פריט שישי: הם מתנהגים בדרכים ערמומיות, הם שרירותיים ודיקטטוריים, הם לעולם לא משתפים עם אחרים והם מאלצים אחרים לציית להם

נספח: הסיפור של דאמינג ושיאומינג

לפני שנגיע לנושא העיקרי של השיתוף שלנו, הבה נפתח בסיפור. מה התועלת בסיפורים? (קל לזכור אותם.) עד כה, כמה סיפורים שקל לזכור סיפרתי? (הסיפור על דבאו ושיאובאו.) "הסיפור של דבאו ושיאובאו" הוא מה שסיפרתי בפעם האחרונה. (היה גם "ציד חולדות" והסיפור על המנהיגוֹת.) לא מעט סיפורים כבר סופרו. למה אני מספר סיפורים? בעצם המטרה היא לעבור לצורה יותר נינוחה וקלה להבנה של שיתוף על כמה מן האמיתות שאנשים צריכים להבין. אם מהסיפורים שאני מספר אתם מבינים את האמיתות, והאמיתות האלה מסייעות לכם בחיי היומיום במגוון היבטים של הכניסה שלכם, אז הסיפורים לא סופרו לשווא. זה מראה שאתם באמת מבינים את האמיתות שטמונות בסיפורים, שאתם מבינים את הצד המעשי של האמיתות האלה ולא רק מקשיבים להן כמו סתם סיפורים. בפעם שעברה סיפרתי את הסיפור של דבאו ושיאובאו. היום אספר את סיפורם של דאמינג ושיאומינג. בזמן שתקשיבו, חשבו מה הסיפור הזה מנסה באמת לגרום לכם להבין ואיזה היבט של האמת טמון בו.

דאמינג ושיאומינג הם אב ובנו. לפני זמן מה קיבלו דאמינג ובנו שיאומינג את העבודה החדשה של האל. האם זה דבר טוב? (כן.) זה דבר טוב. שיאומינג צעיר ומסוגל לקרוא רק קצת, ולכן דאמינג מקריא לו יום יום את דברי האל ומסביר באורך רוח את המילים ששיאומינג אינו מבין. אחרי תקופת מה שיאומינג מתחיל להבין לא מעט דוקטרינות לגבי אופן ההתנהלות כאדם, כמו גם אוצר מילים מסוים שהוא מעולם לא הכיר לפני האמונה באל, כמו למשל התמסרות, אמונה, כנות, ערמומיות וכדומה. דאמינג מתבונן בסיפוק בהתקדמות של בנו. ואולם לאחרונה דאמינג שם לב שלא משנה כמה הוא קורא לשיאומינג את דברי האל, אין התקדמות רבה בהתנהגות ובצורת הדיבור שלו. דאמינג דואג ורובץ עליו עול כשהוא אומר בליבו: "איך אוכל לגרום לבני להבין קצת אמת באמצעות קריאת דברי האל, כדי שיבחינו אצלו בשינוי כלשהו ושאחרים יאשרו אותו, יזקפו לו אגודלים וישבחו אותו שהוא ילד טוב? לאחר מכן, הודות לתפקודו של שיאומינג, הם יוכלו לטעון שהאמונה באל היא טובה והבשורה תוכל להתפשט לאחרים באמצעות השינויים בבני – זה יהיה כל כך נפלא!" העול הזה רובץ על דאמינג והוא ממשיך לתהות: "איך אוכל ללמד כראוי את שיאומינג להבין יותר מהי התנהגות רצויה, כדי שהוא יתפקד טוב יותר ויתאים את עצמו לכוונות האל? בסופו של דבר, כששיאומינג יהפוך לילד טוב וכולם ישבחו אותו, כל התהילה הזאת תיזקף לזכות האל – זה יהיה כל כך נפלא! באותו רגע תגול האבן הכבדה הרובצת על ליבי." האם העול שדאמינג חש הגיוני? האם הוא יכול להיחשב מבחינתו לביצוע מטלה ראויה? (כן.) כשמסתכלים על זה כך, נקודת המוצא שלו נכונה – זה נחשב כמטלה הגיונית וראויה. האם הנתיב שדאמינג בחר עבור שיאומינג נכון או שגוי? האם הוא טוב או רע? הבה נבחן זאת בעודנו מתקדמים בסיפור. דאמינג מתפלל לעיתים קרובות ומתחנן בעניין זה בפני האל, עד שלבסוף יום אחד נחה עליו "השראה". איזו "השראה"? "השראה" כביכול, במירכאות כפולות. מכיוון שה"השראה" הזאת היא במירכאות, לאיזה סוג של נתיב דאמינג מתכוון? האם אתם מנחשים מה יקרה בהמשך בסיפור? זה לא לגמרי ברור, נכון? זה איזשהו סוג של נעלם.

יום אחד, אחרי שקרא לבנו את דברי האל, דאמינג שואל את שיאומינג ברצינות רבה אם האמונה באל היא טובה. שיאומינג משיב בכובד ראש, "האמונה באל היא טובה. אנשים שמאמינים באל אינם מתעמרים באחרים, אסונות לא פוקדים אותם, הם יכולים ללכת לגן עדן ואחרי המוות לא ישלחו אותם לגהינום." האם שיאומינג צודק בדבריו? בהתחשב בגילו הצעיר, זה שהוא מסוגל לומר זאת הוא כבר דבר טוב למדי. ההבנה שלו את האמונה באל היא פשוטה מאוד, היא בסיסית ושטחית ביותר, אבל עבורו היא כבר מעמיקה. דאמינג שומע זאת, חש סיפוק ונחמה, ואומר, "כל הכבוד, התקדמת, שיאומינג. עושה רושם שלאמונה שלך באל יש בסיס כלשהו. אבא מאוד שמח ומרוצה. אבל האם האמונה באל באמת כל כך פשוטה?" שיאומינג מהרהר לרגע ואומר, "זה כל מה שדברי האל אומרים, לא? יש עוד משהו מעבר?" דאמינג משיב מיד: "אלה אינן כל דרישות האל. אתה מאמין באל כל כך הרבה זמן, וכשאחים ואחיות מבקרים, אתה לא יודע אפילו איך לקדם את פניהם. מעכשיו כשתפגוש זקנים, קרא להם סבא וסבתא; כשתפגוש מבוגרים, קרא להם דוד, דודה או אח גדול ואחות גדולה. כך כולם יאהבו אותך – והאל אוהב רק ילדים שאהובים על הכול. מעתה והלאה הקשב לי ועשה כדבריי; כשאומר לך לקרוא למישהו באופן מסוים, קרא לו כך." שיאומינג מרגיש שדברי אביו נכונים ולוקח אותם לתשומת ליבו. בגילו הרך הוא סבור שאביו מבוגר יותר, קרא יותר את דברי האל ויודע יותר ממנו. יתרה מזו, לאביו הכוונות הטובות ביותר והוא בוודאות לא יסיט אותו מן הדרך, ועל כן כל מה שאביו אומר חייב להיות נכון. שיאומינג אינו מבין מהי האמת ומהי דוקטרינה, אבל לכל הפחות הוא יודע מה טוב ומה רע, מה נכון ומה לא. אחרי ששמע את אביו, גם על שיאומינג מתחיל לרבוץ עול כלשהו בעניין הזה. לאחר מכן, בכל פעם ששיאומינג הולך עם אביו והם פוגשים מישהו, כשאביו אומר לו לקרוא לאישה "דודה" הוא אומר "שלום, דודה"; כשהוא אומר לו לקרוא לאיש "דוד," הוא אומר "שלום, דוד." האנשים כולם משבחים את שיאומינג ואומרים שהוא ילד טוב ומנומס, ומשבחים גם את דאמינג על החינוך הטוב שהעניק לו. שיאומינג מרוצה בהחלט ואומר בליבו, "מה שאבא לימד אותי הוא טוב; כל מי שאנחנו פוגשים אוהב אותי." בליבו שיאומינג מאושר ומאוד גאה בעצמו, ומאמין שהאופן שאביו מדריך אותו הוא באמת נכון וטוב.

יום אחד כששיאומינג חוזר הביתה מבית הספר, הוא ממהר אל אביו ואומר, "אבא, נחש מה קרה? השכן הזקן ג'אנג תפס כזה –" לפני שהוא מספיק לסיים, דאמינג קוטע אותו: "השכן הזקן ג'אנג? איך אתה יכול לומר כזה דבר, שיאומינג? אתה עדיין מאמין או לא? איך אתה יכול לקרוא לו 'השכן הזקן ג'אנג'? שכחת מה שאמרתי לך, אין לך באמת אמונה באל, אתה לא מאמין אמיתי. תראה, אני זוכר את זה; אני יכול לעזור לך לרענן את הזיכרון. אתה צריך לקרוא לו סבא ג'אנג, הבנת?" שיאומינג מהרהר ומשיב: "לקרוא לו סבא ג'אנג זה גם בסדר." הוא ממשיך ואומר, "אז סבא ג'אנג השכן תפס דג כזה ענק! ג'אנג הזקנה הייתה מאושרת!" "שוב שכחת?" דאמינג שואל. "אתה עדיין לא קולט את זה, ילד. הרגע אמרתי לך, אתה צריך לקרוא לו סבא ג'אנג; אז איך צריך לקרוא לאשתו, שהיא מאותו דור? צריך לקרוא לה סבתא ג'אנג. תזכור את זה; אף פעם אל תאמר שוב ג'אנג הזקן או ג'אנג הזקנה, אחרת אנשים יצחקו עלינו. כמאמינים זה לא יהיה מביך מבחינתנו? הם יגידו שאנחנו לא מנומסים ולא מדברים יפה, בניגוד למאמינים. זה לא מוסיף תהילה לאל." שיאומינג היה להוט בהתחלה לספר לאביו על הדג הגדול שג'אנג הזקן תפס, אבל אחרי שאביו תיקן אותו הוא מאבד עניין ולא רוצה לדבר על כך עוד. הוא מסתובב, מעמיס את הילקוט שלו וממלמל בעודו מתרחק: "אתה חושב שאתה יודע הכול, עם כל ה'סבא ג'אנג', 'סבתא ג'אנג' האלה. מה זה בכלל קשור אלינו? כאילו שאתה היחיד שהוא רוחני!" דאמינג משיב: "אני באמת רוחני! לגבי רוב האנשים, ולא משנה כמה הם זקנים, אני מסוגל להבחין אם הם מבוגרים רק על פי הגיל שלהם ולדעת איך צריך לפנות אליהם. אני קורא לאנשים מבוגרים יותר דוד ודודה – למה אתה לא מסוגל אפילו לקרוא להם בכינוי הנכון? בתור מאמינים אסור לנו לשכוח את זה; אנחנו לא יכולים לטעות בכינויי כבוד למבוגרים." אחרי התוכחה הזאת שיאומינג לא מרגיש בדיוק נפלא, אבל עמוק בפנים הוא עדיין סבור שאביו צודק; כל מה שאביו עושה הוא נכון, ואף שהוא לא רוצה בכך, הוא מודה שטעה. מעתה, בכל פעם שהוא רואה את ג'אנג הזקן או את ג'אנג הזקנה הוא קורא להם סבא ג'אנג וסבתא ג'אנג. שיאומינג מפנים כל מה שאביו מלמד אותו ומנחיל לו. האם זה דבר טוב או דבר רע? בינתיים זה נראה כמו דבר טוב, לא?

יום אחד שיאומינג ואביו יוצאים להליכה ורואים חזירה זקנה מובילה שגר חזרזירים. הקשר בין החזירה לגוריה הדוק מאוד. שיאומינג חושב שכל מה שהאל ברא הוא טוב; בין אם זו חזירה או כלבה, לכולן יש אינסטינקטים אימהיים ויש לכבדן. הפעם שיאומינג אינו מדבר בחוצפה או קורא לה בפזיזות "חזירה זקנה". הוא חושש לטעות ולהרגיז את אביו ולכן שואל בשקט, "אבא, בת כמה האימא חזירה הזאת? היא המליטה כל כך הרבה חזרזירים, איך אני צריך לקרוא לה?" דאמינג מהרהר לרגע: "איך אנחנו צריכים לקרוא לה? קשה לדעת." שיאומינג רואה שאביו שקוע בהרהורים ואינו משיב לו ומלין, "לא קראת הרבה מדברי האל? אתה גם מבוגר ממני; איך יכול להיות שאתה אפילו לא יודע את זה?" דאמינג מתחיל לדאוג מעט בגלל ההתגרות של שיאומינג ואומר: "מה דעתך שנקרא לה 'סבתא'?" לפני ששיאומינג יקרא לחזירה, דאמינג שוקל את דבריו מחדש ואומר, "אנחנו לא יכולים לקרוא לה סבתא; זה ימקם אותה בדור של סבתך מצד אימא, נכון? אם תקרא לה סבתא חזירה זה יהיה אפילו עוד יותר גרוע, זה ימקם אותה בדור של אימא שלי. מכיוון שהיא המליטה כל כך הרבה חזרזירים, אנחנו לא יכולים להתעלם מהזהות ומהמעמד שלה, ואנחנו לא יכולים לטעות בדור שלה. אנחנו צריכים לקרוא לה 'דודה חזירה.'" שיאומינג שומע זאת וקד לפני החזירה מתוך כבוד וקורא לה, "שלום, דודה חזירה." החזירה נבהלת ומרוב פחד היא וכל הגורים מתפזרים. כשהוא רואה זאת, שיאומינג תוהה אם קרא לה בכינוי הלא נכון. דאמינג אומר, "החזירה מגיבה כך כי היא בטח שמחה ומתרגשת. בעתיד, כשניתקל במצבים כאלה, ובלי קשר למה שאחרים אומרים או עושים, אנחנו צריכים להמשיך להתנהג באופן הזה: להיות מנומסים ולציית למוסכמות חברתיות; אפילו חזירים יהיו מרוצים כשהם יראו זאת." שיאומינג למֵד מכך דבר חדש. מה הוא למד? הוא אומר, "האל ברא את כל הדברים; כל עוד כל יצירי הבריאה מכבדים זה את זה, מנומסים, מבינים מהי בכירות, רוחשים כבוד למבוגרים מהם ואוהבים את הצעירים – כולם יוכלו להתקיים יחד בהרמוניה." שיאומינג מבין עכשיו את הדוקטרינה הזאת. אביו חולק לו שבחים כשהוא שומע זאת ואומר לו שהוא תלמיד מצוין. מאותו רגע שיאומינג נעשה אף יותר מתורבת ומנומס. הוא מתנהג יפה בכל מקום ומתבלט מעל כולם. האם הוא "ילד טוב"? הוא "ילד טוב" במירכאות. וזה מביא אותנו לסוף הסיפור.

מה דעתכם על הסיפור הזה? הוא לא משעשע ביותר? איך הסיפור הזה נולד? הוא נגזר מן הדיבורים, המעשים, ההתנהגות, המחשבות וההשקפות של אנשים בחיים האמיתיים – הם נדחסו לתוך הסיפור הקטן הזה. באיזו בעיה עוסק הסיפור הזה? מהן הבעיות עם דאמינג שאתם מזהים בסיפור? מה לגבי שיאומינג? מהי מהות הבעיות של דאמינג? ראשית כול, חשבו על כך: האם יש חלק כלשהו במה שדאמינג תִמצת ויישם בפועל שעולה בקנה אחד עם האמת? (לא.) אם כך, מה הוא יישם בפועל? (תפיסות ודמיונות.) מאין נבעו התפיסות והדמיונות האלה? (מהמסורת.) השורש הוא המסורת; התפיסות והדמיונות שלו הם תוצרי החינוך, ההתניה והזיהום של המסורת. הוא נטל את הרכיבים במסורת שהוא האמין שהם הכי טובים, הכי חיוביים והכי מופתיים, ארז אותם מחדש והפך אותם למה שהוא מאמין שהוא האמת, כדי שבנו יישם זאת בפועל. האם אפשר להתייחס לסיפור הזה כברור וקל להבנה? (כן.) שתפו מה שאתם מבינים ומה שאתם מסוגלים להבין מן ההאזנה לסיפור הזה. (אחרי שהאזנתי, חשבתי שהבעיה של דאמינג היא שאף על פי שהוא מאמין באל, הוא אף פעם לא התאמץ להבין את דברי האל. הוא האמין באל בהתבסס על תפיסות מסורתיות של אנשים וחשב שאם הוא ייצמד למוסכמות השטחיות האלה, האל יהיה מרוצה. הוא לא חיפש בדברי האל מה האל בעצם דורש מאנשים ולא חשב איך אדם צריך לממש אנושיות תקינה.) על פי מה דאמינג חי? (על פי תפיסות ודמיונות.) לחיות על פי תפיסות ודמיונות זה ביטוי ריק; למעשה, הוא חי על פי התרבות המסורתית והוא התייחס לתרבות המסורתית כאל אמת. הוא חי על פי התרבות המסורתית – אילו פרטים כרוכים בכך? למה הוא רצה ששיאומינג יפנה לאנשים בכינויים מסוימים? (על פניו הוא אמר שזה כדי להביא תהילה לאל באמצעות המעשים הטובים האלה, אבל למעשה הוא רצה לספק את היוהרה שלו עצמו, שיהללו אותו על היכולת לחנך היטב את בנו.) כן, זו הייתה כוונתו. החינוך שהוא הנחיל לא נועד לגרום לילד שלו להבין את דברי האל ואת האמת; הוא נועד לגרום לילד שלו לעשות דברים שיעצימו את התהילה שלו עצמו, כדי לספק את היוהרה האישית שלו. גם זו בעיה. האם יש בעיה בהתמקדות תמידית של אדם בקישוט ובעיטוף עצמו דרך התנהגות? (כן.) זה מעיד על בעיה בנתיב שהוא הלך בו, וזו הבעיה החמורה ביותר. מה התכלית בהתמקדות תמידית באריזה החיצונית של התנהגותו של אדם? היא נועדה לזכות בהערצה מצד אנשים, לגרום לאנשים להחניף ולהחמיא לך. מה הטבע של זה? זו צביעות, זו הגישה של הפרוּשים. מי שמתמקדים בהתנהגויות חיצוניות טובות, שמתמקדים באריזה החיצונית של התנהגותם, שמשקיעים מאמץ רב בהתנהגות שלהם – האם הם מבינים את האמת? (לא.) הם קוראים הרבה מדברי האל ומשקיעים לא מעט מאמץ, אז למה הם לא מבינים את האמת? הם לא מבינים שניהול האל את המין האנושי והושעתו נועדו לגרום לאנשים להבין את האמת, להביא אנשים לידי שלמות ולגרום להם לעבור שינוי בצביון. הם אינם מבינים זאת. הם סבורים ש"לא משנה איך אני קורא את דברי האל, אני אתמצת קצת דיבורים, מעשים והתנהגויות שלאנשים קל יותר להסכים איתם, שהם מעריכים ושהם יאשרו, ואז אני אממש את הדברים האלה ואיצמד אליהם בחיים האמיתיים. זה מה שמאמין אמיתי היה עושה."

האם יש לכם בעיות דומות לאלה של דאמינג? פרט להיבטים המובנים מאליהם שזה עתה נידונו, כגון ציות למוסכמות חברתיות, יחס לוותיקוּת, כיבוד זקנים ודאגה לילדים ושמירה על הייררכיה ראויה בין מבוגרים לצעירים – האם יש התנהגויות, מחשבות, השקפות או הבנות דומות אחרות? האם אתם יודעים להתעמק בנושאים האלה בעצמכם ולנתח אותם? לדוגמה, בכנסייה, אם אדם הוא מבוגר יותר או מאמין באל שנים רבות, תרצה תמיד לכבד אותו. אתה מניח לו לסיים לדבר, אינך קוטע אותו אפילו אם הוא מדבר שטויות, ואפילו כשהוא עושה דבר מה שגוי וצריך לגזום אותו, אתה עדיין מנסה לשמור על כבודו ולהימנע מלמתוח עליו ביקורת לפני אחרים, במחשבה שלא משנה עד כמה המעשים שלו בלתי הגיוניים או נוראיים, כולם צריכים בכל זאת לסלוח לו ולסבול אותו. אתה גם מלמד אחרים לעיתים קרובות ש"אנחנו צריכים לכבד את הזקנים ולא לפגוע בכבודם. אנחנו פחותים מהם." מאיפה בא המונח "פחותים"? (מהתרבות המסורתית.) הוא נגזר מן החשיבה של התרבות המסורתית. יתר על כן, בכנסייה התהוותה אווירה מסוימת, שבעקבותיה אנשים, כשהם פוגשים אחים ואחיות מבוגרים יותר, מתייחסים אליהם בחום כאל "אח גדול", "אחות גדולה", "דודה" או "אח בוגר", כאילו כולם חלק ממשפחה גדולה; לאנשים המבוגרים האלה רוחשים יתר כבוד, דבר אשר שלא במודע מותיר בדעת הזולת רושם טוב של האנשים הצעירים. אלמנטים אלה של התרבות המסורתית השתרשו וחלחלו עמוקות אצל הסינים, עד כדי כך שהם מפיצים ומעצבים באופן רצוף ומתמשך את האווירה בחיי הכנסייה. מכיוון שאנשים לעיתים קרובות מוגבלים ונשלטים על ידי המושגים האלה, לא זו בלבד שהם תומכים בהם באופן אישי, שהם מתאמצים לפעול וליישם בפועל בכיוון הזה, אלא הם גם רואים בעין יפה אחרים שנוהגים כך ומנחים אותם להצטרף אליהם. התרבות המסורתית אינה האמת; זה ודאי. אבל האם די שאנשים פשוט יידעו שזו לא האמת? העובדה שזו לא האמת היא היבט אחד; למה אנחנו צריכים לנתח את זה? מה המקור של זה? איפה טמונה מהות הבעיה? איך אפשר להניח לדברים האלה? ניתוח של התרבות המסורתית נועד לספק לך עמוק בליבך הבנה חדשה לגמרי של התאוריות, של ההגות ושל ההשקפות לגבי ההיבט הזה. איך ניתן להשיג את ההבנה הזאת, החדשה לחלוטין? ראשית כול עליך לדעת שהתרבות המסורתית נובעת מהשטן. ואיך השטן מנחיל לבני האדם את הרכיבים האלה של המסורת? השטן, מקדמת דנא, משתמש בכמה דמויות ידועות ובאנשים מפורסמים כדי להפיץ את הרעיונות האלה, ואת אותן אמירות ותאוריות לכאורה. ואז, בהדרגה, הרעיונות האלה הופכים שיטתיים ומוחשיים, מתקרבים עוד ועוד לחיי האנשים עד שלבסוף הם מתפשטים בקרבם; מעט-מעט האמירות, התאוריות והרעיונות השטניים האלה נחקקים בנפשות האנשים. אחרי שחונכו כך, אנשים רואים ברעיונות ובתאוריות הללו שמגיעים מן השטן דברים חיוביים ביותר שהם צריכים ליישם בפועל ולדבוק בם. ואז השטן מנצל את הדברים האלה כדי לכלוא את נפשות האנשים ולשלוט בן. דור אחר דור, חונכו, הותנו ונשלטו בנסיבות כאלה, עד היום. כל הדורות האלה האמינו שהתרבות המסורתית היא נכונה וטובה. איש אינו מנתח את מקור הדברים הטובים והנכונים האלה, לכאורה – זה מה שעושה את הבעיה הזאת לחמורה. אפילו חלק מהמאמינים שקראו את דברי האל במשך שנים רבות עדיין חושבים שאלה דברים נכונים וחיוביים, עד כדי כך שהם סבורים שהם יכולים לבוא במקום האמת ולהחליף את דברי האל. עוד יותר מכך, חלקם חושבים ש"לא משנה כמה אנחנו קוראים מדברי האל וחיים בקרב אנשים, לא ניתן להשליך את הרעיונות המסורתיים כביכול ואת האלמנטים המסורתיים של התרבות כמו שלוש חובות הציות וארבע המידות הטובות, ומושגים כגון חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות. זאת משום שהם מועברים מדור לדור עוד מאבותינו הקדמונים שהיו חכמים מופלגים. איננו יכולים לצאת נגד העקרונות שהנחילו לנו אבותינו רק בגלל שאנחנו מאמינים באל, ואיננו יכולים לשנות או לזנוח את העקרונות של אבות אבותינו ושל אותם חכמים קדמונים." מחשבות ומודעוּת מעין אלה קיימות אצל כל האנשים. שלא במודע, הם עדיין נשלטים וכבולים בידי האלמנטים האלה של התרבות המסורתית. לדוגמה, כשילד מזהה שאתה בשנות העשרים לחייך וקורא לך "דוד", אתה מרוצה וחש סיפוק. אם הוא קורא לך ישירות בשמך, אתה מרגיש לא בנוח וחושב שהילד אינו מנומס ושצריך לחנך אותו, והגישה שלך משתנה. בפועל, בין אם הוא קורא לך דוד או בשמך, אין לזה שום קשר שהוא ליושרה שלך. אז למה אתה לא מרוצה כשהוא לא קורא לך דוד? זה משום שאתה נשלט על ידי התרבות המסורתית ומושפע ממנה; היא השתרשה בנפשך עוד קודם לכן והפכה לאמת המידה הבסיסית ביותר ליחס כלפי אנשים, מאורעות ודברים, ולהערכה ולשיפוט של כל דבר ודבר. כאשר אמת המידה שלך שגויה, האם הטבע שלמעשיך יכול להיות נכון? בשום פנים ואופן לא. לו היית אומד את העניין הזה על פי האמת, איך היית נוהג? האם היה לך אכפת איך אחרים קוראים לך? (לא.) אלא כמובן אם הם היו מעליבים או משפילים אותך – במקרה כזה בהחלט היית חש לא בנוח; זה ביטוי רגיל של אנושיות. ואולם אם אמת המידה שלך היא דברי האל, האמת או התרבות שנובעת מן האל, אז בלי קשר לשאלה אם אנשים קוראים לך בשמך או "דוד" או "אח", בשום פנים ואופן לא הייתה לך שום תגובה. בעניין זה אתה יכול לפעול על פי המנהג המקומי. לדוגמה, בסין, כשמישהו קורא לך "דוד", אתה מרגיש שהוא מכבד אותך. אבל לו היית במדינה מערבית ומישהו היה קורא לך "דוד", היית מרגיש לא בנוח; היית מעדיף שיקראו לך בשמך, והיית רואה בזה אות לכבוד. בסין, לו אדם צעיר ממך בהרבה היה קורא לך בשמך, היית מאוד לא מרוצה ומרגיש שהוא מתעלם מפער הגילים ביניכם; היית מרגיש מושפל מאוד והיית מתרגז ואפילו מוקיע את האדם הזה. האם זה לא מוכיח שיש בעיה עם צורת החשיבה הזאת? זו הבעיה שאני מתכוון לדון בה.

