פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק ה')

3. תיעוב דברי האל

היום נמשיך מהשיתוף הקודם שלנו שעסק בביטוי העשירי של צוררי משיח – הם מתעבים את האמת, מזלזלים בעזות מצח בעקרונות ומתעלמים מסידורי בית האל. פריט זה מחולק לשלושה חלקים. כבר שיתפנו על שני החלקים הראשונים, והיום נשתף על השלישי: צוררי משיח מתעבים את דברי האל. בעבר שיתפנו על כמה ביטויים ואמירות לגבי היבט זה, למשל, האופן שבו צוררי משיח מפקפקים בדברי האל, אינם מאמינים בהם ומלאים סקרנות כלפיהם, כשהם חסרי כל יסוד של אמונה אלא רק ספק, בחינה והשערה. בקיצור, צוררי משיח אינם מתייחסים לדברי האל כאל האמת, וגם אינם מיישמים אותם בפועל. כאשר הם מתמודדים עם עניינים, הם אינם מחפשים את עקרונות היישום בפועל בהתאם לדברי האל. לעתים קרובות הם מטפחים בליבם ספק, התנגדות והכחשה כלפי דברי האל. ניתן לומר שכל אלה הם ביטויים לתיעוב של צוררי משיח את דברי האל. היום נרחיב את השיתוף על גישותיהם ופעולותיהם המעמיקות והספציפיות יותר של צוררי משיח כלפי דברי האל, כדי לנתח כיצד בדיוק הם מתעבים אותם. בנוגע לאופן שבו צוררי משיח מתעבים את דברי האל, נמשיך לשתף פריט אחר פריט. דרך זו תהיה ברורה יותר, הלא כן? (כן). אילו הייתי משתף כעת באופן כללי, ואם הייתם ניחנים ביכולת הבנה מסוימת, באיכות מספקת ובהבנה רוחנית, ולעתים קרובות הייתם מקבלים אור מדברי האל, אזי מה ששיתפתי בעבר היה למעשה מספיק עבורכם. אולם, רוב האנשים אינם ניחנים באיכות הנדרשת כדי להבין את דברי האל; הם אינם מגיעים לרמה שבה הם יכולים להתייחס לדברי האל כאל האמת שיש להבינה. לכן עלינו לשתף פריט אחר פריט. נושא זה מחולק באופן ספציפי למספר חלקים קטנים יותר.

א. צוררי משיח משנים את דברי האל ומפרשים אותם באופן שרירותי

הפריט הראשון הוא שצוררי משיח משנים את דברי האל ומפרשים אותם באופן שרירותי. בעבר שיתפנו על היבט זה באמצעות כמה דוגמאות ספציפיות, אם כי לא בניתוח ממוקד ומפורט, אלא כבדרך אגב. מהם הביטויים של צוררי משיח המשנים את דברי האל ומפרשים אותם באופן שרירותי? בנוגע לפריט זה, כיצד צוררי משיח פועלים? העובדה שצוררי משיח מפגינים התנהגות כזו ונוקטים בפעולות כאלה כלפי דברי האל מעידה, מבחינת טבעם, שהם אינם מאמינים בליבם שדברי האל הם האמת, שהם קדושים ושלא ניתן לפגוע בהם. לא משנה איזה היבט של דברי האמת האל מבטא, בין שדבריו נראים פשוטים או עמוקים בעיני אנשים, אלה עדיין דברי האל, זוהי האמת, והדבר קשור קשר בל יינתק להיווכחות בחיים של האדם, לשינוי בצביונו ולישועתו. אולם, צוררי משיח אינם רואים זאת כך; הם אינם מודעים לכך בליבם, ואין להם מודעות או הבנה כאלה. הם אינם מאמינים שדברי האל הם האמת, וגם אינם מכירים בחשיבות העצומה של דברי האל להיווכחות בחיים. נהפוך הוא, הם מאמינים שדברי האל, על פניהם, נראים כמילים אנושיות ותו לא, ושהם רגילים למדי. חשיבותם לכאורה נובעת רק מכך שכל הנוהים אחר האל, בית האל והכנסייה, כינו אותם "דברי האל". אך במציאות, על פניהם, דברי האל נראים כביטויים נפוצים שאנשים מרבים לומר. באופן מילולי, מילים אלה מכילות יסודות של שפה אנושית, הן מכילות את ההיגיון, החשיבה ואוצר המילים של השפה האנושית, לרבות כמה ביטויים יומיומיים, ניבים, אמרות ואפילו פתגמים בני שני חלקים. צוררי משיח אינם רואים את דברי האל כמשהו מפואר, בלתי נתפס או עמוק כפי שניתן לדמיין, לא כמו כתבי הקודש האגדיים מהשמיים. מבחינתם הם פשוטים ורגילים. לפיכך, לאחר בחינה מדוקדקת, הם מגיעים בסופו של דבר להגדרה בליבם: מילים אלה הן שפה פשוטה ותו לא, הן מעשיות למדי, כאלה שמאמינים צריכים לקרוא, מילים שיכולות לעזור בהתנהגותו ובאמונתו של אדם. לאחר קריאה מרובה, זו המסקנה שאליה הם מגיעים. ישנם אפילו צוררי משיח ואנשים שחצנים שלוקחים את דברי האל וקוראים פרקים ועמודים רבים מאוד בבת אחת. ישנם אף כאלה שקוראים את הספר "הדבר מופיע בבשר" מתחילתו ועד סופו בתוך חודש, מה שמותיר רשמים עמוקים במוחם ובמחשבותיהם. הם רוכשים הבנה כללית של כמה מונחים רוחניים, של נימת דיבורו וסגנונו של האל, ואפילו של תוכן דבריו בשלבים שונים. לאחר הקריאה הם אומרים: "דברי האל הם בסך הכול ככה-ככה. קראתי את כולם בבת אחת והבנתי את התוכן הכללי של תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של האל. אם כן, דברי האל אינם כה עמוקים. נראה קצת מוגזם להעלות את דברי האל לרמת האמת, כמשהו חיוני להיווכחות בחיים". לכן, לא משנה כיצד הם מתייחסים למילים הללו, בסופו של דבר הם מגדירים בליבם את דברי האל כדברים שאינם עמוקים או קשים להבנה כפי שאנשים מדמיינים. כל אדם משכיל ובעל עיניים יכול להבין אותם. לאחר שהם קוראים שוב ושוב, לא זו בלבד שהם אינם מצליחים להכיר או להבין את האמיתות השונות בנוגע להיווכחות בחיים – אלה שאנשים צריכים להבין מדברי האל ולהשיג מהם נאורות, קיום ועזרה, אלא שהם גם חשים שדברי האל רחוקים מהאמת ומכתבי הקודש מהשמיים. לאחר שהגיעו למסקנה כזו, צוררי משיח מתעבים את דברי האל עוד יותר. הם מאמינים שזה כל מה שיש בדברי האל, זה כל מה שיש באל, וזה כל מה שיש באמת. עם גישה והבנה כאלה, עמדתם הפנימית של צוררי משיח כלפי דברי האל וכלפי "הדבר מופיע בבשר" מובילה אותם לתעב עוד יותר את דברי האל ואת האמת. הם משתמשים בידע ובשכל שלהם, ומסתמכים על זיכרונם ופיקחותם כדי לתפוס במהירות את התוכן ואת העקרונות, כביכול, של המילים הללו, וכן מעט מהנימה, הסגנון ואוצר המילים שבהן יש שימוש, לרבות ביטויים נפוצים וניבים. כתוצאה מכך הם חשים שהשיגו הכול ושיש להם הכול. הבנה וגישה כאלה מובילות אותם לתעב עוד יותר בליבם את דברי האל, לפקפק בהם בחוצפה רבה, וכן להטיל ספק רב יותר בזהותו ובמהותו של האל.

מבחינת טבעם של צוררי משיח, ניתן לראות שהם סולדים מהאמת, מתעבים דברים חיוביים, מתעבים את צניעותו והסתתרותו של האל, ומתעבים את נאמנותו, מציאותו וחביבותו. סדרה זו של תיעוב מובילה צוררי משיח לבצע באופן לא מודע ובטבעיות פעולות מעוררות בחילה שהאל מתעב ומגנה. פעולות אלה כוללות שינוי שרירותי של דברי האל ופירושם. למה הכוונה 'שינוי'? צוררי משיח אינם מאמינים שיש אמת בדברי האל, שדברי האל יכולים להעניק לאנשים חיים, וקל וחומר שאינם מאמינים שמילים אלה הן היסוד שעליו נשען אדם כדי לשרוד ושהן הכיוון והנתיב להתקדמותו. לכן, הם אינם מבינים מדוע האל מדבר בדרכים האלה, והם גם אינם יודעים מדוע האל אומר מילים כאלה בהקשר מסוים, ועל אחת כמה וכמה אין להם שמץ של מושג מדוע האל אומר את התכנים הספציפיים הללו. בנוגע לאופן שבו תכנים אלה נוצרו, מה האל חושב, ובנוגע למה שהאל שואף להבחין, להשלים ולחולל באנשים בעודו אומר את המילים הללו, וכן – בתוך המילים האלה – כל מה שהאל שואף להשיג, מה כוונותיו והאמת שבדבריו, צוררי המשיח חסרי מושג לחלוטין ובורים גמורים – הם הדיוטות בכל הנוגע לכך. לכן, הם חשים לעתים קרובות בליבם שהאל לא היה צריך לומר את המשפט הזה בצורה הזאת, שהמשפט ההוא צריך לבוא אחרי המשפט הזה, שהמשפט הזה צריך להיות מנוסח כך, שלקטע ההוא צריכה להיות נימה כזו או אינטונציה אחרת, שבחירת המילה הזו אינה נכונה, ושהמונח ההוא אינו מתחשב בזהותו של האל ואינו הולם, וכך הם מגבשים את דעותיהם. בעיניהם, דברי האל אינם טובים יותר מיצירותיו של כל אדם מפורסם או דגול בעולם. הם חשים שדיבורו של האל אינו קפדני מספיק, שהוא רב-מלל, ושאם בוחנים בקפידה מילים מסוימות, הרי שלמען הדיוק הן אינן תואמות את כללי הדקדוק ואת אוצר המילים האנושיים. "איך יכולה להיות אמת במילים האלה? איך הן יכולות להיות דברי האל? איך הן יכולות להיות האמת?" צוררי משיח מחשבים ומהרהרים בליבם, ובו-זמנית מפקפקים ומגנים. עם גישה כזו, מחשבות כאלה ונקודת מבט כזו על דברי האל, צוררי המשיח שולפים את טפריהם השטניים.

אני זוכר שלפני כמה שנים התרחש מקרה בצוות המזמורים. הם רצו להלחין קטע מהותי מדברי האל כדי שישירו אותו בכנסייה. במהלך ההלחנה הם גילו שאורך דברי האל ומספר המילים אינם תואמים את המנגינה; בכל שורה היו יותר מדי מילים. בנוסף, כשניסו להתאים את המנגינה כולה לדברי האל, המילים נראו רבות מדי והמשפטים ארוכים מדי. אם כן, מה היה הפתרון שלהם? הם מצאו דרך: הם שינו חלק מהניסוחים ומהמילים של דברי האל מבלי לשנות לכאורה את משמעותם – למשל, על ידי הפיכת ניב בן ארבע מילים לביטוי בן שתי מילים, או מחיקת משפטים שנראו ארוכים, מיותרים וחסרי פשר. בהתאם לעיקרון זה, הם הלחינו את הגרסה הערוכה של דברי האל והפיצו אותה בכנסייה לשירה. רוב האנשים, פזורי נפש כפי שהיו, חשבו שזהו מזמור של דברי האל, אך מי ידע שקטע כזה כלל לא היה דברי האל? זה היה קטע שצוררי משיח שינו וקיצרו באופן שרירותי, התעסקו בו וסילפו אותו. מאוחר יותר, כאשר הכינו את המזמור הזה לתוכנית, שאלתי על איזה פרק מדברי האל התבסס המזמור. הם אמרו לי שזהו הקטע הראשון של פרק מסוים. מצאתי את הקטע הזה והשוויתי אותו לזה שבספר המזמורים, וזה די הדהים אותי. הקטע בספר המזמורים היה לכאורה קטע שנבחר מאותו פרק של דברי האל, אך הוא שונה עד לבלי היכר. נימת הדיבור נעלמה, מילים חשובות רבות הושמטו, תוכן הדברים היה מבולבל, ואפילו סדר המילים התהפך. אילולא היו אומרים לי שהקטע הזה נלקח מפרק מסוים של דברי האל, אני לא חושב שמישהו היה יכול לזהות מאיזה פרק הוא נלקח; הוא כלל לא תאם את המקור. על פני השטח, האנשים האלה ביצעו את חובתם: הם הלחינו את דברי האל כדי שכולם ישירו ויפנימו אותם, וכך דברי האל יוכלו להמשיך ולהוביל אנשים ולהדריך אותם, וזה יכול היה לעזור לאנשים להיכנס אל דברי האל. איזה מעשה נפלא זה היה! אולם, בשל היעדר מוחלט של לב ירא-אל אצל צוררי המשיח, הם התייחסו לדברי האל כאילו היו מילים שנאמרו בשיחה על ידי אנשים רגילים, ומחקו וסילפו אותם באופן שרירותי. הם שינו לחלוטין את דברי האל מבלי לשאול שאלה אחת ומבלי לקבל רשות או הסכמה מאף אחד – וקל וחומר ללא כל הרשאה מאף אחד – ובכל זאת גרמו לאנשים להאמין שהם מבצעים את חובתם, שהם הלחינו את דברי האל. איזה מין התנהגות ושיטה זו? איזה צביון יש לאנשים שעוסקים בהתנהגות כזו ובשיטה כזו? האם בליבם של אלה המשתמשים בשיטה כזו, המתייחסים לדברי האל בגישה כזו, יש יראה כלשהי באופן שבו הם מתייחסים לדברי האל? האם הם מוקירים את דברי האל? האם הם מתייחסים לדברי האל כאל האמת? אם שופטים לפי גישתם חסרת הכבוד והמזלזלת כלפי דברי האל, לא זו בלבד שהם אינם מוקירים אותם, אלא שהם גם מתייחסים לדברי האל כאל צעצועים, ומשנים אותם כלאחר יד ככל העולה על רוחם. האם גישתם כלפי דברי האל אינה מעידה על גישתם כלפי האל עצמו? (כן). זה בדיוק אותו הדבר. דברי האל מייצגים את האל עצמו; הם ביטוי של האל, ביטוי של צביונו, והתגלות של מהותו. אם אנשים מתייחסים כל כך בזלזול ובקלות ראש לדברי האל, מובן מאליו כיצד הם מתייחסים לאל עצמו. זה אומר הכול.

