תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (4)

פריט חמישי: לשמור על תפיסה ועל הבנה מעודכנות של מצב ההתקדמות של כל פריט עבודה, ולהיות מסוגלים ליישב בעיות, לתקן סטיות ולפתור פגמים בעבודה באופן מיידי כדי שהיא תתקדם באופן חלק

השיתוף של היום הוא על האחריות החמישית במספר של מנהיגים ושל עובדים: "לשמור על תפיסה ועל הבנה מעודכנות של מצב ההתקדמות של כל פריט עבודה, ולהיות מסוגלים ליישב בעיות, לתקן סטיות ולפתור פגמים בעבודה באופן מיידי כדי שהיא תתקדם באופן חלק". נתמקד בתחום האחריות הזה כדי לנתח את הביטויים השונים של מנהיגי שקר וכדי לבדוק אם הם ממלאים את האחריות שלהם בעבודתם זו, דבקים בחובותיהם ומבצעים כהלכה את העבודה.

מנהיגי שקר מתענגים על נוחות ואינם יורדים אל שורש העניין על מנת להבין את העבודה

האחריות החמישית במספר של מנהיגים ושל עובדים קובעת קודם כול שיש "לשמור על תפיסה ועל הבנה מעודכנות של מצב ההתקדמות של כל פריט עבודה". למה הכוונה ב"מצב של כל פריט עבודה"? הכוונה למצב הנוכחי של פריט עבודה מסוים. מה מנהיגים ועובדים צריכים להבין בנקודה זו? למשל, מה עושים מי שעובדים במשימות ספציפיות, באילו פעילויות הם עוסקים, האם הפעילויות האלה הכרחיות, האם אלה משימות מרכזיות וחשובות, עד כמה העובדים האלה יעילים, האם העבודה מתקדמת באופן חלק, האם מספר העובדים הולם את עומס העבודה, האם לכולם ניתנו מספיק משימות, האם קיימים מקרים שבהם יש יותר מדי עובדים במשימה מסוימת – כשמופקדים יותר מדי עובדים על עבודה מועטה מדי ורוב האנשים בטלים ממעש – או מקרים שבהם עומס העבודה גבוה מדי אבל יש מעט מדי עובדים והמפקח אינו מצליח לנהל באופן יעיל, דבר שמוביל ליעילות נמוכה בעבודה ולהתקדמות איטית. כל אלה הן סיטואציות שמנהיגים ועובדים צריכים להבין. מעבר לכך, בעת ביצוע של כל פריט עבודה, יש להבין אם מישהו מפריע או מחבל, אם מישהו מעכב את ההתקדמות או משבש אותה, אם יש סוג כלשהו של התערבות או של שטחיות – גם אלה דברים שמנהיגים ועובדים צריכים להבין. אם כך, איך הם זוכים בהבנה של הבעיות האלה? מנהיגים מסוימים עשויים מדי פעם להתקשר ולשאול: "חברים, אתם עסוקים כרגע?" וכשהם שומעים את תשובת הצד השני, שהם עסוקים מאוד, הם עשויים להשיב: "טוב, כל עוד אתם עסוקים, הוקל לי." מה דעתכם על צורת העבודה הזאת? מה דעתכם על השאלה הזאת? האם זו שאלה קריטית והכרחית שיש לשאול? דבר זה מאפיין את עבודתם של מנהיגי שקר – הם רק יוצאים ידי חובה. די להם לבצע מעט עבודה שטחית כדי להקל במעט את המצפון שלהם, אבל הם לא מתמקדים בביצוע עבודה אמיתית, קל וחומר שהם אינם יורדים לשטח, לכל צוות וצוות, בשביל לעמוד על מצב העבודה הנוכחי. לדוגמה, האם סידורי העובדים הולמים, מהו אופן ביצוע העבודה, האם התגלעו בעיות – מנהיגי שקר אינם מבררים את הסוגיות האמיתיות האלה, ותחת זאת הם מוצאים לעצמם מקום נסתר מעין לאכול בו, לשתות וליהנות בלי לסבול מרוח אכזרית או משמש קופחת. הם רק שולחים מכתבים או דואגים שמישהו יברר מדי פעם בשמם, וחושבים שדבר זה מהווה ביצוע של עבודתם. יתרה מזו, אחים ואחיות עשויים שלא לראותם במשך עשרה ימים או יותר משבועיים. כשהאחים והאחיות נשאלים: "מה המנהיג שלכם עושה? הוא עושה עבודה ממשית? הוא מדריך אתכם ופותר בעיות?" הם משיבים: "אל תשאל, לא ראינו את המנהיג שלנו כבר חודש. מאז הכינוס האחרון שהוא ערך עבורנו הוא לא חזר שוב, ועכשיו יש לנו הרבה בעיות ואין אף אחד שיעזור לנו לפתור אותן. אין שום דרך אחרת; המפקח של הקבוצה שלנו והאחים והאחיות התכנסו כדי להתפלל ולחפש עקרונות, לדון ולשתף פעולה יחד בעבודה. המנהיג אינו מביא תועלת פה; אנחנו כרגע בלי מנהיג." באיזו מידה המנהיג הזה מבצע את עבודתו כיאות? העליון שואל את המנהיג הזה: "האם קיבלת כתבי יד חדשים כלשהם אחרי שהסרט האחרון הסתיים? מה אתה מצלם עכשיו? איך העבודה מתקדמת?" המנהיג משיב: "אני לא יודע. אחרי הסרט האחרון היה לי כינוס אחד איתם, שלאחריו כולם היו חדורי מרץ, לא היו שליליים ולא נתקלו בשום קשיים. מאז לא נפגשנו. אם אתה רוצה לדעת מה המצב הנוכחי שלהם, אני יכול להתקשר ולשאול בשבילך." "למה לא התקשרת קודם לכן לברר את המצב?" "כי הייתי עסוק מדי, השתתפתי בכינוסים בכל מקום. עדיין לא הגיע תורם. אני אוכל להבין את המצב רק כשנתכנס בפעם הבאה." זוהי הגישה שלהם לעבודת הכנסייה. לאחר מכן העליון אומר: "אינך ער למצב הנוכחי או לבעיות שקיימות בעבודת הפקת הסרטים, אז מה לגבי ההתקדמות בעבודת הבשורה? באיזו מדינה עבודת הבשורה התרחבה באופן הטוב ביותר ובדרך המושלמת ביותר? באיזו מדינה לאנשים יש איכות טובה יחסית ותפיסה מהירה? באיזו מדינה יש חיי כנסייה טובים יותר?" "אה, התמקדתי רק בכינוסים, שכחתי לשאול על הדברים האלה." "אם כך, כמה אנשים בצוות הבשורה מסוגלים לשאת עדות? כמה אנשים עוברים טיפוח בשביל להעיד? מי אחראי לעבודת הכנסייה ולחיי הכנסייה ועוקב אחריהם בכל מדינה? מי משקה ורועה? האם חברי כנסייה חדשים מארצות שונות התחילו לחיות את חיי הכנסייה? האם התפיסות והדמיונות שלהם נפתרו לחלוטין? כמה אנשים דבקו בדרך האמת ואינם הולכים עוד שולל אחרי אנשי דת? כמה אנשים, אחרי שהאמינו באל במשך שנה או שנתיים, מסוגלים לבצע את חובותיהם? האם אתה מבין את העניינים האלה ותופס אותם? כשצצות בעיות בעבודה, מי מסוגל לפתור אותן? ידוע לך איזו קבוצה או אילו אנשים בצוות הבשורה אחראים לעבודתם ומניבים תוצאות ממשיות?" "אני לא יודע. אם אתה רוצה לדעת, אני יכול לשאול בשבילך. אם אתה לא ממהר, אשאל כשיהיה לי זמן; אני עדיין עסוק!" האם המנהיג הזה עשה עבודה ממשית כלשהי? (לא.) תשובתו היא תמיד "אני לא יודע"; הוא מברר דברים רק כשהוא נשאל עליהם, אז במה הוא עסוק? לא משנה לאילו כינוסים הוא הולך או באיזה צוות הוא בודק את העבודה, הוא לא מזהה את הבעיות בעבודה והוא לא יודע איך לפתור אותן. אם אינך מסוגל לעמוד מיד על טיב המצבים ועל טיב אופיים של מגוון אנשים, האם אינך צריך לכל הפחות לעקוב, להבין ולתפוס את הבעיות הקיימות בעבודה, איזו עבודה נעשית כרגע, ולאיזה שלב היא הגיעה? ואולם מנהיגי שקר לא מסוגלים לעשות אפילו את זה; האין הם עיוורים? גם אם הם הולכים לצוותים שונים בכנסייה כדי לעקוב אחר העבודה ולבדוק אותה, הם כלל לא מבינים את המצב לאשורו ולא מסוגלים לזהות בעיות מרכזיות, וגם אם הם מאתרים בעיות מסוימות, הם לא מסוגלים לפתור אותן.

צוות הפקת סרטים אחד התכונן לצלם סרט מאתגר מאוד, מסוג שהוא לא צילם בעבר. למנהיג שלהם לא היה מושג אם הצוות מתאים לקחת על עצמו את התסריט הזה ואם לבמאי ולצוות כולו יש את היכולת להשלים את העבודה הזאת. הוא רק אמר: "קיבלתם תסריט חדש. אז קדימה, צלמו אותו. אני אתמוך בכם ואנהל מעקב. עשו כמיטב יכולתכם ואם יתעוררו קשיים, התפללו לאל ויישבו אותם בהתאם לדברי האל." ואז הוא הלך. המנהיג הזה לא ראה ולא זיהה אף אחד מהקשיים הקיימים; האם עבודה יכולה להתבצע כראוי באופן הזה? אחרי שצוות הפקת הסרטים קיבל את התסריט, הבמאי וחברי הצוות ניתחו לעתים קרובות את העלילה ודנו בתלבושות ובקומפוזיציה, אבל לא היה להם שום מושג איך לצלם את הסרט; הם לא היו מסוגלים להתחיל בהפקה באופן רשמי. האין זה המצב העכשווי? האין אלה הבעיות הקיימות? האין אלה הבעיות שהמנהיג אמור לפתור? המנהיג השתתף מדי יום בכינוסים, אך לאחר כינוסים רבים לא נפתרו שום בעיות אמיתיות וההסרטה עדיין לא התקדמה באופן תקין. האם הייתה למנהיג השפעה כלשהי? (לא.) הוא רק קרא סיסמאות כדי להרים את המוראל: "אנחנו לא יכולים לשבת בחוסר מעש, אנחנו לא יכולים לאכול חינם על חשבון בית האל!" הוא אפילו הטיף לאנשים: "אין לכם שום מצפון, אתם אוכלים חינם על חשבון בית האל בלי שום רגש – אין לכם שום בושה?" אחרי שהוא אמר זאת, כולם חשו קצת נקיפות מצפון: "כן, העבודה מתקדמת לאט כל כך ובכל זאת אנחנו מקבלים את שלוש הארוחות שלנו ביום – האין אלה ארוחות חינם? לא ממש עבדנו. אז מי יפתור את הבעיות האלה שעולות בעבודה? אנחנו לא יכולים לפתור אותן ולכן אנחנו שואלים את המנהיג, אבל המנהיג רק אומר לנו להתפלל בשקידה, לקרוא את דברי האל ולשתף פעולה באופן הרמוני, בלי לשתף על איך צריך לפתור את הבעיות האלה." המנהיג קיים כינוסים במקום מדי יום, אבל הבעיות האלה פשוט לא נפתרו. עם הזמן אמונתם של אנשים מסוימים פחתה והם התייאשו בגלל שלא ראו מוצא ולא ידעו איך להתקדם עם הצילומים. הם תלו את תקוותם האחרונה במנהיג, בציפייה שהוא יפתור בעיות מעשיות מסוימות, אבל לרוע המזל המנהיג הזה היה כעיוור, הוא לא למד את המקצוע וגם לא שיתף, לא דן ולא חיפש אצל מי שכן היו בעלי הבנה. לעתים קרובות הוא היה מחזיק ספר של דברי האל ואומר: "אני קורא את דברי האל בשביל הקדשה רוחנית. אני מצטייד באמת. שאיש לא יפריע לי, אני עסוק!" בסופו של דבר הצטברו עוד ועוד בעיות, דבר שהוביל לכך שהעבודה הייתה במצב של שיתוק למחצה, ואף על פי כן מנהיג השקר חשב עדיין שהוא עושה עבודה מצוינת. למה? הוא סבר שמכיוון שהוא מקיים כינוסים, שואל על מצב העבודה, מזהה בעיות, משתף את דברי האל ומצביע על מצבים של אנשים – וכולם משווים את עצמם למצבים האלה והם נחושים לבצע את חובתם היטב – אזי הוא מילא את האחריות שלו כמנהיג והוא עשה את כל מה שניתן לצפות ממנו. זה שהמשימות הספציפיות הקשורות להיבטים המקצועיים לא נוהלו כראוי – דבר זה לא עניין את המנהיג. איזה מין מנהיג זה? עבודת הכנסייה הידרדרה למצב של שיתוק למחצה, ולמרות זאת הוא לא היה מודאג ומוטרד כלל וכלל. אם העליון לא היה מברר או דוחק, הוא פשוט היה ממשיך לשרך רגליים, לא היה מזכיר אף פעם את מה שמתרחש תחת אחריותו ולא היה פותר שום בעיות. האם מנהיג כזה מילא את האחריות שלו כמנהיג? (לא.) אם כך, על מה הוא דיבר כל היום בכינוסים? הוא פטפט בעצלתיים ורק הטיף דוקטרינות וקרא סיסמאות. המנהיג לא פתר בעיות אמיתיות בעבודה, לא פתר את המצבים השטחיים והשליליים של אנשים ולא ידע איך לפתור בעיות בעבודת האנשים בהתאם לעקרונות-האמת. כתוצאה מכך הפרויקט כולו עמד מלכת ושום התקדמות לא נצפתה במשך תקופה ארוכה. ואף על פי כן המנהיג לא היה מודאג כלל. האין זה ביטוי של מנהיגי שקר שאינם מבצעים עבודה אמיתית? מהי המהות של הביטוי הזה של מנהיגי שקר? האין זו הזנחת אחריות חמורה? זה בדיוק מה שמנהיגי שקר עושים – מזניחים את עבודתם הזנחה חמורה ולא ממלאים את אחריותם. אתה נשאר בשטח רק כדי לצאת ידי חובה ולא פותר בעיות אמיתיות. אתה נשאר בשטח רק כדי לרמות אנשים; גם אם היית נשאר שם כל הזמן, זה לא היה משיג דבר אם לא היית מבצע שום עבודה אמיתית. במהלך העבודה מתעוררות בעיות שונות, מהיבטים מקצועיים שונים, ואת חלקן אתה יכול לפתור אבל אינך עושה כן – זו כבר הזנחת אחריות חמורה. יתרה מזו, הן עיניך והן מוחך מוכי עיוורון: לפעמים כשאתה כן מגלה בעיות, אינך מסוגל לעמוד על מהותן. אינך מסוגל ליישב אותן, אבל אתה מעמיד פנים שאתה מסוגל לטפל בהן; אתה בקושי מחזיק מעמד אבל מסרב בתוקף לשתף או להתייעץ עם מי שכן מבינים את האמת, ולא מדווח לעליון או מבקש את עזרתו. למה? האם אתה מפחד שיגזמו אותך? מפחד שהעליון יידע עליך את האמת ויפטר אותך? האין זו התמקדות במעמד מבלי לקדם ולו במעט את עבודתו של בית האל? עם צורת חשיבה שכזו, איך תוכל לבצע את חובתך כראוי?

