילים כאלה במודע, אלא בתת-מודע שלך – זהו הטבע המושחת שנחשף כשאנשים נתקלים בקושי כלשהו. ...אין לך שום שליטה על מה שאתה אומר ועושה. גם אם היית רוצה בכך, לא היית יכול לדבר אמת או לומר מה שאתה באמת חושב; גם אם היית רוצה בכך, לא היית יכול ליישם בפועל את האמת; גם אם היית רוצה בכך, לא היית יכול למלא את האחריויות שלך. כל דבר שאתה אומר, עושה ומיישם בפועל הוא שקר, ואתה סתם רשלן ופועל כדי לצאת ידי חובה. הטבע השטני שלך כובל אותך ושולט בך לחלוטין. אולי אתה רוצה לקבל את האמת וליישמה בפועל, אבל זה לא תלוי בך. כשהטבע השטני שלך שולט בך, אתה אומר ועושה מה שהוא מכתיב לך. אתה בסך הכול בובה על חוט עשויה בשר מושחת, והפכת לכלי של השטן. לאחר מכן אתה מתחרט על כך ששוב הלכת בעקבות הבשר המושחת ולא מבין איך כשלת ביישום בפועל של האמת. אתה חושב לעצמך, 'אינני יכול להתגבר על הבשר לבדי ועליי להתפלל לאל. לא עצרתי בעד אלה שהפריעו לעבודת הכנסייה ומצפוני מייסר אותי. החלטתי שכשזה יקרה שוב, אני מוכרח לעמוד ולטפל במי שבמסגרת מילוי חובתו עושה מעשים רעים ומפריע לעבודת הכנסייה, כדי שהוא ישפר את דרכיו ויפסיק לנהוג בפזיזות.' לאחר שאתה סוף סוף אוזר אומץ לדבר, אתה נבהל ונסוג ברגע שהאדם השני מתרגז ומוכיח את צדקתו. אתה מסוגל לקחת פיקוד? מה הטעם בנחישות וברצון? אין בהם תועלת. ודאי קרו לכם אין ספור מקרים כאלה: אתם נתקלים בקשיים ולא מחמירים עם עצמכם, אתם מרגישים שאינכם יכולים לעשות דבר ומסיקים שאין לכם תקנה, אתם אומרים נואש ומחליטים שאין לכם תקווה ושהפעם נידו אתכם לחלוטין. אתה מודה שאינך רודף את האמת, אז מדוע אינך חוזר בתשובה? האם יישמת בפועל את האמת? הרי לא ייתכן שאינך מבין דבר לאחר שנכחת בדרשות במשך מספר שנים. מדוע אינך מיישם בפועל את האמת כלל? אתה אף פעם לא חותר אל האמת, ודאי שלא מיישם אותה בפועל. אתה סתם מתפלל ללא הרף, מחליט החלטות, קובע שאיפות ונשבע בלבך. ומהי התוצאה? אתה נותר אדם שרק רוצה לרצות אחרים, אינך נוהג בפתיחות בבעיות שאתה נתקל בהן; לא אכפת לך מאנשים עושי רע כשאתה פוגש בהם, אינך מגיב כשמישהו עושה מעשה רע או מפריע, ואתה נותר אדיש כשהדבר לא משפיע עליך באופן אישי. אתה חושב, 'אני לא מדבר על שום דבר שלא נוגע לי. כל עוד הוא לא מזיק לאינטרסים שלי, לשטחיות שלי או לתדמיתי, אתעלם מהכול ללא יוצא מן הכלל. עליי להיזהר מאוד ולא להסתכן כציפור שמותחת את צווארה כך שיירו בה. אני עוד עלול לשלם על כך, אז אני לא מתכוון לעשות מעשה מטופש!' הטבע המושחת שבא לידי ביטוי ברשעות, בערמומיות, בקשיחות לב ובאמת חולנית שולטים בך לחלוטין וללא עוררין. הם הופכים קשים מנשוא, יותר מהידוק הסרט הזהוב על ראשו של מלך הקופים. זה הרי כה מתיש ומייסר לחיות תחת שליטת הטבע המושחת!" