64. האם כל כתבי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית?

ב-1998, בן הדוד שלי יאנג הגיע כדי לשתף עימי בבשורה של ישוע אדוננו. הוא הביא לי עותק של כתבי הקודש, ואמר לי שכל כתבי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית, וכל מה שבהם הוא דבר האל, ושבהם שוכן הנתיב למלכות האל ולחיי נצח. כששמעתי שאוכל לזכות בחיי נצח מיד, סקרנותי התעוררה, ולאחר מכן קראתי בכתבי הקודש בכל פעם שהיה לי זמן. עד מהרה ידעתי שישוע אדוננו היה גואל האנושות, וקיבלתי אותו. בגלל שהחיפוש אחר האל הפך לתשוקה עבורי, התחלתי לעבוד ולהטיף למען הכנסייה. האמנתי בכל ליבי שכתבי הקודש היו הבסיס והמדריך לאמונתי.

חלפו מספר שנים, והכנסייה הלכה והתרוקנה והלך ונעשה קשה יותר ויותר לחוש בעבודת רוח הקודש. רוב המאמינים נעשו שליליים וחלשים, אמונתם הצטננה, ורבים מהם אפילו חזרו לעולם החילוני. אל מול כל זאת חשתי חרדה וחוסר אונים, והייתה חולשה בליבי. האם ייתכן שהאדון נטש אותנו? אבל בכל פעם כשחשבתי על דברי האדון, "הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד עַד קֵץ הוּא יִוָּשַׁע" (מתי י' 22). ליבי התחזק. הייתי בטוח שהאדון לא יאכזב את הנוהים אחריו בלב ישר, ושממשיכים להשקיע מעצמם למענו. התפללתי לעיתים קרובות בליבי וביקשתי מהאדון שיחזק את אמונתי. באותו הזמן, הופיעה כנסייה בשם "הברק ממזרח." חבריה העידו שהאדון כבר חזר, שהוא מבטא אמיתות, ושהוא מבצע את עבודת השיפוט באחרית הימים. אחים ואחיות רבים שמאמינים באדון עברו ל"ברק ממזרח", וזה ציער אותי. בעיקר היה לי קשה לשמוע את חברי "הברק ממזרח" אומרים שכתבי הקודש כוללים את דברי האל והאדם כאחד. חשבתי, "בכתבי הקודש נאמר במפורש, 'כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים' (טימותיאוס ב' ג' 16). כל מה שבכתבי הקודש הוא דבר האל, הכמרים והבכירים אומרים זאת כל הזמן. אז האם דברי 'הברק ממזרח' לא סותרים את כתבי הקודש ומהווים בגידה באל?" מהסיבה הזו, התנגדתי מאוד ל"ברק ממזרח." מאותו רגע והלאה, רוב הפגישות שלנו עסקו בדרך להתגונן מפני "הברק ממזרח" ולבלום אותם, ואיך למנוע מהכנסייה לאבד את הצאן שלה. כדי למנוע מ"הברק ממזרח" לגזול את הצאן שלנו, אמרתי לאחיי ואחיותיי: "כל כתבי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית, והם כוללים את כל דברי האל. אם אנחנו מאמינים באל, אנו לא יכולים לסטות מכתבי הקודש. אם נעשה זאת זה יהווה כפירה." בעשותי זאת, קיוויתי למנוע מהם לחקור את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים, אבל הם המשיכו לקבל עליהם את האל הכול יכול.