לא משנה איזו עבודה חשובה מנהיג או עובד עושים ומהו טבע העבודה הזאת, העדיפות הראשונה במעלה שלהם היא להבין ולתפוס איך העבודה מתקדמת. הם חייבים להיות שם באופן אישי כדי לעקוב אחרי הדברים ולשאול שאלות ולקבל מידע ממקור ראשון. הם חייבים לא להסתמך על שמועות בלבד או להקשיב לדיווחים של אנשים אחרים, אלא הם חייבים להתבונן במו עיניהם במצב העובדים ובאופן התקדמות העבודה ולהבין אילו קשיים ישנם, האם תחומים שונים אינם עונים על דרישות העליון, האם ישנן הפרות של העקרונות, האם קיימים הפרעות או שיבושים כלשהם והאם יש מחסור בציוד הכרחי או בחומרי הדרכה רלוונטיים לעבודה המקצועית – הם חייבים לעקוב אחרי כל זה ולהיות מעודכנים. לא משנה כמה דיווחים הם מקבלים או כמה מידע הם שואבים משמועות, דבר מאלה אינו משתווה לביקור אישי; יותר מדויק ומהימן שהם יראו דברים במו עיניהם. ברגע שהם יכירו את כל ההיבטים של המצב, יהיה להם מושג טוב לגבי מה שקורה. יותר מכול הם חייבים שתהיה להם תפיסה ברורה ומדויקת של מי שניחן באיכות טובה וראוי לטיפוח, משום שרק זה מאפשר להם לטפח אנשים ולהשתמש בהם במדויק – ולכך יש חשיבות מכרעת בכל הנוגע לביצוע ראוי של עבודת המנהיגים והעובדים. מנהיגים ועובדים צריכים נתיב ועקרונות שלאורם יש לטפח ולהכשיר אנשים בעלי איכות טובה. יתרה מזו, הם צריכים שיהיו להם תפיסה והבנה של מגוון סוגי הבעיות והקשיים בעבודת הכנסייה, הם צריכים לדעת כיצד לפתור אותם והם צריכים גם שיהיו להם רעיונות והצעות משלהם לגבי אופן התקדמות העבודה או לגבי עתידה. אם הם יהיו מסוגלים לדבר בעיניים עצומות ובאופן ברור על דברים מעין אלה, בלי שום ספקות או חששות, אזי העבודה תהיה הרבה יותר קלה לביצוע. וכשהוא עובד באופן כזה, המנהיג ימלא את האחריות שלו, הלא כן? הוא חייב לדעת היטב כיצד לפתור את בעיות העבודה האמורות לעיל, והוא חייב לחשוב על הדברים האלה לעתים קרובות. כשהוא נתקל בקשיים, הוא חייב לשתף על הדברים האלה ולדון בהם עם כולם, ולחפש את האמת כדי לפתור את הבעיות. על ידי ביצוע עבודה אמיתית כששתי הרגליים נטועות כך בקרקע בחוזקה, לא יהיו שום קשיים שלא ניתן לפתור. האם מנהיגי שקר יודעים כיצד לעשות זאת? (לא.) מנהיגי שקר יודעים רק להעמיד פנים ולרמות אנשים, הם פועלים כאילו הם מבינים דברים שאינם מובנים להם, ולא מסוגלים לפתור שום בעיות ממשיות אלא רק מעסיקים את עצמם בעניינים חסרי תועלת. כששואלים אותם במה הם היו עסוקים, הם אומרים: "במגורים שלנו היו חסרות כמה כריות, ולצוות הפקת הסרטים הייתה חסרה חתיכת בד לתלבושות, אז הלכתי לקנות. במקרה אחר היו חסרים מצרכים במטבח והטבח לא יכול היה לצאת, אז הייתי חייב לצאת לקנות קצת מצרכים ובדרך אספתי כמה שקים של קמח. את כל הדברים האלה הייתי צריך לעשות בעצמי." הם באמת היו עסוקים מאוד. האין הם מזניחים את משימותיהם האמיתיות? כשמדובר בעבודה שנמצאת בתחום אחריותם כמנהיגים לא אכפת להם כלל והם לא נושאים בשום עול, והם רק מבקשים לצאת ידי חובה. חמורה דייה הבעיה שהאיכות האישית שלהם עלובה למדי ושהם עיוורים גם בעיניהם וגם בנפשם, ואף על פי כן הם גם לא נושאים בשום עול ומתענגים על נוחות, ולעתים קרובות מעבירים כמה ימים במקום נעים כלשהו. כשיש למישהו בעיה והוא מחפש אותם בשביל לפתור אותה, לא ניתן למצוא אותם בשום מקום ואיש אינו יודע מה הם באמת מעוללים. הם מנהלים את זמנם בעצמם. השבוע הם מקיימים בוקר אחד כינוס לאחד הצוותים, נחים אחר הצוהריים ואז בערב מכנסים את האנשים שאחראים לנושאים כלליים כדי לדון בעניינים. בשבוע שלאחר מכן הם מקיימים כינוס בהשתתפות מי שאחראים לענייני חוץ, ושואלים כבדרך אגב: "יש קשיים כלשהם? האם קראתם בתקופה הזאת את דברי האל? האם חשתם מוגבלים או הרגשתם הפרעה כלשהי במגעיכם עם כופרים?" ואחרי שהם שואלים את השאלות האלה, הם מסיימים את המפגש. חודש חולף כהרף עין. איזו עבודה הם ביצעו? אף שהם קיימו כינוסים לכל צוות בתורו, הם לא ידעו שום דבר על מצב העבודה של אף צוות וגם לא ביררו לגביו או חקרו אודותיו, לא כל שכן הצטרפו לעבודה של כל צוות או ניהלו אותה. הם לא השתתפו בעבודה, לא עקבו אחריה ולא סיפקו הנחיות לביצועה, אבל יש דברים אחדים שהם כן ביצעו בדקדקנות: הם אכלו בזמן, ישנו בזמן וערכו כינוסים בזמן. חייהם רגילים למדי, הם דואגים לעצמם היטב, אבל העבודה שלהם אינה עונה על הציפיות.

מנהיגים מסוימים אינם ממלאים כלל את האחריות של מנהיגים ושל עובדים, אינם מבצעים את עבודת הכנסייה החיונית ומתמקדים אך ורק בכמה נושאים כלליים חסרי חשיבות. הם מתמחים בניהול המטבח ושואלים תמיד: "מה נאכל היום? יש לנו ביצים? כמה בשר נשאר? אם אצא, אלך לקנות קצת." עבודת המטבח חשובה ביותר בעיניהם, והם משוטטים ומגיעים אל המטבח בלי שום סיבה, במחשבה תמידית על אכילה של יותר דגים ובשר ועל הנאה מוגברת, והם אוכלים ללא שום נקיפות מצפון. בעוד שאנשי כל הצוותים עסוקים בעבודה, תוך התמקדות בביצוע יאות של חובותיהם, המנהיגים האלה מתמקדים רק באכילה לשובע ומנהלים חיים נוחים למדי. מאז שהם נעשו למנהיגים, לא רק שעבודת הכנסייה לא מטרידה אותם והם נמנעים מכל מאמץ מפרך, הם גם דואגים לשמר את עצמם מפוטמים וסמוקי לחיים. מה הם עושים כל יום? הם מתעסקים בעבודה כלשהי בנושאים כלליים, בעניינים טריוויאליים כלשהם, לאחר שלא ביצעו כהלכה שום עבודה אמיתית ולא פתרו שום בעיות אמיתיות. ולמרות זאת הם לא חשים שום חרטה בליבם. כל מנהיגי השקר אינם מבצעים את העבודה העיקרית של הכנסייה ולא פותרים שום בעיות מעשיות. אחרי שהם נעשים למנהיגים הם חושבים לעצמם: "אני רק צריך למצוא כמה אנשים שיבצעו את העבודה עצמה, וכך לא אצטרך לעשות אותה בעצמי." הם סבורים שמרגע שהם מארגנים מפקחים לכל פריט עבודה, להם עצמם לא נשאר דבר לעשותו. הם סבורים שזוהי עבודת ההנהגה, ושכעת הם זכאים ליהנות מהטבות מעמדם. הם לא משתתפים בשום עבודה מעשית, לא עוקבים אחריה ולא מנהלים אותה, והם לא מבררים אם קיימות בעיות או מנסים לפתור אותן. האם הם ממלאים את האחריות של מנהיג? האם עבודת הכנסייה יכולה להתבצע כראוי באופן זה? כאשר העליון שואל אותם איך מתקדמת העבודה, הם משיבים: "עבודת הכנסייה תקינה לחלוטין. לכל פריט עבודה יש מפקח שמטפל בו." אם מוסיפים ושואלים אותם אם ישנן בעיות כלשהן בעבודה, הם משיבים: "אני לא יודע. קרוב לוודאי שאין שום בעיות!" זוהי גישתם של מנהיגי שקר לעבודתם. כמנהיג אתה מגלה חוסר אחריות מוחלט כלפי העבודה שהוקצתה לך; האצלת הכול לאחרים, בלי שום מעקב, בלי שום שאלות ובלי כל סיוע בפתרון בעיות מצידך – אתה פשוט יושב לך שם כמו מנהל עבודה חסר כל עניין. האין אתה מזניח את אחריותך? האין אתה מתנהג כפקיד? לא עושה שום עבודה ספציפית, לא עוקב אחרי התקדמות העבודה, לא פותר בעיות אמיתיות – האין מנהיגים כאלה בסך הכול קישוטים? האין הם מנהיגי שקר? הם התגלמות מנהיגי השקר. העבודה של מנהיג שקר היא בסך הכול הנעת שפתיו וחלוקת פקודות בלי להשתתף בעבודה בפועל ובלי לעקוב אחריה, וגם בלי לברר או לאתר בעיות בעבודה. גם כאשר מאותרות בעיות, הם לא מיישבים אותן. הם משמשים אך ורק מנהלי עבודה בלתי מעורבים, וסבורים שזה נקרא לבצע עבודה. ואף על פי כן הנהגה באופן שכזה אינה מפריעה כהוא זה את שלוות רוחם; הם חיים יום-יום בנוחות ועליזים תמיד. איך ייתכן שהם מסוגלים עדיין לעטות חיוך? גיליתי עובדה: אנשים כאלה הם חסרי בושה מכל וכול. הם לא עושים עבודה מעשית כמנהיגים, הם רק מסדרים שכמה אנשים יבצעו משימות, ובזאת תמה ונשלמה מלאכתם מבחינתם. לעולם לא תמצא אותם במקום העבודה; אין להם שום מושג לגבי התקדמות עבודת הכנסייה או תוצאותיה, ואף על פי כן הם סבורים עדיין שכמנהיגים הם מוכשרים ועומדים בדרישות. זוהי התגלמות מנהיג השקר, שאינו עושה שום עבודה מעשית. מנהיגי שקר אינם נושאים בשום עול של עבודת הכנסייה, ולא משנה כמה בעיות מתעוררות, זה לא גורם להם לדאוג או להיות מוטרדים; הם מסתפקים בביצוע של כמה עניינים כלליים בלבד ואז הם חושבים שביצעו עבודה אמיתית. לא משנה כמה העליון חושף מנהיגי שקר, מבפנים הם לא מרגישים רע עם עצמם וגם לא מזהים את עצמם בחשיפה; אין להם שום הרהור עצמי או חרטה. האין אנשים כאלה משוללי מצפון והיגיון? האם אדם שבאמת יש לו מצפון והיגיון מתייחס כך לעבודת הכנסייה? בפירוש לא.

באופן כללי, אנשים שניחנים ולו בשמץ של מצפון והיגיון יהיו מסוגלים להיווכח במידה כזו או אחרת שיש משהו מהם בתיאורים שהם שומעים בעת חשיפה של מגוון הביטויים של מנהיגי שקר, לאחר שישוו את עצמם לתיאורים אלה. פניהם יאדימו, הם יהפכו חסרי מנוחה, הם יחושו אי נוחות בליבם, ירגישו שהם חבים חוב לאל ובסתר יגמרו אומר: "בעבר התענגתי על הנאות הבשר, לא ביצעתי היטב את עבודתי ולא מילאתי את האחריות שלי, לא ביצעתי עבודה אמיתית, הפגנתי בורות כשנשאלתי, רציתי תמיד להשתמט וכל הזמן העמדתי פנים מחשש שברגע שאחרים יראו מה באמת קורה איתי, המוניטין והמעמד שלי ירדו לטמיון והתפקיד שלי כמנהיג יילקח. רק עכשיו אני רואה שהתנהגות שכזו היא מבישה ולא יכולה להימשך. אני חייב להיות קצת יותר רציני בנטילת יוזמה ולהשקיע מאמץ. אם אמשיך לא לנהוג כיאות, לא יהיה לזה צידוק – המצפון שלי ייסר אותי!" מנהיגי שקר כאלה ניחנים עדיין באנושיות ובמצפון מסוימים; לכל הפחות המצפון שלהם מודע. אחרי שהם שומעים את החשיפה שלי, הם מזהים את עצמם בדברים האלה וחשים מוטרדים; הם מהרהרים: "באמת לא עשיתי שום עבודה אמיתית ולא פתרתי שום בעיות אמיתיות. לא מגיעה לי שליחות האל ולא התואר של מנהיג. אם כך מה עליי לעשות? אני חייב לתקן את המעוות; מעתה אני חייב להתגייס כל כולי ולפתור בעיות אמיתיות, להשתתף בכל משימה ספציפית, לא להשתמט, להימנע מהעמדת פנים ולעשות דברים כמיטב יכולתי. האל בוחן את לב האנשים ואת מחשבותיהם הכמוסות ביותר, האל יודע מהן מידותיו האמיתיות של כל אדם ואדם; לא משנה אם אני עושה דברים כראוי או לא, חשוב ביותר לבצעם מכל הלב. אם איני יכול לעשות אפילו את זה, האם ניתן עדיין לקרוא לי אנושי?" היכולת לפשפש במעשיך באופן זה נקראת מצפון. אנשים חסרי מצפון, ולא משנה איך אתה חושף אותם, אינם מסמיקים או חשים את ליבם מאיץ את פעימותיו; הם פשוט ממשיכים לעשות מה שהם רוצים. גם אם הם מזהים את עצמם במה שהאל חשף, הם אדישים לכך: "הרי לא נקבו בשמי", הם חושבים לעצמם. "למה שאחשוש? האיכות שלי טובה, אני מוכשר; בית האל לא יכול להסתדר בלעדיי! אז מה אם אני לא עושה שום עבודה אמיתית? אומנם אני לא עושה אותה בעצמי, אבל אני דואג שמישהו אחר יעשה אותה, כך שלמרות זאת היא מתבצעת, הלא כן? בכל מקרה, כל משימה שאתה מבקש ממני לעשות, אני דואג שהיא תבוצע עבורך, ולא משנה מי אני מסדר שיבצע אותה. האיכות שלי טובה אז אני עובד באופן חכם. להבא אני אמשיך להתנהל כלאחר יד וליהנות מהחיים כרצוני." לא משנה כמה אני מנתח או חושף מנהיגי שקר על כך שהם לא מבצעים עבודה אמיתית, האנשים האמורים אינם משתנים ונותרים חסרי כל מודעות לחלוטין: "שאחרים יחשבו מה שהם רוצים, ויתפסו אותי איך שהם רוצים – אני פשוט לא אעשה זאת!" האם למנהיגי שקר כאלה יש מצפון? (לא.) זו הפעם הרביעית ששיתפנו על חשיפת מגוון הביטויים של מנהיגי שקר, ובכל פעם שאני חושף אנשים כאלה, מי שניחנים ולו בשמץ מצפון חשים אי נוחות איומה וחוסר ביטחון עקב כך שהם אינם מבצעים כראוי את עבודתם, ובסתר ליבם גומרים אומר לחזור בהם ולשנות את דרכם. לעומת זאת, מי שנטולי מצפון הם חסרי בושה באופן בלתי רגיל; הם לא חשים דבר. לא משנה כמה אני משתף, הם פשוט ממשיכים בשגרת חייהם כרגיל ונהנים מהחיים כרצונם. כשאתה שואל אותם: "אנשים מסוימים אחראים לעבודת הבשורה, לעבודת התרגום או לעבודת הפקת הסרטים – לאיזו עבודה אתה אחראי?" הם משיבים: "אף על פי שלא ביצעתי שום עבודה ספציפית, אני משגיח על הכול. אני עורך כינוסים." אם אתה ממשיך ושואל אותם: "כמה כינוסים אתה עורך בחודש?" הם משיבים: "לכל הפחות כינוס אחד גדול בחודש ואחד קטן כל שבועיים." וכשאתה שואל אותם: "חוץ מכינוסים, איזו עבודה ספציפית עשית?" הם משיבים: "הכינוסים מעסיקים אותי כל כך הרבה, אז איזו עבודה ספציפית אני יכול לעשות? חוץ מזה, התחום שאני מנהל הוא כה רחב, שלא נותר לי זמן לעבודה ספציפית." מנהיגי השקר האלה מרגישים שהצדק לגמרי עימם – שהם מנהיגים יציבים ביותר! לא משנה כמה חושפים וגוזמים אותם, הם לא מוטרדים מכך כהוא זה. לו הייתי נדרש לבצע משימה ספציפית, כמו בישול לחמישה אנשים, אבל הייתי מכין מספיק אוכל רק לארבעה, הייתי חש שלא בנוח מכך שלא הכנתי מספיק והייתי חש אשמה על כך שלא האכלתי את כולם כראוי. הייתי חושב אז איך לפצות על כך ומוודא שבפעם הבאה אחשב נכונה כך שכולם יקבלו מספיק לאכול. ואם מישהו היה אומר שהאוכל מלוח מדי, גם הייתי מרגיש רע. הייתי שואל איזה מאכל מלוח מדי ואז שואל אחרים אם התיבול ראוי. אף שקשה לרצות את כולם, אני חייב עדיין לנסות בכל דרך אפשרית למלא את חלקי כנדרש. דבר זה נקרא למלא את אחריותך; זה ההיגיון שצריך להיות נחלתם של אנשים. אתה צריך תמיד למלא את אחריותך; לא משנה מהי המשימה, אתה חייב ליטול בה חלק בעצמך. אם למישהו יש דעה שונה – ולא משנה מיהו – ואתה מבין שטעית ומרגיש רע אחרי ששמעת אותה, אזי אתה חייב לשנות ולתקן ולהבא לעבוד מכל הלב ולפעול כנדרש, גם אם משמעות הדבר לחוות קושי מסוים. מנהיגי שקר אינם חשים כך, ולכן הם לא חווים שום קושי. אחרי שהם שומעים את העובדות האלה הנוגעות לחשיפה של מנהיגי שקר, הם לא חשים דבר וממשיכים עדיין ליהנות מהאוכל שלהם, לישון שינה ערבה ולחיות את החיים הטובים, מצב רוחם נותר מרומם יום-יום והם אינם חשים עול כבד על כתפיהם או נקיפות מצפון בליבם. איזה מין אנשים הם? לאנשים כאלה יש בעיה באופי: אין להם מצפון, הם משוללי היגיון והיושרה שלהם ירודה. אף על פי שמגוון הביטויים של מנהיגי שקר נחשפים זה זמן רב כל כך – הן מנקודת מבט חיובית של נתינה ושיתוף והן מנקודת מבט שלילית של חשיפתם וניתוחם – חלק ממנהיגי השקר עדיין לא מסוגלים לזהות את הבעיות שלהם-עצמם, וגם אין להם כל כוונה להרהר ולהכות על חטא. אלמלא פיקוח ודרבון מצד העליון, הם היו ממשיכים עד כמה שאפשר להתנהל בעבודתם כלאחר יד, בלי לחרוג כלל ממנהגם. לא משנה כמה אני חושף אותם, הם עדיין יושבים שם שלווים וחסרי כל מודעות. האין הם חסרי בושה בכל קנה מידה? אנשים מעין אלה אינם מתאימים להיות מנהיגים או עובדים; הם ניחנים ביושרה כה ירודה שאין להם שום בושה! עבור אנשים רגילים, די להם לשמוע שמישהו מציין את חסרונותיהם, את פגמיהם או כל דבר בלתי ראוי או נוגד עקרונות הקשור למה שהם עשו – על אחת כמה וכמה כשמדובר בחשיפה ספציפית – כדי שיהיה להם קשה לשאת זאת והם ירגישו מדוכדכים ומושפלים ויחשבו איך להשתנות ולתקן את דרכיהם. בה בעת מנהיגי השקר האלה עושים בלגן שלם מהעבודה שלהם ועדיין חיים במצפון נקי, חסרי כל דאגה, ונותרים בחוסר מודעות מוחלט ולא משנה איך חושפים אותם – הם אפילו מוצאים מקומות מסתור כדי להתענג על מנעמים, ואף פעם לא תראה אותם בשום מקום. הם אכן חסרי כל בושה!

