כיצד לחתור אל האמת (8)

בימים האחרונים השיתוף שלנו עסק בנושא כיצד להבחין באיכות בהיבטים שונים, נכון? (כן). באמצעות השיתוף שלנו על הביטויים הספציפיים של היבטים שונים ורמות שונות של איכות, האם אתם יכולים לסכם מהי איכות טובה, מהי איכות בינונית, מהי איכות ירודה ומהו חוסר איכות מוחלט? שיתפנו לא מעט על ההיבט הזה, לכן עליכם להיות מסוגלים לסכם את התוכן הזה, ולאחר מכן להתאים אותו לביטויים הספציפיים בחיי היום-יום. בדרך זו, ההערכה שלכם כלפי עצמכם וכלפי אחרים תהיה מדויקת יותר יחסית. אם אינך יודע לסכם, כאשר תיתקל באנשים מסוימים בחיי היום-יום, לא תוכל להבחין בהם, וגם לא תוכל להבחין בביטויים ובגילויים שלך בהיבטים שונים. האם אין פירוש הדבר שהקשבת לשווא? עליך להיות מיומן ביכולת לסכם. מה פירושו של סיכום? פירושו למצוא בתוך התוכן הספציפי של כל ההיבטים השונים האלה, את העקרונות להבחנה או להבנה של דברים מסוגים שונים. בדרך זו מושגת מטרת הסיכום. כאשר תמצא את העקרונות, תוכל להשתמש בעקרונות-האמת כדי להתייחס לאנשים ולדברים, ותוכל להבחין באחרים וגם בעצמך. דבר זה יוכיח שאתה מבין את האמת. כאשר תבין היבט של האמת ותהיה מסוגל ליישם אותו, תשיג כניסה למציאות-האמת בהיבט זה. אם כן, האם לא כדאי שנסכם את התוכן הספציפי של היבטים שונים של איכות? (כן). עלינו לסכם אותו. רק בדרך זו תוכל להבין בבירור את עקרונות-האמת הקשורים לאיכות.

אתה צריך להכיר את העקרונות כדי לבצע הערכה כוללת של אנשים בעלי איכות טובה, נכון? (נכון). שיתפנו בפירוט על ביטויים ספציפיים רבים, והשתמשנו בביטויים ספציפיים אלה כדי להעריך מהי האיכות של אדם. אם כן, מהם הביטויים הכוללים של אנשים בעלי איכות טובה? יש בליבם עקרונות ספציפיים מסוימים להתנהלות ולפעולה. גם אם הם לא מבינים את האמת או טרם שמעו את האמת, יש להם כמה מהעקרונות הבסיסיים ביותר להתייחסות לאנשים ולדברים, וכן להתנהלות ולפעולה. כלומר, יש להם גבולות מסוימים להתנהלותם העצמית. במידה מסוימת, הגבולות האלה תואמים יחסית לעקרונות-האמת או קרובים אליהם, ולכל הפחות, הם קרובים לסטנדרטים של המצפון וההיגיון האנושיים. לאחר שהם מבינים אמיתות מסוימות באמצעות אכילה ושתייה של דברי האל ומקבלים את ההשקיה והאספקה של דברי האל, גם אם לא חוו עניינים רבים או סביבות מיוחדות, הם עדיין יכולים להבין ולתפוס כמה עקרונות-אמת בליבם. ואז הם מסוגלים ליישם בחיים האמיתיים את העקרונות האלה כדי להתמודד עם אנשים, מאורעות ודברים שונים. כמובן, כשהם מתמודדים עם אנשים, מאורעות ודברים שונים, לא מדובר רק בטיפול בסוגיות פשוטות וחד-ממדיות. אלא, כאשר הם נתקלים באנשים, מאורעות ודברים שונים, מורכבים ושזורים זה בזה, הם יכולים ליישם את דברי האל ואת עקרונות-האמת כדי להתייחס אליהם ולטפל בהם. כשמדובר בעניינים הכרוכים בעקרונות זהו ביטוי של אנשים בעלי איכות טובה. מכיוון שהאיכות שלהם טובה, באמצעות ההשקיה והאספקה של דברי האל הם יכולים למצוא בעצמם את העקרונות שבדברי האל לצורך התייחסות לאנשים, למאורעות ולדברים שונים ולטיפול בהם. אנשים בעלי איכות טובה שכזו יכולים לקחת אחריות על עבודה באופן עצמאי, ולהשלים כל משימה בעצמם. זהו ביטוי של איכות טובה. מהו הביטוי העיקרי? (הביטוי העיקרי הוא שבאמצעות ההשקיה והאספקה של דברי האל הם יכולים למצוא בעצמם את העקרונות שבדברי האל לצורך התייחסות לאנשים, למאורעות ולדברים שונים ולטיפול בהם, והם מסוגלים לפתור בעיות בעצמם ולקחת אחריות על עבודה באופן עצמאי). בדיוק – באמצעות אכילה ושתייה של דברי האל הם יכולים להבין את האמת ולמצוא את העקרונות להתייחסות לאנשים, למאורעות ולדברים שונים ולטיפול בהם, והם מסוגלים לשאת בעול העבודה בעצמם. רק זו המשמעות של ניחנות באיכות טובה. בעבר אמרנו שכדי לשאת בעול העבודה לבד נדרשות יכולות שונות. כעת, כשאנו משתמשים בעקרונות-האמת כדי למדוד זאת, זהו ביטוי של אנשים בעלי איכות טובה.

מהם הביטויים של אנשים בעלי איכות בינונית? הם בהחלט גרועים בהרבה מאלה של אנשים בעלי איכות טובה. עם זאת, בין אם לאנשים יש איכות טובה או בינונית, לפני שיקבלו את אספקת דברי האל ויבינו את האמת, לא יהיו להם העקרונות הנכונים להתנהלות. תפיסת העקרונות להתנהלות עצמית חייבת להיעשות על בסיס קבלת האספקה של דברי האל והבנת האמת. רק באמצעות חוויות ממשיות אפשר להגיע בהדרגה להבנת העקרונות להתנהלות עצמית. אם מדובר באדם בעל איכות בינונית, בעת קריאת דברי האל הוא יכול להבין רק את המשמעות הבסיסית ואת הסטנדרטים הנדרשים המובעים בדברי האל. הוא מבין את הדברים האלה כדוקטרינה, אך כשהוא ניצב בפני מצבים, הוא עדיין לא מסוגל ליישם את עקרונות-האמת. רק באמצעות הדרכה ואספקה של אחרים, או לאחר שיחווה דברים רבים, הוא יוכל להבין כמה עקרונות-אמת בסיסיים. למה מתייחסת כאן המילה "בסיסיים"? פירוש הדבר שהעקרונות שהוא מבין ותופס הם בעיקר עקרונות חד-ממדיים ופשוטים יחסית, והם מאפשרים לו להתמודד עם בעיות רגילות ולפתור אותן, אך כשהוא ניצב בפני מצבים או הקשרים מורכבים, הוא לא יודע כיצד לפעול על פי עקרונות. עליו להסתמך על הדרכה ועזרה מאנשים שמבינים את האמת כדי להתמודד עם כמה בעיות מורכבות או עם משימות רב-ממדיות. אלה הם הביטויים של אנשים בעלי איכות בינונית. מה בולט בביטויים של אנשים בעלי איכות בינונית? הם לא יכולים להבין את האמת באופן עצמאי או למצוא עקרונות ליישום בפועל במסגרת דברי האל. הם לא יכולים להבין במדויק מהם באמת הסטנדרטים הנדרשים על ידי האל. הם זקוקים למישהו שישתף איתם, יתמוך בהם ויעזור להם לבדוק דברים, ושיאמר ויזכיר להם בבירור. רק בדרך זו הם יודעים: "זהו עיקרון-אמת. עליי לזכור אותו. עליי ליישם בפועל על פיו. עליי ליישם את העבודה על פי סידור העבודה הזה". כך הדבר מבחינת יכולת התפיסה שלהם. שנית, מבחינת ביצוע העבודה, כאשר הם מבצעים עבודה שאין להם ניסיון בה, הם לא יכולים ליישם במהירות את עקרונות-האמת כדי להתייחס לאנשים, למאורעות ולדברים שונים או להתמודד איתם. הם יכולים להתמודד רק עם עבודה חד-ממדית מסוימת על בסיס הבנת כמה עקרונות-אמת בסיסיים. כשהם ניצבים בפני עבודה מורכבת הכרוכה בעקרונות-אמת מרובים, הם זקוקים לכך שאחרים יבדקו דברים, יתמכו בהם ויספקו להם. אלה הם הביטויים של אנשים בעלי איכות בינונית. מבחינת ההבנה האישית, הם זקוקים לכך שאחרים ישתפו איתם ויעזרו להם לבדוק דברים. הם צריכים להקשיב רבות – לא רק להיבט אחד של האמת אלא להיבטים שונים, ובסופו של דבר הם זקוקים לכך שמישהו יאמר להם מהם העקרונות הבסיסיים של היבטי האמת השונים כדי שיוכלו להבין כמה מהם בליבם. עם זאת, כשהם נתקלים במצבים מורכבים, הם שוב לא יודעים כיצד להבין ועדיין צריכים לחפש. כך הדבר מבחינת ההבנה. באשר להתמודדות עם עניינים שונים בעבודה או בחיים הממשיים, יכולתם להתמודד עם בעיות מגיעה רק לרמה של דבקות בעקרונות-האמת כדי להתמודד עם עבודה חד-ממדית. כשהם ניצבים בפני עבודה מורכבת הכרוכה בעקרונות-אמת מרובים, הם מתקשים במידת מה וצריכים לחפש ושאדם כלשהו יבדוק דברים עבורם. הם עצמם לא יכולים להבטיח שיוכלו לבצע את העבודה היטב ואינם יכולים לקבוע אם מעשיהם תואמים לעקרונות-האמת. לפעמים יהיו סטיות בעבודתם. עם זאת, הסטיות האלה הן סטיות בלבד ולא עיוותים. אם היו אלה עיוותים, הרי שהדבר היה מעיד על איכות ירודה. יש הבחנה בין סטיות לעיוותים: סטיות פירושן שהעבודה לא תואמת לחלוטין את עקרונות-האמת, אינה מבוצעת כראוי, או נעשית בחוסר שיקול דעת מספק, אך הכיוון אינו שגוי. אלא שבשל היעדר ניסיון מספק בעבודה, או הבנה שטחית למדי של האמת ותפיסה לא מדויקת מספיק של עקרונות-האמת, עבודתם לא עומדת בסטנדרט הנדרש. היא עשויה להתקרב לעמידה בסטנדרט אך עדיין נדרש שיפור כדי לעמוד בו במלואו. אלה הם הביטויים של אנשים בעלי איכות בינונית. מהו המאפיין העיקרי של אדם מסוג זה? (המאפיין הוא שהם לא יכולים לבצע משימה כראוי באופן עצמאי; הם זקוקים לעזרה ולתמיכה מאחרים כדי לסיים עבודה כלשהי). המאפיין שלהם הוא, בין אם מבחינת התפיסה ובין אם מבחינת ביצוע חובתם, שהם נחותים יחסית. בדרך כלל הם לא יכולים לבצע משימה כראוי באופן עצמאי, וזקוקים לתמיכה, לבדיקה ולהכוונה מאחרים. לכן, ההיגיון הבסיסי שאנשים בעלי איכות בינונית צריכים לאמץ הוא לחפש יותר ולהמתין יותר כשהם עושים דברים. אם הם לא יכולים להבין דבר כלשהו לאשורו, עליהם לחפש מיד ובענווה – בין אם באמצעות חיפוש אחר עקרונות-האמת בדברי האל שישמשו כבסיס עבורם, אולחפש מהממונים – ולא לפעול בעיוורון או בבלבול. לאחר שעבדת תקופה מסוימת, אם אתה מוצא את עצמך מבולבל לגבי דברים רבים, סכם ורשום אותם מיד, וחפש מהממונים. המטרה היא לגרום לממונים עליך לבדוק אם העבודה שעשית בתקופה זו מכילה סטיות או פערים כלשהם. אל תהיה צדקני מדי, אל תחשוב שיש לך ניסיון בעבודה, ואל תרגיש טוב מדי עם עצמך. אתה חייב להיות בעל מודעות עצמית. הביטויים של איכות בינונית כבר נדונו, אם כן מהם המאפיינים של אנשים בעלי איכות בינונית? (הם לא יכולים לבצע עבודה באופן עצמאי; הם זקוקים לכך שאחרים יתמכו בהם, יעזרו להם ויבדקו דברים). ומהם המאפיינים שלהם מבחינת הבנת דברי האל? (מבחינת הבנת דברי האל, הם יכולים להבין רק כמה עקרונות בסיסיים אך אינם מסוגלים ליישם אותם בפועל בעבודה). ומהם המאפיינים שלהם מבחינת יכולת העבודה? (מבחינת יכולת העבודה, אנשים בעלי איכות בינונית לא יכולים ליישם במהירות את עקרונות-האמת כדי להתייחס לסוגיות שונות או להתמודד איתן. יתר על כן, הם יכולים לנהל רק פריט עבודה אחד; כשמדובר בפריטי עבודה מרובים, הם לא יכולים לתפוס את העקרונות. הם לא מסוגלים לתעדף פריטי עבודה שונים לפי חשיבותם או דחיפותם כדי להשלים אותם היטב, קל וחומר שהם לא מסוגלים לארגן את העבודה באופן הגיוני. הם חייבים שמישהו יבחן דברים ויכוון אותם, ויעזור להם ויתמוך בהם ללא הרף). נכון. אנשים בעלי איכות בינונית יכולים לבצע באופן עצמאי עבודה חד-ממדית מסוימת או, על בסיס רמה מסוימת של ניסיון בעבודה, להתמודד עם עבודה פשוטה כלשהי. עם זאת, כשהם ניצבים בפני סוגיות מורכבות, במיוחד בפני עבודה הכרוכה בעקרונות-אמת מרובים, הם מתבלבלים ואינם יודעים כיצד ליישם בפועל. רגע אחד הם חושבים שצריך לעשות זאת כך, וברגע שלאחר מכן הם חושבים שצריך לעשות זאת אחרת, אך הם לא יודעים איזו דרך בדיוק תואמת את עקרונות-האמת. הם לא מסוגלים להעריך את ההשלכות שעלולות לנבוע לאחר שהמשימה תושלם בסופו של דבר. במצבים כאלה, הם נותרים ללא נתיב. אנשים בעלי איכות בינונית יכולים להיות כשירים לביצוע פריט עבודה יחיד, אך כשהם ניצבים בפני פריטי עבודה מרובים או עבודה מורכבת מעט יותר, הם מתבלבלים. לדוגמה, יש בקרבכם מנהיגים ועובדים שיכולים להתמודד עם פריט עבודה אחד כשהוא מוטל עליהם, אך אם מוטלים עליהם שניים או שלושה פריטי עבודה, הם לא יכולים לנהל אותם. אף על פי שהם רוצים לבצע אותם היטב, הם לא יכולים להשיג זאת. כשהם עסוקים בעבודה, ברגע שמישהו מעלה בעיה כזו או אחרת, הם מתבלבלים ואינם יודעים כיצד לפתור אותה. כתוצאה מכך, אף אחד מפריטי העבודה לא מבוצע היטב. אלה הם הביטויים של אנשים בעלי איכות בינונית. אנשים בעלי איכות בינונית לא יכולים לשאת בעול של שניים או שלושה פריטי עבודה בו-זמנית. במיוחד כשהם נתקלים במצבים מורכבים או מיוחדים, הם מתבלבלים מיד ואינם יודעים מה לעשות. כתוצאה מכך, העבודה שהם היו יכולים לבצע היטב, לא מבוצעת כהלכה, והם נתקלים בקשיים ובעיכובים לגבי פריטי העבודה שעליהם הם אחראים. לכן, אנשים בעלי איכות בינונית לא יכולים לשאת בעול של שניים או שלושה פריטי עבודה והם מתאימים רק לפריטי עבודה פשוטים ופרטניים. יש מנהיגים ועובדים שתמיד חושבים על ביצוע עבודה כדבר פשוט מאוד. כשאנשים אחרים מצביעים על בעיות, הם תמיד אדישים ואינם רואים בהן בעיות, ואף חושבים שמשהו לא בסדר בראשם של אותם אנשים ושהם מסבכים את העניינים יותר מדי. בסופו של דבר, מתעוררות בעיות גדולות, והם לא מסוגלים לפתור אותן ורק אז מדווחים עליהן לממונים. למנהיגים ועובדים כאלה יש מעט מדי ניסיון והם חסרי תובנה. בעבודתם, הם תמיד מניחים שהכול יתנהל כשורה, ורק דבקים בכמה תקנות ונצמדים בעקשנות לנתיב אחד. לא משנה עד כמה חמורות הבעיות שמתעוררות, הם לא מצליחים להבין אותן; יתר על כן, הם לא מצליחים להבין שהבעיות האלה יעכבו את העבודה הכוללת אם לא ייפתרו. אלה הם הביטויים של אנשים בעלי איכות בינונית.

בדרך כלל, אם אנשים בעלי איכות בינונית עומדים בסטנדרטים בכל היבטי האנושיות שלהם, הם יכולים באופן בסיסי להיות כשירים לעבודה חד-ממדית. הסיבה שאני אומר שהם לא יכולים להשלים עבודה מקיפה באופן עצמאי היא שהאיכות שלהם מאפשרת להם להצליח רק בעבודה חד-ממדית. כשמדובר בעבודה מסוימת הקשורה לתחומי העניין, לתחביבים ולחוזקות שלהם, מבחינת האיכות שלהם, הם יכולים להיות כשירים לבצע אותה. עם זאת, כשהם ניצבים בפני המורכבויות של עבודה רב-ממדית, הם מתבלבלים. גם אם יש להם ניסיון מעשי כלשהו, האיכות שלהם לא מספקת למשימה. יש אנשים שאומרים: "האם זה בגלל שאני צעיר?" לא, זה לא בגלל שאתה צעיר. אם האיכות שלך בינונית, גם כשתגיע לגיל ארבעים או חמישים עדיין לא תהיה כשיר לשאת בעול של עבודה רב-ממדית. מדוע אני אומר זאת? לאחר שצברת ניסיון כלשהו באמצעות ביצוע עבודה בפועל, ייתכן שתהיה מסוגל להתמודד עם עבודה חד-ממדית מסוימת. עם זאת, תהיה מסוגל להשלים את העבודה היטב באופן עצמאי רק במצבים שבהם תקבל הדרכה, כשמישהו יבחן דברים, או שיתקיים מעקב על ידי אחרים – לעולם לא תהיה מסוגל לשאת בעול של עבודה רב-ממדית באופן עצמאי. דבר זה מעיד שיש לך איכות בינונית. יש אנשים שלאחר שצברו ניסיון כלשהו במשך שנים רבות של התמודדות עם מצבים שונים, ולאחר שהגיעו להבנה של כמה עקרונות-אמת, עדיין אינם יכולים לשאת בעול של עבודה רב-ממדית, ובמיוחד עבודה שלגביה עליהם לקחת אחריות באופן עצמאי. כשהם נתקלים במצבים מורכבים, הם מתבלבלים ואינם יכולים לתעדף משימות לפי חשיבותן או דחיפותן. לאנשים כאלה יש בהחלט איכות בינונית. ניסיון בעבודה מהווה רק היבט אחד מיכולת העבודה של אדם; הוא לא הגורם הדומיננטי. הגורם הדומיננטי הוא האיכות של אדם ויכולותיו בהיבטים שונים. ניסיון בעבודה מספק רק נקודת ייחוס מסוימת. כמובן, ניסיון בעבודה הוא גם בעל ערך מכיוון שהוא נובע מחוויה אישית, אך ניסיון מעשי זה בעבודה לא יכול לאפשר לך לתפוס בצורה מדויקת יותר את העקרונות של עבודה רב-ממדית. אם האיכות שלך טובה ואתה מבין באמת את עקרונות-האמת, גם אם אין לך ניסיון בעבודה או שהחוויה האישית שלך אינה נרחבת, אתה עדיין יכול לשאת בעצמך בעול של עבודה כוללת ולהיות אחראי על עבודה באופן עצמאי. עם זאת, אנשים בעלי איכות בינונית לא יכולים להשלים עבודה כוללת בעצמם; הם יכולים להשלים רק עבודה חד-ממדית וזקוקים להכוונה, לבחינה, לעזרה ולהדרכה תכופים. לכן, אלה מכם בעלי איכות בינונית, אל תחשבו שלהיות מסוגל להצליח בעבודה חד-ממדית מסוימת פירושו שאתה יכול להיות כשיר לעבודה רב-ממדית או להיות אחראי על עבודה באופן עצמאי. זוהי אשליה והבנה שגויה. יש פער בין היכולת להשלים עבודה חד-ממדית מסוימת בעצמך לבין היכולת להשלים עבודה רב-ממדית בעצמך – כלומר, להיות מסוגל לקחת אחריות על עבודה באופן עצמאי. זה משהו שתלמדו להכיר בהדרגה באמצעות הניסיון. ייתכן שלא קל להבין את הדברים האלה – רק מי ששימשו כמנהיגים או כעובדים במשך שנים רבות ויש להם ניסיון מעשי יכולים להבין אותם. אחים ואחיות מן השורה עשויים שלא להבין, נכון? למנהיגים ועובדים שנשאו בעול של עבודה רב-ממדית יש ניסיון מעשי והם מבינים את ההבדלים הטמונים בכך – יש להם עקרונות באופן שבו הם מבצעים את עבודתם. לעומת זאת, אנשים בעלי איכות בינונית לוקים בכך בחסר. בכך סוכמו במלואם הביטויים של אנשים בעלי איכות בינונית.