לכל מדינה ולכל לאום יש תרבות מסורתית משלהם. האם אנחנו מבקרים את כל התרבויות המסורתיות? יש תרבות אחת שאין לבקר. אתם יודעים מהי? אתן לכם דוגמה. אלוהים ברא את אדם; מי העניק לו את השם אדם? (האל.) האל ברא אם כן את האנושות, וכאשר הוא תקשר עם בני האנוש איך הוא פנה אליהם? (בשמם.) נכון, הוא קרא להם בשמם. האל מעניק לך שם, ולשם הזה יש משמעות בעיניו; הוא משמש כינוי, תואר. כשהאל מעניק לך כינוי, הוא קורא לך על פי הכינוי הזה. האין זו צורה של הבעת כבוד? (כן.) זו הצורה הטובה ביותר של הבעת כבוד, כבוד שתואם באופן הטוב ביותר לאמת והוא החיובי ביותר. זוהי אמת המידה להבעת כבוד לאנשים, והיא באה מן האל. האם זו לא צורה של תרבות? (כן.) האם אנחנו צריכים להגן על התרבות הזאת? (כן.) זה מגיע מן האל; האל קורא לאדם ישירות בשמו. האל מעניק לך שם, מעניק לך כינוי ואז משתמש בכינוי הזה כדי לייצג אותך ולקרוא לך. זה האופן שהאל נוהג באנשים. כאשר האל ברא את האישה, איך הוא התייחס אליה? האל הניח לאדם להעניק לה שם. אדם קרא לה חוה. האם האל קרא לה בשם זה? כן. זאת אומרת שזו תרבות שנובעת מן האל. האל מעניק כינוי לכל יציר בריאה וכאשר הוא מכריז על הכינוי הזה, בני האנוש והאל גם יחד יודעים למי הוא מתכוון. זה נקרא כבוד, זה נקרא שוויון, זו אמת מידה שנועדה לבדוק אם אדם הוא מנומס, אם יש גינוני נימוסים באנושיות שלו. האם זה מדויק? (כן.) זה אכן מדויק. בכתבי הקודש, בין אם הם מתעדים אירוע מסוים או שושלת יוחסין של משפחה, לכל הדמויות יש שמות, יש להן כינויים. אבל יש דבר אחד שאני לא בטוח ששמתם לב אליו: כתבי הקודש לא משתמשים בכינויים כמו סבא, סבתא, דוד, דודה, דוד גדול, דודה גדולה וכן הלאה; הוא נוקב פשוט בשמות אנשים. מה אפשר ללמוד מכך? מה שהאל קבע לאנשים, בין אם אלה תקנות או חוקים, הוא במונחים אנושיים סוג של מסורת שמונחלת מדור לדור. ומהי המסורת הזאת שנמסרת מן האל ומועברת מדור לדור? היא דבר מה שאנשים צריכים לציית לו: אין שום צורך בתארים הייררכיים. בעיני האל, לא קיימים אותם תארים משפחתיים נפתלים כמו דוד גדול, דוד קטן, דודה גדולה, דודה קטנה וכן הלאה. למה בני אדם טרודים כל כך בתארים ובכינויים ההיררכיים האלה? מה משמעות הדבר? האל מתעב את הדברים האלה יותר מכול. מי שטורחים הרבה סביב הדברים האלה הם תמיד בני מינו של השטן. במונחים של התרבות המסורתית הזאת, יש עובדה אחת אמיתית מאוד ביחס לאל: האל ברא את כל האנושות, והוא יודע בבירור כמה משפחות וצאצאים יש לאדם; אין שום צורך בשום היררכיה. האל אומר בפשטות פרה ורבה כדי שמשפחתך תשגשג – זה כל מה שאתה צריך לזכור. כמה צאצאים יש בכל דור, וכמה צאצאים יש לאותם צאצאים – בזה זה מסתכם, אין שום צורך בהיררכיה. הדורות הבאים אינם צריכים לדעת מי היו אבות אבותיהם, וגם לא צריכים להקים היכלות או מקדשים לאבותיהם הקדמונים, ובוודאי לא להקריב קורבנות או לסגוד להם. בכתבי הקודש מתועד כי כל מי שמאמינים באל ונוהים אחריו, מי שמאמינים ביהוה – כולם מעלים מנחות לפני המזבח. כל בן משפחה בא לפני האל ומעלה מנחות. זאת בשונה מהסינים, שאצלם לכל משפחה יש היכל לאבות הקדמונים, שמלא בלוחות זיכרון לסבים ולסבתות מכמה דורות אחורה. במקום שבו האל החל בעבודתו, הדברים האלה אינם קיימים. ואולם מקומות אחרים, שרחוקים ממלאכת האל, נשלטים בידי השטן ובידי רוחות רעות. בארצות הבודהיסטיות האלה, הפרקטיקות השטניות האלה משגשגות. שם אנשים חייבים לסגוד לאבותיהם הקדמונים ויש לדווח הכול למשפחה – הכול צריך להימסר לאבות הקדמונים של המשפחה; אפילו אם אפרם של האבות הקדמונים איננו קיים עוד, הדורות הבאים בכל זאת חייבים להבעיר קטורת ולהרכין את ראשם. בתקופה המודרנית חלק מהאנשים שנחשפו לרעיונות מערביים וחדשים יותר השתחררו מן השעבוד המסורתי למשפחה ואינם מוכנים להישאר במשפחות כאלה. הם מרגישים שמשפחות כאלה שולטות בהם באופן הדוק ונוקשה, בעוד המבוגרים במשפחה מתערבים בכל דבר כמעט, בייחוד במה שנוגע לנישואין. בסין דברים כאלה הם חזון נפרץ. השטן גורם לאנשים להתמקד בוותיקות, ודומה שהמושג הזה מתקבל ברצון על ידי אנשים, שסבורים כי "לכל דור דרגה משלו; בדרג העליון נמצאים אבותינו הקדמונים. כל אימת שנזכרת המילה 'אב קדמון' אנשים צריכים לכרוע ברך ולסגוד לו כמו לאל." מילדותם אנשים מושפעים, מותנים ומחונכים באופן הזה על ידי המשפחה; בנפשם הרכה נחקק דבר אחד: שאדם אינו יכול לחיות בעולם הזה בלי משפחה, ושעזיבת המשפחה או השתחררות משעבוד המשפחה היא עבירה מוסרית שיש לגנותה. מה פירוש הדבר עבירה מוסרית שיש לגנותה? פירושה שאם אינך מקשיב למשפחתך, אתה ילד שלא מכבד את המשפחה, והיותך חסר כבוד למשפחתך פירושו שאינך אנושי. לפיכך רוב האנשים אינם מעזים לנתץ את הכבלים המשפחתיים האלה. הסינים עברו התניה והם מושפעים ונשלטים בחומרה על ידי ההיררכיה ועל ידי מושגים כמו שלוש חובות הציות וארבע המידות הטובות, כמו שלושת הקשרים הקונפוציאניים הבסיסיים וכמו חמש המעלות הקבועות. צעירים שאינם פונים כיאות למבוגרים מהם כדוד, דודה, סבא או סבתא, מואשמים לעתים קרובות בגסות רוח ובחוסר תרבות. מה פירוש הדבר? פירושו שאתה נחשב נחות בקבוצה האתנית הזאת, בחברה הזאת, בגלל שאינך מציית למוסכמות חברתיות, אינך מתורבת ואתה חסר ערך. אחרים לבושים בהידור, מיומנים בהעמדת פנים ומדברים בנימוס ובחן; לשונם נוטפת דבש ואילו אתה אפילו לא יודע שצריך לקרוא למישהו דוד או דודה. אנשים יגידו שאתה חסר תרבות ובכל מקום שתגיע אליו יתנשאו עליך. זה סוג האידאולוגיה שהוטבע בסינים. מקצת הילדים שאינם יודעים איך לפנות לאנשים יינזפו בחומרה והוריהם אפילו יכו אותם. בעודם מפליאים בהם את מכותיהם יש הורים שיגידו: "אתה חצוף, לא שווה כלום ולא מתורבת; כבר עדיף שאני אהרוג אותך במכות! אתה לא עושה כלום חוץ מלהביך אותי, ומבייש אותי לפני אנשים!" רק בגלל שהילד אינו יודע איך לפנות לאחרים, ההורים ינפחו את העניין מעבר לכל פרופורציה בשביל להגן על כבודם ויכו את הילד מכות נמרצות. איזה מין התנהגות היא זו? זו שטות גמורה! האם הייתם מבינים את הדברים האלה אלמלא הייתי משתף עליהם כך? האם אתם מסוגלים – באמצעות תופעות שאתם עדים להן בחיים האמיתיים, או באמצעות קריאת דברי האל, או באמצעות החוויות שלכם עצמכם – לראות את הדברים האלה לאשורם, מעט-מעט ובהדרגה, ואז לשנות את כיוון החיים שלכם ואת כיוון הנתיב שאתם הולכים בו? אם אינכם מסוגלים, התובנה שלכם לוקה בחסר. בכל דבר ועניין, שימוש בדברי האל, בעבודת האל ובדרישות האל כאמת המידה הוא הגישה הנכונה ביותר, הם חפים משגיאות – בכך אין שום ספק. כל דבר שנובע מהשטן, ולא משנה עד כמה הוא עולה בקנה אחד עם העדפות או עם מושגים אנושיים, לא משנה עד כמה הוא נראה הגון – אינו האמת אלא זיוף.

מטרת הסיפור הזה היא לעזור לכם להבין דברים, לגרום לכם להבין מהי האמת, מה בני אדם מרוויחים מן האמונה באל, מה פירוש הדבר עבור האל לגרום לאנשים לשנות את הצביונות שלהם ולהשיג את האמת, והאם האמת שהאל מבטא והדרישות שלו קשורות באופן כלשהו למה שאדם עשוי להעלות בדעתו, או למחשבות, להשקפות ולהבנות השונות שנוצרות באמצעות חינוך והתניה מצד הסביבה הלאומית והחברתית של אדם. כולכם צריכים לנתח את העניינים האלה גם בעצמכם. הדוגמה שלנו היום כיסתה רק היבט אחד. למעשה, בליבו של כל אדם ישנם לא מעט דברים שלקוחים מן התרבות המסורתית. יש שיאמרו: "מכיוון שאנחנו אמורים להיפטר מן ההיררכיה, האם פירוש הדבר שאני יכול לקרוא להורים שלי בשמם?" זה בסדר? אם אתה קורא להורים שלך אימא ואבא, האם פירוש הדבר שאתה עדיין מקפיד על ההיררכיה ושחזרת לתרבות המסורתית? לא. להורים עדיין צריך לקרוא באותו אופן; האל גרם לאנשים לפנות אליהם בשמות אימא ואבא. כך צריך לקרוא להם; זה בדיוק כמו שההורים שלך קוראים לך "ילד", "בן" או "בת". אז מה בראש ובראשונה אתם אמורים להבין מהסיפור הזה שסיפרתי? באיזו בעיה הוא מתמקד? (אמת המידה שלנו לשיפוט של דברים חייבת להשתנות; יש לשפוט כל דבר על פי דברי האל ודרישותיו.) נכון. אל תמציאו דברים בעצמכם באופן עיוור. אנשים רוצים תמיד ליצור "אמת" משלהם. בכל פעם שהם רוצים לעשות דבר מה הם הוגים סדרה של טיעונים ותאוריות, ואחר כך מערך של שיטות, ומבצעים אותו בלי קשר לנכונות שלו. הם מיישמים זאת בפועל במשך שנים, דבקים בו בעקשנות גם אם הוא אינו מניב תוצאה כלשהי, ועדיין הם מרגישים שהם נדיבים, צדיקים וטובי לב. הם סבורים שהדברים שהם מביאים לידי ביטוי בחייהם הם טובים, שכך הם קוצרים שבחים והערצה, ובסוף הם מאמינים יותר ויותר שהם נפלאים. אנשים לעולם אינם תוהים, מנסים להבין או לחפש מהן דרישות האל בכל עניין, מהם עקרונות הפעולה לעשיית כל דבר ואם הם הפגינו נאמנות לתפקיד שהאל הטיל עליהם תוך כדי התהליך של ביצוע חובתם. הם אינם מהרהרים בדברים האלה; הם חושבים רק על העניינים המעוותים והמרושעים האלה – האין זו התעסקות ברשעות? (כן.) כל מי שהוא כלפי חוץ עדין, מתנהג כיאות, מחונך ומציית למוסכמות חברתיות – מדבר בלי סוף על חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות ומדבר באלגנטיות מעודנת ואומר דברים ערבים לאוזן: בחנו אם אדם כזה מיישם בפועל את האמת או לא. אם הוא לעולם אינו מיישם בפועל את האמת, אז הוא אינו אלא צבוע שמעמיד פני טוב; הוא בדיוק כמו דאמינג – ואינו שונה ממנו במאומה. איזה מין אנשים הם אלה שמתמקדים אך ורק בהתנהגותם הטובה ומנצלים אותה להונות אחרים כדי שיהללו ויעריצו אותם? (צבועים.) האם האנשים האלה מבינים עניינים רוחניים? (לא.) האם אנשים שאינם מבינים עניינים רוחניים מסוגלים ליישם בפועל את האמת? (לא.) למה הם לא מסוגלים? (הם לא מבינים מהי האמת, אז הם פשוט לוקחים בתור אמת איזו התנהגות שנראית טובה כלפי חוץ ודברים שאנשים תופסים כטובים ומיישמים אותם בפועל.) זה לא העיקר. לא משנה עד כמה הם אינם מבינים את האמת, האם הם לא מכירים בכל זאת כמה עקרונות ברורים של עשיית דברים? כשאתה אומר להם איך לבצע את חובתם, האם הם לא מסוגלים להבין? לאנשים כאלה יש מאפיין אחד: אין להם שום כוונה ליישם בפועל את האמת. לא משנה מה תגיד, הם לא יקשיבו לך; הם פשוט יעשו ויגידו מה שמתחשק להם. דיברנו לאחרונה לעיתים קרובות על מגוון הביטויים של צוררי משיח. הביטו על האנשים סביבכם: הסתכלו במי ניכר שינוי כלשהו, אצל מי ההתנהגות והעקרונות של עשיית דברים לא השתנו בכלל, ליבו של מי נותר כשהיה ולא משנה כיצד משתפים איתו, ומי עדיין לא משתנה, או מתכוון להשתנות, וממשיך לעשות דברים כראות עיניו, גם אם הוא מסוגל לקשר בין תוכן השיתוף שלך לעצמו. האם פגשתם אנשים כאלה? פגשתם, נכון? למה חלק מן המנהיגים והעובדים מועברים מתפקידיהם? מפני שהם אינם מיישמים בפועל את האמת, הם אינם עושים עבודה אמיתית. הם מבינים כל מיני סוגים של דוקטרינות והם ממשיכים בדרכם. לא משנה כמה אתה משתף על עקרונות-האמת, יש להם עדיין מערך חוקים משלהם, הם עומדים על דעתם ואינם מקשיבים לאיש. הם פשוט עושים כרצונם – אתה אומר דבר אחד, הם עושים דבר אחר. מנהיגים ועובדים כאלה יש להעביר מתפקידם, נכון? (נכון.) אכן כן. באיזה נתיב האנשים האלה הולכים? (בנתיב של צורר משיח.) כשאתה הולך בנתיב של צוררי משיח, בחלוף די זמן אתה נעשה בעצמך לצורר משיח. זו רק שאלה של זמן מתי זה יקרה. לא משנה כמה אתה משתף איתם על האמת, אם הם עדיין לא מקבלים אותה ואינם משתנים כלל, אז זה באמת בעייתי, והם כבר הפכו לצוררי משיח.

מהי התובנה המשמעותית ביותר שבה זכיתם מהסיפור שסופר היום? היא אמורה להיות שקל לאנשים לסטות מן הדרך. למה קל לאנשים לסטות? ראשית כול, לאנשים יש צביונות מושחתים; שנית, לא משנה מה גילם, מחשבותיהם וליבם של אנשים אינם טבולה ראסה. אז איזו צידה לדרך הסיפור הזה מעניק לכם? קל לאנשים לסטות מן הדרך – זה הדבר הראשון. הדבר השני הוא שאנשים נוטים לדבוק במה שהם סבורים שהוא נכון וטוב כאילו זו האמת, ומתייחסים לידע של כתבי הקודש ולדוקטרינות רוחניות כאילו הם דברי האל שיש ליישם בפועל. אחרי שמבינים את שתי הבעיות האלה, אילו הבנות, תוכניות או רעיונות חדשים יש לכם עבור הנתיב שאתם צריכים ללכת בו בעתיד ועבור כל משימה שתצטרכו לבצע בעתיד? (בעתיד, כשנעשה דברים, אסור לנו לפעול על פי מה שאנחנו מאמינים שהוא נכון. קודם כול אנחנו צריכים לבדוק אם המחשבות שלנו תואמות את רצון האל ואם הן תואמות את הדרישות שלו. אנחנו צריכים למצוא בדברי האל עקרונות ליישום בפועל ומכאן להמשיך. רק כך אנחנו יכולים לוודא שאנחנו מיישמים בפועל את האמת ושהנתיב שאנחנו הולכים בו באמונתנו באל הוא נכון.) אתם צריכים להשקיע מאמץ ביחס לדברי האל. הפסיקו להניח הנחות משלכם. אתה לא מבין עניינים רוחניים; האיכות שלך נמוכה; ולא משנה אילו רעיונות אדירים אתה הוגה, הם אינם האמת. אפילו אם אתה סמוך ובטוח שמה שעשית הוא נכון וחף מכל פגם, עדיין אתה צריך להביא אותו לאחים ולאחיות כדי לשתף ולאמת, או להשוות אותו כנגד דברי האל הרלוונטיים. האם אתה יכול באופן זה להשיג מאה אחוז שלמות? לא בהכרח; אתה עדיין עשוי לסטות ביישום שלך בפועל, אלא אם תפסת במלואם את עקרונות-האמת ואת המקור של דברי האל. זה היבט אחד. מהו ההיבט השני? אם אנשים זונחים את דברי האל, ולא משנה כל כמה מעשיהם נראים רציונליים או מקובלים, הם אינם יכולים להחליף את האמת. כל דבר שאינו יכול להחליף את האמת אינו האמת וגם אינו דבר חיובי. אם הוא אינו דבר חיובי, מהו? זה בהחלט לא דבר שמשביע את רצון האל והוא גם אינו עולה בקנה אחד עם האמת; זה דבר שהאל מוקיע. מה יהיו ההשלכות אם תעשה דבר מה שהאל מוקיע? אתה תגרום לאל לתעב אותך. כל דבר שאינו נובע מן האל הוא דבר שלילי, הוא נובע מן השטן. ישנם אנשים שעשויים לא להבין זאת; הניחו לזה לחלחל בהדרגה ככל שאתם צוברים ניסיון.

היום מתחנו ביקורת בכובד ראש על דבר אחד; מה אנחנו מבקרים? את העניין של התייחסות לחזירה זקנה כאל דודה חזירה, נכון? האם זה מביש לקרוא לחזירה "דודה חזירה"? (כן.) זה עניין מביש. אנשים תמיד רוצים תוארי כבוד. ממה נובע ה"כבוד" הזה? למה המילה "כבוד" מתייחסת? האם היא מתייחסת לוותיקות? (כן.) הרצון התמידי שיתייחסו אליך כאל בכיר, ההתמקדות התמידית בוותיקות – האם זה דבר טוב? (לא.) למה התמקדות בוותיקות אינה דבר טוב? עליכם לנתח מהי החשיבות של התמקדות בוותיקות. מאוד פשוט לומר זאת סתם כך: "האל אינו מרשה לאנשים להתמקד בוותיקות, אז למה אתה דן בכך בלי שום טעם? אתה מדבר שטויות אך מעמיד פנים שאתה מתורבת. אתה אף פעם לא מתחשב באינטרסים של בית האל כשאתה מבצע חובה, תמיד בוגד בהם למען עצמך. כשמדובר באינטרסים שלך, אינך מהסס לבגוד באינטרסים של בית האל. במי אתה מנסה לשטות כשאתה מעמיד פני אדם טוב? אתה ראוי שיחשבו אותך לטוב?" האם ניסוח באופן הזה יהיה מקובל? (כן.) מה צריך לומר כדי שזה יהיה אף יותר נוקב? "מה אתה מקשקש? אתה סתם חזיר טיפש, אידיוט, בלי שום הבנה של האמת. מה אתה עושה את עצמך? חינכו אותך, אתה מתורבת, ואתה מאמין באל. קראת כל כך הרבה מדברי האל ואתה עדיין חושב שאתה מאמין די טוב באל. אבל בסופו של דבר אתה לא יודע אפילו מה זה אומר ליישם בפועל את האמת. האם אתה לא סתם חזיר טיפש, אידיוט גמור?" עד כאן בעניין הסיפור הזה. הבה נחזור עכשיו לנושא העיקרי של השיתוף.

ניתוח של ההתנהגות הערמומית, השרירותית והדיקטטורית של צוררי משיח ושל האופן שבו הם מאלצים אנשים לציית להם

I. ניתוח של ההתנהגות העקלקלה של צוררי משיח

בפעם האחרונה שיתפנו על הפריט החמישי בביטויים של צוררי משיח: הם מטעים בני אדם, מפתים אותם, מאיימים עליהם ושולטים בהם. היום נשתף על הפריט השישי: הם מתנהגים בדרכים ערמומיות, הם שרירותיים ודיקטטוריים, הם לעולם לא משתפים עם אחרים והם מאלצים אחרים לציית להם. האם יש הבדל בין פריט זה לבין הפריט החמישי? במונחים של צביון, אין שום הבדל מהותי; הפעולות של שניהם סובבות כולן על צבירת כוח ועל פעילות שרירותית ודיקטטורית. שני הצביונות גם יחד הם מרושעים, גאוותניים, עיקשים וזדוניים; הצביונות זהים. ואולם הפריט השישי מדגיש ביטוי בולט אחר של צוררי משיח, והוא שמעשיהם עקלקלים – זה נוגע לטבע פעולותיהם של צוררי משיח. ראשית כול הבה נדון במילה "עקלקל." על פניו, האם "עקלקל" היא מילה בעלת קונוטציה שלילית או חיובית? אם אדם עושה דבר מה עקלקל, האם הדבר הזה טוב או רע? (רע.) אם אומרים על מישהו שהוא פועל בעקלקלות, האם האדם הזה טוב או רע? ברור שהרשמים והתחושות של אנשים הם שאדם הפועל בעקלקלות הוא אידיוט לא יוצלח. כשאדם נתקל בדבר מה עקלקל, האם זו סיבה לשמחה או האם זה מעורר בו צמרמורת? (זה מעורר צמרמורת.) זה פשוט לא דבר טוב. בקצרה, על פניו "עקלקל" הוא מונח שלילי, בין אם הוא מתאר את הפעולה עצמה או את דרך הפעולה של אדם – דבר מזה אינו חיובי; הוא בהחלט שלילי. הבה נסביר קודם כול מהם הביטויים של עקלקלות. מדוע הדבר נקרא עקלקל ולא ערמומי? איזו השתמעות מיוחדת יש כאן למילה "עקלקל"? עקלקלות עמוקה יותר מאשר ערמומיות. לאנשים נדרש יותר זמן וקשה יותר לזהות אדם שפועל בעקלקלות, נכון? (נכון.) הדבר הזה ברור מאוד. ולכן השתמשו במילים שכולכם יכולים להבין כדי להסביר את המונח "עקלקל". המילה "עקלקל" משמעותה כאן נכלולי וזומם מזימות, והיא מתייחסת להתנהגות לא נורמלית. אי הנורמליות הזאת נוגעת להיותה חבויה עמוק ובלתי חדירה עבור האדם הממוצע, שאינו מסוגל לעמוד על מה שאנשים כאלה חושבים או עושים. במילים אחרות, השיטות, המניעים ונקודות המוצא של מעשי אנשים מהסוג הזה הם קשים במיוחד לפיענוח, ולפעמים ההתנהגות שלהם היא גם חמקמקה וחשאית. בקצרה, יש מונח שיכול לתאר את הביטוי והמצב בפועל של עקלקלותו של אדם, והוא "היעדר שקיפות", שהופכת אותו לבלתי ניתן לפיענוח ובלתי מובן לאחרים. מעשיהם של צוררי משיח ניחנים בטבע הזה – כלומר, כאשר אתה מבין ומרגיש שהכוונות שלהם לעשיית דבר מה אינן כפי שהן נראות לעין, אתה חושב שזה מבעית, ואולם בטווח הקצר או מסיבה כלשהי עדיין אינך מסוגל לראות את המניעים ואת הכוונות שלהם לאשורם, ואתה פשוט מרגיש שלא במודע שמעשיהם עקלקלים. למה הם מסבים לך תחושה כזאת? מבחינה אחת זה משום שאף אחד לא יכול לעמוד במדויק על מה שהם אומרים או עושים. מבחינה נוספת, הם לעתים קרובות מדברים סחור סחור, מבלבלים אותך ובסופו של דבר גורמים לך להיות לא בטוח אילו מן ההצהרות שלהם הן אמת ואילו הן שקר, ומה באמת משמעות המילים שלהם. כאשר הם משקרים, אתה חושב שזאת האמת; אינך יודע איזו אמירה היא אמת או שקר ולעיתים קרובות אתה מרגיש ששיטו בך והערימו עליך. מנין נובעת התחושה הזאת? היא נובעת מכך שאנשים כאלה לעולם אינם פועלים בשקיפות; אינך יכול לראות בבירור מה הם עושים או במה הם מתעסקים, דבר שבאופן בלתי נמנע גורם לך לחשוד בהם. בסופו של דבר אתה מבין שהצביון שלהם ערמומי, נכלולי וגם מרושע. המילה "עקלקל" סתומה ונשמעת לאנשים יוצאת דופן, אבל למה להסביר אותה בביטוי פשוט כל כך כמו "היעדר שקיפות"? הביטוי הזה אוצר בתוכו משמעות מרומזת. מהי אותה משמעות מרומזת? המשמעות היא שלעתים תכופות, צוררי משיח מציגים לך תדמית כוזבת כשהם רוצים לעשות דבר מה, ובכך מקשים עליך לזהותם. לדוגמה, כשצורר משיח רוצה לסטור ללחייך השמאלית, הוא יכוון את המכה שלו ללחי הימנית שלך. כאשר אתה חומק כדי להגן על הלחי הימנית, הוא מנחית בהצלחה את הסטירה על הלחי השמאלית שלך, ובכך משיג את מטרתו. זוהי עקלקלות וזוהי הוויה רוחשת מזימות – כל מי שנמצא איתם בקשר ומתעסק איתם נכנס לחישובים שלהם. למה הם כל הזמן מחשבים? חוץ מזה שהם רוצים לשלוט באנשים ולתפוס מקום בליבם, הם רוצים גם לקושש הטבות מכולם. יתרה מזו, באנשים כאלה אתה יכול גם לגלות סוג של צביון מרושע: הם נהנים במיוחד לנצל אחרים או למנף את החוזקות האישיות שלהם כדי לשים ללעג חולשות של אחרים, והם נהנים לשחק באנשים. זהו ביטוי של הרשעות שלהם. במונחי העולם הזה, אנשים כאלה נחשבים ממולחים. אנשים רגילים סבורים ש"רק זקנים יכולים להיות ממולחים. לצעירים אין ניסיון או חוכמת חיים, אז איך הם יכולים להיות ממולחים?" האם הקביעה הזאת נכונה? לא. הצביון המרושע של צוררי משיח אינו תלוי גיל; הם נולדים עם הצביון הזה. אלא שכשהם צעירים ופחות מנוסים, העיסוק שלהם בתככים כאלה עשוי להיות בסיסי יותר ופחות מלוטש. ככל שהם מזדקנים הם נעשים אטומים, כמו אותם מלכי שדים זקנים שפעולותיהם חסרות פשר לחלוטין ורוב האנשים בשום אופן אינם מסוגלים להבינן.

זה עתה סיפקתי הסבר כללי למילה "עקלקל". הבה נשתף עכשיו על המצבים ועל הביטויים הספציפיים של עקלקלות. האם לא שווה לשתף על כך? אם לא נשתף על כך, האם תהיו מסוגלים להבחין בהם? האם אתם מסוגלים לראותם לאשורם? (לא.) זה לא שאתה בשום פנים ואופן אינך מסוגל להבחין בהם או לזהותם; לפעמים גם אתה תרגיש שאדם מסוים הוא באמת נכלולי – כל כך נכלולי שאתה מוצא את עצמך עושה כדברו אפילו אחרי שהוא בגד בך – ושאתה חייב להיזהר מפניו. אם כן אילו דברים צוררי משיח עושים, ואילו דיבורים ומעשים הם חושפים ביחסם לאחים ולאחיות ולאנשים סביבם, שמראים שהם עושים דברים באופן עקלקל ובצביון מרושע? זה שווה שיתוף. כשמסבירים רק את המילה "עקלקל", באופן כללי זה נשמע לאנשים די פשוט; בדיקה במילון מספיקה מן הסתם בשביל להבין את המשמעות שלה. אבל כשזה נוגע לבירור אילו מן המעשים, ההתנהגויות והצביונות של אנשים מקושרים למילה הזאת ומהווים ביטויים ומצבים מוחשיים של אותה מילה, זה נעשה יותר מאומץ וקשה להבנה, נכון? קודם כול, חשבו על האנשים או על צוררי משיח מסוימים שפגשתם. אילו מעשים שלהם גרמו לך להרגיש שהטבע שלהם קשור לעקלקלות, או אילו מילים, התנהגויות ומעשים יומיומיים שלהם היו קשורים לכך? (פגשתי פעם צורר משיח שרצה בבירור להתחרות על מעמד ולהיות מנהיג אבל אמר לאחים ולאחיות ש"אנחנו צריכים לדווח על מנהיגי שקר ועל עובדי שקר. רק כך נוכל לקבל את העבודה של רוח הקודש. אם לא נדווח על מנהיגי שקר ונחשוף אותם, לא נוכל להשיג את העבודה של רוח הקודש. אנחנו חייבים להתאחד כדי להגן יחד על עבודת הכנסייה." באצטלה של הגנה על עבודת הכנסייה הוא חיפש דרכים לזכות ביתרון על פני המנהיגים והעובדים, הקים מהומה על בעיות זניחות והסית את האחים והאחיות כדי שידווחו על המנהיגים והעובדים. המטרה שלו הייתה להפיל את המנהיגים והעובדים כדי שתהיה לו הזדמנות להפוך בעצמו למנהיג. הרבה אחים ואחיות לא הבחינו בכך והוטעו על ידו. במקום להבחין בבעיה בהתבסס על העקרונות, הם נתפסו לבעיות זניחות וחשפו שחיתויות של המנהיגים והעובדים כדי להוקיע אותם, לתייג אותם ולנפח דברים מעבר לכל פרופורציה, דבר שחולל כאוס בכנסייה.) אמרו לי, האם זו עקלקלות? (כן.) זה בדיוק זה. למה זה עקלקל? הוא נופף באצטלה של צדק כדי להשיג את מטרותיו הנסתרות, ובה בעת עודד אחרים לפעול, בעוד הוא עצמו אינו חושף את עצמו ונותר חבוי כדי להתבונן בתוצאות. אם יצליח לו, מה טוב. אם לא, איש לא יוכל לעמוד על כך, מכיוון שהוא הקפיד להישאר מוסווה היטב. זוהי עקלקלות – זוהי אחת מצורות הביטוי שלה. הוא לא יאפשר לך לרדת לעומקן של מחשבותיו הכמוסות האמיתיות, ואם היה עולה בידך לנחש ולו קצת, הוא היה נחפז ומעלה תירוצים וטיעונים שונים כדי להסתירן ולהגן על עצמו בכל מחיר, מחשש שאנשים יראו את האמת לאשורה. הוא בכוונה סיבך עניינים; זוהי עקלקלות. עוד מישהו? (לפני כמה שנים התגבשה חבורה של צוררי משיח בכנסייה שלנו, השתלטה עליה והותירה אי סדר בעבודת הכנסייה. העליון שלח מישהו כדי שיפקח על העבודה, אבל החבורה הזאת של צוררי משיח הסוותה את עצמה ואמרה ש"יש לנו מנהיגים משלנו ואנחנו לא מקבלים מנהיגים שהועברו ממקומות אחרים; אנחנו יכולים לטפל בעבודה בעצמנו." כתוצאה מכך רבים הלכו שולל וצייתו לצוררי המשיח וסירבו לקבל את המנהיג שהעליון סידר. צוררי המשיח האלה אפילו הגבילו את המנהיג שהעליון שלח למקום אחד, אסרו עליו להיות בקשר עם האחים והאחיות והביאו לידי כך שיהיה בלתי אפשרי עבורו לסייע בעבודת הכנסייה ולהוציא לפועל עבודה כלשהי.) זה היה עקלקל מאוד מצד צוררי המשיח. מה היה המניע הנסתר שלהם? הם רצו לשלוט בכנסייה ולהקים מלכות עצמאית משלהם. זה עקלקל; זה סוג הדברים שצוררי משיח עושים.

