תעלומת ההתגלמות (1)

בעידן החסד, יוחנן סלל את הדרך לישוע. יוחנן לא היה יכול לעשות את עבודתו של האל עצמו ורק מילא את חובתו של אדם. על אף שיוחנן היה מבשרו של האדון, הוא לא היה יכול לייצג את האל. הוא היה רק אדם שרוח הקודש השתמשה בו. לאחר הטבלת ישוע, רוח הקודש ירדה עליו בדמות גשמית כיונה. לאחר מכן הוא החל בעבודתו, כלומר, החל לבצע את כהונת המשיח. זו הסיבה לכך שהוא אימץ את זהותו של האל, מכיוון שהוא נבע מהאל. אין זה משנה מה היה מצב אמונתו קודם לכן – אולי היא הייתה חלשה לעתים או חזקה לעתים – כל זה היה שייך לחייו האנושיים הרגילים, לפני שהוא ביצע את כהונתו. לאחר שהוא הוטבל (נמשח), מיד היו עימו עוצמתו ותהילתו של האל, ולכן הוא החל לבצע את כהונתו. הוא היה יכול לבצע אותות ומופתים ולעשות ניסים, היו לו עוצמה וסמכות, מכיוון שהוא עבד ישירות מטעם האל עצמו. הוא עשה את עבודתה של רוח הקודש במקומה וביטא את קולה של רוח הקודש. על כן, הוא היה האל בעצמו; אין על כך עוררין. רוח הקודש השתמשה ביוחנן. הוא לא היה יכול לייצג את האל והוא לא היה מסוגל לייצג את האל. אילו רצה לעשות זאת, רוח הקודש לא הייתה מתירה זאת, מכיוון שהוא לא היה יכול לעשות את העבודה שהאל עצמו התכוון לבצע. אולי היה בו הרבה מרצון האדם או שהיה דבר מה סוטה בו. הוא לא היה יכול בשום אופן לייצג ישירות את האל. שגיאותיו ומעשיו האבסורדיים ייצגו רק אותו עצמו, אך עבודתו ייצגה את רוח הקודש. עם זאת, אי אפשר לומר שכל כולו ייצג את האל. האם העיוותים שלו יכלו גם הם לייצג את האל? עיוותים בייצוג האדם הם דבר רגיל, אך אם יש סטיות בייצוג האל, האין זו המטת חרפה על האל? היה זה חילול קודש כנגד רוח הקודש, הלא כן? רוח הקודש אינה מאפשרת בקלות לאדם לעמוד במקום האל, גם אם אחרים מרוממים אותו. אם הוא איננו האל, הוא לא יוכל להישאר עומד בסוף. רוח הקודש אינה מאפשרת לאדם לייצג את האל כאוות נפשו! לדוגמה, רוח הקודש נשאה עדות על יוחנן ואף חשפה שהוא האיש שיסלול את הדרך לישוע, אך העבודה שרוח הקודש עשתה בו הייתה מדודה היטב. כל מה שיוחנן התבקש לעשות הוא להיות סולל הדרך לישוע, להכין לו את הדרך. במילים אחרות, רוח הקודש תמכה בעבודתו רק בסלילת הדרך ואפשרה לו לעשות את העבודה הזו בלבד, ולא הותר לו לעשות עבודה אחרת. יוחנן ייצג את אליהו, הוא ייצג נביא שסלל את הדרך. רוח הקודש תמכה בכך. כל עוד עבודתו הייתה סלילת הדרך, רוח הקודש תמכה בו. אולם לו הוא היה טוען שהוא האל עצמו שבא לסיים את עבודת הגאולה, היה על רוח הקודש להטיל עליו משמעת. תהיה עבודתו של יוחנן חשובה ככל שתהיה, ולמרות שרוח הקודש תמכה בה, עבודתו נותרה בגבולות מסוימים. בהנחה שרוח הקודש אכן תמכה בעבודתו, העוצמה שניתנה לו באותה עת הייתה מוגבלת לסלילת הדרך. הוא לא היה יכול לעשות כל עבודה אחרת, משום שהוא היה רק יוחנן שסלל את הדרך, ולא ישוע. לפיכך, עדותה של רוח הקודש היא המפתח, אך לעבודה שרוח הקודש מתירה לאדם לעשות יש חשיבות מכרעת עוד יותר. באותה עת, נישאו עדויות מהדהדות רבות על יוחנן, הלא כן? גם עבודתו הייתה אדירה, הלא כן? אולם העבודה שהוא עשה לא הייתה יכולה להתעלות על זו של ישוע, מכיוון שהוא היה רק אדם שרוח הקודש השתמשה בו, והוא לא היה יכול לייצג את האל באופן ישיר. לכן, העבודה שהוא עשה הייתה מוגבלת. אחרי שהוא סיים את העבודה של סלילת הדרך, רוח הקודש לא המשיכה לתמוך בעדות שלו, לא באה בעקבותיו שום עבודה חדשה, והוא עזב כשהחלה עבודתו של האל עצמו.