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). דברי אלוהים פילחו את לבי כמו סכין. הרהרתי באופן שבו תמיד חששתי לפגוע בוואנג לי ולא העזתי ליישם את האמת בפועל ולחשוף את העובדות. נשלטתי על ידי הצביונות השטניים של רוע, ערמומיות וסלידה מן האמת. התייחסתי לפילוסופיות שטניות להתנהלות בעולם, כמו: "התנהלות הרמונית היא אוצר, אורך רוח הוא מעלה", "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם", "כשיודעים שמשהו שגוי, מוטב לדבר פחות", ו"כנות מרגיזה אחרים" כחוקים שצריכים לחיות על פיהם. לא העזתי לדבר על הבעיות שראיתי, לדבוק בעקרונות או להגן על עבודת הכנסייה. חייתי חיים של פחדנית. כשהמנהיגה רצתה שאפטר את וואנג לי, היה לי ברור מאוד שצריך לבצע זאת מיד, אחרת עבודת הכנסייה תתעכב. אבל לא הייתי מסוגלת לפתוח את פי מפחד שאפגע בה. מבחוץ, זה נראה כאילו אני נחמדה ולא רוצה לפגוע באף אחד, אבל למעשה מכרתי את האינטרסים של הכנסייה בתמורה לשמירה על תדמית חיובית בלבם של אחרים. הגנתי על וואנג לי על כל צעד ושעל, והפגנתי סלחנות כלפי השיבוש שהיא גרמה לעבודת הכנסייה. הייתי כמו המגינה של השטן, בכך שאפשרתי לו להשתולל בכנסייה. הייתי אדם צבוע וערמומי! הפילוסופיות השטניות האלה הן רק כזבים מופרכים שמטעים אנשים ופוגעים בהם! החברה המודרנית כל כך אפלה ורעה, כי אנשים חיים על פיהן. הם הופכים למוגי לב ובזויים, ושונאים את האור. אף אחד אינו מעז לקום, לשמור על הצדק ולחשוף את האמת. אבל אלו שמתרפסים, משגשגים ומשיגים כוח. איך בכך שום צדק וצדיקות. כולם מרמים זה את זה בלי שום כנות. זה מה שקורה לבני אדם שהושחתו על ידי השטן. סוף סוף ראיתי בבירור שהפילוסופיות השטניות האלה כביכול עולות בקנה אחד עם הרעיונות האנושיים, אך שבעצם הן מילים מרושעות שהשטן משתמש בהן כדי להטעות ולהשחית את האנשים. אם נחיה על פיהן, נהפוך ליותר ויותר אנוכיים, רעים וערמומיים. זו דרך חיים שפלה ומטונפת, ללא שמץ של אנושיות.

מאוחר יותר, קראתי קטע מדברי אלוהים: "אם אינך מסתיר דבר, אם אינך מעמיד פנים או מסווה דברים, אם אתה חושף את עצמך בפני האחים והאחיות, אל תסתיר את הרעיונות והמחשבות הפנימיים ביותר שלך אלא, במקום זאת, אפשר לאחרים לראות את הגישה הכנה שלך ואז האמת תכה בך שורש בהדרגה, היא תפרח ותישא פרי, לאט לאט היא תניב תוצאות. אם לבך הולך ונעשה ישר יותר ומכוון יותר ויותר כלפי אלוהים ואם אתה יודע להגן על האינטרסים של בית האלוהים כאשר אתה ממלא את חובתך ומצפונך מוטרד כאשר אינך מצליח להגן האינטרסים האלה, הרי שזו הוכחה לכך שהאמת השפיעה עליך והפכה להיות חייך. ברגע שהאמת הופכת לחייך, כשתבחין במישהו שמחלל את שם האל, אינו ירא מפניו ומבצע את חובתו בזלזול וכדי לצאת ידי חובה, או כזה שמפריע לעבודת הכנסייה ומתערב בה, תגיב על פי עקרונות האמת ותהיה מסוגל לזהות ולחשוף אותו כנדרש. ...