פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק ז')

3. תיעוב דברי האל

היום נמשיך לשתף על הסעיף העשירי מבין ביטוייהם השונים של צוררי משיח – הם מתעבים את האמת, מזלזלים בעזות מצח בעקרונות ומתעלמים מסידורי בית האל. בפעם הקודמת שיתפנו עד לסעיף השלישי של נושא מרכזי זה, שהוא התיעוב של צוררי משיח כלפי דברי האל. השיתוף והניתוח של סעיף זה חולקו לשלושה תתי-נושאים. מהם שלושת תתי-הנושאים הללו? (הראשון הוא שצוררי משיח משנים ומפרשים באופן שרירותי את דברי האל; השני הוא שצוררי משיח מתכחשים לדברי האל כשהם לא תואמים את תפיסותיהם; והשלישי הוא שצוררי משיח בודקים בחטטנות אם דברי האל מתגשמים.) האם שלושת אלה הם כל מה שמשתמע מכך שצוררי משיח מתעבים את דברי האל? (אמורים להיות עוד כמה.) אילו אמירות וביטויים נוספים קיימים? (צוררי משיח מתייחסים לדברי האל בזלזול.) האם התייחסות לדברי האל בזלזול היא אחד הביטויים לתיעוב שלהם את דברי האל? האין התייחסות לדברי האל בזלזול מהווה פרשנות לתיעוב דברי האל? כאן איננו זקוקים לפרשנויות, אלא לביטויים ולמעשים השונים של צוררי משיח המתעבים את דברי האל, שאותם אתה יכול לראות ובהם אתה יכול לגעת, ושעליהם שמעת. נראה שאין לכם הבנה רבה לגבי הביטויים השונים של התיעוב של צוררי משיח כלפי דברי האל. ייתכן שיש לכם הבנה מילולית מסוימת של שלושת הפריטים ששיתפתי קודם לכן, אך אינכם יכולים לחשוב על ביטויים אפשריים נוספים של התיעוב של צוררי משיח כלפי דברי האל, נכון? אתם אמורים לזכור את כל שלושת הביטויים ששיתפנו קודם לכן. האם כאשר צוררי משיח מתעבים את דברי האל, ההתנהגויות והביטויים שלהם גלויים? האם כך אמורים לנהוג אנשים ישרים? (לא.) אלה אינם ביטויים שאמורים להתקיים באנושיות רגילה; הם אינם חיוביים, אלא שליליים. המהות שבבסיס התנהגויות אלו מצביעה על השטן, על שדים, על אויבי האל. ביחסם של צוררי משיח לדברי האל אין התמסרות, קבלה או התנסות, הם לא מניחים בצד את תפיסותיהם ולא מקבלים את דברי האל בפשטות ובפתיחות – במקום זאת, הם מפתחים גישות שטניות שונות כלפי דברי האל. הצביון המתגלה דרך ביטויים והתנהגויות אלה של צוררי משיח הוא בדיוק מה שמתגלה על ידי השטן בממלכת הרוח. בכל מצב, בכל עידן, ובקרב כל קבוצת אנשים, התנהגויות אלה אינן חיוביות. הן מרושעות ושליליות, ואינן הביטויים או ההתנהגויות שאמורים להיות ליציר בריאה או לאדם רגיל. לפיכך, אנו מאפיינים אותם כביטויים של צוררי משיח. לאחר ששיתפנו על שלושת הפריטים הללו, רוב האנשים עשויים לחשוב ששלושת הביטויים הללו מקיפים כנראה את כל הגישות הבסיסיות של צוררי משיח כלפי דברי האל. אולם, ישנה נקודה שהתעלמתם ממנה: יחסם של צוררי משיח לדברי האל רחוק מלהיות מוגבל לשלוש הגישות הללו. יש ביטוי והתנהגות נוספים, הממחישים גם הם שצוררי משיח מתעבים את דברי האל. מהו ביטוי זה? שצוררי משיח מתייחסים לדברי האל כאל סחורה. אם נתבונן במשמעות המילולית של הדבר, חלק מהאנשים יעלו אולי בדעתם דימויים המצביעים על אנשים מסוימים, אך הביטויים הספציפיים והאמיתיים של הדבר עדיין אינם ברורים דיים; הם עדיין מעורפלים וכלליים מאוד. היום, אם כן, נשתף על האופן שבו צוררי משיח מתייחסים לדברי האל כאל סחורה.

ד. צוררי משיח מתייחסים לדברי האל כסחורה

צוררי משיח מתייחסים לדברי האל כאל סחורה; ניתן גם לומר שצוררי משיח מתייחסים לאמת עצמה כאל סחורה. מה המשמעות של התייחסות אליהם כאל סחורות? משמעות הדבר היא שהם רק טוענים טענות מילוליות, מתרברבים, ולאחר מכן משיגים במרמה את אמונם, תמיכתם ואישורם של אנשים כדי לזכות בתהילה, ברווח ובמעמד. דברי האל והאמת הופכים כך לקרש הקפיצה שלהם. זוהי גישתם של צוררי משיח כלפי האמת. הם מנצלים את האמת, משחקים בה ורומסים אותה, דבר הנקבע על ידי מהות טבעם של צוררי משיח. אם כן, מהם בדיוק דברי האל והאמת? כיצד עלינו להגדיר את האמת באופן מדויק? אימרו לי, מהי האמת? (האמת היא הקריטריון להתנהלותו של אדם, למעשיו ולעבודתו את האל.) זוהי הגדרה מדויקת וספציפית של האמת. כיצד כולכם מבינים אמירה זו? כיצד עליך ליישם אמירה זו בחיי היום-יום שלך ולאורך כל חייך? כיצד עליך לחוות אמירה זו? אימרו מיד מה שעולה בדעתכם ומה שאתם מבינים, ללא סינון או עיבוד. בשפת החוויה שלכם, מהי האמת? מהם דברי האל? (האמת יכולה לשנות את השקפת עולמו של אדם על החיים ואת ערכיו, ולאפשר לו לממש צלם של אדם רגיל.) אף שכל הדברים שאמרתם אינם מקיפים, הם מבטאים הבנה חווייתית של האמת; אלו הן התובנות וההתרשמויות שחוויתם וסיכמתם מחיי היום-יום. מי עוד רוצה לשתף? (האמת יכולה לטהר את צביונותינו המושחתים, ולאפשר לנו לפעול על פי עקרונות ולעשות דברים העולים בקנה אחד עם כוונות האל.) אמירה זו טובה וחדה למדי. המשיכו, בבקשה. (האמת היא חיים, הדרך לחיי נצח. רק על ידי חתירה אל האמת וחיים על פיה יכול אדם לזכות בחיים.) (האמת מאפשרת לאנשים לירוא את האל ולסור מרע, להפוך לאדם אמיתי.) שתי הנקודות האלו כוללות עקרונות ליישום בפועל בחיי היום-יום של אנשים. אף שההסברים עמוקים ונשגבים יחסית, הם מעשיים מאוד. (האמת יכולה לחשוף את הצביונות המושחתים שבתוכנו, לשנות את נקודות המבט השגויות שלנו על עניינים, ולאפשר לנו לממש צלם של אדם אמיתי.) אמירות אלו מעשיות ונוגעות לערכה ולמשמעותה של האמת עבור אנשים, וכן להשפעות שיכולות להיות לאמת על אנשים. כבר דיברנו רבות בעבר על מה שכולכם הזכרתם. למרות שכל אדם שם דגש שונה, הכול מתקשר לאמירה שהוסברה והוגדרה קודם לכן לגבי האמת – האמת היא אמת המידה למדידת הכול. האם ניתן להשוות את האמת לדברי האל? (כן.) דברי האל הם האמת. בהתבסס על ההבנה החווייתית שחלקתם במסגרת השיתוף שלכם, האם אנו יכולים לומר שהאמת היא המציאות של כל הדברים החיוביים? (כן.) האמת היא מציאות כל הדברים החיוביים. היא יכולה להיות חייו של אדם והכיוון שבו הוא מתקדם. היא יכולה לאפשר לאדם להשליך את צביונו המושחת, לירוא את האל ולסור מרע, להפוך לאדם שמתמסר לאל ולהיות יציר בריאה העומד בסטנדרט הנדרש, אדם שהאל אוהב ומקבל. לאור העובדה שהאמת יקרת ערך, איזו גישה ונקודת מבט אדם צריך לאמץ ביחס לדברי האל ולאמת? התשובה ברורה למדי: עבור אלה המאמינים באל באמת ובתמים ולבם ירא-אל, דבריו הם נשמת אפם. אנשים צריכים להוקיר את דברי האל, לאכול ולשתות אותם, ליהנות מהם ולקבל אותם כחייהם, כהכוונה לדרך שבה הם הולכים, כסיוע ואספקה זמינים. על אנשים ליישם בפועל ולחוות בהתאם לקביעות ולדרישות של האמת ולהתמסר לכל אחד מהדרישות ומהעקרונות שהאמת מעניקה להם. רק כך יכול אדם לזכות בחיים. החתירה אל האמת היא בעיקר יישום בפועל של דברי האל וחווייתם, והיא לא כפופה לבחינה, לניתוח, להשערות ולספקות. כיוון שהאמת היא סיוע ואספקה זמינים לאנשים, וכיוון שהיא יכולה להיות חייהם, עליהם להתייחס אל האמת בתור הדבר היקר ביותר. הסיבה לכך היא שהם חייבים להסתמך על האמת כדי לחיות, כדי לרצות את דרישות האל, לירוא אותו ולסור מרע, וכדי למצוא בחיי היומיום שלהם את הנתיב ליישום בפועל ולתפוס את העקרונות ליישום בפועל, ולהשיג התמסרות לאל. אנשים חייבים גם להסתמך על האמת כדי להשליך את צביונם המושחת, להפוך לאנשים שנושעו וליצירי בריאה העומדים בסטנדרט הנדרש. לא משנה מאיזו פרספקטיבה או באיזה אופן באה לידי ביטוי גישתם של אנשים כלפי האמת, אל להם להתייחס לדברי האל ולאמת כאל מוצר או אפילו כאל סחורה הנסחרת כלאחר יד. זהו הדבר האחרון שהאל רוצה לראות, וזו גם צורת התנהגות וביטוי שלא הולמים יציר בריאה אמיתי.

מהי המטרה והכוונה של צוררי משיח כשהם מתייחסים לדברי האל כאל סחורה? מה הם באמת שואפים לעשות, ומהו המניע שלהם? כאשר סוחר רוכש סחורה, תקוותו היא שהסחורה תביא לו תועלות וסכום נכבד של כסף שהוא חפץ בו. לכן, כשצוררי משיח מתייחסים לדברי האל כאל סחורה, הם ללא ספק מתייחסים לדבר האל כאל דבר חומרי שניתן להחליפו בתועלות ובכסף. הם לא מוקירים, מקבלים, מיישמים בפועל או חווים את דברי האל כאמת, ואינם רואים בדברי האל את דרך החיים שעליהם לדבוק בה, וגם לא את האמת שעליהם ליישם בפועל כדי להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים. במקום זאת, הם מתייחסים לדברי האל כאל סחורה. עבור סוחר, הערך הגדול ביותר של סחורה הוא החלפתה בכסף, ברווח הרצוי. לפיכך, כשצוררי משיח מתייחסים לדברי האל כאל סחורה, כוונתם והמניע שלהם זהים במהותם. צוררי משיח מתייחסים לדברי האל כאל סחורה, כלומר, הם לא משתמשים בהם כדי לאכול, לשתות וליהנות, וגם לא כדי לחוות אותם או ליישם אותם בפועל, אלא כאל סחורות בידיהם, שאפשר לסחור בהן ולמכור אותן בכל עת ובכל מקום, ולהציען לאלה שמהם הם יכולים להרוויח. כשצוררי משיח מתייחסים לדברי האל כאל סחורות, אם לפרש זאת באופן מילולי, המשמעות היא שהם מתייחסים לדברי האל כאל מרכולת המשמשת בעסקאות להחלפה בכסף; הם הופכים את הקנייה והמכירה של דברי האל למקצועם. מנקודת מבט מילולית, הדבר ברור מיד. מעשים והתנהגויות כאלה של צוררי משיח הם מחפירים, ומעוררים דחייה ושאט נפש אצל אנשים. אם כן, מהם הביטויים הספציפיים לכך שצוררי משיח מתייחסים לדברי האל כאל סחורה? זוהי הנקודה המרכזית שעליה נשתף. לצוררי משיח יש כמה ביטויים ברורים מאוד בהתייחסותם לדברי האל כאל סחורה. כדי להבהיר זאת יותר ולהקל על הבנתכם, עדיין נדון בהם אחד לאחד. מדוע אני נוקט בגישה זו? בהתבסס על שנות ניסיוני הרבות בעבודה ובדיבור, רוב האנשים פזורי נפש במחשבותיהם והם חסרי יכולת לחשוב באופן עצמאי. בהתבסס על כך, חשבתי על השיטה הפשוטה והיעילה ביותר, והיא, להסביר ולהבהיר כל סוגיה או נושא – לא משנה מה – סעיף אחר סעיף, כדי לעזור לכם לחשוב על כך לעומק ולהרהר בדבר. האם זה מתאים? (כן.) יש אנשים שאומרים: "זה פשוט מושלם, זה חוסך מאיתנו את הטרחה של לאמץ את המוח ולהתעמק בעניין. אנחנו עסוקים מדי ואין לנו זמן לזה! האנרגיה והמחשבות שלנו מושקעות בעניינים כבדי משקל, לא בנושאים זניחים ופעוטים כגרגיר אפונה. נראה שאתה קצת מזלזל בנו וממעיט ביכולתינו להשתמש בכישרוננו הגדול בכך שאתה גורם לנו להרהר בעניינים פעוטים אלה". האם זה המצב? (לא.) אם כך, מה הדבר? (האיכות שלנו כה ירודה, שלעיתים איננו מסוגלים להבין את האמת, ואנו זקוקים לכך שהאל ישתף איתנו בפירוט, מילה במילה, משפט אחר משפט, כדי שנבין משהו מזה.) אתם רואים, מבלי משים תיארתי את המצב לאשורו, וחשפתי מה באמת קורה איתכם, אבל אלו פשוט העובדות. זה היה המצב גם אם לא הייתי חושף זאת. אין דרך אחרת אלא לעשות זאת כך. אם אדבר על הנושאים הגדולים רק בפשטות ובאופן כללי, אזי אדבר לשווא ואבזבז את מאמציי. זה פשוט בזבוז זמן, הלא כן? הבה נחזור לנושא המרכזי. בנוגע להתייחסותם של צוררי משיח לדברי האל כאל סחורה, נחלק זאת למספר תתי-נושאים כדי להסביר ולהבהיר צעד אחר צעד כיצד צוררי משיח עושים זאת, ומהן הדוגמאות והביטויים הספציפיים שיכולים להוכיח במידה מספקת שצוררי משיח בזים לדברי האל, וגם כדי לאשר שלצוררי משיח אכן יש מהות כזו. נשתף על פריט זה בשני חלקים עיקריים.