פעם אחת, אחרי ששבתי הביתה מכינוס בכנסייה, ראיתי את אשתי לשה בצק, ולידה ישבה אישה בשנות ה-60 לחייה, ושיתפה עימה. ניחשתי שהיא ממאמיני האל הכול יכול, ומיד התחלתי לכעוס ואמרתי, "את מתכחשת לכתבי הקודש ונטשת אותם, ועדיין טוענת שאת מאמינה באל? תסתלקי מכאן! האחות ענתה לי בסבלנות, "אח, אל תתרגז. אל תקפוץ למסקנות בצורה עיוורת. גם אנחנו נהגנו לקרוא בכתבי הקודש את הפסוק, 'כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים' (טימותיאוס ב' ג' 16). ופירשנו את משמעותו כאומרת שכל הנאמר בכתבי הקודש הוא דבר האל. רק מאוחר יותר הבנו שזו פרשנות לא מדויקת. "איזו הוכחה יש לכם?" שאלתי בזלזול. האחות אמרה, "לדוגמה, בבשורה על פי לוקאס נאמר: 'רַבִּים שָׁלְחוּ יָדָם לְחַבֵּר אֶת סִפּוּר הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הִתְקַיְּמוּ בְּקִרְבֵּנוּ, כְּפִי שֶׁמְּסָרוּם לָנוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר מִתְּחִלָּה הָיוּ עֵדֵי רְאִיָּה וּמְשָׁרְתֵי דְּבַר יהוה' (לוקס א' 1-2). האין זה אומר שלוקאס כתב את הבשורה שלו על פי ניסיונו וחקירותיו? לוקאס רק כתב חלק מהעובדות שהוא ראה ושמע באותו זמן. זה ספר שנכתב בידי אדם, אז איך נוכל לומר שהוא מכיל את דבר האל בלבד? דברים שהם בהשראה אלוהית לא נחווים בהכרח בידי בני אדם או נמהלים ברעיונות של בני אדם. מדובר בבירור בשני דברים נפרדים." דבריה של האחות כן נשמעו הגיוניים במידה מסוימת. נשמתי נשימה עמוקה וצפיתי באחות מזווית העין שלי, וחשבתי: "היא זקנה ולא נראית משכילה במיוחד, ועדיין, היא הגיעה לתובנה שכזו. זה לא ייאמן!" לרגע לא הצלחתי לחשוב על תגובה לדבריה, ופניי האדימו. פחדתי שאם אמשיך להקשיב לה, היא תוליך אותי שולל, אז ניקיתי את גרוני ואמרתי: "מספיק, יש לנו אמונות שונות. אל תחזרי לכאן שוב." וכשאמרתי זאת, דחפתי אותה אל מחוץ לדלת. היא יעצה לי שוב ושוב לקרוא את דברי האל הכול יכול כדי לקבוע אם האדון אכן חזר, אבל סגרתי את ליבי בפניה. לא רציתי לשמוע זאת. עם דמעות בעיניה, היא אמרה בכנות, "אח, בבקשה תחשוב על זה שוב!" כששמעתי את הכנות בדבריה, וראיתי את ההבעה הכנה בעיניה ואת גופה השברירי ברוח החורפית, חשתי דקירה בליבי, ולא הצלחתי לפרש את התחושה הזו. אבל נזכרתי שכל הנאמר בכתבי הקודש הוא דבר האל, ושכל סטייה ממנו משמעה שאינך מאמין באל. הדבר לו הם הטיפו חרג מגבולות כתבי הקודש, והם עדיין באו לכנסייה שלנו כדי לגזול צאן. אסור היה לי להקשיב להטפותיהם, והיה עליי לעמוד איתן בעמדתי. אחרי זה, השלמתי לחלוטין עם דרך מחשבתי ועם מעשיי, והקדשתי מאמצים רבים להגנה על הצאן. למרות זאת, בכל פעם שהזכירו מישהו מכנסיית האל הכול יכול, חשתי עצבנות. השיתוף שלהם נשמע הגיוני והיה קשה להפריכו. לא הייתה ברירה אלא לנקוט בגישה קשוחה, וליישם מדיניות של איסור על הקשבה להם, קריאה בספריהם ועל כל אינטראקציה עימם.

