97. כיצד שיניתי את דרכיי הגאוותניות
נהגתי לחשוב שאני אדם חכם מאוד, כזה שיכול לעשות הכול ללא עזרת אחרים. גם בבית הספר וגם בבית, תמיד יכולתי לשלוף במהירות תשובה לשאלה כשאחיי לא ידעו אותה, והתנשאתי עליהם בשל כך. אחיי הגדולים אמרו שאני גאוותן ויהיר ושעליי להתחשב יותר ברגשותיהם של אחרים, אבל חשבתי שהם פשוט אומרים את זה מתוך קנאה, לכן לא לקחתי ללב את האשמותיהם.
בשנת 2019, קיבלתי את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים. עד מהרה, התחלתי להשקות מצטרפים חדשים שזה עתה קיבלו את עבודתו של האל. מבין שלוש האחיות שעבדו איתי, שתיים קיבלו את עבודתו של האל רק לפני חודשים ספורים. האחות הנוספת הייתה האחות ג'ונה, שסייעה לי בעבודתי. באותו הזמן נבחרתי כמנהיג הקבוצה, ומבחינתי, פירוש הדבר היה שאני הטוב ביותר בקבוצה. בזמן שעבדנו יחד, כשהן שאלו "האם ניתן לעשות זאת כך" או "האם אתה רוצה לעשות זאת כך", לעתים קרובות דחיתי אותן על הסף, ואמרתי "לא, זה לא אפשרי", או "לא, אני לא רוצה." הרגשתי שהעבודה צריכה להתבצע כפי שאני הנחיתי. למשל, בכל פעם אחרי כינוס מצטרפים חדשים כשהאחות ג'ונה הייתה שואלת, "האם עלינו לשאול את המצטרפים החדשים אם הם הבינו הכול?" הייתי עונה, "אין צורך. כבר שאלתי אותם במהלך הכינוס. הם מבינים, אז אנחנו לא צריכים לשאול שוב." כשהאחות ג'ונה אמרה, "כשמשתפים ונושאים עדות לאמת שבעבודת האל, עליך לדבר ביתר פירוט. זה יעזור למקבלי הבשורה הפוטנציאליים לקבוע במהירות שעבודת האל היא אמיתית", עניתי בלי לחשוב, "כבר אמרתי הכול. אין צורך לחזור על זה." לפעמים, האחות ג'ונה הייתה אומרת לי ללכת ללמוד על מצבם של המצטרפים החדשים, אבל לא רציתי. חשבתי שכמנהיג הקבוצה אני הוא זה שאמור להגיד לה מה לעשות, ולא להיפך. לפעמים, האחות ג'ונה הייתה שואלת אם המצטרפים החדשים בטוחים לגבי עבודת האל. כשראיתי איך היא כל הזמן מתערבת בעבודתי, התרגזתי ואמרתי, "את לא מנהיגת הקבוצה, לכן אין לך כל זכות להגיד לי איך לבצע את עבודתי!" הייתי גאוותן מאוד באותו הזמן, לא רק שסירבתי לשתף פעולה בהרמוניה עם האחות ג'ונה, גם לא שיתפתי פעולה עם שתי האחיות האחרות. כמעט ולא הטלתי עליהן עבודה, ובמקום זאת טיפלתי בעצמי במצטרפים החדשים. מכיוון שהן קיבלו את עבודת האל רק לאחרונה, הנחתי שיש אמיתות רבות בנוגע לחזיונות שאחיותיי אינן מבינות, והדבר ימנע מהן לבצע היטב את עבודתן. כשאירחתי כינוסים איתן, תמיד דיברתי הרבה ולא נתתי להן זמן לשתף. דאגתי שהן לא ישתפו היטב ושהמצטרפים החדשים לא יבינו אותן. למעשה, המצטרפים החדשים יכלו להבין את שתי אחיותיי מצוין. פשוט לא רציתי שהן ישתפו, כי התנשאתי עליהן. פעם אחת, כדי לתת למצטרפים החדשים יסוד מהותי בדרך האמיתית מהר ככל האפשר, רציתי לשתף בעוד כמה היבטים של האמת, אבל אחיותיי אמרו, "אתה לא יכול לעשות את זה. הכינוס