על פני השטח, אנשים נוהים אחר האל, נוטשים, משקיעים מעצמם וסובלים קושי למענו, אך גישתם כלפי דברי האל כה חסרת כבוד ומזלזלת. צוררי משיח עשויים אפילו לקשט יפה את הספר "הדבר מופיע בבשר", לעטוף אותו בבד ולאחסן אותו במקום הבטוח ביותר. אך מה זה יכול להוכיח? האם זה יכול להראות שהם מוקירים את דברי האל, שיש להם לב ירא-אל? האם הפעולות השטחיות האלה יכולות להסתיר את גישתם חסרת הכבוד כלפי דברי האל? הן לא יכולות. בכל פעם שהם קוראים את דברי האל, הם תמיד חושבים על שינוי חלק מהמונחים, הביטויים והנימה שבהם. ועד כמה נועזים צוררי משיח מסוימים? כאשר הם מוצאים משהו בדברי האל שאינו תואם את תפיסותיהם, או שהם חושבים שהניסוח אינו הולם או שגוי מבחינה דקדוקית, או אפילו מאמינים שסימן פיסוק שגוי, הם יכריזו על כך בקול רם ויגזימו בעניין, כאילו רצו שכל העולם יידע על סימן פיסוק שלא במקומו, על בחירת מילה לא הולמת, או על אמירה בדברי האל שנראית בלתי היגיונית. הם מפיצים זאת בנימה לעגנית ומלאת בוז. נראה שברגעים כאלה, הם סוף סוף מוצאים את מה שהם מחשיבים כראיה לשגיאות בדברי האל, נקודת אחיזה כדי להשיג יתרון, להצביע על פגם, והם יכולים סוף סוף להרגיע את עצמם בליבם שגם בדברי האל יש טעויות ושהאל אינו מושלם. האין זה צביונו של צורר משיח? צוררי משיח שואפים למצוא פגמים ושגיאות בדברי האל; זוהי גישה של עוינות, לא של התמסרות וקבלה. כאשר מדברים על כך שצוררי משיח משנים את דברי האל ומפרשים אותם באופן שרירותי, האם ניתן לראות במקרה שהתרחש בצוות המזמורים והוזכר זה עתה, שינוי של דברי האל? (כן). אימרו לי, איזה מין אדם ישנה את דברי האל באופן כה שרירותי? האם יש לו יראת-אל כלשהי? (לא). איזה צביון זה? ראשית, האם הם מתייחסים לדברי האל כאל דברי האל? (לא). אז כיצד הם מתייחסים אליהם? הם מתייחסים אליהם כאל דברי אדם. ייתכן שמקובל לשנות מאמרים של עדויות חווייתיות של אנשים אם המילים אינן קוהרנטיות או מושלמות, אך להעז לעשות את אותו הדבר עם דברי האל, מה טבעו של מעשה זה? זו פעולה מתוך גחמה ובקלות דעת ללא לב ירא-אל, הלא כן? להעז להעיר הערות שרירותיות על דברי האל ולשנותם בכל פעם שהם אינם מתאימים לרעיונותיו או לנקודת מבטו של אדם – האם טבעו של מעשה זה חמור? (כן).

מי עוד מעורב בשינוי דברי האל? במהלך הטפת הבשורה, יש מקבלי בשורה פוטנציאליים שבאים במגע עם דברי האל ויש להם תפיסות שונות לגבי נימת דיבורו של האל, סגנונו, נקודת המבט שממנה הוא מדבר, ואפילו לגבי הניסוחים והכינויים שבהם הוא משתמש, וכן לגבי היבטים רבים נוספים. לאנשים שונים יש תפיסות שונות; לאלה שהם מפלגים שונים יש טעם שונה ודרישות שונות. יש חברים בצוות הבשורה שאומרים: "קשה להטיף את הבשורה בצורה כזאת! חלק מדברי האל קשים מדי; בחלקם נראה שכאילו האל מקלל אנשים. הם כלל לא עדינים, אין בהם אהבה, והכול מנוסח בשפה יומיומית. חלק מדבריו מכוונים באופן ספציפי לקבוצות אתניות מסוימות, בעוד שאחרים חושפים תעלומות – אנשים כלל לא מקבלים זאת! המילים האלה הפכו לאבן נגף עבור מקבלי הבשורה הפוטנציאליים בקבלת עבודתו החדשה של האל. מה עלינו לעשות?" מישהו אומר: "יש לי פתרון. מכיוון שמקבלי הבשורה הפוטנציאליים אינם יכולים לקבל את עבודתו החדשה של האל בגלל המילים הללו, אולי פשוט נמחק אותן? סמנו את כל המילים והתכנים שאנשים אינם מוכנים לקבל, אפילו אם זה משפט בודד, והסירו אותם לפני ההדפסה. כך, כאשר מקבלי הבשורה הפוטנציאליים יקראו זאת, לא יהיו מילים כלשהן שיפגעו בגאוותם או ברגשותיהם, וגם לא שום דבר שסותר את תפיסותיהם. כל דברי האל יהיו הולמים, למקבלי הבשורה לא יהיו שום תפיסות, והם יוכלו לקבל בצורה חלקה את עבודתו החדשה של האל". בצוות הבשורה היו כאלה שאכן עשו זאת, ואפילו מבלי לברר או לבקש הסכמה מהעליון הם הדפיסו והפיצו באופן נרחב חוברות המכילות את דברי האל שאותם הם קיצרו ושינו. למען נוחותם בעבודה, כדי לזכות ביותר אנשים, כדי להראות את יכולת עבודתם, וכדי להיראות נאמנים בחובתם, הם רקחו את השיטה הזו ואף הפכו אותה למציאות על ידי הדפסת הדברים לספר. אך ספר זה שונה לחלוטין מ"הדבר מופיע בבשר". האם שיטה זו אינה שינוי של דברי האל? (כן). האם רוב האנשים מבינים ששינוי דברי האל הוא דרך להתנגד לאל? (כן). האם לרוב האנשים יש את המודעות הזו? היום, לאחר ששיתפנו כל כך הרבה, אתם יכולים לומר 'כן' בקלות. אך אילו הייתם מטיפים את הבשורה לפני שלוש או חמש שנים, האם הייתם מודעים לכך שאסור לשנות אף מילה או משפט מדברי האל? האם היה לכם לב ירא-אל כזה? (לא). אם כך, באיזה הקשר הייתם חסרי מודעות כזו? האם זה היה בהקשר של חוסר מוחלט בלב ירא-אל ולכן הייתם מעזים לשנות בשרירותיות את דברי האל? כאשר לאדם אין לחלוטין לב ירא-אל, הוא יעז לשנות בשרירותיות את דברי האל, לשנות את המשמעות המקורית, את אופן דיבורו של האל, ואת ההשפעה הרצויה של קטע מסוים מדברי האל. הוא היה מוחק את הכוונות, את הליבה והדגש של מה שקטע זה מבטא – כל זה מסתכם בשינוי דברי האל.

לפני כמה שנים, במהלך מפגש מקרי, מישהו מצוות הבשורה שאל שאלה: "כאשר אנו נושאים עדות למען עבודתו החדשה של האל בפני קבוצה אתנית מסוימת, הם חשים דחייה ואינם מוכנים להקשיב לחלקים שבהם האל חושף אותם, ויש להם תפיסות לגבי חלקים אלה. לכן מילים אלה הופכות למחסום בפני קבלתם את עבודתו החדשה של האל. אנו חושבים לשנות את המילים הללו. לאחר שישתנו, הם יוכלו לקבל אותן, ולא יהיו להם עוד תפיסות לגבי עבודתו החדשה של האל או לגבי התגלמות זו של האל". מה דעתכם על השאלה הזו? אילולא ההזדמנות הזו להיפגש ולדון בעבודת הבשורה, יתכן שהם היו לוקחים על עצמם לשנות את המילים הללו. אולי לפי דמיונם, שלושה, חמישה, עשרה, או אפילו יותר אנשים מאותה קבוצה אתנית היו אז מקבלים את עבודתו החדשה של האל. אך אם נניח זאת בצד לעת עתה, אלה המטיפים את הבשורה תמיד רוצים לשנות את דברי האל כך שיתאימו לתפיסות אנושיות. הם תמיד רוצים למחוק את המילים שבהן האל חושף ושופט את האנושות המושחתת, שבהן הוא חושף את מהותה של האנושות המושחתת. מה טבעה של התנהגות כזו? האם פעולה מסוג זה משקפת לב ירא-אל? (לא). לדעתי, לאנשים מקבוצה אתנית או מפלג מסוים אין תפיסות לגבי דברי האל; ביסודו של דבר, לאנשים המטיפים את הבשורה יש תפיסות. דברי האל אינם מתקבלים כמתאימים מבחינתם; הם מתנגדים להם וסולדים מהם עמוק בתוכם, אינם רוצים להקשיב ואינם אוהבים את המילים הללו מהאל. הם מאמינים שאם אלה באמת דברי האל, הם צריכים להיות מלאי אהבה ולא לחשוף אנשים באופן כה עירום ובוטה, כאילו סטרו על פניהם. לכן, הם דורשים בתוקף להסיר את המילים הללו. אם הם אמורים להטיף את הבשורה, האם ניתן להסיר אותן? האם האל יכול לעשות ויתורים פעם אחת, לדבר בצורה טקטית ונעימה יותר כדי שהם יטיפו את הבשורה ויזכו באנשים? האם האל יכול לשנות את האסטרטגיה שלו ואת אופן דיבורו, להתפשר ולוותר לאנושות המושחתת, להרכין ראש, להתנצל ולהתחנן למחילה כדי לגרום ליותר אנשים לקבל את עבודתו החדשה, כדי להביא יותר אנשים בפניו? לפיכך, הבעיה טמונה ביסודה בעובדי הבשורה, לא באנשים מפלג מסוים כלשהו. מבלי לשנות אף מילה או משפט מדברי האל, ובהתחשב בכך שדברי האל יכולים לגרום לכל האנשים לפתח תפיסות, עדיין ישנם רבים שבהדרגה באים בפני האל ומקבלים את עבודתו החדשה. האם תפיסותיהם מנעו מהם לקבל את עבודתו החדשה של האל? כלל וכלל לא. אם המילים הללו שנאמרו על ידי האל אינן מה שהאדם צריך ואינן משקפות את מצבו הממשי של האדם, יהיה זה מובן שאנשים לא יקבלו את דברי האל, והאל עשוי לשקול לשנות את דרך דיבורו ואת תוכן דבריו. אולם, כל מילה וכל משפט שנאמרו על ידי האל משקפים את מצבו הממשי של האדם וקשורים להיווכחות בחייו ולישועתו. אם לאנשים יש תפיסות והם אינם יכולים לקבל אותם, זה מוכיח שבני האדם הם רשעים, מזוהמים ומושחתים כל כך, ושהם אינם ראויים לבוא בפני האל. זה לא מוכיח שדברי האל שגויים או שהם אינם האמת.

מה צריך לעשות בנוגע לכך שלאנושות המושחתת יש תפיסות לגבי דברי האל ועבודתו? אלה המטיפים את הבשורה הושקו מדברי האל והקשיבו להם במשך שנים רבות כל כך. לא נדבר על כמה אמת אתם מבינים, אלא רק מבחינה תיאורטית, האם אינכם מבינים, זוכרים ותופסים את חזיונות עבודתו של האל, את כוונותיו, את מטרת תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של האל, את העבודה של ישועת האדם על ידי האל – האם אינכם מבינים, זוכרים ותופסים את כל היבטי האמת הללו? אילו היית מצויד בכל אלה, האם עדיין היית חושש מכך שלאנשים יש תפיסות? אם אתה חושש, עליך להבהיר זאת באופן יזום למקבלי הבשורה הפוטנציאליים; לשאת בפניהם עדות על כוונותיו של האל, ולהסביר את האמת בבהירות! אם לאחר שהקשבת לדברי האל במשך שנים רבות כל כך אתה עדיין אינך יכול להסבירם או להבהירם, אתה חסר תועלת לחלוטין! אתה מבצע את החובה הזו, ובכל יום אתה עוסק בנושאים אלה, בתכנים אלה, בעניינים אלה – מדוע שתחשוב עדיין להשתמש בשיטה מתועבת כזו של שינוי דברי האל כדי להטיף את הבשורה ולזכות באנשים? כלפי חוץ, זה עשוי להיראות רק כפעולה שגויה, כאמצעי מתועב, כהפגנה של חוסר יכולת, אך במהותו, זהו ללא ספק ביטוי למהותו של צורר משיח – ולא פחות מכך. עמו של האל הוא זה שאוצר את דבר האל, שמוקיר את דבר האל, שירא את דבר האל, שמכבד כל מילה וכל משפט שהאל אומר, וכן את האופן שבו הוא מדבר, את נקודת המבט שממנה הוא מדבר, ואת מה שהוא אומר בכל קטע. רק אויבי האל לועגים ובזים לעתים קרובות לדבריו. הם מתייחסים אליהם בתיעוב. הם אינם מתייחסים לדברי האל כאל האמת, כאל מילים שנאמרו על ידי הבורא. לפיכך, בליבם הם חפצים לעתים קרובות לשנות את דברי האל ולפרשם בשרירותיות. הם מנסים להשתמש בדרכיהם, באופני חשיבתם ובהיגיון חשיבתם כדי לשנות את דברי האל, כך שיתאימו לטעמה של האנושות המושחתת, לנקודות מבטה של האנושות המושחתת, ולאופני חשיבתה ולפילוסופיה של האנושות המושחתת, במאמץ לזכות בסופו של דבר בשבחים מאנשים רבים יותר. דבר האל הוא דבר האל, ולא משנה איזה חלק מדברי האל הוא, כיצד הוא נאמר, ומאיזו נקודת מבט הוא נאמר. כדי שהאנושות המושחתת תוכל להבין ביתר קלות, להעריך טוב יותר, ולזכות ביתר קלות בדבר האל, כדי שיוכלו להבין את האמת שבדבריו, האל משתמש לעתים קרובות בשפות אנושיות, בשיטות אנושיות, וכן בדרכים, בנימת דיבור ובהיגיון מילולי שלאנשים קל הרבה יותר להבין, כדי להסביר את כוונותיו ולומר לאנושות אל מה עליהם להיכנס. אך דווקא שיטות לא בולטות אלה ונימה לא בולטת זו, ומילים שונות שאינן בולטות, הן אלה שמנוצלות על ידי צוררי משיח כדי לגנות את האל וכדי להכחיש שדברו הוא אמת. האין זה המצב? (כן). צוררי משיח אלה משתמשים לעתים קרובות בידע וביצירותיהם של אנשים מפורסמים, ואפילו בנאומיהם, באוצר המילים שלהם ובהתנהגותם, כדי להשוותם לדברי האל. ככל שהם משווים יותר, כך הם חשים שדברי האל רדודים מדי, ישירים מדי, יומיומיים מדי. לפיכך, הם רוצים יותר ויותר לשנות את דברי האל, "לתקן" אותם, וכן "לתקן" את הנימה, הסגנון ונקודת המבט שממנה האל מדבר. לא משנה כיצד האל מדבר או כמה תועלת דבריו מביאים לאדם, בליבם, צוררי משיח אף פעם לא מתייחסים לדברי האל כאל האמת. הם אינם מחפשים בדברי האל את האמת, את העקרונות ליישום בפועל, או את הנתיב להיווכחות בחיים. במקום זאת, הם ניגשים בעקביות לדברי האל מנקודת מבט של בחינה, בגישה של לימוד, בגישה של בחינה וחקירה יסודיים. לאחר כל הבחינה והחקירה, הם עדיין חשים שישנם רבים מדברי האל שצריך לשנות ולתקן. לפיכך, מבחינתם של צוררי משיח, מהיום שבו באו לראשונה במגע עם דברי האל ועד היום – לאחר שהאמינו במשך עשר, עשרים או שלושים שנה – עמוק בתוכם הם עדיין לא מאמינים שדברי האל מכילים חיים, את האמת, את השער למלכות או את הנתיב לשמיים שעליהם אנשים מדברים. הם אינם יכולים לראות זאת, ואינם יכולים לגלות זאת. אם כן, מה הם חשים? הם תוהים מדוע זה שככל שהם מאמינים יותר, כך הם מוצאים את דברי האל יומיומיים מדי. הם תוהים מדוע זה שככל שהם מאמינים יותר, כך הם מתעניינים פחות בדברי האל. הם מתחילים לפקפק אם דברי האל הם באמת האמת. איזה מין סימן זה? סימן טוב או סימן רע? (סימן רע). זה די נס שהם האמינו באל עד לנקודה זו! הם הגיעו למבוי סתום באמונתם, ואיבדו לחלוטין את האמת. האין זה קץ אמונתם?