יש בני אדם שרוחות רעות משתלטות עליהם ואשר קוראים בקול רם, "אני האל!" אולם בסופו של דבר, הם מתגלים, מכיוון שהם מייצגים דבר שגוי. הם מייצגים את השטן, ורוח הקודש לא שמה לב אליהם כלל. אין זה משנה עד כמה תרומם את עצמך ובאיזו עוצמה תזעק בקול, אתה עדיין יציר נברא ששייך לשטן. אני לעולם איני קורא, "אני האל, אני בנו האהוב של האל!" אולם העבודה שאני עושה היא עבודתו של האל. האם יש לי צורך לצעוק? אין צורך ברוממות. האל מבצע את עבודתו בעצמו ואין לו צורך בכך שהאדם יעניק לו מעמד או תואר כבוד. עבודתו מייצגת את זהותו ומעמדו. לפני הטבלתו של ישוע, הוא היה האל עצמו, הלא כן? הוא היה האל בהתגלמותו כבשר ודם, הלא כן? הרי לא ניתן לומר שהוא הפך לבנו היחידי של האל רק לאחר שנישאה עליו עדות? האם לא היה אדם בשם ישוע זמן רב לפני שהוא החל את עבודתו? אינך יכול ליצור נתיבים חדשים או לייצג את רוח האל. אינך יכול לבטא את עבודתה של רוח האל או את הדברים שהיא אומרת. אינך יכול לעשות את עבודתו של האל עצמו או את עבודתה של רוח האל. אינך מסוגל להביע את החוכמה והפלא של האל ואת היותו בלתי נתפס, ולא את מכלול הטבע שבאמצעותו האל ממיט על האדם ייסורים. לפיכך, אין טעם לנסות לטעון שאתה האל. יהיה לך רק את השם ולא דבר מהמהות. האל עצמו הגיע, אך איש אינו מזהה אותו. אך הוא ממשיך בעבודתו ועושה זאת כשהוא מייצג את רוח האל. בין אם תקרא לו אדם או האל, האדון או המשיח, ובין אם תקרא לה אחות, אין זה משנה. אולם העבודה שהוא עושה היא עבודתה של רוח האל והיא מייצגת את עבודתו של האל עצמו. לא אכפת לו באיזה שם האדם מכנה אותו. האם השם הזה יכול לקבוע את עבודתו? יהיה אשר יהיה השם שבו תכנה אותו, ככל שהדבר נוגע לאל, הוא התגלמותה של רוח האל כבשר ודם. הוא מייצג את רוח האל והיא מאשרת אותו. אם אינך מסוגל לפנות את הדרך לעידן חדש או לשים קץ לישן, או לציין עידן חדש או לעשות עבודה חדשה, הרי שלא ניתן לכנות אותך בשם האל!

אפילו אדם שרוח הקודש משתמשת בו אינו יכול לייצג את האל עצמו. לא זו בלבד שאדם זה אינו יכול לייצג את האל, אלא אף עבודתו אינה יכולה לייצג את האל באופן ישיר. במילים אחרות, לא ניתן לשלב באופן ישיר את ניסיונו של האדם בניהולו של האל, וניסיון זה אינו יכול לייצג את ניהולו של האל. כל העבודה שהאל עצמו עושה היא העבודה שבכוונתו לעשות בתוכנית הניהול שלו עצמו, והיא נוגעת לניהול הרחב. העבודה שמבצע האדם מורכבת מהענקת ניסיונו האישי. היא מורכבת ממציאת נתיב התנסות חדש, מעבר לזה שבו הלכו קודמיו, ומהובלת אחיו ואחיותיו בהנחיית רוח הקודש. בני האדם האלה מספקים את ניסיונם האישי או את כתביהם הרוחניים של אנשי רוח. על אף שהם משמשים את רוח הקודש, עבודתם של בני אדם כאלה אינה קשורה לעבודת הניהול הגדולה בתוכנית בת ששת אלפי השנים. רוח הקודש רק מרוממת אותם בתקופות שונות כדי שהם יובילו בני אדם בתוך הזרם של רוח הקודש עד שהם יסיימו למלא את תפקידם או שחייהם יגיעו לקצם. מטרת העבודה שהם עושים היא רק להכין דרך מתאימה לאל עצמו או להמשיך פריט מסוים בניהולו של האל עצמו על פני האדמה. בני אדם כאלה לכשעצמם אינם מסוגלים לעשות את עבודת הניהול הגדולה יותר של האל, וגם אינם יכולים לפלס דרכי מוצא חדשות. לא כל שכן, הם אינם מסוגלים להשלים את כל עבודתו של האל מהעידן הקודם. לפיכך העבודה שהם עושים מייצגת רק יציר נברא שממלא את תפקידו ואשר אינו יכול לייצג את האל עצמו שמבצע את כהונתו. זאת משום שהעבודה שהם עושים אינה דומה לזו שעושה האל עצמו. האדם אינו יכול לעשות במקום האל את העבודה שמבשרת על עידן חדש. אף אחד מלבד האל עצמו אינו יכול לעשות אותה. כל העבודה שהאדם עושה היא מילוי חובתו כיציר נברא, והיא נעשית כשרוח הקודש מרגשת אותו או הופכת אותו לנאור. ההנחיה שבני אדם כאלה מספקים נוגעת אך ורק לשאלות כיצד יש לנהוג בחיי היום-יום של האדם וכיצד על האדם לפעול בהרמוניה עם כוונות האל. עבודתו של אדם אינה כרוכה בניהול של האל ואינה מייצגת את עבודתה של רוח הקודש. לדוגמה, העבודה של העד לי ושל השומר ני נועדה להוביל את הדרך. בין שהדרך חדשה או ישנה, העבודה התבססה על העיקרון של היצמדות לספרי הקודש. עבודתם הייתה