שלנו הוא רק שעה וחצי. אם תשתף על יותר מדי, למצטרפים החדשים לא יהיה מספיק זמן להבין הכול לגמרי. אנחנו יכולים לפצל את השיתוף על פני מספר כינוסים." באותו רגע לא רציתי לקבל את דעותיהן, ובמקום זאת עשיתי כמיטב יכולתי לשכנע אותן להקשיב לי. בסופו של דבר, לא הייתה להן ברירה אלא להסכים. בהמשך, השקינו יותר מעשרים מצטרפים חדשים. כמעט כולם הגיעו לכינוס הראשון, אבל בכינוסים הבאים ראיתי שיותר ויותר מצטרפים חדשים נעדרו. בסופו של דבר, רק שלושה מצטרפים חדשים מבין למעלה מעשרים המקוריים המשיכו להגיע לכינוסים. זה מעולם לא קרה לי קודם לכן וזה גרם לי להיות מאוד מבולבל ושלילי. יום אחד, המנהיג שאל אותי על מצבי. אמרתי, "לא טוב. תוצאות החובה שלי גרועות מאוד לאחרונה. בכל כינוס אני משתף כראוי עם המצטרפים החדשים, ואז אני שואל אותם אם הם מבינים והם תמיד אומרים 'כן, אני מבין', אבל עכשיו הם לא חוזרים לכינוסים ואינני מבין למה." המנהיג אמר לי, "אתה צריך להרהר על עצמך. ייתכן שאתה עושה משהו שגורם למצטרפים החדשים האלה לא לרצות לבוא לכינוסים." המנהיג המשיך, "האם שאלת את שלוש אחיותיך אם הן הבחינו בבעיה בתוכן ההשקיה או בשיטות ההשקיה שלך?" אמרתי, "לא, אני לא חושב שהן יתנו עצה טובה." המנהיג השיב, "זו הבעיה. אתה צריך לשאול לדעתן במקום לסמוך רק על עצמך." כשהמנהיג ניסח זאת כך, זה נשמע נכון. מעולם לא עלה בדעתי לשאול את אחיותיי לדעתן. תמיד חשבתי שאני עובד טוב יותר מהן, ושהרעיונות שלהן חסרי תועלת.
ואז המנהיג שלח לי קטע מדברי האל: "כאשר אתם משתפים פעולה עם אחרים על מנת למלא את תפקידכם, האם אתם מסוגלים להיות פתוחים לדעות שונות? האם אתם מסוגלים לתת לאחרים לדבר? (אני מסוגל. קצת. בעבר, רוב הזמן לא הקשבתי לעצותיהם של אחיי ואחיותיי והתעקשתי לעשות דברים בדרכי שלי. רק אחר כך, כשהעובדות הוכיחו שטעיתי, הבנתי שרוב העצות שלהם היו נכונות, שדווקא הפתרון שכולם דיברו עליו הוא שהתאים, ושהסתמכותי על דעותיי בלבד מנעה ממני לראות את הדברים בצורה ברורה ושאני לא מושלם. אחרי שחוויתי זאת, הבנתי עד כמה שיתוף פעולה הרמוני חשוב.) ומה ניתן ללמוד מזה? האם הפקתם תועלת מחוויה זו ואתם מבינים כעת את האמת? האם אתם חושבים שמישהו מושלם? לא משנה כמה אדם הוא חזק, מוכשר או לכמה הוא מסוגל, הוא עדיין לא מושלם. אנשים חייבים להכיר בעובדה הזו, ועם גישה זו לבחון את היתרונות, החוזקות והפגמים שלהם. זו הרציונליות שצריכה להיות לאנשים. עם רציונליות כזו, תוכל להתמודד כראוי עם החוזקות והחולשות של עצמך, כמו גם עם אלה של אחרים, וזה יאפשר לך לעבוד לצידם בהרמוניה. אם הבנת את ההיבט הזה של האמת ואתה יכול להיכנס להיבט הזה של מציאות האמת, תוכל להסתדר בהרמוניה עם אחיך ואחיותיך, תוך שימוש בחוזקותיהם על מנת לפצות על חולשותיך. בדרך זו, בכל תפקיד שתבצע או בכל דבר שתעשה, אתה תמיד תשתפר ותזכה בברכת האל. אם אתה תמיד חושב שאתה די טוב ושאחרים פחות טובים בהשוואה אליך, ואם אתה תמיד רוצה לומר את המילה האחרונה, זה יהיה בעייתי. זו בעיה של טבע. האם אין אנשים כאלו יהירים וצדקנים?" