פריט ארבעה עשר: הם מתייחסים לבית האל כאל התחום האישי שלהם

בכינוס האחרון שיתפנו על העובדה שצוררי משיח, בנוסף לשליטתם בלבבות אנשים, שולטים גם בכספי הכנסייה. מה היו הנקודות העיקריות שעליהן שיתפנו?) שיתפנו על שני נושאים עיקריים: הנושא הראשון היה מתן עדיפות להשגת רכוש השייך לכנסייה ולשימוש בו; הנושא השני היה בזבוז, מעילה, השאלה, שימוש בזדון וגניבה של מנחות). שיתפנו על שני הנושאים המרכזיים הללו. היום נשתף על הפריט הארבעה-עשר בהקשר של ביטויים שונים של צוררי משיח: הם מתייחסים לבית האל כאילו היה התחום האישי שלהם. בפריט הזה, הבה נבחן אילו ביטויים מוכיחים כי לצוררי משיח יש מהות של צורר משיח. הם מתייחסים לבית האל כאילו היה התחום האישי שלהם: על פניו, שני המונחים הללו – "בית האל" ו"התחום האישי" – לא נותנים שום אינדיקציה לרוע שצוררי משיח יכולים לעשות. כשאומרים "צוררי משיח מתייחסים לבית האל כאילו היה ביתם", אין בכך שום אינדיקציה חיצונית למה המילה "ביתם" מתייחסת, האם זה משהו חיובי או שלילי, האם המילה הזאת משמשת כאן כמחמאה או באופן פוגעני. אבל האם החלפת "בית" ב"תחום אישי" מרמזת על בעיות מסוימות? ראשית כול, מה אומר לנו הביטוי "תחום אישי"? (צוררי משיח רוצים שתהיה להם את המילה האחרונה). מה עוד? (הם מתייחסים לבית האל כאילו הוא תחום ההשפעה הפרטי שלהם, מטפחים מקורבים ואנשים ממשק הבית שלהם, ואז משיגים שליטה בכנסייה). גם זה הוא ביטוי של צוררי משיח. עוד משהו? האם המשמעות השטחית של הביטוי הזה מציינת שזהו תחום ההשפעה של צוררי משיח, המקום שבו הם מפעילים כוח ושולטים, שבו הכול נשלט, מרוכז ומרוסן בידי צוררי משיח, המקום שבו צוררי משיח מכתיבים את המהלכים? (כן). ניתן לקרוא משמעות כזו בביטוי הזה; מפני שבעבר, כשדנו בביטויים השונים של צוררי משיח, שיתפנו רבות על ניתוח וחשיפת מהותם של צוררי משיח. הביטוי העיקרי ביניהם הוא ניסיונם של צוררי משיח לשלוט באנשים ולהפעיל כוח – אך יש כמובן ביטויים נוספים.

כעת, לאחר ששיתפנו על המשמעות הכללית של הפעלת "תחום אישי" על ידי צוררי משיח, הבה נשתף מה בדיוק הכוונה ב"בית האל." האם יש לכם מושג מהו בית האל – האם תוכלו לספק הגדרה מדויקת שלו? קבוצת אחים ואחיות שמתאספת יחד – האם זהו בית האל? האם כינוס או אסיפה של אנשים שנוהים אחר המשיח והאל נחשבים לבית האל? האם כינוס שגם כולל מנהיגי כנסייה, דיאקונים ומנהיגי צוותים שונים נחשב לבית האל? (לא). אז מהו בעצם בית האל? (רק הכנסייה שבה המשיח שולט היא בית האל). (רק כינוס של אנשים שלוקחים את דברי האל כעקרונות שלהם ליישום בפועל ניתן להחשיב כבית האל). האם שתי ההגדרות הללו מדויקות? אתם לא יכולים להסביר זאת. אפילו אחרי כל הדרשות ששמעתם, אינכם מסוגלים לספק הגדרה פשוטה שכזו. ניכר שאינכם רגילים לקחת ברצינות את המונחים ואוצר המילים הרוחניים הללו ולהקדיש להם מחשבה כראוי להם. כמה לא אכפתיים אתם! אז חישבו על כך: מהו, בדיוק, בית האל? אם מגדירים זאת באופן תאורטי, בית האל הוא מקום שבו שולטת האמת, אספה של אנשים שעקרונות ההתנהגות שלהם הם דברי האל. במקרה כזה, צוררי משיח שמתייחסים לבית האל כאל תחומם האישי מהווים בעיה; הם מתייחסים לכינוס של אחים ואחיות שנוהים אחרי האל כאל תחום ההשפעה האישי שלהם, כמקום שבו הם מפעילים כוח וכאובייקט שעליו הם מפעילים כוח. זוהי המשמעות המילולית שבה ניתן להבחין מהתייחסות צוררי משיח לבית האל כאל תחומם האישי. לא משנה מאיזו זווית מסבירים זאת או מסתכלים על כך, צוררי משיח המתייחסים לבית האל כאל תחומם האישי מראים את מהות טבעם בניסיונם להטעות אנשים, לשלוט בהם ולהחזיק בכוח מוחלט. בית האל הוא המקום שבו האל עובד ומדבר, שבו האל מושיע אנשים, שבו אנשיו הנבחרים של האל חווים את עבודתו, מיטהרים וזוכים לישועה, שבו רצונו וכוונותיו של האל יכולים להתבצע ללא הפרעה, ושבו ניתן ליישם ולהשלים את תוכנית הניהול של האל. בסיכומו של דבר, בית האל הוא המקום שבו האל מחזיק בכוח, שבו דברי האל והאמת שולטים; זהו לא המקום שבו אדם כלשהו מפעיל כוח, מנהל פעולות משלו או מממש את רצונותיו או תוכניותיו הגדולות. עם זאת, מה שצוררי משיח עושים מנוגד לגמרי למה שהאל רוצה: הם לא שמים לב למה שהאל רוצה לעשות ולא מייחסים לו חשיבות, לא אכפת להם אם דברי האל יתממשו בקרב האנשים או לא, לא אכפת להם אם דברי האל ועקרונות האמת יובנו, ייושמו ויחוו על ידי האנשים או לא; אכפת להם רק אם יש להם או אין להם מעמד, כוח, והמילה האחרונה; אם כוונותיהם, רעיונותיהם ורצונותיהם יכולים או לא יכולים להתממש בקרב אנשים. כלומר, בתוך אזור ההשפעה שלהם, כמה אנשים מקשיבים לדבריהם ומצייתים להם, ואילו תדמית, מוניטין וסמכות יש להם – אלה בדיוק הדברים שהם מנסים לנהל, ואלה הם הדברים שחשובים להם ביותר בלבם. האל מדבר ועובד בקרב האנושות, הוא מושיע אנשים, מוביל אותם ודואג לצורכיהם, הוא מדריך אותם להתייצב בפני האל, להבין את כוונותיו, להיכנס בהדרגה למציאות-האמת, ולבסוף להגיע להתמסרות לאל. כל מה שצוררי משיח עושים מנוגד לכך בדיוק. האל מוביל אנשים להתייצב בפניו, אך צוררי משיח מתחרים עם האל על האנשים האלה, ומנסים להביא אותם להתייצב בפניהם. האל מדריך אנשים להיכנס למציאות-האמת, להבין את כוונותיו של האל, ולהתמסר לשליטתו בהדרגה; צוררי משיח מנסים להשתלט על אנשים באופן הדרגתי, לעקוב אחר תנועותיהם ולבסוף לשלוט בהם ללא מצרים. בסיכומו של דבר, כל מה שצוררי משיח עושים נועד להפוך את חסידיו של האל לחסידים של צוררי המשיח עצמם; אחרי שהם זוכים בשליטה על האנשים המבולבלים שאינם חותרים אל האמת, הם מתקדמים שלב הלאה ומשתמשים בכל דרך אפשרית כדי לזכות בשליטה על האנשים שיכולים לנהות אחר האל ולבצע את חובתם בנאמנות, גורמים לכך שכל האנשים בכנסייה יקשיבו למה שהם אומרים, יחיו, יפעלו, יתנהגו ויעשו הכול בהתאם לרצונותיהם של צוררי המשיח, כך שבסופו של דבר הם יצייתו לכל מה שצוררי המשיח אומרים, לרצונותיהם ולדרישותיהם. כלומר, כל מה שהאל רוצה לעשות, כל השפעה שהאל רוצה להשיג, הם בדיוק התוצאה שצוררי משיח שואפים להשיגה גם כן. התוצאה שהם שואפים להשיג אינה לגרום לאנשים להתייצב בפני האל ולסגוד לו, אלא להתייצב בפניהם ולסגוד להם. בסיכומו של דבר, ברגע שצוררי משיח מקבלים כוח, הם מנסים לשלוט בכל אדם ובכל דבר בתוך אזור ההשפעה שלהם, הם מנסים לשלוט בכל תחום שהם יכולים, הם מנסים להפוך את הכנסייה, את בית האל ואת הנוהים אחרי האל לתחום שבו הם מפעילים את כוחם ויכולים למשול בו. כלומר, האל מוביל אנשים אליו, בעוד שצוררי משיח מטעים אנשים וגם רוצים להוביל אותם אליהם עצמם. מטרתם של צוררי משיח היא להפוך את חסידי האל לחסידים שלהם, להפוך את בית האל ואת הכנסייה לביתם שלהם. מכיוון שלצוררי משיח יש את המוטיבציות והמהות הללו, אילו ביטויים והתנהגויות ספציפיים יש להם המעידים על כך שצוררי משיח הם אכן צוררי משיח, שהם אויבי האל, שהם שדים ושטנים העוינים את האל ואת האמת? כעת, נבצע ניתוח קונקרטי של הביטויים והשיטות הספציפיים שיש לצוררי משיח, המוכיחים שהם מתייחסים לבית האל כאילו היה התחום האישי שלהם.

1. צוררי משיח מרכזים כוח בידיהם

הביטוי הראשון לאופן שבו צוררי משיח מתייחסים לבית האל כאילו היה התחום האישי שלהם הוא נושא ששיתפנו עליו לעתים קרובות, וזהו ביטוי מהותי וייחודי לצוררי משיח. צוררי משיח אוהבים מעמד יותר מכל דבר אחר. למה הם אוהבים מעמד יותר מכול? מה מייצג המעמד? (כוח). נכון – זהו המפתח. רק באמצעות מעמד הם יכולים להחזיק בכוח, ורק באמצעות כוח הם יכולים לבצע דברים בקלות; רק באמצעות כוח יכולים הרצונות, השאיפות והמטרות שלהם להתממש ולהפוך למציאות. לכן, צוררי משיח הם ערמומיים מאוד, ויש להם ראייה ברורה מאוד בעניינים כאלה; אם הם רוצים להפוך את בית האל לתחום האישי שלהם, קודם כול הם חייבים לרכז כוח בידיהם. זהו ביטוי בולט. מבין צוררי המשיח שפגשתם, ששמעתם עליהם או שראיתם במו עיניכם, מי מהם לא ניסה לרכז כוח אצלו? לא משנה אילו אמצעים הם נוקטים – ערמומיות ותחבלנות, הופעה חיצונית רגועה וחביבה, אמצעים מרושעים ונחותים במיוחד או אלימות – לצוררי משיח יש מטרה אחת בלבד: להחזיק במעמד ולאחר מכן להפעיל כוח. לכן, הדבר הראשון שאני רוצה לשתף עליו הוא שלפני הכול, צוררי משיח מנסים לרכז כוח בידיהם. תשוקתם של צוררי משיח לכוח חורגת מזו של אנשים רגילים; היא עולה על זו של אנשים רגילים בעלי צביון מושחת. אנשים רגילים בעלי צביון מושחת רוצים רק שאחרים יחשבו עליהם טובות, שתהיה להם דעה טובה עליהם; הם אוהבים להיות בעמדת עליונות בשיחה, אבל לא כואב להם כל כך אם אין להם כוח ואם אנשים לא סוגדים להם; הם יכולים להסתדר אם יש להם את זה או לא; יש להם מידה מסוימת של חיבה וכמיהה לכוח, אך לא ברמה של צוררי משיח. ומהי הרמה הזו? ללא כוח, הם שרויים במצב מתמיד של חרדה, הם לא מוצאים שקט נפשי, הם סובלים מקושי באכילה ובשינה, כל יום נראה כאילו הוא מביא רק שעמום וחוסר מנוחה, ובלבם הם מרגישים כאילו יש משהו שהם לא מצליחים להשיג, וגם כאילו יש משהו שהם החמיצו. בני אדם מושחתים רגילים שמחים להחזיק בכוח, אך הם אינם נסערים יתר על המידה מהיעדרו; הם עשויים להרגיש מעט מאוכזבים, אך הם גם מסתפקים בכך שהם אנשים רגילים. אם צוררי משיח חייבים להיות אנשים רגילים, הם לא יכולים לשרוד, הם לא יכולים להמשיך, זה כאילו שהם איבדו את כיוון חייהם ואת מטרתם, הם לא יודעים כיצד להמשיך בדרך – במסלול החיים – שלפניהם. הם מרגישים שרק אם יהיה להם מעמד חייהם יתמלאו באור; רק עם מעמד וכוח הם נעשים מהוללים, שלווים ומאושרים. האם זה לא שונה מאנשים רגילים? ברגע שיש להם מעמד, צוררי משיח הופכים נרגשים באופן יוצא דופן. אחרים רואים זאת ותוהים: מדוע הם שונים מאשר קודם? מדוע הם כה קורנים וחיוניים? מדוע הם כה שמחים? כששואלים אותם, מתברר שזה משום שיש להם מעמד; יש להם כוח; יש להם את המילה האחרונה; הם יכולים לרדות באנשים; הם יכולים להפעיל כוח; יש להם יוקרה; ויש להם חסידים. כשיש לצוררי משיח מעמד וכוח, משהו משתנה בדפוס החשיבה שלהם.

תשוקתם של צוררי משיח לכוח מעידה על כך שמהותם אינה רגילה; זהו לא צביון מושחת רגיל. ולכן, לא משנה בקרב מי הם נמצאים, צוררי משיח ינסו למצוא דרך להתבלט, להתרברב, להתפרסם, לגרום לכולם לראות את מעלותיהם וסגולותיהם ולשים לב אליהם, ולבסס לעצמם עמדה בכנסייה. כאשר מתקיימות בחירות בכנסייה, צוררי משיח חשים שההזדמנות שלהם הגיעה: ההזדמנות להתפרסם, להגשים את רצונותיהם במציאות, לספק את תשוקותיהם, נמצאת כאן. הם עושים כל שביכולתם כדי להיבחר כמנהיגים, הם עושים כל שביכולתם כדי להשיג כוח, מתוך אמונה שהשגת כוח תקל עליהם לבצע דברים. למה הכוח יקל עליהם להשיג דברים? כשאין לצוררי משיח כוח, ייתכן מאוד שלא תוכלו לגלות את השאיפות, התשוקות והמהות שלהם על פי הופעתם החיצונית, כי הם מסתירים אותן ומציגים מראית עין, כך שלא תוכל לראות את פרצופם האמיתי. אבל מה הדבר הראשון שהם עושים ברגע שהם זוכים במעמד ויש להם כוח? הם מנסים לבסס את מעמדם, להרחיב ולחזק את הכוח שבידיהם. ואילו שיטות הם נוקטים כדי לבסס את כוחם ולחזק את מעמדם? לצוררי משיח יש אמצעים רבים; הם לא יחמיצו הזדמנות כזו, הם לא ישבו בחיבוק ידיים אחרי שכבר השיגו כוח. עבורם, כשהזדמנות כזו מגיעה, זוהי תקופה של אושר רב – וגם תקופה שבה הם מפעילים את ערמומיותם במלואה ומשתמשים בכל יכולותיהם. לאחר שצורר המשיח נבחר, הוא קודם כול בודק את משפחתו הגרעינית והמורחבת: מי קשור אליו באופן קרוב, מי מתחנף אליו, מי קרוב אליו, מי מסתדר איתו ומי מדבר איתו באותה השפה. הוא גם בודק מי ישר, מי לא יעמוד לצידו, מי ידווח עליו אם הוא יעשה משהו שמנוגד לכללים ולעקרונות של בית האל – אלה האנשים שהוא מתכוון לסלק. לאחר שהוא בודק את כולם, הוא חושב: "לרוב קרובי משפחתי יש קשר טוב איתי, אנחנו מסתדרים, אנחנו מדברים באותה שפה; אם הם יהיו כפופים לי ואני אוכל להשתמש בהם, האם השפעתי לא תגדל? והאם זה לא ייצב את מעמדי בתוך הכנסייה? כמאמר הפתגם, 'לקדם את הכשירים בלי להימנע מקרובי משפחה'. פקידים כופרים נאלצים להסתמך על חברים קרובים ועמיתים שיסייעו להם – ועכשיו כשאני פקיד, עליי לעשות את אותו הדבר, זה רעיון טוב. ראשית, אני חייב לקדם את קרובי משפחתי. לגבי אשתי וילדיי זה מובן מאליו; הדבר הראשון שאעשה הוא לסדר להם כמה תפקידים. מה תעשה אשתי? טיפול במנחות בכנסייה הוא תפקיד חיוני וחשוב – הסמכות על הכספים חייבת להיות בידינו, רק אז אוכל להוציא כסף בקלות ובחופשיות. הכסף הזה לא יכול להימצא בידיו של אדם מבחוץ; אם זה יקרה, הוא יהיה ישתייך לו בסופו של דבר, והוא יפקח על ההוצאות וישלוט בהן, וזה לא נוח. האם האדם שמנהל כרגע את החשבונות עומד לצידי? הוא נראה בסדר כלפי חוץ, אבל מי יודע מה הוא חושב בפנים. לא, אני חייב למצוא דרך להחליף אותו ולתת לאשתי לנהל את החשבונות." צורר המשיח מדבר על כך עם אשתו, והיא אומרת: "נהדר! עכשיו כשאתה מנהיג בכנסייה, יש לך את המילה האחרונה לגבי המנחות, נכון? אתה מחליט מי אחראי עליהן." צורר המשיח אומר: "אבל, נכון לעכשיו, אין דרך טובה להיפטר מהאדם שמנהל כרגע את החשבונות." אשתו חושבת קצת ואומרת: "זה לא יהיה קל? תגיד שהוא נמצא בתפקיד הזה כבר יותר מדי זמן. זה רע; ייתכן שישנם חובות שאי אפשר להחזיר, אי-סדרים בחשבונות או מעילות. טעויות קורות בקלות כאשר מישהו מופקד על משהו לזמן ממושך; ככל שעובר הזמן, הוא מרגיש שיש לו הון ומפסיק להקשיב לאחרים. יתרה מזאת, האדם שמנהל את החשבונות הוא די מבוגר, והוא מתבלבל בקלות ושוכח דברים לעתים קרובות. אם הוא יתרשל אי-פעם, זה יוביל להפסדים. זהו תפקיד כל כך חשוב – חייבים להחליף אותו" ומי צריך לומר שחייבים להחליף אותו? אף דיבור על החלפת האדם הזה לא יכול לבוא מפיו כמנהיג הכנסייה; צריך להניח לאחים ולאחיות להציע את אשת צורר המשיח בעצמם. ברגע שאשתו מציעה את הצעתה, המנחות של הכנסייה מופקדות בידיה. עם זאת, עקרון הכנסייה מכתיב שלא ניתן להפקיד מנחות בידיו של אדם אחד בלבד, אלא יש לעשות זאת באופן משותף, על ידי שניים או שלושה אנשים. הדבר עוזר למנוע מאדם אחד לנצל פרצה ולהעלים את הכספים של בית האל. לכן, צורר המשיח ממליץ שבת דודתו תצטרף לשמירה על המנחות, ואומר שהיא מאמינה באל מזה זמן רב, שהיא הביאה מנחות רבות, שהיא שיש לה מוניטין טוב ושאפשר לסמוך עליה. כולם אומרים: "שני האנשים האלו הם קרובי משפחתך. חייב להיות מעורב גם מישהו שמחוץ למשפחתך." לכן, צורר המשיח ממליץ על אחות מבוגרת ומבולבלת כדי לסייע בניהול ושליטה על הכספים. ראשית, צורר המשיח מביא את הכספים לשליטת משפחתו, ולאחר מכן משפחתו קובעת באופן ספציפי כיצד הכסף הזה יושקע ואת הפרטים המדויקים – השליטה על כל זה נמצאת בידיו.