כעת הבה נסכם את הביטויים של אנשים בעלי איכות ירודה. הביטויים של אנשים בעלי איכות ירודה בוודאי גרועים מאלה של אנשים בעלי איכות בינונית. מהם הביטויים של אנשים בעלי איכות ירודה? הם אלה שבאמצעות חיפוש עצמי או אכילה ושתיה של דברי האל, הם אמנם יכולים להבין ברמה מילולית את המשמעות כל משפט ופסקה בדברי האל – וכן את כוונותיו ודרישותיו של האל – אך הם לא מבינים כלל את עקרונות-האמת או את הסטנדרטים הנדרשים על ידי האל. כלומר, הם לא מבינים את הסטנדרטים הנדרשים על ידי האל לגבי האופן שבו יש להתייחס לאנשים ולדברים או כיצד להתנהל ולפעול, וגם אינם מבינים מהם עקרונות-האמת הכרוכים בכך. כשהם אוכלים ושותים בעצמם את דברי האל, הם לא יכולים להבין את הדברים האלה, ולאחר שהם חווים התנסויות עם אנשים, מאורעות ודברים בחיי היום-יום, הם עדיין לא מבינים. גם לאחר שיתוף הם נותרים ללא בהירות לגבי מהות עקרונות-האמת. לאדם מסוג זה יש מאפיין אחד: אף על פי שהוא לא מבין מהם עקרונות-האמת, הוא יכול לסכם את התקנות שעליו לציית להן, תוך הסתמכות על תחושותיו. מה שהוא יכול לזכור הן תקנות – סוג של דּוֹגְמָה נוקשה או מערכת כללים. לדוגמה, האל משתף על היבט אחד של עקרונות-האמת ונותן דוגמאות לביטויים החיוביים, לביטויים השליליים, להבנה טהורה ולהבנה מעוותת של אנשים, לצד ביטויים שונים אחרים בהקשר זה – מה מפיקים מכך בסופו של דבר אנשים בעלי איכות ירודה? הם אומרים: "אני מבין עכשיו. האל לא מרשה לעשות כך או כך. האל לא מרשה לאכול את זה או את זה. האל לא מרשה לומר את המילים האלה, את המילים ההן, או להשתמש במונחים ההם". זה מה שהם זוכרים, והם דבקים בכך בנוקשות, וחושבים שאלה הם עקרונות-האמת. הם מאמינים שאם הם דבקים בתקנות, באמירות ובדרכי הפעולה האלה, הם דבקים בעקרונות-האמת. לא משנה כמה תאמר להם שזוהי רק דבקות בתקנות, הם לא יקבלו זאת. הם מתעקשים לדבוק בתקנות האלה, ומאמינים שזהו יישום בפועל של דברי האל ושל האמת. אין דרך להתמודד עם אנשים כאלה שאין להם כל הבנה רוחנית. אם הם מוכנים לדבוק בתקנות, שיעשו זאת – כל עוד כוונותיהם אינן שגויות, זה בסדר. לדוגמה, פעם אמרתי: "כשאתם מתפללים, עליכם להיות אדוקים; אל תתפללו כלאחר יד. בסביבות מתאימות, מוטב לכרוע ברך כדי להתפלל, להשתטח בפני האל, ובמהלך התפילה עליכם להשקיט את עצמכם בפני האל ולהתפלל בלב ממוקד. זוהי אדיקות וזהו לב ירא-אל". לאחר שאנשים בעלי איכות ירודה שמעו זאת, הם זכרו רק תקנה אחת: "כדי להתפלל באדיקות ובלב ירא-אל, יש לכרוע ברך". הם התייחסו לכריעת הברך כדי להתפלל כעיקרון-אמת, ודבקו בו בהתאם מתוך אמונה שזהו יישום בפועל של האמת. לכן, בלי קשר לסביבה, הם התעקשו לכרוע ברך כדי להתפלל. אפילו כשרצו להתפלל בזמן הארוחה, הם כרעו ברך מתחת לשולחן כדי להתפלל. בעת עבודה בשדות, בלי קשר למידת הלכלוך על האדמה או למה שהיה יכול להיות באדמה, הם כרעו ברך כדי להתפלל. גם כשהם ניצבו בפני אסונות או מאורעות גדולים כשהיו בקרב כופרים, אם רצו להתפלל לאל, הם היו צריכים למצוא מקום נסתר כדי לכרוע ברך ולהתפלל. הם האמינו שרק תפילה באופן זה תואמת לכוונותיו של האל, ולכן לא משנה מה היו הנסיבות, הם היו צריכים לכרוע ברך כדי להתפלל. הם חשבו שבכך הם מיישמים בפועל את האמת. יתר על כן, הם ראו את עצמם כאנשים האדוקים ביותר, כמי שהולכים בדרך האל באופן הקרוב ביותר, כמי שאוהבים את האמת יותר מכול, וכמי שיכולים להתמסר יותר מכול לאמת ולדברי האל. אלה הם הביטויים של אנשים בעלי איכות ירודה. אדם מסוג זה הוא נחות ובעייתי מבחינת יכולת ההבנה. הוא תמיד מקבע עקרונות באופן נוקשה למשפט אחד או לתקנה אחת. הוא משתמש בשיטה של הבנת מילים וידע כדי להבין את האמת, וכמובן, הוא גם מיישם בפועל את האמת על ידי דבקות בתקנות, במילים, באמירות ובפורמליות. לא משנה איך תשתף על עקרונות-האמת, לאחר שישמע אותם הוא יחשוב עליהם כעל משפטים, תקנות, דרכי פעולה או סיסמאות בלבד. מבחינתו מדובר רק בציות לכללים. הוא רואה את היישום בפועל של האמת כדבר פשוט כל כך, רק כדבקות במה שמותר ואסור לעשות, ותו לא.

אנשים בעלי איכות ירודה מתייחסים לאנשים ולדברים, וכן מתנהלים ופועלים, תוך שימוש בתקנות כדי למדוד ולגשת לכל דבר. ללא קשר לאופן שבו הסביבה החיצונית והאנשים, המאורעות והדברים שסביבם משתנים, הם דבקים בעקשנות בתקנה אחת ללא שינוי. אם תאמר שהם לא אוהבים את האמת ואינם מיישמים אותה בפועל, הם ירגישו בליבם שנעשה להם עוול. הם יאמרו: "נטשתי כל כך הרבה, סבלתי כל כך הרבה, שמרתי על כל כך הרבה מדברי האל ויישמתי בפועל כל כך הרבה מדבריו – אז מדוע אתה אומר שאני לא אוהב את האמת ולא מיישם אותה בפועל? מדוע אתה בכלל אומר שאני נצמד לתקנות? נעשה לי עוול!" על איזו בעיה מעידה העובדה שהם יכולים לומר דברים כאלה? מהם הביטויים העיקריים של אנשים בעלי איכות ירודה? באילו דרכים איכותם ירודה? חסרה להם לחלוטין היכולת להבין את האמת, ולכן, בלי קשר למידת הפירוט בשיתוף על היבט כלשהו של האמת, מבחינתם הכול מצטמצם בסופו של דבר לדרך פעולה אחת, לכלל אחד, לביטוי אחד או לפורמליות אחת, במקום לעיקרון. אם מישהו אומר משפט או משתמש במונח שמפר את הכלל הזה שלהם, הרי שמבחינתם זוהי הפרה של עקרונות-האמת. זה בעייתי. לכן, אנשים בעלי איכות ירודה, מצד אחד משתמשים בתקנות, בפורמליות, במילים ריקות ובדרכי פעולה שונות כדי לקבוע שהם עצמם אוחזים במציאות-האמת. בנוסף, יש עניין בעייתי אחר: הם מרבים להשתמש בדוקטרינות השגורות בפיהם, ובתקנות ובדרכי הפעולה שהם דבקים בהן, כדי למדוד אחרים ואפילו כדי למדוד את האל. נוסף על המדידה, הם גם מרבים לשפוט אחרים ואת האל, ולתחום אחרים ואת האל. לדוגמה, אמרתי פעם: "בדרך כלל אני לא מעז לאכול מאכלים קרים. אחרי שאני אוכל אותם הקיבה שלי לא יכולה לעמוד בזה, ולכן באופן עקרוני אני לא אוכל מאכלים לא מבושלים וקרים". אדם בעל איכות ירודה שמע זאת ואמר: "אני מבין אותך עכשיו. בעתיד אצטרך להקפיד לא לתת לך מאכלים לא מבושלים וקרים. בשום פנים ואופן לא אתן לך לאכול מאכלים לא מבושלים וקרים." אך כשהגיע שיא הקיץ ומזג האוויר היה חם ביותר, והתותים בחווה הבשילו, אכלתי יום אחד שני תותים בחווה. כשהוא ראה זאת, עלו בדעתו מחשבות: "הרי אינך אוכל אף פעם דברים לא מבושלים וקרים, הלא כן? האם תותים אינם צוננים? האם לא אמרת קודם שאכילת דברים צוננים גורמת לך לאי-נוחות בקיבה? אז מדוע אתה אוכל היום תותים? האם אינך משקר?" הוא חשב זאת בליבו; הוא פשוט לא אמר זאת בקול רם. אמור לי, האם ההתייחסות שלו לדברים הייתה מדויקת? (לא). במה היא לא הייתה מדויקת? (הוא לקח דבר אחד שהאל אמר כתקנה למדידת דברים מבלי להתחשב בהקשר של דברי האל). הוא לא הבין למה התייחסו דבריי. בנסיבות רגילות, אכילת מאכלים לא מבושלים וקרים גורמת לי לאי-נוחות בקיבה, אך יש מקרים יוצאים מן הכלל. לדוגמה, כשאני עובד בעבודה פיזית וגופי מתחמם, ובנוסף מזג האוויר חם והטמפרטורה מגיעה לסביבות שלושים מעלות, ואותם מאכלים לא מבושלים וקרים אינם קפואים כל כך, אזי במקרים כאלה אני יכול לאכול מהם כמות קטנה. זה לא שאני לא יכול לאכול אותם בשום אופן. כשאמרתי "לא יכול לאכול אותם" התכוונתי לנסיבות רגילות; במזג אוויר קיצי לוהט, אין לי בעיה לאכול כמות קטנה. האדם בעל האיכות הירודה לא יכול היה להבין את הדברים האלה. כששמע אותם, הוא התייחס אליהם כתקנה או כנוסחה. כשהתעוררו נסיבות מיוחדות, הוא עדיין ניסה להתאים את הנסיבות הללו לנוסחה הזאת. כשראה שהן לא מתאימות, הוא לא יכול היה לתפוס את זה: "הרי אמרת שאינך יכול לאכול דברים לא מבושלים וקרים, הלא כן? איך זה שאתה אוכל אותם עכשיו? האם אינך משקר?" במה התבטא הליקוי שלו בחוסר יכולתו להבין את דבריי? (לא הייתה לו יכולת הבנה). הליקוי שלו היה חוסר יכולתו לשפוט ולהבין את העניין הזה בהתבסס על שינויים בסביבה ועל נסיבות מיוחדות. אם אדם בעל איכות מספקת היה רואה זאת, הוא היה מבין שאחרי שעבדתי וגופי התחמם, בשילוב עם מזג אוויר חם והעובדה שהפירות האלה לא קרים מדי, אכילת כמות קטנה אינה מהווה בעיה עבורי, וזה רגיל מאוד. הוא היה יכול להבין את העניין הזה ולתפוס אותו. אך אדם בעל איכות ירודה לא יכול לתפוס זאת; הוא נתקע בנקודה הזאת ומפתח תפיסות בליבו. מהי ההשלכה ברגע שנוצרות תפיסות? הדבר מוביל בקלות לשיפוט ולגינוי. האין זה כך? (כן). כמובן, העניין הקטן הזה אינו סוגיה מרכזית, אך הוא לא יכול להניח לו בליבו: "האין זה שקר? אז גם אתה משקר!" אתה מבין, הוא ממהר לתחום ולחרוץ משפט אפילו בעניין כה זניח. וזה עוד לפני שנגענו בסוגיות מרכזיות – הוא כבר פיתח תפיסות. אנשים בעלי איכות ירודה לא יכולים לראות עניינים קטנים כאלה לאשורם ואין להם שום הבחנה. לא משנה לאיזו סוגיה הם מתייחסים, הם מיישמים תקנות בנוקשות. הם מאמינים שרק מי שיכול לדבוק בתקנות מחזיק באמת. בלי קשר לאופן שבו דבריך ומעשיך עולים בקנה אחד עם עקרונות-האמת, כל עוד הם נוגדים את התפיסות והדמיונות של אנשים כאלה ומתנגשים עם התקנות שבהן הם מכירים, הם ישפטו ויגנו אותך בליבם. גם אם הם לא יאמרו זאת בקול רם, הם יפתחו כלפיך תפיסות או דעות קדומות. לא משנה כמה דרשות שומעים האנשים האלה שהם בעלי איכות ירודה, או על אילו היבטים של האמת משתפים, הם תמיד מצמצמים הכול לאמירה אחת, לדרך פעולה אחת או לתקנה אחת, והם דבקים באמירות, בדרכי הפעולה ובתקנות האלה בהתלהבות רבה; הם אפילו מאמינים שהם אנשים שמיישמים את האמת בפועל, ושהם באמת מתמסרים לאמת ויראים את האל באמת. לפעמים הם אפילו מרגשים את עצמם עד דמעות, וחושבים שהם באמת אוהבים את האל ושאין איש בעולם שאוהב את האל יותר מהם. למעשה, הם דבקים בסך הכול בתקנה אחת או בדרך פעולה אחת. כך הם מבצעים את היישום בפועל ויכולים להתמיד בכך ללא שינוי, מתוך אמונה שהם השיגו את האמת ושהפכו למושלמים על ידי האל. אמור לי, האין זה בעייתי? (כן).

האם אתם רואים לעתים קרובות מקרים שבהם אנשים דבקים בתקנות? (כן). לדוגמה, אתה אומר לאדם שמבשל שמזג האוויר מתחמם, ולכן עליו להכין בכל יום תה צמחים צונן או משקאות קרים, ולהגיש כמה מנות קרות בארוחה – מה שאנשי המערב מכנים סלט – כדי לעורר את תיאבונם של האנשים. אדם בעל איכות ירודה חורט זאת בזיכרונו: כשמזג האוויר חם מאוד, יש לאכול מנות קרות ולשתות משקאות קרים. הוא זוכר זאת היטב ודבק בכך בשקידה. אולם, יום אחד כשהטמפרטורה יורדת, הוא מתעלם מהקור וחושב: "עכשיו קיץ, אז אני חייב להכין מנות קרות ומשקאות קרים. אני אכין אותם כל יום כדי שתיהנה מהם עד תום, כדי לצנן אותך לחלוטין. לא אכפת לי אם הטמפרטורה יורדת או לא!" לא זו בלבד שהוא מכין מנות קרות, אלא שאפילו את האטריות הוא שוטף במים קרים, ולאחר הארוחה מגיש משקאות קרים, ואף מוסיף כמה קוביות קרח. אנשים מסוימים רואים זאת ואומרים: "כל כך קר היום. איך יכולת להכין מנות קרות? ואפילו הוספת קוביות קרח למשקאות הקרים – האם אתה מנסה להקפיא אותנו?" האדם שמבשל נפגע ואומר: "האם אני באמת כל כך זדוני? הקיץ כל כך חם – האם אני לא עושה זאת רק כדי לעזור לכולם להצטנן ולאכול קצת יותר? האם אני לא נוהג על פי עקרונות ומתחשב בכולם? במה טעיתי? ועכשיו אתם אומרים שאני מנסה להקפיא אתכם – האם אני באמת כל כך חסר מידות טובות? האם האנושיות שלי באמת כל כך ירודה? אתם פשוט לא מתחשבים בי!" כשהוא מכין אוכל בדרך זו, האם הוא פועל לפי עקרונות? מהו העיקרון כאן? להתאים את המזון והשתייה לעונה ולטמפרטורה. בקיץ, כשמזג האוויר חם, צריכת מאכלים או משקאות קרירים יחסית שיכולים לעורר את תיאבונם של האנשים – זהו עיקרון, הלא כן? זהו עיקרון. אך כעת, עם ירידה פתאומית בטמפרטורה, כיצד יש ליישם את העיקרון הזה? (כשהטמפרטורה יורדת פתאום, האדם שמבשל לא יכול עוד לדבוק בהכנת מנות קרות או סלטים כפי שנאמר לו קודם, אלא עליו לבצע התאמות על סמך מזג האוויר ולהכין מנות חמות. הוא לא יכול לדבוק בתקנות). נכון. כשמזג האוויר מתקרר מדי פעם בקיץ, אינך יכול לדבוק בהכנת מנות קרות ומשקאות קרים בקיץ – אינך יכול לדבוק בתקנה זו. כשהטמפרטורה יורדת פתאום, גם המזון והשתייה שאנשים צורכים חייבים להשתנות מיד. אין להכין עוד מנות קרות ומשקאות קרים, ובוודאי שאין להוסיף קוביות קרח. במקום זאת, יש לבשל מנות חמות, להכין אטריות חמות, ולהתאים את המזון והשתייה לטמפרטורה ולמזג האוויר. זהו העיקרון. אך האדם בעל האיכות הירודה, דבק בהכנת משקאות קרים ומנות קרות כל עוד זו עונת הקיץ, ללא קשר לטמפרטורה או לתנאי מזג האוויר – מה הבעיה כאן? (דבקות בתקנות). זוהי דבקות בתקנות, חוסר יכולת ליישם עקרונות בגמישות בהתאם לנסיבות. אלה הם הביטויים של אנשים בעלי איכות ירודה בנוגע לאופן שבו הם עושים דברים – הם זוכרים אמירה אחת ומתייחסים אליה כתקנה שיש לדבוק בה, ולא משנה כיצד הסביבה, האנשים, המאורעות והדברים משתנים, הם לא יכולים ליישם עקרונות בגמישות כדי לטפל בעניינים. למעשה, התוצאה שיש להשיג על ידי קביעת עקרונות בנוגע למזון ושתייה היא להבטיח שאנשים יאכלו באופן שגופם ירגיש בנוח. עקרונות כאלה אינם תקנות כלל וכלל. אולם, אלה הדבקים בתקנות מבלי להתחשב בטמפרטורה או במזג האוויר, ומבלי לדאוג אם אתה מרגיש בנוח לאכול, דבקים בהכנת מנות קרות ומשקאות קרים כל עוד זו עונת הקיץ – זה נקרא דבקות בתקנות. יישום בפועל לפי עקרונות פירושו שכל מה שנעשה סובב סביב השגת אותה תוצאה טובה בסופו של דבר. אולם כשדבקים בתקנות מתעלמים מהתוצאה ומתמקדים אך ורק בפורמליות ובדרכי פעולה. אנשים בעלי איכות ירודה מטפלים בדיוק כך בסוגיות – לא משנה אילו דברים מתעוררים, הם משתמשים באותה גישה כדי לטפל בהם.