לו היית מאמין באל באמת, גם אם עדיין לא זכית באמת ובחיים, לכל הפחות היית מדבר ומתנהג באופן שתומך באל; לכל הפחות, לא היית עומד מנגד לו ראית שנשקפת סכנה לאינטרסים של בית האל. כשתיתקף דחף להעלים עין, אתה תתמלא אשמה ומבוכה ותגיד לעצמך, 'איני יכול לשבת כאן ולא לעשות דבר, אני מוכרח לקום ולומר משהו, לקחת אחריות, לחשוף את ההתנהגות המרושעת הזאת, לעצור אותה כדי שלא ייגרם נזק לבית האל ולא תיגרם הפרעה לחיי הכנסייה.' אם האמת הופכת לחייך, לא רק שיהיו לך האומץ והנחישות האלה ושתהיה מסוגל להבין את העניין לחלוטין, אלא גם תמלא את האחריות הדרושה לך במסגרת עבודת האל והאינטרסים של בית האל, ובכך תמלא את חובתך" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). כשקראתי זאת הרגשתי בו-זמנית רגשות אשמה ותחושת מוטיבציה. אחרי כל שנות האמונה האלה, כשאני נהנה מהאמת שמספק האל, עדיין לא יכולתי לשמר את העקרונות או להגן על עבודתה של הכנסייה. הייתי חסר מצפון באמת! הייתי מורח להסיר מעצמי את המסכה הזו, של אדם המחפש לרצות אחרים. לא יכולתי להמשיך לחיות על פי צביוני הרע, הערמומי והמושחת. הייתי צריך לאזור כוח כדי ליישם בפועל על האמת ולהגן על עבודת הכנסייה. לאחר מכן, הלכתי לדבר עם וואנג לי ופיטרתי אותה. כמו כן נפתחתי אליה בשיתוף, וחשפתי בזו אחר זו את ההתנהגויות שלה, של סירוב לקבל את האמת, דיכוי אנשים ושיבוש עבודת הכנסייה. הפסקתי לומר לה דברים נעימים שלא יפגעו בה כדי לרמות אותה. באמת רציתי לעזור לה ולחשוף את הבעיות שלה, כדי שהיא תוכל להבין את צביונה המושחת ושבאמת ובתמים תחזור בתשובה. היא הייתה כל כך נסערת עד כי בסיום דבריי פרצה בבכי ואמרה שהיא מוכנה לקבל את הסידורים של הכנסייה, לחזור בה ובאמת להרהר במעשיה וללמוד לקח. לאחר מכן, מצבם של האחים ושל האחיות השתפר בהדרגה, והעבודה החלה אט אט להניב תוצאות. הרגשתי באמת ובתמים את השלווה והנינוחות שנובעות מיישום בפועל של האמת. זו הדרך היחידה לחיות באור.

מאוחר יותר התבצעו כמה שינויים בעבודה, אז התחלתי להשקות מאמינים חדשים עם מספר אחיות נוספות. ראיתי שהאחות צ'ן סי לא ממש נושאת בעול במסגרת חובתה, ושהיא רשלנית וחסרת אחריות, מה שהשפיע על עבודת ההשקיה. זה הדאיג אותי ורציתי לציין בפניה את הבעיה שלה כדי שתוכל להשתנות בהקדם האפשרי. אבל בדיוק התחלנו להכיר זה את זה והסתדרנו טוב כל כך, כך שתהיתי אם היא תתרגז עליי אם אעיר לה ישירות על חוסר האחריות שלה במסגרת חובתה והבנתי שאני חושב כמו מישהו שמרצה אנשים לכן מהר התפללתי. ואז קראתי את דבר האל: "'וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל־הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ־הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל׃ וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת'. ...