הקמת כנסיות, בין שהכנסיות המקומיות שופצו או נבנו. העבודה שהם עשו המשיכה את העבודה שישוע ושליחיו לא סיימו או לא המשיכו לפתח בעידן החסד. עבודתם שיחזרה את מה שישוע דרש בעבודתו מאותה תקופה מהדורות שיבואו אחריו, כגון כיסוי ראש, הטבלה, בציעת לחם ושתיית יין. אפשר לומר שעבודתם הייתה להיצמד לספרי הקודש ולחפש נתיבים מתוך ספרי הקודש. הם לא ביצעו שום התקדמות חדשה. לפיכך, ניתן לראות בעבודתם רק מציאת דרכים חדשות בתוך ספרי הקודש, וכן נהגים טובים ומציאותיים יותר. אולם אי-אפשר למצוא בעבודתם את כוונותיו הנוכחיות של האל, לא כל שכן את העבודה החדשה שהאל יעשה באחרית הימים. הסיבה לכך היא שהנתיב שהם צעדו בו היה עדיין הנתיב הישן – לא הייתה התחדשות ולא התקדמות. הם המשיכו להיצמד לעובדת הצליבה של ישוע, לנוהג של בקשה מבני האדם להכות על חטא ולהתוודות על חטאיהם, לאמירה שמי שישרוד עד הסוף יזכה בישועה, ולאמירה שראש האישה הוא האיש, ועל האישה להישמע לבעלה. הם נצמדו אף יותר מכך לתפיסה המסורתית שאסור לאחיות להטיף, והן יכולות רק להישמע לאחרים. לו נמשכה הנהגה כזו, רוח הקודש לא הייתה מסוגלת לעולם לבצע עבודה חדשה, לשחרר בני אדם מהכללים, או להובילם אל מישור החירות והיופי. לפיכך, שלב העבודה הזה, אשר משנה את העידן, דורש שהאל עצמו יעבוד וידבר. אף אדם אינו יכול לעשות זאת במקומו. עד כה, כל עבודתה של רוח הקודש מחוץ לזרם נעצרה לחלוטין, ובני האדם ששימשו את רוח הקודש הלכו לאיבוד. לפיכך, מכיוון שעבודתם של בני האדם שרוח הקודש משתמשת בהם אינה דומה לעבודה שעושה האל עצמו, יש שוני הן בזהותם והן בנושאים שלמענם הם פועלים. הסיבה לכך היא שהעבודה שבכוונתה של רוח הקודש לעשות היא שונה, ולכן היא מעניקה זהויות ומעמדות שונים לכל העושים את העבודה. בני האדם שמשמשים את רוח הקודש יכולים גם כן לעשות עבודה חדשה מסוימת ויכולים לבטל עבודה מסוימת שנעשתה בעידן הקודם, אך עבודתם אינה יכולה לבטא את צביונו וכוונותיו של האל בעידן החדש. הם עובדים רק כדי לבטל את עבודת העידן הקודם ולא כדי לעשות את העבודה החדשה ולייצג ישירות את טבעו של האל עצמו. לפיכך, אין זה משנה כמה נהגים מיושנים הם מבטלים או כמה נהגים חדשים הם מציגים, הם עדיין מייצגים את האדם ואת היצירים הנבראים. אולם כשהאל עצמו מבצע עבודה, הוא אינו מכריז בגלוי על ביטול נהגים מהעידן הישן או על התחלת עידן חדש. הוא ישיר ובלתי אמצעי בעבודתו. הוא גלוי בביצוע העבודה שבכוונתו לבצע. כלומר, הוא מבטא ישירות את העבודה שהוא חולל, עושה באופן ישיר את עבודתו כפי שהתכוון לעשותה במקור ומבטא את הווייתו ואת טבעו. בעיני האדם, טבעו וכן עבודתו של האל אינם דומים לאלה של עידני העבר. אולם מנקודת המבט של האל עצמו, זה רק המשך ופיתוח נוסף של עבודתו. כשהאל עצמו עובד, הוא מבטא את דברו ומביא ישירות את העבודה החדשה. לעומת זאת, כשהאדם עובד, הוא עושה זאת באמצעות עיון ולימוד או שזהו המשך של ידע ושיטתיות של נוהג שנוסדו על גבי עבודתם של אחרים. כלומר, מהות העבודה שהאדם עושה היא לשמור על הסדר שנקבע ו"לצעוד בנתיבים ישנים בנעליים חדשות". פירוש הדבר הוא שאפילו הנתיב שבו הולכים בני האדם שמשמשים את רוח הקודש מושתת על הנתיב שפילס האל עצמו. לכן, בסיכומו של דבר, האדם הוא עדיין אדם, והאל הוא עדיין האל.

יוחנן נולד בעקבות הבטחה, בדומה לאופן שבו יצחק נולד לאברהם. הוא סלל את הדרך לישוע ועשה עבודה רבה, אך הוא לא היה האל. לעומת זאת, הוא היה אחד הנביאים, מפני שהוא רק סלל את הדרך לישוע. עבודתו הייתה אדירה גם היא, ורק אחרי שהוא סלל את הדרך, ישוע החל בעבודתו באופן רשמי. באופן מהותי, הוא פשוט נתן שירות למען ישוע, ועבודתו שירתה את עבודתו של ישוע. אחרי שיוחנן סיים לסלול את הדרך, ישוע החל בעבודתו, עבודה שהייתה חדשה יותר, ממוקדת יותר ומפורטת יותר. יוחנן עשה רק את החלק הראשוני של העבודה. חלק גדול יותר מהעבודה החדשה נעשה בידי ישוע. גם יוחנן עשה עבודה חדשה, אך הוא לא היה זה שבישר על עידן חדש. יוחנן נולד בעקבות הבטחה, והמלאך מסר את שמו. באותה עת, היו שביקשו לקרוא לו על שם אביו, זכריה, אך אימו פצתה פה ואמרה, "אסור שהילד הזה ייקרא בשם הזה. יש לקרוא