לאחר ריכוז הכוח הפיננסי ושליטה ברכוש, האם צורר המשיח השיג את מטרתו? עדיין לא. מה שחשוב ביותר הוא לשלוט במפקחים על העבודות השונות בכנסייה, לגרום להם להיות בצד שלו ולהיות זה שמקבל את ההחלטות. צורר המשיח מרגיש שהדבר הזה הוא הדבר החשוב ביותר; זה קשור לשאלה האם האנשים בכל קבוצה בדרג הנמוך יותר עושים כדברו, והאם כוחו מחלחל לרמות הנמוכות ביותר. איך הוא עושה זאת? הוא מבצע רפורמות מרחיקות לכת. ראשית, הוא משתף, ואומר שלכל צוות מקורי היו בעיות כאלו ואחרות בעבודתו. לדוגמה, בצוות עריכת הווידאו הופיעו בעיות מסוימות, וצורר המשיח אומר: "הבעיות הללו נגרמו על ידי המפקח. הטעויות הגדולות בעבודתם והבעיות הגדולות שהם גרמו מוכיחות שהמפקח אינו מתאים לתפקיד, ויש להחליפו; אם לא, העבודה הזו לא יכולה להיעשות כראוי. אז מי יחליף אותו? האם יש לכם מישהו בראש – האם יש מועמדים? מי הכי טוב במה שהוא עושה בצוות?" כולם חושבים על כך, ומישהו אומר: "יש אח אחד שהוא טוב מאוד, אבל אני לא יודע אם הוא מתאים." צורר המשיח משיב: "אם אינכם יודעים, הוא לא יכול להיבחר. אני אמליץ על מישהו בשבילכם. בני – הוא בן 25 ובוגר מדעי המחשב, עם התמחות באפקטים מיוחדים והפקת וידאו. הוא מאמין חדש באל ולא חותר אל האמת במיוחד, אך כישוריו המקצועיים טובים יותר משל כולכם. האם מישהו מכם הוא מקצוען?" וכולם עונים: "אנחנו לא מה שאפשר לכנות מקצוענים, אבל אנחנו מבצעים את חובתנו כבר זמן רב ומבינים את העקרונות של עבודה זו בבית האל. הוא מבין?" "לא משנה אם הוא לא מבין; הוא יכול ללמוד." זה נשמע נכון לכולם והם מסכימים עם מה שהוא אומר, כולם מסכימים לקדם את מי שהוא רוצה, וכך עוד תפקיד חשוב נמצא בשליטתו של צורר המשיח. בהמשך עולה בדעתו של צורר המשיח שעבודת הבשורה היא חשובה לבית האל – והמפקח על העבודה הזו אינו עומד לצידו. מוכרחים להחליף אותו. איך להחליף אותו? באותו האופן: למצוא פגמים. צורר המשיח אומר: "מה קרה עם מקבל הבשורה הפוטנציאלי בפעם האחרונה?" מישהו עונה: "אחרי שהאמין באל חודש אחד הוא שמע תעמולה שלילית והאמין לה; לכן הוא הפסיק להאמין באל". צורר המשיח שואל: "איך הוא יכול היה להפסיק להאמין בקלות כזאת? האם זה בגלל שלא שיתפתם את האמת של החזיונות בצורה ברורה? או מפני שהייתם עצלנים, או שפחדתם מהסביבה הלא-נוחה וחששתם לסכן את עצמכם, ולכן לא שיתפתם דברים בצורה ברורה? או מפני שלא דאגתם לו בזמן? או לא עזרתם לו לפתור את הקשיים שלו?" הוא שואל סדרת שאלות, בזו אחר זו, ולא משנה איך אחרים עונים, או איזה הסבר הם נותנים, צורר המשיח מתעקש שלמפקח על צוות הבשורה יש יותר מדי בעיות, הפגמים שלו חמורים מדי, הוא חסר אחריות ולא מתאים לתפקיד, וכך הוא מפטר אותו בכוח. לאחר שהמפקח הקודם מפוטר, צורר המשיח אומר: "האחות כך-וכך הפיצה את הבשורה בעבר ויש לה ניסיון – אני חושב שהיא תתאים." כאנשים שומעים זאת, הם אומרים: "היא אחותך הגדולה! ייתכן שהיא יודעת לדבר יפה, אבל האנושיות שלה לא טובה. יש לה שם רע מאוד, אי אפשר להשתמש בה", והאחים והאחיות אינם מסכימים. צורר המשיח אומר: "אם לא תסכימו, צוות הבשורה יפורק. אין לכם עוד זכות להפיץ את הבשורה, אתם לא מסוגלים לבצע את התפקיד הזה כמו שצריך. אתם יכולים לפרק את הצוות או לבחור ראש צוות מתאים, ואחותי תהיה סגניתו!" האחים והאחיות בוחרים מישהו, וצורר המשיח מסכים בחוסר רצון, בתנאי שאחותו הגדולה תורשה לשמש כסגניתו. לאחר שהושגה הסכמה, צוות הבשורה מצליח בקושי לא להתפרק.

לא משנה היכן זה קורה או איזו עבודה קשורה לכך, צוררי משיח חייבים לשבץ את מקורביהם, אנשים שעומדים לצידם. ברגע שצוררי משיח הופכים למנהיגים וזוכים במעמד, הפריט הראשון בסדר היום שלהם אינו לבדוק איך חברי כל צוות מתקדמים בהיווכחות בחיים, או לברר כיצד העבודה שלהם מתקדמת, או כיצד ניתן לפתור את הקשיים השונים שהם נתקלו בהם בעבודתם, והאם ישנן בעיות או אתגרים בולטים; במקום זאת, הם מתמקדים במצב כוח האדם, מי עומד בראש כל צוות, מי מתנגד להם בכל צוות, ואילו אנשים עלולים להוות איום על מעמדם בעתיד. הם מעודכנים מאוד בנושאים כאלה, אבל הם אף פעם לא שואלים על המצב בעבודת הכנסייה. הם אף פעם לא שואלים על מצב האחים והאחיות, על היווכחותם בחיים, או על התנהלות חיי הכנסייה, וודאי שהם לא רוצים לדאוג לזה. אבל הם מכירים היטב את האנשים האחראים על כל צוות: האם הם מקורבים שלהם, האם הם מסתדרים איתם, והאם הם מהווים איום על כוחם או מעמדם. הם מכירים את כל הפרטים האלו ועיבדו אותם בצורה ברורה מאוד. בנוגע לאנשי הקבוצה שהם ישרים יחסית ודוברי אמת, הם מאמינים שיש להיזהר מאנשים כאלה ולא לתת להם שום מעמד; אך הם מעדיפים את אלו שמצטיינים בחנופה, שיודעים איך ללקק, שאומרים דברים נעימים שמחניפים לאחרים, ויודעים לפעול על פי רמזים כשהם עושים דברים. צוררי המשיח חשים נטייה חיובית כלפיהם ומתכננים לקדם אותם ולשים אותם בתפקיד חשוב. הם אפילו חושבים לקחת אותם לכל מקום שאליו הם הולכים, להבטיח שהם יקשיבו ליותר דרשות ולטפח אותם כך שיהיו מקורביהם. ולגבי האנשים בכנסייה שחותרים אל האמת, שיש להם תחושת צדק, והם מעזים לדבר דברי אמת, שממשיכים לרומם את האל ולשאת לו עדות, שלא משתחווים לרשע, למעמד או לסמכות – הם נזהרים מהם, סולדים מהם, מפלים אותם ודוחים אותם בלבם. לגבי האנשים שמחמיאים להם, במיוחד בני משפחתם, קרובי משפחתם הרחוקים – אנשים שיכולים להסתובב סביבם נתפסים כאנשים משלהם ומקבלים יחס כבני משפחה. כל מי שנמצא תחת שליטת צורר המשיח ויכול להסתובב סביבו, לפעול לפי רמזיו ולבצע הוראות כאשר הוא עושה דברים, ולבצע דברים לפי רצונותיו – לאנשים אלו אין מצפון או היגיון, אנושיות, או לב ירא-אל ולו במקצת. הם חבורה של חסרי אמונה. לא משנה אילו דברים רעים הם עושים, צורר המשיח מטפח, מגן ומתייחס אליהם כמשפחה, מביא אותם תחת שליטתו – כך נוצר התחום של צורר המשיח.

ומי הם אלו שמרכיבים את התחום האישי של צורר המשיח? ראשית כול, צורר המשיח הוא הראש, המנהיג, המלך בעל הסמכות המוחלטת שמילתו אינה מוטלת בספק בתחום שלו. אנשים הקשורים אליו בקשרי דם, משפחתו הקרובה, מקורביו, חבריו, מעריציו הנלהבים, אחרים שעוקבים אחריו ברצון ומקבלים הוראות ממנו, ואחרים ששמחים להתחבר אליו ולהשתתף ברשעותו, ואלו שמוכנים, בלי קשר לסידורים או לצווים מנהליים של בית האל, בלי קשר למה שדברי האל ועקרונות האמת אומרים, לעבוד בשבילו ללא לאות, להסתכן בשבילו, ולעבוד קשה בשבילו – אלה הם חברי התחום של צורר המשיח. ביחד, הם חסידיו המושבעים של צורר המשיח. ומה עושים כל חברי התחום האלה של צורר המשיח? האם הם מבצעים את חובתם ועושים כל עבודה בהתאם לצווים ולעקרונות של בית האל? האם הם פועלים כפי שהאל דורש ומתייחסים לדבריו ולאמת כאל העקרונות הנעלים מכל? (לא). כאשר אנשים כאלו קיימים בכנסייה, האם האמת ודברי האל יכולים להתקדם ללא הפרעה? הם לא יכולים; יתירה מזאת, בגלל ההפרעות, ההטעיות והחבלות מצד כנופיית צורר המשיח, דברי האל, האמת שהוא מביע, והדרישות שהוא מציב לבני האדם לא יכולים להתגשם בכנסייה ולא ניתנים ליישום. כאשר התחום של צורר המשיח קיים, אנשיו הנבחרים של האל לא יכולים ליהנות מחיי כנסייה רגילים, ולא יכולים לבצע את חובתם כרגיל, וודאי שהם לא יכולים לפעול בהתאם לעקרונות-האמת; כל תפקיד ותפקיד בכנסייה נשלט על ידי צורר המשיח. כאשר מדובר במידת שליטה פחותה יותר, ההפרעה של צורר המשיח גורמת לכאוס, אנשים נמצאים במצב של חרדה, העבודה אינה מתקדמת, ואנשים אינם יודעים כיצד לבצע את עבודתם היטב או למלא את חובתם כראוי; הכול נכנס לכאוס. במקרים חמורים, כל העבודה נעצרת לחלוטין, ואיש אינו מראה דאגה או התעניינות. גם אם ישנם כמה אנשים שמזהים שישנה בעיה, הם לא מצליחים להבחין שהיא נגרמה על ידי צורר המשיח; גם הם מופרעים ומבולבלים על ידו, ואינם יודעים מי צודק ומי טועה; אפילו אם ישנם אנשים המסוגלים לזהות בעיות מסוימות ורוצים להביע את דעתם או לקחת אחריות על העבודה, הם לא מצליחים לבצע זאת. צורר המשיח מדכא כל מי שמנסה לחשוף אותו, או שיש בו תחושת צדק ומנסה לקחת על עצמו את העבודה. ועד כמה הם מרחיקים לכת בדיכוי הזה? אם לא תשמיע אף הגה, אם תתחנן לרחמים, אם תחשוש לדווח עליהם, אם לא תעז לדווח עליהם לרמות הגבוהות יותר, להעלות סוגיות בנוגע לעבודה שלהם, לשתף באמת, או לומר את המילה "האל", אז צורר המשיח יחוס עליך. אם תדבק בעקרונות ותחשוף את צורר המשיח, הוא יעשה הכול כדי להעניש אותך, יפעיל כל אמצעי לגנות ולהשתיק אותך, ואף יסית את חברי התחום שלו, יחד עם אלו הנמנעים מלקחת צד, ואת האנשים חסרי האומץ, הפחדנים וחסרי תחושת הצדק שיראים מכוחותיו של צורר המשיח, על מנת לדחות ולהשתיק אותך. בסופו של דבר, חלק מאלו שאמונתם קטנה ושיעור קומתם נמוך יוכנעו על ידי צורר המשיח. הדבר גורם לצורר המשיח לשמוח; הוא השיג את מטרתו. מרגע שהשיג כוח, במטרה למנוע כל תחרות ולהבטיח את מעמדו, צורר המשיח לא רק מעניק את כל התפקידים החשובים בכנסייה לקרוביו ולמי שמערכת היחסים שלהם איתו טובה, אלא גם מגייס במקביל אנשים אחרים שאין להם קשרים איתו, כדי שיתנו לו שירות ויעבדו ללא לאות למענו. המטרה היא להבטיח את מעמדו בעתיד ולשמור תמיד שהכוח יהיה בידיו. לדעתו, ככל שיש יותר אנשים בתחום שלו, כך גדלים הכוחות העומדים לרשותו, ולכן כוחו האישי גדול יותר. וככל שכוחו גדל, כך גדלה תחושת הפחד בקרב אלו שעשויים להתנגד לו, לסרב לו, או להעז לחשוף אותו. אנשים כאלה גם הופכים נדירים יותר ויותר. ככל שאנשים פוחדים מצוררי המשיח יותר, כך יש להם יותר הון להתמודד עם ביתו של האל ועם האל עצמו; הם כבר לא מפחדים מהאל, ואינם יראים מהתמודדות עם בית האל. לאור תשוקתו של צורר המשיח לכוח, השימוש שהוא עושה בו, והתנהגויותיו השונות, צורר המשיח הוא במהותו אויב של האל; הוא שטן ושד.

