80. הסיפור על האופן בו קיבלתי את פני האדון

כשהייתי קטנה, סבלתי מכאב כה חריף ברגליי עד שלא יכולתי ללכת, אז אמי הביאה אותי בפני ישוע אדוננו. להפתעתי, רגליי נרפאו באורח נס פחות מחודש לאחר מכן. כדי לגמול לאדון על אהבתו, נשרתי מבית הספר ב-1997 והתחלתי להשקיע מעצמי בהתלהבות למען האדון. מעט לאחר מכן, הכנסייה זיהתה בי מועמדת חשובה להכשרה. הבכיר קו לקח אותי לעיתים קרובות כדי שאטיף בכנסיות שונות. באותו הזמן, הכמרים והבכירים אמרו לעיתים קרובות שיומו של האדון קרב ובא, ושעלינו להיות כעלמות החכמות שהכינו שמן מנורות וחיכו לשובו של האדון. הם גם אמרו, "בכתבי הקודש נאמר, 'הִנֵּה הוּא בָּא עִם הָעֲנָנִים. כָּל עַיִן תִּרְאֶה אוֹתוֹ, גַּם אֵלֶּה שֶׁדְּקָרוּהוּ, וְיִסְפְּדוּ עָלָיו כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ' (ההתגלות א' 7). כשהאדון ישוב באחרית הימים, הוא יבוא עם העננים בכבוד רב וייקח אותנו אל השמיים כדי לפוגשו. אנו ניכנס אל מלכות השמיים וניהנה מברכות נצח. הכופרים יקוננו ויחרקו בשיניהם כשיפלו לידי האסונות." כשהקשבתי לדרשותיהם הנלהבות של הכמרים והבכירים, מיד דמיינתי את כולנו מתאספים יחד בשמחה בשעה שהאדון יורד אל האדמה עם העננים בכבוד רב. תוכלו לדמיין עד כמה התרגשתי למחשבה על סצנה כה מרטיטה.

ואז, יום אחד, בתחילת 1999, הבכיר קו ובכיר הקהילה הא קראו לעובדים ואמרו: "כנסייה חדשה בשם 'הברק ממזרח' הופיעה וטוענת שהאדון כבר חזר והתגלם כבשר ודם, ושהוא משמיע דברים ומבצע את עבודת השיפוט החל מבית האל אבל איך זה ייתכן? הרי בכתבי הקודש נאמר במפורש שהאדון יירד עם העננים, ועדיין, הם טוענים שהאדון כבר חזר והתגלם כבשר ודם. זה לא תואם לנאמר בכתבי הקודש, אז נאסר עליכם להקשיב לדרשות שלהם או לקרוא בספרים שלהם, ובטח ובטח שלא לארח אותם. מי שיארח אותם יגורש מהכנסייה!" כשהם אמרו את זה, חשבתי: "הבכירים מאמינים כבר במשך שנים ובקיאים מאוד בכתבי הקודש, אז הם בטח צודקים. ועוד יותר מכך, בכתובים נאמר במפורש שהאדון יגיע עם העננים, אז איך ייתכן שהוא התגלם כבשר ודם? איכותי עדיין נמוכה, אז אסור לי לבוא במגע עם אנשים מ'הברק ממזרח', אחרת אני עלולה לסטות מהדרך." אבל זמן קצר לאחר מכן, רבים מעמיתיי לעבודה ומחבריי המאמינים המירו את אמונתם לזו של "הברק ממזרח." הבכיר הא הדגיש שעלינו לנתק את הקשרים עם אותם מאמינים ועובדים. הוא גם אמר לנו להזהיר את שאר הכנסיות שלא לאפשר לאף אחד להמיר את אמונתו לזו של "הברק ממזרח." לאחר מכן, הלכתי לכל אתרי המפגשים שבאחריותי ואטמתי את הכנסיות. גם הדגשתי שוב ושוב: "כשהאדון יגיע, הוא יגיע עם העננים, לא כבשר ודם. מסרים על כך שהאדון חזר כבשר ודם הם שקריים." כשהמאמינים שמעו זאת, הם הנהנו בראשם ואמרו שאם מישהו אחר יגיע להפיץ את הבשורה, הם יגרשו אותו. כדי למנוע מהאחים והאחיות לשמוע את ההטפות של "הברק ממזרח", עבדתי מסביב לשעון כדי לסגור את הכנסיות. אבל למרות מאמציי הרבים, היתה זרימה קבועה של מאמינים ועובדים שהמירו את אמונתם לזו של "הברק ממזרח."

יום אחד, הייית בביתו של עמית לעבודה. הוא סיפר לי שעמיתו לעבודה לי ומאמינים נוספים חוקרים לגבי "הברק ממזרח." אני, יחד עם עובדים אחרים, מיהרנו לשם כדי לעצור בעדם. אמרתי להם: "בכתובים נאמר שהאדון יירד עם העננים ושאנו נהיה עדים לכך. אז אסור לנו להאמין לאנשי 'הברק ממזרח' כשהם אומרים שהאדון שב והתגלם כבשר ודם." להפתעתי, ברגע שסיימתי לדבר, אחד מהם אמר: "הדברים שלהם הם מטיפים מלאים בתובנות רבות שתואמות לכתבי הקודש. למה אסור לנו להקשיב להם? מי באמת מבין לעומק את עבודת האל? אני חושב שעלינו להמשיך לחקור." כששמעתי זאת, זה הלחיץ אותי ועמדתי להמשיך לנסות להניא אותם מכך, אבל אז, לפתע, המילים נתקעו בגרוני ונתקפתי התקף שיעול. פניי האדימו כסלק ודמעות זלגו מעיניי. לא הצלחתי לדבר ולו מילה אחת. כולם שם בהו בי בהלם. עמיתיי לעבודה מיהרו למזוג לי כוס מים, אבל המשכתי להשתעל גם אחרי ששתיתי אותם. נכנסתי לפניקה והתפללתי לאדון בבקשה שיעצור את השיעול שלי. כשעמית לעבודה ראה את מצבי, הוא המשיך לדבר במקומי, אבל הוא השמיע דברים מועטים בלבד ואז מיהר לסיים את הפגישה. זו היתה סצנה מביכה ביותר. לאחר מכן, לא יכולתי שלא לתהות: "הגנתי על דרך האדון וגוננתי על הצאן, אז למה נתקפתי התקף שיעול ברגע המכריע ביותר? למה האדון לא נענה לתפילותיי? האם ייתכן שתפילתי לא תאמה לכוונותיו?" זמן קצר לאחר מכן, נפלתי למשכב. היו לי כאבי ראש, וסבלתי מסחרחורות ומתחושת אי נוחות בבטן. שכבתי במיטתי חלושה וחסרת אונים, וקראתי לאדון שוב ושוב. אבל לא משנה כמה הפצרתי בו, לא חל שיפור במצבי. לא יכולתי שלא לחשוב: "האם איני מסורה מספיק עבור האדון? עשיתי כמיטב יכולתי כדי להגן על צאנו, אז למה נפלתי למשכב?" אימצתי את מוחי בניסיון למצוא תשובה, אבל העליתי חרס.