מהם הביטויים העיקריים של צוררי משיח שפועלים בעקלקלות? אחד הביטויים הוא היעדר שקיפות, ואחד נוסף הוא שהם זוממים בהיחבא מזימות שאין להעלות על דל שפתיים. לו הם היו חושפים את התוכניות ואת הכוונות שלהם בפני כולם, האם הם היו יכולים לממש אותן? ודאי שלא. למה אנשים שנוקטים שיטות עקלקלות עושים דברים באופן הזה? מה התכלית שמאחורי המעשים האלה? עד כה מה שחשבתם עליו היה רק שליטה על הכנסייה, אבל ישנם עניינים שאינם קשורים לשליטה בכנסייה או לשליטה בכולם. הטעיה של אנשי כנסייה או של אנשי אזור מסוים היא עניין מהותי יחסית, אז מה המטרה שניצבת בבסיס ההתנהגויות והמעשים השוליים יותר של צוררי משיח בזמנים רגילים? המטרה היא לנצל אנשים ולגרום לאנשים להשקיע מאמץ כדי לרצות את האינטרסים ואת המטרות האישיות שלהם-עצמם. האל מתזמר אנשים וחולש על גורלותיהם. צוררי משיח רוצים גם כן להכתיב את גורלות האנשים ולתמרן אותם. אבל לו הם היו אומרים באופן ישיר שהם רוצים לתמרן אותך, האם היית מסכים לכך? לו הם אמרו שהם רוצים לצוות עליך כמו על עבד, האם היית מסכים? לו הם אמרו שהם המנהיגים ושאתה חייב לציית להם, האם היית מסכים? בפירוש לא. לפיכך, הם חייבים לנקוט שיטות לא שגרתיות כדי לנצל אותך בלי שתשים לב; זה נקרא להיות עקלקל. לדוגמה, הדרקון הגדול האדום כאש פועל באופן עקלקל ומשתמש בעילות לגיטימיות לכאורה כדי להטעות אנשים. איך הוא פעל כדי להפקיע את הנכסים של בעלי אדמות ושל בעלי הון? האם הוא גיבש מדיניות כתובה שקבעה כי כל הנכסים מעל ערך מסוים חייבים להימסר למדינה? האם זה היה עובד לו הוא היה מצהיר על כך בפומבי? (לא.) מכיוון שזה לא היה עובד, מה הוא עשה? הוא היה צריך למצוא דרך שכולם יאמינו שהיא נכונה, כדי להפקיע את נכסיהם של בעלי אדמות ושל בעלי הון ולהשתלט עליהם באופן מוצדק. הדבר נישל את בעלי האדמות ואת בעלי ההון מכוחם, העשיר את קופת המדינה וביצר את שלטונו. איך הדרקון הגדול האדום כאש עשה זאת? (באמצעות תקיפת בעלי האדמות וחלוקה מחדש של קרקעות.) הוא פעל תחת האצטלה של "תקיפת בעלי אדמות וחלוקה מחדש של קרקעות" ושל "שוויון לכול", ואז בדה סיפורים כגון "הנערה לבנת השיער" כדי להפליל את כל בעלי האדמות ובעלי ההון ולהוקיע אותם. הוא ניצל את כוחן של דעת הקהל ושל התעמולה כדי להטמיע באנשים את הרעיונות המופרכים האלה, וגרם לכל מי שחסרו ידע לחשוב שבעלי אדמות ובעלי הון הם רעים ואינם שווים להמוני הפועלים, שעתה העם הוא הריבון של ארצו, שהמדינה שייכת לעם, שאותם מעטים לא צריכים לרכז בבעלותם כל כך הרבה הון, ושיש להפקיע אותו ולחלקו מחדש בין כולם. בעקבות ההסתה באמצעות אידאולוגיות ותאוריות שהיו כביכול טובות, נכונות ובעד העניים, אנשים הלכו שולל ועיניהם טחו מראות, והם התחילו להילחם באילי ההון המקומיים ולתקוף בעלי אדמות ובעלי הון. ומה הייתה התוצאה הסופית? כמה מבעלי האדמות ומבעלי ההון הוכו למוות, חלקם הפכו לבעלי מום ומקצתם נמלטו למרחקים. בקצרה, התוצאה הסופית הייתה שהדרקון הגדול האדום כאש מימש את זממו. ההמונים הטיפשים והנבערים הללו הונחו בהדרגה באמצעות מזימות כאלה לממש את מטרותיהם של אותם שטנים. באופן דומה צוררי משיח מאמצים גם הם שיטות עקלקלות מעין אלה כשהם פועלים. לדוגמה, כשמצוותים צורר משיח עם אדם בתפקיד מנהיגותי, והוא רואה שלאותו אדם יש חוש צדק, שהוא מבין את האמת ושהוא מסוגל להבחין בו, הוא מתחיל להרגיש חוסר ודאות: "יכול להיות שהבחור הזה יחתור תחתיי בלי ידיעתי? האם הוא זומם דבר מה מאחורי הגב שלי? למה אני לא מצליח לעמוד על טיבו? הוא לטובתי או לא? יכול להיות שהוא ידווח עליי לעליון?" בעוד מחשבות אלה מתרוצצות בראשו, הוא מתחיל לדאוג שמא מעמדו אינו בטוח, נכון? אז מה הדבר הבא שהוא עושה? האם הוא מעניש ישירות את אותו אדם? ישנם צוררי משיח שיפעלו בגלוי נגד סוג כזה של אנשים, אבל הסוג העקלקל יותר לא יעשה זאת באופן ישיר. במקום זאת הוא יתחיל לדבר עם כמה אחים ואחיות, מאלה שהם יחסית חלשים, מבולבלים וחסרי הבחנה, ויגשש אצלם בדיסקרטיות: "פלוני מאמין כבר יותר מעשור, אז האמונה שלו צריכה להיות די מבוססת, נכון?" מישהו עשוי להשיב: "כן יש לו בסיס די מוצק. בשנים האלה של אמונה באל הוא נטש את משפחתו ואת הקריירה שלו; האמונה שלו גדולה יותר משלנו. הציוות איתו אמור להיות בהחלט טוב עבורך." צורר המשיח ישיב: "כן, זה די טוב, אבל הוא אף פעם לא מתערה עם האחים והאחיות האחרים. הוא לא נראה חברותי במיוחד." אדם אחר עשוי להוסיף: "זה לא המקרה – הוא חותר אל האמת יותר מאיתנו. אנחנו לעיתים קרובות משוחחים, אבל הוא רוב הזמן קורא את דברי האל, מקשיב לדרשות ולומד מזמורים, וכשהוא איתנו הוא משתף על דברי האל." צורר המשיח שומע את ההערות האוהדות האלה על אותו אדם וחש שהוא אינו יכול להוסיף ולומר הרבה מעבר לזה, אז הוא משנה את הנושא ואומר: "הוא מאמין באל הרבה שנים ויש לו יותר ניסיון מאיתנו. אנחנו צריכים לתקשר איתו יותר בעתיד ולא לבודד אותו." האחרים שומעים זאת ועדיין אינם מבחינים במאום. צורר המשיח, שמבין שרוב האנשים מדברים בהערכה על אותו אדם ושהוא לא יכול להשיג את מטרתו, לא מוסיף לדבר עוד על הנושא. מאוחר יותר הוא מוצא קבוצה אחרת של אנשים ושואל אותה: "אתם רואים בכלל את פלוני קורא את דברי האל? יש לי הרושם שהוא תמיד משתף עם אחרים ולכאורה נראה עסוק; למה הוא אף פעם לא קורא את דברי האל?" הקבוצה הזאת ניחנת ביתר הבחנה וחבריה קולטים את נעימת דבריו וחושבים, "נראה שיש איזה סכסוך בין שני אלה; הוא מנסה לגרום לנו לחתור תחת אותו אדם ולהרחיק אותו." ולכן הם משיבים: "כן, הוא תמיד עסוק במשימות לא חשובות, תמיד קורא יותר מדי על אנשים ודברים. לעיתים רחוקות הוא קורא את דברי האל, וכשהוא כבר עושה זאת, בסוף הוא נרדם; שמתי לב לזה לא מעט פעמים." על סמך השיחות עם הקבוצה הראשונה של האנשים ועם הקבוצה השנייה, איזה סוג של צביון נוכח במילותיו של צורר המשיח? האם הוא לא מרושע? (כן.) מהם הטבע והשיטות של מעשיו? הוא עקלקל. קבוצת האנשים הראשונה לא הבינה מה צורר המשיח רוצה לעשות, ואילו השנייה קלטה מה קורה ואז זרמה איתו. כשהוא נוכח שהקבוצה השנייה נוהה אחריו ושניתן לפתותה, צורר המשיח רוצה להשתמש בקבוצה זו כדי להיפטר מהשותף שלו. צורת מחשבה זו היא עקלקלה. אחרי כל מיני דרכי שכנוע, חברי הקבוצה השנייה הולכים שולל ומתפתים, ואומרים: "מכיוון שהאדם הזה אינו עומד בעקרונות ובתנאים כדי לשמש מנהיג כנסייה, בפעם הבאה אנחנו כנראה לא צריכים להצביע עבורו לתפקיד המנהיג, נכון?" הקבוצה הזאת היא די בוגדנית, ואחרי שהם מדברים הם עוקבים אחר גישתו של צורר המשיח. צורר המשיח אומר: "זה לא יעבוד; זה לא יהיה הוגן. זה בית האל, לא החברה!" הם שומעים זאת ושואלים: "זה באמת לא יעבוד? אז מה אנחנו צריכים לעשות? אם כך נצביע עבורו בפעם הבאה." צורר המשיח אומר מיד, "גם להצביע לו לא יעבוד." אתם רואים? לא משנה מה הם אומרים, זה לא בסדר; זו בעיה. למעשה, צורר המשיח רק רוצה להוביל את האנשים האלה אל הנתיב שלו תוך שהוא כורה להם בור ליפול לתוכו. בסופו של דבר, אחרי שהם מקשיבים לדבריו, האנשים האלה עומדים על כוונותיו של צורר המשיח: "בואו פשוט נקיים בחירות הוגנות. אין לו הרבה תמיכה, אז יכול להיות שהוא בכל מקרה לא ייבחר." צורר המשיח מרוצה. הביטו: לפנינו זאב וכמה שועלים, והם חוברים יחד כדי לפעול יד ביד. זה העיקרון והטבע של המעשים שנוקטים צורר המשיח והכוחות שנוהים אחריו בכנסייה; זה הביטוי שלהם. האנשים שנוהים אחרי צוררי המשיח אומרים: "אז בואו נצביע. חוץ מזה, הוא לא כזה נפלא; אם נצביע, יכול להיות שהוא אפילו לא ייבחר." האם משהו חשוד פה? האם הם זוממים משהו? הם כבר איתרו רמזים זה בדברי זה, אבל איש אינו אומר במפורש מה לעשות; יש ביניהם הבנה שבשתיקה וכולם מבינים זאת. על פניו, צורר המשיח לא מנחה איש באופן מפורש שלא להצביע לשותף שלו, והאנשים מתחתיו גם הם אינם אומרים: "לא נצביע עבורו; נצביע עבורך." למה הם לא אומרים את זה חד וחלק? בגלל שאף אחד מהם לא רוצה לספק לרעהו יתרון כלשהו. זה לא עקלקל? זו רשעות גמורה. הם מקשיבים זה לטון דבריו של זה, אבל איש אינו מדבר באופן מפורש, ובסופו של דבר מושגת הסכמה רחבה. זה נקרא דו-שיח שטני. ביניהם יש "שוטה" אחד שאחרי שהקשיב עדיין אינו מבין ושואל את האחרים אם הם יצביעו לאותו אדם או לא. כיצד צורר המשיח משיב? אם הוא יאמר, "עשה מה שאתה מבין", זה יהיה ברור מדי. תשובה כזאת טומנת בחובה איום ושכנוע; אנשים רשעים אינם מדברים כך. במקום זה הוא יאמר: "לבית האל יש סידורי עבודה, לא? תצביעו למי שצריך; אם מישהו לא צריך להיבחר, אל תצביעו עבורו." האם זו לא צורת דיבור דו-משמעית? הם משתמשים בעילה לגיטימית לכאורה ואומרים: "אתה צריך לפעול על פי העקרונות; אתה לא יכול להישמע לי. מה שאני אומר לא חשוב. אני לא העקרונות; דברי האל הם העקרונות." ה"שוטה" שומע זאת ואומר בליבו, "אם אנחנו אמורים לפעול על פי העקרונות, אז אני אצביע לו." הקבוצה מבינה שהאיש הזה טיפש ועלול לשבש את תוכניותיה, ולכן חבריה עושים יד אחת, בועטים אותו החוצה ולא מאפשרים ל"שוטה" להישאר חלק מהקבוצה. בסופו של דבר כשה"שוטה" שב ושואל אם הם צריכים להצביע לאותו אדם או לא, מישהו אומר: "בואו נדבר על זה אחר כך. נקבל החלטה על סמך הביצועים שלו." האם יש החלטיות במילים האלה? שמץ כלשהו של כנות? (לא.) אז מה בעצם יש במילים האלה? המילים האלה ממחישות את הצביון המרושע שלהם, כמו גם את המניעים, הכוונות והמטרות הנסתרים שלהם. הן אוצרות בתוכן את המזימה הסודית שבינם לבין עצמם – הזאב והשועלים – להיפטר מהאדם שמהווה מטרד לדידו של צורר המשיח. איך קורה שקבוצת האנשים הזאת יכולה לפעול כך? חוץ מהעובדה ששולט בהם הצביון המרושע שלהם, הסיבה שהם יכולים לעשות זאת היא שבעיני הבכיר מהם, צורר המשיח, אותו אדם אינו נושא חן. אם הם יצביעו עבורו וצורר המשיח יגלה זאת, התוצאה לא תהיה טובה. ולכן עבורם הדבר הדחוף והקריטי ביותר שיש לעשותו, הדבר שיעניק להם יתרון יותר מכל דבר אחר, הוא לא להצביע לאותו אדם. הם כולם קשובים לצורר המשיח; מה שצורר המשיח אומר, ולא משנה לאיזה כיוון הוא מפנה את מילותיו, האנשים האלה ינהו אחריו ויזנחו את עקרונות- האמת ואת דברי האל. אתה מבין, כל עוד מופיע צורר משיח, באופן בלתי נמנע יהיו מי שיצייתו לו. כל עוד צורר משיח פועל, יהיו אנשים שיתלוו אליו וינהו אחריו - אין אף צורר משיח שפועל לגמרי לבדו ובבידוד.

מה שדנו בו זה עתה היה אחד הביטויים של האופן שבו צוררי משיח פועלים בעקלקלות. העקלקלות הנזכרת כאן מתייחסת לצוררי משיח שיש להם מטרות ומניעים משלהם למעשיהם, אבל הם לא יגידו לך וגם לא יניחו לך לראות זאת. אם תגלה את הדבר, הם יעשו מאמץ רב לטשטש ולהסתיר זאת, תוך שימוש במגוון אמצעים כדי להוליך אותך שולל ולשנות את התפיסה שלך לגביהם. זהו ההיבט העקלקל של צוררי משיח. לו המניעים שלהם היו נחשפים בקלות, מתפרסמים ברבים ומשותפים עם כולם, לו אנשים היו יודעים, האם זה היה עקלקל? זה לא היה עקלקל; מה זה היה? (טיפשי.) לא טיפשי – זה היה גאוותנות עד כדי אובדן היגיון. צוררי משיח עקלקלים בהתנהגותם. באיזה אופן הם עקלקלים? הם מתנהגים תמיד באופן שנסמך על תחבולנות והמילים שלהם אינן מסגירות דבר, ולכן קשה לאנשים לעמוד על הכוונות ועל המטרות שלהם. זה עקלקל. הם אינם מסיקים מסקנות בקלות בשום דבר שהם אומרים או עושים; הם דואגים שהכפופים להם ומי שמאזינים להם יוכלו לחוש את הכוונה שלהם ושאותם אנשים, לאחר שהבינו את צורר המשיח, יפעלו בהתאם לתוכנית ולמניעים שלהם ויבצעו את פקודותיהם. אם המשימה מושגת, צורר המשיח מרוצה. אם לא, אף אחד לא יכול למצוא שום דבר לזקוף לחובתו או לעמוד על המניעים, הכוונות או המטרות שבבסיס מעשיו. העקלקלות של מה שצוררי משיח עושים טמונה במזימות נסתרות ובמטרות סודיות שכולן נועדו להונות את כל האחרים, לשחק בהם ולשלוט בהם. זו המהות של התנהגות עקלקלה. עקלקלות היא לא סתם לשקר או לעשות משהו רע; תחת זאת היא מגלמת בתוכה כוונות ויעדים גדולים יותר, שאנשים רגילים אינם יורדים לפשרם. אם עשית דבר מה שאתה לא רוצה שאף אחד יידע עליו, ואתה משקר, האם זה נחשב לעקלקלות? (לא.) זו סתם ערמומיות, והיא אינה מתעלה לדרגה של עקלקלות. מה הופך את העקלקלות לעמוקה יותר מאשר ערמומיות? (אנשים לא מסוגלים לתפוס אותה.) קשה לאנשים לתפוס אותה. זה חלק אחד של העניין. מה עוד? (לאנשים אין במה להאשים אדם עקלקל.) נכון. הנקודה היא שקשה לאנשים למצוא משהו לזקוף לחובתם. אפילו אם כמה אנשים יודעים שאותו אדם עשה דברים רעים, הם אינם יכולים לקבוע אם הוא אדם טוב או רע, רשע או צורר משיח. אנשים אינם יכולים לזהותם, אבל חושבים שהם טובים ומסוגלים ללכת שולל אחריהם. זוהי עקלקלות. באופן כללי אנשים נוטים לשקר ולרקום מזימות קטנות. זוהי ערמומיות ותו לא. אבל צוררי משיח הם יותר חתרניים מאנשים ערמומיים רגילים. הם כמו מלכי השדים; איש לא יכול להבין מה הם עושים. הם מסוגלים לעשות הרבה דברים רעים בשם הצדק, והם פוגעים באנשים, אבל אנשים עדיין קושרים להם כתרים. זה נקרא עקלקלות.

בעבר היה מקרה, שמנהיג מסוים עודכן לגבי כמה מתוכניות העבודה של בית האל בזמן פגישה ושיתוף עם העליון. באותו זמן סידור העבודה עדיין לא פורסם באופן רשמי. כשהמנהיג חזר, הוא התחיל להתרברב אבל לא היה אפשר לדעת שזו התרברבות. הוא דיבר ברצינות רבה בזמן כינוס ופתאום, באמצע השיתוף שלו, הוא אמר משהו שאף אחד לא שמע לפני כן: "עד כה כל השלבים בעבודת האל הושלמו ועקרונית אנשים מצבם של אנשים התייצב. החל מהחודש הבא, אנחנו נרחיב את הפצת הבשורה ולשם כך נצטרך להקים צוותי בשורה. איך מקימים צוותי בשורה? ישנם כמה פרטים בעניין זה..." כשאחרים שמעו זאת הם חשבו לעצמם, "מאיפה המילים האלה באו? העליון עדיין לא הנפיק שום סידורי עבודה. איך הוא יודע? מן הסתם הוא ניחן בראיית הנולד!" הם סגדו לו, הלא כן? גישת האנשים כלפיו השתנתה לאלתר. כל מה שהוא עשה היה אזכור של הקמת צוותי בשורה, אבל הוא לא עשה שום עבודה ספציפית לאחר מכן – הוא פשוט צעק סיסמאות ריקות. מובן שהייתה לו תכלית בצעקת הסיסמאות הריקות; הוא התרברב מתוך רצון שאנשים יעריכו אותו ויסגדו לו. זמן לא רב לאחר מכן פורסם סידור העבודה של העליון. כשהאחים והאחיות ראו אותו, הם נדהמו ואמרו: "מדהים! זה נבואי! איך ידעת את זה? אתה מבין את האמת יותר טוב מאיתנו; שיעור הקומה שלך גדול יותר. שיעור הקומה שלנו קטן מדי. כשהגיע הזמן להפיץ את הבשורה אתה כבר אמרת לנו על כך מראש, בזמן שאנחנו היינו קהי חושים ובלתי מודעים. תראה, האם מה ששיתפת עליו לא תואם לסידור העבודה מהעליון? זו התאמה מקרית ועכשיו היא התאמתה." בעקבות התקרית הזאת, הכול סגדו לו אף יותר, ולא באופן הרגיל אלא בהתמסרות מוחלטת, כמעט עד כדי כריעת ברך והשתחוות בפניו. רוב האנשים לא ידעו על העניין הזה; אלמלא הוא דיבר על כך בעצמו, איש לא היה יודע, רק האל. זה היה עניין כל כך ברור, והוא לא גילה זאת לאף אחד, ותחת זאת בחר לרמות אותם במצח נחושה. האם התנהגות זו נחשבת עקלקלה? (כן.) למה הוא רימה כך אנשים? למה הוא היה מסוגל לנהוג ולפעול באופן הזה? מה הוא באמת חשב בתוכו פנימה? הוא רצה שאנשים יראו שהוא שונה, שיחשבו שהוא אינו אדם מן השורה. האם זה דבר שאמור להתקיים באנושיות רגילה? (לא.) פעולות כאלה של אדם הן דוחות וחסרות בושה. האם הייתם מחשיבים זאת לעקלקלות? (כן.) חוץ מזה שזו עקלקלות, זה גם דוחה במידה מסוימת.

בקרב צוררי משיח קיים סוג של אדם שמעולם לא שמעו אותו אומר דבר מה שגוי ולא צפו בו עושה שום דבר רע; בדרך כלל, מה שאדם כזה עושה והאופן שהוא פועל בו נחשבים לטובים והכול מאשרים אותם. תדיר הם עוטים חיוך, על פניהם הבעה של קדוש רחום, ולעולם אין הם גוזמים איש. לא משנה אילו טעויות אנשים עושים, הם תמיד סובלים אותם בסלחנות כאם אוהבת. הם אף פעם לא מטפלים במי שמפרים את הצווים המנהלתיים בכנסייה, גורמים שיבושים והפרעות או מבצעים מעשים רעים. האם זה בגלל שהם לא מסוגלים לראות את הדברים האלה ולהבחין בהם? לא ולא; הם יכולים לראות אותם ולהבחין בהם, אבל בליבם הם סבורים שאם האנשים האלה יטוהרו ובכנסייה תשרור שלווה והיא תתמלא רק באנשים כנים שחותרים אל האמת ומשקיעים מעצמם בכנות למען האל, אזי יבחינו בהם בקלות וייתכן שלא תהיה להם עוד אחיזה בכנסייה. וכך, הם שומרים על האנשים האלה בסביבה, מניחים לעושי הרע להמשיך לעשות רע, לשקרנים להמשיך לשקר ולמפריעים להמשיך להפריע, תוך שהם מבטיחים באמצעות ההפרעות האלה שהכנסייה לעולם לא תדע שלווה ובכך שומרים על מעמדם הם. ועל כן ברגע שעומדים לגרש אדם, לטפל בו, לבודדו או להרחיקו מתפקידו, מה הם אומרים? "אנחנו חייבים לתת לאנשים הזדמנות להתחרט. למי אין מגרעות? מי אינו מושחת? מי לא עשה טעויות? אנחנו חייבים ללמוד סובלנות." האחים והאחיות מהרהרים בכך ואומרים, "אנחנו סובלניים כלפי מי שבאמת מאמין באל ועובר עבירה, או כלפי מי שהם טיפשים ונבערים, אבל אנחנו לא סובלניים כלפי אנשים רעים. הוא אדם רע." צורר המשיח משיב: "מה עושה אותו לרע? מעת לעת הוא אומר מילים חריפות ותו לא; זה לא רוע. אנשים שרוצחים או מציתים, הם האנשים הרעים באמת." אבל מה באמת חושב צורר המשיח? "הוא איש רע? האם הוא רע כמוני? לא ראית מה אני עשיתי, אתה לא יודע מה אני חושב עמוק בליבי. לו ידעתם, לא הייתם מטהרים אותי? חושב לטהר אותו? אין מצב! אני לא אאפשר לך לטפל בו. מי שינסה, אני ארתח עליו מזעם, אני אקשה עליו מאוד! מי שינסה לטפל בו, אני אגרש אותו!" אבל האם הם יגידו זאת בקול? לא. אם כך מה הם עושים? ראשית כול הם צריכים להרגיע את המצב, לייצב את מצב העניינים ולהיראות כמי שמסוגלים להנהיג את הכנסייה ולאזן כוחות שונים, כך שהכנסייה לא תוכל להסתדר בלעדיהם. באופן זה האם מעמדם לא בטוח ומוגן? ברגע שהמעמד שלהם בטוח ומוגן, האין הפרנסה שלהם נשמרת? זה מה שנקרא להיות עקלקל. זו הסיבה שרוב האנשים אינם מסוגלים לזהות אנשים כאלה. למה לא? הם אף פעם לא אומרים את האמת, וגם לא פועלים בקלות דעת. כל מה שהעליון מבקש מהם לעשות, הם עושים כלאחר יד; את הספרים שצריך להפיץ, הם שולחים; הם מקפידים על קיום כינוסים אחדים בשבוע, ואינם משתלטים על השיתוף בזמן הכינוסים. על פניו, הכול נראה מושלם וללא רבב, ואינו מותיר מקום לביקורת. אבל יש דבר אחד שאתם יכולים להבחין בו: הם לעולם אינם מטפלים באנשים רעים. אדרבה, הם שומרים עליהם ובעקביות מטייחים את מעשיהם ומגינים עליהם. האין זה עקלקל? מהו ההיבט העקלקל של התנהגותם במקרה זה, מהו העיקר? חייבים להבהיר את הדברים האלה. הם לעולם אינם אומרים את האמת, תמיד משקרים כדי להונות את בית האל. הם רואים אנשים רעים עושים רע אבל אינם מטפלים בהם, תמיד מחליקים דברים ונוקטים סבלנות וסובלנות. מה המניע שלהם לעשיית הדברים האלה? האם זה באמת כדי לעזור לאנשים להשלים את החוזקות זה של זה ולהיות סובלניים זה כלפי זה? (לא.) אם כך, מהי המטרה שלהם? הם רוצים לחזק את ההשפעה שלהם, לייצב את המעמד שלהם. הם יודעים שברגע שיטוהרו אנשים רעים, הם יהיו הבאים בתור; מזה הם מפחדים. לכן הם משאירים את האנשים הרעים בסביבה; כל עוד הם שם, מעמדו של צורר המשיח בטוח. אם האנשים הרעים יטוהרו, זה יהיה סופו של צורר המשיח. אנשים רעים הם המטרייה המגינה עליהם, המגן שלהם. לכן, לא משנה מי חושף את האנשים הרעים או מציע שהם יטוהרו, הם לא מסכימים ואומרים ש"הם עדיין יכולים לבצע את חובותיהם, הם עדיין יכולים להפריש כסף; לכל הפחות הם יכולים עדיין לעבוד!" הם מוצאים סיבות ותירוצים להגן על האנשים הרעים, ולרוב, אנשים נעדרי הבחנה אינם מזהים את הכוונה הזדונית המוכמנת בתוכם, הם אינם מסוגלים להבחין בה.

האם יש מקרים אחרים של מעשים עקלקלים של צורר משיח שהותירו עליכם רושם עמוק? מישהו שישתף. (הייתה אחות שהייתה מנהיגה של צוות הבשורה, ובכל חודש היא הצליחה לזכות בכמה אנשים, שחלק מהם היו כופרים. צורר המשיח פירש סידור עבודה באופן שהוצא מהקשרו ואמר שהטפת הבשורה צריכה להתמקד בעיקר במאמינים, ושהכופרים צריכים להיות בעדיפות שנייה, ושאם ההתמקדות היא בכופרים, זו הפרה חמורה של סידור העבודה. הוא אפילו השתמש בדברי האל מתוך "אזהרה למי שלא מנהיג את האמת" כדי לנתח את ההתנהגות הזאת. ואז הוא דאג שכולם יצביעו ושאל, "האם אדם כזה יכול עדיין להיות ממונה?" באותו זמן רבים בכנסייה היו מאמינים חדשים עם ותק של שנה או שנתיים בלבד ולא יכלו להבחין, ולכן הם הרגישו שהפרה של סידור העבודה היא דבר רציני והסכימו להחליף את האחות. באותו זמן, האחות הפכה שלילית מאוד; אחרי שצורר המשיח ניתח והוקיע אותה, היא הרגישה שהיא עצמה צוררת משיח, שהאל בוודאות יסלק אותה, והיא הפכה שלילית באופן קיצוני ומאסה בחיים. יתרה מזו, צורר המשיח הזה גם עיכב כמה דרשות ושיתופים מן העליון ולא הניח לנו להקשיב. הוא טען שהשיתוף מהעליון חריף מאוד ושאנחנו, כמאמינים חדשים בעלי שיעור קומה נמוך, נפתח תפיסות אחרי שנקשיב. על פניו נראה היה כאילו הוא דואג לנו, אבל למעשה הוא חשש שאם נקשיב לדרשות מן העליון נוכל להבחין בו, ואז הוא לא יהיה מסוגל לשלוט בנו. הוא נקט שיטות הגיוניות לכאורה אלה כדי לתמרן אנשים ולשטות בהם, תוך שהוא גורם למעשיו להיראות הגיוניים, וכעולים בקנה אחד עם סידורי העבודה של בית האל.) את התקרית הזאת אפשר בהחלט לתאר כעקלקלה. הנהגים העקביים של כל מי שנחשב לצורר משיח הם תמיד זהים, לא משתנים כהוא זה, ויש מאחוריהם את אותן כוונות והם מיועדים לאותן מטרות בכל דבר שהם עושים. האם זה לא מוכיח שצוררי משיח הם אכן רוחות רעות ושדים? (כן.) בהחלט. תיאור מעשיהם של צוררי משיח – הרוחות הרעות והשדים האלה – כעקלקלים הולם ביותר וכלל אינו מופרז.

אחרי הדוגמאות האלה אתם אמורים לזכות בכמה תובנות; האם התחלתם לפתח הבחנה כלשהי לגבי המעשים העקלקלים של צוררי משיח? כל דבר שמערב התנהגות עקלקלה, עם כוונות ומניעים נסתרים, אינו מעשה של אדם רגיל, אינו מעשה של אדם כן ובטח ובטח אינו מעשה של אדם שחותר אל האמת. האם הדברים שהם עושים הם יישום בפועל של האמת? האם הם תומכים באינטרסים של בית האל? (לא.) אם כך מה הם עושים? הם משבשים ומפרקים את עבודת הכנסייה ועושים רע; הם אינם הולכים בדרך האל וגם אינם תומכים בעבודה של בית האל. מה שהם עושים אינו עבודת הכנסייה; הם רק משתמשים במסווה של ביצוע עבודת הכנסייה כדי לממש את התוכנית שלהם, ובעצם מגינים על האינטרסים האישיים שלהם ועל אלה של השטן. האם יש דוגמאות נוספות? (העליון הנפיק ב-2015 סידור עבודה שהנחה אותנו להשתמש במאמר מתוך "המתעורר" כדי לשתף על הבחנה במנהיגי שקר ועל הבדלה בין כנסיות אמת לכנסיות שקר. היה מנהיג בכנסייה שהוחלף זמן קצר לפני כן, ואמר שאנחנו מאמינים חדשים בעלי שיעור קומה נמוך ושאנחנו מבינים את סידור העבודה של העליון באופן שטחי מדי – מעשיו של האל אינם ניתנים להבנה וכוונת העליון בהנפקת הסידור הזה הייתה עמוקה יותר. הוא גם אמר: "בהתייחס לאמיתות של הבחנה במנהיגי שקר ובצוררי משיח, העליון סיפק בעבר הרבה שיתופים והסביר זאת בבירור רב. אם היה מדובר אך ורק בהבחנה במנהיגי שקר ובצוררי משיח, האם היה צורך להוציא עוד סידור עבודה?" לאחר מכן הוא הוציא מההקשר חלקים מסידורי עבודה, מדרשות ומשיתופים קודמים של העליון, שהכילו עשרות אלפי מילים של חומר, כדי להטעות את האחים והאחיות, ובמקום זאת הוביל אותנו להבחין ב"המתעורר". באותו זמן הלכנו שולל ולא התמקדנו בהבחנה במנהיגי שקר ובצוררי משיח. מאוחר יותר האדם הזה נחשף כצורר משיח. הוא חשש שאם כולם יתחילו להבחין במנהיגי שקר ובצוררי משיח, הם יחשפו את המעשים הרעים שלו ויבחינו בו, ולכן הוא הטעה אותנו במתכוון והנחה אותנו להבחין במקום זאת ב"המתעורר".) זה היה תכסיס, טקטיקה של הטעיה, באמצעות יצירת הסחת דעת שנועדה להסיט את תשומת הלב כדי שאף אחד לא ישים לב אליו. השיטה הזאת נשמעת מוכרת, לא? כאשר הדרקון הגדול האדום כאש מתמודד עם משבר, כמו למשל תסיסה פנימית במערכת הפוליטית שלו או שהציבור מתכנן שביתות או מרידות, הוא נוקט אותה טקטיקה – הסטת תשומת הלב. הוא נוקט את השיטה הזו לעתים קרובות. בכל עת שמתחולל משבר, הוא זורע בהלה מפני מלחמה, מטפח פטריוטיות ואז מקרין בלי הפסקה סרטים על מלחמות התנגדות ועל פטריוטיזם או מפיץ חדשות כוזבות כדי לעורר רגשות לאומניים במטרה להסיט את תשומת הלב. הדרקון הגדול האדום כאש עושה את הדברים האלה ממניעים נסתרים שטומנים בחובם מטרות שאין מדברים בן – זה נקרא התנהגות עקלקלה. מיהו האב הרוחני של צוררי משיח? הדרקון הגדול האדום כאש, השטן. טבע הפעולות שלהם זהה לגמרי, כאילו עשו יד אחת. מנין מגיעות המזימות והשיטות של צוררי משיח? אבותיהם הקדמונים, השדים והשטן, הם שלימדו אותן. השטן שוכן בתוכם, ועל כן פעולה באופן עקלקל היא דבר רגיל בהחלט עבורם; היא חושפת באופן מלא שיש להם טבע של צורר משיח.