1) התייחסות לדברי האל ככלי להשגת מעמד, מוניטין וכבוד

ההיבט המרכזי הראשון הוא שהביטוי הנפוץ ביותר לכך שצוררי משיח מתייחסים לדברי האל כאל סחורה, הוא השימוש בהם ככלי להשגת מעמדם, המוניטין שלהם וכבודם, ועל אחת כמה וכמה למען הנאה חומרית, ואף יותר מכך, לכסף. כשצוררי משיח באים במגע עם דברי האל, הם חשים: "דברי האל נפלאים. כל משפט רציונלי ונכון; אנשים לא יכולים לומר את המילים האלה, ואי אפשר למצוא אותן בכתבי הקודש." בשני העידנים הקודמים, האל לא אמר את הדברים האלה. הן בברית הישנה והן בברית החדשה אין דברים שנאמרו באופן כה מפורש וברור. כתבי הקודש מתעדים רק חלק מצומצם מאוד מדברי האל. אם מתבוננים במה שהאל אומר כעת, התוכן עשיר מאוד. לכן צוררי משיח חשים קנאה עזה בלבם, והם מתחילים לרקום מזימות פנימיות: "האדם הרגיל הזה יכול לומר כל כך הרבה; מתי גם אני אוכל לומר את הדברים האלו? מתי גם אני אוכל, כמו האדם הזה, לדבר את דברי האל בלי סוף?" יש בלבם דחף ורצון כאלה. אם שופטים לפי דחף ורצון אלו, צוררי משיח חשים בלבם קנאה כלפי הדברים האלו הנאמרים על ידי האל ומעריצים אותם. אני משתמש במילים "קנאה" ו"מעריצים"; לאור ניסוחם של שני מונחים אלו, כוונתי לומר שצוררי המשיח לא רואים בדברי האל את האמת, ואינם מתכוונים לקבל אותם, אלא הם מקנאים בתוכן העשיר של הדברים האלו, בקטעים הנרחבים, וגם בעומקם של הדברים האלו, המשקפים עומק שאינו בר השגה על ידי בני אדם – ועוד יותר מכך, הם מקנאים בכך שאלו מילים שהם עצמם לא יכולים לומר. מההיבטים האלו של "קנאה", ניכר שצוררי המשיח לא רואים בדברי האל הללו את ביטויי האלוהיות, את האמת, או את החיים ואת האמת שהאל מתכוון להושיע באמצעותם את האנושות ולספק לה אותם. בהתחשב בכך שצוררי משיח יכולים לקנא בדברים האלו, הרי שברור שבלבם הם גם חפצים להפוך לאלה המבטאים דברים כאלה. על בסיס זה, צוררי משיח רבים השקיעו מאמץ אדיר מאחורי הקלעים, התפללו וקראו דברים אלו יום-יום, תיעדו, שיננו, סיכמו וארגנו. הם השקיעו עבודה רבה בדברים האלו הנאמרים על ידי האל, רשמו אינספור הערות, ותיעדו תובנות רבות במהלך ההקדשות הרוחניות שלהם, וכן התפללו אינספור פעמים כדי לזכור את הדברים האלו. מהי מטרתם בעשותם כל זאת? מטרתם היא שיום אחד יהיה להם לפתע פרץ של השראה והם יהיו מסוגלים לדבר בלי סוף את הדברים שהאל היה אומר, כמו סכר מים שנפתח; הם מקווים שכמו דברי האל, דבריהם יוכלו לספק את צורכי האנשים, לספק חיים לאנשים, לספק את מה שאנשים צריכים להשיג, ולהציב דרישות לאנשים. זאת כדי שכמו האל בהתגלמותו בבשר, הם יוכלו למלא את מקום האל מבחינת נקודת מבטו ומעמדו, ולומר את אותם הדברים כפי שהאל אומר, בנימת קולו ובאופן דיבורו, בדיוק כפי שהם חפצים. צוררי משיח השקיעו מאמץ רב בכך, ואין זו הגזמה לומר שחלקם אף נוהגים להוציא בחשאי מחברות כדי לתעד את הדברים שהם רוצים לומר, את הדברים שהם מחכים שהאל ייתן להם. אולם, לא משנה מה הם עושים, הרצונות של צוררי המשיח אף פעם לא מתממשים, ומשאלותיהם לעולם לא מתגשמות. לא משנה כמה מאמץ הם משקיעים, לא משנה כמה הם מתפללים, לא משנה כמה הם מתעדים את דברי האל, או כיצד הם משננים ומארגנים אותם, הכול לשווא. האל לא מדבר דרכם ולו משפט אחד, והאל גם לא איפשר להם לשמוע את קולו אפילו פעם אחת. לא משנה כמה הם כמהים או כמה חרדים הם נעשים, הם פשוט לא יכולים לומר ולו משפט אחד מדברי האל. ככל שהם נעשים חרדים וקנאים יותר, וככל שהם נכשלים יותר בהשגת מטרתם, כך הם נעשים נרגזים יותר בתוכם. על מה הם נרגזים, ומדוע הם כה חרדים? הם רואים שדברי האל מביאים עוד ועוד אנשים בפני האל כדי שיקבלו את שיפוטו וייסורו, וכדי שיקבלו את דברו כחיים, אך אין ולו אדם אחד הסוגד להם או מעריץ אותם בפניהם, בנוכחותם. זה מה שהופך אותם לחרדים ונרגזים. מתוך כעסם וחרדתם, מה שצוררי המשיח יכולים לחשוב עליו ולהרהר בו הוא עדיין: "מדוע האנשים האלה מבצעים את חובתם בבית האל? מדוע זה שונה כשהם באים לבית האל בהשוואה לעולם הכופרים? מדוע רוב האנשים, לאחר בואם לבית האל, מתחילים להתנהג כראוי ומשתפרים בהדרגה? מדוע רוב האנשים מקדישים את עצמם ומשלמים את המחיר בבית האל ללא תמורה, וגם כשגוזמים אותם, הם לא עוזבים, וחלקם אף לא עוזבים לאחר שהורחקו או גורשו? ביסודו של דבר, הסיבה היחידה היא דברי האל, זוהי ההשפעה והתפקיד שממלא 'הדבר מופיע בבשר'". כשצוררי המשיח רואים את הנקודה הזו, הם נעשים קנאים עוד יותר לדברי האל. לכן, לאחר שהשקיעו מאמץ רב ועדיין אינם מסוגלים לומר את דברי האל או להפוך לפה עבור האל, צוררי המשיח מפנים את מוקד תשומת ליבם לדברי האל: "אף שאיני יכול לומר דברים אחרים מאלה שהאל אמר, אם אוכל לומר דברים העולים בקנה אחד עם דברי האל – גם אם הם רק דוקטרינות או דברים חלולים – כל עוד הם נשמעים נכונים לאנשים, כל עוד נראה שהם תואמים את דברי האל הללו, האם לא אוכל להבטיח לעצמי מקום בקרב אנשים? האם לא אוכל לעמוד איתן בקרבם? או אם אטיף ואסביר לעיתים קרובות את הדברים שבספר 'הדבר מופיע בבשר', ואשתמש לעיתים קרובות במילים הללו כדי לעזור לאנשים, וכל מה שאומר ואטיף יישמע כאילו הוא בא מדברי האל והוא נכון, האם מעמדי בקרב אנשים לא יהפוך ליציב יותר ויותר? האם לא אזכה ליוקרה רבה יותר בקרבם?" כשצוררי המשיח חושבים כך, הם חשים שמצאו דרך לממש את משאלותיהם לזכות במעמד, במוניטין רב יותר ובהכרה, ויש להם תקווה להשיג זאת. לאחר שראו בכך תקווה, צוררי המשיח חשים שבעי רצון בסתר לבם: "כמה חכם אני? איש מלבדי לא הבין זאת; מדוע אחרים לא מכירים את הדרך הזו? אני כל כך חכם! אך חכם ככל שאהיה, איני יכול לספר זאת לאיש; די לי שאדע זאת בלבי." עם מטרה ותוכנית כאלה בראשם, צוררי המשיח מתחילים להשקיע מאמץ רציני בדברי האל. הם חושבים: "לפני כן, רק העפתי מבט חטוף על דברי האל, הקשבתי כלאחר יד, ואמרתי כל מה שעלה בדעתי. כעת עליי לשנות את האסטרטגיה שלי; איני יכול להמשיך כך, זה בזבוז זמן. פעולה כזו בעבר לא הניבה שום תוצאות; להמשיך כך יהיה טיפשי מאוד!" לכן, הם מתעשתים, והם נחושים להשקיע מאמץ בדברי האל ולהפגין לראווה את יכולותיהם. אילו פעולות נוקטים צוררי המשיח כדי להפגין לראווה את יכולותיהם? הם בוחנים את דרך דיבורו של האל ואת נימת קולו, ובוחנים גם את התוכן הספציפי של דברי האל בכל שלב ותקופה. בה בעת, הם מכינים את עצמם כיצד להסביר את דברי האל הללו, וכיצד לומר ולהסביר את דברי האל כשהם מטיפים אותם, באופן שיגרום לאנשים להעריץ אותם ולסגוד להם. כך, טיפין טיפין, צוררי המשיח אכן השקיעו מאמץ רב בדברי האל. אולם, דבר אחד בטוח: מכיוון שמניעיהם מאחורי מאמץ זה שגויים וכוונותיהם רעות, לא משנה כיצד אחרים מקשיבים להם, הדברים שהם אומרים הם רק דוקטרינות, הם רק מילים וביטויים שהם העתיקו מדיבורו של האל. לכן, לא משנה כמה מאמץ משקיעים צוררי המשיח בדברי האל, הם אינם משיגים שום תועלת אישית לעצמם. מה המשמעות של "שום תועלת"? משמעות הדבר היא שהם לא מתייחסים לדברי האל כאל האמת. הם לא מיישמים בפועל, אלא רק מטיפים, כך שאיש לא רואה בהם שינוי כלשהו. מחשבותיהם והשקפותיהם השגויות לא משתנות, השקפת חייהם השגויה לא משתנה, אין להם שום הבנה לגבי צביונותיהם המושחתים, והם נכשלים לחלוטין בהשוואת עצמם למצבי האדם השונים כפי שתוארו על ידי האל. לכן, לא משנה כמה צוררי המשיח בוחנים את דברי האל, רק שתי תוצאות נראות בהם: ראשית, למרות שדברי האל שהם אומרים הם דברים נכונים, ואפילו הסבריהם לדברים אלו לא שגויים, אינך יכול לראות בהם שום שינוי. שנית, לא משנה כמה הם מקדמים ומטיפים במרץ את דברי האל, אין להם שום הכרה עצמית. ניתן לראות זאת בבירור. הסיבה שצוררי משיח מפגינים התנהגות כזו היא שלמרות שהם מקדמים ומטיפים את דברי האל לאחרים לעיתים קרובות, הם עצמם לא מקבלים שדברי האל הם האמת. הם עצמם לא קיבלו את הדברים האלו; הם רוצים להשתמש בהם רק כדי להשיג את מניעיהם הנסתרים. הם מקווים להשיג מעמד ותועלות שבהם הם חפצים על ידי הטפת דברי האל, ואם אנשים יתייחסו אליהם ויסגדו להם כאילו היו האל, זה יהיה אידיאלי עבורם. למרות שהם עדיין לא יכולים להשיג את המטרה או התוצאה זו, זוהי המטרה הסופית של כל צורר משיח.

