תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (8)

פריט שמיני: לדווח באופן מיידי על כל בלבול וקושי שמתגלע בעבודה, ולמהר לחפש לו פתרון (חלק ב')

בפעם הקודמת שיתפנו על הפריט השמיני מתחומי האחריות של מנהיגים ועובדים: "לדווח באופן מיידי על כל בלבול וקושי שמתגלע בעבודה, ולמהר לחפש לו פתרון". אף על פי שהפריט השמיני הוא משפט בן שורה אחת בלבד, ומבחינת תחומי אחריותם של מנהיגים ועובדים הוא דורש מהם למעשה דבר אחד בלבד, וזה פשוט מאוד, הקדשנו כינוס שלם לשיתוף על הנושא הזה. על אילו היבטים ספציפיים של הנושא הזה שיתפנו בפעם הקודמת? מהם תחומי האחריות העיקריים של מנהיגים ועובדים שהנושא נוגע בהם? (שעליהם להתכנס ולשתף כשהם נתקלים בבלבול ובקשיים, ואם אינם מגיעים לבהירות לגביהם באמצעות השיתוף, עליהם לחפש להם פתרון באופן מיידי ולדווח עליהם לעליון). תחומי האחריות העיקריים של מנהיגים ועובדים שהפריט הזה נוגע בהם, הם השתתפות בעבודה ומעורבות בפריטים שונים של עבודה אמיתית, כדי שניתן יהיה לגלות בעיות שונות שבהן נתקלים במהלך העבודה ולפתור אותן במועד. אם היה ניסיון להשתמש בשיטות שונות והבעיות עדיין לא נפתרו לחלוטין, אלא הן קיימות והופכות לבלבול ולקשיים, אל למנהיגים ולעובדים להניח לבלבול ולקשיים הללו להצטבר או להניח אותם בצד ולהתעלם מהם. במקום זאת עליהם לחשוב באופן מיידי על דרך לפתרון הבעיות. כמובן שהדרך הטובה ביותר לפתור אותן היא לחפש ולשתף עם אחים ואחיות, וכן עם מנהיגים ועובדים בדרגים שונים, כדי להגיע לפתרון הבעיות האלה. אם אי אפשר לפתור את הבעיות, אל למנהיגים ולעובדים לנסות להפוך בעיות גדולות לקטנות, ובעיות קטנות לחסרות כל חשיבות, או פשוט להניחן בצד ולהתעלם מהן, אלא עליהם לדווח עליהן באופן מיידי לעליון ולחפש אצלם פתרון כדי שיוכלו להיפתר. כך העבודה תתקדם באופן חלק, ללא קשיים וללא מכשולים.

מנהיגים ועובדים צריכים לדווח באופן מיידי על כל בלבול וקושי שמתגלעים בעבודה, ולמהר לפתור אותם

1. ההגדרה של "באופן מיידי"

הפריט השמיני מתחומי האחריות של מנהיגים ועובדים מציין דיווח מיידי על בלבול וקשיים שנתקלים בהם בעבודה – זה חשוב מאוד. אם מתגלה בעיה היום, אך פתרונה מתעכב בשמונה או עשרה ימים, או אפילו בחצי שנה או שנה, האם אפשר לכנות זאת "באופן מיידי"? (לא). אם כך, מה פירוש "באופן מיידי"? (פירושו לטפל בבעיה מיד, בו במקום, וברגע זה). האם זה לא קצת מחמיר? אם נשתמש במונחים של זמן כדי להסביר זאת, פתרון הבעיה מיד, בו במקום, וברגע זה – הוא פירוש המונח "באופן מיידי", אך אם נבחן את המשמעות המילולית של המילים האלה, לא קל לאנשים להשיג זאת וזה לא מציאותי. אם כך, כיצד עלינו להגדיר את המילים "באופן מיידי" כדי לעשות זאת בדייקנות? אם הבעיה אינה גדולה אך היא עדיין מהווה מכשול לעבודה, ואם ניתן לפתור אותה תוך כמה שעות, אז יש לפתור אותה תוך כמה שעות – האם זה יכול להיחשב מיידי? (כן). נניח שהבעיה מעט מסובכת וקשה, וניתן לפתור אותה תוך יומיים-שלושה, אך אנשים מתאמצים לחפש את האמת, מחפשים עוד מידע ושואפים לפתור אותה ביום אחד – האם זה לא יועיל יותר לעבודה? נניח שיש בעיה שלא ניתן להבין אותה לאשורה כרגע, והיא דורשת חקירה ומחקר, דבר שלוקח זמן. הבעיה הספציפית הזאת תיפתר לכל היותר תוך שלושה ימים. אם זה ייקח יותר משלושה ימים, יתעורר חשד שפתרונה מתעכב בכוונה, וזה אומר שמבזבזים זמן. לכן, יש לדווח על הבעיה, לחפש לה פתרון ולפתור אותה תוך שלושה ימים. זה מה שנקרא "באופן מיידי". אם פתרון הבעיה דורש תקשורת, חקירה וכן איסוף מידע בכל דרג ודרג, וכן הלאה – אם התהליכים השונים מורכבים מאוד – זה עדיין לא צריך להימשך חודש. נניח שניתן לפתור את הבעיה תוך שבוע אם מנהיגים ועובדים ימהרו, יעבדו מהר יותר ויבחרו כמה אנשים מתאימים וישתמשו בהם, במצב זה, "באופן מיידי" פירושו הגבלת הזמן לפתרון הבעיה לשבוע אחד. אם ייקח יותר משבוע לפתור את הבעיה, זה לא הולם – זה לא מיידי. זוהי מגבלת הזמן לטיפול בעניינים כאלה שהם מורכבים יחסית. על מה מבוסס לוח הזמנים הזה? הוא נקבע על סמך גודל העניין ורמת הקושי שלו. עם זאת, רוב הדברים, כגון בעיות הקשורות למיומנויות מקצועיות או סוגיות של עקרונות שאינם ברורים לאנשים, ניתנים לפתרון בכמה משפטים – לאיזה פרק זמן יש להגביל את פתרון הבעיות הללו כדי שייחשב "מיידי"? אם נגדיר "באופן מיידי" על סמך גודל העניין ורמת הקושי שלו, הרי שאת רוב העניינים ניתן לפתור בפחות מחצי יום, כאשר למיעוטם נדרש אולי שבוע לכל היותר; אם מתעוררת בעיה חדשה, זה עניין אחר. לכן, אם נגדיר "באופן מיידי" כמיד, בו במקום, וברגע זה, זה נראה כמו דרישה מחמירה מאנשים אם שופטים לפי המשמעות המילולית של המילים הללו, אך אם בוחנים את מגבלת הזמן, את רוב העניינים ניתן לפתור בחצי יום או ביום לכל היותר, אם אנשים ידווחו באופן מיידי ויחפשו כיצד לפתור אותם. האם זה יכול להיחשב קשה מבחינת זמן? (לא). ומכיוון שזה לא קשה מבחינת זמן, זו אמורה להיות דרישה שקל למנהיגים ולעובדים לעמוד בה; לדווח באופן מיידי ולחפש כיצד לפתור בלבול וקשיים שנתקלים בהם בעבודה, והבלבול והקשיים הללו לא אמורים להיות נוכחים ובלתי פתורים כל הזמן, ובוודאי שלא להצטבר בעבודה לאורך זמן. כעת, מושג הזמן של "באופן מיידי" אמור להיות ברור לכולכם – זוהי הסוגיה לגבי האופן שבו על מנהיגים ועובדים לאמוד את לוחות הזמנים כשהם מטפלים בבלבול ובקשיים שמתגלעים בעבודה. בקיצור, ההגדרה המדויקת ביותר של "באופן מיידי" היא לפעול מהר ככל האפשר – כלומר, אם ניתן לדווח על בעיה, לחפש לה פתרון ולפתור אותה תוך חצי יום, יש לעשות זאת, ואם ניתן לפתור אותה תוך יום, יש לעשות זאת – ולשאוף לא לגרום לעיכובים כלשהם ולא לאפשר לעבודה להיפגע. זוהי אחריותם של מנהיגים ועובדים. כאשר נתקלים בבעיות ומגלים אותן בעבודה, על מנהיגים ועובדים לשתף עליהן ולפתור אותן באופן מיידי. אם הם לא יכולים לפתור אותן, עליהם לדווח עליהן ולחפש אצל העליון כיצד לפתור אותן מהר ככל האפשר, במקום להניח אותן בצד, להתעלם מהן ולא להתייחס אליהן ברצינות. כאשר מתעוררות בעיות, על מנהיגים ועובדים לפתור אותן באופן מיידי, במקום להתמהמה, לחכות או להסתמך על אחרים – מנהיגים ועובדים לא אמורים להפגין את הביטויים הללו.

2. ההשלכות של אי פתרון בעיות באופן מיידי

העיקרון המרכזי לפתרון בעיות הוא שיש לעשות זאת באופן מיידי. מדוע יש לעשות זאת באופן מיידי? אם בעיות רבות שצצות אינן נפתרות באופן מיידי, במובן אחד, אנשים יישארו במצב של בלבול ולא ידעו כיצד לפעול, ובמובן שני, אם אנשים ימשיכו להתקדם על בסיס שיטה שגויה ובהמשך יצטרכו לעשות מחדש את עבודתם ולתקן אותה, מה יהיו ההשלכות? תהיה צריכה של כמות גדולה של כוח אדם ובזבוז של משאבים כספיים וחומריים – וזהו הפסד. אם צצות בעיות בעבודה, והמנהיגים והעובדים עיוורים ואינם מסוגלים לגלות ולפתור את הבעיות האלה באופן מיידי, אנשים רבים ימשיכו לעבוד בשיטה שגויה. כשאנשים יגלו את הבעיות האלה וירצו לפתור ולתקן אותן, הן כבר הסבו נזק לעבודת הכנסייה. האם אין פירוש הדבר שכל כוח האדם, המשאבים הכספיים והחומריים התבזבזו? האם יש קשר בין הנזקים הללו לבין העובדה שהמנהיגים והעובדים לא פתרו את הבעיות באופן מיידי? (כן). אם מנהיגים ועובדים יכולים לעקוב אחר העבודה, לפקח עליה, לבדוק אותה ולספק הנחיות, הם בהחלט יוכלו לגלות ולפתור בעיות באופן מיידי. אם מנהיגים ועובדים פועלים כלאחר יד, ואינם עוקבים אחר העבודה, מפקחים עליה, בודקים אותה ומספקים הנחיות, אם הם פסיביים מאוד בהיבט הזה ומחכים שיהיו כל כך הרבה בעיות שהמצב יצא מכלל שליטה לפני שהם חושבים לפתור אותן, לפני שהם חושבים לדווח עליהן לעליון ולחפש אצלם פתרונות, האם מנהיגים ועובדים כאלה מילאו את אחריותם? (לא). זוהי התרשלות חמורה באחריותם; לא זו בלבד שמנהיגים ועובדים כאלה לא פתרו את הבעיות, אלא שהם גרמו הפסדים לכוח האדם ולמשאבים החומריים של בית האל, וכן יצרו מכשול אדיר לעבודת הכנסייה. בגלל הזנחת האחריות של המנהיגים והעובדים, רשלנותם, קהות חושיהם וטיפשותם, ומכיוון שאינם מסוגלים לגלות ולפתור באופן מיידי בעיות רבות שצצות בעבודה, ואף אינם יכולים לדווח עליהן באופן מיידי לעליון ולחפש אצלם פתרונות, צריך לבצע משימות רבות מחדש, ולאחר שנעשו מחדש, צצות בעיות נוספות בשל חוסר יכולת למצוא את העקרונות. כשהדברים ממשיכים כך, תאריך סיום העבודה מתעכב מאוד; עבודה שהייתה אמורה להימשך חודש נמשכת שלושה חודשים, ועבודה שהייתה אמורה להימשך שלושה חודשים נמשכת שמונה או תשעה חודשים – זה קשור ישירות לכך שמנהיגים ועובדים לא מבצעים עבודה אמיתית. מכיוון שמנהיגים ועובדים לא לוקחים אחריות על עבודתם – כלומר, אינם מסוגלים למצוא ולתקן בעיות באופן מיידי כשהן צצות – משימות עבודה שונות ממשיכות להיכשל בהשגת תוצאות ונשארות במצב של שיתוק. ומי אחראי ישירות לבעיה הזו? (המנהיגים והעובדים). לכן, חשוב מאוד שמנהיגים ועובדים יבצעו עבודה אמיתית, וחשוב מאוד גם שיגלו בעיות תוך כדי ביצוע עבודה אמיתית. לפעמים מנהיגים ועובדים יגלו בעיות אך לא ידעו כיצד לפתור אותן, ובכל זאת הם יהיו מסוגלים לדווח עליהן לעליון באופן מיידי ולחפש אצלם פתרון, וזה חשוב עוד יותר. מנהיגים ועובדים רבים חושבים: "יש לנו דרכים משלנו לעבוד. העליון רק צריכים לומר לנו את העקרונות ואנחנו נעשה את שאר העבודה האמיתית בעצמנו. אם ניתקל בקשיים כלשהם, מספיק שנשתף ונתפלל יחד למטה". באשר לחוזק פתרון הבעיות, או אם הפתרונות שלהם יסודיים או יעילים, הם כלל לא מתעניינים בכך ולא שואלים על כך. זוהי גישה חסרת אחריות שהם נוקטים בעבודתם, ובסופו של דבר המשמעות היא שכל משימות העבודה בכנסייה לא יכולות להתקדם באופן חלק, והן מכילות בעיות חמורות שאינן נפתרות. זוהי התוצאה הנגרמת מכך שאיכותם של המנהיגים והעובדים ירודה מדי, או מכך שהם לא לוקחים אחריות ואינם מבצעים עבודה אמיתית.

ניתוח מספר סוגים של מנהיגי שקר על בסיס תחום האחריות השמיני

1. מנהיגי שקר שהם בעלי רוחניות מדומה

בפעם הקודמת שיתפנו על מהם בלבול וקשיים, והגדרנו בעיות מסוימות שיש לדווח עליהן ולחפש להן פתרון באופן מיידי. בעיקרון, ישנם שני סוגים עיקריים של בעיות. סוג אחד הוא בעיות בעבודה שאנשים אינם בטוחים לגביהן או שאינם יכולים להבינן לאשורן. בנוגע לבעיות אלה, אנשים מתקשים מאוד להבין את העקרונות. אף על פי שהם עשויים להבין את העקרונות במונחים של דוקטרינה, הם לא יודעים כיצד ליישם אותם בפועל. אלה הן בעיות הקשורות לבלבול. הסוג השני הוא קשיים ובעיות אמיתיים שאנשים לא יודעים כיצד לפתור. סוג זה חמור יותר בהשוואה לבלבול, ואלה הן בעיות שגם עליהן מנהיגים ועובדים צריכים לדווח ולחפש להן פתרון. בפעם הקודמת שיתפנו בעיקר על כך שזוהי אחריותם של מנהיגים ועובדים לדווח ולחפש כיצד לפתור בעיות שנתקלים בהן בעבודה, ושיתפנו מנקודת מבט חיובית על דברים מסוימים שמנהיגים ועובדים צריכים לעשות ולשים לב אליהם. היום ננתח אילו ביטויים יש למנהיגי שקר בנוגע לפריט השמיני, ואם הם מבצעים את העבודה שמנהיגים צריכים לבצע וממלאים את האחריות שמנהיגים צריכים למלא. כשמדובר בפתרון בעיות שנתקלים בהן בעבודה, מנהיגי שקר בוודאי אינם כשירים לכך; הם נכשלים בביצוע היבט זה של העבודה ובמילוי אחריות זו. ישנו סוג של מנהיג שקר שמחזיק בתפיסה בעת עבודתו, וחושב: "אני לא עוסק בגינונים הרשמיים האלה כשאני עובד, וגם לא שם לב לדברים כמו ידע, למידה, מיומנויות או דוגמות. אני רק מוודא שבכינוסים אני משתף בבהירות על האמת שבדברי האל, וזה מספיק. בכל שבוע אני מקיים שני כינוסים לקבוצות קטנות, בכל שבועיים אני מקיים כינוס אחד למנהיגים ולעובדים, ובכל חודש אני מקיים כינוס גדול לכל האחים והאחיות. מספיק שאני מארגן היטב את כל סוגי הכינוסים האלה". זהו הבסיס והשיטה שלהם לביצוע עבודה. מנהיגים ועובדים מסוג זה פשוט מתאמנים ללא הרף בהטפת דרשות, והם משקיעים מאמץ רב בצבירת מילים ודוקטרינות – הם מכינים ראשי פרקים, תוכן, דוגמאות ואמיתות לשיתוף בכל כינוס, וגם מכינים תוכניות מסוימות לפתרון מצבים ובעיות של אנשים מסוימים. הם חושבים שכמנהיג או כעובד, הם רק צריכים להטיף היטב, ובכך מילאו את אחריותם. הם חושבים שאינם צריכים להתעסק בדברים אחרים, כגון אם הדרך שבה מטיפים את הבשורה היא הולמת או לא, או כיצד מוקצים אנשי הכנסייה, או אם האנשים שמבצעים סוגים שונים של עבודה מקצועית הם כשירים ועומדים בדרישות – הם מאמינים שמספיק פשוט לתת למפקחים לטפל בדברים האלה. לכן, לא משנה לאן אדם מסוג זה הולך, הוא מתמקד בכינוסים ובהטפת דרשות, ולא משנה איזה סוג של כינוס מתקיים, הוא תמיד נושא דרשה. כלפי חוץ, הם מנחים אנשים בקריאת דברי האל ובלימוד שירת מזמורים, ומדי פעם הם מדברים על העבודה. אדם מסוג זה מכיר את הבעיות שמשתפים עליהן לעתים קרובות, כגון באילו מדברי האל יש להשתמש כדי להשוות אותם לבעיות שסוגים שונים של אנשים נתקלים בהן, וכן מדוע אנשים חשים חולשה ואילו מצבים התעוררו אצלם, ועל אילו אמיתות מדברי האל יש לשתף כדי לפתור את הדברים האלה. בסיכום, הדרשות והשיתופים שלהם נוגעים בהיבטים רבים של האמת ושל היישום בפועל; חלקם קשורים לגיזום, חלקם לניסיונות וזיכוך, חלקם לקריאת-תפילה של דברי האל, חלקם לאופן שבו חווים שיפוט וייסור, וכן הלאה – הם יכולים לשתף מעט על היבטים שונים של האמת. כשהם נפגשים עם מאמינים חדשים, הם נושאים בפניהם דרשות, וכשהם נפגשים עם אנשים שהאמינו באל שנים רבות, הם יכולים לשאת דרשות מסוימות על היווכחות בחיים. אך כשמדובר בעבודה הכרוכה במיומנות מקצועית כלשהי, הם אף פעם לא שואלים על העבודה ולא לומדים דברים הקשורים אליה, ובוודאי שאינם עוקבים אחר פריט עבודה כלשהו, משתתפים בו או מעמיקים בו כדי לפתור בעיות. בעיניהם, הטפת דרשות, קריאת דברי האל ולימוד מזמורים הם ביצוע עבודה, ואלה הם תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים; מלבד זאת, כל שאר העבודה היא חסרת חשיבות, היא עניינם של אחרים, ואין לה שום קשר אליהם, וכל עוד הם יכולים להטיף דרשות היטב, הם יכולים להיות רגועים. מה פירוש "להיות רגועים"? פירושו שסיום כינוס שקול לסיום עבודתם, וכשמגיע הזמן לנוח, הם נחים. לא משנה אילו בעיות צצות בעבודת הכנסייה, הם מתעלמים מהן, וכשאנשים מחפשים אותם כדי לפתור בעיה, קשה מאוד למצוא אותם. לא משנה כמה עומס יש בעבודה, הם חייבים את שנת הצהריים שלהם, והם מתענגים על נוחות בזמן שאחרים יכולים לסבול ולשלם מחיר. הם חושבים: "סיימתי להטיף, הכינוס נגמר, ואמרתי את כל מה שהייתי אמור לומר לכם. מה עוד אתם רוצים שאומר? עבודתי הסתיימה. השאר הוא העבודה שלכם. אמרתי לכם את דברי האל, אז פשוט פעלו לפי העקרונות. באשר לכל בעיה שתצוץ, זה עניינכם ואין לזה שום קשר אליי. עליכם לעמוד בפני האל בעצמכם ולהתפלל, להתכנס ולשתף כדי לפתור בעיות. אל תבואו לחפש אותי". כשכינוס מסתיים, הם לעולם לא מאפשרים לאיש לשאול שאלות, הם לעולם לא רוצים לפתור בעיות, ולא כל שכן שאינם מסוגלים אף פעם לגלות בעיה. לאחר הכינוס הם רואים את עבודתם כגמורה, והם ישנים, אוכלים ועוסקים בבילויים בזמנים קבועים. האם הם לא מנהיגי שקר שאינם מבצעים כלל עבודה אמיתית? (אכן, כן).