(האל, אני רוצה לשתף דוגמה. המקרה הזה של צורר משיח קרה באזור הכמורה של ג'יג'ין. זה היה בערך באביב 2012. צורר משיח בשם אַן הפיץ כל מיני דברים מופרכים בכנסיות שונות ואפילו כתב חוברת בשם "הדברים שמהם לאל אכפת יותר מכול טרם עוזבו את העולם הזה," שהוא הפיץ באופן פרטי בכל הכנסיות. הוא טען שמה שאכפת לאל יותר מכול לפני עזיבתו, הוא אם אנשיו הנבחרים של האל יהיו קשובים לאיש שישמש את רוח הקודש אחרי שהאל יעזוב, כדי שנוכל להבין את כוונותיו של האל; ושעכשיו די בקריאה בלבד של הדרשות, של השיתופים ושל סידורי העבודה של האיש שמשמש את רוח הקודש – דברים שמחליפים את הצורך לאכול ולשתות את דברי האל. כתוצאה מכך הרבה אחים ואחיות הלכו שולל; הם הפסיקו לאכול ולשתות את דברי האל, מה שהיה המטרה שצורר המשיח ביקש להשיג. הערמומיות של צורר המשיח הייתה טמונה בכך שתחת מסווה של נשיאת עדות לאדם ששימש את רוח הקודש, הוא הסיט אנשים מדברי האל, תוך זניחת האכילה והשתייה של דברי האל, ובתוך כך גם גרם לאנשים להרגיש שהוא מבין לעומק את נפש האל. הוא חשב על מה שאכפת לאל לפני עזיבתו, ולכן אנשים העריכו אותו מאוד וסגדו לו.) למה הוא רומם את האדם ששימש את רוח הקודש? האדם ששימש את רוח הקודש הוא אנושי, וכך גם הוא. כאשר הוא רומם את האיש ששימש את רוח הקודש, הוא בעצם גרם לאנשים לסגוד לו ולרומם אותו; זו הייתה מטרתו. אנחנו לא יכולים רק לשפוט אם מה שהוא אמר היה נכון או לא; אנחנו צריכים לבחון את ההשלכות ואת המטרות שהדברים שלו השיגו; זה הדבר העיקרי. ולכן, כשהוא רומם את האדם שרוח הקודש השתמשה בו, המטרה שלו הייתה בעצם לרומם את עצמו; זה היה היעד שלו. הוא היה סמוך ובטוח שאיש לא יתנגד לרומם את האיש ששימש את רוח הקודש ושאנשים יסכימו איתו וירוממו אותו. אבל אם הוא היה מרומם את עצמו ונושא עדות לעצמו באופן ישיר, אנשים היו עלולים לחשוף אותו, להבחין בו ולדחות אותו. על כן, צורר המשיח נקט את הטקטיקה של לרומם את האיש ששימש את רוח הקודש כדי להשיג רוממות של עצמו ועדות לעצמו; זו הייתה הערמומיות של צורר המשיח. מעשיו של אַן צורר המשיח היו עקלקלים ביותר, הם הטעו אנשים בקלות – זהו מקרה טיפוסי של צורר משיח. מתוך המקרה הזה של צורר משיח, אנשיו הנבחרים של האל צריכים ללמוד להבחין, להבין את ההיבטים העקלקלים של צוררי משיח וכן את השיטות והאמצעים הנפוצים שהם נוקטים כדי להשיג את התוצאה של הטעיית אנשים. הבנת הדברים האלה תועיל רבות להבחנתם של אנשים בצוררי משיח. למי יש עוד דוגמה לשתף?

(האל, גם לי יש מקרה של צורר משיח לשתף. המקרה הזה התרחש באזור הכמורה של חֶנאן. בסביבות 2011, צוררת המשיח יוּ, מנהיגת שקר שהוחלפה, שובצה על ידי הכנסייה להשגיח על עבודת טיהור כיוון שהיא ניחנה בכמה כישרונות ובניסיון עבודה. באותו זמן העליון הנפיק סידור עבודה שנועד לחשוף באופן מלא מנהיגי שקר וצוררי משיח ולהכריתם. יוּ, שמעמד היה יקר לליבה, ראתה בכך הזדמנות לחזור לתפקיד. במסווה של יישום סידור העבודה, היא שיתפה בהתמדה עם האחים והאחיות על נהייה אחר שטף העבודה של רוח הקודש והתמקדות בהבחנה במנהיגי שקר ובצוררי משיח. עם זאת, היא לא שיתפה על העקרונות להבחנה בהם ובמקום זה הנחתה אותנו למקד את תשומת הלב שלנו במנהיגים ובעובדים. בכל כינוס היא ביקשה מהאחים והאחיות לדבר על הביצועים של המנהיגים והעובדים. בסיום דברינו, היא הייתה נתפסת לכמה חריגות וחושפת צביונות מושחתים בעבודה שלהם, ואז הייתה מקצינה את אופי הבעיות האלה, מתייגת אותם במפורש כמנהיגי שקר ומחליפה אותם. לאחר מכן היא הייתה מעידה ללא הרף בפני האחים והאחיות כיצד היא סילקה את המנהיגים והעובדים האלה, וגרמה להם להרגיש שהיא בעלת יכולת הבחנה ומוכשרת בעבודתה. בפועל היא התכוונה להשתמש בסילוק של המנהיגים והעובדים האלה כהזדמנות לחזור ולכהן בתפקיד מנהיגה. כשהאחים והאחיות, שהלכו שולל אחרי יוּ, ראו את השחיתות ואת החריגות שנחשפו בעבודתם של המנהיגים והעובדים, הם התחילו לתהות אם מדובר במנהיגי שקר ואפילו תשאלו את מנהיגי הכנסייה בכל הדרגים, ולא הצליחו לשתף פעולה באופן רגיל עם העבודה של המנהיגים והעובדים. מנהיגים ועובדים רבים בעלי שיעור קומה נמוך היו אף הם מוגבלים מאוד וחיו במצב של פסיביות וזהירות, ללא יכולת לבצע את חובותיהם באופן רגיל, מה שהוביל לכאוס בכנסייה. באותו זמן אנשים רבים סגדו לצוררת המשיח הזאת, וכתריסר כנסיות הלכו שולל ונשלטו על ידה. גם אחרי שצוררת המשיח הזאת נחשפה, מקצת האנשים עדיין לא הבחינו בה והאמינו שהיא מקיימת את עבודת הכנסייה, וחלקם אפילו הגנו עליה.) מה קרה בהמשך לאותם אחים ולאחיות שהלכו שולל? (חלקם, הודות לשיתוף ועזרה, זכו בהבחנה לגבי צוררת המשיח וניצלו, בעוד אחרים לא זזו מעמדתם והיו נחושים לנהות אחר צוררת המשיח, לא משנה כמה שיתפו איתם, ואנשים אלה בסופו של דבר סולקו.) האם רוב האנשים מבחינים עכשיו בצוררת המשיח הזאת? (יש להם הבחנה מסוימת עכשיו, כן.) לאלה שמתעקשים ואינם זזים מדעתם מגיע ללכת לאבדון; זו התוצאה של נהייה אחרי צורר משיח.

זה עתה שיתפנו על הביטויים השונים של המעשים העקלקלים של צוררי משיח. וכעת, הבה נסכם: מהם המהות והצביון שמתבטאים בהתנהגות כזו של צוררי משיח? (רשעות.) זהו צביון שמתאפיין בראש ובראשונה ברשעות. האם אנחנו יכולים אפוא לומר שאנשים עם צביון מרושע פועלים בדרך כלל בעקלקלות, ושלאלה הפועלים בעקלקלות יש צביון מאוד מרושע? (כן.) האם זהו היקש לוגי? אף שעל פניו זה נראה במידה מסוימת כהיקש, למעשה זה בדיוק טבע הדברים – אנשים בעלי צביון מרושע לעתים קרובות פועלים בדרכים עקלקלות. מהות הטבע של צוררי משיח שפועלים באופן עקלקל נובעת מן השטן; ברור למדי שהם בני מינם של שדים ושל השטן. על ידי התבוננות באופן שצוררי משיח פועלים, אתה יכול להבין כיצד פועלים השדים והשטן. השדים האמיתיים והשטן, הדרקון הגדול האדום כאש, פועלים אף באופן חמור מזה. אפילו צורר משיח פשוט יכול לפעול באופן כה עקלקל, תוך שימוש בטקטיקות מתוחכמות כל כך, לדבר בלי להותיר שום פרצות ולגרום לכך שלא תהיה שום אפשרות לאיש למצוא דופי או לתפוס אותו בקלקלתו. לא כל שכן השדים והשטנים הוותיקים! כאשר שוקלים זאת מנקודת המבט של ההתנהגות העקלקלה של צוררי משיח, האם אנשים רגילים נטולי מעמד, שלעתים רחוקות מדברים עם אחרים או נפתחים בפניהם, שפועלים בלי שקיפות ואינם רוצים שאחרים יידעו מה הם חושבים או שוקלים לעשות עמוק בליבם ומהן הכוונות מאחורי הפעולה שלהם, ששומרים את עצמם חבויים ומוסווים היטב – האם בדיבור ובמעשים שלהם לא יהיה גם כן שמץ של עקלקלות? אם אנשים כאלה אינם מסווגים כצוררי משיח, אזי הם לבטח הולכים בנתיב של צורר משיח. זה ודאִי. מי שהולכים בנתיב של צורר משיח, אם הם אינם מוכנים שיגזמו אותם ואינם שועים להצעות של אחרים, ואף יותר מכך אינם מקבלים את האמת, ברגע שהם מקבלים מעמד, באופן בלתי נמנע הם יהפכו לצוררי משיח; זה רק עניין של זמן. אם לאנשים מסוימים יש צביון מרושע כזה והם הלכו פעם בנתיב של צורר משיח, וניכרים בהם קווי דמיון כלשהם לצורר משיח, אבל אחרי שהסכימו שיגזמו אותם הם מכים על חטא, מסוגלים לקבל את האמת, זונחים את הנתיב הקודם שלהם ויכולים לשנות כיוון וליישם בפועל את האמת, מה תהיה התוצאה? שינוי שכזה ירחיק אותם עוד יותר מהנתיב של צורר משיח ויקל עליהם להיכנס למסלול הנכון של אמונה באל, ואז תהיה להם תקווה להיוושע. בזאת סיימנו את השיתוף על הביטויים של אופני הפעולה העקלקלים של צוררי משיח; הביטוי הבא שנשתף עליו הוא האופן שבו הם שרירותיים ודיקטטוריים.

II. ניתוח של ההתנהגות השרירותית והדיקטטורית של צוררי משיח ושל האופן שבו הם מאלצים אנשים לציית להם

צוררי משיח פועלים באופן שרירותי ודיקטטורי, לעולם אינם משתפים או מתייעצים עם אחרים, והם פועלים כראות עיניהם ומאלצים אחרים לציית להם. ניתן לומר שלא משנה מה צוררי משיח עושים, אילו סידורים ואילו החלטות הם מקבלים, הם אינם משתפים עם אחרים, אינם משיגים הסכמה רחבה, אינם מחפשים את האמת כדי לפתור בעיות ואינם מחפשים את העקרונות שיש ליישם בעת ביצוע חובותיהם. יתר על כן, הם לא מאפשרים לאנשים להבין למה הם עושים דברים באופן מסוים, ומותירים אנשים כשהם מבולבלים ומחויבים לציית להם. אם אדם כלשהו אינו מבין ושואל אותם על כך, צורר המשיח אינו מוכן לשתף או להסביר. איזה מצב צורר המשיח מבקש לשמר בעניין זה? לאיש אסור לדעת את הפרטים; לאיש אין זכות לקבל מידע. הם עושים כרצונם ומה שהם חושבים לנכון, חייב להיות מיושם באופן גורף. לאחרים אין זכות לשאול, ועוד פחות מכך הם ראויים לעבוד בתיאום עימם; התפקיד היחיד שלהם הוא לציית ולהתמסר. איך צורר המשיח רואה זאת? "מכיוון שבחרתם בי למנהיג, אתם כפופים לי כמנהל וחייבים לציית לי. אם אינכם רוצים לציית לי, לא הייתם צריכים לבחור בי. אם אתם בוחרים בי, אתם חייבים לציית לי. המילה האחרונה בכל דבר ועניין היא שלי!" מהם לדידם היחסים בינם לבין האחים והאחיות? הם אלה שמחלקים הוראות. האחים והאחיות אינם מסוגלים להבחין בין טוב לרע, אינם מסוגלים לחקור ולשאול ואסור להם להאשים אותם, להבחין בהם, לפקפק בהם או להטיל בהם ספק; כל אלה אסורים. צורר המשיח צריך רק להציע תוכניות, הצהרות ושיטות, והכול חייבים להריע ולהסכים בלי לשאול שאלות. האם זה לא מעט כפייתי? איזה מין טקטיקה זו? שרירותית ודיקטטורית. איזה מין צביון זה? (אכזרי.) על פניו, "שרירותית" מתייחסת לקבלת החלטות לבד, להיותך הפוסק האחרון; ו"דיקטטורית" משמעה שאחרי פסיקה או קבלת החלטה על דעת עצמך, הכול חייבים לבצע אותה בלי זכות לדעה שונה או לקביעות אחרות, אפילו לא להעלאת שאלות. הוויה שרירותית ודיקטטורית משמעה שכאשר הם נתקלים בבעיה, הם מהרהרים בה ושוקלים אותה בעצמם לפני שהם מחליטים מה לעשות. הם מקבלים החלטות באופן עצמאי מאחורי הקלעים בנוגע לעשיית דברים, בלי שום התייחסות לעמדות של אחרים; אפילו עמיתיהם, אנשים שמשתפים עימם פעולה ומנהיגים בכירים אינם יכולים להתערב – זו המשמעות של להיות שרירותי ודיקטטורי. לא משנה עם איזו בעיה הם מתמודדים, מי שפועלים באופן הזה נוהגים בעקביות לחכוך בדברים בראשם ולאמץ את מוחם, ולעולם אינם נועצים באחרים. הם חושבים בדרך כזו או אחרת בתוך ראשם, אבל מה הם באמת חושבים איש אינו יודע. למה איש אינו יודע? כי הם לא אומרים. יש שיחשבו שזה פשוט בגלל שהם לא דברנים, אבל האם זה באמת העניין? זה לא עניין של אישיות; זו בחירה מכוונת כדי לדאוג שאחרים לא יהיו בסוד העניינים. הם רוצים לעשות דברים בעצמם, יש להם שיקולים משלהם. מהם השיקולים שלהם? השיקולים שלהם נוגעים לאינטרסים האישיים שלהם, למעמד, לתהילה, לרווח וליוקרה. הם חושבים איך לפעול לטובת עצמם, איך להגן על המעמד ועל השם שלהם מפני פגיעה, איך לפעול בלי להניח לאחרים לעמוד על טיבם, וחשוב מכול איך להסתיר את מעשיהם מן העליון, בתקווה שבסופו של דבר הם יזכו בהטבות בלי לחשוף בפני איש שום פגם. הם אומרים בליבם, "אם אמעד מעידה רגעית ואומר דבר מה שגוי, כולם יראו דרכי. אם מישהו יגיד משהו שהוא לא אמור להגיד וידווח עליי לעליון, העליון עלול להחליף אותי ואני אאבד את המעמד שלי. חוץ מזה, אם תמיד אשתף עם אחרים, האם יכולותיי המוגבלות לא ייחשפו לעיני כול? האם אחרים לא יסתכלו עליי בבוז?" אמרו לי, אם באמת היה אפשר לזהות אותם, זה היה טוב או רע? לאמיתו של דבר, עבור מי שחותרים אל האמת, עבור אנשים ישרים, לא משנה במיוחד אם מזהים אותם או אם כבודם או שמם נפגעים קצת. הדברים האלה כפי הנראה אינם מדאיגים אותם במיוחד; נראה שהם פחות ערים להם באופן גלוי לעין ושהם לא מייחסים להם חשיבות רבה מדי. אבל צוררי משיח הם ההפך המוחלט; הם אינם חותרים אל האמת, והם מתייחסים למעמד שלהם ולתפיסות ולגישות של אחרים כלפיהם כאל חשובים יותר מהחיים עצמם. קשה עד מאוד לבקש מהם לומר את דעתם או את האמת; ייתכן שלא יהיה די אפילו בהצעת הטבות מרובות. לו התבקשו לחשוף את סודותיהם או את ענייניהם האישיים, זה היה אפילו קשה יותר – הם עלולים לא לעשות זאת אפילו במחיר חייהם. איזה מין טבע זה? האם אדם כזה יכול לקבל את האמת? האם הוא יכול להיוושע? בפירוש לא. ככלות הכול, "נמר לא יכול לשנות את חברבורותיו."

צוררי משיח מייחסים חשיבות מיוחדת לערך העצמי שלהם, למעמדם, לכבודם ולכל דבר שעשוי לשמר את כוחם. אתה משתף איתם ואומר, "בעת ביצוע עבודת הכנסייה, בין אם אלה עניינים חיצוניים או מינהליים פנימיים, שינויי כוח אדם או כל דבר אחר, אתה חייב לשתף עם האחים והאחיות. הצעד הראשון בלימוד שיתוף פעולה עם אחרים הוא ללמוד לשתף. שיתוף אינו שיחה בטלה או מסתכם רק בביטוי השליליות שלך או מרדנותך נגד האל. אסור לך לתת פורקן למצביך השליליים או המרדניים כדי להשפיע על אחרים. הנקודה העיקרית היא לשתף על אופן מציאת עקרונות בדברי האל והבנת האמת." אבל לא משנה כמה אתה משתף על האמת, זה לא יכול לרגש אותם או לגרום להם לשנות את העקרונות שלהם ואת הכיוון שבו הם פועלים ומתנהלים. איזה מין צביון זה? אם לומר זאת במילים עדינות, זו עיקשות; אם לנקוט מילים חריפות, זו אכזריות. לאמיתו של דבר, הולם לקרוא לכך אכזרי. חשבו על זאב שכבשה בין שיניו והוא מתענג על טרפו; אם תנהל איתו משא ומתן ותאמר, "אתן לך ארנבת במקום הכבשה, ואתה תשחרר אותה, בסדר?" הוא לא יסכים. תגיד: "אתן לך פרה, מה דעתך?" הוא בשום פנים ואופן לא יסכים. הוא קודם יאכל את הכבשה ואז את הפרה. הוא לא מסתפק רק באחת; הוא רוצה את שתיהן. איזה מין צביון זה? (חמדני במידה שאינה יודעת שובע ואכזרי ביותר.) יותר מדי אכזרי! באופן דומה, בהתייחס לצביון האכזרי להחריד של צוררי משיח – שיתוף על האמת, גיזום או מתן עצות אין בהם תועלת. אף לא אחד מהם לא ישנה את החתירה שלהם למעמד, המושרשת בהם עמוק, או את הרצון שלהם לשלוט באחרים, אלא אם תפתה אותם במעמד גבוה יותר או בהטבות גדולות יותר. אחרת, הם בשום אופן לא ישחררו את הטרף שנמצא כבר בין שיניהם. מה משמעות הסירוב המוחלט הזה לשחרר? משמעותו שמרגע שיש להם מעמד מסוים, הם ינצלו את ההזדמנות הזאת להופיע ולהציג את עצמם לראווה במלוא המרץ. להציג לראווה את מה? את מגוון הכישורים והכישרונות שלהם, את הרקע שלהם, ההשכלה, הערך והמעמד שלהם בחברה, תוך התפארות ונפנוף ביכולות ובמיומנויות שלהם, בָאופן שהם יכולים לשחק באנשים ולתמרן אותם, באופן שהם מניעים אנשים לפעולה. חסרי האמת וההבחנה, בשומעם את הדברים, מתרשמים שצוררי משיח כאלה הם מרשימים ביותר; הם עצמם מרגישים נחותים ומתמסרים ברצון לשליטתו של צורר המשיח.

ישנם צוררי משיח שהמזימות שלהם ערמומיות ועמוקות במיוחד. הם דבקים בפילוסופיה שטנית נעלה: להשמיע לעתים רחוקות את קולם לגבי נסיבות כלשהן ולא למהר להביע את עמדתם לגבי מצבים שהם נתקלים בהם, ולדבר אך ורק כשהם ממש חייבים לעשות כן. הם פשוט צופים בתשומת לב במעשי כולם, כאילו התכלית שלהם היא להבין ביסודיות את מי שמסביבם ולעמוד על טיבם לפני שהם ידברו או יפעלו. קודם כול הם מזהים מי יכול להיות טרפם ולהפוך לעוזר שלהם, ומי יהיה "יריב פוליטי" שעליהם להישמר מפניו. לפעמים הם אינם מדברים או נוקטים עמדה, סוכרים את פיהם, אבל בתוך תוכם הם חושבים ומחשבים; האנשים האלה זוממים מזימות בליבם ולעתים רחוקות משמיעים את קולם. האם הייתם אומרים שאדם כזה הוא זדוני למדי? אם הם לא משמיעים את קולם לעתים קרובות, איך אתה יכול להבחין בהם? האם קל לעמוד על טיבם? זה קשה מאוד. ליבם של אנשים כאלה גדוש כולו בפילוסופיה שטנית. זה לא ערמומי? צוררי משיח סבורים שאם הם ידברו יותר מדי ויביעו תמיד את דעותיהם וישתפו עם אחרים, הכול יעמדו על טיבם; הם יחשבו שלצורר המשיח חסר עומק, שהוא סתם אדם מן השורה, והם לא יכבדו אותו. מה המשמעות של אובדן כבוד לדידו של צורר משיח? משמעותו אובדן המעמד המוערך שלהם בעיני אחרים, ושהם ייראו בינוניים, בורים ורגילים. זה מה שצוררי משיח מקווים שלא לראות. ועל כן כשהם רואים אחרים בכנסייה שתמיד מדברים גלויות ומודים בשליליות שלהם, במרדנות נגד האל, בטעויות שהם עשו אתמול או בכאב הקשה מנשוא שהם חשים בגלל שנהגו היום בחוסר כנות, צורר המשיח חושב אנשים כאלה לטיפשים ותמימים, משום שהוא עצמו לעולם אינו מודה בדברים כאלה ומותיר את מחשבותיו כמוסות. יש אנשים שמדברים לעתים רחוקות בגלל איכות נמוכה או בגלל שהם רפי שכל ומשוללי מחשבות מורכבות, אבל כשצוררי משיח מדברים לעתים רחוקות, זה לא מאותה סיבה; זו בעיה של צביון. כשהם נפגשים עם אחרים הם מדברים לעתים רחוקות ואינם נכונים להביע את דעתם בעניינים כלשהם. למה הם אינם מביעים את דעתם? ראשית כול משום שהם בוודאות חסרים את האמת ואינם מסוגלים לראות דברים לאשורם. אם הם ידברו, הם עשויים לטעות ואחרים יעמדו על טיבם; הם חוששים שיתנשאו עליהם, ולכן הם מתחזים לשתקנים ומעמידים פני מעמיקים, באופן שמקשה על אחרים לאמוד אותם היות שהם נראים חכמים ובעלי הדרת פנים. בגלל החזות הזו, אנשים אינם מעזים להמעיט בערכו של צורר המשיח, וכשהם רואים את חזותו השלווה והרגועה לכאורה, הם מכבדים אותו אף יותר ואינם מעזים לזלזל בו. זהו הפן העקלקל והמרושע של צוררי משיח. הם אינם נכונים להביע את דעתם מכיוון שרוב הדעות שלהם אינן עולות בקנה אחד עם האמת, והן אינן אלא תפיסות ודמיונות אנושיים שאינם ראויים להשמעה בפומבי. ולכן הם אינם פוצים את פיהם. בתוך תוכם הם מקווים להשיג מעט אור שאותו הם יוכלו להפיץ כדי לזכות בהערצה, אבל מכיוון שאין להם אותו, הם נותרים דוממים וחבויים בעת שיתוף על האמת, אורבים בין הצללים כרוח רפאים שממתינה לשעת כושר. כשהם מגלים שאחרים מדברים ומפיצים את האור, הם הוגים דרכים לנכס אותו לעצמם בכך שהם מבטאים אותו בצורה אחרת כדי לפאר את עצמם. צוררי משיח הם עד כדי כך ערמומיים. בכל דבר שהם עושים הם שואפים להתבלט ולהתעלות על כולם, משום שרק אז הם מרגישים מסופקים. אם אין להם הזדמנות, הם קודם כול שומרים על פרופיל נמוך ואת דעותיהם לעצמם. זוהי הערמומיות של צוררי משיח. לדוגמה, כאשר בית האל מפיק דרשה, יש שאומרים שהיא נשמעת כמו דברי האל, ואחרים חושבים שהיא נשמעת יותר כמו שיתוף של העליון. אנשים פשוטים יחסית אומרים את שעל ליבם, אבל צוררי משיח, גם אם יש להם דעה בעניין, שומרים אותה לעצמם. הם צופים מן הצד ומוכנים לצדד בדעת הרוב, אבל בפועל הם לא מסוגלים לתפוס זאת לגמרי בעצמם. האם אנשים חלקלקים וערמומיים כאלה מסוגלים להבין את האמת או להיות ניחנים בהבחנה אמיתית? מה מסוגל לזהות אדם שאינו מבין את האמת? הוא אינו מסוגל לזהות דבר. ישנם אנשים שאינם מסוגלים לזהות דברים, ואף על פי כן הם מעמידים פני מעמיקים; למעשה, חסרה להם הבחנה והם חוששים שאחרים יעמדו על טיבם. הגישה הנכונה במצבים כאלה היא: "אנחנו לא יכולים לעמוד על טיבו של העניין הזה. מכיוון שאנחנו לא יודעים, אסור לנו לדבר באופן נמהר. לדברים שגויים עלולה להיות השפעה שלילית. אני אחכה ואראה מה העליון אומר." האם אלה לא דברים כנים? זו שפה פשוטה כל כך, ואף על פי כן למה צוררי משיח אינם אומרים זאת? בהכירם את מגבלותיהם, הם לא רוצים שיעמדו על טיבם; אבל מאחורי זה מסתתרת גם כוונה בזויה – שיעריצו אותם. האין זה הדבר הדוחה ביותר? אחרי שכולם דיברו, כשהם נוכחים שהרוב אומרים שאלה דברי האל ומעטים אומרים שלא היא, צורר המשיח חושב גם הוא שהדרשה אולי אינה דברי האל, אבל הוא אינו מצהיר זאת במפורש. הוא אומר, "אני לא יכול לפסוק בעניין הזה בחופזה; אני אלך עם הרוב." הוא אינו מודה בתובנה הלוקה בחסר שלו ובמקום זה נוקט את הגישה הזאת כדי להסוות ולהסתיר, וכל אותו זמן הוא סבור שהוא חכם מאוד, שהשיטות שלו מבריקות. ואז, כעבור יומיים, כשבית האל מכריז שהדרשה הייתה דברי האל, צורר המשיח נחפז ואומר, "רואה, מה אמרתי לך? ידעתי מהתחלה שאלה דברי האל, אבל דאגתי בגלל החולשה של אלה מביניכם שלא זיהו אותם, ולכן לא יכולתי לומר זאת. אם הייתי אומר שאלה דברי האל, האם לא הייתי מוקיע אתכם? זה היה גורם לכם עצבות רבה! האם הייתי מרגיש בנוח בידיעה שאתם כל כך חלשים? איזה מין מנהיג הייתי אז?" איזה רב אומן בהעמדת פנים! מאחורי כל דבר שצוררי משיח אומרים, ישנן כוונות ומטרות; כאשר הם מדברים, זה תמיד כדי להתפאר, לנופף בהישגים שלהם, במעשים טובים שלהם מן העבר ובתהילות עבר. בכל פעם שהם מדברים, זה על הדברים האלה. אלה שאינם מסוגלים לראותם לאשורם סוגדים להם, ואילו אלה שעומדים על טיבם חושבים אותם לזדוניים וערמומיים ביותר – צורר המשיח לעולם אינו מודה בחסרונותיו. צוררי משיח פועלים בחשאי ומדברים באופן דו-משמעי; רוב הדברים שהם אומרים הם שטויות והם אינם מסוגלים לראות שום דבר לאשורו או להבין אמת כלשהי. גרוע מכך, הם מעמידים פנים שהם מבינים את האמת אף על פי שהם לא מבינים אפילו שמץ ממנה והם רוצים להיות מעורבים בכול, לקבל החלטות ולהיות הפוסקים האחרונים בכל דבר ועניין, ומותירים את הסובבים אותם בלי שום זכות לדעת. לאיזה מצב זה מביא בסופו של דבר? כל מי שמשתף איתם פעולה או מבצע איתם חובה מרגיש כי אף שעל פניו הם נראים נאמנים ומוכנים לשלם את המחיר, זה לא באמת כך. אפילו מי שבמשך שנים היו קרובים לצורר המשיח אינם מסוגלים לעמוד על טיבו או לדעת למה הוא באמת מסוגל – רוב האנשים אינם עומדים על טיבו. כל מה שהם אומרים זה דברי שקר ומילים נבובות, מילים מטעות ומתעתעות. הם רוצים להיות מעורבים בכל דבר ולקבל את כל ההחלטות, אבל מרגע שהם החליטו, הם לא נוטלים על עצמם שום אחריות להשלכות האפשריות, והם מוצאים סיבות כדי לתרץ את ההתנהגות הזאת. אחרי ההחלטה הם מניחים לאחרים לעשות את העבודה, ואילו הם ממשיכים הלאה ומתערבים בעניינים אחרים. אשר לשאלה אם העניין המקורי נמצא במעקב, אם מיישמים אותו, אם הביצוע אפקטיבי, אם לרוב האנשים יש דעות אחרות לגבי הגישה, אם זה פוגע באינטרסים של בית האל או אם לאחים והאחיות יש הבחנה לגביו – לא אכפת להם, הם פועלים כאילו אין זה מעניינם, כאילו אין לזה שום קשר אליהם – הם לא מגלים שמץ אכפתיות. מהו הדבר היחיד שאכפת להם ממנו? אכפת להם רק מדברים שבהם הם יכולים להתרברב ולגרוף הערצה מאחרים; הם לעולם אינם מחמיצים הזדמנויות לעשות כן. בעבודה שלהם הם אינם עושים דבר פרט לחלוקת הוראות ולאכיפת תקנות. הם מסוגלים רק לשחק משחקי כוח ולתמרן אנשים, בעודם שבעי רצון מעצמם וסבורים שהם מוכשרים בעבודתם. הם לחלוטין אינם מודעים להשלכות של אופן העבודה שלהם – הם מזיקים לאנשיו הנבחרים של האל ומחוללים שיבושים והפרעות בעבודת הכנסייה. הם מכשילים את היישום של רצון האל ומנסים לייסד מלכות עצמאית משלהם.