אנשים בעלי איכות ירודה לא יכולים לראות לאשורו שום דבר שנקרה בדרכם. אפילו כשהם קוראים את דברי האל או מאזינים לדרשות, יש בהבנתם עיוות כלשהו והיא כוללת בהכרח סטיות. הם דבקים בתקנה, בדרך פעולה או בריטואל, וזה שונה לחלוטין מעקרונות-האמת, וכתוצאה מכך מתעוררים דברים מעוותים רבים. אפשר לומר שהבנתם של אנשים בעלי איכות ירודה לגבי כל עניין נושאת תמיד אופי מעוות במידה מסוימת. אף על פי שבדברים פשוטים וקלים לביצוע הם עשויים להשיג ציות והתמסרות מבלי להראות עיוות, כשמדובר בעניינים מבוססי-עיקרון או בסוגיות מורכבות יחסית, הם לא יכולים לתפוס את עקרונות-האמת ויודעים רק לדבוק בתקנות. האם אתם מבינים? (כן). אנשים בעלי איכות ירודה חסרים לחלוטין את היכולת לתפוס את האמת ויודעים רק לדבוק בתקנות. אנשים כאלה גם הם בעייתיים למדי. הם נלהבים ונחושים מאוד בדבקותם בתקנות. אם אתה משתף איתם ואומר: "מה שאתה עושה זה דבקות בתקנות, לא שמירה על עקרונות-האמת", הם לא יכולים לקבל זאת. הם מרגישים: "אני דבק בעקרונות בתוקף ואיני יכול להתפשר עם אחרים! אחרים לא דבקים בעקרונות ומגנים אותם על כך, אך כשאני דבק בהם, גם אותי מגנים. זה לא הוגן!" ראו עד כמה הם עקשנים, פשוט אי אפשר לשכנע אותם. האם נתקלתם באנשים כאלה? (כן). לדוגמה, אני אומר לאנשים מסוימים: "אם אתה רוצה ללמוד לרקוד, אתה יכול להקדיש שעתיים בכל יום לאימון כשאין עומס בעבודה. אם תתמיד במשך תקופה, תלמד לרקוד". הם זוכרים את הביטוי "להתמיד באימון במשך שעתיים בכל יום" ומאמינים שכך הם מיישמים את האמת בפועל ודבקים בעקרונות. לאחר מכן, לא משנה עד כמה הם עמוסים בחובה שהם מבצעים, הם עדיין מתמידים באימון ריקוד במשך שעתיים בכל יום. במהלך תקופה שבה יש עומס רב בעבודת הכנסייה, מהבוקר עד הערב, ובעצם אין להם שעתיים פנויות ביום, הם עדיין מתעקשים להתאמן בריקוד במשך שעתיים. כשאחרים מזכירים להם שזה עלול לעכב את עבודת הכנסייה, הם מסרבים להקשיב ואומרים: "האל הורה לי להתאמן בריקוד במשך שעתיים בכל יום. אני חייב לעשות זאת. אם לא אעשה זאת, זה אומר שאני לא מציית ושאין לי התמסרות." אם אתה אומר להם לא לעשות זאת, הם לא מסכימים. הם לא מסוגלים לטפל בעניינים בגמישות או ליישם את דבריי בגמישות בהתבסס על צורכי העבודה או צורכי הסביבה. הם לא מבינים מדוע עליהם להתאמן במשך שעתיים, מהי משמעות האימון במשך שעתיים, או איזו תוצאה האימון נועד להשיג. הם לא מבינים והדברים האלה לא ברורים להם. מבחינתם, יישום האמת בפועל פירושו פשוט לדבוק באמירה אחת, בתקנה אחת או בפורמליות אחת – זהו לדעתם יישום האמת בפועל. בלי קשר לשאלה אם הושגה תוצאה כלשהי או מהי התוצאה, הם מתמידים בעקשנות להמשיך בנתיב אחד, ומסרבים לחזור בהם ויהי מה, אפילו אם עשרה שוורים ינסו למשוך אותם. גם אם הם סוטים באופן שבו הם מיישמים בפועל, הם ימשיכו לעשות זאת באותה דרך. כשאומרים להם שהם נוהגים בצורה אבסורדית, הם עדיין מתעקשים לעשות זאת. אנשים כאלה בעייתיים מאוד, הלא כן? לא משנה מי משתף איתם, זה לא עוזר. לאחר שאתה מסביר להם דברים בקפידה ובאופן ברור, הם עשויים להבין את העניין באותו היום, אך למחרת הם ידבקו בתקנות בעניין אחר, וידבקו בתקנות ללא הרף, ואתה תצטרך לתקן אותם כל הזמן. הם סוטים ימינה או שמאלה, סוטים בעניין כזה או בעניין אחר – הם סוטים ללא הרף וללא סוף. הצפייה בהם גורמת לך חרדה, אך אינך יכול לתקן אותם ולא משנה כמה תנסה. מדוע? מכיוון שאיכותם ירודה מדי. אף פעם הם לא יכולים להבחין בין דברים חיוביים לשליליים, בין נכון ללא נכון, בין טוב לרע, בין האמת לבין תקנות. אין להם אמת מידה לתחום את העניינים האלה, אין להם יכולת להציב גבולות, והם פשוט לא יכולים לעשות זאת. לכן, אנשים בעלי איכות ירודה יכולים לבצע רק עבודה ומטלות המבוססות על תקנות, או עבודה חד-ממדית שאינה כרוכה בעקרונות-האמת, כגון הקפדה על שגרה יומית, ביצוע דבר אחד בזמן מסוים ודבר אחר בזמן קבוע אחר. כלומר, הם יכולים לטפל רק במשימות הפשוטות שבהן די בהיצמדות ללוח הזמנים, לפורמליות ולדרך פעולה קבועה כדי לבצע את העבודה היטב. אך הם לא יכולים לטפל בעבודה מורכבת מעט יותר. ברגע שנדרש מהם לפעול לפי עקרונות-האמת ולהשיג תוצאות מסוימות, הם לא מסוגלים להשיג זאת. אם תטיל עליהם פריט עבודה הדורש מהם ליישם בגמישות את עקרונות-האמת, לטפל בסוגיות שונות כראוי ולהסתגל לסביבה בהתאם, הם יתבלבלו ולא יוכלו להשיג זאת. הם חייבים שמישהו יעזור להם וידריך אותם; אינך יכול לצפות מהם לבצע את העבודה היטב באופן עצמאי. כיצד יש להתייחס לאנשים כאלה? אף על פי שהם יכולים להתמיד בביצוע חובתם באופן שגרתי מדי יום, כשהם מתמודדים עם מצבים בלתי צפויים, הם לא יודעים כיצד להגיב ואף עשויים להפסיק לבצע את חובתם. יש צורך לברר ולבדוק את עבודתם של אנשים כאלה לעתים קרובות, ולשאול: "במהלך תקופה זו, האם היו שיבושים או הפרעות לעבודת הכנסייה? האם היו בעיות מורכבות שלא ידעת כיצד לטפל בהן?" לאחר מחשבה, הם אומרים: "הכול היה בסדר במהלך תקופה זו. כולם מבצעים את חובתם ויכולים להתכנס ולאכול ולשתות את דברי האל כרגיל. איש לא שיבש או הפריע, ולא שמעתי על מישהו שהפיץ דברים מופרכים כדי להטעות אחרים." הם לא יכולים לזהות שום בעיות ואינם יודעים על מה לדווח, ואף אינם יכולים להעלות שאלות. לכן, אינך יכול לצפות מהם שיטפלו בעצמם בבעיות שמתעוררות בחיים האמיתיים או בביצוע חובתם או שיפתרו אותן. כמו כן, אינך יכול לצפות מהם לחפש מאלה הממונים עליהם או לשאול אותם שאלות כשהם לא יודעים כיצד לטפל בדבר מה. הם לא יכולים להשיג דבר מכל אלה מכיוון שאיכותם אינה מספקת. אם אנשים כאלה לא מדווחים על בעיות לממונים עליהם, אחרים עשויים לחשוב שאין להם שום בעיות. אולם אין זה כך. הם לא יכולים לזהות אפילו בעיות רגילות; גם כשהבעיות נערמות בפניהם הם לא תופסים אותן כבעיות. ולכן, הם גם לא פותרים בעיות. יש להם ראש, שתי עיניים ושתי אוזניים; הם יכולים לראות, לשמוע ולדבר, ובכל זאת הם לא יכולים לזהות או לפתור בעיות. מכיוון שהם חסרים לחלוטין איכות ויכולת לזהות בעיות ולטפל בהן, לא משנה עד כמה פיקחים הם נראים כלפי חוץ, אין בכך כל תועלת. הם לא יכולים לקחת את מה שהם רואים או שומעים ולעבד זאת במוחם כדי לחשוב ולהבחין אם אלה בעיות וכיצד יש לטפל בהן. אם הם לא יכולים לטפל בבעיות הכרוכות בעקרונות-האמת, הם גם לא ידווחו עליהן לממונים עליהם. הם לא מסוגלים כלל לעשות דבר מכל זה. האין זה מראה שיש להם איכות ירודה? האין אלה הביטויים של אנשים בעלי איכות ירודה? (כן). אם תשאל אדם בעל איכות ירודה: "האם היו בעיות בעבודה במהלך תקופה זו? האם יש תחומים שבהם אינך מבין את העקרונות?" הוא יענה: "אין שום בעיות; כולם היו עסוקים והדברים מתנהלים די טוב!" מבחינתו, הכול בסדר גמור. כמנהיג או כעובד, אם אתה פשוט מאמין לו כשהוא אומר שהכול בסדר, אזי אתה טיפש מדי ובדיוק כמוהו אתה אדם בעל איכות ירודה. אנשים בעלי איכות טובה לא זו בלבד שהם יודעים כיצד ללמוד על בעיות, אלא גם חייבים להיות מסוגלים לזהות אותן בעצמם. הם יכולים לנהל שיחות המכוונות לבעיות, וכשהם מדברים, הבעיות צפות ועולות באופן טבעי. כשאתה מגלה בעיה ושואל אדם בעל איכות ירודה כיצד הוא טיפל בה, הוא עונה: "איזו בעיה? איך זה שלא שמתי לב אליה?" אנשים בעלי איכות ירודה לא יכולים לזהות בעיות, לכן בביצוע עבודה, עליך להיות מיומן בלמידה ובזיהוי בעיות, לאחוז בבעיות ולא להרפות, ואז לסייע בטיפול בהן ובפתרונן. עליך לדעת כיצד לשוחח עם אנשים בעלי איכות ירודה, לשאול אותם שאלות ולברר באמצעות שיחה, כדי לזהות בעיות. הם יעלו את הבעיות בעצמם ומבלי משים תוך כדי שיחה. ללא שיחה כזאת, יהיה בלתי אפשרי לזהות את הבעיות האלה. אם תשוחח איתם בדרך זו, הם יקבלו השראה ופתאום יזהו את הבעיות האלה. אם לא תשתמש בגישה זו כדי ללמוד על המצב, הם פשוט לא יתפסו את העניינים שהם רואים כבעיות. לכן, כשבעיות נחשפות במהלך שיחותיכם, יש להבהיר אותן טיפין-טיפין, כמו סחיטת משחת שיניים. הם ירגישו בושה מסוימת רק כשכל הבעיות ייפתרו. האין זה מראה שיש להם איכות ירודה? (כן). אלה הם הביטויים של אנשים בעלי איכות ירודה: גם כשיש בעיות, הם לא יכולים לזהות אותן, ומכיוון שאינם יכולים לזהות בעיות, הם אף פעם לא מסוגלים להעלות אותן או לפתור אותן. אמור לי, אם הם לא יכולים לזהות בעיות, האם הם יכולים לבצע את עבודתם היטב? האם הם יכולים לבצע את עבודתם היטב על ידי דבקות בתקנות? (לא). בשום פנים ואופן לא. זהו ביטוי של איכות ירודה. אם תאמר שאיכותם ירודה, הם אפילו יחשבו: "האיכות שלי מצוינת! אחרי שהאל מדבר על דבר מה, אני מיד תופס דרך פעולה או תקנה, ואני יכול לדבוק בה לכל החיים. אתה רואה? האם איכותי לא טובה? כולכם נכשלים בתפיסת נקודות המפתח, אבל אני יכול. לדוגמה, נאמר לי שבקיץ מזג האוויר חם ועלינו לאכול מנות קרות. לכן אני ממשיך להכין מנות קרות ולהגיש משקאות קרים – אני יכול לדבוק בהוראה זו. אתה רואה, אף אחד מכם לא יכול לדבוק בזה, ואתם תמיד מדברים על עקרונות. האם עקרונות הם לא פשוט תקנות? אם אתה דבק בתקנות, האין זו דבקות בעקרונות?" הם אפילו חושבים שאיכותם טובה ומאמינים שהם יכולים לתפוס את נקודות המפתח של סוגיה כלשהי, ושמתוך דרשה ארוכה הם יכולים לדלות אמירה אחת, דרך פעולה, תקנה, או אפילו ביטוי או מילה אחת שהם מרגישים שעליהם לקיים. אמור לי, האין זה בעייתי? יש לא מעט אנשים כאלה. כשאתה משתף על הפרטים השונים של האמת, הם לא יכולים להבין ואף אומרים: "איזו טרחה! אתה פשוט לא מפסיק לדבר. האם העניין הוא לא פשוט לא לומר את המילים האלה או לא לעשות את הדבר הזה? פשוט דבוק באמירה האחת הזאת וזה הכול – זה רק עניין של אמירה אחת. למה לסבך את זה כל כך? אתה אפילו מבחין בין מצבים, סביבות, ואנושיות של סוגי אנשים שונים, ומבחין בין הבנה מעוותת לטהורה. האם באמת מעורבים בכך כל כך הרבה פרטים? למה להיות כל כך קפדן? אתה כל כך קטנוני!" הם אפילו מגנים אחרים. אלה הם הביטויים של אנשים בעלי איכות ירודה.

מהם המאפיינים של אנשים בעלי איכות ירודה? הם לא מבינים את עקרונות-האמת; לא משנה על איזה היבט של עקרונות-האמת מדובר, הם מתייחסים אליו כאל סוג של תקנה או נוסחה, ואז הם פועלים לפיו בהתלהבות בלתי נלאית. הם יכולים לדבר על דוקטרינות רבות ולכן הם חושבים שהם מבינים את עקרונות-האמת, אך למעשה, הם לא מבינים את האמת כלל. אם תסביר כמה מהעקרונות למנהיגים ולעובדים המבצעים עבודה, ותבקש מהם לבצע עבודה ולטפל בבעיות שונות על בסיס הבנה של העקרונות האלה, האנשים האלה בעלי איכות ירודה לא יוכלו בשום אופן ליישם אותם. הם לא מבינים את עקרונות-האמת האלה, וגם אינם יכולים ליישם אותם בביצוע עבודה. כשהם ניגשים לבצע עבודה, הכול נעשה מתוך דבקות מוחלטת בתקנות, ביצוע נהלים, ויישום מכני של דוגמות. יש אנשים שרוצים לדבוק בעקרונות-האמת, אך מכיוון שאיכותם ירודה והם לא יכולים להגיע להבנה של האמת, הם לא מסוגלים לדבוק בעקרונות. לא משנה איזו עבודה הם עושים, כשהם מתמודדים עם בעיות הם אובדי עצות ואף מוצפים – הם לא מסוגלים לבצע שום עבודה היטב. כאשר אנשים מהדרגים הגבוהים משתפים על עקרונות, הם מרגישים שהבינו, תפסו, קלטו וזכרו את כולם. אך כשהם נתקלים בבעיות בחיים האמיתיים, הם מתבלבלים, מכיוון שהדוקטרינות והתקנות שהבינו לא מועילות, ולכן הם חושבים: "מה עליי לעשות עכשיו?" הם לא יודעים מאיפה להתחיל את העבודה, הם לא יודעים באילו שיטות להשתמש כדי לבצע את העבודה, הם לא יודעים כיצד ליישם את סידורי העבודה, וקל וחומר שהם לא יודעים אילו בעיות יש לפתור מיד כדי להבטיח את ההתקדמות הרגילה של עבודת הכנסייה – הם לא יודעים דבר מכל אלה. כתוצאה מכך, לא משנה כמה זמן הם עובדים, אין תוצאות ואי אפשר ליישם את סידורי העבודה. הם אפילו לא יכולים לפתור את הסוגיה של האופן שבו יש לקיים חיי כנסייה טובים. הם לא יכולים ליישם אפילו את העבודה הבסיסית ביותר ואינם יודעים כיצד ליישם אותה. הם יכולים רק להשמיע לאנשים דוקטרינות ולבקש מהם לדבוק בתקנות. כשמדובר ביישום סידורי עבודה ובביצוע עבודה קונקרטית בכנסייה, הם מתבלבלים ואינם מסוגלים לעשות זאת. הם חושבים לעצמם: "כיצד יש ליישם את סידורי העבודה האלה? באילו תקנות יש לדבוק?" הם לא יכולים לראות את הדברים האלה בבירור. אך עדיין יש להם מוצא אחרון: הם מאמינים שכל עוד יקיימו יותר כינוסים, הבעיות יוכלו להיפתר. לכן, דרך העבודה שלהם היא לקיים כינוסים ולשאת דרשות ללא הרף. כאשר הדרשות שהם מטיפים מעוררות את כולם וגורמות להם להתרגש, הם חושבים שכל הבעיות נפתרו ושאין עוד בעיות, ושכל עוד כולם נלהבים, העבודה נעשתה כראוי. אך מסתבר שלאחר כמה ימי כינוסים, לא זו בלבד שהבעיות האמיתיות נותרו בלתי פתורות, והחובות שאנשים מבצעים עדיין לא מניבות תוצאות, אלא שגם עבודת הכנסייה לא מתקדמת כלל. ובכל זאת עדיין יש להם מצב רוח לשאת דרשות. אנשים בעלי איכות ירודה לא משיגים תוצאות, ולא משנה כמה זמן הם עובדים. הם לא יכולים ליישם את סידורי העבודה, ולא משנה כמה זמן ניתן להם – אין להם לא יעילות ולא אפקטיביות. אלה הם הביטויים של אנשים בעלי איכות ירודה. הביטויים של אנשים בעלי איכות ירודה הם כפי שתיארתי זה עתה, ועל אחת כמה וכמה של אלה שאין להם כל איכות. לא משנה כמה דרשות הם שומעים או על כמה אמת אחרים משתפים איתם, הם לא יכולים לתפוס את עקרונות-האמת, ואף אינם יכולים לתפוס את התקנות הבסיסות ביותר שיש לדבוק בהן. כשאיכותו של אדם ירודה עד כדי כך, עקרונות-האמת הם מעבר להישג ידו. גם אם אחרים משתפים איתו על האמת, הוא לא יכול למצוא נתיב ליישום בפועל, והוא חייב שמישהו ייתן לו הוראות ספציפיות לפני שיידע כיצד ליישם בפועל. אנשים כאלה הם כאילו גלגול של בהמות; מוחם תמיד מעורפל ולא ברור, ואף פעם הם לא יכולים להבחין מהם עקרונות ומהן תקנות. בליבם הם אומרים: "מדוע כשאני שומע את הדברים האלה יש לי תמיד כאב ראש ואני מרגיש עייפות?" בסופו של דבר, הם מגיעים למסקנה: "לא רק שעקרונות-האמת הם מעבר להישג ידי, אלא שאני אפילו לא יכול לדבוק בתקנות, ולכן בעתיד, אפיץ אור ככל שאוכל עם כל החום שיש בי, אשקיע מאמץ ככל יכולתי, ופשוט אעשה כל מה שאני מסוגל לעשות, וזה מספיק". חלק מהאנשים האלה אף מנחמים את עצמם ואומרים: "אני לא יודע איך לדבוק בתקנות, וגם לא מבין את עקרונות-האמת, אבל יש לי לב אוהב-אל!" אם הם באמת היו יכולים לאהוב את האל, זה לא היה רע, אך עם איכות ירודה כל כך הם אפילו לא מבינים את האמת – האם אהבתם לאל יכולה להיות אמיתית? אנשים שאין להם כל איכות חסרים יכולת תפיסה בכל ההיבטים ואף אינם ניחנים ביכולת לדבוק בתקנות. יש אנשים בעלי איכות ירודה, שכאשר הם מיישמים את האמת בפועל, יכולים לפחות לאחוז בעיקרון-אמת, בתקנה או בנוסחה שהם הבינו באופן חלקי ובכך ליישם מעט מהאמת בפועל. אולם, אלה שאין להם כל איכות לא יכולים אפילו לתפוס דברים המבוססים על תקנות או לדבוק בהם – אנשים מסוג זה מעוררי רחמים אף יותר.

אם נעריך את איכותם של אנשים באמצעות עקרונות-האמת בדרך זו, אזי הביטויים הרלוונטיים הם אלה שזה עתה שיתפנו עליהם. אם כן, אם נשתמש בשאלה אם לאנשים יש הבנה רוחנית כדי להעריך את איכותם, כיצד עלינו לעשות זאת? לאנשים בעלי איכות טובה יש בהחלט הבנה רוחנית, הלא כן? (כן). פירושה של הבנה רוחנית הוא שאדם יכול להבין את האמת, לתפוס את עקרונות-האמת, ולהשתמש באמת כדי לפתור בעיות שונות שצצות בתהליך האמונה באל ונוגעות לעקרונות-האמת, וכן לטפל בסוגיות הפנימיות השונות של בית האל באמצעות האמת. אם כן, מה בנוגע לסוגיות השונות של העולם החיצון? מכיוון שאנשים בעלי איכות טובה ניחנים בהבנה רוחנית וביכולת לטפל בעניינים שונים, הם יכולים גם להשתמש בכמה עקרונות המבוססים יחסית על אנושיות תקינה או בכמה עקרונות הקרובים לדברים חיוביים כדי לטפל בענייני העולם החיצון. למרות שקיימים הבדלים שטחיים, היסודות של דברים שונים זהים, והעקרונות הטמונים בדברים השונים הם בדרך כלל מה שאנשים בעלי איכות טובה יכולים לתפוס, ולכן ניתן לומר באופן כללי שלאנשים בעלי איכות טובה יש הבנה רוחנית. להיות בעל הבנה רוחנית אין פירושו להיות מסוגל לתקשר עם ממלכת הרוח; אלא פירושו שאדם יכול לתפוס את החוקים הבסיסיים ואת העקרונות של דברים שונים. זוהי דרך ישירה, פשוטה וברורה לנסח זאת. היכולת להבין את החוקים הבסיסיים של דברים בעולם החיצון ואת העקרונות הכרוכים באמת, היא ביטוי של אנשים בעלי איכות טובה. אם כן, כיצד נוכל לאמוד את ביטוייהם של אנשים בעלי איכות בינונית על סמך השאלה אם יש להם הבנה רוחנית? לאנשים בעלי איכות בינונית יש הבנה רוחנית לגבי מחצית מהדברים, אך לא לגבי המחצית השנייה; הם מבינים חלקים מסוימים, בעוד שחלקים אחרים אינם מובנים להם. החלקים שבהם יש להם הבנה רוחנית הם החלקים שהאיכות שלהם מאפשרת להם להגיע אליהם. באמצעות שמיעת שיתופים על האמיתות השונות הקשורות לאמונה באל, הם יכולים להגיע להבנתן, ואף ללא הנחיה של איש, הם יכולים להבין בעצמם את העקרונות שיש לתפוס בתוכן. החלקים שבהם אין להם הבנה רוחנית הם החלקים שהאיכות שלהם לוקה בחסר. ללא הדרכה והנחיה מאחרים, אין להם עקרונות ליישום בפועל, הם לא יכולים לבצע את חובתם כרגיל או לפתור בעיות, והם זקוקים להשקיה, הדרכה והנחיה כדי לדעת כיצד לבצע את העבודה וכיצד לטפל בבעיות – אלה הם הביטויים לכך שאין להם הבנה רוחנית. ניתן לומר שלאנשים בעלי איכות בינונית יש באופן בסיסי הבנה רוחנית, אך רמתה לוקה בחסר בהשוואה לזו של אנשים בעלי איכות טובה – הם מבינים רק למחצה. היכן היא לוקה בחסר? היא לוקה במידה שבה הם תופסים את עקרונות-האמת – הם לא יכולים להשלים באופן עצמאי פריטי עבודה שונים. אם כן, אם נעריך אנשים בעלי איכות ירודה באמצעות השאלה אם יש להם הבנה רוחנית או לא, כיצד עלינו לעשות זאת? האם קל להעריך זאת? האם לאנשים בעלי איכות ירודה יש הבנה רוחנית? (לא). אתה יכול לדעת שאנשים בעלי איכות ירודה הם חסרי הבנה רוחנית רק מהתבוננות בביטוייהם, מכיוון שהם דבקים רק בתקנות. למעשה, לאנשים נטולי כל איכות אין רוח אנושית, והיעדר רוח אנושית פירושו שהם נטולי הבנה רוחנית ממש כמו בהמות. עבור אנשים כאלה אין צורך להעריך אם יש להם הבנה רוחנית או לא. כאשר אדם חסר רוח בוחן עניין כלשהו או מתמודד עם אנשים שונים, הוא לא יכול להעריך אותם ואין לו נקודות מבט בנוגע לדברים חיוביים או שליליים. יש לו רק כמה חישובים כדי להגן על האינטרסים שלו ולהימנע מהפסדים. כשאתה מביע נקודת מבט, אם הוא מכיר אותך ויודע שיש לך איכות טובה והבנה טהורה, ושאתה אדם חיובי, הוא יסכים עם נקודת המבט שלך. אך אם הוא לא מכיר אותך, הוא יזלזל בך. לא משנה עד כמה נקודת המבט שלך נכונה או עד כמה היא עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת, הוא לא יקבל אותה. אנשים כאלה לא יודעים שנקודת המבט שלך נכונה, אינם יודעים שזהו דבר שאנשים צריכים לקבל, ואינם יודעים עד כמה נקודת המבט הטובה הזו יכולה להועיל להם או כמה עזרה היא יכולה לספק להם – הם לא מודעים לכל זה. לעומת זאת, כאשר אדם שלילי מציג נקודת מבט שלילית, אם האדם השלילי הזה דומיננטי והם מעריכים ומעריצים אותו, הם מקבלים את נקודת המבט השלילית גם אם הם יודעים שהדבר יסב להם נזק לאחר מכן. איזה מין אדם הוא זה? (אדם שאין לו כל איכות). הוא אדם שאין לו כל איכות, כלומר חסרה לו היכולת להבחין בדברים. לא משנה באיזה מצב הוא נתקל, הוא לא יכול להבין את המצב לאשורו ואינו מכיר אף אחד מהעקרונות שעליו לדבוק בהם; אדם מסוג זה יכול לבצע מעשים רעים כשהוא הולך אחר אנשים רעים או מרושעים, והוא יכול לעשות כמה דברים טובים כשהוא הולך אחר אנשים טובים – חסרה לו היכולת להבחין בדברים. לכן אני אומר שהוא אדם מת ללא רוח. אנשים בעלי איכות ירודה, לאחר שיחיו שנים רבות לצד אנשים בעלי איכות טובה או אנשים חיוביים, עשויים להיות מושפעים ממה שהם שומעים ורואים, ויכולים ללמוד כמה דברים טובים, לדבוק בכמה תקנות טובות, ולדבוק בכמה אמירות ודרכי פעולה חיוביות או במחשבות ונקודות מבט חיוביות. עם זאת, אנשים מתים ללא רוח לא יכולים אפילו ללמוד או לדבוק במחשבות ובנקודות מבט חיוביות, בדרכי פעולה ובתקנות טובות, בקווי מחשבה טובים, או בכמה אורחות חיים חיוביים ובידע כללי חיובי של חיי היומיום. כשהם מתחילים לחיות באופן עצמאי, מצב חייהם – שהוא של אדם מבולבל – נחשף לחלוטין. אלה הם הביטויים של אנשים מתים ללא רוח.