מנהיג כנסייה חייב לכל הפחות להיות בעל מצפון והיגיון, וגם להבין כמה אמיתות – רק כך הוא יכול לחוש עול. מהם הביטויים של תחושת עול? כשהוא רואה שאנשים מסוימים שליליים, שלחלקם יש תפיסה מעוותת, שחלקם מבזבזים את הנכסים של בית האל, מבצעים את עבודתם כלאחר יד, אינם נותנים דעתם למשימות נאותות בעת ביצוע חובותיהם, מדקלמים כל הזמן מילים גבוהות אבל אינם מבצעים עבודה מעשית... כשהוא מגלה שיש יותר מדי בעיות בכנסייה שצריכות להיפתר, כשהוא רואה כל כך הרבה עבודה שלא בוצעה – זה גורם לו לפתח תחושה של עול. מאז שהוא נעשה למנהיג, התחושה היא כאילו בוערת בו כל הזמן אש; כשהוא מגלה בעיה שהוא אינו מסוגל לפתור, הוא דואג וחרד ולא מסוגל לאכול ולשתות. כשאנשים מסוימים מדווחים בכינוסים על בעיות בעבודתם שהמנהיג לא מזהה ולא מסוגל לפתור מיידית, המנהיג לא מוותר; הוא חש שהוא חייב לפתור את הבעיה הזאת. אחרי תפילה וחיפוש, ואחרי יומיים של הרהור בדבר, ברגע שהוא יודע איך, הוא מיד פותר אותה. אחרי שהוא פתר את הבעיה הוא ממהר לבדוק חלקים אחרים בעבודה ומגלה עוד בעיה, שיותר מדי אנשים מעורבים בחלק מסוים של העבודה, דבר שמצריך הפחתה בכוח האדם. לאחר מכן הוא ממהר ומזמן כינוס, מקבל תמונה ברורה של המצב, מפחית את כמות העובדים ועורך סידורים הגיוניים, ובכך הבעיה באה על פתרונה. לא משנה איזו עבודה הוא בודק, מנהיג שנושא בעול תמיד יהיה מסוגל לזהות בעיות. הוא יהיה מסוגל לזהות כל בעיה שקשורה לידע מקצועי או שמנוגדת לעקרונות, לברר לגביה וללמוד להבינה, וכאשר הוא יגלה בעיה הוא יפתור אותה מיד. מנהיגים ועובדים אינטליגנטיים פותרים אך ורק בעיות שקשורות לעבודת הכנסייה, לידע מקצועי ולעקרונות-האמת. הם לא מתייחסים כלל לעניינים פעוטים בחיי היומיום. הם משגיחים על כל היבט בעבודה של הפצת הבשורה שהאל הטיל. הם מבררים ובוחנים כל בעיה שהם מסוגלים לתפוס או לחשוף. אם אין בכוחם לפתור את הבעיה בעצמם באותו רגע, הם מתכנסים עם מנהיגים ועובדים אחרים, משתפים איתם, מחפשים את עקרונות-האמת וחושבים על דרכים לפתור אותה. אם הם נתקלים בבעיה גדולה שהם באמת לא מסוגלים לפתור, הם ממהרים להיוועץ עם העליון ומאפשרים לו לטפל בכך ולפתור את הבעיה. מנהיגים ועובדים כאלה הם אנשים הפועלים באופן ערכי. לא משנה אילו בעיות ישנן, מרגע שהם זיהו אותן, הם לא ירפו מהן; הם מתעקשים להבין באופן מלא את הבעיות האלה ואז לפתור אותן בזו אחר זו. גם אם הן לא נפתרות מהשורש, אפשר להיות סמוכים ובטוחים שהבעיות האלה לא יתעוררו שוב. זהו ביצוע של חובתך מכל הלב, בכל נפשך ומאודך, ועמידה מלאה באחריות שלך. אותם מנהיגי שקר ועובדים שאינם מבצעים עבודה מעשית ולא מתמקדים בפתרון בעיות אמיתיות, אינם יכולים לחשוף בעיות בטווח ראייתם ואינם יודעים איזו עבודה צריכה להתבצע. כל עוד הם רואים שהאחים והאחיות עסוקים בביצוע חובותיהם, הם מרוצים לגמרי וחשים שזו התוצאה של עבודתם המעשית; הם חושבים שכל היבטי העבודה טובים למדי ושאין להם הרבה מה לעשות בעצמם או שאין בעיות כלשהן שהם צריכים לפתור, ולכן הם מתמקדים בהנאה מהטבות המעמד שלהם. הם רוצים תמיד להתרברב ולהתפאר בעצמם בנוכחות האחים והאחיות. בכל פעם שהם רואים את האחים והאחיות, הם אומרים: "תהיו מאמינים טובים. בצעו את החובה שלכם כראוי. אל תצאו ידי חובה. אם תהיו בלתי ממושמעים או תעשו צרות, אני אפטר אתכם!" הם רק יודעים לתבוע לעצמם מעמד ולהטיף לאנשים. בזמן כינוסים הם תמיד שואלים אילו בעיות ישנן בעבודה ומבררים אם לכפופים להם יש קשיים כלשהם, אבל כשאחרים שוטחים את הבעיות והקשיים שלהם, הם לא מסוגלים לפתור אותם. למרות זאת הם עדיין שמחים, עדיין ממשיכים בחייהם במצפון נקי. אם האחים והאחיות אינם מעלים שום קשיים או בעיות, הם חשים שהם מבצעים את עבודתם היטב ונעשים שאננים. לשיטתם התפקיד שהוטל עליהם הוא התעניינות בעבודה, אך כאשר עולות בעיות והעליון קובע שהאחריות היא שלהם, הם המומים. אחרים שוטחים לפניהם את הקשיים והבעיות בעבודה, ולמרות זאת הם עדיין מתלוננים על כך שהם לא מחפשים את האמת כדי לפתור אותן. הם לא פותרים את הבעיות בעצמם, מעבירים את האחריות למפקחים שכפופים להם, ונוזפים בחומרה במי שמבצעים את המשימות הספציפיות. הנזיפה הזאת עוזרת להם להקל את כעסם והם אפילו מאמינים במצפון נקי שהם מבצעים עבודה מעשית. זה שהם לא היו מסוגלים לגלות בעיות או לפתור אותן מעולם לא גרם להם לדאוג או לחשוש, וגם לא מנע מהם לאכול או לישון היטב – הם אף פעם לא סבלו מקושי שכזה.

בכל פעם שאני מבקר בכנסייה כפרית, אני פותר בעיות מסוימות. תמיד כשאני הולך, זה לא בגלל שמצאתי בעיה מסוימת שמצריכה טיפול; פשוט כשיש לי קצת זמן פנוי אני מסתובב ורואה איך מתקדמת העבודה של צוותים שונים בכנסייה, ומהם מצבי האנשים בכל צוות. אני מכנס את המפקחים לשיחה, שואל אותם איזו עבודה הם ביצעו בפרק הזמן הזה ואילו בעיות ישנן, מניח להם להעלות כמה בעיות ואז משתף איתם על אופן פתרונן. כשאני משתף איתם אני גם מגלה בעיות חדשות. סוג אחד של בעיות הוא אלה שקשורות לאופן שבו מנהיגים ועובדים מבצעים את עבודתם; סוג אחר הוא בעיות בעבודה שבתחום אחריותם. נוסף על כך אני גם עוזר להם ומדריך אותם איך לבצע עבודה ספציפית, איך להטמיע עבודה, איזו עבודה לבצע, ובפעם שלאחר מכן אני עוקב אחרי הביצוע ושואל אותם איך התקדמה העבודה שהוטלה בפעם הקודמת. פיקוח, דרבון ומעקב שכאלה הם הכרחיים. אף שזה לא נעשה ברעש ובצלצולים ובצעקות, תוך שימוש ברמקולים כדי להודיע הודעות – המטלות והמשימות הספציפיות האלה מועברות הלאה ומיושמות באמצעות מנהיגים ועובדים מסוימים שמבצעים עבודה אמיתית. כך העבודה של כל צוות הופכת מסודרת ומתקדמת, יעילות העבודה משתפרת והתוצאות טובות יותר. בסופו של דבר, כל חבר צוות נצמד לחובה האישית שלו ויודע מה עליו לעשות ואיך. לכל הפחות, כולם מבצעים את החובה הנדרשת מהם, לכולם יש משימות, ופעולותיהם נעשות בהתאם לדרישות של בית האל וגם ניתן לבצען בהתאם לעקרונות. האין אלה תוצאות מוכחות? האם מנהיגי שקר יודעים לעבוד כך? מנהיגי שקר היו חושבים לעצמם: "אז זה האופן שבו העליון מבצע עבודה: מכנס כמה אנשים לשיחה, כולם רושמים הערות בפנקס, ומרגע שההערות נרשמות העבודה של העליון מסתיימת. אם זה האופן שבו העליון מבצע עבודה, נעשה כך גם אנחנו." וכך, מנהיגי שקר מחקים באופן זה. הם מחקים את מראית העין, אבל בסופו של דבר לא מבצעים שום עבודה מעשית, לא מוציאים לפועל אף אחת מהמשימות שהם התבקשו לבצע, ורק מבטלים את זמנם בדיבורים ריקים. לפעמים אני גם הולך לשדות הירק ולחממות לראות איך השתילים מתפתחים, או לברר כמה מחזורים של יבול ניתן לגדל בחורף בחממה ובאיזו תדירות יש להשקותם. המשימות האלה, קטנות כגדולות, כרוכות כולן בסוגיות טכניות הקשורות לגידול ירקות, וכל עוד מבצעים אותן בשקידה ניתן להשלימן. איפה ניכרת בעיקר השקריות של מנהיגי השקר? הביטוי הבולט ביותר הוא אי ביצוע עבודה אמיתית; הם מבצעים רק משימות מסוימות שמעמידות אותם באור יפה, סבורים שבכך כאילו תמה ונשלמה מלאכתם, ולאחר מכן מתחילים ליהנות מהטבות מעמדם. לא משנה כמה עבודה מסוג זה הם מבצעים, האם פירוש הדבר שהם עושים עבודה מעשית? רוב מנהיגי השקר מבינים את האמת באופן בלתי טהור, הם מבינים כמה מילים ודוקטרינות בסך הכול, דבר שמקשה מאוד לבצע כראוי עבודה אמיתית. חלק ממנהיגי השקר לא מסוגלים אפילו לפתור בעיות שקשורות לעניינים כלליים; הם ללא ספק ניחנים באיכות נמוכה והם משוללי הבנה רוחנית. אין שום ערך שהוא בטיפוח שלהם. מנהיגי שקר מסוימים אמנם ניחנים באיכות מועטה אבל אינם מבצעים עבודה מעשית, ומתענגים על נוחות הבשר. אנשים שמתענגים על נוחות הבשר אינם שונים בהרבה מחזירים. חזירים מעבירים את זמנם בשינה ובאכילה. הם לא עושים כלום. ואולם אחרי שנה של עבודה קשה שבה פיטמו אותם, כשבסוף השנה המשפחה כולה אוכלת את בשרם, ניתן לומר שהייתה בהם תועלת. אם מחזיקים מנהיג שקר כמו חזיר, שאוכל ושותה בחינם שלוש פעמים ביום, מגדל שכבת שומן ומתחזק אבל אינו עושה שום עבודה אמיתית, ובנוסף הוא פזרן, האם החזקתו לא הייתה לשווא? האם הייתה בכך תועלת כלשהי? הם רק יכולים לשמש כניגוד ויש להיפטר מהם. לאמיתו של דבר, מוטב להחזיק חזיר מאשר מנהיג שקר. אולי מנהיגי שקר מחזיקים בתואר "מנהיג", אולי הם מאיישים את המשרה הזאת' אוכלים טוב שלוש פעמים ביום, נהנים מרבים מחסדי האל, ועד לסוף השנה הם הופכים שמנמנים וורדרדים – אבל מה באשר לעבודה? התבונן בכל מה שהושג בעבודתך השנה: האם השגת תוצאות בתחום כלשהו של העבודה במהלך השנה? איזו עבודה אמיתית עשית? בית האל לא מבקש ממך לעשות כל עבודה בצורה מושלמת, אבל אתה חייב לעשות את העבודה העיקרית היטב – את עבודת הבשורה, למשל, או את עבודת הפקת הסרטים, העבודה מבוססת הטקסט וכן הלאה. כל זה צריך לשאת פרי. בנסיבות רגילות, רוב העבודות צריכות להניב תוצאות והישגים כלשהם תוך שלושה עד חמישה חודשים; אם אין שום הישגים אחרי שנה, זו בעיה חמורה. בתחום אחריותך, איזו עבודה הניבה תוצאות יותר מכול? עבור איזו מהעבודות הקרבת וסבלת יותר מכול לאורך השנה? הצג את ההישג הזה והרהר אם במהלך השנה שבה נהנית מחסד האל רשמת לזכותך הישגים בעלי ערך; בליבך אמורה להיות לך תחושה ברורה של הדבר. האם השגת דבר מה? אם לא השגת כלום, אזי אתה מתנהל כלאחר יד, מנהיג כוזב של ממש. האם יש להדיח ולסלק מנהיגים כאלה? (כן.) האם אתם מסוגלים להבחין במנהיגי שקר כאלה כשאתם פוגשים בהם? האם אתם מסוגלים לזהות שהם מנהיגי שקר, שהם רק יוצאים ידי חובתם כדי ליהנות מארוחות חינם? הם אוכלים עד שפיהם נוטף שומן, אבל אף פעם לא נראים מודאגים או חרדים לגבי העבודה, לא משתתפים במשימות ספציפיות כלשהן ולא מבררים לגביהן. ואם הם מבררים, יש לכך סיבה; הם עושים זאת רק כשהעליון לוחצים עליהם להשיג תוצאות, אחרת הם לא היו טורחים. הם כל הזמן עסוקים בהנאות ולעתים קרובות צופים בסרטים או בטלוויזיה. הם מחלקים לאנשים את העבודה, ובעוד כל היתר עסוקים בביצוע חובותיהם, הם נחים ונהנים להם. כשישנה בעיה ואתה מנסה לאתר אותם כדי שיטפלו בה, אין להשיגם בשום מקום, אבל לארוחות הם לעולם לא מאחרים. אחרי האוכל, כשכולם חוזרים לעבודה, הם מסתלקים לעוד הפסקה. אם אתה שואל אותם: "למה שלא תצא לבדוק את מצב העבודה? כולם מחכים להנחיות שלך, לסידורים שלך!" הם משיבים: "למה לחכות לי? כולכם מסוגלים לעשות זאת, כולכם יודעים לעשות זאת – בדיוק כפי שקורה כשאני לא בסביבה, לא? אני לא יכול לנוח קצת?" "זו מנוחה? אתה סתם צופה בסרטים!" "אני רוכש מיומנויות מקצועיות, אני לומד איך מצלמים סרטים." הם אפילו ממציאים תירוצים. הם צופים בסרט אחרי סרט, וכשכולם נחים בלילה גם הם נחים. כל יום הם רק יוצאים ידי חובתם באופן הזה, אבל עד כמה? כולם חושבים שהם בלתי נעימים, הם גורמים לכולם להרגיש לא בנוח, ובסופו של דבר איש לא מתייחס אליהם. אימרו לי, אם מנהיג שכזה אינו מופקד על העבודה, האם היא יכולה בכל זאת להתבצע? בלעדיו, האם כדור הארץ יפסיק לחוג על צירו? (לא.) אם כך, יש לחשוף אותו כדי שכולם ייווכחו שהוא אינו נותן את דעתו למשימות נדרשות וכולם יידעו שהוא לא אמור להגביל אף אחד. חייבים לחשוף ולנתח מנהיגי שקר כאלה, שאינם נותנים את דעתם למשימות נדרשות, כדי שכולם יבחינו בהם, ואז יש לפטר אותם כדי שיפנו את מקומם! האם אתם מסוגלים להבחין במנהיגי שקר כאלה כשאתם נתקלים בהם? בלי מנהיגי שקר, האם הייתם מרגישים כמו מלחים בלי קברניט? האם הייתם משלימים את המלאכה באופן עצמאי ומסיימים משימות? אם לא, אתם בסכנה. נוכח מנהיגי שקר מעין אלה, שאינם מבצעים כראוי את חובתם, שאינם מנהיגים תוך מתן דוגמה אישית ושמבזבזים את זמנם בשיחות מקוונות – האם הייתה לכם הבחנה במצבים שכאלה? האם הם היו משפיעים גם עליכם לעסוק בשיחה בטלה ולהתעכב בביצוע חובותיכם? האם אתם מסוגלים עדיין לנהות אחרי מנהיגי שקר כאלה? (לא.)