צוררי משיח השקיעו מאמץ רב בדברי האל; יש אנשים שעלולים להבין שלא כהלכה כשהם שומעים זאת, ולשאול: "האם משמעות הדבר היא שכל מי שמשקיע מאמץ בדברי האל הוא צורר משיח?" אם אתה מפרש זאת כך, חסרה לך הבנה רוחנית. מהו ההבדל בין המאמץ שצוררי משיח משקיעים בדברי האל לבין המאמץ של אלה החותרים אל האמת? (הכוונה והמטרה שונות. צוררי משיח משקיעים מאמץ בדברי האל לתועלתם ולמעמדם האישיים, כדי לספק את שאיפותיהם האישיות.) איזה מאמץ משקיעים צוררי משיח בדברי האל? הם משננים חלקים מדברי האל התואמים את תפיסותיהם, לומדים להסביר את דברי האל בשפה אנושית, וכותבים כמה רשימות ותובנות רוחניות. הם גם מזקקים, מסכמים ומארגנים את אמירותיו השונות של האל, כגון אלו שאנשים מאמינים שתואמות יחסית את תפיסות האדם, אלו שקל לתפוס אותן כבעלות נימת דיבורו של האל, כמה דברים על תעלומות, וכמה מדברי האל שהם פופולריים ושלעתים קרובות מטיפים אותם בכנסייה למשך זמן מה. מלבד שינון, ארגון, סיכום וכתיבת תובנות, כמובן, יש עוד דברים, כולל כמה פעילויות מוזרות. צוררי משיח ישלמו כל מחיר כדי להשיג מעמד כדי לספק את השאיפה שלהם, וכדי להשיג את מטרתם לשלוט בכנסייה ולהיות אלוהים. לעתים קרובות הם עובדים עד שעת לילה מאוחרת ומתעוררים עם הנץ השחר, עושים לילות כימים ומתאמנים על הדרשות שלהם בשעות הקטנות של הלילה, והם גם רושמים את הדברים המבריקים שאחרים אמרו, כל זאת על מנת להצטייד בדוקטרינה הדרושה להם כדי לשאת דרשות נעלות. בכל יום הם שוקלים כיצד להעביר את הדרשות הנעלות הללו, אילו מדברי האל יעוררו הערצה ושבח בקרב אנשיו הנבחרים של האל, ואז הם לומדים את הדברים האלה בעל פה. לאחר מכן, הם שוקלים כיצד לפרש את הדברים האלה בצורה שתמחיש את השנינות והחוכמה שלהם. כדי להטמיע באמת את דבר האל בליבם, הם מקפידים להאזין לדברו שוב ושוב. הם עושים כל זאת במאמצים דומים לאלה של סטודנטים שמתחרים על מקום פנוי במכללה. כאשר מישהו נושא דרשה טובה או כזו שמעניקה הארה כלשהי או כזו שמספקת תיאוריה כלשהי, צורר משיח יאסוף וילקט אותה ויהפוך אותה לדרשה שלו. שום כמות של מאמץ לא גדולה מדי עבור צורר משיח. מהם, אם כן, המניע והכוונה מאחורי המאמץ הזה שלו? להיות מסוגל להטיף את דברי האל, לומר אותם בבהירות ובקלות, לשלוט בהם בצורה קולחת, כדי שהאחרים יוכלו לראות את צורר המשיח כרוחני יותר מהם, כנוֹצֵר יותר את דברי אלוהים, כאוהב יותר את אלוהים. בדרך זו, צורר המשיח יכול לזכות בהערצה ובסגידה מצד מקצת האנשים סביבו. צורר משיח חש שזה דבר ששווה לעשותו, דבר ששווה כל מאמץ, מחיר או קושי. לאחר שצוררי משיח השקיעו את המאמצים הללו במשך שנתיים, שלוש, חמש שנים, הם מכירים בהדרגה יותר ויותר את דרך דיבורו של האל ואת התוכן והנימה של דבריו; יש צוררי משיח שאף יכולים לחקות את דברי האל או לדקלם כמה משפטים מהם בכל פעם שהם פותחים את פיהם. כמובן, זה לא הדבר החשוב ביותר עבורם. מהו הדבר החשוב ביותר? ככל שהם מסוגלים לחקות ולדקלם את דברי האל כרצונם, אופן דיבורם, נימתם ואפילו האינטונציה שלהם הופכים דומים יותר ויותר לאלה של האל, יותר ויותר דומים לאלה של המשיח. צוררי המשיח שמחים על כך בלבם. על מה הם שמחים? הם חשים יותר ויותר כמה נפלא יהיה להיות אלוהים, כשכל כך הרבה אנשים סוגדים להם ומקיפים אותם – כמה מפואר זה יהיה! הם מייחסים את כל ההישגים הללו לדברי האל. הם מאמינים שדברי האל הם אלה שנתנו להם את ההזדמנות, שהעניקו להם השראה, ועוד יותר מכך, שבזכות דברי האל הם למדו לחקות את דרך דיבורו של האל ואת נימת קולו. דבר זה גורם להם בסופו של דבר להרגיש יותר ויותר כמו אלוהים, שהם מתקרבים יותר ויותר לזהותו ולמעמדו של האל. יתר על כן, זה גורם להם להרגיש שיכולתם לחקות את דרך דיבורו של האל ואת נימת קולו, לדבר ולחיות עם אופן דיבורו של האל ועם האינטונציה שלו, גורמים להם הנאה גדולה ומהווים עבורם רגעים מהנים ביותר. צוררי המשיח הגיעו לנקודה זו – האם תאמרו שזה מסוכן? (כן.) היכן טמונה הסכנה? (הם רוצים להיות אלוהים.) הרצון להיות אלוהים הוא מסוכן, בדיוק כמו פאולוס, שאמר שעבורו לחיות פירושו המשיח. אין גאולה לאדם ברגע שמילים כאלה נאמרות. צוררי משיח מתייחסים לדברי האל כאל נתיב להפוך לאלוהים. מה עשו צוררי המשיח בתהליך זה? הם השקיעו מאמץ רב, אנרגיה רבה וזמן רב על דברי האל. במהלך תקופה זו, הם בחנו וניתחו את דברי האל, קראו, שיננו וארגנו אותם שוב ושוב. הם אף חיקו את דרך דיבורו של האל ואת נימת קולו בעת קריאת דבריו, במיוחד את הביטויים הנפוצים בדיבורו של האל. מהי המהות של כל הפעולות הללו? כאן, אני מתאר זאת כמהות של סוחר הקונה סחורות במחירים סיטונאיים; כלומר, צוררי המשיח משתמשים בדרך הזולה ביותר להפוך את דברי האל לדבר חומרי שבבעלותם. כשהם קוראים את דברי האל, הם לא מקבלים אותם כאמת, וגם לא כנתיב שאנשים צריכים להיכנס אליו ולהתייחס אליו ככזה. במקום זאת, הם מנסים בכל האמצעים לשנן מילים אלו, את דרך הדיבור ואת נימת הקול, בניסיון להפוך את עצמם לאלה המבטאים מילים כאלה. כשצוררי משיח מסוגלים לחקות את נימת קולו ואת דרך דיבורו של האל, ומסוגלים לנצל באופן מלא דרך ונימת דיבור אלו בדיבורם ובמעשיהם, כשהם חיים בקרב אנשים, מה שהם שואפים להשיג אינו לבצע בנאמנות את חובתם, לעשות דברים עם עקרונות, או להיות נאמנים לאל. במקום זאת, על ידי חיקוי נימת דיבורו ואופן דיבורו של האל, ועל ידי הטפת הדברים האלו של האל, הם רוצים לחדור עמוק ללב האנשים ולהפוך למושא סגידתם. הם שואפים לעלות לכס המלוכה בלב האנשים ולמלוך שם כמלכים, ולתמרן את מחשבותיהם והתנהגויותיהם של אנשים, ובכך להשיג את מטרת השליטה באנשים.

אם אנו מתארים את המאמץ שמשקיעים צוררי המשיח בדברי האל כסוחרים הרוכשים בזול את דברי האל כסחורות, הרי שהדרך בה מחקים צוררי המשיח את דיבור האל, השימוש שלהם בדרך דיבורו ובנימת קולו כדי להטיף את דבריו – האין כל זה כמו מכירת דבר האל כסחורה? (כן.) אין סוחר הרוכש סחורות מבלי שימכור אותן לאחר מכן. מטרתם ברכישת סחורות אלו ובהחזקתן היא להפיק מהן רווחים גבוהים יותר, להמירן בכסף רב יותר. לפיכך, המאמץ הרב שצוררי משיח משקיעים בדברי האל ויחסם אליהם אינם אלא צוררי משיח הפועלים כסוחרים כדי להשיג את דברי האל באמצעים הזולים ביותר, בעלות הנמוכה ביותר ובדרך המהירה ביותר, וכך הם הופכים אותם לרכושם ומוכרים אותם במחיר גבוה כדי להשיג את התועלת שהם חפצים בה. ומהי התועלת הזו? זוהי הערכתם הגבוהה של אנשים, סגידתם, הערצתם, ובמיוחד נהייתם אחריהם. לכן, שכיח לראות בכנסייה תופעה שבה אדם אשר מיסודו אינו מיישם בפועל את דברי האל ואינו מכיר את עצמו, זוכה לחסידים רבים, לרבים הנשענים עליו וסוגדים לו. מה הסיבה לכך? הסיבה היא שלאדם זה לשון חלקלקה, הוא בעל כושר ביטוי ומוליך שולל אנשים בקלות. הוא אינו מיישם בפועל את דברי האל, ואינו מטפל בדברים על פי עקרונות, והוא גם נכשל ביישום עבודת הכנסייה והסידורים מהעליון. אך מדוע הוא עדיין מצליח לעשות רושם טוב על אנשים מסוימים? כשדבר מה באמת קורה לו, מדוע אנשים רבים כל כך מחפים עליו ומגוננים עליו? מדוע יש אנשים המגנים עליו כשהוא מנהיג? מדוע יש אנשים המתנגדים באופן חוסם להדחתו? הסיבה שאדם מלא פגמים, חדור בצביונו המושחת של השטן, ואשר לעולם אינו מיישם בפועל את האמת, עדיין יכול לקבל יחס כזה בכנסייה, היא אך ורק מפני שאדם זה מיומן מאוד בדיבור, טוב מאוד בהעמדת פנים, ומומחה בהולכת שולל – צוררי משיח הם בדיוק אנשים כאלה. האם נוכל לומר אם כן שאנשים כאלה הם צוררי משיח? כן, אנשים כאלה הם בהחלט צוררי משיח. הם מרבים לקרוא את דברי האל, משננים ומטיפים אותם תדיר, מרבים להשתמש בדברי האל כדי להרצות לאחרים ולגזום אותם, ומאמצים את נקודת מבטו ועמדותיו של האל כדי להרצות לאנשים, ובכך הופכים אותם לצייתנים וכנועים להם לחלוטין, ומותירים אנשים ללא מילים לאחר ששמעו את הדוקטרינות הנשגבות שהם דוברים. אך אנשים כאלה לעולם אינם מכירים את עצמם ולעולם אינם מטפלים בדברים על פי עקרונות. אם אדם כזה הוא מנהיג, המנהיגים הממונים עליו הופכים חסרי תועלת. תחת הנהגתו, נעשה בלתי אפשרי להבין את המצב בכנסייה. בנוכחותו, סידורי העבודה של בית האל, העקרונות והדרישות שקבע בית האל, אינם יכולים להיות מיושמים. האין אנשים כאלה צוררי משיח? האם הם מתייחסים לדברי האל כאמת? (לא, הם לא עושים כך.) הם השקיעו מאמץ בקריאת דברי האל ויכולים לדקלם חלק מהם. במהלך שיתוף בכינוסים, הם מרבים להזכיר את דברי האל, ובזמנם הפנוי הם מאזינים להקראות מוקלטות של דברי האל. כשהם מדברים עם אחרים, הם רק מחקים את דברי האל ואינם אומרים דבר אחר. כל מה שהם מטיפים ואומרים הוא ללא דופי. אדם כזה, הנראה כלפי חוץ כה מושלם, "אדם נכון" כביכול, גורם לסידורי העבודה, לדרישות ולעקרונות של בית האל להיתקל במחסום כשהם מגיעים אליו. האנשים הכפופים לו אינם מכירים באיש מלבדו. אותם אנשים הכפופים לו, מלבד להעריץ אותו ואת האל המעורפל שבשמיים, אינם מקשיבים לאף אחד אחר ומתעלמים מכולם. האין זה צורר משיח? באילו אמצעים הוא השתמש כדי להשיג כל זאת? הוא ניצל את דברי האל. אלה המבולבלים באמונתם, חסרי ההבנה הרוחנית, הבורים, פזורי נפש במחשבתם, וכן אלה שאינם חותרים אל האמת, חסרי האמונה, ואלה שהם כקנה סוף הנידף ברוח, רואים בצורר המשיח אדם רוחני. הם תופסים את המילים והדוקטרינות שמטיף צורר המשיח כמציאות-האמת ורואים בצורר המשיח אובייקט שלהם להליכה אחריו. כשהם הולכים אחרי צורר המשיח, הם מאמינים שהם הולכים אחרי האל. הם משתמשים בהליכתם אחרי צורר המשיח כתחליף להליכה אחרי האל. יש אפילו אנשים שאומרים: "המנהיג שלנו עוד לא דיבר או שיתף; גם אם נקרא את דברי האל, לא נוכל להבין אותם בעצמנו". "המנהיג שלנו אינו כאן – אנו מתפללים לאל לגבי דבר מה אך איננו מצליחים לקבל אור; אנו קוראים את דברי האל אך איננו מבינים את הנתיב. עלינו לחכות לשובו של המנהיג שלנו". "המנהיג שלנו עסוק בימים אלה ואין לו זמן לפתור את הבעיות שלנו". ללא אדונם, אנשים אלה אינם יודעים כיצד להתפלל, או כיצד לאכול ולשתות את דברי האל, הם לא לומדים לחפש את האל ולהישען עליו או למצוא בעצמם את נתיב היישום בפועל בדברי האל. ללא אדונם, הם כעיוורים, כאילו לבם נעקר ממקומו. אדונם הוא עיניהם, וגם ליבם ונשמתם. הם מאמינים שאדונם הוא הטוב ביותר באכילה ובשתייה של דברי האל. אם אדונם אינו נוכח, אין להם עניין לאכול ולשתות את דברי האל בעצמם והם חייבים לחכות לשובו של אדונם כדי שיקרא-יתפלל ויפרש להם את דברי האל כדי שיוכלו להבין. במעמקי ליבם, אנשים אלה מאמינים שאדונם הוא השליח שלהם, היכול לסייע להם לבוא בפני האל. השגת "תוצאה" שכזו היא הדבר המשמח ביותר את צוררי המשיח במעמקי ליבם: "כל שנות מאמציי השתלמו לבסוף; סוף סוף, הזמן שהשקעתי לא היה לשווא. המאמץ אכן משתלם למי שמתמיד – גם מוט ברזל ניתן לשחוק למחט בהתמדה מספקת. המאמץ הזה היה כדאי!" כשהם שומעים שחסידיהם לא יכולים לחיות בלעדיהם, צוררי המשיח אינם חשים כל אשמה במעמקי ליבם. תחת זאת, הם שמחים בסתר וחושבים: "דברי האל הם אכן דבר נפלא. החלטתי בעבר הייתה נכונה; המאמץ שהשקעתי במשך השנים האלה היה נכון, וגישתי במשך השנים האלה אושרה ונשאה פרי". הם חשים שביעות רצון בסתר. לא רק שאינם חשים שום אשמה, חרטה או תיעוב על מעשיהם הרעים, אלא שהם נעשים משוכנעים ובטוחים עוד יותר שגישתם נכונה. לכן, הם מתכננים בהמשך דרכם ובעתידם ללמוד את דרך דיבורו ונימת קולו של האל כפי שעשו קודם, ובחריצות רבה יותר מבעבר, ולחקות את דרך דיבורו ואת האופן שבו הוא בוחר את מילותיו באופן נרחב ועמוק עוד יותר.