ומה עושה צורר המשיח לאחר שהוא מקים את התחום שלו? האם הוא חרד מאוד בנוגע לעבודת הבשורה של הכנסייה? האם הוא מודאג לגביה, או מברר עליה? הוא רק מבצע סיור שטחי, מעמיד פנים, מסתפק במילים אחדות ותו לא. מה מטרת סיור הבדיקה שלו? לשם מה הוא יוצא למסעות נרחבים כדי לראות איך האחים והאחיות מסתדרים? האם זה כיוון שאכפת לו מהתקדמותם בהיווכחות בחיים? לא. הוא בודק אם יש מישהו בטווח השפעתו שמתכוון להתנגד לו, אם יש מישהו שמסתכל עליו בחשדנות, שמעז לומר לו "לא", שמעז לא להיכנע ולא לבצע את הוראותיו; הוא חייב לראות זאת במו עיניו, להכיר את המצב באופן אישי. זהו היבט אחד. יתר על כן, לאחר שצורר המשיח מקים את התחום שלו, הוא ממליך את עצמו כמלך הלגיטימי – ואם תאמר שהוא עריץ, בריון מקומי, או ראש כנופיה, זה לא משנה לו, כל עוד יש לו מעמד וכוח. בתוך אזור ההשפעה שלו, בתוך התחום שלו, כל הכוח נמצא בידיו, והוא לבדו מקבל את ההחלטות. באותו הזמן, הוא גם נהנה מההערצה, ההערכה והכבוד מצד קבוצתו, כמו גם מהחנופה, המחמאות, ומתחושת העליונות והיחס המיוחד שחברי קבוצתו מעניקים לו. האם אתה חושב שכאשר צורר המשיח משתלט על הכוח, הוא עושה זאת רק כדי לדבר מעמדה של עליונות? האם הוא עושה זאת רק כדי לספק תשוקה כזו? לא. הוא רוצה משהו מוחשי יותר: כל היחס שמגיע יחד עם המעמד והכוח שהוא נהנה מהם בתחום שלו. לאחר שצורר המשיח מקים את התחום שלו, לאחר שיש לו חסידים מושבעים, ימיו עוברים בנוחות רבה יותר מזו של הקיסרים של ימי קדם. הוא לא צריך לעשות דבר: מספיק שיאמר מילה אחת כדי שרצונו מתגשם; מספיק שיאמר מילה אחת כדי שיביאו לו את הדברים שהוא רוצה בהם. לדוגמה, צורר המשיח אומר: "מזג האוויר נחמד היום; למה מתחשק לי כל כך לאכול עוף?" לפני הצהריים, מישהו כבר מכין לו תבשיל עוף. במהלך ארוחת הצהריים, צורר המשיח אומר: "אסור לנו, המאמינים באל, לשתות אלכוהול, אבל מה עם קצת כיבוד?" בעקבות דברי מנהיגם, חסידיו של צורר המשיח מיד שולחים מישהו לקנות כיבוד. האם הוא לא מקבל את כל מה שהוא רוצה? מספיק שהוא מושיט את ידו, פותח את פיו, ודברים מובאים אליו וכל משאלותיו מתגשמות. ימיו עוברים בנוחות רבה. ואז צורר המשיח אומר: "קר היום. עש עשה חור בקרדיגן של שנה שעברה, כשאני לובש אותו זה לא נראה טוב – לא מראה ייצוגי. אני לא יודע איפה הקרדיגן של השנה הזו." כשמישהו מציע לקנות לו כמה קרדיגנים, הוא אומר שאסור לקנות אותם כלאחר יד, הוא מוכרח להתלבש כראוי כמו שהקדושים עושים, ושיש להוציא את הכסף לפי עקרונות. זמן קצר לאחר שהוא אומר זאת, מישהו קונה לו כמה קרדיגנים. לאחר שהקרדיגנים מגיעים, צורר המשיח מרגיש שאם לא יאמר דבר, המעשה הזה ייראה מכוון, אז הוא אומר: "מי קנה את אלה? האם זו לא הפרה של העקרונות? האם זה לא יעמיד אותי באור שלילי? מי קנה אותם? אני אשלם לו את הכסף." הוא מבקש מאשתו לקחת תחילה קצת כסף מהמנחות שניתנו לכנסייה, ואומר שהוא יחזיר את הכסף כשיהיה לו. במציאות, הוא אומר זאת בצורה אגבית; אין לו שום כוונה להחזיר את הכסף. צורר המשיח באמת מקבל כל מה שהוא רוצה, נהנה מהכול מן המוכן. ולאחר שהוא נהנה מהדברים הללו, האם יש בלבו איזושהי תוכחה עצמית? האם מצפונו מאשים אותו? (לא.) איך ייתכן שהוא ירגיש מואשם? זה בדיוק מה שהוא מחפש, זה מה שהוא ייחל אליו יומם וליל – איך יוכל לסרב לכך? הזדמנות כזו אסור לבזבז, אם הוא לא ינצל אותה, היא תפוג ותהיה לשווא; אבל ברגע שהוא מנצל אותה, הוא עדיין אומר משהו שנשמע טוב, כך שהאדם שמוציא את הכסף עושה זאת ברצון, ואינו מעז לעשות מכך עניין.

בתחום שלו, צורר המשיח לא רק מקבל יחס מיוחד ושירותים שונים מהכפופים לו, אלא גם מאמן את האנשים שבתחום שלו לציית לו בצורה מוחלטת. לדוגמה, אם צורר המשיח דורש מכולם להתעורר בשעה חמש בבוקר, כולם חייבים להתעורר לפני השעה חמש. מי שמתעורר מאוחר יאלץ להתמודד עם גיזום – והוא יידרש לשים לב למבטיו של צורר המשיח. במהלך הארוחות, אף אחד לא מעז לשבת לשולחן עד שהוא יתיישב, ואף אחד לא מעז להשתמש במקלות האכילה לפני שהוא מתחיל להשתמש בהם בעצמו. מה שהוא מחליט לעשות חייב להתבצע; הוא מחליט לעשות משהו באופן מסוים, ואחרים חייבים לציית, ואין מקום לאי-ציות. בתחום שלו, הוא המנהיג, המלך, ודבריו הם החוק – מי שאינו מציית נענש. הכפופים לו מאומנים לציית להוראותיו ללא עוררין, מבלי להעז להתנגד לו, ולו במעט, ומאמינים שכל מה שהוא מצווה מוצדק וראוי – זוהי חובתם והתחייבותם. תחת דגל האמונה באלוהים וביצוע חובתם, האנשים שכפופים לצורר המשיח מצייתים לו ללא עוררין, נושאים אותו על כפיים ומתייחסים אליו כאל מלכם ואדונם. אם למישהו יש מחשבות או דעות על צורר המשיח, אם יש לו נקודות מבט שונות מאלה של צורר המשיח, צורר המשיח לא יחסוך כל מאמץ כדי להפריך, לזלזל, לנתח, לשפוט, לגנות ולהדחיק אותו, והוא לא ינוח עד שהאדם יציית לו לחלוטין. צורר המשיח משגשג בתחומו, שם הוא חי בנוחות נפלאה. כל הכסף שהאחים והאחיות תורמים עובר לצורר המשיח, וכל דבר שחסר לצורר המשיח, הם חייבים לספק. האחים והאחיות חייבים לספק מיד את צרכיו של צורר המשיח כדי להשביע את רצונו ולשמח אותו. צורר המשיח אימן את האנשים הללו להפוך לעבדים בפועל. ההטפות הנפוצות ביותר שלו סובבות סביב האופן שבו הוא סבל והיה נאמן, תוך הדגשה כיצד על אנשים להבין ולציית לו כדי לרצות את האל ולהיות בהתאמה לעקרונות-האמת. צורר המשיח מטיף דרשות נשגבות, מדקלם סיסמאות ומציג דוקטרינות שמתאימות לחלוטין לתפיסות ודמיונות אנושיים, וזוכה בכך להערצה ולסגידה מאחרים. בה בעת, הוא מונע באופן יעיל כל חשד, ספק או הבחנה נגדו, וגם מונע מאנשים לחשוב על חשיפתו, על הבחנה בו או על בגידה בו. זה מבטיח שכוחו יימשך לנצח, שיהיה מבוסס בכנסייה ללא שום שינויים. נכון שצורר המשיח חושב די הרבה קדימה? אם כך, מהי מטרת כל הפעולות הללו? מילה אחת – כוח. בין שמדובר באנשים בתחומו ובין שמדובר באנשים מחוצה לו, בין שמדובר בחסידיו המושבעים ובין שמדובר באחים והאחיות שמבחינים בו – ממה צורר המשיח הכי מפחד ומה הכי מדאיג אותו? שהם יבינו את האמת, יתייצבו בפני האל, יבחינו בצורר המשיח וידחו אותו. זה מה שהכי מפחיד אותו. לאחר שכולם ידחו אותו, הוא יהפוך למפקד ללא צבא, יאבד את מעמדו ואת יוקרתו, וכוחו יישלל ממנו. לכן, הוא מאמין שהוא יכול לבסס את כוחו רק על ידי אבטחת התחום שלו, נעילת חסידיו המושבעים בתוך אזור ההשפעה שלו, הטעיה ושליטה חסרות רחמים כלפי האנשים שהולכים בעקבותיו, תוך הקפדה לאחוז בהם ביד ברזל. כך, הם נאחזים היטב ביחס המיוחד שהם שואפים ליהנות ממנו, היחס המיוחד שכוחם מספק להם. ישנם צוררי משיח שהם חכמים במיוחד בהתנהלותם האישית ובאופן שבו הם מתנהלים עם אחרים, והם מיומנים מאוד ברכישת אמון. בתחום שהם מנהלים, יש אנשים שמבצעים עבורם שליחויות, יש שמספקים את צורכיהם החומריים, ויש שאוספים מידע או פותרים בעיות עבורם – זהו מגוון של אנשים שונים. בתחום השפעתו של צורר המשיח, אם אין אדם בעל איכות טובה, אין אנשים שחותרים אל האמת, ואין אנשים שמחזיקים בעקרונות-האמת, צורר המשיח יכול לשמר שליטה ארוכת טווח בכנסייה, והאנשים בכנסייה הזו יושחתו ויולכו שולל באופן שאין לו תקנה. גם אם מישהו יישלח על ידי העליון לחקור את העבודה, הדבר יהיה לשווא. הכנסייה הפכה לבלתי חדירה ובלתי ניתנת לפריצה תחת שליטתו של צורר המשיח – המבצר האיתן שלו. לא משנה מי חושף ומנתח את צורר המשיח, או מי משתף בעקרונות-אמת, אלו שהולכו שולל לא יקשיבו לו. במקום זאת, הם יתייצבו לצד צורר המשיח, יתנגדו לאמת ויגנו את החשיפה והניתוח של צורר המשיח.

צורר המשיח, חסידיו המושבעים וחברי התחום שלו תמיד דנים ובוחנים את העניינים של בית האל: מי הועבר לאן? מי הוחלף? העליון פרסם שיתוף נוסף ודרשה בנוגע לחשיפה כזו או אחרת – האם עלינו לפרסם אותה? ואיך נפרסם אותה? למי היא תפורסם קודם, ולמי לאחר מכן? האם יש צורך להתערב ולבצע עריכות או שינויים? מי לאחרונה היה בקשר עם אנשים מחוץ לכנסייה? האם מישהו נשלח מטעם העליון? האם מישהו מאנשים אלה היה בקשר עם האנשים שלנו בדרג הנמוך? הם דנים לעתים קרובות בנושאים כאלה יחד; לעתים קרובות הם משתפים פעולה וקושרים קשר, דנים בדרכי תגובה, תחבולות ואמצעים להתמודדות עם כל סידורי העבודה של העליון; וכן הם גם דנים לעתים קרובות ובוחנים את הנסיבות של האחים והאחיות בדרגים שמתחתיהם. צורר המשיח וחברי התחום שלו מבלים את כל היום בקשירת קשר, נאמנים זה לזה ככנופיית פושעים. כאשר הם יחד, הם לא משתפים על האמת, או על כוונות האל, ובוודאי שלא על עבודת הכנסייה, על האופן שבו עליהם לבצע את חובתם, לקדם את עבודת הכנסייה, להדריך את הכניסה של האחים והאחיות אל מציאות דברי האל, או על האופן שבו עליהם להגיב למצבים חיצוניים. הם לעולם לא משתפים על נושאים ראויים אלו, אלא בוחנים מי מתקרב למי, על מי האנשים הללו מדברים כשהם יחד, האם הם דיברו על המנהיגים מאחורי גבם; והם שמים לב למי מהם יש משפחה עשירה, והאם הוא הביא מנחות כלשהן. אלה הדברים שהם מדברים עליהם בחדרי חדרים; הם תמיד מעבירים ביקורת על האחים והאחיות, ועל סידורי העבודה של העליון – תמיד עושים כל שביכולתם כדי לתמרן את האחים והאחיות ואת העליון. מה שהם עושים בחדרי חדרים הוא מביש: אם זה לא מזיק לכנסייה, זה מזיק לאחים ולאחיות; הם תמיד זוממים או עושים עניין מהאחים והאחיות שיש להם איכות טובה ושחותרים אל האמת, ותמיד מנסים להפיל אנשים טובים או להשחיר את שמם. בכל פעם שצורר המשיח עושה משהו, הוא תמיד דן בכך עם אנשים במחנה שלו – כרוכות בכך מזימות ותחבולות. שום דבר שכנופיית צורר המשיח אומרת אינו עומד בפני ניתוח; אם נעשה ניתוח מעמיק, נגלה בעיות בכל דבר. מהאנשים שמחוץ לתחום הם נזהרים ונשמרים; אך בתוך התחום של צורר המשיח, אין שום הגבלות: הם מבקרים את האחים והאחיות, את עבודת בית האל, את המנהיגים העליונים – ואפילו את האל. הכול מותר. אך כאשר מישהו מחוץ לתחום נוכח במקום, הם מסתירים את דבריהם, שותקים, נשמרים, ואף מדברים בשפה סודית שאנשים מבחוץ אינם יכולים להבין. יש להם מבטים בעלי משמעות מסוימת, חיוך ערמומי שמעיד על משהו, אפילו נחירה ושיעול שמכילים משמעות – אלו הקודים הסודיים שלהם. לפעמים הם מגרדים בראשם, לפעמים מושכים באוזניהם, לפעמים רוקעים ברגליהם, ולפעמים מחככים את ידיהם – לכל אלה יש משמעות. אלה הם הביטויים הרגילים של כנופיית צורר המשיח, ההתנהגויות השונות שהם מפגינים לאחר שריכזו בידיהם את כל הכוח שבכנסייה. על פי התנהגויותיהם וביטוייהם השונים, ואם מנתחים אותם מנקודת המבט של אנושיותם, מה הם האנשים הללו? האם הם לא תלמידיהם הנאמנים של הערמומיות והרשעות? (הם אכן כאלה). והאם יש לאנשים הללו איזושהי תחושת צדק? האם יש להם מצפון או מוסר? האם הם ישרים? לא. לאנשים הללו אין בושה. הם צורכים את מה שהאחים והאחיות תורמים, וחושבים שזה מגיע להם; ובאותו הזמן, הם מרשים לעצמם להתפרע בבית האל, תוך שהם פוגעים באחים ובאחיות – והם לא רק חיים על חשבון הכנסייה באופן זמני, אלא עושים זאת מדי יום, דור אחרי דור. האם אינם שדים שאוכלים את בשר האדם ושותים את דמו? אין להם בושה! צורר המשיח וכנופייתו תמיד דנים בענייני "מדינה". אך האם דיוניהם מאחורי דלתות סגורות מבישים? (כן). על מה הם מדברים? האם הם משתפים על עבודת הכנסייה? האם הם חשים שהם נושאים עול בשל עבודת הכנסייה? במקומות מסוימים הכנסייה נמצאת תחת פיקוח, והאחים והאחיות נתונים למעקב ולניטור מצד הדרקון הגדול האדום כאש, הממשלה, ואפילו רוב האחים והאחיות נמצאים תחת שליטת הממשלה ומתמודדים עם סכנת מעצר ומאסר. האם זה אכפת להם? האם הם מנסים למצוא דרך להגן על האחים והאחיות, לעזור להם להימנע מרדיפות וסבל בבית הסוהר? בחדרי חדרים, האם הם דנים כיצד לשמור על ספרי הכנסייה, רכושה וכיוצא בזה, כדי להגן על הכנסייה מפני אבדן? אם מופיע יהודה איש קריות בכנסייה, האם הם מגיבים מיידית, מארגנים במהירות מקום בטוח עבור האחים והאחיות שנפגעו במטרה להגן עליהם? האם הם היו עושים דברים כאלה? (לא). כשאנשים מחזיקים כוח בידיהם, הם יכולים לעשות דברים טובים וגם דברים רעים. אז מה עושה צורר משיח כשהוא מחזיק בכוח בידיו? (דברים רעים). אילו דברים רעים הוא עושה? (הוא מוצא דרכים להעניש את כל מי שלא מציית לו. כאשר בית האל שולח מנהיגים ועובדים לברר על העבודה, הוא מוצא דרך להתחמק מהם, או דרכים להשיג עליונות ולהעביר ביקורת עליהם, לגנות אותם ולמצוא סיבות לגרש אותם, כדי להפסיק את בירור העבודה ולמנוע מהם למצוא בעיות אצלו). יש צוררי משיח שעושים את ההפך הגמור: מתוך חשש שהאחים והאחיות ידווחו על בעיותיהם, הם עוקבים אחרי המנהיגים שנשלחים על ידי העליון, דואגים לארח אותם בארוחות ומשקאות טובים ומונעים מהם ליצור קשר עם האחים והאחיות בדרג הנמוך. כשהמנהיגים שואלים על האחים והאחיות, הם משיבים: "הכול טוב אצלם. כרגע עבודת הבשורה שלנו מתקדמת בצורה חלקה. פתרנו את כל הבעיות שנבעו מהסביבה העוינת, וגירשנו יהודה איש קריות שהסגיר אותנו תמורת בצע כסף; טיפלנו באנשים שניסו להפריע לעבודת הכנסייה והרחקנו אותם, וספרי דברי האל הופצו כרגיל. אין שום בעיות בכלל". אחרי שהם אומרים זאת, הם גם מדווחים על כמה דברים הנוגעים לאנשים אחרים. כאשר העליון שולחים מישהו לחקור אותם, אם הם חושבים שמישהו דיווח עליהם – הם בכוונה מדווחים על הבעיות של אותו אדם כדי להטעות את המנהיגים העליונים, לגרום להם לחשוב שלמי שדיווח על צורר המשיח יש בעיות, למנוע מהמנהיגים להבין את המצב האמיתי של עבודת הכנסייה ולגלות את הבעיות של צורר המשיח, כך שבסופו של דבר הוא לא יוחלף ולא יהיה עוד בסכנה. מטרתו של צורר המשיח בהגנה על התחום שלו היא לבסס את כוחו ולהפוך אותו לאפקטיבי, ולכן הוא מטפח חסידים, משרתים, תומכים נאמנים, ומקורבים רבים. מטרתו בטיפוח אנשים כאלה היא להשיג שליטה מוחלטת על הכוח, למנוע את החלשתו או את שלילת הכוח ממנו.