לו יוחנן." רוח הקודש ציוותה על כל זה. גם השם ישוע ניתן על פי ציווי של רוח הקודש. ישוע נולד מרוח הקודש ובעקבות הבטחתה של רוח הקודש. ישוע היה האל, המשיח ובר האנוש. עם זאת, עבודתו של יוחנן הייתה אדירה גם היא, אך מדוע הוא לא נקרא האל? מהו בדיוק ההבדל בין העבודה שישוע עשה לעבודה שיוחנן עשה? האם הסיבה היחידה לכך הייתה שיוחנן היה זה שסלל את הדרך לישוע? או שמא מאחר שהאל קבע זאת מראש? על אף שיוחנן גם אמר, "שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם", והטיף גם הוא את הבשורה של מלכות השמיים, עבודתו לא המשיכה להתפתח והייתה התחלה בלבד. לעומת זאת, ישוע בישר על עידן חדש והביא את העידן הישן לקצו, אך הוא גם הגשים את החוק של כתבי הקודש. העבודה שהוא עשה הייתה אדירה מזו של יוחנן, ויותר מכך, הוא בא כדי לגאול את האנושות כולה – הוא עשה את שלב העבודה הזה, ואילו יוחנן רק הכין את הדרך. על אף שעבודתו הייתה אדירה, דבריו רבים והתלמידים שהיו לחסידיו היו רבים מאוד, עבודתו רק הביאה לאדם התחלה חדשה. האדם מעולם לא קיבל ממנו חיים, את הדרך או אמיתות עמוקות יותר, והאדם אף לא קיבל ממנו הבנה על כוונותיו של האל. יוחנן היה נביא דגול (אליהו), אשר פרץ דרך חדשה למען עבודתו של ישוע והכין את הנבחרים. הוא היה המבשר של עידן החסד. לא ניתן להבחין בעניינים כאלה רק על ידי צפייה במראה האנושי הרגיל שלהם. דבר זה הולם אף יותר מאחר שיוחנן גם עשה עבודה רבה למדי, ויתרה מזאת, הוא נולד בעקבות הבטחה של רוח הקודש ורוח הקודש תמכה בעבודתו. מכיוון שכך, ההבחנה בין זהויותיהם כשלעצמה יכולה להיעשות רק באמצעות עבודתם, משום שהמראה החיצוני של האדם אינו חושף את תמציתו, וגם אין שום דרך לאדם לדעת לבטח מהי עדותה של רוח הקודש. העבודה שעשה יוחנן והעבודה שעשה ישוע לא היו דומות והיו בעלות אופי שונה. על פי זאת ניתן לקבוע אם יוחנן היה או לא היה האל. עבודתו של ישוע הייתה ליזום, להמשיך, לסכם ולהביא לידי מימוש. ישוע ביצע כל אחד מהשלבים האלה, ואילו עבודתו של יוחנן לא הייתה אלא יצירת התחלה. בתחילה, ישוע הפיץ את הבשורה והטיף לדרך ההכאה על חטא, ואחר כך הוא המשיך להטבלת האדם, לריפוי מחלות ולגירוש שדים. לבסוף, הוא גאל את האנושות מחטא והשלים את עבודתו לעידן כולו. הוא גם הלך ממקום למקום, הטיף לבני האדם והפיץ את הבשורה של מלכות השמיים. בהיבט זה, הוא ויוחנן היו דומים, כאשר ההבדל הוא שישוע בישר על עידן חדש והביא לאדם את עידן החסד. מפיו יצא הדבר אודות האופן שבו על האדם לנהוג ואודות הדרך שבה על האדם ללכת בעידן החסד, ולבסוף הוא סיים את עבודת הגאולה. יוחנן לעולם לא היה יכול לבצע את העבודה הזו. לכן, ישוע הוא זה שעשה את עבודתו של האל עצמו, הוא האל עצמו, והוא מייצג ישירות את האל. לפי תפיסותיו של האדם, כל בני האדם שנולדו בעקבות הבטחה, נולדו מרוח האל, נתמכו על ידי רוח הקודש ופרצו דרכים חדשות – הם האל. לפי ההיגיון הזה, גם יוחנן אמור להיות האל, וכך גם משה, אברהם ודוד... גם הם אמורים להיות האל. האין זו בדיחה מושלמת?

לפני ביצוע כהונתו, גם ישוע היה אדם רגיל שציית לכל עבודתה של רוח הקודש. בלי קשר לשאלה אם הוא היה מודע לזהותו שלו באותה עת, הוא התמסר לכל מה שבא מהאל. רוח הקודש מעולם לא גילתה את זהותו לפני שכהונתו החלה. רק אחרי שהוא החל בכהונתו, הוא ביטל את הכללים והחוקים הללו, ורק אחרי שהוא החל לבצע את כהונתו באופן רשמי, דבריו קיבלו נופך של סמכות ועוצמה. רק אחרי שהוא התחיל בכהונתו, החלה עבודתו לגרום לפתיחה של עידן חדש. לפני כן, רוח הקודש נותרה נסתרת בתוכו במשך 29 שנים, שבמהלכן הוא ייצג רק אדם ולא החזיק בזהות של האל. עבודת האל החלה כשהוא התחיל לעבוד ולבצע את כהונתו, הוא עשה את עבודתו בהתאם לתוכנית הפנימית שלו, בלי להתייחס למידה שבה בני האדם הכירו אותו, ועבודתו הייתה ייצוג ישיר של האל עצמו. בזמנו, ישוע שאל את בני האדם סביבו, "ואתם מה אומרים, מי אני?" הם השיבו, "אתה גדול הנביאים והרופא המעולה שלנו." ויש שענו, "אתה הכוהן הגדול שלנו", וכדומה. נמסרו תשובות רבות ושונות. יש אף שאמרו שהוא יוחנן, שהוא אליהו. ישוע פנה אז אל שמעון כיפא, הוא פטרוס, ושאל, "מי אתה