ישנם מקרים מסוימים שבהם מנהיג או עובד נמצא בתפקידו שישה חודשים, ומלבד הקרובים אליו, שיכולים לראותו לעתים קרובות, רוב האחים והאחיות לא יכולים לראותו. הם רק שומעים אותו לעתים קרובות נושא דרשות באינטרנט, אך כשיש בעיה, המנהיג או העובד אינו פותר אותה. אחים ואחיות מסוימים נתקלים בקשיים בחובותיהם, לא יודעים כיצד לפתור אותם, והם נעשים כל כך חרדים שהם לא יכולים לשבת בשקט, וכשהם הולכים לחפש את המנהיג שלהם הם לא מוצאים אותו. האם מנהיג מסוג זה יכול לעשות עבודה טובה? לאחים ולאחיות אין מושג מה מעסיק כל כך את המנהיג שלהם בכל יום, ישנו צבר גדול של בעיות וקשיים, והם לא יודעים מתי המנהיג שלהם יבוא לפתור אותם. כולם מצפים בכיליון עיניים לבואו של המנהיג שיעזור, ובכל זאת, לא משנה כמה זמן הם מחכים, המנהיג לעולם לא מופיע. מנהיגים ועובדים כאלה הם חמקמקים מאוד, והם טובים בהסתתרות! הם נושאים דרשות היטב, ולאחר נשיאת דרשה, הם מתלבשים יפה ואינם עושים שום עבודה, ומסתתרים במקום כלשהו שבו הם יכולים להתענג על נוחות. ולמרות כל זאת, הם עדיין חושבים שהם עובדים היטב וכראוי. הם חושבים שאינם מתרשלים, שהם נשאו את דרשותיהם, קיימו את כינוסיהם, אמרו את כל מה שהיו אמורים לומר, והסבירו את כל מה שהיו אמורים להסביר. הם אף פעם לא רוצים להיות מעורבים לעומק עם האחים והאחיות כדי לעקוב אחר העבודה ולהשתתף בה, לעזור להם על ידי ביצוע בחינה, ולעזור להם לטפל בבעיות ולפתור אותן באופן מיידי. אם הם נתקלים בבעיה שאינם יכולים לפתור, הם גם לא יודעים לדווח עליה לעליון ולחפש אצלם פתרון. הם גם לא מהרהרים במוחם: "האם האחים והאחיות יכולים לדבוק בעקרונות לאחר ששמעו אותם בשיתוף? וכשהם ייתקלו שוב בקשיים ובבלבול בעבודה, האם הם יוכלו לדבוק באמת ולטפל בעניינים לפי העקרונות? יתרה מזאת, מי ממלא תפקיד חיובי בעבודה? ואילו אנשים ממלאים תפקיד שלילי? והאם ישנם אנשים שגורמים לשיבושים ולהפרעות, או אנשים שהורסים דברים, או אנשים אבסורדיים שתמיד מעלים רעיונות רעים? כיצד התקדמה העבודה לאחרונה?" הם כלל לא מתעניינים בסוגיות כאלה או שואלים עליהן. אנשים כאלה נראים על פני השטח כעושים עבודה – הם נושאים דרשות, מקיימים כינוסים, מכינים טיוטות דרשה וראשי פרקים, ואף כותבים דוחות עבודה. מנהיגים מסוימים גם כותבים לעתים קרובות דרשות על חוויות חייהם; הם נשארים בחדריהם וכותבים במשך שלושה או חמישה ימים רצופים ואף זקוקים למישהו שימזוג להם מים ויביא להם אוכל במיוחד, ואיש אינו יכול לראותם. אם תאמר שהם לא מבצעים עבודה אמיתית, הם ירגישו שנעשה להם עוול: "איך אני לא מבצע עבודה אמיתית? אני גר עם האחים והאחיות ואני תמיד מקיים כינוסים ונושא דרשות. אני מטיף דרשות עד שפי מתייבש, ולפעמים אני אפילו נשאר ער עד מאוחר". כלפי חוץ הם נראים כעסוקים מאוד ולא בטלים – הם נושאים דרשות רבות, ומשקיעים מאמץ רב בדיבור ובכתיבה, הם מעבירים באופן קבוע מסרים ומכתבים, ומעבירים את העקרונות הנדרשים על ידי העליון, והם גם משתפים ומדגישים תוכן בכנות ובסבלנות במהלך כינוסים – הם אכן מדברים רבות, אך הם אף פעם לא משתתפים בעבודה ספציפית, אף פעם לא עוקבים אחר העבודה, ואף פעם לא מתמודדים עם שום בעיה יחד עם האחים והאחיות. אם תשאל אותם על התקדמותה של משימת עבודה כזו או אחרת או על תוצאות העבודה, הם לא יידעו ויהיו חייבים ללכת ולשאול מישהו תחילה. אם תשאל אותם אם הבעיות מהפעם הקודמת נפתרו, הם יאמרו שהם קיימו כינוס ושיתפו על העקרונות. נניח שאז תשאל אותם: "האם האחים והאחיות באמת הבינו לאחר ששיתפתם על עקרונות-האמת? האם עדיין ייתכן שהם יסטו מהדרך? מי מהם מבין טוב יותר יחסית את העקרונות, מי בקיא יותר במיומנויות מקצועיות, ומי ניחן באיכות טובה יותר וראוי לטיפוח?" הם לא יודעים לענות על אף אחת מהשאלות הללו; הם לא יודעים דבר על כל זה. בכל פעם שתשאל אותם על מצב העבודה, הם יאמרו: "שיתפתי על העקרונות, זה עתה סיימתי לקיים כינוס וזה עתה גזמתי אותם. הם הביעו את מחויבותם ויש להם את הנחישות לבצע את העבודה הזו היטב". אך כשמדובר בהתקדמות העבודה שלאחר מכן, אין להם מושג. האם ניתן להחשיבם כמנהיגים ועובדים שעומדים בדרישות? (לא). דרך עבודתם של מנהיגים ועובדים מסוג זה היא פשוט לקרוא את דברי האל ולהטיף לאנשים כמה מילים ודוקטרינות, אך הם לא שמים לב לפתרון בעיות אמיתיות ועוד יותר מכך, חוששים לדווח עליהן לעליון ולחפש אצלם פתרונות – הם חוששים מאוד שהעליון יגלו מהו מצבם האמיתי. מהו טבען של פעולות כאלה? איזה מין אנשים הם מבחינת מהותם? ליתר דיוק, אנשים כאלה הם פרושים רגילים. ביטוייהם של הפרושים הם כדלקמן: הם עוסקים בפעולות חיצוניות מכובדות, הם מדברים ומתנהגים בצורה אלגנטית, הם מבססים את כל דבריהם ומעשיהם על כתבי הקודש, וכשהם נפגשים ומדברים עם אנשים, הם מדקלמים מילים מכתבי הקודש, והם יכולים לחזור מהזיכרון על שורות רבות מאוד מכתבי הקודש. מנהיגי שקר הם בדיוק כמו הפרושים – כלפי חוץ אינך יכול למצוא בהם שום פגם והם נראים רוחניים במיוחד. אינך יכול לאתר בהם שום בעיה מדיבורם, ממעשיהם ומהתנהגותם החיצוניים, ובכל זאת הם לא מסוגלים לפתור רבות מהבעיות הקיימות בעבודת הכנסייה. אם כך, מה פירוש ה"רוחני" הזה? במונחים מדויקים, זוהי רוחניות מדומה. אנשים בעלי רוחניות מדומה כמו אלה עסוקים כל כך בכל יום, מתרוצצים בין קבוצות גדולות וקטנות, ומטיפים את דברי האל בכל מקום שאליו הם הולכים. כלפי חוץ הם נראים כאילו הם אוהבים את דברי האל יותר מכל אחד אחר, שהם משקיעים מאמץ רב בדברי האל יותר מכל אחד אחר, שהם בקיאים בדברי האל יותר מכל אחד אחר, והם יכולים לומר מהזיכרון את מספר העמוד של כל קטע מהותי מדברי האל. אם מישהו נתקל בבעיה, הם אומרים לו את מספר העמוד של קטע קשור מדברי האל ואומרים לו ללכת ולקרוא אותו. כלפי חוץ נראה שהם מתייחסים לדברי האל כקריטריון שלהם בכל דבר, נושאים עדות לדברי האל כשדברים קורים להם, ונראה שאין איתם שום בעיות. אך כשאתה בוחן מקרוב את העבודה שהם עושים, האם הם מסוגלים לגלות ולפתור בעיות בזמן שהם מטיפים את המילים והדוקטרינות הללו? אם באמצעות שיתוף על האמת הם מוצאים בעיה שלא התגלתה קודם לכן בפריט עבודה, והם פותרים בעיות שאחרים לא יכלו לפתור, אזי זה מראה שהם מבינים את דברי האל ומשתפים בבהירות על האמת. אנשים בעלי רוחניות מדומה הם ההפך הגמור מזה. הם משננים את דברי האל ומטיפים אותם בכל מקום, ומוחם וליבם מלאים בדברי האל. עם זאת, לא משנה אם צצה בעבודה בעיה גדולה או קטנה, הם לא יכולים לראותה או לגלותה. בסוף הכינוסים, הם חוששים יותר מכול שמישהו יעלה סוגיה אמיתית ויבקש מהם לפתור אותה, ולכן הם עוזבים מיד כשהכינוסים מסתיימים, וחושבים: "אם מישהו ישאל אותי שאלה ולא אוכל לענות, זה יהיה כל כך מביך ומביש!" זהו שיעור קומתם האמיתי ומצבם האמיתי.

חִשְׁבוּ אילו מנהיגים ועובדים סביבכם טובים בשיתוף על האמת כדי לפתור בעיות, ומסוגלים להשתלב עם האחים והאחיות ולהניע את העבודה יחד איתם בעת ביצוע חובותיהם – המנהיגים והעובדים האלה מסוגלים למלא את אחריותם. חשבו אילו מנהיגים ועובדים סביבכם טובים בגילוי ובפתרון בעיות, ומתמקדים בעיקר בביצוע עבודה אמיתית ומשיגים את התוצאות הטובות ביותר בעבודתם – מנהיגים ועובדים אלה הם אנשים נאמנים, אחראיים ומצפוניים מאוד. לעומת זאת, אם מנהיג מצטיין בהטפת מילים ודוקטרינות, ומטיף בצורה הגיונית ומאורגנת, עם נקודה מרכזית ותוכן, ובאופן מובנה, ואנשים מתלהבים מהדרשות שלו, אך הוא תמיד נמנע מהאחים והאחיות, תמיד חושש שהאחים והאחיות ישאלו שאלות, וחושש לפתור בעיות ולטפל בהן יחד עם האחים והאחיות, אזי אותו מנהיג הוא בעל רוחניות מדומה והוא מנהיג שקר. איזה מין אנשים הם המנהיגים והמפקחים סביבכם? בדרך כלל, מלבד השתתפות בכינוסים ונשיאת דרשות, האם הם עוקבים אחר העבודה ומשתתפים בה, האם הם מסוגלים לגלות ולפתור בעיות בעבודה לעתים קרובות, או שהם פשוט נעלמים לאחר שהם מופיעים בכינוסים? מנהיגי שקר בעלי רוחניות מדומה תמיד חוששים שלא יהיה להם על מה להטיף, ושלא יהיה להם מה לומר כשהם פוגשים את האחים והאחיות, ולכן הם מתרגלים בחדריהם שינון של דברי האל וכיצד לשאת דרשות. הם מאמינים שהטפת דרשות היא דבר שניתן ללמוד ושניתן להשיג באמצעות שינון, כמו רכישת ידע או לימודים באוניברסיטה, ושהם חייבים לאמץ גישה של לימוד ללא לאות ובמאמץ רב. האם ההבנה הזו שיש למנהיגי השקר הללו אינה מעוותת? (כן). אנשים כאלה מטיפים דוקטרינות ממעמדם הרם, ומתעסקים בעניינים לא רלוונטיים, ואז הם חושבים שהם מבצעים עבודת הנהגה. הם אף פעם לא הולכים לאתר העבודה כדי להנחות את העבודה או לפתור בעיות, אלא יושבים לעתים קרובות בחדריהם, "מסתגרים כדי להתמקד בטיפוח העצמי שלהם", ומצטיידים בדברי האל – האם זה הכרחי? באילו נסיבות יכולים מנהיגים ועובדים להניח בצד באופן זמני את עבודת הכנסייה ואת האחים והאחיות וללכת ולהצטייד באמת? כשאין עומס של עבודה, וכל הבעיות שהיו צריכות להיפתר נפתרו, וכל העניינים הדורשים תשומת לב והעקרונות שהיה צריך להסביר הוסברו, ולאחים ולאחיות אין שום שאלות או קשיים, ואיש לא גורם להפרעות ולשיבושים, והעבודה יכולה להתקדם באופן חלק, ואין עוד מכשולים, אז מנהיגים ועובדים יכולים לקרוא את דברי האל ולהצטייד באמת – רק זוהי עבודה אמיתית. מנהיגי שקר לא עובדים כך; הם תמיד מתמקדים בהצבת עצמם באור הזרקורים, והם עושים רק עבודה בולטת שאחרים יכולים לראות כדי להתרברב. אם הם יכולים למצוא אור חדש כלשהו בקריאת דברי האל או בהאזנה לדרשה, הם מרגישים שהם השיגו משהו, שיש להם את מציאות-האמת, ואז הם ממהרים לחפש הזדמנות לשאת דרשה בפני אחרים. הם מטיפים דוקטרינות בצורה שיטתית, הגיונית ומאורגנת היטב, עם נקודה מרכזית ותוכן, ובאופן שהוא עוצמתי ומעמיק יותר מנאום של ידוען או מהרצאה אקדמית, והם חשים די מרוצים מכך. ובכל זאת הם מהרהרים לעצמם: "על מה אטיף בפעם הבאה אחרי שאסיים את הדרשה הזו? אין לי שום דבר אחר". ולכן הם ממהרים ו"מסתגרים כדי להתמקד בטיפוח העצמי שלהם" שוב, ומחפשים דוקטרינות עמוקות. הם לעולם לא נראים באתר של עבודת הכנסייה, וכשאנשים מתקשים ומחכים שהבעיות ייפתרו, מנהיגי השקר הללו אינם בנמצא. האם מנהיגי השקר לא חשים חוסר ביטחון ואי נוחות? הם לא יכולים לפתור בעיות אמיתיות ובכל זאת עדיין רוצים לשאת דרשות נשגבות כדי להתרברב. האנשים האלה חסרי כל בושה.