בסתיו של 1999, הבכיר הא נקלע לתאונת דרכים בדרכו חזרה מאיטום כנסייה. הוא התעלף בכנסייה ונפצע קשה בראשו, ואז היה מאושפז במצב קריטי במשך מספר ימים עד שמצבו התייצב לבסוף. נדהמתי כששמעתי זאת: הבכיר הא עמל למען האדון במשך שנים, באש ובמים, ונסע הרחק וסבל כדי להגן על הצאן ולמנוע מהמאמינים לקבל עליהם את "הברק ממזרח." למה שמשהו כזה יקרה לו? אבל המחשבה העסיקה אותי רק לרגע, ואז עברתי הלאה. כמה חודשים לאחר מכן, בשעות אחר הצהריים, שמעתי על מאמינים נוספים שבודקים לגבי "הברק ממזרח", אז אני ושתי אחיות נוספות מיהרנו לשם על האופניים שלנו וסיפרנו להם שמועות ושקרים רבים כדי לאיים עליהם ולבלום אותם. זה הפחיד אותם והם אמרו שהם לא יקשיבו יותר לדרשות של "הברק ממזרח." רק לאחר ששמעתי זאת, חשתי סוף סוף הקלה מסוימת. אבל אז, כשרכבתי חזרה הביתה, איבדתי את שיווי משקלי בזמן שעליתי על תלולית, היה לי שחור בעיניים, ונפלתי לקרקע יחד עם האופניים, שנחתו במרחק שני מטרים ממני. מיד חשתי סחרחורת וכל גופי כאב. שברתי את עצם הבריח שלי בתאונה, והתקרית הפתאומית הזו הותירה אותי תמהה ומבולבלת: "האם ישוע אדוננו לא מרעיף עלינו אושר ושלווה? למה זה קרה לי בשעה שהגנתי על דרך האדון וגוננתי על צאנו? האם ייתכן שאותו 'ברק ממזרח' שלו אני מתנגדת הוא אכן שובו של האדון? אבל בכתבי הקודש נאמר בבירור שהאדון יגיע על עננים, וכנסיית 'הברק ממזרח' מעידה שהוא חזר כבשר ודם. לא ייתכן שזו הדרך האמיתית! האם האדון בוחן אותי כי איני מסורה לו מספיק? או אולי פגעתי בו בצורה מסוימת?" הייתי ממש מבולבלת ולא הצלחתי להבין את כוונת האדון. לאחר מכן, התחלתי לחוש ריקנות ואפלה בתוכי. כשקראתי בכתבי הקודש, לא זכיתי לתובנה כלשהי ולא היה לי מה לומר בדרשות. אפילו התפילות שלי חשו יבשות ומשמימות. הרגשתי שהאדון כבר לא נמצא איתי. אמונתם של מאמינים רבים נוספים שלנו גם החלה לאבד מחיוניותה. במפגשים, רוב האנשים ניהלו שיחות חולין או סתם נמנמו, ועובדים ומאמינים רבים אפילו עזבו את הכנסייה ושבו לחיים החילוניים. המאכזב ביותר עבורי היו כל גילויי הקנאה והמדון בקרב העובדים. במהלך המפגשים, הבכירים והעובדים תקפו זה את זה על כל שטות ונפרדו בכעס. כשראיתי את כל זאת, לא הצלחתי להבין איך הכנסייה הפכה להיות כזו. התחלתי להתעייף מהמפגשים ואפילו שקלתי לחזור לחיים החילוניים.

ואז, יום אחד ב-2002, אמא שלי סיפרה לי בהתרגשות: "חזרתו של ישוע אדוננו, שלה חיכינו זמן כה רב, הגיעה סוף סוף. הוא התגלם כבשר ודם והוא מבטא דברים ומבצע את עבודת השיפוט." הייתי בהלם כששמעתי זאת. זו לא היתה אותה הטפה של "הברק ממזרח"? האם אמי הצטרפה אליהם באמונתה? עוד לפני שהיא סיימה לדבר, שאלתי אותה: "מי אמר לך שהאדון חזר? כבר שכחת שבכתבי הקודש נאמר בבירור שכשהאדון יגיע, הוא יירד לאדמה בתהילה עם העננים ושזה ירעיד את אמות הסיפים? את אומרת שהאדון חזר, אז למה לא ראינו אף אחד מהאותות הללו? את אומרת שהאדון התגלם כבשר ודם כדי לבצע את עבודת השיפוט, אבל איך זה ייתכן? את לא יכולה סתם להאמין בכל מה שאת שומעת." כשאמי ראתה עד כמה אני עיקשת, היא נכנסה לחדרה ויצאה ממנו עם ספר בעל כריכה מהודרת. היא אמרה בלהט: "האל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר. אלו הדברים החדשים שהוא ביטא. תקראי בעצמך ותראי." הספר היה חדש לגמרי והכותרת "הדבר מופיע בבשר" הודפסה באותיות זהב גדולות על הכריכה. מיד נזכרתי באזהרת הכמרים: "נאסר עליכם לקרוא בספר שלהם. אם תקראו בו, הוא ישתלט עליכם." אז אמרתי: "אמא, אסור לך להאמין בדברים האלה. לא קראת הרבה מכתבי הקודש, אבל אני בקיאה בהם מאוד והשתתפתי בלא מעט כנסי התעוררות. את באמת חושבת שאת מבינה בזה יותר ממני? אם תסטי מדרכך, האם כל שנות האמונה שלך בכנסייה לא יהיו לשווא?" המשכתי לנסות לשכנע את אמי שלא להצטרף ל"ברק ממזרח." אבל לא משנה מה אמרתי לה, היא לא הסכימה לוותר או לשנות את דעתה. היא אפילו אמרה לי בכנות: "האל הכול יכול הוא באמת ישוע אדוננו שאליו ערגנו כל הזמן הזה. הוא רוח האל ששוב לבשה בשר ודם כדי לדבר ולעבוד. 'הדבר מופיע בבשר' מכיל את המילים שהאל עצמו השמיע באחרית הימים והוא וחושף את כל התעלומות שבכתבי הקודש. מעולם לא קראת את דברי האל הכול יכול אז איך את יודעת שהם לא דבריו של אדוננו שחזר? בכתבי הקודש נאמר: 'האמונה באה בשמיעה' (רומים י' 17). עצמת את עינייך ואטמת את אוזנייך, אז איך את מצפה לקבל את פני האדון? חשבי על זה: אם האדון באמת חזר, ולא תקבלי את פניו, לא תתחרטי שהחמצת את ההזדמנות?" לאחר שהקשבתי לדבריה, לא הצלחתי לחשוב על מענה הולם, אז עניתי בזעף: "אני לא אקרא בספר הזה, אני קוראת רק בכתבי הקודש. נהנינו כל כך מחסדו הרב של האדון, אסור לי להיות כפוית טובה! לא משנה מה תגידי, אני לא אבגוד באדון!" למשמע תגובתי, היא רק נאנחה בתסכול וקמה כדי להכין ארוחת ערב. זמן קצר לאחר מכן, שמעתי מוזיקה חלושה בוקעת מהמטבח. השיר היה בעל מנגינה יפהפייה, אבל כשהקשבתי לו היטב, הבנתי שלא מדובר במזמור שאני מכירה. ידעתי שאמי מנגנת אותו עבורי שאשמע, אז מיד עזבתי. לאחר מכן, אמי התחילה לנגן מזמורים בבית לעיתים קרובות, ובלילה שמעתי אותה לעיתים קרובות מתפללת למעני בדמעות. לא יכולתי שלא לחשוב: "אמא שלי היא בעלת שכל חריף מאוד, אני בטוחה שהיא בחנה בקפידה את עניין קבלת פני האדון. האם ייתכן ש'הברק ממזרח' הוא באמת שובו של ישוע אדוננו? אחרת, למה שאמי תהיה כל כך חרדה ומודאגת בתפילותיה למעני?" אבל אז חשבתי על מה שאמרו הכמרים והבכירים והחלטתי לדבוק בדרך האדון ולא להיכנע. בימים שלאחר מכן, אני ואמי התחלנו להתרחק.