מנהיגי שקר מסוימים הם גרגרנים ועצלים ומעדיפים נוחות על פני עבודה מאומצת. הם לא רוצים לעבוד או לדאוג, מתחמקים ממאמץ ומאחריות ורוצים רק ליהנות מנוחות. הם אוהבים לאכול ולשחק והם עצלים במיוחד. מנהיג שקר אחד נהג לקום בבוקר רק אחרי שכולם סיימו לאכול, ובלילה המשיך לצפות בדרמות טלוויזיוניות בזמן שכל היתר נחו. אח אחד, שהיה אחראי לבישול, לא יכול היה לסבול זאת עוד ומתח עליו ביקורת. אתם חושבים שהוא היה מקשיב לטבח? (לא.) נניח שמנהיג או עובד היו נוזפים בו ואומרים: "אתה צריך להיות חרוץ יותר; העבודה חייבת להתבצע. כמנהיג, אתה חייב למלא את האחריות שלך ולא משנה באיזו עבודה מדובר; אתה חייב לוודא שאין שום בעיות איתה. כשמתגלית בעיה, כמו עכשיו, ואתה לא נמצא שם בשביל לפתור אותה, זה משפיע על העבודה. אם תמשיך כל הזמן לעבוד כך, האם זה לא יעכב את עבודת הכנסייה? אתה מסוגל לשאת באחריות הזאת?" האם הוא היה מקשיבים לדברים? לא בהכרח. קבוצת קבלת ההחלטות צריכה להדיח בהקדם מנהיגי שקר שכאלה, לערוך עבורם סידורי עבודה אחרים ולתת להם לעשות דבר כלשהו שהם מסוגלים לבצע. אם הם חדלי אישים שרוצים תמיד ארוחות חינם ולא מסוגלים לעשות שום דבר, אזי שַלחו אותם לדרכם בלי להפקיד בידם שום חובה. הם לא ראויים לבצע חובה; הם לא אנושיים, אין להם מצפון והיגיון של אנושיות רגילה, הם חסרי בושה. מנהיגי שקר כאלה אינם אלא הולכי בטל, ומרגע שמזהים אותם, יש להדיח אותם מיד; אין שום צורך לנסות להוכיח אותם ולא צריך לתת להם שום הזדמנות לעבור תצפית, וגם אין זה הכרחי לשתף איתם על האמת. האם הם לא שמעו מספיק אמיתות? לו היו גוזמים אותם, האם היה בכוחם להשתנות? לא. כשאדם ניחן באיכות נמוכה, מחזיק לעתים בדעות מגוחכות או אינו מסוגל לראות את התמונה המלאה מפאת חוסר ידיעה, אבל הינו חרוץ, נושא בעול ואינו עצל, אזי למרות הסטיות בביצוע חובתו, אדם שכזה מסוגל להתחרט כשגוזמים אותו. לכל הפחות הוא יודע מהם תחומי האחריות של מנהיג ויודע מה הוא צריך לעשות, יש לו מצפון ותחושת אחריות ויש לו לב. אולם מי שהינם עצלים, שמעדיפים נוחיות על פני עבודה מאומצת ואינם נושאים בעול, לא יכולים להשתנות. שום עול לא רובץ על ליבם; לא משנה מי גוזם אותם, זה חסר טעם. יש האומרים: "אם כך, אם משפט האל, הייסור, הניסיונות והזיכוך היו ניחתים עליהם, האם זה היה משפיע על הבעיה שהם אינם נושאים בעול?" דבר זה לא יכול להשתנות; הוא נגזר מטבעו של אדם, כפי שכלב לא יכול לחרוג מן ההרגל של אכילת זוהמה. בכל פעם שאתה רואה מישהו שהינו עצל וחסר עול וגם משמש מנהיג, אתה יכול להיות בטוח שהוא מנהיג שקר. יש שיגידו: "איך אתה יכול לקרוא לו מנהיג שקר? יש לו איכות טובה, הוא פיקח ויכול לעמוד על טיבם של דברים ולרקוח תוכניות. בעולם הוא ניהל עסקים, שימש כמנכ"ל; הוא בעל ידע, מנוסה ובקי בהלכות העולם!" האם בכוחן של התכונות האלה לפתור את הבעיה של היותו עצל וחסר עול? (לא.)

איזה סוג ביטויים ומאפיינים מפגינים מי שהינם עצלים באופן מוגזם? ראשית כול, בכל דבר שהם עושים הם פועלים בשטחיות, מושכים זמן, עושים הכול לאט, ונחים ודוחים דברים כל אימת שאפשר. שנית, הם לא מקדישים שום מחשבה לעבודת הכנסייה. מבחינתם, מי שאוהב לדאוג לדברים מעין אלה, שיבושם לו. הם לא ידאגו. כשהם כן דואגים למשהו, זה למען התהילה שלהם, הרווח שלהם והמעמד שלהם – אכפת להם רק שיוכלו ליהנות מהטבות המעמד. שלישית, הם מתחמקים מכל קושי בעבודתם; כשהעבודה שלהם מייגעת ולו במעט הם לא מסוגלים לקבל זאת, נעשים ממורמרים מאוד במצב כזה, ולא מסוגלים לשאת קושי או לשלם מחיר. רביעית, הם לא מסוגלים להתמיד בשום עבודה שהם עושים, מרימים תמיד ידיים באמצע הדרך ולא מסוגלים להישאר מחויבים עד לסיום העבודה. אם באופן רגעי יש להם מצב רוח טוב, הם עשויים לבצע עבודה מסוימת לשם ההנאה, אבל אם דבר-מה מצריך התחייבות ארוכת טווח ומעסיק אותם, דורש מהם מחשבה רבה ומעייף את בשרם, עם הזמן הם יתחילו לרטון. לדוגמה, מנהיגים מסוימים אחראים לעבודת כנסייה ובתחילה היא חדשה ומרעננת בעיניהם. הם חשים מוטיבציה רבה בשיתוף על האמת, וכשהם נוכחים שלאחים ולאחיות יש בעיות הם מסוגלים לעזור ולפתור אותן. אבל אחרי שהם מתמידים במשך זמן מה, הם מתחילים להבין שעבודת ההנהגה מתישה מדי והם נעשים שליליים – הם רוצים לעבור לעבודה קלה יותר ולא מוכנים לסבול קושי. לאנשים כאלה אין כושר התמדה. חמישית, מאפיין נוסף שמייחד אנשים עצלים הוא חוסר הנכונות שלהם לבצע עבודה אמיתית. ברגע שהבשר שלהם סובל, הם מעלים תירוצים כדי לחמוק מעבודתם ולהשתמט ממנה, או מעבירים אותה למישהו אחר. וכאשר אותו אדם מסיים את העבודה, הם קוצרים את התגמול בעצמם, ללא בושה. אלה הם חמשת המאפיינים העיקריים של אנשים עצלים. עליכם לבדוק אם יש בקרב המנהיגים והעובדים בכנסיות אנשים עצלים שכאלה. אם תמצאו כאלה, יש להדיחם מיידית. האם אנשים עצלים יכולים לעשות עבודה טובה כמנהיגים? לא משנה מה איכותם או טיב אנושיותם, אם הם עצלים הם לא יהיו מסוגלים לבצע את עבודתם כהלכה והם יעכבו את העבודה ועניינים מהותיים. עבודת הכנסייה היא רבת פנים; כל פן שלה כרוך במשימות מפורטות רבות, וכדי שהוא יתבצע כראוי הוא מצריך שיתוף על האמת לשם פתרון בעיות. לכן, מנהיגים ועובדים חייבים להיות חרוצים – כדי להבטיח את יעילות העבודה, הם חייבים לדבר הרבה ולעבוד הרבה מדי יום. אם הם ידברו או יעשו מעט מדי, לא יהיו שום תוצאות. לכן, אם מנהיג או עובד הוא אדם עצל, הוא לבטח מנהיג שקר ואינו מסוגל לבצע עבודה אמיתית. אנשים עצלים אינם מבצעים עבודה אמיתית, ועל אחת כמה וכמה שאינם הולכים בעצמם לאתרי עבודה, ואינם מוכנים לפתור בעיות או לעסוק בעבודה ספציפית כלשהי. אין להם שמץ הבנה או תפיסה של הבעיות בעבודה כלשהי. יש להם רק מושג שטחי ועמום בראשם כתוצאה מהקשבה למה שאחרים אמרו, והם יוצאים ידי חובה בכך שהם רק מטיפים מעט דוקטרינות. האם אתם מסוגלים להבחין בסוג כזה של מנהיג? האם אתם מסוגלים לזהות שהוא מנהיג שקר? (במידה מסוימת.) אנשים עצלים מבצעים כל חובה באופן שטחי. לא משנה מהי החובה, אין להם כושר התמדה, הם עובדים באופן בלתי סדיר, ומתלוננים בלי סוף בכל פעם שהם חווים קושי כלשהו. הם מטיחים גידופים בכל מי שמותח עליהם ביקורת או גוזם אותם, כתגרנית שעולבת באנשים ברחוב, מבקשים תמיד לפרוק את זעמם על אחרים ולא רוצים לבצע את חובתם. מה מוכיח חוסר הרצון שלהם לבצע את חובתם? זה מוכיח שהם לא נושאים בעול, שהם לא מוכנים לקחת על עצמם אחריות ושהם אנשים עצלים. הם לא רוצים לסבול קשיים או לשלם את המחיר. דבר זה נכון במיוחד לגבי מנהיגים ועובדים: אם הם לא נושאים בעול, האם הם יכולים למלא את האחריות שלהם כמנהיגים ועובדים? בשום אופן לא.