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). דברי האל הצביעו על הבעיה שלי. האל אומר: "כאשר אתם משתפים פעולה עם אחרים על מנת למלא את תפקידכם, האם אתם מסוגלים להיות פתוחים לדעות שונות? האם אתם מסוגלים לתת לאחרים לדבר?" כשבחנתי את שאלותיו של האל, הרהרתי כיצד שיתפתי פעולה עם שלוש אחיותיי באותה תקופה. סירבתי לקבל כל אחת מההצעות שלהן. גם אם דעותיהן היו טובות או נכונות, עדיין חלקתי עליהן, כי לא רציתי שהן יחשבו שאני נחות מהן. חשבתי שאני הטוב ביותר, ולכן היחיד שיכול לתת עצה טובה. הייתי מנהיג הקבוצה, לכן הן צריכות להקשיב לי, ולא אני להן. דברי האל אומרים שלכל אחד יש חסרונות וכל אחד זקוק לעזרה מאחרים, אבל תמיד חשבתי שאני הטוב ביותר, ושאני נעלה על אחרים. האם לא היו אלה גאוותנות ויהירות? בדברי האל ראיתי שהאל מתעב אנשים כאלה.
בהמשך, קראתי קטע נוסף מדברי האל: "כאשר תמיד יש לבצע מחדש את העבודה בזמן שאנשים מבצעים את חובתם, הבעיה הגדולה ביותר אינה חוסר ידע מקצועי או חוסר ניסיון, אלא שהם יותר מדי צדקנים וגאוותנים, לא עובדים בהרמוניה אלא מחליטים ופועלים לבד – וכתוצאה מכך גורמים לאי-סדר בעבודה, אי אפשר להשיג כלום וכל המאמץ מתבזבז. והבעיה החמורה ביותר בכך היא הצביונות המושחתים של האנשים. כאשר הצביונות המושחתים של אנשים חמורים מדי, הם לא אנשים טובים, הם אנשים רעים. הצביונות של אנשים רעים חמורים הרבה יותר מצביונות מושחתים רגילים. אנשים רעים נוטים לבצע מעשים רעים, הם נוטים לשבש ולהפריע לעבודת הכנסייה. כל מה שאנשים רעים מסוגלים לעשות כאשר הם מבצעים חובה הוא לעשות דברים רעים ולקלקל דברים; עבודתם לא שווה את הבעיות שנגרמות ממנה. יש אנשים שהם לא רעים, אבל מבצעים את חובתם על פי הצביונות המושחתים שלהם – וגם הם אינם מסוגלים לבצע את חובתם כראוי. לסיכום, צביונות מושחתים מפריעים מאוד לאנשים לבצע את חובתם כראוי. לפי דעתכם, לאיזה היבט של צביונות מושחתים של אנשים יש את ההשפעה הגדולה ביותר על האפקטיביות בביצוע חובה? (גאוותנות וצדקנות.) ומהם הביטויים העיקריים של גאוותנות וצדקנות? לקבל החלטות לבד, ללכת בדרך שלך, לא להקשיב להצעות של אנשים אחרים, לא להתייעץ עם אחרים, לא לשתף פעולה בהרמוניה, ולנסות תמיד לומר את המילה האחרונה על דברים. גם אם כמה אחים ואחיות טובים ישתפו פעולה כדי לבצע חובה מסוימת, וכל אחד מהם יטפל במשימה שלו, מנהיגי קבוצות או מפקחים מסוימים תמיד רוצים להגיד את המילה האחרונה; לא משנה מה הם עושים, הם אף פעם לא משתפים פעולה עם אחרים בהרמוניה, הם לא מעורבים בשיתוף, והם עושים דברים בפזיזות מבלי להגיע להסכמה עם אחרים. הם גורמים