יום אחד, אמי השמיעה שוב מזמור בחדר שלה בזמן שאני ישבתי על הספה שבסלון. מילות המזמור משכו אותי להקשיב:

1  לילות רבים הדיר אלוהים שינה מעיניו כדי לבצע את העבודה של האנושות. מלמעלה ועד למעמקים, הוא ירד אל הגיהינום שבו האדם חי כדי להעביר את ימיו עם האדם. הוא מעולם לא התלונן על מצב המחיה העלוב בקרב בני האדם ולא הוכיח את האדם על מרדנותו, אלא שהוא סובל השפלה מאין כמוה בעת שהוא מבצע את עבודתו באופן אישי. איך ייתכן שמקומו של אלוהים יהיה בגיהינום? איך ייתכן שהוא יעביר את חייו בגיהינום? אולם למען כל האנושות, וכדי שהאנושות כולה תוכל למצוא מנוח בהקדם האפשרי, אלוהים סבל השפלות ועוולות כדי לרדת ארצה, ונכנס באופן אישי ל"גיהינום" ול"שאול", אל גוב האריות, כדי להושיע את האדם. מה נותן לאדם את הזכות להתנגד לאלוהים? איזו סיבה יש לו להתלונן על אלוהים? איך ייתכן שתהיה לו עזות המצח להביט באלוהים?

2  אלוהים משמיים ירד אל ארץ החטא הזו, המזוהמת מאין כמותה, והוא מעולם לא התמרמר או התלונן על האדם, אלא שהוא מקבל בשקט את ההרס והדיכוי של האדם. הוא מעולם לא השיב לאדם על הדרישות בלתי סבירות שלו, מעולם לא דרש דרישות מוגזמות מהאדם, ומעולם לא דרש דרישות בלתי סבירות מהאדם. הוא בסך הכול עושה את כל העבודה שהאדם דורש מבלי להתלונן: הוראה, הארה, הוכחה, זיכוך במילים, הזכרה, שכנוע, ייעוץ, שיפוט וגילוי. איזה משלביו לא היה למען חייו של האדם? על אף שהוא הסיר את הסיכויים העתידיים של האדם ואת גורלו, איזה מהשלבים שאלוהים ביצע לא נועד לגורלו של האדם? איזה מהם לא היה למען להישרדותו של האדם? איזה מהם לא נועד לשחרור האדם מהסבל והדיכוי של כוחות החושך האפלים כמו הלילה? איזה מהם לא היה למען האדם? מי יכול להבין את לבו של אלוהים, שהוא כמו לבה של אם אוהבת? מי יכול לתפוס את לבו הנלהב של אלוהים?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (9)

מילות המזמור דיברו אליי ברמה עמוקה ביותר. לא יכולתי שלא לחשוב על האופן שבו ישוע אדוננו התגלם כבשר ודם כדי לגאול את האנושות. הממשל הרומי רדף וצד אותו, העולם הדתי גינה ונטש אותו, והעולם בכללותו לעג לו והכפיש אותו. ולמרות כל זאת, הוא עדיין ביטא אמיתות כדי לספק לאנשים ולהזינם, לרפא אותם ולגרש מהם את שדיהם, ובסופו של דבר הוא נצלב כקורבן חטאת נצחי עבור האנושות, ובכך גאל אותה מהחטא. כשחשבתי על אהבתו של ישוע אדוננו לאנושות והשוויתי זאת למילות המזמור שדיבר על האופן שבו האל סובל למען האדם, ליבי הנוקשה, שמסרב להרגיש, הזדעזע עמוקות, ודמעות החלו לזלוג מעיניי. "האם ייתכן שהאל הכול יכול הוא באמת ישוע אדוננו שחזר? מי עוד מלבד האל יכול להבטא מילים שכאלו? מי עוד יכול לשלם מחיר כזה עבור האנושות?" מאוחר יותר, שמעתי מזמור נוסף: "ככלות הכול, האנשים התמימים הפכו לקהי חושים. מדוע אלוהים תמיד חייב להקשות עליהם? האדם החלוש נעדר כל התמדה. מדוע אלוהים תמיד חייב לרחוש כעס כה עז כלפיו? לאדם החלש וחסר האונים אין כבר כל חיוּת. מדוע אלוהים תמיד חייב לגעור בו על מרדנותו? מי יכול לעמוד באיומים של אלוהים שבשמיים? ככלות הכול, האדם שברירי, ומתוך מצוקה אדירה, אלוהים דחף את כעסו לעומק לבו, כדי שהאדם יוכל להרהר בעצמו לאט-לאט" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (8)). המילים השפיעו עליי עמוקות. הן עסקו בדאגתו העצומה של אלוהים לאנושות ובאכפתיות שלו כלפיה, ממש כמו אם שקוראת כל העת לילדה המרדן, גם אחרי ששבר את ליבה, ומקווה שהוא ייחלץ מהערפול שתקף אותו וישוב לעמוד לצדה. חשתי שהמילים הללו היו קולו של האל. לא יכולתי שלא לחשוב על כל הפעמים שלא הסכמתי עם אמי במהלך התקופה הזאת. לא משנה כמה היא ניסתה לשכנע אותי, לא הסכמתי להקשיב. כשהיא השמיעה לי הקלטות של דבר האל ומזמורים, אפילו התנגדתי ונמנעתי מלהאזין ולא היתה לי שום כוונה לחקור את עבודתו החדשה. האם ניתן לומר שבכלל נהגתי כנוצרייה? לאחר מכן, התנגדותי נחלשה כשאמי ניגנה מזמורים.

יום אחד, שמעתי את המזמור הזה: "שובו של ישוע הוא ישועה גדולה לכל מי שמסוגל לקבל את האמת, אך הוא גם הסימן לגינויו של כל מי שאינו מסוגל לקבל את האמת. עליכם לבחור את הנתיב שלכם ולהימנע מניאוץ רוח הקודש ומדחיית האמת. אל תהיו בורים וגאוותנים, אלא אנשים שמתמסרים להכוונתה של רוח הקודש, צמאים לאמת ומחפשים אחריה. רק כך תזכו בטוב" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כשתראו את גופו הרוחני של ישוע, אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ). לאחר ששמעתי אותו, נתקפתי לפתע דאגה: "אם האל הכול יכול הוא באמת ישוע אדוננו שחזר, ואם לא אקבל את פניו, האם לא אזכה לגינוי? פגיעה באל היא עניין רציני... זהו חטא שלא יימחל עליו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא!" גם חשבתי על דברי ישוע אדוננו: "אַשְׁרֵי הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים לְצֶדֶק, כִּי הֵם יִשְׂבָּעוּ" (מתי ה' 6). ישוע אדוננו לימד אותנו שנזכה לשפע אספקתו של האל אם נחפש את האמת ונהיה צמאים לה. אבל אם אחקור לגבי "הברק ממזרח" ויוליכו אותי שולל, האם כל שנות האמונה שלי לא יהיו אז לשווא? התלבטתי שוב ושוב ולא הצלחתי להחליט מה לעשות, אז פניתי אל האדון בתפילה: "הו אדוני, אני חשה חצויה מאוד. נדמה שהמילים הללו נאמרות בקולך, אבל אני מפחדת שאם אטעה, אני עלולה לבגוד בך. אדוני, אני לא בטוחה אם האל הכול יכול הוא אתה בשובך. אם זו באמת עבודתך, אנא הענק לי נאורות. אם זו אינה עבודתך, אנא עזור לי לעמוד על שלי כנגדה."