כל מנהיגי השקר יכולים להטיף מילים ודוקטרינות, כולם מפגינים רוחניות מדומה, הם לא מסוגלים לבצע שום עבודה אמיתית, והם לא מבינים את האמת אף על פי שהאמינו באל במשך שנים רבות – אפשר לומר שאין להם שום הבנה רוחנית. הם חושבים שלהיות מנהיג כנסייה פירושו שעליהם רק להטיף כמה מילים ודוקטרינות, לצעוק כמה סיסמאות ולהסביר מעט את דברי האל, וכך אנשים יבינו את האמת. הם לא יודעים מה פירוש הדבר לבצע עבודה, הם לא יודעים מהי בדיוק האחריות של מנהיגים ועובדים, והם לא יודעים מדוע בדיוק בית האל בוחר אדם להיות מנהיג או עובד, או אילו בעיות בדיוק הדבר נועד לפתור. לכן, אין זה משנה עד כמה בית האל משתף על כך שמנהיגים ועובדים חייבים לעקוב אחר העבודה, לבדוק אותה ולפקח עליה, ושהם חייבים לגלות ולפתור בעיות בעבודה באופן מיידי וכן הלאה – הם לא קולטים דבר מכל זה ואף אינם מבינים זאת. הם לא מסוגלים לעמוד בדרישות שבית האל מציב למנהיגים ולעובדים ולהשיג אותן, והם לא יכולים להבין בעיות הקשורות למיומנויות מקצועיות הכרוכות בביצוע חובות, וכן את סוגיית העיקרון לבחירת מפקחים וכולי, וגם אם הם מודעים לבעיות הללו, הם עדיין לא מסוגלים לטפל בהן. לפיכך, תחת הנהגתם של מנהיגי שקר כאלה, לא ניתן לפתור בעיות מכל מיני סוגים שמתעוררות בעבודת הכנסייה. לא זו בלבד שהבעיות הקשורות למיומנויות מקצועיות שאנשיו הנבחרים של האל נתקלים בהן בעת ביצוע חובותיהם נותרות ללא פתרון, אלא שגם קשיים בהיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל אינם נפתרים במשך תקופה ממושכת. כמו כן, כאשר מנהיגים ועובדים מסוימים או מפקחים על תחומי עבודה שונים אינם מסוגלים לבצע עבודה אמיתית, הם לא מודחים באופן מיידי ומשימות חובתם לא מותאמות ללא דיחוי, וכן הלאה. אף אחת מהבעיות הללו אינה נפתרת באופן מיידי, וכתוצאה מכך יעילותם של פריטי העבודה השונים בכנסייה פוחתת בהתמדה, ויעילות העבודה הולכת ונעשית ירודה יותר ויותר. בנוגע לכוח אדם, אלה שהם מוכשרים במידת מה וטובים בדיבור הופכים למנהיגים ולעובדים, ואילו את אלה שאוהבים את האמת, שיכולים להתמסר לעבודה קשה ולעבוד ללא לאות וללא תלונה, לא מקדמים ומטפחים ומתייחסים אליהם כאל עובדים, ובאנשי מקצוע טכניים שונים בעלי חוזקות מסוימות, לא נעשה שימוש נאות. כמו כן, אנשים מסוימים שמבצעים את חובתם בכנות לא מקבלים אספקת חיים, וכך הם שוקעים בשליליות ובחולשה. יתרה מזאת, אין זה משנה כמה רע עושים צוררי משיח ואנשים רעים, מנהיגי השקר כאילו כלל לא רואים זאת. אם מישהו חושף אדם רע או צורר משיח, מנהיגי שקר אף יאמרו לו שעליו להתייחס לאותו אדם באהבה ולתת לו הזדמנות להכות על חטא. בעשותם כן, הם מאפשרים לאנשים רעים ולצוררי משיח לעשות רע ולגרום להפרעות בכנסייה, וזה מוביל לעיכובים ממושכים בהרחקתם או בגירושם של אנשים רעים אלה, של חסרי האמונה ושל צוררי משיח, והם ממשיכים לעשות רע בכנסייה ולהפריע לעבודת הכנסייה. מנהיגי שקר לא מסוגלים לטפל באף אחת מהבעיות הללו ולפתור אותן; הם לא מסוגלים להתייחס לאנשים בהגינות או לסדר את העבודה בצורה סבירה, ובמקום זאת הם פועלים בפזיזות ועושים רק עבודה חסרת תועלת, וכתוצאה מכך הם יוצרים אי-סדר ותוהו ובוהו בעבודת הכנסייה. אין זה משנה עד כמה בית האל משתף על האמת או עד כמה הוא מדגיש את העקרונות שבהם יש לדבוק בעת ביצוע עבודת הכנסייה – להגביל את מי שצריך להגביל ולהרחיק את מי שצריך להרחיק מבין הסוגים השונים של עושי הרע וחסרי האמונה, ולקדם ולטפח אנשים בעלי איכות טובה ויכולת הבנה, ואנשים שיכולים לחתור אל האמת, שאותם צריך לקדם ולטפח – אף על פי שמשתפים על הדברים הללו אינספור פעמים, מנהיגי שקר לא מבינים ולא קולטים אותם ורק דבקים בהתמדה בדעותיהם הרוחניות המדומות ובגישותיהם ה"אוהבות". מנהיגי שקר מאמינים שתחת הדרכתם הרצינית והסבלנית, כל סוגי האנשים ממלאים את תפקידיהם בצורה מסודרת, ללא כאוס, ולכולם יש אמונה רבה למדי, שהם מוכנים לבצע את חובותיהם, אינם חוששים ממאסר ומעמידה בפני סכנה, ושלכל אדם יש את הנחישות לסבול והוא אינו מוכן להיות בוגד. הם מאמינים שאווירה טובה בחיי הכנסייה פירושה שהם עשו עבודה טובה. אין זה משנה אם מתרחשים בכנסייה מקרים של אנשים רעים הגורמים להפרעות או של חסרי אמונה המפיצים דברי כפירה ורעיונות כוזבים בכנסייה, הם לא רואים בדברים אלה בעיות, ולא חשים צורך לפתור אותם. כשמדובר באדם שהם הפקידו בידיו עבודה והוא פועל בפזיזות על פי רצונו ומפריע לעבודת הבשורה, מנהיגי שקר עיוורים אף יותר. הם אומרים: "הבהרתי את עקרונות העבודה שהיה עליי להבהיר, והנחיתי אותם שוב ושוב. אם יתעוררו בעיות כלשהן, אין לזה שום קשר אליי". עם זאת, הם לא יודעים אם אותו אדם הוא האדם הנכון, הם לא מטרידים את עצמם בכך, והם לא יודעים אם הדברים שאמרו כשהסבירו והנחו את אותו אדם, יוכלו להביא לתוצאות חיוביות, או אילו השלכות יהיו לכך. בכל פעם שמנהיגי שקר מקיימים כינוס, הם מדברים בזרם אינסופי של מילים ודוקטרינות, אך מסתבר שהם לא מסוגלים לפתור שום בעיה. ובכל זאת הם עדיין מאמינים שהם עושים עבודה נהדרת, הם עדיין מרוצים מעצמם וחושבים שהם מדהימים. למעשה, המילים והדוקטרינות שהם מדברים יכולות רק להטעות את אותם אנשים מבולבלים, טיפשים וכסילים, שהם בורים ובעלי איכות ירודה. לאחר שאנשים אלה שומעים את הדברים הללו, הם מבולבלים ומאמינים שמה שאמרו מנהיגי השקר הוא נכון כל כך, וששום דבר ממה שאמרו אינו שגוי. מנהיגי שקר יכולים רק לספק את האנשים המבולבלים הללו והם לא מסוגלים כלל לפתור בעיות אמיתיות. מובן שמנהיגי שקר מסוגלים עוד פחות לטפל בבעיות הקשורות למיומנויות ולידע מקצועיים – הם חסרי אונים לחלוטין בכל הנוגע לדברים האלה. קחו לדוגמה את העבודה מבוססת הטקסט של בית האל. זוהי העבודה הגורמת למנהיגי שקר את כאבי הראש הגדולים ביותר. הם לא יכולים לזהות בדיוק אילו אנשים ניחנים בהבנה רוחנית, באיכות טובה ומי מתאים לביצוע עבודה מבוססת טקסט, והם רואים בכל מי שמרכיב משקפיים ובעל השכלה גבוהה אדם בעל איכות טובה והבנה רוחנית, ולכן הם מסדרים אנשים כאלה לבצע אותה, ואומרים להם: "כולכם מוכשרים בביצוע עבודה מבוססת טקסט. אני לא מבין בעבודה הזאת, אז הכול מונח על כתפיכם. בית האל אינו דורש מכם דבר נוסף, רק שתשתמשו בחוזקות שלכם, לא תחסכו במאמצים ותתרמו את כל מה שלמדתם. עליכם לדעת להכיר תודה ולהודות לאל על שרומם אתכם". לאחר שמנהיגי השקר אומרים אוסף של מילים חסרות תועלת ושטחיות, הם חשים שהעבודה סודרה, ושהם עשו את כל מה שהיה עליהם לעשות. הם לא יודעים אם האנשים שהם סידרו לבצע את העבודה הזאת מתאימים או לא, והם גם לא יודעים מהם חסרונותיהם של אנשים אלה מבחינת ידע מקצועי, או כיצד עליהם להשלים אותם. הם לא יודעים כיצד להתבונן באנשים ולהבחין בהם, הם לא מבינים בעיות מקצועיות, והם גם לא מבינים ידע הקשור לכתיבה – הם בורים לחלוטין בדברים האלה. הם אומרים שהם לא מבינים או קולטים את הדברים הללו, אך בליבם הם חושבים: " אתם פשוט קצת יותר משכילים ובעלי ידע ממני, הלא כן? אף על פי שאיני יכול להדריך אתכם בעבודה הזאת, אני רוחני יותר מכם, אני טוב יותר מכם בהטפת דרשות, ואני מבין את דברי האל טוב יותר מכם. אני הוא זה שמנהיג אתכם, אני הממונה עליכם. אני חייב להיות אחראי עליכם, ואתם חייבים לעשות מה שאני אומר". מנהיגי שקר רואים את עצמם כנעלים, אך הם לא יכולים להעלות שום הצעה ראויה בנוגע לכל סוג של עבודה הקשורה למיומנויות מקצועיות, והם גם לא מסוגלים לתת שום הדרכה. לכל היותר, הם יכולים לסדר היטב את כוח האדם; הם לא יכולים לבצע שום עבודה בהמשך. הם לא מנסים לרכוש ידע מקצועי, והם לא עוקבים אחר העבודה. לכל מנהיגי השקר יש רוחניות מדומה; כל מה שהם יכולים לעשות הוא להטיף כמה מילים ודוקטרינות ואז הם חושבים שהם מבינים את האמת ומתרברבים ללא הרף בפני אנשיו הנבחרים של האל. בכל כינוס הם מטיפים במשך כמה שעות, ובכל זאת מסתבר שהם לא יכולים לפתור שום בעיה. הם בורים לחלוטין בכל הנוגע לבעיות הקשורות לידע מקצועי בחובותיהם של אנשים; הם בבירור הדיוטות, אך הם מעמידים פני רוחניים, ומכוונים את עבודתם של אנשי המקצוע – כיצד הם יכולים לבצע כך את העבודה היטב? העובדה שמנהיגי שקר לא מנסים ללמוד ידע מקצועי ואינם מסוגלים לבצע שום עבודה אמיתית כבר מעוררת גועל באנשים, ובנוסף לכך, הם מעמידים פני אנשים רוחניים ומתהדרים במילותיהם הרוחניות, דבר שחסר כל היגיון! אין בכך שום הבדל מהפרושים. הדבר שהעיד יותר מכול על חוסר ההיגיון של הפרושים היה שהאל תיעב אותם, ובכל זאת הם לא היו מודעים לכך לחלוטין ועדיין החשיבו את עצמם לטובים למדי ולרוחניים מאוד. מנהיגי שקר חסרים מודעות עצמית במידה זו; הם בבירור לא יכולים לבצע שום עבודה אמיתית ובכל זאת הם מעמידים פני רוחניים והופכים לפרושים צבועים. הם בדיוק אלה שהאל דוחה בתיעוב ומסלק.

מהו המאפיין העיקרי של מנהיגי שקר המציגים את עצמם כאנשים רוחניים? המאפיין הוא שהם טובים בהטפת דרשות. "דרשות" אלה אינן דרשות אמיתיות. הן לא דרשות המשתפות על האמת, והן גם לא דרשות שניחנות במציאות-האמת. במקום זאת, הן דרשות של מילים ודוקטרינות; הן דרשות רוחניות מדומות, דרשות של הפרושים. מנהיגי שקר טובים מאוד בעבודה קשה על המילים והביטויים של דברי האל, הם מקדישים תשומת לב מיוחדת להטפת מילים ודוקטרינות, ובכל זאת הם אף פעם לא מחפשים את האמת בדברי האל ולעולם אינם מהרהרים כיצד עליהם להיכנס למציאות-האמת. הם מסתפקים בכך שהם מסוגלים להטיף רק מילים ודוקטרינות; ברגע שהם הטיפו את הדוקטרינה בבהירות ובהיגיון, הם חושבים שזה מספיק טוב ושיש להם את מציאות-האמת, שהם יכולים לעמוד בפני אחרים, להתנשא עליהם ולהטיף להם ממעמדם הרם. על פני השטח, נראה שמה שהם אומרים ועושים קשור לאמת, נראה שהם לא גורמים לשיבושים או להפרעות, ונראה גם שהם לא מקדמים אמירות שגויות או מסיתים למעשים שגויים. ובכל זאת ישנה בעיה אחת והיא, שהם לא יכולים לקחת על עצמם שום עבודה אמיתית או למלא ולו שמץ מאחריותם, מה שמוביל בסופו של דבר לכך שהם לא מסוגלים לגלות שום בעיה בעבודה. דרך עבודתם היא כשל עיוור המגשש באפלה: הם תמיד פועלים על פי רגשותיהם ודמיונותיהם כדי להחיל תקנות על עניינים באופן עיוור, הם לא מסוגלים כלל לראות בבירור את מהות הבעיות, ובכל זאת עדיין פולטים לגביהן שטויות – הם כלל לא יכולים לפתור בעיות אמיתיות. אילו מנהיג שקר היה מבין באמת את האמת, הוא היה מסוגל באופן טבעי לגלות בעיות ולחפש את האמת כדי לפתור אותן. אך מנהיגי שקר בבירור אינם מבינים את האמת, ובכל זאת הם מעמידים פני רוחניים, חושבים שהם מסוגלים לבצע את עבודת הכנסייה, ומעזים ליהנות מהטבות מעמדם בלי נקיפות מצפון. האין זה דוחה? הם חושבים שיש להם מיומנות אמיתית – שהם יכולים להטיף. אך הם פשוט לא יכולים לבצע עבודה אמיתית. המילים והדוקטרינות שמנהיגי שקר מכירים ומטיפים לא יכולות לעזור להם לבצע את עבודתם היטב, וגם אינן יכולות לעזור להם לגלות בעיות בעבודה, ולא כל שכן שאינן יכולות לעזור להם לפתור את כל הבעיות שהם ניצבים בפניהן. לאחר שעבדו זמן מה, הם לא מסוגלים לדבר על שום עדות חווייתית. האם מנהיג או עובד כזה עומדים בדרישות? ברור למדי שהם לא עומדים בדרישות. וכיצד יש לטפל במנהיגי שקר שאינם עומדים בדרישות? לא זו בלבד שיש להדיחם ולסלקם, אלא שאם הם לא מכים על חטא, אין לבחור בהם שוב לשמש כמנהיגים או כעובדים כשמתקיימות בחירות. אם מישהו בוחר במנהיג שקר או בעובד שקר שסולק, הוא מפריע לעבודת הכנסייה ופוגע בה ביודעין, וזה מראה שהמצביע הוא סוגד וחסיד של אותו מנהיג שקר, ולא אדם המאמין באמת באל. האם בחרתם אי פעם במנהיג שקר בעל רוחניות מדומה? (כן). אני מניח שבחרתם לא מעט מהם. אתם חושבים שכל מי שהאמין באל במשך שנים רבות, קרא הרבה מדבר האל ושמע דרשות רבות, שיש לו ניסיון רב בהטפה ובעבודה, שיכול להטיף במשך שעות רצופות, בוודאי מסוגל לבצע עבודה. ואז, לאחר שבחרתם בו כמנהיג, אתם מגלים בעיה חמורה: האחים והאחיות אף פעם אינם רואים אותו ואף פעם אינם יכולים למצוא אותו כשיש בעיה. איש לא יודע היכן הוא מסתתר. הוא מסתתר במקום כלשהו ולא מרשה לאיש להפריע לו. זוהי בעיה. מנהיגי שקר תמיד משחקים במחבואים ברגעים קריטיים בעבודה, והאחים והאחיות אף פעם לא יכולים למצוא אותם כשיש צורך בהם כדי לפתור בעיה – האין הם מזניחים את חובותיהם הראויות? מדוע אנשים מסוימים אינם מעזים להתמודד עם האחים והאחיות ברגע שהם הופכים למנהיגים? מדוע אי אפשר למצוא אותם? מה בדיוק מעסיק אותם? מדוע הם לא פותרים בעיות אמיתיות? בכל דבר שבו הם עוסקים, אתם יכולים להיות בטוחים בזה: אם הם עוברים תקופה מסוימת מבלי לבצע עבודה אמיתית, הם מנהיגי שקר ויש להדיחם במהירות ולבחור במישהו אחר. האם תבחרו בסוג זה של מנהיגי שקר בעתיד? (לא). למה לא? מה לדעתכם התוצאה של בחירת אדם עיוור כמדריך שלכם? אותו אדם הוא עיוור בעצמו, אז האם הוא יכול להדריך אחרים לנתיב הנכון? בדיוק כפי שנאמר בדברי האל בכתבי הקודש:"אִם עִוֵּר מַדְרִיךְ אֶת הָעִוֵּר הֲרֵי שְׁנֵיהֶם יִפְּלוּ לַבּוֹר" (מתי ט"ו 14). אדם עיוור הולך ללא כיוון או מטרה; כיצד הוא יכול להנהיג אחרים? אם מישהו בוחר באדם עיוור כמדריכו, הרי שהוא עיוור עוד יותר. ישנה אימרה בקרב הכופרים: "לשאול עיוור מהי הדרך". בחירת מנהיג שקר לשמש כמנהיג כנסייה היא כמו לשאול אדם עיוור מהי הדרך. זהו אבסורד, הלא כן? כל המצביעים למנהיג שקר הם עיוורים הבוחרים בעיוורים, ואף לא אחד מהם מבין את האמת.

כשאנשים מסוימים בוחרים באדם בעל רוחניות מדומה להיות מנהיג, הם כל כך שמחים, וחושבים: "יש לנו עכשיו מנהיג נהדר. המנהיג שלנו ממש טוב בהטפת דרשות. הוא מטיף בצורה הגיונית ומובנית מאוד והדרשות שלו הגיוניות מאוד". יש אנשים חסרי הבחנה שמתרגשים עד דמעות, הם חשים קשר עז למנהיג הזה, והם אפילו לא רוצים ללכת לבצע את חובותיהם. כשהם מאזינים לשיתוף הם מבינים דברים בבהירות רבה, אך כשהם מגלים בעיות בעת ביצוע חובתם, הם לא יודעים כיצד לפתור אותן והם נבוכים, וחושבים: "נראה שאני מבין הכול כשאני מאזין לשיתוף של המנהיג, אז איך זה שאני לא מצליח לפתור את הקשיים שאני נתקל בהם בעבודתי?" מהי הבעיה כאן? כל מה שמטיף סוג זה של מנהיג שקר הוא מילים ודוקטרינות, ביטויים ריקים, סיסמאות ושטויות. מה שהוא מטיף אינו פותר את בעיותיך האמיתיות; הוא הונה אותך. הוא מאכיל אותך באשליות, אומר כמה סיסמאות כדי לגרום לך להאמין בטעות שהבעיות נפתרו, כאשר למעשה הוא לא משתף על עקרונות-האמת בנוגע לבעיותיך. כיצד ניתן לפתור בעיות על ידי שיתוף בדרך זו? לדוקטרינות שהוא מטיף אין שום קשר לבעיות אמיתיות; הוא פשוט נמנע מהמהות של כל הבעיות ומדבר על תיאוריות באופן ריק. הוא מטיף רק מילים ודוקטרינות ותיאוריות רוחניות. אין לו מושג מהי מציאות-האמת, וכשמתעוררות בעיות, הוא אובד עצות. הדרשות שהוא נושא לא יכולות לפתור בעיות אמיתיות, הן רק סוג של תיאוריה, סוג של ידע ודוקטרינה. סוג זה של מנהיג שקר מטיף את דברי האל ואת האמת כאילו היו סוגים של מילים ודוקטרינות וסיסמאות. הוא נמנע מכל הבעיות האמיתיות ומטיף רק מילים חלולות ולא מעשיות. ומה יקרה בסופו של דבר? אין זה משנה כמה זמן הוא יטיף, לכל היותר לדרשותיו תהיה השפעה של עידוד ותוכחה לאנשים, הן יעוררו באנשים קצת יותר התלהבות ויתנו להם פרץ של אנרגיה, אך הן לא יכולות לפתור שום בעיה אחרת. האמת אינה מנותקת מהמציאות, אלא היא קשורה למציאות ולכל מיני בעיות הקיימות בפועל. אם כן, האם תהיו מסוגלים כעת להבחין במנהיגי שקר בעלי רוחניות מדומה כשתיתקלו בהם בפעם הבאה? אם לא, כשתרצו להצביע עבור מישהו שיהיה מנהיג, בקשו ממנו תחילה לפתור כמה בעיות. אם הוא יפתור אותן בהתאם לעקרונות, ואם הוא ישיג תוצאות טובות למדי ויפתור את הבעיות באמצעות מציאות-האמת, תוכלו להצביע לו; אם הוא יימנע מלדבר על מהות הבעיות ועל המצב האמיתי, והוא יוכל רק להטיף דוקטרינה באופן ריק, לצעוק סיסמאות ולהיצמד לתקנות, אזי אינכם יכולים להצביע לאותו אדם. מדוע אינכם יכולים להצביע לאותו אדם? (כי הוא לא מסוגל לפתור בעיות אמיתיות). ואיזה מין אדם אינו מסוגל לפתור בעיות אמיתיות? אדם שיכול להטיף רק מילים ודוקטרינות – הוא פָּרוּש צבוע בעל רוחניות מדומה. אין לו את האיכות הדרושה כדי להבין את האמת, אין לו יכולת לפתור סוגיות, הוא לא יכול לפתור בעיות, ולכן אם תבחר בו כמנהיג, הוא בהכרח יהיה מנהיג שקר. הוא לא מסוגל לבצע עבודה של מנהיג או למלא את אחריותו של מנהיג. אם כן, האם לא תזיק לו אם תצביע עבורו? יש אנשים שאומרים: "איך זה יזיק לו? כוונתנו טובה כשאנחנו מצביעים עבורו. יש לו איכות מסוימת ואם נבחר בו, האם לא יהיה לנו אז מישהו שיוכל לקחת אחריות על העבודה?" כמובן שטוב שיש מישהו שלוקח אחריות, אבל סוג זה של אדם לא מסוגל לקחת אחריות. כל הוא יכול רק לדבר על תיאוריות באופן ריק, הוא לא לוקח בחשבון את המצב האמיתי, והוא לא עוזר כלל כשמדובר בפתרון בעיות, ולכן, בכך שאתם מצביעים לו, האם אינכם נותנים לו את ההזדמנות לעשות רע? האם אינכם מאלצים אותו ללכת בנתיבו של מנהיג שקר? לפיכך, אל לכם לבחור באנשים כאלה להיות מנהיגים.