צוררי משיח מתייחסים אל בית האל כאל התחום האישי שלהם, והדבר הראשון שהם עושים לאחר שהם מקבלים את ההנהגה הוא לרכז את כל הכוח בידיהם. האם חשבתם על דוגמאות לצוררי משיח שמרכזים את הכוח? (בעבר, היה מנהיג כנסייה שהיה צורר משיח. בכל פעם שמישהו הצביע על בעיותיו או חשף אותן, הוא היה מדכא את אותו אדם ומחרים את ספרי דברי האל שלו. הלכתי לכינוסי קבוצות בכנסיות שלו כדי ללמוד יותר על המצב. אותו צורר משיח, מתוך חשש שמעשיו הרעים ייחשפו, ניסה לגרום לי לעזוב, וניצל את ההזדמנות להאשים אותי בכך שהשתתפתי בכינוסים בחשאי ללא רשותו. מאוחר יותר, המנהיגים העליונים שלחו מישהו לחקור, וצורר המשיח השמיץ אותי, דיבר בגנותי ואף הכניס אותי למעצר בית, תוך שהוא מורה לאחים ולאחיות לא להיות בקשר איתי. באותו זמן, צורר המשיח, בשיתוף פעולה עם מנהיג ועובד, שלט בשמונה כנסיות. בסופו של דבר, לאחר מספר חודשים של שיתוף והבחנה, האחים והאחיות סוף סוף גירשו את קבוצת צוררי המשיח הזו). כך פועלים צוררי המשיח. כל מעשיהם בכנסייה נועדו לתפוס את הכוח ולשלוט באנשים. הם רגישים במיוחד לכל מי שמאיים על מעמדם וכוחם. רגישותם לעניינים כאלה גדולה במיוחד, והם מיד מבינים שהדברים אינם לטובתם ומהווים איום על מעמדם. האין זו רשעות? מדוע צוררי המשיח כה רגישים לעניינים כאלה? מדוע אחרים אינם תופסים זאת? דבר זה קשור לטבעם; רק צוררי המשיח יכולים להיות מודעים לדברים אלו. דבר זה מאשר נקודה אחת: לצוררי המשיח יש מהות כזו. תשוקתם לכוח היא יוצאת דופן, והם ניחנים בכמיהה ייחודית. כאשר מישהו מגיע לכנסייה שהם ממונים עליה, הם בוחנים אותו, וחושבים: "האם האדם הזה מהווה איום על מעמדי ויוקרתי? האם הוא כאן כדי לקדם אותי או כדי להדיח אותי? האם הוא כאן כדי לחקור את בעיותיי או לשתף באופן רגיל על העבודה?" קודם כול, הם מנסים לגלות את הדברים האלה. הם רגישים במיוחד לעניינים כאלה מכיוון שיש להם משיכה מיוחדת ותשוקה למעמד וכוח; הם חיים עבור כוח ומעמד. הם חושבים שאם יאבדו את כוחם, יהיו להם פחות תומכים והם יהפכו למפקדים ללא צבא, אז החיים יאבדו את משמעותם. לכן, בכל הנוגע למעמד ולכוח שהם השיגו, בין שהם ממונים על שלוש כנסיות, חמש כנסיות או עשר כנסיות, צוררי המשיח מאמינים שיותר זה יותר טוב. הם לעולם לא ימסרו את כוחם לאחרים. הם חושבים שהכוח מגיע להם בצדק, זה משהו שהם נלחמו למענו, משהו שהשיגו באמצעות מהפכה ואסטרטגיה. אם אחרים רוצים להשיג את זה, הם חייבים להיות מוכנים להקריב את חייהם בתמורה. זה כמו הדרקון הגדול האדום כאש – אם מישהו היה מציע שינוי דמוקרטי כדי לסיים את הדיקטטורה שלו, ודוחק במפלגה הקומוניסטית לערוך בחירות הוגנות, מה היה הדרקון הגדול האדום כאש אומר? "דמוקרטיה? תצטרכו לתת תמורתה את ראשיהם של עשרים מיליון אנשים! המפלגה הקומוניסטית השיגה את כוחה דרך שפיכת דמם של אינספור אנשים. אם אתם רוצים לתפוס את הכוח, תצטרכו לתת תמורתו את דמם וחייהם של אנשים רבים עד כדי כך!" צוררי המשיח הם אותו הדבר. אם אתה רוצה שהם יוותרו על כוחם, לא מספיק שתשתף אותם באמת כדי שיוותרו; הם יתמודדו ויילחמו נגדך. לא משנה עד כמה שיטותיהם או אמצעיהם יהיו מתועבים, הם חייבים להגן על כוחם. אלא אם כל אנשיו הנבחרים של האל יתעוררו ויתאחדו כדי לחשוף ולסלק אותם, הם לא יעשו זאת. האם צוררי המשיח אינם רשעים יתר על המידה? דבר זה מאשר וממחיש באופן מלא את צביונם המרושע והזדוני של צוררי המשיח. לא משנה אם הכפופים להם מוכנים לכך או לא, אם הם באמת נכנעים או לא, אם הם רוצים לציית וללכת בעקבותיהם – זה לא מעניין את צוררי המשיח. הם משתמשים בכוחם בכפייה כדי לדכא ולשלוט באנשים. אין אפשרות לאי-ציות: כל מי שלא ייכנע – ייענש. אלה הם צוררי המשיח.

זה עתה שיתפנו על פרקטיקות וביטויים מסוימים של הדרך שבה צוררי המשיח מרכזים את הכוח בידיהם. מתוך פרקטיקות וביטויים אלו, האם איננו רואים שלצוררי המשיח יש צביון ומהות מרושעים וזדוניים? האם מישהו יכול לשנות אותם? בין שמדובר בניסיון לשכנע אותם בהיגיון, לפנות לרגשותיהם, להציג להם את האמת שבדברי האל, לגזום אותם, או לנסות לשנות אותם באמצעות רגשות כנים – האם אחת מהשיטות הללו תגרום להם לנטוש את השתלטותם על הכוח? (לא). יש אנשים שאומרים: "צוררי המשיח הם פשוט אנשים בעלי צביונות מושחתים. לאנשים יש רגשות אנושיים. אם תפנו אליהם רגשית, תסבירו להם באופן הגיוני ותבהירו את היתרונות והחסרונות, אז כאשר הם יבינו את ההיגיון, ייתכן שהם לא יפעלו בצורה כזו. ייתכן שהם יודו בטעויותיהם, יתחרטו ויפסיקו ללכת בנתיב צוררי המשיח. ייתכן שהם לא יבססו את התחום שלהם בבית האל, לא ימשכו חסידים מושבעים כדי להשתלט על הכוח בבית האל, ולא יעסקו בפעולות שאינן עולות בקנה אחד עם אנושיות ומוסר". האם אפשר להשפיע על צוררי המשיח בדרך זו? (לא). האם מישהו אי פעם שינה צורר משיח? יש שאומרים: "אולי הוא לא קיבל חינוך ראוי מאמו מגיל צעיר, פינקו אותו. כעת, אם אמו תדבר איתו, או אם האדם בעל היוקרה הגבוהה ביותר במשפחתו, או מי שמאמין במשך הזמן הארוך ביותר, ישכנע אותו בהיגיון, ייתכן שהוא יפסיק לעשות את הדברים שצוררי המשיח עושים". האם זה נכון? (לא). למה לא? (שכנוע אינו עובד; ככל שתדברו יותר, כך הם ינטרו יותר טינה. אם תחשוף ותגזום אותם, הם ישנאו אותך). נכון. האם לא שמעו את דברי האל ואת האמת די הרבה? יש צוררי משיח שמאמינים כבר עשר או עשרים שנה ללא שום שינוי. הם קראו את דברי האל די הרבה, אך מדוע לא התרחש שום שינוי? הסיבה היא שלבם מלא ברוע – אפילו האל אינו מושיע אותם, האם יוכלו בני האדם לשנותם באמצעות מעט הידע והדוקטרינה שיש להם? בחברה האנושית, מדינות מספקות חינוך, ויש חוקים בחברה, שכולם מעודדים אנשים ללמוד להיות טובים ולהימנע מפשיעה. אך מדוע זה לא יכול לשנות אנשים? האם החינוך והמערכות הלאומיים הותירו השפעה חיובית על החברה? האם לדברים שהמדינה מקדמת יש חשיבות או ערך חינוכיים עבור האנושות? האם היו אפקטיביים? (לא). אפילו המחלקות המשפטיות של כל מדינה, כגון מוסדות לנוער עבריין ובתי כלא, שהם המקומות הקיצוניים והמחמירים ביותר שבהם מטילים משמעת על אנשים, האם הם שינו את מהותם של בני האדם? קחו לדוגמה אנסים, גנבים ובריונים מסוימים – הם נכנסים ויוצאים מבתי כלא פעמים רבות עד שהם הופכים לעבריינים סדרתיים – האם הם משתנים בסופו של דבר? לא, אף אחד לא יכול לשנות אותם. מהותו של אדם אינה ניתנת לשינוי. באופן דומה, גם מהותם של צוררי המשיח אינה ניתנת לשינוי. הפרקטיקה של ריכוז הכוח בידיהם מייצגת את מהותם של צוררי המשיח, ומהות זו אינה ניתנת לשינוי. מהי עמדתו של האל כלפי סוג זה של אנשים שאינם ניתנים לשינוי? האם היא עמדה של עשיית כל מה שהאל יכול לעשות על מנת לשנות ולהושיע אותם, ואז להשיג שינוי בטבעם? האם האל עושה עבודה כזו? (לא). כעת, כשאתם מבינים שהאל אינו עושה עבודה כזו, כיצד עליכם להתמודד עם צוררי המשיח? (לדחות אותם). ראשית, הבחינו ונתחו; ברגע שתראו אותם כהווייתם, דחו אותם. אל תדחו מישהו רק על סמך התפיסות והדמיונות שלכם, מתוך מחשבה שהוא יהיר וצדקני ודומה לצורר משיח. זה לא יועיל; אסור להיות עיוורים. השתמשו בקשר, בחקירה ובהבחנה כדי לקבוע ולאשר בהדרגה שמדובר בצורר משיח. תחילה, שתפו ונתחו אותו בפני כולם, הבחינו בו, ואז התאחדו עם אנשים בכנסייה שחותרים אל האמת ויש להם חוש צדק, כדי לדחות את צורר המשיח. תחילה הבחינו בהם ונתחו אותם, ואז דחו אותם – זוהי הגישה הטובה ביותר להתמודדות עם צוררי משיח. עבור כמה צוררי משיח שמצטיינים בהונאה והם ערמומיים למדי, אם אתה, באמצעות קשר איתם, חקרת והבחנת בהם, ואישרת שהם צוררי משיח, אך האחים והאחיות אינם מכירים אותם היטב, חסרה להם הבחנה אמיתית, וכשאתה משתף ומנתח אותם עם האחים והאחיות, לא רק שאינם מאמינים או מודים שמדובר בצוררי משיח, אלא אף אומרים: "יש לך דעה קדומה כלפיהם; זו דעתך האישית" – מה עליך לעשות? אם אתה אומר: "בכל מקרה, הבחנתי בהם, לא אלך שולל או אתן להם להצר את צעדי, לא אקשיב למה שהם אומרים, ובוודאי שלא אציית להם. אם אתם מבחינים בהם או לא, זה לא ענייני. סיפרתי לכם על הביטויים שלהם ועל מה שהם עושים, והאם אתם מאמינים או לא, האם אתם מקשיבים או לא, בכל מקרה עשיתי את מה שהיה באחריותי לעשות. אם אתם הולכים שולל ונשלטים על ידיהם, אם אתם מקשיבים למה שהם אומרים והולכים אחריהם, אז מגיע לכם לקבל את התוצאות ואתם חסרי מזל בצדק!" – האם הגישה הזו מתקבלת? האם זה נחשב למימוש האחריות שלך? האם זה נחשב לנאמנות לאל? (לא). אז מה עליך לעשות? אי אפשר להימנע מדברים כאלה; אין מנוס מכך שעניינים כאלה יעלו. יש אנשים שלא משנה כמה דרשות הם שומעים, הם לא יכולים להבין את האמת ולא מסוגלים לקשר את ביטוייהם של צוררי המשיח לדרשות ששמעו, או להבחין בהם. כשברור כשמש שמישהו הוא צורר משיח, הם פשוט לא יכולים לראות אותו כהווייתו וממשיכים ללכת שולל. אלא אם צוררי משיח פוגעים בהם באופן אישי, מדכאים אותם בעצמם, גוערים בהם, גוזמים אותם, או מתנהגים מולם ללא מסכות, הם לא יכירו בכך שמדובר בצורר משיח. אפילו אם אחרים יאמרו עובדות או יציגו ראיות, הם לא יאמינו בכך. עליהם לראות במו עיניהם מה צוררי המשיח עושים ולחוות באופן אישי את ההתעללות שלהם, רק אז יוכלו להודות בכך. מה יש לעשות במצב זה? (לתת להם ללכת אחרי צוררי המשיח ולחוות התעללות; רק לאחר שיחוו התעללות הם יתעוררו). האם זה לא קשוח קצת? (כלפיהם, לא. לאנשים כאלה אין יכולת להבין את האמת דרך שיתוף, ורק באמצעות חוויה אישית של התעללות הם יכולים לפתח מודעות ולהתעורר. לכן, זו הדרך היחידה להתמודד עם אנשים כאלה). זהו עיקרון. יש אנשים שלא מבינים כשאתה מדבר איתם באופן חיובי; חסרה להם היכולת לתפוס זאת. לדוגמה, אם אתה אומר להם: "האזור הזה מסוכן; אם תלך לבד בלילה, ייתכן שתיתקל בשודדים. זה קרה לכמה אנשים. אל תלך לבד בלילה; חזור מוקדם!" הם לא מאמינים ומתעקשים ללכת לבד בלילה ללא ליווי. במקרה כזה, תן להם ללכת לבד אך הגן עליהם בסתר, ודא שלא קורות להם צרות בפועל. זהו מימוש של אחריותך. כאשר תופיע צרה אמיתית, תוכל להגן עליהם, למנוע מהצרה לפגוע בהם, ולעזור להם ללמוד לקח ולהפנים אותו. בסופו של דבר, הם יאמינו שהדבר שאמרת היה נכון. לכן, עבור אנשים שמוּלכים שולל על ידי צוררי המשיח ואינם יכולים להבחין בהם, לא משנה כמה משתפים איתם את האמת, עליהם לסבול נזק חמור, ללמוד לקח ולהפנים אותו כדי לפתח הבחנה. אנשים שהם מבולבלים ומתעלמים מעצות אינם יכולים לראות את הרוע והרשעות של צוררי המשיח כהווייתם, ואף מתייחסים לצוררי המשיח כאחים ואחיות, מתקשרים איתם ככאלה, אפילו עוזרים להם באהבה ומתייחסים אליהם בכנות, מדברים איתם מהלב. בשל כך, הם נופלים טרף לצוררי המשיח. יש אנשים שצריכים להיפגע לא פעם אחת אלא כמה פעמים לפני שהם יפתחו הבחנה. ואז, כשאתה משתף איתם ומעניק להם תמיכה, הם מאמינים לך. זוהי שיטה אפקטיבית, ויש אנשים שחייבים לסבול בעניינים כאלה. בעבר היה אדם מבולבל מסוים שחסרה לו הבחנה, והחלטת בית האל להחליף צורר משיח לא הייתה מקובלת עליו. מעשיו הרעים של צורר המשיח היו ברורים, והוא אף סווג כצורר משיח. כולם מלבד האדם המבולבל ההוא הכירו בכך, ואף אחד לא יכול היה לשתף עמו. בסופו של דבר, הוא הלך החוצה בעקבות צורר המשיח. לאחר זמן-מה, אחרי שסבל נזק חמור, הוא חזר בדמעות והודה שצורר המשיח היה נורא באמת. למעשה, צורר המשיח תמיד היה גרוע עד כדי כך, אך בגלל שהייתה לו הרגשה טובה כלפי צורר המשיח, והאדם המבולבל רצה למצוא חן בעיניו, הוא סבל והכיל את כל מה שצורר המשיח עשה. כשצורר המשיח איבד את מעמדו, הוא פעל מולו על בסיס שוויוני והחל לגבש דעות לגבי חלק מהדברים שצורר המשיח עשה. נקודת המבט שלו השתנתה, והוא התחיל לראות את הבעיות. בסופו של דבר, אפילו אם יבקשו ממנו שוב ללכת בעקבות צורר המשיח, הוא יסרב בהחלט – הוא היה מוכן למות ולא ללכת בעקבות צורר המשיח, מפני שסבל נזק חמור וראה את פרצופו האמיתי של צורר המשיח. למעשה, מה שראה כבר הובהר לו קודם לכן, אך הוא סירב לקבל או להודות בכך. לא הייתה דרך אחרת. אנשים כאלה צריכים לעבור דרך מפותלת ולשאת עוד קשיים – הסבל שלהם מוצדק. מדוע אני אומר שזה מוצדק? אני מתכוון שכאשר יש לך ברכות אך אתה מסרב ליהנות מהן ומתעקש לסבול – אין ברירה – עליך לשאת קשיים ולסבול תחילה. זהו סבל שמגיע לך.