הזמן חלף מהר ומצאנו את עצמנו בתחילת הסתיו של 2004. בן דודי, יאנג, התקשר אליי ואמר שהוא צריך אותי לעניין דחוף כלשהו. מיהרתי אליו, ובן הדוד שלי הכיר לי את האח ואנג צ'ואניאנג. הוא אמר שצ'ואניאנג הוא מטיף, וביקש שננהל דיאלוג לגבי אופן הבנתנו את האדון. שמחתי מאוד, ואחרי שאמרתי שלום, בן דודי נתן לי ספר של כתבי הקודש והוציא שני ספרים עבים בכריכה קשה. הסתכלתי וראיתי שעל הכריכה היה כתוב: "הדבר מופיע בבשר". אלה היו הספרים של "הברק ממזרח"! ניתרתי ממקומי ואמרתי: "יאנג, קיבלת עליך את הברק ממזרח?" בן דודי צחקק ואמר: "אכן. "ביקשתי שתבוא היום כי רציתי לשתף איתך. אני מקווה שתבחן את עבודת האל הכול יכול של אחרית הימים." בשלב הזה, נזכרתי הכמרים והבכירים תמיד אמרו שכל כתבי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית, ושהם כוללים את דבר האל כולו. התורה של "הברק ממזרח" חרגה מכתבי הקודש, וסטתה משיעוריו של האדון. אסור לנו להקשיב להם בשום אופן. פעולת הנגד הטובה ביותר תהיה לחמוק מהם. אז השמעתי תירוץ לגבי כך שעליי לעשות משהו בבית. בן הדוד שלי אמר בחביבות, "למה אתה בורח בכל פעם שאתה רואה מישהו שמאמין באל הכול יכול? אם ידועה לך האמת, למה אתה מפחד שיוליכו אותך שולל? מאחר שאתה כבר כאן, למה שלא תרגיע את ליבך ותחפש מעט?" לא נותרה לי ברירה אלא לחזור למושבי, אבל המחשבות התרוצצו בראשי. איך עליי לטפל במצב הזה? התפללתי חרישית בליבי לאדון: "הו, אדוני! אני מפקיד את המצב הזה בידיך. אנא הגן עליי והנחה אותי." ואז, בן הדוד שלי לקח את "הדבר מופיע בבשר" והקריא קטע מדבר האל הכול יכול: "אני מייעץ לכם לפסוע בנתיב האמונה באל בזהירות. אל תמהרו להסיק מסקנות. יתר על כן, אל תקלו ראש באמונה באל ואל תנהגו בה בפזיזות. עליכם לדעת כי מי שמאמין באל צריך להיות צנוע ולהיות בעל לב ירא-אל לכל הפחות. מי ששמע את האמת ובכל זאת מתייחס אליה בהתנשאות, הוא שוטה ובור. מי ששמע את האמת אך מסיק מסקנות חפוזות או מגנה אותה נגוע ביהירות. אף אחד מהמאמינים בישוע אינו מוסמך לקלל או לגנות אחרים. על כולכם להיות הגיוניים ולקבל את האמת. מאחר ששמעתם את דרך האמת, או קראתם את דברי החיים, ייתכן שאתם מאמינים כי רק מילה אחת מכל עשרת אלפים מילים אלה עולה בקנה אחד עם נקודות המבט שלכם ועם כתבי הקודש. במקרה זה, עליכם להמשיך לחפש בתוך המילים המעטות האלו. אני בכל זאת מייעץ לכם להיות צנועים, לא להיות בטוחים מדי בעצמכם ולא לרומם את עצמכם יותר מדי. עם מעט הלב ירא-האל שיש בכם, בכל זאת תזכו באור גדול יותר. אם תבחנו את הדברים האלה בזהירות ותהרהרו בהם שוב ושוב, תבינו אם אלה דברי אמת או לא, ואם אלה דברי חיים או לא" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כשתראו את גופו הרוחני של ישוע, אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ). ישבתי שם כאילו שזה לא משפיע עליי, אבל במציאות, הנאמר בספר הזה הותיר עליי רושם עמוק. כל הדרישות הללו תאמו לדבריו של ישוע אדוננו. אדוננו אמר: "אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם" (מתי ה' 3). המאמינים באל צריכה להיות ניחנים בענווה וברצון לחפש. גיניתי ושפטתי את "הברק ממזרח" באופן עיוור מבלי לחפש או לחקור. הייתי באמת גאוותן וצדקן. חשתי אשמה, וחשבתי לעצמי: "הדברים הללו שנאמרו הם מיוחדים מאוד, ודומים לתורתו של