האם אתם מסוגלים להבחין מי מבין האנשים סביבכם – אלה שאיתם אתם באים במגע לעיתים קרובות ומכירים היטב – מסוגל לדבר רק על דוקטרינות באופן חלול ואינו מסוגל לפתור בעיות אמיתיות? מי תמיד מטיף תיאוריות נשגבות ומציע תוכניות חדשניות וייחודיות שאיש לא שמע כמותן מעולם, אך נעשה מבולבל וחסר מילים כששואלים אותו איך ליישם בפועל את תוכניות הפעולה הספציפיות ואת פרטי הביצוע? הדברים שהם אומרים חלולים מאוד ובלתי מציאותיים לחלוטין, ואינם קשורים או תואמים למצב האמיתי, לסביבה הממשית, למה שאנשים יכולים להשיג בפועל, לשיעור קומתם ולרמת כישוריהם המקצועיים. יתרה מכך, דבריהם אינם עולים בקנה אחד עם דרישות בית האל; הם פשוט מדברים שטויות, שוקעים בפנטזיות, ואומרים כל מה שעולה על רוחם ללא מחשבה. הם חושבים שאינם צריכים לקחת אחריות על שום דבר שהם אומרים, אפילו לא כשהם מתרברבים ומתפארים. בגישה זו הם מביעים את דעותיהם ומעלים את רעיונותיהם – האין אלה אנשים בעלי רוחניות מדומה? (כן). יש אנשים שמאמינים שממילא איש אינו לוקח ברצינות התרברבות, התפארות או רעיונות נשגבים, והם מצליחים להראות כמה הם מוכשרים. הם חושבים שאם יטעו במשהו, לא יצטרכו לקחת על כך אחריות, ואם יעשו דבר-מה נכון, כולם יעריכו אותם מאוד, ולכן הם אומרים כל מה שמתחשק להם ומציגים כל דבר כפשוט מאוד. יש להם רעיונות רבים, אך לאף אחד מהם אין תוכנית ספציפית שניתן ליישם בפועל ולבצע כראוי. הם לא מתייחסים ברצינות לשום דעה שהם מעלים, בין שהיא טהורה ובין שהיא מעוותת. הם אומרים דבר אחד היום ודבר אחר מחר, ולמרות שהדעות, התיאוריות והבסיסים שעליהם הם מדברים נשגבים מאוד, כולם חלולים ובלתי מעשיים. מדי פעם הם מדברים על תוכנית שאינה חלולה או מעוותת, אך כששואלים אותם כיצד יש לבצע את התוכנית באופן ספציפי, אין להם מה לומר. כשהם קוראים סיסמאות, נושאים דברים נשגבים ומביעים דעות, הם נלהבים ויוזמים מאוד. אך כשמדובר בביצוע עבודה ספציפית וביישום תוכניות ספציפיות, הם נעלמים ללא עקבות, מסתתרים, ואין להם עוד שום דעה. האם אנשים כאלה יכולים להיות מנהיגים? (לא). אם כן, מה יהיו התוצאות אם אנשים כאלה יהפכו למנהיגים? האם הם לא יזיקו גם לעצמם וגם לאחרים? הם יגרמו לעיכובים בעבודת הכנסייה, ויתרה מכך, יסבו לעצמם נזק גדול. הדוקטרינות שהם מטיפים הן בסך הכול כמה דברים מוגבלים, ולאחר שהם מסיימים להטיף אותן, אין להם עוד מה לומר, ולכן הם תמיד יצטרכו להסתתר ו"להתבודד לשם התמקדות בטיפוח רוחני". האם זה לא יקשה עליהם? ברגע שיהפכו למנהיגים הם ירגישו כאילו שלושה הרים גדולים לוחצים על ראשם, הם ירגישו מותשים מדי יום ולחץ רב יעיק עליהם – מה הטעם שיסבלו כך? אין להם את האיכות הנדרשת ממנהיג, וכשהם נתקלים בבעיות הם פשוט מיישמים תקנות באופן שרירותי על פי דמיונם ואינם יכולים לפתור בעיות אמיתיות – אנשים כאלה אינם יכולים להיות מנהיגים. הם לא מסוגלים לבצע עבודה אמיתית, ולכן הם יהיו מנהיגי שקר, והם עדיין יחשבו שהם די נהדרים גם כשיגרמו לעיכובים בהיווכחות בחיים של האחים והאחיות. אם הייתם יכולים לגלות ולהבין את האיכות והאופי של אותם אנשים בעלי רוחניות מדומה, האם עדיין הייתם בוחרים בהם כמנהיגים? אם אתה בעצמך אדם מסוג זה ומישהו היה רוצה להצביע עבורך, מה היית עושה? (הייתי מגלה מעט מודעות עצמית ומצהיר שאינני מתאים להיות מנהיג). ואם לאחר שהצהרת זאת, כולם עדיין חושבים שאתה טוב ומתעקשים להצביע עבורך, מה עליך לעשות? אמור להם: "אני לא יכול לעשות עבודת הנהגה, אני לא יכול לשאת בעבודה הזאת. כלפי חוץ נראה שיש לי איכות מסוימת, ולפעמים יש לי רעיונות טובים ומעט אור, אבל רוב הזמן אני רק מטיף מילים ודוקטרינות. אני באמת לא יכול להיות מנהיג או עובד. אני לא יותר טוב מכם. לא משנה מה תעשו, בבקשה אל תצביעו עבורי. גם אם אקבל את רוב הקולות עדיין לא אוכל להיות מנהיג. אני לא רוצה להזיק לאיש! שירתתי כמנהיג בעבר, ובכל פעם נכשלתי והודחתי. בכל פעם שהודחתי, זה היה בגלל שהאיכות שלי הייתה ירודה, חסרה לי יכולת עבודה ולא יכולתי לבצע עבודה אמיתית. כל מה שיכולתי לעשות היה להטיף מילים ודוקטרינות, ומלבד זאת, לא הצלחתי לבצע היטב או למלא אפילו תחום אחריות אחד מתחומי האחריות שמנהיגים אמורים למלא. הייתי מנהיג שקר". זוהי מודעות עצמית, לא רק לומר כמה מילים על כך שאינך מתאים להיות מנהיג ובזה לסיים את העניין. יש אנשים שחושבים: "ביצעתי את חובתי בקבוצה הזו כל כך הרבה שנים, ובכל מקרה אני אמור להיחשב לחבר צוות וותיק. גם אם מעולם לא תרמתי תרומה, עבדתי קשה, אז איך זה שאיש לא גילה את החוזקות שלי? גם אני מתאים להיות מנהיג. אני מעלה לעיתים קרובות מחשבות, רעיונות והצעות בעלי ערך רב ושימוש מעשי. בין שהמנהיגים מאמצים אותם ובין שלא, בכל מקרה, אני אדם עם עמדות, רעיונות ודעות. למה איש לא מצביע עבורי?" אם כך אתה חושב, הרי שאתה יכול להעריך את עצמך כך: האם המחשבות, הרעיונות וההצעות שלך הן רק אמירות, או האם יש להן באמת שימוש מעשי? האם אתה מסוגל לגלות ולפתור כל מיני קשיים שנתקלים בהם בעבודה? האם המחשבות והרעיונות שלך ישימים? האם אתה מסוגל לשאת בעבודה? אם המחשבות והדעות שלך נשארות ברמה של מילים ודוקטרינות, אם פשוט אין להן שימוש מעשי, וחשוב מכך, אם הן פשוט לא עולות בקנה אחד עם עקרונות העבודה של בית האל, אז מהי בדיוק האיכות שלך? כשתיבחר כמנהיג, האם תוכל אז למלא את תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים? האם אתה רוצה להיות מנהיג מתוך שְׁאפתָנוּת, או מתוך תחושת עוֹל? אם אתה באמת ניחן ביכולת עבודה וביכולת לפתור בעיות, וכשאתה רואה מנהיגים ועובדים מסוימים מבצעים עבודה בצורה גרועה מאוד ואינם מסוגלים לפתור שום בעיה, הדבר גורם לך לחרדה, ואתה מציע להם הצעות אך הם אינם מקשיבים, והם לא מסוגלים לפתור בעיות ובכל זאת אינם מדווחים עליהן לעליון, ואתה דואג וחרד לעבודת בית האל, וחש נסער עד כדי אי-יכולת לשאת זאת כשאתה רואה שמנהיגי שקר גורמים לעיכובים בעבודת הכנסייה, זה מראה שיש לך תחושת עוֹל. אולם אם אתה רוצה לקבל את האישור של כולם, למצוא קהל גדול יותר ולגרום ליותר אנשים להקשיב לך כשאתה מטיף ונושא דברים בהתנשאות, רק מפני שיש לך כמה רעיונות, ואם אתה רוצה להתבלט מהקהל, אזי זו אינה תחושת עוֹל – זוהי שאיפה. אנשים שאפתנים יכולים רק להטיף מילים ודוקטרינות, וכל רעיון שיש להם הוא גם רק מילים ודוקטרינות חלולות. כשאנשים כאלה הופכים למנהיגים, הם בהכרח יהיו מנהיגי שקר, ואם הם אנשים רעים, הרי שהם צוררי משיח. אם רעיונותיך נשארים ברמה של מילים חלולות, כאשר תהפוך למנהיג בהכרח תהיה בדיוק כמו כל מנהיג שקר בעל רוחניות מדומה. תמיד תצטרך "להתבודד כדי להתמקד בטיפוח רוחני", אחרת תחוש תחושת משבר ולא יהיה לך על מה להטיף. אם אתה בדיוק כמותם, ובזמן שאתה מטיף ממרום מושבך אינך מסוגל לגלות שום בעיה הקיימת בעבודה, ומטבע הדברים גם אינך מסוגל לפתור שום בעיה, הרי שאתה בהכרח מנהיג שקר. ומה קורה למנהיגי שקר בסופו של דבר? הם מודחים מתפקידם כי אינם מסוגלים לבצע עבודה אמיתית – הם בהכרח יצעדו בנתיב הזה.

יש אנשים רבים שתמיד חשים תרעומת בלבם ולהוטים לפעול, ובכל פעם שמגיע הזמן לבחור מנהיג או מפקח, הם תמיד רוצים להיות אלה שייבחרו. יש אנשים שחושבים שהם מאמינים באל יותר שנים מכולם, שהם סבלו יותר מכולם, שהם ביצעו את חובתם במשך הזמן הארוך ביותר ובנאמנות הגדולה ביותר, ושהם המתאימים ביותר להיות מנהיגים, ולכן הם רוצים שאחרים יבחרו בהם. מה תוכל לעשות אם אחרים יבחרו בך? האם תוכל להימנע מלקבל את התואר "מנהיג שקר"? האם תוכל למלא את תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים? כל אלה הן בעיות אמיתיות, אך איש אינו שוקל דברים כאלה. בקרב האנשים האלה, ישנם כאלה שניחנו באיכות מספקת. הם יכולים לחפש את האמת כשיש בעיות בחובתם, וכשהם מבינים את האמת ומסוגלים לטפל בעניינים בהתאם לעקרונות, הם יכולים לעמוד בדרישות. לא תהיה לאנשים האלה שום בעיה להפוך למנהיגים ועובדים שעומדים בדרישות, בתנאי שהם מבינים את האמת, אוהבים אותה ויכולים לחתור אליה, ובנוסף יש להם אנושיות טובה יחסית, אז זה לא יהיה קשה מדי עבורם. יש אנשים שתמיד מתלוננים שהעבודה שהם עושים קשה, הם לא מוכנים להתאמץ או לשלם את המחיר כשמדובר באמת, והם רוטנים כשגוזמים אותם. האם אנשים כאלה יכולים להיות מנהיגים ועובדים שעומדים בדרישות? הכוונה והגישה שלהם פשוט שגויות, הם לא אנשים שחותרים אל האמת, ולא משנה מה האל דורש מהם, הם שומרים על גישה שלילית. אנשים כאלה אינם ראויים להיות מנהיגים ועובדים. אין בליבם תחושת עוֹל, ולא משנה באיזו בהירות או צלילות מנוסחים סידורי העבודה של בית האל, הם עדיין לא מוכנים לעבוד קשה כדי לבצע את העבודה היטב. למעשה, לא קשה לבצע את העבודה היטב. למה זה לא קשה? ראשית, לבית האל יש סידורי עבודה ספציפיים לכל עבודת הכנסייה, והעליון קבעו עבורה הוראות ספציפיות, כך שאינכם נדרשים להיות חדשניים בשום פריט עבודה, או להשלימו באופן עצמאי. העליון נתנו לכם היקף וכיוון, ועקרונות וסטנדרטים מינימליים; בביצוע עבודתכם, אינכם פועלים ללא מטרה, או שאין לכם כיוון כלשהו. שנית, בכל פריט עבודה, לא משנה מיהו המפקח, ולא משנה אם מוקד העבודה הוא בארץ אחרת או בתוך המדינה, הדבר העיקרי ביותר הוא שהאח העליון עוקב אחר העבודה באופן צמוד, מנחה, מפקח, בודק, בוחן ושואל שאלות לעיתים קרובות. עד כמה הפעולות האלה ספציפיות? האח העליון מעורב אישית ועוקב אחר כל תסריט, כל סרט, כל תוכנית, כל מזמור וכן הלאה. אני גם מעורב בחלק מהעבודה ונותן לכם כיוון כללי ומסגרת. שלישית, בכל היבט של העבודה הכרוך בעקרונות-האמת, העליון גם משתפים איתכם לעיתים קרובות על עקרונות-האמת ומנחים את עבודתכם; העליון גם גוזמים אתכם, מבצעים עבורכם בחינה, ובכל עת העליון יתקנו את העיוותים שלכם. רביעית, במונחים של ענייני כוח אדם מרכזיים ועבודה מנהלית, העליון עוזרים לכם אישית על ידי ביצוע בחינה וקבלת החלטות. העובדה היא שלא משנה איזו עבודה אתם עושים, אינכם משלימים אותה באופן עצמאי; הכול מסודר, מובל, מונחה ונבחן על ידי העליון. אם כן, מה אתם עושים? אתם פשוט נהנים מדברים מוכנים – אתם כל כך מבורכים! אינכם צריכים לדאוג לשום דבר; אתם רק צריכים להתחיל לעבוד בידיים וברגליים. זוהי העבודה שמוטלת עליכם. האם שילמתם אי פעם מחיר נוסף? (לא). העליון עשו את כל העבודה העיקרית והחשובה הזו; לכן, העבודה שאתם עושים קלה מאוד ואין בה שום קשיים גדולים. בנסיבות כאלה, אם אנשים עדיין לא מבצעים את עבודתם היטב, אזי זה בלתי נסלח, וזה מוכיח שהם פשוט לא משקיעים את ליבם ומאמציהם בעבודתם ואינם ממלאים את אחריותם. יש אנשים שאומרים: "למי אין פגמים בעת ביצוע עבודה? האם אסור שלאנשים יהיו בעיות כלשהן?" אינכם נדרשים להשיג ציון מושלם בעבודתכם; אתם נדרשים לקבל רק ציון עובר, ואז תיחשבו כמי שמילאו את תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים. האם זה תובעני מאוד? (לא). קל לקבל ציון עובר על בסיס ההכוונה והבחינה של העליון; הדבר תלוי רק בשאלה אם אנשים חותרים בכנות אל האמת. אם הם לא מתאמצים בכל הנוגע לאמת ותמיד רוצים לנהוג באופן שטחי, ואם הם מסתפקים רק בביצוע העבודה כלאחר יד, בלי לעשות שום דבר רע, בלי לגרום להפרעות או שיבושים, ובלי שמשהו יטריד את מצפונם, הם לא יכולים להשיג ציון עובר. לרוב המנהיגים והעובדים יש גישה כזו בעבודה; הם עושים קצת עבודה אבל לא רוצים להתיש את עצמם, הם מסתפקים בבינוניות, ובאשר לתוצאות עבודתם, הם חושבים שזה עניינו של האל ושאין לזה שום קשר אליהם. האם הגישה הזו מקובלת? אם יש לך גישה כזו, אזי העבודה שאתה יכול לעשות מוגבלת מאוד ואינך משקיע בה את כל כולך, מה שמעיד שאינך מסוגל לבצע עבודה אמיתית או שאינך מבצע עבודה אמיתית, ולכן יש לאפיין אותך כמנהיג שקר – זה הולם לחלוטין ואין בזה שום עוול. יש אנשים שתמיד אומרים: "הדרישות שלך מאיתנו גבוהות מדי. אם לא נעשה את העבודה הזו, אנחנו מנהיגי שקר, ואם לא נעמוד בדרישה ההיא, גם אז אנחנו מנהיגי שקר. לְמָה אתה מחשיב אותנו? אנחנו לא רובוטים, אנחנו לא מושלמים. אנחנו רק אנשים רגילים, אנחנו בני תמותה. אתה אומר לנו להיות אנשים רגילים, אנשים פשוטים, אז למה יש לך דרישות כל כך גבוהות מאיתנו כמנהיגים?" למעשה, הדרישות שלי מכם אינן גבוהות. אני רק מבקש ממך למלא את האחריות שבן אנוש צריך למלא. זה משהו שאתה צריך וחייב לעשות, וזה דבר שאתה יכול להשיג כמנהיג ועובד. אולם אם אינך עובד קשה כדי לשאוף אל האמת, ותמיד חושש לסבול קשיים ותמיד חומד נוחות, אזי ללא קשר לסיבותיך או לתירוציך, אתה בהכרח תהיה מנהיג שקר. זה כמו הדברים שאנשים בעלי אנושיות רגילה צריכים להשיג ושמבוגרים צריכים לדאוג להם בעצמם, למשל, באיזו שעה מבוגר צריך לקום בבוקר, כמה ארוחות הוא צריך לאכול וכמה שעות הוא צריך לעבוד ביום, ומתי הוא צריך לכבס את בגדיו המלוכלכים – עליך לטפל בדברים האלה בעצמך, ואין צורך שתשאל אף אחד אחר עליהם. אם אתה שואל אחרים על כל דבר ואינך מבין כלום, האין זה אומר שהאינטליגנציה שלך לקויה, שאתה שוטה? האין זה אומר שאינך מסוגל לדאוג לעצמך? האם אנשים כאלה יכולים להיות מנהיגים? האין הם מנהיגי שקר? יש להדיח אנשים כאלה. אנשים כאלה עדיין רוצים להיאחז במעמדם ולא לפרוש, והם עדיין רוצים להיות מנהיגים! לאחר שמדיחים מנהיגי שקר מסוימים, הם מרגישים שנעשה להם עוול ולא מפסיקים לבכות על כך. הם בוכים עד שעיניהם מתנפחות. למה הם בוכים? הם לא יודעים איזה מין יצורים הם. כשאני אומר שהדרישות שלי מאנשים אינן גבוהות, כוונתי היא שמה שאתה מתבקש לעשות הוא מה שאתה יכול להשיג; הדרך כבר נסללה עבורך וההיקף נקבע, ההחלטות התקבלו ואתה רק צריך לפעול. זה כמו לאכול: הוכנו עבורך דגנים, ירקות, כל מיני תבלינים, סירים וכיריים, וכל מה שאתה צריך לעשות הוא ללמוד לבשל; זה מה שמבוגר אמור לעשות ולהשיג. אם אינך יכול להשיג זאת, אזי אתה שוטה ואינך יכול להימנות במסגרת טווח האינטליגנציה של מבוגרים רגילים. יש מנהיגים שאינם מסוגלים לבצע את העבודה האמיתית הזו, ולכן יש להדיחם. אם כן, כיצד נוכל להגדיר ולקבוע אם מישהו מסוגל לבצע עבודה מסוג זה? אם יש לך אינטליגנציה ואיכות של מבוגר, ואם יש לך את המצפוניות ותחושת האחריות שמבוגר אמור להיות ניחן בהן, אתה אמור להיות מסוגל לבצע עבודה מסוג זה. אם אינך יכול, או אם אינך עושה זאת, הרי שאתה מנהיג שקר. כך זה נקבע, וקביעה זו מדויקת. אין זהגינוי או שיפוט של אדם, אז האם זה קשוח? העובדות פרושות לפנינו, וזה כלל לא קשוח.