"הם שרירותיים ודיקטטוריים, לעולם אינם משתפים עם אחרים, ומאלצים אחרים לציית להם" – מה ההתנהגות הזאת של צוררי משיח מסמלת בראש ובראשונה? הצביון שלהם מרושע ואכזרי, והם ניחנים ברצון עז במיוחד לשלוט באחרים – רצון שחורג מגבולות הרציונליות האנושית הרגילה. נוסף על כך, מהי ההבנה או ההשקפה והגישה שלהם לגבי החובה שהם מבצעים? במה זה שונה ממי שבאמת מבצעים את חובתם? מי שבאמת מבצעים את חובתם מחפשים עקרונות עבור מה שהם עושים, דבר שמהווה דרישה יסודית. אבל איך צוררי משיח תופסים את החובה שהם מבצעים? אילו צביון ומהות נחשפים דרך ביצוע החובה שלהם? הם ניצבים בעמדה גבוהה ומתנשאים על מי שמתחתם. מרגע שהם נבחרים להנהיג, הם מתחילים לראות בעצמם יחידי סגולה ומורמים מעם. הם אינם מקבלים את החובה שלהם מן האל. מרגע שהם משיגים עמדה מסוימת, הם מרגישים שהמעמד שלהם חשוב, שכוח רב בידיהם ושהם יחידי סגולה, מה שמתיר להם להתנשא על אחרים ממרום מעמדם. בה בעת הם חושבים שהם יכולים לחלק פקודות ולפעול על דעת עצמם, ושאפילו לא צריכים להיות להם ספקות בגלל מעשיהם אלה. הם חושבים שהם יכולים לנצל את ההזדמנות לבצע חובה כדי לרצות את תאוותם לסמכות, כדי להשביע את רצונם ואת שאיפתם לשלוט ולהוביל אחרים באמצעות כוח. ניתן לומר שהם מרגישים שסוף סוף ניתנה בידם ההזדמנות שאיש לא יקרא תיגר על הסמכות שלהם. יש האומרים כי "הביטויים של צוררי משיח הם היותם שרירותיים ודיקטטוריים מבלי לשתף לעולם עם אחרים. אף על פי שלמנהיג שלנו גם יש צביון וגילויים של צוררי משיח, הוא לעתים קרובות משתף איתנו!" האם פירוש הדבר שהוא אינו צורר משיח? צוררי משיח מסוגלים לפעמים להעמיד פנים; אחרי סבב של שיתוף עם כולם והבנה ופיענוח של המחשבות של כולם – תוך זיהוי של מי שתואם להם ומי שלא – הם מקטלגים אותם. בעניינים עתידיים הם ידברו רק עם מי שביחסים טובים איתם ותואם להם. לעתים קרובות, מי שאינם מסונכרנים איתם נשארים כשהם מגששים באפלה לגבי רוב העניינים, והם עלולים אפילו למנוע מהם ספרים של דברי האל. האם פעלתם כך אי פעם, באופן שרירותי ודיקטטורי, מבלי לשתף אף פעם עם אחרים? בהחלט קורה שפועלים באופן שרירותי ודיקטטורי, אבל זה לא בהכרח המקרה לגבי אי שיתוף תמידי עם אחרים; מדי פעם אתה עשוי לשתף. ואולם אחרי השיתוף הדברים עדיין מתנהלים כפי שאתה אמרת. יש החושבים: "למרות השיתוף שלנו, בעצם כבר מזמן הכנתי תוכנית מסודרת. אני משתף איתך רק לשם הפורמליות, רק כדי שתדע שיש לי העקרונות שלי במה שאני עושה. אתה חושב שלא עמדתי על טיבך? בסופו של דבר אתה עדיין תצטרך לציית לי וללכת בדרך שלי." למעשה הם כבר מזמן החליטו בעומק ליבם. הם סבורים ש"יש לי כושר שכנוע ואני מסוגל לסובב כל טיעון לטובתי; אף אחד לא יכול לנצח אותי בדיבורים, ולכן באופן טבעי ילכו בדרך שלי." הם עשו את החישובים שלהם הרבה זמן מראש. הם מצב מעין זה קיים? הוויה שרירותית ודיקטטורית אינה התנהגות שנחשפת במקרה מעת לעת; צביון מסוים שולט בה. בהסתמך על אופן הדיבור או הפעולה שלהם היא עשויה שלא להיראות כשרירותית ודיקטטורית, אבל על פי הצביון וטבע מעשיהם הם אכן שרירותיים ודיקטטוריים. הם עושים את מה שנדרש באופן פורמלי ו"מקשיבים" לדעות של אחרים ומאפשרים לאחרים לדבר, מיידעים אותם בפרטי הבעיה, דנים במה שדברי האל דורשים – אבל הם נוקטים רטוריקה או ניסוחים מסוימים שיכווינו את האחרים להגיע להסכמה עימם. ומהי התוצאה הסופית? הכול מתפתח בהתאם לתוכניתם. זהו הפן הזדוני שלהם; זה נקרא גם לאלץ אחרים לציית להם, זוהי מעין כפייה "עדינה". הם אומרים בליבם, "אתם לא מקשיב, נכון? אתה לא מבין, נכון? תן לי להסביר." כשהם מסבירים, הם שוזרים את מילותיהם באופן נפתל ומנחים אחרים אל צורת החשיבה שלהם. אחרי שהם מנחים אותם, אנשים מקשיבים וחושבים: "מה שאתה אומר נכון; אנחנו ניישם בפועל כדבריך, כבר אין צורך להיות כל כך רציני", וצורר המשיח מרוצה. רוב האנשים אינם מסוגלים לעמוד על טיב דבריהם. האם יש לכם הבחנה? מה עליכם לעשות כשאתם נתקלים במצבים כאלה? לדוגמה, כשאתה מתמודד עם עניין מסוים, אתה מרגיש שיש בעיה; אתה לא יכול כרגע לשים את האצבע על הבעיה המדויקת, ואף על פי כן אתה מרגיש שמאלצים אותך לציית. אם כך מה עליך לעשות? אתה צריך לחפש עקרונות רלוונטיים, לבקש הדרכה מן העליון או לשתף עם האדם הנוגע בדבר. נוסף על כך, מי שמבינים את האמת יכולים לדון ולשתף על העניין הזה בצוותא. לפעמים העבודה וההדרכה של רוח הקודש יאפשרו לך להבין את הבעיות שבהצעות או בתאוריות שהציגו צוררי משיח או מי שהולכים בנתיב של צוררי משיח, ואת המניעים הנסתרים שלהם. באמצעות שיתוף הדדי אתם עשויים להגיע לכדי הבנה. אבל אולי אינך משתף, ותחת זאת חושב לעצמך: "זה לא עניין רציני, שיעשה מה שהוא רוצה. אחרי הכול לא אני האחראי העיקרי, אני לא צריך להתעסק בעניינים האלה. אני לא אהיה אחראי אם משהו ישתבש; הוא יישא באחריות." איזו מין התנהגות זאת? זה חוסר נאמנות לחובה שלך. האם חוסר נאמנות לחובה שלך איננה בגידה באינטרסים של בית האל? זה כמו יהודה איש קריות! אנשים רבים שמתמודדים עם כוח מדכא בסופו של דבר מתפשרים ומצטרפים למי שמנופפים בכוח הזה, דבר שהוא ביטוי של חוסר נאמנות לחובתם. בין אם אתה מתמודד עם צורר משיח או עם אדם שפועל בקלות דעת ומאלץ אותך לציית לו, באילו עקרונות עליך לבחור כדי לדבוק בהם? באיזה נתיב עליך ללכת? אם אתה מרגיש שמה שאתה עושה אינו סותר את דברי האל או את סידורי העבודה ואינו חורג מהם, אתה חייב לעמוד על שלך. דבקות באמת היא נכונה והאל מאשר אותה, ואילו הרכנת ראש וכניעה לשטן, לכוחות מרושעים, לאנשים רעים, היא התנהגות של בגידה, היא מעשה רע ששנוא על האל והוא מקלל אותו. כאשר צוררי משיח פוגשים אדם שמתווכח עימם, הם לעתים קרובות אומרים: "אני הפוסק האחרון בעניין הזה והוא צריך להיעשות בדרך שלי. אם דבר מה ישתבש, אני אשא באחריות!" איזה צביון ההצהרה הזאת מייצגת? האם אדם שמדבר ומיישם בפועל באופן הזה ניחן באנושיות רגילה? למה הם מאלצים אחרים לציית להם? למה הם לא מחפשים את האמת כדי לפתור בעיות כאשר הן עולות? למה הם לא מסוגלים לקבוע את העקרונות של יישום בפועל של האמת? זה מוכיח שהם אינם ניחנים באמת. האם אתם מסוגלים להבחין בבעיה שבהצהרה הזאת? די באמירת דברים מעין אלה כדי להוכיח שהם ניחנים בצביון של צורר משיח; זו ההתנהגות של צורר משיח. ואולם צורר משיח ערמומי יותר, שחושש שאחרים יבחינו בו, חייב לומר דברים שכולם מסכימים עימם ושנראים נכונים כדי להשיג את המטרה שלו להטעות אנשים ולזכות בדריסת רגל. ואז הוא יחשוב איך לשלוט באנשיו הנבחרים של האל.

הביטויים השרירותיים והדיקטטוריים של צוררי משיח ודאי רבים מספור, משום שסוג זה של התנהגות, של צביון ושל איכות ניכר אצל כל אדם מושחת, על אחת כמה וכמה אצל צוררי משיח. האם עולות בדעתכם דוגמאות כלשהן שבהן הייתם שרירותיים ודיקטטוריים? לדוגמה, אם מישהו אומר לך שהולם אותך שיער קצר, ואתה משיב, "מה כל כך הולם בשיער קצר? אני מעדיף שיער ארוך ואני אנהג כראות עיניי," האם זה שרירותי ודיקטטורי? (לא.) זו פשוט העדפה אישית, חלק מאנושיות רגילה. יש אנשים שאוהבים להרכיב משקפיים אפילו שהם לא קצרי רואי. אם אנשים כלשהם שופטים אותם ואומרים: "אתה סתם מנסה להיראות טוב, אתה לא באמת צריך משקפיים!" והם משיבים, "אז מה? אני ארכיב אותם בכל מקרה!" – האם זה שרירותי ודיקטטורי? לא, זו העדפה אישית, לכל היותר זו עיקשות וזה לא קשור לשום בעיה בצביון שלהם; יכול להיות שהם יפסיקו להרכיב משקפיים אחרי כמה ימים כשיתחשק להם. אם כך מה כרוך בעיקר בהוויה שרירותית ודיקטטורית? היא כרוכה בעיקר בנתיב שאדם בוחר לו, בצביון שלו, ובעקרונות ובמניעים שביסוד מעשיו. לדוגמה, בקשר נישואים שבו הבעל אוהב מכוניות ולמשפחה יש רק 20 אלף יואן, והבעל לווה כסף מכל מקום אפשרי כדי לקנות שלא לצורך מכונית ב-200 אלף יואן, תוך שהוא מותיר את המשפחה במצב שאינה יכולה להרשות לעצמה לקנות אוכל והאישה אפילו אינה יודעת על הרכישה – האם הבעל הזה הוא שרירותי ודיקטטורי? זה אכן שרירותי ודיקטטורי. המשמעות של הוויה שרירותית ודיקטטורית היא חוסר התחשבות ברגשות, במחשבות, בדעות, בגישות או בהשקפות של אחרים והתרכזות בעצמך בלבד. במילים פשוטות, בחיי היומיום פירוש הדבר ריצוי הנאות ותשוקות הבשר, ריצוי אנוכיותו של אדם, וכשמדובר בחובה, הדבר נוגע לסיפוק השאיפה והרצון של אדם לחתור למעמד ולכוח. הנה דוגמה: לכנסייה היה בית, והיה צריך לסלול כביש בסמוך אליו. הרוחב הנדרש של הכביש אמור להיקבע על פי גודל הבית והחצר, במטרה לשמור על אסתטיות ועל פונקציונליות. לאור השטח הגדול של הבית והחצר, הכביש היה צריך להיות ברוחב שני מטרים לפחות. האדם שהיה אחראי אמר: "החלטתי, נעשה אותו ברוחב מטר." אחרים אמרו: "הרבה אנשים נכנסים ויוצאים כל יום, ולפעמים אנחנו צריכים לשאת דברים; מטר אחד פשוט לא יספיק, זה צר מדי." אבל האחראי עמד על דעתו, ולא היה מוכן לדון בכך. אחרי השלמת הכביש, הכול ראו שהוא צר מדי; הוא לא תאם לבית ולחצר והיה לא מעשי – צריך היה לסלול אותו מחדש, דבר שגרם לעבודה חוזרת. לאחר מכן הכול התלוננו על אותו אדם. למעשה, לפני שסלילת הכביש החלה, כמה אנשים העלו התנגדויות, אבל אותו אדם לא הסכים ועמד על דעתו ואילץ אחרים לבצע בהתאם לרצונותיו, מה שגרר את ההשלכות האלה. למה אותו אדם לא היה מסוגל לקבל הצעות של אחרים? כשנשמעו דעות שונות, למה הוא לא יכול היה לשקול את כל ההיבטים ולמצוא את הגישה הנכונה? אם אין איש להתייעץ עימו, זה בסדר להחליט לבד, אבל עכשיו, שהיו אנשים להתייעץ עימם והיו הצעות אף טובות יותר, למה הוא לא היה מסוגל לקבל אותן? איזה מין צביון זה? יש לפחות שתי אפשרויות: האחת היא שהאדם הוא חסר היגיון ופזור נפש; השנייה היא שהצביון שלו יותר מדי גאוותן וצדקני, שהוא תמיד מרגיש צודק ואינו מסוגל לקבל מה שאחרים אומרים, לא משנה עד כמה דבריהם נכונים – יש בכך גאוותנות רבה כל כך, עד שהדבר גורר אובדן היגיון. עניין פעוט כל כך חשף את הצביון שלו. גאוותנות יתרה מובילה לאובדן רציונליות. מה פירוש הדבר להיות חסר רציונליות? איזה מין דבר הוא חסר רציונליות? חיות חסרות רציונליות. אם אדם חסר רציונליות, הוא אינו שונה מחיה; נפשו משוללת יכולת לשפוט ואין לה רציונליות. אם אדם הופך כל כך גאוותן שהוא מאבד את ההיגיון, והוא חסר רציונליות, האם הוא לא דומה לחיה? (כן.) זה בדיוק מה שהוא; היעדר רציונליות אנושית משמעה שהוא אינו אנושי. האם צוררי משיח ניחנים ברציונליות כזאת? (לא.) לצוררי משיח יש עוד פחות רציונליות; הם גרועים מחיות, הם שדים. בדומה לשאלה ששאל האל את השטן, "אֵי מִזֶּה תָּבֹא?" שאלתו של האל הייתה בעצם ברורה מאוד; איזה מסר האל העביר? (הוא שאל את השטן מאיפה הוא בא.) המשפט הזה בבירור מסתיים בסימן שאלה; זו שאלה, שמתייחסת ל"שטן" בתור נושא המשפט, "אתה": "מהיכן אתה בא?" הדקדוק הולם, ושאלתו של האל מובנת בנקל. כיצד השיב השטן? ("מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ" (איוב א' 7).) זו הציטטה הידועה של השטן. האם תשובתו של השטן מגלה רציונליות כלשהי? (לא.) היא חסרת רציונליות. כשהאל שאל אותו שוב מאין הוא בא, הוא חזר על אותה תשובה, כאילו הוא לא מסוגל להבין את דברי האל. האם אנשים מסוגלים להבין את מה שהשטן אמר? האם דבריו ניחנים ברציונליות כלשהי? (לא.) אין בהם רציונליות – אם כך, האם הוא מסוגל להבין את האמת? אפילו לשאלה פשוטה כל כך של האל הוא השיב באופן הזה; הוא מסוגל אפילו פחות להבין את האמיתות שאומר האל. ניתן לומר שצוררי משיח גם הם חסרי רציונליות; אלה הפועלים בערמומיות, שאינם מסוגלים להבין את דברי האל או את האמת, הם כולם לא רציונליים. לא משנה כמה אתה מדבר על יישום בפועל של האמת, על פעולה בהתאם לעקרונות ועל חיפוש עקרונות ושיתוף עם אחרים בזמן ביצוע חובתך – הם אמנם מגיבים לדברים באומרם שהם מבינים ויודעים, אך כשזה נוגע למעשים, הם אינם מתייחסים לדבריך ועושים כאוות נפשם. זהו טבע שטני! אלה שהם בעלי טבע שטני כזה אינם מבינים את האמת והם חסרי רציונליות. איזה היבט שלהם הוא לא הגיוני וחסר בושה ביותר? בני האדם נבראו בידי האל והאל בוחר אנשים ומביא אותם לפניו לאיזו תכלית? כדי לגרום לאנשים לשעות לדבריו ולהבינם, כדי ללכת בנתיב הנכון בחיים כפי שהאל מנחה, ובסופו של דבר כדי שהם יהיו מסוגלים להבחין בין טוב לרע, בין חיובי לשלילי. זוהי כוונת האל; באופן הזה מי שנוהים אחר האל הופכים בהדרגה לטובים יותר. ועד כמה צוררי משיח אינם הגיוניים? הם חושבים לעצמם, "האל, אתה מביא אנשים לפניך, אז אני אעשה כמוך; אתה יכול לבחור אנשים ולתזמר אותם ולשלוט עליהם, אז אני אעשה כמוך; אתה יכול לגרום לאנשים להתמסר ולהקשיב לך, אתה מחלק הוראות ישירות וגורם להם לעשות כדברך, אז אני אעשה כמוך." האם זה לא בלתי רציונלי? (כן.) האם הוויה בלתי רציונלית פירושה שאין להם שום תחושת בושה? (כן.) האם האנשים שלך? האם הם אמורים לנהות אחריך? למה הם צריכים להקשיב לך? אתה בסך הכול אחד מיצירי הבריאה הזעירים, איך אתה יכול לשאוף להיות מעל לכול? האין זה בלתי הגיוני? (כן.)

יש אנשים שהתמזל מזלם והם נבחרו למנהיגים בכנסייה, אבל למעשה האיכות ושיעור הקומה שלהם אינם ברמה מספקת. להיות מנהיג זה כבוד גדול מהאל, אבל הם אינם תופסים זאת כך. תחת זאת הם אומרים בליבם, "כמנהיג אני טוב יותר ומורם מעם; אינני עוד כאחד האדם. אתם כולכם צריכים להשתחוות ולסגוד לאל בצייתנות, אבל אני לא חייב בכך בגלל שאני שונה מכם; אתם יצירי בריאה ואני לא." אם כך מה אתה? אינך גם בשר ודם? במה אתה שונה מאחרים? ההבדל טמון בחוסר הבושה שלך; חסרה לך תחושת כבוד ורציונליות, אתה לא משתווה אפילו לכלב. אתה פועל בשרירותיות ובדיקטטוריות, מתעלם מכל עצה מאחרים – זה ההבדל. כל כמה שהאיכויות שלהם דלות ויעילות הביצוע שלהם עלובה, הם עדיין סבורים שהם מעל לאדם הממוצע ומאמינים שיש להם יכולת וכישרון. לפיכך הם אינם נועצים באחרים כדי להגיע להסכמה רחבה, ולא משנה מה הם עושים, וחושבים שהם ראויים או שיש להם יכולת מוחלטת לשלוט בכל דבר ודבר. האין הגאוותנות הזאת מביאה לאובדן היגיון? האין זו עזות מצח חסרת בושה? (כן.) לפני שהם נעשו למנהיגים, זנבם היה בין הרגליים; הם סברו שיש להם כישרון ויכולת ואצרו אמביציה מסוימת במעשיהם, רק חָסרה להם שעת הכושר. מרגע שהם נעשו למנהיגים, הם בידלו את עצמם מן האחים והאחיות וייחדו לעצמם מעמד נעלה. הם התחילו להתנהג כנעלים על אחרים וחשפו את פרצופם האמיתי; הם התחילו לחשוב שהם מסוגלים להשיג דברים נשגבים והאמינו ש"בית האל בחר באדם הנכון; אני אכן מוכשר – זהב אמיתי סופו שינצוץ. הביטו בי עכשיו: האל הכיר בי, נכון?" זה לא דוחה? (כן.) אתה רק אחד מבין יצירי בריאה רגילים; בלי קשר לכישרונות שלך, גדולים ככל שיהיו, הצביון המושחת שלך הוא כשל כולם. אם אתה חושב שאתה יחיד סגולה, וחושב את עצמך לנעלה על אחרים ורוצה להתנשא מעל כולם, להיות נעלה על הכול, אז טעות בידך. בגלל התפיסה השגויה הזאת, אתה פועל באופן שרירותי ודיקטטורי, בלי לשתף או להתייעץ עם אחרים, ואתה אפילו שואף להתבשם מן הציות שמפגינים כלפיך אחרים ומכניעתם בפניך, דבר שהוא שגוי. היכן נעוצה השגיאה? (בקבלת העמדה הלא נכונה.) למה צוררי משיח תמיד נמצאים בעמדה הלא נכונה? דבר אחד בטוח, וייתכן שלא עמדתם עליו: יש דבר מה נוסף באנושיות שלהם בהשוואה לאחרים; הם תמיד ניחנים במעין תפיסה מוטעית. מנין נובעת התפיסה המוטעית הזאת? לא האל מעניק אותה אלא השטן. כל דבר שהם עושים, כל דבר שהם חושפים ומבטאים, אינו אינסטינקט בגבולות התקינים של האנושיות, אלא מונע על ידי כוח חיצוני. למה אומרים שהמעשים שלהם עקלקלים, ושהשאיפות והרצונות שלהם אינם ניתנים לשליטה? הרצון שלהם לשלוט באנשים מופרז. למה הכוונה מופרז? הכוונה היא נקיטת כל אמצעי שהוא, תוך חריגה מן הרציונליות ומתחושת הבושה; הוא בלתי ניתן לדיכוי, כמו קפיץ – אפשר זמנית ללחוץ אותו, אבל ברגע שאתה משחרר הוא מזנק בחזרה. האין זה רצון שמכלה אותך והופך לאובססיה? זו אינה הגזמה כלל וכלל.

בכל מקום שצוררי משיח מחזיקים בעמדת כוח בכנסייה, לאותה כנסייה לא ניתן לקרוא עוד כנסייה. מי שחוו זאת יודעים במה מדובר. זו לא אווירה של רוגע, אושר והתרוממות רוח קולקטיבית, אלא של צרימה גועשת. כולם מרגישים לא בנוח וחסרי מנוחה במיוחד, אינם מצליחים למצוא שלווה בליבם, כאילו אסון גדול מתרגש ובא. דבריהם ומעשיהם של צוררי משיח יוצרים אווירה שבה ענן רובץ על האנשים והם מאבדים את היכולת להבחין בין דברים חיוביים לשליליים. בנוסף, הטעיה ממושכת בידי צוררי משיח מרחיקה את לבבותיהם של אנשים מן האל ומובילה ליחסים חריגים עם האל, בדיוק כמו אנשים דתיים שמאמינים באל מן השפה ולחוץ אבל אין לו שום מקום בליבם. ישנה גם בעיה ממשית, והיא שכאשר צורר משיח מחזיק בעמדת כוח, זה יוצר מחלוקת וכאוס בכנסייה. מי שאוהבים את האמת אינם חשים שום הנאה ושחרור בכינוסים, ולפיכך רוצים לעזוב את הכנסייה כדי להאמין באל בבית. כאשר רוח הקודש עובדת בכנסייה, בלי קשר לשאלה אם אנשים מבינים את האמת או לא, הלבבות נקשרים והמאמץ הופך משותף, דבר שיוצר אווירה שלווה ויציבה יותר, ללא תסיסה. ואולם בכל פעם שצוררי משיח פועלים, הם יוצרים אווירה לא רגועה ומפחידה. בעקבות הבחישה שלהם נוצרות סיעות ואנשים מתחילים להתגונן זה מפני זה, שופטים ותוקפים זה את זה וחותרים זה תחת זה מאחורי הגב. איזה תפקיד מובהק ממלאים צוררי משיח? הם משרתיו של השטן. השלכות מעשיהם של צוררי משיח הן: ראשית כול – שיפוט הדדי, חשדנות והתגוננות של האחים והאחיות בינם לבין עצמם; שנית, קריסת הגבולות בין גברים לנשים, שבהדרגה מובילה ליחסים בלתי ראויים; ושלישית, החזונות הופכים בלתי ברורים בלב האנשים והם מפסיקים להתמקד ביישום בפועל של האמת. הם אינם יודעים עוד כיצד לפעול בהתאם לעקרונות-האמת. מעט ההבנה של דוקטרינות שהייתה להם פעם אבדה, נפשם מתערפלת והם נוהים בעיוורון אחרי צוררי משיח ומתמקדים רק בהתרוצצות לצורך ביצוע משימות שטחיות. ישנם אנשים שעשויים לחוש כי נהייה אחרי צוררי משיח אינה מובילה לשום מקום; לו רק אלה שחותרים אל האמת היו יכולים להתכנס ולבצע יחדיו את חובותיהם, איזה אושר זה היה נוסך! מרגע שצוררי משיח מחזיקים בעמדות כוח בכנסייה, רוח הקודש חדֵלה לעבוד ואופל יורד על האחים והאחיות. זוהרם של האמונה באל ושל ביצוע חובות מועם. אם זה יימשך כך זמן רב, האם האל לא יסלק את רוב האחים והאחיות?

ניתחנו היום את ביטויי ההתנהגות השרירותית והדיקטטורית של צוררי משיח מהיבט אחד. מהיבט אחר, באמצעות ניתוח הביטויים האלה, הכול נעשים מודעים שאפילו אם אינך צורר משיח, עצם היותך ניחן בביטויים כאלה קושר אותך לאיכות של צוררי משיח. האם פעולה באופן שרירותי ודיקטטורי היא ביטוי של אנושיות רגילה? בשום פנים ואופן לא; זהו בבירור מפגן של צביון מושחת. לא משנה עד כמה המעמד שלך גבוה או כמה חובות אתה מסוגל לבצע, אם אתה מסוגל ללמוד לשתף עם אחרים, אזי אתה מקיים את עקרונות-האמת, דבר המהווה דרישת סף. למה אומרים שללמוד לשתף עם אחרים שקול לקיום עקרונות? אם אתה מסוגל ללמוד לשתף, זה מוכיח שאינך מתייחס למעמד שלך כאל מקור הכנסה ושאינך מתייחס אליו יותר מדי ברצינות. לא משנה כמה רם המעמד שלך, אתה מבצע את חובתך. פעולותיך נעשות לצורך ביצוע חובתך, לא עבור מעמד. בה בעת כאשר אתה נתקל בבעיה, אם אתה מסוגל ללמוד לשתף – ולא משנה אם זה עם אחים ואחיות מן השורה או עם בעלי תפקיד אחרים – אם אתה מסוגל לחפש ולשתף איתם, מה זה מוכיח? זה מוכיח שיש לך גישה של חיפוש ושל התמסרות לאמת, דבר שקודם כול משקף את הגישה שלך כלפי האל וכלפי האמת. יתר על כן, ביצוע החובה שלך הוא האחריות שלך, וחיפוש אחר האמת בעבודתך הוא הנתיב שעליך ללכת בו. אשר לאופן שבו אחרים מגיבים על החלטותיך, בין אם הם יכולים להתמסר או כיצד הם מתמסרים – זה עניינם; אבל השאלה אם אתה מסוגל לבצע כראוי את חובתך ולעמוד בסטנדרטים היא עניינך. אתה חייב להבין את העקרונות של ביצוע חובה; זה לא קשור להתמסרות לאדם כלשהו, אלא להתמסרות לעקרונות-האמת. אם לדעתך אתה מבין את עקרונות-האמת ובאמצעות שיתוף עם כולם אתה משיג הסכמה רחבה ומקובל על הכול שהיא ראויה, אבל יש כמה אנשים סרבנים שרוצים לגרום צרות, מה צריך לעשות במצב כזה? במקרה כזה המיעוט צריך ללכת עם הרוב. מכיוון שרוב האנשים הגיעו להסכמה, למה הם באים לחולל צרות? האם הם מנסים במכוון לגרום להשמדה? הם יכולים לבטא את דעותיהם כדי לאפשר לכולם להבחין בהם, ואם הכול אומרים שהדעות שלהם אינן תואמות לעקרונות ואינן בנות קיימא, אזי הם צריכים לזנוח את השקפותיהם ולהפסיק לדבוק בהן. מהו העיקרון המנחה בטיפול בעניין זה? אדם צריך לקיים את מה שנכון ולא לאלץ אחרים לציית למה ששגוי. מובן? למעשה, לפני שצוררי משיח מפגינים את ההתנהגות ואת היישום בפועל של הוויה שרירותית ודיקטטורית, כבר יש להם תוכניות משלהם. הוויה שרירותית ודיקטטורית בפירוש אינה מתייחסת לעשיית הדבר הנכון או ליישום בפועל של האמת. היא בהחלט מתייחסת לעשיית דברים שגויים ולעשיית מה שמפר את האמת, להליכה בנתיב הלא נכון ולקבלת החלטות שגויות, כשהציפייה מאחרים היא שיקיימו אותן. זה מה שנקרא להיות שרירותי ודיקטטורי. אם דבר מה נכון ותואם לאמת, אזי יש לדבוק בו; זה לא נקרא להיות שרירותי ודיקטטורי; זה היצמדות לעקרונות. יש להבחין בין שני אלה. כשאומרים שצוררי משיח הם שרירותיים ודיקטטוריים, למה בעיקר מתכוונים? (לעשיית דברים שאינם עולים בקנה אחד עם העקרונות או האמת, ובה בעת מאלצים אחרים לנהוג באותו אופן.) נכון, לא משנה מהי הסיטואציה או הבעיה שמטפלים בה, הם אינם מחפשים את עקרונות-האמת אלא מקבלים החלטות בהתבסס על התפיסות והדמיונות שלהם עצמם. הם יודעים בתוך תוכם שפעולתם זו מנוגדת לעקרונות, ובכל זאת הם רוצים שאחרים יצייתו ויתמסרו. זוהי גישתם העקבית של צוררי משיח.