לאנשים בעלי הבנה רוחנית יש לכל הפחות איכות בינונית. אם האמת בהישג ידם והם יכולים להבינה, הרי שהם אנשים בעלי איכות טובה. אנשים חסרי הבנה רוחנית הם בוודאי בעלי איכות ירודה או חסרי כל איכות – שני סוגי האנשים האלה בהחלט חסרי הבנה רוחנית. רק על אנשים בעלי איכות טובה ניתן לומר שיש להם הבנה רוחנית מלאה, בעוד שלאנשים בעלי איכות בינונית יש רמה בינונית של הבנה רוחנית. כלומר, יש עניינים רבים שבהם האיכות שלהם לוקה בחסר והם לא מסוגלים להשיג הבנה רוחנית. הם יכולים להשיג הבנה רוחנית ולטפל בדברים באופן עצמאי רק בעניינים רגילים. כשהם ניצבים בפני עניינים מורכבים או בפני עבודה רב-ממדית, הם לא יכולים לטפל בדברים אלה באופן עצמאי, מכיוון שעקרונות-האמת הכרוכים בכך הם מעבר להישג ידם והבנתם. לכן, רמת ההבנה הרוחנית שלהם בינונית למדי. המאפיין של אנשים בעלי איכות ירודה הוא שעקרונות-האמת הם מעבר להישג ידם, והם דבקים רק בתקנות מכיוון שהם לא יכולים להבין את עקרונות-האמת, והם אפילו לא מבינים מהו המושג 'עקרונות-האמת', הם מאמינים שעקרונות-האמת הם בסך הכול תקנות. לכן, ברור מאוד שאנשים מסוג זה הם חסרי הבנה רוחנית. מאפיין עיקרי של היעדר ההבנה הרוחנית שלהם הוא שהמחשבות ונקודות המבט שהם חושפים בהבנתם את האנשים, המאורעות והדברים השונים, כולן מעוותות. כיצד יש להבין כאן את המילה "מעוות"? פירוש הדבר הוא ניתוק מוחלט ממסלול החשיבה של אנושיות תקינה וניתוק מוחלט ממסלול הצרכים של אנושיות תקינה – זהו עיוות. כשאתה מאזין להיגיון המחשבתי שבדבריהם של אנשים אלה, אתה מוצא אותו תמוה, ובכל פעם שאתה שומע אותם מביעים נקודת מבט או מדברים על משהו, אתה חש תדהמה. מה פירוש המילה "תדהמה"? פירוש הדבר הוא שכאשר אתה שומע אותם אומרים משהו, אתה מרגיש שזה לא ייאמן וחושב לעצמך: "איך יכולה להיות להם מחשבה כזאת? מדוע היא כל כך שונה ממה שאנשים רגילים חושבים? המחשבה הזאת כל כך מוזרה – מדוע היא נשמעת קצת חסרת היגיון?" בליבך, אתה מוצא זאת מביך ואבסורדי במיוחד. אנשים שדבריהם תמיד גורמים לאחרים לחוש נדהמים הם אלה שנוטים במיוחד לעיוותים. לדוגמה, אתה שואל אותם: "אכלת משהו?" הם עונים: "די קר היום". האם יש קשר כלשהו בין שני הדברים האלה? (לא). אתה אומר: "למה אתה לובש בגדים כל כך קלים היום?" הוא אומר: "שתיתי היום כוס תה ג'ינג'ר". האם לתשובתו יש קשר הכרחי לשאלתך? האם תשובתו מכילה חשיבה והיגיון רגילים? (לא). כיצד צריך להגיב אדם בעל חשיבה והיגיון רגילים? הוא יכול לומר: "אני לובש כל כך מעט כי חם מאוד בפנים, וחוץ מזה, בחוץ שמשי מאוד והטמפרטורה גבוהה יחסית". או שהוא יכול לומר: "אני לובש כל כך מעט כי בדיוק סיימתי להתאמן ונעשה לי חם". אבל אם מישהו שואל: "למה אתה לובש בגדים קלים כל כך?" והוא עונה: "כי אני נועל היום נעליים עם בטנת פליז", לתשובה הזאת אין שום קשר לשאלה. קו המחשבה שלו וההיגיון שעל פיו הוא חושב לא תואמים את החשיבה וההיגיון של אנושיות תקינה. זהו רעיון מוזר מאוד וקו מחשבה מוזר מאוד, ששום אדם בעל חשיבה אנושית תקינה לא היה מעלה על דעתו. ולכן, לאחר ששמעת את תשובתו אתה מרגיש שזה מביך. אתה רוצה לנהל איתו שיחה, אבל אתה לא מצליח להתחבר אליו – אנשים כאלה תמיד נותנים תשובות לא רלוונטיות, מה שהופך את המשך השיחה לבלתי אפשרי. לדוגמה, מישהי למדה לתפור בגדים. שאלתי אותה: "איך ההתקדמות שלך בלימודי התפירה? את יכולה לתפור בגדים מרופדים?" מה תהיה תגובה שתואמת חשיבה והיגיון תקינים? ("אני יכולה" או "אני לא יכולה"). זה ישקף חשיבה והיגיון תקינים. או שהיא יכולה גם לומר: "לפעמים אני מצליחה קצת יותר, והמורה שלי אומרת שזה בסדר, בקושי עובר. אבל כשמדובר בחלקים מורכבים יותר, העבודה שלי לא מספקת וצריך לעשותה מחדש". האם אלה תגובות של אדם בעל חשיבה והיגיון תקינים? (כן). כיצד הגיבה האישה הזאת, שחשיבתה וההיגיון שלה לא תקינים? שאלתי: "האם את יכולה לתפור את סוג הבגד המרופד הזה עכשיו?" היא ענתה: "כשרק הגעתי לכאן, למדתי לתפור את סוג הבגד הזה". שאלתי: "אז את יכולה לתפור אותו עכשיו?" היא עדיין ענתה: "כשרק הגעתי לכאן, למדתי לתפור את סוג הבגד הזה". חשבתי לעצמי: "אני לא מבין. למדת לתפור את סוג הבגד הזה כשרק הגעת, אז את יכולה לתפור אותו עכשיו? למה אני לא מצליח להבין את זה?" כששמעתי את תשובתה, הרגשתי שזה מביך. שאלתי אם היא יכולה לתפור את סוג הבגד הזה, והיא אמרה שהיא למדה לתפור אותו כשרק הגיעה. לא הבנתי איך היא הצליחה לשנות את הנושא הזה – מה היה הקשר בין תשובתה לבין השאלה אם היא יכולה לתפור את הבגד או לא? חשבתי לעצמי: "אני פשוט לא מצליח לעקוב אחר המעבר הזה בנושא". גם כששאלתי פעמיים או שלוש ברציפות: "אז את יכולה לתפור אותו עכשיו?" היא המשיכה לענות: "כשרק הגעתי, למדתי לתפור את זה, והמורה שלי הדריכה אותי בתפירה – אני עובדת בעיקר על זה". עדיין לא קיבלתי את התשובה שחיפשתי, ועד היום אינני יודע אם היא יכולה לתפור את הבגד הזה או לא. נתחו את ההיגיון שמאחורי דבריה ומדוע היא דיברה כך. (תשובתה הייתה לא רלוונטית במידת מה לשאלה. אנשים שישמעו אותה ינסו לנחש את כוונתה, אך הם עדיין לא יידעו אם היא באמת יכולה לתפור את הבגד או לא). האם היא רצתה שאדע או לא? האם היא רצתה לתת לי תשובה מדויקת? כאן, היא נתנה רמז: "כבר אמרתי לך שכשרק הגעתי, למדתי בעיקר לתפור את זה, ועכשיו עבר שבוע – אז כמובן שאני יכולה לתפור את זה. האם אתה לא אמור להבין את כוונתי? איך ייתכן שאתה לא מבין?" האם אתם יכולים להבין את המשמעות הזאת מתשובתה? (לא). אם תשובתה הייתה מאפשרת לך לקבל תשובה מדויקת ולדעת אם היא יכולה או לא, אזי תשובתה הייתה הגיונית. אך תשובתה נותנת לך רק משמעות מעורפלת ואינה מאפשרת לך לדעת באמת אם היא יכולה או לא. אנשים שתמיד מדברים כך – האין הם אנשים מבולבלים מאוד? אם הם מגיבים כך בכוונה, הרי שזה עניין של אופי. אם הם לא עושים זאת בכוונה ותגובתם לא קשורה בהכרח לתשובה שאתה מנסה לקבל, הרי שיש בעיה בחשיבתם ובהיגיון שלהם. אם יש בעיה בחשיבתם ובהיגיון שלהם, האין פירוש הדבר שיש להם איכות ירודה? הם נוטים לעיוותים, הלא כן? (כן). זהו ביטוי של נטייה לעיוותים. אותה אישה חשבה: "אני אומרת לך שלמדתי לתפור את זה כשרק הגעתי, ולכן התוצאה הבלתי נמנעת היא שאני יכולה לתפור את זה". מה שהיא רצתה להעביר היה התשובה "אני יכולה לתפור את זה". עם זאת, אנשים בעלי חשיבה רגילה לא קיבלו תשובה מדויקת לאחר ששמעו זאת. לכן, לתשובתה: "כשרק הגעתי לכאן למדתי לתפור את זה", לא היה קשר הגיוני לרצונה להעביר שהיא יכולה לעשות זאת. אם כן, האם תשובתה לא הייתה דברים מבולבלים? (כן). אמירת דברים מבולבלים תוך מחשבה שהיא מתקשרת היטב ושכבר ענתה על השאלה – האין זה משקף איכות ירודה? (כן). זהו ביטוי אחד של איכות ירודה. לאותה אישה אין את החשיבה וההיגיון של אנושיות תקינה. לא משנה איך תשאל, היא לא תוכל להבין מהו לב הבעיה או מדוע אתה ממשיך לשאול את אותה שאלה. כשתשאל בפעם השלישית, היא עדיין תיתן את אותה תשובה ואף תחוש חוסר סבלנות, ותחשוב: "למה אתה ממשיך לשאול? כבר עניתי לך ואתה עדיין לא מבין וממשיך לשאול!" גם לאחר שישאלו אותה שלוש פעמים, היא לא תוכל להבין שתשובתה לא ברורה ואינה מה שהאדם האחר מבקש לדעת, שהיא צריכה לשנות את הניסוח שלה ולציין בבירור אם היא יכולה או לא, ולא לגרום לאדם האחר לנחש. היא לא מסוגלת להבין איך דבריה גורמים לאחרים להרגיש או איך האדם האחר מגיב לאחר ששמע אותן – היא לא יכולה להבין דבר מכל זה. זה מראה שאין לה כל איכות. לא משנה כמה פעמים תשאל, היא תיתן את אותה תשובה ואף תרגיש שדבריה כנים ולא שקריים, ותחשוב: "לא משנה כמה פעמים שאלת על אותו דבר, נתתי את אותה תשובה – אני מיישמת בפועל את היותי אדם כן, ואני אומרת את מה שעל ליבי". האין זה משקף איכות ירודה? (כן). כשאתה שואל על ראובן, אדם מסוג זה תמיד מדבר על שמעון ולוי. כשאתה שואל על שמעון ולוי, הוא תמיד מדבר על ראובן. לאנשים ללא חשיבה תקינה יש מחשבות מבולבלות, וחשיבתם מעורפלת. זהו ביטוי עיקרי של איכות ירודה. לסיכום, אלה הם הביטויים של אנשים בעלי איכויות שונות. בין אם אתה מעריך את האיכות שלהם לפי יכולתם או חוסר יכולתם להבין וליישם את עקרונות-האמת, ובין אם לפי השאלה אם יש להם הבנה רוחנית או לא, אלה הם הביטויים. אף על פי שדיברנו במונחים כלליים למדי, האם אינכם יכולים, ביסודו של דבר, להתאים את דבריי לחיים האמיתיים? (כן). אם כן, האם לא סיכמנו פחות או יותר את נושא האיכות? (כן). בכך מסתיים דיוננו בנושא האיכות.

אימרו לי, האם מידת ההתנגדות של אנשים באל והמרד בו קשורה לשאלה אם האיכות שלהם טובה או רעה? האם אנשים מתנגדים לאל ומורדים בו בגלל איכות ירודה? האם אי פעם שקלתם את השאלה הזאת? האם זו שאלה שכדאי לשקול? (כן). יש אנשים שאומרים: "מכיוון שיש לנו איכות ירודה, מכיוון שהאיכות שהאל נתן לנו אינה טובה, אנו מתנגדים לאל ומורדים בו בחומרה". האם אמירה זו נכונה? (לא). בהתבסס על השיתוף הקודם שלנו על ההבדלים בין תנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים, לאיזו קטגוריה שייכת האיכות? (תנאים מולדים). היא שייכת לתנאים מולדים. אם כן, האם אתה יודע אם ההיבטים השונים של תנאים מולדים קשורים לאנושיות ולצביונות המושחתים של אנשים? הבה נתחיל באיכות – האם האיכות קובעת את המידה שבה אדם מורד באל ומתנגד לו? (לא). מדוע אנו אומרים שהיא לא קובעת זאת? זה קשור לסיבה שבגללה אנשים מתנגדים לאל ומורדים בו. האם אנשים מורדים באל ומתנגדים לו בגלל איכות ירודה? (לא, זה בגלל שיש לנו צביונות מושחתים). נכון – זה תואם את המציאות. התנגדותך לאל ומרדנותך בו, וחוסר יכולתך להתמסר לאמת, אינם נובעים מאיכות ירודה, הם נובעים מכך שיש לך צביונות מושחתים. ולכן, אינך יכול להתלונן על כך שהאל נתן לך איכות ירודה רק משום שאתה מסוגל להתנגד לו. איכות, או כל היבט אחר של תנאיך המולדים, הם תנאים אינהרנטיים שיש לך בעצמך; הם תנאים פנימיים ומולדים שיש לך כיציר בריאה. בלי קשר לשאלה באיזה היבט של תנאים מולדים מדובר, אין זה מוביל להתנגדות לאל, ואין לכך כל קשר לצביונות מושחתים. לדוגמה, אם אתה גבוה זה לא אומר שיש לך פחות צביונות מושחתים. אם אתה יפה או בעל עור בהיר זה לא אומר שאין לך צביונות מושחתים. אם נולדת לגזע שאנשים מעריכים ומעריצים זה לא אומר שאין לך צביונות מושחתים. במילים אחרות, לא משנה אילו תנאים מולדים האל העניק לאדם, ולא משנה איך נראים תנאיו המולדים של אדם, אין להם כל קשר לצביונות המושחתים של אותו אדם. לדוגמה, מראהו של אדם כשלעצמו אינו מוביל להתנגדות לאל. עם זאת, מכיוון שלאנשים יש צביונות מושחתים, כאשר מישהו נראה טוב, הוא עשוי לחשוב: "אני יפה, ולכן מגיע לי מעמד וצריך לכבד אותי". אלה הם גילויים של צביונות מושחתים. יש אנשים שמשתמשים במראה הטוב שלהם כדי להבליט את חוזקותיהם, ובכך חושפים אמירות ופעולות שגויות רבות. אמירות ופעולות אלה נגרמות כולן על ידי צביונותיהם המושחתים, ולא על ידי תנאיהם המולדים. בלי קשר לשאלה אם יש לך איכות טובה או ירודה, האיכות כשלעצמה אינה מובילה להתנגדות לאל. אם יש לך איכות טובה אך אינך מבין או מקבל את האמת, אתה עדיין תתנגד לאל ותמרוד בו מכיוון שיש לך צביונות מושחתים. אם יש לך איכות ירודה אך אתה יכול לקבל את האמת, וברגע שאתה מבין מה האל אומר לך לעשות או לא לעשות, אתה יכול לציית לכך, ואתה מסוגל לא לפעול על בסיס צביונותיך המושחתים, אזי לא תמרוד באל, וגם לא תהיה חלקלק, לא תתבטל, ולא תפעל כלאחר יד, בעקשנות, או באופן שרירותי ופזיז. בלי קשר לשאלה אם יש לך איכות ירודה או לא, כל עוד יש לך צביונות מושחתים, גם אם אתה יכול להבין את דברי האל, אתה עדיין תמרוד באל ותתנגד לו. מכיוון שיש לך צביונות מושחתים כחייך, אתה מפתח באופן טבעי מחשבות ונקודות מבט שטניות שונות, ופילוסופיות שטניות להתנהלות בעולם, כמו גם נקודות מבט שטניות העומדות בבסיס האופן שבו אתה רואה אנשים ודברים, ואתה תתרברב, תגן על עצמך, ותרצה כל הזמן להתבלט ולהתנשא מעל אחרים, ואף לשלוט ולמשול באחרים. ביטויים אלה נובעים כולם מטבעם השטני של אנשים. אם אתה עושה דברים שונים על בסיס הטבע השטני שלך וחייך השטניים, אזי בלי קשר לשאלה אם יש לך איכות טובה או רעה, אתה תתנגד לאל. האיכות כשלעצמה לא מובילה להתנגדות לאל. יש לך איכות ירודה, אך האם אתה יכול לפעול לפי דברי האל כל עוד אתה מבין אותם? אם אין לך צביונות מושחתים או שאינך חי לפי צביונותיך המושחתים, אזי אתה בהחלט יכול להשיג זאת. ניקח לדוגמה חוזקה מסוימת – אנשים חושבים לעתים קרובות: "מכיוון שיש לי את החוזקה הזאת, אני נעלה על אחרים; צריך להיות לי מעמד בבית האל, אני צריך להיות מנהיג או עמוד תווך בבית האל". מחשבות אלה לא נגרמות מעצם קיום החוזקה, אלא הן נגרמות על ידי צביונות מושחתים. מכיוון שלאנשים יש צביונות מושחתים כחייהם, כל הדברים שהם חושפים, מממשים ומפגינים, כמו גם נקודות המבט, העמדות והעקרונות שלהם בהתייחסותם לאנשים, מאורעות ודברים שונים, נגרמים כולם מכך שיש להם צביונות מושחתים כחייהם. הם לא נגרמים על ידי שום תנאי מולד שהאל העניק להם. האם אתם מבינים? (כן). מה כוונתי בשיתוף הדברים האלה? מטרת השיתוף הזה היא לאפשר לכם להבין ולהכיר בצורה ברורה יותר את מצבכם בפועל, ולזהות את האיכות שלכם – אל תהיו אנשים חסרי היגיון, ואל תתעסקו במאבקים חסרי טעם סביב השאלה אם האיכות שלכם בינונית או ירודה, וגם אל תספקו תירוצים חסרי טעם כדי להמחיש שהאיכות שלכם אינה ירודה. לפעולות אלה אין ערך. שיתוף זה נועד לאפשר לך להבין במדויק את האיכות שלך ואת יכולותיך השונות, ואז למצוא את מקומך הראוי ולהתנהל בהתאם למעמדך הראוי. דבר זה יעזור לך יותר להיות יציר בריאה ראוי, לעמוד כראוי במקומך כיציר בריאה, ולמלא את חובותיו של יציר בריאה. כמובן שבמידה מסוימת זה גם יעזור לך להשליך מעליך את צביונותיך המושחתים. בלי קשר לרמת האיכות שלך או ליכולותיך השונות, הן לא קובעות את המידה שבה אתה מתנגד לאל ומורד בו. במילים אחרות, אפשר גם לומר שצביונותיך המושחתים לא תלויים בסוג האיכות שלך, וקל וחומר שהם לא תלויים בטיבם של תנאיך המולדים. הצביונות המושחתים של בני האדם נובעים מתוך בשרם המולד והפנימי. לאחר שבני האדם הושחתו על ידי השטן, צביונותיהם המושחתים הפכו לחייהם הפנימיים. כל עוד לא השלכת מעליך את צביונותיך המושחתים, אתה מנצל את תנאיך המולדים כדי לדבר ולפעול על בסיס החיים השטניים הללו. פירוש הדבר הוא שלפני שהשלכת מעליך את צביונותיך המושחתים, אתה מנצל את התנאים המולדים השונים שהאל העניק לך כדי לשרת את השגת מטרותיך. ולכן, אנו יכולים לומר זאת: אם אינך משליך מעליך את צביונותיך המושחתים, אתה מנצל או רומס את התנאים המולדים השונים שהאל העניק לך; אם אתה נמצא בתהליך של חתירה אל האמת ויישום האמת בפועל כדי להשליך מעליך את צביונותיך המושחתים, אתה מנצל את התנאים המולדים השונים שהאל העניק לך כראוי וביעילות; כאשר אתה משתנה ממצב שבו הצביונות המושחתים הם חייך למצב שבו האמת היא חייך, אתה משתמש בתנאים המולדים שהאל העניק לך בצורה ראויה ונכונה – במילים אחרות, באופן משמעותי יותר. האם אתה מבין עכשיו? התנאים המולדים כשלעצמם אינם שורש התנגדותה של האנושות לאל. אלא, הצביונות המושחתים השטניים של אנשים והחיים שהשטן נטע בתוך אנשים הם שורש התנגדותה של האנושות לאל ומרדנותה באל. האין זה כך? (כן). האם הסוגיה הזאת ברורה לך עכשיו באופן בסיסי? (כן).

לפני ששיתפנו על נושא האיכות, שיתפנו על כמה ביטויים בשלושה היבטים: תנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים. על אילו ביטויים שיתפנו בפעם הקודמת? (בפעם הקודמת, הביטויים שעליהם שיתפנו היו חריצות בביצוע דברים, ביצוע דברים באופן מסודר, התחלה חזקה וסיום חלש בביצוע דברים, נקיטת זהירות, וכן דיבורים גבוהים והתרברבות, רשלנות, אהבה להבליט את העצמי, בוז לעניים והעדפת עשירים, התחנפות לבעלי כוח, זיכרון יוצא דופן, וכן הלאה). לא נשתף עוד על אלה. נמשיך לשתף על הביטויים השונים של תנאים מולדים, אנושיות וגילויי צביונות מושחתים. כאשר הביטויים האלה מתרחשים, עליך לדעת לאיזה סוג של ביטוי הם שייכים, ועליך להיות מסוגל להבדיל ביניהם ולהבחין בהם; רק אז תוכל להתייחס אליהם בצורה מדויקת. אם ביטוי כלשהו נוגע לתנאים מולדים, שהם בלתי ניתנים לשינוי, אינך צריך לעסוק בו. אם הוא שייך לפגמים או ליקויים מסוימים של האנושיות שאפשר להתגבר עליהם, לתקן אותם או לשנות אותם, עליך לנסות לתקן ולשנות אותם. אם אין צורך להתגבר עליהם והם לא משפיעים על ביצוע חובתך או על חתירתך אל האמת, אינך צריך להקדיש להם תשומת לב. אם ביטוי אינו בעיה של תנאים מולדים וגם לא בעיה של אנושיות, אלא כרוך בצביונות מושחתים, אזי חובה לשנותו. אם אינך משתנה ולא משנה אותו, אזי כשצורת חיים הנשלטת על ידי צביונות מושחתים משתרשת ושולטת בתוכך, אתה מביא לידי ביטוי וחושף לא רק בעיות קטנות כגון חוסר יכולת להסתדר עם אחרים או היותך לא נעים לאחרים וחוסר יכולת לחזק אותם. במקום זאת, מה שאתה מביא לידי ביטוי וחושף מגיע לרמה של הפרת האמת, הפרת עקרונות-האמת, התנגדות לאל, דחיית האל, ועוינות כלפי האל, ואף אפשר לומר, עמידה בניגוד לאל. בדיוק מכיוון שזהו טבעם של צביונות מושחתים, ברגע שביטויים אלה כרוכים בצביונות מושחתים, עליך להכיר את הצביונות המושחתים האלה, ואז לחפש את האמת, להבין ולתפוס את העקרונות ליישום האמת בפועל, וליישם בפועל על פי עקרונות-האמת כדי להחליף את הצביונות המושחתים האלה, כך שהם לא ישלטו עוד בחייך, ובמקומם האמת תהפוך לחייך ותשלוט בחיי היומיום שלך ובמה שתביא לידי ביטוי.

