פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק א')

נספח: טיפול באירוע צורר המשיח בקנדה

מהו המצב כעת עם אנשים שמבצעים את חובתם בכנסייה הקנדית? האם יש לכם הבחנה לגבי צורר המשיח יאן? האם אתם מסוגלים לראות בעיות כלשהן באופן בו יאן דיבר ופעל? (בזמנו, לא ראיתי שום בעיה, רק חשבתי שהוא לא מתקדם עם העבודה. לא ממש ידעתי על דברים אחרים). האדם הבא יכול להמשיך. (לא היה לי הרבה מגע עם יאן. השתתפתי בכמה מפגשים עימו לפני שנתיים, אבל לא היה לי מגע עימו אחר כך). יאן היה מנהיג בכנסייה שלכם, אז איך יכול להיות שלאף אחד מהצוותים שלכם לא היה כל מגע איתו? האם זה בגלל שעכשיו מצאו שיש לו בעיות ואתם מנסים להתחמק מהאחריוּיוֹת שלכם, או שבאמת לא היה לכם כל מגע איתו? שמעתי שלמישהו היה קשר לא נאות עם יאן – האם זה המקרה? (כן). האם תפסתם את זה? (לא). אז אתם עיוורים במיוחד. מישהו אחר יכול להמשיך. (לי היה הרבה מגע עם יאן. בזמנו, רק חשבתי שהוא קצת גאוותן וצדקן, והוא אהב לשבח את עצמו ולהתרברב. אבל מעולם לא הבחנתי שיש לו תמצית של צורר משיח). הוא אהב לפתות נשים; ידעת את זה? (לא. בשיתוף הוא תמיד דיבר בחומרה על כך שזה רע במיוחד לגברים ולנשים להיות מופקרים, ולעתים קרובות שיתף שעלינו לשים קץ להתנהגות כזו. מעולם לא חשבתי שהוא יכול להיות כזה מאחורי דלתיים סגורות). האדם הבא יכול להמשיך. (הייתי בקשר עם יאן במשך שנה, אבל לא היה לי קשר טוב עימו ולא היה בינינו שיתוף פעולה הרמוני. היה לי מגע איתו רק כשתקשרנו לגבי עבודה ולא היה לי הרבה מגע איתו מלבד זה. לכן לא הייתה לי הרבה הבחנה לגביו). לא הייתה לך הרבה הבחנה לגביו? האם לא ראית מה קורה או שלא הבחנת בזה? איך ייתכן שלא היה לך הרבה הבחנה לגביו? איך נוצרה התוצאה הזו? (מכיוון שהנתיב בו הלכתי היה לא נכון והערצתי ונשאתי עיניים אל אדם מוכשר. יאן היה נואם דגול, ובכל שיתוף הוא היה מצטט את דברי האל ואת הדרשות ואת השיתוף של העליון. היה נראה שהוא יודע איך לפתור בעיות, ובכל פעם שהייתה בעיה בכנסייה, הוא היה מנסה לפתור אותה). אם הוא ידע איך לפתור בעיות, איך זה שלצוות הפקת הסרטים של הכנסייה הקנדית היו כל כך הרבה בעיות שעדיין לא נפתרו עד עכשיו? אתה אומר שהוא באמת ידע לפתור בעיות, אבל האם אין אלה שטויות? האם זה לא ערמומי? (כן). האם אתם מקשיבים לדרשות? האם אתם משתתפים במפגשים כל שבוע? (כן). אז האם אתם מקשיבים לי כשאני מטיף בדרשות על הבחנה בצוררי משיח? (כן). לאחר שהקשבתם לי, האם אתם מגיעים לכדי הבחנה לגבי יאן? האם אתם יכול לראות בעיות כלשהן בדרך בה יאן עשה דברים? אתם הקשבתם לדרשות והתכנסתם יחד באותו מקום עם צורר המשיח, ובכל זאת לא הצלחתם לראות צורר משיח ברור כל כך – מה הבעיה כאן? יאן היה מנהיג במשך שנתיים וחמישה חודשים; מי בא איתו במגע הכי הרבה? באיזו צוות הוא בילה הכי הרבה זמן? לכמה אנשים בצוות הזה הייתה הבחנה לגביו? כמה גילו שיש לו בעיה ולא יידעו אחרים לגביה? מי גילה שיש לו בעיה והתייצב ליידע אחרים עליה? האם אתם יודעים את התשובות לשאלות הללו? (אף אחד לא הבחין מה הוא באמת). אז איך גיליתם שהוא צורר משיח אחר כך? (אחות שהייתה בקשר עימו אמרה שהיא במצב רע, וכשניסינו ללמוד עוד על המצב, גילינו את הבעיה של יאן בנוגע לקשריו עם נשים). אותה אחות חשפה את הבעיה, אז האם מישהו אחר דיווח על זה? (לא).

במהלך הזמן שבילינו בשיתוף ובניתוח הגילויים השונים של צוררי משיח, האם גיליתם בעיות אחרות אצל יאן? (על ידי שיתוף על ההבחנה בצוררי משיח, גיליתי שיאן היה מעולה בנעיצת טריזים בין אנשים. לעתים קרובות הוא היה שופט אחים ואחיות מסוימים מולי ומנסה לזרוע מחלוקת בקשר שלי עם האחות שעימה עבדתי, באומרו שהיא בסך מחפשת לרצות אחרים ושאינה מיישמת את האמת בפועל, וכן הלאה. זה גרם לי לפתח דעות מסוימות לגביה, ועם הזמן לא יכולתי לעבוד היטב איתה). למעשה, לכולכם היו דעות לגבי יאן, אבל אף אחד לא יידע אחרים לגביהן או דיווח עליו. כולכם מחפשים לרצות אחרים שמעדיפים לגרום לעיכובים בעבודת הכנסייה מבלי שבכלל אכפת לכם. הוא לא ביצע את העבודה שהעליון סידר לו, ולמרות שראיתם את זה, לא דיווחתם עליו, אלא הגנתם על צורר המשיח הזה ונעניתם לרצונו. למה לא דיווחתם עליו? האם פחדתם לא לרצות אותו או שלא הבנתם את הדברים לאשורם? (לא הבנתי את הדברים לאשורם. ראיתי אותו רק מדי פעם כשהייתה לי בעיה כלשהי, וחוץ מזה לא היה לי קשר עימו בדרך כלל. הוא אמר שהוא עסוק בעבודה, אבל לא ידענו אם הוא דובר אמת או לא). לא היה צורך לחקור מה הוא עושה באין רואה; היית אמור להיות מסוגל לראות לאשורם חלק מהדברים שהוא עשה ממש מולך. ישנם גילויים מסוימים כשצוררי משיח מבצעים דברים. הוא לא רק ביצע דברים באין רואה; יכולת לזהות את הגילויים הללו במפגש עימו. אם לא יכולתם לראות את הגילויים הללו, אז האם לא הייתם עיוורים? (כן). אם כך, אם עכשיו היה שוב מישהו כזה, האם הייתם מסוגלים להבחין בו? האם מישהו כמו יאן יכול לבצע עבודה ממשית? האם הוא יכול לשתף על האמת ולפתור בעיות? (לא). מדוע אתה אומר שלא? (מבחינת תוצאות העבודה, לכנסייה היו בעיות רבות שלא נפתרו במשך זמן רב, ההתקדמות של כל העבודה הייתה איטית ביותר, והסרטים שצילמנו לא עמדו בדרישות בית האל). לפני שלקחו לידיים את העניין של יאן, האם ראיתם שזו בעיה? (לא). אז מה אתם כן מבינים אחרי שאתם מקשיבים לדרשות? אתם לא מסוגלים לראות בעיות כה חמורות, ואז אתם פשוט מוצאים תירוצים תמיד, ואומרים, "לא היינו בקשר עימו. איך יכולנו לדעת על הדברים שהוא עושה באין רואה? אנחנו רק מאמינים רגילים, הוא היה מנהיג. לא יכולנו תמיד לעקוב אחריו, לכן סביר שלא יכולנו לראות אותו לאשורו ולא דיווחנו עליו". האם לזה התכוונתם? (כן). מה טבעו של הדבר הזה? (אנחנו מנסים לחמוק מהאחריות שלנו). אז, אם תיתקלו שוב במישהו כזה בעתיד, האם תיגשו לעניין בדרך זו שוב? (לא, אני לא אגש לעניין כך שוב. ברגע שגיליתי אותם, אני צריך לדווח עליהם). אני לא כל כך בטוח שתעשה את זה. יש אנשים בכנסיות רבות שמדווחים על מנהיגי שקר וצוררי משיח, אבל לא היו כאלה בכנסייה הקנדית. צורר המשיח הזה היה פעיל במשך כל כך הרבה זמן ולא היה אדם אחד שדיווח עליו, אף אחד לא דיווח עליו. לאחרונה, צוות הפקת הסרטים בארה"ב שלח מכתב שדיווח על מישהו. הוא נכתב בצורה מסודרת ומבוססת, והוא גם היה מאוד ספציפי ומדויק, כיוון שנכתב בעצם על בסיס עובדתי. זה מראה שבכל כנסייה ישנם אלה המסוגלים להבחין במנהיגי שקר ובצוררי משיח – זה דבר טוב. לפעמים מנהיגי שקר וצוררי משיח נותנים הופעה לזמן מה, וחושפים בעיות מסוימות. יש אנשים שיכולים לראות רק שיש בעיות, אבל אינם מסוגלים לראות לאשורם את התמצית והאמת של הבעיות הללו וגם אינם יודעים איך לפתור אותן – זה גם נוגע בכך שחסרה הבחנה. מה עליכם לעשות בנסיבות כאלה? במקרים כאלה עליכם להביא מישהו שמבין את האמת כדי להבחין בהם. אם יש כמה אנשים שיכולים לקחת אחריות, כשכולם שואפים, משתפים ודנים בעניין ביחד, אז כולכם יכולים להגיע להסכמה ולראות לאשורה את תמצית הבעיה, ואז תוכלו להבחין אם הם מנהיגי שקר וצוררי משיח. זה לא כל כך קשה לפתור את בעיית מנהיגי השקר וצוררי המשיח; מנהיגי שקר אינם מבצעים עבודה ממשית וקל לגלות אותם ולראותם בבירור; צוררי משיח מפריעים ומשבשים את עבודת הכנסייה וגם אותם קל לגלות ולראות בבירור. כל זה קשור לבעיה של הפרעה לאנשיו הנבחרים של האל בביצוע חובותיהם, ועליכם לדווח ולחשוף אנשים כאלה – רק על ידי כך שתעשו זאת תוכלו למנוע עיכוב בעבודת הכנסייה. דיווח על מנהיגי שקר וצוררי משיח וחשיפתם היא עבודה חיונית שמבטיחה כי אנשיו הנבחרים של האל יוכלו לבצע את חובותיהם היטב, וכל אנשיו הנבחרים של האל נושאים באחריות זו. לא משנה מי זה, כל עוד הוא מנהיג שקר או צורר משיח, על אנשיו הנבחרים של האל לחשוף אותו ולהביאו לאור, ובדרך זו תמלא את אחריותך. כל עוד הבעיה המדווחת נכונה ובאמת יש אירוע של מנהיג שקר או צורר משיח, בית האל תמיד יטפל בזה בזמן ובהתאם לעקרונות. אז, האם הבאתם לידיעה את הבעיה עם צורר המשיח יאן? לא, לא עשיתם זאת. השטן הזה הטעה אתכם ושיחק בכם במשך זמן רב, כאילו אין לכם מודעות. היה לצידכם צורר משיח כה ברור שהתנהג בפריצות כל הזמן הזה ואתם פשוט אפשרתם לו להמשיך באין מפריע, האם באמת אין לכם שום מודעות בכלל? האם אתם חיים את חיי הכנסייה כרגיל? האם אתם מסוגלים ליהנות מעבודתה של רוח הקודש? האם אתם יוצאים נשכרים בכל פעם שאתם משתתפים במפגש? אתם אמורים להיות מסוגלים לחוש את כל הדברים הללו. והכי חשוב, צורר המשיח יאן לא ביצע שום עבודה ממשית כלל, הוא גרם לעיכובים בעבודת הפקת הסרטים, והוא עשה בלגן מוחלט בעבודת הכנסייה. כל מי שיש לו לב היה אמור להיות מסוגל לראות את הדברים הללו, אבל אף אחד מכם לא חשף את פניו של צורר המשיח הזה או דיווח עליו. נראה כאילו אתם אוהבים להתרועע עם שדים מטונפים ורוחות רעות, ושאין לכם כל אהבה לאמת בכלל. אולי אתם אינכם מוכנים להכיר בכך, אבל זו עובדה. התרועעתם עם שטן ובכל זאת אתם חושבים שזה נהדר. אתם חושבים שאינכם צריכים יותר לקרוא את דברי האל או לחתור אל האמת ויכולים פשוט לעשות את המינימום כלאחר יד בעת ביצוע חובתכם; אתם חושבים שאינכם צריכים לטרוח עוד לגבי השגת ישועה, לגבי יישום האמת בפועל, לגבי התמסרות לתזמורי האל ולסידוריו, או לגבי ביצוע חובתכם היטב. אתם מאמינים שאתם יכולים פשוט להיענות לבשרכם ולהיות משוחררים וחופשיים מכל מחויבות, בדיוק כמו אנשי סדום בשעתם, אוכלים, שותים, מתהוללים ולא עושים שום עבודה ממשית, בלי שאף אחד לוקח אחריות, ובלי שאף אחד חושף או מדווח על צורר המשיח. זה הוביל לכך שהכנסייה הייתה ללא עבודת רוח הקודש במשך זמן רב. ולא היה לכם אכפת, הדרדרתם כבר לכדי ניוון, בדומה לחסרי האמונה והכופרים. אתם מקשיבים לדרשות כבר שנים, ואפילו עכשיו אתם עדיין לא מסוגלים להבחין במנהיגי שקר ובצוררי משיח, ובמקום זאת אתם מוכנים להתרועע עם צוררי משיח ולאכול כל היום מבלי להקדיש מחשבה רצינית לשום דבר. די בהתנהגות כזו כדי להראות שאינכם מאמינים אמיתיים באל. ראשית, אינכם אוהבים את האמת או מקבלים את האמת; שנית, אין לכם שום תחושת אחריות לגבי חובתכם, אתם מבצעים אותה בנאמנות פחותה עוד יותר, ואתם פשוט מתעלמים מעבודת הכנסייה. נראה שאתם מבצעים את חובתכם אך אינכם משיגים תוצאות כלל; אתם רק מבצעים את המינימום כלאחר יד. לא משנה איך מנהיגי שקר וצוררי משיח מפריעים ופוגעים בעבודת הכנסייה, אתם כלל לא מודעים לכך, וזה לא מטריד אתכם כלל. רק כשצורר משיח נחשף לגמרי אתם מכירים בכך שאתם חסרי הבחנה, וכשאני שואל לגבי הפרטים, אתם אומרים: "אני לא יודע, אני לא אחראי!" אתם מסירים מעצמכם כל אחריות בעניין. האם אתם חושבים שאם אתם אומרים את זה העניין הסתיים ותוכלו לברוח מאחריות? האם בית האל לא ימשיך ויבחן את זה? בית האל השקה אתכם כל הזמן הזה והקשבתם לדרשות רבות, ומה התוצאה? יש את הבעיה החמורה הזו, של צורר משיח המופיע בכנסייה, אבל אתם כלל לא מודעים לכך. זה מראה שלא התקדמתם כלל, שאתם אדישים ורפי שכל, ושאתה נענים לבשרכם. אתם ערימה של אנשים מתים, אף לא אחד מכם חי, אף לא אחד חותר אל האמת, לכל היותר אתם רק כמה עובדים. להאמין באל ולהקשיב לדרשות כל הזמן הזה ואז להתרועע עם צורר משיח, לא לחשוף אותו או לדווח עליו – מה ההבדל בינכם לבין מישהו שאינו מאמין באל? אתם מצדדים בצורר המשיח, אינכם אנשיו של האל; אתה נוהים אחר צוררי המשיח, אתם נוהים אחר השטן, ולחלוטין אינכם חסידי האל. למרות שלא ביצעתם את הדברים הרעים האלה שצורר המשיח ביצע, בכל זאת הלכתם אחריו והגנתם עליו, כי לא חשפתם אותו או דיווחתם עליו, וברברתם איך לא היה לכם הרבה קשר עם צורר המשיח ולא ידעתם מה הוא עושה. האם לא הגנתם בכך על צורר המשיח בעיניים פקוחות לרווחה? צורר המשיח עשה כל כך הרבה רע ושיתק את עבודת הכנסייה, שיבש את חיי הכנסייה עד לכדי בלגן מוחלט, ועדיין אתם אומרים שלא ידעתם מה צורר המשיח עושה – מי יאמין לזה? ראיתם שצורר המשיח מפריע ומזיק לעבודת הכנסייה במו עיניכם, ובכל זאת הייתם אדישים לחלוטין ולא הגבתם כלל. אף אחד לא חשף אותו או דיווח עליו – כולכם נכשלתם אפילו בביצוע האחריות הקטנה הזו ואתם כל כך חסרי מצפון והיגיון! כל הכנסיות שולחות לעתים קרובות מכתבי דיווח המדווחים על מנהיגי שקר וצוררי משיח – האם מעולם לא ראיתם את זה? רק הכנסייה הקנדית היא בריכה של מים עומדים שמעולם לא יצרה קשר עם העליון לתת דיווח על מצבה. אתם פשוט חבורה של אנשים מתים, בלי אחד מבינכם שהוא חי בכלל! האל לא יכיר בכנסייה כזו, ואם לא תביעו חרטה, תיגמרו לחלוטין וכולכם תסולקו.

היום ה-10 ביולי 2019. החל מהיום, צוות הפקת הסרטים הקנדי יעבור באופן רשמי תקופה של בידוד והרהור למשך שנה אחת. כמה אנשים יש בצוות הפקת הסרטים? (אלוהים, יש 34 אנשים בצוות הפקת הסרטים). וכמה מנהיגים? (שניים). בסדר, אז אתם שניכם קומו שאראה אתכם. אתם, אנשים בצוות הפקת הסרטים, זכרו את היום הזה, 10 ביולי. מהיום, צוות הפקת הסרטים הקנדי מסווג רשמית כקבוצה ב׳ לתקופה של שנה. אם תביעו חרטה, תוכל לחזור לכנסייה הרגילה; נראה מהי התנהגותכם במהלך שנה זו – אם תוכלו להמשיך לבצע את חובתכם, ולגלות חרטה, אז תוכלו לחזור לחיות את חיי הכנסייה. אתם מבינים? (כן). החובות שלכם יישארו זהות במהלך תקופה זו. אם כמה מכם אינכם רוצים שיפנו אותם ויגרשו אותם, מה דעתכם על אימוץ השיטה הזו של בידוד והרהור? האם אתם מרוצים ממנה? (כן). למה אני נותן לכם שנה אחת? (כדי לתת לנו הזדמנות להביע חרטה). לתת לכם את ההזדמנות להביע חרטה. אם לאחר שנה ההתנהלות שלכם תהיה עדיין מבישה, יעילות עבודתכם עדיין לא תהיה ברמה מינימלית, אתם עדיין תדשדשו בעת ביצוע חובתכם וחובתכם תהיה כאוטית כפי שהייתה, לא התקדמתם כלל עם עבודתכם המקצועית ועם ההיווכחות בחיים, ולא השגתם תוצאות בכלל, אז תמשיכו להיות מבודדים לתקופה של שנה נוספת, ובדרך זו פרק הזמן יוארך כל פעם שנה אחר שנה. כשתראו התקדמות, כלומר, כשתוכלו לכתוב כמה מאמרי עדות חווייתית, וההתנהגות שלכם, הבנתכם ותוצאות עבודתכם אכן יעמדו ברמה הנדרשת, תוכלו לחזור לחיות את חיי הכנסייה. הצוותים האחרים בכנסייה הקנדית יכולים להמשיך לחיות את חיי הכנסייה. נראה מה תהיה הגישה שלכם לגבי ביצוע חובתכם בעתיד. אם אתם עדיין תתנהלו בצורה מבישה, אז כולם בכנסייה הקנדית יבודדו. האם אתם מבינים? (כן). מה דעתכם על התוצאה הזו של הטיפול בעניין? (היא טובה). האם אתם באמת מתכוונים שהיא טובה, או שאתם סתם אומרים את זה? (היא באמת טובה). בסדר, אתם מרוצים מזה. אז הדרשה הזו היום היא האחרונה שתשמעו, ובהתאם לכוונתי המקורית, אתם תהיו מבודדים לחלוטין ומסולקים, ולא תורשו להאזין לדרשות. כל השנים האלה של דרשות שהקשבתם להן היו לשווא ולא הרווחתם דבר, אז למה אתם עדיין מקשיבים? אני חש כה פגוע מלהתבונן בכם! כולכם נראים כל כך אדישים ורפי שכל.

כשניהלתי בעבר שיחה עם אחות בכנסייה הקנדית, שמעתי שהמצב שם היה כולו צחוק מטופש והוללות קיצונית, כל כך רועש שהיא לא הייתה מסוגלת להקליד, כאילו הייתה באזור הומה במרכז העיר. כבר אז התחלתי לא לאהוב את זה, ואמרתי שאנשי הכנסייה הקנדית אינם אדוקים, אלא כולם הוללים, כמו כופרים, ושהם לא חותרים אל האמת. מאוחר יותר שיתפתי עם האנשים הללו בענייני הפקת סרטים והם היו אדישים לחלוטין. מה המשמעות של "אדישים"? כשדיברתי איתם, הם לא הראו שום תגובה או הבעות פנים כלשהן, עיניהם היו נעוצות במקום, כאילו נשלטו על ידי רוחות רעות – לא הייתה להם כל תגובה או גישה לגבי שום דבר. האין זה מעורר שאט נפש? אם לשפוט לפי המצבים הנפשיים והמראה החיצוני של האנשים האלה, כל הצוותים חסרי תועלת, כולם כאוטיים, ובצוות הפקת הסרטים באופן ספציפי קרה אירוע של הפקרות, והם עדיין אומרים שלא ידעו דבר. האם מה שהם אומרים מדויק? האין זה ערמומי? למעשה, העניין הזה של צורר המשיח יאן כבר טופל על ידי המנהיגים והעובדים, אך בגלל שהוא כל כך חמור ומעורר סלידה, נאלצתי להתערב באופן אישי. למה נאלצתי להתערב? כי הם לא טיפלו בזה כמו שצריך. הם רק אמרו כמה דברים בלשון המעטה, הם לא היו מסוגלים לפתור אף אחת מהבעיות ואף לא לנתח את העניין בכלל. עד כמה אתם אדישים עכשיו? אפשר לדקור אתכם בפניכם עם מחט, ולא תדממו; אתם לחלוטין לא מסוגלים לחוש דבר. המנהיגים והעובדים כולם נגזמו, אבל אחר כך הם היו בדיוק אותו הדבר ולא השתנו. זו הסיבה שנאלצתי להתערב ולשנות את ה"טיפול" שלכם. אילו לקחים למדתם מהעניין הזה? אתם חשים עצבות בליבכם, נכון? האם אתם חושבים שזה הוגן שאני מטפל בדברים בצורה זו? (כן). איך זה הוגן? הרשו לי לדבר בכנות: אם אתה לא נוהה בנתיב הנכון או מיישם את האמת בפועל, אם אתה מניף את דגל האמונה באל אבל רוצה לחיות בדיוק כמו חסרי האמונה ולהתנהג בצורה פרוצה, אז אמונתך באל חסרת משמעות. מדוע אני אומר שהיא חסרת משמעות? היכן טמונה המשמעות של אמונה באל? היא טמונה בשינוי המוחלט של הנתיב בו אנשים הולכים, בהשקפתם על החיים, ובכיוון חייהם ובמטרותיהם לאחר שהתחילו להאמין באל, בכך שהדברים הללו הופכים להיות שונים לחלוטין מאשר אצל מי שאינו מאמין באל, אנשים ארציים ושדים, והנתיב שהמאמינים הולכים בו הוא ההפך הגמור משלהם. מהו הכיוון ההפוך הזה? זה כשאתה רוצה להיות אדם טוב ולהיות מישהו שמתמסר לאל ושיש לו צלם אנוש. אז איך תוכל להשיג זאת? עליך להתמקד בשאיפה לאמת, ורק אז תוכל להשתנות. אם לא תחתור אל האמת או תיישם את האמת בפועל, אז לאמונה שלך באל אין משמעות או ערך, אמונתך היא קליפה ריקה, מילים שטניות שנועדו להונות, מילים ריקות בלבד, ללא כל השפעה. עליכם להרהר במה שאני אומר כאן. המילים הללו הן האמיתות הפשוטות והבסיסיות ביותר, וייתכן ולא הרהרתם בהן קודם לכן. האם זה המקרה? אם אתה אומר: "אני מאמין באל. אעשה מה שאני אמור לעשות, אעשה מה שאני רוצה, ולגבי התמסרות לאל, התמסרות לתזמורי האל ולסידוריו, להיות נאמן לאל ולהיות מישהו עם אנושיות, לדברים הללו אין כל קשר אלי", אז אם לדברים הללו אין כל קשר אליך, מה אתה עושה כמאמין באל? למה אתה מאמין באל? איך אתה רוצה להאמין בו? איזה סוג של אדם אתה רוצה להיות באמונתך באל? אם לדברים הללו אין כל קשר אליך, אז האמונה שלך באל פשוט חסרת משמעות. אם אתה תמיד מאמין באל בהסתמך על התפיסות והדמיונות שלך, תמיד עושה דברים לפי העדפותיך, עושה מה שאתה רוצה ונענה לבשרך, אז למחשבות ולהשקפות שלך, ולדברים שאתה עושה, אין כל קשר לאמת ואין כל קשר למה שהאל דורש, ואז האמונה שלך באל חסרת משמעות ואין צורך שתמשיך להאמין. גם אם תמשיך להאמין, זה יהיה בזבוז של מאמץ, והאל לא יושיע אותך.

זהו נושא כבד מאוד, וכולכם מרגישים מוטרדים מהטיפול בעניין; זה היה קצת לא צפוי. בכל מקרה, יהיו מופעים של דבר כזה שוב בעתיד. כעת, לאחר שטיפלנו בעניין באופן הזה הפעם, אם דבר מסוג זה יתרחש שוב בעתיד, הוא לא יטופל כך, אלא אולי באופן קפדני יותר. הגידו לי, זה ראוי? (כן).

כעת נשתף בנושא קצת יותר קל. האם אתם אוהבים להקשיב לסיפורים? (כן). אז אני אספר לכם סיפור. איזה סיפור כדאי שאספר לכם? על איזה סוג נושא הייתם רוצה לשמוע? האם אתם מעדיפים להקשיב לסיפורים, או לדון בענייני השעה, בפוליטיקה, או לשמוע על היסטוריה? אנחנו לא עומדים לדבר על הדברים הללו שכן זה חסר טעם לדבר עליהם. אני עומד לספר לכם סיפור על התנהגותם של אנשים המאמינים באל, על הצביונות של אנשים ועל המצבים השונים שאנשים חווים בחיי היומיום.

נספח:

דיון על הון:
"הניחו לזה!"