האם הבחנתם בעובדה זו? מהיום שבו כולם התחילו להאמין באל, לקרוא את דבריו, לנטוש את משפחותיהם, את הקריירות, הלימודים והסיכויים שלהם בעולם, כולם היו באותו קו זינוק. אך באופן בלתי מורגש, במהלך המירוץ, חלק מהאנשים נשארו מאחור וכבר לא רצו לבצע את חובתם. לאן הם הלכו? חלקם הורדו לקבוצה ב', אחרים לכנסיות רגילות, וחלקם בקושי הצליחו להישאר בכנסייה במשרה חלקית. אלה שאינם רוצים לבצע את חובתם בבית האל ומיועדים להרחקה, שאינם כשירים עוד לבצע את חובתם – מדוע הגיעו למצבם הנוכחי? אם תנסה לתפוס את גישתם כלפי האל בעיניים אנושיות, לא תוכל לראות זאת כי אינך יודע מה בליבם. אינך יכול לדעת אם הם אוהבים או שונאים את האל, אם הם מתנגדים לו או מתמסרים לו. אם כן, כיצד קובעים את מהות צביונם של אנשים? זה קל: פשוט הסתכל על גישתם כלפי דברי האל. לקבוצת אנשים זו יש מאפיין משותף אחד בנוגע לגישתם כלפי דברי האל: לא משנה מה המצב, הם אינם חשים צורך בדברי האל לקיומם. לא משנה באילו קשיים הם נתקלים, הם אינם מחפשים עקרונות או את האמת בדברי האל. אנשים אלה קוראים את דברי האל רק לעתים רחוקות, והם אפילו חשים דחייה כאשר מישהו קורא קריאת-תפילה את דברי האל או משתף על הבנתו אותם. כיצד הם מראים דחייה? הם חושבים: "אני כבר יודע כל מה שאתה אומר; אינך צריך לומר זאת. קראתי את דברי האל האלה בעבר; אני מבין הכול". אם הם מבינים הכול, מדוע הורחקו? מדוע הורדו לקבוצה ב'? מה קורה כאן? השורש הוא שאנשים אלה אינם מקבלים ביסודו של דבר את דברי האל; הם מתעבים ועוינים אותם. האם מישהו שמתעב ועוין את דברי האל יכול ליישמם בפועל? כאשר אתה אומר להם: "אם נתקלת במצב כלשהו, עליך לקרוא את דברי האל!" מהי גישתם? מהן תגובותיהם הספציפיות? (הם יאמרו שבעיות מעשיות דורשות פתרונות מעשיים; שאין צורך לקרוא את דברי האל). הם חושבים שקריאת דברי האל היא גישה מעורפלת, ובעיות מעשיות דורשות פתרונות מעשיים. זוהי נימתו של צורר משיח. למה הם מתכוונים? "לבני אדם יש דרכים משלהם; מה התועלת בקריאת דברי האל? האם אתה חושב שדברי האל יכולים לפתור הכול?" הם מניחים שאם אדם נתקל בקושי כלשהו, זהו רק קושי, כלל לא השתקפות של מצבו הפנימי או צביונו של אותו אדם. הם אינם רואים זאת, וגם אינם מכירים בכך כעובדה. הם מאמינים: "קשיי אנוש הם כמו מכונה שחסר בה בורג; פשוט הכנס את הבורג, וזה יסתדר. למה לחפש את דברי האל? כל זה רוחניות מזויפת. לעולם לא אעשה זאת; זה טיפשי! האם אתה חושב שדברי האל יכולים לפתור הכול? זה כלל לא כך". זהו בבירור מישהו שאינו מקבל את האמת. יתרה מזאת, כאשר אנשים מסוימים מתמודדים עם בעיות, ואתה משתף איתם כדי לעזור, ומקריא להם קטע מדברי האל, הם מגיבים לאחר ההקשבה: "כבר שיננתי את הקטע הזה, דקלמתי אותו פעמים רבות. למה אתה מקריא לי אותו? אני מבין אותו טוב ממך, וזה חסר תועלת, זה לא יפתור את הבעיה שלי!" מהי הבעיה כאן? (הם אינם מקבלים את האמת). הם אינם מקבלים את האמת ומסרבים להכיר בשחיתותם, וזה בעייתי. הם אינם מודים בשחיתותם, ולכן הם חושבים שאפשר לקרוא את דברי האל כלאחר יד, שזה חסר תועלת. הם רוצים למצוא פתרון מהיר, תרופת פלא לפתרון בעיותיהם, ומהות הבעיה הזו היא סירוב לקבל את האמת.

האם יש לכם דוגמאות כלשהן בנוגע לביטוי הזה של שינוי ופירוש דברי האל? (במהלך הפקת סרטון העשרים של אלבום המקהלה, האל הורה שהכתובים יופיעו על המסך בזה אחר זה. באותו זמן, כמה אחים ואחיות סברו שהכתובים ארוכים מדי ומחקו כמה ביטויים. מאוחר יותר, האל גילה את הבעיה וניתח אותה בחומרה רבה, באומרו שזהו ניאוץ דברי האל). דבריו המקוריים של האל המתועדים בכתבי הקודש הם דברי האל ואסור לאנשים לשנותם, והוא הדין לגבי נבואותיהם של כמה נביאים; גם אלה הם דברי האל, הם ניתנו בהשראת האל וגם אותם אין לשנות. לדעתי, אף על פי שהמילים הללו אינן בשפת המקור אלא תרגומים, משמעות הטקסט המתורגם הפכה למדויקת ברובה לאורך שנים רבות של הגהות. עליך להכיר בכך. לכן, אם משתמשים במילים הללו בשיתוף רגיל, אין צורך לצטט אותן במלואן; אפשר למסור את תמצית הדברים. עם זאת, אין לשנות את העובדות עצמן. אם מצטטים, יש להביא את המשפטים המקוריים בשלמותם. מה דעתכם על העיקרון הזה? (הוא טוב). למה לעשות זאת כך? יש אנשים שאומרים: "כל זה שייך לעבר, האם אנחנו צריכים להיות כל כך רציניים?" לא, מדובר בגישה, בהלך רוח. בין אם בעבר, בהווה או בעתיד, דברי האל הם דברי האל ואין להשוותם לדברי בן אנוש. על אנשים להתייחס לדברי האל בגישה קפדנית. לאחר שכתבי הקודש תורגמו מהטקסט המקורי לשפות שונות, ייתכן שמשמעויות מסוימות אינן תואמות במדויק למקור, או שעלולות להיות סתירות בין אותו משפט בתרגום לבין הטקסט המקורי. המתרגמים עשויים להוסיף, "הערה: כך וכך", או להוסיף בסוגריים, "או תורגם כ...". האם אתם חושבים שהאנשים שתרגמו את הטקסטים המקוריים של כתבי הקודש היו כולם מאמינים באל? (לא בהכרח). הם בהחלט לא היו אנשים שיראו את האל וסרו מרע, אם כך, מדוע הם יכלו לבצע את המשימה הזו בדייקנות כה רבה? כופרים קוראים לזה מקצועיות, אבל מאמינים באל צריכים לקרוא לזה לב ירא-אל. אם אין לך אפילו שמץ של לב ירא-אל, האם אתה עדיין מאמין באל?