אומר שאני?" פטרוס ענה, "אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, בֶּן־ אֱלֹהִים חַיִּים." מאותו רגע ואילך, בני האדם נהיו מודעים להיותו האל. כשזהותו נודעה, פטרוס היה הראשון שהבין זאת, והדבר נאמר מפיו. לאחר מכן ישוע ציין, "לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמיים." לאחר הטבלתו של ישוע, בין אם אחרים ידעו זאת אם לאו, עבודתו נעשתה בשם האל. הוא בא כדי לבצע את עבודתו, לא כדי לגלות את זהותו. רק אחרי שפטרוס אמר זאת, זהותו של ישוע נודעה בגלוי. בין אם היית מודע לכך שהוא האל עצמו ובין אם לאו, כשהגיעה השעה, הוא החל בעבודתו. והוא המשיך בעבודתו כמקודם, בין אם היית מודע לכך ובין אם לאו. אפילו אם היית מתכחש לכך, הוא עדיין היה מבצע אותה כשהגיעה העת לעשות זאת. הוא בא כדי לעבוד ולבצע את כהונתו, לא כדי שהאדם יכיר את בשרו, אלא כדי שהאדם יבין את עבודתו. אם לא זיהית ששלב העבודה כיום הוא עבודתו של האל עצמו, הסיבה לכך היא שחסר לך חזון. בכל זאת, אינך יכול להתכחש לשלב העבודה הזה. אי-יכולתך לזהות אותו אינה מוכיחה שרוח הקודש אינה עובדת או שעבודתה מוטעית. יש כאלה שאף משווים את עבודת ההווה לעבודתו של ישוע בכתבי הקודש, ומשתמשים בכל אי-התאמה כדי להתכחש לשלב העבודה הזה. האין זו פעולה של אדם עיוור? הדברים המתועדים בכתבי הקודש מוגבלים. הם אינם יכולים לייצג את מכלול עבודתו של האל. בכל ארבע הבשורות יש פחות ממאה פרקים, שבהם כתוב מספר מוגבל של התרחשויות, כגון קללת ישוע לעץ התאנה, שלוש ההתכחשויות של פטרוס להאדון, הופעתו של ישוע בפני התלמידים לאחר צליבתו ותחייתו, לימוד על צום, לימוד על תפילה, לימוד על גירושין, לידתו של ישוע ושושלת היוחסין שלו, מינוי התלמידים על ידי ישוע, וכן הלאה. אולם בני האדם מוקירים אותם כאוצרות יקרים, ואף משווים אליהם את העבודה של ימינו. הם אף מאמינים שישוע עשה רק את העבודה הזאת בימי חייו, כאילו שהאל היה יכול לעשות רק כמות כזאת ולא יותר. האין זה מגוחך?

הזמן שהיה לישוע על פני האדמה היה שלושים ושלוש שנים וחצי, כלומר הוא חי על פני האדמה במשך שלושים ושלוש שנים וחצי. רק שלוש שנים וחצי מהזמן הזה הוקדשו לביצוע כהונתו. בשאר הזמן, הוא פשוט חי חיים אנושיים רגילים. בתחילה, הוא ביקר בבית הכנסת והאזין לפרשנות של הכוהנים לכתבי הקודש ולהטפותיהם של אחרים. הוא רכש ידע רב על כתבי הקודש. הוא לא נולד עם ידע כזה, אלא רק צבר אותו מקריאה והאזנה. כתבי הקודש מתעדים בבירור שהוא שאל את המלמדים בבית הכנסת שאלות כשהיה בן שתים עשרה: "מה היו נבואותיהם של הנביאים הקדומים? מה בדבר חוקת משה? התנ"ך? ומה לגבי האדם שמשרת את האל בבגדי כהונה בבית המקדש? ..." הוא שאל שאלות רבות, מכיוון שלא היו לו ידע או הבנה. על אף שהוא נוצר מרוח הקודש, הוא נולד כאדם רגיל לגמרי. חרף כמה מאפיינים מיוחדים שהיו לו, הוא בכל זאת היה אדם רגיל. חוכמתו התפתחה ללא-הרף בהתאם לשיעור קומתו ולגילו, והוא עבר את השלבים בחייו של אדם רגיל. בדמיונו של האדם, ישוע לא חווה שום ילדות ושום נעורים. הוא החל את חייו כגבר בן שלושים ברגע שנולד, והוא נצלב עם השלמת עבודתו. אולי הוא לא עבר את שלבי החיים של אדם רגיל. אולי הוא לא אכל ולא התרועע עם אנשים אחרים, ולא היה קל לאחרים להבחין בו כלל. אולי הוא היה יצור חריג שהבהיל את כל מי שראה אותו, משום שהיה האל. בני האדם מאמינים שהאל בהתגלמותו כבשר ודם בהחלט אינו חי כמו אדם רגיל. הם מאמינים שהוא נקי בלי שיהיה עליו לצחצח שיניים או לשטוף את פניו, משום שהוא אדם קדוש. האין אלה תפיסותיו של האדם ותו לא? בכתבי הקודש לא מתועדים חייו של ישוע כאדם, רק עבודתו מתועדת, אך הדבר אינו מוכיח שלא הייתה לו אנושיות רגילה או שהוא לא חי חיים אנושיים רגילים לפני גיל שלושים. הוא החל את עבודתו באופן רשמי בגיל 29, אך אינך יכול לבטל את כל חייו כאדם לפני הגיל הזה. התקופה הזו פשוט הושמטה מכתבי הקודש. מכיוון שהיו אלה חייו כאדם רגיל ולא התקופה של עבודתו האלוהית, לא היה צורך להעלות אותה על הכתב. זאת משום שלפני הטבלתו של ישוע, רוח הקודש לא עשתה את עבודתה באופן ישיר, אלא רק קיימה את חייו של ישוע כאדם רגיל, עד היום שבו נועד