חמישה אנשים דיברו ביניהם, ואחד מהם, בשם מר אוני, אמר: "מהתקופה שלי באוניברסיטה, חיי הקמפוס הם הדבר שאני מתגעגע אליו יותר מכול. הקמפוס היה מלא בכל מיני צמחים, ובאביב ובסתיו הנוף היה כל כך יפה, שזה גרם לי להרגיש רגוע ושמח. באותו זמן גם הייתי צעיר ומלא אידאלים ותמימות, בלי כל כך הרבה לחץ. החיים היו כל כך קלים בשלוש השנים שלי באוניברסיטה. אם יכולתי לחזור בזמן עשר או עשרים שנה לחיי הקמפוס, אני חושב שזה היה הדבר הנפלא ביותר בחיים האלה...." זה היה האדם הראשון, ששמו היה מר אוני. למה הכוונה ב'אוני'? הכוונה לסטודנט באוניברסיטה; מכאן השם מר אוני. מר אוני טרם הספיק לשחזר ברוב הנאה את חייו הנהדרים במלואם, ומר מסטרנט פתח ואמר: "האם מסלול של שלוש שנים יכול להיחשב לתואר אוניברסיטאי? זהו מסלול מקצועי. תואר ראשון באוניברסיטה נמשך בדרך כלל ארבע שנים; רק זה יכול להיחשב מסלול לתואר. אני למדתי באוניברסיטה ארבע שנים. בשנותיי באוניברסיטה גיליתי שיש הרבה סטודנטים בשוק הכישרונות, והיה קשה למצוא עבודה. לכן, לפני שסיימתי את הלימודים, חשבתי על זה והחלטתי לעשות תואר שני. באותו זמן לא היו הרבה סטודנטים לתואר שני, כך שיהיה קל למצוא עבודה. כצפוי, אחרי שסיימתי את התואר השני, מצאתי עבודה נהדרת עם הכנסה טובה, וחייתי יפה מאוד. זו הייתה התוצאה של היותי סטודנט לתואר שני." איזה מסר אתה מקבל כשאתה שומע את זה? מר אוני סיים מסלול מקצועי ואילו מר מסטרנט סיים מסלול לתואר שני, השתכר יפה והיו לו מעמד וכבוד בחברה. מר מסטרנט דיבר לו בשמחה, ואז אמר מר מנהל: "ילד, אתה צעיר עדיין! אין לך שום ניסיון בעולם הגדול. זה לא משנה אם אתה לומד לתואר שני או שלישי, שום דבר לא מתחרה בבחירה של חוג ראשי טוב באוניברסיטה. לפני שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה, עשיתי סקר שוק וראיתי שעסקים בכל גודל צריכים אנשים עם כישורי ניהול, אז כשהגעתי לאוניברסיטה בחרתי ללמוד מינהל עסקים, כדי שכשאסיים את התואר איעשה לאחד המנהלים הבכירים בחברה, שידוע גם כמנכ"ל. כאשר סיימתי את הלימודים, זו הייתה תקופה שעסקים שונים בכל הגדלים היו זקוקים לטאלנטים כמוני. השוק היה עצום, וכשהתחלתי להגיש מועמדות למשרות, כמה וכמה חברות ניסו לחטוף אותי. בסופו של דבר, יכולתי אני לבחור מביניהן. בחרתי את החברה הזרה הטובה ביותר ומיד התמניתי למנהל בעל הכנסה גבוהה. בתוך חמש שנים קניתי מכונית משלי. מחוכם מאוד, הא? עשיתי בחירות טובות או מה?" בעוד מר מנהל מדבר, שני קודמיו חשו התנגדות כלשהי אבל לא אמרו דבר. הם חשבו לעצמם: "הוא מנהל בכיר והוא צופה פני העתיד. יש לו הרבה יותר הון מאשר לנו. אפילו שאנחנו מרגישים התנגדות כלשהי, לא נגיד כלום. פשוט נודה בתבוסה." כשסיים מר מנהל לדבר הוא היה מרוצה מאוד מעצמו, בסוברו שהצעירים האלה אינם מנוסים כמוהו. ואז, בדיוק כשהוא הרגיש מרוצה כל כך, התחיל מישהו בשם מר עובד-מדינה לדבר. מר עובד-מדינה לא התרשם במיוחד ממה ששלושת האחרים אמרו. הוא החזיק את התה שלו בנינוחות, לגם ממנו, הביט סביב ואמר: "בימינו כולם סטודנטים. מי לא יכול להתקבל לאוניברסיטה? זה לא מספיק רק ללמוד באוניברסיטה, וזה גם לא מספיק להיכנס לעסקים. אפילו אם אתה מנהל בכיר, זו לא עבודה לכל החיים, זה לא קבוע. העיקר זה למצוא עבודה בטוחה ואז אתה מסודר לכל החיים!" כששמעו זאת האחרים, הם אמרו: "עבודה לכל החיים? מי מדבר על דברים כאלה בימינו? זה מיושן!" מר עובד-מדינה אמר: "מיושן? הא, אתם אומרים את זה רק בגלל שכולכם קצרי-רואי וחסרי הבנה! כשיש לכם קביעות, גם אם ההכנסה שלכם קצת יותר נמוכה, זה מבטיח חיים יציבים, יש לכם סמכות ויכולה להיות לכם השפעה בכל מקום! רוב האנשים לא הבינו כשנבחנתי לתפקיד בשירות המדינה ושאלו למה שמישהו צעיר כל כך ירצה לעבוד במשרד ממשלתי. אחרי שעברתי את הבחינה לשירות המדינה, חברים וקרובי משפחה שרצו עבודה או הסתבכו משפטית חיפשו אותי. סמכות או לא סמכות? אפילו שההכנסה לא מדהימה, קיבלתי דירה ורכב. התנאים וההטבות שלי טובים משלכם. חוץ מזה, אני יכול לקבל גם החזר הוצאות כשאני אוכל בחוץ והולך לקניות, ואני גם יכול לנסוע במוניות או לטוס בחינם. העבודות שלכם לא מספיק טובות; העבודות של כולכם לא בטוחות. הצלחתי הרבה יותר מכם!" האחרים הרגישו לא בנוח אחרי ששמעו את דבריו, ואמרו: "התנאים וההטבות שלך טובים, אבל יש לך שם רע. אתה סוחט ומתנהג בכל מקום כמו רודן, ואתה לא משרת אנשים. אתה רק מזיק לאנשים ועושה כל מיני דברים רעים." מר עובד-מדינה השיב: "אז מה אם יש לי שם רע? אני מרוויח מזה!" כולם התחילו לדבר על זה, עד שלבסוף האדם האחרון לא הצליח להתאפק עוד, נעמד ואמר: "תראו, למדתם באוניברסיטה -- אתה למדת לתואר שני, אתה מנהל בכיר בחברה, אתה עובד מדינה, ואני לא חוויתי את החוויות שאתם חוויתם. אפילו שאני סתם אדם חסר חשיבות, אני חייב לשתף אתכם בחוויות שלי. כשחזרתי ל'מוסד'...." האחרים היו מופתעים ושאלו, "מה זה ה'מוסד' הזה? מי שעובר את הבחינה לשירות המדינה הופך לעובד מדינה, מי שלומד לתואר שני מקבל את התואר, מי שהוא המנהל הבכיר של חברה הוא מנכ"ל, אז מה זה ה'מוסד'? אתה יכול להסביר?" האיש הזה אמר: "לכם מותר ללכת לאוניברסיטה, ללמוד לתואר שני, להיות מנהלים בכירים בחברה ולהיעשות לעובדי מדינה, אבל אני לא יכול לחזור למוסד החינוכי שלי להעיף מבט?" אתה מבין? הוא התרגז. לאיש הלא חשוב הזה הייתה מעט מאוד השכלה, ועדיין הוא היה גאוותן. האחרים אמרו: "כולנו יודעים מה זה לחזור למקום שלמדנו בו. לא צריך להגיד שחזרת ל'מוסד'. פשוט תגיד שחזרת למקום שלמדת בו." ואז האחרים שאלו אותו באיזה מוסד חינוכי בדיוק הוא למד, אם זה היה בית ספר תיכון, מכללה מקצועית, מכללה אקדמית או אוניברסיטה. הוא השיב: "בחיים לא למדתי באוניברסיטה, בחיים לא למדתי לתואר שני, ובחיים לא נבחנתי לשירות המדינה. מה לא בסדר בללמוד פשוט בבית ספר יסודי? הניחו לזה!" הוא חש נבוך; הוא חשף את הרקע שלו, ולא היה אפשר להסתיר אותו עוד. הוא העמיד פנים כל הזמן. כשהוא התרועע עם האחרים, הוא מעולם לא גילה להם את רמת ההשכלה שלו. עכשיו הכול נחשף, הוא התבזה, והוא זינק לדלת ונמלט. האחרים לא הבינו למה הוא נמלט וכולם אמרו יחד, "אתה לא סיימת רק בית ספר יסודי? למה אתה רץ? וכל כך היית גאה בזה!" אסיים כאן את הסיפור; זה מכסה את זה פחות או יותר.

חמישה אנשים יש בסיפור הזה. מה הנושא שהם מדברים עליו? (הרקע האקדמי שלהם.) ומה באמת המשמעות של רקע אקדמי בעיני אנשים? (זה המעמד החברתי שלהם.) הרקע האקדמי של בן אדם נוגע למעמד החברתי שלו – זו עובדה אובייקטיבית. אם כך, למה אנשים רוצים לדבר על המעמד החברתי שלהם? למה הם רוצים לחשוף את המעמד ואת הזהות החברתיים שלהם כנושא לדיון? מה הם עושים? (הם מתרברבים.) אם כך, מה צריכה להיות כותרת הסיפור הזה? (השוואת רקע אקדמי.) אם כותרת הסיפור הייתה "השוואת רקע אקדמי", האם זה לא היה בוטה מדי? (כן, זה היה בוטה מדי. מה לגבי "נפנוף במעמד"?) זה קצת יותר מדי ישיר, זה לא מרומז, וזה לא מספיק מעמיק. מה אם נגיד שהכותרת הראשית היא "דיון על הון," ושכותרת המשנה היא "הניחו לזה"? זה קצת עוקצני, לא? "דיון על הון" משמעו שכולם מדברים על ההון שלהם, כולל הרקע האקדמי והמעמד החברתי שלהם. ומה פירוש "הניחו לזה"? (לא להודות שמישהו אחר טוב יותר.) נכון מאוד, יש פה מעין צביון. "אז מה אם אתה סטודנט לתואר שני? אז מה אם יש לך השכלה יותר גבוהה משלי?" אף אחד לא מודה שמישהו אחר יותר טוב ממנו. זו המשמעות של דיון בהון. האין סוג זה של שיחה נשמע לעתים קרובות כשנמצאים בסביבת אנשים אחרים? יש אנשים שמנופפים בעושר של משפחתם, אנשים שמנופפים ברקע היוקרתי של משפחתם, אנשים שמנופפים בעובדה שקיסרים וידוענים מסוימים נושאים את שם משפחתם, וחלק מהאנשים מדברים על האוניברסיטה שבה הם למדו, איזה נפלאים הם היו, ויש אפילו מעסה שעובדת במכון יופי שאומרת: "למדתי עיסוי ממורה ידוע, שהדריך אותי במומחיות ועם מעקב אישי. בסוף נעשיתי מעסה מקצועית מצוינת, ושנות האלפיים היו תקופת התהילה שלי…." ה"תהילה" הזאת אינה במקומה. אפילו מעסה בתעשיית השירותים דיברה על "תקופת התהילה" שלה – למעשה זאת הייתה התרברבות והתפארות מצידה. מה שאנחנו בעצם מדברים עליו בנושא הזה הוא שיחות מסוימות שנשמעות לעתים קרובות, התנהגות שרואים לעתים קרובות, והצביונות שמתגלים לעתים קרובות במציאות כשנמצאים בסביבת אנשים. למה אנשים מדברים על הון כזה? איזה צביון או מוטיבציה פועלים כאן? האם הדברים האלה שמדברים עליהם יכולים להיחשב מהוללים? לתהילה אין שום קשר לזה. אם כך, האם אנשים מפיקים תועלת מדיבורים על דברים כאלה? (לא.) והאם גם אתם מדברים על הדברים האלה? (כן.) אתם יודעים שאין בהם שום תועלת, אז למה אתם מדברים עליהם? למה אנשים נהנים לדבר על דברים כאלה? (הדברים האלה הם ההון שאנשים מנופפים בו.) מה תכלית הנפנוף בהם? (להיות מוערכים בעיני אחרים.) זה משום שאף אחד לא רוצה להיות אדם רגיל מן השורה. אפילו מישהו שסיים בית ספר יסודי דיבר על חזרה ל"מוסד" להעיף מבט, בתקווה שהשימוש בסוג כזה של לשון גבוהה ישטה באחרים וישתק אותם, כדי שהם יעריכו אותו. לאיזו תכלית? זה כדי שהוא יוכל להיות טוב יותר מאנשים אחרים, שיהיו לו מקום ומעמד בקרב אחרים, הילה מעל ראשו, כדי שלדברים שהוא אומר תהיה סמכות, שתהיה לו תמיכה של אחרים ושתהיה לו יוקרה. אם היית משליך הצידה את הדברים האלה ונשאר אדם פשוט ורגיל, מה צריך להיות לך? דבר ראשון, אתה צריך את נקודת המבט הנכונה. איך מתגבשת נקודת המבט הנכונה הזאת? היא מתגבשת באמצעות קריאת דברי האל והבנה של סוג הגישה שצריכה להיות לך כלפי דברים מסוימים ושמתאימה לכוונות האל, ושאנשים צריכים להחזיק בה יחד עם האנושיות התקינה שלהם – זוהי נקודת המבט הנכונה. אם כך, כאדם רגיל ופשוט מן השורה, מהי נקודת המבט הראויה והנכונה ביותר שצריכה להיות כלפי כל הדברים האלה, כלפי מעמד חברתי, הון חברתי, או רקע משפחתי וכדומה? אתם יודעים? נגיד שיש אנשים שהאמינו באל במשך שנים רבות, שמאמינים שהם הבינו הרבה אמיתות, שמאמינים שהם הלכו בדרך האל ושהם נאמנים לאל ולחובה שלהם, ובכל זאת הם מתייחסים למעמד שלהם בחברה ובקרב אנשים ולשווי שלהם כאל דברים חשובים מאוד, והם מטפחים רבות את הדברים האלה ואפילו מנופפים לעתים קרובות בהון שלהם, ברקע המהולל שלהם ובשווי שלהם – האם אדם כזה הוא באמת מישהו שמבין את האמת? מובן שלא. אם כך, האם מישהו שלא מבין את האמת הוא אדם שאוהב את האמת? (לא.) לא. מה הקשר בין דיבור על הון לשאלה אם מישהו מבין ואוהב את האמת? למה אני אומר שמישהו שמטפח את השווי שלו ומנופף בהון שלו הוא לא מישהו שאוהב את האמת ומבין אותה? איך מישהו שבאמת אוהב את האמת ומבין אותה צריך לגשת לעניינים האלה של מעמד חברתי, הון אישי ושווי? אילו דברים כלולים במעמד חברתי? רקע משפחתי, השכלה, מוניטין, הישגים בחברה, כישרונות אישיים, והמוצא שלך. אז איך אתה ניגש לדברים האלה כדי לוודא שאתה מישהו שמבין את האמת? התשובה לשאלה הזאת אמורה להיות קלה, נכון? אתם צריכים להבין הרבה לגבי ההיבט הזה בתאוריה. תגידו כל מה שעולה בדעתכם. אל תחשבו: "אוי, לא הקדשתי לזה מחשבה אז אני לא יכול להגיד שום דבר." אם לא הקדשתם לזה מחשבה, פשוט אמרו מה שאתם חושבים ברגע זה. אם אתם יכולים לדבר רק אחרי שהקדשתם מחשבה לדבר, אז זה נקרא כתיבת מאמרים. אנחנו בסך הכול מדברים עכשיו; אני לא מבקש שתכתוב מאמר. דבר קודם כול מנקודת מבט תאורטית. (אני מבין מדברי האל שהוא לא מסתכל על ההשכלה של אנשים או מה המעמד החברתי שלהם, אלא מסתכל בעיקר אם הם חותרים לאמת, אם הם מסוגלים ליישם בפועל את האמת, ואם הם באמת ובתמים מתמסרים לאל ומבצעים מספיק טוב את חובתם. אם יש לאנשים מעמד חברתי גבוה והם משכילים מאוד, אבל אין להם הבנה רוחנית, הם לא הולכים בנתיב של חתירה אל האמת ואינם יראים את האל וסרים מרע - אזי הם עדיין יסולקו בסוף ולא יוכלו לעמוד איתן בבית האל. לפיכך, ההשכלה של אדם ומעמדו הם חסרי חשיבות. מה שחשוב זה אם אדם חותר אל האמת.) מצוין, זה מושג בסיסי ביותר. למה אני אומר שהוא בסיסי ביותר? משום שהנושאים האלה והתוכן הזה הם ביסודו של דבר מה שאנשים מדברים עליו בדרך כלל. יש למישהו הבנה אחרת? נא להוסיף על מה שכבר נאמר. (אם אנשים יכולים לחתור לאמת, אזי הם מסוגלים לראות שהרדיפה אחר תהילה, רווח ומעמד היא בעצם סוג של שעבוד, שלשלת על גופם, וככל שהם רודפים יותר אחרי הדברים האלה, כך הם ירגישו יותר ריקים, וילמדו להעריך יותר את הנזק ואת הכאב שתהילה, רווח ומעמד גורמים לאנשים. כשהם יבינו את זה ויראו מישהו שמתייחס לדברים האלה כהון, הם יחשבו שאדם כזה הוא ממש מעורר רחמים.) (אדם שבאמת אוהב את האמת ומבין אותה יאמוד מעמד חברתי ומוניטין באמצעות דברי האל, הם יביטו במה שהאל אומר ודורש, מה שהאל רוצה שאנשים יחתרו אליו, מה שאנשים יקבלו בסופו של דבר על ידי חתירה לדברים האלה, ואם מה שהם מקבלים עולה בקנה אחד עם התוצאות שהאל מקווה לראות באנשים.) נגעתם בזה פה, אבל האם מה שאתם אומרים קשור בכלל לאמת? האם אתם מסוגלים לבצע הערכה של זה? לרוב האנשים יש ידע תפיסתי מסוים, ואם הייתי מבקש מכם לשאת דרשה, זו הייתה דרשה של עידוד. למה אני אומר שזאת הייתה דרשה של עידוד? דרשה של עידוד היא דרשה שבה אתם אומרים דברים שנותנים לאנשים עצה וחיזוק — היא לא מסוגלת לפתור בעיות אמיתיות. ייתכן שכל משפט נשמע נכון והגיוני, בהתאם להיגיון האנושי ולדרישות רציונליות, אבל אין לו כמעט קשר לאמת, והוא רק חתיכה קטנה של ידע תפיסתי שטחי שיש לאנשים. אם היית צריך לשתף את המילים האלה עם אחרים, האם היית מסוגל לפתור מהשורש בעיות וקשיים של אנשים? לא, לא היית מסוגל, וזו הסיבה שאני אומר שזו הייתה דרשה של עידוד. אם אתה לא מסוגל לפתור מהשורש בעיות וקשיים של אנשים, אזי אינך פותר בעיות של אנשים באמצעות האמת. אלה שאינם מבינים את האמת לעולם יטענו בעד ידע, מוניטין ומעמד, ולא יהיו מסוגלים לחמוק ממגבלות הדברים האלה ומהשעבוד להם.

חשבו על כך – איך עליכם להתייחס לשווי של אדם, למעמדו החברתי ולרקע המשפחתי שלו? מהי הגישה הנכונה שעליכם לאמץ? קודם כול, עליכם להבין מדברי האל איך הוא ניגש לעניין הזה; רק כך תבינו את האמת ולא תעשו שום דבר שהוא בניגוד לאמת. אז איך האל מתייחס לרקע המשפחתי של אדם, למעמד החברתי ולהשכלה שהוא רכש, ולעושר שלו בחברה? אם אינך מבין דברים בהתבסס על דברי האל ואינך יכול לעמוד לצידו של האל ולקבל ממנו דברים, האופן שאתה מבין דברים לבטח יהיה שונה מאוד ממה שהוא מתכוון. אם אין הבדל גדול, רק חוסר התאמה קטן, זו לא בעיה; אם האופן שבו אתה רואה דברים מנוגד לחלוטין לכוונת האל, אז הוא אינו עולה בקנה אחד עם האמת. ככל שזה נוגע לאל, מה שהוא נותן לאנשים וכמה הוא נותן - נתון לשיקול דעתו, והמעמד של אנשים בחברה גם הוא נקבע על ידי האל ובשום אופן לא על ידי בני האדם עצמם. אם אלוהים גורם לאנשים לסבול כאב ועוני, האם פירוש הדבר שאין להם תקווה להיוושע? אם הערך שלהם נמוך והמעמד החברתי שלהם נמוך, האם האל לא יושיע אותם? אם המעמד שלהם בחברה נמוך, האם הוא נמוך גם בעיני האל? לא בהכרח. במה זה תלוי? זה תלוי בנתיב שהאדם הזה צועד בו, למה הוא חותר, ובגישה שלו כלפי האמת וכלפי האל. אם המעמד החברתי של אדם נמוך מאוד, המשפחה שלו ענייה מאוד, ורמת ההשכלה שלו נמוכה מאוד, ועם זאת הוא מאמין באל בפשטות כנה, ואוהב את האמת ודברים חיוביים, אז הערך שלו בעיני האל גבוה או נמוך? הוא בעל ערך או חסר ערך? הוא בעל ערך. מנקודת המבט הזאת, במה תלוי הערך של אדם – אם הוא גבוה או נמוך, נעלה או נחות? זה תלוי באופן שהאל רואה אותך. אם האל רואה אותך כאדם שחותר לאמת, אז יש לך ערך – אתה כלי בעל ערך. אם האל רואה שאתה לא חותר לאמת ושאתה לא משקיע מעצמך למענו בכנות, אז אתה חסר ערך – אתה כלי נחות. לא משנה עד כמה אתה משכיל או עד כמה המעמד שלך בחברה גבוה, אם אתה לא חותר לאמת ומבין אותה, הערך שלך אף פעם לא יכול להיות גבוה; גם אם אנשים רבים תומכים בך, משבחים אותך ומעריצים אותך, אתה עדיין אדם נקלה ובזוי. אז למה האל רואה כך אנשים? למה אדם "נעלה" שכזה - בעל מעמד גבוה כל כך בחברה, שכל כך הרבה אנשים משבחים ומעריצים אותו, שהיוקרה שלו רבה כל כך - נתפס על ידי האל כנחות? למה האופן שהאל רואה בו אנשים מנוגד לחלוטין להשקפות של בני האדם על אחרים? האם האל בכוונה פועל באופן מנוגד לבני האדם? בפירוש לא. זה משום שהאל הוא האמת, האל הוא הצדק, ואילו האדם מושחת ואין לו אמת או צדק, והאל מודד את האדם על פי אמת המידה שלו, ואמת המידה שלו לאדם היא האמת. זה אולי נשמע קצת מופשט, אז במילים אחרות, אמת המידה של האל מבוססת על ההתייחסות של האדם לאל, על ההתייחסות שלו לאמת, ועל ההתייחסות שלו לדברים חיוביים – זה כבר לא מופשט. נניח שאדם כלשהו הוא בעל מעמד גבוה בחברה, בעל השכלה גבוהה, מאוד משכיל ומתורבת, ויש לו היסטוריה משפחתית מרהיבה ומפוארת, ורק בעיה אחת: הוא לא אוהב דברים חיוביים, הוא חש מעומק לבו דחייה, מיאוס ושנאה לאל, וכשמזכירים דבר-מה שקשור לאל, שקשור לנושאים של האל או לעבודת האל, הוא חושק שיניים בשנאה, העיניים שלו רושפות והוא אפילו רוצה להכות אנשים אחרים. אם מישהו מזכיר נושא שקשור לאל או לאמת, הוא חש דחייה ועוינות, והטבע החייתי שלו מתפרץ. האם אדם כזה הוא בעל ערך או חסר ערך? מה שווים בעיני האל ההשכלה שלו, והמעמד החברתי והיוקרה שלו כביכול? כלום ושום דבר. איך האל רואה אנשים כאלה? איך האל קובע את הטבע של אנשים כאלה? אנשים כאלה הם שדים ושטנים, והם הנקלים, הבזויים וחסרי הערך ביותר. כאשר מסתכלים על זה עכשיו, מה הבסיס להגדרת הערך של אדם, בין אם נעלה או נחות? (היחס שלהם לאל, לאמת ולדברים חיוביים.) בדיוק כך. ראשית כול, חייבים להבין מהי הגישה של האל. כדי להבין קודם כול את הגישה של האל וכדי להבין את העקרונות ואת הסטנדרטים שלפיהם האל מגדיר אנשים, ואז לאמוד אנשים על בסיס העקרונות והסטנדרטים של האל לבני אדם – רק זה הכי מדויק, ראוי והוגן. עכשיו יש לנו בסיס לאמוד אנשים, אז איך בדיוק עלינו ליישם אותו? למשל, אדם משכיל מאוד ואהוד בכל מקום, הכול אוהדים אותו ובעיני אחרים הוא נתפס כבעל עתיד מזהיר – אם כך, האם האל בוודאות יתפוס אותו כנעלה? (לא בהכרח.) אז איך עלינו לאמוד את האדם הזה? מידת נעלותו ונחיתותו של אדם אינה מבוססת על מעמדו בחברה, וגם לא על ההשכלה שלו, ועוד פחות מכך על המוצא שלו, וכמובן אינה מבוססת על הלאום שלו, אז על מה היא חייבת להתבסס? (היא חייבת להתבסס על דברי האל ועל הגישה של האדם לאמת ולאל.) נכון מאוד. לדוגמה, הגעת מסין לארצות הברית, וגם אם יום אחד תהפוך לאזרח אמריקאי, האם השווי והמעמד שלך ישתנו? (לא.) לא, הם לא ישתנו; אתה עדיין תישאר אתה. אם אתה מאמין באל ולמרות זאת אינך מסוגל לזכות באמת, אז אתה עדיין מהסוג שיאבד. יש אנשים שטחיים שאינם מאמינים באל באמת ואינם חותרים לאמת, הם נוהים אחרי העולם החילוני, ואחרי שהם מקבלים אזרחות אמריקאית הם אומרים "אתם הסינים" ו"אתם שבאתם מסין." תגידו לי, אנשים כאלה הם נעלים או נחותים? (נחותים.) הם כל כך נחותים! הם מתנהגים כאילו שעצם הפיכתם לאמריקאים עושה אותם לנעלים – האם הם לא שטחיים ביותר? הם שטחיים ביותר. אם אדם יכול להתקרב לתהילה ולרווח, למעמד חברתי, לעושר ולהישגים אקדמיים בעזרת לב פשוט – כמובן, הלב הפשוט הזה אין משמעו שכבר חווית את הדברים האלה ונעשית אדיש, אלא שיש לך אמת מידה ושאתה לא מתייחס לדברים האלה כאל הדברים החשובים ביותר בחיים שלך; משמעו שהסטנדרטים והעקרונות שבאמצעותם אתה מודד ורואה את הדברים האלה, וכן הערכים שלך, עברו שינוי, ושאתה יכול לגשת לדברים האלה בצורה נכונה ולראות אותם בלב פשוט. מה זה מוכיח? זה מוכיח שהשתחררת מדברים חיצוניים כגון אלה הקרויים מעמד חברתי, שווי של אדם וכולי. ייתכן שאתם לא מסוגלים לתפוס את זה כרגע, אבל כשתוכלו באמת ובתמים להבין את האמת, תהיו מסוגלים לראות את הדברים האלה לאשורם. אתן לכם דוגמה. אדם פוגש אחים ואחיות עשירים ורואה שהם לובשים אך ורק מותגים, שהם נראים אמידים, והוא לא יודע איך לדבר איתם או להתרועע איתם, ולכן הוא משפיל את עצמו, מתרפס בפני האחים והאחיות העשירים ומחניף להם ומתנהג בצורה דוחה – האין הוא זה שמבזה את עצמו? יש פה משהו ששולט בו. יש אנשים שקוראים "אחות גדולה" כשהם פוגשים אישה עשירה וקוראים "אח גדול" כשהם פוגשים גבר עשיר. הם רוצים תמיד להתרפס וללמד זכות על עצמם בפני האנשים האלה. כשהם רואים אדם עני חסר ייחוד, שבא מהכפר עם השכלה מועטה, הם מתנשאים עליו ומסרבים להתייחס אליו בכלל, והגישה שלהם משתנה. האם התנהגויות נפוצות כאלה נמשכות בכנסייה? כן, ואתם לא יכולים להכחיש זאת, בגלל שיש כמה מכם שמתנהגים בדיוק כך. יש שקוראים "אח גדול", יש שקוראים "אחות גדולה", ויש שקוראים "דודה" – המנהגים החברתיים האלה הם חמורים. אם לשפוט על פי התנהגות האנשים האלה, הם לא אנשים שחותרים לאמת ואין להם אפילו טיפה של מציאות-האמת. סוג זה של אנשים מהווה את הרוב ביניכם, ואם הם לא ישתנו, כולם יסולקו בסוף. אף שההשקפות השגויות האלה אינן משפיעות על הקבלה של הדרך האמיתית בידי אנשים, הן עשויות להשפיע על ההיווכחות בחיים של אנשים ועל ביצוע חובותיהם; אם אין הם אנשים שמקבלים את האמת, קרוב לוודאי שיפריעו בכנסייה. אם אתה מסוגל להבין את כוונת האל, אתה מסוגל לתפוס את העקרונות ואת הסטנדרטים שעל פיהם נמדדים הדברים האלה. ישנו היבט נוסף, והוא שלא משנה סוג המעמד החברתי או ההשכלה שיש לאדם, או מאיזה רקע משפחתי הוא מגיע – ישנה עובדה אחת שעליך להכיר בה: ההישגים האקדמיים שלך והרקע המשפחתי לא יכולים לשנות את האופי שלך, וגם לא להשפיע על הצביון שלך. נכון? (נכון.) למה אני אומר את זה? בלי קשר לסוג המשפחה שאדם נולד לתוכה או סוג ההשכלה שהוא ירכוש, בין אם הוא יהפוך למשכיל ובין אם לא, ובלי קשר לסוג הרקע החברתי שלו מלידה, בין אם המעמד החברתי שלו גבוה או נמוך, הצביונות המושחתים שלו הם בדיוק כמו של כל אחד אחר. כולם אותו הדבר – זה בלתי נמנע. המעמד החברתי והשווי שלך לא יכולים לשנות את העובדה שאתה חבר במין האנושי שהושחת על ידי השטן, והם גם לא מסוגלים לשנות את העובדה שאתה בן אנוש מושחת בעל צביונות מושחתים ושאתה מתנגד לאל. למה אני מתכוון בכך? אני מתכוון שלא משנה עד כמה אמידה המשפחה שלך ועד כמה אתה משכיל, לכולם יש צביונות מושחתים; בלי קשר אם אתה נעלה או נחות, עשיר או עני, במעמד גבוה או נמוך, אתה עדיין בן אנוש מושחת. לפיכך, אחרי שקיבלתם את עבודתו של האל כולכם שווים, והאל הוא הוגן וצודק כלפי כולם. האם כולם צריכים להבין זאת? (כן.) איזה אדם השטן לא השחית, ואין לו צביונות מושחתים בגלל המעמד הגבוה שלו בחברה ובגלל שהוא נולד לגזע הנעלה מכול של המין האנושי? האם זה דבר מבוסס שאפשר להגיד? האם העובדה הזאת קרתה אי פעם בתולדות המין האנושי? (לא.) לא, היא לא קרתה. למעשה אף בן אנוש, ובכלל זה איוב, אברהם והנביאים והקדושים העתיקים ההם, כמו גם העבריים, לא הצליח להימנע מחיים עם העובדה הזאת שהיא בלתי ניתנת להכחשה: בחיי העולם הזה, השטן השחית את כל המין האנושי. בהשחתתו של השטן את האדם, לא משנה אם אתה משכיל או לא, לא משנים תולדות המשפחה שלך, שם המשפחה שלך, או אילן היוחסין הארוך שלך – התוצאה הסופית היא שאם אתה חי בקרב המין האנושי, השטן השחית אותך. לכן, השווי וההשכלה שלך אינם יכולים לשנות את העובדה שיש לך צביונות מושחתים שטניים ושאתה חי עם הצביונות המושחתים השטניים שלך. האין זו תובנה שצריכה להיות לאנשים? (כן.) מרגע שהבנתם את הדברים האלה, בעתיד, כשמישהו ינופף בכישרונות ובהון שלו, או כששוב תגלו בקרבכם אדם "נעלה", איך תתייחסו אליהם? (אני אתייחס אליהם בהתאם לדברי האל.) נכון. ואיך תתייחסו אליהם בהתאם לדברי האל? אם אתם לא יודעים מה לעשות, ואתם מקטינים אותם ולועגים להם ואומרים, "כמה שאתה משכיל, מה אתה משוויץ? אתה שוב מדבר על ההון שלך, אבל האם אתה מסוגל לבצע את החובה שלך כמו שצריך? לא משנה כמה אתה משכיל, האם השטן לא השחית גם אותך?" אז זאת דרך טובה לנהוג בהם? זה לא תואם לעקרונות, וזה לא משהו שאדם בעל אנושיות רגילה צריך לעשות. אם כך, איך עליך לנהוג בהם בדרך שתואמת את העקרונות? אסור לך לשאת אליהם עיניים, אבל גם לא להקטין אותם – האם זאת פשרה? (כן, זו פשרה.) האם נכון לעשות פשרה? לא, זה לא נכון. אתה צריך לנהוג בהם בצורה נכונה, ואם אתה יכול להשתמש באמת שאתה מבין כדי לעזור להם, אז עזור להם. אם אתה לא יכול לעזור להם, אז אם אתה מנהיג ואתה רואה שהם מתאימים לבצע חובה מסוימת, גרום להם לבצע את החובה הזאת. אל תתנשא מעליהם בגלל שיש להם איזושהי השכלה ברמה גבוהה, מתוך מחשבה: "מה הטעם להיות משכיל מאוד? האם אתה מבין את האמת? אני לא מאוד משכיל ובכל זאת אני מנהיג. יש לי איכות טובה, אני טוב יותר ממך, אז אני אקטין אותך ואבייש אותך!" כך מתנהג אדם מרושע וחסר אנושיות. למה הכוונה ב"לנהוג בהם בצורה נכונה"? הכוונה היא לטפל בעניינים בהתאם לעקרונות-האמת. ומהו עקרון-האמת פה? להתייחס לאנשים בהוגנות. לא להעריך אותם יתר על המידה ולשאת אליהם עיניים, ולא להתרפס לפניהם בתחושה שאתה פחוּת מהם, וגם לא להחניף להם; לא לרמוס אותם ולא להקטין אותם; ייתכן שהם עצמם לא חושבים את עצמם במיוחד ולא מתרברבים. האם נכון עבורך שתפחד תמיד שהם יתרברבו, ועל כן תרמוס אותם תמיד? לא, זה לא נכון. כך מתנהג אדם מרושע וחסר אנושיות – אם אינך נוטה לקיצוניות בכיוון אחד, אתה נוטה לקיצוניות בכיוון השני. העיקרון הוא לנהוג באנשים נכונה, לנהוג בהם באופן הגון. העיקרון הזה נשמע פשוט, אבל לא קל ליישם אותו בפועל.