עליכם לנהוג בגישה של יראת כבוד כלפי דברי האל, וכשאתם מתכנסים ומשתפים על דברי האל לאחר שקראתם אותם, אתם יכולים לשלב את חוויותיכם האישיות כשאתם מדברים על הבנתכם ועל מה שלמדתם מהחוויות האלו. עם זאת, אל לך להתייחס לדברי האל כיצירותיך הפרטיות ולפרש אותם כרצונך. דברי האל אינם זקוקים להסבר שלך, וגם לא תוכל להסביר אותם בבהירות או באופן מובן. די בכך שיש לך הארה ונאורות מועטות או ניסיון כלשהו, אך בלתי אפשרי לנסות להסביר את האמת, או לנסות להשתמש בהסבר שלך כדי לאפשר לאנשים להבין את כוונות האל. זוהי דרך פעולה שגויה. לדוגמה, יש אנשים שקוראים בדברי האל שהאל אוהב אנשים כנים. האל אמר פעם לאדם, "תְּהֵא מִלַּתְכֶם 'כֵּן', כֵּן; 'לֹא', לֹא. יוֹתֵר מִזֶּה מִן הָרָע הוּא" (מתי ה' 37). גם כיום דברי האל קוראים לאנשים להיות כנים. אם כן, מה צריכה להיות הגישה הנכונה כלפי דברי האל ודרישותיו? חפשו בדברי האל, האל אמר: "תְּהֵא מִלַּתְכֶם 'כֵּן', כֵּן; 'לֹא', לֹא". אם כן, כיצד בדיוק מתנהגים האנשים הכנים בעיני האל? כיצד אנשים כנים מדברים, כיצד הם פועלים, כיצד הם ניגשים לחובתם, וכיצד הם עובדים בהרמוניה עם אחרים? על אנשים לחפש בדברי האל את העקרונות והנתיבים הללו ליישום בפועל ולהפוך לאנשים הכנים שהוא דורש. זוהי הגישה הנכונה, הגישה שצריכה להיות לאלה המחפשים את האמת. אם כן, כיצד מתנהגים אלה שאינם מחפשים את האמת ולא אוהבים אותה, ואשר אין להם לב שירא את האל ודבריו? לאחר קריאת דברי האל, הם חושבים: "האל דורש מאנשים להיות כנים; זה מה שהאדון ישוע אמר בעבר. כיום, האל שוב אומר לאנשים להיות כנים. הבנתי – האם אנשים כנים אינם פשוט אנשים תמימים? האם אין זה כפי שאנשים אומרים, שאנשים תמימים מצליחים תמיד, שלטובים יש חיים שלווים, ושזהו חטא לרמות את התמימים? תראו, האל משיב צדק לתמימים שסבלו מעוול". האם המילים הללו הן האמת? האם אלה עקרונות-אמת שהם זיהו מתוך דברי האל? (לא). אז מה הן המילים הללו? האם אפשר לכנותן דברי כפירה ורעיונות מופרכים? (אפשר). אלה שאין להם הבנה רוחנית ואינם אוהבים את האמת תמיד מקשרים את דברי האל למה שנחשב בקרב האנושות נעים לאוזן ונכון. האין זה מפחית מערכם של דברי האל? האין זה הופך את האמת למעין סיסמה בקרב האנושות, לטיעון כיצד להתנהל? האל קורא לאנשים להיות כנים, אך האנשים האלה מתעלמים מהאופן שבו אנשים כנים מתנהגים, מהאופן שבו יש להיות כנים, ומכללי הכנות, ומצהירים בחוצפה שהאל מבקש מאנשים להיות תמימים, ושאנשים תמימים, חסרי תועלת וטיפשים הם כולם כנים. האין זה פירוש מסולף של דברי האל? הם מפרשים לא נכון את דברי האל, ובכל זאת חושבים שהם חכמים מאוד, ובה בעת חושבים שדברי האל אינם אלא זה: "האמת אינה כה עמוקה, פשוט צריך להיות אדם תמים, הלא כן? די פשוט להיות אדם תמים: לא לגנוב ולא לקלל אנשים או להכות אחרים. 'הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי'. היה סלחן כלפי אחרים בכל דבר, היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים, היה אדם טוב, ו'לטובים יש חיים שלווים'". הם מרבים בדיבורים, אך אין בהם ולו דבר אחד התואם את האמת; אין זה אלא דברי כפירה ורעיונות מופרכים. נראה שיש לזה קשר כלשהו לדברי האל, נראה שיש לזה זיקה קלה אליהם, אך לאחר שאדם מהרהר ומבחין בעניין, הוא מבין שאין אלה אלא אמירות מטעות, לא כלום מלבד טענות מופרכות המפריעות למחשבותיהם של אנשים. לדוגמה, האל אומר שיש אהבה במהותו, שהוא אוהב את האדם. אהבת האל לאדם נגלית לאנשים דרך דבריו, דרך יחסו לאדם, דרך מאמציו הכבירים להושיע את האדם, ודרך ההיבטים הרבים של אופן פעולתו באדם, ובה בעת, כשהוא מראה את ישועתו לאדם, מתגלות גם כוונת האל והאמצעים שאיתם הוא מושיע את האדם, כדי שאנשים יכירו את אהבת האל. מה חושבים אותם אנשים חסרי הבנה רוחנית? "האל אוהב את האדם, האל רוצה שכל בני האדם ייוושעו ואינו רוצה שאף אחד יילך לאבדון. האל אמר שהבן האובד השב שווה יותר מזהב". האם האל אמר זאת? האם אלה דבריו המקוריים של האל? (לא). מה עוד הם אומרים? "הצלת נפש אחת עדיפה על בניית פגודה בת שבע קומות" ו"הבודהה רחום". האין הם הופכים את היוצרות? ברור שהם רק מעמידים פנים שהם רוחניים, שהם מבינים את דברי האל ואוהבים את האמת; הם בבירור זרים, הדיוטות וטיפשים חסרי הבנה רוחנית. פגשתי אנשים רבים כאלה – הם אנשים פזיזים, נועזים בדיבורם אך ריקים ממוח, והמחשבות והרעיונות שבמוחם אינם אלא דברי כפירה, רעיונות מופרכים וזיופים. אלה המחזיקים בכוחות הגדולים ביותר להטעיית אחרים, ומסוגלים להשתמש לעתים קרובות בדברי הכפירה וברעיונות המופרכים האלו ובכמה טיעונים תיאולוגיים הנשמעים לכאורה הגיוניים כדי להטעות אחרים, ולאלץ אותם לציית וליישם את דבריהם – אנשים אלה הם צוררי משיח. למראית עין, הם נראים רוחניים מאוד, ולעתים קרובות מצטטים בפני אחרים קטעים מדברי האל, ולאחר שסיימו לפרש אותם בשרירותיות, הם משחררים כמה דברי כפירה ורעיונות מופרכים. אנשים כאלה ניתן למצוא בכל כנסייה. הם עוזרים ומנהיגים אנשים תחת הדגל של ציטוט ושיתוף על דברי האל, אך למעשה, הם לא מחדירים לאנשים את מה שדברי האל דורשים מהאדם, וגם לא את עקרונות-האמת הכלולים בדברי האל, אלא דברי כפירה ורעיונות מופרכים שהם ממציאים באמצעות עיבוד, פירוש ודמיון המבוססים על דברי האל, ובכך גורמים לאנשים לסטות מדברי האל, ולציית להם ולא לדבריו, וגורמים להפרעות ולהטעיית אנשים. לדוגמה, ישנם כאלה שאומרים: "בעשותו את עבודת תוכנית הניהול שלו בת ששת אלפי השנים, האל חווה את הנטישה וההתנגדות של האנושות כולה; האל הוא האל, וללבו אין גבולות! כפי שאנשים אומרים, 'לבו של ראש ממשלה גדול מספיק כדי להשיט בו סירה', ו'לעולם לא מאוחר מדי כדי שג'נטלמן ינקום את נקמתו'. כמה רחב לב הוא האל!" למראית עין, נראה שהם נושאים בפני אנשים עדות למען האל ולתכונותיו ומהותו, אך איזה מסר הם מעבירים למעשה? האם זו האמת? האם זו באמת מהותו של האל? (לא). למי הם נושאים עדות? הם נושאים עדות לראש הממשלה. הם משווים את האל לראש ממשלה, לג'נטלמן – האין זה ניאוץ האל? האם ניתן למצוא מילים כאלה בדברי האל? (לא). אז מאין הגיעו המילים הללו? מהשטן. לא זו בלבד שצוררי משיח אינם נושאים עדות למען האל, הם גם מסלפים את העובדות ומנאצים את שם האל, ולעתים קרובות מטעים את אלה שאין להם יסוד, שחסרה להם אמונה אמיתית באל, ושאינם מסוגלים להבין את האמת. אנשים אלה הם בעלי שיעור קומה קטן, אין להם יסוד, ואין להם יכולת להבין את האמת, ולכן הם מוטעים על ידי דברי הכפירה והרעיונות המופרכים האלו. צוררי משיח מתייחסים לדברי הכפירה ולרעיונות המופרכים כאמירות רוחניות, ודבר אחד שהם אומרים על אהבת האל הוא: "האל רוצה שכל בני האדם ייוושעו ואינו רוצה שאף אחד יילך לאבדון". כאשר הם מדברים על מה שהאל דורש מהאדם, הם אומרים דבר נוסף: "לטובים יש חיים שלווים". ובנוגע לכך שהאל אינו זוכר את עבירותיהם של אנשים ומשאיר להם הזדמנות להכות על חטא, הם אומרים: "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי". האם ניתן למצוא מילים כאלה בדברי האל? (לא). מדוע אני כועס כל כך ברגע שאני שומע את המילים הללו? מדוע הן מפריעות לי כל כך? מדוע אני מתרגז כל כך? כמה שנים האנשים האלה קוראים את דברי האל? האם הם קהי חושים, או שהם יצאו מדעתם? היכן בדברי האל מוזכרים דברים כאלה? מתי האל דרש מאנשים להיות תמימים? מתי האל דרש מאנשים לנהוג לפי האימרה "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי"? האם כך פועל האל? היכן ניתן למצוא בדברי הכפירה וברעיונות המופרכים שבהם הם דוגלים קשר כלשהו למה שהאל דורש מהאנושות, לכוונותיו ולעקרונות-האמת? אין להם שום קשר. לדוגמה, האל מאפשר לאנשים להיות בעלי אידיאלים, רצונות ושאיפות, אך צוררי משיח אומרים: "האל מעודד אותנו להיות בעלי שאיפות. ישנה אימרה שמבטאת זאת היטב: 'חייל שאינו רוצה להיות גנרל אינו חייל טוב'". אימרה זו היא מעין מגמה חברתית, דעה חברתית – האם ראוי להשתמש בה בבית האל? האם היא מועילה? (לא). לאיזו מדברי האל אמירה זו תואמת? האם היא קשורה לדברי האל? (לא). אם כן, מדוע צוררי משיח אומרים זאת? מטרתם באמירה זו היא לגרום לאנשים להרגיש עמוקות שהם רוחניים מאוד, שיש להם הבנה והארה מדברי האל, שיש להם יכולת להבין את האמת, ושהם אינם פשוטי עם בורים. אך האם הם משיגים את מטרתם? כשאתם שומעים את המילים הללו, האם אתם חשים בליבכם הסכמה או דחייה? (דחייה). באיזה אופן הן גורמות לכם להרגיש דחייה? (צוררי משיח מקשרים את הרעיונות המופרכים של השטן לדברי האל, ומפרשים אותם לא נכון. כל המילים שהם אומרים חסרות הבנה רוחנית). צוררי משיח אומרים רק מילים המשקפות חוסר בהבנה רוחנית, וגורמים לאנשים להרגיש שאט נפש וסלידה כשהם שומעים אותן. ברור שהם אינם מבינים את דברי האל, אינם יכולים לתפוס אותם, ואין להם את האיכות והיכולת להבין את דברי האל, ובכל זאת הם מעמידים פנים שהם מבינים אותם ומפרשים אותם לאחרים בחוצפה, באומרם מילים לא רלוונטיות וחובבניות שמעוררות שאט נפש באנשים, אינן מציעות שום חיזוק, אלא מפריעות למחשבותיהם של אנשים. זה באמת נתעב! מה עליכם לעשות כשאתם נתקלים באנשים כאלה? (עלינו לנתח את החלקים המופרכים במה שהם אומרים). איך תנתחו אותם? למעשה, זה קל למדי. אתה אומר להם: "לא נראה לי שאחרי שקראת את דברי האל ההבנה שלך מרשימה במיוחד". הם עונים: "אני לא חושב כך, אני מרגיש שהיא טובה". אתה אומר: "אתה חושב שהיא טובה בכל מקרה, אז לפי ההיגיון שלך, האם זה אומר שדברי האל שקולים לדברי כפירה ולרעיונות מופרכים אנושיים? אם אתה מסכים עם דברי הכפירה והרעיונות המופרכים הללו, אז מדוע אתה בכלל קורא את דברי האל? אינך צריך לקרוא אותם. הבעיה שלך חמורה כעת – אתה מתייחס לדברי האל כאל הפילוסופיה של האנושות המרושעת להתנהלות בעולם, כאל השיטות של האנושות המרושעת לטיפול בדברים ועל פי השקפותיה. לדעתך, האנשים הכנים שהאל מדבר עליהם הם בדיוק כמו אנשים תמימים, טיפשים גדולים ושוטים. אתה מפרש כל מילה שנאמרה על ידי האל במונחים אנושיים, ומשווה אותן לאמירות ולרעיונות מופרכים שסוכמו על ידי האנושות המרושעת. האם אתה רומז, אם כן, שדברי האל הם דברי אנוש, שפת אנוש, דברי כפירה ורעיונות אנושיים מופרכים? בהבנתך את דברי האל באופן זה, אינך תופס אותם; אתה מנאץ אותם ואת האל". האם כולכם תוכלו לומר את המילים הללו בבהירות? אם משמעות דברי האל הייתה כפי שאומרים צוררי המשיח, מדוע שהאל לא יאמר את המילים הללו ישירות? כשהאל אומר לאנשים להיות כנים, מדוע הוא פשוט לא אומר להם להיות תמימים ואנשים טובים ותו לא? האם זהו רק הבדל בניסוח? (לא). דברי האל הם האמת, ובתוכם טמון נתיב שאנשים יכולים ליישם בפועל. אם אנשים יפעלו ויחיו על פי דברי האל, הם יוכלו להפוך לאנשים שיראים את האל וסרים מרע, אנשים התואמים את כוונות האל. לעומת זאת, אנשים הפועלים וחיים על פי מה שבני אדם אומרים, הופכים לאנשים מבולבלים לחלוטין, לשטן חי וקיים. האם אתם מכירים בנקודה זו? מה תהיה התוצאה אם תפעלו ותיישמו בפועל על פי מה שהאל אמר כדי להיות אדם כן? ומה תהיה התוצאה אם תפעלו ותחיו על פי מה שבני אדם מכנים אדם טוב או תמים? האם התוצאות לא יהיו שונות? (כן). אם כן, מהי התוצאה של חיים כאדם כן? (להיות בעל אנושיות רגילה, להיות מסוגל לעבוד את האל, לקרוא לדברים בשמם, ולהיות מסוגל להיות גלוי ופתוח עם האל. אם אדם מתנהל כאדם תמים או טוב כפי שמוגדר על ידי בני אדם, הוא הופך לערמומי יותר ויותר ומומחה בהסוואת עצמו, הוא אומר רק מילים נעימות, הוא חי על פי הפילוסופיה של השטן להתנהלות בעולם, והופך לשטן חי). אתה רואה, יש הבדל, נכון? לבו של אדם שפועל וחי על פי מה שהאל מכנה אדם כן, הופך לטהור יותר ויותר; לבו יכול להיות פתוח לאל, והוא מסוגל לתת לאל את לבו ללא הסוואה, רמאות או זיוף. לבו אינו מסתתר מהאל אלא פשוט נפתח אליו; מה שהוא חושב בתוכו מתגלה ובא לידי ביטוי כלפי חוץ, ומה שמתגלה ובא לידי ביטוי כלפי חוץ תואם את מה שבתוכו. זה מה שהאל רוצה; זוהי האמת. מצד שני, מהם עקרונות ההתנהלות והעקרונות ליישום בפועל של אלה שאנשים מכנים תמימים או טובים? למעשה, הכול העמדת פנים. הם אינם אומרים בקלות את מה שהם חושבים, וגם אינם מאפשרים לאחרים לראות זאת. הם אינם פוגעים בפזיזות בכבודם העצמי או באינטרסים של אחרים, אך אי-הפגיעה באחרים היא גם לשם הגנה על עצמם. הם זהירים בתוכם ומוסווים בחוץ, הם נראים אדוקים, סובלניים, סבלניים ורחומים במיוחד, אך איש אינו יכול לראות מה הם חושבים בתוכם; יש בהם שחיתות, התנגדות ומרדנות, אך אחרים אינם יכולים לראות זאת. כלפי חוץ, הם מעמידים פנים שהם תומכים, עדינים וטובי לב במיוחד. לא משנה כמה דברים רעים הם עושים, או כמה הם מרדניים או מרושעים בתוכם, איש אינו יכול לדעת זאת. כלפי חוץ, הם גם מוכנים לעזור לאחרים ולתת לנזקקים, תמיד מוכנים להיענות, ממש ליי פנג חי. הם מחייכים ומראים לאחרים את צדם הטוב ביותר בכל עת, ולא משנה כמה דמעות הזילו בסתר, הם תמיד מחייכים בפני אחרים, ומשרים תחושת עידוד. זה מה שאנשים מכנים אדם טוב, הלא כן? בהשוואה בין אדם טוב זה לאדם כן, מי מהם חיובי? מי מהם ניחן במציאות-האמת? (האדם הכן). אנשים כנים ניחנים במציאות-האמת, הם אהובים על האל, ועומדים בסטנדרטים הנדרשים על ידי האל, בעוד שאנשים טובים ותמימים אינם כאלה; הם בדיוק סוג האנשים שהאל מגנה, מתעב וסולד מהם. כאשר צוררי משיח מפרשים באופן שרירותי את האנשים הכנים שהאל דורש כאנשים טובים או תמימים בלבד, האם אין זה סוג של גינוי בלתי מורגש של דברי האל? האין זה ניאוץ דברי האל? האין זה ניאוץ האמת? זוהי עובדה ברורה. צוררי משיח אינם מבינים את דברי האל, ועל אחת כמה וכמה אינם מבינים את מהות האמת, ובכל זאת הם משתמשים בטיעונים פגומים ומחילים באופן עיוור את פרשנויותיהם, מעמידים פני מבינים כשהם חסרי מושג, מפרשים את דברי האל כרצונם ובאופן שגוי, ומטעים אחרים ומפריעים להם. האם אתם הייתם מתנהגים כך? להעמיד פנים שאתה מבין את דברי האל כשברור שאינך מבין, ולהשתמש באוצר המילים, בביטויים ובהשקפות שלך על סמך הבנתך המילולית, כדי לפרש ולתחום את דברי האל – זהו צביונו של צורר משיח.