ישוע לבצע את כהונתו. על אף שהוא היה האל בהתגלמותו כבשר ודם, הוא עבר את תהליך ההתבגרות כמו אדם רגיל. תהליך ההתבגרות הזה הושמט מכתבי הקודש. הוא הושמט מכיוון שהוא לא היה יכול לסייע ביותר לצמיחתו של האדם בחייו. התקופה שלפני הטבלתו של ישוע הייתה נסתרת ובה הוא לא עשה אותות ומופתים. רק לאחר הטבלתו של ישוע, הוא החל את כל עבודת הגאולה של האנושות – עבודה שופעת חסד, אמת, אהבה ורחמים. תחילתה של העבודה הזו הייתה בדיוק גם ראשיתו של עידן החסד. מסיבה זו, היא נכתבה והועברה מדור לדור עד ימינו. היא נועדה לפרוץ דרך מוצא ולהגשים את הכול כדי שבני האדם בעידן החסד יוכלו לצעוד בדרכו של עידן זה ובדרכו של הצלב. על אף שהאדם כתב את התיעוד הזה, אלה עובדות מוחלטות, פרט לשגיאות משניות פה ושם. כך או כך, לא ניתן לומר שתיעוד זה אינו אמת. הנושאים שתועדו עובדתיים לחלוטין, על אף שבמהלך התיעוד שלהם אנשים עשו שגיאות. יש כאלה שיאמרו שישוע היה אדם בעל אנושיות רגילה ושגרתית, אז איך ייתכן שהוא היה מסוגל לעשות אותות ומופתים? ארבעים ימי הפיתוי שישוע עבר הם אות מופלא, שאדם רגיל לא היה מסוגל להשיג. ארבעים ימי הפיתוי שלו היו באופי עבודתה של רוח הקודש. איך אפשר, אם כן, לומר שלא היה בו כלל מן העל-טבעי? יכולתו לחולל אותות ומופתים אינה מוכיחה שהוא היה אדם נשגב ובלתי רגיל. העניין הוא פשוט שרוח הקודש עבדה באדם רגיל כמוהו, וכך אפשרה לו לחולל ניסים ולעשות עבודה אדירה אף יותר. לפני שישוע ביצע את כהונתו, או כנאמר בכתבי הקודש, לפני שרוח הקודש שרתה עליו, הוא היה אדם רגיל לגמרי וכלל לא על-טבעי. כאשר רוח הקודש שרתה עליו, כלומר, כאשר הוא החל לבצע את כהונתו, הוא נמלא בכוחות על-טבעיים. באופן זה, האדם משתכנע שהאל בהתגלמותו כבשר ודם אינו ניחן באנושיות רגילה. יתרה מזאת, הוא סבור באופן מוטעה שלאל בהתגלמותו כבשר ודם יש רק אלוהיות, ולא אנושיות. ברור שכאשר האל בא אל פני האדמה לעשות את עבודתו, בני האדם רואים רק אירועים על-טבעיים. הדברים שהם רואים בעיניהם ושומעים באוזניהם הם כולם על-טבעיים, משום שעבודתו ודבריו של האל בלתי נתפסים עבור האדם ונמצאים מחוץ להישג ידו של האדם. אם דבר מה מהשמיים ירד אל הארץ, איך ייתכן שהוא יהיה משהו אחר מלבד על-טבעי? כשהתעלומות של מלכות השמיים מובאות אל הארץ, תעלומות שהאדם אינו מסוגל לתפוס או להעלות על דעתו, תעלומות נפלאות ומלאות חוכמה עד מאוד – האין כל אלה דברים על-טבעיים? אולם עליך לדעת שיהיו הדברים על-טבעיים ככל שיהיו, הם מבוצעים במסגרת אנושיותו הרגילה של האל. האל בהתגלמותו כבשר ודם חדור אנושיות. לולא היה כזה, הוא לא היה האל בהתגלמותו כבשר ודם. בזמנו, ישוע עשה ניסים גדולים ורבים. בני ישראל של אותה תקופה ראו הרבה דברים על-טבעיים. הם חזו במלאכים ובשליחים ושמעו את קולו של יהוה. כל הדברים האלה היו על-טבעיים, הלא כן? ודאי שישנן כיום רוחות רעות מסוימות שמוליכות את האדם שולל באמצעות דברים על-טבעיים. אין זה אלא חיקוי מצדן שמטרתו להטעות את האדם באמצעות עבודה שאינה נעשית כעת בידי רוח הקודש. אנשים רבים מחוללים ניסים, מרפאים חולים ומגרשים שדים. זו אינה אלא עבודתן של רוחות רעות, מכיוון שרוח הקודש כבר אינה עושה עבודה כזו בהווה, וכל אלה שמחקים את עבודתה של רוח הקודש מאותה עת ואילך הם בהחלט רוחות רעות. כל העבודה שהתבצעה בישראל באותה עת הייתה עבודה על-טבעית, אם כי רוח הקודש אינה עובדת כך כיום, וכל עבודה כזו כיום היא חיקוי ומסווה של השטן והפרעה מצדו. אולם לא ניתן לומר שכל הדברים העל-טבעיים הם מעשה ידיהן של הרוחות הרעות. הדבר תלוי בעידן עבודתו של האל. חשוב על העבודה שהאל בהתגלמותו כבשר ודם עושה כיום: איזה היבט בה אינו על-טבעי? דבריו בלתי נתפסים ובלתי ניתנים להשגה בעיניך, ואף אדם אינו יכול לבצע את עבודתו. האדם אינו מסוגל להבין את הדברים שהאל בהתגלמותו מבין, והאדם גם אינו מסוגל לדעת מהיכן נובע הידע של האל בהתגלמותו. יש כאלה שאומרים, "גם אני רגיל כמוך. איך ייתכן שאני לא יודע את מה שאתה יודע? אני מבוגר ממך וניסיוני עשיר יותר, אז איך ייתכן שאתה יודע דברים שאני אינני יודע?" ככל שהדבר נוגע לאדם, כל זה בלתי ניתן להשגה. וישנם