בעת ריכוז הכוח בידיהם, צוררי המשיח מטילים משימות חשובות בעיקר על אנשים שמצייתים להם ללא עוררין. לאחר מכן הם מאמנים את האנשים שעדיין מהססים, שניתן להשפיע עליהם, ומעבירים אותם לצידם. ברגע שאותם אנשים מאומנים כראוי והופכים לחברים בתחום של צוררי המשיח, צוררי המשיח יכולים להיות רגועים. לגבי שאר האנשים, שאינם יכולים לשמש אותם, צוררי המשיח מוותרים עליהם לחלוטין ומוציאים אותם מהתחום שלהם. כל אלו שמצייתים להם ללא עוררין נחשבים לחסידים מושבעים שלהם, חברים מסורים בתחום שלהם. הם רואים באנשים האלה את חסידיהם, תומכיהם ואנשי אמונם. יש להם כוח מוחלט לשלוט בתוך הקבוצה הזו; כלומר, כוחם מתממש באפקטיביות דרך אנשים אלה. לפיכך, ניתן לומר שכאשר צוררי המשיח מרכזים את הכוח בידיהם והופכים את בית האל לתחום האישי שלהם, הם משקיעים בכך מאמצים רבים. הם נוקטים בפעולות שונות ומשלמים מחיר משמעותי על כך, אך תוצאתו של מחיר זה היא עוינות לאל, לאמת ולכל האחים והאחיות שחותרים אל האמת. מהם ערכו וחשיבותו של הכוח הזה? הם טמונים בעובדה שצוררי המשיח משיגים הון להתעמת עם האל וביתו, להקים מבצרים משלהם, ליצור ממלכות עצמאיות ולהחזיק בכוח רב באופן בלתי תלוי.

2. צוררי משיח מתמרנים נסיבות

מוקדם יותר שיתפנו על הביטוי הראשון של צוררי משיח המתייחסים לבית האל כאל התחום האישי שלהם: ריכוז כוח בידיהם. ביחס לריכוז כוח בידיהם, שיתפנו בעיקר על התוכן הספציפי של האופן בו צוררי משיח משיגים כוח, כיצד הם מייצבים את מעמדם לאחר השגתו ומחזקים עוד יותר את הכוח הזה, ולבסוף, כיצד הם משתמשים בו. מלבד ריכוז כוח בידיהם, הפרקטיקה המוחשית השנייה של צוררי משיח המתייחסים לבית האל כאל התחום האישי שלהם היא תמרון נסיבות. המשמעות המילולית של תמרון נסיבות אמורה להיות קלה להבנה, אז למה מתייחסת המילה "נסיבות"? לאחר שצורר משיח ריכז כוח בידיו, הקים את התחום האישי שלו, וצבר חסידים נאמנים, מקורבים, ומעגל השפעה משלו, האם הוא יכול לאפשר לאחרים להתערב בעבודתו? האם הוא יכול לאפשר לאחרים להתערב או להפריע לעניינים ולתחום ההשפעה שהוא מפקח עליהם? (הוא לא מאפשר זאת). מבחינת צורר משיח, הכוח הוא חייו. בתחום השפעתו, הכול חייב להיות מוכתב על ידו. ללא קשר למה שקורה בתחום השפעתו, כל האנשים והעניינים המעורבים, כמו גם התוצאה הסופית של העניינים, חייבים להיות מתוכננים ומבוקרים על ידו. הכול חייב להתאים לרצונותיו ולענות על צרכיו, מבלי לגרום לו להפסדים כלשהם. לדוגמה, אם צורר משיח לא יתערב בעניין מסוים, לא יתמרן אותו ולא יתעסק איתו, אלא ייתן לו להתפתח באופן טבעי, הוא עלול להסתכן בפגיעה במוניטין שלו, בדיווח עליו או בהדחתו, מה שעלול לסכן את מעמדו, והכוח שנמצא בידיו עלול להיעלם. לכן, בכל סוגי העניינים שמתרחשים בכנסייה, גדולים וקטנים, צורר המשיח חייב לטפל בהם בעצמו. עניינים אלו קשורים למוניטין שלו, למעמדו ולכוחו. באשר לעניינים שאינם קשורים לכוחו, הוא עשוי לבחור שלא לבדוק אותם או להעלים עין מהם. במיוחד בנוגע לעבודת בית האל, להיווכחות בחיים של האחים והאחיות, לחיי הכנסייה ולעניינים דומים, כל עוד הם לא נוגעים למעמדו ולכוחו וכל עוד הם לא קשורים לאינטראקציות שלו עם העליון, צורר המשיח אינו טורח להתעניין בהם, לבדוק אותם או לעסוק בהם. לדוגמה, מספר האנשים שצוות הבשורה משיג מדי חודש הוא קריטי עבורו, מכיוון שהוא משפיע על מעמדו. אם המספר המדווח בכל חודש יכול להבטיח את מעמדו, הוא יעשה כל מאמץ להשיג את היעד הזה כדי לשמור על מעמדו, בעוד שעניינים אחרים נשארים בלתי רלוונטיים עבורו. לדוגמה, נניח שלאזור שעליו הוא מפקח אמורים להתווסף מאה אנשים בחודש בנסיבות רגילות. עם זאת, אם בשל תנאי הסביבה, מצבים מיוחדים החלים באותו חודש, או אנשים הנמצאים עדיין בתקופת בדיקה, מספר האנשים המתווספים אינו מגיע למאה, אזי צורר המשיח משקיע מאמצים בעניין זה בחרדה גדלה והולכת. ממה הוא חרד? האם הוא מרגיש נטל וחרדה משום שהוא רואה שהפצתה של בשורת האל אינה מתקדמת בצורה חלקה? האם מדובר בכך שמפיצי הבשורה חסרים תחושת נטל ופועלים בצורה שטחית, והוא מודאג כיצד להשקות אותם ולפתור זאת? או שמא מדובר בדאגה על כך שאין מספיק כוח אדם להפצת הבשורה, וכיצד עליו להתאים ולהגדיל אותו? לא, הוא לא חרד מהדברים הללו. הוא חרד כיצד להעלות את המספר למאה מבלי שהעליון יגלה את שיטותיו המפוקפקות. אם המספר האמיתי הוא רק שמונים במקום מאה וצורר המשיח ידווח עליו בכנות, העליון עשוי לשלוח מישהו לחקור וללמוד יותר על המצב; אם כך, איך הוא יכול לדווח על המספר כך שהעליון לא יגיבו? הוא מדווח על תשעים ושמונה אנשים. מישהו אומר: "אתה לא יכול לזייף כך; זו רמאות, זה בלתי מתקבל על הדעת." הוא משיב: "זה בסדר. אני הוא הקובע; אם יקרה משהו, אני אקבל על כך אחריות". מדוע הוא דיווח דווקא על המספר הזה? האם יש לכך משמעות עמוקה יותר? האם הוא שקל זאת היטב? כן, הוא שקל זאת היטב. דיווח על מאה אנשים כאשר המספר האמיתי הוא רק שמונים מהווה אי-התאמה גדולה מדי, מה שיקשה על הסתרת השקר מאוחר יותר. עם זאת, אם הוא ידווח על תשעים ושמונה, אף שהעליון יראה שזה פחות ממאה, המספר ייראה לגיטימי ולא יעורר בדיקה מצד העליון, מה שמבטיח את שמירת מעמדו של צורר המשיח. לפעמים, אם צורר המשיח משיג מאה אנשים, הוא מעז לדווח על מאתיים, ואם העליון שולחים מישהו לחקור, יש לצורר המשיח דרכים להתמודד עם זה. הוא טוען שהמאה הנוספים נמצאים כעת בתקופת בדיקה והם יושגו בחודש הבא. אם העליון לא שולח מישהו לבדוק זאת, צורר המשיח מוצא דרך להתרברב בתרומתו. לפעמים, אם הוא לא השיג אפילו אדם אחד בחודש, הוא אף מדווח באופן שקרי על השגת שלושים או חמישים אנשים, ואז מוצא דרך לפצות על כך בחודש הבא. בקיצור, בכל הנוגע לדיווח על מספר האנשים שהושגו באמצעות הפצת הבשורה, צורר המשיח יכול לזייף, לשקר, לרמות ולהשתמש בשיטות מפוקפקות. צורר המשיח קובע במישרין איזה מספר לדווח וכיצד. האם זה לא תמרון של נסיבות?

צורר המשיח מנצל את מעמדו וכוחו כדי להתערב באופן עקבי בביצוע חובותיהם של אנשיו הנבחרים של האל ולהפריע לו. הוא מדכא ומדיר כל מי שפועל על פי עקרונות ומבצע את חובתו ביעילות. מהי מטרתו בפעולה זו? מטרתו היא לתמרן נסיבות; הוא מפעיל שליטה מוחלטת, מכניע את הכפופים לו ומוליך שולל את העליון. מהי מטרתו בתמרון נסיבות? מטרתו היא למנוע את חשיפת האמת, למנוע מאנשים לדעת את האמת, לרמות את העליון, להסתיר את המצב האמיתי של עבודתו ממי שמתחתיו, ולהסתיר אם ביצע או לא ביצע עבודה מעשית כלשהי וכיצד ביצע אותה. מטרתו בתמרון נסיבות היא בין היתר לטייח את העובדות, להסוות את האמת, ולהסתיר את כוונותיו הרעות, כמו גם להסתיר את מעשיו הרעים, פעולותיו המרדניות חסרות הרסן ואת האמת על כך שאינו מבצע ולא יכול לבצע עבודה ממשית. לדוגמה, כאשר בית האל זקוק לסכום כסף מסוים ושואל כמה מנחות הכנסייה שלו מחזיקה, צורר המשיח קודם כול שואל לכמה מנחות זקוק בית האל. אם תאמר שאתה זקוק לסכום של כמה אלפים, הוא יטען שיש לו רק כמה מאות; אם תאמר שאתה זקוק לסכום של עשרות אלפים, הוא יאמר שיש לו רק כמה אלפים. בפועל, הוא מחזיק בעשרות אלפי יואן שניתנו כמנחות לכנסייה והוא לא מוכן לוותר עליהם. האם אין לו כוונות רעות? מה הוא רוצה לעשות? הוא רוצה לנכס את המנחות הללו לשימושו האישי. האם זה נחשב לתמרון נסיבות? (כן). צורר המשיח מתמרן נסיבות עד כדי כך שאינו מוכן לוותר אפילו על המנחות. אם תשאל אם בכנסייתו יש מישהו מיומן בכתיבה, במוזיקה או בהפקת וידאו, הוא עשוי לומר: "יש לנו מישהו בן שבעים ושמונה שהוא מיומן בכתיבה, עיתונאי לשעבר עם בעיית קיבה חמורה". בפועל, אדם זה הוא רק בשנות השלושים לחייו, בשיא חייו, ואינו סובל משום בעיה חמורה בקיבה. מדוע צורר המשיח אינו מרפה? מדוע הוא מספק מידע כוזב? הוא רוצה לתמרן נסיבות. הוא מאמין שאם ייתן לאנשים מוכשרים כאלה ללכת, הדבר ישפיע על שליטתו; הוא גם רוצה לשמור את האנשים המוכשרים האלה אצלו. האם אנשים מוכשרים אלה באמת שייכים לו? (לא). אם כך, מדוע הוא לא משחרר אותם? מדוע הוא לא מספק את האנשים המיומנים הללו כאשר הם דרושים לעבודת בית האל ואף מרחיק לכת עד כדי זיוף מידע? הוא רוצה להטעות אנשים כדי להבטיח את מעמדו – הוא אכן מתמרן נסיבות. הוא לא שואל אם הצדדים המעורבים מוכנים לבצע את החובות הללו, וגם אינו מציגאת נסיבותיהם של האנשים הללו בכנות בפני בית האל. במקום זאת, הוא שומר אותם לשימושו האישי; ואם אינו משתמש בהם, הוא עדיין מונע מבית האל לקבלם. לדוגמה, אם בית האל זקוק למפיק וידאו מהכנסייה, צורר המשיח רואה זאת וחושב: "לספק מישהו מיומן בהפקת וידאו – האם אוכל לתת להזדמנות כה טובה לחמוק ממני? כל אחד עושה לביתו: בתי, בני וכמה קרובי משפחה שלי מבינים קצת בהפקת וידאו, אז אספק אותם ללא קשר לשאלה אם הם עומדים בדרישות בית האל או לא." כאשר הוא ניצב בפני הזדמנות טובה כגון אספקת אנשים, הוא נותן עדיפות לקרוביו ולחבריו, ולא משאיר דבר לאנשים מבחוץ. האם זה לא תמרון של נסיבות?

על סמך הדוגמאות שהוזכרו לעיל, למה בדיוק מתייחס הביטוי "תמרון נסיבות על ידי צורר משיח"? האם אין פירושו הוא שצורר המשיח מפעיל שליטה מוחלטת, והוא שולט בכל האנשים ובכל הדברים ומתמרן אותם? הכול נמצא בידיו, והוא זה שמחליט על הכול; הוא זה ששולט בלוח המשחק, מכוון ומתמרן מאחורי הקלעים. זהו תמרון נסיבות. כאשר העליון שולח אדם כלשהו לכנסייה של צורר המשיח כדי להבין את המצב, ואותו אדם מבקש לדבר עם כמה אנשים ולראות כיצד האחים והאחיות מתקדמים בהיווכחותם בחיים ובביצוע חובותיהם, ולבדוק אם חומרים כגון ספרים של דברי האל והקלטות של דרשות חולקו לכל אחד מאנשיו הנבחרים של האל, צורר המשיח אומר: "אין בעיה, אקח אותך לשני בתים של האחים והאחיות." מיהם שני האנשים הללו? האם הם לא אנשים שנמצאים בתחום השליטה של צורר המשיח? (כן, הם נמצאים בתחום השליטה שלו). שני האנשים הללו הם גיסו ואחותו הצעירה של צורר המשיח. לאחר שהוא לוקח את האדם שנשלח על ידי העליון לשני הבתים הללו, שני האנשים אומרים: "חיי הכנסייה שלנו נהדרים, ויש לנו כל מיני דרשות, שיתופים וסרטוני עדויות. מנהיג הכנסייה שלנו נעדר כבר כמה ימים בשל עבודת הכנסייה ועדיין לא חזר הביתה." לא משנה מי מגיע לכנסייה של צורר המשיח, הוא לא מצליח לתפוס ולו שמץ מהמצב האמיתי. צורר המשיח מסתיר את כל מה שקשור למצב האמיתי של הכנסייה, את הבעיות שהתעוררו, את האנשים הרעים שגורמים לשיבושים והפרעות, את מי שמבצע את חובותיו בצורה שטחית, את המשימות שהיו בהן תקלות, וכדומה. מה שרואים כשמגיעים לשם הם רק מראות שנראים נעימים – הכול הוא מראית עין כוזבת. יש רק דבר אחד שראוי לציון: אם האדם שנשלח על ידי העליון שואל אם יש מקום מתאים לאחסן בו את מנחות הכנסייה ואם יש צורך לקחת חלק מהן, צורר המשיח ממהר להצהיר שמנחות הכנסייה אינן מסתכמות בהרבה. ביחס לכל שאר העבודה, הוא מדבר באופן חיובי, למעט לגבי מצב המנחות – עוד לפני שהאדם יוכל לדבר, צורר המשיח מפסיק את השיחה. צורר המשיח שולט באנשי הכנסייה המתאימים לביצוע חובות מכל המינים, תוך שהוא מציע חלק מהאנשים שהוא חפץ בהם או אנשים שאינם עומדים בתנאים לביצוע חובות בבית האל, במיוחד אנשים מסוימים בעלי אנושיות רעה ואנשים שבתוכם פועלת רוח רעה, או אנשים אחרים שאין להם הבנה רוחנית באופן בסיסי, שאנושיותם מתועבת, שמבצעים את חובותיהם בצורה שטחית, שחסרים בסיס באמונתם באל, ושדומים לכופרים. מלבד ביצוע חובותיהם בצורה שטחית, אנשים אלה גם גורמים להפרעות ושיבושים ומתנהגים בצורה פרועה, וחלקם לא יכולים לשאת קשיים ורוצים לעזוב את בית האל. חלקם אף מפיצים שמועות ותפיסות, ואחרים אינם מבצעים את חובותיהם כראוי, ומבלים את ימיהם בצפייה בדרמות טלוויזיה או בסרטונים חסרי משמעות אחרים. ומה קורה בסוף? חלק מהאנשים הללו מורחקים. מבין אלו שמורחקים, יותר מתשעים וחמישה אחוזים הם בעלי אנושיות רעה. עד כמה רעה האנושיות שלהם? רעה מאוד – הם חסרי אנושיות, וחלקם כלל אינם מאמינים באל. מאין הגיעו האנשים הללו? האם הם לא סופקו כולם על ידי הכנסייה? מכיוון שהם סופקו על ידי הכנסייה, חייבת להיות בעיה עם האנשים שסיפקו אותם. לא ניתן לשלול שחלק מהאנשים הללו עשויים להיות צוררי משיח, ושהאנשים שסופקו עשויים להיות קרובי משפחה, מקורבים או חסידים נאמנים של צוררי משיח. האם זה לא נכון? האם אדם שבאמת יש לו אנושיות ומעט מצפון יכול להתייחס ברצינות לנושא החשוב של אספקת אנשים מוכשרים? האם הוא יכול להיות מעט אחראי? האם הוא יכול להיפטר מחלק מהמניעים האנוכיים שלו? אדם בעל אנושיות ומצפון בהחלט יכול להשיג זאת, ויש רק סוג אחד של אדם שאינו יכול – צוררי משיח. הם רוצים לאגור את כל הדברים הטובים לעצמם, והם דוחים באופן מוחלט ומסרבים לשתף פעולה עם כל דבר שאינו מועיל להם – כאלה הם צוררי משיח.