כאשר החלה לראשונה העבודה של הפצת הבשורה, כמה אנשים לקחו את "הדבר מופיע בבשר" לקהלים דתיים כדי להטיף את הבשורה. האנשים הדתיים, אחרי שקראו את דברי האל שחשפו דברים נסתרים, שיתפו על חזונות ודנו בהיווכחות בחיים, אמרו כולם שהם בהחלט טובים. ואולם מקצת הדברים של שיפוט ושל חשיפת אנשים היו חריפים מדי לדעתם. הם הרגישו נזופים ולא יכלו לקבל זאת. הם אמרו: "האם האל יכול לדבר בצורה של נזיפה באנשים? במקרה הטוב, נראה שהמילים האלה נכתבו בידי אדם חכם." האדם האחראי להפצת הבשורה אמר שיש לו פתרון. מאוחר יותר הוא שינה את כל החלקים בדברי האל שלא תאמו לתפיסות, לדמיונות ולטעמם של אנשים, כמו גם את אותם דברים שהוא חשש שיגרמו לאנשים לפתח תפיסות אחרי קריאתם. לדוגמה, מילים שהאל נקט כדי לחשוף טבע אנושי, כמו "זונה", "פרוצה", "נבל" וביטויים כמו "להשליך לגהינום" ו"להשליך לאגם האש והגופרית" – נמחקו כולם. בקצרה, כל הדברים שהיו יכולים בקלות לעורר תפיסות או אי הבנות הוסרו כולם. אמרו לי, אחרי הסרת אותן מילות שיפוט, הוקעה וקללה מדברי האל, האם אלה עדיין דבריו המקוריים של האל? (לא.) האם אלה עדיין המילים שביטא האל בעבודת השיפוט שלו? "האדון הזקן" הזה לא התייעץ עם איש ומחק רבים מדברי האל שהיו חריפים במיוחד בעניין זיכוך וחשיפת צביונות מושחתים של אנשים, בייחוד אלה שנוגעים לתקופת הניסיון של נותני השירות. מאוחר יותר, כשהאנשים הדתיים קראו את הגירסה המשוכתבת, הם אמרו: "לא רע, אנחנו יכולים להאמין באל כזה," והם קיבלו אותה. האדון הזקן הזה חשב בינו לבינו, "תראו איזה פיקח אני! לא חכם שדברי האל יהיו נוקבים מדי. במקרה של אנשים כאלה, הכול סובב על שידול – איך אתה יכול לומר דברים שעלולים בטעות להיחשב לנזיפה? זה לא חכם! הכנסתי כמה שינויים וראו מה קרה: אפילו כוהני הדת נכונים להאמין, ויותר ויותר אנשים מקבלים זאת. מה תגידו על זה? אני חכם או מה? אני לא פיקח? זה לא מרשים ביותר?" תוצאות השינויים שלו הסבו לו גאווה רבה. ואולם כמה אנשים דתיים שהצטרפו לכנסייה הרגישו שדברי האל שהם קראו שוכתבו ושהם שונים מהטקסטים המקוריים בכנסייה, והנושא הזה הועלה. מאוחר יותר התברר שהאדון הזקן הזה שינה את התוכן של דברי האל. מה דעתכם על מה שהאדון הזקן הזה עשה? הבה לא נוסיף דבר ונאמר רק: המילים האלה לא היו שלך, לא הייתה לך שום זכות לשנותן. אפילו אם זה היה מאמר או ספר שבן אנוש כתב, כשאתה רוצה להכניס שינויים אתה צריך קודם כול לקבל את הסכמת המחבר המקורי. אם הוא מסכים, אתה יכול להכניס שינויים. אם לא, בשום אופן אסור לך לשנות ולו מילה אחת. זה נקרא כבוד למחבר ולקוראים. אם למחבר אין כוח להכניס שינויים והוא מסמיך אותך ואומר שאתה יכול לשנות כל דבר ובלבד שהוא יישאר נאמן למשמעות המקורית וישיג את האפקט הרצוי, האם אז אתה יכול להכניס שינויים? (כן.) אם המחבר הסכים לכך או הסמיך אותך, אזי ניתן לבצע שינויים. איך נקרא סוג ההתנהגות הזה? זה מוצדק, לגיטימי וראוי, נכון? אבל מה אם המחבר לא הסכים ואתה משנה זאת בלי אישורו? איך זה נקרא? (הפקרות וזדוניות.) זה נקרא הפקרות וזדוניות, זה להיות שרירותי ודיקטטורי. ובכן מה האדון הזקן הזה שינה? (את דברי האל.) את מילותיו המקוריות של האל, שאוצרות את הלך הרוח של האל, את הצביון שלו ואת כוונותיו ביחס למין האנושי. דברי האל בעלי משמעות באופן שהם נאמרים. האם אתה יודע את הלך הרוח, את התכלית ואת האפקט הרצוי של כל מילה שהאל אומר? אם אינך מסוגל להבין זאת, למה אתה מבצע שינויים בעיוורון? כל משפט שהאל אומר, ברירת המילים, הטון והאווירה, הלך הרוח והרגשות שהם גורמים לאנשים לחוש – כל אלה מנוסחים ונשקלים בקפידה. לאל יש שיקול דעת וחוכמה. מה חשב האדון הזקן הזה? הוא התייחס לצורת הדיבור של האל כבלתי חכמה. כך הוא תפס את עבודת האל. הוא סבר ש"את אותם מאמינים ששואפים לאכול לשובע צריך לפתות ולהתייחס אליהם באהבה וברחמים. אסור שהמילים יהיו נוקבות כל כך. אם הן נוקבות מדי, איך ניתן יהיה להפיץ את הבשורה? האם ניתן אז להפיץ את הבשורה?" האם האל אינו יודע זאת? (כן.) האל יודע היטב. אז למה הוא בכל זאת מדבר באופן הזה? זהו הצביון של האל. מהו הצביון של האל? לדבר בדרך שלו, בין אם אתה מאמין בכך ובין אם לאו. אם אתה מאמין, אתה אחד מן הכבשים של האל; אם לא, אתה זאב. דברי האל חושפים אותך וגוערים בך קצת, ואז אתה מסרב להכיר בכך שאתה מאמין באל? מה, אתה כבר לא יציר בריאה של האל? האם האל חדל להיות האל? אם אתה מסוגל להתכחש לאל בגלל זה, אזי אתה אדם רע, שד. האל אינו מושיע אנשים כאלה, ולכן הכנסייה לא אמורה לקבל אותם בכוח או דרך פיתוי. יש האומרים: "אפילו אם האל נוזף בי, אני מקבל זאת ברצון. אם הוא האל, הוא יכול להושיע אותי. אם הוא מנחית עליי מהלומה, זה מגיע לי. אם הוא קורא לי אדם מבולבל, זה מה שאני, ואני אפילו מבולבל עוד יותר מכך; אם הוא קורא לי זונה, אף שלא נראה שעשיתי מה שזונה עושה, היות שהאל אומר זאת, אני מכירה בכך ומקבלת זאת." הם ניחנים באמונה, בהכרה ובקבלה הפשוטות ביותר, ובלב ירא-האל הפשוט ביותר. האל רוצה לזכות באנשים כאלה. יש אנשים שלדעתם דברי האל חריפים ונוקבים מדי, והם מרגישים שהם לא יזכו בברכה, ולפיכך אינם רוצים להאמין עוד. הם אומרים בליבם: "גם אם אתה האל, אני לא אאמין בך. אם אתה מדבר כך, לא אנהה אחריך." אז הסתלק מפה! אם אתה אפילו לא מכיר באל, איך האל יכול להכיר בך כיציר בריאה שלו? זה בלתי אפשרי! דברי האל מונחים כאן; אם תאמין בהם או לא, זו בחירה שלך. אם אינך מאמין, סע לשלום. ההפסד שלך. אם אתה מאמין, יהיה לך שביב של תקווה לישועה. האין זה הוגן? (כן.) אבל האם האדון הזקן הזה חשב כך? האם הוא הבין לאשורן את מחשבות האל? (לא.) האם הוא לא היה טיפש? אנשים שאינם ניחנים בהבנה רוחנית עושים מעשים מטופשים כל כך. הוא תפס את האל כחסר חשיבות וכפשוט מאוד, וסבר שמחשבות האל אינן נעלות בהרבה מחשיבה אנושית. הוא דיבר לעתים קרובות על כך שמחשבות האל הן נעלות יותר משל האדם, והטיף את הדוקטרינות המפוארות האלה בזמנים רגילים, אבל בפועל, כשהוא נתקל בבעיה, הוא זנח את המילים האלה מאחור בתחושה שמילים אלה של האל לא נראות כמו דברים שהאל היה אומר. בתוך תוכו הוא לא הכיר בדברים האלה של האל, אז הוא פשוט לא היה מסוגל לקבל אותם. בדיוק כשהבשורה הופצה, הוא ניצל את ההזדמנות לשנות את דברי האל, ועוד באצטלה של "הפצת הבשורה באופן יעיל וצירוף עוד אנשים." איך הגדרתי בסופו של דבר את ההתנהגות שלו? כחבלה בדברי האל. למה הכוונה בחבלה? הכוונה הוספה, גריעה ושינוי של המשמעות המקורית באופן שרירותי, שינוי המשמעות שהמחבר כיוון לה, התעלמות מכוונותיו המקוריות של המחבר ומתכלית הדיבור שלו, ולאחר מכן שינוי אקראי שלהן. זה נקרא חבלה. האם היה לו לב ירא-אל? (לא.) איזו עזות מצח! האם זה משהו שבן אנוש היה עושה? (לא.) זו עבודה של שד, לא של בן אנוש. אפילו מילים של אדם רגיל אתה לא יכול לשנות כלאחר יד; אתה חייב לכבד את דעת המחבר. אם אתה רוצה להכניס שינויים, אתה צריך להודיע לו מראש ולקבל את הסכמתו, ורק לאחר קבלת האישור שלו אתה יכול להכניס שינויים בהתאם למשמעות המקורית. זה נקרא כבוד. כשמדובר באל מה שנדרש הוא הרבה יותר מאשר סתם כבוד! אפילו אם משפט יחיד בדברי האל מודפס באופן שגוי, אם חסרה בו ולו תווית דקדוקית אחת, אתה חייב לשאול אם זה מקובל; אם לא, עליך להדפיס את הדף הזה מחדש. הדבר מחייב גישה רצינית ואחראית כל כך; זה נקרא להיות ניחן בלב ירא-אל. האם האדון הזקן הזה ניחן בלב ירא-אל? (לא.) הוא לא ניחן בלב ירא-אל. הוא ראה את עצמו כעליון לאל; הוא היה עז מצח לחלוטין. אדם כזה צריך לגרש.

תקרית דומה התרחשה לאחרונה. כמה אנשים שוב השתמשו בתירוץ של הפצת הבשורה ושל צירוף עוד אנשים כעילה לתיקון חסר אחריות של דברי האל. הפעם זה היה קצת יותר טוב מאשר בפעם האחרונה; במקרה האחרון, זה נעשה באופן שרירותי ודיקטטורי, בלי לשתף עם אחרים, בפעולה אקראית וחסרת אחריות של חבלה בדברי האל. הפעם הם שאלו קודם את העליון ואמרו כי "אנשים מקבוצה אתנית מסוימת אינם יכולים לקבל כמה מהמונחים בדברי האל. גיבשנו אסטרטגיה כדי להסיר או לשנות את המונחים האלה וכן חלקים של ביטויים או קטעים בדברי האל שהם לא יכולים לקבל, ואז להטיף אותם באמצעות גירסה של דברי האל שהותאמה במיוחד. מן הסתם כך הם יאמינו, הלא כן?" הביטו בזה; הם ממש עזי מצח. איזה מין התנהגות זאת? אם היו מתייחסים אליהם בסלחנות, אנשים כאלה היו פשוט נחשבים טיפשים ובורים וצעירים מדי; אפשר היה רק לומר להם לא לעשות זאת שוב. אבל אם נשפוט את טבע המעשה שלהם, הם שינו כלאחר יד את דברי האל כדי לרצות את השטן. איך קוראים לזה? זו ההתנהגות של יהודה איש קריות, של בוגדים ושל מורדים שמוכרים את האדון בעבור תהילה. הם חיבלו בדברי האל והפכו אותם לקלים יותר לעיכול וערבים יותר לאוזני אנשים כדי לרַצות אותם ולגרום להם לקבל את הבשורה – למה זה שקול? גם אם אף אדם על פני האדמה אינו מאמין, האם דברי האל חדלים להיות דברי האל? האם הטבע של דברי האל משתנה? (לא.) האם דברי האל הם אמת רק אם הם מקבלים אותם, ואם לא, דבריו אינם האמת? האם טבעם של דברי האל יכול להשתנות בגלל זה? בשום פנים ואופן לא. האמת היא האמת; אם אינך מקבל אותה, אתה תאבד! כמה אנשים שמפיצים את הבשורה חושבים לעצמם, "כמה מעוררי רחמים הם בחוסר הקבלה שלהם! איזה אנשים נהדרים ואצילים הם. האל אוהב אותם ומרחם עליהם כל כך, איך נוכל לא להפגין כלפיהם מעט אהבה? הבה נשנה את דברי האל כדי שהם יוכלו לקבל. האנשים האלה כל כך נפלאים, והאל מאוד טוב ורחום כלפיהם. אנחנו צריכים להתחשב בכוונות האל!" זו לא העמדת פנים? (כן.) עוד מתחזה – מי שאינם מבינים את האמת יכולים לעשות רק דברים טיפשיים! כבר נאמר שאדם שחיבל בדברי האל טופל וגורש, ועכשיו יש אנשים שרוצים לחבל בהם שוב. מה הם מנסים להשיג? האין זו בגידה באל בעבור תהילה? (כן.) זו בגידה באל בעבור תהילה וריצוי שטן. האם דברי האל אינם מעשיים? האם לא ניתן להציג אותם בגלוי? האם אינך מכיר בהם כאמת? אם אינך מכיר בהם, למה אתה עדיין מאמין? אם אינך יכול לקבל את האמת, מה הטעם להאמין באל? בלתי אפשרי להשיג כך ישועה. לא משנה באיזה אופן האל מדבר, ואם בין מילותיו יש כאלה שאינן תואמות את התפיסות שלך, הוא עדיין האל, והמהות שלו אינה משתנה. לא משנה עד כמה ערֵבים הדברים שלך לאוזן, לא משנה מה אתה עושה, לא משנה עד כמה אתה חושב שאתה נדיב, מיטיב ואוהב, אתה עדיין בן אנוש, בן אנוש מושחת. אתה מסרב להכיר בדברי האל כאמת ומנסה לשנות את דברי האל כדי לרַצות את השטן. איזה מין התנהגות זו? היא בזויה! חשבתי שאחרי השיתופים הקודמים על הטבע של חבלה בדברי האל, לא תעלה כעת בעיה נוספת שכזו בהפצת הבשורה. ואף על פי כן, באופן בל ייאמן יש עדיין אנשים שמעזים לחבל ומשתעשעים במחשבות כאלה. מהי הגישה של האנשים האלה כלפי דברי האל? (חוסר יראת כבוד.) הם לגמרי מופקרים! בתוך תוכם אין לדברי האל שום משקל, אין להם שום חשיבות. הם אומרים בליבם: "אפשר לנסח את דברי האל בכל דרך; אני יכול לשנות את מילותיו כראות עיניי. עדיף להתאים אותן לתפיסות ולטעמים אנושיים. ככה דברי האל צריכים להיות!" את מי שעושים דברים כמו חבלה בדברי האל אפשר לתייג כצוררי משיח. הם פועלים בהפקרות ובלי לחשוב, ומחבלים באופן אקראי; הם שרירותיים ודיקטטוריים ויש להם אותם צביון ואיכות כמו לצוררי משיח אחרים. ויש עוד נקודה: מהי המחשבה או הפעולה הראשונה שלהם כשהם ניצבים בפני סכנה או כשהאינטרסים האישיים שלהם נפגעים? במה הם בוחרים? הם בוחרים לבגוד באינטרסים של האל ובאינטרסים של בית האל כדי להגן על עצמם. אלה שמחבלים בדברי האל, האם הם באמת עושים זאת כדי להפיץ את הבשורה באופן יעיל? מהו המניע הנסתר מאחורי היעילות הזאת שלהם כביכול? הם רוצים להתפאר בכישורים וביכולות שלהם ולגרום לאנשים להיווכח: "ראו איזה מוכשר אני! אתם רואים איך אחרי השינויים שלי הבשורה מופצת ביעילות? לכם אין אותם כישורים, אתם אפילו לא הייתם מעזים לחשוב כך. רואים אילו הישגים השגתי בזכות המחשבות והמעשים שלי?" האנשים האלה מתעלמים מדברי האל ומחבלים בהם כדי להשביע את השאיפה ואת הרצון שלהם לחתור לתהילה ולמעמד. האין הם ניחנים באופי של צורר משיח? התיוג שלהם כצוררי משיח מוצדק בהחלט.

מהו ביטוי נוסף של השרירותיות והדיקטטוריות של צוררי משיח? הם לעולם אינם משתפים על האמת עם האחים והאחיות, וגם אינם פותרים בעיות אמיתיות של אנשים. תחת זאת הם רק מטיפים מוסר לאנשים באמצעות מילים ודוקטרינות, ואף מאלצים אחרים לציית להם. מה לגבי הגישה שלהם כלפי העליון וכלפי האל? היא אינה אלא רמייה והונאה. לא משנה אילו בעיות מתגלעות בכנסייה, הם לעולם אינם מדווחים שום דבר לעליון. לא משנה מה הם עושים, הם לעולם לא נועצים בעליון. נראה כאילו אין להם שום בעיות שמצריכות שיתוף או הדרכה מהעליון – כל מה שהם עושים הוא חשאי וסודי ונעשה מאחורי הקלעים. זה נקרא מניפולציה חשאית, שבאמצעותה הם מקווים להיות הקובעים והפוסקים האחרונים. ואולם לפעמים הם גם עוטים מסכה ומעלים זוטות לבירור עם העליון, מתחזים למי שחותרים אל האמת וגורמים לעליון להאמין בטעות שהם מחפשים בקפדנות מרבית אחר האמת בכל דבר. בפועל, הם לעולם אינם מבקשים הדרכה בשום עניין מהותי, מחליטים באופן חד צדדי ואינם מערבים את העליון. אם וכאשר עולה בעיה כלשהי, סביר עוד פחות שהם ידווחו עליה, מחשש שהיא עשויה לפגוע בכוחם, במעמדם או בשמם. צוררי משיח פועלים באופן שרירותי ודיקטטורי; הם לעולם אינם משתפים עם אחרים והם מאלצים אותם לציית להם. במילים פשוטות, הביטויים העיקריים של ההתנהגות הזאת הם עיסוק בניהול אישי; טיפוח של ההשפעה שלהם, של הקליקה האישית שלהם ושל הקשרים שלהם; קידום יוזמות משלהם; ולאחר מכן הם עושים מה שמתחשק להם, עוסקים בדברים שמיטיבים עימם ופועלים בלי שקיפות. השאיפה והרצון של צוררי משיח שאחרים יתמסרו להם הם חזקים במיוחד; הם מצפים מאנשים שיצייתו להם כמו צייד שמאלף את כלבי הציד שלו להישמע לפקודותיו. הם אינם מאפשרים שום הבחנה בין טוב ורע ומתעקשים על ציות ועל התמסרות מוחלטים.

אפשר לזהות ביטוי נוסף של השרירותיות והדיקטטוריות של צוררי משיח בתרחיש הבא. אם לדוגמה המנהיג של כנסייה מסוימת הוא צורר משיח, ואם מנהיגים ועובדים בכירים מתכוונים ללמוד את עבודת הכנסייה הזאת ולהתערב בה, האם צורר המשיח הזה יסכים? בשום פנים ואופן לא. באיזו מידה הוא שולט בכנסייה? כמו מבצר בלתי חדיר, שמחט לא יכולה לנקב ומים לא יכולים לחלחל לתוכו, הוא אינו מתיר לשום אדם אחר להיות מעורב או לחקור. כאשר נודע לו שמנהיגים ועובדים מגיעים ללמוד אודות העבודה, הוא אומר לאחים ולאחיות: "אני לא יודע מה מטרת בואם של האנשים האלה. הם לא מבינים את המצב האמיתי של הכנסייה שלנו. אם הם יתערבו, הם עלולים להפריע לעבודת הכנסייה שלנו." זה האופן שהוא מטעה בו את האחים והאחיות. ברגע שהמנהיגים והעובדים מגיעים, הוא מוצא שלל סיבות ותירוצים למנוע מהאחים ומהאחיות ליצור איתם קשר, בעודו מארח בצביעות את המנהיגים והעובדים ומשגיח שיהיו מבודדים במקום אחד במסווה של דאגה לבטיחותם; אבל למעשה הדבר נועד למנוע מהם לפגוש את האחים והאחיות וללמוד מהם על המצב. כאשר המנהיגים והעובדים שואלים על מצב העבודה, צורר המשיח עוסק בהטעיה באמצעות הצגה של מצג שווא; הוא מרמה את הבכירים ממנו ומסתיר את האמת מאלה שתחתיו, מקשט את הצהרותיו ומפריז בדבריו על יעילות העבודה כדי להטעותם. כאשר המנהיגים והעובדים מציעים להיפגש עם האחים והאחיות מהכנסייה, הוא משיב, "לא עשיתי שום סידורים! לא הודעת לי מראש שאתה בא. אם היית מודיע, הייתי מסדר שכמה מהאחים והאחיות יפגשו אותך. אבל בהתחשב באווירה העוינת הנוכחית, מסיבות בטיחותיות מוטב שלא תיפגשו עם האחים והאחיות." אף שדבריו נשמעים הגיוניים, אדם בעל הבחנה מסוגל לעמוד על הבעיה: "הוא לא רוצה שהמנהיגים והעובדים ייפגשו עם האחים והאחיות כי הוא חושש להיחשף, מפחד שיתגלו הפגמים והחריגות בעבודתו." צורר המשיח שולט מקרוב באחים ובאחיות של הכנסייה. אם המנהיגים והעובדים אינם אחראים, צורר המשיח יכול בקלות להונות אותם ולשטות בהם. מהו מצבם האמיתי של האחים והאחיות בכנסייה? מהם הקשיים שלהם שנותרים ללא מענה? האם שיתופי העליון, דרשותיו והספרים של דברי האל מחולקים לאחים ולאחיות במועד? כיצד הפרויקטים השונים של הכנסייה מתקדמים והאם ישנן חריגות או בעיות? – את כל אלה המנהיגים והעובדים לא ידעו. האחים והאחיות גם אינם מודעים לסידורי עבודה חדשים בבית האל; באופן זה צורר המשיח שולט בכנסייה באופן מלא, מרכז את כל הכוח בידיו והוא הפוסק האחרון בעניינים. לאחים ולאחיות בכנסייה אין שום הזדמנות ליצור קשר עם המנהיגים ועם העובדים הבכירים, ומכיוון שהם אינם יודעים את האמת לאשורה, הם הולכים שולל ונשלטים בידי צורר המשיח. ללא קשר לאופן שבו מדבר צורר המשיח, המנהיגים והעובדים העורכים ביקורת הם חסרי הבחנה, ואף על פי כן הם סבורים שצורר המשיח עושה עבודה טובה ובוטחים בו באופן מלא. דבר זה שקול להפקדת אנשיו הנבחרים של האל בידי צורר המשיח. אם בעת ההטעיה של צורר המשיח המנהיגים והעובדים אינם מסוגלים להבחין, אינם אחראים ואינם יודעים כיצד לטפל בכך, האין זה מעכב את עבודת הכנסייה ומזיק לאנשיו הנבחרים של האל? מנהיגים ועובדים כאלה, האין הם מנהיגי שקר ועובדי שקר? המנהיגים והעובדים חייבים להתערב ולחקור לגבי כנסייה הנשלטת בידי צורר משיח, והם צריכים לטפל בצורר המשיח ללא דיחוי ולהיפטר ממנו – על כך אין עוררין. כאשר ישנם מנהיגי שקר שאינם מבצעים עבודה אמיתית ומתעלמים מהטעיית אנשיו הנבחרים של האל בידי צורר המשיח, האנשים הנבחרים צריכים לחשוף את מנהיגי השקר ועובדי השקר האלה, לדווח עליהם, לסלק אותם מתפקידיהם ולהחליפם במנהיגים טובים. זו הדרך היחידה לפתור ביסודיות את הבעיה של הטעיית אנשים על ידי צורר משיח. יש שיאמרו: "ייתכן שמנהיגים ועובדים כאלה ניחנים באיכות נמוכה והם חסרי הבחנה, וזו הסיבה שהם לא הצליחו לטפל בבעיה של צורר המשיח ולפתור אותה. הם לא עושים זאת במתכוון; האם לא צריך לתת להם עוד הזדמנות?" למנהיגים מבולבלים כאלה לא צריך לתת הזדמנויות נוספות. אם תינתן להם הזדמנות נוספת, הם רק ימשיכו לפגוע באנשיו הנבחרים של האל. זאת משום שהם אינם אנשים שחותרים אל האמת; הם חסרי מצפון והיגיון ומעשיהם אינם מבוססים על עקרונות – הם אנשים מתועבים שיש לסלק! בשנתיים האחרונות, כמה אחים ואחיות בכנסיות מסוימות התאחדו כדי לפטר, להחליף ולסלק מנהיגי שקר כאלה וצוררי משיח שאינם מבצעים עבודה אמיתית. האין זה דבר טוב? (כן.) חדשות טובות כאלה מסבות לי סיפוק כשאני שומע אותן; זו הראיה הטובה ביותר לכך שאנשיו הנבחרים של האל צומחים ועולים על המסלול הנכון של אמונה באל. זה מראה שהאנשים זכו בהבחנה ובשיעור קומה מסוימים, ושמנהיגי שקר ושדים צוררי משיח אינם שולטים בהם עוד. מנהיגי שקר וצוררי משיח רגילים אינם יכולים להטעות את אנשיו הנבחרים של האל ולשלוט בהם עוד, כי אלה האחרונים כבר אינם מוגבלים על ידי מעמד וכוח יש להם האומץ להבחין במנהיגי שקר ובצוררי משיח ולחשוף אותם, ולהעז להדיח אותם ולשלחם. למעשה, לכולם יש מעמד שווה לפני האל, בין אם הם מנהיגים ועובדים ובין אם הם מאמינים מן השורה מקרב אנשיו הנבחרים של האל – הם שונים רק בחובותיהם. בבית האל אין הבדלי מעמדות, יש רק הבדלים בחובה ובאחריות. כאשר מתמודדים עם מנהיגי שקר ועם צוררי משיח שמפריעים לעבודת הכנסייה, הן מנהיגים ועובדים והן אנשיו הנבחרים של האל צריכים לחשוף אותם ולדווח עליהם, לטפל בהם ללא דיחוי ולגרש את צוררי המשיח מהכנסייה. האחריות הזאת זהה ומשותפת לכולם.