אלה שאומרים: "איש אינו יודע על העבודה שבוצעה בישראל, ואפילו הפרשנים של ספרי הקודש אינם יכולים למצוא לזה הסבר. איך ייתכן שאתה יודע זאת?" כל העניינים האלה הנם על-טבעיים, הלא כן? הוא לא חווה שום מופתים, אך הוא יודע הכול. הוא מדבר ומבטא את האמת בקלות רבה ביותר. האין זה על-טבעי? עבודתו מתעלה על מה שבשר ודם מסוגל להשיג. החשיבה של אדם כלשהו שגופו עשוי בשר ודם אינה יכולה לתפוס זאת, והדבר לא יכול לעלות כלל בדעתו של האדם ובהיגיון שלו. על אף שהאל בהתגלמותו מעולם לא קרא את ספרי הקודש, הוא מבין את עבודתו של האל בישראל, ועל אף שהוא ניצב על פני האדמה ומדבר, הוא מדבר על התעלומות של הרקיע השלישי. כשהאדם קורא את המילים הללו, רגשותיו גואים בו: "האין זו השפה של הרקיע השלישי?" האין כל אלה עניינים שמתעלים על מה שאדם רגיל יכול להשיג? בזמנו, כשישוע צם במשך ארבעים יום, זה היה מעשה על-טבעי, הלא כן? אם אתם אומרים שצום בן ארבעים יום הוא בכל מקרה על-טבעי ומעשה של רוחות רעות, הרי שאתם מגנים את ישוע, הלא כן? לפני שישוע ביצע את כהונתו, הוא היה כמו כל בני האדם הרגילים. גם הוא למד בבית הספר. אחרת, איך הוא למד קרוא וכתוב? כשהאל התגלם כבשר ודם, רוח האל הסתתרה בבשר. עם זאת, כמו כל אדם רגיל, היה עליו לעבור תהליך של גדילה והתבגרות, ורק לאחר שיכולתו הקוגניטיבית הבשילה והוא היה מסוגל להבחין בדברים, הוא נחשב לאדם רגיל. רק לאחר שהאנושיות שלו הבשילה, הוא היה יכול לבצע את כהונתו. איך הוא היה יכול לבצע את כהונתו אם האנושיות הרגילה שלו הייתה עדיין בוסרית וההיגיון שלו היה רעוע? מן הסתם, אי-אפשר לצפות שיבצע את כהונתו בגיל שש או שבע! מדוע האל לא נחשף בגלוי כשהוא התגלם לראשונה כבשר ודם? מפני שהאנושיות של בשרו ודמו הייתה עדיין בוסרית. התהליכים הקוגניטיביים של גוף הבשר והדם, כמו גם האנושיות הרגילה שלו, לא היו בשליטתו המלאה. משום כך, היה זה הכרחי עבורו להצטייד באנושיות רגילה ובהיגיון בריא של אדם רגיל, עד שהיה מצויד בהם באופן מספיק כדי לבצע את עבודתו כבשר ודם. זאת בטרם הוא היה יכול להתחיל את עבודתו. אם המשימה לא הייתה לפי יכולתו, היה עליו להמשיך לגדול ולהתבגר. אילו ישוע החל בעבודתו בגיל שבע או שמונה, האדם היה רואה בו עילוי, הלא כן? כל בני האדם היו חושבים אותו לילד, הלא כן? מי היה משתכנע ממנו? ילד בן שבע או שמונה שאינו גבוה מהדוכן שמאחוריו הוא עומד – האם הוא היה מתאים להטיף? לפני שהאנושיות הרגילה שלו הבשילה, הוא לא היה יכול לעמוד במשימה. אשר לאנושיות שלו, שעדיין הייתה בוסרית, חלק משמעותי מהעבודה היה פשוט בלתי ניתן להשגה. עבודתה של רוח האל כבשר ודם מתבצעת גם כן לפי עקרונות משלה. רק כשהאל מצויד באנושיות רגילה, הוא יכול לקחת על עצמו את העבודה ולקבל את המינוי של האב. רק אז הוא רשאי להתחיל בעבודתו. בילדותו, ישוע פשוט לא הצליח להבין דבר על מרבית הדברים שהתרחשו בימי קדם, ורק לאחר שהוא שאל מלמדים בבית הכנסת, הוא החל להבינם. אילו הוא החל בעבודתו כאשר אך למד לדבר, איך ייתכן שהוא לא היה טועה כלל? איך ייתכן שהאל יעשה שגיאות? לפיכך, הוא החל בעבודתו רק לאחר שהוא היה מסוגל לכך. הוא לא ביצע שום עבודה עד שהוא היה מסוגל לקחת אותה על עצמו באופן מלא. בגיל 29, היה ישוע כבר בוגר למדי, ודי היה באנושיותו כדי שייקח על עצמו את העבודה שהיה עליו לעשות. רק אז החלה רוח הקודש לעבוד בתוכו באופן רשמי. באותה עת, יוחנן כבר הקדיש שבע שנים לפלס לו את הדרך, וכשיוחנן סיים את עבודתו, הוא הושלך לכלא. בשלב זה, הוטל העול כולו על כתפיו של ישוע. אילו הוא לקח על עצמו את העבודה הזו בגיל 21 או 22, כשהאנושיות שלו עוד לקתה בחסר, כשהוא היה עלם צעיר ועדיין חסרה לו הבנה על דברים רבים, אזי הוא לא היה מסוגל להשתלט על כך. באותה עת, יוחנן כבר ביצע את עבודתו במשך זמן מה, לפני שישוע החל את עבודתו, והוא כבר היה אז בגיל העמידה. בגיל הזה, אנושיותו הרגילה הספיקה כדי שייקח על עצמו את העבודה שהיה עליו לעשות. כעת, יש לאל בהתגלמותו כבשר ודם גם אנושיות רגילה, ואף שהיא רחוקה מלהיות בשלה בהשוואה למבוגרים שביניכם, אנושיות זו כבר מספיקה לביצוע עבודתו. נסיבות העבודה כיום אינן