נמשיך לשתף על הביטויים השונים של תנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים. הביטוי האחרון ששיתפנו עליו בפעם הקודמת היה זיכרון טוב, נכון? (כן). אם כן, לאיזה היבט שייכת השכחנות? (לתנאים מולדים). זהו תנאי מולד וגם פגם באנושיות – רק שני ההיבטים האלה. האם שכחנות היא צביון מושחת? (לא). ברור שלא. יש אנשים ששוכחים כי באופן טבעי הזיכרון שלהם חלש, בעוד שאחרים נעשים שכחנים בגלל הזדקנות המוח והידרדרות הזיכרון עם הגיל. אם השכחנות היא מולדת, היא שייכת לתנאים מולדים; אם היא נרכשת, הרי שזהו פגם באנושיות. כשאדם שכחן מטבעו, כמובן שגם זה נחשב לפגם, נכון? (כן).

להיות מיומן בתכנון לפני עשיית דברים – לאיזה היבט זה שייך? (מעלה באנושיות). זוהי מעלה באנושיות. לפני שאנשים שמיומנים בתכנון עושים דבר מה, הם מתכננים מראש, ואז פועלים לפי השלבים, בלי להיות אימפולסיביים, פזיזים או נמהרים. הם פועלים בצורה יציבה, לא ממהרים לעשות דברים מתוך גחמה, אלא שוקלים מראש איך עליהם לפעול, עם מי להתקדם, מה לעשות במצבים מיוחדים, אילו מסמכים או פריטים צריך להביא, האם להביא כמה מצרכים יומיומיים חיוניים בהתאם לסביבה, וכן הלאה. הם מסוגלים לקחת את כל הדברים האלה בחשבון. לפני שהם עושים דברים, הם עורכים הכנות יסודיות, שוקלים גורמים רבים יותר והם קפדניים יותר בשיקוליהם. הם יעריכו מראש את ההבדל בין תנאים מיטיבים למגבילים, ויבדילו בין התרחיש הטוב ביותר לבין התוצאות האפשריות הגרועות ביותר. הם יערכו סידורים הגיוניים כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר. מכיוון שהם מיומנים בתכנון ובעריכת סידורים הגיוניים, הטיפול שלהם בעניינים הוא בדרך כלל יסודי יותר. מצבים בלתי צפויים בדברים ובלוחות הזמנים שהם מארגנים מתרחשים בתדירות נמוכה יותר, ותוצאות עבודתם נוטות להיות טובות יותר. אנשים שעובדים איתם לא חשים חרדה אלא מרגישים נינוחים יותר. אם כן, האם אפשר לומר שלהיות מיומן בתכנון שייך, באופן יחסי, למעלה באנושיות? (כן). בכך כיסינו את נושא המיומנות בתכנון. ובכן, האם להתחשבן בצורה קטנונית זה טוב או רע? (זה לא טוב. זהו פגם באנושיות). להיות מיומן בתכנון זו מעלה ונקודת חוזק של האנושיות – זהו דבר חיובי – בעוד שלהיות קטנוני זהו פגם באנושיות. לדוגמה, אם שני אנשים אוכלים ארוחה שעולה בסך הכול עשרה יואן, ובעת התשלום, אדם קטנוני משלם חמישה וחצי יואן בעוד שהאדם השני משלם ארבעה וחצי יואן, האדם הקטנוני ירגיש: "זה לא בסדר – הוא שילם חמישים סנט פחות. כל אחד צריך לשלם חמישה יואן כדי שזה יהיה הוגן והגיוני". הוא מחשב אפילו סכום כה קטן. אם הוא מרגיש שהוא הפסיד, הוא חש אי נוחות ותמיד מחפש הזדמנות להשיב לעצמו את הפסדיו באמצעות תחבולות. אם הוא לא מצליח להשיב לעצמו את הפסדיו בדרך זו, הוא לא יכול לאכול טוב או לישון טוב. קטנוניות היא פגם באנושיות. אם הדבר נעשה חמור והוא קטנוני אפילו בעניינים גדולים, ותמיד מנסה להפיק תועלת מאחרים או לנצל אותם, או נוקט לעתים קרובות בתחבולות למען ההתחשבנויות שלו, הרי שזה כבר לא רק פגם באנושיות אלא מדובר בצביון מושחת. אם העובדה שאדם קטנוני לא משפיעה על אחרים ולא פוגעת באינטרסים שלהם, והוא קטנוני רק בעניינים של מה בכך בחיי היומיום, ובסופו של דבר הקטנוניות שלו מובילה לכישלונות תכופים או לתוצאות גרועות בטיפול בעניינים, זהו פגם באנושיות.

איזו מין בעיה היא קמצנות? (פגם באנושיות). אילו ביטויים מהווים קמצנות? לדוגמה, אם אדם קמצן עומד לנסוע למקום כלשהו ומישהו אומר: "זה בדיוק בדרך, תוכל להקפיץ אותי? זה ייקח רק חמש דקות, ואני יכול לתת לך קצת כסף לדלק", הוא חושש שהאדם לא ישלם אחרי הנסיעה ומוצא תירוץ לסרב לו – זוהי קמצנות. יש גם כאלה שכאשר מישהו מבקש מהם להשאיל דבר מה והם לא רוצים להשאיל, הם אומרים: "אני משתמש בזה כרגע. לא נוח לי להשאיל לך. כדאי שתבקש ממישהו אחר". הם קמצנים ונבזים ביותר; אין להם אינטראקציות בין-אישיות רגילות והם חוששים מאוד שינצלו אותם, בעוד שהם תמיד מקווים לנצל אחרים. זה נקרא קמצנות. יש גם כאלה שכאשר אתה מבקש מהם להלוות לך עשרה יואן כדי לקנות ארוחה ועוד כמה דברים, הם חושבים על זה: "אני אלווה לך רק חמישה יואן לקנות ארוחה – לא יותר, אפילו לא סנט אחד!" למחרת כשהם רואים אותך, הם אפילו שואלים: "איך הייתה הארוחה? השתמשת בכל חמשת היואנים?" דבריהם רומזים בעדינות, "תזדרז להחזיר לי! אתה עדיין חייב לי על הארוחה הזאת. אם לא תחזיר לי, תצטרך להזמין אותי לארוחה!" אנשים מסוג זה קטנוניים ביותר בהתנהלותם ומיומנים בהתחשבנויות. לא זו בלבד שהם מיומנים בהתחשבנויות כשמדובר בדברים חומריים, אלא הם גם קטנוניים במיוחד ומתחשבנים באינטראקציות בין-אישיות. לא משנה מה אומרים להם, הם תמיד מחפשים משמעויות נסתרות ומהרהרים בכוונה שמאחורי הדברים. אם הדברים פוגעים בהם או באינטרסים שלהם, הם מגיבים מיד בנקמה. אפילו בשיחות הם מחפשים לנצל אחרים ומסרבים בתוקף לספוג כל הפסד. זה כבר לא רק קטנוניות או קמצנות – זהו צביון מושחת. אם התנהגותם כרוכה רק בניסיון תמידי לנצל אחרים ולהימנע מהפסדים באינטראקציות יומיומיות בנושאים חומריים וכספיים, זהו רק פגם באנושיות שלא הגיע לרמה של צביון מושחת. אולם אם זה כרוך בעקרונות של התנהלות ופעולה, הרי שזה כבר לא פגם באנושיות אלא הגיע לרמה של צביון מושחת. אם כך, למה שייכת נדיבות? (זוהי מעלה באנושיות). אפשר לסווג זאת כמעלה באנושיות. באינטראקציות עם אחרים, אנשים נדיבים לא מודאגים במיוחד מרווחים והפסדים. כאשר אחרים מנצלים אותם מעט או לוקחים מהם דבר מה קטן, או לפעמים כאשר מישהו לא מחזיר להם כסף שלווה מהם, הם לא ממש מתחשבנים לגבי דברים כאלה. הם נדיבים וסובלניים יחסית כלפי אחרים – זוהי מעלה באנושיות.

איזו מין בעיה היא קטנוניות? (פגם באנושיות). זהו פגם באנושיות. מהם הביטויים של קטנוניות? (נטייה לעסוק בזוטות). לדוגמה, במהלך ארוחה, אם אתה אומר לאדם קטנוני: "יש לך תיאבון גדול באמת – אתה אוכל יותר מרוב האנשים", הוא כועס: "אתה קורא לי גרגרן?" הערת הערה שפגעה בו או שהרגיזה אותו מבלי שהתכוונת לכך, והוא לוקח את זה ללב ולא מרפה. הוא יכול לכעוס עליך במשך שבועיים ולסרב לדבר איתך, ולא יהיה לך מושג מה גרם לכך. למעשה, רק הערת הערה אגבית ללא כל כוונה ללעוג לו, אך הוא באופן בלתי צפוי מעצים את ההערה הזאת ומאמין שלעגו לו. הוא לוקח אפילו את העניין הקטן הזה ללב ומגזים בו ללא סוף, מנפח דברים מעבר לכל פרופורציה ולא מגלה כל סלחנות – זוהי קטנוניות. עד כמה אדם כזה יכול להיות קטנוני? הוא יכול להיות עקשן כמו ילד – איש לא מעז להרגיז אותו. כשמתנהלים מולו, צריך תמיד להיות זהירים ולא להעז לדבר איתו כרגיל, כי אם תעשה זאת, כל דבר שתאמר עלול להעליב אותו או לפגוע בו, ויהיו לכך השלכות – בפעם הבאה שתפגוש אותו, הוא יפגין כלפיך פרצוף זועף, יימנע מקשר עין, ואפילו יטיח דברים בכוח. אם תנסה לדבר איתו, הוא יתעלם ממך. שיחת בירור וניסיון לפייס אותו לא יעזרו. אם תשב לידו הוא יתרחק ויתעלם ממך. לא משנה מה גילו, הוא תמיד מתפרץ בזעם ילדותי ומתנהג בעקשנות – האין זו קטנוניות? (כן). זהו פגם באנושיות. קשה מאוד להסתדר עם אנשים כאלה. כאשר האחים והאחיות משתפים יחד בלב פתוח, ומצביעים זה על חסרונותיו של זה, איש לא מעז להצביע על שום דבר לגבי אנשים מסוג זה. אך אם לא כוללים אותם בסוג כזה של שיתוף, הם נעשים ממורמרים ומתחילים לחשוב: "כולכם משתפים יחד בלב פתוח ועוזרים זה לזה, אבל אתם לא מתייחסים אליי כאח או אחות". לא לומר להם כלום זה לא טוב – אתה חייב לומר להם משהו קטן: "אתה נהדר, פשוט לפעמים המזג שלך לא כל כך טוב. אבל גם לנו יש את החסרונות שלנו ולעתים קרובות אנחנו לא שמים לב למה שאנחנו אומרים". אם לא תנסח זאת כך ותאמר רק שיש לו מזג רע ושהוא קטנוני, זה לא יעבוד – הוא יכעס. כשאתה מקיים איתו אינטראקציה אתה צריך להיות זהיר במיוחד ולשקול את דבריך בקפידה. אם תאמר דבר אחד לא הולם, תצטרך לשאת בתוצאות. לכן, מתיש במיוחד לקיים אינטראקציה עם אנשים כאלה. לכופרים יש מונח לזה, הם אומרים שלאנשים מסוג זה יש "לב מזכוכית", כלומר, קל מאוד לפגוע בהם. אנשים כאלה מרגישים פגועים מכל דבר קטן, מתחילים לבכות, מסרבים לאכול, לא מצליחים לישון ונעשים שליליים. הם אומרים: "כולכם אומרים שאני לא טוב. אף אחד מכם לא אוהב אותי, אף אחד מכם לא משוחח איתי, וכולכם נמנעים ממני ולא רוצים להיות קרובים אליי". האין זה ילדותי? (כן). יש האומרים: "הלב שלך כל כך שברירי, כמו זכוכית – הוא מתנפץ מהפגיעה הקלה ביותר. מי יעז לחשוף אותך? מי יעז להתעסק איתך? כולם חוששים מכך". לא יהיה זה אובייקטיבי לומר שלאנשים מסוג זה יש אנושיות רעה – הם באמת לא עושים שום מעשה רע. הם פשוט רגזנים במיוחד – הם עקשנים, טרחנים, ובעלי מזג של ילד. לא כדאי להתעמת איתם או להרגיז אותם. אם תגלה כלפיהם סלחנות, הם יאמרו שאתה מזלזל בהם ולא לוקח אותם ברצינות; אם תתייחס אליהם ברצינות, הם יאמרו שאתה קטנוני כלפיהם – לא משנה מה תעשה, זה לא יהיה בסדר. כשאתה מקיים אינטראקציה עם אנשים מסוג זה, אם הגישה שלך מתאימה ואתה מצליח לרצות אותם, גם אם איכותם ירודה במקצת, הם יוכלו לבצע את חובתם היטב. אבל אם הגישה שלך לא מתאימה ומשהו מרגיז אותם, הם נעשים שליליים ואתה צריך לאמץ את המוח כדי למצוא דרכים לפייס אותם. אנשים קטנוניים הם בעייתיים מאוד. הם יכולים לבכות במשך שעות בגלל עניין של מה בכך, עד שעיניהם נעשות אדומות מאוד. אם עניין שולי לא מסתדר להם, הם יכולים לזעוף במשך שעות. כשהם כועסים, יכולים לעבור שבועיים בלי שהם מתייחסים לאחרים או מדברים איתם. לאנשים מסוג זה יש מזג רע והם קטנוניים, אבל הם עדיין עושים את העבודה שהם אמורים לעשות – הם פשוט עושים אותה בכעס. ברגע שמצב רוחם משתפר הם יכולים לעבוד שוב היטב. בסך הכול, הפגם והבעיה האלה באנושיותם הם חמורים. הם נוטים ליצור אווירה מתוחה, לגרום צרות ולהכביד הן על עצמם והן על אחרים. לאנשים מסוג זה אין את גדלות הנפש של מבוגרים או את הגישה של מבוגרים להתנהלות בעולם. הם דומים במקצת לילדים בני עשר – אי אפשר לומר שהם הגיוניים, כי הם לא באמת הגיוניים, אבל אי אפשר לומר שהם ילדותיים, כי הם תמיד מדברים כמו מבוגרים. אם תתייחס אליהם כאל מבוגרים, ייתכן שכל דבר שתאמר לא ימצא חן בעיניהם ויגרום להם להרגיש מוגבלים, מה שיוביל אותם להתפרץ פתאום בזעם כמו ילדים. אבל אם תתייחס אליהם כאל ילדים, הם ירגישו שאתה מזלזל בהם. בקיצור, התנהגותם מאוד חריגה. זהו פגם באנושיות. אם לאדם יש בעיה כזאת, עליו להשתנות ולשאוף ללמוד להיות סובלני ומאופק, ללמוד לגשת לבעיות ולטפל בהן בדרך הנכונה ובגישה הנכונה, ולתקשר עם אחרים באופן הרציונלי המאפיין אנשים רגילים. גם אם רוב האנשים לא מקבלים את האמת או את הדרך הנכונה לעשות דברים, אל תתן לזה לעכב אותך או להשפיע עליך, וגם אל תהיה מוגבל או כבול על ידי כך. עליך עדיין להתמיד בעשיית דברים בדרך הנכונה. גם אם אתה מרגיש שזה קשה, אל תוותר – זהו גם חלק מתהליך הלמידה. בהדרגה, האנושיות, התובנה וההיבטים האחרים שלך יתבגרו, ואתה תצמח. מהו הסימן לצמיחה? זוהי היכולת להסתדר בהרמוניה עם רוב האנשים; זוהי היכולת לסבול, להבין ולהתייחס בצורה נכונה כאשר מישהו אומר דבר מה לא נעים, מתבדח על חשבונך או אומר משהו שפוגע בך. אם דבר מה שאחרים אומרים נשמע לא נעים אבל משקף את מצבך האמיתי, עליך לקבל זאת ולהכיר בכך. אם מישהו אומר מבלי להתכוון דבר שמעליב אותך, ואתה רואה שזה היה לא מכוון, עליך לבחור לנהוג בסובלנות. אם מישהו תוקף אותך במכוון ואומר כמה דברים פוגעניים מאוד, עליך להירגע, להתפלל לאל ולחפש: "למה הוא תוקף אותי כך? מה כוונתו? האם הוא אדם רע, או שזהו גילוי של צביון מושחת? אם הוא אדם רע, עלי לגלות יותר הבחנה ולהיזהר מפניו. אם דבריו נכונים ועולים בקנה אחד עם האמת, אני אקבל זאת; אם הם לא נכונים, אין גם צורך להתווכח איתו. אם הוא חושף צביון מושחת, אני אבדוק אם הוא יכול לקבל את האמת. אם הוא יכול לקבל את האמת, אשתף איתו על האמת. אם הוא לא יקבל את האמת, אוכל רק לנהוג באיפוק". האין זה פותר את הבעיה? בדרך זו, כאשר אתה מתקשר עם כל מיני אנשים, תוכל לעשות זאת בסובלנות הדדית ועם עזרה הדדית, ולהסתדר איתם בהרמוניה – זה תמיד עדיף מאשר להיות אדם קטנוני. מצד אחד, אנשים קטנוניים גורמים אי נוחות משמעותית לאחרים, ומצד שני, הם לא מצליחים להשתלב באף קבוצה, ונראים מבודדים מאוד ולא שייכים. כמה אנשים טובי-לב ירחמו עליך, וכולם ירצו למעשה לעזור לך, כי כולכם אחים ואחיות, אבל כשאתה תמיד מבודד את עצמך ונשאר לבד כך, האינך חושב שבעיני אחרים אתה נראה מוזר? (כן). מדוע אתה חריג? מפני שיש לך את הפגם הזה באנושיות, ולכן עליך לפעול כדי להתגבר עליו ולהשתנות בהדרגה, נכון? (כן).