צוררי משיח הם שרירותיים ודיקטטוריים, לעולם אינם משתפים עם אחרים וחייבים להיות הפוסקים האחרונים בכל דבר ועניין – האין כל הבעיות האלה ברורות וגלויות לעין? שיתוף עם אחרים וחיפוש אחר עקרונות אינם עניין פורמלי או תהליך שטחי; מהי המטרה? (לבצע את חובותיך עם עקרונות ושיהיה נתיב לביצוען.) נכון; הדבר נועד לאפשר שיהיו עקרונות ונתיב בביצוע חובותיו של אדם. מהן דרישות האל ומהן התקנות של בית האל? רק באמצעות חיפוש אחר האמת בדברי האל והבנת העקרונות אדם יכול לבצע את חובתו ביעילות. אם אתה משתף על האמת כדי לפתור בעיות, איזו גישה יש לנקוט? אילו אנשים צריכים להיות מעורבים? יש לבחור את האנשים הנכונים; אתה צריך לשתף בעיקר עם אנשים בעלי איכות טובה שמסוגלים להבין את האמת, שכן דבר זה יוביל לתוצאות אפקטיביות. דבר זה חיוני. אם אתה בוחר אנשים מבולבלים בעלי איכות נמוכה וחסרי היגיון, אשר שום כמות של דיונים לא תגרום להם להבין את האמת או להגיע אליה, אזי גם אם האמת תשותף למכביר, הדבר לא יניב שום תוצאות. בלי קשר לבעיות שעולות בכנסייה, לאנשיו הנבחרים של האל שמורה הזכות לקבל מידע והם צריכים לדעת את מצבה של עבודת הכנסייה ואת הבעיות הקיימות. אם המנהיגים והעובדים מטעים את הבכירים מהם ומסתירים את האמת מן הזוטרים מהם, ונוקטים שיטות שנועדו לבלבל אחרים – לאנשיו הנבחרים של האל שמורה הזכות לחשוף אותם ולדווח עליהם, או לעדכן את בכירי הכנסייה במצב. זו גם חובתם ומחויבותם של אנשיו הנבחרים של האל. מנהיגי שקר מסוימים פועלים בשרירותיות ובדיקטטוריות ושולטים באנשיו הנבחרים של האל בכנסייה. זו התנגדות לאל וזהו נוהג עקבי של צוררי משיח. אם אנשיו הנבחרים של האל אינם חושפים ומדווחים על כך, ועבודת הכנסייה מתעכבת או קופאת על שמריה, אין אלה רק המנהיגים והעובדים שנושאים באחריות, אלא גם אנשיו הנבחרים של האל, משום שאנשיו הנבחרים של האל הם אלה שסובלים כאשר מנהיגי שקר וצוררי משיח אוחזים בכוח בכנסייה ועשויים לסכן את הסיכוי שלהם לקבלת ישועה. לאנשיו הנבחרים של האל ישנן אפוא הזכות והאחריות לדווח על מנהיגי שקר ועל צוררי משיח ולחשוף אותם, דבר שהוא לתועלת עבודת הכנסייה ולהיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. ישנם מנהיגים ועובדים האומרים: "כולכם אומרים שאני שרירותי ודיקטטורי, נכון? הפעם אני לא אהיה כזה. אני אניח לכולם לבטא את דעותיהם. יום אחד, יומיים – אני אחכה כמה זמן שנדרש לכם כדי לשתף אותן." לפעמים, כאשר נתקלים בבעיות מיוחדות, הוויכוחים נמשכים ימים על ימים ללא החלטה והם פשוט ממשיכים לחכות. הם מחכים עד שכולם יגיעו להסכמה לפני שהם ממשיכים בעבודה, דבר שעלול לגרום עיכובים ניכרים. הדבר מעכב את העבודה במידה רבה; זהו בבירור גילוי של חוסר אחריות. איך מנהיג או עובד יכול לנהל ביעילות את עבודת הכנסייה אם הוא לא מסוגל לקבל החלטות? בעבודת הכנסייה, למנהיגים ולעובדים ישנה הסמכות לקבל החלטות, ואילו לאחים ולאחיות שמורה הזכות לקבל מידע. ואולם בסופו של דבר המנהיגים והעובדים הם שחייבים לקבל את ההחלטות. אם מנהיג או עובד אינם מסוגלים להחליט, אזי האיכות שלהם נמוכה מדי והם אינם מתאימים לתפקידי הנהגה. גם אם הם מנהיגים, הם אינם מסוגלים לעשות עבודה אמיתית או לבצע את חובותיהם באופן ראוי. ישנם מנהיגים ועובדים שמתווכחים זמן רב על סוגיה אחת ויחידה ואינם מסוגלים להכריע, ובסופו של דבר הם פשוט מצדדים באדם שהם נוכחים כי הוא תקיף יותר. האם הגישה הזאת תואמת לעקרונות? (לא.) איזה מין מנהיגות זו? אין זה אלא מצב של בלבול. אם אתה אומר: "צוררי משיח הם שרירותיים ודיקטטוריים, ואני חושש שגם אני הופך לכזה; אני לא רוצה ללכת בנתיב של צורר משיח. אני אחכה שכולם יחוו את דעתם, ואז אני אסכם ואגבש גישה מתונה להחלטה" – האם זה מקובל? (לא.) למה לא? אם התוצאה אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת, גם אם תמשיך הלאה באופן הזה, האם היא תהיה אפקטיבית? האם היא תרצה את האל? אם היא אינה אפקטיבית ואינה מרצה את האל, אזי הבעיה רצינית. פעולה שלא בהתאם לעקרונות-האמת, ביצוע בלתי אחראי של חובתך, ביצוע שטחי ועשיית דברים בהתאם לפילוסופיה של השטן הם בבחינת חוסר נאמנות לאל. זוהי הונאה של האל! על מנת שלא שתיחשד כצורר משיח או שישפטו אותך ככזה, אתה מתנער מן האחריות שעליך למלא ומאמץ גישה "פשרנית" של פילוסופיית השטן. כתוצאה מכך אתה פוגע באנשיו הנבחרים של האל ומשפיע על עבודת הכנסייה. זה לא בניגוד לעקרונות? זה לא אנוכי ומתועב? כמנהיג או עובד, חובה עליך לדבר ולפעול בהתאם לעקרונות, למלא את חובותיך ביעילות ולהפיק תוצאות. עליך לפעול בכל דרך שתורמת לעבודה של בית האל ועולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת. לדוגמה, רכישת פריטים עבור הכנסייה צריכה להתבצע תוך מחשבה על תוצאה מעשית. הפריטים צריכים להיות במחיר סביר, שמישים ושימושיים. אם אתה מפזר כסף בפזיזות ובלי עקרונות, זה עשוי לגרום הפסד לאינטרסים של בית האל ולמנחות האל. איך הייתם מטפלים במצב כזה? (היינו מחפשים את הדרכת העליון.) לחפש הדרכה מהעליון זו דרך אחת. נוסף על כך, אל תתעצלו. עִרכו מחקר מקיף, הרחיבו בשאלות, המשיכו לברר ולשאול, הבינו את הפרטים והתכוננו במידה מספקת; כך ניתן אולי למצוא פתרון ראוי יחסית. אם אינכם מבצעים את עבודת השטח הזאת ופועלים בקלות דעת ובלי להבין את הפרטים, והתוצאה היא בזבוז ממון רב – איך זה נקרא? זה נקרא לנהוג בשטחיות. ישנם אנשים שמבצעים את חובתם באופן הזה, ללא שקיפות במה שהם עושים. הם מדווחים רק על מחצית ממה שהם אמורים לדווח ומסתירים את השאר, בגלל שהם חושבים שאם הם יהיו שקופים לגמרי הדבר יסב להם טרחה והם יידרשו לבצע מחקר נוסף ולהכניס עוד שיפורים. ולכן הם פשוט מסתירים מאחרים את המצב ואת הפרטים האמיתיים, משלימים במהירות את המשימה ואז מבקשים מבית האל לשלם. ואולם בבדיקה מתברר שהמשימה אינה עומדת בסטנדרטים ומצריכה עבודה כפולה, וכסף רב אף יותר מתבזבז. האם זה לא מזיק לבית האל? האין זו התנהגות של יהודה איש קריות? (כן.) התנהגות של יהודה איש קריות טומנת בחובה בגידה מפורשת באינטרסים של בית האל. אדם כזה, כאשר הוא נתקל בבעיות, מצדד במי שמחוץ לכנסייה, חושב רק על עצמו וכלל לא על האינטרסים של בית האל. האם יש לו נאמנות כלשהי לאל? (לא.) אין לו שמץ נאמנות. הוא נהנה לבגוד באינטרסים של בית האל ולפגוע בעבודת הכנסייה – זוהי התנהגות של יהודה איש קריות. ישנו גם מצב אחר: חובות מסוימות כרוכות בידע או במומחיות מיוחדים בתחומים שאינם מוכרים לכולם. במקרים כאלה, אסור לך להתחמק מן הטרחה. בעידן זה של שפע מידע, אל לך להתעצל אלא לחפש באופן אקטיבי אחר מידע ונתונים רלוונטיים. עליך להתחיל ברכישת המידע הבסיסי ביותר ובהדרגה להשיג הבנה בסיסית במקצוע או בתחום, ואז להתקדם וללמוד על היבטים נוספים באותו תחום, בין אם אלה נתונים או מונחים מקצועיים, ולהתוודע אליהם באופן בסיסי. כשאתה מגיע לרמה הזאת, האין זה תורם יותר למילוי נאמן והולם של חובותיך? (כן.) אם כן מהי התכלית של כל עבודת ההכנה הזאת בעת ביצוע חובתך? בדיקה ומחקר, הבנת הפרטים ולאחר מכן מציאת פתרונות אפשריים באמצעות שיתוף ודיון הם כולם חלק מן ההכנה לצורך מילוי הולם של חובתך. ביצוע ההכנות האלה מעיד בהחלט על נאמנות בביצוע חובתך; הוא גם חושף את מי שפועלים בשטחיות. מה לגבי הגישה של חסרי אמונה ושל מי שאינם משקיעים מעצמם באמת למען האל בעת ביצוע חובותיהם? הם לחלוטין פועלים בשטחיות. לא משנה מה הם רוכשים עבור הכנסייה, הם מפזרים כסף בהתאם לגחמותיהם, בלי לחפש הדרכה מן העליון, וחושבים שהם מבינים הכול. כתוצאה מכך הם מבזבזים את הכסף של בית האל. האין הם בזבזנים ומבשרי אסון? הם מסבים הפסדים למנחות אל ואינם מבינים אפילו שהם עושים רע ושהם מתנגדים לאל; בליבם אין כל חרטה. רק כאשר אנשיו הנבחרים של האל חושפים אותם ומבחינים בהם, ובהצבעה מוחלט להרחיקם ולגרשם, רק אז הם זוכים במודעות כלשהי ומתחילים להכות על חטא. הם לא הבינו שלפעולותיהם יהיו השלכות כה חמורות – לאמיתו של דבר הם לא יזילו דמעה עד שהחרב לא תונף מעל ראשם. אנשים כאלה הם בעיקר טיפשים ולא העפרונות המחודדים ביותר בקלמר, ואף על פי כן הם שואפים להיות מנהיגים ועובדים ולבצע משימות למען בית האל. הם כמו נזם זהב באף חזיר – חסרי בושה לחלוטין. האנשים האלה הם חסרי אמונה; לא משנה כמה שנים הם מאמינים, הם אינם מבינים שום אמת. ואף על פי כן הם בכל זאת רוצים תמיד להיות מנהיגים או עובדים בבית האל, רוצים תמיד להחזיק בעמדות כוח ולהיות הפוסקים האחרונים – האין הם חסרי בושה להחריד? למה אנשים כאלה נחשבים לחסרי אמונה? משום שלמרות אמונתם ארוכת השנים באל, ואף על פי שהם האזינו לדרשות רבות כל כך, הם אינם מבינים שום אמיתות ואינם מסוגלים ליישם בפועל אף אמת, מה שהופך אותם לחסרי אמונה. האם מי מכם מגלה את ההתנהגויות האלה? מי שכן, שירים את היד. כולכם? אז אתם כולכם חסרי אמונה, וזו בעיה רצינית. מי שבכנות מאמין באל ומקשיב בעקביות לדרשות, יבין אמיתות כלשהן ויתקדם במידה מסוימת, ויהפוך למהימן יותר בדבריו ובמעשיו. אדם שמקשיב לדרשות במשך שנים בלי שום התקדמות, הוא מבולבל, בהמה, חסר אמונה. ישנם אנשים שבתוך שלוש עד חמש שנים של אמונה באל מבינים לא מעט ומסוגלים לחפש את האמת בדבריהם ובמעשיהם. אם הם מבחינים בפגמים בביצוע חובתם או מסבים הפסד כלשהו לבית האל, הם חשים מצוקה ותוכחה עצמית ושונאים את עצמם; הם חשים שטעויותיהם הרגעיות, חוסר נאמנותם, עצלותם או התענגותם על נוחות הבשר הובילו לפגמים כה ניכרים והסבו הפסדים כה רבים, שהם שונאים את עצמם על כך. אנשים כאלה שבלבבותיהם יש חרטה ניחנים באנושיות מסוימת ומסוגלים להגיע לשלב של קבלת ישועה. אדם שאחרי שנים רבות של הקשבה לדרשות אינו מבין שום אמיתות, חוזר ועושה טעויות בביצוע חובתו, יוצר תמיד בעיות עבור בית האל ומסב הפסדים לעבודת הכנסייה ואין אפילו חרטה בליבו – לאדם כזה אין שום אנושיות, הוא גרוע מחזירים ומכלבים. האם הוא מסוגל עדיין לבצע את חובתו כראוי? גם אם הוא מבצע את חובתו, היא נעשית בשטחיות ולא תזכה לאישור של האל.

ישנם אנשים שבדבריהם מתייחסים תמיד לבית האל כאל "המשפחה שלנו" ובשיחה מזכירים שוב ושוב את "המשפחה שלנו". באיזו מתיקות הם אומרים זאת! מהי אותה ה"משפחה שלנו" שהם מדברים עליה? ישנם רק בית האל, משפחת האל, הכנסייה. האם ראוי להגיד תמיד "המשפחה שלנו"? זה לא נשמע לי ראוי. אפשר להשתמש במושג "המשפחה שלנו", אבל הדבר ראוי רק אם מה שנאמר תואם למציאות. אם אינך אדם שחותר אל האמת, אם אתה לעתים קרובות מבצע את חובותיך בשטחיות, אינך תומך כלל בעבודת הכנסייה, אינך מתייחס לעבודת הכנסייה ברצינות כלל, ואף על פי כן אתה חוזר ואומר "המשפחה שלנו", אזי זה בלתי ראוי. זה מדיף ניחוח של שקר ושל העמדת פנים ומעורר גועל ודחייה; ואולם אם אתה אדם שבאמת אוחז במציאות-האמת ותומך בעבודת הכנסייה, אזי ההתייחסות לבית האל כאל "המשפחה שלנו" היא מקובלת. לאוזני אחרים היא נשמעת כנה, חפה משקר, והם יראו בך אח או אחות, יחבבו אותך ויתפעלו ממך. אם אינך אוהב בליבך את האמת, וגם אינך מקבל את האמת, ואתה מגלה חוסר אחריות בביצוע חובותיך, אזי אל תתייחס לבית האל כאל "המשפחה שלנו". עליך לחתור אל האמת ברצינות, למלא היטב את חובותיך ולהיות מסוגל לתמוך בעבודת הכנסייה כדי שאנשיו הנבחרים של האל ירגישו שאתה חלק מבית האל. ואז כשאתה אומר "המשפחה שלנו" זה נוסך באחרים תחושה של קִרבה, בלי שום רגשות מיאוס, בגלל שבתוך תוכך אתה אכן רואה בבית האל את ביתך, וכשאתה מבצע את חובותיך אתה באמת אחראי ותומך בעבודת הכנסייה. כשאתה אומר "המשפחה שלנו", זה נשמע לחלוטין ראוי ומוצדק, בלי שמץ של שקר. אם אדם אינו מגלה שום אחריות כלפי עבודת הכנסייה ומבצע חובות, יהיו אשר יהיו, כלאחר יד, אינו טורח אפילו להרים דברים מהרצפה, לנקות חדר מלוכלך, לפנות שלג או לסדר את החצר בחורף, ואינו נראה כחבר בבית האל אלא יותר כאדם מבחוץ – האם אדם כזה ראוי לקרוא לבית האל "המשפחה שלנו"? הוא בסך הכול נותן שירות, עובד זמני, אדם בלי חיים ששייך לשטן, ואינו משתייך כלל לבית האל. ואף על פי כן הוא בחוסר בושה עדיין מתייחס תדיר לבית האל כאל "המשפחה שלנו" ואומר זאת בכל פעם שהוא פותח את פיו, אומר זאת בכזה רגש של קִרבה ופונה אל האחים והאחיות בחום רב – אף שהוא אינו מטפל בשום משימות אמיתיות. כשהוא כן נוטל על עצמו משימות, הוא עושה טעויות ומסב נזק לבית האל. האין הוא פשוט צבוע? אנשים כאלה הם בלתי מוסריים לחלוטין, חסרי מצפון והיגיון כלשהם. האיכויות הבסיסיות ביותר שאדם צריך כמאמין באל הן מצפון והיגיון, והוא צריך גם להיות מסוגל לקבל את האמת. אם הוא אפילו לא ניחן במצפון ובהיגיון, וכלל אינו מקבל את האמת, האם הוא ראוי עדיין לקרוא לבית האל "המשפחה שלנו"? הוא בסך הכול עובד זמני ונותן שירות; הוא שייך לשטן והקשר שלו לבית האל קלוש. האל אינו מכיר באנשים כאלה; בעיניו הם אנשים רעים. רבים האנשים שמאמינים באל אך כלל אינם חותרים אל האמת ומגלים אדישות לענייניו של בית האל. הם מתעלמים מבעיות שהם נתקלים בהן, מזניחים את חובותיהם, שומרים מרחק מאחים ואחיות שנתונים בקשיים ואינם מגלים שום שנאה כלפי מי שעושים דברים רעים ומזיקים לאינטרסים של בית האל או שהורסים את עבודת הכנסייה. הם חסרי מודעות בעניינים מהותיים של טוב או רע; שום דבר ממה שקורה בבית האל אינו נוגע להם. האם הם מתייחסים לבית האל כאל ביתם? ברור שלא. האנשים האלה אינם ראויים לקרוא לבית האל "המשפחה שלנו"; מי שעושים כן הם סתם צבועים. אילו אנשים ראויים לומר "המשפחה שלנו"? לאחרונה שמתי לב שישנם אנשים שאכן אינם רעים, אם כי כמובן הם במיעוט. בלי קשר לשאלה כמה אמת הם מבינים, או למידת שיעור הקומה והאמונה שלהם, האנשים האלה באמת ובתמים מאמינים באל, מסוגלים לבצע משימות אמיתיות ובאמת מגלים אחריות בכל משימה שהם מבצעים – יש להם מראית עין כלשהי של אנושיות. רק אנשים כאלה מסוגלים באמת להיחשב לחלק מבית האל. כשהם אומרים "המשפחה שלנו", זה נשמע חם ויוצא מהלב באמת. לדוגמה, הכנסייה הייתה זקוקה לשולחן, אשר לו נקנה היה עולה שש מאות או שבע מאות דולר. כמה אחים ואחיות אמרו: "זה יקר מדי. אנחנו יכולים לחסוך הרבה כסף אם נקנה את העץ ונבנה אותו בעצמנו. זה יעבוד לא פחות טוב, לא יהיה שום הבדל." איך הרגשתי כששמעתי זאת? הדבר נגע בליבי במידה מסוימת: "האנשים האלה אינם רעים; הם יודעים לחסוך כסף לבית האל." אנשים כאלה טובים בהרבה לעומת אלה שמבזבזים את המנחות, והם ניחנים במצפון ובהיגיון כלשהם, ובמעט רגש אנושי. ישנם אנשים שמסבים לבית האל הפסדים של מאות ואלפי דולרים בלי שום מודעות, ואף אומרים שזה לא מעניינם, ואינם חשים שום אשמה בליבם. לעומת זאת, ישנם אחרים שאומרים: "אפילו חיסכון של עשרה או שמונה דולרים שווה מאמץ. אל לנו לבזבז כסף שלא לצורך על דברים שאנחנו יכולים לפתור בעצמנו. עלינו לחסוך היכן שניתן. אין צורך להוציא כסף שלא חייבים להוציא. לסבול קצת קושי ועמל זה נכון לנו." רק מי שמסוגלים לומר דברים כאלה הם אנשים בעלי מצפון והיגיון, הניחנים באנושיות תקינה; הם אנשים שבאמת תואמים לבית האל. אנשים כאלה אכן ראויים לקרוא לבית האל "המשפחה שלנו", משום שהם מתחשבים באינטרסים של בית האל. ישנם אנשים שכלל וכלל אינם חושבים על האינטרסים של בית האל. האם זה משום שהם אינם מסוגלים להתחשב כך? כשמדובר בחיים שלהם, הם חסכניים ביותר, שומרים בקנאות על כל סנט, רוצים תמיד לקנות את הפריטים הזולים והמעשיים ביותר, חוסכים איפה שרק אפשר ואף מתמקחים על מחירים ומחשבים בקפדנות; הם ללא ספק מיומנים היטב בניהול חייהם. אבל כשמדובר בעשייה למען בית האל, אין הם פועלים כך. הם מבזבזים בראוותנות כשהם משתמשים בכסף של בית האל, מפזרים אותו כאוות נפשם, כאילו זה יהיה בזבוז לא להוציא אותו. האין זה סימן לאופי נוראי? אנשים כאלה הם אנוכיים ביותר, אינם מתחשבים כלל בבית האל ורק מבקשים לרצות את עצמם. הם מקווים לפלס את דרכם בעורמה אל מלכות השמיים ולזכות בברכות גדולות במחיר המזערי ביותר. אנשים אנוכיים ומתועבים כאלה עדיין מטפחים שאיפות ורצונות נכבדים כל כך; זה מעיד על לקות חמורה באופי המוסרי שלהם!

האם עקרונית כיסינו בשיתוף שלנו באופן מלא את הביטוי הזה של צוררי משיח המתנהגים בעקלקלות והינם שרירותיים ודיקטטוריים? (כן.) אם כך הבה נסכם. צוררי משיח עושים דברים בעקלקלות והם שרירותיים ודיקטטוריים – שתי ההתנהגויות נבדלות אך חשובות באותה מידה, מתקיימות במקביל ונפוצות בקרבם. הביטוי הזה חושף שניים מבין הצביונות העיקריים של צוררי משיח – רשעות ואכזריות; הם גם מרושעים וגם אכזריים. לפעמים אתה עשוי שלא לזהות את הפן האכזרי שלהם, אבל אתה מסוגל לעמוד על הפן המרושע. הם עשויים לפעול ברכות ולהקשות על זיהוי התנהגות כלשהי שלהם שמתאפיינת בכפייה או שהינה ברברית. כלפי חוץ הם אינם נראים אלימים וגם אינם כופים עליך לעשות שום דבר, אבל הם לוכדים אותך באמצעים מרושעים אחרים, מובילים אותך בדרכים נפתלות לשליטתם, גורמים לך לשרת את מטרותיהם – וכך אתה מנוצל על ידם. באופן לא מודע אתה נופל בפח שלהם, מתמסר ברצון למניפולציה ולמשחק שלהם. מה הסיבה שהם מסוגלים לגרום להשלכות כאלה? צוררי משיח נוקטים לעתים קרובות הצהרות ואמירות נכונות שינחו אותך וישפיעו עליך, יסיתו אותך לעשות דברים מסוימים, יגרמו לך להרגיש שכל מה שהם אומרים הוא נכון, שעליך לבצע אותו ושעליך לעשותו באופן מסוים – אחרת תרגיש שאתה פועל בניגוד לאמת, תרגיש שאי ציות להם פירושו מרד באל. בעשותך כן, אתה מציית להם מרצון. מהי התוצאה בסופו של דבר? גם אם אנשים עושים כדברם ומיישמים בפועל את מה שהם אומרים, האם הם מבינים את האמת? האם היחסים שלהם עם האל נעשים בהדרגה יותר קרובים או יותר רחוקים? כאשר אנשים נתקלים בבעיות, לא זו בלבד שהם לא מצליחים לבוא לפני האל ולהתפלל אליו, הם גם אינם יודעים כיצד לחפש אחר עקרונות-האמת בדברי האל, וגם לא כיצד לתפוס את כוונות האל ואת דרישותיו. תחת זאת הם יוצאים בהצהרה שלא תיאמן: "אני מאמין באל שנים כה רבות ומסתמך בעיקר על המנהיגים לתמיכה ולקיום. יקרה אשר יקרה, כל עוד המנהיגים מספקים שיתוף, יש דרך להתקדם. בלי המנהיגים זה פשוט לא עובד." הם מאמינים באל שנים רבות ושיעור הקומה שלהם הוא כזה שהם עדיין אינם מסוגלים לתפקד בלי המנהיגים. זה לא מעורר רחמים? מהי המשמעות המובלעת פה? ההשתמעות היא שהם אינם יודעים איך להתפלל לאל, לסמוך על האל, לשאת עיניים לאל או לאכול ולשתות את דברי האל. המנהיגים חייבים לתמוך בכל הדברים האלה כדי שהם יבינו; המנהיג יכול להחליף את האל שהם מאמינים בו. ניתן לומר שאמונה של אדם כזה באל היא למעשה אמונה במנהיגים שלו. הם מקשיבים לכל מה שהמנהיגים אומרים ומאמינים בכל מה שהם אומרים. במי הם באמת מאמינים – באל או במנהיגים? אחרי מי הם נוהים? למי הם מצייתים? האין זה בדיוק כמו אנשים דתיים שמאמינים באדון מן הפה ולחוץ, אבל במציאות מאמינים בכמרים שלהם, נוהים אחריהם ושמים בהם את מבטחם? האין הם נשלטים בידי בני אנוש? אתה סוגד למנהיגים, מציית להם בכל דבר ועניין. זוהי אמונה בבני אנוש ונהייה אחריהם, כשאתה מוגבל על ידי אנשים ונשלט על ידם. האל דיבר באופן ברור מאוד, ועם זאת אינך מסוגל להבין את דבריו ואינך יודע איך ליישם אותם בפועל, אבל שדים ושטנים אתה מבין כבר אחרי מילים אחדות שהם אומרים? מהו הדבר שאתה באמת מבין? לפעמים אתה מבין תקנה או דוקטרינה – האם זה נחשב להבנה של האמת? (לא.) זו אינה הבנה של האמת; זה ללכת שולל. זה בדיוק מה שזה.

הצביונות העיקריים של צוררי משיח, כפי שהם מתבטאים בהתנהגות עקלקלה, שרירותית ודיקטטורית, הם רשעות ואכזריות. במה מתבטאת הרשעות שלהם? היא מתבטאת בהתנהגות העקלקלה שלהם. ובמה מתבטאת האכזריות שלהם? (בהיותם שרירותיים ודיקטטוריים.) היא בראש ובראשונה מתבטאת בהיותם שרירותיים ודיקטטוריים, ובאילוץ של אחרים לציית להם; הכפייה שלהם ממחישה צביון אכזרי. האל דורש מאנשים להתמסר לו ולאמת. מהי צורת העבודה של האל? אחרי שהאל מבטא את דבריו, הוא אומר לאנשים שהדבר החשוב ביותר באמונה באל הוא שהם יתמסרו לאמת ולדברי האל. אתה יודע את האמת הזאת, יודע שהביטוי הזה נכון, אבל אשר לשאלה אם תתמסר ואיך תתמסר, מהי גישתו של האל? יש לך רצון חופשי, הזכות לבחור. אם רצונך להתמסר, אתה מתמסר; אם אינך רוצה להתמסר, אינך חייב. ואולם מהן ההשלכות שעשויה להוליד אי התמסרות? מה האל בוחן באנשים, ומהן מסקנותיו לגביהם? בעניינים אלה האל אינו עושה שום דבר מעבר. הוא אינו מזהיר אותך, מאיים עליך או מכריח אותך, אינו גורם לך לשלם את המחיר או מעניש אותך על כך. האל אינו פועל כך. בתקופה שהאל מושיע אנשים, כאשר הוא מבטא דברים למען בני האנוש, האל מאפשר לאנשים לעשות טעויות, ללכת בנתיב הלא נכון, ומאפשר לאנשים להתמרד נגדו ולעשות דברים מטופשים. אבל באמצעות דבריו וכמה משיטות העבודה שלו, האל מניח לאנשים להבין בהדרגה מהן דרישותיו, מהי האמת ומה נכון ומה לא – לדוגמה, באמצעות גיזום, תוכחה והטלת משמעת, וגם באמצעות עידוד. לעתים הוא מעניק לך מעט חסד, מרגש אותך מבפנים או מעניק לך הארה ונאורות כלשהן, מאפשר לך לדעת מה נכון ומה שגוי, מהן דרישות האל באמת, איזה תפקיד בני אנוש צריכים לקחת על עצמם ומה אנשים צריכים ליישם בפועל. כאשר הוא גורם לך להבין, הוא גם מעניק לך בחירה. אם אתה אומר: "אני אהיה מרדן, אני אהיה עיקש, אני לא רוצה לבחור במה שנכון, אני לא רוצה להיות נאמן, אני פשוט רוצה לפעול בדרך הזאת!" – אזי בסופו של דבר אתה אחראי לייעוד שלך ולסופך. אתה חייב לקבל אחריות למעשיך ולשלם את המחיר; האל אינו עושה דבר בהיבט הזה. האל הוא הוגן וצודק. אם אתה פועל בהתאם לדרישותיו ואתה אדם שמתמסר לאל, או אם לעומת זאת אינך פועל בהתאם לדרישות האל ואינך אדם שמתמסר לאל, אזי בשני המקרים, יהיה אשר יהיה הייעוד שלך, האל קבע אותו הרבה זמן מראש. האל אינו צריך לעשות שום דבר מעבר לכך. אם לא תפעל בהתאם לדרישותיו היום, הוא לא יטיל עליך משמעת, יוכיח אותך או יעניש אותך וימיט עליך אסונות – האל אינו עובד כך. כשמדובר באל, הוא דורש שאנשים יתמסרו פשוט כדי שהם יבינו את האמת אודות התמסרות; אין שום רכיב של "כפייה." האל אינו כופה על אנשים להתמסר או ליישם בפועל את הפן הזה של האמת. לפיכך, בין אם האל בדרכו מתזמר אנשים, מושל בגורלם, מוביל אותם או מספק להם את האמת – הנחת היסוד של פעולות אלה אינה מתבססת על כפייה, וגם לא על כורח. אם אתה פועל בהתאם לדברי האל, בהדרגה תבין את האמת יותר ויותר והמצב שלך לפני האל ימשיך להשתפר – מצבך הטוב יוסיף להתקיים והאל גם יעניק לך נאורות בהיבטים של חיי היומיום שאינך מבין. ואולם אם אינך מיישם בפועל את האמת, אינך מתמסר לאל ואין לך נכונות לחתור אל האמת, מה שתרוויח יהיה מוגבל ביותר. זהו ההבדל החריף בין שני הדברים. האל אינו נוקט משוא פנים; הוא הוגן כלפי כולם. יש שיאמרו: "האם לא הייתי מיישם בפועל אם האל היה פשוט מכריח אותי?" האל אינו מכריח אנשים; זה מה שהשטן עושה. האל אינו עובד כך. אם אתה יכול להתמסר לאל רק כשמכריחים אותך, מה זה אומר עליך? האם אתה באמת מתמסר לאל? זה אינו סוג ההתמסרות שהאל רוצה בו. ההתמסרות שהאל מדבר עליה היא כשבהתבסס על הבנת האמת האדם מיישם בפועל את דברי האל מרצונו, מתוך מצפון והיגיון. זו המשמעות האינהרנטית של התמסרות. היא אינה כרוכה בכפייה, הגבלה, איומים או כל צורה שהיא של אילוץ או של שליטה. ולכן כשאתה מרגיש מאולץ או מוגבל מאוד בעניין כלשהו, זה בהחלט לא עבודה של האל. בהיבט מסוים הדבר עשוי לנבוע ממחשבות אנושיות או מהבנה מעוותת וממגבלות שאתה הטלת על עצמך. מהיבט נוסף, זה עשוי להיות אדם אחר שמנסה להגביל אותך ומשתמש בתקנות או בטיעון או בתאוריה כלשהם שנשמעים נכונים כדי להגביל אותך, וגורם לך לפתח עיוותים כלשהם בחשיבה שלך. הדבר מעיד על בעיה בהבנה שלך. אם אתה מרגיש שאתה מתמסר לאל ברצון ובשמחה, הדבר נובע מעבודה של רוח הקודש וגם מאנושיות אמיתית, ממצפון ומהיגיון.

בבית האל ישנם אנשים שאינם מתמסרים לאמת, אינם מתמסרים לסידורי העבודה של בית האל ואינם מתמסרים לסידורי הכנסייה. כיצד בית האל מטפל בכך? האם נעשה שימוש בשיטות כלשהן של יישום כפוי כדי לפתור זאת? לדוגמה, אם מנהיג אינו מבצע עבודה אמיתית, אינו עובד בהתאם לסידורי העבודה ואינו מיישם בפועל את האמת, או אינו מסוגל לעשות עבודה אמיתית, כיצד בית האל מטפל בדבר? (בית האל מחליף אותו.) הוא מוחלף מיד, אבל האם הוא מגורש? (לא.) מי שלא עשה רע אינו מגורש. אשר לאחים ואחיות מן השורה, אם סודר עבורם לבצע חובה מסוימת והם מסרבים, האם זה נחשב כאי התמסרות? אם הם לא הולכים, אפשר למצוא מישהו אחר; האם יאלצו מישהו לבצע חובה? (לא.) אין שום כפייה. אם באמצעות שיתוף על האמת הם מוכנים לקבל ולהתמסר, זה בסדר. זה לא נחשב כפייה; זה סידור שלהם לביצוע החובה הזאת בתנאי שהם עצמם מסכימים ונכונים לכך. לדוגמה, ישנם אנשים שאוהבים לבשל אבל משובצים לנקות ואומרים: "אם מבקשים ממני לנקות, אני אנקה. אני מתמסר לסידורים של בית האל." האם יש כאן כפייה כלשהי? האם מכריחים מישהו בניגוד לרצונו? (לא.) זה מוסדר בכפוף לנכונות ולהתמסרות שלהם, בלי להעמיד מישהו במצב קשה או לאלץ אותו לבצע דבר מה. ייתכנו גם מקרים שבאופן זמני לא ניתן למצוא איש לצורך חובה מסוימת, ואתה משובץ למלא מקום באופן זמני; אולי לך באופן אישי אין נכונות, אבל זה כורח של העבודה, זה מקרה מיוחד. אתה חבר בבית האל, אתה אוכל מן האוכל של בית האל ומבצע שם את חובותיך – היות שאתה מכיר בעצמך כאדם שמאמין באל ונוהה אחריו, האם אינך מסוגל למרוד בבשרך בעניין הפעוט הזה? זה אפילו לא נחשב באמת להתמסרות או לקושי; זה זמני בלבד, לא מבקשים ממך לבצע את החובה הזאת לאורך זמן. ישנם אנשים שמתלוננים כי העבודה שהם מתבקשים לבצע היא מלוכלכת ומעייפת והם אינם מוכנים לבצע אותה. אם הם מעלים את הנושא, יש לשבץ אותם מחדש לאלתר. ואולם אם הם רק מתבטאים בעניין אבל בפועל מוכנים להתמסר ומוכנים לסבול, אזי הם צריכים להמשיך לבצע את חובתם. האם זו גישה ראויה? (כן.) האם העיקרון הזה נכון? (כן.) בית האל בשום פנים ואופן אינו כופה על אנשים דברים כנגד רצונם. ישנו עוד מצב, של אנשים מסוימים אשר לא משנה איזו חובה הם מבצעים, הם עצלים, בלתי אחראים וחסרי נאמנות. לפעמים הם אפילו עושים דברים רעים בהיחבא. כאשר הם אינם מבצעים את חובתם כיאות, הם מתרצים תירוצים וטוענים שהחובה אינם מתאימה להם, אינה הצד החזק שלהם, או שהם אינם מבינים את התחום המסוים. ואולם למעשה, הכול מבינים בבירור שהביצוע הכושל שלהם אינו נובע מסיבות אלה. כיצד יש לנהוג באנשים כאלה? אם הם מבקשים לבצע חובה במקום אחר, האם צריך להסכים לכך? (לא.) אם כך מה צריך לעשות? אנשים כאלה אינם ראויים לבצע חובות; הם עושים זאת בחוסר רצון ובלי גישה הולמת, ועל כן יש לשלחם. יש עוד סוג אנשים אשר מיד כשהם מתבקשים לבצע חובה הם נעשים קשים וסרבנים. הם חסרי רצון וסרבנים ביותר, בקושי מצליחים לדכא את חוסר שביעות הרצון שלהם וחושבים לעצמם: "אני פשוט אשמור לי על פרופיל נמוך ואמשוך כמה שנים, מי יודע לאן אגיע אחר כך!" לאנשים בעלי כוונות כאלה אסור לאפשר לבצע חובות, וגם אם הם רוצים לבצע חובות אחרות, הדבר אסור. במקרים כאלה יש לטפל ביד קשה. למה? מכיוון שהמהות שלהם נראית לאשורה – מי שמבינים אותם אומרים שהם חסרי אמונה; אנשים בסביבתם אומרים גם כן שהם אינם מתאימים לביצוע חובות. אנשים כאלה הם כופרים וחייבים לטהר אותם. אם לא כן הם רק יפריעו, יבצעו מעשים פסולים ויפגעו באנשיו הנבחרים של האל בתוך הכנסייה, דבר שהוא לחלוטין בלתי מקובל. במקרים כאלה יש לנהוג על פי עקרונות הטיפול במי שמבצעים חובות בכנסייה; חוסר הנכונות שלהם אינו רלוונטי. האם זו כפייה? זו אינה כפייה; זו פעולה בהתאם לעקרונות ושמירה על האינטרסים של בית האל ועל עבודתו. מדובר בטיהור של חסרי אמונה ושל מי שנמצאים בבית האל רק כדי לנצלו. אם אתה רוצה לנהוג כטפיל, עשה זאת במקום אחר, לא פה. בית האל אינו בית אבות; הוא אינו מפרנס בטלנים. מובן?