האדון. האם ייתכן שאלו באמת דברים שנאמרו בידי האדון שחזר?" גם חשבתי על כל הפעמים בהן הייתה לי אינטראקציה עם אנשי כנסיית האל הכול יכול. הם היו מכובדים וזקופי קומה, הם הפיצו את הבשורה באהבה, היו סבלניים, וההסברים שלהם לשאלות היו מנומקים היטב ומשכנעים. איך הם הצליחו להגיע לכך בכוחות עצמם ללא עבודת רוח הקודש? זה הראה שדרכו של האל האל הכול יכול הייתה בהחלט מיוחדת. אם האל הכול יכול אכן היה ישוע אדוננו שחזר, ואם לא אחפש או אחקור, האם לא אחמיץ את ההזדמנות לקבל את פני האדון, ובסופו של דבר אידחה מעל פניו? חשבתי: "כדאי שאפסיק להיות עקשן. למה שלא אנסה לחפש היום אם האדון אכן הגיע או לא? זה יקנה לי בהירות." חשבתי לרגע, ואז אמרתי בנחישות: "הדברים שהקראת בהחלט טובים, ומיוחדים מאוד. אבל אני לא מבין. כתבי הקודש הם הקאנון של הנצרות. במשך למעלה מאלפיים שנה, העולם הדתי האמין תמיד שכתבי הקודש נכתבו כולם בהשראה אלוהית, ושכל מה שמתועד בהם הוא דבר האל, ולכן הם מייצגים את האדון. קיבלתי זאת כאמת בכל השנים שבהן הייתי נוצרי מאמין, אבל כעת אתה אומר שכתבי הקודש מכילים גם את דברי האל וגם את דברי האדם. האם לא מדובר כאן בסתירה של כתבי הקודש? זו התכחשות לאדון ובגידה בו. זה חילול קודש איום ונורא!" צ'ואניאנג אמר בסבלנות: "האם האמירה שכתבי הקודש הם כולם בהשראה אלוהית עומדת במבחן המציאות? אילו מדברי האדון משמשים לנו כהוכחה? ישוע אדוננו מעולם לא אמר שכתבי הקודש הם כולם בהשראה אלוהית, וגם רוח הקודש לא העידה על כך. מה שפאולוס אמר מייצג רק את הבנתו את כתבי הקודש, ובשום אופן לא מייצג את האל." הייתי המום. מה שהוא אמר נשמע הגיוני. איך לא הבנתי זאת עד היום? ואז, צ'ואניאנג שאל: "כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים" (טימותיאוס ב' ג' 16). כשהוא אומר 'כתבי הקודש', האם הוא מתייחס לכתבי הקודש כולם, או רק לחלק מהם?" אמרתי בביטחון מוחלט, "הוא מתכוון לכתבי הקודש כולם, כמובן." צ'ואניאנג המשיך: "למעשה, פאולוס כתב את האיגרת השנייה אל טימותיוס למעלה מ-60 שנה אחרי הופעת האדון, ובאותו זמן, בניגוד לברית הישנה, הברית החדשה עדיין לא לוקטה ונוצרה. למעלה מ-90 שנים לאחר הופעת האדון, יוחנן כתב את החזיונות שראה באי פטמוס, מה שמאוחר יותר הפך להיות ספר ההתגלות. למעלה מ-300 שנים אחרי הופעת האדון, בוועידת ניקיאה, מנהיגים דתיים מארצות שונות בחרו בארבע הבשורות ובמספר איגרות אחרות מבין מבחר גדול של מכתבים שכתבו התלמידים, ויחד עם ספר ההתגלות של יוחנן, ליקטו הכול יחד ליצירת הברית החדשה. לאחר מכן, הם שילבו בין הברית הישנה לחדשה בספר אחד, שהוא ספר הברית הישנה והחדשה המשולב שבו אנו קוראים כיום. הברית החדשה לוקטה ונוצרה לאחר שנת 300 לספירה, ופאולוס כתב את האיגרת השנייה אל טימותיוס אחרי שנת 60 לספירה, למעלה מ-200 שנים לפני יצירתה של הברית החדשה. מכאן אנו יכולים לראות שכשפאולוס אומר 'כל כתבי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית', הכתבים שהוא מתייחס אליהם לא כללו את הברית החדשה." אחרי ששמעתי זאת, הייתי חייב להניד בראשי לומר: "אם הכתבים שאליהם פאולוס התייחס לא כללו את הברית החדשה, אז הוא ודאי התכוון לברית הישנה." צ'ואניאנג אמר: "כן, אבל גם הברית הישנה לא נכתבה כולה בהשראה אלוהית. זה יתבהר לך אחרי שנקרא את דברי האל הכול יכול."