מנהיגי שקר אינם מבצעים מעקב ביחס לעבודה ולא מספקים כיוון בנוגע אליה

זה עתה דנו בהיבט הבא של תחום האחריות החמישי במספר של מנהיגים ושל עובדים: "לשמור על תפיסה ועל הבנה של מצב של כל פריט עבודה". באמצעות הדיון בהיבט זה חשפנו כמה ביטויים ספציפיים של מנהיגי שקר, כמו גם את האופי ואת טיב האנושיות שלהם. עתה, הבה נתבונן ב"לשמור על תפיסה ועל הבנה של ההתקדמות של כל פריט עבודה". מובן שהתקדמות העבודה קשורה במידה כלשהי למצב העבודה, יש ביניהם קשר קרוב יחסית. אם לא ניתן לשמור על הבנה ועל תפיסה של המצב של פריט עבודה, כך גם לא ניתן לשמור על הבנה ותפיסה של התקדמות העבודה, למשל: כיצד העבודה מתקדמת, לאיזה שלב היא הגיעה, מהם המצבים של האנשים המעורבים, האם ישנם קשיים כלשהם בהיבטים המקצועיים, האם ישנם תחומי עבודה כלשהם שאינם עונים על הדרישות של בית האל, מה טיב התוצאות שהושגו, האם אנשים שעובדים ושאינם מיומנים ביותר בהיבטים מקצועיים של העבודה לומדים, מי מארגן את הלמידה, מה הם לומדים, איך הם לומדים וכן הלאה – הסוגיות הספציפיות האלה קשורות כולן להתקדמות. לדוגמה, האין העבודה של חיבור מזמורים והלחנתם חשובה למדי? אילו משימות ספציפיות צריכות להתבצע בתהליך של יצירת מזמור אחד, החל מהבחירה הראשונית של קטעים חיוניים מדברי האל ועד להשלמת הלחן? ראשית נדרש לבחור קטעים חיוניים מדברי האל שמתאימים לעיבוד כמזמורים, והם גם חייבים להיות באורך מתאים. השלב השני כרוך בחשיבה על סגנון הלחן המתאים לקטע כך שהוא יהיה נעים ומהנה לשירה. אחר כך יש למצוא את האנשים המתאימים לשירת המזמור. האין אלה משימות ספציפיות? (כן.) אחרי שמזמור מולחן, מנהיג השקר לא בודק כלל אם הלחן עומד בדרישות או אם הסגנון ראוי. לדעת המלחין, שמבחין בהיעדר הפיקוח, הוא ראוי והוא ממשיך בהקלטתו. הקטע מדברי האל שכולם ציפו שיהפוך למזמור סוף סוף מולחן והופך למזמור, אבל כששרים אותו רוב האנשים סבורים שיש בו עדיין פגמים. איזו בעיה מתעוררת? המזמור המולחן אינו עומד בסטנדרטים: הוא הוקלט על אף שהלחן לוקה בחסר ולא מושך. מנהיג השקר שומע זאת ושואל: "מי הלחין את המזמור הזה? למה הקליטו אותו?" לפחות חודש חולף עד שהוא שואל את השאלה הזאת. במהלך החודש הזה, האם המנהיג לא היה אמור לעקוב אחר התקדמות העבודה הזאת ולתפוס זאת במהרה? לדוגמה, איך התקדמה ההלחנה? האם נקבעה הנעימה הבסיסית? האם היה לה לחן? האם הלחן וסגנון המזמור הזה תאמו את דברי האל? האם אנשים בעלי ניסיון רלוונטי סייעו בהנחיה? אחרי ההלחנה, האם ניתן לשיר את המזמור בהיקף רחב? איזה אפקט יהיה לו? האם הנעימה נחשבה לטובה? מנהיג השקר נכשל כליל במעקב אחר עניינים מעין אלה. ויש לו סיבה לכך שהוא לא מבצע מעקב: "אני לא מבין בהלחנה של מזמורים. איך אני יכול לעקוב אחרי משהו שאני לא מבין בו? זה בלתי אפשרי." האם זו סיבה מוצדקת? (לא.) זו לא סיבה מוצדקת; אם כך, האם מישהו שלא מבין בהלחנת מזמורים יכול עדיין לבצע מעקב? (כן.) איך הוא צריך לבצע מעקב? (הוא יכול לשתף פעולה עם האחים והאחיות ולבחון את הלחן על סמך העקרונות כדי לראות אם הוא מתאים; הוא יכול לעקוב באופן מעשי אחרי העבודה במקום להתנער מכך.) המאפיין העיקרי של עבודתם של מנהיגי שקר היא ליהוג על דוקטרינות ודקלום סיסמאות. אחרי שהם מחלקים את ההוראות שלהם, הם פשוט מושכים את ידיהם מהעניין. הם לא שואלים שאלות על המשך התפתחות העבודה; הם לא שואלים אם התעוררו בעיות כלשהן, סטיות או קשיים. מבחינתם מלאכתם תמה ונשלמה מרגע שהם הקצו את העבודה. למעשה, כמנהיג, אחרי שסידרת את העבודה, אתה חייב לעקוב אחרי התקדמותה. גם אם אינך בקי בתחום העבודה – גם אם אין לך כל ידע בתחום – אתה יכול למצוא דרך לבצע את עבודתך. אתה יכול למצוא מישהו שבאמת תופס את העניין, שמבין את המקצוע המדובר, כדי שיבדוק ויציע הצעות. על סמך הצעותיו אתה יכול לזהות את העקרונות הראויים, וכך תהיה מסוגל לעקוב אחרי העבודה. בין אם אתה בקי או מבין במקצוע המדובר ובין אם לא, לכל הפחות אתה חייב לנהל את העבודה, לעקוב אחריה, ולברר ולשאול שאלות אודות התקדמותה ללא הרף. אתה חייב לשמור על תפיסה של עניינים כאלה; זו האחריות שלך, זה חלק מעבודתך. הימנעות ממעקב אחר העבודה, אי עשייה של דברים נוספים לאחר הקצאת העבודה והתנערות מן העבודה – זו דרכם של מנהיגי שקר לעשות דברים. הימנעות ממעקב אחר העבודה או ממתן הנחיות בנוגע לה, חוסר התעניינות בעבודה או פתרון בעיות שמתעוררות וכן חוסר הבנה של התקדמות העבודה או יעילותה – גם אלה הם ביטויים של מנהיגי שקר.

מנהיגי שקר אינם מבצעים עבודה אמיתית, והדבר מעכב את התקדמות העבודה

בגלל שמנהיגי שקר אינם לומדים על התקדמות העבודה, ובגלל שהם לא מסוגלים לזהות במהירות בעיות שמתעוררות בה – לא כל שכן לפתור אותן – דבר זה מוביל לעתים קרובות לעיכובים חוזרים ונשנים. בעבודות מסוימות, מפני שאנשים מסוימים לא תופסים את העקרונות, ומפני שאין אדם מתאים שאחראי לה או מפקח עליה, מי שמבצעים את העבודה מצויים לעתים תכופות במצב של שליליות, פסיביות והמתנה, דבר שמשפיע באופן חמור על ההתקדמות של העבודה. אם המנהיגים היו ממלאים את אחריותם – אם היו מנצחים על העבודה, דוחפים אותה קדימה, מפקחים עליה ומוצאים מישהו שמבין את התחום כדי להנחות את העבודה, העבודה הייתה מתקדמת מהר יותר במקום לסבול מעיכובים חוזרים ונשנים. לפיכך, חיוני שמנהיגים יבינו ויתפסו את מצב העבודה. כמובן, גם הכרחי מאוד שמנהיגים יבינו ויתפסו כיצד העבודה מתקדמת, מפני שההתקדמות קשורה ליעילות העבודה ולתוצאות שהיא אמורה להשיג. אם למנהיגים ולעובדים אין תפיסה של אופן ההתקדמות של עבודת הכנסייה, והם אינם עוקבים אחרי דברים ואינם מפקחים עליהם, אז אין מנוס מכך שהתקדמות עבודת הכנסייה תהיה איטית. זאת בגלל העובדה שרוב האנשים שמבצעים חובות הם נאלחים ביותר, אין להם תחושת עול והם לעתים קרובות שליליים, פסיביים ושטחיים. אם אין בנמצא אף אדם שניחן בתחושת עול וביכולת לעבוד שנוטל את האחריות לעבודה באופן מעשי, לומד על התקדמות העבודה בזמן ומדריך, מפקח, מטיל משמעת וגוזם עובדים שמבצעים חובות, אזי באופן טבעי הרמה של יעילות העבודה תהיה נמוכה מאוד ופירותיה יהיו דלים ביותר. אם מנהיגים ועובדים אפילו אינם יכולים לראות זאת בבירור, הם טיפשים ועיוורים. ולכן, מנהיגים ועובדים חייבים לעמוד במהרה על התקדמות העבודה, לעקוב אחריה ולתפוס אותה, לבדוק אילו בעיות יש לאנשים שמבצעים חובות ואשר מצריכות פתרון ולהבין אילו בעיות יש ליישב כדי להשיג תוצאות טובות יותר. כל הדברים האלה קריטיים ביותר, ואדם שמשמש מנהיג חייב להבין את הדברים האלה לאשורם. כדי לבצע כראוי את חובתך, אסור לך להיות כמו מנהיג שקר, שלאחר שעשה קצת עבודה שטחית סבור שביצע את חובתו כהלכה. מנהיגי שקר הם רשלנים ומרושלים בעבודתם, אין להם שום תחושת אחריות, הם לא פותרים בעיות כשהן מתעוררות, ולא משנה איזו עבודה הם עושים, הם מבצעים אותה רק בשטחיות גמורה ומתייחסים אליה כלאחר יד; הם רק מדברים במילים גבוהות, מדקלמים דוקטרינות ומילים ריקות ויוצאים ידי חובתם בעבודתם. באופן כללי, זה המצב שבו מנהיגי שקר מבצעים עבודה. בהשוואה לצוררי משיח מנהיגי שקר אינם עושים שום דבר רע בגלוי ולא עושים רע במתכוון, אך כשאתה מסתכל על יעילות העבודה שלהם, אין זה אלא הוגן לאפיין אותם כשטחיים, כמי שאינם נושאים בעול, כבלתי אחראיים וכמי שאין להם שום נאמנות לעבודתם.

שיתפנו זה עתה על כך שמנהיגי שקר אינם מבצעים עבודה אמיתית ואינם מבינים ותופסים את ההתקדמות של כל פריט עבודה. העניין הוא גם שלמנהיגי שקר פשוט לא אכפת מבעיות ומקשיים שמתעוררים בעבודת הכנסייה, או שהם רק מדקלמים קצת דוקטרינות וכמה סיסמאות כדי להיפטר מהם. אף פעם לא יראו אותם מגיעים למקום העבודה בעצמם כדי לנסות להבין את העבודה על כל פריטיה, ולעקוב אחרי ביצועה. איש לא יראה אותם משתפים על האמת כדי לפתור שם בעיות, קל וחומר מנהלים את העבודה ומפקחים עליה באופן אישי, ומונעים הופעה של פגמים וסטיות. זהו הביטוי המובהק ביותר של האופן השטחי שבו מנהיגי שקר עובדים. אף שמנהיגי שקר, בניגוד לצוררי משיח, אינם מתכוונים לשבש את עבודת הכנסייה ולהפריע לה, וגם אינם עושים כל מיני רעות ולא מייסדים מלכויות עצמאיות משלהם, שלל ההתנהגויות השטחיות שלהם מסבות עיכובים עצומים לעבודת הכנסייה, כך שבעיות שונות מתעוררות בלי סוף ואינן מיושבות. דבר זה משפיע באופן חמור על התקדמות כל אחד מן הפריטים בעבודת הכנסייה ומשפיע על ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. האם לא צריך להיפטר ממנהיגי שקר כאלה? מנהיגי שקר אינם מסוגלים לבצע עבודה אמיתית – בכל דבר שהם עושים הם מתחילים יפה אבל בסוף יש דעיכה. התפקיד שהם ממלאים הוא של מנחה טקסים הנושא נאום פתיחה: הם מדקלמים סיסמאות ומטיפים דוקטרינות, ומרגע שהם הקצו את העבודה לאחרים וסידרו מי יהיה אחראי לה, תמה מלאכתם. הם כמו הרמקולים הכורזים בעוצמה שמוצאים בכפרים בסין – זו מידת המעורבות שלהם. הם בסך הכול מבצעים מעט עבודה מקדימה; בהמשך אין להם זכר. אשר לשאלות ספציפיות כגון איך כל פריט עבודה מתקדם, האם הוא תואם לעקרונות והאם הוא אפקטיבי – הם לא יודעים את התשובות. הם אף פעם לא יורדים לשטח ולא מבקרים במקום העבודה כדי להבין ולתפוס את ההתקדמות של כל פריט עבודה ולעמוד על פרטיו. לפיכך, מנהיגי שקר אולי אינם מתכוונים לגרום שיבושים והפרעות או לעשות דברים רעים שונים בזמן כהונתם כמנהיגים, אבל למעשה הם משתקים את העבודה, מעכבים את ההתקדמות של כל פריט בעבודת הכנסייה ולא מאפשרים לאנשיו הנבחרים של האל לבצע את חובותיהם כהלכה ולזכות בהיווכחות בחיים. הייתכן שהם יובילו את אנשיו הנבחרים של האל אל המסלול הנכון לאמונה באל כשהם עובדים כך? דבר זה מוכיח שמנהיגי שקר אינם מבצעים שום עבודה אמיתית. הם לא עוקבים אחרי העבודה שהם אמורים להיות אחראים לה ולא מספקים הנחיה ופיקוח כדי לוודא שעבודת הכנסייה מתקדמת באופן תקין; הם לא מבצעים את התפקידים שמיועדים למנהיגים ולעובדים, והם לא ממלאים נאמנה את תחומי האחריות שלהם. דבר זה מאשר שמנהיגי שקר אינם נאמנים באופן ביצוע חובותיהם, שהם שטחיים בלבד; הם מרמים הן את אנשיו הנבחרים של האל והן את האל עצמו, והם משפיעים על ביצוע רצון האל ומעכבים אותו. עובדה זו גלויה לעין כול. ייתכן שמנהיג שקר באמת אינו מסוגל לבצע את העבודה; ייתכן גם שהוא משתמט מעבודתו ושטחי בכוונה. בכל מקרה, עובדה היא שהוא זורע כאוס בעבודת הכנסייה. שום התקדמות אינה מושגת בשום פריט עבודה של עבודת הכנסייה, ובעיות בלתי פתורות נערמות במשך זמן רב. דבר זה לא רק משפיע על ההפצה של עבודת הבשורה, אלא גם מעכב קשות את ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. די בעובדות האלה כדי להראות שמנהיגי שקר לא רק שאינם מסוגלים לבצע עבודה אמיתית, אלא גם הופכים למכשול בפני העבודה של הפצת הבשורה ולאבני נגף בביצוע של רצון האל בכנסייה.