כמה ימים לאחר מכן, אמי שוב שלפה את "הדבר מופיע בבשר" ואמרה לי: "קראי בתשומת לב את דברי האל הכול יכול ואז תראי שהוא ישוע אדוננו שחזר. אם לא תחקרי, איך תדעי אם הוא האדון שחזר? זה כמו משתה מפואר: אם רק מסתכלים על האוכל אבל לא אוכלים ממנו, אי אפשר לדעת מה טעמו. אנו מאמינים באל האמיתי, אז ממה יש לך לפחד? אני אמא שלך. את באמת חושבת שארצה להזיק לך?" דבריה של אמי היו די משכנעים. חשבתי, "זה נכון, תמיד הקשבתי רק לכמרים ולבכירים שחזרו על דבריהם כמו תוכי, אבל מעולם לא קראתי את דברי האל הכול יכול או הקשבתי לדרשות של 'הברק ממזרח'. אז איך אדע אם האל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר? האם הקריאה בכתבי הקודש לא אישרה לי שישוע אדוננו הוא גואל האנושות?" לאחר שחשבתי כך, נטלתי את הספר והתחלתי לדפדף בו. ראיתי שהאל הכול יכול אומר: "מאחר ששמעתם את דרך האמת, או קראתם את דברי החיים, ייתכן שאתם מאמינים כי רק מילה אחת מכל עשרת אלפים מילים אלה עולה בקנה אחד עם נקודות המבט שלכם ועם כתבי הקודש. במקרה זה, עליכם להמשיך לחפש בתוך המילים המעטות האלו. אני בכל זאת מייעץ לכם להיות צנועים, לא להיות בטוחים מדי בעצמכם ולא לרומם את עצמכם יותר מדי. עם מעט הלב ירא-האל שיש בכם, בכל זאת תזכו באור גדול יותר. אם תבחנו את הדברים האלה בזהירות ותהרהרו בהם שוב ושוב, תבינו אם אלה דברי אמת או לא, ואם אלה דברי חיים או לא" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כשתראו את גופו הרוחני של ישוע, אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ). כשקראתי את דברי התוכחה הכנים הללו, התחלתי לחוש עצבנות ופחד, וחשבתי: "האם ייתכן שאלו באמת דברי האל? איזו עוד סיבה יש להם להזכיר את מילת החיים ודרך האמת? למה הם מבקשים מבני האדם להמשיך לחפש, גם אם רק חלק קטן מזה עולה בקנה אחד עם אמונותיהם ועם כתבי הקודש?" החלטתי שאחקור זאת. אחרת, אני עלולה להחמיץ את ההזדמנות לקבל את פני האדון, ואז יהיה מאוחר מדי לחרטות. אז המשכתי לקרוא ונתקלתי בקטע הבא: "כולי תקווה שאף אחד מהאחים והאחיות, המחפשים את מראהו של האל, לא יחזור על הטרגדיה ההיסטורית. אל לכם להיות הפרושים של ימינו ולמסמר את האל לצלב פעם נוספת. עליכם לחשוב בזהירות איך לקדם בברכה את שובו של האל, ולהיות ברורים בדעתכם איך להיות בני אדם המתמסרים לאמת. זו האחריות של כל מי שמחכה לשובו של ישוע כשהוא רכוב על ענן. עלינו לשפשף את עיני רוחנו על מנת לראות בבירור, ולא לשגות בחלומות באספמיא. עלינו לחשוב על העבודה המציאותית של האל, ולהתבונן בהיבט המעשי שלו. אל תיסחפו או תשקעו בחלומות בהקיץ, בעודכם ממתינים תמיד ליום שבו ישוע אדוננו הרוכב על ענן ירד לפתע בקרבכם, כדי לקחת אתכם, על אף שמעולם לא הכרתם אותו או ראיתם אותו, ועל אף שאינכם יודעים איך לנהות אחר רצונו. מוטב לחשוב על עניינים מעשיים יותר!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הקדמה). הקטע הזה בלבל אותי מעט. בכתבי הקודש, נאמר בבירור שהאדון ישוב עם העננים בכבוד רב, אז למה כאן כתוב: "עלינו לשפשף את עיני רוחנו על מנת לראות בבירור, ולא לשגות בחלומות באספמיא," וגם "אל תיסחפו או תשקעו בחלומות בהקיץ, בעודכם ממתינים תמיד ליום שבו ישוע אדוננו הרוכב על ענן ירד לפתע בקרבכם"? וגם "אל תיסחפו ואל תשקעו בחלומות בהקיץ, האם האדון באמת לא ישוב עם העננים? מה קורה כאן בדיוק? הפכתי והפכתי בעניין בראשי אבל עדיין לא הצלחתי להבין. ואז נזכרתי שמאמיני האל הכול יכול באים לביתנו לעיתים קרובות, אז אוכל פשוט לשאול אותם ולראות מה הם יאמרו.

יום אחד, האחות מו יו מכנסיית האל הכול יכול באה לבית שלנו וסיפרתי לה על הבלבול שאני חשה. היא חייכה וענתה: "זה נכון שבכתבי הקודש נאמר שהאדון ישוב עם העננים, אבל הכתבים מכילים גם נבואות נוספות לגבי אופן שובו. 'כַּבָּרָק הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח וּמֵאִיר עַד מַעֲרָב כֵּן יִהְיֶה בּוֹאוֹ שֶׁל בֶּן־הָאָדָם' (מתי כ"ד 27). 'כִּי כְּבָרָק הַמַּבְרִיק תַּחַת הַשָּׁמַיִם וּמֵאִיר עַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם, כֵּן יִהְיֶה בֶּן־הָאָדָם בְּיוֹמוֹ. אַךְ תְּחִלָּה עָלָיו לִסְבֺּל רַבּוֹת וּלְהִדָּחוֹת עַל־יְדֵי הַדּוֹר הַזֶּה' (לוקס י"ז 24-25). ו'גַּם אַתֶּם הֱיוּ מוּכָנִים, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּכֶם יָבוֹא בֶּן־הָאָדָם' (לוקס י"ב 40). 'אִם לֹא תִּשְׁקֺד אָבוֹא כְּגַנָּב וְלֹא תֵּדַע בְּאֵיזוֹ שָׁעָה אָבוֹא עָלֶיךָ' (ההתגלות ג' 3). 'הִנְנִי בָּא כְּגַנָּב' (ההתגלות ט"ז 15). 'בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה נִשְׁמְעָה קְרִיאָה, "הִנֵּה הֶחָתָן, צְאֶינָה לִקְרָאתוֹ!"' (מתי כ"ה 6). וגם 'הִנְנִי עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת וְדוֹפֵק. אִישׁ כִּי יִשְׁמַע אֶת קוֹלִי וְיִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, אֶכָּנֵס אֵלָיו וְאֶסְעַד אִתּוֹ וְהוּא אִתִּי' (ההתגלות ג' 20). בפסוקים הללו, למה האדון ממשיך להדגיש 'כך יהיה בואו של בר האנוש', 'יבוא האדון', ו'כך יהיה בר האנוש ביומו'? למה מתייחס הביטוי 'בר האנוש'? הוא מתייחס לרוח האל שלובשת בשר ודם כבר האנוש. רוח האל לבדה לא יכולה להיקרא "בר האנוש. וגם, האדון מזכיר שוב ושוב שהוא יחזור 'כגנב', ואומר, 'ובחצות הלילה נשמעה קריאה.' זה מצביע על כך שכשישוע אדוננו ישוב, הוא יעשה זאת בשקט, הוא יתגלם בבשר ודם כבר האנוש ויירד לאדמה בחשאי מבלי שמישהו יגלה שזה קרה. זה בדיוק כמו שרוח האל התגלמה בגופו של ישוע אדוננו כדי להופיע ולעבוד. ישוע אדוננו נראה כמו אדם רגיל, והוא נע ונד כדי להטיף, אבל איש לא זיהה שהוא היה התגלמותו של אלוהים, שהוא היה המשיח בהתגלמותו. לכן, אנו יכולים להיות בטוחים במאה אחוז שכשהאדון ישוב באחרית הימים, הוא יתגלם כבר האנוש כדי להופיע ולעבוד." כשמו יו אמרה זאת, הופתעתי מאוד. הכמרים והבכירים אמרו לעיתים קרובות ש"בר האנוש" מתייחס לישוע אדוננו, לא לשיבת האדון. חשבתי לעצמי: "הכמרים והבכירים בקיאים מאוד בכתבי הקודש, אז הם לא יכולים לטעות. מו יו כנראה לא מכירה את כתבי הקודש ועשתה טעות." כשהבנתי זאת, מיהרתי לומר: "מו יו, הכמרים והבכירים אמרו לנו ש'בר האנוש' מתייחס לישוע אדוננו, לא להתגלמות האדון בשובו." היא ענתה לי בסבלנות: "אחות, כל הפסוקים הללו מצהירים בבירור שהם נבואות על שיבת ישוע אדוננו. כל מי שמסוגל להבין, יידע זאת בבירור. איך זה יכול להתייחס לישוע אדוננו? האם הכמרים והבכירים לא מעניקים פרשנות מוטעית לדברי האדון? בנוסף, תסתכלי בבשורה על פי לוקס, פרק י"ז, פסוקים 24-25: 'כִּי כְּבָרָק הַמַּבְרִיק תַּחַת הַשָּׁמַיִם וּמֵאִיר עַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם, כֵּן יִהְיֶה בֶּן־הָאָדָם בְּיוֹמוֹ. אַךְ תְּחִלָּה עָלָיו לִסְבֺּל רַבּוֹת וּלְהִדָּחוֹת עַל־יְדֵי הַדּוֹר הַזֶּה.' בפסוקים הללו האדון מנבא מה יהיה המצב עם חזרתו. אם האדון ישוב עם העננים בכבוד רב, כולם לבטח ייבהלו מאוד ויפלו אפיים ארצה. מי יעז להתנגד לאדון ולדחותו אז? ואז איך הנבואה, 'אַךְ תְּחִלָּה עָלָיו לִסְבֺּל רַבּוֹת וּלְהִדָּחוֹת עַל־יְדֵי הַדּוֹר הַזֶּה' תתגשם? אז לפי דברי האדון, אין ספק שהוא ישוב בהתגלמותו של בר האנוש. הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים מגשימה במלואה את נבואות ישוע אדוננו."