מנהיג אחד עבר פעם למקום כלשהו להתגורר בו. אמרתי לו שהוא יכול לקחת איתו את ראשי הצוות ואת החברים הרלוונטיים, משום שכך יהיה להם נוח לדון יחד בעבודה. מה שאמרתי לא היה קשה להבנה - מי ששומע מבין זאת מיד. בסופו של דבר, לכוח האדם הרלוונטי שהוא לקח איתו בהחלט היו "כישורים": חלק הביאו לו תה, חלק רחצו את כפות רגליו וחלק עיסו את גבו - הם כולם היו חבורה של מלחכי פנכה. כמה דוחה היה המנהיג הזה? היה אדם שסבל ממחלה מידבקת שהתחנף אליו והחמיא לו כל יום, הלך אחריו לכל מקום ושירת אותו. הוא מוכן היה להסתכן אפילו בהידבקות במחלה הזאת כדי שיוכל ליהנות מהחנופה. בסופו של דבר, אחרי שהם עברו, החולה הזה במחלה המידבקת סבל מהופעה מחודשת שלה, וכך נחשף גם מנהיג השקר הזה. לכן, בין אם אנשים מבינים את האמת ובין אם לאו, בשום אופן אסור להם לעשות דברים רעים, לעשות דברים שנשענים על השאיפות והרצונות שלהם, ואסור שתהיה להם צורת חשיבה של נטילת סיכונים, כי האל בוחן את לב האדם ובוחן את כל הארץ. מה כלול ב"כל הארץ"? כלולים גם דברים חומריים וגם לא חומריים. אל תנסה למדוד את האל, את סמכות האל או את כול-יכולתו באמצעות השכל שלך. בני האדם הם יצירי הבריאה וחייהם כל כך חסרי חשיבות - איך הם יכולים למדוד את גדולתו של הבורא? איך הם יכולים למדוד את כול-יכולתו ואת חוכמתו של הבורא בבריאתו את כל הדברים ובריבונות שלו עליהם? אסור לך בשום אופן לעשות דברים נבערים או לעשות רע. עשיית רע בהכרח תגרור עונש, ויום אחד, כשהאל יחשוף אותך, המכה תהיה קשה משציפית, ובאותו יום תבכה ותחשוק את שיניך. עליך להתנהל תוך הכרת עצמך. בעניינים מסוימים, לפני שהאל יחשוף אותך, מוטב לך להשוות את עצמך ביחס לדברי האל, להתבונן בעצמך ולהאיר דברים מודחקים, לגלות את הבעיות שלך-עצמך, ואז לחפש את האמת כדי לפתור אותן - אל תחכה לאל שיחשוף אותך. כשהאל חושף אותך, זה הופך אותך לפסיבי, לא? עד אז כבר תבצע עבירה. מרגע שהאל בוחן אותך ועד לחשיפה שלך, הערך שלך וכן דעתו של האל עליך עשויים לעבור שינוי אדיר. זאת משום שבזמן שהאל בוחן אותך, הוא נותן לך הזדמנויות ומפקיד בידיך את התקוות שלו, עד הרגע שאתה נחשף. מהרגע שהאל מפקיד את תקוותיו בידי אדם ועד לרגע שתקוותיו מתבדות בסופו של דבר, מה מצב רוחו של האל? הוא צונח עמוקות. ומה תהיה ההשלכה של זה לגביך? במקרים לא חמורים כל כך, ייתכן שתהפוך מושא לתיעוב האל, ושתוסט הצידה. למה הכוונה "תוסט הצידה"? הכוונה היא שתישאר ותיבחן. ומה תהיה ההשלכה במקרים חמורים יותר? האל יאמר, "האדם הזה הוא אסון ואינו ראוי אפילו לתת שירות. בשום אופן לא אושיע את האדם הזה!" ברגע שהרעיון הזה יתהווה אצל האל, לא תהיה לך עוד שום אחרית, וברגע שזה יקרה, תוכל להתחנף ולדמם אבל זה לא יועיל, כי האל כבר העניק לך מספיק הזדמנויות אבל אתה אף פעם לא הכית על חטא, והרחקת לכת. לכן, לא משנה אילו בעיות יש לך ואיזו שחיתות אתה חושף, אתה צריך תמיד להתבונן לתוך עצמך ולהכיר את עצמך לאור דברי האל, או לבקש מאחים ואחיות להצביע עבורך על הדברים האלה. הדבר החשוב ביותר הוא שעליך לקבל את הבחינה של האל, להתייצב לפניו ולבקש ממנו להעניק לך נאורות ולהאיר אותך. לא משנה איזו שיטה תנקוט, התוצאה שמשיגים על ידי התבוננות עצמית היא גילוי מוקדם של בעיות ופתירתן, וזה הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות. אל לך לחכות עד שהאל יחשוף ויסלק אותך קודם שתחוש חרטה, כי יהיה מאוחר מדי להתחרט! כשהאל חושף מישהו, האם הוא זועם להחריד או רחום להפליא? קשה לומר, לא יודעים, ולא אחתום לך על כך - הנתיב שאתה הולך בו תלוי בך. האם אתם יודעים מה האחריות שלי? אני מספר לכם כל מה שיש לי להגיד, כל מילה שאני צריך להגיד, ולא משמיט אפילו מילה אחת. לא משנה איזו שיטה אני נוקט - בין אם מילים כתובות, סיפורים או הפקת תוכניות קטנות - בכל מקרה אני מוסר באמצעים שונים את האמת שהאל רוצה שאתם תבינו, ובו-זמנית אני מיידע אתכם לגבי הבעיות שאני מזהה. אני מתריע, מזכיר ומוכיח אתכם, ומספק לכם צידה, עזרה ותמיכה מסוימות. לפעמים אני גם אומר דברים קשים. זאת האחריות שלי, והאופן שבו תמשיך מכאן תלוי בך. אתה לא צריך לבחון את הדיבור ואת הבעות הפנים שלי, ואתה לא צריך להקדיש תשומת לב מדוקדקת לדעה שלי עליך - אין צורך שתעשה את הדברים האלה. הסוף שלך בעתיד לא קשור אליי בשום אופן; הוא קשור רק למה שאתה עצמך תחתור אליו. היום אני פותח את החלון ומדבר באופן גלוי, אני מדבר באופן ברור לגמרי. האם שמעתם והבנתם כל מילה וכל משפט שאמרתי, ומה שאני חייב לומר, מה שאני צריך לומר, ומה שאמרתי בעבר? אין שום דבר מופשט במה שאני אומר, אין שום דבר שאתם לא מבינים; כולכם הבנתם, ולכן האחריות שלי מולאה. אל תחשבו שאני חייב עדיין להשגיח עליכם אחרי שסיימתי לדבר, להישאר אחראי וצמוד אליכם עד הסוף. כולכם מאמינים באלוהים כבר כמה שנים, כולכם מבוגרים ולא ילדים קטנים. יש לכם מנהיגים שיהיו אחראים לכם כשאתם עושים דברים, זו אינה האחריות שלי. לי יש תחומי עבודה משלי, תחומי אחריות משלי; אני לא חייב, וזה גם בלתי אפשרי עבורי, לעקוב אחרי כל אחד מכם ולפקח עליכם ולדחוק בכם - אני לא מחויב לעשות זאת. אשר למה שאתם חותרים אליו, מה שאתם אומרים ועושים באופן פרטי, והנתיב שאתם הולכים בו, שום דבר מהדברים האלה אינו קשור אליי כלל. למה אני אומר שאין להם שום קשר אליי? אם אתם מסוגלים לבצע את החובות שלכם בבית האל באופן ראוי והולם, בית האל יהיה אחראי לכם עד הסוף. אם אתם מוכנים לבצע את החובה שלכם, לשלם את המחיר, לקבל את האמת ולפעול לפי עיקרון, אז בית האל יוביל אתכם ויתמוך בכם; אם אתם לא מוכנים לבצע את חובתכם ורוצים לצאת לעבוד ולהרוויח כסף, דלתות בית האל פתוחות לרווחה ואתם תישלחו לדרככם בידידות. אך אם אתם מפריעים, עושים רע ומכים גלים בבית האל, אז לא משנה מי הוא שעושה רע, לבית האל יש צווים מינהליים וסידורי עבודה, ואתם תטופלו בהתאם לעקרונות אלה. אתם מבינים? כולכם מאמינים באל כבר שנים, קראתם רבים מדברי האל, השתתפתם באסיפות והקשבתם לדרשות כל השנים האלה, אז למה לא היכיתם על חטא או השתניתם ולו במעט? יש רבים שבמשך שנים הקשיבו לדרשות והבינו כמה אמיתות, ובכל זאת עדיין לא היכו על חטא, הם עדיין מבצעים את חובותיהם כלאחר יד, ואנשים אלה בסכנה. תנו לי לומר לכם משהו אמיתי: אל תצפו תמיד שאשגיח עליכם, שאטפל בכם ושאלמד אתכם בזמן שאני מחזיק לכם את היד, כדי שתוכלו לעשות משהו מעשי ואפקטיבי. אם אני לא משגיח או מפקח עליכם ומאיץ בכם, ואתם הופכים אדישים וההתקדמות שלכם בעבודה מאטה, אז אתם תהיו גמורים. זה מראה שאתם מבצעים את החובה שלכם בלי שום נאמנות וכולכם רק עובדים. הקשיבו: כהונתי בוצעה ואני לא מחויב לטפל בכם. זה משום שרוח הקודש עובדת ובוחנת אתכם בעניינים האלה; מה שאני אמור לעשות נעשה, מה שאני אמור לומר נאמר, מילאתי את כהונתי, ביצעתי את אחריותי ומה שנותר הוא שאתם תיקחו אחריות למעשיכם ולהתנהגותכם. אם אינכם מקבלים את האמת אלא מתמידים באדישותכם ולא מעלים בדעתכם אף פעם להתחרט, אז העונש שלכם והסילוק שלכם בשום אופן לא יהיו קשורים אליי.

היבט אחד של הסיפור שסיפרתי הרגע היה הדיבור על האופן שיש להתייחס בו למעמד חברתי של אנשים, לשווי שלהם, לרקע המשפחתי, להשכלה וכולי, ומהם אמות המידה והעקרונות להתייחסות לדברים אלה; היבט נוסף היה הגישה לדברים האלה ואיך לעמוד על המהות שלהם. ברגע שתעמוד על מהות הדברים האלה, הם לא יגבילו אותך אפילו אם הם עדיין מצויים בליבך, והם לא יכתיבו לך את חייך. כשאתה רואה כופר מנופף בקורותיו המפוארים, שהוא למד באוניברסיטה ולמד לתואר שני או עשה דוקטורט, מהן ההשקפה וההתייחסות שלך במקרה כזה? אם אתה אומר, "מה זה כבר לימודים לתואר ראשון באוניברסיטה. אני סיימתי את התואר השני שלי לפני שנים" - אם זו צורת החשיבה שלך, זה יהיה בעייתי עבורך, וזה מראה שלא השתנית רבות מבחינת האמונה שלך באל. אם הוא שואל אותך מה ההשכלה שלך ואתה אומר, "לא סיימתי אפילו בית ספר יסודי ואני לא מסוגל אפילו לכתוב חיבור", והוא רואה שאתה לא שווה כלום ומתחיל להתעלם ממך, זה פשוט מושלם, לא? אתה יכול לחסוך זמן כדי לקרוא עוד מדברי האל ולבצע את חובתך, וזה הדבר הנכון לעשות. מה הטעם לרכל עם כופרים ועם חסרי אמונה? אם אתה אומר שיש לך השכלה מועטה ושאין לך שום סטטוס חברתי ומישהו מקטין אותך, מה תעשה? אל תיעלב ואל תרגיש לחוץ, תן להם פשוט לדבר, תן להם להגיד מה שהם רוצים, אין לזה משמעות מבחינתך. כל עוד זה לא מעכב את החתירה שלך לאמת באמונה שלך באל, זה בסדר. בעצם זה עניין פעוט, אבל בחיי היומיום, באמצעות הדברים שאנשים מביעים, אפשר לראות שאנשים מייחסים חשיבות רבה לדברים האלה של הון ושהם תמיד נושאים אותם בליבם. לא זו בלבד שזה יכול להשפיע על הדיבור ועל ההתנהגות של אנשים, זה גם יכול להשפיע על ההיווכחות בחיים שלהם ועל הבחירה שלהם בדרך הנכונה של אמונה באל. טוב, אני לא אדבר על הנושא הזה שוב. בואו נחזור לנושא ששיתפנו בפעם האחרונה ונמשיך לשתף ולנתח את המופעים השונים של צוררי המשיח.

ניתוח של האופן שבו צוררי משיח הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים

I. ניתוח של העוינות והתיעוב של צוררי משיח כלפי דברים חיוביים וכלפי האמת

סיימנו לנתח את הביטוי השישי של צוררי משיח, וכעת נתחיל לנתח את הביטוי השביעי: האופן שבו צוררי משיח הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים. יש אנשים שאומרים: "בהתחשב בכך שאנו מנתחים וחושפים צוררי משיח, האין זה מתון מדי לומר שהם מרושעים, בוגדניים וערמומיים? למי אין צביון מעט מרושע או ערמומי? לכל האנשים הרגילים יש את הצביונות המושחתים האלה, לכן, כאשר אנו חושפים ומנתחים צוררי משיח בדרך זו, האם אין זה אומר שכולם צוררי משיח?" האם מישהו מכם חושב כך? אם מישהו מכם באמת חושב כך, הוא טועה. האם יש הבדל בין הרשעות, הבוגדנות והערמומיות של צוררי משיח לבין הגילויים של הצביונות המושחתים הללו אצל אנשים רגילים? בהחלט יש הבדל, אחרת לא היינו כוללים את הצביונות הללו בביטויים של צוררי משיח. היום, אשתף תחילה בעיקר על ההבדל הזה, ולאחר מכן אעבור לדבר על כמה דוגמאות אמיתיות וביטויים ספציפיים של צביונם המרושע, הבוגדני והערמומי של צוררי משיח. קל להבין את המשמעות המילולית של המילים "מרושע", "בוגדני" ו"ערמומי". הקושי טמון בהבחנה בהבדל המהותי בין סוגי ביטויים אצל צוררי משיח לבין הביטויים הללו אצל אנשים רגילים, בשאלה מדוע אנו מגדירים כצורר משיח סוג אחד של אנשים שיש להם את הצביונות והמהויות המושחתים האלה, ובשאלה מהו ההבדל במהות בין צוררי משיח לבין האנושות המושחתת הרגילה. ראשית, צוררי משיח מתנגדים בגלוי לאמת ולאל; הם מתחרים באל על אנשיו הנבחרים, על מעמדו ועל לבם של אנשים, והם אפילו עושים דברים שונים סביב אנשיו הנבחרים של האל כדי לכבוש את לבם, וכדי להוליך אותם שולל ולשתק אותם. בקצרה, טבע מעשיהם והתנהגותם של צוררי משיח, בין אם הם גלויים או מוסתרים, הוא תמיד עוין כלפי האל. מדוע אני אומר שטבעם עוין את האל? הסיבה לכך היא שהם יודעים היטב שדברי האל הם האמת ושהוא האל, אך הם עדיין מתנגדים לו ולא מקבלים את האמת, לא משנה כיצד משתפים עליה. לדוגמה, יש צוררי משיח אשר לוכדים אנשים מסוימים, מטעים אותם ושולטים בהם. הם גורמים לאנשים אלה לציית להם ולנהות אחריהם, ואז הם משיגים במרמה כל מיני ספרים וחומרים מהכנסייה, ומקימים כנסיות משלהם ומלכויות משלהם, כדי שהם יוכלו ליהנות מכך שחסידיהם נוהים אחריהם וסוגדים להם, ולאחר מכן הם מתחילים להשיג רווחים מהכנסייה. התנהגות כזו היא בבירור תחרות שלהם עם האל על אנשיו הנבחרים – האין זה מאפיין של צוררי משיח? האם אין זה צודק להגדיר את האנשים האלה כצוררי משיח בהתבסס על מאפיין ברור זה? זה כלל לא בלתי צודק – ההגדרה הזאת מדויקת מאוד! יש גם צוררי משיח שיוצרים חבורות בתוך הכנסייה ומפרקים אותה. הם מטפחים ללא הרף את כוחותיהם-שלהם בתוך הכנסייה ומדירים את אלה שלא מסכימים עימם. ואז הם שומרים לצדם את אלה שמקשיבים להם ונוהים אחריהם, כדי ליצור כוחות משלהם ולגרום לכולם לעשות את מה שהם אומרים. בכך, האין הם מקימים מלכויות משלהם? לא משנה מהם סידורי העבודה או הדרישות שיש לעליון, הם מסרבים לבצע אותם, ובמקום זאת הם פועלים בדרכם שלהם, ומובילים את חסידיהם להתנגד בגלוי לעליון. לדוגמה, בית האל דורש שמנהיגים ועובדים שאינם מסוגלים לבצע עבודה אמיתית, יוחלפו מיד. צורר משיח, לעומת זאת, יחשוב: "אף על פי שכמה מנהיגים ועובדים לא מסוגלים לבצע עבודה אמיתית, הם תומכים בי ומאשרים אותי, ואני מטפח אותם. אין סיכוי שהעליון יחליף את האנשים האלה, אלא אם כן קודם הוא יסלק אותי". אימרו לי, האם הכנסייה הזו לא נתונה לשליטתו של צורר משיח זה? סידורי העבודה של בית האל לא עוברים את אישורו של צורר המשיח ולא יכולים להתבצע.. כאשר סידורי העבודה מפורסמים במשך זמן רב, וכל כנסייה מדווחת על האופן שבו הם בוצעו, לדוגמה, מי הוקצה מחדש לחובה אחרת או הוחלף בשל נסיבות כלשהן, צורר משיח לעולם לא מדווח כלום ולעולם לא מקצה מחדש אף אחד. יש אנשים שתמיד מבצעים את חובותיהם באופן שטחי, והדבר משפיע באופן חמור על עבודת הכנסייה, אך צורר משיח לא מקצה אותם מחדש. אפילו כאשר העליון אומר באופן ישיר לצורר המשיח להחליף את האנשים האלה, עובר זמן רב ללא תגובתו. האם אין פה בעיה? כאשר העליון מבקש מצורר המשיח ליישם סידורי עבודה או מנסה לברר איתו דבר מה, הוא מגיע איתו למבוי סתום. האחים והאחיות בכנסייה לא יודעים על כך דבר, הם לא מקבלים מסרים, והם מנותקים מהעליון – הכנסייה נמצאת לחלוטין תחת שליטתו של אדם אחד זה. מהו טבעו של צורר משיח הפועל בדרך זו? זהו צורר משיח המשתלט על כנסייה. צוררי משיח יוצרים חבורות בכנסייה, הם מקימים מלכויות משלהם, הם מתנגדים לבית האל והם פוגעים באנשיו הנבחרים של האל. אנשים מאבדים את עבודתה של רוח הקודש, הם לא יכולים להרגיש את נוכחותו של האל, אין להם שלווה או שמחה, הם מאבדים את האמונה באל והם כבר לא מבצעים את חובותיהם בנמרצות. הם אפילו נעשים שליליים ונבזים, וחייהם קופאים על שמריהם. כל זאת נגרם כתוצאה מכך שצוררי משיח מטעים אנשים ושולטים בהם. בכל אזורי הכמורה בסין היבשתית נחשפו והוחלפו כבר מספר מנהיגי שקר וצוררי משיח. ביניהם יש כמה מנהיגי שקר ועובדי שקר שלא עשו עבודה אמיתית. לכולם היו ביטויים של צוררי משיח, ולכולם היו צביונות של צוררי משיח, אך הם לא הגיעו ממש לרמה של צוררי משיח, ולכן הם רק הוחלפו. עם זאת, יש אנשים שעשו חוק לעצמם, הייתה להם המילה האחרונה בכל דבר, הם הפרו לחלוטין את סידורי העבודה ופעלו בדרכם שלהם, ולכן הם הוגדרו כצוררי משיח וגורשו. דרך זו של חשיפת מנהיגי שקר וצוררי משיח וטיפול בהם היא נפלאה! אני שמח מאוד כשאני רואה את מכתבי הדיווחים האלה, מכיוון שהם מראים שכמה מאנשיו הנבחרים של האל מבינים מעט מהאמת לאחר שנים של הקשבה לדרשות. מדוע אני אומר שהם מבינים מעט מהאמת? הסיבה לכך היא שאחרי שהם מקשיבים לדרשות האלה, הם יכולים לקשר אותן עם עניינים מסוימים שבהם הם נתקלים בחיים וליישם אותן. לאחר שהם מסיימים להקשיב לאמיתות אלה, ייתכן שהם לא באמת מבינים אותן באותו רגע, אך מאוחר יותר הם לומדים להבחין באנשים ובמאורעות. הם מגיעים לכדי אחיזה בעקרונות ובאמות המידה שלפיהם הם יכולים למדוד את מי שעושה חוק לעצמו, את מי שלא מבצע עבודה אמיתית, את מי שלא יכול לפתור בעיות אמיתיות, את מי ששטחי בביצוע חובותיו ולא נושא בעול, ואת מי שאין לו תחושת אחריות. האין זו התקדמות? זו התקדמות. אי אפשר לומר שהם ניחנים בשיעור קומה, הם רק הבינו מעט מהאמת. לאנשיו הנבחרים של האל יש הבחנה מסוימת לגבי מנהיגי שקר, צוררי משיח וכמה מהאנשים שלא מבצעים עבודה אמיתית ואינם מוכשרים בעבודתם – האין זה דבר טוב? זהו דבר טוב; הוא מוכיח שאנשיו הנבחרים של האל מבינים את האמת ושיש להם יכולת הבחנה, ושהם יכולים לעמוד לצדו של האל ולהגן על עבודת הכנסייה – זהו דבר שראוי לציון. צוררי המשיח לא יכולים להטעות את אלה שמבינים את האמת. ייתכן שהם יוכלו להטעות למשך זמן מה את אלה שלא מבינים את האמת ושאין להם הבחנה, אך למשך כמה זמן? אני מקווה שככל שאנשים יבינו יותר את האמת וככל שתהיה להם יותר אמונה באל, כך ייקח להם פחות זמן לדחות ולהשליך מעליהם את הכבלים ואת האילוצים של צוררי משיח. לכן, עדיין הכרחי שנשתף בפירוט על הביטויים השונים של צוררי משיח, אחרת, אם צוררי משיח יוליכו אנשים שולל וישלטו בהם, יהיה להם קשה מאוד להשיג ישועה.