מנהיגי שקר אינם עושים עבודה אמיתית ואינם מסוגלים לפתור בעיות אמיתיות. לא זו בלבד שהדבר מעכב את התקדמות העבודה ומשפיע על תוצאותיה, הוא גם מסב הפסדים חמורים לעבודת הכנסייה, מבזבז כוח אדם, משאבים חומריים ומשאבים כספיים רבים. לפיכך, מנהיגי שקר צריכים לפצות על ההפסדים הכלכליים. יש האומרים: "אם מנהיגים ועובדים צריכים לפצות על הפסדים שנגרמו מכך שהם לא ביצעו את עבודתם כהלכה, אף אחד לא יהיה מוכן להיות מנהיג או עובד." אנשים בלתי אחראים שכאלה אינם ראויים להיות מנהיגים או עובדים. מי שאין להם מצפון או היגיון הם אנשים רעים – האין זה מטריד שאנשים רעים רוצים להיות מנהיגים ועובדים? מכיוון שרוב העבודה בבית האל כרוכה בהוצאות כספיות, האין זה הכרחי שתהיה אחריות עליהן? האם מנחות האל הן דבר מה שאנשים יכולים לפזר ולבזבז כרצונם? איזו זכות יש למנהיגים ולעובדים לבזבז את מנחות האל? יש לפצות על הסבת הפסד כספי; דבר זה טבעי ומוצדק ביותר, ואיש לא יכול להכחיש זאת. לדוגמה, נניח שיש עבודה שאדם אחד יכול להשלים בתוך חודש. אם נדרשים שישה חודשים לביצוע העבודה הזאת, האם ההוצאות על חמשת החודשים הנותרים אינן מהוות הפסד? אתן לכם דוגמה מהטפת הבשורה. נניח שאדם מעוניין לבחון את דרך האמת, ושקרוב לוודאי ניתן היה לצרפו בתוך חודש בלבד, שלאחריו הוא היה נכנס לכנסייה וממשיך לקבל השקיה וכלכלה, ובתוך שישה חודשים יכול היה לגבש יסודות. ואולם אם הגישה מצד האדם שמטיף את הבשורה לעניין זה היא של זלזול ושל שטחיות, והמנהיגים והעובדים גם הם מתעלמים מתחומי האחריות שלהם, ובסופו של דבר נדרשת חצי שנה כדי לצרף את האדם הזה, האם הוא לא הפסיד חצי שנה מחייו? אם האסונות הגדולים יפקדו אותו כשהוא עדיין לא הניח יסוד לדרך האמיתית, הוא יהיה בסכנה, ואם כך, האם אותם אנשים לא הכשילו אותו? אובדן כזה לא ניתן למדוד בכסף או בדברים חומריים. אם ההבנה של אותו אדם את האמת מתעכבת במשך חצי שנה, והם מתעכבים חצי שנה בהנחת היסודות ובהתחלה של ביצוע חובתם, מי ייקח על כך את האחריות? האם המנהיגים והעובדים יכולים להרשות לעצמם לקחת על כך אחריות? איש לא יכול להרשות לעצמו לשאת באחריות לעיכוב חייו של אדם. מכיוון שאיש לא יכול להרשות לעצמו לשאת באחריות הזאת, מה ראוי שמנהיגים ועובדים יעשו? שלוש מילים: יתנו הכול מעצמם. לתת הכול מעצמם בשביל מה? בשביל למלא את תחומי האחריות שלך, לעשות כל מה שאתה רואה במו עיניך, חושב בראשך ומשיג באמצעות האיכות האישית שלך. זה לתת הכול מעצמך, זה להיות נאמן ואחראי, וזו האחריות שמנהיגים ועובדים צריכים למלא. מנהיגים ועובדים מסוימים אינם מתייחסים להטפת הבשורה כאל עניין רציני. הם חושבים לעצמם: "צאן מרעיתו של האל ישמע את קול האל. מי שחוקר ומקבל יבורך; מי שלא חוקר ולא מקבל לא יבורך, ומגיע לו למות באסון!" מנהיגי שקר אינם מגלים שום התחשבות שהיא בכוונות האל, ולא נושאים בשום עול של עבודת הבשורה; הם גם לא מקבלים שום אחריות על מצטרפים חדשים שרק נכנסו לכנסייה, ולא מתייחסים ברצינות להיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל – הם מתמקדים כל הזמן בהתענגות על הטבות מעמדם. לא משנה מה מספרם של האנשים שבוחנים את הדרך האמיתית, הם כלל לא חשים חרדים; הם נתונים כל הזמן רק לצורת החשיבה של התנהלות כלאחר יד ופועלים כקיסר או כפקיד בכיר שפרש לגמלאות. הם אף פעם לא מגיעים לשטח, לא מבררים אודות מצב העבודה ולא מבינים אותו, לא עוקבים אחרי העבודה ולא פותרים בעיות, ולא משנה עד כמה העבודה קריטית או דחופה. הם רק מסדרים משימות וחושבים שבזה תמה ונשלמה מלאכתם, וסבורים שדבר זה מהווה ביצוע עבודה. האין זו שטחיות? האין זו רמייה הן של הממונים עליהם והן של הכפופים להם? האם מנהיגים ועובדים כאלה מתאימים לשמש את האל? האין הם בדיוק כמו פקידי הדרקון הגדול האדום כאש? הם חושבים לעצמם: "להיות מנהיג או עובד זה בדיוק כמו להחזיק במשרה וצריך ליהנות מהטבות המעמד הזה. החזקה במשרה מעניקה לי את הפריווילגיה הזאת ופוטרת אותי מלהיות נוכח בכל עניין. אם כל הזמן הייתי במקום, עוקב אחרי העבודה ומבין את המצב, זה היה כל כך מייגע, כל כך משפיל! לא מקובלת עליי עייפות שכזאת!" זה בדיוק האופן שבו מנהיגי שקר ועובדי שקר עובדים; הם רק עוסקים בלטישת עיניים לנוחות ובהנאה מהטבות המעמד בלי לבצע שום עבודה אמיתית, ואין להם שום מצפון והיגיון. מטפילים כאלה באמת צריך להיפטר, וגם אם מענישים אותם, זה מגיע להם! מנהיגים ועובדים מסוימים, למרות העובדה שהם מבצעים עבודת כנסייה שנים רבות, לא יודעים איך להטיף את הבשורה, לא כל שכן להעיד. אם אתה מבקש מהם להטיף למקבלי בשורה פוטנציאליים על כל האמיתות הנוגעות לחזונות של עבודת האל, הם לא מסוגלים לכך. כששואלים אותם "האם השקעת אי פעם מאמץ בהצטיידות באמת של החזונות?" מנהיגי השקר תוהים: "למה הייתי צריך להשקיע מאמץ שכזה? במעמדי הרם, המשימה הזאת לא מיועדת לי; יש מספיק אנשים אחרים שיבצעו אותה." אמרו לי, איזה מין יצורים הם? הם מבצעים עבודת כנסייה שנים רבות, ולמרות זאת אינם יודעים איך להטיף את הבשורה. וכשמגיעה השעה להעיד, הם חייבים למצוא מטיף בשורה שיעשה זאת עבורם. כמנהיג או כעובד, אם אינך מסוגל להטיף את הבשורה, להעיד או לשתף עם אנשים על האמיתות אודות החזונות, מה אתה כן יכול לעשות? מהם תחומי האחריות שלך? האם מילאת אותם? האם אתה פשוט זורם עם מה שכבר יש לך? מהו הדבר שיש לך? מי הסמיך אותך להסתדר עם מה שכבר יש לך? מפקחים מסוימים של צוותי הבשורה מעולם אפילו לא צפו באחרים ולא הקשיבו להם בעת שהטיפו את הבשורה. לא מעניין אותם להקשיב; הם לא יטרחו, זה מעיק מדי בעיניהם ואין להם סבלנות. הם מנהיגים, מי ישמע – בעלי תפקידים, לא סתם – אז הם לא מבצעים את המשימות הספציפיות האלה; הם דואגים שהאחים והאחיות יבצעו אותן. נניח שעובדי בשורה מסוימים נתקלים באדם באיכות גבוהה, שמתייחס לכל דבר ברצינות ושרוצה להבין אמיתות מסוימות בקשר לחזונות. עובדי הבשורה לא מסוגלים לשתף באופן לגמרי ברור, אז הם מבקשים מהמנהיגים שלהם לעשות זאת. המנהיגים מוצאים את עצמם ללא מילים, ואף מתחילים להשמיע תירוצים: "אף פעם לא ביצעתי את העבודה הזאת בעצמי. לכו אתם ועשו זאת; אני אגבה אתכם. אם יעלו בעיות כלשהן, אני אעזור לכם לפתור אותן; אני תומך בכם. אל תדאגו. מה יש לפחד כשהאל איתנו? כשמישהו מחפש את דרך האמת, אתם יכולים להעיד או לשתף על האמיתות של החזונות. אני אחראי רק לשיתוף על האמיתות של היווכחות בחיים. העבודה של נשיאת עדות היא העול הכבד שעליכם לשאת, אל תסתמכו עליי." בכל פעם שמגיע הרגע המכריע של נשיאת עדות בעת הטפת הבשורה, הם מסתתרים. הם מודעים לגמרי לכך שהם אינם ניחנים באמת, אז למה הם עושים מאמץ להצטייד בה? הם יודעים היטב שהם נטולי אמת, ואם כך למה הם כל הזמן מבקשים נואשות להיעשות מנהיגים? אין להם שום כישרון, ובכל זאת יש להם החוצפה לקחת על עצמם תפקיד בכיר – אם היו מניחים להם הם אפילו היו נוטלים על עצמם את תפקיד הקיסר – הם חסרי בושה באופן מופרז! לא משנה מהי רמת המנהיגות שלהם, הם לא מסוגלים לבצע עבודה אמיתית, ולמרות זאת הם מעזים ליהנות מהטבות המעמד בלי שום נקיפות מצפון. האין הם אנשים חסרי בושה לחלוטין? אם היית מתבקש לדבר בשפה זרה ולא היית מסוגל לכך, זה היה מובן; אבל שיתוף על אמיתות החזונות וכוונות האל בשפתך לא אמור להיות בעייתי, נכון? לאנשים שמאמינים רק בין שלוש לחמש שנים אפשר לסלוח על כך שהם לא מסוגלים לשתף על האמת. אבל יש כאלה שמאמינים באל כמעט עשרים שנה, ואיכשהו אינם מסוגלים עדיין לשתף על האמיתות הנוגעות לחזונות – האין אנשים כאלה חסרי תועלת? האין הם לא יוצלחים? מדהים אותי לשמוע שמישהו מאמין באל שנים רבות, ואף על פי כן אינו יודע איך לשתף על האמיתות אודות החזונות. מה כולכם מרגישים אחרי ששמעתם את זה? האין זה בלתי נתפס? איך הם ביצעו את עבודתם כל השנים האלה? כשהם מתבקשים לספק הכוונה לגבי הלחנה, הם לא יודעים איך לעשות זאת וטוענים שזהו תחום מקצועי קשה מדי, שאין זה דבר שאדם ממוצע יכול להבין. כשהם מתבקשים לספק הכוונה בעבודה של הפקת ארט או בעבודה של הפקת סרטים, הם טוענים שהעבודות האלה דורשות רמה של מיומנות טכנית גבוהה מדי בשבילם. כשמבקשים מהם לכתוב מאמרים של עדות חווייתית, הם אומרים שרמת ההשכלה שלהם נמוכה מדי ושהם לא יודעים איך לכתוב אותם, ושהם מעולם לא הוכשרו לכך. אפשר לסלוח על כך שהם לא מסוגלים לבצע עבודות מעין אלה, אבל עבודת הבשורה היא חלק אינהרנטי מחובתם. הם אמורים להיות בקיאים להפליא בעבודה זו – האם זה לא אמור להיות להם קל? ההיבט החשוב ביותר של שיתוף על האמיתות אודות החזונות הוא לשתף באופן ברור על האמת של שלושת שלבי העבודה. בתחילה אין לאנשים ניסיון רב בביצוע הדבר והם עשויים שלא לשתף טוב כל כך, אבל עם הזמן ובאמצעות אימון הם מסוגלים להשתפר בשיתוף ככל שהם מרבים לעשות זאת, עד כדי כך שהם מסוגלים לדבר באופן מובנה ובשפה מדויקת וברורה וניסוחיהם נאים. האין זה תחום ספציפי של עבודה מקצועית שמנהיגים צריכים לשלוט בו? זה לא שמאלצים דג לחיות ביבשה, נכון? (נכון.) אבל מנהיגי שקר כאלה אינם כשירים לעשות אפילו את מעט העבודה הזאת. ואף על פי כן הם עדיין משמשים מנהיגים? מה הם עושים עדיין בתפקיד הזה? יש האומרים: "אני אדם שהחשיבה שלו מבולבלת ולא ברורה, חסר היגיון, ואני לא כל כך טוב בדיבורים על האמיתות אודות החזונות." במקרה כזה, האם אתה מסוגל לזהות את הפגמים והסטיות השונים שמתגלעים בעבודת הבשורה ולפתור אותם? אם אינך מסוגל לזהותם, אזי לבטח אינך מסוגל גם לפתור אותם. כשמנהיגי שקר אחראים לעבודת הבשורה, הם לא ממלאים שום תפקיד בבדיקה או בפיקוח; הם פשוט מניחים לכפופים להם לפעול כראות עיניהם, כך שכל אחד יכול לעשות דברים כרצונו ולהטיף למי שהוא רוצה – ושום עקרונות או סטנדרטים אינם מיושמים. אנשים מסוימים פועלים על פי גחמה, אין להם היגיון, ובעיקר אין להם עקרונות בעת שהם עושים דברים, והם עושים מעשים רעים באופן מופקר. מנהיגי שקר כלל אינם מצליחים לאתר או לזהות את הבעיות האלה.

אומרים שבדרום אמריקה ובאפריקה אנשים עניים מסוימים צורפו לעדת המאמינים באמצעות עבודת בשורה. לאנשים האלה אין הכנסה קבועה, וקשה להם אפילו להשיג די מזון ולשרוד. אם כך, מה צריך לעשות? היו מנהיגים שאמרו: "כוונת האל היא להושיע את המין האנושי, וכדי להיוושע אדם צריך קודם כול שיהיה לו מספיק אוכל, נכון? אם כך, האם בית האל לא צריך לסייע? אם הם מאמינים באל, אנחנו יכולים לחלק להם ספרים אחדים של דברי האל. אין להם לא מחשבים ולא טלפונים, אז מה עלינו לעשות אם הם יבקשו לבצע חובות? תבררו קצת ותראו אם הם רוצים בכנות לבצע חובות." לאחר בירור התחוור שלאנשים האלה אין כרגע כסף, אבל לו היה להם והם היו יכולים לאכול לשובע, הם היו מוכנים לצאת להטיף את הבשורה ולבצע את חובתם. אחרי הבנת הנסיבות האלה, התחילו המנהיגים לחלק מדי חודש כספי סיוע. המזון והדיור, ואפילו עלויות האינטרנט ורכישת טלפונים, מחשבים וציוד אחר לאנשים אלה – הכול מומן מכספו של בית האל. חלוקת הכסף לאנשים אלה לא נועדה להפצת עבודת הבשורה אלא לסייע להישרדותם. האם דבר זה עלה בקנה אחד עם העקרונות? (לא.) האם קיים בבית האל כלל ולפיו כאשר מטיפים את הבשורה ופוגשים באנשים עניים בלי אמצעי מחיה, יש לסייע להם כל עוד הם יכולים לקבל את השלב הזה של העבודה? האם קיים עיקרון כזה? (לא.) אם כך, על סמך איזה עיקרון חילקו להם המנהיגים האלה כספי סיוע? האם זה בגלל שהם חשבו שלבית האל אין על מה להוציא את כספו, או בגלל שהאנשים האלה עוררו מאוד את רחמיהם, או שמא הם עשו זאת בתקווה שהאנשים האלה יעזרו להפיץ את הבשורה? מה בדיוק הייתה כוונתם? מה הם ניסו להשיג? כשמדובר היה בחלוקת טלפונים, מחשבים והוצאות מחיה, הם גילו התלהבות אדירה; הם נהנו לעסוק בעבודה כזאת ולספק הטבות לאחרים, משום שזה איפשר להם ליהנות מאהדה בקרב האנשים האלה ולכבוש את ליבם, והם השקיעו במיוחד בסוג זה של משימות, והמשיכו עוד ועוד בלי שמץ בושה. זהו שימוש בכסף של האל כדי להתחנף לאנשים ולקנות את אהדתם. למעשה, האנשים העניים האלה לא באמת האמינו באל; הם רק ניסו למלא את בטנם ולמצוא דרך להתפרנס. אנשים כאלה לא ביקשו לזכות באמת או בישועה. האם האל היה מושיע אותם? חלקם לא היו כנים, גם אם היו מוכנים לבצע חובה, ומה שהניע אותם היה התשוקה לטלפונים ולמחשבים ולהקלות בחיים. אבל למנהיגי השקר זה לא היה אכפת; כל עוד מישהו היה מוכן לבצע חובה, הם דאגו לו, ולא זו בלבד שהם סיפקו כסף לדיור ולמזון, הם גם רכשו מחשבים, טלפונים ומגוון פריטי ציוד. ואולם התברר שהאנשים האלה ביצעו את חובותיהם בלי להשיג כל תוצאה. האם מנהיגי השקר לא סתם זרקו כסף? האם הם לא השתמשו בכסף של בית האל כדי להפגין את נדיבותם? (כן.) האם זו העבודה שמנהיגים ועובדים צריכים לעשות? (לא.) האם לא היו אלה מנהיגי שקר? מנהיגי שקר אוהבים להעמיד פני טובים, מיטיבים ונדיבים. אם אתה רוצה להפגין נדיבות, זה בסדר, רק השתמש בכסף שלך! אם אין להם בגדים, הסר את שלך ותן להם אותם; אל תבזבז את מנחות האל! מנחות האל נועדו לעבודה של הפצת הבשורה, לא לחלוקת קצבאות רווחה, ובוודאי לא למתן סיוע לעניים. בית האל אינו ארגון סיוע. מנהיגי שקר אינם מסוגלים לעבודה אמיתית, קל וחומר שהם אינם מסוגלים לספק לאנשים את האמת או את החיים. הם מתמקדים אך ורק בניצול מנחות האל לחלוקת קצבאות סיוע, כדי לרכוש אהדה של אנשים ולשמר את המוניטין ואת המעמד שלהם. הם בזבזנים חסרי בושה, הלא כן? כשמנהיגי שקר כאלה מתגלים, האם מישהו יכול לחשוף אותם ולעצור בעדם בזמן? איש לא קם לעצור אותם. הנוהג של שימוש בכסף של האל כדי לספק הטבות לאנשים לעולם לא היה בא על סופו אלמלא גילה זאת העליון ושם לכך קץ. אותם אנשים עניים פושטים את ידם עוד ועוד ותמיד רוצים יותר. לא ניתן להשביע את תאבונם; לא משנה כמה תיתן להם, לעולם אין בכך די. מי שמאמינים באל בכנות מסוגלים להותיר מאחור את משפחותיהם ואת הקריירה שלהם בשביל לבצע את חובתם כדי להיוושע, וגם אם הם מתמודדים עם קשיים בחיים, הם יכולים למצוא דרכים לפתור אותם בעצמם בלי לדרוש כל הזמן דברים מבית האל. הם פותרים מה שהם יכולים בעצמם, והם מתפללים לאל בשביל מה שהם לא יכולים לפתור ומסתמכים על אמונתם כדי לחוות ניסיון. מי שכל הזמן מבקשים נדבות מהאל, מצפים שבית האל יספק את הוצאות מחייתם ויפרנס אותם, הם משוללי כל היגיון! הם לא רוצים לבצע שום חובה ועם זאת מקווים ליהנות מהחיים, יודעים רק לפשוט את ידם כדי לדרוש דברים מבית האל, וגם אז אף פעם אין די בכך. האין הם מקבצי נדבות? ומנהיגי השקר – אותם טיפשים – פשוט המשיכו לחלק הטבות ולא הפסיקו, המשיכו לרצות אנשים כדי לרכוש את הכרת התודה שלהם, ואף חשבו שמעשים כאלה מפארים את האל. אלה הדברים שמנהיגי שקר נהנים לעשות יותר מכול. אם כך, האם יש מישהו שיכול לזהות את הבעיות האלה, שיכול לעמוד על מהותן של הבעיות האלה? רוב המנהיגים מעלימים עין וחושבים לעצמם: "בכל מקרה, אני לא אחראי לעבודת הבשורה, אז למה שיהיה לי אכפת מהדברים האלה? זה לא שמבזבזים את הכסף שלי. כל עוד לא נוגעים במזומן שבכיסי, זה בסדר. אתם יכולים לתת למי שאתם רוצים, מה זה קשור אליי? בכל מקרה הכסף הזה לא מגיע בסוף לארנק שלי." ישנם הרבה אנשים בלתי אחראים כאלה בסביבה, אבל כמה אנשים יכולים לתמוך בעבודה של בית האל?