מהו ההבדל המהותי בין דברי האל לדברי אדם, ובין האמת לדוקטרינה? דברי האל גורמים לאנשים לצמוח בהיגיון ובמצפון, לפעול עם עקרונות, ומה שהם מממשים בחייהם הופך להיות חדור יותר ויותר במציאות של דברים חיוביים. דברי אדם, לעומת זאת, עשויים להיראות כתואמים לחלוטין לטעמם ולתפיסותיהם של אנשים, אך הם אינם האמת, הם מלאים במלכודות, בפיתויים, בדברי כפירה וברעיונות מופרכים, ולכן אם אנשים יפעלו על פי מילים אלו, מה שהם יממשו בחייהם יסטה רחוק יותר ויותר מהאל, ומהסטנדרטים של האל. חמור מכך, דרך חייהם של אנשים תהפוך לרעה יותר ויותר ודומה לדרכו של השטן. כאשר אנשים חיים ופועלים לחלוטין על פי דברי הכפירה והרעיונות המופרכים של האדם, כאשר הם מאמצים לחלוטין את הטיעונים הללו, הם חיים כשטן. והאם כאשר חיים כשטן, לא משתמע מכך שהם שטנים? (כן). אם כן, הם "הצליחו" להפוך לשטנים חיים. יש אנשים שאומרים: "אני לא מאמין בזה. אני רק רוצה להיות אדם תמים שאחרים מחבבים. אני רוצה להיות מישהו שרוב האנשים רואים בו אדם טוב, ואז אראה אם האל חפץ בי או לא". אם אינך מאמין למה שהאל אומר, לך וראה – ראה אם דברי האל הם האמת, או שתפיסותיו של האדם הן האמת. זהו ההבדל המהותי בין דברי האל לדברי אדם. זוהי ההבחנה המהותית בין האמת לבין דברי כפירה ורעיונות מופרכים. לא משנה עד כמה דברי הכפירה והרעיונות המופרכים של האדם נראים תואמים לטעמם של אנשים, הם לעולם לא יוכלו להפוך לחייהם; לעומת זאת, לא משנה עד כמה דברי האל נראים פשוטים, עממיים, או מנוגדים לתפיסותיהם של אנשים, מהותם היא האמת, ואם מה שאנשים עושים ומממשים בחייהם תואם את עקרונות דברי האל, בסופו של דבר יבוא יום שבו הם יהפכו ליצירי בריאה אמיתיים וראויים, ויוכלו לירוא את האל ולסור מרע. לעומת זאת, אם אנשים אינם מיישמים בפועל על פי דברי האל ואינם פועלים על פי דרישותיו, הם אינם יכולים להפוך ליצירי בריאה ראויים. האל רק ידחה בתיעוב את מעשיהם ואת הנתיב שבו הם הולכים; זוהי עובדה. דרך שיתוף זה, האם יש לכם הבנה או תפיסה חדשה של דברי האל? מהם דברי האל? הם האמת, הדרך והחיים – אין בכך שום שקר. רק צוררי משיח, אלה הסולדים מטבעם מדברים חיוביים ושונאים אותם, מתייחסים לדברי האל בתיעוב, אינם רואים בדברי האל את האמת, ומכחישים את העובדה שדברי האל הם האמת, הדרך והחיים. הם לעולם לא יקבלו את דברי האל כחייהם; הם קבוצה של אנשים שאין לה סיכוי להיוושע. לאחר שיתוף כזה, יש המבינים שביטויים אלה הם סילוף ופירוש שרירותי של דברי האל, שהם ביטויים של צוררי משיח. האם תאמרו שזה כולל את אלה המארגנים את דברי האל? (כן). האם זה כולל אותם? מה פירוש המילה סילוף? (פירושו למחוק או להוסיף משהו באופן שרירותי, ולשנות את המשמעות המקורית של דברי האל. זהו סילוף. אם דבריו מאורגנים על פי העקרונות, זה לא סילוף). נכון, זה מה שאתם צריכים להבין. עם הבנה זו, לא יהיו לכם שום חששות כשתארגנו את דברי האל, נכון? האם כעת אתם יכולים לתפוס כראוי את העקרונות? כשמבקשים ממך לארגן, אין זו הזמנה לסלף. ישנם גם אלה העוסקים בעבודת תרגום – אנשים אלה מתבקשים לתרגם את דברי האל ישירות ולתרגם את המשמעות המקורית של דברי האל ואת דבריו של האל עצמו לשפה אחרת, ולא לפרש את דברי האל תוך כדי התרגום. אינך מוסמך לפרשם, ועליך לשים לב לכך ולהיזהר. תפסו היטב את העקרונות, הבינו מה מהווה סילוף ומה לא – תפסו היטב את העקרונות הללו, ויהיה קשה לעשות טעויות כאלה. אם אינך מבין את העקרונות הללו ותמיד רוצה להוסיף או לשנות את המשמעות בזמן ארגון הדברים, ותמיד מרגיש שהדרך שבה האל אומר זאת אינה אידיאלית או לא נכונה, ואתה חושב שצריך לומר זאת בדרך מסוימת, מחשבות כאלה יגרמו לך לנטות לבצע טעות של סילוף. באשר למתרגמים שאומרים: "אני יודע מה משמעות המשפט הזה של דברי האל, אז אתרגם על סמך משמעות זו. לאחר שיתורגם, האם הקורא לא יבין וזהו? לא יהיה צורך לחפש או לקרוא קריאת-תפילה; הקוראים יקבלו נאורות ואור באופן ישיר" – האין זו טעות? זה מפר את העקרונות; זהו פירוש שרירותי של דברי האל. לסיכום, לעולם אל תתייחסו לדברי האל כפי שהייתם מתייחסים לדברי אנוש, כמו לרומן, לכתביו של אדם מפורסם, או למשהו הקשור לשיח מלומד. בנוסף לכך שאין לסלף או לפרש את דברי האל בשרירותיות, יש לגשת אליהם בגישה של חיפוש, קבלה והתמסרות כאשר אוכלים ושותים אותם וקוראים אותם קריאת-תפילה. רק אז אדם יכול לראות את האמת, להבין את כוונות האל, למצוא את נתיב היישום בפועל בדברי האל, ולפתור את צביונותיו המושחתים ואת הקשיים השונים שבהם הוא נתקל בעת ביצוע חובתו ובחייו. השגת תוצאה זו תוכיח שגישתך כלפי דברי האל נכונה. כאן מסתיים השיתוף שלנו על הביטוי הראשון של צוררי משיח המתעבים את דברי האל – משנים ומפרשים אותם באופן שרירותי.

ב. צוררי משיח מתכחשים לדברי האל כשהם לא תואמים לתפיסותיהם

הביטוי השני הוא שצוררי משיח מתכחשים לדברי האל כשהם לא תואמים לתפיסותיהם. בעבודת האל, מההתחלה ועד עתה, האל אמר דברים רבים. היקפם של דברים אלה רחב, תוכנם עשיר, והם כוללים היבטים הנוגעים לכוונות ולנקודות מבט של אנשים, וכן לאופן שבו הם משרתים את האל. כמובן, חלק גדול עוד יותר נוגע לצביונותיהם המושחתים של אנשים, וחלק גדול אף יותר נוגע לכוונותיו של האל ולדרישותיו מהמין האנושי. בין הדברים האלה, האל אימץ מגוון של שיטות דיבור. במסגרת שיטות דיבור מגוונות אלה, ישנן נימות דיבור שבהתחלה הן קרובות יחסית לבני אדם, ולאחר מכן באים שיפוט וחשיפה של המין האנושי, וכן כיבושו, ואז בהדרגה הוא אומר לאנשים היבטים שונים של האמת. תוכנם של דברים אלה הוא רב-פנים, אך אין זה משנה עד כמה הוא נרחב, כולו נחוץ למין האנושי המושחת. מלבד חלק קטן מהתוכן המיוחד ביותר, רוב הדברים הללו נאמרים בהתאם לדפוסי שפה אנושיים, בנימה, בניסוח ותוך שימוש בהיגיון לשוני שכל בני האדם יכולים לקבל. בקיצור, הסגנונות והשיטות של צורות שפה ודיבור אלה הם כולם פשוטים וקלים מאוד להבנה. כל עוד לאדם יש מחשבות רגילות, ושכל והיגיון רגילים, הוא יכול להבין את דברי האל הללו. המשתמע מכך הוא שלאחר קריאת הדברים הללו, כל עוד מחשבותיו של אדם רגילות, הוא יכול למצוא את הנתיב ליישום בפועל, להכיר את עצמו, להבין את כוונותיו של האל ולמצוא את העקרונות ליישום בפועל. כל עוד לאנשים יש לב והם ניחנים במחשבות רגילות, דברי האל הללו יכולים לעזור להם ולהדריך אותם בקשיים שונים בחיים, ויכולים גם לאפשר להם להבין את צביונותיהם המושחתים. רוב התוכן בדברי האל הוא כזה, אך ישנו חלק שנאמר מנקודת המבט של האלוהיות, מנקודת המבט של הרוח. חלק זה של התוכן הוא מיוחד מאוד. בעיני המין האנושי כולו, חלק זה של דבריו עמוק וקשה להבנה. הוא נראה כמסתורין וגם כנבואה. בכל משפט, בכל קטע ובכל פרק של דיבור, קשה מאוד לאנשים להבחין בכוונתו של האל, קשה להם למצוא את ההקשר של דברי האל ואת דרישותיו מהאדם, וכן את עקרונות-האמת שאנשים מחפשים. אם כן, איזה חלק מדבריו הם הדברים האלה? אלה הם "דברי האל לתבל כולה" ונספחיהם. אנשים מתקשים מאוד להבין חלק זה של דבריו. נניח כרגע לשאלה מדוע האל אומר את החלק הזה שאותו אנשים מתקשים להבין, ובמקום זאת נדון על החלק מתוך הנושא שעליו נשתף – "צוררי משיח מתכחשים לדברי האל כשהם אינם תואמים לתפיסותיהם" – שקשור לחלק שציינתי. בנוגע לרוב הדברים הפשוטים שהאל אומר, אלה הקלים להבנה ואף הדברים המורכבים אך המנוסחים בפשטות, וכן בנוגע לאזהרותיו והערותיו לאדם, דברי התוכחה ודברי הנחמה, דברי החשיפה והשיפוט כלפי האדם, ודברי האספקה וההדרכה שלו לאדם – הרי שאלה שכלל אינם חותרים אל האמת, אלה שהאלילו את המילה "אל" ומעדיפים להאמין באל מעורפל, אנשים אלה סבורים שהדברים הללו אינם נראים כדברי האל. לדעתם דברים אלה פשוטים מדי, ישירים מדי – דיבור פשוט ותו לא. הם חושבים שכל פרק ארוך מדי ואינם רוצים לקרוא את הדברים הללו. בעיניהם, הדברים חסרי עומק ומסתורין, ולכן אינם ראויים לקריאה. לפיכך, מבחינתם הדברים הללו אינם דברי האל. הם אומרים זאת מכיוון שהתוכן, האופן והסגנון של הדברים הללו אינם הולמים את טעמם. אם כן, מהו טעמם? הם רוצים לקרוא טקסטים עמוקים, מילים שלא משנה איך יקראו אותן, יישארו בלתי מובנות, כמו ספר חתום מהשמיים; אלה הדברים שהם רוצים לקרוא. צוררי משיח מתעבים את סוג המילים שהאל מספק, הנאמרות באופן, בנימה ובסגנון ההולמים את טעמם של בני האדם. הם מלאי תפיסות, בוז ולעג כלפי הדברים הללו. לכן, אנשים אלה אינם קוראים את הדברים הפשוטים הללו והקלים להבנה שיכולים להעניק לאנשים חיים, ולא מסתכלים עליהם או מקשיבים להם. בליבם, הם עוינים, סולדים ומסרבים לקבל אותם. מדוע הם יכולים לסרב, לסלוד ולהיות עוינים כלפיהם? סיבה אחת ודאית: הם מאמינים שהדברים הללו נאמרים מנקודת המבט של האל בהתגלמותו, ולכן הם מחשיבים אותם לדברי אנוש. מהי התפיסה לגבי דברי אנוש? בעיני צוררי משיח, רק דברי האל, רק כתבי קודש שמימיים ראויים לקריאתם. רק דברים עמוקים, בלתי נתפסים ומסתוריים ראויים להיקרא על ידם. הטקסטים האנושיים הפשוטים הללו והקלים להבנה אינם ראויים לכך שהם יקראו אותם, הם לא יכולים ללכוד את עינם ה"בוחנת", והם מתעבים אותם. הם כלל אינם קוראים את הדברים הללו, קל וחומר שאינם מקבלים את האמת שבתוכם.