זה עתה הסברתי במונחים פשוטים את הביטויים של צוררי משיח ואת הסיבות להגדרת אנשים כאלה כצוררי משיח. אם כן, מה ההבדל בין גילויי הרשעות, הבוגדנות והערמומיות של צוררי משיח, לבין צביונם המושחת של אנשים רגילים? האם יש לכם הבנה כלשהי של העניין? אספר לכם סיפור, וסיפור זה קשור בהחלט לרשעות, בוגדנות וערמומיות. ספר איוב בכתבי הקודש מתעד שיחה בין האל לשטן. האל שואל את השטן, "אֵי מִזֶּה תָּבֹא?" (איוב א' 7). וכיצד השטן משיב? ("מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ" (איוב א' 7).) אנשים עדיין לא מבינים עד עכשיו למה השטן התכוון בכך – זה נקרא צביון. מדוע אנשים לא מבינים למה השטן התכוון? הסיבה לכך היא שעדיין לא הבנת מאין בדיוק השטן בא. מה הבעיה עם מה שהשטן אמר? יש כאן סוג של צביון, וזהו צביון מרושע. הבה נסיים לדבר על המשפט הזה לעת עתה וננתח את מה שכתוב אחר כך. השטן מתייצב בפני האל, ולאחר שהוא משיב לשאלתו, האל אומר לשטן: "הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל־עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" (איוב א' 8). איזו תגובה תהיה בדרך כלל לאדם רגיל כשישמע שהאל אמר זאת? (הוא היה רוצה לראות כיצד איוב פעל). אנשים היו חושבים מיד: "איוב ירא את האל וסר מרע, והוא היה אדם מושלם. אני ממש מעריץ אותו!" מאין באה ההערצה הזאת? היא נובעת מסוג של כמיהה, אהבה וערגה לדברים חיוביים באנושיות רגילה. עם זאת, אם אינך אוהב את האמת, מה תבטא כשתשמע את המילים האלה? (בוז). אתה תבוז למילים האלה ותתעלם מהן. יש כאלה שחושבים: "לירוא את האל ולסור מרע? מהי היראה הזו? מה פירוש 'סור מרע'? איפה אפשר למצוא בימים אלה אדם מושלם?" נראה שהם לא מרגישים כלום אחרי שהם שומעים את הדברים האלה, ואם כך, האם יש להם לב שמשתוקק לדברים האלה וכמה אליהם? (לא). האם הם רוצים את הדברים האלה? (לא). האם הם רוצים לנסות להבין בדיוק את הפרטים של עניין זה? האם יש להם את השאיפה הזו? לא, אין להם; בליבם, הם לא רוצים לדעת. יש סוג אחר של אנשים שמגיבים באופן חריג כשהם שומעים שהאל אמר שאיוב ירא אותו וסר מרע, ושהוא אדם מושלם. הם אומרים, "באמת? איוב ירא את האל וסר מרע, והוא היה אדם מושלם – האם אדם כזה קיים? הראו לי איך הוא היה מושלם – אני לא מאמין בזה!" האם אנשים כאלה, שיש להם רעיונות וביטויים כאלה, באמת מאמינים בדברים שהאל אמר ומכירים בהם? (לא). הם לא מאמינים בהם או מכירים בהם באמת. ראשית, יש נקודה אחת וודאית: הם לא מכירים בכך שמה שהאל אומר הוא אמיתי, אמין ומדויק, הם לא מתייחסים לדברי האל כאל האמת, כדברי הבורא וכאמת העליונה עבור האנושות כולה. מכיוון שהם לא מתייחסים לדברי האל כאל האמת, כיצד הם מתייחסים לאל? מכיוון שהם מכחישים את דברי האל, האם הם יכולים להכיר בכך שהאל הוא אלוהים? בוודאי שלא, מכיוון שהם מכחישים את דברי האל, מכחישים את נקודת מבטו של האל ומכחישים את אמרותיו של האל, המשמעות היא שהם מכחישים את קיומו של האל ומכחישים שהוא המציאות של כל הדברים החיוביים. אין ספק בכך. יש נקודה נוספת: איזו גישה יש לאנשים כאלה כלפי האמיתות שהאל מבטא וכלפי דברים חיוביים ושליליים, ואיזה צביון מסתתר מאחורי גישתם? מה דעתם על איוב? "זה לא אפשרי! האם עדיין יכול להיות אדם כזה בעולם? זהו שריד היסטורי בלבד. אדם כזה לא אמור לחיות בעולם הזה. רק מי שהוא בוגדני ורע, רשע ומרושע צריך לחיות. אנשים כמו איוב צריכים למות, לא לחיות!" איזה צביון זה? (רשעות). זוהי רשעותו של השטן. האם יש כעת אנשים בקרב האנושות שיש להם בדיוק אותו צביון מרושע כמו זה של השטן? איזה מין אנשים, כשהם שומעים שהאל אמר, "איוב ירא את האל וסר מרע; הוא אדם מושלם" לא משתכנעים, מסרבים לקבל זאת, מרגישים דחייה ותיעוב, ואפילו קללות עולות בליבם? האם אנו יכולים לומר שאנשים שבקרבם מתעוררים דברים כאלה הם דומיו של השטן? (כן). אם כך, האם יהיה זה מרחיק לכת להגדיר את האנשים האלה כצוררי משיח? (לא). כשהאל אמר לשטן בבירור ובכובד ראש: "איוב ירא את האל וסר מרע; הוא אדם מושלם", מה הייתה גישתו של השטן? הוא הטיל ספק בעובדה זו. היבט אחד של הדבר הוא שהשטן הטיל ספק בכך שאיוב היה אדם כזה והוא חשב שהדבר לא אפשרי. הסיבה לכך הייתה שהשטן מרושע ומאמין שכל הדברים מרושעים; הוא לא האמין שבקרב האנושות יכול להיות אדם שהוא כה נפלא, שהאל באמת יכול לראות אותו כאדם מושלם – השטן לא האמין בעובדה זו. היבט נוסף הוא, שכאשר האל גילה אדם טוב כאיוב, מה השטן הרגיש בלבו? ראשית, ברמה שטחית ביותר, הוא חש קנאה, וחשב: "איך ייתכן שיהיה אדם מושלם? האם לא הִשְׁחַתִּי את האנושות כולה? האנשים כולם כמוני, כולם בגדו בך. איך הם יכולים לנהות אחריך?" אם נתרגם זאת לשפה אנושית, זו הייתה המנטליות שלו. השטן לא האמין שהדבר אפשרי, ויש שני חלקים לכך שהוא לא האמין שזה אפשרי: הדבר הראשון הוא שהשטן רצה שאיוב לא יתקיים, ואילו הדבר השני הוא, שהשטן חשב: "אפילו אם הוא אכן קיים, אני אכחיד אותו." האין זו רשעותו של השטן? (כן). זו הייתה רשעותו של השטן. הוא לא רצה שאדם טוב באמת, שאדם ירא-אל וסר מרע, יבוא בפני האל, הוא לא רצה שאדם כמו איוב יחיה בעולם, הוא לא רצה שאדם כזה יתקיים, וקל וחומר שהוא לא רצה שמישהו כזה יתרומם – זו הייתה רשעותו של השטן. מהו מקור רשעותו של השטן? מהות צביונו מרושעת. מלבד זאת, השטן גם עוין כלפי כל הדברים החיוביים. מה כלול ב"כל הדברים החיוביים"? הדבר כולל אנשים שיראים את האל וסרים מרע ושהם מושלמים. בהיות השטן עוין כלפי איוב, האם הוא לא היה עוין כלפי האל? (כן). כך היו למעשה פני הדברים. כאשר השטן נהג בעוינות כלפי איוב, הוא גם שנא את האל. הוא רצה שאף אחד לא יעבוד את האל – דבר זה היה משמח אותו ביותר, וזו הייתה משאלתו הגדולה ביותר. ואז, כל העובדות האלה התבררו כהפך הגמור למה שהוא קיווה לו, למה שהוא רצה לראות ולמה שהוא השתוקק אליו. דבר נפלא כזה התרחש ממש לנגד עיניו, ובכל זאת רשעותו ואכזריותו גרמו לו לקיים שיחה נוספת בפני האל, שהיא הדיאלוג הבא בינו לבין האל. האם מישהו מכיר את הטקסט המקורי? ("הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים?" (איוב א' 9).) השטן לא דיבר באופן ישיר, מלכודת הייתה חבויה בדבריו. הוא אמר: "החינם ירא איוב אלוהים?" כדי שתחשוב על כך. אמור לי, האם האל ידע למה השטן התכוון בדבריו? (כן). האל ידע. האל הכיר את השטן לפני ולפנים והיה יכול לראות את העניין בבהירות מוחלטת. מיד כאשר השטן אמר: "החינם ירא איוב אלוהים?" האל ידע מה הוא יעשה. כשהאל ראה שהשטן רוצה לעשות דבר מה, הוא ידע שהגיעה הזדמנות, שהגיע הזמן עבורו להשתמש בשטן כדי להעמיד את איוב בניסיון. אם כך, מי מהם היה חכם? (האל). השטן לא ידע זאת וחשב: "האם האל לא אסר עליי לגעת באיוב? לא ציפיתי שעכשיו הוא יסכים לזה". נעזוב את הסיפור כאן. כולם יודעים למעשה מה קרה לאחר מכן.

כעת, הבה ננתח את ביטוייו ואת צביונו של השטן על פי דבריו, וכן מה בדיוק היו המניעים והכוונות שלו כשאמר את דבריו. ראשית, השטן לא האמין במה שהאל אמר, כלומר, הייתה לו גישה ספקנית כלפי התוכן והעובדות של דברי האל. במקביל להטלת ספק במה שהאל אמר, הוא רצה להשתמש בשיטה כלשהי כדי להכחיש את מה שהאל אמר, אך הוא לא היה יכול להכחיש זאת באופן ישיר. היכן טמונה רשעותו של השטן? היא טמונה בכך שהוא אימץ שיטה ערמומית עוד יותר, ואמר בלבו: "לא אתכחש לך באופן ישיר. אני אגרום לך לאפשר לי להתעלל באיוב, ואז אגרום לו להתכחש לך. זו תהיה התוצאה הטובה ביותר. האם אז לא תיכשל?" זו הייתה מטרתו. איזה צביון חשף השטן בדיאלוג שלו עם האל ובמחשבותיו? הצביון היה מרושע בעליל. מה ההבדל בין רשעותו של השטן לבין רשעותה של האנושות המושחתת הרגילה? איזה תפקיד מילא כאן השטן? הוא לא חיפש את איוב באופן ישיר כדי לגרום לו להתכחש לאל. אילו איוב היה משיב מלחמה, הדבר היה מבייש את השטן, ולכן הוא לא פעל כך. אם כן, מה השטן עשה? מה בדיוק היו המניע של השטן, אמצעיו והטקטיקה שלו במעשיו? (לתקוף באמצעות מישהו אחר). אתה באמת מקל ראש בשטן; בני אדם לא יכולים להבין את רשעותו לאשורה. כל הדברים החיוביים, הצודקים והנפלאים בעולם אינם נפלאים בעיני השטן – הוא רוצה להפוך את כל הדברים האלה לרשעים וטמאים. מה ההבדל הגדול ביותר בין השטן לבין בני אדם מושחתים? ההבדל הגדול ביותר הוא שהשטן יודע היטב שהאל הוא האמת, שלאל יש חוכמה וסמכות, ושהאל הוא המקור לכל הדברים החיוביים, אך הוא לא מכיר בדברים האלה, ובמקום זאת הם דוחים בעיניו והוא מתעב, שונא ואפילו מקלל את כל הדברים האלה. עם זאת, לעתים קרובות השטן מוליך שולל בני אדם מושחתים, והם לא יודעים מהם דברים חיוביים או אילו דברים צודקים, וקל וחומר שאין הם יודעים מהי האמת או מה האל דורש. אף על פי שהם חושפים צביונות מושחתים מסוימים, הצביונות המושחתים, המרושעים והערמומיים הללו נחשפים כאשר אנשים הם טיפשים, בורים, קהי חושים, עיוורים, מרומים ולא מבינים את האמת, בעוד שהשטן עושה רע ביודעין. מדוע אנו מכנים אותו שטן? הסיבה לכך היא שהוא יכול לראות את כל מה שהאל עושה בממלכת הרוח וביקום כולו, ואף על פי שהוא עד לכל זאת, הוא עדיין מכחיש את קיומו של האל, שהאל הוא האמת ואת העובדה שהאל ריבון על האנושות כולה. אין זה משנה כמה אנשים נוהים אחר האל, לא משנה כמה אדירה העבודה שהאל עושה, כמה גדולה הסמכות שהאל מפעיל או עד כמה האל כול יכול, השטן עדיין מכחיש את כל זאת, וללא בושה או כבוד הוא משתק, מעוור ומשחית את האנושות, תוך שימוש בכל מיני שיטות כדי להוליך שולל את האנושות ולגרום לה לנהות אחריו. לפי מה שאמרתי זה עתה, מה הם הביטויים העיקריים של רשעותו של השטן? הוא מומחה בהתנגדות לאל, הוא לא מכיר במה שהאל אומר, לא משנה כמה דבריו צודקים, הוא לא מכיר בכך שדברי האל הם דברים חיוביים והם האמת, והוא מסלף את הדברים. לדוגמה, האל הביא לידי כך שאנשים יתעדו את ההיסטוריה של בריאת האדם על ידו, ומלבד תיעוד העובדות של בריאת האדם על ידי האל, ניתן גם למצוא עקבות של ראיות. ומה עשה השטן? הוא בדה את ה"דארוויניזם" ואמר שהאדם התפתח מקופים, הוא צייר תמונה כופרת ומופרכת שהראתה שהקופים התפתחו בהדרגה מיצורים בעלי ארבע רגליים, לאנשים בעלי שתי רגליים שהולכים זקופים. כתוצאה מכך, אף על פי שיש אנשים המכחישים כעת את האבולוציה, רבים עדיין לא מאמינים שהאדם בא מהאל. האין זו רשעותו של השטן? (כן). זוהי רשעותו של השטן. לא משנה עד כמה אדירה עבודת האל שהשטן עד לה בעצמו, השטן עדיין מתנגד לאל ומתקומם נגדו עד הסוף. בכל יום שבו האל לא משמיד את השטן או מכריע לגביו, השטן מתנגד לו ללא הרף. כאן טמונה רשעותו של השטן, והסיבה השורשית לכך היא שמהותו מרושעת.

בספר איוב, בשיחה בין השטן לאל, האם יש קשר כלשהו בין ביטוייו של השטן לבין הביטויים של צוררי משיח? (כן). מהו הקשר? מדוע אני מתייחס לקטע הזה? הרשעות, הבוגדנות והערמומיות של צוררי משיח הם נושא שאתם נתקלים בו לעתים קרובות, והדברים האלה הם גם ביטויים ממשיים שאתם רואים לעתים קרובות, ואם כך, מדוע אני מתייחס בנפרד לביטויים האלה של צוררי משיח כפריט יחיד לניתוח? זה עתה דיברנו על רשעותו של השטן ועל האופן שבו הוא מציב את עצמו באופן ספציפי נגד האל, אם כך, האם צוררי משיח לא עושים זאת גם הם? (אכן, כן). מהם הביטויים של צוררי משיח? כאשר צורר משיח מקשיב לדרשה, הוא יודע שהדרשה טובה והוא יכול להבין את המילים האלה. בנוסף, יש לו איכות מסוימת, וכאשר הוא מבין את המילים האלה, הוא משקיע מאמץ כדי לזכור אותן, ומנסה לשנן בלבו את הדברים שהוא אוהב ואשר תואמים את המושגים שלו. לאחר מכן, על בסיס זה, הוא מעבד ומנסח דרשה משלו, ואנשים אחרים חושבים שהיא טובה מאוד כשהם שומעים אותה. עם זאת, אין זה הביטוי העיקרי לרשעותו של צורר משיח; מהו הביטוי העיקרי שלה? אנשים כאלה יכולים להבין את האמת, לכן, אימרו לי, האם יש להם את היכולת להבחין בין טוב לרע? (כן). כן, יש להם את היכולת הזאת, הם לא טיפשים. לדוגמה, לעתים קרובות יש להם קשר עם אחים ואחיות, ובלבם הם יודעים אילו אנשים חותרים אל האמת ואילו לא. הם יודעים בלבם מי יכול להקדיש את עצמו ולוותר על דברים, מי יכול לבצע את חובתו בנאמנות, ומי יכול בהחלט לבחור ליישם את האמת בפועל ולפעול בהתאם לעקרונות כשהוא נתקל בעניינים רגילים. אך האם הם יכולים להתייחס לאנשים כאלה בצורה הוגנת? (לא). כיצד הם מתייחסים לאנשים באופן הקשור לביטויים של צוררי משיח? לדוגמה, אדם מסוים לא מהווה איום לגביהם, והם חושבים: "אתה חותר אל האמת ואיכותך טובה יותר משלי, אבל אני לא אקדם אותך. זה שלא אקדם אותך, לא אומר שאתעלם ממך. אם תתרפס בפני, אני אשמור אותך לצידי. אם לא תתרפס בפני אף פעם ותמיד תהיה כל כך הגון, תמיד תעשה דברים ללא משוא פנים ותדבוק בעקרונות, אז תוכל להבחין בכל דבר רע שאעשה ותראה אותי לאשורי, תשתף איתי על האמת כדי לגרום לי להכות על חטא, והדבר יבייש אותי יותר מדי. אם לא תתערב בענייני, בסדר. אם תמיד תפריע לי, אני אפטר ממך!" זהו סוג התוכנית שיש להם, וכך הם מחשבים זאת בלבם. איזה צביון זה? יש להם שני צביונות: רשעות ואכזריות. כך הם חושבים לפני שהם מבצעים מעשה כזה וגורמים לאדם הזה לסבול – זו רשעות. הם יודעים היטב שאדם זה חותר אל האמת ושיש לו חוש צדק, אך הם לא מקדמים אותו, הם לא מתקרבים אליו, ובלבם הם מרגישים זהירות ודחייה כלפי אדם זה – איזה צביון הוא זה? זו רשעות. למה מתייחסת רשעות זו? זה לא שצוררי משיח לא מבינים מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים; הם יודעים מהו הנתיב הנכון, רק שהם לא הולכים בו, הם לא מיישמים את האמת בפועל, הם לא מקשיבים לאף אחד, והם בוחרים בנתיב הרשעות. לדוגמה, יש נשים שלא מוכנות להיות נשים מוסריות וטובות ולחיות חיים הולמים וראויים, אלא הן חייבות לברוח לבית בושת. כיום, אף אחד לא מסרסר בהן או מאלץ אותן לעשות זאת, ואם כך, מדוע לברוח לבית בושת? משום שהן מרושעות והן נולדו להיות דברים כאלה. צוררי משיח הם סוג כזה של אנשים חסרי ערך, ואנו מנתחים אותם ומגדירים אותם כצוררי משיח מפני שרשעותם של צוררי משיח לעולם לא תוכל להפוך ליושרם ולטוב-לבם של אנשים רגילים – זהו ההבדל בינם לבין אנשים רגילים בעלי צביונות מושחתים. בין אם הם נגזמים, או שהכנסייה משתמשת בצווים מנהליים כדי לנקוט נגדם באמצעים חריפים, ובין אם אחים ואחיות קמים כדי להתנגד להם ולחשוף אותם, שום דבר לא יכול לשנות את הכוונה והעקרונות המקוריים שלפיהם הם פועלים – דבר זה לא יכול לקרות לעולם. איש לא יכול לשנות אותם, איש לא יכול לגעת בליבם ולגרום להם לזנוח את השקפותיהם או את עקרונות ההתנהלות שלהם. אינך יכול לשנות אותם – הם צוררי משיח. האם חשבת שצוררי משיח הם כה מרושעים שהם לא יודעים מה טוב ומה רע? הם יודעים. כאשר צורר משיח מדווח לעליון על בעיות או על עבודה, הוא כותב מילים שנשמעות נעימות, וכאשר אתה קורא את הדוחות האלה, אתה חושב שאדם זה חייב להיות בעל איכות כה טובה. עם זאת, כשאתה לומד להכיר את המצב האמיתי בשטח, אתה מגלה שבעבודתו הוא מפר תמיד את סידורי העבודה, שהוא מדכא את מי שחותר אל האמת, ושהוא מפריע לעבודת הכנסייה – הוא צורר משיח. יש צוררי משיח שכותבים הערות באתר האינטרנט של הכנסייה שלנו, וכאשר אינך יודע מהו הרקע או המקור שלהם, אתה רואה רק עד כמה הם מביעים את הערותיהם באופן שוטף, עם משפטים הכתובים באופן ברור ובסגנון כתיבה טוב במיוחד, ואתה חושב שלאדם זה יש איכות טובה. רק לאחר שאתה לומד להכיר אותם, אתה מתחיל להבין שהם צוררי משיח, שהם עשו הרבה רע וגורשו מהכנסייה לפני שלוש שנים. הם פרסמו ללא הרף מסרים באתר האינטרנט של בית האל כדי שהעליון ישים אליהם לב, כדי שהם יקודמו ושתינתן להם הזדמנות לתיקון; ככה זה. אימרו לי, האם צוררי משיח רוצים לקבל ברכות? (כן). הם באמת רוצים; הם פוחדים מהמוות ומפחדים ללכת לאבדון.

מהו הביטוי העיקרי לרשעותו של צורר משיח? הוא יודע בבירור מה נכון ומה תואם את האמת, אך כשהוא עושה דבר מה, הוא תמיד יבחר רק במה שמפר עקרונות ומנוגד לאמת, ובמה שמרצה את האינטרסים שלו-עצמו ואת עמדתו – זהו הביטוי העיקרי של צביונו המרושע של צורר משיח. לא משנה כמה מילים ודוקטרינות הוא מבין, כמה נעימה נשמעת השפה שבה הוא משתמש בדרשות, או עד כמה הוא נראה לאנשים אחרים כבעל הבנה רוחנית, כשהוא עושה דברים, הוא בוחר בעיקרון אחד ובשיטה אחת בלבד, דהיינו, לצאת נגד האמת, להגן על האינטרסים שלו-עצמו ולהתנגד לאמת עד הסוף, במאה אחוז – אלה העיקרון והשיטה שעל-פיהם הוא בוחר לפעול. מלבד זאת, כיצד בדיוק הוא מדמיין בלבו את האל ואת האמת? גישתו לאמת היא רצונו להיות מסוגל לדבר ולהטיף עליה ותו לא, מבלי שיהיה לו את הרצון ליישם אותה בפועל. הוא רק מדבר על כך מתוך רצון שאנשיו הנבחרים של האל יעריכו אותו מאוד, ובכוונה להשתמש בכך לאחר מכן כדי לתפוס את תפקיד מנהיג הכנסייה וכדי להשיג את מטרתו לשלוט על אנשיו הנבחרים של האל. הוא משתמש בהטפה של דוקטרינה כדי להשיג את מטרותיו – האין הוא מפגין בכך בוז כלפי האמת, האין הוא משחק בה ורומס אותה? האם הוא לא פוגע בצביונו של האל כשהוא מתייחס לאמת בדרך זו? הוא פשוט משתמש באמת. בלבו, האמת היא סיסמה, כמה מילים נשגבות, מילים נשגבות שבהן הוא יכול להשתמש כדי להטעות אנשים ולזכות בהם, מילים שיכולות להרוות את צימאונם של אנשים לדברים נפלאים. הוא חושב שאין אף אחד בעולם הזה שיכול ליישם את האמת בפועל או להביא את האמת לידי ביטוי, הוא חושב שדבר זה פשוט לא עובד, שהוא בלתי אפשרי, ושרק מה שכולם מכירים בו ושהוא מעשי, הוא האמת. אף על פי שהוא מדבר על האמת, בלבו הוא לא מכיר בכך שזו האמת. כיצד אנו בוחנים את העניין הזה? (הוא לא מיישם את האמת בפועל). הוא לעולם לא מיישם את האמת בפועל; זהו היבט אחד. איזה היבט חשוב נוסף יש? כשהוא נתקל בדברים בחיים האמיתיים, הדוקטרינה שהוא מבין לעולם לא ישימה. הוא נראה כאילו באמת יש לו הבנה רוחנית, הוא מטיף דוקטרינה אחר דוקטרינה, אך כשהוא נתקל בבעיות, שיטותיו מעוותות. אף על פי שהוא לא מסוגל ליישם את האמת בפועל, הדברים שהוא עושה חייבים לפחות לעלות בקנה אחד עם תפיסות ודמיונות אנושיים, להיות תואמים לאמות מידה ולטעמים אנושיים, וחייבים לפחות להתקבל כמתאימים על ידי אחרים. בדרך זו, תפקידו יהיה יציב. בחיים האמיתיים, לעומת זאת, הדברים שהוא עושה מעוותים במידה שלא תיאמן, ודי במבט אחד כדי לראות שהוא לא מבין את האמת. מדוע הוא לא מבין את האמת? בלבו, הוא סולד מהאמת, הוא לא מכיר באמת, הוא נהנה לעשות דברים על פי פילוסופיות שטניות, הוא תמיד רוצה לטפל בעניינים בדרכים אנושיות, ואם הוא יכול לשכנע אחרים ולזכות ביוקרה בשל טיפולו בעניינים האלה, זה מספיק לו. כשצורר משיח הולך למקום התכנסות כלשהו ושומע מישהו מטיף תיאוריה ריקה מתוכן, הוא כל כך מתרגש, אך אם מישהו שם מטיף על מציאות-האמת ויורד לפרטים כמו מצבים שונים של אנשים, הוא תמיד מרגיש שהדובר מעביר עליו ביקורת ודוקר אותו בלבו, ולכן הוא מרגיש שאט נפש ולא רוצה לשמוע זאת. אם הוא מתבקש לשתף על מצבו בזמן האחרון, ונשאל אם הוא התקדם ואם נתקל בקשיים כלשהם בביצוע חובתו, אין לו מה לומר. אם תמשיך לשתף על היבט זה של האמת, הוא יירדם; הוא לא אוהב לשמוע על כך. יש גם אנשים מסוימים שקשובים במיוחד כשאתה מנהל איתם שיחה קלה, אך ברגע שהם שומעים מישהו משתף על האמת, הם הולכים להתחבא בפינה וחוטפים תנומה – אין להם שום אהבה לאמת. עד כמה אין להם אהבה לאמת? בהיבט המתון, האמת לא מעניינת אותם ומספיק להם להיות עובדים; בהיבט החמור, הם סולדים מהאמת, הם מרגישים דחייה מיוחדת כלפי האמת, והם לא יכולים לקבל אותה. אם אדם מסוג זה הוא מנהיג, הרי שהוא צורר משיח; אם הוא חסיד מן השורה, הוא עדיין הולך בנתיב של צוררי משיח והוא ממשיך דרכם של צוררי משיח. כלפי חוץ הוא נראה נבון ומוכשר, בעל פוטנציאל טוב כלשהו, אך מהות טבעו היא של צורר משיח – ככה זה. על מה מבוססים שיפוטים אלה? כולם מבוססים על גישתם של האנשים האלה לאמת ועל גישתם כלפי דברים חיוביים. זהו ההיבט הנוגע לגישתם של אנשים כלפי האמת. ההיבט הנוסף הוא שפעמים רבות, אנשים לא מתמודדים באופן ישיר עם האמת, יש דברים שלא קשורים לאמת, ואנשים לא יכולים להבין באיזה היבט של האמת מדובר, ולכן, מי הוא זה שאיתו אנשים מתמודדים באופן ישיר? האחד שהם ניצבים מולו ישירות הוא האל. וכיצד אנשים אלה מתייחסים לאל? דרך אילו ביטויים הם מפגינים את צביונותיהם המרושעים? האם הם עוסקים בתפילה אמיתית ובהתייחדות אמיתית עם האל? האם יש להם גישה כנה? האם יש להם אמונה אמיתית? (לא). האם הם באמת מסתמכים על האל ובאמת מפקידים את עצמם בידי האל? האם הם באמת יראים את האל? (לא). כל אלה הם עניינים מעשיים ובשום פנים ואופן הם לא דברי נימוס או קלישאות ריקים מתוכן. אם אינך מבין שהמילים האלה מעשיות, אין לך הבנה רוחנית. אתן לכם דוגמה לביטויים של אנשים כאלה. יש אנשים שקופצים את אגרופיהם ונשבעים בכינוסים ואומרים: "כל עוד אני חי, אני לא מתכוון להתחתן, אני מתכוון לעזוב את עבודתי, לוותר על הכול ולנהות אחר האל עד הסוף!" כשהם מסיימים לצעוק ומתכוונים להשקיע מעצמם למען האל, הם מהרהרים: "איך אוכל לקבל יותר ברכות מהאל? אני חייב לעשות דבר מה כדי שהאל יראה". עם זאת, הם שומעים שהאל אומר שהוא לא אוהב אנשים כמוהם, והם חושבים: "מה אעשה עכשיו? ארחיק את עצמי מהאל כדי שהוא לא יוכל לראות אותי". איזה מין מצב זה? (זהיר). הם מתרחקים מהאל כדי להישמר מפניו. ואיזה צביון טמון במצב הזהירות שלהם? רשעות. כשהם עושים דברים, הם תמיד שומרים על עצמם מפני האל, הם מפחדים שהאל יראה אותם לאשורם, והם לא מקבלים את בחינתו של האל – האם זו אמונה באל? האין זו התנגדות לאל מצדם? זהו מצב כה שלילי, זהו לא מצב רגיל. אף על פי שהם עדיין יכולים להמשיך לאכול ולשתות את דברי האל, ברגע שהם שומעים שהאל אומר דברים כדי לשפוט ולחשוף אנשים, הם בורחים, או שהם ממהרים להעמיד פנים וכפשרה הם מוצאים דרך כלשהי להסוות את עצמם. הם משתדלים מאוד להסתיר את עצמם, ועושים כל שביכולתם כדי להתחמק ולהישמר, ובה בעת הם נלחמים באל בלבם ללא הרף. הם לא מחפשים את כוונותיו של האל ולא מחפשים את האמת בדברים שהם עושים. במקום זאת, הם רוצים להראות עוד יותר שהם יכולים לקבל את האמת ולהתמסר לאל ללא תלונה, בניסיון לזכות באישור של כולם באמצעות העמדת פנים ושקריות. באשר למה שהאל אומר, לא אכפת להם ממה שהוא דורש מאנשים כאלה ומהאופן שבו הוא מעריך ומגדיר אותם, והם לא רוצים לדעת על הדברים האלה. בליבם לא ברור להם באמת מיהו בדיוק האל, אלא במקום זאת, הכול הוא דמיון ושיפוט. כשהאל עושה דבר המנוגד לתפיסותיהם, הם מגנים זאת בלבם. למרות שהם אומרים שהם מאמינים באל, לבם מלא ספקות. זהו צביונם המרושע של אנשים.