נכון לעכשיו, עבודת בשורה מתרחשת בכל רחבי העולם. בארצות מסוימות יש יותר אנשים שיכולים לקבל את האמת, ואילו באחרות יש אוכלוסיות באיכות פחותה יותר, וכתוצאה מכך מעטים יותר יכולים לקבל את האמת. בארצות מסוימות אין חופש דת והן מפגינות התנגדות עזה לדרך האמת ולעבודת האל, ולא רבים האנשים שיכולים לקבל את האמת. יתרה מזו, האוכלוסיות בארצות מסוימות יותר מדי נחשלות ובאיכות כה נמוכה, שהן לא מסוגלות להבין את האמת, לא משנה איך משתפים עליה, ונראה שהאנשים שם לא מצליחים להשיג את האמת. במקומות כאלה אין להטיף את הבשורה. ואולם מי שמטיפים את הבשורה לא מצליחים לעמוד על מהות הבעיה: הם לא מטיפים למי שיכולים לקבל את האמת, ומתעקשים במקום זה לחפש את המקרים הקשים, בעודם מתעלמים מהקלים יותר. הם לא מטיפים במקומות שבהם עבודת הבשורה כבר מופצת וקל להטיף שם, אלא מתעקשים להטיף את הבשורה באותם מקומות עניים ונחשלים, ומטיפים לקבוצות האנשים מהאיכות הגרועה ביותר, שאינם יכולים להבין את האמת, ולקבוצות האתניות שמחזיקות בתפיסות הדתיות המוצקות ביותר ובהתנגדות העזה ביותר לאל. האין זו סטייה? קחו לדוגמה את היהדות, ודתות מסוימות שמושרשות בחוזקה בעדותיהן, אשר רואות בנצרות אויב ואף רודפות אותה. במקרה של ארצות ושל עדות מעין אלה, פשוט אין להטיף את הבשורה. למה לא? בגלל שההטפה היא חסרת תוחלת. גם אם תקצה את כל כוח האדם, המשאבים הכספיים והמשאבים החומריים, עשויות לחלוף שלוש, חמש ואף עשר שנים בלי לראות שום תוצאות משמעותיות. לאור כל זאת, מה ניתן לעשות? בתחילה, מתוך חוסר ידיעה, ניתן לנסות; אבל משנוכחים בנסיבות כהווייתן – שייתכן כי הטפת הבשורה, על מחירה הגבוה, לא בהכרח תניב בסוף תוצאות טובות – חייבים לבחור נתיב אחר, נתיב שיכול להשיג תוצאות. האין זה דבר שמנהיגים ועובדים צריכים להבין לאשורו? (כן.) ואולם מנהיגי שקר אינם מבינים זאת. כשמדובר בארץ הזרה שבה יש להתחיל את הפצת הבשורה, יש האומרים: "התחילו בישראל. מכיוון שישראל הייתה הבסיס לשני שלבי העבודה הראשונים של האל, חייבים להטיף אותה שם. לא משנה כמה זה קשה, אנחנו חייבים להתמיד ולהטיף להם." ואולם אחרי הטפה ממושכת אין שום תוצאות משמעותיות, דבר המוביל לאכזבה. בשעה כזאת מה על המנהיגים לעשות? לו זה היה מנהיג שניחן באיכות ובעול, הוא היה אומר: "אין לנו עיקרון להטפת הבשורה; אנחנו לא יודעים איך להסתגל למצב, אלא רק רואים דברים על סמך הדמיונות שלנו – זה נאיבי מדי מצידנו! הטיפשות, העיקשות וחוסר ההיגיון של האנשים האלה אינם מה שציפינו לו. חשבנו שבגלל שהם מאמינים באל זה אלפי שנים, הם אמורים להיות הראשונים שיסכיתו לבשורת האל, אבל טעינו; הם יותר מדי חסרי היגיון! למעשה, האל כבר ויתר עליהם כשהוא ביצע את עבודת הגאולה. לחזור להטיף להם עכשיו זה מאמץ עקר; זו תהיה ברכה לבטלה ומעשה טיפשי. לא הבנו נכונה את כוונות האל. האל אינו עובד על העניין הזה, אז איך אנחנו בני האנוש יכולים לעשות זאת? נתנו לזה הזדמנות, אבל לא משנה באיזה אופן אנחנו מטיפים, הם לא מקבלים את הדרך האמיתית. לעת עתה עלינו לוותר על כך, לשים אותם בצד ולא להקדיש להם שום תשומת לב. אם קיימים מי שמעוניינים לחפש, נקבל אותם בברכה ונעיד בפניהם על עבודת האל. אם אף אחד לא מחפש, אין שום צורך שנחפש אותם באופן יזום." האין זה עיקרון של הטפת הבשורה? (כן.) אם כך, האם מנהיג שקר יכול להיצמד לעקרונות? (לא.) מנהיגי שקר ניחנים באיכות נמוכה ולא יכולים לעמוד על מהות הבעיה הזאת; הם יגידו: "האל אמר שהעברים הם העם הנבחר שלו. אנחנו בשום אופן לא יכולים לוותר עליהם, אף פעם. הם צריכים להיות בעדיפות ראשונה; אנחנו צריכים להטיף להם לפני כולם, לפני שנטיף לאנשים בארצות אחרות. אם עבודת האל תופץ בישראל, איזו תהילה אדירה זו תהיה! האל הביא תהילה מישראל למזרח, ואת אותה תהילה עלינו להביא מהמזרח בחזרה לישראל כדי שהם יראו שהאל חזר!" האין זו סתם סיסמה? האם דבר זה עולה בקנה אחד עם העובדות? זה מה שיגידו מי שאין להם הבנה רוחנית. מה לגבי אותם מנהיגי שקר שאינם עושים שום עבודה אמיתית? הם לא מתייחסים בכלל לדברים האלה. הסוגיה הזו טורדת אנשים שמטיפים את הבשורה זה זמן רב, והם נקרעים בין ויתור לבין המשך ההטפה ואינם בטוחים כיצד לנהוג. מנהיגי שקר כלל אינם מודעים לכך שזו בעיה. כשהם רואים את האנשים האלה דואגים מכך שאין להם דרך, הם אומרים: "מה אתם דואגים? יש לנו את האמת ועדות חווייתית; פשוט תטיפו להם!" מישהו אומר: "אתה לא מבין, ממש קשה להטיף לאנשים האלה." כשעולות בעיות מהותיות בעבודה שמצריכות שהמנהיגים יפתרו אותן, המנהיגים עדיין רק מפריחים סיסמאות ומשמיעים דברים ריקים. האם זו ההתנהגות המצופה ממנהיגים? כששואלים אותם אם צריך להטיף למקבלי בשורה פוטנציאליים שכאלה, הם עונים: "צריך להטיף לכולם, במיוחד לעברים, בפירוש יש להטיף להם." האם אתם מזהים בעיה כלשהי בדברים האלה? האם הם יודעים שזו סטייה, פגם בעבודת הבשורה שעליהם לטפל בו? חסרי התועלת האלה לא יודעים, ועדיין ממשיכים להפריח מילים גבוהות כביכול ולקרוא סיסמאות, הם באמת אשפה חסרת תועלת! ואף על פי כן הם חושבים שהם פיקחים, שיש להם איכות ושהם חכמים. הם אפילו לא מודעים לכך שהתגלעו בעבודה פגם וסטייה כה גדולים; האם הם יכולים בכלל להתחיל לפתור אותם? לא סביר. כל מי שמטיפים את הבשורה מודאגים ביותר; עבודת הבשורה נפגעה, התעכבה ולא יכולה להימשך בצורה חלקה, ולמנהיגי השקר באופן מפתיע אין שום מושג לגבי הסטייה בעבודה. לעתים קרובות, לרוב האנשים הנתקלים בבעיות או בסטיות בעבודה לא אכפת מהן, הם לא מבחינים בהן ומתמידים עדיין בגישה השגויה של הפקרות נטולת מעצורים. אם גם מנהיגים ועובדים לא מבינים ולא תופסים במהירות את המצב, הם מוכים בתדהמה כשרוב האנשים כבר מגלים את הבעיה, לאחר שהיא החמירה והשפיעה על התקדמות העבודה. דבר זה נגרם עקב הזנחת האחריות של המנהיגים והעובדים. אם כך, כיצד יש בכוחם להימנע מהשלכות חמורות שכאלה? מנהיגים ועובדים חייבים לבדוק את העבודה באופן סדיר, ולעמוד במהירות על המצב הנוכחי של העבודה ועל התקדמותה. אם מתברר שיעילות העבודה אינה גבוהה, הם חייבים לבדוק באיזה חלק שלה התגלעו פגמים ובעיות, ולתהות: "כרגע האנשים האלה נראים עסוקים, אבל למה לא ניכרת שום יעילות? כמו בעבודה של צוות הבשורה: כל כך הרבה אנשים מטיפים את הבשורה ומעידים מדי יום, יחד עם כמה אנשים שמשתפים פעולה בעבודה הזאת, אז למה לא מצטרפים כל חודש הרבה אנשים? באיזה חלק יש בעיה? מי הגורם לבעיה? איך נוצרה הסטייה הזאת? מתי היא התחילה? אני צריך ללכת לכל קבוצה וקבוצה כדי לברר מה כולם עושים עכשיו, מה המצב הנוכחי של מקבלי הבשורה הפוטנציאליים, והאם כיוון ההטפה של הבשורה מדויק; אני צריך לברר את כל זה." באמצעות התייעצות, שיתוף ודיון, הסטיות והפגמים בעבודה צפים בהדרגה. ברגע שמתגלה בעיה, לא ניתן להזניחה; היא חייבת להיפתר. אם כך, אילו מנהיגים יכולים לזהות בעיות, סטיות ופגמים מסוימים שמופיעים בעבודה? המנהיגים האלה צריכים לשאת עול ולהיות חרוצים ומעורבים בכל פרט בעבודה הספציפית; עליהם לעקוב אחר הביצוע ולהבין ולתפוס כל חלק; עליהם לוודא מה כולם עושים, מה מספר האנשים הראוי לביצוע כל משימה, מיהם המפקחים, מהי איכות האנשים האלה והאם הם עושים את עבודתם כהלכה או לא, ומהי מידת יעילותם, איך העבודה מתקדמת וכן הלאה – את כל הדברים האלה עליהם לוודא. נוסף על כך החלק הקריטי ביותר בעבודת הבשורה הוא האם מטיפי הבשורה מחזיקים באמת או לא, האם הם יכולים לשתף באופן נהיר על אמיתות החזונות כדי ליישב תפיסות ובעיות של אנשים, האם הם יכולים לספק את מה שחסר למקבלי הבשורה הפוטנציאליים כדי לשכנע אותם באופן מלא, והאם בשיתוף שלהם על האמת הם יכולים לאמץ סגנון של שיחה, כך שמקבלי בשורה פוטנציאליים יוכלו לשמוע יותר את קול האל. לדוגמה, אם מקבל בשורה פוטנציאלי רוצה ללמוד אודות האמיתות הנוגעות לחשיבות של התגלמות האל כבשר ודם, אבל מטיף בשורה מסוים מדבר כל הזמן על החשיבות של עבודת האל ועל מהותן של תפיסות דתיות, האין זו בעיה? אם אדם בסך הכול רוצה ללמוד על האופן שבו הוא יכול להיוושע ומה כוללת תוכנית הניהול של האל להושעת האנושות, האין זה הזמן לשתף על אמיתות החזון הנוגעות לשלושת השלבים של עבודת האל? (כן.) אבל מטיף הבשורה הזה כל הזמן מדבר על ייסור האל ומשפטו, ועל חשיפת האל כי צביונותיהם המושחתים של אנשים כוללים גאוותנות, ערמומיות ורשעות, ועל עוד כהנה וכהנה נושאים. לפני שהצד השני מקבל את עבודת האל, מטיף הבשורה מתחיל לדבר איתו על ייסור ועל משפט וחושף את צביונותיו המושחתים. כתוצאה האדם חש דחייה, אינו משיג את מבוקשו, ובעיותיו הזקוקות לפתרון נותרות חסרות מענה; הוא מאבד עניין ואינו מוכן להמשיך ולחקור. האין הבעיה נעוצה במטיף הבשורה? מטיף הבשורה אינו מבין את האמת, או שהוא חסר הבנה רוחנית, ולכן הוא לחלוטין לא מודע למה שהאדם האחר זקוק לו, ולא מצליח להעביר מסר כשהוא מדבר, מלהג באריכות ולא פותר כלל את הבעיות של מקבל הבשורה הפוטנציאלי – איך הוא בכלל יכול לצרף אנשים כשהוא מטיף את הבשורה בצורה הזאת?

מנהיגי שקר מתעלמים מכל בעיה שהם נתקלים בה בעבודתם. לא משנה אילו בעיות עולות בעבודת הבשורה, ולא משנה כיצד אנשים רעים מפריעים לעבודה הזאת ומשפיעים עליה, הם לא מתייחסים לדבר מכל זה, כאילו אין לכך שום קשר אליהם. מנהיגי שקר עושים את עבודתם בפיזור נפש; בלי קשר אם אדם מסוים מציג תוצאות כלשהן או פועל על פי עקרונות-האמת בעת ביצוע חובתו, הם לא מספקים פיקוח או בקרה, ומאפשרים לאנשים לפעול בחופשיות – ולא משנה מהן ההשלכות. דבר זה גורם לכך שהסטיות והפגמים שמופיעים בעבודת הבשורה לעולם לא ייפתרו, ולכך שמספר בלתי ידוע של אנשים המחפשים את דרך האמת מועדים בסופו של דבר ולא מסוגלים לבוא לפני האל בהקדם האפשרי. אחרי שאנשים מסוימים מגיעים לקבל את עבודת האל באחרית הימים, הם אומרים: "למעשה מישהו הטיף לי את הבשורה לפני שלוש שנים. זה לא שלא רציתי לקבל אותה או שהאמנתי בתעמולה שלילית, אלא שהאדם שהטיף לי היה כל כך לא אחראי. הוא לא יכול היה לענות על השאלות ששאלתי, וכשחיפשתי את האמת השיתוף שלו לא היה ברור והוא רק אמר כמה דברים חסרי תועלת. כתוצאה מכך כל שיכולתי היה לעזוב באכזבה." כעבור שלוש שנים, אחרי מחקר מקוון ואז חיפוש ושיתוף עם האחים והאחיות, האדם הזה פותר את כל התפיסות והבלבול בליבו בזה אחר זה, ומאשר באופן מלא ומקבל שהאל הוא שמופיע ועושה עבודה. בכך הוא קיבל את עבודת האל באמצעות חיפוש וחקירה משלו. לו האדם שהטיף את הבשורה היה מסוגל לשתף על האמת באופן ברור וליישב את התפיסות והשאלות שלו שלוש שנים קודם לכן, הוא היה מקבל אותה שלוש שנים מוקדם יותר. כמה צמיחה בחיים התעכבה בשלוש השנים האלה! יש לראות בכך הזנחת אחריות מצידו של מי שמטיף את הבשורה, אשר קשורה ישירות לאי ההבנה שלו את האמת. עובדי בשורה מסוימים פשוט אינם מתמקדים בהצטיידות באמת ומסוגלים רק לדקלם כמה דוקטרינות בלי שיוכלו לפתור תפיסות ובעיות מעשיות של אנשים. כתוצאה מכך אנשים רבים אינם מקבלים את הבשורה בזמן כשהם שומעים אותה, דבר שמעכב את הצמיחה שלהם בחיים בכמה וכמה שנים. יש לומר שהאחריות לכך מוטלת על המנהיגים המופקדים על עבודת הבשורה, בשל הנחייתם הבלתי הולמת ובשל היעדר פיקוח מספק מצידם. אם למנהיגים ולעובדים באמת יש עול והם מסוגלים לשאת מעט יותר סבל, ליישם בפועל יותר שיתוף של האמת ולגלות קצת יותר נאמנות, ואם הם משתפים באופן ברור על כל היבטי האמת כדי שאותם עובדי בשורה יוכלו לשתף על האמת בשביל לפתור תפיסות וספקות של אנשים – אזי התוצאות של הטפת הבשורה ישתפרו וילכו. דבר זה יאפשר ליותר אנשים שחוקרים את הדרך האמיתית לקבל מוקדם יותר את עבודת האל ולחזור לפני האל לקבל את ישועתו. עבודת הכנסייה מתעכבת פשוט בגלל שמנהיגי שקר מזניחים באופן חמור את תחומי האחריות שלהם, אינם עושים עבודה אמיתית ואינם עוקבים אחר ביצוע העבודה ומפקחים עליה, וכן אינם מסוגלים לשתף על האמת כדי לפתור בעיות. מובן שזה גם בגלל שמנהיגי השקר האלה מתענגים על הטבות המעמד, אינם חותרים כלל אל האמת ואינם מוכנים לבצע מעקב על העבודה של הפצת הבשורה, לפקח עליה או להנחותה – והתוצאה היא שהעבודה מתקדמת באיטיות, ושסטיות, דברים חסרי היגיון ועוולות מופקרים רבים שהם מעשה ידי אדם אינם מוסדרים או מיושבים במהירות, דבר שמשפיע באורח חמור על היעילות של הפצת הבשורה. הבעיות הללו נפתרות רק כשהעליון מגלה אותן ואומר למנהיגים ולעובדים שעליהם לתקן זאת. כמו עיוורים, אין בכוחם של מנהיגי השקר האלה לגלות שום בעיות, ואין שום עקרונות באופן שבו הם עושים דברים, ואף על פי כן הם לא מסוגלים לעמוד על הטעויות של עצמם ומודים בשגיאותיהם רק כשהעליון גוזם אותם. אם כך, מי יכול להרשות לעצמו ליטול אחריות על ההפסדים שמסבים מנהיגי השקר האלה? גם לאחר סילוקם מתפקידיהם, איך ניתן לפצות על ההפסדים שהם גרמו? לכן, כאשר מתגלה שיש מנהיגי שקר שאינם מסוגלים לבצע שום עבודה אמיתית, יש לפטרם במהירות. בכנסיות מסוימות עבודת הבשורה מתקדמת באופן איטי במיוחד, ודבר זה נובע פשוט מכך שמנהיגי שקר אינם מבצעים עבודה אמיתית, כמו גם מיותר מדי מקרים של הזנחה ושל טעויות מצידם.