ישנם צוררי משיח שמסתתרים היטב, פשוט מחייכים להם בלי לדבר כשהם רואים משהו, ממלאים פיהם מים בעניינים רבים, מעמידים פני מעמיקים ואינם מבטאים שום עמדה. כאשר אתה פוגש בם לראשונה, לא קל לזהותם; אתה עלול אפילו לחשוב שהם חשובים ומרשימים. איך אתה מבחין בצוררי משיח כאלה? אתה חייב להקדיש שימת לב מלאה ולאבחן מה הם באמת אוהבים, במה הם מתמקדים, מה מעניין אותם ועם מי הם מקיימים קשרים. באמצעות אבחנה של ההיבטים האלה, אתה יכול לזכות בהבנה שלהם. מעבר לזה ישנו דבר שכולכם צריכים להיות מודעים לו: לא משנה מהי דרגתו של מנהיג או של עובד, אם אתם סוגדים לו בגלל שהוא מבין מעט אמת וניחן בכישרונות אחדים, ומאמינים שהוא ניחן במציאות-האמת ומסוגל לעזור לכם, ואם אתם מעריצים אותו ונסמכים עליו בכול ובאמצעות זה אתם מנסים להשיג ישועה – אזי זה טיפשי ונבער מצידכם. בסופו של דבר לא תשיגו מאום משום שנקודת ההתחלה שלכם שגויה באופן אינהרנטי. לא משנה כמה אמיתות אדם מבין, הן אינן יכולות להחליף את המשיח, ולא משנה עד כמה אדם מוכשר, זה לא אומר שהוא ניחן באמת – ולכן כל מי שסוגד לאנשים אחרים, מעריץ אותם ונוהה אחריהם, בסופו של דבר יסולק ויוקע. מאמינים באל יכולים להעריץ את האל לבדו ולנהות אחריו בלבד. מנהיגים ועובדים, בלי קשר לדרגתם, הם עדיין אנשים מן השורה. אם אתה רואה בהם ממונים ישירים עליך, אם אתה מרגיש שהם נעלים עליך, שהם מוכשרים יותר ממך ושהם צריכים להוביל אותך, שהם בכל מובן מתעלים על כולם, אזי טעות בידך – זוהי אשליה. ומה יהיו ההשלכות של האשליה הזאת עליך? היא תוביל אותך שלא במודע לאמוד ולהעריך את המנהיגים שלך בהתאם לדרישות שאינן עולות בקנה אחד עם המציאות, ולכך שלא תוכל להעריך נכונה את הבעיות ואת הפגמים שלהם; בה בעת, בלי ידיעתך, ימשכו אותך עד מאוד הסגנון, הכישרונות והיכולות שלהם, עד כדי כך שלפני שתשים לב תמצא את עצמך סוגד להם והם יהוו עבורך אל. המסלול הזה, מהרגע שהם מתחילים להוות עבורך מודל לחיקוי ומושא לסגידה, ועד שאתה הופך לאחד החסידים הנוהים אחריהם, הוא מסלול אשר לא במודע ירחיק אותך מן האל. וגם בעודך מתרחק בהדרגה מן האל, עדיין תאמין שאתה נוהה אחריו, שאתה בביתו, שאתה בנוכחותו, כשלמעשה משרתי השטן, צוררי המשיח, כבר הרחיקו אותך ממנו. אתה אפילו לא תחוש בכך. זהו מצב מסוכן מאוד. כדי לפתור את הבעיה הזאת נדרשות, בין היתר, היכולת להבחין במהות הטבע של צוררי משיח והיכולת לזהות את הפנים הכעורות של שנאת צוררי המשיח לאמת ושל התנגדותם לאל; הדבר מצריך גם היכרות עם הטכניקות הנפוצות שמשמשות צוררי משיח להוליך אנשים שולל ולהפיל אותם בפח, כמו גם עם הדרך שהם עושים דברים. עוד דבר הוא שאתם חייבים לחתור להכרה של צביון האל ומהותו. חייב להיות לכם ברור שרק המשיח הוא האמת, הדרך והחיים, שסגידה לכל אדם שהוא תמיט עליכם אסון ופורענות. אתה חייב להאמין שרק המשיח יכול להושיע אנשים, ואתה חייב לנהות אחרי המשיח ולהתמסר לו באמונה מוחלטת. נתיב זה לבדו הוא הנכון לחיי אנוש. יש שיאמרו: "אכן יש לי סיבות משלי לסגוד למנהיגים – בתוך תוכי אני סוגד באופן טבעי לכל מי שהוא מוכשר. אני סוגד לכל מנהיג שתואם לתפיסות שלי." למה אתה מתעקש לסגוד לאדם אף על פי שאתה מאמין באל? ככלות הכול, מי הוא זה שיושיע אותך? מי באמת אוהב אותך ומגן עליך – האם באמת אינך רואה? אם אתה מאמין באל ונוהה אחרי האל, אתה חייב לשעות לדבריו, ואם אדם כלשהו מדבר ופועל נכון, והדבר עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת – פשוט התמסר לאמת, זה פשוט מאוד, לא? למה אתה כל כך בזוי? למה אתה מתעקש למצוא אדם לסגוד לו ולנהות אחריו? למה אתה אוהב להיות עבד השטן? למה שלא תהיה במקום זה משרת של האמת? באופן זה ניתן לראות אם אדם ניחן בהיגיון ובכבוד. עליך להתחיל בעצמך: להצטייד באמיתות מכל הסוגים, להיות מסוגל לזהות את הדרכים השונות שבהן מתבטאים עניינים ואנשים שונים, לדעת מה טבע התנהגותם של אנשים שונים ואילו צביונות הם מגלים, ללמוד להבחין בין המהויות של סוגים שונים של אנשים, להבין בבירור אילו סוגי אנשים סובבים אותך, איזה סוג אדם אתה, ואיזה מין אדם הוא המנהיג שלך. ברגע שתבין את כל אלה בבירור, תהיה מסוגל לגשת לאנשים בדרך הנכונה, בהתאם לעקרונות-האמת: אם הם אחים ואחיות, נהג בהם באהבה; אם הם אינם אחים ואחיות אלא אנשים רעים, צוררי משיח או חסרי אמונה, שמור מרחק ונטוש אותם. ואם הם אנשים שניחנים במציאות-האמת, אף שייתכן שתעריץ אותם, אתה לא תסגוד להם. איש אינו יכול לתפוס את מקומו של המשיח; רק המשיח הוא האל המעשי. רק המשיח יכול להושיע אנשים, ורק בנהייה אחרי המשיח תשיג את האמת ואת החיים. אם אתה מסוגל להבין את הדברים האלה באופן ברור, אזי אתה ניחן בשיעור קומה וסביר שצוררי המשיח לא יטעו אותך, וגם אינך צריך לפחד שהם יטעו אותך.

ישנם אנשים שמתחילים לדאוג כשהם רואים שצוררי משיח מסוימים נחשפים ומסולקים, ואומרים: "אף שצוררי משיח על פניו אינם נראים כמו אנשים רעים, איך יכול להיות שכאשר מבחינים בדברים שהם עושים, מתברר שהם כל כך רעים? כפי הנראה צוררי משיח הם אכן עקלקלים ביותר. אבל האיכות שלי נמוכה, ואם אני אפגוש שוב צוררי משיח כאלה, אני חושש שלא אהיה מסוגל להבחין בהם. איך אני צריך להישמר מפני צוררי משיח?" גם אם האיכות שלך נמוכה, אתה לא צריך לדאוג כל הזמן שיוליכו אותך שולל או לחשוב תמיד איך להישמר מפניהם. אתה צריך פשוט להתמקד בהבנת האמת, לקרוא יותר את דברי האל, וכשיש לך זמן להרהר ברצינות במעשים הרעים שצוררי משיח ביצעו ולשאול את עצמך: "איפה טמון הרוע שלהם? מה הניע אותם לבצע כזה דבר רע? האם אנשים מן השורה מסוגלים לכזה רוע? איך מי שמבינים את האמת מבחינים בהם? איך אני אבחין בהם?" אתה תבין הכול ברגע שתעמוד בבירור על מהות האנשים באמצעות דברי האל. כל עוד תתמיד בחשיבה על הדברים האלה, שלא במודע תלמד להבחין, ובאופן טבעי תהיה מסוגל להבחין כאשר תיתקל בצוררי משיח שמנסים להטעות אנשים. זה מצריך התנסויות רבות; זה לא דבר מה שאתה יכול ללמוד רק מהקשבה לעוד דרשות. זה כמו רכישה של ניסיון בחברה אחרי שניצלו אותך יותר מדי או שסבלת הפסדים רבים מדי – "אין חכם כבעל ניסיון." זה אותו רעיון. באמונתנו באל, העיקר הוא להבין את האמת. ככל שאתה מבין יותר אמת, כך אתה מזהה יותר דברים. אם אינך מבין שום אמת, אפילו ידע הוא חסר תועלת. בעזרת ידע בלבד אינך יכול לזהות דבר; ההשקפות שלך הן כשל אנשים חילונים, וכל הערה שלך בעניין כלשהו תהיה שטות או רעיון מופרך. אל תדאג אם כרגע אינך מסוגל לזהות אנשים כלשהם. ברגע שתבין את האמת, באופן טבעי תזכה בהבחנה. לעת עתה התמקד רק בביצוע חובתך כיאות, אכול ושתה עוד מדברי האל והרהר עוד באמת. בבוא היום שבו תבין את האמת, תהיה מסוגל להבחין באנשים. רק מהתבוננות בהתנהגותו של אדם תדע מה מתרחש בליבו; מהקשבה בלבד לאדם שמדווח על עניין כלשהו, תהיה מסוגל לעמוד על מהות העניין; ומשמיעה בלבד של מחשבותיו והשקפותיו של מאן דהוא, תדע מה שיעור הקומה שלו. בלי מאמץ רב תהיה מסוגל להבין כל דבר על כל עניין או אדם – זו התוצאה של הבנת האמת. ואולם אם אינך חותר אל האמת ותחת זאת סומך על הדמיון שלך כדי לאמוד אנשים, לסגוד להם ולהסתמך עליהם, ואתה מחניף להם באופן עיוור, ואם אינך הולך בנתיב של חתירה אל האמת – מה תהיה התוצאה הסופית? כל אחד יוכל להטעות אותך; לא תהיה מסוגל לזהות איש, אפילו לא את צורר המשיח הבולט ביותר. הוא יתמרן אותך כשוטה ואתה עדיין תעריץ אותו בזכות היכולת שלו וכל יום תכרכר סביבו. אם כך אתה באמת מבולבל, ואפשר בפירוש לומר שאתה מאמין באל מעורפל, לא באל המעשי, ושבהחלט אינך אדם שחותר אל האמת.

ישנם אנשים שגם אחרי שהקשיבו לכמה וכמה דרשות אודות הבחנה בצוררי משיח, עדיין אינם מסוגלים להבחין בהם. הם מבינים רק כמה שיטות של הבחנה אבל משוללים ניסיון מעשי. כשהם מתמודדים בפועל עם מעשיהם הרעים של צוררי משיח, הם שוב אינם מצליחים להבחין בהם. אף שהם אינם מסוגלים להבחין בצוררי משיח אחרי שהקשיבו לדרשות, הם משווים את עצמם עם הדברים ששמעו ובהדרגה מתחילים להרגיש שהם דומים לצוררי משיח. בסופו של דבר הם מתחילים להאמין שהם עצמם צוררי משיח. אין שום רע בהבחנה כזאת. הם מודעים לגמרי לפרטי ההבחנה בצוררי משיח, ורק חסרים להם העקרונות של ההגדרה. זו לא בעיה רצינית; זה מראה שההקשבה שלהם לדרשות הייתה אפקטיבית. אף שהם לא הבחינו בצוררי המשיח האמיתיים, הם הבחינו בעצמם, וגם זה דבר טוב. הם קודם כול מצילים את נפשם ונמנעים מהפיכתם לצוררי משיח, וזו תוצאה ממשית של הקשבתם לדרשות אלה החושפות צוררי משיח. היכולת להבחין בעצמך כצורר משיח אינה פשוטה; הבחנה שכזאת כרוכה בשימת לב לפרטים, ואני סבור שדבר זה כשלעצמו נחשב ליכולת הבחנה. טוב שאתה מבחין בעצמך עכשיו, כשעוד לא מאוחר מדי לעשות כן. לו היית עושה רע או מסב אסון ולאחר מכן היו מגדירים אותך כצורר משיח, היה מאוחר מדי. אם אתה מבחין עכשיו בעצמך, לכל היותר פירוש הדבר שאתה מגלה תכונות דומות לתכונות של צוררי משיח, שאתה הולך בנתיב של צוררי משיח, ושבחרת בנתיב השגוי – רק כך אפשר להגדיר אותך. יש עדיין שהות לשנות מסלול, אולם תבחר שלא לעשות כן, זה מסוכן. הנושא של הבחנה בצוררי משיח שותף פעמים רבות, ובשלב זה ישנם אנשים שבאמת מסוגלים להבחין. הם מסוגלים לזהות בעצמם את הצביונות של צוררי משיח שהם מפגינים, דבר המהווה תוצאה וראיה שהם זכו בהבחנה. אם הם מסוגלים להוסיף ולהבחין בין מי שניחנים במהות הטבע של צוררי משיח לבין מי שרק ניחנים בצביונות של צוררי משיח, אזי הם רכשו שליטה מלאה בהבחנה. זהו דבר שניתן להשיג במהרה, ולכן אין צורך לדאוג. אם אנשים מסוגלים להבחין בַצביונות של צוררי משיח שלהם עצמם ולזהות שהם הולכים בנתיב של צוררי משיח, ולהבין מהי מהות הטבע של צוררי משיח, אזי הם כבר למדו איך להבחין בצוררי משיח. היכולת להבחין בצוררי משיח אינה קשורה למספר השנים שאדם מאמין באל, אלא לשאלה אם אדם מסוגל לשאוף לאמת ולהבינה. ישנם אנשים שמאמינים באל שנים רבות והקשיבו לאינספור דרשות אודות חשיפת צוררי משיח, אבל הצביונות והביטויים של צוררי משיח שיש בהם לא השתנו במאום. כל כמה שאני משתף על האמת, הם נותרים בלתי מודעים. הם עשויים באותו רגע להזדהות עם תוכן השיתוף, אבל כשמדובר בנקיטת פעולה או בביצוע חובותיהם, הם חוזרים לדרכיהם הישנות. האין זה מדאיג ומסוכן עבור אנשים כאלה? זה מסוכן מאוד! בלי קשר לאופן שאני משתף, ולא משנה כמה תוכחה עצמית וכעס הם חשים בעת שהם מקשיבים לי, הם אינם משתנים לאחר מכן כהוא זה. הם אינם מהרהרים בשאלה למה הם תמיד מקדמים ומטפחים אנשים שמחניפים ומתרפסים, וגם לא בשאלה למה הם מתייחסים לאחרים שלא בהתאם לעקרונות אלא על פי גחמותיהם האישיות. אנשים שהם מחבבים אינם מעוררים בהם שאט נפש גם אם הם רעים, והם ממשיכים לקדם אותם ולהשתמש בהם. יתרה מזו, הם אינם מהרהרים בשאלה למה הם לא חותרים כלל אל האמת, אלא פנו לנתיב של צוררי משיח. עשיית הרע במידה כה רבה, בלי שום התבוננות עצמית אמיתית או שינוי אמיתי, היא מסוכנת. בכינוסים שהתקיימו לאחרונה, השיתוף היה אודות חשיפת צביונותיהם ומהותם של צוררי משיח. הצביון של צוררי משיח חבוי ומרושע יותר מאשר הצביונות המושחתים שמזהים בדרך כלל. צוררי משיח סולדים מן האמת, שונאים את האמת ובשום אופן אינם מסוגלים לקבל את האמת או את משפט האל ואת ייסוריו. מהו אם כן סופם של צוררי משיח? הם בוודאות יסולקו. כיצד האל מאפיין צוררי משיח? כמי ששונאים את האמת ומתנגדים לאל – הם אויביו של האל! התנגדות לאמת, שנאת האל ושנאת כל הדברים החיוביים – זו אינה חולשה רגעית או טיפשות שמתקיימות באנשים מן השורה, ואין זו גם התגלות של מחשבות והשקפות שגויות שנובעות מהבנה מסולפת רגעית; לא זו הבעיה. הבעיה היא שהם צוררי משיח, אויבי האל ששונאים כל דבר חיובי ואת האמת כולה; הם טיפוסים ששונאים את האל ומתנגדים לו. איך האל תופס טיפוסים כאלה? האל אינו מושיע אותם! האנשים האלה בזים לאמת ושונאים אותה, הם ניחנים במהות הטבע של צוררי משיח. האם אתם מבינים את זה? מה שנחשף פה הוא רשעות, אכזריות ושנאה של האמת. אלה הם הצביונות השטניים החמורים ביותר מבין הצביונות המושחתים, והם מייצגים את המאפיינים הטיפוסיים והמהותיים ביותר של השטן, לא את הצביונות המושחתים שחושפת אנושות מושחתת רגילה. צוררי משיח הם כוח עוין לאל. הם מסוגלים להפריע לכנסייה ולשלוט בה, וניחנים ביכולת לערער את עבודת הניהול של האל ולשבש אותה. זה לא דבר שאנשים רגילים בעלי צביונות מושחתים מסוגלים לעשות; רק צוררי משיח מסוגלים למעשים כאלה. אל תקלו ראש בעניין הזה.

לכל האנשים הרעים יש צביונות מרושעים. יש רשעות שמתבטאת בצביונות אכזריים, כמו למשל התעמרות תדירה באנשים תמימים, התייחסות אליהם באופן ששם אותם ללעג או באופן עוקצני, הפיכתם הקבועה למושא לבדיחות, וניצול שלהם. אנשים רעים מרעיפים כבוד על אדם רע אחר שהם רואים ומתרפסים לפניו, אבל כשהם רואים אדם חלש הם רומסים אותו ונוהגים בו באגרסיביות. אלה הם אנשים אכזריים ומרושעים ביותר. כל מי שמתעמר בנוצרים או מדכא אותם הוא שד בתחפושת אדם; הוא חיה נטולת נשמה והתגלמות של שד. אם בין המון האנשים הרעים יש מי שאינם מתעמרים באנשים תמים ואינם מתאכזרים לנוצרים, שרק פורקים את זעמם על מי שמזיקים לאינטרסים האישיים שלהם, אזי בקרב הכופרים האנשים האלה נחשבים לאנשים טובים. ואולם מה מבדיל את הרשעות של צוררי משיח? הרשעות של צוררי משיח מתבטאת בראש ובראשונה במשיכה הייחודית שלהם לתחרות. הם מעזים להתחרות בשמיים, הם מתחרים בארץ ומתחרים באנשים אחרים. לא זו בלבד שהם אינם מאפשרים לאחרים להתעמר בהם, הם גם מתעמרים באחרים ומענישים אותם. מדי יום הם מהרהרים כיצד להעניש אנשים. אם הם מקנאים במישהו או שונאים אותו, הם לעולם לא ירפו. אלה הם האופנים שבהם צוררי משיח מגלים רשעות. במה עוד מתבטאת הרשעות הזאת? אפשר לזהות אותה בדרך העקלקלה שבה הם עושים דברים, אשר אנשים שיש להם קצת שכל, קצת ידע וקצת ניסיון חברתי מתקשים לזהות. הם עושים דברים בדרך עקלקלה במיוחד, והדבר מגיע עד כדי רשעות; זו אינה ערמומיות רגילה. הם יכולים לשחק מלוכלך ולהפעיל תכסיסים, והם עושים זאת ברמה גבוהה יותר מרוב האנשים. רוב האנשים אינם מסוגלים להתחרות בהם ואינם מסוגלים להתמודד עימם. אלה הם צוררי משיח. למה אני אומר שאנשים מן השורה אינם מסוגלים להתמודד איתם? בגלל שהרשעות שלהם היא כל כך קיצונית, שהם ניחנים בכוח עצום להטעות אנשים. הם מסוגלים להגות כל מיני דרכים לגרום לאנשים לסגוד להם ולנהות אחריהם. הם מסוגלים גם לנצל כל מיני סוגים של אנשים כדי להפריע לעבודת הכנסייה ולהזיק לה. בנסיבות כאלה, בית האל חוזר ומשתף על כל סוג של ביטוי, של צביון ושל מהות של צוררי משיח, כדי שאנשים יוכלו להבחין בהם. הדבר הכרחי. ישנם אנשים שאינם מבינים ואומרים: "למה משתפים כל הזמן על אופן ההבחנה בצוררי משיח?" משום שצוררי משיח מוכשרים ביותר בהטעיית אנשים. הם מסוגלים להוליך שולל אנשים רבים, כמו מגיפה קטלנית, אשר דרך התפשטותה עשויה בהתפרצות אחת לפגוע ברבים ולהביא למותם; היא מידבקת ומפושטת ביותר, וכושר ההדבקה שלה ושיעורי התמותה ממנה גבוהים מאוד. האין אלה השלכות חמורות? אם לא אשתף על כך אתכם, האם תוכלו להשתחרר מן ההטעיות ומן ההגבלות של צוררי משיח? האם תהיו באמת מסוגלים לפנות לאל ולהתמסר לו? זה קשה מאוד. כאשר אנשים מן השורה מגלים צביון גאוותני, זה לכל היותר גורם לאחרים להיווכח בכיעור של הגאוותנות שלהם. לפעמים הם מתפארים, לפעמים הם מתרברבים, ולפעמים הם אוהבים לנופף במעמד שלהם ולהטיף לאחרים. אבל זהו גם המקרה של צוררי משיח? על פניו, ייתכן שהם לא נראים כמי שמנופפים במעמד שלהם או נוטים לו חיבה, ייתכן שהם אף פעם לא נראים כמי שמעוניינים במעמד, ואולם בתוך תוכם הם חושקים בו עזות. כמו כמה מהקיסרים או מהאצילים פורעי החוק של הכופרים: כאשר הם נלחמים על אדמותיהם, הם סובלים את הקשיים יחד עם בני לווייתם ונדמים ענווים וחסרי שאיפות. ואולם, האם זיהיתם את הרצונות הכמוסים בעומק ליבם? למה הם מסוגלים לעמוד בקשיים כאלה? הרצונות שלהם הם שמחַזקים אותם. בתוך תוכם הם אוצרים שאפתנות אדירה, והם מוכנים לסבול כל סבל ולעמוד בכל הכפשה, השמצה, לעז או עלבון כדי שיום אחד אולי הם יזכו בכתר. האין זה עקלקל? האם הם יכולים להניח למישהו שיידע על השאפתנות הזאת? (לא.) הם מסתירים ומצפינים אותה. מה שנגלה על פני השטח זה אדם שמסוגל לסבול מה שאחרים לא מסוגלים, שמסוגל לשאת תלאות קשות מנשוא, שנראה חזק, חסר שאיפות ויומרות וטוב לסובבים אותו. ואולם ביום שהוא עולה על כס המלכות ומשיג כוח אמיתי, כדי לבצר את ריבונותו ולמנוע את תפיסת השלטון, הוא הורג את כל מי שסבל ונלחם לצדו. רק כשהאמת נחשפת אנשים מבינים עד כמה הוא ערמומי. כאשר אתה מביט לאחור ורואה שכל מה שהם עשו היה מכוח שאפתנות, אתה מגלה שהצביון שלהם היה צביון של רשעות. איזו טקטיקה זו הייתה? זו הייתה עקלקלות. זהו הצביון של אופן הפעולה של צוררי משיח. צוררי משיח ומלכי השדים שאוחזים בכוח רשמי דומים זה לזה; הם בשום אופן לא יסבלו ויתענו לשווא בכנסייה, אם הם לא יקבלו כוח ומעמד. במילים אחרות, האנשים האלה בשום אופן אינם מרוצים מהיותם מאמינים מן השורה ומהתפשרות על מעמד של מאמינים רגילים בבית האל, או מביצוע חובה כלשהי בשקט ובאנונימיות; הם בהחלט לא יהיו נכונים לעשות זאת. אם מחליפים אדם כלשהו בעל מעמד בגלל שהלך בנתיב של צורר משיח, והוא אומר בליבו: "עכשיו שאני בלי מעמד אני פשוט אפעל בכנות כאדם מן השורה ואבצע כל חובה שאני יכול; גם בלי מעמד אני עדיין יכול להאמין באל לא פחות," – האם הוא צורר משיח? לא, האיש הזה הלך פעם אחת בנתיב של צורר משיח, פנה פעם אחת לכיוון הלא נכון בגלל טיפשות רגעית, אבל הוא אינו צורר משיח. מה צורר משיח אמיתי יעשה? אם הוא מאבד את המעמד שלו, הוא לא יאמין עוד. לא זו בלבד, הוא גם יחשוב על מגוון דרכים להטעות אחרים ויגרום לאחרים לסגוד לו ולנהות אחריו כדי להגשים את השאיפה והרצון שלו לכוח. זה ההבדל בין מי שהולכים בנתיב של צוררי משיח לבין צוררי משיח אמיתיים. אנחנו מנתחים ובוחנים את מהויות הצביון האלה ואת הביטויים של צוררי משיח כי טבע הסוגיה הזאת רציני מאוד. רוב האנשים אינם מסוגלים להבחין בצוררי משיח. שלא לדבר על כך שאחים ואחיות רגילים, ואפילו כמה מנהיגים ועובדים שחושבים שהם מבינים מעט אמת, לא רכשו שליטה מלאה בהבחנה בצוררי משיח. קשה לומר כמה שליטה הם רכשו, דבר שמצביע על כך ששיעור הקומה שלהם נמוך מדי. רק מי שמסוגלים להבחין בצוררי משיח באופן מדויק הם אנשים בעלי שיעור קומה אמיתי.

עם איזו בעיה כבדת משקל כולכם מתמודדים עכשיו? רוב האנשים אינם מסוגלים להבחין במנהיגי שקר ובצוררי משיח ואלה מוליכים אותם שולל בקלות, דבר מסוכן מאוד אם לא פותרים אותו. על כן אני דורש שתלמדו להבחין בין סוגים שונים של אנשים: להבחין איזה צביון מייצגות התנהגויות והצהרות שונות של אנשים, ובהתבסס עליהן, להבחין במהותו של האדם. נוסף על כך עליכם להיות מסוגלים להבחין בין מה שהוא מציאות-האמת לבין מה שהוא רק מילים ודוקטרינות. אם אינכם מסוגלים להבחין ביניהם, אזי לא תהיו מסוגלים להיכנס למציאות-האמת. איך תוכלו ללכת בנתיב הכניסה למציאות בלי הבחנה? ישנם מנהיגים ועובדים שסתם פולטים מילים ודוקטרינות וחושבים שההבנה של מילים ודוקטרינות פירושה שהם ניחנים במציאות. ועל כן, בעודם פולטים מילים ודוקטרינות הם חשים מרוצים ומוצדקים, ומשתלהבים יותר ויותר. ואולם כאשר פיתויים נקרים על דרכם הם כושלים, ובלי לדעת כיצד הם כשלו הם בכל זאת אומרים: "למה האל לא הגן עליי?" האין זה כישלון מביש? אם כן, ישנם מנהיגים ועובדים שמדברים תמיד על מילים ודוקטרינות – האם אתם מסוגלים להבחין בכך? (לא.) לפעמים אני שומע מאחים ואחיות מסוימים כי ישנם מנהיגים שרק מדברים על מילים ודוקטרינות ואינם מתאימים להיות מנהיגים, והם מבקשים להחליפם. ואולם אחרי שהם מתבקשים לבחור מנהיג חדש, לרוב האנשים אין הבחנה וגם המנהיגים והעובדים הנבחרים הם אלה שרק מדברים על מילים ודוקטרינות בלי שהם אוחזים במידה רבה של מציאות. זוהי סוגיה כבדת משקל ביותר וקשה מאוד. כאשר אתם מקשיבים לדברי השיתוף שלי בעניינים האלה, האם אתם מסוגלים להבחין בהבדל כלשהו לעומת מה שמנהיגים רגילים אומרים? אם אתה מסוגל להבחין בהבדל, אזי אתה יודע מהי מציאות-האמת. אם אינך מסוגל להבחין בהבדל וסבור שזה היינו הך, ואתה אומר בליבך: "גם אנחנו למדנו לדבר את דברי האל, ומה שאנחנו אומרים הוא כמו מה שאומר האל," אזי זה בעייתי. זה מוכיח שאתה לא מבין כלל את האמת ורק יודע איך לחקות את דברי האל ולדקלם מעט מהם, בלי ממש להבין את האמת. רוב צוררי המשיח ניחנים בכישרונות מסוימים וברהיטות דיבור, דבר שמעניק להם את ההון הדרוש לצורך הטעיית אנשים. בשילוב עם צביונם המרושע ועם אופני הדיבור והפעולה המניפולטיביים שלהם, הם אכן מסוגלים להוליך אנשים שולל. אם אתם רק מסוגלים לפלוט מילים ודוקטרינות ואינכם מסוגלים להבחין מהי מציאות-האמת, תוכלו רק ללכת שולל אחרי צוררי משיח. זה דבר שאינו בשליטתכם! עבור מי שאינם מבינים את האמת, חרף רצונם בלתי אפשרי עבורם שלא ללכת שולל אחרי צוררי משיח. השתחררות מהשפעתו של השטן אינה עניין פשוט, האין זאת?

11 ביוני 2019