זהות לחלוטין לאלו בזמנו של ישוע. מדוע ישוע בחר שנים עשר תלמידים? הכול נועד לתמוך בעבודתו ובתיאום איתה. מצד אחד, היה עליו להניח את היסודות לעבודתו באותה עת, ומצד שני, היה עליו להניח את היסודות לעבודתו בעתיד. בהתאם לעבודה דאז, הבחירה בשנים עשר תלמידים הייתה כוונתו של ישוע, וגם כוונתו של האל עצמו. הוא סבר שיש לבחור בשנים עשר תלמידים, ואז להנחותם להטיף בכל המקומות. אך כיום אין צורך כזה אצלכם! כאשר האל בהתגלמותו כבשר ודם עובד, ישנם עקרונות רבים ודברים רבים שהאדם פשוט אינו מבין. האדם משתמש ללא-הרף בתפיסותיו שלו כדי למדוד את עבודתו של האל או להציב לו דרישות מופרזות. אפילו כיום, ישנם רבים שאינם מודעים כלל לכך שהידע שלהם מורכב רק מהתפיסות שלהם. יהיו אשר יהיו העידן והמקום שבהם האל מתגלם כבשר ודם, עקרונות עבודתו כבשר ודם נותרים בעינם. הוא אינו יכול להתגלם כבשר ודם אך להתעלות על הבשר והדם כדי לעבוד. ועוד פחות מכך הוא יכול להתגלם כבשר ודם בלי לעבוד במסגרת אנושיות רגילה של הבשר. אחרת, משמעות התגלמותו של האל תתפוגג ותהיה ללא כלום, ו"הדבר היה לבשר" ייעשה חסר משמעות לחלוטין. יתרה מזאת, רק האב שבשמיים (רוח האל) יודע על התגלמותו של האל, ואף אחד מלבדו, גם לא הבשר והדם עצמם ולא שליחי השמיים. לפיכך עבודתו של האל כבשר ודם רגילה עוד יותר ומסוגלת להדגים טוב יותר שאכן, הדבר היה לבשר, והבשר פירושו אדם פשוט ורגיל.

יש כאלה שעשויים לתהות, "מדוע האל עצמו מוכרח לבשר על העידן החדש? האם יציר נברא לא יכול לעמוד במקומו?" כולכם מודעים לכך שהאל מתגלם כבשר ודם כדי לבשר על עידן חדש, ולכך שכאשר הוא מבשר על עידן חדש, הוא בו בזמן מסיים את העידן הקודם. האל הוא הראשית והתכלית, הוא עצמו מניע את עבודתו, ולכן, הוא עצמו מוכרח גם לסיים את העידן הקודם. זו ההוכחה לכך שהוא הביס את השטן ולניצחונו על העולם. בכל פעם שהוא עצמו עובד בקרב בני האדם, זו תחילתו של קרב חדש. ללא התחלה של עבודה חדשה, לא היה כמובן סיכום של העבודה הישנה. ואם אין סיכום של העבודה הישנה, זו הוכחה לכך שהקרב עם השטן טרם הסתיים. רק אם האל עצמו בא ומבצע עבודה חדשה בקרב בני האדם, האדם יכול להשתחרר לחלוטין מכוחו של השטן ולזכות בחיים חדשים ובהתחלה חדשה. אחרת, האדם יחיה לנצח בעידן הישן ותחת כוחו הישן של השטן. בכל עידן שהאל מוביל, משתחרר חלק מסוים באדם, וכך האדם מתקדם לצד עבודתו של האל לעבר עידן חדש. ניצחונו של האל הוא ניצחון לכל חסידיו. אילו הגזע של ברואי האנושות היה אחראי לסיכום העידן, היה זה לא יותר מאשר מרד או בגידה באל, לא התמסרות לאל, הן מנקודת מבטו של האדם והן מזו של השטן, ועבודתו של האדם הייתה הופכת לכלי בידיו של השטן. רק אם האדם יתמסר לאל וילך בעקבותיו בעידן שהאל עצמו בישר, השטן ישתכנע באופן מלא, מפני שזו חובתו של יציר נברא. לכן אני אומר שעליכם רק לנהות ולהתמסר, ואיני מבקש מכם שום דבר נוסף. זו הכוונה בכך שכל אדם ימלא את חובתו ויבצע את תפקידו. האל עושה את עבודתו שלו ואין לו צורך באדם שיעשה את העבודה במקומו. הוא אף אינו מתערב בעבודתם של הברואים. האדם ממלא את חובתו ואינו מתערב בעבודתו של האל. רק זה מהווה התמסרות והוכחה לתבוסתו של השטן. לאחר שהאל עצמו סיים להביא את העידן החדש, הוא לא יורד שוב לעבוד בעצמו בקרב בני האדם. רק אז האדם נכנס באופן רשמי לעידן החדש כדי למלא את חובתו ולבצע את משימתו כיציר נברא. אלה הם עקרונות עבודתו של האל, שאיש אינו יכול להפר אותם. רק עבודה כזו היא הגיונית וסבירה. האל עצמו עושה את עבודתו. הוא זה שמניע את עבודתו קדימה והוא גם זה שמסיים אותה. הוא זה שמתכנן את העבודה והוא גם זה שמנהל אותה, ויתרה מזאת, הוא זה שגורם לעבודה להתממש. כפי שנאמר בכתבי הקודש, "אני הראשית והתכלית. אני הזורע והקוצר." כל העבודה הזו הנוגעת לניהול האל נעשית על ידי האל עצמו. הוא הריבון של תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים. איש אינו יכול לעשות את עבודתו במקומו או לסיים את עבודתו, מפני שהוא השולט בכול. מכיוון שהוא ברא את העולם, הוא יוביל את העולם כולו לחיות לאורו, ובוודאי שהוא גם יסיים את העידן כולו, ובכך יגשים את תוכניתו במלואה!