למעשה בכל פריטי העבודה השונים שמנהיגי שקר מבצעים יש אינספור בעיות, סטיות ופגמים שהם צריכים לפתור, לתקן וליישב. ואולם בגלל שלמנהיגי השקר האלה אין תחושת עול, והם רק מתענגים על הטבות מעמדם בלי לבצע שום עבודה אמיתית, בסופו של דבר הם יוצרים כאוס בעבודה. בכנסיות מסוימות אנשים אינם רואים עין בעין, וכולם חושדים זה בזה, נשמרים זה מזה וחותרים זה תחת זה, וכל אותה עת מפחדים שבית האל יסלקם. מנהיגי שקר הניצבים בפני המצבים האלה אינם נוקטים צעדים לפתור אותם ואינם מבצעים שום עבודה ספציפית אמיתית. עבודת הכנסייה עומדת מלכת, ואף על פי כן הם אינם מוטרדים מכך כהוא זה, וסבורים עדיין שהם ביצעו בעצמם עבודה למכביר ולא עיכבו את עבודת הכנסייה. מנהיגי שקר כאלה לחלוטין אינם מסוגלים לבצע את העבודה של אספקת חיים, וגם לא יכולים לפתור בעיות מעשיות בהתאם לאמת. הם רק מבצעים מעט עבודה הכרוכה בעניינים כלליים שהעליון הקצה ונקב בה באופן ספציפי, כביכול עבודתם נעשית אך ורק למען העליון. כשמדובר בעבודה העיקרית של הכנסייה שהעליון מאז ומתמיד דרש – כמו למשל העבודה של אספקת חיים והעבודה של טיפוח אנשים – או משימות מיוחדות מסוימות שהעליון מנחה לבצע, הם לא יודעים איך לעשות זאת ולא מסוגלים לבצע אותן. הם רק מעבירים את המשימות האלה לאחרים ומבחינתם תמה מלאכתם. הם עושים בדיוק את מה שהעליון הורה להם, ורק כשמדרבנים אותם נוקטים פעולה מועטה; אחרת הם נרפים ושטחיים – אלה הם מנהיגי שקר. מהו מנהיג שקר? בקיצור נמרץ, זה מישהו שלא מבצע עבודה אמיתית, שלא עושה את עבודתו כמנהיג, שמפגין הזנחת אחריות כוללת בעבודה עיקרית וקריטית, ולא נוקט שום פעולה – זהו מנהיג שקר. מנהיגי שקר מעסיקים את עצמם רק בעניינים כלליים שטחיים כשהם סבורים בטעות שזו עבודה אמיתית, ולמעשה כשמדובר בעבודתם כמנהיגים ובעבודה המכרעת שבית האל הקצה להם, הם לא עושים שום דבר כראוי. בנוסף על כך, לעתים תכופות בעיות מתעוררות בפריטי העבודה השונים של הכנסייה ומצריכות את החלטת המנהיג, אבל הלה אינו מסוגל לפתור אותן בעצמו ומאמץ תדיר גישה מתחמקת, והאחים והאחיות אינם מצליחים למצוא אותו כשהם רוצים לפתור בעיה. כשהם כן מצליחים למצוא את המנהיג, הוא חומק מהם בתירוץ שהוא עסוק מדי בעבודה ומבקש מהאחים ומהאחיות לקרוא את דברי האל בעצמם ולחפש את האמת כדי לפתור את בעיותיהם באופן עצמאי, תוך שהוא נוקט גישה בלתי מעורבת. דבר זה מוביל להתהוות צוואר בקבוק של יותר מדי בעיות בלתי פתורות, בולם את ההתקדמות בכל פריטי העבודה ומשבית את עבודת הכנסייה. זו ההשלכה של אי ביצוע עבודה אמיתית על ידי מנהיגי שקר. בכל הנוגע לתחומי האחריות שלהם, מנהיגי שקר לעולם אינם רציניים או שקדנים, והם גם לא מחפשים את האמת כדי לפתור בעיות שונות. פירוש הדבר שאין מנוס מכך שמנהיגי שקר לא יהיו מסוגלים לבצע עבודה אמיתית ולפתור בעיות כלשהן. מה שמנהיגי שקר מצטיינים בו הוא הטפת מילים ודוקטרינות, הפרחת סיסמאות והוכחת אחרים, בעודם מתמקדים בהתעסקות בעבודה על עניינים כלליים ותו לא. בהתייחס לעבודה העיקרית של הכנסייה שבית האל הפקיד בידם, כגון אספקת חיים ושיתוף על האמת כדי לפתור בעיות – הם לא יודעים איך לבצע זאת, הם לא עוברים הכשרה כדי ללמוד זאת, ולא מסוגלים לפתור שום בעיות אמיתיות – אלה הם מנהיגי שקר.

כשמבקשים ממנהיגי שקר מסוימים להנחות עבודה מבוססת טקסט כגון כתיבת תסריטים, כתיבת מאמרים של עדות חווייתית ומשימות ספציפיות אחרות, הם סבורים שמכיוון שמדובר רק בהנחיה הם לא צריכים לבצע שום עבודה ממשית, ולכן במקום זאת הם סתם משוטטים להם. "ג'אנג, איך מתקדם המאמר שלך?" הם שואלים. "כמעט מוכן." "לי, יש לך בעיות כלשהן עם כתיבת התסריט הזה?" "כן, אתה יכול לעזור לי לפתור אותן?" "דברו על זה ביניכם. תתפללו עוד קצת." לא רק שמנהיגי השקר האלה לא מצליחים להדריך את האחים והאחיות ולעזור להם, הם גם לא מתמקדים בהשלמת חובתם, וכל הזמן מסתובבים להם וחיים חיי נוחות נינוחים. על פניו הם לכאורה בוחנים את העבודה, אבל למעשה הם לא פותרים שום בעיות – פקידונים שמעבירים ניירות ממקום למקום, זה מה שהם באמת! אותם בעלי תפקידים מוסמכים בארצות מסוימות בעולם הכפירה הם גם בני אדם מושחתים, אבל אפילו הם עולים בהרבה על מנהיגי השקר האלה, החסרים את תחושת האחריות שיש לאותם בעלי תפקידים. לדוגמה, בעקבות התפרצות המגפה, ארצות ברחבי העולם החלו להטמיע אמצעים למניעתה. בסופו של דבר רוב הארצות האלה הסכימו שמאמצי המניעה של טייוואן אפקטיביים, דבר שהעיד על כך שפקידי הממשל הטייוואניים ביצעו את משימות החירום ברמה הגבוהה ביותר ותוך התייחסות לפרטים הקטנים ביותר. זה שבעלי תפקידים ופוליטיקאים מקרב האנושות המושחתת יוציאו לפועל משימה תוך עמידה בסטנדרטים הגבוהים ביותר ובכזו שימת לב לפרטים – דבר זה אכן ראוי להערצה כשמדובר במדינה מהעולם החילוני. בעלי תפקידים אירופאים רבים רצו לבקר בטייוואן כדי ללמוד ממנה; מנקודת המבט הזאת, בעלי התפקידים בממשלת טייוואן עלו בהרבה על מקביליהם במדינות אחרות. עצם זה שרוב בעלי התפקידים שלהם היו מסוגלים לבצע עבודה ממשית ולתת מעצמם כדי למלא את תחומי האחריות שלהם, מוכיח שבעלי התפקידים האלה עמדו בדרישות. מנהיגים ועובדים מסוימים בכנסייה תמיד שטחיים בעת ביצוע חובותיהם, ולא משנה כמה גוזמים אותם, אין בכך תועלת. לטעמי, האופי של המנהיגים והעובדים האלה לא תואם אפילו לזה של בעלי תפקידים בעולם הכופר, שמסוגלים לבצע עבודה מעשית. רובם טוענים שהם מאמינים באל וחותרים אל האמת, אבל למעשה הם לא מוכנים לשלם מחיר. למרות שמספקים להם אמת רבה כל כך, זוהי הגישה שלהם לביצוע חובתם. התוצאה היא שהם כולם נעשים מנהיגי שקר, הנופלים באיכותם בהשוואה לפקידי ממשל שעולים עליהם! דרישותיי מאנשים אינן גבוהות, למעשה; אני לא דורש שאנשים יבינו יותר מדי אמיתות או שתהיה להם איכות גבוהה מדי. הסטנדרטים המינימליים הם לפעול במצפוניות ולמלא את תחומי האחריות שלך. לכל הפחות, בהיעדר דברים אחרים, עליך להיות ראוי למזון העולה על צלחתך ולשליחות שהאל הטיל עליך; די בכך. אבל עבודת האל התבצעה עד כה, והאם אנשים רבים יכולים לפעול במצפוניות? אני רואה שבעלי תפקידים מסוימים במדינות דמוקרטיות מדברים ופועלים בכנות. הם לא מגזימים ולא משמיעים תאוריות נשגבות, צורת הדיבור שלהם קפדנית וכנה במיוחד והם מסוגלים לטפל בעניינים אמיתיים רבים. העבודה שלהם אכן טובה, ומשקפת נאמנה את היושרה ואת האנושיות שלהם. כשמסתכלים על רוב המנהיגים והעובדים בכנסייה כרגע, בעבודתם הם יוצאים ידי חובה ושטחיים, הם לא השיגו תוצאות טובות במיוחד והם לא מילאו את תחומי האחריות שלהם באופן מלא. אחרי שהם נעשים למנהיגים הם הופכים לפקידי דת, וממרום שבתם מחלקים פקודות והופכים לפקידונים שמזיזים ניירות מצד לצד. הם רק מתמקדים בהתענגות על הטבות מעמדם, והם אוהבים שכולם הולכים אחריהם ממקום למקום וחגים סביבם. לעתים רחוקות הם יורדים לשורש העניין כדי לפתור בעיות אמיתיות של הכנסייה. בליבם הם מתרחקים עוד ועוד מהאל. מנהיגי שקר ועובדי שקר מעין אלה הם חסרי תקנה מכל וכול! שיתפתי על האמת בקפדנות כה רבה, ואף על פי כן המנהיגים והעובדים האלה אינם מפנימים אותה, הם נצמדים בעיקשות לרעיונות השגויים שלהם ואין להזיזם מהם. הגישה שלהם לחובותיהם היא תמיד שטחית ואין להם כל כוונה להכות על חטא. אני רואה שהאנשים האלה הם חסרי מצפון, חסרי היגיון וכלל אינם אנושיים! ואז אני תוהה: האם צריך עדיין לשתף עם אנשים כאלה שוב ושוב על האמיתות האלה? האם אני צריך לעשות את השיתוף ספציפי כל כך? האם אני צריך לשאת בסבל הזה? האם הדברים האלה מיותרים? אחרי מחשבה מסוימת, אני מחליט שאני חייב עדיין לדבר, מכיוון שאף על פי שלדברים האלה אין שום השפעה על מי שנטולי כל מצפון והיגיון, הם מועילים למי שעל אף שאיכותם נמוכה מעט יותר יכולים לקבל את האמת ולבצע את חובותיהם בכנות. מנהיגי שקר אינם מבצעים עבודה אמיתית ואינם ממלאים את תחומי האחריות שלהם, אבל מי שחותרים אל האמת יפיקו מהדברים ומהעניינים האלה לקחים, ישאבו השראה וימצאו נתיב ליישום בפועל. היווכחות בחיים אינה כה קלה; בלי מישהו שיתמוך ויספק, בלי לפרק לגורמים ולהבהיר כל היבט של האמת, אנשים הם חלשים מאוד ולעתים קרובות מוצאים את עצמם במצב של חוסר ישע ושל אובדן עצות, במצב של שליליות ושל פסיביות. לפיכך, כשאני רואה את מנהיגי השקר האלה, פעמים רבות פוחת הרצון שלי לשתף עימם. ואולם כשאני חושב על הסבל ועל ההקרבה של מי שמאמינים באל בכנות ומבצעים את חובותיהם נאמנה, אני חוזר בי. הסיבה היא אך ורק זו: גם אם בין שלושים לחמישים איש – או לכל הפחות שמונה או עשרה אנשים – יכולים בכנות להשקיע מעצמם ולהיות נאמנים בביצוע חובותיהם, ומוכנים להקשיב ולהתמסר, אזי השמעת הדברים האלה כדאית. לא הייתי מוצא בי כל מוטיבציה לדבר ולשתף עבור מי שאין להם שום מצפון והיגיון; שיחות עם האנשים האלה מתישות אותי והינן עקרות. רובכם אינכם חותרים אל האמת ואינכם מקריבים מעצמכם בביצוע חובותיכם – אין לכם שום עול או נאמנות, אתם רק יוצאים ידי חובתכם בפעולותיכם ועושים דברים באי רצון בתקווה לזכות בברכות. ההקשבה לדברים האלה היא למעשה טובה שאינכם ראויים לה. אתם רוכבים על גבם של מי שמבצעים את חובותיהם בכנות, שבאמת מקריבים מעצמם, שניחנים בנאמנות ובעול, ושמוכנים ליישם בפועל את האמת. הדברים האלה נועדו לאנשים האלה, וכשאתם שומעים אותם אתם מרוויחים טובה שלא מגיעה. כשמסתכלים על כך מנקודת המבט הזאת, כלומר, שלרובכם יש גישה היוצאת ידי חובה, בלי שמץ של רצינות בחובותיכם – אזי אינכם ראויים לשמוע את הדברים האלה. למה אינכם ראויים? בגלל שגם אם אתם מקשיבים זה חסר תוחלת; לא משנה כמה אומרים וכמה הדברים מפורטים, אתם בסך הכול יוצאים ידי חובה בהקשבה, ולא מיישמים בפועל את הדברים האלה ואין זה משנה כמה אתם מבינים אחרי שהקשבתם להם. למי יש להפנות את הדברים האלה? מי ראוי לשמוע אותם? מי שמוכנים להקריב מעצמם, מי שיכולים בכנות להשקיע מעצמם ושנאמנים לחובותיהם ולשליחות שהוטלה עליהם, רק הם ראויים להקשיב. למה אני אומר שהם ראויים להקשיב? בגלל שברגע שהם מבינים מעט אמת אחרי שהקשיבו, הם יכולים ליישם אותה בפועל והם מיישמים בפועל את מה שהם מבינים; הם לא חמקמקים והם לא מתרשלים; והם מתייחסים לאמת ולדרישות האל בגישה של כנות ושל כמיהה ומסוגלים לאהוב את האמת ולקבלה. לפיכך, אחרי שהם מקשיבים יש לדברים האלה השפעה עליהם והם משיגים תוצאה.

13 בפברואר 2021