כשצוררי משיח קוראים את דברי האל, מוקד התעניינותם וכוונותיהם מנוגדים לחלוטין לאלה של החותרים אל האמת. לא משנה מהי דרך דיבורו של האל, החותרים אל האמת מעוניינים רק להבין את כוונות האל, את עקרונות-האמת, ואת מה שאנשים צריכים לשמר ולנהוג לפיו. בניגוד לכך, צוררי המשיח דוחקים דברים אלה לירכתי תודעתם ומתעלמים מהם, ואף חשים סלידה מביטויים הקשורים לדברים אלה, ובסתר מתנגדים לביטויים ולמונחים הנוגעים להם. לאחר שהשיגו "תוצאות" מסוימות, הם ממשיכים, באותה גישה כבעבר, להתעמק ולבחון בקפדנות יתרה מהי דרך דיבורו ונימת קולו של האל, מהם הניואנסים של האינטונציה שלו, באילו מילים הוא בוחר, ואינם פוסחים אף על פרטי הדקדוק והתחביר השגורים שלו. כדי להתקרב למטרתם, צוררי משיח גומרים אומר בליבם באופן סמוי לבחון ביתר שאת, בעוצמה ובהעמקה רבה יותר את דברי האל, לבחון את המטרות והיעדים מאחורי דבריו, ואף לבחון את האופן שבו האל – הדובר הפונה לאנושות וליקום כולו – מבטא את עצמו. צוררי משיח בוחנים ללא לאות כל היבט של דיבור האל, מנסים לחקות את דיבורו ולהעמיד פנים שהם ניחנים במהותו של האל, בתכונות האל ומהותו, ובצביונו של האל. כל זה נראה כמתרחש באופן טבעי וחלק כל כך; הם עובדים ועושים למען מטרותיהם כדבר מובן מאליו, וכן – כמובן מאליו ומבלי משים – הופכים את עצמם לאלוהים, לדמות נערצת שאחרים נוהים אחריה. הם בוחנים כיצד דברי האל נוגעים לליבם של אנשים וכיצד הם חושפים את צביונם המושחת, כיצד דברי האל חושפים מצבים שונים של אנשים, ובוחנים ביתר שאת כיצד דברי האל משיגים תוצאות ביחס לאנשים. מהי מטרתם בבחינת כל אלה? מטרתם היא לחדור לליבם של אנשים, לתפוס את מצבם הממשי, ובשעה שהם תופסים במלואן את מחשבותיהם הפנימיות, להוליך אותם שולל ולשלוט בהם. כשדברי האל חושפים את צביונם המושחת של אנשים ופוגעים בנקודות התורפה שלהם, צוררי משיח חושבים: "המילים האלה, אופן הדיבור הזה, הם כל כך נהדרים ונפלאים! גם אני רוצה לדבר כך, אני רוצה להשתמש בדרך הדיבור הזו ולהתייחס לאנשים באופן הזה". במשך שנים רבות של קריאת דברי האל והיכרות עימם, צוררי המשיח רואים יותר ויותר את משאלתם ורצונם להפוך לאלוהים כמטרתם היחידה באמונה באל. לכן, לא משנה כיצד דברי האל מדברים על הצורך שאנשים יחתרו אל האמת ויעשו דברים על פי עקרונות, וכן על כל מציאות אחרת של דברים חיוביים, צוררי משיח לא קולטים זאת ומתעלמים מכך. הם חותרים בעקשנות למטרתם שלהם, עושים כרצונם על פי מניעיהם לפעולה, כאילו איש מלבדם לא חשוב. אף לא משפט אחד מדברי האל נוגע לליבם או משנה את השקפת עולמם ואת הפילוסופיה שלהם להתנהלות בעולם, ובוודאי שאף משפט, דרשה או אמירה מאת האל לא מביאים אותם לידי חרטה בליבם. לא משנה מה דברי האל חושפים, לא משנה איזה צביונות מושחתים של האדם הם חושפים, צוררי משיח בוחנים רק את דרך דיבורו של האל, את נימת קולו, את התוצאות שדברי האל נועדו להשיג לגבי אנשים וכן הלאה – כל הדברים שלא קשורים לאמת. לכן, ככל שצוררי משיח נחשפים יותר לדברי האל, כך מתעצם רצונם הפנימי להיות אלוהים. עד כמה עז רצון זה? הוא מגיע לנקודה שבה הם אף מדקלמים את דברי האל בחלומותיהם, מרבים לדבר לעצמם ומתאמנים בהטפת דברי האל תוך שימוש באופן דיבורו ובנימת קולו. בעמקי ליבם, הם חוזרים ללא הרף על דרך דיבורו ונימת קולו של האל, כאילו אחז בהם דיבוק. כאלה הם צוררי משיח. לא משנה עד כמה דברי האל ספציפיים, כנים או אמיתיים, לא משנה כמה עזרה או השראה הם מציעים לאנשים, צוררי משיח נותרים אדישים כלפיהם ומתעלמים מכל זה. הם לא מעריכים את דברי האל הללו. היכן ליבם? הוא ממוקד בשאלה כיצד לחקות את דברי האל באופן שיגרום לאנשים לסגוד להם. ככל שרצונם עז יותר, כך הם מקווים יותר לשמוע את קול האל ולהיות מסוגלים להבין את המטרה, המשאלה והמחשבות מאחורי כל משפט שנאמר על ידי האל – אפילו את מחשבתו הפנימית ביותר. ככל שרצונותיהם ומשאלותיהם של צוררי המשיח מתעצמים, כך הם רוצים יותר לחקות את דרך דיבורו של האל וכך הם שואפים יותר להפוך את עצמם במהירות ותוך זמן קצר לדומים יותר לאלוהים, להיות ניחנים בדרך דיבורו ובנימת קולו של אלוהים. יתרה מכך, ישנם כאלה שאף רוצים לאמץ את סגנונו והליכותיו של האל במעשיהם. צוררי משיח נמצאים במצב כזה, חיים מדי יום תחת מחשבות, רעיונות, כוונות ומניעים אלה. מה הם עושים? הם כופים על עצמם ללכת מדי יום בנתיב שבאמצעותו יהפכו לאלוהים, יהפכו למשיח. הם מאמינים שנתיב זה הוא ישר והגון, שהוא דרך מוארת. לכן, בין אם בכינוסים ובין אם במפגשים, לא משנה כיצד אחרים משתפים על הבנתם את דברי האל ועל רגשותיהם מחוויית דברי האל, דבר לא יכול להניע אותם או לשנות את מטרותיהם ומשאלותיהם. הם צועדים בנתיב לקראת הפיכה למשיח, לקראת הפיכה לאלוהים, כאילו אחז בהם דיבוק, כאילו הם נשלטים על ידי ישות בלתי נראית, כאילו הם כבולים באזיקים בלתי נראים. איזו מין הלך רוח זה? האין זה הלך רוח נאלח? (כן.)

בזמן קריאת דברי האל, צוררי משיח סופגים כל היבט של דבריו כרכושם הפרטי, ומתייחסים אליהם כאל סחורות שיכולות להקנות להם תועלת רבה יותר וכסף רב יותר. כאשר סחורות אלה נמכרות, כאשר דברים אלה מוצגים לראווה, הם משיגים את התועלת שהם חפצים בה. ככל שהם עושים זאת יותר, כך הם חשים סיפוק פנימי רב יותר; ככל שהם עושים זאת יותר, כך רצונם להיות אלוהים גדל ומתעצם. איזה מין גישה זו, איזה מין מצב זה? מדוע רצונם של צוררי משיח להיות אלוהים כה עז? האם מישהו לימד אותם זאת? מי הסית או הדריך אותם? האם דברי האל דורשים זאת? (לא.) זהו הנתיב שבחרו צוררי המשיח בעצמם. אף על פי שאין להם עזרה חיצונית, הם מוּנָעִים כל כך – מדוע זה כך? הדבר נקבע על פי מהות טבעם. צוררי משיח הולכים בנתיב זה ללא לאות, ללא היסוס וללא חרטה, ללא כל סיוע חיצוני; לא משנה כיצד תגנה אותם, אין בכך כל תועלת; לא משנה כיצד תנתח אותם, הם לא קולטים ולא מבינים זאת; כאילו אחז בהם טירוף. דברים אלה נקבעים על פי טבעם. על פני השטח, נראה שביחסם של צוררי משיח לדברי האל הם לא מתנגדים להם או משמיצים אותם. הם משקיעים מאמץ – אפילו יותר מהאדם הממוצע. אם אינך יודע מה הם חושבים בתוכם או מהו הנתיב שבו הם הולכים, הרי שעל סמך מראית עין חיצונית, יחסם לדברי האל נראה כיחס של "כמיהה" – לפחות ניתן להשתמש במונח זה כדי לאפיין זאת. אך האם ניתן לראות את מהותו של אדם רק על פי הופעתו החיצונית? (לא.) אם כן, היכן ניתן לראותה? למרות שנראה שהם כמהים לדברי האל, קוראים אותם ומאזינים להם לעתים קרובות, ואף משננים אותם, ואף על פי שעל סמך פעולות חיצוניות אלה אין לאפיין אותם כצוררי משיח, כשמדובר ביישום דברי האל בפועל במצבים אמיתיים, האם הם עושים זאת? (לא.) לאחר שקראו את דברי האל ושיננו אותם, כשהם ניצבים בפני מצבים אמיתיים, הם עשויים לעיתים לצטט קטע או לדקלם כמה משפטים מדברי האל, לעיתים אף בדייקנות. אך לאחר שהם מצטטים את דברי האל, התבוננו במה שהם עושים, באיזה נתיב הם הולכים, ואילו בחירות הם עושים לנוכח מצבים. אם הדבר נוגע למעמדם או למשהו שעלול לפגוע במוניטין שלהם או בתדמיתם, הם בשום פנים ואופן לא יפעלו על פי דברי האל. הם מגנים על תדמיתם ועל מעמדם. אם הם עושים משהו לא נכון, הם לעולם לא יודו בכך. במקום זאת, הם ימצאו כל מיני דרכים לכסות על כך או להימנע מהנושא, לא יזכירו אותו ואף יעבירו לאחרים את האשמה על משהו שעשו במקום להודות באשמתם. הם משקיעים מאמץ בקריאת דברי האל ובשמירה על מעמדם, אך כשמדובר בהנחת האינטרסים שלהם בצד ובסבל פיזי כדי ליישם את האמת בפועל ולפעול על פי עקרונות-האמת, התבוננו כיצד הם בוחרים. אם עליהם לפעול על פי עקרונות, להגן על האינטרסים של בית האל ללא קשר במי הדבר פוגע או את מי הוא מעליב, האם הם יעשו זאת? בשום פנים ואופן לא. בחירתם הראשונה היא תמיד להגן על עצמם. גם אם הם יודעים מי אשם או מי עשה רע, הם לא יחשפו אותו. הם עשויים אף לשמוח בסתר בליבם. אם מישהו יחשוף אנשים רעים, הם אף יגנו עליהם ויתרצו תירוצים עבורם. ברור שצוררי משיח הם אנשים הנהנים מכישלונם של אחרים. לא משנה באיזה מצב הם ניצבים, התבוננו במה שהם בוחרים ובאיזה נתיב הם הולכים. אם הם בוחרים לפעול על פי עקרונות-האמת, הרי שאכילתם ושתייתם את דברי האל נשאו פרי. אם לא, הרי שלא משנה כיצד הם אוכלים ושותים את דברי האל או כמה טוב הם שיננו אותם, אין בכך כל תועלת – הם עדיין לא מתייחסים לדברי האל כאל האמת. יתר על כן, האם צוררי משיח מכירים את עצמם? (לא.) יש אנשים שאומרים: "אבל צוררי משיח אפילו מודים בגאוותנותם ובצדקנותם, ואומרים שהם שדים ושטנים". אבל זה נשאר רק בגדר דיבורים, ומה הם עושים בפועל כשהם ניצבים בפני מצב אמיתי? אם מישהו משתף פעולה עם צורר משיח ואומר דבר-מה נכון, דבר התואם את עקרונות-האמת וסותר את הדבר השגוי שאמר צורר המשיח, ואם אותו אדם מסרב לנהוג על פי דברי צורר המשיח, צורר המשיח ירגיש שתדמיתו ומעמדו נפגעו. במה הם בוחרים אז? האם יוכלו לבחור להניח את עצמם בצד כדי להקשיב לאדם האחר ולפעול על פי עקרונות-האמת? בשום פנים ואופן לא. אם כן, האם יש תועלת כלשהי במילים הנכונות שהם אומרים? האם הן משקפות את מציאותם, את שיעור קומתם האמיתי, את בחירותיהם, או את הנתיב שבו הם הולכים? לא, המילים האלה לא נולדו מניסיונם; הן פשוט מילים שהם למדו. מה שיוצא מפיהם הן רק דוקטרינות, מילים מטעות. ברגע שמעמדם או האינטרס האישי שלהם מעורבים, בחירתם הראשונה של צוררי המשיח היא תמיד לשמר ולהגן על עצמם, להרדים את ערנותם של אחרים ולהוליך אותם שולל, ולהימנע מלקיחת כל אחריות או מהודאה בכל עבירה. בהתחשב במהויות אלה של צוררי משיח, האם הם חותרים אל האמת? האם הם קוראים את דברי האל כדי להבין את האמת ולהגיע לנקודה שבה יוכלו ליישם את האמת בפועל? לא. בהתחשב בכוונות ובמטרות של צוררי משיח בקריאת דברי האל, הם לעולם לא ישיגו הבנה שלהם. זאת משום שהם לא קוראים את דברי האל כאמת שיש לתפוס, אלא כקרש קפיצה להשגת מטרותיהם שלהם. אף על פי שצוררי משיח לא מצהירים במפורש: "אני רוצה להיות אלוהים, אני רוצה להיות משיח", מטרתם להפוך למשיח ברורה ממהות פעולותיהם וממהות יחסם לדברי האל. כיצד ניתן להבחין בכך? הם משתמשים בדברי האל ובמה שהם רואים שנחשף על ידי האל, כגון תכונותיו והווייתו וכן הלאה, כדי להוליך שולל אנשים, להוליך שולל את אלה שאינם מבינים את האמת, את הבורים, את אלה בעלי שיעור הקומה הנמוך, את אלה שאינם חותרים אל האמת, את חסרי האמונה, ואף כמה אנשים רעים. הם מובילים את האנשים האלה להאמין שהם ניחנים באמת, שהם אנשים נכונים, ושהם דמויות הראויות להערצה ושאפשר לסמוך עליהן. צוררי משיח שואפים לגרום לאנשים אלה לתלות בהם תקוות ולחפש מהם, וכשזה קורה, הם חשים סיפוק פנימי.