לתמרון נסיבות על ידי צוררי משיח יש היבט דוחה עוד יותר, מעבר לרצונם המתמיד לשלוט באופן מוחלט ולהכתיב עניינים בכנסייה. האם צוררי משיח המשתפים פעולה עם חסידיהם הנאמנים יכולים להתמסר לסידורי בית האל, לבצע את חובותיהם כראוי, לתמוך בעבודת בית האל ולבצע את אחריותם וחובותיהם? (לא, הם לא יכולים). זו הסיבה שאמרתי שהם משתפים פעולה זה עם זה. ברגע שייאמר שהם משתפים פעולה זה עם זה, יתברר שכל מה שהם אומרים ועושים יחד כרוך בעסקאות חשאיות. על פני השטח, אנשים אלה נראים ידידותיים, מכבדים את הזקנים, ואוהבים, אדיבים ומכבדים זה את זה בצורה יוצאת דופן, כמו גם מנומסים ובעלי אופי טוב. בפועל, הכול שטחי, דו-פרצופי וצבוע. מדוע הם יכולים להיות כה אדיבים ולהפגין את מרב הכבוד והנימוס זה כלפי זה? יש לכך סיבה. מטרתם בשיתוף פעולה זה עם זה אינה ללמוד זה מזה כדי לפצות על חולשותיהם או כדי לתמוך זה בזה בכניסתם למציאות-האמת במטרה לנהות אחר רצון האל ולעשות את עבודת הכנסייה היטב. במקום זאת, שיתוף הפעולה שלהם זה עם זה הוא למען ניצול הדדי, תלות ועזרה. הם משתפים פעולה זה עם זה משום שיותר אנשים פירושו יותר כוח, ויותר כוח מקל על ההתמודדות עם דברים ומאפשר טיפול בעניינים פרטיים. לכן, כשהם יחד, הם נראים ידידותיים מאוד, כאילו היו משפחה מלוכדת. הם פונים לאנשים מבוגרים בנימוס, קוראים לאנשים בגיל דומה "אחות" או "אח," ואומרים את המילים הללו בחיבה ותוך ציות מלא למוסכמות חברתיות. אם מישהו אינו מודע למצב בפועל, הוא עשוי אפילו לשבח אותם על אהבתם, עזרתם ההדדית והסתמכותם זה על זה; הם נראים מוכנים להושיט יד לעזרה בזמנים קשים, והם די שמחים ומרוצים, ואומרים: "אנחנו כולנו משפחה; אנחנו מאמינים באותו אל." בזמן שהם מדברים, הם משתפים את אהבתם באמצעות מבטים רבי משמעות, מה שמאשר עוד יותר שהם אכן משפחה וקבוצה מלוכדת. אז מה בדיוק הם עושים כשהם משתפים פעולה זה עם זה? לדוגמה, אחת האחיות המבוגרות היא מנהלת כללית בחברה מסחרית ויש לה רשת ענפה של קשרים חברתיים. היא עשתה דברים רבים עבור אנשים בתחום השליטה של צורר המשיח, ורוב האנשים קיבלו ממנה טובות הנאה, ולכן הם מתייחסים אליה כאל "האחות הגדולה" שלהם. בכל פעם שמישהו מתמודד עם עניין בביתו, למשל בן שהולך לאוניברסיטה או בת שמחפשת עבודה, הוא יקפיד להתייעץ איתה ויבקש את עזרתה בפתרון העניינים. אם מישהו מאושפז, ויש אדם בכנסייה שעובד בבית חולים ויכול לעזור לו להשיג תרופות מיובאות, צורר המשיח ממהר לראות באדם זה איש סוד קרוב וחלק מהמשפחה. הם משתפים פעולה זה עם זה כדי לטפל במשימות כאלה, להפיק תועלת הדדית וליצור מצבים של רווח לשני הצדדים. לכן, כשהם יחד, הם נראים במערכת יחסים טובה להפליא ובהרמוניה זה עם זה, שמחים ומאושרים ולעולם אינם מתווכחים. עם זאת, מאחורי ההרמוניה הזו, כל אדם שומר בסוד על מניעים נסתרים, חושב כיצד לנצל את הצד השני ולהשתמש באחרים, כמו גם כיצד הוא יכול לסייע לאחרים תוך יצירת תועלת הדדית והחזרת טובות הנאה לאנשים אחרים. לאחר שצורר המשיח מקים את תחום שליטתו ויש לו חסידים נאמנים, יש לו את הצוות שלו ואת "משפחתו" שיעזרו לו בכל העניינים הקטנים בחיי היומיום. לדוגמה, בכל הנוגע למציאת עבודה, להליכה לאוניברסיטה, לקבלת קידום, להתמודדות עם מחלה קשה, למעבר דירה, או אפילו למציאת מישהו שישלם כסף כמתווך כדי לשחרר מהכלא לאחר שנעצרו – יש מישהו שיטפל בכל העניינים הללו. מנקודת מבטו של צורר המשיח, נכון ש"בני המשפחה" הללו שימושיים? נכון שניתן לסמוך עליהם? נכון שהם יכולים להסתמך זה על זה ולעזור זה לזה? (כן). לכן, בתוך תחום כזה, לא רואים אנשים שמקיימים אינטראקציה זה עם זה כשדברי האל משמשים להם כעקרונות, או אנשים שפועלים לפי מצפונם, חיים על פי דברי האל, עובדים את האל, מקיימים אינטראקציה זה עם זה באופן רגיל, משתפים מלב אל לב, פותחים את ליבם וחושפים את עצמם, משתפים על צביונם המושחת ומכירים בו, או לומדים זה מזה כדי לפצות על חסרונותיהם – אין כאן שום דבר מהסוג הזה. הקבוצה הזו, התחום הזה, הוא תחום של כנופיית צוררי המשיח, שבו אין לאמת כל כוח, שבו רוח הקודש אינה פועלת, ושבו דברי האל לא קיימים בלבבות האנשים. במקום זאת, כנופיית צוררי המשיח חיה כאן בנוחות, בשביעות רצון ובהנאה, ומתייחסת למקום כאל ביתה. בפועל, זהו לא בית האל ולא הכנסייה; זוהי חברה, כנופיית צוררי המשיח.

צוררי משיח הופכים את הכנסייה לתחום האישי שלהם, לקבוצה חברתית ולכנופיה שלהם. הם עוסקים במעשים של הרס ושנאה, ומדברים או פועלים אך ורק באמצעות טקטיקות ושיטות של כופרים. כל אחד מהם הוא חלק לשון, קל דעת בדיבורו, מלא ברברבנות, ערמומי ומרושע, ומסרב לקבל את האמת. כלפי חוץ הם מתחזים לאנשים מעודנים, מתורבתים, מנומסים, ממושמעים ואפילו בעלי נימוסים טובים, איכות ואופי. עם זאת, כל אחד מהם הוא למעשה דמות ערמומית, נכלולית, נבזית ומרושעת. הם משתפים פעולה זה עם זה, יוצרים קשרים, מתחרים על השפעה, מדגישים ראוותנות וקשרים חברתיים וקהילתיים בין אנשי הצוות בחברה. הם שמים לב למי יש השפעה רבה יותר, מעמד גבוה יותר ויוקרה רבה יותר בחברה, כמו גם למי יש הכישרון הגדול ביותר באסטרטגיה. מדבריהם ומהתנהגותם לא ניתן להבחין באמונה אמיתית; ועוד פחות מכך ניתן לראות שיש בלבבותיהם ולו מקום קטן לדבריו של האל ולאמת. אמונתם אינה אלא משחק והונאה. טיפוסים מרושעים אלה הפכו את הכנסייה לקבוצה חברתית, לתחום שבו טיפוסים מרושעים משתפים פעולה זה עם זה, תוך שהם מדברים כל הזמן גבוהה גבוהה, ואומרים: "אנחנו מאמינים באל, מבצעים את חובותינו בבית האל, הולכים כך בעקבות האל, תורמים לרווחת אחינו ואחיותינו בדרך זו, עוזרים ותומכים בהם כך, ואוהבים זה את זה בדרך כזו וכזו." בעזרת אמצעים מרושעים שמטעים ולוכדים אנשים, יחד עם שיטות נבזיות שונות, הם פוגעים באחים ובאחיות, ובכל זאת מאמינים שהם מבצעים את חובתם, מסייעים לאחים ולאחיות, מפארים את האל ונושאים עליו עדות. הם לא מבינים שמאחורי הפעולות וההתנהגויות הללו מסתתרת מהות תמרון הנסיבות על ידי צוררי משיח. צוררי משיח לוכדים את חסידי האל תחת שליטתם, והופכים את הכנסייה לתחום האישי שלהם, לקבוצה חברתית, לארגון של אנשים תחת השפעתו של השטן. האם ניתן עדיין להתייחס לארגון כזה כאל כנסייה? ברור שלא. האם התנהגותם של צוררי משיח אינה מעוררת גועל מוחלט? האם אי פעם ראיתם כנופיה כזו של צוררי משיח? מה אתה מרגיש כשאתם נמצא ביניהם? כלפי חוץ, הם נראים מנומסים וחביבים – אך כאשר משתפים איתם על האמת ועל כוונות האל, הגישה שהם מפגינים היא סלידה מיוחדת וחוסר עניין, בניגוד לנימוס ולחביבות החיצוניים שלהם. כאשר אתה משתף איתם על האמת, הם מרגישים שאתה זר, וכאשר אתה משתף איתם על עבודת הכנסייה, הם מרגישים זאת אף יותר; כאשר אתה ממשיך לשתף על עקרונות-האמת שיש ליישם בפועל כשמבצעים חובה, הם מרגישים מתוסכלים וחסרי עניין, ואז הם חושפים את דמותם השטנית – הם מגרדים את ראשם, מפהקים, ועיניהם דומעות. האם זה לא חריג? מדוע דמותם השטנית מתגלה ברגע שמשתפים איתם על האמת? האם אין לכל אחד מהם אהבה רבה בליבו? כיצד הם יכולים לאבד עניין כאשר מתחילים לשתף איתם על האמת? האם הם לא נחשפים בכך? האם אין להם התלהבות ונאמנות רבה כלפי ביצוע משימות חיצוניות? ואם הם נאמנים, האם אין להם מציאות? אם יש להם מציאות, אזי הם צריכים להיות שמחים כאשר הם שומעים אנשים משתפים על האמת, הם צריכים להשתוקק לכך. מדוע מצבם תמיד חריג, והם אפילו סובלים מדיבוק של רוחות רעות? זהו סימן לכך שהאינטראקציה ההרמונית ביניהם, הנימוס והידידותיות שלהם הם כוזבים לחלוטין. דברי השיפוט של האל והאמיתות שהוא מביע הם אלה שחושפים אותם לחלוטין. ואז זעמם גואה, ומצבם שונה לחלוטין ממצבם הרגיל, והם מתחילים לעשות רע ולגרום להפרעות. אז האל מוסר אותם לשטן ולא מתעניין בהם עוד. במעשי השטן הרבים שלהם, הם חשפו את פרצופם האמיתי.

תמרון נסיבות על ידי צוררי משיח הוא אכן מציאות. במקרים קלים יותר, אדם אחד מתמרן מספר מסוים של אנשים; במקרים חמורים יותר, כנופיה אחת מתמרנת מספר מסוים של אנשים וכל עניין נוסף. מספר הדברים והנסיבות שאדם אחד יכול לתמרן הוא מוגבל; לכן, כדי להרחיב את כוחותיהם ולהבטיח את מעמדם, צוררי משיח חייבים להכשיר צוות של אנשים. הם צריכים לגייס קבוצת אנשים ולשלוט בה על מנת שתסייע להם, תבטיח את מעמדם וכוחם, ותעזור להם לתמרן נסיבות. ברגע שצוררי המשיח מקימים את כנופייתם, תחום השפעתם גדל, מה שמאפשר להם לתמרן יותר דברים, ומעורבותם מתרחבת. עקב כך, מספר הנפגעים עולה. מה עליכם לעשות אם אתם נתקלים בכנופיה של צוררי משיח המסוגלת לתמרן נסיבות? האם ראיתם כנופיה כזו אי-פעם? הגרעין הקשה של קבוצה כזו מונה בדרך כלל ארבעה או חמישה אנשים, או יותר מעשרה. כל אחד מהם אחראי על משימות שונות. לדוגמה, ישנם אנשים שמתמחים בהתאמות כוח אדם, שמטפלים בעניינים כספיים, שמתמודדים עם העליון, ושממהרים לכסות על צורר המשיח, לא משנה מה קורה; כמו גם אנשים שנותנים עצות מאחורי הקלעים, שמתכננים דברים רעים כדי לפגוע באנשים; שמתמחים בהפצת שמועות, בזריעת מחלוקות, בסיוע לעושי רע לעשות רע, באיסוף מידע, ואף אנשים שמספקים טובות הנאה ומעניקים טיפול רפואי. בקצרה, עבור כל תפקיד, יש מישהו בקבוצה הזו שממלא אותו. צוררי משיח מתעלמים מאנשים שאין להם השפעה, שהם תמימים ופשוטים, ושחסרים את היכולת להתמודד עם עניינים בחברה. במקום זאת, הם מכוונים במיוחד למאמינים בעלי מעמד, מוניטין, השפעה וניסיון כפקידים או כבעלי עסקים גדולים בחברה – אנשים שראו עולם, שמסוגלים לבצע דברים, ויכולים להשיג דברים טובים עבורם. לדוגמה, אם מכונית עולה 400,000 יואן, אדם מוכשר שמסוגל לשחק בשוק יכול להשיג עבור צורר המשיח מכונית יד שנייה שוות ערך למכונית חדשה במחצית המחיר. האם צורר המשיח יכניס אדם כזה אם האדם יתקרב אליו? (כן). צוררי המשיח מכניסים אנשים כאלה. מה מטרתם? הם שואפים להפוך את בית האל, מקום עבודתו של האל, לקבוצה חברתית, ולגרום לכך שלא ניתן יהיה ליישם את עבודתו של האל ואת האמת בקרב האנשים – הם רוצים להשיג מטרות משלהם. אם מאמינה רגילה מאמינה באל בלב ובנפש, יכולה לנטוש את משפחתה ואת הקריירה שלה, והיא אישה תמימה ופשוטה וחסרת יכולת להתמודד עם דברים, האם צורר המשיח ירצה אותה? (לא). אם בעלה ובנה יכולים שניהם להרוויח כסף בעסקים, יש להם השפעה בחברה, ואף אחד לא מעז להתעמר בהם, האם לגברת מבוגרת כזו יש ערך בעיני צורר המשיח? אף שבעיני צורר המשיח אולי אין לה ערך משלה, היא בעלת ערך רב בעיניו מבחינת משפחתה. לא חסר לה כסף, היא יכולה לארח בביתה אחים ואחיות, ואם משהו צץ, היא יכולה להיעזר במשפחתה כדי לטפל בכך. אדם כזה הוא בעל ערך לצורר המשיח. צורר המשיח עושה כל שביכולתו כדי למשוך ולהטעות אדם כזה, לגרום לו לעמוד לצידו ולהיות בשימושו. צורר המשיח מעריך במדויק מי מהאנשים שימושי עבורו. הוא לא מתעניין בבעלי אמונה אמיתית, שמאמינים באל בכנות, או שיש להם אופי טוב, ושהם נאמנים בביצוע חובתם, ולאחר שטופחו והושקו, יכולים להתקדם ולשלם את המחיר בכנות, ולא אכפת לו מהם. ככל שאתה הגון יותר, וככל שיש לך יותר מצפון והיגיון, כך הוא סולד ממך יותר. אם אתה מדבר בכנות ובאופן ישיר, הוא חש דחייה וגועל כלפיך. כאשר הוא רואה אותך, הוא מתרחק ממך. אם אתה מקיים איתו אינטראקציה, הוא מחליף איתך דברי נימוסין שטחיים אך לא מדבר מהלב אלא אם אתה בעל ערך עבורו. הוא מעדיף אנשים שיש להם ערך עבורו, אנשים שמועילים לכוחו ולמעמדו. אם מישהו יכול להיות בשימושו, ויכול לעזור לו לבצע דברים, לכסות על העובדות האמיתיות, לעשות דברים רעים תוך מציאת תירוצים מתאימים לכך, ולהטעות את האחים והאחיות מבלי שאף אחד ישים לב, מבלי שאף אחד יוכל לחשוף או לראות זאת, אותו אדם הופך מושא לניצול ולגיוס עבור צורר המשיח. אם אדם, ללא קשר למי שהוא מדבר איתו, תמיד מדבר דברי חנופה, משבח את בעלי הסמכות, נוהה אחרי בעלי המעמד, ואינו מפגין הבחנה כלפי אף אחד, האם צורר המשיח משתמש בו? צורר המשיח בהחלט ימצא בו תועלת, אך הם גם יתייחס אליו בזהירות. הוא לא סומך לחלוטין על אנשים שמחניפים לו, והוא לא יחשוף בפניהם דברים מסוימים. אם פגישות מדורגות לפי היררכיה, הם מדירים אנשים כאלה מהכינוסים החשובים יותר. כינוסים שחשיבותם נמוכה יותר או כינוסים רגילים הם הכינוסים שבהם אנשים מתנדנדים כאלה יכולים להשתתף. הסיבה לכך היא שאם יופיע מנהיג אחר, אנשים מתנדנדים כאלה עשויים לבגוד בצורר המשיח ולחשוף אותו בכל עת. צורר המשיח מתמודד עם אנשים כאלה בערמומיות, והוא משתמש בהם בהתאם למצב. לכן, כשמדובר בתמרון נסיבות, צורר המשיח זהיר מאוד. הוא ניגש לעניינים כאלה בגישה שיטתית ומדודה, תוך שהוא שוקל בזהירות כיצד לפעול ואילו אנשים לנצל. במחשבתו, הוא מבחין בין מקורבים שהם בני חוגו הפנימי לבין מקורבים אחרים.