יש צוררי משיח שמנסים לעתים קרובות לבחון את האל. הם עושים צעד קדימה, בוחנים את המצב, ואז עושים צעד נוסף; במילים פשוטות, ניתן לומר שיש להם גישה של "נחכה ונראה". מה פירוש "נחכה ונראה"? אתן לכם דוגמה. נניח שמישהו עוזב את עבודתו, ואז הוא מתפלל בפני האל ואומר: "אוי אלוהים, אין לי עבודה. אני מקווה שבעתיד תתמוך בי. אני מפקיד הכול בידיך. אני מקדיש לך את חיי". כשהוא מסיים להתפלל, הוא מחכה לראות אם האל יברך אותו במשהו, אם הוא יעניק לו התגלות על-טבעית כלשהי או חסד גדול יותר, אם לפחות הוא יקבל יותר ויהנה יותר מאשר מה שקיבל כאשר הוא עבד בעולם. כך הוא בוחן את האל. מהי התפילה הזו ומהו האופן בו הוא מקדיש את עצמו? (זוהי עסקה). האם אין צביון מרושע בעסקה זו? (כן). גישתו היא לקדם את העניינים על ידי מתן תמריץ צנוע, על מנת להשיג תרומה בעלת ערך רב יותר, כשהוא מבקש מהאל חסד וברכות – זו מטרתו. מישהו אומר: "המצב בסין כל כך נורא. המצב שבו הדרקון הגדול האדום כאש עוצר אנשים נעשה גרוע יותר ויותר. מסוכן אפילו ששני אנשים יתכנסו יחד, מסוכן אפילו שמשפחה בת ארבע נפשות תתכנס יחד. במצב הזה שבסין, כל כך מסוכן להאמין באל. אם משהו ישתבש באמת, האם עדיין ניוושע? האם אמונתנו לא תהיה לשווא?" הוא מתחיל לחשוב: "אני צריך לחשוב על דרך לעזוב את הארץ. קודם לכן, כשהמצב היה טוב, חשקתי בחיים קלים ונוחים ולא רציתי לעזוב את סין. היה זה כל כך טוב להיפגש עם משפחתי, ויכולתי גם להאמין באל ולקבל ברכות. זה היה מצב שבו כולם הרוויחו. עכשיו המצב רע, האסונות הגיעו ואני חייב למהר ולעזוב את סין. עדיין אוכל לבצע את חובתי לאחר שאעזוב את הארץ, ועל ידי ביצוע חובתי תהיה לי הזדמנות לזכות בברכות". בסופו של דבר הוא נמלט מהארץ. איך ניתן להתייחס לכך? זהו אופורטוניזם. כולם יכולים להיות מחושבים ולכולם יש מנטליות של עסקאות – האין זו רשעות? האם יש ביניכם אנשים כאלה? בלבם הם אומרים: "אם יתעמרו בי בעולם, הוריי ומשפחתי יוכלו להגן עלי. אם יעצרו אותי בגלל אמונתי באל, האם האל יגן עליי? קשה לדעת זאת בוודאות. אם כך, אם אינני יכול לדעת זאת בוודאות, מה עליי לעשות? ברור שהוריי לא יוכלו להגן עלי. כשמישהו נעצר בשל אמונתו באל, אנשים מן השורה לא יכולים להציל אותו, ואם לא אוכל לסבול את העינויים והייסורים האכזריים מידיו של הדרקון הגדול האדום כאש ואהפוך לבוגד, האם החיים הקטנים שלי לא ייהרסו? מוטב שאעזוב את הארץ ואלך להאמין באל בארץ אחרת". האם יש מישהו שחושב כך? חייב להיות מישהו כזה, נכון? אם כך, האם יש מישהו שאומר: "אתה מכפיש אותנו, לא חשבנו כך"? אנשים כאלה הם בהחלט לא במיעוט, ועם הזמן אתה תראה ותבין.

מהם המאפיינים העיקריים של רשעותם של צוררי משיח? המאפיין הראשון הוא שהם לא מכירים בדברים חיוביים, הם לא מכירים בכך שיש דבר כזה שנקרא אמת, והם חושבים שכזבי הכפירה שלהם והדברים השליליים המרושעים שלהם הם האמת – זהו ביטוי אחד לרשעותם של צוררי משיח. לדוגמה, יש אנשים שאומרים: "אושרו של אדם מצוי בידיו-שלו" ו"אדם יכול לקבל הכול רק על ידי שימוש בכוח" – זהו ההיגיון של צוררי משיח. הם מאמינים שעם הכוח יבואו אנשים להתחנף אליהם ולהחמיא להם, אנשים שיתנו להם מתנות ויתרפסו בפניהם, וגם שיהיו להם כל מיני יתרונות של מעמד וכל מיני סוגים של הנאות; הם מאמינים שאף אחד כבר לא יתייחס אליהם בגסות או ינהיג אותם, ושהם יוכלו להוביל אחרים – זו העדיפות העליונה שלהם. מה דעתכם על כך שהם מחשבים דברים באופן זה? האין זו רשעות? (כן). צוררי משיח משתמשים בהיגיון השטני שלהם ובכזבי הכפירה שלהם במקום בָּאמת – זהו היבט אחד של רשעותם. קודם כל, הם לא מכירים באמת, הם לא מכירים בכך שיש דברים חיוביים, והם לא מכירים בצדקתם של דברים חיוביים. יתר על כן, למרות שיש אנשים שמכירים בכך שיש דברים חיוביים ודברים שליליים בעולם הזה, כיצד הם מתייחסים לדברים חיוביים ולקיומה של האמת? הם עדיין לא אוהבים זאת, החיים שהם בוחרים והנתיב שבו הם הולכים באמונתם באל נותרים שליליים והם מנוגדים לאמת. הם שומרים רק על האינטרסים שלהם-עצמם. בין אם מדובר בדבר חיובי או בדבר שלילי, כל עוד הוא יכול להגן על האינטרסים שלהם, זה בסדר, זהו דבר עליון. האין זה צביון מרושע? יש היבט נוסף: אנשים כאלה, שהם בעלי מהות מרושעת, בזים מטבעם לענווה ולנסתרות של האל, ולנאמנותו ולטובו של האל; הם בזים מטבעם לדברים החיוביים האלה. לדוגמה, הביטו בי: האין אני רגיל מאוד? אני רגיל, מדוע אינכם מעזים לומר זאת? אני עצמי מודה שאני רגיל. מעולם לא חשבתי על עצמי כעל אדם יוצא דופן או נהדר. אני פשוט אדם רגיל; תמיד הכרתי בעובדה הזאת ואני מעז להתמודד איתה. אני לא רוצה להיות אדם-על או איזה אדם דגול – כמה מתיש זה יהיה! יש אנשים שמתנשאים עלי מהיותי אדם רגיל, ותמיד יש להם תפיסות לגביי. כשאנשים שבאמת מאמינים באל מתייצבים בפניי, הם עדיין באים עם יראה מסוימת, ולא משנה כיצד אני נראה כלפי חוץ. ויש כאלה שאף על פי שהם מדברים אליי בנימוס רב, בלבם הם בזים לי, אני יכול להבחין בכך על פי נימת הדיבור שלהם ועל פי שפת גופם. למרות שלעיתים נראה שהם מפגינים כלפיי כבוד, הם תמיד עונים ב"לא", תמיד שוללים את דבריי ולא משנה מה אני אומר להם. לדוגמה, אני אומר שמזג האוויר חם מאוד היום, והם אומרים: "לא, לא נכון. אתמול היה ממש חם". הם שוללים את מה שאני אומר, נכון? לא משנה מה תאמר להם, הם תמיד ישללו זאת. האם אין אנשים כאלה בסביבה? (יש). אני אומר: "האוכל מלוח היום. האם יש בו יותר מדי מלח או יותר מדי רוטב סויה?" והם אומרים: "לא זה ולא זה. יש בו יותר מדי סוכר". לא משנה מה אני אומר, הם שוללים זאת, לכן אני לא אומר שום דבר נוסף, איננו רואים דברים עין בעין ואנחנו מדברים בשפות שונות. ויש כאלה, שכשהם שומעים אותי מדבר על אמונה באל, הם אומרים: "אתה מומחה בלדבר על כך, אז אני אקשיב." אם אדבר מעט על דבר חיצוני כלשהו, הם לא ירצו להקשיב יותר, כאילו אני לא יודע כלום על דברים חיצוניים. זה בסדר שהם לא שמים לב אליי, אני רוצה להיות בשקט. אני לא זקוק יותר לתשומת לב של אף אחד, אני פשוט עושה את מה שעלי לעשות. יש לי את האחריות שלי ויש לי את דרך החיים שלי. אימרו לי, מה ממחישות הגישות האלה של אנשים? הם רואים שאני לא נראה כמו אדם דגול או מוכשר במיוחד, ושאני מדבר ומתנהג כמו אדם רגיל, ולכן הם חושבים: "איך זה שאתה לא כמו האל? ראה אותי. אם הייתי אלוהים, הייתי דומה לו ביותר". העניין הוא לא להיות כמו האל או לא להיות כמוהו. אתה הוא זה שדורש ממני להיות כמו האל, מעולם לא אמרתי שאני כמוהו, ומעולם לא רציתי להיות כמוהו; אני פשוט עושה את מה שעלי לעשות. אם אני הולך למקום כלשהו ויש אנשים שלא מזהים אותי, זה נהדר, משום שנחסכות ממני צרות. בזמנו, ישוע אדוננו דיבר ועבד כל כך הרבה ביהודה, ולא משנה אילו צביונות מושחתים היו לתלמידיו שנהו אחריו, גישתם אליו הייתה כגישתו של אדם כלפי האל – היחסים ביניהם היו רגילים. עם זאת, היו כאלה שאמרו על ישוע אדוננו: "האין הוא בנו של נגר?" והיו אפילו כאלה שנהו אחריו במשך זמן רב ושמרו תמיד על הגישה הזו. זהו דבר שהאל בהתגלמותו כבשר ודם נתקל בו לעתים קרובות כשהוא הופך לבן אנוש רגיל ולאדם מן השורה, וזו תופעה שכיחה. יש אנשים שמתלהבים כל כך כשהם פוגשים אותי לראשונה, וכשאני עוזב הם משתטחים על הארץ ובוכים, אך דבר זה לא יכול לקרות במהלך אינטראקציה אמיתית, וחלק גדול מהזמן עלי לסבול זאת. מדוע עלי לסבול זאת? משום שחלק מהאנשים טיפשים, משום שלא ניתן לתרבת חלק מהם, משום שאנשים מסוימים נדרשים כנותני שירות, ויש כאלה שהם אטומים לכל היגיון. לכן עלי לסבול לעיתים, ולפעמים יש אנשים מסוימים שאינני יכול להרשות שהם יתקרבו אליי; האנשים האלה דוחים מדי ויש להם צביון אנטגוניסטי. במה הדבר מתבטא? לדוגמה, אני רואה כלב קטן שנראה כל כך נחמד ואני אומר: "בואו נקרא לו הואמאו". וכיצד רוב האנשים מתייחסים לשם הזה? זהו רק שם, ומכיוון שהמצאתי אותו ראשון, כך ייקרא הכלב; זהו עניין רגיל מאוד. אנשים מסוימים בעלי צביון אנטגוניסטי לא יקראו לכלב בשם הזה, ויאמרו: "איזה מין שם זה הואמאו? מעולם לא שמעתי על כלב שקוראים לו הואמאו. בואו לא נקרא לו כך, אנחנו צריכים לתת לו שם אנגלי". אני אומר: "אני לא כל כך טוב בלהמציא שמות באנגלית, לכן פשוט תקראו לו איך שאתם רוצים ואני אקבל את החלטתכם." מדוע אקבל את החלטתם? זהו עניין שולי, לכן, למה להתווכח על כך? יש אנשים שלא נכנעים ובמקום זאת חייבים להתווכח על דברים כאלה. רק משום שוויתרתי, אין זה אומר שאני מאמין שטעיתי; זהו פשוט העיקרון שלפיו אני מתנהל ופועל. רק משום שאינני מתווכח איתך, זה לא אומר שאני מפחד ממך. אני לא מתווכח, אך אני יודע בלבי שאתה חסר אמונה, ואני מעדיף להתעסק עם כלב מאשר עם אנשים כמוך. מלבד האנשים המעטים שעליי לקיים איתם אינטראקציה במסגרת מעגל החיים שלי, האנשים שעמם אעמוד בקשר הם אחים ואחיות, אנשי בית האל – זהו העיקרון שלי. אינני מקיים אינטראקציה אפילו עם אדם אחד שהוא חסר אמונה; אני לא צריך לעשות זאת. עם זאת, אם יש בבית האל חסרי אמונה שהם ידידותיים כלפי בית האל, הם יכולים להיות חברים של הכנסייה. הכנסייה יכולה להכיל אותם אם הם עוזרים לה ואם הם משקיעים מאמץ מסוים ומטפלים בעניינים מסוימים עבור הכנסייה, אך לא יהיו לי איתם קשרים כמו אלה שיש לי עם אחים ואחיות; אני עסוק מאוד בעבודתי, ואין לי זמן לעסוק בעניינים כאלה. לאנשים מסוימים שמאמינים באל במשך כמה שנים צריך להיות מושג כלשהו על עבודתו של האל, על האל בהתגלמותו ועל הושעת אנשים בידי האל, אך עדיין אין להם כלל לב ירא-אל. הם בדיוק כמו כופרים והם כלל לא השתנו. אימרו לי, אילו מן דברים הם האנשים האלה? הם שדים מלידה, הם אויביו של האל. כאשר קשר של אדם עם אנשים שטניים ושדים מעמיק, הכל הופך לאסון ולפורענות.

כולכם יכולים להבין מתוך חיי היומיום שלכם, שלא משנה לאיזו קבוצת אנשים אתה מצטרף, תמיד יהיה מישהו שלא יאהב אותך, ואפילו אם לא תתגרה בו או לא תכעיס אותו, הוא יאמר עליך דברים רעים, ישפוט אותך וישמיץ אותך. אין לך מושג מה קרה, אבל הוא לא אוהב אותך, הוא לא מסתדר איתך ורוצה להתעמר בך – מהו המצב כאן? אין לך מושג מה עשית שגרם לו לכעוס עליך, אך מסיבה לא ידועה הוא מתעמר בך. האם יש אנשים רעים כאלה? (כן). הם אויביך וניתן להסבירם רק ככאלה. עוד לפני שאתה מקיים איתם אינטראקציה, הם מיד שונאים אותך וחושבים איך יוכלו לפגוע בך – האין הם האויבים המרים שלך? (אכן, כן). האם אתה יכול להסתדר עם אויב מר? האם אתם יכולים ללכת באותו נתיב? בוודאי שלא. אם כך, האם היית מתעמת ומתווכח עם אנשים כאלה? (לא, לא הייתי מתווכח איתם). מדוע לא? משום שהם אטומים לכל היגיון. יש אנשים שמטבעם סולדים ונרתעים מדברים חיוביים, מדברים נכונים, מדברים בקרב האנושות שהם טובים יחסית, כלומר, הם סולדים מדברים חיוביים שאנשים די משתוקקים אליהם ואוהבים אותם; לאנשים כאלה יש צביון אחד ברור והוא צביון של רשעות – הם אנשים מרושעים. לדוגמה, גבר מחפש חברה וחושב: "לא משנה אם היא מכוערת או יפה, כל עוד היא מוסרית וטובה, ויכולה להסתדר בחיים, זה מספיק. במיוחד במונחים של אישה עם אנושיות ואמונה, לא משנה אם אהיה עשיר או עני, אם אני מכוער או נאה, או אם אהיה חולה, היא תהיה מחויבת לחלוטין להיות איתי". בדרך כלל, זו השקפה שיש לאנשים הגונים. איזה סוג של אנשים לא אוהבים או לא מאשרים השקפה כזו? (אנשים מרושעים). אם כן, אמור לי, איזו השקפה יש לאנשים מרושעים? מהי תגובתם כשהם שומעים את המילים האלה? הם לועגים לך ואומרים: "אתה אוויל. באיזה עידן אנחנו חיים? ואתה מחפש מישהי כזאת? אתה צריך לחפש אישה עשירה ויפה!" גברים רגילים נישאים לנשים הגונות ומוסריות והם חיים יחד חיים הולמים וראויים במשפחה מאוחדת ומאושרת; הם מנהלים את חייהם בצורה נקייה. האם אנשים רשעים חושבים כך? (לא). הם אומרים: "כיום, בעולם הזה, האם גבר יכול עדיין להיקרא גבר אם לא היו לו כעשר חברות וכמה נשים? אם לא היו לו, חייו מבוזבזים!" כולם מחזיקים בהשקפה כזו. אתה אומר להם: "מצאו אישה הגונה, מוסרית וטובה, במיוחד אישה בעלת אנושיות ואמונה", אך האם הדבר מקובל עליהם? (לא). הם לועגים לך ואומרים: "אתה כל כך טיפש! כיום, אף אחד לא מוטרד מעניינים של אחרים בעולם, לכולם יש חיים משוחררים וחופשיים. במיוחד כשאתה עוזב את סין ועובר למערב, שם אתה אפילו יותר חופשי ואף אחד לא נושף בעורפך. למה אתה כל כך מחמיר עם עצמך? אתה כל כך טיפש!" זו השקפתם. אם כך, איך הם מרגישים כשאתה מדבר איתם על דברים חיוביים, על הדברים החיוביים הנפלאים ביותר של האדם, הקשורים לאמת ולצדק? הם מרגישים דחייה והם מקללים אותך בליבם. ברגע שהם יידעו שאתה אדם מסוג זה, הם יישמרו מפניך בליבם ויתחמקו ממך. אנשים שהם לא מאותו סוג, לא הולכים באותו נתיב. הם יודעים שאתה חש דחייה כלפי אנשים כמוהם, ובליבם הם מתנשאים על אנשים כמוך. הם לא רוצים לדבר איתך על האופן שבו הם מסווים את עצמם ומשתטים עם אנשים אחרים. הם מפחדים שתשתף איתם על האמת ותנסה לגרום להם ללכת בנתיב הנכון, והם מרגישים דחייה מוחלטת; במילים אחרות, בעמקי לבם הם מזלזלים בכל הדברים החיוביים. לכן, אם אתם נתקלים באנשים כאלה כשאתם מטיפים את הבשורה, אינכם יכולים להטיף להם אותה. אפילו אם תטיפו להם את הבשורה והם יתחילו להאמין, הם עדיין צוררי משיח והם לא יכולים להיוושע. מדוע אתם יכולים לשבת כאן ולהקשיב לדרשה שלי? האין זה משום שיש לכם שמץ של לב אוהב-אמת? כל עוד רוח הקודש פועלת עליך כאשר אני מדבר אליכם, תרגיש נרגש ומְעוֹדָד בלבך, ותרצה להקדיש את עצמך, לסבול ולהשקיע מעצמך בחתירה אל צדק, אמת וישועה. ברגע שהרשעים האלה שומעים מישהו מדבר על כך שהוא משקיע מעצמו למען הצדק, למען האמת ולמען האל, הם מרגישים שהמילים האלה ריקות מתוכן, שהן סיסמאות, שהן בלתי נתפסות ושהן מפלות אנשים כמותם. לכן, כאשר אתם נתקלים באנשים הרשעים האלה, אל תשתפו איתם על שום דבר, אינכם אותו סוג של אנשים, לכן פשוט שמרו מהם מרחק. כשאני נתקל באנשים כאלה ורואה שיש להם גישה כזו כלפיי והם מדברים בנימת הקול הזו, האם עליי לגזום אותם ולהרצות להם? (לא, זה לא נחוץ). זה לא נחוץ, אין צורך לשים לב אליהם, אין צורך לענות להם. האם אתה יכול לשנות אותם על ידי כך שתגיב כלפיהם? אינך יכול לשנות אותם. פשוט התעלם מהם והנח לזה כך; אנשים כאלה לא יחזיקו מעמד זמן רב באמונתם באל. דבר אחד: הם לא אוהבים את האמת; דבר שני: הם סולדים מדברים חיוביים; דבר שלישי: הם מפלים לרעה את האל, הם מתייחסים לצביונו של האל ואל כל מה שאהוב לגבי האל בחוסר הערכה ובבוז הרב ביותר – הדברים האלה קובעים שהאל לא יושיע אותם לעולם. אין זה משנה היכן נמצאים אנשים כאלה, אם הם תמימים או בוגדניים, העובדה שיש להם את הביטויים האלה קובעת שבהחלט יש רשעות מסוימת בצביונותיהם.

בכל מקום שבו לצורר משיח יש השפעה, חיי הכנסייה והתוצאות שישיגו אנשיו הנבחרים של האל, המבצעים את חובותיהם, לא יהיו טובים, ויהיו מכשולים בפני עבודת האל, ולכן, אם לא תיפתר הבעיה של צוררי משיח והם לא יגורשו, עבודת הכנסייה תסבול אובדן רב ורבים מאנשיו הנבחרים של האל ייפגעו! ראשית, מנהיגי שקר אינם יכולים לבצע עבודה אמיתית, וכאשר הם מטפלים בעניינים כלליים מסוימים, הם מתקדמים באיטיות ואינם יעילים. יתר על כן, הם לא יודעים כיצד לטפח אנשים טובים בעלי איכות טובה שחותרים אל האמת וכיצד להשתמש בהם. ומה לגבי צוררי משיח? כאשר צורר משיח שולט, הוא עושה דברים רק למען התהילה, הרווח והמעמד שלו, הוא כלל לא עושה עבודה אמיתית, והוא משבש באופן ישיר את עבודת הכנסייה ומפריע לה – צוררי משיח עוסקים באופן ספציפי בהשמדה והם כלל לא שונים מהשטן. אם צורר משיח רואה אנשים מסוימים שאוהבים את האמת וחותרים אליה, הוא מרגיש לא בנוח. מאין נובעת אי-הנוחות הזו? היא נובעת מצביונו המרושע, כלומר מטבעו הוא בעל צביון מרושע ששונא צדק, שונא דברים חיוביים, שונא את האמת ומתנגד לאל. זו הסיבה לכך שכאשר הוא רואה אדם שחותר אל האמת, הוא אומר: "אינך משכיל במיוחד וגם לא בעל מראה מרשים, אבל אתה עדיין באמת חותר אל האמת". איזו גישה הדבר מפגין? זהו זלזול. לדוגמה, יש אחים ואחיות שהם בעלי כישרון כלשהו או מיומנות מיוחדת והם רוצים לבצע חובה הקשורה לכך. למעשה, הדבר מתאים מבחינת התנאים השונים שלהם, אך כיצד צוררי משיח מתייחסים לאחים ולאחיות כאלה? הם חושבים בלבם: "אם אתה רוצה לבצע את החובה הזו, קודם כל אתה צריך להתחנף אליי ולהיות חלק מהכנופיה שלי, ורק אז ארשה לך לבצע את החובה הזו. אחרת, המשך לחלום!" האם לא כך פועלים צוררי משיח? מדוע צוררי משיח סולדים כל כך מאלה שמאמינים באל בכנות, שיש להם חוש צדק מסוים ואנושיות מסוימת, ושעושים מאמץ מסוים לחתור אל האמת? מדוע הם תמיד מסתכסכים עם אנשים כאלה? כשהם רואים אנשים שחותרים אל האמת ומתנהגים היטב, אנשים שלעולם אינם שליליים ושיש להם כוונות טובות, הם מרגישים לא בנוח. כשצוררי משיח רואים אנשים שמתנהגים ללא משוא פנים, אנשים שיכולים לבצע את חובתם על פי עקרונות, שיכולים ליישם את האמת בפועל כאשר הם מבינים אותה, הם כועסים מאוד, הם מאמצים את מוחם בניסיון לחשוב על דרך לְעַנּוֹת את האנשים האלה, והם מנסים להקשות עליהם. אם מישהו רואה את מהות טבעו של צורר משיח לאשורה, אם הוא רואה לאשורן את הבוגדנות והרשעות של צורר משיח ורוצה לחשוף אותו ולדווח עליו, מה יעשה צורר המשיח? צורר המשיח יחשוב על כל דרך שבאצעותה הוא יוכל לשלוף את העצם הזו מגרונו ולהיפטר מן המטרד, והוא יסית אחים ואחיות לדחות את האדם הזה. לאח או לאחות מן השורה אין יוקרה ומעמד בכנסייה; יש להם רק הבחנה מסוימת לגבי צורר המשיח הזה והם לא מהווים איום לגביו. מדוע אם כן, צורר המשיח תמיד סולד מהם ומתייחס אליהם כאילו היו עצם בגרונו? באיזה אופן עומד האדם הזה בדרכו של צורר המשיח? מדוע צורר המשיח לא יכול להכיל אנשים כאלה? הסיבה לכך היא שלצורר המשיח יש צביון מרושע. הוא לא יכול לסבול שאנשים חותרים אל האמת או הולכים בנתיב הנכון. הוא מציב את עצמו נגד כל מי שרוצה ללכת בנתיב הנכון ומקשה עליך במתכוון, והוא יאמץ את מוחו בניסיון לחשוב על דרך להיפטר ממך, או שהוא ידכא אותך כך שתהפוך להיות שלילי וחלש, או שהוא ימצא מנוף לחץ שיוכל להפעיל עליך ויפיץ זאת כדי שאחרים ידחו אותך, ואז הוא יהיה מאושר. אם לא תקשיב לו או לא תעשה מה שהוא אומר, ותמשיך לחתור אל האמת, ללכת בנתיב הנכון ולהיות אדם טוב, הוא ירגיש אי-נוחות בלבו, והוא יהיה מוטרד וירגיש לא בנוח כשיראה אותך מבצע את חובתך. מה הסיבה לכך? האם הכעסת אותו? לא, לא הכעסת אותו. מדוע הוא מתייחס אליך כך אם לא עשית לו כלום ולא פגעת באינטרסים שלו בשום צורה? זה רק מראה שטבעם של דברים כאלה – צוררי משיח – הוא מרושע, ושהם מתנגדים מטבעם לצדק, לדברים חיוביים ולאמת. אם תשאל אותם מה בדיוק קורה, הם אפילו לא יידעו; הם פשוט מקשים עליך במתכוון. אם תאמר שיש לעשות דברים בדרך אחת, הם יהיו חייבים לעשות זאת בדרך אחרת; אם תאמר, פלוני לא מוצלח במיוחד, הם יאמרו שהאדם הזה נהדר; אם תאמר, זו דרך נהדרת להפיץ את הבשורה, הם יאמרו שזו דרך גרועה; אם תאמר שאחות שמאמינה באל רק שנה או שנתיים נעשתה שלילית וחלשה ויש לתמוך בה, הם יאמרו, "אין צורך, היא חזקה ממך". בקיצור, הם תמיד חולקים עליך ופועלים במכוון בניגוד לך. מה העיקרון שלהם כשהם חולקים עליך? העיקרון הוא שכל מה שאתה אומר שהוא נכון, הם אומרים שהוא לא נכון, וכל מה שאתה אומר שהוא לא נכון, הם אומרים שהוא נכון. האם יש עקרונות-אמת כלשהם במעשיהם? כלל וכלל לא. הם רק רוצים שתעשה צחוק מעצמך, להביך אותך, להכשיל אותך, להביס אותך כך שלא תוכל ללכת בראש מורם, שלא תחתור יותר אל האמת, שתהפוך להיות חלש, ושלא תאמין יותר, ואז תושג מטרתם והם ירגישו שמחה בלבם. מה קורה כאן? זוהי המהות המרושעת של סוג האנשים שהם צוררי משיח. אם הם רואים שאחים ואחיות מהללים את האל ונושאים עדות למענו, ולא שמים אליהם לב, האם הם שמחים? לא, הם לא שמחים. איך הם מרגישים? הם מקנאים. על פי רוב, כשאנשים שומעים אדם משבח מישהו אחר, התגובה הרגילה שלהם היא: "גם אני די נהדר; למה לא לשבח גם אותי?" יש להם מין רעיון קטן שכזה, אך כשהם שומעים מישהו מעיד למען האל, הם חושבים: "יש לו ניסיון והוא נושא עדות כזו, וכולם מאשרים אותו. יש לו את ההבנה הזאת; למה לי אין את ההבנה הזאת?" הם מקנאים ומעריצים את האדם הזה. לצוררי משיח יש מאפיין מסוים: כשהם שומעים מישהו מעיד למען האל ואומר: "זוהי עשיית האל, זוהי המשמעת שהאל מטיל, אלה מעשיו של האל, סידוריו של האל, ואני מוכן להתמסר", צוררי משיח מרגישים לא מרוצים והם חושבים: "אתה אומר שהכול הוא מעשה ידי האל. האם ראית כיצד האל שולט בכל דבר? האם הרגשת כיצד האל מסדר דבר מה? איך זה שאני לא יודע על כך כלום?" היבט אחד הוא שהם בדיוק כמו השטן באופן שבו הוא התייחס לאישורו של האל את איוב. לצוררי משיח יש אותה מנטליות כמו זו שיש לשטן כשהאל זוכה באדם – יש להם את הצביון של השטן. היבט נוסף הוא שאם מישהו מבין את האמת ויש לו הבחנה לגבי צוררי משיח, והוא לא נוהה אחר צוררי המשיח אלא דוחה אותם, אזי לצוררי המשיח יש מנטליות של טירוף, והם חושבים: "אני כלל לא יכול לזכות באדם הזה, אם כך, אני אכחיד אותו!" לפיכך, כשאיוב נתקל בניסיונות, האל אמר לשטן, "הִנּוֹ בְיָדֶךָ אַךְ אֶת־נַפְשׁוֹ שְׁמֹר". אם האל לא היה אומר זאת, האם השטן היה מגלה רחמים? (לא). אין בכך ספק; בשום פנים ואופן הוא לא היה מגלה רחמים.