האל הכול יכול אומר: "עליך לדעת כמה חלקים כלולים בכתבי הקודש: התנ"ך כולל את בראשית, שמות... וישנם גם ספרי הנבואה שנכתבו על ידי הנביאים. ספרי התנ"ך נחתמים בספר מלאכי. ...ספרי הנבואה האלה היו שונים למדי מהספרים האחרים של כתבי הקודש. הם מורכבים מדברים שאמרו או כתבו בני האדם שקיבלו את רוח הנבואה – בני האדם שנחשפו לחזונות או לקול מיהוה. מלבד ספרי הנבואה, כל שאר התנ"ך הוא תיעוד שכתבו בני אדם לאחר שיהוה סיים את עבודתו. אי-אפשר להתייחס לספרים האלה כמו אל החזונות שנשאו הנביאים שיהוה רומם, כשם שאי-אפשר להשוות בין ספר בראשית וספר שמות לבין ספר ישעיהו או ספר דניאל. הנבואות נישאו לפני שהעבודה בוצעה. לעומת זאת, הספרים האחרים נכתבו לאחר שהיא הושלמה, שזה מה שבני האדם היו מסוגלים לעשות" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (1)). "לא כל דבר בכתבי הקודש הוא תיעוד של דברים שאלוהים אמר באופן אישי. כתבי הקודש פשוט מתעדים את שני השלבים הקודמים בעבודתו של אלוהים, שחלק אחד מהם הוא רישום של חזונות הנביאים, והחלק השני שלהם הוא החוויות והידע שכתבו בני אדם שאלוהים השתמש בהם לאורך העידנים. חוויות אנושיות נגועות בדעות אנושיות ובידע אנושי, וזה דבר בלתי נמנע. ברבים מהספרים בכתבי הקודש יש תפיסות אנושיות, דעות קדומות אנושיות ותובנות אנושיות מעוותות. מובן שרוב הדברים הם תוצאה של הנאורות וההארה של רוח הקודש, והם תובנות נכונות, אך עדיין אי-אפשר לומר שהם ביטויים מדויקים לגמרי של האמת. השקפותיהם על דברים מסוימים אינן אלא ידע שנבע מניסיון אישי או מנאורות של רוח הקודש. חזונות הנביאים נבעו מהוראות ישירות של אלוהים: הנבואות של ישעיהו, דניאל, עזרא, ירמיהו, יחזקאל ודומיהם נבעו מהוראות ישירות של רוח הקודש. בני האדם האלה היו חוזים והם קיבלו את רוח הנבואה והיו כולם נביאים של התנ"ך. במהלך עידן החוק, בני האדם האלה, שקיבלו השראה מיהוה, התנבאו פעמים רבות בהוראה ישירה של יהוה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (3)). לאחר מכן, צ'ואניאנג שיתף: "דברי האל הכול יכול ברורים מאוד. נבואותיהם של הנביאים הוכתבו ישירות מרוח הקודש, ונמסרו בידי הנביאים. אלו הם דברי האל, וכוללים את המשמעות המדויקת של דברי האל. דברים שהם בהשראה אלוהית מובלטים היטב בכתבי הקודש. לדוגמה, בתחילת ספר ישעיהו, נאמר, 'חֲזוֹן֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמ֔וֹץ' (ישעיהו א' 1). בתחילת ספר ירמיהו, נאמר, 'אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֵלָ֔יו' (ירמיהו א' 2). צריך רק לשים לב כדי לדעת בוודאות אילו מילים נאמרו בהשראה אלוהית. חוץ מדברי האל ומנבואותיהם של הנביאים, שאר הברית הישנה כוללת דיווחים שנכתבו בידי אנשים שחוו את עבודת האל. רובם מהווים תיעוד של זיכרונות, והמקור של כל החוויות והדברים הללו הוא בבני אדם. לא ניתן לומר שאלו דברי האל. אז קשה להימנע מדילולם בידי רעיונות אנושיים. כפי שנאמר בספר שמואל ב', פרק כ"ד, פסוק 1, 'וַיֹּ֨סֶף֙ אַף־יְהוָ֔ה לַחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶת־דָּוִ֤ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶת־יְהוּדָֽה'. ועדיין, בדברי הימים א' פרק כ"א, פסוק 1, נאמר: 'וַיַּֽעֲמֹ֥ד שָׂטָ֖ן עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת֙ אֶת־דָּוִ֔יד לִמְנ֖וֹת אֶת־יִשְׂרָאֵֽל'. שני הפסוקים הללו מתעדים את התקופה שבה מנה דוד את ישראל. במקום אחד נאמר שהאל יהוה הסית את דוד למנות את ישראל, ובמקום אחר נאמר שהשטן היה זה שהסית את דוד. אם דברים אלו נכתבו בהשראה אלוהית, למה הסתירה הבולטת הזו? אם הברית הישנה כולה נכתבה בהשראה אלוהית, האם האל היה עושה טעות כשסיפר שוב על אותו אירוע?" לאחר ששמעתי את דברי צ'ואניאנג, הרגשתי שאופקיי מתרחבים בצורה משמעותית, וההגנות המנטליות העיקשות שלי החלו להתפוגג. אמרתי: "אם הברית הישנה לא נכתבה כולה בהשראה אלוהית, אז לא נוכל להתייחס כך גם לברית החדשה, כי היא בנויה כולה מדיווחיהם של התלמידים." צ'ואניאנג אמר בשמחה: "תודה לאל, ההבנה שלך נכונה. למעשה, בברית החדשה, רק דבריו של ישוע אדוננו והנאמר בספר ההתגלות הם דברי האל. השאר הם דבריהם של תלמידים, פרושים, אנשים מהיישוב, חיילים והשטן. זה לא אבסורדי לומר שכל מה שנאמר בכתבי הקודש הוא דבר האל? האם זה לא חילול הקודש?"