הביטו סביב וראו מי אינו קורא את דברי האל; מי קם ועוזב כשמישהו משתף על דברי האל; מי מפהק, מתמתח, זע באי-נוחות, נעשה חסר סבלנות ומחפש תירוצים לעזוב או מפריע ומשנה את נושא השיחה כאשר קוראים את דברי האל או משתפים על האמת – אנשים כאלה נמצאים בסכנה. אתה יכול לדבר על תיאולוגיה, על רעיונות מופרכים כלשהם, או על כל נקודת מבט אנושית, והם יישבו ויקשיבו. אך ברגע שתתחיל להטיף, לקרוא קריאת-תפילה, או לשתף על דברי האל ולרומם אותם, הם ישתנו מיד ויחשפו התנהגות חריגה, התנהגות שטנית. כשקוראים את דברי האל, הם נעשים חסרי מנוחה ומרוגזים, וברגע שהם שומעים מישהו משתף על האמת, הם נעשים תוקפניים, קמים והולכים. מה טבעו של הדבר? איזה צביון זה? כך הם צוררי משיח. יש שיאמרו: "איך אתה יכול לתייג אותם כצוררי משיח? אולי הם מאמינים חדשים שטרם פיתחו עניין בדברי האל או טעמו את מתיקותם. האם אינך לוקח בחשבון את האפשרות שיתכן שלמאמינים חדשים יש שיעור קומה נמוך?" אם הם מאמינים חדשים בעלי שיעור קומה נמוך ואין להם עניין בדברי האל, מדוע הם אינם נרתעים כשאתה מדבר על דברים אחרים? אם תדון באסונות גדולים, בעתיד המין האנושי, בתעלומות, או בספר ההתגלות, ראה אם הם יוכלו לשבת בשקט. הם יתנהגו אז אחרת. מנקודת המבט של מהות טבעם של צוררי משיח, הם עוינים לאמת. כיצד מהות טבע זו של עוינות כלפי האמת חושפת את עצמה? זה קורה כך שבשומעם את דברי האל, הם חשים רתיעה, הם מנמנמים וחושפים הבעות שונות של בוז, חוסר סבלנות וחוסר רצון להקשיב. התנהגותם השטנית נחשפת אפוא. כלפי חוץ, נראה שהם מבצעים את חובתם ומכירים בעצמם כחסידי האל. אם כך, מדוע הם נעשים חסרי משמעת כשמשתפים על האמת, כשמשתפים על דברי האל? מדוע אינם יכולים לשבת בשקט אז? זה כאילו שדברי האל נושאים חרב. האם דברי האל דקרו אותם? האם דברי האל גינו אותם? לא. רוב הדברים הללו נועדו להזין אנשים, ובשומעם אותם, הם מסוגלים להתעורר, למצוא דרך לחיות, ולשוב לחיים עם צלם אנוש. אם כן, מדוע יש אנשים שמגיבים באופן חריג בשומעם את הדברים הללו? זהו השד החושף את התנהגותו האמיתית. הם אינם חשים רתיעה כשאתה מדבר על תיאולוגיה, על דברי כפירה ורעיונות כוזבים, או על ספר ההתגלות. אפילו אם תדבר על היות אדם תמים, אדם המחפש לרצות אחרים, או תספר סיפורי גבורה, הם לא יחושו רתיעה. אך ברגע שהם שומעים את קריאת דברי האל הם חשים רתיעה, קמים ורוצים לעזוב. אם תפציר בהם להקשיב כראוי, הם נעשים תוקפניים ונועצים בך מבט זועם. מדוע אנשים כאלה אינם יכולים לקלוט את דברי האל? הם אינם יכולים לשבת בשקט כשהם שומעים את דברי האל – מה קורה כאן? הדבר מוכיח שהרוח שבתוכם חריגה, זוהי רוח הסולדת מהאמת ועוינת לאל. ברגע שהם שומעים את דברי האל, הם נעשים נסערים מבפנים, והשד שבתוכם מתעורר וגורם לכך שהם לא מסוגלים לשבת בשקט. זוהי מהותו של צורר משיח. לכן, כלפי חוץ, צוררי משיח מתעבים את דברי האל שאינם תואמים את תפיסותיהם. אך למה באמת מתייחסת אותה אמירה "אינם תואמים לתפיסותיהם"? הדבר מצביע בבירור על כך שהם מגנים את הדברים הללו, אינם מכירים בהם כבאים מהאל ואינם מכירים בהם כאמת או כדרך החיים המושיעה אנשים. "אינם תואמים לתפיסותיהם" הוא רק תירוץ, תופעה ברובד החיצוני. מה פירוש הדבר 'אינם תואמים לתפיסותיהם'? האם אין לכל אדם ואדם שום תפיסות לגבי כל הדברים הללו שאמר האל? האם כל אחד יכול לקבל אותם כדברי האל, כאמת? לא – לכל אדם יש מחשבות, תפיסות או נקודות מבט המתנגשות או סותרות את דברי האל במידה זו או אחרת, ברמה כלשהי. אולם, לרוב האנשים יש רציונליות רגילה, ורציונליות זו יכולה לעזור להם להתגבר על הגישה שצצה כשהם מתעמתים עם דברי האל שאינם תואמים את תפיסותיהם. הרציונליות שלהם אומרת להם: "גם אם זה לא תואם את התפיסות שלי, אלה עדיין דברי האל; הדברים הללו הם עדיין האמת גם אם הם לא תואמים את התפיסות שלי, גם כשאני מסרב להקשיב, מרגיש שהם לא נכונים, ושהם מתנגשים עם מחשבותיי. אני אקבל אותם לאט לאט, ויום אחד כשאכיר בכל זה, אוותר על תפיסותיי". הרציונליות שלהם אומרת להם להניח תחילה בצד את תפיסותיהם; תפיסותיהם אינן האמת ואינן יכולות להחליף את דברי האל. הרציונליות שלהם אומרת להם לקבל את דברי האל בגישה של התמסרות וכנות, במקום לסתור את דברי האל עם תפיסותיהם ונקודות מבטם. כך, כשהם שומעים את דברי האל, הם יכולים לקבל את אלה התואמים את תפיסותיהם ולשבת ולהקשיב בשקט. לגבי הדברים שאינם תואמים את תפיסותיהם, הם גם מחפשים פתרונות, ושואפים להניח בצד את תפיסותיהם ולהיות תואמים לאל. זוהי ההתנהגות הרגילה של רוב האנשים הרציונליים. אולם, האמירה "אינם תואמים לתפיסותיהם" המוזכרת על ידי צוררי המשיח אינה זהה לזו של אנשים רגילים. במקרה של צוררי המשיח ישנן בעיות חמורות; זהו משהו הפוך לחלוטין למעשיו, דבריו, מהותו וצביונו של האל, משהו השייך למהות של צביון שטני. במקרה שלהם, אלה גינוי, ניאוץ ולעג כלפי דברי האל. הם מאמינים שהשפה האנושית הרגילה הזו והקלה להבנה הנאמרת על ידי האל, אינה האמת ואינה יכולה להשיג את התוצאה של הושעת אנשים. זוהי המשמעות המדויקת של כוונתם של צוררי משיח באומרם "אינם תואמים לתפיסותיהם". אם כן, מהי מהותו של הדבר? במציאות, אלה גינוי, הכחשה וניאוץ כלפי האל.

צוררי משיח מאמינים שכאשר האל מדבר אל אנשים מתוך נקודת המבט של האנושות, כצד שלישי, ומשתמש בדפוסי שפה, מבנה וניסוח אנושיים, דברים אלה אינם עמוקים מספיק, לא ראוי להגדיר אותם כדברי האל, ולכן הם יעדיפו למות ולא לקבל אותם. יש אנשים שאומרים: "אתה אומר שהם אינם מקבלים, אך גם הם אוכלים ושותים את דברי האל, לפעמים יש להם הקדשות רוחניות, ולפעמים כשהם משתפים איתנו, הם אפילו מצטטים את דברי האל. איך אתה מסביר את זה?" זה עניין אחר; זה רק על פני השטח, אך במהותם, צוררי משיח מגדירים את דברי האל כך: "הדברים הנאמרים על ידי בן אדם בהתגלמותו אינם שקולים לאמת, קל וחומר שלא לדברי האל, לכן אינני צריך לקבל, לאכול ולשתות אותם או להתמסר להם". אולם, בנוגע לחלק שהביע הבשר שבו האל התגלם, מנקודת המבט של הרוח, מנקודת המבט של האלוהיות – "דברי האל לתבל כולה" – זהו דבר שצוררי משיח יכולים לראות אך ידם אינה משגת. זהו חלק מדברי האל שהם משתוקקים אליו מאוד. למה מתייחסת התשוקה הזו? היא מתייחסת לכך שצוררי המשיח מזילים ריר על הדברים הללו, וחושבים: "בדיוק בגלל החלק הזה של דיבורך, אתה, אדם חסר חשיבות, חסר ייחוד, אדם שהוא לא כלום בעינינו, הפכת לאל. זה כל כך לא הוגן, אין צדק!" אולם, ישנו היבט אחד שלדעתם "ראוי לחגיגה". בדיוק בגלל ביטוי החלק הזה של דברי האל, רצונם ושאיפתם להעריץ ולכבד את האל שבשמיים באים על סיפוקם. זה פותח עבורם אופקים חדשים, והם אומרים: "נפלא, האל הוא אכן אל! האל הזה הוא האחד מהרקיע השלישי, הגדול מכולם. הוא אכן ראוי להיות אל; אמירת דברים כאלה אינה עניין של מה בכך. בני אדם אינם יכולים להבין אף משפט, הדברים הללו עמוקים מדי, אפילו יותר מנבואות הנביאים!" בכל פעם שצוררי משיח קוראים את הדברים הללו, ליבם מתמלא קנאה וצרות עין, מתמלא הערצה לאל שבשמיים. בכל פעם שהם קוראים את הדברים הללו, הם מרגישים שהם אלה שאוהבים את האל יותר מכול; בכל פעם שהם קוראים את הדברים הללו, הם מרגישים שהם הקרובים ביותר לאל. הדברים הללו מספקים את סקרנותם לגבי האל במידה המרבית. אף על פי שהם אינם יכולים להבין כלל מהן כוונותיו של האל מתוך חלק זה של דברי האל, מהו ההקשר של כל משפט שאמר, מה אמורה להיות התוצאה הסופית, או מהי המשמעות המובעת בין השורות, הם עדיין מצפים לחלק הזה של דבריו בציפייה גדולה. מדוע? מכיוון שחלק זה קשה להבנה, אין בו את תחושת האנושיות שרואים באל בהתגלמותו, הוא אינו נאמר מנקודת המבט של האנושות או מנקודת מבט של צד שלישי. בחלק זה, הם רואים את גדולת האל, את היותו בלתי נתפס, וגם תופסים אותו כדבר שהם יכולים לראות אך ידם אינה משגת. ככל שזה כך, הם מאמינים יותר שהאל שבשמיים קיים, ושהאל שעל פני האדמה חסר חשיבות מדי, שקשה להאמין בו ושהוא לא ראוי לאמונה. אין זו הגזמה לומר שיש אנשים שקיבלו את עבודת האל באחרית הימים בגלל חלק זה של דבריו. יש שבאו לעבודת האל באחרית הימים במיוחד עבור הדברים הללו, ויש שנמצאים כאן רק כדי להמתין להתגשמותו של חלק זה של דבריו. יתרה מזאת, דרך הדברים הללו, יש שאישרו את קיומו של האל שבשמיים, ולפיכך מתעבים עוד יותר את ענוותנותו ואי-ייחודו של האל שעל פני האדמה. ככל שהם קוראים יותר את החלק הזה של דבריו, כך הם מרגישים יותר שהאל שעל פני האדמה, האל בהתגלמותו, מדבר באופן רדוד מדי. הם אומרים: "דבריך קלים מדי להבנה. מדוע אינך אומר משהו שלא נוכל להבין? מדוע אינך מדבר על כמה תעלומות? מדוע אינך מדבר בשפת הרקיע השלישי? מדוע אינך מדבר בשפה אלוהית? הרחב את אופקינו ואת דעתנו. אם היית מדבר ופועל כך, האם אמונתנו לא הייתה גדלה? האם לא היינו מפסיקים להתנגד לך? אם היית מדבר ומוביל אותנו בדרך זו, האם מעמדך לא היה גבוה יותר? איך היינו יכולים אז לתעב אותך?" האין זה לא הגיוני במקצת? זה אי-רציונלי לחלוטין! האם לאנשים שאטומים להיגיון יש אנושיות רגילה? האם יש להם חשיבה של אנושיות רגילה? (לא). אם כן, האם לסוגים אלה של צוררי משיח, לקבוצת האנשים הזו שמגיבה כך לדברי האל, יש רציונליות רגילה? (לא). לפעמים כשאני נתקל באנשים המשוחחים, אני מצטרף כדי לדבר איתם. אך להפתעתי, הם דנים בנושאים כה נשגבים שאיני יכול להתערב או להצטרף לשיחה. הם אומרים: "ברור שאתה לא בנוי לזה. אינך יכול לדבר בשפת הרקיע השלישי. אנחנו מדברים בשפת הרקיע השלישי, שאותה אנשים רגילים אינם יכולים להבין. אז מה אם אתה אל? אתה עדיין לא יכול להבין, אז אנחנו לא חייבים לתת לך להצטרף". אימרו לי, מה עליי לעשות במצבים כאלה? אנשים צריכים ללמוד להיות נבונים. כשאני רואה אותם מדברים בשפה כה רמה ונשגבה של הרקיע השלישי, ואיני יכול להגיע לרמה הזו, עליי פשוט לעזוב ולא לעשות צחוק מעצמי. יש צוררי משיח שמטיפים בגלוי דברי כפירה ורעיונות מופרכים, ומילים ריקות ובלתי-מעשיות אלה, שמקורן בבירור מהשטן, מהארכי-מלאך. הדברים שהם אומרים נשמעים מתוחכמים וברמה גבוהה, מעבר להישג ידם של רוב האנשים הרגילים. מה פירוש הדבר 'מעבר להישג ידם'? פירושו שברגע שאתם שומעים את הדברים, אתם מזהים אותם כדברים שטניים, שעליכם לדחות אותם.