איזו גישה יש לצוררי משיח כלפי אחים ואחיות שחותרים אל האמת ואוהבים אותה, כלפי אנשים שיש להם אמונה מסוימת והם מבצעים את חובתם בנאמנות מסוימת? ואיזו גישה יש להם כלפי אנשים מסוימים שמדברים על חוויות חיים כדי להעיד למען האל, ושלעתים קרובות משתפים על האמת עם אחים ואחיות? (הם חשים קנאה ושנאה). במה תלויה גישתם? היא תלויה בצביונם המרושע. לכן, כאשר אתה רואה שלעתים קרובות הם מדכאים מישהו באופן בלתי מוסבר, שהם שונאים מישהו וגורמים לאנשים מסוימים לסבול, אתה יודע שאף אחד לא יכול לשנות את צביונו המרושע של צורר משיח, ושהוא מושרש עמוק ובאופן מולד. מנקודה זו, ניתן לראות שהאנשים האלה שהם צוררי משיח, לא יכולים בשום אופן להשיג ישועה. הם לא מאפשרים לאחים ולאחיות לשאת עדות למען האל, ואם כך, האם הם-עצמם יכולים לשאת עדות למען האל? (לא). הם שונאים שאנשים אחרים נושאים עדות למען האל, עד כדי כך שהם חורקים בשיניהם, ואם כך, אימרו לי, האם הם יכולים לשאת עדות למען האל? הם לחלוטין לא מסוגלים לשאת עדות למען האל. יש כאלה שאומרים: "זה לא נכון, יש צוררי משיח שנושאים עדות טובה מאוד למען האל, ואחים ואחיות בוכים כשהם שומעים את עדותם." איזו מין עדות זו? אתם צריכים להקשיב לסוג זה של "עדות" כדי לקבוע אם זו עדות אמת או לא. נניח שיש מישהו שיש לו עבודה טובה ומשפחה טובה, ומכיוון שהאל מרגש אותו, הוא מוותר על עבודתו הטובה ועל משפחתו ומשקיע מאמץ למען האל בכל גופו ובכל נפשו. למרות שהוא חש צער בלבו, בכל זאת הוא מוותר על הכול. אחים ואחיות אומרים לו: "האם אינך מרגיש חלש אפילו במעט?" הוא עונה: "כן, קצת, אבל האם יכולתי לוותר על משפחתי ועל עבודתי איננה מעשה ידיו של האל? בעבר הרווחתי אלפיים או שלושת אלפים ביום, ועשרות אלפים בחודש, והיו לי נכסים רבים. כשהתחלתי להאמין באל, מסרתי את נכסיי למישהו אחר שישמור עליהם כדי שאוכל לבצע את חובתי". האחרים שואלים: "האם כלל לא ניהלת את נכסיך לאחר שמסרת אותם למישהו אחר? האם אתה כבר לא הבעלים של חלק מהם? איך ויתרת על הנכסים שלך?" הוא עונה: "זה היה מעשה האל". האין זה מעורפל מדי? (כן). אלה מילים ריקות בלבד. יתר על כן, כשהוא אומר כמה גבוהות היו ההכנסות שלו, האם הוא לא אומר זאת רק כדי להתרברב? מדוע הוא אומר זאת? הוא נושא עדות על הוויתורים הרבים שלו. האם הוא נושא עדות למען האל? הוא נושא עדות על פיסת ההיסטוריה ה"מפוארת" שלו, על המחיר שהוא שילם ועל מה שהוא השקיע בעבר, על כמה הוא מקדיש ועל כך שאין לו תלונות על האל. האם יש בכך חלק כלשהו של נשיאת עדות למען האל? לא ראיתם מה האל עשה בכל הדברים האלה, נכון? אין זו אמת שהוא נושא עדות למען האל; ברור שהוא נושא עדות למען עצמו, אך הוא אומר שהוא נושא עדות למען האל! האין זו רמאות? הוא מעמיד פנים שהוא נושא עדות למען האל כדי לשאת עדות למען עצמו – האין זו צביעות? אם כך, מדוע יש אנשים שמתרגשים מאוד ובוכים ללא הרף כשהם שומעים זאת? יש כל מיני טיפשים סביבנו! כשמישהו מזכיר את נשיאת העדות למען האל, צוררי משיח מוכרחים לדבר על כמה דברים קטנים שהם עשו, על הדברים הקטנים שהם הקדישו ועל הזמן המועט שבו הם השקיעו מעצמם, וככל שהזמן עובר, אנשים מפסיקים לשים לב, ולכן הם ממציאים ואומרים דברים חדשים, וכך הם נושאים עדות למען עצמם. אם יש מישהו טוב מהם והוא יכול לשתף טוב מהם ולהביא מעט אור של האמת, הם מרגישים לא בנוח. האם הם מרגישים לא בנוח משום שמאמציהם לגבי האמת נחותים משל אחרים והם להוטים להצטיין? לא, הם לא ירשו לאף אחד להיות טוב מהם, הם לא יכולים לסבול שאחרים יהיו טובים מהם, והם מאושרים רק כשהם טובים יותר מאחרים. האין זו רשעות? אם מישהו אחר טוב ממך ומבין את האמת יותר ממך, עליך ללמוד ממנו – האין זה דבר טוב? זהו דבר שכולם צריכים לשמוח עליו. לדוגמה, איוב, אותו אדם מקרב חסידיו של האל בהיסטוריה האנושית. האם היה זה דבר מפואר שהתרחש בעבודת הניהול בת ששת אלפי השנים של האל, או שמא היה זה דבר מביש? (זה היה דבר מפואר). זה היה דבר מפואר. איזו גישה עליך לאמץ כלפי עניין זה? איזו פרספקטיבה צריכה להיות לך? עליך לשמוח למען האל ולהלל אותו, לשבח את עוצמתו של האל, לשבח את האל על שזכה בתהילה – זה היה דבר טוב. זה היה דבר כל כך טוב, ובכל זאת יש אנשים שאפילו חשים דחייה ותיעוב כלפיו. האין זו רשעות מצדם? למען האמת, הם מרושעים, ורשעותם נגרמת על ידי צביונם המרושע.

צביונם של צוררי משיח מרושע; לא רק שהם לא מקבלים את האמת, אלא שהם יכולים גם להתנגד לאל, להקים מלכויות משלהם, והם מתנגדים לאל ללא פשרות – זהו צביון מרושע. האם יש לכם הבנה כלשהי לגבי צביונות מרושעים? יתכן שרוב האנשים לא יודעים איך להבחין בהם, לכן, הבה ניתן דוגמה. יש אנשים שמתנהגים בדרך כלל בצורה רגילה מאוד בנסיבות אופייניות: הם מדברים עם אחרים ומקיימים אינטראקציות עם אחרים בצורה רגילה מאוד, הם נראים אנשים רגילים והם לא עושים שום דבר רע. עם זאת, כשהם באים לכינוסים, קוראים את דברי האל ומשתפים על האמת, חלקם לא מוכנים להקשיב, חלקם נעשים ישנוניים, חלקם סולדים מכך ומתקשים לשאת זאת, הם לא רוצים לשמוע זאת, וחלקם נרדמים מבלי משים ונעשים לגמרי לא מודעים – מה קורה כאן? מדוע כשמישהו מתחיל לשתף על האמת באות לידי ביטוי כל כך הרבה תופעות חריגות? חלק מהאנשים האלה נמצאים במצב לא נורמלי, אך חלקם מתנהגים ברשעות. לא ניתן לשלול את האפשרות שרוחות רעות משתלטות עליהם, ולפעמים אנשים לא יכולים להבין זאת לגמרי או להבחין בכך בבירור. לצוררי משיח יש רוחות רעות בתוכם. אם תשאל אותם מדוע הם עוינים כלפי האמת, הם יאמרו שהם לא עוינים את האמת ויסרבו בעקשנות להודות בכך, כשלמעשה הם יודעים בליבם שהם לא אוהבים את האמת. כשאיש לא קורא את דברי האל, הם מסתדרים עם אחרים כאילו הם אנשים רגילים ואתה לא מודע למה שנמצא בתוכם. אך כשמישהו קורא את דברי האל, הם לא רוצים להקשיב ודחייה מתעוררת בלבם. זו חשיפה של טבעם – הם רוחות רעות; הם מסוג הדברים האלה. האם דברי האל חשפו את מהותם של האנשים האלה או פגעו בנקודה רגישה? לא זה ולא זה. כשהם משתתפים בכינוסים, הם לא רוצים להקשיב למי שקורא את דברי האל – האין הם מרושעים? מה פירוש "להיות מרושע"? המשמעות היא להיות עוין ללא סיבה כלפי האמת, כלפי דברים חיוביים וכלפי אנשים חיוביים; אפילו הם עצמם לא יודעים מה הסיבה, הם פשוט מוכרחים להתנהג כך. זו המשמעות של להיות מרושע, ובמילים פשוטות, זה פשוט להיות נאלח. יש צוררי משיח שאומרים: "מישהו רק מתחיל לקרוא את דברי האל, ואני לא רוצה להקשיב. די בכך שאני שומע מישהו נושא עדות למען האל ואני מרגיש דחייה, ואפילו אני לא יודע למה. כשאני רואה מישהו אוהב את האמת וחותר אליה, אני לא יכול להסתדר איתו, אני רוצה לצאת נגדו, אני תמיד רוצה לקלל אותו, לפגוע בו מאחורי גבו ולענות אותו עד מוות". אפילו הם לא יודעים מדוע הם מרגישים כך – אלה הם אנשים מרושעים. מה הסיבה האמיתית לכך? לצוררי משיח פשוט אין רוח של אדם רגיל בתוכם, פשוט אין להם אנושיות רגילה – כך זה בסופו של דבר. אם אדם רגיל שומע את האל מדבר בצורה כה ברורה וצלולה על היבטים שונים של האמת, הוא חושב: "בעידן כה מרושע ומופקר, שבו לא ניתן להבחין בין נכון ללא-נכון ואנשים מבלבלים בין טוב לרע, כל כך נדיר ובעל ערך לשמוע כל כך הרבה אמת ומילים כה מצוינות!" מדוע זה בעל ערך? דברי האל מעוררים את הרצונות ואת ההשראה של אלה שיש להם גם לב וגם רוח. איזו השראה? הם כמהים לצדק ולדברים חיוביים, הם משתוקקים לחיות בפני האל, הם כמהים להגינות ולצדיקות בעולם, ושהאל יבוא וישלוט על העולם – זו זעקתם של כל אוהבי האמת. אולם, האם צוררי משיח משתוקקים לדברים האלה? (לא). לְמָה כמהים צוררי המשיח? "אם הייתי שולט, הייתי משמיד את כל אלה שאני לא אוהב! כשמישהו מעיד שהמשיח הוא האל המופיע ועובד, כשהוא מעיד שהאל הוא ריבון האנושות, ומעיד שדברי האל הם האמת, שהם עקרונות החיים הנעלים ביותר בחיי האנושות, ומהווים את הבסיס להישרדות אנושית, אני חש דחייה ושנאה, ואני לא רוצה לשמוע זאת!" זהו דבר המצוי עמוק בתוך צוררי משיח. האם לצוררי משיח אין צביון כזה? כל עוד מישהו סוגד להם, מעריץ אותם ונוהה אחריהם, הם חברים, הם באותו צוות; אם מישהו תמיד משתף על האמת ומעיד למען האל, צוררי המשיח מתנערים ממנו וחשים דחייה כלפיו, ואפילו תוקפים אותו, מדירים ומענים אותו – זוהי רשעות. כשאנחנו מדברים על רשעות, הדבר נעשה תמיד תוך התייחסות למזימותיו הערמומיות של השטן; השטן עושה דברים מרושעים, התנין הגדול האדום כאש עושה דברים מרושעים, צוררי משיח עושים דברים מרושעים, וכשאנחנו אומרים שהם מרושעים, הכוונה היא בעיקר לכך שהם עוינים כלפי כל הדברים החיוביים ובמיוחד הם מתנגדים לאמת ולאל – זוהי רשעות, וזהו צביונם של צוררי משיח.

חישבו על צוררי משיח שבהם נתקלתם ולמדתם על מי שמפגין צביון מרושע שכזה. פעם נתקלתי באישה מרשעת שהאנושיות שלה הייתה זדונית במידה שלא תיאמן. בכל פעם שבית האל הטיף על האסונות הגדולים העומדים להתרחש בקרוב, על כך שאין זמן רב, על האופן שבו על אחים ואחיות להכין מעשים טובים, על כך שעליהם להשקיע מאמצים בחתירה אל האמת, על כך שעליהם לבצע היטב את חובותיהם כדי לרצות את כוונותיו של האל, ועל כך שאל להם להותיר לעצמם חרטות כלשהן, בכל פעם שבית האל הטיף את הדברים האלה, האישה הזו הייתה מקללת בלבה וחושבת: "סוף העולם? החיים נהדרים. אולי זהו סוף העולם בשבילך, אבל זהו לא סוף העולם בשבילי! גם אם האסונות הגדולים יגיעו, אני עדיין צריכה לחיות. אם מישהו צריך למות, אתם יכולים למות!" האם האישה הזאת לא הגיונית או מה? בכל פעם שמישהו שיתף על היבט זה של האמת, היא הייתה הופכת לבלתי הגיונית ובלבה הייתה מתעוררת דחייה, והיא הייתה חושבת: "החיים שלי טובים כפי שהם! יש לי כסף רב, יש לי מכוניות, בתים, יש לי הכנסה גבוהה, אני אישה חשובה באזור שלי, ואף אחד לא יעז לפגוע בי. תנאי המחיה שלי כל כך טובים, שאם יבואו האסונות הגדולים, האם לא אסבול הפסדים? אני עדיין לא מוכנה למות!" מה הייתה נקודת המבט שלה על עבודתו של האל ועל רצונו של האל להשמיד את העולם המרושע הזה ואת האנושות המרושעת? (היא הייתה עוינת כלפיהם). לא משנה מה האל עשה, אם הדבר היה קשור לאינטרסים שלה, אם הדבר היה פוגע באינטרסים שלה, היא הייתה שונאת זאת ועוינת כלפיו, היא לא הייתה מסכימה והייתה חושבת: "מה שאתה עושה הוא לא בסדר!" ומיד היא הייתה מתכחשת למעשיו של האל. יתר על כן, הדבר המרושע ביותר לגביה היה שהיא לא אהבה שההגינות והצדיקות שולטות; לא משנה מי שלט, אפילו אם היה זה האל ששלט ושררו הגינות וצדיקות, אם הדבר פגע באינטרסים שלה, זה לא התאים לה – האינטרסים שלה היו חשובים לה יותר מהאל. האם מעשיה לא היו בעלי טבע שטני? וכשמדובר בטבע שטני, האין זה אותו טבע שיש לאדם כאשר רוח רעה משתלטת עליו והוא אומר שהוא לא רוצה לשמוע את דברי האל? (כן). בכל פעם שמישהו קרא את דברי האל, הרוח הרעה הזו הייתה אומרת שהיא לא רוצה לשמוע אותם. בכל פעם שאח או אחות שיתפו על כך שיומו של האל יגיע בקרוב, או על האסונות הגדולים שיבואו בקרוב, האישה המרושעת הזו הייתה שונאת זאת ומקללת בלבה. מדוע היא קיללה? אם האל היה משמיד את העולם, היא הייתה מאבדת את כל רכושה – כשדבר מה היה נוגע לאינטרסים שלה, היא הייתה מקללת אותו. לפיכך, הטבע של קללותיה זהה לזה של רוח רעה שאומרת שהיא לא רוצה לשמוע את דברי האל. יש להן מאפיין משותף והוא, שבכל פעם שמישהו מזכיר את האמת, חושף את עמקי נשמתו, חושף את כיעורו, את רשעותו ואת בוגדנותו, אזי מתעוררים בלבן שנאה, קונפליקט והתנגדות, ואז הן מקללות ומגדפות – כך נראית רוח רעה. כלפי חוץ, אישה מרושעת זו דיברה והתנהגה בדיוק כמו אדם רגיל, ולא כאילו שד שלט בה, אך טבעם של מעשיה היה בדיוק כמו של השד הזה. כאשר תהיה לכם הזדמנות, תוכלו לשאול את האנשים העשירים בכנסייה: "כשיגיע יומו של האל ויבואו האסונות הגדולים, וכל רכוש משפחתך יאבד, האם תכעס? האם אתה מצפה לכך שיום האל יגיע? האם אתה מצפה לכך שהאל ישלוט, וההגינות והצדיקות ישלטו? האם אתה מצפה לכך שהאל יכחיד את האנושות המרושעת הזו, אפילו אם גם אתה תוכחד? האם אתה מוכן שהדבר יקרה?" ראו מה תהיה נקודת המבט שלהם. חלקם יהיו מוכנים שהדבר יקרה, וחלקם לא. אם ניקח את העולם כולו, את כל היקום, את כל הדברים החומריים שהאל שולט בהם – איננו מדברים כאן על דברים לא חומריים, אלא רק על הדברים שבתחום החומרי: רכוש המשפחה, המכוניות, הבתים, הכסף וכן הלאה – אם ניקח את כל הדברים האלה יחד, האם הם מהווים יותר מגרגר חול בידו של האל? (לא). עם זאת, כשלאנשים יש את הדברים האלה, הם לא רוצים לוותר עליהם והם מרגישים כאילו יש בידיהם הון שמאפשר להם להתעמת עם האל, והם אומרים: "אם תיקח את הרכוש של משפחתי, אני אשנא אותך, אני אתנגד לך, ולא אכיר בכך שאתה האל!" האם השאלה אם האל הוא אלוהים או לא תלויה בהכרה שלך בדבר? (לא). האם מעט הרכוש המשפחתי שיש לך מעניק לך את ההון כדי להתעמת עם האל? אתה כה בור! יהלומים הם הדברים בעלי הערך הרב ביותר על פני האדמה. כשאנשים רגילים רואים יהלום במשקל קראט אחד, הם נדהמים ואומרים: "איזה יהלום גדול! הוא שווה בוודאי עשרה או עשרים אלף דולר!" הם חושבים שיהלומים הם כל כך יקרי ערך. אבל אז שמעתי דיווח חדשותי שנאמר בו שכוכב לכת לא רחוק מכדור הארץ עשוי כולו מיהלום, ולפתע הבנתי משהו: אנשים כל כך קצרי-רואי. כשאתה רואה יהלום נוצץ, הוא מוצא חן בעיניך מאוד ואתה חושב שזה דבר נהדר, אך מהי נקודת המבט שלך כשאתה שומע שיש כוכב לכת שלם שעשוי כולו מיהלום? נקודת המבט שלך לגבי יהלומים משתנה. כלומר, כאשר אתה שומע מידע אחר, לפתע האופק שלך מתרחב, אתה כבר לא רואה רק את החלל הזעיר שלפניך, אתה כבר לא כמו צפרדע בבאר, משום שכמות המידע שיש לך גדלה, והתפיסה שלך השתנתה וצמחה. כשאנשים החיים בעולם הזה נתקלים כל הזמן בכל דבר שקורה להם ובסביבות שונות, האופקים שלהם משתנים כל העת, ובו בזמן נקודות המבט שלהם מתחדשות חדשות לבקרים. זהו דבר רגיל, וזהו התהליך שבאמצעותו האל גורם לאנשים להתקדם בהדרגה בחיים האלה, ולהתקדם ללא הרף בתובנה, בפרספקטיבה, בהבנת העולם כולו ובהבנת מעשיו של האל. אם כן, כעת, לאחר שהקשבתם לי ושמעתם כיצד אני מתאר את העניין הזה, איך עליכם להתייחס אליו? האם עליכם לחשוב: "אנשים על פני האדמה הם כה בורים, אין להם תובנה והידע שלהם כל כך מועט!"? כלומר, ההשקפות והתובנות שלך לגבי היקום כולו, לגבי המין האנושי כולו, לגבי כל הדברים שהאל מורה עליהם, לגבי כל מה שהאל מצווה, ייתכן שההשקפות והתובנות הללו זהות להבנה שיש לך לגבי יהלום קטן שערכו מושווה לכוכב לכת, נכון? (נכון). איזו מסקנה ניתן להסיק מכך? על פני כדור הארץ, לא משנה אילו הישגים יש למישהו, איזה מוניטין יש לו, כמה נפלא הוא פועל, אל לו להתרברב, כיוון שבני אדם הם כל כך חסרי חשיבות ואינם שווים אגורה! האל הכין כמה יהלומים על פני האדמה ואנשים נלחמים עליהם. האם אנשים לא יודעים כמה כוכבי לכת יש בידו של האל, שמכילים דברים טובים אף יותר מיהלומים? האם אנשים אינם מעוררי רחמים? (כן). אלה הם אנשים מעוררי רחמים; אנשים כל כך בורים.

צוררי משיח לא יכולים שלא להתנגד לאל; מטבעם הם שונאים את האמת ואת הדברים החיוביים, והם אפילו לא יכולים להניח לאנשים שחותרים אל האמת ואוהבים דברים חיוביים לנפשם, אלא במקום זאת הם מגנים, מדכאים ומדירים אנשים כאלה. באשר לאלה העושים איתם יד אחת, הם קשורים אלה לאלה באופן טבעי, מגינים אלה על אלה, מגוננים אלה על אלה ומתחנפים אלה לאלה. מכאן אנו יכולים לראות שהאנשים האלה, שהם צוררי משיח, הם התגלמות של רוחות רעות ושדים טמאים, ושאין להם אנושיות רגילה. לא משנה עד כמה הם מבינים את האמת שהם שומעים, או כמה הם מטיפים מילים ודוקטרינות באופן ברור, כשמגיע הזמן ליישם בפועל, הדבר היחיד שהם בוחרים לעשות הוא לפעול בניגוד לאמת ולהתנגד לאל, ולהגן על עמדתם ועל האינטרסים שלהם-עצמם – זו רשעותם. באיזה אופן הם רשעים ביותר? באופן שבו הם שונאים את האמת; הם שונאים את האמת ללא הסבר או סיבה. אם תשאל אותם מדוע הם שונאים את האמת, כנראה שהם לא יוכלו להסביר, אך בכל פעולה שלהם גלומים צביון ושיטות של צוררי משיח, וכל פעולה שלהם מטעה ומפילה אנשים בפח, ומפריעה ומשבשת את עבודת בית האל – זו התוצאה של כל פעולה שלהם. עירכו השוואה והתבוננו במנהיגים ובעובדים בכל רמה או באחים ובאחיות הרגילים שסביבכם, שאותם אתם מכירים ויש לכם קשרים איתם, כדי לראות אם מישהו מהם שונא ללא סיבה את האחים והאחיות האלה שחותרים אל האמת, ותמיד רוצה לתקוף ולהדיר את האנשים האלה. הם עצמם יודעים שזה לא בסדר, אך הם לא מסוגלים לשלוט בכך. בפני האחים והאחיות האלה הם אומרים מילים נעימות לאוזן, אך מאחורי גבם הם עושים דברים באופן אחר לגמרי, הם חושפים את ארשת פניהם השטנית ומתחילים להתנגד להם. מה זה אם לא רשעות? מהו הדבר המתועב ביותר בצוררי משיח? לעתים קרובות הם אומרים דברים נכונים כדי להטעות את אנשיו הנבחרים של האל ואת אלה הסובבים אותם, ואפילו כדי להונות ולרמות את העליון, ויתרה מכך, הם רוצים לרמות את האל ולרכוש את אמונם של אנשים באמצעות שפה נמלצת, ואז הם פורקים כל עול, פועלים בקלות דעת ועושים בבית האל ככל העולה על רוחם. הם יודעים כיצד לדבר נכון, כיצד לדבר באופן שגוי, והם יודעים איך הם אמורים לפעול, איך הם לא אמורים לפעול, מהם עקרונות, אילו דברים הם לא עקרונות, מה זה אומר לפעול נגד עקרונות וכיצד לפעול לפי עקרונות. הדברים האלה ברורים בלבם, וחלקם אפילו יודעים את הדברים האלה באופן ברור וצלול מאוד, אך לא משנה כמה טוב הם מבינים עקרונות ומכירים אותם בבירור, כשהם עושים דברים, הם כלל לא מיישמים את האמת בפועל, והם עושים דברים רעים ללא הגבלה בהתאם לרצונותיהם שלהם. הדבר קובע את טבעם כשטניים וכצוררי משיח. לא רק שהם סולדים מהאמת ושונאים אותה, אלא שלעתים קרובות הם שונאים ומגנים דברים חיוביים. מדוע התנין הגדול האדום כאש שונא את האמת ואת האל? הדבר נקבע לחלוטין על ידי טבעו השטני. יש אחים ואחיות שנרדפים עד כדי כך שהם לא יכולים לחזור לבתיהם, והשדים והשטנים האלה אומרים: "האנשים האלה כבר לא חיים יותר חיים רגילים. הם נטשו את המשפחות שלהם". למעשה, הם לא יכולים לחזור לבתיהם משום שהתנין הגדול האדום כאש רודף אותם. דברים כאלה מתרחשים פעמים רבות. על איזה מקרים נוספים שמעתם? (התנין הגדול האדום כאש אומר שאם אנשים קוראים יותר מדי את דברי האל, הם עוברים שטיפת מוח). התנין הגדול האדום כאש אומר: "דברי האל שוטפים את מוחם של אנשים. הם נעשים מכורים לאל". זה נקרא להפוך את האמת על פיה. ברור שהתנין הגדול האדום כאש הוא זה שמשחית אנשים ושוטף את מוחם, אך הוא הופך זאת ואומר שדברי האל שוטפים את מוחם של אנשים – השדים האלה כל כך מרושעים! התנין הגדול האדום כאש תובע לעצמו את כל המעשים הטובים שנעשים על ידי אחרים ומאשים אחרים בדברים הרעים שהוא עושה. צוררי משיח עושים את אותו הדבר; שיטותיהם זהות לחלוטין לאלה של התנין הגדול האדום כאש ושל השטן. הם באמת משרתיו של השטן!