להיות בעל מזג רע, להיות חם מזג – לאיזה היבט זה שייך? (פגם באנושיות). אדם בעל מזג רע יכול להיקרא גם חם מזג – האם זה נחשב לפגם באנושיות? (לא). איך יש לראות זאת? אדם בעל מזג טוב, המסתיר זדון מאחורי חיוך, תמיד מדבר בעדינות ובחביבות, אף פעם אינו מתווכח עם איש, ותמיד אומר מה שאחרים רוצים לשמוע – האם זה טוב? (לא). אם מישהו אומר שהאדם הזה גס רוח, הוא ישיב: "להיות גס רוח זה טוב; אנשים גסים לא גורמים צרות". אם מישהו אומר שהוא קירח, הוא יאמר: "להיות קירח זה טוב; אנשים קירחים הם חכמים". כלומר, לא משנה מה אחרים אומרים או איך אחרים מתייחסים אליו, הוא אף פעם לא מאבד את עשתונותיו או כועס – האם אדם כזה הוא טוב? (לא). כשמדובר באנשים שהוא באמת אוהב, במחשבותיו והשקפותיו על אנשים טובים ודברים טובים ועל אנשים רעים ודברים רעים, ואם הוא מאשר אנשים טובים ומתעב אנשים רעים, או מאשר אנשים רעים ומתעב אנשים טובים, אין לו השקפות או עמדות ברורות על הדברים האלה, והוא לא מביע דעה על שום דבר. בלי קשר לעניין שבו הוא נתקל, הוא תמיד פוטר אותו בחיוך; הוא נעים במיוחד וחסר מזג. האם זוהי מעלה באנושיות? (לא). מזג טוב אינו מעלה באנושיות, ואם כך, האם מזג רע הוא פגם באנושיות? האם מזג טוב או רע של אדם יכול לקבוע את טיב האנושיות שלו? (לא). לדוגמה, יש אנשים שרואים מישהו שמבצע את חובתו כלאחר יד ולא אכפת להם, הם רואים מישהו מפריע לעבודת הכנסייה ולא מתרגזים; והם אפילו אומרים: "זה בסדר, אתה תשתפר – קח את הזמן. לאל יש כוונה קפדנית לגבינו; עלינו לגמול לאל על אהבתו ועל חסדו, ואיננו יכולים להיות שטחיים. שים לב לזה בפעם הבאה". האם לאנשים האלה יש מזג טוב? (כן). כשאנשים מסוימים רואים מישהו שאינו שומר על האינטרסים של בית האל, הם אומרים: "האם תוכל לנסות לשמור על האינטרסים של בית האל? זה יהיה כל כך נהדר אם תתחשב בכוונותיו של האל. עלינו להיות אנשים טובים – אם לא נהיה אנשים טובים, האל לא יאהב אותנו. בהתנהלותנו, לכל הפחות, עלינו לשמור על האינטרסים של בית האל – שים לב לזה בעתיד". האם יש בזה הפגנת מזג כלשהו? (לא). המזג שלהם די טוב, נכון? יש אנשים שלעולם אינם כועסים, ולא משנה מה קורה. כשהם רואים שיש אנשים שלעתים קרובות מדווחים על מספרים כוזבים כדי להונות את העליון ואת בית האל בזמן שהם מטיפים את הבשורה, הם אומרים: "אם רוב האנשים מדווחים כך על מספרים כוזבים, הרי שזהו שטף עבודתה של רוח הקודש – עלינו להתמסר לו!" מישהו מפריך את דבריהם ואומר: "דווח על מספרים כוזבים זה לשקר ולהונות את האל; אני לא יכול לעשות זאת". הם עונים: "למה לא? אנשים אחרים מדווחים על מספרים כוזבים, ומדווחים רק על החדשות הטובות ולא על הרעות. למה אתה כל כך טיפש?" כשהם רואים אנשים מדווחים על מספרים כוזבים, הם מרגישים שמחה. כשהם רואים אנשים מסוימים שדבקים בעקרונות ומסרבים לדווח על מספרים כוזבים, הם כועסים ומתרגזים, חובטים בשולחן ואומרים: "למה אתה לא מדווח על מספרים כוזבים? אתה רוצה ללכת נגד השטף של רוח הקודש? אם לא תדווח על מספרים כוזבים, אני אדיח אותך! אני ארחיק אותך!" מה דעתכם על כך שהם מאבדים את עשתונותיהם באופן זה? (זה רע). זוהי התפרצות של כעס מרושע. לא לאבד את העשתונות כשצריך, אבל לאבד אותם באופן שרירותי כשלא צריך, לקרוא לדברים רעים צודקים, ולדיווח על מספרים כוזבים לקרוא שטף רוח הקודש ולשבח זאת כל כך, ואף לקדם זאת – האין זה נאלח? (כן). כשהם רואים שמישהו מסרב לדווח על מספרים כוזבים, הם חובטים בשולחן, כועסים ונועצים מבטים, ורוצים להדיח אותו או להרחיק אותו – זהו "זעם אדיר"! לדרקון הגדול האדום כאש יש "מבצע רעם"; הפגנת הכוח של השד הזה נקראת "מבצע רעם", וזהו "הזעם האדיר" של האנשים האלה. אם תסרב לדווח על מספרים כוזבים, והם יחבטו בשולחן וישחררו עליך את זעמם האדיר, במצב כזה, האם תעזו לדבוק בעקרונות, לדווח רק על המספרים האמיתיים ולסרב לדווח על מספרים כוזבים? האם תעזו לקום ולהעביר עליהם ביקורת, לחשוף אותם ולומר: "אתה כופה על אנשים לדווח על מספרים כוזבים – אתה שד! אתה אפילו קורא להליכה אחר צוררי משיח בדיווח על מספרים כוזבים שטף רוח הקודש. האין זה ניאוץ רוח הקודש וניאוץ האל? אתה לא מבחין בין טוב לרע ואתה מנאץ את רוח הקודש, ובכל זאת אתה מחשיב את עצמך כמלאך צדק. אתה לא מרשה לאיש להתנגד לדרישתך לדווח על מספרים כוזבים, ואתה אפילו מאבד את עשתונותיך. אין לך שמץ של חוש צדק. לא זו בלבד שאינך חושף ומגנה דברים רעים, אלא שאתה גם מאפשר למזג שלך להתפרץ בעוצמה על אלה שדבקים באמת ומסרבים לדווח על מספרים כוזבים, ואף משחרר עליהם את 'זעמך האדיר'. האין אלה הפרעה לעבודת בית האל ושיבושה באופן מכוון? האם אין להתנהגות זו אותו טבע כמו למעשיו של הדרקון הגדול האדום כאש?" אם כך, אם נבחן שוב אם מזג רע הוא באמת פגם באנושיות או מעלה באנושיות, אי אפשר לקבוע זאת ככלל גורף. הדבר תלוי באילו נסיבות אדם מאבד את עשתונותיו ובאילו לא, וכן בסיבה לכך שבדרך כלל מזגו רע. יש לבחון למה אותו אדם חותר, האם יש עקרונות להתנהלותו, ומהי בדיוק גישתו כלפי האמת, כלפי האל, עבודת האל, האינטרסים של בית האל ועבודת הכנסייה. אם למען שמירה על עקרונות-האמת, הגנה על האינטרסים של בית האל והגנה על עבודת בית האל, אדם מפגין באופן עקבי מזג רע כאשר הוא מתמודד עם אנשים, מאורעות ודברים רעים שונים, הרי שזוהי מעלה באנושיותו. אבל אם הוא אף פעם לא כועס או מתרגז כאשר הוא מתמודד עם דברים רעים שונים או עם דברים שמתנגדים לאל, כאילו אין להם שום קשר אליו, הרי שזהו לא פגם באנושיותו – זוהי אנושיות ירודה, חוסר מוחלט בחוש צדק, וכמובן שזה שייך לקטגוריה של צביונות מושחתים. אם כן, איך יש להתייחס למזג? לאדם בעל מזג טוב אין בהכרח אנושיות טובה, ולאדם בעל מזג רע אין בהכרח אנושיות ירודה – הדבר תלוי כלפי מה מופנה מזגו הרע. אם מזגו הרע מופנה כלפי דברים רעים, אפלים ושאינם עולים בקנה אחד עם האמת – אם הוא מופנה כלפי דברים שמפרים את עקרונות בית האל, פוגעים באינטרסים שלו ומשבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה – ולעתים קרובות הוא כועס ומאבד את עשתונותיו בשל תחושת חרדה, סערת נפש ודאגה לגבי הדברים האלה, הרי שזו אינה אנושיות ירודה. זוהי התחשבות בכוונותיו של האל, זוהי מעלה באנושיות. לעומת זאת, כאשר הוא מתמודד עם הדברים השליליים האלה, אם הוא לא מפגין שום מזג, אינו יוצא להגנת האינטרסים של בית האל או על עדותו של האל, ואינו דבק בעקרונות-האמת ולא יוצא לעצור או להגביל את הדברים האלה, אלא מאפשר לשיבושים ולהפרעות האלה לצמוח ולהתפשט ללא פיקוח, הרי שאף על פי שאנשים כאלה עשויים להיראות כבעלי מזג טוב מאוד, למעשה, האופי שלהם נאלח. האין זה כך? (אכן). איך יש להתייחס לבעיה של מזג רע? הדבר תלוי כלפי אילו עניינים מופנה מזגו הרע של אדם; עליך לבחון מהו אופיו של אותו אדם, למה הוא חותר ובאיזה נתיב הוא הולך, ומהי גישתו כלפי האמת, כלפי האל, כלפי עבודת בית האל וכלפי האינטרסים של בית האל. האם דרך התייחסות זו מדויקת? (כן). אם לאדם אין חוש צדק אך הוא חם מזג, מתרגז בקלות ופזיז מאוד כאשר הוא מתרועע עם אנשים בחיי היומיום שלו, לעתים קרובות מתמלא חֵמָה ומרבה להתווכח ולהתעמת עם אחרים על עניינים של מה בכך, ואף משתמש בשפה בוטה, זהו לא פגם באנושיות – זהו אופי נאלח. אם נבחן זאת במונחים של צביונות מושחתים, צביונו של אדם זה הוא מרושע, ואיש אינו מעז להרגיז אותו. הוא לא מאבד את עשתונותיו למען הגנה על מטרות צודקות, הגנה על דברים חיוביים, שמירה על עקרונות-האמת או הגנה על האינטרסים והעבודה של בית האל, אלא למען הגנה על כל האינטרסים האישיים שלו, על המוניטין, המעמד, היוהרה, רכושו החומרי, כספו וכן הלאה. מזגו הרע של אדם כזה יכול להיות מסווג כאופי נאלח. יש לבחון מזג רע על בסיס המצב, תוך התחשבות כלפי מה מופנה מזגו הרע של מישהו ומה הכוונות שמאחוריו. אם הוא יכול באמת להתפרץ בזעם ולחולל מהומה בגלל הערה בודדת, כדי להגן על האינטרסים האישיים שלו או על המוניטין והמעמד שלו, הרי שאופיו נאלח. אם בדרך כלל הוא רחב לב למדי כשמדובר בעניינים הנוגעים לאינטרסים האישיים שלו – לדוגמה, כאשר אנשים מעירים מדי פעם הערות שמכוונות אליו ופוגעות מעט בגאוותו, או מנצלים אותו מעט, והוא בדרך כלל מבליג ולא מאבד את עשתונותיו – אם הוא לא מתעסק בזוטות ויכול להיות סובלני כשהוא מתרועע עם אחרים, ובכל זאת הוא מאבד את עשתונותיו כשהוא רואה מישהו משבש את עבודת הכנסייה ומפריע לה, וגורם נזק לאינטרסים של בית האל, הרי שזה לא אופי רע. אלא, זהו חוש הצדק שהאנושיות צריכה להיות ניחנה בו; זוהי מעלה של האנושיות.

לאיזה סוג של בעיה שייכת הנטייה להיעלב ולהסתגר? (זהו פגם באנושיות). זהו פגם באנושיות. אילו אנשים נוטים להיעלב ולהסתגר? (אנשים קטנוניים). אנשים קטנוניים, אנשים רגישים מדי וילדים – כל אלה נוטים להיעלב ולהסתגר. כשהם נתקלים בבעיה קטנה כלשהי, הם מתרגזים בן רגע, מסרבים לדבר איתך, מסרבים לראות אותך ולא עונים לשיחות הטלפון שלך. אתה אומר מבלי להתכוון דבר מה שפוגע בהם, והם נעלבים ומתחילים להסתגר, מתעלמים ממך למשך זמן רב, וגם כששואלים אותם על כך, הם לא אומרים דבר. אתה שואל אותם: "מה קרה? אם יש בעיה, בוא נפתור אותה. אם אני חייב לך משהו, אפצה על כך. אם אמרתי משהו שפגע בך, אני מתנצל ואני יכול לעשות כל מה שצריך לעשות". ובכל זאת הם נשארים בשתיקתם, נעלבים ומסתגרים. אנשים כאלה בעייתיים, הלא כן? (כן.) זוהי אנושיות לא תקינה. בעיות הקשורות לאנושיות שאינן מגיעות לרמה של סוגיות הנוגעות לאופי, שייכות כולן לפגמים באנושיות. פגם פירושו שדבר מה שאמור להיות קיים באנושיות תקינה חסר אצל אדם מסוים – הגישה שלו או האופן שבו הוא מתנהל ומטפל בעניינים אינם תקינים או אינם בוגרים, ואינם עומדים בסטנדרט ההיגיון של אנושיות תקינה. זהו פגם. מצד אחד, הנטייה להיעלב ולהסתגר מרגיזה אחרים והם לא אוהבים לבוא במגע עם אנשים כאלה; בנוסף, הנטייה להיעלב ולהסתגר היא ילדותית ולא בוגרת. בדרך כלל, רק ילדים בסביבות גיל עשר מתנהגים כך – למבוגרים אין את הביטויים האלה. כאשר לאדם כזה יש יחסים טובים איתך, אתם קרובים מאוד זה לזה, כמו שני אפונים בתרמיל אחד, אבל כשהעניינים ביניכם משתבשים, הוא נעשה עוין, נעלב ומסתגר, מסרב לדבר איתך, מחזיר לך כל מה שנתת לו, ומנתק איתך קשר לחלוטין. ועם זאת, מי יודע – יום אחד הוא עשוי להתפייס איתך ולהיות קרוב אליך כפי שהיה קודם. אלה הם ביטויים של חוסר בגרות. כל הביטויים הללו של חוסר בגרות מכונים פגמים באנושיות, והנטייה להיעלב ולהסתגר היא פגם באנושיות. אנשים הנוטים להיעלב ולהסתגר הם בעלי הסבירות הגבוהה ביותר לעכב דברים בעת ביצוע חובה. אף פעם אינך יכול לדעת מתי הם עלולים להיעלב ולהסתגר במשך ימים שלמים מפני שמישהו אמר משהו שפגע בהם. לא משנה עד כמה החובה חשובה, הם יכולים להפסיק את ביצועה מבלי לומר דבר. אתה עשוי לחשוב שהם עדיין מבצעים את חובתם כרגיל, אך למעשה, הם כבר הפסיקו את עבודתם לפני זמן רב. לכן, אף פעם אין להטיל עבודה חשובה על אנשים הנוטים להיעלב ולהסתגר, ובמיוחד לא משימות בשלבים קריטיים, כיוון שהם עקשנים ביותר, תמיד מוּנָעִים על ידי רגשות, נוטים להיעלב ולהסתגר, והם חסרי רציונליות, דבר שמוביל בקלות לכך שהם נוטשים את עבודתם במהלך ביצוע חובתם. אם הם אלה שחייבים לבצע את העבודה הזו ואין אף אחד אחר שיכול להחליף אותם, אזי בעת הטלת העבודה עליהם, עליך לדאוג שמישהו יפקח על עבודתם. אם יש מישהו שיכול להחליף אותם, אזי אין להטיל עליהם עבודה חשובה יחסית. לדוגמה, לאנשים מסוימים יש מעט איכות והם יכולים להתמודד עם עבודתו של מנהיג כנסייה, אך כאשר אח או אחות אומרים משהו שפוגע בהם, הם נעלבים ומסתגרים: "אני מתפטר! אתם יכולים לתת את תפקיד המנהיג למי שאתם רוצים. אני חוזר הביתה לחיות את חיי – סיימתי עם זה!" ברגע שהם מתחילים להיעלב ולהסתגר, הם יכולים לנטוש את חובתם ולעזוב, ומי יודע מתי יחזרו. האם אנשים כאלה אמינים? (לא). הם משליכים את כעסם על חובתם ועל עבודת הכנסייה, ונוטשים את חובתם בכל רגע נתון. האין זה ביטוי של חוסר בגרות? (כן). התייחסות לחובתם ולעבודת הכנסייה כאילו מדובר במשחק ילדים, כמו לשחק ב'אבא ואמא' – זהו ביטוי של חוסר בגרות. כשילדים משחקים ב'אבא ואמא', זה רק משחק – אם הם מתרגזים, הם מפסיקים לשחק; זה לא מעכב שום דבר. אבל התייחסות לעבודת הכנסייה או לחובה כלשהי כמו ילד המשחק ב'אבא ואמא', ופרישה בכל רגע שמתחשק להם – האם זה לא מעכב דברים? זה לא מעכב רק את העניינים שלהם עצמם – אם הם מנהיגי כנסייה, עבודת הכנסייה מתעכבת בגללם. אם הם מבצעים חובה חשובה, אזי החובה החשובה הזו מתעכבת. לכן, בעת בחירת אנשים לשימוש, עליך לשקול אם יש להם את הבעיה של נטייה להיעלב ולהסתגר. אם אכן יש להם את הבעיה הזו, האם היא חמורה? עד כמה היא חמורה? האם הם ינטשו את עבודתם? כשהם ייעלבו ויסתגרו, האם הם יתפרצו בזעם, ילכו הביתה ויפסיקו לבצע את חובתם, ויסרבו לחזור, ולא משנה מי יקרא להם? קשה מאוד להתמודד עם אנשים מסוג זה. לעולם אל תשתמש בהם – הם טיפוסים קוצניים. ניסיון לפייס אותם לא עובד, להטיל עליהם משמעת לא עובד, ולא משנה כיצד תשתף על האמת, הם מתקשים לקבל זאת. רק כשהם מבינים ותופסים זאת בכוחות עצמם, הם יכולים להתאושש ולחזור להיגיון רגיל. לכן, מלבד קיומם של צביונות מושחתים, אם באנושיות של אדם יש גם פגמים או ליקויים רבים, אזי ברגע שהוא ייתקל בדבר מה לא נעים, הוא עלול לגרום לו להיות שלילי כל כך עד שלא יוכל להתאושש. גם אם יש לו נחישות מסוימת והוא מוכן לחתור אל האמת כדי להשיג ישועה, וגם אם יש לו רצון לבצע את חובתו היטב ולעמוד בסטנדרט כיציר בריאה, כשמתעוררים קשיים או מצבים לא נעימים, הוא לא יכול עוד להתקדם. לכן, אם אדם רוצה לחתור אל האמת ולבצע את חובתו היטב, עליו לחפש את האמת כדי לפתור כל פגם או ליקוי שעשויים להיות קיימים באנושיות שלו. אם אין בליבך תשוקה עזה לאל או כמיהה לאמת, ואם אתה לא מוכן להתגבר על הפגמים הללו באנושיות שלך או שנחישותך לעשות זאת אינה מספקת, אזי האתגרים שתעמוד בפניהם יהיו רבים מספור. אם אינך יכול אפילו לשנות את הפגמים האישיים הללו או להתגבר עליהם, יהיה לך קשה עוד יותר להשליך מעליך את הצביון המושחת שלך.

הבה נדבר כעת על "נצלנות" – איזה סוג של בעיה זו? (פגם באנושיות). האם זהו פגם באנושיות? נצלנות היא בעיה באופי. אם מישהו מנצל כל מצב, אפילו כשמדובר במשהו קטן כמו ירק, פיסת נייר או בקבוק מים קטן, זוהי בעיה באופי שלו – האופי שלו נאלח. זה לא פגם באנושיות. האם אתם מבינים? (כן). לאנשים כאלה יש אופי נאלח ואין להם יושרה. כשהם עורכים קניות בחנות, הם תמיד מנסים להתמקח ומבקשים הנחות. כשהם קונים ירקות בשוק, הם מתווכחים בלי סוף על כמה פרוטות. כשהם שוהים במלון ורואים שיש פריטים בחינם כמו מגבות, מברשות שיניים ומשחות שיניים חד-פעמיות, הם לוקחים הכול הביתה מבלי להשאיר פריט אחד מאחור, מחשש שיפסידו משהו. יש אנשים שאומרים: "האם הם נצלנים מפני שהם עניים?" לא, לאנשים מסוג זה פשוט יש אופי כזה. למשפחה שלהם לא חסר כסף ובכל זאת הם מתעקשים לנצל. לאחר שאנשים מסוג זה מתחילים להאמין באל, הם מנצלים אפילו את בית האל. יש אנשים שלא אוכלים בביתם אלא תמיד הולכים לבית המארח כדי לאכול על חשבונו, ומעמידים פנים שהם שם כדי לעזור בביצוע מטלות עבור הבית המארח. הם משתמשים בסתר בחפצים של האחים והאחיות. הם נמנעים מלהשתמש בחפצים שלהם ותמיד משתמשים בחפצים של אחרים. הם לא לובשים את הבגדים שלהם ותמיד לובשים בגדים של מישהו אחר. כשהם רואים שמישהו מכבס, הם מבקשים ממנו לכבס עבורם כמה פריטים 'על הדרך', ובסופו של דבר נותנים לו שבעה או שמונה פריטים לכביסה – זהו בבירור ניצול. פשוט יש להם אופי כזה. אף על פי שברור שלמשפחתם יש כסף, הם עדיין לווים כסף מהאחים והאחיות. כששואלים אותם מתי יחזירו אותו, הם אומרים: "אחזיר כשיהיה לי כסף. אם לא יהיה לי כסף, איך אוכל להחזיר? אין לי כסף – יש לי רק את החיים שלי!" מה משמעות המילים האלה? ברור שהם לא רוצים להחזיר ומעולם לא התכוונו לכך – הם פשוט רוצים לנצל, להשתמש בכסף של אנשים אחרים להנאתם ולבזבז אותו בחופשיות. זוהי מטרתם. כשהם רואים שמישהו קנה משהו חדש, הם מגלים עניין רב ותמיד חושבים איך לקבל אותו בהשאלה. אם הבעלים זקוק לחפץ ולא רוצה להשאיל אותו, הם לוקחים אותו בהשאלה בכוח בכל זאת. הם משתמשים בו עד שהוא מתבלה או נשבר ועדיין לא מחזירים אותו, ומתייחסים אליו כאילו היה שלהם. אדם מסוג זה מנצל בכל מקום, לוקח דברים בהשאלה ואף פעם לא מחזיר אותם. האם זהו פגם באנושיות? (לא). זהו חוסר יושרה ואופי נאלח. האם ראיתם אי פעם אדם מסוג זה? (כן). יש לא מעט כאלה. אימרו לי, האם אדם מסוג זה יכול ליישם בפועל את האמת? (לא). איזה מין אנשים הם רוב האנשים האלה? האם הם לא נבלים? לא משנה כמה הם מנצלים אחרים, המצפון שלהם לא חש שום האשמה עצמית. אימרו לי, האם יש להם מצפון? (לא). איזה מין אנשים הם מי שאין להם מצפון? בואו לא נדבר על השאלה אם הם אנשים טובים או אנשים רעים – לכל הפחות, חסרים להם הסטנדרטים והתנאים הבסיסיים ביותר של אנושיות הנדרשים כדי ליישם בפועל את האמת. שיתפנו בעבר שכדי ליישם בפועל את האמת, אדם חייב לכל הפחות להיות בעל מצפון. מצפון של אדם כולל תחושת בושה. האם לאלה שתמיד מנצלים אחרים מבלי לחוש שום האשמה עצמית במצפונם יש תחושת בושה? (לא). האם אנשים ללא תחושת בושה יכולים ליישם בפועל את האמת? (לא). הם עושים רע מבלי להרגיש דבר ומבלי לספוג שום תוכחה ממצפונם. לכן, עשיית מעשים צודקים והליכה בנתיב הנכון לא מהוות עבורם משיכה מכיוון שלאנושיות שלהם אין צורך בדברים כאלה. מהם הצרכים שלהם? הצורך שלהם הוא להגן על האינטרסים האישיים שלהם מפני כל הפסד, ובה בעת לקחת אינטרסים של אחרים ולהשתמש בהם לטובת עצמם. באנושיות שלהם אין שום תחושת תוכחה או האשמה עצמית על התנהגות כזו, וגם לא שום תחושת בושה. לכן קשה מאוד לאנשים מסוג זה ליישם בפועל את האמת. ה"אני מאמין" שלהם להתנהלות עצמית הוא: אין לוותר ולו במעט על שום דבר שמועיל להם, בין אם במונחים חומריים ובין אם במובן נפשי. באשר לדברים הטובים והיקרים של אחרים, הם תמיד רוצים לנכס אותם לעצמם, לתפוס אותם או אפילו להשתלט עליהם בכוח. ברגע שיש להם הזדמנות, הם יתפסו את הדברים הטובים של אחרים לעצמם. הם בשום אופן לא יכולים להרשות לעצמם להחמיץ את ההזדמנות, ואם הם אכן מחמיצים אותה, הם יתחרטו על כך כל חייהם. זהו ה"אני מאמין" שלהם באופן שבו הם מתנהלים. מכיוון שהם נשלטים על ידי ה"אני מאמין" הזה, הם מרגישים צודקים ורגועים כשהם מנצלים אחרים ומנכסים לעצמם את ההטבות של אחרים, וחשים תחושת הישג גדולה. אם הם נכשלים בניצול ההזדמנות או מחמיצים הזדמנות לעשות זאת, הם מרגישים שנכשלו וחושבים שהם טיפשים. כשהם מנצלים, הם מרגישים טוב, הם שמחים ושלווים. אבל כשהם רואים הזדמנות לנצל ולא עושים זאת, הם מרגישים מוטרדים ולא רגועים: "אם לא אנצל את ההזדמנות הזו, זה בזבוז. אם מישהו אחר ינצל את אותה, האם לא אני אהיה זה שיפסיד?" תראו את זה – האם מישהו שנשלט על ידי ה"אני מאמין" הזה יכול לנסות להיות אדם טוב? (לא). כאשר אנשים מיישמים בפועל את האמת, הם צריכים לוותר על דברים רבים, כגון תחושת הגאווה היקרה להם, מעמד ודברים נפשיים אחרים, כמו גם כמה דברים חומריים. כל אלה כרוכים באינטרסים אישיים, ויישום בפועל של האמת מחייב אנשים למרוד בדברים האלה, להתגבר עליהם, להשליך אותם ולוותר עליהם. אנשים שאוהבים לנצל לא מסוגלים כלל לעשות דבר מכל אלה. הם לא יכולים לוותר על הגאווה או המעמד שלהם, ועל אחת כמה וכמה שהם לא מסוגלים לוותר על אינטרסים חומריים כלשהם. בעת יישום האמת בפועל, הם לא מסוגלים לעשות דבר מכל זה. אם כן, האם הם יכולים ליישם את האמת בפועל? (לא). לכן קשה להם ביותר ליישם את האמת בפועל. הם רוצים לנכס לעצמם את כל הדברים הטובים, הנפשיים והחומריים, ואף פעם לא יכולים לוותר עליהם, דבר שמתנגש ישירות עם עקרונות יישום האמת בפועל ומנוגד להם. זו הסיבה שהם לא יכולים ליישם את האמת בפועל. רק הביטו באלה שאוהבים במיוחד לנצל אחרים – עד לאיזו רמה הם מגיעים? כשהם מבקרים בביתו של מישהו, הם אפילו דואגים לשתות מעט מהמים שלו ולאכול מעט מהאוכל שלו לפני שהם עוזבים. אימרו לי, האם אנשים בעלי אופי מסוג זה יכולים ליישם את האמת בפועל? (לא). הסטנדרט שלהם למדידת כל דבר מבוסס על העיקרון: האם יוכלו להשיג רווח ולהפיק תועלת. רווח אישי הוא העיקרון שלפיו הם מודדים הכול. ההתנהלות העצמית שלהם מתמקדת אך ורק בניצול אחרים. כל עוד הם לא סופגים הפסדים ומצליחים להשיג רווח, הם מרגישים שהדבר כדאי. הם מאמינים שבהתנהלותו של אדם, עליו להיות מסוגל לנצל מצבים, ושאדם הוא אינטליגנטי וממולח רק אם הוא מנצל הזדמנויות לעתים קרובות – אם אדם לא יודע כיצד לנצל הזדמנויות, הוא טיפש! הסטנדרט שלהם להתנהלות עצמית הוא רק להרוויח ולעולם לא לספוג הפסדים. הם מאמצים גישה זו כסטנדרט שלהם להתנהלות – האם הם יכולים ליישם את האמת בפועל? (לא). האם לאמת יש מקום כלשהו בליבם? האם היא יכולה לשלוט בליבם? (לא). אם כן, אילו אמיתות הם יכולים ליישם בפועל? (שום אמת בכלל). הם לא יכולים ליישם בפועל שום אמת כלל וכלל – האופי שלהם ירוד מדי וגורם לאחרים לבוז להם. יש אנשים שמבצעים חובה בבית האל; בית האל מספק להם פריטים מסוימים לשימוש יומיומי, והם מבקשים עוד לעתים קרובות בתירוץ שהפריטים אזלו, כשלמעשה עדיין נשארו להם כמה מהם. למה הם תמיד מבקשים עוד? הם חושבים: "אם לא אנצל את זה ומישהו אחר כן ינצל, האם לא אני אהיה זה שיפסיד?" איזה מין אופי זה? הסטנדרט שלפיו אנשים מסוג זה מודדים כל דבר מבוסס על העיקרון: האם אני יכול להשיג רווח ולהפיק תועלת. ליבם מלא כולו במחשבות על אינטרסים. לא משנה כיצד תשתף איתם על דברים חיוביים או על האמת, הם מסרבים לקבל זאת, ואין לזה שום קשר לאיכות שלהם או ליכולת ההבנה שלהם – הבעיה היא ה"אני מאמין" שלהם באופן שבו הם מתנהלים. הם בשום אופן לא יקבלו או יישמו בפועל דברים חיוביים, וגם לא ידבקו בעקרונות-האמת. האופי שלהם ירוד ביותר. אימרו לי, האם יש צורך לשתף על האמת עם אנשים מסוג זה? (לא). למה לא? (מכיוון שהם לעולם לא יישמו את האמת בפועל). באנושיות שלהם חסרה תחושת מצפון ואין להם את התנאים הבסיסיים ליישום האמת בפועל. ליבם ממוקד אך ורק בניצול ובהפקת תועלת. אפשר לומר שאדם מסוג זה פשוט לא ראוי לשמוע את האמת ואינו ראוי להקשיב לדרשות על השגת ישועה. ראו, לא הבנתם לגמרי איזו מין בעיה היא נצלנות, נכון? אפילו חשבתם שזה פגם באנושיות. האם זה פגם באנושיות? (לא). עכשיו אתם מבינים, נכון? איזו מין בעיה זו? (זו בעיה באופי – אדם מסוג זה הוא בעל אופי ירוד).