לאחר הקשבתי לשיתוף של מו יו, חשתי בושה גדולה. השיתוף שלה היה מושכל מאוד ושכנע אותי לחלוטין. סוף סוף הבנתי למה, כשישוע אדוננו דיבר על שובו, הוא תמיד הזכיר את "כך יהיה בואו של בר האנוש", "יבוא האדון", ו"כך יהיה בר האנוש ביומו." הוא מדגיש שוב ושוב את "בר האנוש" כדי לומר לנו שהוא ישוב כבשר ודם, ויופיע ויעבוד כבר האנוש. הופתעתי, שלמרות שהכרתי היטב את כתבי הקודש והסברתי אותם לאחרים לעיתים קרובות, עדיין מעולם לא הבחנתי שנאמר בצורה כה ברורה שהוא ישוב כבר האנוש כדי להופיע ולעבוד. פשוט האמנתי בצורה עיוורת במה שהכמרים והבכירים אמרו לי. הייתי כה מבולבלת באמונתי, וכל השנים בהן למדתי את כתבי הקודש, היו לשווא. לא ניחנתי בהבנה בסיסית של דברי האל והייתי גאוותנית בצורה עיוורת ושפטתי בצורה עצמאית. לא ניחנתי בטיפת היגיון! שמחתי שהצלחתי להשקיט את ליבי ולהקשיב לשיתוף של מו יו. אם הייתי רק מקשיבה לדבריהם של הכמרים והבכירים, הייתי ממשיכה לבהות בעננים ומחכה לאדון שיגיע עימם, ובסופו של דבר, האל היה נוטש ומסלק אותי. מו יו המשיכה בשיתוף שלה, ואמרה: "שובו של האל באחרית הימים מתבצע בשני שלבים. תחילה, הוא מתגלם בבשר ומגיע בחשאי, ואז, מאוחר יותר, הוא יגיע בגלוי עם העננים. הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול בבשר מתרחשת ממש עכשיו, זהו השלב הראשון של חזרתו, שבו הוא מגיע ועובד בחשאי. הוא מבצע את עבודת השיפוט שלו על-ידי ביטוי האמת, כדי שיוכל לטהר ולהושיע את האנושות, ולאפשר לאדם להשתחרר באופן מוחלט מהחטא ולהפוך לקדוש. אלו שמאמינים באמת באל וכמהים להופעתו מזהים את קולו של האל בדברי האל הכול יכול, קובעים שהוא ישוע אדוננו שחזר, ופונים אליו. הם כולם כעלמות חכמות שהובאו בפני כסאו של האל וכעת מקבלים וחווים את השיפוט והטיהור שבדברי האל. אז פשוט לא ייתכן שהאדון יופיע בגלוי עם העננים בזמן הזה. רק אחרי שהאל ייצור קבוצה של מתגברים, עבודתו החשאית בבשר תסתיים. רק אז הוא ימיט את האסונות על האנושות, יגמול לטובים ויעניש את הרעים, וסוף סוף יירד עם העננים ויחשוף את עצמו בפני כל האומות והעמים. בזמן הזה, אלו שקודם לכן גינו והתנגדו לרצונו של האל הכול יכול, יתמלאו חרטה. הם יכו בחזם, וייבבו ויחרקו בשיניהם במהלך האסונות כשהם יבינו שהם התנגדו לישוע אדוננו שחזר. זה מגשים במלואה את הנבואה בספר ההתגלות: 'הִנֵּה הוּא בָּא עִם הָעֲנָנִים. כָּל עַיִן תִּרְאֶה אוֹתוֹ, גַּם אֵלֶּה שֶׁדְּקָרוּהוּ, וְיִסְפְּדוּ עָלָיו כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ' (ההתגלות א' 7)."

לאחר מכן, מו יו הקריאה לי קטע מדברי האל הכול יכול: "ישנם רבים שאולי לא מתעניינים בדבריי, אך בכל זאת ברצוני לומר לכל הקדושים כביכול, חסידיו של ישוע, שכאשר תראו במו עיניכם את ישוע יורד משמיים על ענן לבן, זה יהיה הרגע שבו שמש הצדק תופיע בפומבי. ייתכן שתתלהבו מאוד בעת הזו, אך דעו לכם שהיום שבו תראו את ישוע יורד משמיים יהיה גם היום שבו אתם תרדו לגיהינום להיענש. זה יהיה זמן ההכרזה על סיום תוכנית הניהול של האל, וזה יהיה היום שבו האל יגמול לצדיקים ויעניש את הרעים. זאת משום ששיפוטו של האל יסתיים עוד בטרם יראו בני האדם את האותות, כאשר יהיה רק ביטוי של האמת. מי שמקבל את האמת ולא מחפש אחר אותות ועל כן טוהר, יובא בפני כס מלכותו של האל וייכנס לחיקו של הבורא. רק מי שממשיך להאמין בעיקשות כי 'ישוע שאינו רוכב על ענן לבן הוא משיח שקר' ייענש לעולמי עד, משום שהוא מאמין רק בישוע המציג אותות, אך אינו מכיר בישוע שמביע שיפוט מחמיר ומשחרר את החיים ואת הדרך האמיתית. לכן אין מנוס מכך שישוע יתמודד עם אנשים אלה כשישוב בגלוי על ענן לבן. הם עקשניים מדי, בטוחים מדי בעצמם, יהירים מדי. כיצד יכולים אנשים מנוונים כאלה לזכות בגמול מישוע? שובו של ישוע הוא ישועה גדולה לכל מי שמסוגל לקבל את האמת, אך הוא גם הסימן לגינויו של כל מי שאינו מסוגל לקבל את האמת. עליכם לבחור את הנתיב שלכם ולהימנע מניאוץ רוח הקודש ומדחיית האמת. אל תהיו בורים וגאוותנים, אלא אנשים שמתמסרים להכוונתה של רוח הקודש, צמאים לאמת ומחפשים אחריה. רק כך תזכו בטוב" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כשתראו את גופו הרוחני של ישוע, אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ). אחרי ששמעתי את דברי האל הכול יכול, הנחתי בצד את גאוותי וסוף סוף ראיתי שהיו לי תפיסות ודמיונות רבים לגבי בואו של האדון. אין זה פלא שחיכיתי כל השנים הללו מבלי לראות את האדון יורד עם העננים. הוא עמד להתגלם בשובו כבשר ודם בחשאי, לבטא את דבריו כדי להושיע את האנושות, וליצור קבוצה של מתגברים לפני תחילת האסונות. רק אז הוא יבוא עם העננים ויופיע בגלוי. אבל הולכתי שולל בידי הכמרים, שהוציאו פסוקים מהקשרם ונאחזו בכתוב בכתבי הקודש. כמעט החמצתי את ההזדמנות שלי לקבל את פני האדון, וכמעט גרמתי לו לנטוש אותי. זה היה מסוכן מאוד!