האם כעת סיימנו לשתף פחות או יותר על הביטויים המרושעים, הבוגדניים והערמומיים של צוררי משיח? האם מה ששיתפתי היום אינו שונה ואמיתי יותר ממה שאתם יכולים להבין פשוטו כמשמעו? בית האל הפיק סרטונים רבים בשנים האחרונות, וכולם הועלו לרשת האינטרנט, כולל מזמורים וסרטים שונים וכן הלאה. צורר משיח בסין ראה את הדברים האלה באינטרנט ואמר: "הפקתם את התוכניות האלה בארץ אחרת, ואנחנו יכולים לעשות זאת גם בסין". ואז הוא יצא למסע גיוס, מצא חבורה של אנשים, והקים מקהלה במדינת התנין הגדול האדום כאש. בסופו של דבר, האנשים האלה נעצרו. מדוע צורר המשיח היה צריך לעשות זאת? האם הייתה לו מטרה? (כן). מה הייתה מטרתו? (לשלוט באנשים). הוא לא עשה זאת רק משום שהוא רצה פשוט לשלוט באנשים. הוא רצה להקים פלג משלו. הרעיון שלו היה: "בבית האל יכולה להיות מקהלה, וגם לי יכולה להיות מקהלה! אם אצליח, יהיה לי פלג משלי. בהינף יד אחד יבואו אנשים רבים!" כך הוא יוכל לתפוס את מקום כנסיית האל. האין זו המטרה שהוא רצה להשיג? אך התוצאה הייתה שהתנין הגדול האדום כאש בלם אותו ומשאלת לבו לא התממשה. בית האל מבצע את העבודה הזו תחת הנחת היסוד של ביטחון מובטח. האם התנאי הזה היה קיים עבורו במדינה שבה שולט התנין הגדול האדום כאש? מצב זה לא היה קיים עבורו, ובכל זאת הוא רצה להתרברב. הוא לא הציג את עצמו היטב, ובסופו של דבר דברים השתבשו עבורו. לפני מספר שנים, קבוצה אחרת של אנשים הפיקה תוכנית והעלתה אותה לאינטרנט. הם שרו מנגינות ישנות, רקדו, ולבשו ביגוד פרחוני בסגנון אתני. זה היה קונבנציונלי ומיושן מדי. אימרו לי, האם צוררי המשיח האלה לא גרמו רק להפרעות? (כן). הכופרים והאנשים הדתיים לא ידעו מהו המצב האמיתי והם האמינו שהדברים האלה באמת נעשו על ידי הכנסייה. צוררי משיח תמיד עושים דברים טיפשיים; לא רק שהם מרושעים, הם גם טיפשים. מדוע הם טיפשים? האם מרוב היותם מרושעים, הם הפכו רשעים עד כדי טיפשות? לא. לא משנה איזו איכות יש לאדם, אם הוא מבין אמת כלשהי, אפילו אם אין לו דרך להתקדם כשהוא עושה דברים והוא לא יודע מה ראוי או לא ראוי לעשות בלבו יש לו שורה תחתונה: הוא לא יפעל בקלות דעת או בעיוורון. האין זה המצב? (אכן, כן). עם זאת, אותם אנשים שלא מבינים את האמת ושהם כה גאוותנים וחסרי היגיון, פועלים בהפקרות. מה המשמעות לכך שהם פועלים בצורה מופקרת? לאנשים כאלה אין היגיון, ואנשים ללא היגיון לא יכולים לשקול סוגיות. למה אני מתכוון כשאני אומר "לשקול"? אני מתכוון למה שצריך לעשות בשלבים המוקדמים, מה צריך להכין, אילו דברים נדרשים בעת נקיטת פעולה, מדוע יש להכין את התוכנית הזו, ולאחר הפקת התוכנית, על כמה אנשים התוכנית יכולה להשפיע, כמה אנשים ניתן לחזק באמצעותה, ואם יש השלכות או פגמים כלשהם – יש להעריך את כל הדברים האלה. תהליך הערכה זה נקרא "שיקול". האם האנשים הטיפשים האלה יכולים לשקול דברים? (לא). אנשים שלא יכולים לשקול נושאים הם חסרי היגיון; האם יש להם הבנה כלשהי של האמת? בוודאי שלא. אם אדם באמת מבין אמת כלשהי, ההיגיון שלו יהיה ברור ומבוסס יותר. הוא יוכל להבין יותר מהו דבר חיובי, מה שלילי, מה נכון, מה שגוי, ואיזה עיקרון קיים בבסיסו של תחום מסוים; כלומר, לא משנה מה הוא עושה, בין אם הוא עושה דבר טוב או רע, בלבו יש סטנדרט. לדוגמה, אם מישהו היה אומר לך לרוץ עירום ברחוב, האם היית עושה זאת? (לא). האם היית עושה זאת אם מישהו היה מכה אותך? האם היית עושה זאת אם מישהו היה נותן לך עשרת אלפים יואן? (יהיה זה מביש לעשות זאת. לא הייתי יכול לעשות זאת). הידיעה שיהיה זה מביש לעשות זאת, זהו סוג של חשיבה, סוג של הכרעה, וסוג של גישה הנובעת מתוך רציונליות, כלומר, רק עם רציונליות זו אתה מסוגל לנקוט חשיבה כזו וגישה כזו. לכן, לא משנה אם כסף מפתה אותך או אם מענים ומייסרים אותך באכזריות, לא משנה איך מאלצים אותך, אתה עדיין לא תעשה זאת, ולכן לא תושפע כלל, ותעמוד איתן. צוררי משיח לא מבינים את האמת, ולכן אין להם מושג לגבי שום דבר שהם עושים. מה המשמעות של "מושג" כאן? פירוש הדבר הוא שהם לא יודעים מה לעשות כדי לשאת עדות למען האל. צורר המשיח הזה האמין שיש לו לב אוהב להפליא, הוא אסף קבוצה של אנשים כדי ליצור סרטון על מקהלה, ובסופו של דבר הוא הוציא כסף רב וסיכן את עצמו. המצב בסין גרוע יותר מאשר בארצות אחרות, לכן, מה יקרה אם משהו ישתבש? האם הוא שקל זאת? יכול להיות שהוא שקל את המצב במידה מסוימת, אך הוא לא ידע אילו תוכניות להכין או אילו תוצאות להשיג – הוא כלל לא הבין. מדוע הוא לא הבין? לא הייתה לו הרציונליות הזו. כיצד נוצרת רציונליות? רק באמצעות הבנת האמת, היגיון של אנשים יכול להפוך בהדרגה לברור ומבוסס. לצוררי משיח יש טבע שונא-אמת, מטבעם הם מתנגדים לדברים חיוביים, ולעולם הם לא יוכלו לאהוב את האמת בעומק ליבם, אם כך, האם הם יכולים להבין את האמת? (לא). אם הם לא יכולים להבין את האמת, האם הם יכולים להיות ניחנים בחשיבה של אנושיות רגילה? לעולם הם לא יוכלו להיות ניחנים בה. האם לאנשים ללא חשיבה של אנושיות רגילה יש רציונליות? לא, אין להם. כשצוררי משיח עושים ואומרים דבר מה, אין הבדל בין נקודות המבט שלהם וכל הדברים שהם עושים לבין הדברים שנעשים על ידי שדים ורוחות רעות. מדוע אני אומר שאין הבדל? לדוגמה, מישהו אוהב מאוד להטיף ולהתרברב, לכן הוא מחפש תמיד אנשים שיקשיבו לו כשהוא מטיף דרשות. גם אם אנשים לא אוהבים להקשיב לו, הוא עדיין מטיף; כשאנשים אחרים חשים דחייה כלפיו, הוא לא מרגיש זאת, והוא לא מנסה להתבונן בהם, הוא לא רואה מה אחרים צריכים, והוא פשוט מְרַצֶּה את עצמו. האין זה מביש? זה מביש והוא נטול רציונליות. האם יש הבדל כלשהו בין חוסר ההיגיון הזה לבין הדיבורים והמעשים האקראיים והמופקרים של מי שהשטן ורוחות רעות שולטים בו? למרות שאולי הוא לא נראה כמו חולה נפש אחוז טירוף שרץ עירום ברחוב, ניתן לראות שהוא פועל ללא רציונליות. כאשר הוא מתבקש להשקות כמה אחים ואחיות, או להפיץ את הבשורה, או לבצע חובה כלשהי, הוא חסר עקרונות לחלוטין ופשוט פועל בקלות דעת כרצונו. יש אנשים שמפיצים את הבשורה במשך עשרים שנה מבלי להשיג ולו אדם אחד, ובכל זאת הם עדיין רוצים להפוך למנהיגים. האם יש אנשים כאלה? כן, יש. אין להם עקרונות כלשהם, הם מסבכים כל דבר שהם עושים, ובכל זאת הם רוצים להפוך למנהיגים ולהוביל אנשים אחרים – יש הרבה אנשים כאלה, ללא ספק. הם מאמינים באל במשך שנים כה רבות, הם קוראים רבים מדברי האל, והם מקשיבים לדרשות רבות, אך הם לא מבינים שום אמת. אם כך, למה קשור חוסר ההבנה שלהם? מה הגורם המוביל לכך שהם לא מבינים? האם זה משום שאין להם איכות ויכולת הבנה, או שאופיים רע והם לא אוהבים את האמת? (הדבר קשור למהות שלהם). מדוע הדבר קשור למהות שלהם? (מכיוון שהמהות שלהם מרושעת, הם לא יכולים לקבל את עבודתה של רוח הקודש, והאל לא פועל על אנשים כאלה, ולכן, לא משנה כיצד הם אוכלים ושותים את דברי האל, הם לעולם לא יבינו את האמת). זוהי סיבה אובייקטיבית. הסיבה האובייקטיבית היא כמובן שרוח הקודש לא פועלת עליהם, ולכן הם בהחלט לא יוכלו להבין כלום – דבר זה חל על כל אחד. יש גם סיבה סובייקטיבית, ומה היא? (אנשים כאלה שונאים את האמת). וכיצד אנשים ששונאים את האמת מתייחסים לאמת? (כאנטיתזה שלהם). הם מתייחסים אליה כאנטיתזה שלהם; זהו היבט אחד. מה עוד? האם הם מסוגלים להבין את הצד המעשי של האמת? לעולם לא. אם הם לא יכולים לתפוס זאת אפילו ברמה הזו, אימרו לי, האם הם מסוגלים להבין את האמת? לעולם לא, הם לא יכולים להבין את האמת. הסיבה האובייקטיבית היא שאנשים כאלה לא מסוגלים לקבל את עבודתה של רוח הקודש, והאל לא הופך אותם לנאורים. הסיבה הסובייקטיבית היא שהם מתייחסים בעוינות אל האל, אל האמת ואל דברים חיוביים, ומבחינתם שום דבר חיובי אינו דבר חיובי. אם כך, מהם הדברים שהם מאמינים בליבם כי הם חיוביים? הם מסוג הדברים שבהם השטן תומך – דברים שהם כולם מרושעים, ריקים ומעורפלים. אם כן, האם האנשים המרושעים האלה ששונאים את האמת מסוגלים להבין את האמת? הם לא יוכלו להבין אותה לעולם כי הם לא מקבלים אותה. כעת, אימרו לי, האם יש טעם לשתף על האמת עם אנשים כאלה? האם הם מסוגלים להיות נכונים להקשיב כשאתם מקריאים את דברי האל? הם כולם כופרים ושדים, ולכן איך ייתכן שהם יקשיבו לדברי האל? יש כאלה שלא יכולים להבין את העניין הזה לעומקו והם אומרים: "מדוע הם לא מבינים כשאני משתף איתם על האמת? האם הם לא אנושיים?" אתה מרגיש מבוכה ואינך יכול לראות אותם לאשורם. יש אנשים שאתה פשוט לא יכול להקשיב לדבריהם והדברים שהם עושים פשוט נלעגים – אלה הם כופרים, שדים, והם אטומים לכל היגיון. מדוע אני אומר את שלוש המילים האלה, "אטומים לכל היגיון"? אתה מאמין שהאל קיים ושהאל ריבון על כל הדברים – האין אלה דברים חיוביים? (אלה דברים חיוביים). ובמה מאמינים האנשים האלה? "האם כך האל ריבון על כל הדברים? הוא לא מי יודע מה". האין הם אטומים לכל היגיון? (אכן). אין דרך לתקשר עם אנשים כאלה; הם משהו שונה לחלוטין, הם חיות, הם אטומים לכל היגיון. בעלי חיים לא מבינים אף פעם מהם דברים חיוביים או מהי האמת, ולכן אין דרך לתקשר איתם. העובדה שאינכם יכולים לתקשר איתם היא לא בעיה של זמן, ולא נוגעת להשקעת מאמצים כבירים מצדכם או לכמות המאמץ שאתם משקיעים,אלא שהם פשוט לא מסוגלים להבין, ואם כך, מה עוד יש לומר להם? מה בדיוק יש בתוך האנשים האלה? אין בלבם כנות, אין יושר ואין טוב-לב, יש בהם רק רשעות, הם מלאים ברשעות. זו הסיבה לכך שהאנשים האלה אטומים לכל היגיון והם לא יוושעו.

כאשר משווים ערמומיות ובוגדנות לצביון של רשעות, דרגתן קלה ורדודה יותר באופן יחסי. אם דרגתן רדודה, מדוע אני מזכיר אותן כאן? צוררי משיח פועלים ומדברים בערמומיות, באופן בלתי מוסבר ומעורפל, וגורמים לאחרים להרגיש שהם בוגדניים וערמומיים, ואנשים מן השורה לא יכולים להגיע לאמת של העניין. הם פועלים ומדברים בערמומיות והם לא מסוגלים להסתדר עם אנשים תמימים וכנים שחותרים אל האמת. במקום זאת, לעתים קרובות הם משחקים באנשים כאלה ומשתמשים בהם. צוררי משיח משחקים באנשים האלה ומרמים אותם, ואפילו משתמשים בהם, כשהם בתורם כלל לא מודעים לכך. כמובן, התנהגות זו ושיטות אלה בהן משתמשים צוררי משיח אינן כה מזיקות לאנשים. מהו הדבר שגורם נזק כה רב לאנשים? זהו צביונם המרושע של צוררי המשיח, ואלה ההטעיה, השליטה והדיכוי של אנשים, הנובעים מן הצביון המרושע הזה שהוא חמור אף יותר. כשמדובר במעשיהם של צוררי משיח, תמיד יש להם מוטיבציה וכוונה שעליהן הם לא יכולים לספר לאחרים. הם לעולם לא יקדישו או ישקיעו דבר ללא סיבה, והם גם לא יעשו דבר כלשהו למען איש או למען בית האל ללא סיבה או פיצוי. מאחורי כל פעולה ומילה שלהם יש מניע וכוונה, וברגע שהכוונה והמניע שלהם נחשפים, או שהשאיפות והרצונות שלהם נהרסים, הם מחפשים הזדמנות לסגת. הם חושבים בלבם: "כל כך לא שווה להקדיש או להשקיע מעצמי ללא סיבה, זה לא כדאי לי. אדם צריך לקבל משהו מהאמונה באל. אם אדם משקיע מעצמו למען האל מבלי לבקש גמול, זה פשוט טיפשי". ההיגיון שלהם הוא: "אין דבר כזה ארוחות חינם". הם קובעים שהמצפון וההיגיון, ההתנהגות והמעשים הטובים שעל אנשים רגילים לעשות, הם טיפשים ומטופשים. האין זה מרושע? (כן). זה מרושע במידה שלא תיאמן. לדוגמה, ביתו של האל עורך סידורי עבודה מסוימים ודואג במידה מסוימת לחייהם של אחים ואחיות המבצעים את חובותיהם, אך צוררי משיח מכשילים אותם מבפנים. מהי מטרתו של צורר משיח כשהוא מכשיל אותם? אילו צורר המשיח היה קובע את סידורי העבודה, והאחים והאחיות, ביודעם זאת, היו חשים שיש להם חוב של הכרת תודה כלפיו, צורר המשיח היה נוטל על עצמו את ההובלה. אם האחים והאחיות לא יודעים מי הכין את סידורי העבודה והם חושבים שבית האל הכין אותם, והם מודים על כך לאל, האם צורר המשיח משתף פעולה? בשום פנים ואופן לא. צורר המשיח היה עוצר את סידורי העבודה והם לא היו מיושמים. לאחים ולאחיות מועיל שבית האל מכין את סידורי העבודה האלה, ועבודת הבשורה יכולה להתפשט טוב יותר; זהו דבר גדול שקשור לעבודתו של האל, ואם כך, כיצד האנשים שפועלים כמנהיגים צריכים לשתף איתו פעולה? עליהם לעשות כל שביכולתם כדי לשתף פעולה היטב וליישם את העבודה. עם זאת, יש צוררי משיח שמעמידים מכשול בפניה מבפנים ולא מיישמים את העבודה במשך שנתיים. מה הסיבה לכך? זהו השטן הגורם למכשולים ולהפרעות. צוררי משיח ואנשים רעים מפריעים לכנסיות מסוימות ושולטים בהן, ואין השגחה על אחים ואחיות המבצעים את חובותיהם. הדבר משמח את צוררי המשיח, והם חושבים בליבם: "מספיק שאני אהנה מדבר כה נפלא ומיתרונות כה עצומים. איך יתכן שכל האחים והאחיות יהיו המוטבים?" איך יכולה הפקת התועלת של האחים והאחיות להשפיע בדרך כלשהי על צוררי המשיח? הדבר כלל לא ישפיע עליהם. הוא יהנה, כולם ייהנו וזה יהיה נהדר! חשוב על המצב כולו: אל לך להעמיד מכשול בפני העבודה, ואל לך לעכב אותה, אלא עליך ליישם את העבודה בשמחה. האם אין זה דבר רגיל? (כן). זו החובה שעל אדם לבצע, וזו אחריותך. היבט אחד הוא שזה לא עולה לך כלום, בעוד שהיבט אחר הוא זה: האם לא כולם רוצים שעבודת הבשורה תתרחב? (אנחנו רוצים). כשהם רואים אחים ואחיות נהנים מחסדו של האל, האם הם מקנאים? במה הם מקנאים? האם צוררי משיח אינם שדים? אם כן, מדוע צוררי משיח לא מיישמים את העבודה? מכיוון שהם מקנאים. האם הם חושבים שיישום העבודה יועיל להרחבת עבודת הבשורה? (לא). האם הדבר משפיע על האינטרסים שלהם? מה זה קשור אליהם? הדבר כלל לא קשור אליהם, אך הם לא מיישמים זאת, וכאן טמונה הרשעות שלהם. הם שדים חיים ועליהם להיות מקוללים! גם כשמדובר בעניין כזה, שנוגע לעבודת בית האל ולאנשים כה רבים שמבצעים את חובותיהם, הם כלל לא לוקחים בחשבון את ההשלכות. אם היה להם שמץ של כוונה טובה, הם לא היו מסוגלים לעשות זאת. מדוע הם מתנהגים כך? זהו מעשה נבלה, וזו רשעות. האם אתם עושים דברים כאלה? אם אתם מסוגלים לעשות דברים כאלה, אינכם שונים מצוררי משיח, וגם אתם שדים חיים. אסור לכם לעשות דברים כאלה! יש גם צוררי משיח שרואים שיש בכנסייה אנשים רעים שמפריעים לעבודת הכנסייה לעתים קרובות, שפורקים כל עול בכנסייה, אבל הם מתעלמים מכך. כשהם מתבקשים לטפל באנשים כאלה, הם מתחמקים ודוחים את ההתמודדות איתם. הם לא מתחשבים באינטרסים של האחים ושל האחיות; הם חושבים רק על כך שהמוניטין שלהם לא ייפגע, ותו לא. הם חושבים: "הפכתי למנהיג, ולכן אני הוא זה שאומר את המילה האחרונה. יש לי כוח וסמכות מוחלטים. אם אגרש את מי שאתה תאמר לי לגרש, הדבר יציג אותי כחסר כוח לחלוטין. אני חייב לוודא שהאחים והאחיות יודעים שהאנשים האלה נמצאים תחת חסותי ושהם כפופים לי". למי הם מתנגדים? (לאל). האם התנגדות לאל אינה רשעות? זו רשעות. האם אתה יודע איזה מין דבר הוא בן אדם? האל העניק לך את נשמת אפך, ואם אינך יודע דבר כה חשוב, האם זה לא הופך אותך לטיפש? האל יכול לשים קץ לחייך בכל עת, אך אתה עדיין מעמיד את עצמך נואשות נגד האל – זוהי רשעות ואתה שד חי! לכן, היבט אחד הוא שאתם חייבים לחתור אל האמת ולא ללכת בנתיבו של צורר משיח; מלבד זאת, אתם חייבים לדעת כיצד להבחין בצוררי משיח. אם אתם נתקלים בצורר משיח, עליכם להתבונן בו מקרוב, ואם תראו שהוא עומד לעשות דבר רע, עיצרו אותו מיד, והתאחדו עם אחים ואחיות כדי לחשוף אותו, לנתח אותו, לדחות אותו ולגרש אותו. לאחרונה שמעתי על כמה אחים ואחיות צעירים בכנסייה שהתאחדו כדי להדיח מנהיג שקר. אני אומר שהצעירים האלה התקדמו, הם לא חיים לפי פילוסופיות שטניות, הם יכולים ליישם את האמת בפועל ולפעול על פי עקרונות, והם הרבה יותר טובים מרוב האנשים. לרוב האנשים יש פילוסופיות להתנהלות בעולם, הם מורעלים עמוקות על ידי השטן, והם עדיין לא התנערו מהשפעתו של השטן. היכולת להרחיק מנהיג שקר מראה שאדם מבין אמת מסוימת ויכול להגן על עבודת בית האל – זהו דבר טוב. הדבר מראה שאדם התבגר בחייו ויכול לבצע היטב את חובתו.

באמצעות השיתוף היום וחשיפת ההיבטים של מהות הרשעות, הבוגדנות והערמומיות של צורר משיח, כמו גם את כל הביטויים השונים שלהם, אנו רואים שצוררי משיח מתנגדים מטבעם לאל. יש אנשים שאומרים: "אף על פי שיש לי צביון של צורר משיח, אין לי את מהות טבעו של צורר משיח, ולעולם לא אתפתח להיות צורר משיח." מה דעתך על הגישה הזאת? אף על פי שאין לך מהות של צורר משיח, עדיין יש לך את הביטויים והגילויים הללו של צורר משיח, אתה מביא לידי ביטוי את מה שצורר משיח מביא לידי ביטוי, ויש לך צביון של צורר משיח, ולכן אתה נמצא בסכנה של הליכה בנתיבו של צורר משיח. עם מעמד, השפעה והון, זהו רק עניין של זמן עד שתהפוך לצורר משיח, וזו עובדה. מה כוונתי כשאני אומר זאת? אני אומר זאת כדי להדליק עבורכם נורה אדומה וכדי לומר לכם עובדה: ברגע שמישהו מתחיל ללכת בנתיבו של צורר משיח, יש שתי אפשרויות. האחת היא שתגלה זאת בזמן, תשנה כיוון, תהרהר על עצמך, תכה על חטא ותהיה מסוגל להתמסר לתזמוריו ולסידוריו של האל. זו האפשרות הטובה ביותר, ותהיה לך תקווה להשיג ישועה. עם זאת, אם אינך יכול ללכת בנתיב של חתירה אל האמת, הרי שלא ניתן להעלות על הדעת את ההשלכות שיהיו לכך שתבצע מעשים רעים רבים ותוגדר כצורר משיח. האם אתה מבין? (כן). טוב שאתה מבין. למה אני מתכוון? אני מתכוון שאם יש לך ביטויים של צורר משיח, עדיין יש לך מרחב תמרון מסוים והזדמנות להכות על חטא, אך ברגע שתהפוך לצורר משיח, אתה בסכנה. לכן, כאשר אתה מגלה שיש לך ביטויים של צורר משיח, עליך לשנות כיוון, לחפש את האמת ולפתור את הבעיה הזו; אל תקל ראש בעניין. אחרת, כשתשיג כוח והזדמנויות, תבצע מעשים רעים בקלות ראש ותגרום להפרעות ולשיבושים בעבודת הכנסייה. לא תוכל לשאת את ההשלכות, וסביר מאוד להניח שהדבר ישפיע על הקץ שלך ועל הייעוד שלך.