בואו נדבר כעת על הנטייה לתת צדקה. אם אין מניעים מאחורי נטייתו של אדם לתת צדקה, וזוהי רק התנהגות או נוהג נפוץ בחיי היומיום שלו, אזי הנטייה הזו לתת צדקה צריכה להיחשב כמעלה באנושיות. בכל מקרה, טוב יותר לתת מאשר לקבל. לכל הפחות, לאנשים הנוטים לתת צדקה יש לב המזדהה עם אחרים ויסוד של טוב לב באנושיות שלהם, הם לא קמצנים ולא מייחסים חשיבות רבה לדברים חומריים. יתרה מזאת, כשיש ברשותם שפע יחסי של מוצרים חומריים, הם ימסרו את הפריטים העודפים שלהם, או את אלה שבהם הם לא משתמשים אך מתאימים לשימוש של אחרים, ובכך יהפכו את חייהם של אנשים אחרים לקצת יותר קלים או נוחים. אם שופטים על פי המניע מאחורי הפעולות הללו, לכל הפחות, לאנשים בעלי נטייה לתת צדקה יש אנושיות טובה והם מפגינים ביטויים מהותיים של הזדהות וחמלה כלפי אחרים – זוהי מעלה באנושיות שלהם. לאנשים כאלה יש אופי טוב יחסית, וטוב בהרבה מזה של אנשים רעים שאוהבים לנצל אחרים ומשתלטים על רכושם של אחרים באופן שרירותי – יש להם יושרה רבה יותר במידת מה. הם נותנים צדקה ועוזרים לאחרים מבלי לחפש תמורה, מבלי לחפש שבחים מאחרים או להשאיר מאחוריהם שם טוב. זוהי פשוט הגישה שלהם בהתנהלותם העצמית, או דרך החיים שלהם. לדוגמה, כשהם רואים שלמישהו חסרים בגדים, הם מיד נותנים לאותו אדם את הבגדים העודפים שלהם. כשהם רואים שמשפחתו של אדם אחר ענייה ולעתים קרובות אין להם מספיק אוכל, הם נותנים להם מעט מהאורז של משפחתם כדי שגם הם יוכלו לאכול לשובע. כשהם קונים מחשב חדש ורואים שהמחשב של אדם אחר כמעט שאינו שמיש, הם נותנים את המחשב הישן שלהם לאותו אדם. הם נותנים צדקה מבלי לחפש תמורה – זהו פשוט האופי שלהם. זוהי מעלה באנושיות ויכולה להיחשב גם כביטוי של אופי טוב. ההתנהגות של נטייה לתת צדקה אינה רעה כלל, אך יש אנשים שבגלל נטייתם לתת צדקה, חושבים לעתים קרובות: "אני טוב לב, אני אציל, אני נדיב. חייהם של אנשים רבים השתפרו לאחר שקיבלו את הצדקה והעזרה שלי. אני מושא לישועת האל. אם האל לא יושיע אדם כמוני, איזה סוג של אנשים הוא יושיע?" הם רואים את עצמם לעתים קרובות כ"אדם טוב הנוטה לתת צדקה". נניח שמישהו אומר להם: "האנושיות שלך לא טובה. אתה עושה דברים רבים שמנוגדים לאמת ואתה לא אוהב את האמת". לאחר שהם שומעים זאת הם מתרגזים. מה הבעיה כאן? יש אנשים שמשפחותיהם אמידות יחסית, וכל האחים והאחיות סביבם קיבלו מהם חסדים. האנשים האלה מהרהרים לעתים קרובות: "התייחסתי יפה מאוד לאנשים האלה בכנסייה – כולם קיבלו ממני עזרה כלשהי. האין לי יוקרה ומעמד בליבם של האנשים האלה? האם אני הוא לא זה בעל האיכות הטובה ביותר והאנושיות הטובה ביותר בכנסייה? האם אני לא צריך להיות מנהיג? האם האחים והאחיות לא צריכים כולם להקשיב לי?" איזה סוג של בעיה זו? האם זו לא בעיה של צביונות מושחתים? (כן). רק בגלל שיש להם קצת התנהגות טובה, הם כבר לא יודעים את מידתם האמיתית, הם מתייחסים להתנהגות הזו כאל הון, תמיד רוצים להיות מנהיגי כנסייה, האגו שלהם מתנפח, והם חושבים שהם בלתי רגילים. הם לא משייכים לעצמם את הצביונות המושחתים השונים שנחשפו על ידי דברי האל. הם מאמינים שנטייתם לתת צדקה פירושה שהם אנשים טובים, שאין להם כלל צביונות מושחתים, שכל מעשיהם נכונים, ושעליהם להיות מנהיגים ולשמש מופת בכנסייה, ושכל האחים והאחיות צריכים לחקות אותם. מהם הגילויים האלה? (צביונות מושחתים.) התנהגותם הגיעה לרמה של צביונות מושחתים. אף על פי שהנטייה לתת צדקה היא מעלה באנושיות, אם מישהו שופט את עצמו כאדם טוב, וככזה ייוושע לבטח, האם סוג זה של מחשבה ונקודת מבט הוא נכון? אנשים כאלה רואים בהתנהגות הטובה שלהם של נטייה לתת צדקה כהוכחה לכך שיש להם אופי טוב ויושרה אצילית, ואפילו רואים בכך יישום בפועל של האמת והתמסרות לאל. זוהי טעות חמורה. זוהי גאוותנות וצדקנות, וחוסר מוחלט של מודעות עצמית. אפשר לומר שהנטייה לתת צדקה היא התנהגות טובה. לכל היותר, לאדם הנוטה לתת צדקה יש אופי טוב יחסית, טוב בהרבה מזה של אלה שמנצלים אחרים. עם זאת, אינך יכול לטעון שאתה אדם טוב, שאין לך צביונות מושחתים ושיש לך את מציאות-האמת, ושאתה כשיר להיות מנהיג כנסייה ולעמוד מעל אחרים ולחלק פקודות, רק מפני שיש לך את ההתנהגות הטובה הזו של נטייה לתת צדקה. זהו צביון גאוותני. אף על פי שאתה נוטה לתת צדקה ולעזור לאחרים – ויש לך כמה מהמעשים הטובים האלה – דבר המהווה מעלה באנושיות, זה לא מוכיח שאין לך צביונות מושחתים. אם אתה מתייחס לנטייה שלך לתת צדקה ולעזור לאחרים כאל הון ומפתח שאיפה להפוך למנהיג כנסייה ולרומם את עצמך מעל אחרים, זוהי בעיה של צביונות מושחתים. האם אתם יכולים לראות את ההבחנה כעת? אופי טוב אין פירושו שלאדם אין צביונות מושחתים. יש אנשים שככלל מתקשרים ומתרועעים עם אחרים בצורה סבירה – הם לא מנצלים אחרים ואפילו נותנים צדקה ועוזרים לאחרים – יש להם כמה מעלות באנושיות. עם זאת, לאחר שאתה מעביר זמן מה במחיצתם, אתה מגלה שהם גאוותנים מאוד, שהם אוהבים להתרברב, ולעתים הם אפילו משקרים וערמומיים למדי. אם אתה מעביר עליהם ביקורת, הם מסרבים לקבל זאת והם מרושעים במידת מה, ואפילו הולמים על השולחן ואומרים: "אני מאמין באל כל כך הרבה שנים – מי לא קיבל ממני צדקה? שאל את האחים והאחיות – האם ניצלתי אי פעם מישהו? האם אי פעם הזקתי למישהו או פגעתי במישהו?" האם העובדה שלא הזקת לאחרים הופכת אותך לאדם טוב? האם הימנעות מפגיעה באחרים אינה אלא המינימום ההכרחי שאדם צריך לעשות? איזו סיבה יש לך להיות יהיר? הימנעות מגרימת נזק או פגיעה באחרים היא מה שאדם צריך לעשות – זה לא הון. העובדה שאינך מנצל אחרים אין פירושה שאתה מסוגל ליישם את האמת בפועל ולהתמסר לאל. עליך ללמוד להרהר בעצמך ולהיות מסוגל לקבל ביקורת ועזרה מאחרים – רק אז תהיה אדם בעל היגיון. אתה נגזם כעת מכיוון שחשפת צביון מושחת ומעשיך אינם עולים בקנה אחד עם האמת. אין בכך שלילה של העובדה שההתנהגות הטובה של הנטייה שלך לתת צדקה היא דבר חיובי, וגם לא שלילה של האופי שלך. אלא, נגזמת ונחשפת מכיוון שעשית טעות והפרת את עקרונות-האמת. אם אתה יכול לקבל זאת, אזי אתה אדם שאוהב את האמת ויכול ליישם את האמת בפועל. אם אינך מקבל זאת, אזי הנטייה שלך לתת צדקה היא לכל היותר מעלה באנושיות. אבל מכיוון שבתוך הצביונות המושחתים שלך שולטות הגאוותנות, הזדוניות והרשעות, אינך יכול לקבל את האמת, ולכן אתה בזוי לחלוטין, ואתה חסר ערך. כשאנשים מסוג זה מתמודדים עם גיזום, הם מקימים מהומה גדולה, מדברים על כישוריהם, ומנפנפים במעט ההתנהגות הטובה שהפגינו. הם מתנהגים כמו כלבים שוטים בהתקף זעם. מעט מהתדמית הטובה שהייתה להם נעלם לחלוטין, והטבע שלהם נחשף לגמרי. כולם רואים זאת בבירור ואומרים: "לאדם הזה יש צביון מושחת באופן חמור – זהו אדם רע ומרושע! מזל שהוא לא נבחר להיות מנהיג כנסייה. אילו היה נעשה מנהיג בכנסייה, הוא לא היה מסוגל לשאת אפילו את הביקורת הקלה ביותר – אם מישהו היה מנסה להדיח אותו, הוא לעולם לא היה מניח לאותו אדם והיה נלחם בו עד חורמה. זה היה אסון!" אם תבחן רק התנהגות טובה אחת של אנשים כאלה או איכות אחת של האנושיות שלהם, לא תוכל להבחין בצביונות המושחתים שלהם, מהי הגישה שלהם כלפי האמת, או אם הם יכולים להתמסר לאמת. כשהם חושפים צביון מושחת ואז עוברים חשיפה וגיזום, הגישה שלהם כלפי האמת תצוף אל פני השטח טיפין טיפין ותיחשף. לכן, אופיו של אדם, או המעלות והחסרונות באנושיות שלו, לא יכולים לקבוע באופן מלא אם הוא מקבל את האמת. כשבוחנים את האופי שלהם או את המעלות והחסרונות באנושיות שלהם, אי אפשר גם לראות מהי הגישה שלהם כלפי האמת. רק כשהם חושפים צביון מושחת, או כשהם עומדים בפני חשיפה וגיזום, תיחשף הגישה שלהם כלפי האמת, ורק אז ניתן יהיה לדעת אם הם אוהבים את האמת, אם הם יכולים ליישם אותה בפועל, וכמה תקווה יש להם להיוושע בסופו של דבר. מהנטייה של אנשים כאלה לתת צדקה ולעזור לאחרים, תוכל לראות אילו מעלות ופגמים יש באנושיות שלהם. לאחר מכן, מתוך סדרת הבעיות שלהם – כגון הפיכתם לגאוותנים וצדקנים, והרצון שלהם להפוך למנהיגים ולעמוד מעל אחרים בגלל הנטייה שלהם לתת צדקה ולעזור לאחרים – תוכל לראות בבירור את הגישה שלהם כלפי האמת; ועל סמך הגישה שלהם כלפי האמת, תוכל לראות בבירור אם הם יוכלו להשיג ישועה. באמצעות ההתנהגויות הללו תוכל להבחין במעלות ובחסרונות של האנושיות שלהם, להבחין באופי שלהם, ובה בעת ללמוד להבדיל בין אנושיות לבין צביון מושחת, אך לא תוכל לקבוע בוודאות אם הם יוכלו להיוושע בסופו של דבר או מה יהיה סופם. השיפוט אם אדם יכול להיוושע הוא מורכב קצת יותר – עליך לבדוק גם אם הוא מסוגל לקבל את האמת, להרהר בעצמו, ולגלות חרטה אמיתית כשהוא חושף צביון מושחת; יש לשפוט זאת על סמך ההיבטים הללו.

לאהוב להתרועע – איזה היבט זה? (תנאי מולד). זהו תנאי מולד, שיטה להתנהלות בעולם בקרב קבוצות של אנשים. יש אנשים שנהנים להתרועע עם אחרים, הם אף פעם לא מתעייפים מכך, ולא משנה מהי האישיות של האנשים האחרים, הם מסוגלים ומוכנים להתרועע איתם. אולם יש אנשים שמעדיפים להתרחק מההמון ואינם מעוניינים להתרועע עם אחרים. יש לכך קשר מסוים לאישיות המולדת של האדם. כשמדובר באישיות, הדבר כרוך בהחלט בתנאים מולדים. אהבה להתרועע קשורה לאישיותו של האדם; אין לה קשר למעלות או למגרעות של האנושיות, וכמובן שאין לה קשר לצביון מושחת כלשהו. זהו ביטוי פשוט יחסית. התבודדות – לאיזה היבט זה שייך? (זה חלק מהאישיות המולדת של האדם). (זה פגם באנושיות). יש כאן אי-הסכמה מסוימת – אם כן, איזה מין בעיה היא התבודדות? (התבודדות מעידה על כך שהאישיות של האדם לקויה). אישיות לקויה היא פגם באנושיות. האישיות כשלעצמה היא גם היבט של התנאים המולדים של האדם, ולכן התכונה הזו של התבודדות היא גם תנאי מולד וגם פגם באנושיות. זה לא שייך לצביון מושחת ולא קשור להתנהלות העצמית של האדם. התבודדות פירושה תמיד להימנע מאנשים, לא לרצות לשתף אחרים במחשבות, להעדיף לעשות דברים לבד, לא לאהוב להתרועע עם אחרים, ולא לאהוב לחיות בקרב אנשים. אנשים כאלה אוהבים רק לשהות בסביבה מבודדת או בפינה. כשיש אנשים רבים, הם לא מוכנים לדבר. הם לא טובים בתקשורת עם אחרים. כשהם כן מתקשרים עם אחרים, הם חשים חרדה ובהלה, או נקלעים למצבים מביכים ולא נעימים. זוהי בעיה של אישיות במסגרת התנאים המולדים, וכמובן, זהו גם פגם באנושיות, נכון? (נכון).

כעת הבה נבחן פחדנות – איזה מין בעיה זו? (תנאי מולד). (פגם באנושיות). זהו תנאי מולד וגם פגם באנושיות. אימרו לי, מה פירוש הדבר להיות פחדן? לפחד לצאת החוצה בלילה, לפחד מעכברים, מנדלים ומעקרבים, וכן לפחד להסתבך בצרות ולא לרצות להתמודד עם בעיות מורכבות – כל אלה הם ביטויים של פחדנות. יש אנשים שמתעלפים מפחד כשהם רואים נחש. יש אנשים שנבהלים כל כך עד שכל גופם רועד כשהם שומעים על תאונת דרכים. יש אנשים שכשנודע להם שמאמינים באל נרדפים ועלולים להיעצר, להישפט ולהיכלא, הם מפחדים כל כך עד שאינם מעזים להאמין. יש גם כאלה שלא מעזים לעלות על רכבות הרים. אנשים כאלה לא מעזים להשתתף בשום דבר או לנסות שום דבר אם יש בו אפילו מעט שאינם יכולים להבין לאשורו או אם זה משהו שלא עשו בעבר. לא זו בלבד שהם לא מעזים לנסות עבודה מסוכנת או פעילויות מסוכנות, אלא שהם גם מפחדים לעשות דברים שאנשים רגילים אמורים לעשות בחיי היומיום. לדוגמה, אם מבקשים מהם ללמוד נהיגה, הם אומרים: "אני לא מעז לנהוג. יש כל כך הרבה מכוניות על הכביש, והן נוסעות כל כך מהר – מה אם אהיה מעורב בתאונה?" מישהו אומר: "למה אתה כל הזמן חושש מתאונת דרכים? אתה לא יכול פשוט להיות קצת יותר זהיר בנהיגה?" אבל הם עדיין מפחדים: "ברגע שהמכונית מתחילה לזוז, זה לא בשליטתי. אם באמת תקרה תאונה, אף אחד לא יוכל לשלוט בזה!" הם תמיד חושבים בכיוון שלילי, ולכן הם לא מצליחים להשיג שום דבר. פחדנות היא תנאי מולד, והיא גם פגם באנושיות. אנשים פחדנים הם זהירים וקפדנים יתר על המידה בכל מה שהם עושים. בדרך כלל הם לא עושים טעויות גדולות ולא מבצעים מעשים רעים חמורים. אבל מכל נקודת מבט שהיא לא ניתן להחשיב זאת כמעלה – זהו פגם באנושיות. אם כן, מה לגבי תעוזה? אילו מונחים מקושרים בדרך כלל לתעוזה? (להיות נועז בטיפשות, לפעול בפזיזות מתוך תעוזה). "לפעול בפזיזות מתוך תעוזה", "להיות נועז באופן שערורייתי" ו"להיות עז מצח" – כל אלה מתייחסים לתעוזה. אם כן, האם תעוזה היא דבר טוב או לא? (זה תלוי בעניין). זה תלוי במצב ובסוג האדם המדובר. אם בוחנים זאת מנקודת המבט של האנושיות, תעוזה לא יכולה להיחשב כמעלה או כפגם – אנו נסווג אותה כתנאי מולד. תעוזתו של האדם חייבת להיבחן בהתאם לעניין; בנוסף, צריך לבדוק אם יש לו גבולות בעשיית דברים ומהו האופי שלו. אם האופי שלו רע, התעוזה יכולה להוביל אותו להפר את החוק, לעשות רע ולבצע פשעים, לנצל אחרים, להשיג רווחים לא כשרים, ולהונות ולרמות אחרים בכל מקום. אם מישהו מציע לאנשים כאלה כסף כדי לבצע מעשה רע, הם מסוגלים לעשות זאת. כדי להשיג רווח, הם מעזים לעשות כל מעשה רע, בלי לחשוב על ההשלכות או להתחשב באחרים. האם לפעול בפזיזות מתוך תעוזה בצורה כזו זה טוב? (לא). יש אנשים שמרמים אחרים בכל מקום למען העסקים שלהם. העסק שהם מנהלים אינו חוקי – זוהי רק חברת קש ללא פעילות אמיתית. אבל בגלל התעוזה שלהם בשילוב עם יכולתם לרמות, הם מתעשרים באופן זמני, גרים בווילות ונוהגים במכוניות פאר – הם נהנים מחיים טובים מאוד, אבל הכסף והרכוש החומרי שהם נהנים מהם הושגו כולם במרמה כתוצאה מהתעוזה שלהם. האם זה דבר טוב? אימרו לי, האם התעוזה הזו טובה? (לא). לכן, כשמדובר באנשים נועזים, צריך לבחון את הנתיב שבו הם הולכים. אם הם מעזים להונות ולרמות אחרים בגלל התעוזה שלהם, הם מבצעים רוע גדול. ככל שאתה מרמה יותר וככל שאתה מנצל אחרים יותר, כך העונש שתקבל בעתיד יהיה חמור יותר, נכון? האם זה לא מביא אסון? (כן). אם אתה פחדן ורוצה להונות ולרמות אחרים, תחשוש, ותעשה זאת במידה פחותה, והעונש שתקבל בעתיד יהיה קל יותר. אם כן, עבור אנשים כאלה שלא הולכים בנתיב הנכון, האם עדיף שיהיו פחדנים במידה מסוימת או נועזים במידה מסוימת? (עדיף שיהיו פחדנים במידה מסוימת). עבור האנשים האלה שלא הולכים בנתיב הנכון, שמסוגלים להונות ולרמות אחרים, שמזלזלים בחוק ותמיד מחפשים לנצל פרצות בחוק כדי לגרוף רווחי עתק, ושעלולים להפר את החוק בכל רגע, התעוזה היא אסון – היא פגם וכשל באנושיות שלהם. פחדנות, מצד שני, הופכת לדבר טוב – זו אפילו הגנה עבורם. אנשים פחדנים מרוויחים קצת כסף כדי שיוכלו לספק את הצרכים הבסיסיים של משפחתם ושל עצמם, וגם כדי ליהנות ממעט מותרות, ומסתפקים בכך. העונש שיקבלו בעתיד יהיה קל יותר. אנשים נועזים מעזים לבצע מעשים רעים בפזיזות, ולרמות ולהונות אחרים, ולקחת את מה ששייך לאחרים כדי שיוכלו ליהנות יותר בעצמם. הם מנצלים אחרים – האם הם לא יצטרכו לשלם על כך בעתיד? (כן). אם יהיה להם גלגול חיים נוסף, העונש שיקבלו אז יהיה חמור – ייתכן שאפילו לא יוכלו לשלם על כך במלואו במשך גלגול חיים אחד או שניים. יש אנשים שמעבירים את כל חייהם בניהול מסעדות או בעשיית עסקים, מרוויחים מיליון או שניים או אפילו עשרות מיליונים בנכסים, ובכל זאת הם לא זוכים ליהנות מזה בעצמם כי הכול משמש להחזר חובות. אפילו כשהם מגיעים לגיל שבעים או שמונים, הם עדיין לא סיימו להחזיר את החובות. מה קורה כאן? זהו גמול סיבתי – ייתכן שבגלגולי חייהם הקודמים הם לקחו יותר מדי מאחרים מתוך חמדנות, ולכן הם מחזירים חובות במשך גלגולי החיים הללו. האם אין זה מפני שבגלגולי חייהם הקודמים הם היו חמדנים מדי, נועזים מדי, וניצלו אחרים יותר מדי, ולכן הם מקבלים כגמולם בחייהם הנוכחיים? (כן). פחדנות היא מידה מסוימת של הגנה עבור אנשים שלא הולכים בנתיב הנכון, בעוד שתעוזה היא אות אזהרה.