לאחר מכן, צ'ואניאנג הקריא לי קטע נוסף מדברי האל הכול יכול: "כיום, בני האדם מאמינים שכתבי הקודש הם אלוהים, ושאלוהים הוא כתבי הקודש. באופן זה, הם גם מאמינים שכל המילים בכתבי הקודש הן מילים שאלוהים דיבר, ושאלוהים אמר את כולן. בני האדם שמאמינים באלוהים אפילו חושבים שלמרות שכל שישים ושישה הספרים בתנ"ך ובברית החדשה נכתבו על ידי בני אדם, כולם נכתבו בהשראה אלוהית והם כולם תיעוד של אמירות מפי רוח הקודש. זו ההבנה המעוותת של בני האדם והיא אינה עולה לגמרי בקנה אחד עם העובדות. למעשה, למעט ספרי הנבואה, התנ"ך הוא תיעוד היסטורי. חלק מהאיגרות בברית החדשה הן חוויותיהם של בני אדם, וחלקן נובעות מהנאורות של רוח הקודש. למשל, האיגרות של פאולוס הן פרי עבודתו של בן אדם, כולן נכתבו בהשראת הנאורות של רוח הקודש, והן נכתבו אל הכנסיות והיוו דברי תוכחה ועידוד לאחים ולאחיות בכנסיות. אלה לא היו דברים שאמרה רוח הקודש. פאולוס לא יכול היה לדבר בשם רוח הקודש. הוא לא היה נביא, וודאי שלא היו לו חזונות כשל יוחנן. האיגרות שלו נכתבו לכנסיות של אפסוס, קורינתוס, גלטיה ולכנסיות נוספות מאותה תקופה. ...אם בני האדם רואים באיגרות או בדברים כגון דבריו של פאולוס אמירות של רוח הקודש ועובדים אותם כאילו היו אלוהים, ניתן רק לומר שיכולת ההבחנה שלהם לוקה מדי בחסר. במילים חריפות יותר, האין זה פשוט ניאוץ? איך ייתכן שאדם ידבר בשם אלוהים? ואיך ייתכן שבני אדם ישתחוו בפני תיעוד איגרותיו של אדם ובפני הדברים שהוא אמר כאילו הם ספר קדוש או שמימי? האם אדם מסוגל לבטא את דברי האל כבדרך אגב? איך ייתכן שאדם ידבר בשם אלוהים?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (3)). ככל שהקשבתי יותר, כך הבנתי יותר. אמרתי בצער: "קודם לכן, לא הבנתי את ההקשר שבו פאולוס אמר את הדברים הללו. חשבתי שכתבי הקודש נכתבו כולם בהשראה אלוהית, ושכל מה שנאמר בהם מקורו באל, ושאמונה בכתבי הקודש שווה לאמונה באל. הפירוש הזה היה כה מעוות! התעקשתי לראות את דברי האדם שבכתבי הקודש בתור דברי האל, וזה היה הבסיס לאמונתי. האם זה לא מהווה סטייה מדרכו של האדון?"