כאשר צורר המשיח בא במגע עם אדם זר לו, כגון מנהיג בדרג גבוה או אדם שצורר המשיח אינו מכיר היטב, הוא בוחן קודם כול את אופיו של האדם, אם יש לו תחומי עניין או תחביבים מסוימים, אם יש לו אמונה אמיתית, כמה שנים הוא מאמין באל, האם יש לו מציאות-אמת או הבחנה, ואם הוא נושא עול של היווכחות-בחיים. הוא אומד כל היבט והיבט ובוחן אותו, ואז משתמש בשיטות שונות כדי לדובב את האדם ולבחון אותו. אם הוא רואה שהאדם מבולבל, הוא מתעלם ממנו ומפסיק להישמר ממנו. עם זאת, אם אדם נראה פיקח ולא קל להבנה, צורר המשיח מרגיש שעליו להיזהר בקשר אליו. שליטתו של צורר המשיח בנסיבות נועדה לשלוט בכל הדברים, מתוך רצון להיות זה שאומר את המילה האחרונה בכל עניין, כולל שליטה בכל סוגי האנשים. תקנות בית האל הופכות לחסרות משמעות עבורו, כמו פיסת נייר מהאשפה, וצוויו המנהליים וצביונו של האל אינם קיימים כלל עבורו, כאילו היו אוויר. שאיפותיו ורצונותיו של צורר המשיח חורגים מעבר לשליטה באנשים והשגת הציות שלהם; השאיפות והרצונות מרחיקים לכת עד כדי שאיפה ורצון לשלוט בכל אירוע שחווה כל אדם, כמו גם בעניינים המתרחשים לנגד עיניו של צורר המשיח, בתוך תחום השפעתו ומחוצה לו. מהי מטרת השליטה הזו? להבטיח את כוחו, מעמדו והמוניטין שלו. ביטוי אחד מסכם את תמרון הנסיבות על ידי צוררי המשיח: הכול נמצא בשליטתם. לכן, צוררי המשיח אינם מעזים להתעלם משום עניין, אם גדול ואם קטן. הם לא מעזים להתעלם משום דבר, הם רוצים להשתתף ולהתערב בכל דבר הקשור למעמדם או לתחום השפעתם, מבלי להחמיץ שום יתרון. הם רוצים להיות מעורבים באופן פעיל בעניינים רבים בתוך הכנסייה, ולתפוס את מצב ההתפתחות של כל הדברים. לדוגמה, אם יש אנשים שלא באמת מקשיבים להם או נכנעים להם, ותמיד יש להם דעות עליהם, צוררי המשיח מוצאים דרכים להעניש אותם. אבל אם צוררי המשיח אינם מוצאים שום תירוץ לגזום אנשים כאלה, מה הם עושים? הם מוצאים דרך לשלוט בספרים ובהקלטות הדרשות שנשלחות מבית האל. הם קובעים מי יקבל את החומרים הללו במהירות על סמך מידת צייתנותו לצוררי המשיח. אם לא תקשיב להם או אם תפגין התנהגות לא רצויה במהלך אותה תקופה, צוררי המשיח יטענו שהמשאבים מוגבלים והם לא ישלחו אותם אליך. צורר המשיח עוקב אחר התנהגותך. אם תחשוב על כך בצורה ברורה, תראה זאת ותבין את הפסיכולוגיה של צורר המשיח; אם תכיר מרצונך בטעויותיך ותתקרב לצורר המשיח, הוא ימצא תירוץ לומר: "הפעם בית האל שלח מספיק משאבים לכולם, כולל לך." עם זאת, אם הוא יראה שאתה מתרחק שוב לאחר תקופה, הוא יעניש אותך בכל זאת. הוא אפילו לא יודיע לך כאשר משאבים חדשים מגיעים, הוא פשוט לא ייתן לך דבר, ואולי אפילו ימצא תירוץ להחרים את מה שהיה לך במקור. במיוחד כאשר צורר המשיח מגלה שמישהו עשוי לדעת על מעשיו הרעים מאחורי הקלעים ועלול לדווח עליהם, הוא נוקט פעולה מקדימה, מודה באופן יזום בטעויותיו ומשתף את הידע העצמי שלו, תוך שימוש בגישה רכה תחילה. ברגע שצורר המשיח רואה שגישה רכה לא תעבוד, והוא מרגיש מעט חוסר ביטחון בליבו, וחושב שאותו אדם עדיין עשוי לדווח עליו, הוא יעשה כל מאמץ לגייס עוד אנשים כדי לכתר את האדם הזה ולאיים עליו בכוח. זה נמשך עד שהאדם מתפשר, ומבהיר שעמדתו היא לא לדווח על צורר המשיח, ורק אז צורר המשיח חס עליו. במקרים מסוימים, צורר המשיח עשוי אפילו לחשוף אחרים תחילה; מתוך חשש שאחרים עשויים לחשוף אותו ולדווח עליו, הוא נוקט פעולה מקדימה, מגיע בכוונה לעמדת יתרון על אדם אחר כדי להעלות האשמות שווא וליצור מלכודת עבורו. לאחר מכן, הוא מוצא תירוץ לבודד את האדם ולגרשו, תוך שהוא מנתק את התקשורת שלו עם העליון ועם הכנסייה. כעת צורר המשיח מרגיש בטוח ואינו צריך לדאוג עוד. נכון שזה תמרון נסיבות? (כן). ניתן לומר שפעולותיו של צורר המשיח בעניינים כאלה הן יותר מאשר מקרה מבודד אחד או שניים או שימוש בשיטה אחת או שתיים. כדי לתמרן את הנסיבות, להבטיח את מעמדם, ולגרום לכך שתחום שליטתם לא יתערער, צוררי המשיח מבצעים מעשים רעים רבים. לדוגמה, הם משנים מערכות כוח אדם וסידורים בתוך הכנסייה. כדי לשלוט ביותר אנשים, צוררי המשיח זורעים מחלוקות בין האחים והאחיות, וגורמים להם לתקוף ולשפוט זה את זה. הם אף מסיתים את חסידיהם לכתר כמה אחים ואחיות שיש להם יותר חוש צדק; הם גם טוענים בפני האחים והאחיות שהעליון מעריך אותם ביותר. יתרה מזאת, הם כותבים מכתבים לעליון, ובהם הם מתפארים בעבודתם המצוינת וטוענים שהשיגו ידע עצמי, שהם יכולים לחשוף את בעיותיהם מרצון, וכדומה. הם כותבים מכתבים ומדווחים על בעיותיהם, כל זאת בניסיון לזכות בחסדו של העליון. הם משתמשים באמצעים ובשיטות שונות כדי לתמרן נסיבות, לשלוט בחסידיהם הנאמנים, להטעות את האחים והאחיות, ובו זמנית להטעות את בית האל. אלו הן השיטות השונות שבהן צוררי משיח משתמשים כדי לשלוט בנסיבות בתוך הכנסייה. כמובן, ישנן שיטות ספציפיות רבות נוספות, אך הן לא יפורטו כאן. לסיכום, העניינים הללו בנוגע לאופן שבו צוררי משיח שולטים בכנסייה הם נפוצים, והשיטות השונות שהם מבטאים נפוצות אף הן.

3. צוררי משיח בוחנים את לבבותיהם של אנשים ומשתלטים עליהם

בנוסף לריכוז כוח ותמרון נסיבות, אילו פעולות נוספות יכולות להוות אישור לכך שצוררי משיח מתייחסים לבית האל כאל התחום האישי שלהם? לגבי ריכוז כוח, שיתפנו בעיקר על היבטים של ענייני כוח אדם; לעומת זאת, תמרון נסיבות עוסק בעיקר בשליטה בהתפתחות מאורעות. ריכוז הכוח בידי צוררי משיח הוא פעולה חיצונית, וגם תמרון נסיבות הוא דבר חיצוני שאנשים יכולים לראות – היבטים אלו קלים לשליטה. עם זאת, יש דבר אחד שהוא קשה במיוחד לשליטה עבור כל אחד. מהו הדבר הזה? (שליטה בלבבותיהם ובמחשבותיהם של אנשים). אימרו לי, זה נכון? (כן). המקרא אומר: "עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל" (ירמיהו י"ז 9), כלומר, הלב האנושי הוא הדבר הקשה ביותר לשליטה. האם צוררי משיח ינסו לשלוט בדבר הקשה ביותר? האם ייתכן שיאמרו: "מכיוון שהלב האנושי הוא הדבר הערמומי והקשה ביותר לשליטה, לא אשלוט בו. שיחשבו מה שהם רוצים; כל עוד יש לי כוח, כל עוד יש לי שליטה על אנשים, זה מספיק. אני פשוט אשלוט בפעולותיהם ובהתנהגותם, ואת מחשבותיהם אשאיר לניהול האל; אין לי את היכולת, ולכן לא אטרח עם זה"? האם צוררי המשיח יתפשרו כך? (לא, הם לא יתפשרו). בהתחשב במהותם של צוררי משיח, שאיפתם היא לשלוט בכל ישותו של אדם. הדבר הקשה ביותר לשליטה עבורם הוא הלב האנושי, אך זה גם הדבר שהם הכי משתוקקים לשלוט בו. הם לוכדים אנשים תחת כוחם, ומשתלטים לחלוטין על הכול: על הכיוון שבו מתפתחים האירועים, על מספר האנשים המעורבים, על העניינים שמובאים לידי ביטוי, על כל מהלך התפתחותם של האירועים הללו, ועל התוצאות שיהיו – הכול מתפתח בהתאם ליוזמתם ולרצונם. עם זאת, יש דבר אחד, והוא: מה אנשים חושבים בליבם? מה אנשים חושבים על צוררי המשיח? האם יש לאנשים רושם טוב על צוררי המשיח או לא? האם אנשים אוהבים אותם או לא? האם אנשים סבורים לגביהם שהם צוררי משיח? האם הם מבחינים במעשיהם או סולדים מהם? כאשר אנשים מפגינים כלפי צוררי המשיח כבוד ומחמיאים להם, מה באמת הם חושבים בליבם? האם מה שבליבם של האנשים אכן תואם את מה שהם מראים כלפי חוץ? האם אנשים באמת מצייתים להם? זהו עניין שמטריד מאוד את צוררי המשיח. ככל שהם חשים מוטרדים יותר, כך הם מחפשים תשובות יותר. זהו הביטוי השלישי של צוררי משיח המתייחסים לבית האל כאל התחום האישי שלהם – בוחנים את לבבותיהם של אנשים ומשתלטים עליהם.

האם קל לבחון את לבבותיהם של אנשים ולהשתלט עליהם? בחינה והשתלטות מייצגות שתי דרגות שונות של פעולה או התנהגות בעת עשיית דבר-מה. כאשר צורר משיח מחזיק בכוח ומשתלט על מלוא המהלך של התפתחות מאורע ותוצאותיו, כשהוא משתלט על הדברים האלה, מה שבאמת חושבים בליבם האנשים שתחתיו או בתוך תחום השפעתו – האם הם מתייחסים אליו כמו לאל או כמו לאדם מושלם, האם יש בהם שנאה, דעות או תפיסות כלפיו, והאם הם מבחינים בו – די קשה לאמוד את הדברים הללו, שאנשים חושבים בלבם באמת. אז מה הוא עושה? הוא מתבונן באלה שתחתיו, ולמי שהוא חסר הבחנה וקל לנצל אותו, צורר המשיח מעניק טובות או אומר כמה מילים נעימות. האנשים האלה הם כמו כדורים מגומי: הם עולים גבוה יותר וצוברים יותר אנרגיה בכל פעם שמכים אותם. הוא משתמש באנשים כאלה כבפיונים. בשביל מה הוא משתמש בהם? הוא גורם לפיונים האלה לבחון את לבבותיהם של אנשים בשבילו. הוא עשוי לומר לפיון: "לאחרונה, האחות לי ובתה מהכנסייה שלנו נתנו פחות מנחות. פעם הן היו נותנות די הרבה, אבל עכשיו הן לא מגיעות הרבה. מה הן עשו לאחרונה? האם היה להן קשר עם גורמי חוץ? האם יש משהו שקורה בביתן? לך תבדוק ותציע קצת תמיכה". האדם הזה מבקר בבית האחות לי, מתבונן סביב, וחושב: "אין כאן פנים לא מוכרות. נדמה ששתי האחיות מנהלות חיים די שלווים. לא נראה שהן נתקלו בקשיים. למה הן לא מגיעות לכינוסים שלנו? אני רוצה לברר עוד". האדם הזה שואל: "האם הייתה לכם הארה חדשה לאחרונה בבית? אני מרגיש חלש בזמן האחרון; שתפו איתי לזמן-מה". כיוון שהן רואות שהאדם הגיע לחפש את האמת ולבקש עזרה, האחיות משתפות איתו ואומרות: "לאחרונה השגנו הארה חדשה: המאמינים באל לא צריכים לנהות תמיד אחרי אנשים אחרים או להסתמך עליהם; כאשר אנחנו ניצבים בפני אתגרים, אנחנו צריכים להתייצב לפני האל בתפילה; זו החכמה הגבוהה ביותר. אנשים אינם אמינים, ניתן להסתמך רק על האל; הוא יכול להעניק לאנשים את האמת, החיים ואת הנתיב שבו עליהם ללכת – אנשים אינם יכולים לעשות זאת. פעם הייתי תלויה תמיד באחרים, אבל מאוחר יותר דרך שיתוף עם אחות..." האיש מגיב: "דרך שיתוף עם אחות? היכן האחות הזאת? האם היא גורם חיצוני?" האחיות אומרות: "היא לא בדיוק גורם חיצוני; היא אחות מהכנסייה שלנו שחזרה לאחר כמה שנים שבהן ביצעה את חובתה במקום אחר". האיש מגיב: "האם זה לא קשר עם גורם חיצוני בכל זאת? יצרת קשר עם גורם חיצוני בצורה פזיזה; את צריכה לדווח על העניין לכנסייה!" לאחר שאסף את המידע הזה, האדם הזה מגלה שתי נקודות מידע חשובות: ראשית, שתי האחיות אינן רוצות להיות קרובות למנהיג, והן הראו מידה מסוימת של הבחנה כלפיו; שנית, היה להן קשר עם גורם חיצוני, והגורם החיצוני הזה אמר להן משהו; הפרטים אינם ברורים, האחיות אינן מוכנות לומר דבר עליו, הן מסתירות זאת בכוונה, מה שאומר שהנאמנות שלהן כלפי המנהיג מתערערת והן החלו להישמר ממנו. כאשר האדם הזה חוזר ומוסר את הדיווח לצורר המשיח, האם צורר המשיח שמח לשמוע זאת? האם הוא יחשוב: "נהדר, הכפופים לי סוף סוף הראו מידה של הבחנה כלפיי"? (לא, הוא לא יחשוב כך). מה הוא יחשוב? "זה רע. שתי האחיות היו בעבר צייתניות, הן היו מאמינות אמיתיות בכנסייה, והן נתנו הרבה מנחות. מאז החל האדם הלא-מוכר הזה לקיים איתן אינטראקציה, צייתנותן פחתה. האם הן ימשיכו לתת מנחות בעתיד? זה בעייתי ומסוכן". צורר המשיח חש חוסר נוחות. מדוע הוא חש חוסר נוחות? (אנשים מבחינים בו וכבר לא מקשיבים לו). בדיוק, לבבותיהם של האנשים כבר אינם נתונים לתמרוניו ושליטתו, הם עוברים שינוי בלבם, ולכן הם חשים אי-נוחות. בעבר, השתיים הללו היו תמימות ופשוטות, הן היו די צייתניות והראו מעט מאוד הבחנה כלפיו; כל מה שהוא אמר התקבל בלי מחשבה שנייה. עכשיו, לאחר שעברו שינוי בלבם, פיתחו הבחנה וכעת הן שומרות מרחק ממנו, ייתכן שהן דוחות אותו, ואולי אפילו מתכוונות לדווח עליו – זה מבשר רעות. האם זה לא ביטוי ספציפי לאופן שבו צוררי משיח בוחנים ומשתלטים על לבבותיהם של אנשים?