לכולם להקשיב רק להם, וכאן הבעיה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מילוי תקין של חובתכם מחייב שיתוף פעולה הרמוני). דברי האל הללו נגעו בי עמוקות. קודם לכן לא הבנתי מדוע לא יכולתי לבצע את חובתי ביעילות. רק לאחר שקראתי את דברי האל הבנתי שזה כיוון שצביוני הגאוותן לא אפשר לי לשתף פעולה עם אחרים. במהלך עבודתי עם שלוש האחיות, המילה האחרונה תמיד הייתה שלי. זה היה ניכר בכל פעם שדנו בתוכנו של כינוס עתידי: כל אחד היה נותן את השקפותיו ודעותיו, ולאחר מכן היינו צריכים לבחור יחד את הנושא המרכזי של הכינוס כדי להבטיח את יעילותו. במקום זאת, קיבלתי החלטות בעצמי בלי לקחת בחשבון את דעותיהן, כי חשבתי שדעתי היא הטובה ביותר ושאני לא צריך להקשיב לאחרים. כשמישהי הביעה התנגדות, מצאתי סיבות שונות לסרב לה. הייתי גאוותן מכדי לקבל עצות של אחרים, כך שחובתי הייתה לא יעילה משום שלא הייתה בה הכוונתו של האל. עבורי, הכישלון הזה היה התגלות.
יום אחד, אחות שלחה לי שני קטעים מדברי האל. האל אומר: "אם בלבך אתה מבין את האמת כהווייתה, אזי תדע כיצד ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאלוהים ובאופן טבעי תצא לדרך של עיסוק בחיפוש האמת. אם הנתיב שבו אתה הולך הוא הנתיב הנכון והוא עולה בקנה אחד עם רצון האל, אזי עבודתה של רוח הקודש לא תעזוב אותך – ובמקרה כזה יהיה פחות ופחות סיכוי שתבגוד באלוהים. בלי האמת, קל לעשות רע ואתה תעשה את זה כנגד רצונך. לדוגמה, אם יש לך טבע יהיר ומתנשא, אין זה משנה אם ייאמר לך לא להתנגד לאלוהים. לא תוכל להתאפק. זה יהיה מעבר לשליטתך. לא תעשה זאת בכוונה תחילה, אלא בגלל שתהיה בשליטת אופייך היהיר והגאוותן. יהירותך וגאוותנותך יגרמו לך להתנשא על אלוהים, לחשוב כי הוא חסר חשיבות, לרומם את עצמך, להעמיד את עצמך כל הזמן לתצוגה; הם יגרמו לך לבוז לאחרים, הם לא ישאירו איש בלבך מלבד את עצמך. הם יגזלו את מקומו של אלוהים בלבך ובסופו של דבר יגרמו לך לשבת במקומו של אלוהים ולדרוש מאנשים להתמסר לך ואף יגרמו לך להעריץ את המחשבות, הרעיונות והתפיסות של עצמך כאילו היו האמת. כל כך הרבה רוע נעשה על ידי בני אדם הנשלטים על ידי אופיים היהיר והגאוותן! כדי לפתור את הבעיה של עשיית רוע, עליהם לפתור תחילה את הטבע שלהם. ללא שינוי של הטבע, לא ניתן לפתור את הבעיה הזו מן היסוד" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק אם האדם יעסוק בחיפוש האמת, הוא יוכל להשיג שינויים בטבעו). "עליך לזכור: ביצוע חובתך אינו עניין של עיסוק ביוזמה שלך או בניהול שלך. זו לא עבודה אישית שלך, זוהי עבודת הכנסייה ואתה רק תורם את החוזקות שלך. מה שאתה עושה בעבודת הניהול של האל אינו אלא חלק קטן בשיתוף הפעולה של האדם. החלק שלך הוא תפקיד קטן בלבד באיזו פינה. זו האחריות המוטלת עליך. ההיגיון הזה צריך להיות בלבך. וכך, לא משנה כמה