צוררי משיח לעולם לא מודים שהאל הוא יחיד ומיוחד; הם לעולם לא מודים שדברי האל הם האמת, והם גם לעולם לא מודים שרק האל יכול לבטא את האמת. אם שופטים על פי יחסם לדברי האל, המאמץ שהם משקיעים בדברי האל, ורצונם להיות אלוהים, להפוך למשיח, צוררי משיח מאמינים שקל לאדם להפוך לאלוהים, שזהו דבר שאנשים יכולים להשיג. הם אומרים: "האל בהתגלמותו כבשר ודם נקרא משיח פשוט מפני שהוא יכול לומר כמה מדברי האל, לא כן? האין הוא בסך הכל שופר לדברי האל? האין זה רק העניין שאנשים רבים נוהים אחריו? לכן, אם גם לאדם יש אותו מעמד ומוניטין בקרב אנשים, אם גם הוא נערץ ומוערך באותה מידה על ידי מספר רב של אנשים, האין הוא יכול ליהנות מיחס שמקבל משיח, מיחס של היותו אלוהים? היכולת ליהנות מיחס שמקבל משיח, ליהנות מיחס שמקבל מי שיש לו זהות ומהות של אלוהים, האין זה הופך אדם לאלוהים? מה כל כך קשה בזה?" לפיכך, רצונם של צוררי משיח להיות אלוהים טבוע בהם; יש להם אותה שאיפה ואותה מהות כמו לשטן. בדיוק מפני שהם צוררי משיח ובעלי מהות של צוררי משיח, הם מפגינים את התגובות האלה כלפי דברי האל. צוררי משיח שמחים שהאל התגלם כבשר ודם; אנשים יכולים לשמוע את דבריו, ובמקביל, הם יכולים לראותו. הוא אדם רגיל שניתן לגעת בו ולראותו, ובדיוק מפני שהאדם הרגיל, הפשוט וחסר הייחוד הזה יכול לדבר כל כך הרבה וכך להיקרא האל, רואים צוררי המשיח שההזדמנות שלהם להפוך לאלוהים הגיעה לבסוף. אילולא דיבר אדם רגיל זה, צוררי משיח היו חושבים שתקוותם להפוך לאלוהים או למשיח קלושה מאוד. אך בדיוק מפני שאדם רגיל זה דיבר את דברי האל ועשה את עבודתו, והוא מייצג את האל כדי להושיע אנשים שבקרבם הוא פועל, צוררי משיח רואים בכך שעת כושר, והזדמנות לניצול רמזים נוספים הניתנים להם כדי לחקות את דיבור האל, את נימת קולו ודרך דיבורו, ואף את צביונו, ובכך הופכים את עצמם בהדרגה לדומים יותר לאלוהים, דומים יותר למשיח. כך, בעמקי ליבם, צוררי משיח חשים שהם נעשים דומים יותר ויותר לאלוהים, שהם מתקרבים יותר ויותר לאלוהים. הם חשים קנאה עזה כל כך באל הנערץ, שאנשים נוהים אחריו ונשענים עליו בכל דבר, האל שאנשים מחפשים ונושאים אליו עיניים בכל דבר. הם מקנאים בזהותו ובערכו האישי של המשיח. מה חושבים צוררי משיח בליבם? האין הם אפלים ומרושעים בעמקי ליבם? האין הם מתועבים, שפלים ומבישים בעמקי ליבם? (כן.) הם דוחים לחלוטין!

יש אנשים שאומרים: "שמענו אותךָ ממשיך לדבר על צוררי משיח, אבל איך זה שמעולם לא ראינו אדם כזה? האם אתה סתם מספר סיפורים? מדבר על דברים מופרכים?" האם אתם חושבים שאנשים כאלה קיימים? (כן.) כמה אנשים כאלה פגשתם? האם אתם נמנים עמם? (גם אנחנו מפגינים מצבים כאלה וחושפים היבטים כאלה. הם לא חמורים כמו אלה של צוררי משיח, אבל מהות הטבע זהה.) האם אתם חושבים שמסוכן להיות במצבים כאלה? (כן.) אם אתם יודעים שזה מסוכן, עליכם להשתנות. האם קל להשתנות? למען האמת, זה יכול להיות גם קל וגם קשה. אם אתה מתייחס לדברי האל כאמת שיש לציית לה, בפשטות כפי שאמר האדון ישוע: " תְּהֵא מִלַּתְכֶם 'כֵּן', כֵּן; 'לֹא', לֹא", אזי אתה יכול באמת להכות על חטא. לדוגמה, האל אומר לךָ ליישם דבר-מה, ואומר: "לאחר האכילה, לקק את הקערה עד שתהיה נקייה, כאילו נשטפה. זהו חיסכון במזון וגם היגייני". האם הוראות אלה פשוטות? האם קל ליישם אותן? (כן.) אם האל מציב דרישה כזו, במספר המשפטים המעטים האלה בלבד, מבלי להיכנס לקשיי האנשים או למצבם, ומבלי לדבר על צביונות מושחתים או להבחין בין נסיבות שונות, כיצד הייתָ מיישם בפועל ונוהג בעניין אחד זה? עבורךָ, משפטים אלה הם דברי האל, הם האמת, והם משהו שעליךָ לציית לו. מה שעליךָ לעשות הוא לנהוג על פי דרישת האל מדי יום, בכל פעם לאחר האכילה – כך תלך בדרך האל, תתייחס לדברי האל כאמת, כאל מה שעליךָ לציית לו. תהפוך לאדם המיישם בפועל את דברי האל, ובעניין הזה שהוא פשוט ביותר, תשליך מעליךָ את צביונו של צורר משיח. לחלופין, לאחר שתשמע את המילים המעטות האלה, ייתכן שתסכים איתן מילולית ותזכור אותן, אך לאחר האכילה, כשתראה כמה גרגירי אורז שנותרו בקערה, תחשוב: "אני עסוק בדברים אחרים!" ופשוט תשאיר את הקערה כפי שהיא. ובארוחה הבאה תעשה את אותו הדבר. אתה שומר בראשךָ את ההוראות המעטות האלה מהאל, אך אין יום מדויק שבו אתה באמת מתכוון ליישם אותן בפועל. ככל שחולף הזמן, תשכח את המילים האלה. כך שלא רק שלא תיישם אותן בפועל, אלא גם תזנח את דברי האל. לאיזה מין אדם זה הופך אותךָ? אם אינךָ מיישם את המילים האלה, האם אתה אדם שיכול ללכת בדרך האל בשומעו את דבריו? האם אתה מישהו החותר אל האמת? ברור שלא. אם אדם לא חותר אל האמת, האם ניתן לאפיין אותו כצורר משיח? האם אי-יישום האמת בפועל שקול בהכרח להיותו צורר משיח? (לא.) אדם מסוג זה מתייחס לדברי האל כרוח חולפת ליד אוזניו, כמשהו לא חשוב, לא מיישם אותם בפועל, ולא מקדיש להם מחשבה רבה – הוא פשוט שוכח אותם. זה לא צורר משיח. ישנו סוג אחר של אדם אשר לאחר ששמע את ההוראות האלה מהאל, חושב: "ללקק את הקערה אחרי האוכל? כמה מביך! אני לא קבצן, וחוץ מזה, זה לא שאין אוכל זמין. אני בהחלט לא אעשה את זה! מי שרוצה ללקק את הקערה שלו עד שתהיה נקייה, שיבושם לו". כשמישהו אומר: "זו דרישת האל", הוא חושב: "גם אם זו דרישת האל, זה לא מקובל. האל לא אמור לדרוש דברים כאלה. המילים האלה אינן האמת! גם האל אומר דברים סתמיים, לא הגיוניים, ולא כל כך מרשימים. לא כל דרישות האל מאנשים הן בהכרח האמת. הדרישה המסוימת הזו לא נראית לי כאמת. האדון ישוע אמר: 'כָּל הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוּא אָחִי וַאֲחוֹתִי וְאִמִּי'. מילים כאלה הן האמת! ללקק קערה עד שתהיה נקייה אחרי האוכל זה היגייני? יספיק פשוט לשטוף אותה. למה לגרום לנו ללקק את הקערות? הדרישה הזו לא מתאימה לתפיסות או לדמיונות שלי; היא לא תהיה מקובלת בשום מקום. לגרום לי ללקק קערה – אין סיכוי! האם כך מגדירים היגיינה? אני שוטף את הקערה שלי במים ומשתמש בחומר חיטוי – לזה אני קורא היגיינה!" אדם מסוג זה, לאחר ששמע את המילים האלה, יש לו מחשבות משלו והתנגדות פנימית; הוא אפילו עוסק בלעג ובהשמצה. מכיוון שהמילים האלה הן מהאל, אנשים כאלה לא מעזים לשפוט אותן בגלוי, אך אין זה אומר שאין להם דעות או תפיסות לגביהן. היכן באות לידי ביטוי דעותיהם ותפיסותיהם? הם לא מקבלים או מיישמים בפועל את המילים האלה; יש להם מחשבות משלהם לגביהן, והם מסוגלים לשפוט אותן וליצור לגביהן תפיסות. לכן, כשהם מסיימים את ארוחתם ורואים אנשים מסוימים מלקקים את קערותיהם עד שהן נקיות, הם נמנעים מלעשות זאת, ואף רוחשים בוז בליבם לאלה המיישמים בפועל על פי דברי האל. חיצוניותם חושפת לעיתים קרובות לעג וגיחוך, ואף גישה של רצון לתקן את התנהגותם של אחרים. לא רק שהם לא פועלים על פי מה שאומר האל, אלא אף פועלים להפך, ועוסקים בפעולות מנוגדות לדברי האל. הם משתמשים במעשיהם כדי להכחיש את דרישות האל, להתנגד לדברי האל, והם גם מבקשים למשוך יותר תשומת לב באמצעות מעשיהם, לשכנע יותר אנשים שדברי האל לא נכונים, ושרק דרכם היא הנכונה, ובכך מוליכים יותר אנשים להתנגד לדברי האל ולגנותם. הם פשוט לא פועלים כפי שהורה האל; בכל פעם לאחר האכילה, לא רק שהם שוטפים את קערתם במים, אלא גם שוטפים אותה שוב ושוב בחומר חיטוי ובסבון כלים, ואז מחטאים אותה בארון חיטוי. תוך כדי כך, הם גם מייצרים באופן לא מודע אמירות מסוימות, ואומרים לכולם: "למעשה, ליקוק הקערה לא מחסל חיידקים, וגם לא שטיפה במים. רק באמצעות שימוש בחומר חיטוי, בשילוב עם טמפרטורה גבוהה, ניתן לחטא אותה ביסודיות. זו היגיינה". לא רק שהם מסרבים לקבל את דברי האל או ליישם בפועל כפי שהורה האל, אלא אף משתמשים במילים ובמעשים משלהם כדי להתנגד, לגנות ולשפוט את מה שהאל דורש. באופן קיצוני עוד יותר, הם משתמשים בדעות מסוימות שהם רואים כנכונות כדי להסית ולהוליך שולל אנשים נוספים על מנת שיצטרפו אליהם בגינוי, בהתנגדות ובשיפוט של דרישות האל. איזה תפקיד הם ממלאים כאן? זה לא שהם מובילים יותר אנשים להקשיב לדברי האל ולהתמסר לאל ללא תנאי, וגם לא לפתור את תפיסותיהם של אנשים כשהן עולות, וגם לא לפתור סתירות בין אנשים לאל או כדי לפתור את צביונותיהם המושחתים של אנשים כאשר סתירות כאלה עולות. במקום זאת, הם מסיתים ומוליכים שולל אנשים נוספים כדי שישפטו את האל, ויצטרפו אליהם בניתוח ובבחינה של נכונות דברי האל. כלפי חוץ, הם נראים כמגיני צדק העוסקים במה שנראה ראוי. אך האם התנהלות ראויה זו הולמת מישהו הנוהה אחרי האל? האם זהו חוש צדק אנושי? (לא.) אם כן, מהי בדיוק מהותו של אדם מסוג זה, העומדת מאחורי התנהגותו? (יש לו מהות של צורר משיח, של שד.) אנשים אלה, לא רק שלא מתייחסים לדברי האל כאמת, אלא שמה שמביש יותר הוא שהם יכולים להתחזות לאנשים רוחניים, ומרבים להשתמש בדברי האל כדי להדריך אחרים, ובכך מפארים את עצמם וזוכים להערצה. הם עצמם לא מיישמים בפועל את דברי האל, וגם לא מתייחסים אליהם כאל האמת כדי לחוות וליישם אותם. ובכל זאת, הם מרבים לומר לאחרים בקשיחות וברצינות: "האל אמר שלאחר האכילה יש ללקק את הקערה עד שתהיה נקייה; זהו הרגל טוב וחיסכון במזון." בכל מילה ומשפט, הם מנופפים בדגל של "האל אמר", "אלה דברי האל", או "זו האמת", אך הם עצמם לא מקבלים ולא מיישמים זאת בפועל כלל. יתר על כן, הם מייצרים שיפוטים שונים ופירושים מופרכים לגבי דברי האל. זה מה שעושים צוררי משיח.