ואז צ'ואניאנג שיתף, "כתבי הקודש רק מהווים תיעוד לעבודת האל. זה ספר היסטוריה ותיעוד של עבודת האל במהלך עידני החוק והחסד. איך ניתן לשייך זאת לאותה דרגה שבה נמצא האל? זו הסיבה שישוע אדוננו גער בפרושים, באומרו: 'אַתֶּם חוֹקְרִים אֶת הַכְּתוּבִים, כִּי חוֹשְׁבִים אַתֶּם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם בָּהֶם; וְהֵם הַמְּעִידִים עָלַי. וְאִלּוּ אַתֶּם אֵינְכֶם רוֹצִים לָבוֹא אֵלַי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָכֶם חַיִּים' (יוחנן ה' 39-40). כתבי הקודש מהווים עדות לאל, הם לא טומנים בחובם חיי נצח. רק האל יכול להעניק חיי נצח לאדם!" נזכרתי שגם בן הדוד שלי שיתף שבאמצעות הקריאה בכתבי הקודש, אנו למדים על עבודת האל בעידני החוק והחסד, אנו למדים שכל מה שקיים ביקום נברא בידי האל, אנו למדים שהאל חוקק את החוק כדי להוביל את האנושות, ואנו למדים על האופן שבו עלינו לחיות על פני האדמה ולסגוד לאל. אנו למדים על מהות החטא, ועל סוגי האנשים שזוכים לברכות או לקללות מידי האל. אנו גם למדים איך עלינו להתוודות על חטאינו ולהכות על חטא בפני האדון, איך להיות ענווים, סבלניים, סלחניים, ואיך לשאת את הצלב ולנהות אחר האל. אנו רואים את חמלתו האינסופית של ישוע אדוננו ואת אהבתו לנו, ומבינים שרק אם נאמין בישוע אדוננו ונבוא לפניו, נוכל ליהנות מהאמת של האל ומחסדו השופע. אבל באשר לאמיתות שהאל יבטא באחרית הימים, והאופן שבו האל ישפוט את האדם, יטהר אותו משחיתותו ויפתור את שורש החטא שלו, אין לנו מושג קלוש, כי האמיתות הללו לא תועדו בכתבי הקודש. על בסיס עבודת הגאולה של ישוע אדוננו, האל הכול יכול של אחרית הימים ביצע את עבודת השיפוט שהחלה בבית האל, ביטא את כל האמת באשר לטיהור האנושות, וחשף את צביונה ומהותה השטניים והמושחתים של האנושות, כך שהשחיתות שלנו תיטהר ונהפוך לאנשים שאוהבים את האל ומתמסרים לו, ונוכל להכיר בכך שצביונו של האל קדוש וצודק הוא ואינו סובל פגיעה. הדברים הללו הם דרך חיי הנצח האמיתית ומגשימים את נבואתו של ישוע אדוננו במלואה: "עוֹד רַבּוֹת יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לָכֶם, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָשֵׂאת זֺאת עַכְשָׁו. אֲבָל הוּא, אֲשֶׁר הוּא רוּחַ הָאֱמֶת, כְּשֶׁיָּבוֹא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל כָּל הָאֱמֶת" (יוחנן ט"ז 12-13). הספר הזה, "הדבר מופיע בבשר", הוא התגשמות הנבואה שבספר ההתגלות על כך שרוח הקודש תדבר לכל הקהילות. זוהי המגילה הנגללת בידי השה. בקריאת דברי האל הכול יכול, מאמיני האמת באל מהעולם הדתי זיהו את קולו של האל, פנו אל האל הכול יכול, והלכו בעקבות השה.

אחרי שבן דודי אמר זאת, צ'ואניאנג הקריא קטע נוסף מדברי האל: "המשיח של אחרית הימים מביא חיים, ומביא את דרך האמת המתמשכת והנצחית. אמת זו היא הנתיב שבאמצעותו האדם זוכה בחיים, והיא הנתיב היחיד שבאמצעותו האדם יכיר את האל ויזכה לאישורו. אם אינך מחפש את דרך החיים שהמשיח של אחרית הימים מספק, לעולם לא תזכה באישורו של ישוע, ולעולם לא תהיה ראוי להיכנס בשער מלכות השמיים, שכן אתה בובה ואסיר של ההיסטוריה. אלה הנשלטים על ידי כללים, על ידי מילים ועל ידי כבלי ההיסטוריה לעולם לא יוכלו לזכות בחיים, ולעולם לא יוכלו לזכות בדרך החיים הנצחית. זאת משום שכל מה שיש להם הוא מים עכורים שהם נאחזו בהם במשך אלפי שנים, במקום מי החיים הזורמים מכס המלכות. אלה שאינם ניזונים ממי החיים יישארו לנצח גוויות, צעצועים