כאשר צורר המשיח מבחין במשהו לא רגיל, הוא מיד שולח את שליחיו או את עושי דברו כדי לברר את המצב ולהבין את הסיבות לכך. אם אין שינוי, אם אנשים נשארים כפי שהם ודעותיהם לא השתנו, אז הוא מרגיש רגוע, הוא כבר לא חש אי-נוחות או מתח. עם זאת, אם הוא מגלה משהו יוצא דופן, משהו לא מוכר לו, שאינו נתון למניפולציה שלו, שאינו כפי שתיאר לעצמו, אז זה בעייתי. הוא נהיה מודאג ולחוץ, והוא ייחפז לנקוט פעולה. מהי מטרת פעולותיו? הוא רוצה שאנשים יהיו מאוחדים בדעתם עמו, שלא יחולו שינויים בדעותיהם. אנשים חייבים ליידע אותו על מחשבותיהם ולדווח לו באופן מתמיד, תוך הבעת נאמנות, נחישות וכנות. הוא חייב להשתלט ללא הרף על המחשבות והרעיונות המשתנים בלבבותיהם של אנשים, וכן על הכיוון והעקרונות של מחשבותיהם. ברגע שהוא מזהה מישהו שחולק עליו, הוא חייב לפעול לשנותו. אם אי אפשר לשנותו ולהפכו לידיד, אז הוא יהפוך לאויב במקום זאת. מהן ההשלכות של הפיכה לאויב של צורר משיח? אויב של צורר משיח יוענש וידוכא. זוהי גישה אחת. ישנה גם גישה אחרת. צורר המשיח תמיד חושש מהסובבים אותו, אינו מסוגל להעריכם במלואם, הוא מפחד שאנשים יבחינו בו וידווחו עליו, ואומר בלבו: "האם ראית כשגנבתי מנחות ועשיתי דברים בדרכי שלי? אם ראית, האם יכולת להבחין בכך? האם יכולת לדווח עליי?" ישנם צוררי משיח שאפילו מתנהגים בהפקרות מינית מאחורי הקלעים, והם חושבים: "מי יודע על הדברים האלה? מה חושבים אלה שיודעים על כך? האם עליי להעמיד פנים, ליצור רושם שקרי, ואז לנסות לבחון את האנשים הללו, לחלץ מהם את מחשבותיהם הפנימיות ביותר ולגלות מה הם באמת חושבים?" האם צוררי משיח יעשו דברים כאלו? עבור אנשים רשעים כמו צוררי משיח, הדברים האלה הם כמו טבע שני; הם מיומנים בכך מטבעם ועושים זאת באופן יוצא מן הכלל. צורר המשיח מכנס אנשים יחד ואומר: "היום קראתי לכולכם לכאן במטרה אחת בלבד: לבחון את החסרונות שלי בעבודתי בכנסייה לאחרונה ולדבר על הידע שלי לגבי הצביונות המושחתים שחשפתי. דברו בגלוי, אל תעצרו את עצמכם. לא אגנה אתכם. בואו נשתף בגלוי, לב אל לב ופנים אל פנים. אם עשיתי משהו, אשתנה; אם לא, אתייחס לכך כאזהרה לא לעשות זאת. בבית האל הכול פתוח, גלוי ונחשף. אנו עושים הכול בפני האל, ואין צורך שמישהו ייזהר מפני מישהו אחר. אחים ואחיות, הניחו את דעתכם. אתחיל בבחינת עצמי. לאחרונה, בשל עצלותי ורצון לנוחות הבשר, לא ביצעתי את עבודתי כראוי. עבודת הבשורה לא התקדמה היטב לאחרונה, ולא הקדשתי תשומת לב רבה לחיי הכנסייה. הייתי עסוק בעבודת הבשורה ולא מצאתי זמן לעניינים אחרים. אני אחראי, כמובן. בהסתמך על דמיונותיי, הנחתי שחיי הכנסייה יוסדרו מעצמם על ידי האחים והאחיות, ושלא יהיה עליי לדאוג לכך יותר מדי. כולכם מבוגרים, ודברי האל כה ברורים, לכן הקדשתי את עצמי בלב שלם לעבודת הבשורה. עם זאת, גם בעבודת הבשורה לא הצלחתי. אני צריך להכיר בטעויותיי בפני האחים והאחיות, לבקש את סליחתכם ולבקש את סליחת האל. הנה, הרשו לי להשתחוות בפניכם". כולם רואים זאת וחושבים לעצמם: "הוא השתנה; הוא כבר לא נראה ערמומי כפי שהיה בעבר. למה הוא כל כך כן היום? משהו לא בסדר. אני לא צריך לקפוץ למסקנות; אראה מה הוא אומר בהמשך". צורר המשיח ממשיך, ואומר שהוא מכיר בכך שהוא שד, שטן, ומודה שלא עשה שום עבודה אמיתית, הוא מביע נכונות להיות נתון לרשות העליון ולקבל כל ביקורת או תוכחה מצד האחים והאחיות. הוא ממשיך ואומר: "גם אם הם יפטרו אותי ולא יאפשרו לי להנהיג, אני מוכן להיות אחד הפחותים ביותר. אני ממליץ על האחות לי ועל בתה, שתיהן מהכנסייה שלנו, שיעבדו במקומי". הוא כבר בחר מי יירש אותו. האם גישתו אינה כנה? האם יש בכלל צורך בחשד? בזמן שהוא אומר זאת, הוא אפילו מתחיל לבכות. לאחר מכן, הוא מביא את אשתו ואומר: "במהלך התקופה הזו, גם את לא עשית שום עבודה אמיתית, רק גרמת לשיבושים והפרעות, ואפילו גזמת את האחים והאחיות בצורה עיוורת. גם אותך צריך להדיח". צורר המשיח מפנה אצבע מאשימה כלפי עצמו ואז כלפי משפחתו, מה שגורם לאנשים להרגיש שהוא כן. כשכולם שומעים זאת, מישהו אומר: "למעשה, אנחנו מבחינים בכם כבר זמן רב. אתם לא מתייעצים איתנו בנושאים; אחדים מכם דנים בפרטיות ומקבלים החלטות יחד. זה לא תואם את עקרונות העבודה בבית האל. יתרה מזאת, אתם סיכמתם ביניכם מי יהיה המנהיג ללא ידיעתנו – אפילו אין לנו את הזכות לדעת. האדם שבחרתם לא רק שלא מבצע עבודה אמיתית, אלא גם גורם להפרעות, אבל אתם לא מדיחים אותו". האחים והאחיות מביעים את דעתם בזה אחר זה. כשצורר המשיח שומע זאת, הוא חושב: "זה רע! עם זאת, טוב שהם מביעים את מחשבותיהם האמיתיות בבת אחת. זה יועיל לעבודתי העתידית. אילו הם לא היו מדברים אלא תוקעים סכין בגבי במקום זאת, ומדווחים בכתב לעליון ללא ידיעתי, אז הייתי גמור, נכון? למזלי, השתמשתי בטקטיקה הזו, אני חכם ובעל תגובות מהירות, ותפסתי את דעותיהם בדיוק בזמן". הוא ממשיך, ומכריז בצביעות: "תודה לכם, אחים ואחיות, על האמון שנתתם בי ועל כך שביקרתם את טעויותיי בכנות היום. אני בהחלט אשנה אותן בעתיד. אם לא, הלוואי שיפלו על ראשי עונשים וקללות". צורר המשיח חוקר את ליבם של האנשים ושולט בהם לא רק באמצעות האזנות סתר והצצה מבעד לדלתות. במצבים חמורים, יש לו קלף מנצח בשרוולו. איזה מין קלף מנצח? הוא מיישם דמוקרטיה וחירות, נותן לאנשים די חופש דיבור, ומאפשר להם להביע את דעותיהם ואת מחשבותיהם העמוקות ביותר ללא שום מגבלה; הוא מעודד אנשים להביע את רגשותיהם הכנים ביותר באופן מלא, אפילו אם מדובר בתלונות. לאחר מכן, הוא מנצל את נקודות התורפה של אלה שיש להם רעיונות שונים משלו או שיש להם דעות עליו, ומוחק אותם בבת אחת. איך נשמעת גישתו של צורר המשיח? היא מרושעת בצורה יוצאת דופן! האם היא לא מזכירה קצת את גישתו של הדרקון הגדול האדום כאש? הם למעשה באותה הקבוצה, יש להם את אותה מהות טבע. האם זו לא הדרך שבה הדרקון הגדול האדום כאש פועל? לראות כיצד צורר המשיח מתנהג זה כמו לראות את פניו המכוערות של הדרקון הגדול האדום כאש.

צוררי משיח מיומנים בשימוש במילים נעימות ונכונות כדי לפתות אנשים ולגרום להם לשתף אותם בסודותיהם. לאחר שהם בוחנים ומגלים את המצבים האמיתיים של האנשים, מה התוצאה? האם צוררי המשיח יכו על חטא משום שהאנשים אמרו להם את המילים הכנות הללו? האם הם יוותרו, יפסיקו לעשות רע, יוותרו על כוחם, ינטשו את רצונם להשיג כוח ויפרקו את התחום שלהם? לעולם לא. במקום זאת, הם יגבירו את מאמציהם. לאחר שהם יעשו כל שביכולתם להשתלט על ליבם של האנשים, הם ישמרו את מי שמתיישר איתם ויסלקו את כל מי שאינו מתיישר. לא ניתן לשלול שחלק מהאחים והאחיות בכנסייה הורחקו, גורשו או שנלקחו מהם ספרי דברי האל בנסיבות כאלה. אנשים אלו סבלו מעוול. מה צריכים לעשות האחים והאחיות שסבלו מעוול? האם עליהם להפסיק להאמין באל משום שצורר משיח הופיע בבית האל, העניש אותם כך והפך את האמונה לבלתי אפשרית? האם הם יכולים לעשות זאת? (לא, הם לא יכולים). האם ראוי להתפשר או להיכנע לצוררי משיח או לכוחות אפלים או רשעים? האם זה הנתיב שעליכם לבחור? (לא). אז איזה נתיב עליכם לבחור? (לחשוף צוררי משיח ולדווח עליהם). כאשר אתה מגלה שמישהו הוא צורר משיח, הרשה לי לומר לך, אם השפעתו היא משמעותית, ורבים מהמנהיגים והעובדים מקשיבים לו ולא לך, ואם תחשוף אותו, ייתכן מאוד שתבודד או תורחק; במקרה כזה, עליך לשקול בזהירות את האסטרטגיה שלך. אל תתמודד איתם לבד; הסיכויים אינם לטובתך. התחל בכך שתיצור קשר עם כמה אנשים שמבינים את האמת ויש להם הבחנה, וחפש שיתוף איתם. אם תגיעו לקונצנזוס, פנה לעוד שני מנהיגים או עובדים שיכולים לקבל את האמת ולהגיע להסכמה. בעזרת כמה אנשים שפועלים יחד, חשפו את צורר המשיח וטפלו בו במשותף. ככה יש לכם סיכוי להצליח. אם השפעתו של צורר המשיח גדולה מדי, אתם יכולים גם לדווח לעליון בכתב. זוהי הגישה הטובה ביותר. אם כמה מנהיגים ועובדים באמת מנסים לדכא אתכם, תוכלו לומר להם: "אם לא תקבלו את החשיפה והדיווח שלנו, אנו נעלה את העניין הזה לעליון וניתן להם לטפל בכם!" זה מגדיל את סיכויי ההצלחה שלכם, שכן הם לא יעזו לפעול נגדכם. כשאתם מתמודדים עם צוררי המשיח, עליכם לאמץ גישה מהימנה זו – לעולם אל תפעלו לבד. אם אין לך תמיכה מכמה מנהיגים ועובדים, מאמציך נועדו לכישלון, אלא אם תוכל לדווח לעליון בכתב. צוררי המשיח הם ערמומיים ומרושעים בצורה קיצונית. אם אין לך מספיק ראיות, הימנע מלפעול נגדם. היגיון או ויכוח איתם אינם מועילים, הפגנת אהבה כדי לנסות לשנות אותם אינה מועילה, ושיתוף עימם על האמת לא יועיל; לא תוכל לשנות אותם. אם אינך במצב שאתה יכול לשנות אותם, הדרך הטובה ביותר לפעול היא לא לנהל שיחה מלב אל לב איתם, לא להתווכח איתם ולא לחכות שיכו על חטא. במקום זאת, חשוף אותם ודווח עליהם מבלי ליידע אותם, תן לעליון לטפל בהם, ועודד אנשים נוספים לחשוף אותם, לדווח עליהם ולדחות אותם, מה שיוביל בסופו של דבר להוצאתם מהכנסייה. האם זו לא גישה טובה? אם הם מנסים לחלץ ממך את מחשבותיך הפנימיות, לבחון אותך ולראות אם יש לך הבחנה כלפיהם, מה עליך לעשות אם כבר זיהית אותם כצוררי משיח? (אינני צריך לדבר בכנות איתם, אלא לזרום עם דבריהם לעת עתה, לא לתת להם לגלות את ההבחנה שלי, ואז לחשוף אותם ולדווח עליהם באופן פרטי). איך הגישה הזו? (טובה). עליך לזהות את המזימות של השדים והשטנים ולהימנע מלהילכד במלכודותיהם או ליפול בפח שלהם. כשאתה מתמודד עם שטנים ושדים, עליך להשתמש בחוכמה ולהימנע מלדבר עמם בכנות. זאת משום שהיחידים איתם תוכל לדבר בכנות הם האל, והאחים והאחיות האמיתיים. לעולם אל תדבר בכנות עם שטנים, שדים או צוררי משיח. רק האל ראוי להבין מה יש בלבך, להחזיק בריבונות עליו ולבחון אותו. אף אחד, ובמיוחד שטנים ושדים, אינו מוסמך לשלוט בלבך או לבחון אותו. לכן, אם שטנים ושדים מנסים לחלץ ממך את האמת, יש לך הזכות לומר "לא," יש לך זכות להסתיר מידע ולסרב לענות – זו זכותך. אם תאמר: "אתה שד, אתה רוצה לחלץ ממני את דבריי, אבל לא אדבר איתך בכנות, לא אומר לך. אדווח עליך – מה אתה יכול לעשות לי? אם תעז להתעלל בי, אדווח עליך; אם תתעלל בי, האל יקלל ויעניש אותך!" האם זה עובד? (לא, זה לא עובד). כתוב בברית החדשה: "לָכֵן הֱיוּ עֲרוּמִים כִּנְחָשִׁים וּתְמִימִים כְּיוֹנִים" (מתי י' 16). במצבים כאלה, עליך להיות ערמומי כנחש; עליך להיות נבון. רק האל יבחן את לבנו ויחזיק בו, יש לתת את לבנו רק לאל. האל בלבד ראוי ללבנו; שטנים ושדים אינם ראויים לו! לכן, האם יש לצוררי המשיח זכות לדעת מה יש בליבנו או מה אנו חושבים? אין להם את הזכות הזו. מהי מטרתם בניסיונם לחלץ ממך את האמת ולבחון אותך? הם שואפים להשתלט עליך; עליך לזהות זאת בבירור. אל תדבר איתם בכנות, אפוא. עליך למצוא דרכים לאחד עוד אחים ואחיות יחד כדי לחשוף ולדחות אותם, להדיח אותם מתפקידם, ולא לאפשר להם להצליח. עליכם להוציאם מהכנסייה ולשלול מהם כל הזדמנות חוזרת להפריע ולהפעיל סמכות בבית האל.

צוררי משיח בוחנים את לבבותיהם של אנשים ומשתלטים עליהם – זוהי מציאות קשה. בהתחשב במהותם של צוררי המשיח, ברור שפעולות כאלה הן טבעיות להם והן נפוצות למדי. בכנסיות שונות, צוררי משיח שולחים לעיתים קרובות את נאמניהם להסתנן בין האחים והאחיות, לאסוף מודיעין ולאסוף מידע פנימי. לעיתים המידע שהם אוספים נוגע לעניינים ביתיים שגרתיים או לשיחות אקראיות בין אנשים, מידע לא חשוב כלל. אולם צוררי משיח תמיד מייחסים חשיבות רבה לעניינים אלה, ואף מעלים אותם לרמת מחשבות ודעות, כדי להצליח לתפוס מיד את השינויים במחשבות ובדעות של האנשים. זאת כדי שהם יוכלו להשתלט בקלות על הנסיבות ועל מצבו של כל אדם, ולהגיב לכל מצב באופן מידי. צוררי המשיח הם ספציפיים במיוחד בפעולותיהם בכל הקשור לכוח ולמעמד. עד איזו מידה הם ספציפיים? כשמדובר על השקפתו של כל אדם ואדם על האופן שבו יש להתמודד עם עניינים, כמו גם דעתו על דברים חומריים, כסף, מעמד, אמונה באל, מילוי תפקידים ועזיבת עבודות – הם רוצים לדעת את כל זה כמו שהם מכירים את עצמם. לאחר שהם מכירים את כל זאת לעומק, צוררי המשיח אינם משתמשים באמת כדי לספק לאנשים, לשנות את השקפותיהם המוטעות או לפתור בעיות. במקום זאת, הם משתמשים בזה כדי לשרת את מעמדם, כוחם ותחומם. זוהי המטרה שלמענה צוררי משיח בוחנים את לבבותיהם של אנשים ומשתלטים עליהם. עבור צוררי המשיח, כל מה שהם עושים נראה בעל משמעות וערך, אך כל הדברים האלה, שנחשבים בעיניהם כבעלי משמעות וערך, הם בדיוק דברים שהאל מגנה. הם בוגדים באל במלוא מובן המילה ונתונים בעימות עימו.

7 בנובמבר 2020