2. מנהיגי שקר שאיכותם ירודה

זה עתה שיתפנו על הביטויים שיש לסוג של מנהיגי שקר בנוגע לכך שיש לדווח באופן מיידי על כל בלבול וקושי שמתגלע בעבודה, ולמהר לחפש לו פתרון, וכן על הסיבות לכך שאנשים כאלה אינם מסוגלים למלא את תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים. אנשים כאלה הם בעלי רוחניות מדומה; מכיוון שהם לא יכולים לגלות את הבלבול והקשיים בעבודה, הם לא מסוגלים למלא את האחריות הזאת. זהו סוג אחד של אנשים. ישנו סוג אחר של אנשים: הם זהים לאותם אנשים בעלי רוחניות מדומה – גם הם לא מסוגלים לגלות את הבעיות הקיימות בעבודה, ולכן אינם מסוגלים לדווח עליהן מיד לעליון או לחפש אצלם פתרונות. אנשים כאלה עסוקים גם הם בעבודה, הם עסוקים כל היום ואינם בטלים. הם עסוקים במתן דרשות, בביקורים אצל אחים ואחיות במקומות שונים, בעריכת סידורים לעבודה, ואפילו בקניית כל מיני פריטים עבור עבודת הכנסייה. אם מישהו חולה, הם עוזרים לו למצוא רופא; אם למישהו יש קשיים בבית, הם עוזרים לו על ידי ארגון סיוע כלכלי; אם מישהו נמצא במצב רע, הם יוזמים ותומכים בו, ועוזרים באופן פעיל לפתור את בעיותיו. בקיצור, הם תמיד עסוקים בענייני עבודה כלליים. הם אדישים לעבודה האמיתית של הכנסייה, לעבודת הבשורה ולבעיות בחיי הכנסייה. מדי יום הם מתישים את עצמם בהתרוצצויות, והם עסוקים בטיפול בענייני הכנסייה ובעניינים הפרטיים של האחים והאחיות ובפתרונם. הם חושבים שכמנהיגים, עליהם לבצע את המשימות הללו, אך הם אף פעם לא מבינים מהי מהות עבודתו של מנהיג, ולא משנה כמה קשה הם עובדים, הם עדיין לא יכולים למצוא את הבעיות האמיתיות והקריטיות הקיימות בכנסייה. לכן, כאשר מתעוררים הפרעות ומכשולים בחיי הכנסייה, וכאשר אנשיו הנבחרים של האל נתקלים בקשיים בהיווכחות בחיים, מנהיגים אלה לא מסוגלים לפתור מיד את הדברים הללו. אף על פי שהם עסוקים בעבודה ואינם בטלים לרגע, מה הם כבר יכולים להשיג בכך שהם כל כך עסוקים? בעבודת הכנסייה קיימות בעיות רבות אך הם לא מסוגלים לגלותן. כלפי חוץ הם נראים חרוצים, מצפוניים ולא בטלים, ובכל זאת בעיות צצות בעבודה בזו אחר זו, והם עסוקים בכיבוי שריפות, בפתרון כל מיני "בעיות סבוכות וקשות" ובטיפול בכל מיני אנשים רעים ובאלה שגורמים להפרעות ושיבושים בכנסייה. הם עסוקים בעבודה כזאת, אך אינם מסוגלים להבחין אפילו בבעיות הבסיסיות ביותר. הם לא מסוגלים להבחין בבירור מהי אנושיות טובה ומהי אנושיות רעה, מהי איכות טובה ומהי איכות ירודה, מה המשמעות של להיות ניחנים בכישורים, ידע וכישרונות אמיתיים. הם גם לא יכולים לראות לאשורם את סוגי האנשים שבית האל מטפח ואת אלה שהוא מסלק, אילו אנשים חותרים אל האמת ואילו לא, אילו אנשים מבצעים את חובתם ברצון ואילו לא מבצעים את חובתם, אילו אנשים ניתן להביא לידי שלמות כעמו של האל, ואילו אנשים הם עובדים, וכן הלאה. הם מתייחסים לאלה שמתרברבים ולאלה שפולטים תיאוריות ריקות מתוכן, שאינם מסוגלים לבצע עבודה אמיתית, כיעדים מרכזיים לטיפוח, והם מסדרים עבורם ביצוע של עבודה חשובה ומפקידים אותה בידיהם, בעוד שהם מעכבים את הקידום והטיפוח של אלה שניחנים בהבנה טהורה, באיכות וביכולת להבין את האמת, רק משום שאנשים אלה לא האמינו באל זמן רב או שחשפו צביון גאוותן. בעיות כאלה מתעוררות לעתים קרובות בכנסייה ויש לכך השפעה על התקדמות עבודת הכנסייה. אלה הן הבעיות האמיתיות, ובכל זאת מנהיגים מסוג זה לא יכולים לראותן או לגלותן, ואף אינם מודעים להן כלל. כאשר אנשים רעים גורמים להפרעות ושיבושים, הם נותנים להם הזדמנות לעבור הבחנה ולהרהר בעצמם, ואילו כאשר אחרים, שאינם אנשים רעים, עושים מדי פעם טעויות קטנות שאינן עניין של עיקרון, משום שהם צעירים ובורים ופועלים ללא עקרונות –– מנהיגים מסוג זה מתייחסים לטעויות אלה כאל חטאים בלתי נסלחים ושולחים את האנשים האלה לביתם. מנהיג שקר מסוג זה עסוק בעבודה מדי יום, וכלפי חוץ נראה שהוא משקיע מאמץ רב ומקדיש זמן רב, אך לא משנה כיצד הוא עובד, איש לא מקבל מכך אספקת חיים אמיתית. לא משנה אילו בעיות וקשיים יש לאנשיו הנבחרים של האל, מנהיגי שקר מסוג זה לא יכולים לפתור אותם באמצעות שיתוף על האמת, וכל מה שהם יכולים לעשות הוא להוכיח את אנשיו הנבחרים של האל בלב אוהב, ולהטיף מילים ודוקטרינות כדי לעודד אותם. לכן, אנשיו הנבחרים של האל לא מקבלים אספקת חיים תחת הנהגתם של אנשים כאלה, הם פשוט מאמינים באל ומבצעים את חובותיהם מתוך התלהבות, ואינם משיגים היווכחות בחיים – כמה זמן הם יכולים להמשיך כך? כתוצאה מכך, אנשים מסוימים שליליים וחלשים לעתים קרובות ותמיד כמהים ליום בואו של האל, והחזונות נעשים עבורם פחות ופחות ברורים, וכאשר הם נתקלים בבעיות, הם מפתחים תפיסות ואי-הבנות לגבי האל, וחלקם אף מתחילים לפקפק באל ולהיזהר מפניו. כאשר מנהיגי שקר מתמודדים עם הבעיות האלה, הם כלל לא מסוגלים לפתור אותן, וכל מה שהם עושים הוא להתחמק מהן. הם אף פעם לא קוראים את דברי האל ולא מתפללים לאל עם אנשיו הנבחרים של האל כדי לחפש את האמת ולפתור בעיות – הם אף פעם לא מבצעים את העבודה הזו. מדי יום, הם פשוט עסוקים בענייני עבודה כלליים ובעניינים חיצוניים מסוימים, עניינים שאין להם שום קשר להיווכחות בחיים או לאמת. הם חושבים שכל עוד הם עסוקים בעשייה, פירוש הדבר שהם מבצעים את חובתם וממלאים את אחריותם, ושלא ייתכן שהם מנהיגי שקר. למעשה, עיסוקם בעניינים כלליים אלה לא עוזר כלל לאחים ולאחיות להתקדם בחיים, ולא כל שכן שאינו מאפשר לאנשיו הנבחרים של האל להיכנס למציאות-האמת. אימרו לי, האין בעיה באיכות של מנהיג שקר מסוג זה? הם לא יכולים לראות שום דבר לאשורו, והם חושבים שכל עוד הם עסוקים בעבודה, כל הבעיות פשוט ייעלמו וייפתרו בעקיפין. אנשים אלה כל כך מבולבלים, הלא כן? האם איכותם אינה ירודה מאוד? הם לא יכולים לראות שום דבר לאשורו, הם לא יכולים לבצע שום עבודה אמיתית, וזה הופך אותם למנהיגי שקר ועובדי שקר אמיתיים. זהו עניין שקל ביותר להבחין בו.

כיום קיימים מנהיגי שקר ועובדי שקר בכנסיות בכל מקום. הם פשוט מסתמכים על התלהבותם כדי לעבוד ואין להם שום הבנה של האמת. הם לא יודעים מהי עבודתו של מנהיג או עובד, והם גם לא מסוגלים לשתף על האמת כדי לפתור בעיות – הם פשוט מעבירים את כל היום בעשייה עיוורת בענייני עבודה כלליים. לדוגמה, נניח שהכנסייה צריכה לרכוש פריט כלשהו. זו אינה משימה גדולה; צריך רק לסדר שמישהו בעל ידע בתחום הרלוונטי ילך לקנות אותו. מנהיג שקר, לעומת זאת, חשש להוציא יותר מדי כסף, ולכן הוא סידר שמישהו יחפש בכמה מקומות כדי לרכוש את הפריט הזול ביותר. התוצאה הייתה שהוא קנה מוצר זול שהתקלקל לאחר ימים ספורים של שימוש, והיה צורך לקנות פריט אחר. לא רק שהם לא חסכו כסף, אלא להפך, הם הוציאו יותר. האם זוהי דרך מבוססת עקרונות לטפל במשימה? אין צורך לקנות מותג מפורסם בעת רכישה, אך הדבר הנכון לעשות הוא לפחות לקנות משהו באיכות מתאימה ושניתן להשתמש בו. מנהיגי שקר דואגים מאוד לענייני עבודה כלליים, ואין בכך שום דבר רע. עם זאת, הם לא מתייחסים ברצינות לעבודה הקריטית של בית האל, וזוהי טעות גדולה; פירוש הדבר שהם לא מבצעים עבודה מהותית. פריטי עבודה כגון עבודת הבשורה, עבודת הפקת סרטים, עבודה מבוססת טקסט, עבודת סרטוני עדויות חווייתיות, והעבודה של ביצוע התאמות באיוש תפקידי מנהיגים ועובדים, הם כולם חיוניים, ובכל זאת מנהיגי שקר לא חושבים שהם חשובים והם מניחים את פריטי העבודה הללו בצד ומתעלמים מהם. איכותם אינה מספקת והם לא יודעים כיצד לבצע את העבודה, אך הם גם לא מנסים ללמוד, ובמקום זאת חושבים: "זה בסדר כל עוד יש מישהו אחראי על העבודה הזאת. ברור שאין צורך שגם אני אטפל בזה, נכון? אני מטפל במשימות החשובות. אלה הם רק דברים קטנים שאיני צריך לטרוח לגביהם. ברגע שאמרתי להם את העקרונות, עבודתי הסתיימה". כלפי חוץ, מנהיגי שקר נראים עסוקים מאוד, אך כאשר מסתכלים על הדברים שהם עסוקים בהם, אף לא אחד מהם הוא פריט עבודה קריטי של הכנסייה, אף לא אחד מהם הוא פריט עבודה שמספק חיים לאנשים, ואף לא אחד מהם הוא פריט עבודה הכרוך בשימוש באמת כדי לפתור בעיות. לדברים שבהם הם עסוקים אין שום ערך, ומנהיגי השקר הללו פשוט עסוקים מתוך עיוורון. הם לא יודעים איזו עבודה מנהיגים ועובדים צריכים לבצע כדי שתתאים לכוונותיו של האל; הם פשוט מסתמכים על התלהבותם כדי לעסוק במשימות מסוימות שהם נהנים לבצע. הם עורכים בירורים מפורטים על עניינים של מה בכך שאינם קשורים לעבודת הכנסייה, כגון אילו בגדים האחים והאחיות לובשים, אילו תסרוקות יש להם, כיצד הם מקיימים אינטראקציה עם אחרים, וכיצד הם מדברים ומתנהגים. הם חושבים שבכך הם חביבים ונגישים, ושפתרון הבעיות בחייהם האמיתיים של אנשים הוא משהו שמנהיג צריך לעשות, משהו שראוי לאנושיות רגילה. ובכל זאת הם לא מתייחסים ברצינות לעבודה הקריטית של עבודת הבשורה, עבודת הפקת סרטים, עבודת המזמורים, עבודה מבוססת טקסט, עבודה מנהלית, עבודת ההשקייה של מאמינים חדשים, עבודת ההקמה של כנסיות, עבודת קידום וטיפוח אנשים, וכן הלאה. הם לא משתתפים באף אחת מהעבודות הללו, והם לא עוקבים אחריהן; כאילו שלעבודות הללו אין שום קשר אליהם. מנהיגי שקר אלה לא פותרים את הבעיות הרבות המצטברות בכנסייה, הם לא מדיחים את מנהיגי השקר שעליהם להדיח, הם לא מגבילים אנשים רעים שעושים רע ומשתוללים ולא מטפלים בהם, והם לא משתפים על האמת כדי לפתור את הבעיה של אנשים מסוימים שהם שטחיים, חסרי רסן ומשמעת, וגוררים רגליים בביצוע חובותיהם. איזו בעיה זו? הם לא מחפשים את האמת כדי לפתור את הבעיות הממשיות הללו – האם הם אנשים שמבצעים עבודה אמיתית? הם מתייחסים בליבם למשימות חסרות החשיבות והלא רלוונטיות שהם מבצעים כחיוניות וחשובות. הם עסוקים בדברים חסרי הערך הללו כל היום, ומאמינים שהם ממלאים את אחריותם ושהם נאמנים, אך הם לא מבצעים ולו פריט עבודה מהותי אחד שהאל הפקיד בידיהם – האם אנשים כאלה אינם מנהיגי שקר? הם שווי ערך למנהלים של משרדי משנה בחברה, הם פשוט עסקנים שכונתיים – אם כך, האם הם עדיין המנהיגים והעובדים של בית האל? הם מנהיגי שקר ועובדי שקר אמיתיים. מאיזו סיבה האנשים האלה מאופיינים כמנהיגי שקר ועובדי שקר? (מכיוון שאיכותם ירודה מדי, הם לא יכולים לבצע עבודה אמיתית, וכל מה שהם יכולים לעשות הוא לטפל בכמה עניינים של מה בכך). זוהי הסיבה הספציפית. איכותם של אנשים אלה ירודה מדי; לא משנה לכמה דרשות הם מאזינים, כמה סידורי עבודה הם קוראים, כמה שנים הם מבצעים את חובתם בבית האל, או כמה שנים הם מנהיגים, הם אף פעם לא יודעים מה הם עושים, אם מה שהם עושים נכון או לא נכון, או אם הם ממלאים את תחומי האחריות שעליהם למלא. הגדרתם לתווית ולתואר של מנהיגים ועובדים היא שזה בסדר כל עוד הם עסוקים. כמו חמור שמסובב אבן ריחיים, כך הם ממשיכים למשוך עד שאינם יכולים לזוז עוד, והם רואים בכך מילוי אחריותם. לא משנה לאיזה כיוון הם מושכים, ולא משנה אם האנרגיה שהם משקיעים במשיכה נכונה או לא, מבחינתם הם ממלאים את אחריותם. ישנן בעיות רבות שהם לא מסוגלים לראות לאשורן, והם לא מנסים לפתור אותן או לדווח עליהן לעליון ולחפש אצלם פתרונות. ללא קשר למספר השנים שהם עובדים או למספר השנים שהם מקיימים אינטראקציה עם אנשים, הם אפילו לא יודעים אם ביטוייו של אדם הם של מאמין חדש שיסודותיו באמונה רדודים ושהוא לא מבין את האמת, או אם הם של חסר אמונה, והם גם לא יודעים כיצד עליהם להבחין בו או לאפיין אותו. כאשר יש שני אנשים ששניהם במצב שלילי, הם לא יודעים מי מהם ראוי לטיפוח ומי לא; כאשר שני אנשים שטחיים במידת מה בביצוע חובותיהם, הם לא יכולים לומר מי מהם חותר אל האמת ומי מהם הוא עובד, מי מהם מסוגל להיכנס למציאות-האמת ולמי מהם אין מציאות-אמת. הם לא יודעים אילו אנשים עלולים ללכת בנתיב של צוררי משיח ברגע שיהפכו למנהיגים, גם אם הם התרועעו עם אנשים אלה במשך שנים. לא משנה בכמה תרגילים חסרי טעם הם עוסקים או כמה עבודות חסרות תועלת הם מבצעים או כמה בעיות יש סביבם, הם לא מודעים לכך, והם לא מבינים שאלה בעיות. מכיוון שאנשים כאלה הם בעלי איכות ירודה, מחשבתם מבולבלת, והם לא מסוגלים לבצע עבודה, קשה להם מאוד למלא את תחומי האחריות של מנהיג או עובד. מלבד היכולת לבצע עבודה כללית פשוטה, המנהיגים והעובדים האלה אינם מסוגלים לעשות דבר הקשור לעבודה המהותית של הכנסייה, והם לא מסוגלים לראות או לפתור בעיות ממשיות כלשהן בעבודה. האם מנהיגים מסוג זה, בעלי איכות כזאת, ראויים לטיפוח? הם אפילו לא יודעים מהם בלבולים או קשיים, ובוודאי שאינם מסוגלים לטפל בהם בהתאם לעקרונות. גם אם הבעיות שנתקלים בהן בעבודת הכנסייה הן שכיחות מאוד, עדיין הם לא יכולים לסכם ולסווג אותן, והם גם לא יודעים כיצד לשתף על האמת כדי לפתור אותן – מנהיגי שקר מסוג זה אינם מסוגלים לטפל באופן עקבי בבעיות הללו שמתעוררות לעתים קרובות בכנסייה או לפתור אותן. הבעיה הגדולה ביותר שלהם היא לא שהם לא מוכנים לשלם מחיר, או שהם חוששים להיות עסוקים ולהרגיש עייפים, אלא שיש להם איכות ירודה, מחשבתם אינה צלולה, והם לא מסוגלים לבצע את העבודה החשובה והאמיתית של הכנסייה. במקום זאת הם פשוט מבצעים עבודה בתחומים כלליים או נהנים לעסוק בעניינים לא רלוונטיים, ואז הם רוצים למלא את תפקידם של מנהיגים ועובדים – האין הם אנשים פזורי נפש עם שאיפות ורצונות גדולים מדי? מנהיגים בעלי איכות ירודה אינם מסוגלים לבצע באופן עקבי את עבודת הליבה של הכנסייה, שהיא עבודה הכרוכה בעקרונות-האמת, או עבודה מקצועית מורכבת, כגון העבודה של הפצת הבשורה, העבודה של השקיית מאמינים חדשים בכנסייה, העבודה של הפקת סרטים, עבודה מבוססת טקסט, ועבודת כוח אדם הכוללת מנהיגים ועובדים בדרגים שונים. מדוע הם לא מסוגלים לבצע עבודה זו? משום שאיכותם ירודה מדי והם לא יכולים לתפוס את העקרונות; כולם ללא יוצא מן הכלל לא עומדים בדרישות של כל העבודות הללו ואינם מסוגלים ללמוד כיצד לבצע אותן. לדוגמה, נניח שמנהיג כזה מקבל חמישה אנשים ומתבקש להקצות להם עבודה על סמך רמת השכלתם, איכותם וחוזקותיהם, ואופיים. האם זו משימה קלה לביצוע? האם יש לזה קשר לאיכות של מנהיגים ועובדים? (כן). מנהיגים ועובדים בעלי איכות ממוצעת יקצו עבודה באופן מדויק יחסית לאחר שיתבוננו במשך זמן מה בחמשת האנשים, יתרועעו איתם ויכירו אותם. מנהיגים ועובדים בעלי איכות ירודה יחשבו שחמישה אנשים זה יותר מדי; כשיש יותר מדי אנשים, הם מתבלבלים ואינם יודעים כיצד להקצות להם עבודה, וגם אם יקצו להם עבודה, הם לא ידעו בליבם אם הם עושים זאת באופן הולם או לא. זהו ההיבט של כוח האדם. כשמדובר בטיפול בעניינים, לדוגמה, אם הם צריכים לטפל בשתיים או שלוש סוגיות בו-זמנית ולפתור אותן, הם לא ידעו כיצד לשפוט ולהבחין בקשר בין הסוגיות הללו, והם גם לא יוכלו לשקול איזו בעיה עליהם לפתור קודם, ואיזו בעיה ניתן לפתור לאחר מכן מבלי לגרום לעיכובים. כלומר, הם לא יודעים כיצד לשקול יתרונות וחסרונות, הם לא יודעים כיצד לתעדף משימות לפי חשיבות ודחיפות, והם לא יודעים כיצד לפתור בעיות. עם זאת, מכיוון שהם מנהיגים ועובדים, גם אם הם לא מבינים דבר-מה, הם חייבים להעמיד פנים שהם כן מבינים, גם אם הם לא תופסים משהו, הם חייבים להעמיד פנים שהם כן תופסים, ואין להם ברירה אלא להחזיק מעמד ולהטיף כמה דוקטרינות כדי להסתדר איכשהו, ולומר כמה מילים נעימות לאוזן ולסיים את העניין בחופזה. הם יודעים היטב אם מה שהם אומרים מדויק או לא, אם הוא תואם את העקרונות או לא, אם הוא יכול לפתור בעיות או לא, אך הם רק רוצים להסתדר איכשהו. הם יודעים היטב שהם לא יוכלו לפתור בעיות עם מה שהם עושים, אך הם עדיין אינם מדווחים על הבעיות לעליון, ולכן הם גורמים לעיכובים בעבודה ומודחים. אימרו לי, האם האנשים האלה לא טיפשים? כאשר מנהיגים ועובדים מסוימים מדווחים על בעיות, הם מספרים את כל המאורעות הישנים וחסרי החשיבות שעברו עד היום, ולאחר שהם אומרים שלל דברים, אתה עדיין צריך לעזור להם לנתח ולשפוט אילו בעיות קיימות. הם אפילו אינם מבינים כיצד להעלות סוגיה, והם יכולים לדבר שעות מבלי להסביר בבירור מהו המוקד ומהי המהות של הסוגיה. כל מה שהם אומרים מתייחס רק לדברים שטחיים ואלה פשוט הרבה שטויות! האין זה שאיכותם ירודה מדי והם קצת לא בסדר בראש? האם אנשים בעלי איכות מוכנים להקשיב לדברים הללו? האדם שאליו הם מדברים רק רוצה לדעת מה המצב הנוכחי ומהם הביטויים של האדם שעליו הם מדווחים, ובאיזה מצב הוא נתון שגורם לו להיות מבולבל ולא להיות מסוגל לקבל החלטה. ובכל זאת, אנשים אלה תמיד מדברים על העבודה שאותו אדם עשה בעבר, אינם מדברים על מצבו הנוכחי, ולא אומרים ממה הם מבולבלים ואילו בעיות יש להם עצמם. הם אומרים שלל דברים ואיש אינו יכול לדעת בדיוק על מה הם מדברים. גם אם הם רוצים לשאול שאלה, הם לא יודעים מאיפה להתחיל, הם לא יודעים כיצד לבטא אותה באופן שיהיה יעיל ויאפשר לאנשים להבין אותם – אין להם אפילו את היכולת לארגן את שפתם. האין זה ביטוי לאיכות ירודה ביותר? למנהיגי שקר מסוימים יש איכות ירודה, וכאשר הם מדווחים על בעיה, הם אומרים שלל דברים חסרי היגיון ובלתי מובנים, ואז הם חושבים: "נתתי לך כמות מספקת של מידע, נכון? אפילו סיפרתי לך הכול, מהעבר ומההווה, על הסוגיה הזאת, אז האם אתה לא יכול לדעת עכשיו מהי השאלה שאני רוצה לשאול?" לא משנה מה אתה שואל אותם או כיצד אתה מנחה אותם, הם לא יודעים מה לומר ואף פעם אינם יכולים להצביע על נקודת המפתח של הסוגיה. זה לא שחסרות להם המילים לבטא את עצמם או שרמת השכלתם נמוכה, אלא שאיכותם ירודה והם כסילים, ולכן הם אינם יודעים כיצד לבטא את הדברים הללו, מחשבתם מבולבלת, והם לא יכולים להסביר את עצמם בבירור כך שאחרים יוכלו להבינם. יש להם תחושת עול מסוימת, ועם הזמן, הם מפתחים מעט מודעות לסוגיות מסוימות, אך הם לא יודעים כיצד לבטא אותן, הם לא מסוגלים להבין מהי מהות הסוגיות, ולא כל שכן שאינם יכולים לסכם אותן. האם אנשים שאיכותם ירודה כל כך יכולים לבצע עבודה? האם הם יכולים למלא את תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים? לא, הם לא יכולים. גם אם תיתן להם זמן והזדמנויות ותאפשר להם לדווח על הבעיות ולתאר אותן, הם לא יכולים לעשות זאת, אז האם עדיין ניתן לנהל שיחה עם אנשים כאלה? האם עדיין ניתן להשתמש בהם? (לא). מדוע לא ניתן להשתמש בהם? הם אפילו לא יכולים לדבר בבירור, ואין להם אפילו את האינסטינקט המינימלי של בן אנוש להשתמש בשפה כדי לבטא את מחשבותיהם, רעיונותיהם ועמדותיהם, אז איזו עבודה הם יכולים לבצע? אף על פי שאולי יש להם כוח מסוים, התלהבות אמיתית, מעט תחושת אחריות ולב ישר למדי, איכותם ירודה מדי, הם לא יכולים ללמוד דבר ולא משנה איך תלמד אותם, וגם אם תלמד אותם כיצד לדבר הם לא יצליחו לתפוס את העניין, ולכן אתה תתרגז ותכעס. כשהם מדברים, הם עושים אי-סדר בדברים ומשאירים אותך מבולבל; הם לא יכולים לומר דבר בבירור, ומה שהם אומרים הוא פשוט שלל שטויות. הדבר המעורר רחמים יותר מכול לגביהם הוא שהם לא מבינים שפה אנושית ובכל זאת ממשיכים לפעול בעיוורון, עדיין חושבים שהם מוכשרים, ומתריסים כאשר אתה גוזם אותם. כיצד הם יוכלו לבצע עבודת הנהגה היטב? כאשר איכותו של מנהיג או עובד ירודה כל כך עד שאין לו יכולת לבטא את עצמו באמצעות שפה, האם הוא עדיין יכול להיות כשיר לעבודה? (לא). ומה המשמעות של אי-כשירות בעבודתם? הדבר מעיד שהם לא מסוגלים לגלות מיד את הקשיים והבעיות שנתקלים בהם בעבודה, וכמובן, זה מעיד שלא משנה אילו בעיות מתעוררות בעבודה, הם אף פעם אינם יכולים לפתור אותן מיד, והם גם לא יכולים לדווח עליהן מיד לעליון ולחפש אצלם פתרונות – זה קשה מדי עבורם, והם לא מסוגלים לעשות זאת. כשמדובר באנשים כאלה בעלי איכות ירודה, עבודה זו קשה להם ביותר; זה כמו להכריח דג לחיות ביבשה או להכריח חזיר לעוף – ביצוע עבודה זו כרוך במאמץ גדול מאוד עבורם.