לאחר שניתחנו את הביטויים של שלושת סוגי האנשים הללו, איזה מהם הוא החמור ביותר? (הסוג האחרון.) אדם מסוג זה לא מיישם בפועל בעצמו את דברי האל והוא מלא בהתנגדויות ובשיפוטים שונים לגבי דברי האל. יתר על כן, הוא משתמש בדברי האל כדי להוליך שולל אחרים ולהשיג את מטרותיו שלו. אנשים כאלה הם צוררי משיח. לא משנה מהו ההיבט של דברי האל, גם אם המילים האלה תואמות את תפיסותיהם, הם לא מתייחסים לדברי האל כאל האמת; הדבר נכון במיוחד לגבי אותם דבריםשהאל אומר, הסותרים לחלוטין תפיסות אנושיות, תרבות מסורתית ופילוסופיה – צוררי משיח מייחסים חשיבות פחותה עוד יותר למילים אלה. למה שהם יטיפו את דברי האל אם הם לא רואים בהם חשיבות? הם רוצים להשתמש בדברי האל כדי להגשים את מטרותיהם. הסוג המסוכן ביותר מבין שלושת סוגי האנשים הללו הוא האחרון. מה לגבי הסוג הראשון? (הם מקשיבים לדברי האל ומיישמים אותם בפועל.) האם אתם חושבים שכל מי שמקשיב לדברי האל ומיישם אותם בפועל הוא חסר בינה? על פני השטח, האם זה נראה מעט טיפשי לציית בקפדנות לכל מה שהאל אומר ודורש מאנשים לעשות? (לא.) אלה המיישמים בפועל את דברי האל הם החכמים ביותר. אדם מהסוג השני מתמקד בפעולה; הוא לא מיישם בפועל את האמת אלא פועל רק על פי רצונו ומבצע עבודה מסוימת. הוא לא שם לב למשמעות או לדרישות ולסטנדרטים של דברי האל. הוא לא תופס את כוונות האל או את קולו הפנימי, ורק מתמקד בעשייה. הוא חושב: "אני יודע שאתה רוצה בטובתנו. כל מה שאתה אומר נכון. עלינו להתמסר וליישם בפועל את דבריך; אתה רק תמשיך לדבר, וכולנו נקשיב". אך במציאות, הוא לא מתייחס ברצינות לדברי האל או לדרישות המפורטות שיש לאל מאנשים. הוא פשוט פועל בחוסר מחשבה. פעולה בחוסר מחשבה יכולה לעיתים להוביל לפעולה פראית וללא מצפון, ולגרימת שיבושים והפרעות; היא יכולה להוביל להתנגדות לאל. התנגדות לאל במידה חמורה גורמת לעיתים צרות רבות, וזה בתורו יכול להוביל להשמדה. זוהי התוצאה החמורה ביותר עבור אלה שלא חותרים אל האמת, ויש אנשים שעלולים להגיע לנקודה זו. האנשים מהסוג השלישי, צוררי המשיח, הם חסידים מושבעים של השטן. הם לעולם לא מיישמים בפועל את האמת, ויהי מה. גם אם מה שאתה אומר נכון, הם לא יקשיבו, קל וחומר כשיש להם תפיסות משלהם. הם אויביו המושבעים של האל, אויביה המושבעים של האמת. כלפי חוץ, נראה שאלה הם האנשים הערמומיים והפיקחים ביותר. הם מבחינים ובוחנים הכול, מהרהרים ומשתדלים לפענח כל עניין. אולם, לאחר כל כך הרבה בחינות, בסופו של דבר הם בוחנים את האל עצמו ומפתחים כלפיו תפיסות ודעות. לא משנה מה האל עושה, אם זה לא עובר את שיפוטם שלהם, הם מגנים זאת ללא יוצא מן הכלל; הם מסרבים ליישם זאת בפועל מחשש שזה עלול להזיק להם. מצד שני, אלה שנראים טיפשים כלפי חוץ, כאילו הם חסרי תבונה, עושים בדיוק כפי שאומר האל. הם נראים פשוטים וישרים באופן יוצא דופן, חולקים בגלוי אפילו את מה שלא צריך לחלוק, מדווחים אפילו על מה שלא צריך לדווח, ולעיתים אף מפגינים התנהגות נאיבית במקצת. על מה זה מצביע? זה מראה שליבם של אנשים כאלה פתוח לאל, ולא סגור או חסום בפניו. מטרת הדיון בדוגמה פשוטה זו היא לסייע לכם להבין בדיוק מהו צורר משיח ומהי באמת גישתו כלפי דברי האל. המטרה היא לסייע לכם להבחין בדיוק איזה סוג של אנשים הם צוררי משיח ואיזה סוג אנשים לא מיישמים את האמת בפועל אך הם לא צוררי משיח. המטרה היא שתהיה לכם הבחנה כזו. זה עתה הזכרתי כלאחר יד את הדוגמה הזו כדי להקל עליכם להבין טוב יותר את הנושא שעליו אנו משתפים היום. אין בכוונתי באמת לבקש מכם ללקק את קערותיכם לאחר הארוחות עד שיהיו נקיות. גם לא הגדרתי שליקוק קערות הוא מילה נרדפת להיגיינה או לאי-בזבוז מזון. אתם לא צריכים לעשות זאת; אל לכם להבין זאת לא נכון.

היום שיתפנו על פריט נוסף בנוגע לאופן שבו צוררי משיח מבזים את דברי האל: צוררי משיח מתייחסים לדברי האל כאל סחורה. כשמדובר בסחורות, מעורבים בכך מכירה, מסחר, רווח וכסף. התייחסותם של צוררי משיח לדברי האל כאל סחורה היא דבר שאסור בתכלית האיסור לעשותו, זהו חטא חמור ביותר. מדוע? כשרק התחלנו את הכינוס, כל אחד חָלַק בשפתו שלו את הבנתו את דברי האל ואת האמת, וסיכם זאת במונחים הפשוטים ביותר. מעל הכול, דברי האל הם האמת. עבור האנושות, האמת חשובה מאין כמוה. האמת יכולה להיות חיי האדם, היא יכולה להושיע אנשים ולהשיבם מן המתים, ולאפשר לאדם להפוך ליציר בריאה העומד בדרישות. ערכה של האמת לאנושות לא ניתן למדידה במילים, בדברים חומריים או בכסף. היא ראויה להערכה ולטיפוח, והיא ראויה לשמש כמדריך, ככיוון וכמטרה לפעולותיו של אדם, להתנהלותו, לחייו ולקיומו כולו. אנשים צריכים להשיג מהאמת, בין היתר, את הנתיב ליישום בפועל, וכן את הנתיב של לירוא את האל ולסור מרע. עבור אנשים, האמת שקולה לחיים עצמם. לא ניתן להזכיר שום חפץ חומרי או עושר בנשימה אחת עם האמת. בעולם חומרי זה, או ביקום כולו, אין דבר הראוי להשוואה עם האמת, ואין גם דבר שיכול להיות שקול לה. מכאן ברור שעבור האנושות הזקוקה לישועה, האמת היא נכס יקר מכל, והיא לא תסולא בפז. אך למרבה התדהמה, ישנם אנשים המתייחסים לדבר כה יקר ערך כאל סחורה שיש למכור ולסחור בה לשם רווח. האם ניתן לאפיין אנשים כאלה כשדים, כשטנים? בהחלט! בממלכת הרוח, אנשים כאלה הם שדים והשטן; בקרב אנשים, הם צוררי משיח.

זה עתה שיתפנו על כמה מהביטויים שבהם צוררי משיח מתייחסים לדברי האל כאל סחורות למכירה כדי להשיג תועלת אישית. כמובן, הדבר נאמר במובן מסוים ואינו תואם לחלוטין את המשמעות המילולית – לא נראה בבירור לעין שהם מתייחסים לדברי האל כאל סחורות למכירה. אולם, למעשה, אם שופטים על פי התנהגותם, גישתם, ואף מהותם, בוודאות מוחלטת הם כבר התייחסו לדברי האלכאל סחורות, כאל דבר חומרי להחזיק בו. מרגע שדברי האל ברשותם, הם מתייחסים אליהם כאל פריט בחנותם הקטנה, מוכרים אותם ברגע המתאים לכל מי שנזקק להם ומרוויחים מכך. איזו תועלת מפיקים מכך צוררי משיח? תועלת זו כוללת את המוניטין שלהם, את ההערכה הרבה והסגידה מצד אחרים, את מבטי ההערצה המופנים אליהם, ואת ההגנה שאחרים מציעים, כגון הגנה על מעמדם ועל כבודם. גם כאשר הם מודחים ומסולקים, אנשים ידברו בזכותם ויגנו עליהם. אלה הן התועלות שצוררי משיח מפיקים מדברי האל. תועלות אלה הן בדיוק מה שצוררי משיח רוצים ורודפים אחריו, מה שהם זממו מזה זמן רב בליבם. זוהי מהותם של צוררי משיח. פעולותיהם והתנהגותם מוּנָעִים ונשלטים על ידי טבעם, ומביטויים אלה ניתן לראות את מהות טבעם של צוררי משיח.

2) מכירת ספרים של דברי האל לצורך רווח אישי

כעת, נשתף על ההיבט השני, שהוא ההתנהגות והגישה הממשית של צוררי משיח המתייחסים לדברי האל כאל סחורות. גישה זו כוללת את התייחסותם של צוררי משיח כאלה לסוגים שונים של ספרי דברי האל כאל סחורות. כאשר הם משיגים את הספרים האלה של דברי האל, הם מאמינים שרכשו את ההון המאפשר להרוויח כסף, ושבידיהם הנכסים הדרושים לשם כך. ספרים אלה, המודפסים עם דברי האל, הופכים לנכסיהם לסחורות שהם מתכוונים למכור, ולאובייקטים שבאמצעותם הם מפיקים רווחים מופרזים. צוררי משיח מעכבים ספרים אלה, אינם מפיצים אותם על פי העיקרון הנדרש על ידי בית האל, אלא מבקשים להפיק רווח שלא כדין על סמך כוונותיהם שלהם. מהו עיקרון הפצת הספרים בבית האל? העיקרון הוא להפיץ אותם לכל מי שאוהבים לקרוא את דברי האל וצמאים לאמת, ולעשות זאת ללא תשלום. ללא קשר לכמה אנשים מקבלים אותם או כמה ספרים מופצים, זה תמיד ללא תשלום. כאשר מאמינים באל בנצרות, כתבי הקודש אינם חינם; יש לקנות אותו. אבל עכשיו, דברי האל הללו והספרים הללו מופצים ללא תשלום על ידי בית האל, וזו נקודה מרכזית. עם זאת, הבעיה מתעוררת כאשר צוררי משיח שמים ידיהם על ספרים אלה ולא מפיצים אותם בחינם, על פי העיקרון. בנסיבות רגילות, מי שיש בהם שמץ של לב ירא-אל היו מפיצים ספרים אלה חינם על פי העיקרון, מבלי לגבות כסף או לבקש להפיק רווחים מופרזים שלא כראוי. לעומת זאת, כאשר צוררי משיח משיגים את הספרים האלה, הם לבדם, חושבים שהגיעה הזדמנות עסקית. כך מתעוררות שאיפתם וחמדנותם: "לחלק ספרים כה עבים וטובים חינם – האין זה הפסד? האין זה טיפשי לא להרוויח מהם קצת כסף? יתרה מכך, אי אפשר לקנות את הספרים האלה בשום מקום אחר, ורוב האנשים המאמינים באל ירצו לקרוא אותם, ולא משנה מה המחיר". ברגע שהם תופסים שלאנשים יש אתהלך הרוח הזה, צוררי משיח מתחילים לפתח מחשבות מסוימות: "אסור לי להחמיץ את ההזדמנות הזו להרוויח כסף; קשה למצוא הזדמנויות כאלה. בעת הפצת הספרים, עלי לחלק את האנשים לדרגות, לגבות מהעשירים יותר, מן הממוצעים מחיר בינוני ומהעניים פחות, או לא להפיץ להם כלל, לתת הנחה לאלה שמחניפים לי, ולגבות יותר מאלה שלא מסתדרים איתי". האם זה תואם את תקנות בית האל להפצת ספרים? (לא.) זה ניהול עסק. צוררי משיח מפתחים רעיונות כאלה; הבה נניח בצד את השאלה אם הם מפיצים את הספרים על פי תקנות ועקרונות בית האל, ונדבר תחילה על האופן שבו הם מתייחסים לדברי האל. מרגע שספרי דברי האל נמצאים בידיהם, האם הם מוקירים אותם? (לא.) הם אינם מתעניינים בדרך החיים או באמת שנאמרת בדברי האל; הם אינם מעריכים אותם ואף אינם מגלים כלפיהם ולו שמץ של סקרנות. הם רק מרפרפים בספרים בשטחיות, מדפדפים ומעיפים מבט בעמודים כלאחר יד: "אלה רק דיבורים על האופן שבו האל מבצע את עבודת השיפוט של האנשים, על כך שהוא כבש קבוצת אנשים, ועל הדרך שבה הוא נותן לאנשים ייעוד טוב. באשר לעתיד האנושות, הפרטים האלה לא נמצאים שם, אז הספר הזה לא כל כך מעניין. למרות שהספר לא מאוד מעניין, אנשים רבים מוכנים לקרוא אותו. זה טוב; אני יכול להרוויח מזה". כשספרים של דברי האל נופלים לידיהם, הם הופכים לסחורות, והמשמעות היא שאנשים רבים, לפחות חלק מהם, יצטרכו להוציא כסף כדי לקנות ספרים אלה. צוררי משיח מתערבים והופכים את ההפצה החינמית של ספרים אלה על ידי בית האל לעסקה, לקנייה ומכירה, וזאת במסווה של אמונה באל, ביצוע העבודה של בית האל ואחריות על הפצת הספרים של דברי האל. במקרה של האל, דבריו מסופקים ללא תמורה לכל מי שמקשיב להם בתשומת לב; הם לא כרוכים בתשלום, ואינם דורשים שום תמורה. מה שנדרש מאנשים הוא רק לקבל, ליישם ולחוות, להשיג התמסרות לדברי האל, ולהפוך לאדם שירא את האל וסר מרע. אז האל שבע רצון, מטרתו מושגת, ודבריו לא נאמרו לשווא. הוא מוצא בכך נחמה. זהו רצון האל וגם מטרת עבודת הניהול שלו בת ששת אלפים השנים המבוצעת על האדם, הרצון הנעלה ביותר של הבורא כלפי יצירי הבריאה. האל מספק את דבריו, את תכונותיו ואת מהותו ואת כוונותיו ללא תמורה ובאופן מתמיד לאלה הנוהים אחריו. זהו מעשה כה נקי וקדוש, מעשה כה מרהיב; לא מעורבת בכך עסקה כלשהי. עבור כל אדם המקשיב בתשומת לב ומשתוקק לדברי האל, כל משפט שהאל אומר הוא יקר מפז. אנשים מקבלים מהאל את האמת ואת דבריו ללא תמורה, ועמוק בלבם, מה שברצונם לעשות למען האל הוא לגמול לו, למלא את רצונו, ולאפשר לו לחוש נחמה, כדי שעבודתו הגדולה תושלם במהרה. זוהי ההבנה שבשתיקה שאמורה להתקיים בין הבורא לבין האנושות הנבראת. לעומת זאת, צוררי משיח הופכים עניין זה לעסקה. הם מנצלים את ההזדמנות שהאל מדבר ועובד, וכן את צורך האנשים באספקת דברי האל, כדי לחפש רווח אישי, להשיג כסף וטובות הנאה שלא היו אמורים להשיג. האם התנהגות כזו אינה ראויה לקללה? באיזו אמירה של האל ראית או שמעת שהאל מדבר אל האנושות כדי לקבל תמורה כלשהי? כמה למשפט, כמה לקטע, לדרשה, לספר, או למקרה אחד של גיזום, או שיפוט וייסור, או זיכוך, או אספקה לחיים? האם האל אי פעם אמר דברים כאלה? (לא.) האל מעולם לא אמר דברים כאלה. כל משפט, קטע וכל דיבור שנמסרו על ידי האל, כל מקרה של גיזום, ייסור ושיפוט, או מבחן וזיכוך שאנשים מקבלים מהאל, וכן האספקה וההזנה של דברי האל, וכן הלאה – כל אלה, איזה מהם ניתן למדוד בכסף? איזה מהם יכולים בני אדם להשיג בתמורה לכסף או דברים חומריים, או על ידי תשלום מחיר של הבשר? אף לא אחד מהם. כל מה שהאל עושה, כל האמיתות שהאל מבטא, הם יקרים מפז. בדיוק משום שהם יקרים מפז, בדיוק משום שאין כסף או דברים חומריים שאנשים יכולים להחליף תמורת תכונות האל ומהותו, האל אומר שהוא מספק את דבריו לאנשים חינם אין כסף. ובכל זאת, צוררי משיח אינם יכולים לראות את הטבע היקר מפז של האמיתות ושל תכונות האל ומהותו, שאותן הוא מבטא; במקום זאת, הם מבקשים להפיק מהם רווחים מופרזים שלא כדין, וזה מביש לחלוטין!