מו יו המשיכה לשתף: "כולנו יודעים שלפני 2,000 שנה, כל בני ישראל חיכו למשיח, אבל כשישוע אדוננו הגיע ועבד, הפרושים דבקו בנאמר בכתובים, והיו מלאים בתפיסות לגבי בואו של המשיח. הם האמינו שכשאלוהים יגיע, הוא ייקרא המשיח. הם חשבו שהוא ייוולד למשפחה אריסטוקרטית, יהיו לו מעמד וכוח מלכותיים, והוא לא יצטרך לציית לממשל הרומי. אבל כשישוע אדוננו הגיע, הוא לא נקרא המשיח. הוא נולד למשפחה של פשוטי עם, באורווה, ואפילו סבל מרדיפות. אז הם התכחשו לו וגינו אותו, ולבסוף הביאו לצליבתו. בביצוע החטא הנתעב הזה, הם עוררו עליהם את קללותיו ועונשו של האל שהובילו לשיעבוד בני ישראל למשל 2,000 שנה. זהו לקח קשה ביותר! שווה להרהר בשורש הכישלון שלהם. אם לא ניקח מזה תובנה כלשהי, רוב הסיכויים שנתנגד לאל ממש כפי שעשו הפרושים בעניין החשוב של המתנה לביאת האדון." כשמו יו סיימה, היא הראתה לי קטע נוסף מדברי האל: "האם אתם רוצים לדעת מה היה שורש התנגדותם של הפרושים לישוע? האם אתם רוצים לדעת מה הייתה מהותם של הפרושים? היו להם דמיונות רבים לגבי המשיח. יתר על כן, הם האמינו רק שהמשיח יבוא, אך לא חתרו אל אמת-חיים. כך, אפילו כיום, הם עדיין ממתינים למשיח, שכן אין להם כל ידע לגבי דרך החיים, והם אינם יודעים מהי דרך האמת. תאמרו בוודאי, כיצד יוכלו אנשים כה טיפשים, עקשנים ובורים לזכות בברכתו של האל? כיצד יוכלו לראות את המשיח? הם התנגדו לישוע משום שלא ידעו מה כיוון העבודה של רוח הקודש, משום שלא ידעו מהי דרך האמת שעליה דיבר, ויתירה מכך, משום שלא הבינו את המשיח. ומאחר שמעולם לא ראו את המשיח, ומעולם לא היה להם מגע עם המשיח, הם טעו בכך שנצמדו רק לשמו של המשיח ובו בזמן התנגדו בכל דרך אפשרית למהותו של המשיח. הפרושים ההם היו במהותם קשי עורף ויהירים ולא צייתו לאמת. עקרון אמונתם באלוהים היה: עמוקה ככל שתהיה דרשתך, עליונה ככל שתהיה סמכותך, אינך המשיח המושיע אלא אם כן מכנים אותך המשיח. האין ההשקפה הזאת נלעגת ומגוחכת?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כשתראו את גופו הרוחני של ישוע, אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ). מו יו שיתפה ואמרה: "האל הכול יכול חשף את התמצית והשורש של התנגדות הפרושים לישוע אדוננו. הפרושים היו עיקשים וגאוותנים מטבעם, הם סלדו מהאמת ושנאו אותה. יתרה מכך, הם לא הבינו את עבודת האל ונאחזו בנאמר בכתובים, ושפטו את הופעת האל ועבודתו לפי התפיסות והדמיונות שלהם. אפילו כשישוע אדוננו ביטא אמיתות רבות וביצע אותות ומופתים רבים, הם לא חקרו או השלימו עם כך בשום צורה. הם נאחזו בעיקשות בנאמר בכתובים, וניסו למנף לעצמם יתרון על האל בכל הזדמנות כדי להרשיעו ולהתנגד לו, ולהביא לבסוף לצליבתו. לכן, כשאנו ניגשים לביאת האדון באחרית הימים, עלינו ללמוד את הלקח האכזרי כתוצאה מכישלונם של הפרושים, להרפות מהתפיסות והדמיונות שלנו, ולחקור את הופעת האל ועבודתו. רק אם נעשה זאת תהיה לנו תקווה לקבל את פני האדון. הכמרים והבכירים של העולם הדתי כיום הם בדיוק כמו הפרושים. כשהם שומעים אנשים נושאים עדות לביאת האדון, הם לא מחפשים או חוקרים כלל וכלל, והם נאחזים בעיקשות לפסוק בכתבי הקודש שעוסק בבואו של האדון עם העננים. הם אומרים, 'מי שטוען שהוא ישוע אדוננו אבל לא מגיע עם העננים, הוא משיח שקר', והם מתנגדים לאל ומגנים אותו בזדון, ומונעים בצורה אקטיבית מהמאמינים לחקור את הדרך האמיתית. אם הם לעולם לא יכו על חטא, עבודת האל באחרית הימים תחשוף אותם כמאמיני שקר וכצוררי משיח, ואחרי שעבודת הישועה של האל תסתיים, הם יבכו ויחרקו בשיניהם כשהם יפלו קרובן לאסונות חסרי התקדים."