יש האומרים: "אני מרחם על האנשים האלה. הם מתרוצצים כל כך הרבה ומטפלים בכל מיני משימות, ובסופו של דבר מאופיינים כמנהיגי שקר בגלל איכותם הירודה. אז האם פירוש הדבר שכל הסבל שהם עברו היה לשווא? האין זה יחס לא צודק כלפי אנשים?" הדחת מנהיגי שקר פירושה לקיחת אחריות על אנשיו הנבחרים של האל ועל עבודת הכנסייה, אז כיצד זה יכול להיות יחס לא צודק כלפי אנשים? אם אתה מתעקש לאפשר למנהיגי שקר להמשיך בתפקידם כמנהיגים, האין זה פוגע באנשיו הנבחרים של האל? האם כוונתך לומר שפגיעה באנשיו הנבחרים של האל אינה יחס לא צודק כלפי אנשים? בהדחת מנהיג שקר, בית האל אינו מגנה את אותו מנהיג שקר, וגם לא שולח את אותו מנהיג שקר לגיהינום, אלא הוא נותן לאותו אדם הזדמנות להשיג ישועה. האם הוא יוכל להשיג ישועה אם ימשיך להיות מנהיג שקר? מה יהיה קצו הסופי? מדוע אינך שוקל את הסוגיה בדרך זו? יתרה מזאת, מהי מטרת האמונה באל? האם להיות מנהיג היא הדרך היחידה להתקדם? האם למי שאינו מנהיג אין חובות אחרות לבצע? האם אין נתיב הישרדות לאלה שאינם מנהיגים ושאיכותם ירודה? (לא, זה לא נכון). אם כן, מהו נתיב היישום בפועל? מה שאנו מנתחים כעת הם הביטויים והבעיות הקיימים בסוג זה של מנהיגי שקר שהם בעלי איכות ירודה; איננו מגנים או מקללים אותם, אנו רק מנתחים אותם. מטרת הניתוח היא לגרום לאדם מסוג זה להכיר את עצמו ולמקם את עצמו בדייקנות, להכיר את שיעור קומתו, ולהבין בדייקנות מהם מנהיגים ועובדים, איזו עבודה מנהיגים ועובדים צריכים לבצע, ואז להשוות את הדברים הללו לעצמם כדי לראות אם הם מתאימים להיות מנהיגים או עובדים. אם איכותך באמת ירודה מאוד, עד כדי כך שאין לך את היכולת לבטא את עצמך באמצעות שפה, או את היכולת לבטא את מחשבותיך ודעותיך, או את היכולת לגלות בעיות, הרי שאינך מתאים להיות מנהיג או עובד, אינך כשיר לבצע את חובתו של מנהיג או עובד, ואינך מסוגל לבצע את עבודתו של מנהיג או עובד. ומכיוון שאתה בעל איכות ירודה, אתה חייב להיות בעל מודעות עצמית מסוג זה. יש אנשים שאומרים: "האיכות שלי ירודה – אז מה? יש לי אנושיות טובה, אז אני צריך להיות מנהיג". האם זהו העיקרון? אחרים אומרים: "מלבד היותי בעל אנושיות טובה, אני גם מוכן לסבול ולשלם מחיר, אני יכול להטיף דרשות, יש לי יסוד באמונתי, ונכלאתי בגלל אמונתי באל. האם הדברים האלה לא נחשבים להון עבורי כדי שאהיה מנהיג או עובד?" האם זו האמת, שיש צורך בהון כדי להיות מנהיג או עובד? (לא). אנו דנים כעת בתחומי האחריות של מנהיגים ועובדים, ובמסגרת נושא זה, אנו מדברים על סוגיית האיכות. אם איכותך ירודה ואינך מסוגל למלא את תחומי האחריות הללו, הרי שהמודעות העצמית שצריכה להיות לך היא: "אין לי את האיכות הזאת ואיני יכול להיות מנהיג או עובד. כל הון שיש לי, אין בו תועלת". אתה אומר שיש לך אנושיות טובה, שאתה אמין, שיש לך את הנחישות לסבול, ושאתה מוכן לשלם מחיר – אם כך, האם בית האל נהג בך בחוסר הגינות? בית האל משתמש באנשים באופן כזה שכל אחד ינוצל בצורה הטובה ביותר, תוך התאמת תפקידים לכל אדם, ועושה זאת בדיוק בדרך הנכונה. אם יש לך אנושיות טובה אך איכותך ירודה, אזי עליך לבצע את חובתך היטב בכל ליבך וכוחך; אין הכרח שתהיה מנהיג או עובד כדי שהאל יאשר אותך. גם אם אתה מוכן לטרוח, אך אינך מסוגל לטרוח כפי שמנהיג חייב לעשות זאת, ואין לך את האיכות שעליך להיות ניחן בה כדי להיות מנהיג, ואינך עומד בדרישה, מה תוכל לעשות? אל תכריח את עצמך ואל תקשה על עצמך; אם אתה יכול לשאת 25 קילוגרם, אז שא 25 קילוגרם. אל תנסה להתרברב על ידי כך שתדחוף את עצמך מעבר לגבולותיך, באומרך: "25 קילוגרם זה לא מספיק. אני רוצה לשאת עוד יותר. אני רוצה לשאת 50 קילוגרם. אני מוכן לעשות זאת גם אם אמות מתשישות!" אינך מסוגל להיות מנהיג או עובד, אך אם אתה עדיין ממשיך לדחוף את עצמך מעבר לגבולותיך כדי להתרברב, אף על פי שלא תישחק, תגרום לעיכובים בעבודת הכנסייה, תשפיע על התקדמות ויעילות העבודה, ותעכב את התקדמות חייהם של אנשים רבים – זו אינה אחריות שאתה יכול להרשות לעצמך לשאת. מכיוון שאיכותך אינה מספקת, אם יש לך מודעות עצמית, עליך להציע מיוזמתך להתפטר ושימנו למנהיג או עובד מישהו בעל איכות טובה, שאוהב את האמת, ואחראי יותר ממך. זה יהיה הדבר הנבון לעשות, ורק בעשותך זאת תהיה אדם שבאמת יש לו אנושיות והיגיון, ואדם שבאמת מבין ומיישם בפועל את האמת. אם תתפטר מתפקידך מכיוון שאינך מסוגל לבצע את עבודת ההנהגה, ואז תבחר חובה שמתאימה לך ותציע את נאמנותך כדי שתוכל לזכות באישורו של האל, אזי אתה אדם חכם במיוחד. אתה תמיד חושב, "אף על פי שאני בעל איכות ירודה, יש לי אנושיות טובה, אני מוכן לטרוח, לסבול ולשלם מחיר, יש לי נחישות, אני עמיד יותר מכולכם בכל מה שאני עושה, ואני רחב אופקים ואיני חושש מגיזום או מניסיון. גם אם איכותי ירודה במקצת, אני עדיין יכול להיות מנהיג". איכות ירודה אינה בעיה. אין זה נועד לגנות אותך, אלא רק לסווג אותך ולגרום לך להבין בבירור ובדיוק מה אתה יכול לעשות ואיזה סוג חובה מתאים לך. הבעיה הנוכחית, עם זאת, שאיכותך ירודה ואינך מסוגל להיות מנהיג או עובד. אף על פי שנבחרת להיות מנהיג או עובד, אינך מסוגל לבצע עבודה זו היטב, וכל מה שאתה מסוגל לעשות הוא לקלקל את העבודה. אם יש לך אנושיות טובה, אם יש לך מצפון והיגיון, ואתה מוכן לטרוח ולשלם מחיר, אזי תהיה עבודה שתתאים לך וחובה שיהיה עליך לבצע, ובית האל יערוך עבורך סידורים סבירים. הסיבה שלא מתירים לך להיות מנהיג מבוססת על התקנות והעקרונות של בית האל. עם זאת, בית האל בשום אופן לא ישלול ממך את זכותך לבצע חובה או את זכותך להאמין באל ולנהות אחריו בגלל איכותך הירודה. האין זה הולם? (כן). האם יש צורך שנשתף על עניין זה בפירוט רב יותר? אנשים מסוימים בעלי איכות ירודה שומעים זאת ומהרהרים: "אל תשתפו על זה יותר. אני מרגיש נבוך מכדי להראות את פניי. אני יודע שאני בעל איכות ירודה, ולא אהיה עוד מנהיג כנסייה או עובד. אהיה פשוט ראש צוות או מפקח, או שאעשה עבודות מזדמנות, אבשל או אנקה. הכל בסדר. אשא את קשיי תפקידי ללא תלונה, אתמסר לסידורי בית האל ולתזמורי האל. היותי בעל איכות ירודה הוא בחסדי האל, וכוונותיו הטובות של האל נמצאות בזה. כל מה שהאל עושה נכון". אם אתה יכול לראות כך את הדברים, זה טוב, וזה אומר שיש לך מודעות עצמית מסוימת. לא אשתף על סוגיה זו באריכות. לסיכום, לגבי אנשים אלה שהם בעלי איכות ירודה, אנו רק מנתחים את הבעיה וחושפים את אמיתות העובדות כדי שליותר אנשים יהיו הגישה וההשקפה הנכונות לגבי האנשים האלה, וכדי שלאנשים האלה יהיו הגישה וההשקפה הנכונות לגבי סוגיית איכותם הירודה, ואז יוכלו למקם את עצמם בדייקנות, למצוא תפקיד וחובה שמתאימים להם, ולאפשר להתמדתם בתשלום מחיר ולנחישותם לשאת סבל לבוא לידי ביטוי באופן סביר. הדבר אינו משפיע על הבנתך את האמת ועל יישומה בפועל, וגם לא משפיע על תדמיתך בבית האל.

3. מנהיגי שקר עצלים המתענגים על נוחות

זה עתה שיתפנו על שני סוגים של מנהיגי שקר. ישנו סוג נוסף של מנהיגי שקר, שעליו דיברנו לעיתים קרובות כששיתפנו על הנושא "תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים". לאנשים מסוג זה יש איכות מסוימת, הם לא טיפשים; בעבודתם, יש להם דרכים ושיטות וכן תוכניות לפתרון בעיות, וכשמוטלת עליהם משימה הם יכולים לבצע אותה באופן שקרוב לרמה המצופה. הם מסוגלים לגלות בעיות כלשהן שצצות בעבודה ויכולים גם לפתור חלק מהן; כשהם שומעים את הבעיות שעליהן מדווחים אנשים מסוימים, או כשהם מבחינים בהתנהגות, בביטויים, בדיבור ובמעשים של אנשים מסוימים, הדבר מעורר תגובה בליבם, ויש להם דעה וגישה משלהם. כמובן, אם האנשים האלה חותרים אל האמת ויש להם תחושת עוֹל, אזי כל הבעיות האלה יכולות להיפתר. אולם, באופן מפתיע, הבעיות בעבודה שעליה אחראי סוג האדם שעליו אנו משתפים היום, נותרות ללא פתרון. מדוע? הסיבה לכך היא שהאנשים האלה לא עושים עבודה אמיתית. הם אוהבים נוחות ושונאים עבודה קשה, הם עושים רק מאמצים שטחיים למראית עין, הם אוהבים בטלה ונהנים מהטבות המעמד, הם אוהבים לתת פקודות לאנשים, ודי להם למלמל כמה דברים ולתת כמה הצעות, וכבר הם רואים את עבודתם כעבודה שהושלמה. הם לא לוקחים לליבם את העבודה האמיתית של הכנסייה או את העבודה החיונית שהאל מפקיד בידיהם – אין להם את תחושת העוֹל הזאת, וגם אם בית האל מדגיש את הדברים האלה שוב ושוב, הם עדיין אינם לוקחים אותם לליבם. לדוגמה, הם לא רוצים להתערב בעבודת הפקת הסרטים או בעבודה מבוססת הטקסט של בית האל, וגם לא לברר לגביהן, והם גם לא רוצים לבדוק את התקדמות העבודות האלה או את התוצאות שהן מניבות. הם רק עורכים כמה בירורים עקיפים, וברגע שהם יודעים שאנשים עסוקים בעבודה הזו ומבצעים אותה, הם לא מטרידים את עצמם בכך יותר. אפילו כשהם יודעים היטב שיש בעיות בעבודה, הם עדיין לא רוצים לשתף עליהן ולפתור אותן, והם גם לא עורכים בירורים ולא בודקים כיצד אנשים מבצעים את חובותיהם. מדוע הם לא עורכים בירורים ולא בודקים את הדברים האלה? הם חושבים שאם יבדקו אותם, ימתינו להם בעיות רבות שיצטרכו לפתור, וזה יהיה מטריד מדי. החיים יהיו מתישים מדי אם הם תמיד יצטרכו לפתור בעיות! אם הם ידאגו יותר מדי, האוכל כבר לא יערב לחכם והם לא יוכלו לישון היטב, בשרם יחוש עייפות, ואז החיים יהפכו לאומללים. לכן, כשהם רואים בעיה הם מתחמקים ומתעלמים ממנה אם הם יכולים. מהי הבעיה עם אנשים מסוג זה? (הם עצלנים מדי). אימרו לי, למי יש בעיה חמורה: לאנשים עצלנים, או לאנשים בעלי איכות ירודה? (לאנשים עצלנים). מדוע לאנשים עצלנים יש בעיה חמורה? (אנשים בעלי איכות ירודה לא יכולים להיות מנהיגים או עובדים, אבל הם יכולים להיות יעילים במידת מה כשהם מבצעים חובה שתואמת את יכולותיהם. אולם אנשים עצלנים לא יכולים לעשות כלום; אפילו אם יש להם איכות, אין לה כל השפעה). אנשים עצלנים לא יכולים לעשות כלום. אם נסכם זאת בארבע מילים, הם אנשים חסרי תועלת; יש להם נכות מדרגה שנייה. לא משנה כמה טובה האיכות של אנשים עצלנים, היא לא יותר מאשר קישוט; אף על פי שיש להם איכות טובה, אין בה כל שימוש. הם עצלנים מדי – הם יודעים מה עליהם לעשות, אבל הם לא עושים זאת; ואפילו כשהם יודעים שמשהו הוא בעיה, הם לא מחפשים את האמת כדי לפתור אותה; ואף על פי שהם יודעים אילו קשיים עליהם לשאת כדי שהעבודה תהיה יעילה, הם לא מוכנים לסבול את הקשיים הכדאיים האלה – וכתוצאה מכך הם לא יכולים להשיג שום אמת והם לא יכולים לבצע שום עבודה אמיתית. הם לא רוצים לסבול את הקשיים שאנשים אמורים לסבול; הם יודעים רק להתענג על נוחות, ליהנות מזמנים של שמחה ופנאי ומחיים חופשיים ורגועים. האין הם חסרי תועלת? אנשים שלא יכולים לסבול קושי אינם ראויים לחיות. אלה שתמיד רוצים לחיות חיי טפיל הם אנשים חסרי מצפון או היגיון; הם בהמות, ואנשים כאלה אינם ראויים אפילו לעמול. מכיוון שהם לא יכולים לסבול קושי, גם כשהם עומלים, הם לא מסוגלים לעשות זאת היטב, ואם הם רוצים להשיג את האמת, התקווה לכך קטנה אף יותר. אדם שאינו יכול לסבול ואינו אוהב את האמת הוא אדם חסר תועלת; הוא לא כשיר אפילו לעמול. הוא בהמה, ללא שמץ של אנושיות. יש לסלק אנשים כאלה; רק זה עולה בקנה אחד עם כוונותיו של האל.