אנשים מבצעים יחד את חובתם, או עם אילו קשיים הם מתמודדים, הדבר הראשון שכולם צריכים לעשות הוא להתפלל לאל ולשתף יחד, לחפש את האמת, ואז להחליט מהם העקרונות ליישום בפועל. כאשר הם יבצעו את חובתם בדרך זו, יהיה להם נתיב ליישום בפועל. יש אנשים שמנסים תמיד להתרברב, וכאשר הם מקבלים אחריות על עבודה, הם תמיד רוצים שהמילה שלהם תהיה המילה האחרונה. איזו מין התנהגות זו? זה להיות מעל החוק. הם מתכננים בעצמם את מה שהם עושים מבלי ליידע אחרים, ואינם דנים בדעותיהם עם אף אחד; הם לא חולקים את דעותיהם עם אף אחד ולא חושפים אותן, אלא מחזיקים אותן חבויות בליבם. כשמגיע הזמן לפעול, הם תמיד רוצים להדהים אחרים בהישגיהם המבריקים ולהפתיע את כולם כדי שאחרים יעריכו אותם. האם זה נקרא שהם מבצעים את חובתם? הם מנסים להתרברב; וכאשר יהיו להם מעמד ומוניטין, הם יתחילו לנהל עסק משל עצמם. האם לאנשים כאלה אין שאיפות פרועות? למה שלא תספר לאף אחד מה אתה עושה? מכיוון שהעבודה הזאת אינה שלך בלבד, למה שתפעל מבלי לדון עליה עם אף אחד ותקבל החלטות בעצמך? למה שתפעל בסתר, בתוך קופסה שחורה, כדי שאף אחד לא יידע על כך? למה שתנסה תמיד לגרום לאנשים לשים לב אליך בלבד? ברור שאתה מתייחס לעבודה זו כעבודה אישית שלך. אתה הבוס וכל האחרים הם העובדים – כולם עובדים עבורך. כאשר יש לך כל הזמן הלך רוח כזה, האם זו לא בעיה? האם מה שאדם מסוג זה חושף אינו עצם צביונו של השטן? כאשר אנשים כאלה מבצעים חובה, במוקדם או במאוחר הם יסולקו" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מילוי תקין של חובתכם מחייב שיתוף פעולה הרמוני). רק על ידי קריאת דברי האל הבנתי שהגאוותנות הפכה לטבע שלי, ולדבר שאותו חשפתי באופן טבעי. ברגע שזכיתי במעמד כלשהו בכנסייה, רציתי לנצל זאת כהזדמנות להתפאר ביכולותיי. רציתי להוכיח שאני הטוב ביותר ושהבחירה בי כמנהיג קבוצה הייתה הבחירה הנכונה. רציתי גם להוכיח לשותפות שלי שאני טוב יותר מהן ושאני לא צריך את עצתן או את עזרתן. בגלל הגאוותנות שלי, תמיד חשבתי שאני יודע הכול ושאין טעם להקשיב לאף אחד אחר. התייחסתי למחשבות שלי כאילו הן אמת, הכרחתי אחרים לעשות דברים כפי שאני רציתי שייעשו, ולא חיפשתי את האמת או הסתמכתי על האל בחובתי. במקום זאת, הסתמכתי על הניסיון והאינטליגנציה שלי כדי להשקות מצטרפים חדשים, ואילצתי אחרים לציית לי. חייתי לכוד בצביוני הגאוותן, לא קיבלתי את האמת, וגרמתי לאחרים להקשיב לי. האין זה צביונו של השטן? לפני שהאמנתי באל, כבר הייתי אדם גאוותן מאוד. התנשאתי על אנשים שהיו נחותים ממני, כולל אחיי. אני זוכר שכילד אבי היה נוזף בי בקול רם כשלא הייתי מצטיין הכיתה שלי, "אתה צריך לקבל את הציון הכי הגבוה במבחנים שלך, מעל כולם!" גם סבתי הייתה אומרת לי, "עליך לשאוף להיות הטוב ביותר, רק כך תזכה בכבוד!" בגלל זה, תמיד ניסיתי להתעלות על כולם ולהיות