האם ראית משהו מטבעו של אלוהים בדברים קצרים אלה שהוא אמר? האם דברים אלה של אלוהים אמיתיים? האם ישנה איזושהי הולכת שולל בדברים אלה? האם הוא אומר דברים שאינם נכונים? האם יש איום בדבריו? (לא.) אלוהים אמר לאדם באמת ובכנות מה הוא רשאי לאכול ומה אינו רשאי לאכול. אלוהים דיבר באופן ברור ופשוט. האם ישנה משמעות נסתרת בדברים אלה? נכון שהדברים האלה ברורים? האם יש צורך בהשערות? אין צורך בניחושים. משמעותם ברורה ממבט ראשון. ברגע שאתה קורא אותם. משמעותם ברורה כשמש. כלומר, מה שאלוהים חפץ לומר ולבטא בא מתוך ליבו. הדברים שאלוהים מבטא נקיים, ישירים וברורים. אין בהם מניעים נסתרים או משמעויות חבויות. הוא דיבר לאדם ישירות ואמר לו מה הוא רשאי לאכול ומה אינו רשאי לאכול. כלומר, מהדברים האלה של אלוהים האדם יכול לראות שליבו של אלוהים שקוף ואמיתי. אין כאן בדל של שקר. אין זה מקרה שבו נאמר לך שנאסר עליך לאכול דבר שהוא אכיל, או שנאמר 'עשה זאת וראה מה יקרה' בנוגע לדברים שאסור לך לאכול. אלוהים אינו מתכוון לכך. אלוהים אומר את מה שהוא חושב בליבו" (הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, אלוהים עצמו, הייחודי ד'). ראיתי שאלוהים אמר לאדם וחוה דברים שהיו לגמרי ברורים וישירים. הוא כן כלפי בני אדם ואינו מסתיר מהם דבר. מהות האל קדושה כל כך. באחרית הימים, האל מביע את האמת כדי לשפוט ולייסר את האדם. דבריו חושפים ומנתחים באופן ישיר את מהות הטבע של האדם, ומגלים את הכיעור ואת חוסר הצדיקות הפנימיים שלנו. דבריו ברורים מאוד ואינם מסתירים דבר. הם אולי חמורים, אבל הם הישועה שלנו. מטרתם היא לטהר ולשנות אותנו, כדי שנוכל להכיר את עצמנו, למרוד בשטן ולהביא לידי ביטוי צלם אנוש אמיתי. השטן הוא בדיוק ההפך: הוא מרושע וזדוני, הולך סחור סחור ולעולם אינו אומר ישירות את מה שהוא רוצה. הוא החל בכך שאמר דברים נעימים לאוזן, אשר נשמעו מתקבלים על הדעת, במטרה לפתות ולהטעות את אדם וחוה, כדי שהם יחטאו ויבגדו באלוהים. חייתי לפי פילוסופיות שטניות, כשאני מגלה צביון מרושע וערמומי כמו השטן. כדי להגן על מערכות היחסים שלי עם אחרים ולשמור על תדמיתי בעיניהם, חשבתי דבר אחד ואמרתי דבר אחר. הייתי נכלולי כמו נחש, והייתי כל כך דו משמעי ומעורפל עד כי האחרים לא יכלו להבין את המשמעות המדויקת של דבריי. זה היה כה חלקלק וערמומי מצדי. הבאתי לידי ביטוי את דמותו של השטן, ולא של בן אנוש. נגעלתי מעצמי כשהבנתי זאת ולא רציתי להיות עוד אדם ערמומי, שמחפש לרצות אחרים. רציתי ליישם את האמת בפועל ולהיות אדם ישר, שמגן על עבודת הכנסייה. בכינוס של יום המחרת, העליתי את הבעיות שהבחנתי בהן אצל צ'ן סי ואחרי ששיתפנו ביחד, היא הצליחה לזהות את הבעיות שלה עצמה. לאחר מכן, ראיתי שמצבה מתחיל להשתנות והרגשתי הרבה יותר חופשיה.

החוויות האלו הוכיחו לי שאנחנו לא צריכים לחיות לפי פילוסופיות שטניות ולהונות זה את זה. אנחנו צריכים להתייחס זה לזה בפשטות, בפתיחות ובכנות. רק כך נפגין אהבה אמיתית שמועילה לכולם. כמו כן הבנתי, שכדי שתהיה לנו אנושיות ושנוכל לחוש שלווה ושמחה עלינו ליישם בפועל את הכנות לפי דרישות האל. זו הדרך היחידה להביא לידי ביטוי צלם אנוש. תודה לאל!