כששמעתי זאת, פחדתי ורעדתי. השוויתי את התנהגותי למה שהיא תיארה: נאחזתי בנאמר בכתבי הקודש בכל הקשור לקבלת פני האדון, והאמנתי, בהתבסס על תפיסותיי שלי בלבד, שהאדון יגיע עם העננים. כששמעתי אנשים אומרים שישוע אדוננו חזר, לא רק שלא חקרתי זאת, אלא עשיתי כמו הכמרים והבכירים והתנגדתי לכך וגיניתי זאת, והפצתי כל מיני שמועות כדי להכפיש ולהשמיץ את האל הכול יכול, הולכתי שולל את המאמינים ומנעתי מהם לחקור את הדרך האמיתית. לא היה שום הבדל בין ההתנהגות שלי לבין זו של הפרושים שהתנגדו לישוע אדוננו. הייתי כפרושית מודרנית, כאבן נגף עבור המאמינים שרוצים לחקור את הדרך האמיתית. לולא חסדו של האל או השיתוף של מו יו לגבי האמת, שאפשר לי לשמוע את קולו של האל, אז מישהי עיקשת ובלתי מתפשרת כמוני תינטש, תסולק, תקולל ותיענש בידי האל, אין ברירה אחרת. רציתי למצוא היגיון כלשהו בבלבול שחשתי, אז שאלתי את מו יו: "בהינתן שהאל התגלם תחילה בבשר כדי לבצע את עבודתו בחשאי, איך נוכל להיות בטוחים שהאל הכול יכול הוא האל בהתגלמותו כבשר ודם, המשיח של אחרית הימים?" מו יו הקריאה לי קטעים נוספים מדברי האל הכול יכול: "'ההתגלמות' היא הופעתו של אלוהים כבשר ודם. אלוהים עובד בקרב האנושות שנבראה בצלם בשר ודם. לפיכך, מכיוון שהוא התגלמות האל, עליו להיות תחילה בשר ודם בעל אנושיות רגילה. זו הדרישה המוקדמת הבסיסית ביותר. למעשה, ההשלכה של התגלמותו של האל כבשר ודם היא שהאל חי ועובד בבשר. שהאל בעצם מהותו הופך לבשר ודם – הופך לאדם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מהות הבשר שאלוהים שוכן בו). "האל בהתגלמותו כבשר ודם נקרא המשיח והמשיח הוא הבשר שעוטה רוח האל. בשר זה שונה מכל אדם העשוי בשר ודם. הבדל זה נובע מהעובדה שהמשיח איננו בשר ודם, אלא הוא התגלמותה של רוח האל. יש בו הן אנושיות רגילה והן אלוהות מוחלטת. אף בן אדם אינו ניחן באלוהות של המשיח. האנושיות הרגילה שלו מקיימת את כל הפעילויות הרגילות שלו בבשר, בעוד שהאלוהות שלו מבצעת את העבודה של אלוהים עצמו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מהותו של המשיח היא ציות לרצון האב שבשמיים). "מי שהוא האל בהתגלמותו יחזיק במהותו של האל, ומי שהוא האל בהתגלמותו יחזיק בביטויו של האל. מכיוון שהאל הופך לבשר, הוא יביא את העבודה שבכוונתו לבצע, ומכיוון שהאל הופך לבשר, הוא יבטא את מהותו, ויהיה מסוגל להביא לאדם את האמת, להעניק לו חיים ולהראות לו את הדרך. בשר שלא ניחן במהות האל הוא לא האל בהתגלמותו כבשר ודם; אין ספק בכך. כדי לברר אם מדובר בהתגלמותו של האל כבשר ודם, על האדם להכריע זאת על פי הצביון שהיא מבטאת והדברים שהיא אומרת. כלומר, יש לקבוע האם מדובר בהתגלמותו של האל כבשר ודם, והאם זו הדרך הנכונה, על סמך מהותו של האל. לכן, כאשר מכריעים האם מדובר באל בהתגלמותו, יש לבחון את מהותו (עבודתו, דבריו, צביונו, והיבטים רבים נוספים) ולא את המראה החיצוני. אם האדם בוחן רק את המראה החיצוני של האל וכתוצאה מכך מתעלם ממהותו, הדבר מעיד על בערותו ובורותו של האדם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הקדמה). לאחר שסיימה להקריא, מו יו שיתפה עימי: "דברי האל הכול יכול אומרים לנו בבירור שההתגלמות משמעה שרוח האל לובשת בשר כדי להפוך לאדם רגיל, ומופיעה בעולם כדי לבטא את האמת ולעבוד. כלפי חוץ, המשיח נראה כמו אדם רגיל, אבל רוח האל שוכנת בתוכו. הוא התגלמות רוח האל. אז המשיח לא רק ניחן באנושיות רגילה, אלא גם מכיל בתוכו את האלוהות השלמה, מה שאומר שצביונו האינהרנטי של האל, תכונות האל ומהותו, הסמכותיות שלו, כל יכולתו וחוכמתו, כולם מתגשמים בהתגלמותו בבשר. המשיח הוא האל עצמו, אדון הבריאה. לכן, המשיח יכול לבטא את האמת ולחשוף תעלומות בכל רגע נתון, לבטא את צביון האל ואת תכונותיו ומהותו, ולבצע את העבודה לגאולת והושעת האנושות. זה בדיוק כפי שישוע אדוננו היה התגלמות האל בבשר ודם. הוא היה המשיח. אפילו שהוא נראה כמו אדם רגיל כלפי חוץ וחי בקרב בני האדם על פני האדמה, הוא היה מסוגל לבטא את האמת ולחשוף את תעלומות מלכות השמיים בכל רגע נתון, והוא סיפק לאנושות את הדרך להכות על חטא. ישוע אדוננו מחל לאדם על חטאיו וביטא את צביונו האוהב והרחום של האל. הוא גם ביצע אותות ומופתים רבים: הוא ריפא את החולים, גירש שדים, הקים מתים לתחייה, הרגיע את הרוחות ואת הימים, האכיל 5,000 איש עם חמישה כיכרות לחם ושני דגים, ועוד ועוד. דבריו ועבודתו של ישוע אדוננו היו בבחינת ביטוי מלא של סמכותיות האל ועוצמתו. כולנו אישרנו שישוע אדוננו היה המשיח והתגלמות האל כבשר ודם על פי דבריו ועבודתו. אז בבואנו לאשר האם הוא היה התגלמות האל כבשר ודם או לא, אל לנו לבסס את ההערכה שלנו על מראהו החיצוני, על המשפחה לה הוא נולד, אם היו לו מעמד או כוח, או אם אחרים תמכו בו או דחו אותו מעליהם, אלא רק על השאלה האם הוא מסוגל לבטא את האמת ולבצע את עבודת האל. זהו המפתח. כל עוד הוא מסוגל לבטא את האמת ולבצע את עבודת הושעת האנושות, אז לא משנה אז כמה מראהו החיצוני הוא ממוצע, ולא משנה עד כמה הוא סבל מגינויים ודחייה, הוא עדיין היה ללא ספק האל בהתגלמותו כבשר ודם, הוא היה המשיח. מאז שהופיע כדי לבצע את עבודתו, האל הכול יכול ביטא מיליוני מילים וחשף את כל התעלומות של תוכנית הניהול של האל. הוא חשף את מטרת תוכנית הניהול של האל, את האמת שמאחורי שלושת שלבי עבודתו, את תעלומת התגלמותו של האל ושמותיו, את האמת מאחורי כתבי הקודש, את האופן שבו עבודת השיפוט של האל באחרית הימים מטהרת ומושיעה את בני האדם, את הסופים והיעדים של כל סוגי האנשים, את האופן שבו מלכות המשיח מתגשמת על בני האדמה, ועוד הרבה. וזה לא הכול, האל הכול יכול גם שופט וחושף את טבעם השטני והמתנגד לאל של בני האדם, יחד עם עוד צביונות מושחתים, ומראה לאנשים את הנתיב לשחרר את עצמם מהחטא ולהיוושע, בנוסף לעוד דברים רבים אחרים. האמיתות שבוטאו בידי האל הכול יכול הן רבות כל כך... הוא ביטא את כל היבטי האמת שנדרשים לנו כדי לזכות בישועה, והאדם מעולם לא שמע לפני כן אף אחת מהתעלומות או האמיתות הללו. אנשיו הנבחרים של האל חווים כרגע את השיפוט והייסור שבדבריו, והם כולם זכו בהבנה אמיתית לגבי צביונותיהם המושחתים ובידע לגבי צביונו הצודק והמלכותי של האל. הם משוחררים בהדרגה מכבלי החטא ומגבלותיו, וחוללו שינוי בצביונות של חייהם במידה כזו או אחרת. רק אם נקרא את דברי האל הכול יכול ונחווה באופן אישי את עבודתו באחרית הימים נדע כולנו שהאל הכול יכול הוא האל המתגלם כבשר ודם והמשיח של אחרית הימים."