מספר אחד. מבחינתי, זו הייתה הדרך היחידה בה יכולתי להראות לאחרים שאני הטוב ביותר. חשבתי שהקשבה לאחרים גורמת לי להיראות רע, לכן לא רציתי לקבל מהם עצה. רק מדברי האל הבנתי שהשקפה זו שגויה לחלוטין. תמיד שמתי את עצמי מעל כולם וסירבתי להקשיב לאחרים, וזהו צביונו של השטן. אם לא אשתנה, לא רק שאכשל בהשגת תוצאות טובות בחובתי, גם אעשה רע ואתנגד לאל. בסופו של דבר, האל יסלק אותי. קריאת דברי האל גם גרמה לי להבין שביצוע חובתי אינו מיזם אישי שלי, זוהי עבודת הכנסייה ועליי לבצעה בהתאם לדרישות האל. כשאני נתקל בקשיים, עליי לעבוד עם אחרים ועלינו לחפש את האמת ביחד כדי להתגבר עליהם. לפני קבלת החלטה, עליי גם לבקש עצה מאחרים. אם אני לא אתחשב בדעותיהם של אחרים ותמיד אפעל באופן חד צדדי, תוך עיכוב עבודת הכנסייה, ביצוע חובתי באופן זה לא ייחשב עשיית מעשים טובים, אלא מעשים רעים. כשהבנתי זאת, רציתי לשנות את גישתי כלפי חובתי ולהיות מסוגל לשתף פעולה בהרמוניה עם אחיי ואחיותיי.
במהלך ההקדשות שלי, ראיתי קטע נוסף מדברי האל: "מה דעתכם, האם קשה לשתף פעולה עם אנשים אחרים? האמת היא שזה לא קשה. אפשר אפילו לומר שזה קל. אך מדוע אנשים עדיין מרגישים שזה קשה? מפני שיש להם צביונות מושחתים. לאלה שניחנים באנושיות, במצפון ובהיגיון, קל יחסית לשתף פעולה עם אחרים, והם יכולים להרגיש שזה דבר מהנה. הסיבה לכך היא שלאף אחד לא קל להשיג דברים בכוחות עצמו, ולא משנה באיזה תחום הוא עוסק או מה הוא עושה, תמיד טוב שיש מישהו שיצביע על דברים ויציע עזרה – כך הרבה יותר קל מאשר לעשות זאת לבד. כמו כן, יש גבולות למה שאיכותם של אנשים מסוגלת לעמוד בו ולמה שהם יכולים להתנסות בו באופן אישי. איש לא יכול להיות מומחה בכל התחומים: בלתי אפשרי שאדם אחד יידע הכול, שיהיה מסוגל להכול, שישיג הכול – הדבר בלתי אפשרי, וכל אחד צריך להיות ניחן בהיגיון כזה. וכך, לא משנה מה אתה עושה, בין אם זהו דבר חשוב או לא, תמיד תזדקק למישהו שיעזור לך, ידגיש דברים בפניך, ייתן לך עצות או יעשה איתך דברים בשיתוף פעולה. זו הדרך היחידה להבטיח שתעשה דברים בצורה נכונה יותר ושתעשה פחות טעויות, והסיכון שתסטה מהדרך יהיה קטן יותר – זה דבר טוב" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')). לאחר שהרהרתי בדברי האל, הבנתי שרק על ידי שיתוף פעולה עם אחרים אוכל באמת למלא את חובותיי ולממש אנושיות רגילה. נהגתי לחשוב שמכיוון שחלק מהשותפות שלי קיבלו את עבודת האל רק לפני חודשים ספורים ורק התחילו להשקות מצטרפים חדשים, היו דברים רבים שהן לא הבינו, ולעומת זאת, אני האמנתי באל במשך שלוש שנים והייתי מנוסה יותר מהן, לכן מעולם לא קיבלתי את הצעותיהן ודעותיהן. רק עכשיו הבנתי שזוהי השקפה שגויה. למרות שהאמנתי באל זמן רב יותר והיה לי ניסיון רב יותר משלהן, אין זה אומר שאני טוב מהן בכל. ללא שיתוף פעולה עם אחיי