ישנם צוררי משיח אשר, כדי לענות אנשים, לבסס את המוניטין והיוקרה שלהם ולגרום לאחרים לחוש את אימתם וכוחם, מעכבים את דברי האל, ואינם מפיצים אותם לאחים ולאחיות שכפופים להם. לפיכך, בכנסיות מסוימות שבהן אנשים רשעים וצוררי משיח כאלה מחזיקים בשלטון, האחים והאחיות מוצאים את עצמם ללא דברי האל לקרוא וללא דרשותיו של האל להקשיב להן. האין אנשים כאלה ראויים לקללה? כמו מה הם התייחסו אל דברי האל? כאל רכושם הפרטי. דברי האל ניתנים על ידי האל לאלה המאמינים בו בכנות ונוהים אחריו; הם לא מוענקים באופן בלעדי לאדם אחד כלשהו, והם בוודאי אינם רכושו הפרטי של אף אדם. דברי האל נאמרים לכל האנושות, ואיש אינו יכול לעכב את דיבורו של האל מכל סיבה או תירוץ. ובכל זאת, צוררי משיח ממלאים בדיוק תפקיד כזה, ומפרים את הנורמה כדי לעשות זאת. ישנם צוררי משיח אשר, לאחר קבלת הקלטות הדרשה האחרונות, מאזינים להן תחילה בעצמם, וכשהם מגלים אור חדש ושיש שם תוכן שלא היו מודעים לו, מחליטים לא להפיץ את סדרת הדרשות הזו לאלה שתחת אחריותם. ללא ידיעת אף אחד אחר, הם מעכבים את הקלטות הדרשה. מהי מטרת העיכוב? המטרה היא להתרברב במהלך כינוסים, מה ששקול לעיסוק במכירות. באמצעות מעשה התרברבות זה, כשהאנשים שתחתיהם שומעים תוכן שמעולם לא שמעו קודם, שכולו חדש, הם מתחילים להעריך מאוד את צוררי המשיח, וכך מושגת מטרתם של צוררי המשיח. אין להכחיש שבכנסיות בכל מקום יש בהחלט אנשים מסוימים שאינם מפיצים דרשות שיתוף או הקלטות בזמן או בשלמות; אנשים כאלה בהחלט קיימים. יתר על כן, ישנם צוררי משיח המפיצים ספרים של דברי האל בהתבסס על גישתם של אנשים כלפיהם, ונותנים אותם לאלה שמתקרבים אליהם או מחניפים להם. למרות שהספרים הם חינם, לא כל אחד יכול לקבלם בקלות; עיקרון ההפצה החינמית והמיידית נפגע בידי צוררי המשיח, ונתון לתנאים שונים. הם עשויים לתת את הספרים באי רצון לאלה שנמצאים איתם או שמקשיבים להם, אך לא בהכרח באופן מיידי; באשר לאלה שאינם מסכימים עם דעותיהם או אפילו מתנגדים להם, צוררי המשיח עשויים לתת להם את הספרים באופן סלקטיבי או אפילו לא לתת כלל. צוררי משיח לא רק מבקשים להשיג רווחים מופרזים שלא כדין בהפצת ספרי דברי האל, אלא גם משתמשים בכך כאמצעי למשוך אנשים פנימה, לרכוש את לב האנשים, וכן כדי לדכא ולענות אחרים – הם מסוגלים לכל מיני מעשים רעים. הם יכולים אפילו לאיים על אנשים, באומרם שאם מישהו ידבר עליהם סרה, לא יבחר בהם, או יצביע נגדם, הם עשויים לעכב את דברי האל כאמצעי לנקוט פעולה נגד אותו אדם. לכן יש אנשים אשר, מתוך פחד שלא יוכלו לקבל בזמן ספרים של דברי האל או הקלטות דרשה, מבועתים מצוררי המשיח הללו. גם אם צוררי המשיח עושים רע והם עצמם סובלים מיחס לא הוגן, הם לא מעזים לדווח עליהם, מחשש שידוכאו ויעונו על ידי צוררי המשיח, יאבדו קשר עם העליון, ויחמיצו את ההשקיה והאספקה מהעליון. האם יש אנשים כאלה? בהחלט, מאה אחוז. צוררי משיח עוסקים בכל מיני מעשים רעים; לא רק שהם נלחמים על כוח ורווח, יוצרים קליקות, ומקימים מלכויות עצמאיות משלהם, אלא שהם גם אינם מחריגים את עניין הפצת דברי האל. כל דבר שיכול לאפשר להם להפיק רווחים שלא כדין, ולהשיג את מעמדם וכוחם, מנוצל על ידם; הם לא חוסכים בדבר, כולל דברי האל. האם דברים אלה קרו בכנסייה שלכם, סביבכם? ישנם צוררי משיח המאיימים על אלה שתחתיהם, באומרם: "אם לא תבחר בי, אם תדווח עלי לעליון, אם לא תאהב אותי, אם תלשין ואני אגלה, אז לא תקבל עוד הקלטות דרשה. אני אנתק את האספקה שלך, אשאיר אותך ללא הזנה, אמית אותך בצמא, ארעיב אותך!" האין צביונם של צוררי משיח אכזרי? הוא אכזרי ביותר! הם מסוגלים לעשות כל מיני מעשים רעים.

אם אתם נתקלים בצוררי משיח כאלה, כיצד אתם מטפלים בהם? האם אתם מעזים לדווח עליהם לעליון? האם אתם מעזים להתאחד ולדחות אותם? (כן.) אתם אומרים כן עכשיו, אבל כאשר אתם באמת מתמודדים איתם, אולי לא תעזו; אתם תירתעו לאחור, ותחשבו: "אני בעל שיעור קומה קטן, אני צעיר, אני חלש ולבד. אם צוררי המשיח באמת יתאגדו כדי להציק לי, האם לא אהיה גמור? היכן האל? מי ישמע את תלונותיי? מי יתקן את העוולות שנעשו לי וינקום את נקמתי? מי יקום להגנתי?" מדוע האמונה שלכם כה קטנה? אתה נעשה ביישן כאשר אתה מתמודד עם צורר משיח, אבל מה אם השטן היה מאיים עליך פנים אל פנים – האם היית אז מפסיק להאמין באל? מה היית עושה אם צורר משיח לא היה מפיץ לך את דברי האל? מה אם הוא היה מכריח אותך לשלם כסף עבור ספרי דברי האל? מה אם בכל פעם שצורר המשיח היה מפיץ לך ספרים של דברי האל, הוא היה מקשה עליך ומדבר בגסות? האם המצב הזה קל לטיפול? אני אגלה לך תחבולה חכמה: בכל פעם שמתקרב מועד הפצת הספרים, עליך לעמוד בצד עם צורר המשיח, לדבר במרץ מילים מתוקות, לשבח ולהלל אותו במרץ כדי לזכות באמונו. ברגע שהוא מפיץ לך את ספרי דברי האל והקלטות הדרשה, מצא הזדמנות לדווח עליו לעליון. אם אין דרך לדווח עליו לעליון, חפש הזדמנות להתאחד עם אחים ואחיות בעלי כושר הבחנה כדי לרסן ולכבול את צורר המשיח. זה באמת סילוק נזק עבור הכנסייה וזה הכי תואם את כוונות האל. יש שישאלו, מה אם צורר המשיח יגלה את התוכנית הזו? אם אינך בטוח הפעם, אז חכה להזדמנות הבאה. כאשר יהיה לך האומץ והתנאים יהיו נכונים, אז עליך לפעול. בקיצור, אם אתה חושש שצורר המשיח ינתק את ההזנה שלך, אל תפגין כוח בהתחלה. אל תחשוף את עצמך ואל תיתן לצורר המשיח לראות את כוונותיך. כאשר תשיג מספיק שיעור קומה, כאשר יהיו לך האנשים המתאימים, האנשים הנכונים, ויותר אנשים, שיוכלו להתנגד יחד איתך לצורר המשיח, שיוכלו להבחין ולדחות את צורר המשיח, אז תוכל להתנתק מצורר המשיח. איך נשמעת התחבולה הזו? (טובה.) יש שיאמרו: "האין זה להטעות אחרים? האין האל רוצה שנהיה אנשים ישרים? זה לא נראה ישר." האם זה להטעות אחרים? (לא.) זה נקרא לעשות תעלולים לשטן. כל שיטה מקובלת כאשר מתמודדים עם צורר משיח, שהוא שטן.