דברי האל הכול יכול והשיתוף של מו יו העניקו לי נאורות. ראיתי שהדרך לקבוע האם האל הכול יכול הוא האל בהתגלמותו כבשר ודם תלויה בשאלה האם הוא מבטא אמיתות, מבצע את עבודת הישועה, והאם הוא מסוגל לבטא את צביון האל ואת תכונותיו ומהותו. נראה היה שהאל הכול יכול הוא באמת האל המתגלם כבשר ודם, ישוע אדוננו שחזר, אחרת, מי עוד יפתח את הספר ואת שבעת חותמיו כדי לחשוף את כל התעלומות והאמיתות הנסתרות הללו? מי עוד יוכל להושיע את האנושות מכבלי החטא אם לא אלוהים?

מו יו המשיכה ואמרה: "בהופעתו הזו הנוכחית, האל מבטא את דבריו בעיקר כדי לזהות את אלו שבאמת כמהים להגעתו ויכולים לשמוע את קולו. האדון ישוע אמר: 'צֺאנִי שׁוֹמְעוֹת אֶת קוֹלִי וַאֲנִי מַכִּיר אוֹתָן; הֵן הוֹלְכוֹת אַחֲרַי' (יוחנן י' 27). כל צאנו של האל עורג לאמת. כשהם שומעים מישהו שאומר שהאדון חזר, הם מחפשים וחוקרים את הדרך האמיתית. כשהם קוראים את דברי האל הכול יכול, הם מזהים את קולו של האל, מקבלים עליהם את האל הכול יכול והולכים אחריו, ויש להם סיכוי להיוושע. אלו שאינם נמנים על צאנו של האל לא מזהים את קולו של האל, והם אפילו שופטים ומגנים את עבודת האל באחרית הימים. בסופו של דבר, הם יקבלו את העונש המגיע להם. אם כך, האל משתמשי בדבריו כדי לחשוף את כל סוגי האנשים באחרית הימים, למיין אותם לפי סוגים, ולאחר מכן הוא יגמול לטובים ויעניש את הרעים. זה יבטא באופן מלא את צביונו הצודק של האל." כששמעתי זאת, הרכנתי את ראשי ודמעות החלו לזלוג על פניי. ידעתי שגיליתי התנגדות רבה לאל. נזכרתי בתקופה שבה שמעתי לראשונה שאנשים מטיפים על כך שהאדון חזר. לא חיפשתי או חקרתי, רק צייתי כעיוורת לכמרים ולבכירים, הפצתי שקרים והפחדתי מאמינים כדי למנוע מהם לחקור את הדרך האמיתית. כתוצאה מכך, נתקפתי שיעולים ולא הצלחתי לדבר, נפלתי למשכב, ואפילו שברתי את עצם הבריח שלי, והבכיר הא נקלע לתאונת דרכים. הבנתי שאף אחד מהדברים האלה לא קרה במקרה. הם כולם היו עונשים ותגמולים על ההתנגדות לאל! אבל סירבתי להרגיש ולא ידעתי שעליי להתעורר. המשכתי לגנות את האל ולהתנגד להופעתו ועבודתו, וחשבתי שאני מגנה על דרך האדון ומגוננת על הצאן. פשוט סירבתי להרגיש! אפילו בחלומותיי הפרועים ביותר לא דמיינתי ש"הברק ממזרח", שאותו לא הפסקתי להכפיש, לגנות ולהתנגד לו, היה למעשה ישוע אדוננו שלו חיכיתי זמן כה רב! חשתי מיוסרת ואכולת חרטות באופן שקשה לתאר. שנאתי את עצמי על שהייתי כה עיוורת ושוטה, על כך שהאמנתי באלוהים מבלי לזהות את עבודתו, ועל כך שהלכתי אחר הבכירים בכך שהתנגדתי לאל, גיניתי אותו, ומנעתי מהמאמינים לחקור את הדרך האמיתית. בהתבסס על התנהגותי, באמת הגיע לי להיענש בידי האל. אבל האל לא התייחס אליי לפי עברותיי, ועדיין העניק לי הזדמנות לשמוע את קולו. הוא השתמש באמי שניגנה את מזמורי דבריו שוב ושוב ובשיתוף של מו יו על האמת כדי לעזור לליבי העיקש שמסרב להרגיש להתעורר בהדרגה ולזכות בתובנה, כך שאוכל לקבל את הופעתו ואת עבודתו. תודה לאל הכול יכול על חסדו וישועתו!

לאחר מכן, בלעתי בשקיקה את כל דברי האל הכול יכול. באמצעות דבריו, למדתי על משמעות שמו של כל אחד מהעידנים, על האמת שמאחורי כתבי הקודש, על האופן שבו השטן משחית את האנושות והאופן שבו האל מושיע אותה. למדתי גם ששורש הסיבה לחטאי האדם והתנגדותו לאל היא טבענו השטני, ואיך לחפש להיפטר מהשחיתות ולזכות בישועה, בנוסף לדברים רבים אחרים, ראיתי שדבריו ועבודתו של האל הכול יכול מגשימים את דברי ישוע אדוננו במלואם: "עוֹד רַבּוֹת יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לָכֶם, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָשֵׂאת זֺאת עַכְשָׁו. אֲבָל הוּא, אֲשֶׁר הוּא רוּחַ הָאֱמֶת, כְּשֶׁיָּבוֹא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל כָּל הָאֱמֶת, כִּי לֹא יְדַבֵּר מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא אֶת אֲשֶׁר הוּא שׁוֹמֵעַ יְדַבֵּר וְאֶת הַבָּאוֹת יוֹדִיעַ לָכֶם" (יוחנן ט"ז 12-13). דברי האל הכול יכול פתרו חלק ניכר מהבלבול שלי והתפיסות שלי ונעשיתי בטוחה לחלוטין שאלו אמירותיו האישיות של האל. האל הכול יכול היה ישוע אדוננו שחזר ושלו חיכיתי זמן כה רב. חשתי כמו ילדה שסוף סוף מתאחדת עם אמה שלא ראתה זמן רב. לא התאפקתי והחזקתי את הספר עם דברי האל קרוב אליי ופרצתי בבכי. שנאתי את עצמי על שהייתי כה עיוורת ולא זיהיתי את האל, שהתנגדתי בטיפשות לעבודתו של אחרית הימים וגיניתי אותה, שמנעתי ממאמינים לחקור את הדרך האמיתית ושהייתי מישהי שהתנגדה לאל ונלחמה בו. כשהבנתי זאת, חשתי חרטה עמוקה וקיבלתי החלטה להתחיל להפיץ את הבשורה בהקדם האפשרי, להביא בפני האל את אלו שהולכתי שולל ושאת דרכם חסמתי, כדי לפצות על עברותיי בעבר ולנחם את לבו של האל. לאחר מכן, הצטרפתי לשורותיהם של מפיצי הבשורה. בזמן ששיתפתי בבשורה, הטפתי את דבריו של האל הכול יכול, עזרתי לאחרים לשמוע את קולו של האל, ולעיתים קרובות סיפרתי לאנשים איך נהגתי להיתלות בנאמר בכתבי הקודש ולעשות מעשים רעים ולהתנגד לאל. אמרתי להם שעליהם ללמוד את הלקח מכישלונות העבר שלי. כשראיתי עוד ועוד אנשים מקבלים עליהם את עבודת האל באחרית הימים, חשתי אושר גדול, יציבות ושלווה.

כשאני מביטה לאחור על הדרך שעשיתי, מהתנגדותי לאל ועד לכך שנכבשתי בידי דבריו, אני רואה אילו מאמצים דקדקניים האל השקיע למעני. למרות היותי כה מרדנית, האל לא נטש אותי ואפילו אפשר לי לשמוע את קולו ולקבל את פניו. זו היתה אהבתו הגדולה של האל אליי וישועתו עבורי! תודה לאל הכול יכול!