מהי מהות התכחשותם של צוררי משיח לדברי האל שאינם תואמים לתפיסותיהם? האם ראיתם זאת באופן ברור? הם אפילו אינם קוראים באמת את דברי האל הללו. בתחילה, מתוך סקרנות, הם מרפרפים על דברי האל באופן שטחי. לאחר מבט חטוף הם חושבים: "רוב הדברים הללו אינם ראויים לקריאה, אין בהם שום דבר מעשי, בעל ערך או מהותי, שום דבר הראוי למחקר מעמיק". כשהם ממשיכים לקרוא, הם נתקלים בחלק: "דברי האל לתבל כולה". הם מרגישים שלחלק זה יש ניחוח של שפה אלוהית, שהוא נעלה ועמוק, וראוי לחקירה ומחקר אנושיים – זה הולם את טעמם. למה הם מצפים עכשיו? "מי יכול להסביר את החלק הזה? מהי בדיוק כוונתו של האל? מה פירושו של כל קטע מדברי האל, וכיצד הוא יתגשם?" זה מה שצוררי משיח רוצים להבין יותר מכול, אך הם אינם יכולים להבין זאת בעצמם. האם לדעתכם צריך להסביר להם? (אין צורך). למה לא? האם שדים ראויים לשמוע את דברי האל? האם הם ראויים לדעת את תעלומות האל? (לא). תעלומות האל נגלות לאלה המאמינים באל, נוהים אחריו ומתמסרים לו, והם נסתרים משדים ושטנים; הם אינם ראויים. לכן, אם יום אחד האל יחליט לגלות את התעלומות ואת המהות של חלק זה של דבריו, וכן את השורשים וההקשר של דברים אלה, הדבר יתגלה לאנשיו הנבחרים של האל, כדי שיידעו, אך לעולם לא לשטנים או לשדים. אם אתם חותרים אל האמת ויתמזל מזלכם להישאר עד הסוף, תהיה לכם ההזדמנות להבין את התוכן של חלק זה של דבריו. יש תעלומות רבות בדברי האל וגם בעבודתו. למשל, התגלמותו הנוכחית של האל; אף על פי שישנן כמה נבואות לא-כל-כך-ברורות לגביה בכתבי הקודש ובחזיונות קודמים, כל הנבואות הללו סודיות למדי במידה כזו או אחרת ובדרגות שונות. התגלמותו הנוכחית של האל בקרב המין האנושי כולו ולאורך כל תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים, היא התעלומה הגדולה ביותר והעניין הסודי ביותר. בני האדם אינם יודעים, מלאכים אינם יודעים, כל יצירי בריאתו של האל אינם יודעים; אפילו השטן, בעל היכולת הגדולה ביותר, אינו יודע על עניין זה. מדוע הוא אינו יודע? אם האל היה רוצה לספר לו, האם לא היה לו קל מאוד לדעת? אם כן, מדוע הוא לא יודע? דבר אחד בטוח: האל אינו רוצה שהוא יידע. גם אם ישנם סימנים רבים, נבואות רבות ועובדות רבות המצביעות על אירוע זה, מעידות ומנבאות את התרחשותו, כל עוד האל אינו חפץ שהשטן יידע, הוא לעולם לא יידע. זוהי עובדה. האל יאמר לו ישירות כשיחפוץ שיידע. אם האל לא יאמר לו ולא ידבר על כך, גם אם העובדות והדברים הנבואיים האלה יופיעו, האל יכול לעוור אותו, והוא לא יוכל לדעת זאת. האם יכולתו של השטן כה גדולה? כשמסתכלים על זה כך, היא אינה גדולה. כשמדובר במעשה כה משמעותי כמו התגלמותו של האל, בין אם בעולם האנושי, בעולם החומרי או בממלכת הרוח, האם לא יהיו לו כמה סימנים? אם כל הסימנים הללו היו נבחנים יחדיו, היה קל לראות את המעשה הזה שהאל התכוון לבצע. אם כן, מדוע השטן אינו יודע על כך? מדוע, לאחר שנים רבות כל כך של עבודת האל באומת הדרקון הגדול האדום כאש, הוא אינו מבין את חשיבות המעשה הזה שהאל ביצע? כשהוא יבין זאת, המעשה כבר יושלם, השטן לא יוכל להתערב בו, ותוצאותיו ופירותיו של מעשה זה כבר ייקבעו. ואז, האם לא יהיה זה מאוחר מדי עבור השטן לגלות את האמת? האם אין זה מגשים את האמרה "השטן תמיד יהיה אויב מובס בידי האל"? זה בדיוק המצב. צוררי משיח מאמינים בטעות שכל עוד דברי האל אינם תואמים את תפיסותיהם או טעמם של בני האדם, הם יכולים להתכחש להם, ואז האל חדל להיות אל. הם חושבים שהתגלמותו של האל אינה יכולה להשיג דבר משמעותי, וגם אינה יכולה להפוך לעובדה. האין זו טעות חמורה? הם טעו בחישוביהם ונפלו למלכודת של עצמם. מדוע נפלו למלכודת של עצמם? הדרך שבה האל מדבר ופועל כדי להושיע אנשים היא בדיוק באמצעות הדברים הבלתי-בולטים הללו, שאינם תואמים את תפיסותיהם של בני האדם או נראים נשגבים. בדיוק בין שורותיהם של הדברים הפשוטים הללו טמונות כוונותיו של האל, טמונים האמת, הדרך והחיים. דברים אלה מספיקים כדי להושיע את המין האנושי המושחת הזה ולהגשים את תוכנית הניהול של האל. בינתיים, אלה המגנים את הדברים הרגילים הללו יסולקו, יגונו, ובסופו של דבר ייענשו. הם חושבים בטעות: "לא אקבל את דבריך אלה, איני מעריך אותם! דבריך אינם תואמים את תפיסותיי, הם אינם עולים בקנה אחד עם תפיסותיי, נקודות מבטי או דרך חשיבתי, לכן אני יכול לדחות אותם, אני יכול להתנגד להם ולגנות אותם, ואז לא תשיג דבר!" הם טועים. צוררי משיח אינם מקבלים את דברי האל הללו ונופלים למלכודת של עצמם; האל מעולם לא התכוון שהם יקבלו אותם, ומדוע? מכיוון שהם שייכים לשטן, לשדים. האל מעולם לא תכנן להושיע אותם או לשנות אותם; זוהי העובדה. אם כן, מהי העובדה המוחלטת? צוררי משיח מכחישים, מגנים ודוחים את דברי האל, ולכן האל מגנה ודוחה אותם בתיעוב. מה עליכם להבין מכך? העובדה שדברי האל אינם תואמים את תפיסותיהם ודמיונותיהם של בני האדם אינה מהווה סיבה לכך שלא תקבל אותם. העובדה שחלקים מדברי האל אינם תואמים את תפיסותיך אין פירושה שהם אינם האמת, וזו אינה סיבה עבורך להכחיש אותם. להפך, ככל שדברי האל אינם תואמים את תפיסותיך, כך עליך להניח בצד את תפיסותיך כדי לחפש את האמת. ככל שדברי האל אינם תואמים את תפיסותיך, כך הם מייצגים יותר את מה שאין לך, את מה שחסר לך, את מה שעליך להשלים, ובמיוחד את מה שעליך לחפש כדי לשנות וכדי להיכנס אליו. זה מה שעליכם להבין.

צוררי משיח מחשיבים את עצמם לנשגבים, גדולים ואצילים. כשהם עומדים לקרוא את דברי האל, הם חייבים לבחור באמירות האלוהיות, בדברים שנאמרו מפי האל מהרקיע השלישי, או בדברי האל העמוקים שאנשים פשוטים ורגילים מתקשים להבין ולתפוס עד תום. מה שהם רוצים מדברי האל, אלה לא האמת או נתיב ליישום בפועל, אלא לספק את סקרנותם, מחשבותיהם הריקות, ושאיפותיהם ורצונותיהם. לכן, אם אתה רואה סביבך אנשים שמתעלמים מהחלקים השגורים והקלים יותר להבנה שבדברי האל, מהדברים שהאל אומר מנקודת מבט אנושית, או שהם אפילו לא שרים אותם כשהם מולחנים, ובמקום זאת קוראים את דברי האל, מאזינים להם ומסתכלים עליהם באופן סלקטיבי – הרי שלאנשים כאלה יש בעיה. יש שישאלו: "איזו מין בעיה? האם זו בעיה בחשיבה שלהם או בעיה פסיכולוגית?" לא זו ולא זו; לאנשים כאלה יש בעיה בצביונם. האם שמתם לב שיש אנשים שאינם שרים מזמורים של דברי האל הנוגעים לאמיתות של חיי היומיום? הם מסרבים לשיר מזמורים על הכרת העצמי, כאלה החושפים את צביונם המושחת של אנשים, את תפיסותיהם הדתיות ואת השקפותיהם המוטעות לגבי האמונה באל, וכן נמנעים ממזמורים שבהם האל דורש מאנשים להיות כנים. הם לא ישירו אף מילה במיוחד בכל הנוגע לדברים ולתוכן של התגלמות האל, למזמורים הנושאים עדות למען צניעותו והסתתרותו של האל, המהללים ונושאים עדות למען האל בהתגלמותו – והם חשים דחייה ברגע שמישהו אחר מתחיל לשיר אותם. אבל כשהם שרים על נשיאת עדות ושבח לאל שבשמיים, לרוח האל, על נשיאת עדות למען צביונו הצודק של האל, להתעלותו, למעשיו, לצוויו המנהליים ולזעמו, הם שרים בהתלהבות רבה ואפילו מגלים הבעה שאין לתארה. כשהם שרים מזמורים כאלה, התנהגותם הופכת לתמהונית; תווי פניהם מתעוותים, ופרצופם הרע נחשף. כשהם שרים על צביונו הצודק והמלכותי של האל, הם הולמים בשולחן ורוקעים ברגליהם, עד כדי חֵמה; כשמדובר בזעמו של האל המתפרץ ומביא אסונות גדולים על האנושות כולה, הם שרים בשיניים חרוקות, ופניהם אדומות ונפוחות. האם אין בעיה ברוחם של אנשים כאלה? לדוגמה, האל אומר: "כשאפרוק את זעמי הגדול, האומות תזדעזענה"; לאחר שהמשפט הזה מולחן, הוא משתנה מגוף ראשון והופך ל"כשהאל יפרוק את זעמו הגדול, האומות תזדעזענה" בגוף שלישי. הלך הרוח הרגיל הוא שאלה דברי האל, שזאת הבנת צביונו של האל באמצעות שירת דבריו, והבנת צביונו, הלך הרוח וההקשר של דברי האל מנקודת מבט של גוף שלישי, מנקודת מבט אנושית. אלה ההיגיון והתגובה של אנושיות רגילה. אבל איך צוררי משיח שרים זאת? הם אינם משנים את הגוף השלישי, אבל הלך הרוח שלהם שונה מזה של אנשים רגילים. כשאנשים רגילים שרים "האל", הם חושבים: "אלה מעשי האל, דברי האל; זה מה שהאל אומר". אבל מה קורה כשצוררי משיח שרים? הלך הרוח שלהם הוא: "זה מה שעשיתי, מה שאמרתי, הזעם שאפרוק, הצביון שאגלה". האין זה שונה? אף על פי שהם אינם מעזים לשיר בגלוי מול כולם "כשאפרוק את זעמי הגדול, האומות תזדעזענה", כך הם שרים בלבם. הם חושבים שהם עצמם פורקים את הזעם וגורמים לאומות להזדעזע, ולכן הם שרים את המילים האלה ברגש אמיתי. האין זה מצביע על בעיה פנימית אצלם? מתחילה ועד סוף, הסיבה שצוררי משיח אינם מכירים באל היא שהם רוצים להיות האל. הם רוצים לבסס את עצמם תוך הכחשת האל, לגרום לאנשים להאמין שהם האל ולהכיר בהם כאלוהי האנושות. זה בדיוק העניין. לכן, כשקוראים קטע שבו האל מדבר באלוהיותו, אנשים בעלי היגיון של אנושיות רגילה מבינים וקוראים אותו קריאת-תפילה מנקודת מבט של גוף שלישי, ומהרהרים בכוונות האל. צוררי משיח, לעומת זאת, שונים. בשעה שהם שרים או קוראים את הדברים האלה, הם חווים את הדחף לבטא צביון כזה, לחיות בעצמם בתוך צביון ומהות כאלה. הם שואפים לתפוס את מקומו של האל, ומנסים לחקות את נימת הדיבור של האל, את סגנונו, את אוצר מלותיו ואת צביונו בתוך אמירותיו, בנימת דיבורו, בכל ביטוייו ובצביונות שהוא מגלה. הם צוררי משיח גמורים. מכיוון שהם אינם יכולים לדבר כפי שהאל מדבר, אינם יכולים לבטא את צביונו של האל, ונכשלים בחיקויים שלהם, כאשר האל מדבר באלוהיותו, צוררי משיח רואים סוף סוף את ההזדמנות שלהם לחקות אותו ולנסות להיות האל. אמירותיו של האל מנקודת המבט של אלוהיותו מספקות לצוררי משיח רמזים והכוונה, ומאפשרות להם לדעת כיצד האל מדבר, באיזו נימה הוא משתמש כדי לפנות לאדם, ובאיזה אופן, מאיזו נקודת מבט ובאיזו אינטונציה הוא פונה לאדם. זוהי אחת ממטרותיהם בהוקרת דברי האל הנאמרים באלוהיותו ובסגידה להם. לכן, בחיי היומיום אפשר לראות לעתים קרובות אנשים המחקים את נימת הדיבור של האל כדי להטיף לאחרים בתואנה שהם לוקחים אחריות על עבודת בית האל או על חיי האחים והאחיות. הם אפילו מצטטים את דברי האל מילה במילה כדי להוכיח אנשים, לגנותם, לגזום אותם ולחשוף אותם. כאשר בוחנים את שורש מעשיהם ואת ההקשר לעובדות רבות, מתברר שהמטרה מאחורי מעשיהם אינה נובעת באמת מנאמנות, מחוש צדק או מאחריות – במקום זאת, הם מנסים לעשות את עבודת האל ממעמדו של האל ומנקודת מבטו, ושואפים לתפוס את מקומו. יש אנשים שאומרים: "הם מעולם לא אמרו שהם רוצים לתפוס את מקומו של האל". אין צורך שהם יאמרו זאת; די בהתבוננות במהות מעשיהם, בשרשם ובמניעיהם כדי לדעת זאת; אפשר לקבוע שזאת ההפרעה והשיטות של צורר משיח. ללא קשר לאופן שבו הדבר בא לידי ביטוי, האם הרצון להיות האל, לשאת כוונה זו בכל דרך שהיא – זה מה שאדם בעל היגיון של אנושיות רגילה אמור לעשות? (לא). האם אפשר לאפיין אדם כזה כצורר משיח על סמך זה בלבד? (כן). די בנקודה זו בלבד. לא משנה עד כמה שיעור קומתך גדול, אם אתה תמיד רוצה להיות האל, ומחקה את האל בפזיזות, ודורש מאחרים להחשיב אותך ולהתייחס אליך כאל, אזי מעשים, התנהגויות וצביונות כאלה מהווים את מהותו של צורר משיח. די בנקודה זו בלבד כדי לאפיין אדם כצורר משיח. זה אינו צביון של צורר משיח, או שמץ של התנהגות של צורר משיח, אלא ביטוי לכך שיש לו מהות של צורר משיח.

אימרו לי, מה חמור יותר בטבעו: הרצון להיות האל או השאיפות והרצונות לחפש תמיד מעמד? (הרצון להיות האל). לאנשים יש שאיפות, צביונות גאוותניים, והם אוהבים לבסס את מעמדם, לעיתים נהנים מההטבות שמעמד זה מביא, ומוקירים אותו – זהו צביון מושחת, והוא יכול להשתנות. אולם, הרצון להיות האל, לחקות את נימת הדיבור של האל, לחקות את סגנון דיבורו, ואף לצטט את דברי האל במלואם, לדקלם אותם מילה במילה כדי לגרום לאחרים לחשוב בטעות שאפשר לדבר ולפעול בדיוק כמו האל, שנימת דיבורם וסגנונם דומים כל כך לאלה של האל, עד שבסופו של דבר אחרים מאמינים בטעות שהם האל או כמעט כמוהו, ויש אף כאלה שמתייחסים אליהם כאל – זוהי בעיה; זוהי בעיה חשוכת מרפא, מחלה שאין לה תקנה. האם הרצון להיות האל הוא עניין של מה בכך? זהותו של האל נקבעת על ידי מהותו. המהות והצביון של הבשר שבו האל מתגלם אינם נרכשים באמצעות מאמציו האישיים, ואינם פרי טיפוחם של החברה, האומות, האנושות או כל אדם אחר, ואף לא של האל עצמו. במקום זאת, האל ניחן במהותו באופן אינהרנטי. הוא אינו זקוק לסיוע או לשיתוף פעולה אנושי, וגם לא לשינויים סביבתיים או זמניים כלשהם. לאל יש את זהותו כאל, ולכן מהותו נקבעה מראש זה מכבר; היא מולדת. יכולתו לבטא את האמת אינה דבר שלמד מבני אדם, וגם לא דבר שהם טיפחו. צוררי משיח אינם מצליחים לתפוס עניין זה לאשורו. בטיפשותם, הם מאמינים שאם יוכלו לחקות היטב את נימת הדיבור וסגנונו של האל עד כדי כך שאנשים יחשיבו אותם דומים יותר לאל, אזי הם ראויים להיות האל. יתרה מזאת, באומרם כמה "דברי אל" כביכול, שהם ריקים, לא מעשיים ובלתי מובנים, המותירים את האנשים מבולבלים ואבודים, הם חושבים שאנשים עשויים להחשיב אותם לאל, ושתהיה להם הזדמנות להפוך לאל. האין זה עניין מסוכן?