יש אנשים שאחראים על עבודת החווה, והם חרוצים במיוחד; יש להם תוכנית בראש והם יודעים איזו עבודה לעשות בכל עונה. כשיגיע הזמן לעבד את השדות, הם ילכו לכל חלקת אדמה ויבדקו אותה. הם ישוו את מה שתכננו לשתול בכל חלקה למצב הממשי של החלקה עצמה, ויראו אם תוכניתם מתאימה ואם היא תואמת את המצב בפועל. יתר על כן, הם יבחנו עד כמה האדמה רטובה או יבשה השנה, איזה דשן נדרש ומה מתאים לשתילה. לאחר שבדקו והבינו את הדברים האלה, הם ישאלו מיד אם יש שתילים וכמה, ואז הם ילכו לחממה כדי לבדוק גם שם ולראות אם האדם שמגדל את השתילים אמין או אם הוא יהרוס את השתילים. אם לא מספיק שאדם אחד יבצע את העבודה הזאת, הם יקצו אדם נוסף שישתף איתו פעולה, והשניים יפקחו זה על זה. האם אנשים עצלנים יעשו זאת? לא, הם לא יעשו זאת. אם איש לא יפקח עליהם וידחק בהם, הם בשום אופן לא יבקרו באתר בעצמם; אם בית האל לא ישאל על התקדמותה של משימה כלשהי, הם בהחלט לא ייקחו יוזמה לבדוק את המצב האמיתי של אותה עבודה. כשמדובר באנשים בעלי איכות ירודה, לא משנה מה הם עושים, הם תמיד עושים זאת בעצמם, אבל הם לא מסוגלים להבחין בין מה שדחוף וחשוב לבין מה שלא, והם פשוט פועלים בעיוורון. לעומת זאת, האנשים העצלנים האלה פיקחים מספיק, ולא משנה מה הם עושים, הם פשוט אוהבים לזרוק כמה מילים ולצוות על אחרים לבצע את העבודה; הם אף פעם לא עושים דבר בעצמם, וגם אינם יכולים לבצע עבודה אמיתית. הם חושבים: "אני רק צריך להתקשר או לשלוח הודעה כדי לשאול כמה שאלות, ובזאת תמה עבודתי, הבעיה נפתרה. זה חוסך לי כל כך הרבה טרחה! תראו איזו איכות יש לי כמנהיג. אני יכול לסיים את העבודה בכמה מילים בלבד – האין זה גם כן מילוי אחריותי? אני לא מזניח את אחריותי. אם העליון ישאלו אותי על הדברים האלה, אוכל לענות להם בשטף רב ולספק הסבר ברור. מה הטעם ללכת לאתר העבודה ולהעיף מבט? אצטרך לשאת קשיים וסבל, ועורי ישחים מהשמש. אין צורך לעבור את הטקס הזה. אם אני יכול לחסוך מעצמי קצת טרחה, זה מה שאעשה. אין צורך להקשות על עצמי כל כך". האין הם "חכמים" דיים? כשאדם מסוג זה עובד, הוא מיומן במיוחד בעיגול פינות כדי להשיג את מטרותיו ובמציאת קיצורי דרך, ויש לו דרכים ושיטות משלו. הוא לא עושה דבר בעצמו, ואינו משתתף בשום דבר. הוא רק מתקשר כדי לשאול שאלות ובכך יוצא ידי חובה, וברגע שהוא מנתק את הטלפון הוא הולך לישון או מקבל עיסוי ומתחיל להתענג על הבשר. אדם מסוג זה באמת יודע איך "לעשות עבודה", הוא באמת יודע איך למצוא הזדמנויות להתבטל, והוא באמת יודע איך לצאת ידי חובה ולהונות אנשים! מה התועלת בכך שיש לו שמץ של איכות? הוא בדיוק כמו אותם פקידים במדינת המפלגה הקומוניסטית, שרק שותים תה וקוראים עיתון אחרי שהם מגיעים לעבודה, ועוד לפני שיום העבודה מסתיים מתחילים לחשוב מה יאכלו ולאן ילכו להשתעשע – יש להם באמת חיים טובים. זהו העיקרון שמנהיג שקר מסוג זה דבק בו גם בעבודתו; הוא לא סובל שום קושי, אינו חווה שום תשישות, ובכל זאת הוא עדיין מתנהג כפקיד ונהנה מהטבות המעמד, ורוב האחים והאחיות אינם מסוגלים לראות שזו בעיה. כך עובד מנהיג שקר מסוג זה, הוא לא עושה שום עבודה אמיתית, והוא לא הולך לאתר כדי לעקוב אחר העבודה ולבדוק אותה, אז האם הוא יכול לגלות בעיות בעבודה? (לא). מנהיגי שקר בעלי רוחניות מדומה ומנהיגי שקר בעלי איכות ירודה הם עיוורים אף על פי שעיניהם פקוחות לרווחה, והם לא יכולים לראות בעיות, אז מה אפשר לומר לגבי אדם חסר תועלת מסוג זה? הוא אומר: "אני לא משתתף בעבודה אמיתית ואני לא הולך לאתר כדי להשתלב עם האנשים שעובדים שם, כך שאם צצות בעיות, אי אפשר לומר שאני עיוור למרות שעיניי פקוחות לרווחה. לא הייתי באתר ולא ראיתי את הבעיות, אז מה זה קשור אליי אם צצות בעיות? אתה צריך ללכת ולמצוא את האנשים המעורבים". הטיפוסים האלה ערמומיים באמת, הלא כן? הם חושבים שכל מה שעליהם לעשות הוא לתת פקודות ולסדר את האנשים כראוי, ותו לא, ואז הם מלאו את אחריותם והם יכולים ליהנות מזמנם הפנוי ולבלות בחוצפה. לא משנה אילו בעיות יש בשטח, הם לא עורכים בירורים וממהרים לטפל בבעיה רק אם מישהו מדווח עליה לעליון. כל מה שהם מתמקדים בו מדי יום הוא ליהנות מהטבות המעמד, לטייל בנחת בכל מקום, להעמיד פנים שהם בודקים את העבודה, אבל למעשה הם אף פעם לא הולכים למקום שבאמת יש בו בעיה, ואף פעם הם לא בודקים עבודה קריטית – האין זה בדיוק כמו פקידי המפלגה הקומוניסטית שתמיד עושים מאמצים שטחיים בלבד ומבצעים רק עבודה שגורמת להם להיראות טוב? הם מבטיחים הבטחות יפות לבצע את העבודה שניתנה להם, אבל הם לא עוקבים אחריה או מפקחים עליה, וגם אם הם הולכים לאתר, הם עושים זאת רק כדי לצאת ידי חובה. הם בשום אופן לא יעשו את העבודה בעצמם או יפתרו בעיות בעצמם. הם חושבים: "אין צורך שאסבול ואשלם מחיר כדי לעשות את הדברים האלה. מספיק שיש שם מישהו שעושה אותם. אני לא מרוויח כסף בכל מקרה, אז זה בסדר מבחינתי פשוט להסתדר איכשהו". האם הם יכולים לבצע את עבודתם היטב כשיש להם הלך רוח כזה? יש להם תוכנית קטנה בראשם, והם חושבים: "אעבוד רק בהתאם לכמות המזון שאקבל, ואעביר כל יום רק כדי 'לצאת ידי חובה'". אך הם לעולם לא מבצעים עבודה ספציפית, ואף פעם אינם נראים באתר. אז היכן הם נמצאים? הם נהנים במקום יפה ובטוח שבו הם יכולים לאכול, לשתות ולישון היטב, הם חיים כמו נסיכים – מתקלחים באופן קבוע, מקבלים עיסויים באופן קבוע, ומחליפים בגדים באופן קבוע – והם לא סובלים כלל. הם אף פעם לא מהרהרים איזו עבודה אמיתית הם יכולים לעשות, אילו בעיות אמיתיות הם יכולים לפתור, אילו תרומות תרמו לעבודת בית האל, וכיצד הם כשירים ליהנות מכל הדברים הנחמדים האלה – הם אף פעם לא שוקלים דבר מכל אלה. איזה מין יצורים הם האנשים האלה? לחלאות האלה אין מוּדָעוּת עַצְמִית, הם יצורים חסרי בושה, והם לא ראויים להיות מנהיגים ועובדים בכנסייה.

כל מנהיגי השקר לא עושים עבודה אמיתית אף פעם. הם מתנהגים כאילו תפקיד ההנהגה שלהם הוא משרה רשמית כלשהי, נהנים מהטבות המעמד, ומתייחסים כאל נטל, כמטרד לחובה שעליהם לבצע ולעבודה שעליהם לעשות כמנהיגים. בליבם, הם מלאים בהתנגדות לעבודת הכנסייה: כשהם מתבקשים לפקח על העבודה וללמוד אילו בעיות קיימות בה שיש לעקוב אחריהן ולפתור אותן, הם מלאי סרבנות. זוהי העבודה שמנהיגים ועובדים אמורים לעשות, זוהי משרתם. אם אינך עושה אותה ואינך מוכן לעשות אותה, למה אתה עדיין רוצה להיות מנהיג או עובד? האם אתה מבצע את חובתך כדי להתחשב בכוונותיו של האל, או כדי להיות פקיד וליהנות מהטבות המעמד? אם הפכת למנהיג רק כדי שתוכל להחזיק במשרה רשמית כלשהי, האין זה קצת חסר בושה? לאנשים מסוג זה יש את האופי הנחות ביותר, אין להם כבוד ואין להם בושה. אם ברצונך ליהנות מנוחות גשמית, עליך למהר לחזור לעולם, תתמודד, תיקח בכוח ותתפוס ככל יכולתך, ואיש לא יתערב בכך. בית האל הוא מקום שבו אנשיו הנבחרים של האל מבצעים את חובותיהם ועובדים אותו; זהו מקום שבו אנשים חותרים אל האמת ומשיגים ישועה. זה לא מקום למי שרוצה להתענג על נוחות גשמית, ולא כל שכן שזהו לא מקום המאפשר לאנשים לחיות כמו נסיכים. מנהיגי שקר אינם יודעים בושה, הם אטומים לבושה ואין להם היגיון. לא משנה איזו עבודה ספציפית מוטלת עליהם, הם לא מתייחסים אליה ברצינות והם דוחקים אותה לירכתי מוחם; אף על פי שהם מגיבים יפה מאוד במילים, הם לא עושים שום דבר אמיתי. האין זה לא מוסרי? לא זו בלבד שהם לא עושים עבודה אמיתית, אלא שהם גם רוצים להחזיק בשליטה בלעדית – להחזיק בידיהם את השליטה על הכספים, על כוח האדם ועל כל שאר העניינים, ולגרום לאנשים לספק להם דוחות מדי יום. למעשה הם חרוצים מאוד כשמדובר בדברים האלה. כשמגיע הזמן לדווח על עבודתם לעליון, הם מייחסים לעצמם את תוצאות כל העבודה שנעשתה על ידי האחים והאחיות, כך שהעליון מאמינים בטעות שהם עשו עבודה נהדרת, בעוד שלמעשה הכול נעשה על ידי אחרים. כמה אנשים הושגו באמצעות הטפת הבשורה, את מי מהאנשים קידמו וטיפחו, את מי הדיחו מתפקידם, אילו אנשים הורחקו, וכן הלאה – אף אחת מהמשימות הספציפיות האלה לא נעשתה על ידם, ובכל זאת יש להם את החוצפה לדווח עליהן. האנשים האלה אטומים לבושה, הלא כן? האין הם עוסקים בהונאה? אנשים כאלה הם כל כך ערמומיים ותחבולנים! הם חושבים שהם חכמים – זהו באמת מקרה שבו הם נופלים קורבן לתחבולותיהם החכמות, ובסופו של דבר הם נחשפים ומסולקים. לא משנה איזו עבודה אנשים מסוימים עושים או איזו חובה הם מבצעים, הם חסרי יכולת בביצועה, הם לא יכולים לשאת אותה, והם לא מסוגלים למלא אף אחת מהמחויבויות או מתחומי האחריות שאדם אמור למלא. האין הם פסולת? האם הם עדיין ראויים להיקרא בני אדם? למעט פתאים, לקויי נפש ואלה הסובלים ממוגבלויות פיזיות, האם יש אדם חי שלא אמור לבצע את חובותיו ולמלא את אחריותו? אבל אדם מסוג זה תמיד מתחמק ומתרשל, ואינו רוצה למלא את אחריותו; המשמעות היא שהוא לא רוצה להיות אדם הגון. האל נתן לו את ההזדמנות להיות אדם, והעניק לו איכות וכישורים, אך הוא לא יכול להשתמש בהם בביצוע חובתו. הוא לא עושה כלום, אך רוצה להתענג על הנאות בכל הזדמנות. האם אדם כזה ראוי להיקרא בן אדם? לא משנה איזו עבודה ניתנת לו – בין אם היא חשובה או רגילה, קשה או פשוטה – הוא תמיד שטחי, מתחמק ומתרשל. כשצצות בעיות הוא מנסה להטיל את האחריות עליהן על אנשים אחרים, אינו לוקח שום אחריות, והוא רוצה להמשיך לחיות את חייו הטפיליים. האין הוא פסולת חסרת תועלת? בחברה, מי אינו צריך לסמוך על עצמו כדי להתפרנס? כאשר אדם מגיע לבגרות עליו לפרנס את עצמו. הוריו מילאו את אחריותם. גם אם הוריו היו מוכנים לתמוך בו, הוא לא היה מרגיש בנוח עם זה. הוא אמור להיות מסוגל להבין שהוריו סיימו את משימתם לגדל אותו, ושהוא מבוגר כשיר, ואמור להיות מסוגל לחיות באופן עצמאי. האין זה ההיגיון המינימלי שאדם מבוגר אמור להיות ניחן בו? אם למישהו באמת יש היגיון, הוא לא יוכל להמשיך לחיות על חשבון הוריו; הוא יחשוש שאחרים ילגלגו עליו, שהוא יאבד את כבודו. אם כן, האם למי שאוהב נוחות ושונא עבודה יש היגיון? (לא). הוא תמיד רוצה משהו בחינם; אף פעם הוא לא רוצה למלא שום אחריות, ומייחל שמן ירד מן השמיים לתוך פיו; הוא תמיד רוצה לקבל שלוש ארוחות ביום, שמישהו ישרת אותו, וליהנות מאוכל ומשקאות טובים בלי לעשות שמץ של עבודה. האין זה הלך הרוח של טפיל? והאם לאנשים שהם טפילים יש מצפון והיגיון? האם יש להם יושרה וכבוד? בהחלט לא. כולם נצלנים חסרי תועלת, כולם בהמות ללא מצפון או היגיון. אף אחד מהם אינו ראוי להישאר בבית האל.

נניח שהכנסייה מסדרת עבורך משימה, ואתה אומר: "בין אם המשימה תאפשר לי לזכות בתשומת לב ובין אם לא – מכיוון שהיא ניתנה לי, אבצע אותה היטב ואשא באחריות הזאת. אם יסדרו אותי לארח, אתן את כל כולי כדי לעשות זאת היטב; אדאג היטב לאחים ולאחיות, ואעשה כמיטב יכולתי להבטיח את ביטחון כולם. אם יסדרו עבורי להטיף את הבשורה, אצטייד באמת ואטיף את הבשורה היטב באהבה ואמלא את חובתי. אם יסדרו עבורי ללמוד שפה זרה, אלמד אותה בלב שלם ואעבוד קשה, ואנסה לשלוט בה מהר ככל האפשר, תוך שנה או שנתיים, כדי שאוכל לשאת עדות על האל בפני זרים. אם אתבקש לכתוב מאמרי עדות, אתאמן לעשות זאת במצפוניות, אבחן דברים על פי עקרונות-האמת, ואלמד על השפה. אף על פי שייתכן שלא אוכל לכתוב מאמרים בלשון ספרותית ויפה, לפחות אוכל להעביר בבירור את עדותי החווייתית, לשתף באופן מובן על האמת, ולשאת עדות אמיתית למען האל, כך שאנשים יתחזקו ויפיקו תועלת מקריאת מאמריי. אקח על עצמי בכל ליבי ובכל כוחי כל משימה שהכנסייה תטיל עליי. אם לא אבין דבר-מה או שתצוץ בעיה, אתפלל לאל, אחפש את האמת, אפתור בעיות על פי עקרונות-האמת ואבצע את המשימה היטב. תהיה חובתי אשר תהיה, אשתמש בכל מה שיש לי כדי לבצע אותה היטב ולרצות את האל. בכל מה שאוכל להשיג, אעשה כמיטב יכולתי לשאת באחריות שעלי לשאת, ולכל הפחות, לא אפעל בניגוד למצפוני ולהיגיון שלי, לא אהיה שטחי, לא אתחמק ולא אתרשל, ולא אתענג על פרי עמלם של אחרים. שום דבר שאעשה לא יהיה בניגוד למצפון". זהו הסטנדרט המינימלי להתנהלות עצמית, ומי שמבצע את חובתו באופן כזה עשוי להיחשב כאדם בעל מצפון והיגיון. עליך לפחות להיות בעל מצפון נקי בביצוע חובתך, ועליך לפחות להיות ראוי לשלוש ארוחותיך ביום ולא להיות אוכל חינם. זה נקרא להיות בעל חוש אחריות. בין אם האיכות שלך גבוהה או נמוכה, ובין אם אתה מבין את האמת ובין אם לאו, בכל מקרה, עליך להחזיק בגישה הזאת: "מכיוון שהעבודה הזאת ניתנה לי לביצוע, עליי להתייחס אליה ברצינות, לקחת אותה לתשומת לבי, ועליי להשתמש בכל ליבי ובכל כוחי כדי לבצע אותה היטב. באשר לשאלה אם אוכל לבצע אותה באופן מושלם, איני יכול להתחייב על כך, אבל גישתי היא שאעשה כמיטב יכולתי לבצע אותה היטב, ובוודאי שלא אהיה שטחי לגביה. אם תצוץ בעיה בעבודה, עליי לקחת אז אחריות ולהבטיח שאלמד ממנה לקח ואבצע את חובתי היטב". זוהי הגישה הנכונה. האם יש לכם גישה כזאת? יש אנשים שאומרים: "אני לא בהכרח צריך לעשות עבודה טובה במשימה שהוטלה עליי. אני פשוט אעשה מה שאני יכול, והתוצאה הסופית תהיה כפי שתהיה. אני לא צריך לעייף את עצמי כל כך או להיתקף בחרדה אם אעשה משהו לא בסדר, ואני לא צריך לשאת על עצמי כל כך הרבה לחץ. מה הטעם לעייף את עצמי כל כך? אחרי הכול, אני תמיד עובד ואני לא נצלן". גישה מסוג זה כלפי חובתו של אדם היא חסרת אחריות. "אם מתחשק לי לעבוד, אעשה קצת עבודה. אני פשוט אעשה מה שאני יכול והתוצאה הסופית תהיה כפי שתהיה. אין צורך לקחת את זה כל כך ברצינות". לאנשים כאלה אין גישה אחראית כלפי חובתם והם חסרי חוש אחריות. איזה מין אנשים אתם? אם אתם מהסוג הראשון, אתם אנשים בעלי היגיון ואנושיות. אם אתם מהסוג השני, הרי שאינכם שונים מהסוג של מנהיגי השקר שזה עתה ניתחתי. אתם פשוט מתבטלים. "אמנע מעייפות ומקושי ופשוט אהנה יותר. גם אם יום אחד ידיחו אותי, לא אפסיד כלום. לפחות אהנה מהטבות המעמד במשך כמה ימים, זה לא יהיה הפסד עבורי. אם יבחרו בי כמנהיג, כך אפעל". מה דעתכם על הלך הרוח של אדם מסוג זה? אנשים כאלה הם חסרי אמונה שאינם חותרים אל האמת ולו במעט. אם באמת יש לך חוש אחריות, זה מראה שיש לך מצפון והיגיון. לא משנה כמה גדולה או קטנה המשימה, לא משנה מי מטיל עליך את המשימה הזאת, בין אם בית האל מפקיד אותה בידיך או שמנהיג או עובד בכנסייה מטיל אותה עליך, גישתך צריכה להיות: "מכיוון שהחובה הזאת הוטלה עליי, אלה רוממותו וחסדו של האל. עליי לבצע אותה היטב על פי עקרונות-האמת. אף על פי שהאיכות שלי ממוצעת, אני מוכן לקחת על עצמי את האחריות הזאת ולתת את כל כולי כדי לבצע אותה היטב. אם אעשה עבודה גרועה, עליי לקחת אחריות על כך, ואם אעשה עבודה טובה, אין זה לזכותי. זה מה שאני אמור לעשות". מדוע אני אומר שהאופן שבו אדם מתייחס לחובתו הוא עניין של עיקרון? אם באמת יש לך חוש אחריות ואתה אדם אחראי, תוכל לשאת בעבודת הכנסייה ולמלא את החובה שאתה אמור למלא. אם אתה מזלזל בחובתך, אזי השקפתך על האמונה באל אינה נכונה וגישתך כלפי האל וכלפי חובתך בעייתית. השקפתך על ביצוע חובתך היא לעשות זאת בשטחיות ופשוט להסתדר איכשהו, ובין אם זה משהו שאתה מוכן לעשות או לא, משהו שאתה טוב בו או לא, אתה תמיד ניגש לעניין בגישה של להסתדר איכשהו ותו לא, ולכן אינך מתאים להיות מנהיג או עובד ואינך ראוי לעשות את עבודת הכנסייה. יתרה מזאת, אם לומר זאת בבוטות, אנשים כמוך הם חסרי ערך שנועדו לא להשיג דבר, והם פשוט אנשים חסרי תועלת. איזה מין אנשים הם חסרי תועלת? אנשים מבולבלים, אנשים שמתבטלים. אנשים מסוג זה אינם אחראים בשום דבר שהם עושים, וגם אינם מתייחסים לדברים ברצינות; הם גורמים לאי-סדר בכל דבר. הם לא שועים לדבריך ולא משנה איך אתה משתף על האמת. הם חושבים: "אני אסתדר כך אם ארצה. תגיד מה שאתה רוצה! בכל מקרה, כרגע אני מבצע את חובתי ויש לי אוכל לאכול, זה מספיק טוב. לפחות אני לא צריך להיות קבצן. אם יום אחד לא יהיה לי מה לאכול, אחשוב על זה אז. גן העדן תמיד ישאיר לאדם פתח מילוט. אתה אומר שאין לי מצפון או היגיון ושאני מבולבל – אז מה? לא עברתי על החוק. לכל היותר, אני רק קצת חסר אופי, אבל זה לא הפסד בשבילי. כל עוד יש לי אוכל לאכול, זה בסדר". מה דעתכם על ההשקפה הזאת? אני אומר לך, אנשים מבולבלים כאלה שמעבירים את ימיהם בבטלה נועדו כולם להיות מסולקים, ואין שום דרך שבה יוכלו להשיג ישועה. כל אלה שהאמינו באל במשך מספר שנים אך מעולם לא קיבלו שום אמת ואין להם עדויות חווייתיות – יסולקו. איש מהם לא ישרוד. אנשים שהם פסולת וחסרי תועלת, כולם נצלנים ונועדו להיות מסולקים. אם מנהיגים ועובדים הם רק נצלנים, על אחת כמה וכמה שיש להדיחם ולסלקם. אנשים מבולבלים כאלה עדיין רוצים להיות מנהיגים ועובדים; הם לא ראויים! הם לא עושים שום עבודה אמיתית, ובכל זאת רוצים להיות מנהיגים. באמת אין להם בושה!