בידי השטן ובני הגיהנום. כיצד, אם כן, יוכלו לחזות באל? אתה רק מנסה להיאחז בעבר, רק מנסה לעמוד במקום ולשמר את הדברים כמות שהם, ואינך מנסה לשנות את המצב הקיים ולזנוח את ההיסטוריה, אם כן, האם לא תהיה תמיד עוין כלפי האל? צעדי עבודתו של האל הם אדירים ועצומים, כגלים גועשים וכרעמים מתגלגלים – ובכל זאת אתה יושב וממתין להשמדה באפס מעשה, נאחז באיוולתך ואינך עושה דבר. באופן זה, כיצד תוכל להיחשב כמי שהולך בעקבות הכבש? כיצד תוכל להצדיק את האל שאתה נאחז בו כאל שהוא תמיד חדש ולעולם אינו ישן? וכיצד יוכלו המילים שבספריך המצהיבים להעביר אותך לעידן חדש? כיצד יוכלו להוביל אותך לחפש את שלבי עבודתו של האל? וכיצד יוכלו להעלות אותך השמיימה? מה שאתה מחזיק בידיך הן מילים שיכולות לספק נחמה זמנית בלבד, לא אמיתות המסוגלות להעניק לך חיים. הדברים של כתבי הקודש שאתה קורא יכולים רק להעשיר את לשונך, ואינם דברי פילוסופיה שיכולים לעזור לך להכיר את החיים האנושיים, וקל וחומר שאינם הנתיב שיכול להוביל אותך לשלמות. האין פער זה מעורר בך הרהור? האין הוא גורם לך לתפוס את התעלומות הגלומות בו? האם אתה מסוגל להביא את עצמך השמיימה כדי לפגוש את האל בכוחות עצמך? ללא בואו של האל, האם אתה תוכל לקחת את עצמך השמיימה כדי ליהנות מאושר משפחתי עם האל? האם אתה עדיין חולם כעת? אני מציע, אם כן, שתפסיק לחלום ותראה מי פועל כעת – ראה מי מבצע כעת את העבודה של ישועת האדם באחרית הימים. אם לא תעשה זאת, לעולם לא תזכה באמת, ולעולם לא תזכה בחיים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק המשיח של אחרית הימים יכול להעניק לאדם את דרך חיי הנצח). לאחר ששמעתי את הדברים הללו, חשתי נסער מאוד. עבודת האל מתקדמת הלאה, ולדבר האל אין גבולות. דברי האל ועבודתו לא יכולים להיות מוגבלים בידי כתבי הקודש. אם לא אהיה מוכן להרפות מהשקפותיי הדתיות, אני אהיה זה שיפסיד בסוף. חשבתי על כמות הידע מכתבי הקודש שצברתי במהלך שנותיי כנוצרי מאמין, ולמרות זאת, לא ניחנתי בהבנה בסיסית לגבי האמת או לגבי האל. ההפך הוא הנכון, הלכתי ונעשיתי יותר ויותר גאוותן. האדון חזר, אבל לא רק שלא חקרתי, אפילו ציטטתי מהתנ"ך כדי להתנגד ולשפוט את הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול. לא הייתי שונה מהפרושים שהתנגדו לישוע אדוננו. הייתי באמת עיוור ולא הכרתי כלל את האל! לא רק שנצמדתי לתפיסות שלי, גם מנעתי מאחרים לחקור. האם בכך לא גרמתי לשיבושים? אם אחרים לא יוכלו לקבל את פני האדון או ללכת בעקבות עבודתו החדשה, הם יחמיצו את ההזדמנות שלהם להיכנס למלכות האל. גררתי אחרים לגיהינום והתנגדתי לאל! ביצעתי רע גדול, ועדיין האל גילה כלפיי חמלה ואפשר לי לשמוע את קולו. זו באמת הייתה ישועת האל! לאחר מכן, המשכנו לשתף על כתבי הקודש. דיברנו גם על הסיבה שבגללה הכנסייה נעשתה שוממת בעידן החסד, על האופן שבו האל מושיע את האנושות דרך שלושת שלבי עבודתו, ועוד.

בימים שלאחר מכן, קראתי רבים מדברי האל הכול יכול. ככל שקראתי יותר, כך השתכנעתי יותר שזהו קולו של האל, שהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר, ושהוא המשיח של אחרית הימים. אכן, הדרך להיכנס אל מלכות השמיים לא נמצאת בכתבי הקודש. רק האל הכול יכול יכול להעניק לאדם את הנתיב לחיי נצח. קיבלתי עליי בשמחה את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים. מאוחר יותר, אשתי עשתה זאת גם. יחד, הפצנו את הבשורה וצירפנו לבית האל כמה חברים נאמנים מהכנסייה שלנו. תודה לאל!