היום הסברנו באופן ברור את ההבדל המהותי בין צביונם המרושע של צוררי משיח לבין צביונם המרושע של אנשים מן השורה. האם אתם מבינים זאת כעת? לכל בני האדם המושחתים יש צביון מרושע, ולכולם יש את הגילויים והביטויים של צביון מרושע. אולם, צביונם המרושע של אנשים מן השורה וצביונם המרושע של צוררי משיח שונים זה מזה. אף על פי שלאנשים מן השורה יש צביון מרושע, בלבם הם משתוקקים לאמת והם אוהבים את האמת, ובתהליך אמונתם באל ובביצוע חובותיהם, הם מסוגלים לקבל את האמת. למרות שהם יכולים ליישם בפועל את האמת בצורה מוגבלת, הם עדיין יכולים ליישם בפועל במידה מסוימת, ולכן צביונותיהם המושחתים יכולים להיטהר בהדרגה ולהשתנות באמת, ולבסוף הם מסוגלים, ביסודו של דבר, להתמסר לאל ולזכות בישועה. צוררי משיח, לעומת זאת, כלל לא אוהבים את האמת, הם לעולם לא מקבלים את האמת, ולעולם לא מיישמים אותה בפועל. עליכם לנסות להתבונן ולהבחין על פי מה שאני אומר כאן; בין אם זהו מנהיג כנסייה ובין אם זה עובד, או אח או אחות מן השורה, בידקו אם הם יכולים ליישם בפועל את האמת שבתחום הבנתם. לדוגמה, נניח שמישהו מבין עיקרון-אמת, אך כשמגיע הזמן ליישם אותו בפועל, הוא כלל לא מיישם אותו בפועל, והוא עושה כרצונו ופועל בצורה מופקרת – זו רשעות וקשה להושיע אדם כזה. יש אנשים שלא באמת מבינים את האמת, אך בלבם הם רוצים לדעת מה בדיוק עליהם לעשות כך שמעשיהם יהיו בקנה אחד עם כוונותיו של האל ותואמים את האמת. עמוק בלבם הם לא רוצים להתנגד לאמת. הם מדברים ופועלים תוך הפרת עקרונות, הם עושים טעויות ואפילו עושים דברים שגורמים לשיבושים ולהפרעות רק משום שהם לא מבינים את האמת – מהו טבעו של דבר זה? טבעו של הדבר לא קשור לעשיית רע; הוא נגרם על ידי טיפשות ובורות. הם עושים את הדברים האלה משום שהם לחלוטין לא מבינים את האמת, משום שהם לא מסוגלים להשיג את עקרונות-האמת ומשום שעל פי תפיסותיהם ודמיונותיהם, הם חושבים שנכון לעשות את הדברים האלה, ולכן הם פועלים כך, ומכיוון שכך, האל קובע שהם טיפשים, בורים ושאיכותם לקויה; זה לא שהם מבינים את האמת ויוצאים נגדה במתכוון. באשר למנהיגים ועובדים שתמיד עושים דברים על פי תפיסותיהם ודמיונותיהם, ושלעתים קרובות משבשים את עבודת בית האל משום שהם לא מבינים את האמת, עליכם ליישם בפועל פיקוח והגבלות, וליישם בפועל שיתוף רב יותר על האמת כדי לפתור בעיות. אם איכותו של מישהו לוקה בחסר יתר על המידה והוא לא יכול להבין את עקרונות-האמת, זה הזמן להדיח אותו כמנהיג שקר. אם הוא מבין את האמת אך פועל נגדה במתכוון, יש לגזום אותו. אם הוא לא מסוגל לקבל את האמת אף פעם והוא לא מביע חרטה, יש להתייחס אליו כאל אדם רע ולהרחיק אותו. עם זאת, טבעם של צוררי משיח חמור הרבה יותר מזה של אנשים רעים או של מנהיגי שקר, מכיוון שצוררי משיח מפריעים במתכוון לעבודת הכנסייה. אפילו אם הם מבינים את האמת, הם לא מיישמים אותה בפועל, הם לא מקשיבים לאף אחד, ואם הם כן מקשיבים, הם לא מקבלים את מה שהם שומעים. גם אם נראה על פני השטח שהם מקבלים זאת, הם מתנגדים לכך בעומק לבם, וכשמגיע הזמן לפעול, הם עדיין פועלים בהתאם להעדפותיהם שלהם מבלי להתחשב כלל באינטרסים של בית האל. כשהם נמצאים בסביבת אנשים אחרים, הם אומרים כמה מילים אנושיות ויש להם צלם אנוש כלשהו, אך כשהם פועלים מאחורי גבם של אנשים, מתגלה טבעם השטני – אלה הם צוררי משיח. יש אנשים שכשהם משיגים מעמד, הם עושים כל מיני מעשים רעים והופכים לצוררי משיח. יש אנשים שאין להם מעמד, אך מהות טבעם זהה לזו של צוררי משיח – האם תוכל לומר שהם אנשים טובים? ברגע שהם משיגים מעמד הם עושים כל מיני מעשים רעים – הם צוררי משיח.

האם יש מי מכם שגילה שאתם עצמכם צוררי משיח בהתהוות, ואתם מרגישים שכאשר תשיגו מעמד, מובטח במאה אחוז שתהיו צוררי משיח? אם אכן כך, כאשר אחרים בוחרים בך כמנהיג, אסור לך בשום אופן לאפשר להם לבחור בך ועליך לומר: "אני מתנגד. אל תבחרו בי בבקשה. אם תבחרו בי, הכל יסתיים עבורי". זה נקרא להיות בעל מודעות עצמית. היעדר מעמד הוא הגנתך. כחסיד מן השורה, ייתכן שלעולם לא תהיה לך הזדמנות לעשות רע משמעותי, וההסתברות שתיענש יכולה להיות אפסית. עם זאת, ברגע שתשיג מעמד, ההסתברות שתבצע מעשים רעים תהיה מאה אחוז, כמו גם ההסתברות שתיענש, ואז הכול יסתיים עבורך, ותשמיד כליל כל סיכוי שהיה לך להשיג ישועה. אם יש לך שאיפות ורצונות, עליך למהר ולהתפלל לאל, לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה, להסתמך על האל וליישם בפועל ריסון-עצמי, ולא להתענג על מעמדך. אז תוכל לבצע את חובתך כרגיל. אם תתמקד תמיד בתארים רשמיים ותתענג על מעמדך, ולא תתייחס לביצוע חובתך, אתה נוכל ויש להיפטר ממך. כשאתה מקבל על עצמך חובה, אל תתמקד במעמד; עליך פשוט לבצע היטב את חובתך – טיפול בעניינים בצורה טובה הוא אמיתי יותר מכל דבר אחר. אם תוכל לבצע היטב את חובתך, האם לא תְּרַצֶּה אז את האל? מבחינתכם, זו הדרך האחרונה שבאמצעותה אתם יכולים להימנע מעשיית רע. האם זה דבר טוב או דבר רע להגביל אתכם תמיד ולא לאפשר לכם להשיג מעמד? (זה דבר טוב). אם כך, מדוע יש אנשים מסוימים שעדיין שואפים כל כך להתחרות על מעמד בתקופת בחירות? לאנשים כאלה יש יותר מדי שאיפות. זהו דבר לא נורמלי שלאנשים יש יותר מדי שאיפות – זו רשעות מצדם. יש אחיות צעירות רבות, כולן בשנות העשרים לחייהן, שרוצות לקבל תפקיד רשמי והן כל כך אוהבות מעמד. אם לא בוחרים בהן להיות מנהיגות, הן זועפות ומפסיקות לאכול. למרות שהן נראות ילדותיות במקצת, מבחינת הנחישות שלהן, ככל שהן יתבגרו הדברים יהפכו עבורן לרציניים באופן משווע, והן יהפכו למומחיות, נכון? יש נשים ששומעות שפעם אישה הפכה לקיסרית והן מקנאות מאוד ומייחלות להיות האישה הזאת. הן לא רוצות להיות רגילות, ובאמונתן באל הן לא רוצות להימנות רק עם החסידים הרגילים ותו לא. הרצונות שלהן בוערים תמיד בליבן, וברגע שיש להן הזדמנות להראות את עצמן, הן עושות זאת. הן לא רוצות למלא את חובותיהן בצורה ראויה, הן לא רוצות למלא את אחריותן, להשקיע את לבן בחתירה אל האמת או להתמסר לתזמוריו ולסידוריו של האל. הן לא אוהבות לחתור אל האמת ולבצע בדרך זו את חובותיהן, והן לא רוצות לחיות חיים פשוטים כאלה – הדבר מטריד אותן. האם יש ביניכם נשים כאלה? קחו לדוגמה אישה שאוהבת להתנהג בצורה מופקרת; לא משנה כמה טוב בעלה מתייחס אליה או כמה כסף יש לו, הוא לעולם לא יוכל לשבות את ליבה. יש נשים שיש להן ילדים רבים ועדיין הן מנסות לפתות גברים בקלות דעת, ואף גבר לא יכול לפקוח עליהן עין – זו רשעות. מהיכן מגיעה האנרגיה המרושעת הזו? (היא נובעת מתוך טבען). וכיצד נוצר הטבע שלהן? רוחות טמאות חיות בתוכן, והן התגלמות של רוחות טמאות. בממלכת הרוח העניינים אמנם מורכבים, אבל לא משנה עד כמה הם מורכבים, כל עוד אדם מבין את האמת ויכול להתייחס לעניינים האלה על פי דברי האל, הוא יכול להיות בעל הבחנה, ודבר זה ידוע כחדירה ישירה לממלכת הרוח. כאשר אתה מבין את האמת, אתה יכול לראות את הדברים באופן חד ומדויק, אופן החשיבה שלך נעשה גם הוא גמיש וצלול, ולבך מתבהר. אם אינך מבין את האמת, לבך יהיה תמיד מבולבל, לא תדע בליבך שום דבר לגבי הדברים שאתה עושה, תהיה כאוויל ותפחד לפנות לכיוון כלשהו. תפחד שאם תעשה יותר זו תהיה התרברבות, ותפחד שאם לא תעשה זאת, לא תמלא את אחריותך; תמיד תהיה במצב כזה. הסיבה לכך היא שיש לך הבנה מועטה מדי לגבי האמת. מהו הביטוי הראשון של אדם שהוא בעל הבנה מועטה מדי לגבי האמת? חייו שפלים וחסרי תועלת. לאחר שצוררי משיח משתעשעים בו, מתעמרים בו ומטלטלים אותו לכל עבר, ביום שבו הוא מתעורר, הוא מבין כיצד הוא נהג להתערות עם צוררי משיח, לשרת אותם ולעבוד למענם, בעודו אומר שצוררי המשיח אוהבים את האל ונאמנים לו. רק עכשיו הוא מבין שהוא השתמש בכל המילים האלה בצורה לא נכונה. האין זה חסר תועלת במיוחד? (כן). מדוע זה חסר תועלת? הדבר נגרם על ידי חוסר הבנתו את האמת והוא מקבל את מה שמגיע לו! אם תבין את האמת, תוכל להבחין בצוררי משיח ולראות אותם לאשורם, ואז תוכל לחשוף אותם ולהדיח אותם. האם אז תמשיך ללכת אחריהם שולל ולנהות אחריהם? בוודאי שלא. יתר על כן, אתה מקשיב לכל כך הרבה דרשות, בית האל משקה אותך ומטפח אותך במשך שנים כה רבות, ואם כך, אם אינך מבין שום אמת, אם אינך יכול להבחין בצוררי משיח ואפילו אינך ממלא את האחריות שעליך למלא, ובסופו של דבר אתה מתערה בקרב צוררי משיח ונעשה שותף שלהם, האם הדבר לא הופך אותך לחסר תועלת? האם אנשים כאלה אינם מעוררי רחמים? אם על פניו אתה נוהה אחר האל, אך צוררי משיח מוליכים אותך שולל וגוררים אותך אחריהם, אם אתה הולך בנתיבו של צורר משיח במשך כמה שנים, ואתה רוצה לחזור אך אין לך אומץ להתמודד עם אחיך ואחיותיך, האם אין זו דרך חיים חסרת תועלת? לא משנה עד כמה אתה עצוב, זה לא יועיל. מי אשם בכך שאינך מבין את האמת? אינך יכול להאשים אף אחד אלא רק את עצמך.

שיתפנו בסך הכול על שבעה ביטויים שונים של צוררי משיח. באשר לכל אחד מהביטויים המפורטים שעליהם דיברנו, למהות שניתחנו, כמו גם הנסיבות השונות שעליהן דיברנו, אף אחד מהדברים האלה לא הומצא יש מאין, אלא הם מבוססים היטב ומושתתים על עובדות. עם זאת, יש נקודה אחת: אם לאחר שהקשבתם לדברים האלה אתם פשוט לא מסוגלים להתאים אותם לדברים אמיתיים בהם אתם נתקלים, מה הדבר מראה? ראשית, הדבר מראה שחסרה לכם הבנה רוחנית, ואפילו אם לפעמים יש לכם הבנה רוחנית מסוימת, זו תהיה הבנה חלקית בלבד, ולא הבנה רוחנית מלאה; שנית, הדבר מראה שאינכם אוהבים את האמת ואינכם מתייחסים אליה ברצינות; שלישית, הדבר מראה שהאיכות שלכם לוקה מדי בחסר ושלחלוטין אין לכם יכולת הבנה. דיברתי רבות על חשיפת צוררי משיח, אך אתם לא הבנתם כלום מדבריי. כשדיברתי על כך, יתכן שחשבתם שאתם מבינים, אך מאוחר יותר הדברים הפכו להיות מעורפלים, והדבר מראה שעדיין לא הבנתם זאת. מדוע אינכם מבינים? האם הדבר קשור להבנה? לאחר שאני מסביר דברים ברמה הזו ואתם עדיין לא מבינים, פירוש הדבר שאתם לוקים מדי ביכולת ההבנה שלכם ושאינכם ניחנים למעשה ביכולת כלשהי להבין את האמת. האם הדברים שאני אומר מדויקים? ככה זה. יש ביניכם אנשים מסוימים שמקשיבים לדרשות כבר עשר או עשרים שנה, ועדיין לא מבינים את האמת. איך נסביר זאת? יש רק שתי אפשרויות: האחת היא שאין לכם הבנה רוחנית, שאין לכם איכות ושאינכם מסוגלים להבין את האמת; האפשרות השנייה היא שלמרות שיש לכם הבנה רוחנית, אינכם אוהבים את האמת ואינכם מעוניינים בה. אם אחת משתי האפשרויות האלה חלה עליכם, אינכם מסוגלים להבין את האמת. אם שתי האפשרויות חלות עליכם, אין לכם סיכוי להיוושע ואתם חסרי תקנה. אם עדיין אינכם יכולים לעשות השוואה הולמת לעצמכם כאשר אני מסיים לשתף, ואינכם יודעים למה אני מתכוון, מה הדבר אומר לגבי יכולת ההבנה שלכם? האם היא לא לוקה בחסר יותר מדי? אם הייתם עצלנים יותר, משתוקקים לנוחות, אם לא הייתה לכם אהבה לאמת, אם היו לכם העדפות אישיות ודעתכם הייתה מוסחת על ידי עניינים חיצוניים, המילים האלה היו משפיעות עליכם פחות ופחות, והשפעתן הייתה מצטמצמת מאוד – ככה זה. למעשה, כה קל להבחין בצוררי משיח. היבט אחד הוא להבהיר את השיטות שבהן הם משתמשים כשהם עושים דברים, ואילו היבט נוסף הוא להבין מהו צביונם, מהו הכיוון שלהם בחיים ומהן השקפותיהם על הקיום, מהי גישתם כלפי אחים ואחיות, כלפי חובה, כלפי האינטרסים של בית האל, כלפי האל, כלפי האמת וכלפי דברים חיוביים, ומהם עקרונות הפעולה שלהם. על ידי שימוש בהיבטים אלה תוכלו בעצם לסווג אותם. האם עדיין יהיה צורך לעקוב אחריהם וללמוד עליהם במשך זמן רב? לא. צוררי משיח לא רק מתנהגים בהפקרות, והם גם לא רק מדכאים אנשים. יש להם טבע שטני והם מסוגלים לכל דבר. לאחר שתקשיב לדרשות האלה, אם לא תהיה מסוגל פשוט להבחין בצביונו של צורר משיח, ולא תבין שמה שהוא חושף אינו אלא צביונו של צורר משיח, האם המשמעות היא שהבנת משהו מהדרשות האלה? אתה זוכר את הדוקטרינה, אך אינך יכול להתאים אותה לשום דבר, וכאשר אתה עומד לנוכח העובדות, הדוקטרינה שלך חלשה וחסרת תוחלת, ודבר זה מוכיח שאתה לא מבין. אם הבנת זאת בזמנו ולאחר מכן קראת קריאת-תפילה כלשהי, אם תשתף לעתים קרובות על הדברים האלה עם אחים ואחיות, אם תשים לב לאמיתות האלה ותהרהר בהן, ותתפלל לעתים קרובות בפני האל, אזי תרוויח יותר. עם זאת, אם אתה משתוקק לנוחות בביצוע חובתך, אם אתה רשלן, אם אין עליך כל עול ויש לך העדפות אישיות, אם אתה גחמני, אם אינך אוהב באמת את האמת, אם אתה נוהה אחר מגמות בעולם ונמשך לעניינים חיצוניים, הרי שלא תוכל לבצע היטב את חובתך. בסופו של דבר, האמיתות ששיתפנו עליהן יסתיימו בלא כלום לגביך, כל מה שיישאר יהיו מילים ודוקטרינות, והמשמעות היא שהקשבת לכל זאת לשווא. האם אחר כך אתם חוזרים ומקשיבים לשיתופים האלה? (כן). כמה פעמים אתם יכולים להקשיב להם? האם השפעתם שונה בכל פעם שאתם מקשיבים להם? האם אתם מהרהרים בהם לאחר מכן? אילו רשמים נותרים בכם לאחר שאתם מהרהרים בהם? האם הדרשות האלה יכולות להפוך מבחינתך לעקרונות של יישום בפועל ולקריטריונים עבורך להבחנה באנשים ובדברים בחייך? (אני יכול להשוות צביונות וביטויים ברורים מסוימים של צוררי משיח לעצמי, כלומר, הדברים שאני אומר ועושה שנועדו בבירור ללכוד את לבם של אחרים. אני אחשוב על דברי החשיפה של האל ואדע שטבען של פעולותיי הוא לכבוש את לבם של אחרים ושאני רוצה להשיג מטרה כלשהי. עם זאת, עדיין אין לי די הבחנה כשמדובר באנשים, ואני לא משווה במכוון את דברי האל לאנשים סביבי). אמור לי, אם אתה רוצה לראות את עצמך באופן ברור, האם אתה משתמש במראה או בשלולית מים בוציים? (במראה). מה היתרון בהתבוננות מראה? אתה יכול לראות את עצמך בצורה ברורה יותר. לכן, אם אתה יכול להבחין רק בעצמך, זה מוגבל מאוד; אתה חייב ללמוד להבחין גם באחרים. הבחנה באחרים אין פירושה לסווג אותם במכוון כצוררי משיח, אלא להיות בעל עקרונות למדידה ולהבחנה של הדיבורים והמעשים של סוגים שונים של אנשים. דבר זה מועיל לאדם עצמו, וכשעושים זאת, ניתן גם להתייחס לאנשים בצורה נכונה על פי עקרונות, והדבר מועיל להשגת שיתוף פעולה הרמוני כשמבצעים חובה יחד עם אחרים. עם זאת, אדם יכול להשיג תוצאות מוגבלות בלבד כשהוא מסתמך אך ורק על הכרת עצמו. אינך יכול להתמקד רק בהכרת עצמך כשאתה חותר אל האמת. עליך להתמקד גם ביישום האמת בפועל על מנת להשיג את ההשפעה של התמסרות לאל. אם תתמקד בהיבט אחד בלבד, לעולם לא תשיג הבנה מלאה של האמת, לא תיכנס למציאות-האמת ולא תצמח בחיים. הדבר דומה במידה מסוימת להבנת מילים ודוקטרינות בלבד, וכך לא תוכל להכיר את האל. אלה שבאמת מבינים את האמת יכולים לראות את כל הדברים לאשורם. לא רק שהם מכירים את עצמם, הם יכולים גם להבחין באחרים, והם יכולים לראות לאשורם כל מיני אנשים, מאורעות ודברים. רק כך אדם יכול לבצע את חובתו בסטנדרט הנדרש וכך האל ישתמש בו.

באמצעות השיתוף היום על הביטויים של צביונם המרושע של צוררי משיח, לאילו הבנות עמוקות וחדשות יותר הגעתם בנוגע לצביון המרושע? שתפו על כך. (אלוהים, הדבר שעורר אותי ביותר היום הוא שהאל אמר שאם נתנהג כמו צוררי משיח, נכשיל במכוון את עבודת בית האל ונפריע לה, נהיה שדים חיים. האל דיבר על אנשים מסוימים שלא יכולים לסבול שמישהו טוב מהם, ואני הרהרתי על עצמי והבנתי שיש לי רוח תחרותית קשה במיוחד, וכשאני רואה שלמישהו שאיתו אני מבצע את חובתי יש יותר חוזקות ממני, אני כועס, ואני תמיד רוצה להתעלות עליו. אני מרגיש שמצבי דומה למצבם של השדים החיים שהאל חשף, ואני רואה שטבעו של עניין זה חמור יותר ממה שדמיינתי, וזה מפחיד אותי.מעולם לא הבנתי זאת לעומק, ועכשיו כשאני רואה עד כמה חמור הצביון המושחת שלי, אני מוטרד מאוד). כעת אתה מזהה זאת. צביונותיהם המושחתים של אנשים אינם פשוטים כמו התגלות רגעית; קיימים בהם גורם יסודי ודברים שמקשים עליך להשליך אותם, הם תמיד שולטים בך, גורמים לך לגלות שחיתות כה רבה, מבלי שתוכל לשלוט בעצמך. אנשים לא יכולים להסביר בבירור מדוע הם כאלה, והם לא יכולים לשלוט בכך – אלה הם צביונותיהם של אנשים. היכולת של אדם להבין בבירור סוג כזה של צביון מושחת היא היבט אחד של התקדמות. כשמדובר בסוג כזה של צביון מושחת, אם תוכל לחפש את האמת ולראות את מהותה לאשורה, אם תוכל לקבל את השיפוט, הניסיונות והזיכוך של האל, אם בעשותך זאת תוכל להגיע למצב שבו אתה מיישם את האמת בפועל ומתמסר לאל באמת, אזי הצביון המושחת הזה יוכל להשתנות – כך תתחיל ליישם את האמת בפועל על בסיס הבנת האמת. כעת קשה מאוד לרובכם לנהוג בריסון עצמי כאשר אתם חושפים את צביונותיכם המושחתים, ופירוש הדבר שטרם התחלתם ליישם את האמת בפועל; המעט שאתם עושים בביצוע חובתכם מבוסס בעיקר על אינטרס והעדפה אישיים ואפילו על פזיזות, ואין לכך קשר רב לשינוי צביון, נכון? (נכון). מצוין, הרגשת שדבריי עוררו אותך. מי עוד רוצה לדבר? (לאחר שהקשבתי היום לשיתוף של האל, אני מאוד נרגש. נהגתי לחשוב שרשעות פירושה לדבר בצורה ערמומית למדי, לא לדבר בכנות ותמיד להעמיד פנים ולרמות אחרים. עם זאת, כשהקשבתי היום לאל שניתח מהו צביון מרושע, אני יודע כעת שרשעות פירושה להתנגד לאמת ולדברים חיוביים ולסתור אותם, ושאם מישהו סותר את האמת ואת הדברים החיוביים ומתנגד להם, זהו צביונו המרושע. קודם לכן הייתה לי הבנה רדודה כל כך לגבי צביון מרושע, אך כעת, לאחר ששמעתי את השיתוף של האל, יש לי הבנה חדשה. יתר על כן, מה שטלטל אותי לא מעט הוא שהאל אמר שצוות הפקת הסרטים הקנדי יסווג כקבוצה ב' למשך שנה. הזדעזעתי מאוד לשמוע זאת, ומטיפולו של האל בעניין זה אני יכול לראות את צביונו הצודק של האל. אני מבין שאף אדם בצוות הזה לא יישם את האמת בפועל והדבר גרם למכשולים עצומים לעבודת בית האל, וזה באמת מכעיס אותי. האנשים בצוות שלנו היו במצב דומה לאחרונה, כלומר, לא נשאנו בנטל לגבי חובתנו. כשעומס העבודה שלנו נעשה קל יותר מאשר בעבר, לא גיבשנו תוכניות ברורות עבור חובתנו והתרשלנו בתפקידנו, פשוט העברנו את הימים. באמצעות ההקשבה היום לשיתוף של האל, אני מבין שאם אדם לא מיישם את האמת בפועל ולא חותר אל קידום חובתו, ואם הוא לא רציני לגבי האמת, האל מתעב גישה כזו כלפי ביצוע חובה. אני גם מכיר בכך שעלינו להוקיר את הזמן ואת ההזדמנות שניתנו לנו לביצוע חובתנו. אם לא נוקיר את חובתנו, אם נכלה לריק את הזמן וההזדמנויות שהאל נתן לנו, חרון אפו של האל יתעורר על אנשים, ויהיה זה מאוחר מדי להתחרט על כך). נראה כאילו אתם צריכים להיות תחת לחץ כלשהו, נכון? (כן). מצוין. זוהי בעיה אמיתית, וכאשר אתם מתכנסים יחד אתם חייבים לשתף על הדרך לפתרון בעיה זו. עליכם לשתף יחד במרווחי זמן קבועים, להגיע לסיכום ולמצוא תוכנית חדשה. לכל אדם ואדם יש שליחות בחיים האלה, כולל אותי, ואם אדם לא חי למען שליחותו, אין ערך בכך שיחיה את חייו. אם אין ערך לכך שתחיה את חייך, הרי שחייך חסרי ערך. מדוע אני אומר שהם חסרי ערך? אתה תחיה את החיים כגוויה מהלכת; לא תהיה ראוי לחיות. אם לא תמלא את אחריותך ולא תשלים את שליחותך, אינך ראוי ליהנות מכל מה שהאל נותן לך. מה משמעות הדבר? המשמעות היא שהאל יכול לקחת ממך הכול בכל רגע. האל יכול לתת, והאל יכול לקחת – ככה זה. למעשה, לכל מי שנוכח כאן כעת יש שליחות, אלא שלכולכם יש פשוט משימות שונות אותן עליכם לבצע. גם לכופרים יש שליחות. שליחותם היא להעכיר את מימי העולם הזה ולהשליך את החברה לאי-סדר, כך שאנשים יחיו יותר ויותר בכאב וימותו באסונות. שליחותכם היא לשתף פעולה עם עבודתו של האל, להפיץ את בשורת האל ואת עבודתו החדשה, ובה בעת להבין את האמת ולזכות בישועה – זהו דבר משמח ביותר. שום דבר בהיסטוריה האנושית לא היה משמח יותר או כרוך במזל גדול יותר מזה. אין דבר חשוב מזה; זהו הדבר הגדול ביותר בחיים, וזהו הדבר הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית. אם תשליך את שליחותך ותוותר על חובתך ועל אחריותך, חייך יהיו חסרי ערך, ולחיים לא תהיה משמעות עבורך. יתכן שלא תמות עדיין ושתחיה את שארית חייך בעולם הזה, אך לחייך לא יהיו משמעות או ערך. נניח שיש אדם אחד שמעולם לא שמע על האמת או על דרכו של האל, ואדם אחד שפעם ידע מהי תוכנית הניהול של האל והבין את דרכו של האל, אך בסופו של דבר לא זכה באמת או בחיים. אמור לי, כששני האנשים חיים בעולם, האם הם ירגישו אותו דבר בעמקי לבם? (לא). כופרים לא יודעים מהי שליחותם; אין להם תחושת שליחות. אתה יודע מהיכן הגיעה שליחותך, אתה יודע שהאל הוא הבורא, הריבון על כל הדברים, אתה יודע שאנשים באו מהאל ושעליהם לשוב אליו – כשאתה יודע את כל זאת, האם אתה עדיין יכול לחיות בשלווה בעולם הזה? האם אתה עדיין יכול להתנהל בחיים בנחת כלאחר יד? לא, אינך יכול. מכיוון שהאל נתן לך את השליחות הזו, עליך לשאת את האחריות להפצת הבשורה, לשאת בפני אחרים עדות למען האל, למלא את כל תחומי האחריות שעל אדם למלא, להקדיש את האמת שאתה מבין ואת עדותך החווייתית כדי שכולם יוכלו להפיק מכך תועלת, ואז תְּרַצֶּה את האל. מה שאנשים מסוגלים לעשות הם למעשה רק הדברים האלה. כל עוד אתה יכול לסבול מעט, לשלם מחיר כלשהו ולהשתוקק מעט פחות לנוחות, תוכל להשיג את הדברים האלה. כך, קיצך יהיה שונה מזה של הכופרים, והאל ימדוד אותך באופן שונה – דבר זה כה נדיר! האל מעניק לך את הברכה הזו, ואם אינך יודע לנצור אותה, אתה מרדן באופן שערורייתי. מכיוון שבחרת בנתיב הזה של אמונה באל, אל תתלבט לגבי הדבר, אלא במקום זאת השקט את לבך בנחישות ובצע היטב את חובתך. אל תישאר עם חרטות. גם אם אינך יכול להשיג כעת את שיעור קומתו של פטרוס ואינך יכול לבצע את מעשיו הצדיקים של איוב, שאף לבצע את חובתך בסטנדרט הנדרש. מה המשמעות של "בצע את חובתך בסטנדרט הנדרש"? פירוש הדבר הוא שתבצע את חובתך בהתאם לעקרונות-האמת ולסידורי העבודה של בית האל, מבלי להתרשל, מבלי לטפח מניעים נסתרים כלשהם ומבלי להסתיר דבר, אלא שתעשה כל שביכולתך – אז תבצע את חובתך בסטנדרט הנדרש. האל לא דורש הרבה מאנשים, נכון? (נכון). האם הדבר קל להשגה? זהו דבר שנמצא בתחום האנושיות ועליך להיות מסוגל להשיג זאת. האם יש שאלות נוספות? אם אין, נוכל לסיים כאן את השיתוף הזה להיום.

10 ביולי 2019