ואחיותיי, היה בלתי אפשרי עבורי לבצע היטב את חובתי. למשל, לא הייתה לי הבנה חזקה של אמיתות מסוימות, מה שגרם לי לשתף בצורה גרועה בכמה כינוסים. הייתי זקוק לשותף או שותפה שיעזרו לי לפרט כדי שהשיתוף יהיה ברור. לפעמים, מצטרפים חדשים לא יכלו להגיע לכינוסים עקב מחלה או עבודה, ולא הצלחתי למצוא דבר בדברי האל שחל על מצבם, לכן נזקקתי גם לעזרתם של שותפיי. האמת היא שלכל אחד יש הזדמנות לקבל נאורות מהאל. האל לא העניק נאורות רק לי. הערכתי את עצמי יתר על המידה וחשבתי שאחרים הם מטומטמים. זו הייתה טעות, וזה היה טיפשי. הענקת הנאורות של האל והכוונתו אינן תלויות בכמות ניסיון העבודה שלנו, אלא בשאלה האם אנו יכולים לחפש את האמת ולקבלה. למעשה, לכל אחד יש את החוזקות שלו, בדיוק כמו האחות ג'ונה, שנשאה עול בחובתה ולעתים קרובות נתנה הצעות טובות. הייתי צריך לשתף פעולה עם אחותי וללמוד מחוזקותיה כדי לפצות על חסרונותיי.
בהמשך, ניסיתי להקשיב לדעותיהן של האחיות שצוותי לי כשותפות בחובתי. בסוף כל כינוס, כשאחיותיי ביקשו ממני לשאול את המצטרפים החדשים אחד-אחד אם הם מבינים את תוכן הכינוס של אותו יום, עשיתי כפי שהציעו ולא התנגדתי עוד כפי שנהגתי קודם. כשביקשו ממני לשתף עם המצטרפים החדשים ביתר פירוט כדי לנסות ולהקל על בלבולם, עשיתי זאת גם כן. לפעמים, הן גם נתנו לי כמה רעיונות להשקיה טובה יותר של המצטרפים החדשים, ואחרי שקיבלתי אותם, ביצעתי אותם. לאחר שיישמתי בפועל בדרך זו, ראיתי יותר מצטרפים חדשים משתתפים בכינוסים, וזה שימח אותי מאוד. חשבתי על דברי האל: "רוח הקודש לא פועלת רק בבני אדם מסוימים שהאל משתמש בהם אלא גם בכנסייה. היא יכולה לעבוד בתוך כל אדם. ייתכן שהיא עובדת בתוכך ברגע זה ואתה תחווה את העבודה הזאת. בתקופה הבאה, היא עשויה לעבוד בתוך אדם אחר ולפיכך, עליך למהר ולנהות. ככל שתדבק יותר באור הקיים, כך יוכלו חייך לצמוח יותר. בלי קשר לטיבו של האדם, כל עוד רוח הקודש עובדת בו, אתה חייב ללכת אחריו. חווה את החוויה הזו דרך החוויה שלך באופן מעשי ותקבל דברים נעלים אף יותר. דרך סוג זה של יישום בפועל תתקדם מהר יותר. זה הנתיב לשלמות האדם ואמצעים שבעזרתם החיים צומחים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שמתמסר לאל בלב אמיתי ייפול לבטח בנחלתו). דברי האל גרמו לי להבין בצורה ברורה עוד יותר שאיני יכול להיות גאוותן ויהיר ולהתעקש על דרכי בזמן ביצוע חובתי. במקום זאת, עליי להקשיב יותר לעצות של אחרים. הסיבה לכך היא שרוח הקודש מעניקה נאורות לכולם ומאירה את כולם. לא משנה כמה זמן אדם מאמין באל או אם יש לו מעמד, כל עוד מה שהוא אומר עולה בקנה אחד עם האמת, עלינו לקבל ולהתמסר. אם נסרב להקשיב, לא נקבל את הכוונת האל בחובתנו. דרך חוויה זו, למדתי את החשיבות של שיתוף פעולה הרמוני עם אחיי ואחיותיי, כמו גם לא להתעקש על דרכי שלי במסגרת חובתי.