האם אתם פוחדים מצוררי משיח? נניח שבאמת ישנו צורר משיח בסביבתך, בכנסייה שלך. הבחנת בו; יש לו כוח ומעמד, ואנשים רבים תומכים בו. יש לו קליקה, כמה חסידים אדוקים. האם היית פוחד ממנו? יש האומרים שכן. האם נכון לפחוד? יש לפחות היבט אחד טוב ונכון בפחד הזה. מדוע אני אומר זאת? אם אתה פוחד ממנו, זה לפחות מראה שבלבך אתה מאמין שהוא רע, שהוא יכול לענות אותך ולהזיק לך, שהוא אינו אדם טוב או מישהו שחותר אל האמת – לפחות יש לך הבנה והבחנה זו לגביו בלבך. אף על פי שאולי אינך יכול לתייג אותו כצורר משיח או להבחין שהוא צורר משיח, לכל הפחות אתה יודע שהוא אינו אדם טוב, אינו מישהו שחותר אל האמת, אינו אדם ישר או טוב לב, או אדם כן, ולכן אתה פוחד ממנו. מאיזה סוג של אנשים פוחדים בדרך כלל אנשים רגילים, פשוטים או תמימים, מלבד שדים? (אנשים רעים.) כולם פוחדים מאנשים רעים. לכל הפחות, אתה יודע בלבך שהאדם הזה הוא רע. על בסיס זה, התבונן בגישתו כלפי דברי האל ועקרונות-האמת; ראה אם הוא מיישם את האמת בפועל, הבחן בהתנהגויותיו השונות, והגע להבנה והבחנה של מהותו דרך התנהגויותיו. לבסוף, אם תוכל לקבוע שהוא צורר משיח, אז פחדך יכלול מרכיב נוסף – הבחנה כלפיו. אף על פי שאולי תפחד ממנו בלבך, לא תהיה בצד שלו, ותדחה אותו בלבך – האם זה דבר טוב או רע? (דבר טוב.) אם הוא יבקש ממך להצטרף אליו בעשיית רע, האם תסכים? האם תהיה לך הבחנה כלפי זאת בלבך? אם הוא יבקש ממך להצטרף אליו בהטחת גידופים באל או בשיפוטו, האם תסכים? אם הוא יבקש ממך לשתף איתו פעולה בעינוי אחרים, ובאי-הפצת ספרי דברי האל לאנשים מסוימים, האם תסכים? אף על פי שאולי אינך בטוח במאה אחוז שלא תסכים לעשות דברים אלה, לכל הפחות תהיה לך הבחנה לגבי מעשיו בלבך. ייתכן שתעשה איתו דברים מסוימים בחוסר רצון ותחת כפייה, אך זה יהיה רק משום שנאלצת לעשות זאת, וזה לא יהיה מרצון; לכל הפחות לא תהיה העבריין הראשי – לכל היותר, תהיה שותף לפשעיו. גם אם לא תחשוף או תתגרה בו באופן אישי, לפחות לא תשמש כחסידו או כשותפו. זוהי, במידה מסוימת, דחיית צורר המשיח. רוב האנשים, בשל פחדם מאנשים רעים ומצוררי משיח, מסוגלים רק לעשות ויתורים כדי להגן על עצמם, כך שאם הצלחת לעשות זאת כאמצעי זמני ופתרון ביניים, זה כבר די טוב. אך האם הגעה לרמה זו נחשבת כנשיאת עדות? האם היא נחשבת כשמירה על עקרונות-האמת? האם היא נחשבת כהתגברות על השטן? בעיני האל, לא. אם כך, כיצד תוכל לשמש כעד? לכולכם חסר נתיב, ואתם רק עושים ויתורים כדי להגן על עצמכם: "הם עושים רע, אך איני מעז להצטרף אליהם בעשיית רע; אני חושש מעונש. הם אנשים רעים; הם עושים דברים רעים כדי להתעמר באנשים. אך בכל מקרה, זה בסדר כל עוד אני עצמי לא התעמרתי באיש. הרע הזה לא ייזקף לחובתי." אם, לכל היותר, אתם יכולים לעשות זאת, זה כבר די טוב; אתם בסך הכול אנשים שמחפשים לרצות אחרים ונצמדים ל'שביל הזהב', ואינכם מסוגלים לשאת עדות. מה יש לעשות, אם כן, כדי לשאת עדות? מבחינה דוקטרינלית, עליכם לדחות אנשים רעים, לדחות ולחשוף צוררי משיח, ולמנוע מצוררי משיח להשתולל, לעשות דברים רעים בבית האל ולגרום נזקים לבית האל. אך האם אתם יודעים באופן ספציפי כיצד לעשות זאת? (לדווח ולספר על כך לעליון.) האם זה כל היקף האחריות והמחויבות שאתם יכולים למלא? האם זו כל העדות שאתם יכולים לשאת, כל שיעור הקומה שיש לכם? מלבד דיווח על צורר משיח, מה עוד אתם יכולים לעשות? (אנחנו יכולים תחילה לאסוף את העובדות על התנהגותו העקבית ומעשיו הרעים של צורר המשיח, ואז לשתף על הבחנת צורר המשיח עם האחים והאחיות על סמך עובדות אלה. לאחר שהאחים והאחיות יפתחו הבחנה כלפי צורר המשיח, כולם יוכלו לנקוט פעולה כדי לחשוף את צורר המשיח, ולאחר מכן, נוכל לגרש אותו מהכנסייה.) הצעדים והנהלים נכונים, אך מה לגבי מקרים מיוחדים מסוימים? אתה מדבר מעמדת מנהיג, אך מה אם מאמין רגיל נתקל בצורר משיח? האין זה כמו ביצה שפוגעת בסלע? מה הייתם עושים במצבים כאלה? הרשו לי לספר לכם סיפור הקשור לרישום ודיווח על הכנסות והוצאות. היה מישהו שהיה אחראי על ניהול חשבונות, אחד לשימוש חיצוני ואחד לשימוש פנימי. יום אחד הייתה אי-התאמה של מאתיים דולר בחשבון הפנימי. מאוחר יותר, המפקח בא לבדוק את החשבונות וראה את אי-ההתאמה; הוא אמר: "קרעו את החשבון הפנימי. שמרו רק על החיצוני, כך שלא תהיה שום ראיה." אחד האנשים שם לא הסכים, ואמר: "זו מנחה. לא משנה כמה כסף זה, זה הכסף של האל; אינך יכול לעשות זאת." המפקח לא אמר דבר, בעוד אדם אחר העיר: "מה זה מאתיים דולר? כשצוררי משיח מועלים, זה עשרות אלפים בכל פעם." וכך אותם אנשים פתרו את העניין בדרך זו. אולם, לאחר מכן, אדם אחד הרגיש שגישה זו שגויה ודיווח על כך כלפי מעלה לקבוצת קבלת ההחלטות. הקבוצה אמרה שמאתיים דולר אינם סכום משמעותי, ושהם עסוקים מכדי לטפל בכך. כשזה דווח למנהיגי הכנסייה, גם הם לא טיפלו בכך וכולם התעלמו מהעניין. האדם שדיווח על הנושא היה מוטרד, ואמר: "איך כל האנשים האלה יכולים להיות כאלה? איך הם יכולים להיות כל כך חסרי אחריות כלפי מנחות האל? הם אפילו מעזים לרמות באופן כה בוטה!" הוא היה מוטרד מכך. יום אחד, כשביקרתי אצל אותם אנשים, אותו אדם דיווח לי על הנושא הזה, ואמר שהאדם שעסק בחשבונאות היה רשלן, שהוא עשה בלגן בחשבון, ובסופו של דבר הייתה אי-התאמה. אף על פי שנושא זה לא היה מאוד חשוב, הגישות של כל אחד מהאנשים המעורבים היו שונות. אותם מפקחים ומנהיגים כביכול לא טיפלו בנושא. לא רק שהם לא הרחיקו את האדם שעסק בחשבונאות, אלא גם מצאו תירוץ להגן עליו. האדם שדיווח על הנושא המשיך לדווח; אולם, אנשים רבים דחו אותו. אימרו לי, איזו מנטליות הייתה לאדם הזה כשדיווח על הנושא? אם הייתה לו אותה גישה כמו לאדם האחר – זה שאמר: "זה רק מאתיים דולר, למה אתה עושה מזה עניין גדול? כשצוררי משיח מועלים, זה עשרות אלפים בכל פעם" – האם עדיין היה מדווח על כך? הוא לא היה מדווח. אם היה אומר: "זה לא הכסף שלי; מי שרוצה למעול בו, שימעל – הוא יהיה אחראי לכך. בכל מקרה, אני לא מעלתי בכלום, אז אני לא צריך לשאת באחריות הזו"; או "כבר דיווחתי על כך לקבוצת קבלת ההחלטות ולמנהיגי הכנסייה, וכולם התעלמו ממני, אז עשיתי את שלי ואני לא צריך לטרוח יותר" – אם הייתה לו גישה זו, האם עדיין היה יכול להתמיד בדיווח באופן כה בלתי נלאה? בהחלט לא; רוב האנשים לכל היותר היו מפסיקים לאחר דיווח לקבוצת קבלת ההחלטות. אך בדיוק כשאדם זה דיווח לקבוצת קבלת ההחלטות, הוא שמע את השיתוף שלי על סיפורי נח ואברהם. לאחר שהקשיב, הוא התרגש וחשב: "לאחר שנח שמע את דברי האל, הוא דבק בהם במשך שנים כה רבות מבלי לסגת. ואילו אני נתקל בקושי קל זה ואיני יכול להתמיד – זה לא מה שאדם צריך לעשות!" לכן הוא התמיד בדיווח עד שלבסוף הגיע לעליון, והעליון טיפלו בנושא. האם אתם חושבים שאנשים רבים כאלה קיימים ביניכם? אם הייתם נתקלים במצב כזה, כמה מכם היו מתמידים כמו אדם זה? האם גם אתם הייתם מאמינים שמאתיים דולר אינם סכום גדול, שזה לא עניין גדול, וכתוצאה מכך חושבים שאין צורך לדבוק בעקרונות באופן כה נחוש או להיות כל כך רציניים, ושאתם יכולים לחכות עד שתהיה אי-התאמה גדולה כדי לדווח? האם הייתם חושבים: "בכל מקרה, מילאתי את אחריותי. אם זה יטופל או לא, זה עניין של המנהיגים. אני רק מאמין רגיל, יש לי רק כוח מוגבל, יש גבול למה שאני יכול לעשות. דיווחתי, מילאתי את מחויבותי; השאר אינו ענייני"? כך הייתם חושבים, הלא כן? ואם מישהו היה מדכא אותך, האם לא היית מעז לדווח על כך? אדם זה התמודד עם דיכוי במהלך הדיווח, אנשים מסוימים הפנו אליו אצבע מאשימה והוקיעו אותו, ותמיד חיפשו להתעמר בו. כמה מרושעים חייבים להיות אנשים אלה! אני זוכר את אותם אנשים ספורים – מדוע אני זוכר אותם? הם אכלו את מזון בית האל ונהנו מכל האמיתות שסיפק האל, ובכל זאת הייתה להם גישה כזו כלפי מנחות האל. האם ניתן להחשיבם כאנשי בית האל? הם אינם ראויים! לא נדרש מהם לעמוד איתן בעדותם, שכן לא היה להם אופי כזה. אך מכיוון שאפילו לא יכלו לעשות את מה שהיו אמורים לעשות, האם עדיין הגיע להם להישאר בבית האל? האם יש לזכור אנשים כאלה? האם אתם אוהבים אנשים כאלה? (לא.) אם כן, איזה סוג של אנשים אתם אוהבים? (אלה שדבקים בעקרונות, אלה שמתמידים בהגנה על האינטרסים של בית האל עד הסוף.) אני נגעל מאותם חסרי תועלת שנבהלים למראה אנשים מאיימים אך מפתחים עמוד שדרה מול אנשים תמימים. אני גם נגעל מאלה שנושכים את היד שמאכילה אותם, מאלה שאין להם עניין באמת, ובמיוחד מאלה שהקשיבו לדרשות במשך שנים רבות אך לא הבינו את האמת כלל, לא השתנו ולו במעט, ועדיין מתנגדים לאל ונשמרים מפניו עמוק בלבם. אם אין מקרים שבהם אנשים כאלה עושים רע בבירור, ייתכן שלא יתויגו כצוררי משיח, אך אני נגעל מהם. עד כמה נגעל? בדיוק כמו מצוררי המשיח. מדוע? צוררי משיח מתייחסים לדבר האל כאל סחורה שאפשר למכור, לסחור ולהחליף, ולהפיק ממנה רווח. בעוד שאנשים מסוג זה אולי לא מרוויחים מדברי האל, אנו יכולים להסיק מהגישה שבה הם מתייחסים לדברי האל שהם בדיוק כמו צוררי משיח, שהם לא הולכים בדרך האל, ואפילו אין להם את הגישה הפשוטה והבסיסית ביותר שהייתה צריכה להיות להם כלפי מנחות האל, ושהם נושכים את היד שמאכילה אותם. איזה מין דברים הם? הם יהודה איש קריות, מוכרים את האדון ואת חבריהם. לאחר ששמעתם סיפור זה, מהן מחשבותיכם? האם אתם יכולים לדבוק בעקרונות ולשמור על עמדתכם במצבים כאלה? אם אתה חסר תועלת, תמיד נסוג לאחור, תמיד חושש מכוחם של צוררי משיח, פוחד שיתעמרו בך, פוחד שכוחם יפגע בך, ואתה תמיד פוחד בלבך, וחסרה לך חוכמה להגיב לכך, תמיד עושה ויתורים לצוררי משיח, אינך מעז לדווח או לחשוף אותם, או למצוא אחרים שיתאחדו איתך כדי לדחות אותם, אז אינך מישהו שיכול לשאת עדות לאל – אתה חסר תועלת, דבר שנושך את היד שמאכילה אותו. כאשר צוררי משיח מתייחסים לדברי האל כאל סחורות, משתמשים בהם כדי להשיג באופן פסול רווחים מופרזים לעצמם, לאיים עליך, ולנתק את הזנתך, אם עדיין אינך יכול לדחות אותם במצבים כאלה, האם אתה מתגבר? האם מגיע לך להיות חסיד של המשיח? אם אפילו חסרה לך היכולת להשיג את הדברים ואת ההזנה הרוחנית שהאל נותן לך בחופשיות, ואינך יכול אפילו לאכול, לשתות או ליהנות מהדברים האלה, כמה חסר ערך זה עושה אותך?

העובדות שעליהן שיתפתי זה עתה הן כמה ביטויים של צוררי משיח המתייחסים לדברי האל כאל סחורות. צוררי משיח אינם אוכלים ושותים את דברי האל ואינם מקבלים את האמת, הם רק מעלעלים ומעיפים מבט בדברי האל כדי להתהדר בהם. הם מתייחסים לדברי האל כאל קניינם ורכושם הפרטי, כדי שיוכלו לעסוק בעסקאות להשגת הכסף וההטבות שהם חפצים בהם, וכדי שיוכלו לשלוט בחירותם של אנשיו הנבחרים של האל לקרוא, לאכול ולשתות את דברי האל. צוררי משיח כאלה הם אנשים רעים, שדים, חסרי אמונה; הם ממין הכופרים! כל אחד מהם שמופיע בבית האל צריך להיות מגורש, מגורש לעד! האם אתם מעזים לדחות אנשים כאלה כשאתם נתקלים בהם? האם אתם מעזים להתאחד ולחשוף אותם? יש לחשוף אותם; יש לדחות אותם. בית האל נשלט על ידי האמת. אם אין לך שיעור קומה כזה, זה מוכיח שדברי האל והאמת לא הפכו לחיים בתוכך. אם אתה ביישן, חושש משטנים, חושש מאנשים רעים, ומעדיף לעשות ויתורים כדי לשמר את עצמך במקום להילחם נגד צוררי משיח, גם אם משמעות הדבר היא לא לאכול ולשתות את דברי האל או להשיגם, אז מגיע לך למות ברעב, ואיש לא ירחם עליך אם תעשה זאת. אם אתם נתקלים במצבים כאלה, כיצד עליכם לבחור וליישם בפועל? עליכם לחשוף אותם מיד. דברי האל אינם סחורות; הם מסופקים לכל אנשיו הנבחרים של האל, הם לא רכושו הפרטי של אף אדם. לאיש אין זכות למנוע את דברי האל מאחרים או להחזיק בדברי האל לעצמו. דברי האל צריכים להיות מופצים בחינם וללא תמורה לכל האנשים הנבחרים הנוהים אחרי האל. כל מי שמונע אותם מאחרים, מבקש להפיק מהם רווחים מופרזים שלא כדין, או שיש לו תוכניות אישיות לגבי דברי האל, ראוי לקללה. אלה הם אנשים שאנשיו הנבחרים של האל צריכים להתייצב נגדם, לחשוף ולדחות אותם, ויש להרחיקם ולהכריתם.

האם שני הפריטים שעליהם שיתפתי היום ממחישים במידה מספקת כיצד צוררי משיח בזים לדברי האל? (כן.) צוררי משיח לעולם אינם מתייחסים לדברי האל כאל האמת, וגם אינם מוקירים, אוצרים או מתייחסים אליהם כאל דברי הבורא. במקום זאת, הם מפגינים בכל הזדמנות את כוונותיהם האיומות, הנבזיות והמטונפות. הם רק רוצים להשתמש בדברי האל כדי להשיג את מטרותיהם האיומות, ובין אם מדובר בדברים חומריים או לא חומריים, הם רוצים להשתמש בדברי האל כדי להפיק רווח שלא כדין לעצמם, להשיג כסף ודברים חומריים, או להשיג את מטרתם לגרום לאנשים להעריך אותם, להביט בהם בהערצה, לסגוד להם ולנהות אחריהם. דברים אלה מתועבים בעיני האל וצריכים להידחות על ידי אנשים. בכל פעם שמישהו מגלה אנשים כאלה או דברים כאלה המתרחשים, עליו לקום, לחשוף ולדחות אותם, ולמנוע מאנשים כאלה לעמוד איתן בקרב אנשיו הנבחרים של האל. יש האומרים שהם ידווחו על כך לעליון אם יתקלו בדברים האלה, אך זה פסיבי מדי ואיטי מדי. אם אתה רק מדווח על הדברים האלה לעליון, אז אתה כל כך חסר ערך! אכלת ושתית כל כך הרבה מדברי האל ושמעת כל כך הרבה דרשות, ובכל זאת אתה יודע רק לדווח – משמעות הדבר היא ששיעור קומתך קטן מדי! האם אין לך שיטות אחרות להתמודד עם צוררי משיח? דיווח לעליון הוא המוצא האחרון, צעד הננקט רק כאשר אין ברירה אחרת. אם אתה במיעוט מספרי, נחות בכוחך, וחסר הבחנה, ואינך בטוח אם מישהו הוא צורר משיח, ייתכן שלא תעז לחשוף את ביטוייו ומעשיו השונים. אך אם אתה בטוח שהוא צורר משיח ועדיין אינך מעז לעמוד ולהילחם נגדו, לדחות ולהביס אותו, האינך כל כך חסר ערך? מעט האמת שהבנת אינה מיושמת. האם אתה בטוח שמה שהבנת ושמעת הוא האמת? אם כן, מדוע אינך מעז לעמוד בתקיפות ובצדק ולהילחם נגד צוררי המשיח? צוררי משיח אינם הרשויות השלטוניות – למה אתה פוחד מהם? אלא אם כן יש מצב שבו הם עלולים למסור אותך לידי הרשויות אם תחשוף אותם בפזיזות – בנסיבות כאלה, עליך להיזהר, לא להתגרות בהם, ולהשתמש בשיטות חכמות כדי לבקר ולהכפיש בחשאי את צוררי המשיח, ולסלק אותם בהדרגה. האין זה מרשים יותר לסלק אותם בשקט? (כן.) טוב, זה הכול בנוגע לשיתוף של היום. להתראות!

12 בספטמבר 2020