הרצון והשאיפה להפוך לאל תמיד רוחשים בלבם של צוררי משיח. בעודם מתכחשים לדברי האל ומגנים אותם, הם גם מחקים את נימת דיבורו. איזו פעולה מתועבת, מרושעת, חסרת בושה ונאלחה! הם אחוזי דיבוק וטירוף מהרצון להיות האל. האין זה מעורר גועל? (כן). האם יש ביניכם כאלה המטפחים רצון להיות האל? כל הרוצה להיות האל – יגונה! כל הרוצה להיות האל – יאבד! זוהי עובדה, לא הגזמה או ניסיון להפחיד אותך. אינך מאמין? נסה זאת. חשוב בכיוון הזה, ואז פעל על פיו, וראה אם תוכל לשאת זאת מבפנים, ראה איך זה מרגיש בתוכך. אם תחוש בתוכך שבע רצון, גאה ומסופק ממעשים כאלה, אז אינך אדם טוב, ואתה בסכנה. אבל אם פעולה כזו תגרום לך לחוש תוכחה עצמית, נקיפות מצפון, בושה רבה מכדי להתמודד עם אנשים אחרים או עם האל, אזי יש לך מצפון והיגיון כלשהם של אנושיות רגילה. אנשים רבים שואפים להיות האל. הם עשויים להתעניין ברעיון ולהיות בעלי שאיפות ותוכניות מבלי להבין מהי התגלמותו של האל, מבלי להכיר את נימת דיבורו וסגנונו, ומבלי לתפוס את המידע הזה, אך מכיוון שאינם יודעים כיצד להמשיך, הם אינם מעזים לפעול בפזיזות. לכל היותר, הם מעמידים פני רוחניים, פני נושעים, קדושים, או זכאים לישועה. אולם ברגע שהם רוכשים מידע כלשהו על האל, שאיפותיהם מתחילות לנבוט והם מתחילים לפעול. מה הם עושים? ביטוי ברור לכך הוא שהם קוראים יותר מהדברים העמוקים והבלתי-נתפסים שאמר האל. הם מכירים בדברים האלה את הגישה, הסגנון, הנימה ואוצר המילים של דיבור האל, ואז הם מנסים לחקות אותם ולומדים אותם לעומק. ככל שהם מכירים אותם טוב יותר, כך ייטב, עד כדי כך שהם יכולים לחוש את הנימה וסגנון דיבורו של האל אפילו בעיניים עצומות. הם משננים זאת בקפידה, ובמקביל מתרגלים ועורכים חזרות בקרב אנשים, מחקים בדיבורם את הסגנון, האופן, הנימה ואוצר המילים האלה, ואז חווים לעומק שפעולה ודיבור באופן זה מעניקים להם תחושה של היותם האל. ככל שהם מתרגלים זאת יותר והופכים מיומנים יותר, הם מציבים את עצמם באופן לא מודע במקומו של האל. פתאום, יום אחד, מישהו אומר: "התחושה והנימה של דיבורם נראות קרובות לאלה של האל. כשמדברים איתם מרגישים כאילו נמצאים בנוכחות האל; לדבריהם יש את הטעם של דיבור האל". לאחר ששמעו הערות כאלה באקראי, לבם מתמלא סיפוק אין גבול, והם מרגישים שסוף סוף הגשימו את משאלתם, סוף סוף הפכו לאל. האם הם לא אבודים עכשיו? למה לבחור בנתיב של השמדה כשיש נתיבים אחרים ללכת בהם? האין זה חיפוש אחר המוות? אפילו טיפוח מחשבות כאלה הוא מסוכן – הפיכת מחשבות אלה למעשים מסוכנת עוד יותר. אם מעשיו של אדם יוצאים מכלל שליטה והוא הולך בכיוון זה עד הסוף, נחוש להצליח בכך ולהפוך זאת למציאות, אזי הוא הופך למטרה להשמדה מוחלטת. ישנם צוררי משיח שאכן פועלים ושואפים בכיוון זה. האם ראיתם אנשים כאלה או באתם איתם במגע? (כשהייתי בסין, פגשתי מישהי שחיקתה את נימת הדיבור של האל ולעיתים קרובות טיפחה את המחשבה להיות האל. באותו זמן, שניים או שלושה אנשים החשיבו אותה לאל, ואדם אחד אף כרע ברך והשתחווה בפניה כשראה אותה). לא משנה באיזו מידה אדם מנסה להיות האל, זוהי דרך ללא מוצא. האם אתם רואים את הדבר לאשורו? כל הביטויים של האל וכל מה שהוא מספק לאנושות בדבריו נועדו לעזור לאנשים להבין את כוונות האל וכך להשיג ישועה. אם אנשים מאמינים בטעות שמכיוון שהאל ביטא את המסרים האלה, עליהם לדלות מהם את הפרטים כיצד להפוך לאל וכך לשאוף להיות האל, לחקות אותו ולהפוך לאל, אזי הם אבודים. זהו הנתיב להשמדה; אסור לך לחקות זאת אף פעם. יש אנשים שאומרים: "קצת קשה לא לחקות את האל. בכל פעם שאני שומע את האל מדבר, אני חושב כמה מכובד ומרשים זה נשמע לדבר מתוך זהותו של האל. למה זה נשמע כל כך נעים ושובה לב? למה כשהאל מדבר אני חושב שזו בוודאי הרגשה כל כך טובה להיות האל? זה נשמע כל כך שונה כשהאדם בעל זהות האל מדבר". כך, מבלי משים, הם מתחילים לחקות חלק מנימת הדיבור ואוצר המילים של האל. אף שברצונותיהם הסובייקטיביים ייתכן שהם אינם רוצים להיות האל או להפוך לאל באופן מפורש כל כך, במה מושרש החיקוי שלהם? האם בכך שהם מוקירים את האמת ואת דברי האל? (לא). אז מה זה? (זה נובע מהמניע של הרצון להיות האל). אילו לא היו לי הזהות או המעמד האלה והייתי אומר את הדברים הללו, האם מישהו היה מחקה אותי? איש לא היה טורח להתייחס אליי, איש לא היה מעריך אותי; האין זו עובדה? כשלא היו לי הזהות והמעמד האלה, גם אני דיברתי ושיתפתי עם אנשים. מי התייחס אליי ברצינות אז? כאשר ראו שאני צעיר, חסר השכלה גבוהה או כישורים, וללא כל מעמד חברתי, איש מהכנסייה שלי או מכל כנסייה אחרת לא התייחס אלי באמת ברצינות, וגם לא אף אחד מהאנשים שמילאו את חובתם והיו איתי בקשר. גם אם דיברתי נכון או בכנות, איש לא שם לב. למה? ללא זהות או מעמד אתה חסר נוכחות; כל מה שאתה אומר אינו משנה, גם אם הוא נכון או שהוא האמת. ייתכן אפילו שאנשים יכחישו כל מה שתאמר, ויטענו שהכול שגוי. אם כך, האם מישהו יחקה אותך? מי יטרח לחקות אותך אם אתה אדם ממוצע ורגיל מאוד, ללא זהות או מעמד? בעיני אנשים, אדם כזה חסר נוכחות ואינו ראוי להערצה; יהיה לך מזל אם הם לא יתנכלו לך. מה התועלת בכך שיחקו אותך? האם יחקו אותך רק כדי שאחרים יזלזלו בהם, יתנכלו להם ויפלו אותם לרעה? את מי אנשים מחקים? הם מחקים את אלה שבעיניהם יש להם נוכחות והדרת כבוד, את אלה שיש להם מעמד וזהות. הם מחקים אנשים כאלה. מדוע ברגע שאותו אדם רוכש זהות ומעמד מסוימים, הוא נראה שונה בעיני אחרים כשהוא אומר את אותם הדברים? איך הוא נראה פתאום כבעל נוכחות וראוי לחיקוי? מה אנשים באמת מחקים? מה שהם מקבלים, מחקים ומעריצים אינו האמת או דברים חיוביים, אלא הרושם החיצוני, המעמד השטחי. האין זה כך? אילו לא היו לי זהות או מעמד, לא משנה כמה הייתי מדבר בהתאם לאמת או כמה דברים רוחניים הייתי אומר, האם הדברים האלה היו יכולים להתפשט בקרבכם? לא; איש לא היה טורח להתעסק בזה. אבל ברגע שיש לי את זהותי ומעמדי, אנשים רבים מתחילים לחקות חלק מהדברים שאני אומר לעיתים קרובות, את הביטויים השגורים בפי, אוצר המילים שלי, סגנון ודרך דיבורי. אני חש סלידה כשאני שומע זאת. עד כמה אני סולד מכך? אני מרגיש שאני רוצה להקיא כשאני שומע את זה. אני חש שאט נפש כלפי כל מי שמחקה אותי, אני סולד מכל מי שמחקה אותי, עד כדי כך שאני מגנה אותו. מה הכוונה והמטרה של אנשים מאחורי חיקוי הדברים האלה? כוונתם ומטרתם לחקות את נימת הדיבור של האל, לטעום מההרגשה של להיות האל; האין זו עובדה? זה הרצון למעמד, הרצון לדבר מעמדה של בעל מעמד, לדבר ולפעול עם נימת הדיבור ובאופן שבו מדבר ופועל אדם בעל זהות ומעמד, כדי להיראות כאילו גם לו יש מעמד, זהות וערך – זה כל העניין, הלא כן? אם אתה מחקה אדם רגיל, זה לא עניין גדול; לכל היותר זהו רק צביון גאוותני. אבל אם אתה מחקה את הנימה וסגנון דיבורו של האל, שם מתחילה הבעיה. אני אומר לך, אתה דורך על מוקש.

בדברי האל ישנו ביטוי: אלוהים אל קנאי וקדוש והוא מואס ברוע. למה מתייחס "למאוס ברוע"? זהותו ומעמדו של האל הם ייחודיים. קדושתו, צדקתו, סמכותו ואהבתו של האל הן תכונות ששום יציר בריאה או ישות שלא נבראה אינם ניחנים בהן; הניסיון לחקות אותן הוא ניאוץ כלפיהן. מכיוון שאינך ניחן בתכונות אלה, מדוע שתנסה לחקות אותן? מכיוון שאינך ניחן בהן, מדוע שתנסה להיות האל? בחיקוי, האם אינך מטפח את הכוונה להיות האל, להפוך לאל? או שמא זה משום שאתה מעריץ את האל, משום שאתה מקנא בחביבותו ובמהותו, ולכן אתה מחקה אותו? בהחלט לא; אתה חסר את האופי ואת שיעור הקומה לכך. אתה רק רוצה לספק תאווה להיות האל, לזכות בהערצתם ובכבודם של אנשים, ולקבל יחס כמו האל בקרב אנשים. האין זה מעשה מביש? זה מחפיר לחלוטין! החיקוי כשלעצמו דוחה, והשאיפה להיות האל לא זו בלבד שהיא מעוררת גועל; היא ראויה לגינוי. לכן, היום אני אומר לכם בכובד ראש שלא משנה מה אמרתי, לא משנה מה עשיתי, לא משנה מה אני אומר או עושה שמעורר בלבכם יראת כבוד, קנאה או צרות עין, יש דבר אחד שעליכם לזכור: לעולם אל תחקו אותי. עליכם לוותר על הכוונה לחקות, עליכם למרוד נגד הלך הרוח של החיקוי, ולהימנע מפגיעה בצביון האל. זהו עניין חמור! אדם מושחת המתייחס לנימת דיבורו, לסגנון דיבורו ולצביונו של האל כאל עניין של מה בכך, מן השפה לחוץ, על מנת לתמרן אותם ולשחק בהם באופן שרירותי, הוא מתועב בעיני האל. אם תעשה כן, הרי שאתה פוגע בצביון האל – לעולם אל תעשה זאת! גם אם איני יכול לשמוע אותך מחקה את הסגנון ונימת הדיבור של האל בהתגלמותו, עצם הידיעה שיש לך צביון כזה ומחשבות כאלה, מעוררת בי גועל מוחלט. אם אתה מחקה את נימת הדיבור של רוח האל מתוך כוונה לפנות לכל האנושות או לציבור, אתה מחפש את מותך, הלא כן? על כולם להיות ערניים לגבי דבר זה; לעולם אל תעשו זאת! היו אנשים ששאלו בעבר: "מה פירוש הדבר לפגוע בצביון האל?" היום אומר לך דבר אחד: חיקוי הנימה וסגנון דיבורו של האל, וכן שורה של דברים הקשורים לזהותו ולמעמדו של האל, בין אם חיצוניים ובין אם פנימיים, כולם מהווים פגיעה בצביון האל. עליכם לזכור זאת היטב ולעולם לא לבצע את העבירה הזו! אם תבצעו את העבירה הזו ותהיו מסוגלים לתקן זאת מיד, למרוד בכך ולהשתנות, אזי עדיין יש תקווה. אולם, אם תמשיכו בעקשנות בנתיב זה, תאופיינו כצורר משיח, ואומר לך את האמת: בעיני האל, לא יהיה אז מקום לכך שתחזור בך – זה יהיה סופך הגמור. זכור, אלוהים הוא אל המואס ברוע. עליך להתייחס לכל היבט הקשור לזהותו ולמהותו של האל בזהירות מרבית ולא להקל בו ראש. אם הסגנון ונימת הדיבור של האל מבוטאים מפיו של אדם מושחת, זוהי השפלה עצומה וניאוץ האל, והאל אינו יכול לסבול זאת בשום אופן. על בני אדם לעולם לא לבצע את העבירה הזו, אף פעם. הבנת? אם תבצע את העבירה הזו, אתה מת! אם לא תקשיב ואינך מאמין לי, נסה זאת, וכשתביא באמת אסון על עצמך, אל תאשים אותי שלא אמרתי לך.

15 באוגוסט 2020