אם אדם הולך בנתיב הנכון, האם תעוזה היא דבר טוב? (כן). מה טוב בה? (אם יש לאנשים תעוזה, הם יכולים להתמיד באמונה באל כשהם מתמודדים עם רדיפות). התעוזה הזו לא מתייחסת רק לאומץ של הבשר. אם מדובר בסוג התעוזה שהוא אומץ של הבשר, אזי זוהי פזיזות ונמהרות – אלה אימפולסיביות ועיוורון במידה מסוימת. לדוגמה, אם אתה אדם נועז ואתה נעצר בגלל אמונה באל, האם תפחד לעבור עינויים? האם תפחד מהמוות? האם תפחד להיאסר למשך עשרים או שלושים שנה? אם תפחד, אזי האמירה שלך: "אני לא מפחד" כשהתחלת להאמין באל, נאמרה מתוך פזיזות, ולא מתוך תעוזה אמיתית. איזה ביטוי אינו פזיזות? זהו מצב שבו, כשאתה מתחיל להאמין באל, יש לך אומץ מסוים, אבל יש לך גם אמונה אמיתית. למה הכוונה 'אמונה אמיתית'? פירוש הדבר שבאמונה באל, יש לך נחישות: "אם ירדפו אותי, יעצרו אותי ויענו אותי בגלל אמונתי באל, עליי להיות מוכן להקריב את חיי. לא משנה איך ועד כמה יענו אותי, לא אסגיר את הכנסייה ולא אהפוך ליהודה – איני מפחד מהמוות!" זהו היבט אחד. ההיבט האחר הוא שאם באמת רודפים אותך ועוצרים אותך, והדרקון הגדול האדום כאש מאיים עליך כדי לגרום לך להסגיר את הכנסייה, ואתה מסוגל לראות לאשורן את מזימות השטן, ולא להיות מוגבל על ידו, ולעמוד איתן בעדותך, ואתה אומר: "כל אשר לאדם, לרבות חייו ומותו, נתון בידי האל. אני לא מפחד!" זו אינה פזיזות ואף לא אומץ גרידא; זוהי אמונה אמיתית. קיומה של אמונה אמיתית זו והיכולת לעמוד איתן בעדותך הם המעלה שלך. נניח שאין לך אמונה אמיתית ואתה רק אומר: "אני לא מפחד – במקרה הגרוע ביותר, זה רק מוות", אבל כשאתה עומד בפני מעצר, אתה מפחד כל כך עד שאתה משתין במכנסיים. לאחר שתיעצר, הדבר הראשון שעליו תחשוב הוא: "האם אעבור עינויים? האם הבשר שלי יסבול? אם יצמידו לגופי מוט ברזל מלובן, האם אוכל לעמוד בזה? אם העינויים יהיו חמורים, האם אמות? אם אמות, האם האל לא יזכור אותי? האם לא אוכל להיוושע? אם באמת לא אוכל לשאת זאת, אסגיר את הכנסייה ואהפוך ליהודה. אם איענש ואושמד אחרי שאהפוך ליהודה, שיהיה כך – לפחות לא אסבול כאב באותו רגע." במקרה כזה, האם אינך מאבד את עדותך? נניח שהמפלגה הקומוניסטית מאיימת עליך ומשתמשת במשפחתך כדי לסחוט אותך – לא מתירה לילדיך ללמוד באוניברסיטה, שוללת מהוריך גישה לביטוח רפואי, שוללת את כל הזכויות של משפחתך – אז תתחיל לפחד ולא תהיה לך אמונה אמיתית. לאן ייעלם האומץ שלך? האם אתה באמת בעל תעוזה? אם אין לך אמונה אמיתית, אזי התעוזה שלך היא רק פזיזות. רק כשיש לך אמונה אמיתית, האומץ שלך אמיתי. אם לפני שתיעצר תחשוב: "האל לא יאפשר שיעצרו אותי", ותקבל אומץ בשל המחשבה הזו, אין אלה גבורה אמיתית או אמונה אמיתית. נניח שלפני שנעצרת, כבר חשבת על כל הדברים הללו לעומק ואתה אומר: "חייו ומותו של אדם נתונים בידי האל. אם האל באמת רוצה לקחת את חיי, עליי להתמסר. באשר ליעד העתידי שלי, הוא נקבע על ידי מילה אחת מהאל. לא משנה איך האל מתייחס אליי ואיזה יעד הוא מעניק לי, הכול צדקתו של האל, ואני אתמסר. אם האל יסדר שאמות בכלא, זה יהיה לי לכבוד – אני מוכן להקריב את החיים האלה לאל. לא משנה עד כמה עצום יהיה הסבל שאחווה, תהיה לי אמונה אחת שאינה משתנה, והיא שאני מפקיד את חיי בידי האל, ולא משנה איך השטן ייסר אותי, יהרוס אותי או יענה אותי, לעולם לא אכנע לו. איני מוטרד מן השאלה אם אמות. גם אם אמות, מותי נתון לריבונותו של האל והוא קבע זאת מראש. אני עדיין אודה לאל ואהלל אותו!" זה סוג האמונה שעליך להחזיק; רק עם אמונה כזו יכול להיות לך אומץ אמיתי. נניח שלפני שתיעצר, לפני שזה באמת יקרה לך, תבין את העניינים האלה לעומקם, תהיה לך אמונה אמיתית באל, התמסרות אמיתית לאל, והבנה וקבלה אמיתיות לגבי עניינים של חיים ומוות, ותוכל להפקיד את עצמך לחלוטין בידי האל, וכשבאמת תיעצר ותעמוד בפני אפשרות של מוות, ההבנות האלה בליבך ייוותרו ללא שינוי – אזי אמונתך לא תתערער. לא משנה מהן הנסיבות, אם אמונתך לא תישבר ולא תובס, תמיד יהיה לך אומץ. נניח שלפני שתיעצר, לפני שזה באמת יקרה לך, לא תחשוב לעומק על הדברים האלה ותחשוב רק מתוך משאלת לב: "אני מוכן להקריב את חיי. חיי ניתנו לי על ידי האל – במקרה הגרוע ביותר, אמות כקדוש מעונה למען האל!" במקרה כזה, כשהדרקון הגדול האדום כאש יענה אותך ואז יגזור עליך עשר שנות מאסר, אתה תהיה המום: "חשבתי שהמוות יהיה סוף העניין. אם הייתי מת כקדוש מעונה, האל היה זוכר אותי. לא ציפיתי שאכשל בנשיאת העדות הזו ושבסופו של דבר ייגזרו עלי עשר שנות מאסר. עשר שנים – זה לא עשרה ימים או עשרה חודשים! איך אני אמור לשרוד את זה?" מכיוון שלא חשבת על הדברים האלה קודם לכן, האם יהיה קל להבין אותם באותה עת? זה יהיה די קשה, נכון? (כן). כשמתעוררים קשיים, אנשים חושבים רק איך להתמודד איתם ואיך לברוח מהם. אם יש לך דחף חזק לברוח מקשיים, אזי הדחף שלך להסתגל אליהם כשאתה בתוך מצוקה יהיה חלש ביותר. לכן, כשתתמודד עם קשיים, יהיה לך קשה מאוד להתמסר לסביבה כזו. אם כן, כיצד יש לפתור מצבים כאלה? עליך לחפש מיד את האמת ולחשוב לעומק על העניינים האלה; עליך גם להבין את הנתיב לאופן שבו עליך ליישם את האמת בפועל. לדוגמה, אם אתה עומד להיכלא למשך עשר שנים, מה תחשוב? "האם אשתי (או בעלי) תתגרש (יתגרש) ממני? בני כמה יהיו ילדיי בעוד עשר שנים? לא מילאתי את אחריותי כלפיהם – האם הם יתכחשו לי ויסרבו לטפל בי לעת זקנה? איך אחיה אחרי שאשתחרר? בעוד עשר שנים הוריי יהיו זקנים, ולא אמלא את חובת כיבוד אב ואם כלפיהם – האם זה לא הופך אותי למי שלא מכבד את הוריו? האם עבודת האל תסתיים בעוד עשר שנים? לא אשיג דבר בכלא – לא אשתתף בכינוסים, לא אשמע דרשות ולא אבין את האמת. האם לא אשאר מאחור במשך עשר השנים האלה? האם זה לא אומר שיסלקו אותי? האם האל עדיין ירצה בי? אם אעבור את הסבל הזה, האם האל יזכור זאת? אם האל לא יזכור זאת ואני לא אוכל להיוושע, האם לא העברתי את הזמן הזה בכלא לשווא? הרבה ישתנה בעשר שנים ואני לא אשיג דבר בעוד שאאבד הרבה". כשאתה חושב על הדברים האלה, מתעוררים הקשיים. איך עליך להתמודד עם הקשיים האלה? האם לא כדאי שתחשוב איך לעבור כל יום ויום? אם לא חשבת על הדברים האלה לעומק ולא הגעת לנקודה שבה אתה מבין את האמת ורואה את הדברים בבירור, אזי כשתעמוד בפני מעצר, חייך ומותך יהיו תלויים במחשבה אחת בלבד: רגע של פחדנות וחרדה, מחשבה או רעיון יחידים, שיכולים לגרום לך להפוך ליהודה, להסגיר את הכנסייה ולהוריד לטמיון את כל מאמציך הקודמים. אם אינך יכול לחשוב על העניין הזה לעומק או לראות אותו בבירור, יהיה לך קשה מאוד שלא לדאוג לגבי עתידך וגורלך, ויהיה לך קשה מאוד להפקיד את חייך ומותך בידי האל ולהניח לו לתזמר כרצונו. אם אינך יכול לראות לאשורם עניינים של חיים ומוות ואתה עדיין מחזיק במנטליות של 'לנסות את מזלי', ורוצה להסתדר איכשהו, אזי כאשר תעמוד בפני סביבה כזו, אתה תיחשף. כל אלה שהפכו לבוגדים כשנעצרו, וחתמו על "שלוש ההצהרות", עשו זאת בן לילה, והשטן הטביע בהם את אות החיה. חייו ומותו של אדם תלויים לפעמים במחשבה אחת. ללא האמת, קשה מאוד לצלוח משברים. אם כן, מהי תעוזה אמיתית? אם אדם משיג דבר מה על ידי הסתמכות על פרץ של כוח גס, האם זו תעוזה אמיתית? לא – זו אימפולסיביות. לאדם אמיץ באמת יש רמה מסוימת של הבחנה בליבו לגבי דברים חיוביים ושליליים רבים. הוא מסוגל להסכים פנימית עם דברים חיוביים, לקבלם ולהכיר בהם בנחישות, ולהגיע לנקודה שבה הוא מסוגל להתמסר לאמת ולריבונות האל. רק בדרך זו יכול להיות לך אומץ אמיתי. אם אין לך את הדברים האלה בליבך, התעוזה שלך היא תעוזה טיפשית בלבד – כמו עגל שזה עתה נולד ואינו מפחד מנמר. לכן, במדינה שמתנגדת לאל, האמונה באל וההליכה אחריו דורשות לא רק אומץ, אלא חשוב מכך, נדרשת אמונה. אתה מעז להאמין באל לא בגלל שאתה נועז, אלא בגלל שיש לך אמונה. יש אנשים שאומרים: "אני חושב שאני מאמין באל פשוט כי אני נועז ולא מפחד מרדיפה". ייתכן שהאמירה הזו נכונה. אתה מאמין בשל הנועזות שלך, אבל לנוכח טיפשותך, בורותך ופשטותך, האל מעניק לך חסד מיוחד, מציב עבורך סביבות מסוימות, וכן מעניק לך את ההשקיה והאספקה של האמת. באמצעות הדברים האלה אתה מבין ומשיג לא מעט אמיתות. עם הזמן, הנועזות שלך תשיג אלמנטים של אמונה אמיתית, ורק אז האומץ שלך יגדל, ותעז יותר להתמודד עם סביבות עתידיות או עם רדיפה. אם לאדם אין אמונה אמיתית והוא מסתמך על פרץ של כוח, ואומר: "אני מעז להאמין באל! אני לא מפחד מרדיפה או ממעצר ומאסר!" – סוג כזה של אומץ לא יחזיק מעמד זמן רב. ללא אספקת האמת, ללא סביבות שהאל מציב בחיים האמיתיים כדי להכשיר אותך, לגרום לך ליישם בפועל וללמד אותך איך להתמודד עם דברים שונים, התעוזה שלך היא עזות מצח גרידא, וזו אינה אמונה אמיתית כלל. האם אתה מבין? (כן). אם זו באמת עזות מצח, אזי זה הופך אותך לאדם פזיז, טיפש ובור. יש אנשים המאמינים באל ויש להם מחשבות פשוטות מאוד, והם מדמיינים שהדברים פשוטים מאוד, מבלי לצפות כלל אילו סכנות יהיו כרוכות בהליכה אחר האל. אבל כשהם נתקלים במכשולים, רק אז הם מבינים שההליכה אחר האל אינה עניין פשוט. אם תעוזה של אדם היא מעלה באנושיות, אזי לכל הפחות, הוא פשוט וישיר, לא מורכב, ואינו מלא חששות. אבל נניח שהתעוזה שלך מונעת על ידי כוונה להשיג ברכות, ואתה חושב: "אם תאמין באל, תוכל להיכנס לשמים, לזכות בברכות גדולות, ולהימלט מהאסונות ולהימנע ממוות – אז אאמין, יהיה אשר יהיה!" במילים אחרות, אמונתך מונעת על ידי פרץ של כוח גס ועזות מצח; אין זה רצון פשוט להאמין באל, אלא זוהי רדיפה אחר ברכות. במקרה כזה, התעוזה שלך היא במקרה הטוב עזות מצח ולא יכולה להיחשב למעלה באנושיות. לכן, כשמדובר באנשים נועזים, עליך לבחון מהי מהות האנושיות שלהם. אם אין להם מצפון והיגיון והם רק עזי מצח, אזי יש להם ערך מועט והם לא יכולים להשיג שום דבר משמעותי. אבל אם הם מסוגלים להאמין באל ולקבל את האמת, אזי לאנשים כאלה יש ערך. אם אדם הוא נועז אבל אין לו יכולת תפיסה, הוא לא יכול להבין את האמת והוא מאמין באל אך ורק למען השגת ברכות, והוא מוכן לוותר על משפחתו ועל הקריירה שלו ואינו מפחד מרדיפה כדי להשיג ברכות – אזי זו אינה מעלה באנושיות אלא מחשבה והשקפה שגויות. האם מחשבות והשקפות שגויות עולות בקנה אחד עם כוונות האל? (לא). בין אם אדם פחדן ובין שהוא נועז, הדבר כרוך בתנאים המולדים שלו ואין לכך קשר רב למהות האנושיות שלו.

אילולא שיתפנו על הביטויים השונים של תנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים, האם הייתם מסוגלים להבחין בהם בעצמכם? (אולי היינו יכולים עם ביטויים פשוטים, אבל לא היינו יכולים עם המורכבים יותר). כעת, לאחר ששיתפנו על ההבחנות בין תנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים, האם אתם יכולים להבחין בהם? (אנחנו יכולים להבחין בהם קצת יותר טוב מאשר קודם לכן). אם אתן עוד כמה דוגמאות חריגות, האם תהיו מסוגלים להבחין בהם על בסיס מה ששיתפתי? קשה לומר, נכון? אם כן, בפעם הבאה נמשיך לשתף על סוגיות הקשורות לנושא זה. ככל שנשתף יותר, תזהו כללים מסוימים להבחנה בסוגים שונים של בעיות. מבחינת הביטויים השונים של אנושיות, תנאים מולדים וצביונות מושחתים, אתם יכולים להבחין באופן כללי בביטויים שעליהם שיתפנו. לגבי אלה שלא שיתפנו עליהם, רק אנשים בעלי הבנה רוחנית או אלה שיודעים כיצד לחפש את האמת עשויים להיות מסוגלים להבחין בחלק מהם. אלה שאיכותם ירודה עלולים להיכשל ולא להיות מסוגלים להבחין בהם, ולכן עליהם להקשיב יותר ולשאול יותר שאלות. אם לא נשתף על הסוגיות האלה, הן תמיד יישארו מעורפלות עבורכם, ודבריכם יהיו גם הם לא ברורים; תמיד יהיה פער בין ההבנה שלכם לבין הבנה טהורה של האמת, נכון? (כן).

היום שיתפנו על ענייני איכות. האם אתם יכולים כעת להבחין מהי איכותם של אנשים? (אנחנו יכולים להבחין בזה פחות או יותר). אם אינך יכול להבחין בכך, קח את הזמן והתנסה בדברים. בחיי היומיום תיתקל בעניינים אלה. למד ליישם את הדברים מהשיתוף שלנו בחיים האמיתיים, ולהתאים אותם לביטויים של אנשים צעד אחר צעד – להבחין בעצמך ולהבחין באחרים, להכיר את עצמך ולהכיר אחרים. בהדרגה תוכל להעריך את הדברים האלה ויהיה לך סטנדרט לכך. העקרונות להתייחסות לאנשים ודברים, כמו גם להתנהלות ולפעולה, יהפכו ברורים יותר ויותר. שיתפנו רבות על ההיבטים השונים של הבחנה בתנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים. לא משנה על אילו ביטויים או על אילו גילויים של אנושיות נשתף, שום דבר מזה אינו מילים ריקות – את כל הדברים האלה ניתן לפגוש, לראות ולחוש בחיים האמיתיים. לכן, עליך ללמוד להתייחס לדברים שונים ולסוגים שונים של אנשים על ידי התאמת דברי האל אליהם. רק על ידי למידה להתאים את המצבים והעניינים השונים מהשיתוף שלנו לחיים האמיתיים, תוכל להתקדם בהדרגה בהתייחסות לאנשים ולדברים, כמו גם בהתנהלותך ובפעולותיך, תוכל להשיג הבנה מדויקת של עניינים שונים הקשורים לאמת, ולתפוס בהדרגה את עקרונות-האמת השונים. האם אתה מבין? (כן). אף על פי שהעניינים שדנו בהם משמשים בעיקר להבחנה במצבים ובגילויים השונים שמפגינים אנשים, ואינם מאפשרים לך באופן ישיר להבין את האמת ולהיכנס אליה, כל העניינים האלה ישפיעו על האופן שבו תבין את האמת, כמו גם על כניסתך אל מציאות-האמת. לכן, אף על פי שבתפיסותיהם של אנשים עניינים אלה עשויים להיראות כנוגעים רק לאנושיות, לתנאים מולדים או לצביונות מושחתים ברורים כלשהם, כל עניין וכל אמירה קשורים לכניסתם של אנשים אל האמת. ולכן, עניינים אלה הם דברים שעליך להתמודד עמם בנתיב הכניסה אל האמת – אינך יכול להימנע מהם. העניינים והביטויים השונים של האנושיות, בין שהם חיוביים ובין שהם שליליים, הם כולם דברים שתתמודד עמם ותיתקל בהם בסביבות שונות בחיי היומיום. כאשר אתה מתמודד עם עניינים שונים, אם אינך יכול להבחין באף אחד מהם ואתה מכליל את כולם, ומתייחס לעקרונות-האמת מהשיתוף שלנו כאל תקנות או דוקטרינות, אזי לעולם לא תוכל להיכנס אל מציאות-האמת. מדוע זה? מכיוון שלעולם לא תבין מהי האמת.

ובכן, זה הכול לשיתוף של היום. להתראות!

25 בנובמבר 2023