לאחר שמנהיגים ועובדים מסוימים מודחים מתפקידם, הם אומרים: "נהדר לא להיות מנהיג או עובד. אני לא צריך להיות כל כך חרד או להטריד את עצמי כל כך. נפלא להיות אח או אחות רגילים. למה שאטריד את עצמי בזה? אין לי איכות רק כדי שאתיש את עצמי". מישהו אחר אומר להם: "מה תעשה עכשיו כשאינך מנהיג או עובד?" הם משיבים: "אני מוכן לעשות כל דבר כל עוד זה לא מעייף מדי ולא דורש הרבה מאמץ – משהו שכולל הליכה והתבוננות סביב, או ישיבה ודיבור או צפייה במחשב, ושלא דורש שעות ארוכות מאוד או סבל פיזי, יהיה בסדר". איזה מין דיבור זה? אם תגלו שהמנהיג או העובד שבחרתם הוא טיפוס כזה, איך תרגישו בליבכם? האם לא תחושו חרטה עמוקה? (כן). אם כך, האם יהיו לכם מחשבות כלשהן על כך? אתה תאמר: "במקור, ראיתי שיש לך מעט איכות ורציתי לקדם ולטפח אותך, ולתת לך הזדמנות כדי שתוכל להבין עוד כמה אמיתות. מעולם לא דמיינתי שאתה אפס מאופס. אני מתחרט על כך שאז התייחסתי אליך כאדם. מעולם לא דמיינתי שאינך כזה בסופו של דבר. אתה נחות אפילו מחזיר או מכלב, אתה פסולת. אינך ראוי להיות בעל העור האנושי הזה, ואינך ראוי להיות אדם!" האם המילים האלה נשמעות לא נעימות? (לא). הן לא נשמעות לכם לא נעימות, אבל האם הן נשמעות לא נעימות מאוד באוזני פסולת מסוג זה? (כן). האם לפסולת כזאת יש לב? (לא). אז האם הם יכולים להבחין אם מישהו אומר עליהם דברים טובים או רעים? כשאנשים חסרי לב נתקלים בעניין כלשהו, הם לא ישנו את גישתם ויפסיקו להעביר את ימיהם בבטלה. הם חושבים שזה בסדר כל עוד הם עצמם מרוויחים, מפיקים תועלת ומרגישים בנוח. לכן, לא משנה מה יאמר כל אחד אחר, לא אכפת להם. האימרה המפורסמת שלהם היא: "לא משנה מה אתה אומר, לא משנה איך אתה רואה אותי או מעריך אותי, או איך אתה מסווג אותי או מטפל בי, לא אכפת לי!" האנשים האלה פשוט פסולת, הלא כן? לא משנה מה תאמר, אין להם שום רגישות והם לא לוקחים זאת לליבם. מדוע הם לא לוקחים זאת לליבם? הם פשוט בטלנים ואין להם לב. לאנשים בלי לב אין כבוד או יושרה, לא אכפת להם משום דבר שתאמר, ולא משנה עד כמה תדבר אליהם בחומרה, הם לא ירגישו דקירה בליבם. רק אלה שיש להם כבוד, יושרה והיגיון יכאבו וירגישו דקירה בליבם כשישמעו מילים כאלה. הם יאמרו: "זו הייתה דרך נחותה להתנהל, היא גרמה לאנשים לזלזל בי ואיבדתי את כבודי, אז לא אתנהג כך יותר. אני רוצה להשיב את כבודי ולא לגרום לאנשים לזלזל בי. אשאף להשיב את כבודי ואעשה כל מה שצריך כדי לחיות בכבוד ולרצות את האל". יש להם רגישות כשמדובר במילים שפוגעות בכבודם ודוקרות אותם בנקודה רגישה, בנקודה חלשה – אלה אנשים עם לב. כשאלה שיש להם רגישות וכבוד שומעים אמירות נכונות ורואים דברים חיוביים ומבחינים בין מה שנכון למה ששגוי, יש להם את הנחישות להשתנות כי יש להם כבוד, והם לא רוצים שאחרים יזלזלו בהם. לאותם בטלנים ואנשים חסרי תועלת אין כבוד, ולכן לא משנה מה תאמר להם, לא משנה כמה האמירות שלך נכונות, מדויקות או תואמות לאמת, או עד כמה האמירות שלך הן דברים חיוביים, אין להן כל השפעה על האנשים האלה והן לא ישכנעו אותם ולו במעט. לאדם ללא כבוד אין שום רגש כלפי כל דבר חיובי, לשום חריצת דין ושום חשיפה, וגם אין לו את הגישה הנכונה לגבי בחירת נתיב לחיים. לכן, לא משנה מה תאמר להם, לא משנה איך תחשוף או תאפיין אותם, הם מסרבים בתוקף לקבל זאת, ולא אכפת להם. אם כן, האם יש טעם להטיף את האמת ולשאת דרשות בפני אנשים כאלה? האם יש טעם לגזום אותם? האם יש טעם לשפוט ולייסר אותם? לא! אנשים כאלה הם פשוט חסרי תועלת. הם מסתדרים איכשהו עם ימיהם, והם שייכים לקטגוריית הבהמות – ליתר דיוק, הם לא אנושיים. הם לא ראויים לשמוע את דברי האל. אם האפסים והטפילים האלה יהפכו למנהיגי כנסייה, האם הם יוכלו לגלות את הבעיות הקיימות בכנסייה? האם הם יוכלו לפתור בעיות? בוודאי שלא. אם אנשיו הנבחרים של האל יעלו בעיה, האם הם יוכלו לפתור אותה? הם בהחלט לא יוכלו לפתור גם אותה. הם לא מסוגלים לפתור שום בעיה, אז איך הם יוכלו לעשות את עבודת ההנהגה? זה לא יעלה על הדעת! כמנהיגים ועובדים, אנשים צריכים להיות מסוגלים לכל הפחות לפתור בעיות הקיימות בעבודת הכנסייה ובעיות הקיימות בהיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. אם הם יתאמנו במשך זמן מה ויצברו מעט ניסיון, ויוכלו גם לשתף על כמה אמיתות ולדבר על כמה עדויות חווייתיות, הם יוכלו בהדרגה להיות כשירים לעבודת הנהגה. אם הם לא יהיו מסוגלים לגלות או לפתור שום בעיה, אין שום דרך שבה יוכלו לעשות עבודת הנהגה; הם מנהיגי שקר ויש להדיחם ולבחור מנהיגים חדשים.

אלה שמכהנים כמנהיגים חייבים להבין לפחות מעט מן האמת ולהיות בעלי חוויות מעשיות כלשהן. אם אין להם שום חוויות, הם בוודאי אינם מבינים דבר מן האמת. ישנם מנהיגים המיטיבים להטיף מילים ודוקטרינות, והם מסוגלים לזכות באישור ובשבח מרוב האנשים. אף על פי שעל פני השטח מנהיגי שקר מסוגלים לענות על שאלות, הם לא מסוגלים לשתף על עקרונות-האמת. כל מה שהם מטיפים הוא תיאוריה ריקה מתוכן, ואין בה שום דבר מעשי. כשאנשים שומעים את הטפותיהם, הם חשים שהדברים קולעים לטעמם, ומי שאין להם הבחנה תומכים בכך מאוד. אולם לאחר מכן, עדיין אין להם שום נתיב ליישום בפועל והם לא יכולים למצוא את העקרונות ליישום בפועל. אם כך, האם ניתן להחשיב זאת כפתרון של בעיה כלשהי? האין זו התנהלות כלאחר יד מצדם? האם ניתן להחשיב ניסיון לפתור בעיות בדרך זו כביצוע עבודה אמיתית? מנהיגי שקר אינם מבצעים עבודה אמיתית, אך הם יודעים כיצד להתנהג כפקידים. מהו הדבר הראשון שהם עושים לאחר שהם הופכים למנהיגים? הם קונים את אהדתם של אנשים. הם נוקטים בגישה לפיה "החדשים בתפקיד להוטים להרשים": ראשית, הם עושים כמה דברים כדי להתחנף לאנשים ומטפלים בכמה עניינים שמשפרים את רווחתם היומיומית של כולם. הם מנסים תחילה לעשות רושם טוב על אנשים, כדי להראות לכולם שהם קשובים להמונים, כך שכולם ישבחו אותם ויאמרו: "המנהיג הזה מתנהג אלינו כהורה!" ואז הם משתלטים על התפקיד באופן רשמי. הם מרגישים שיש להם תמיכה עממית ושמעמדם מובטח; ואז הם מתחילים ליהנות מהטבות המעמד, כאילו היו זכאים להן כדין. המוטו שלהם הוא: "החיים סובבים סביב אכילה טובה ולבוש נאה", "החיים קצרים, אז צריך ליהנות מהם כל עוד אפשר", ו"שתו את היין של היום היום, ודאגו למחר – מחר". הם נהנים מכל יום כפי שהוא, הם מבלים כל עוד הם יכולים, ואינם מקדישים מחשבה לעתיד, ובוודאי שאינם שוקלים אילו תחומי אחריות מנהיג צריך למלא ואילו חובות עליו לבצע. הם מטיפים כמה מילים ודוקטרינות ומבצעים למראית עין כמה משימות כדבר שבשגרה – הם לא מבצעים שום עבודה אמיתית. הם לא חושפים בעיות אמיתיות בכנסייה ואינם פותרים אותן לחלוטין, אז מה הטעם בכך שהם מבצעים משימות שטחיות כאלה? האין זה מעשה הונאה? האם ניתן להפקיד משימות חשובות בידי מנהיג שקר מסוג זה? האם הם עולים בקנה אחד עם העקרונות והתנאים של בית האל לבחירת מנהיגים ועובדים? (לא). לאנשים האלה אין שום מצפון או היגיון, הם נטולי כל חוש אחריות, ובכל זאת הם עדיין רוצים להחזיק בתפקיד רשמי כלשהו, להיות מנהיגים בכנסייה – מדוע הם כה חסרי בושה? יש אנשים בעלי חוש אחריות שאם איכותם ירודה, הם לא יכולים להיות מנהיגים – ואין צורך לומר דבר על אנשים חסרי תועלת שאין להם שום חוש אחריות כלל; הם כשירים עוד פחות להיות מנהיגים. עד כמה עצלנים אותם מנהיגי שקר גרגרנים ובטלנים? גם כשהם מגלים בעיה, והם מודעים לכך שזו בעיה, הם לא מתייחסים אליה ברצינות ומתעלמים ממנה. הם כל כך חסרי אחריות! אף על פי שהם יודעים לדבר היטב ונראה שיש להם מעט איכות, הם לא יכולים לפתור בעיות שונות בעבודת הכנסייה, מה שמוביל את העבודה לקיפאון; הבעיות ממשיכות להצטבר, אך המנהיגים הללו אינם מתעניינים בהן ומתעקשים לבצע כמה משימות שטחיות כדבר שבשגרה. ומהי התוצאה הסופית? האם הם לא ממיטים חורבן על עבודת הכנסייה והופכים אותה לתוהו ובוהו? האם הם לא גורמים לכאוס ולחוסר אחדות בכנסייה? זוהי התוצאה הבלתי נמנעת. במצב זה, האם מנהיגי שקר ידווחו לעליון? בוודאי שלא. אם מישהו בכנסייה ירצה לדווח לעליון על בעיותיהם של מנהיגי השקר, האם הם יסכימו לכך? הם בוודאי ובוודאי ידכאו ויחסמו את אותו אדם, הם לא יאפשרו לאיש לדווח על בעיה לעליון, והם יגבילו, ידכאו ויבודדו כל מי שיעשה זאת. אימרו לי, האין מנהיגי השקר הללו כה בזויים? אין זה משנה כמה נזק הם גרמו לעבודת הכנסייה, הם עדיין לא יאפשרו לעליון לדעת על כך, ובוודאי שלא יאפשרו להם לפתור זאת. כל מה שאכפת להם הוא להתענג על הטבות מעמדם ולהגן על גאוותם ועל יהירותם – אנשים כאלה הם כה בזויים והם חסרי בושה לחלוטין! האין הם חסרי מצפון ואנושיות לחלוטין? כשהעליון שואלים על העבודה, הם אומרים בנחרצות שאין שום בעיות, מתחמקים ודוחים את העליון – בעשותם כן, האין הם מרמים את העליון ומסתירים דברים מאלה שכפופים להם? הבעיות בעבודת הכנסייה ממשיכות להצטבר, ומנהיגי השקר אינם יכולים לפתור אותן בעצמם, אך הם גם לא מדווחים על הבעיות הללו לעליון. בנסיבות אלה, הם מתנהגים כאילו דבר לא קרה; הם מתענגים על נוחות באותה מידה, הם יושבים בחיבוק ידיים כל היום ומבזבזים את ימיהם בבטלה, ואינם חרדים כלל. וכשהבעיות נחשפות והעליון חוקרים את העניין, הם עדיין אומרים: "סידרתי שאנשים יבצעו את העבודה הזאת. מילאתי את אחריותי. אם העבודה לא מתבצעת היטב, זו אשמתם של אחרים. מה זה קשור אליי?" במילים המעטות הללו, הם פוטרים את עצמם לחלוטין מאחריות. כאילו אין להם שום אחריות בעניין הזה. לא זו בלבד שהם לא מהרהרים בעצמם, הם גם מרגישים שיש להם הצדקה והם נינוחים, ואומרים: "בכל מקרה, לא התבטלתי בחובתי; אני לא אוכל חינם. אם העליון לא ידיחו אותי, אמשיך לכהן כמנהיג. אם אגיש את התפטרותי, האם לא אבגוד באל? האם לא אפגין חוסר נאמנות כלפי חובתי?" אם תגזום אותם, הם יוכלו להמציא סיבות רבות כדי להפריך את דבריך. הם לא יאמרו שהם אחראים לעניין הזה, הם לא יאמרו מהי אחריותם, והם לא יהרהרו על מהות העובדה שהם לא פותרים בעיות ושאינם מבצעים עבודה אמיתית. אנשים כאלה כה שנואים, הלא כן? הם מביאים את עבודת הכנסייה לקיפאון ופוגעים באנשיו הנבחרים של האל במשך זמן כה רב ללא שמץ של חרטה בליבם – האם הם עדיין בני אנוש? האם עדיין יש להם שמץ של מצפון או היגיון? יש אנשים שאומרים: "אין לבחור אנשים כאלה להיות מנהיגים". תיאורטית, כך הם פני הדברים; אולם, באמת ישנם אנשים כאלה בקרב המנהיגים והעובדים הנבחרים; זוהי עובדה. כל זה קורה מכיוון שלאנשיו הנבחרים של האל אין הבחנה, וגם מכיוון שרוב האנשים אוהבים את מי שמחפשים לרצות אחרים, וכתוצאה מכך בוחרים במנהיגי שקר ובעובדי שקר. לפיכך, לפני הבחירות בכנסייה, יש לשתף יותר על העקרונות לבחירת מנהיגים ועובדים, וכן על העקרונות להבחנה במנהיגי שקר ועובדי שקר; זה יבטיח שיותר אנשים יצביעו בהתאם לעקרונות. רק כך ניתן להשיג תוצאות טובות בבחירות בכנסייה.

אימרו לי, האם בטלנים בזויים וחסרי בושה כאלה יכולים לבצע היטב את עבודת הכנסייה כמנהיגים ועובדים? האם הם יכולים לפתור את הבעיות הקיימות בכנסייה או את הקשיים שאנשיו הנבחרים של האל נתקלים בהם? (לא). אם כן, מה עליכם לעשות כשאתם נתקלים במנהיגי שקר כאלה? נניח שמישהו אומר: "האיכות שלנו ירודה ואין לנו הבחנה, לכן אין שום דבר שנוכל לעשות אם נתקל במנהיג שקר". האם זה נכון? בוודאי שלא כל אחד בכנסייה הוא בעל איכות ירודה וחסר הבחנה, הלא כן? חייבים להיות לפחות כמה אנשים שמבינים את האמת באופן יחסי. לכן, אם מישהו מוצא מנהיג שקר שאינו מסוגל לבצע עבודה אמיתית או לפתור בעיות כלשהן, עליו לשתף עם אלה שמבינים את האמת ולבקש מהם להשתמש בהבחנתם ולחרוץ משפט. האם זה ראוי? (כן). מדוע זה ראוי? מה יהיו ההשלכות אם מנהיג כנסייה לא יהיה מסוגל לבצע עבודה אמיתית? מי יהיו הקורבנות? אלה יהיו אנשיו הנבחרים של האל בכנסייה, הלא כן? אם מנהיג שקר ישלוט בכנסייה במשך שלוש או חמש שנים, עד כמה תיפגע הבנתם של אנשים את האמת וכניסתם למציאות? עבור כמה אנשים תתעכב השגת ישועת האל? ההשלכות הללו הן בלתי נתפסות. לכן, כשמתגלה שמנהיג שקר אינו מבצע עבודה אמיתית ואינו מסוגל לפתור שום בעיה, זהו עניין גדול עבור כל אחד ואחד מאנשיו הנבחרים של האל, ועליהם לחשוף ולדווח על מנהיג השקר הזה מיידית כדי למנוע עיכובים בעבודה. מי שנפגעים מכך שמנהיגי הכנסייה אינם מבצעים עבודה אמיתית הם אנשיו הנבחרים של האל. אם איש מאנשיו הנבחרים של האל אינו חושף או מדווח עליהם, וכולם פשוט אדישים לכך, הרי שאין תקווה לאותה כנסייה. נניח שתמיד יש בליבכם מחשבות חסרות אחריות, כמו: "בכל מקרה, אתה המנהיג. אתה לא יכול לבצע עבודה אמיתית ובכל זאת אתה לא מדווח על בעיות לעליון – אם זה יעכב את עבודת הכנסייה, העליון יטיל עליך את האחריות. מה זה קשור אלינו? מה הטעם שנדאג לזה? אנחנו לא האחראים. האחריות הזו היא עליך". אם תמיד תהיה לכם התפיסה הזו בלב, האם זה לא יעכב את העניינים? האם זה לא ישפיע על חתירתכם אל האמת, על כניסתכם למציאות ועל השגת ישועת האל? אם איש בכנסייה לא ייקח אחריות, קשה לומר אם הכנסייה הזו תוכל לשאת עדות לאל ולקבל את ברכותיו של האל, וקשה עוד יותר לומר כמה אנשים ישיגו ישועה בכנסייה הזו. אם כל אחד בכנסייה הזו יחשוב כך ויחזיק בדעה זו, לא תהיה שום תקווה לכנסייה הזו. האם לצוותי הפקת הסרטים אין את הבעיה הזאת כרגע? חלק מהמנהיגים שלכם אינם מטפלים בבעיות או מדווחים עליהן – הם מנהיגי שקר. האם אתם מסוגלים לראות זאת? המנהיגים הללו אינם פותרים עבורכם בעיות – האם לא גיליתם שזו בעיה? האם אתם באמת מרגישים שמחה בקשר לזה? "המנהיג שלנו לא מדווח על הבעיה הזו והבעיה הזו לא יכולה להיפתר, אז זה זמן טוב עבורנו לנוח. זה נהדר! יתרה מזאת, העליון לא שאל על העניין הזה באופן אישי לאחרונה, אז אין צורך שגם אנחנו נדווח על הבעיה. למה שלא ננסה להשיג לעצמנו קצת זמן פנוי? האם אנחנו חייבים לצלם את הסרט כל כך מהר ולסיים אותו בזמן? ההתקדמות שלנו בסדר גמור! אז מה אם לא סיימנו לצלם? האם יגנו אותנו על כך?" האם זוהי גישתכם? האם אתם חושבים שאין לוח זמנים כה קפדני לעבודת בית האל, כך שאתם יכולים למשוך אותה ללא הגבלת זמן, ושכל עוד העליון אינו שואל או בודק את העניין, אין צורך שתדאגו או תרגישו לחץ כלשהו, ושזה בסדר שתפתרו כל בעיה שאתם יכולים לפתור, ושתתעלמו מכל בעיה שאינכם יכולים לפתור? האם זוהי השקפתכם? (לא). אז למה אינכם מדווחים על בעיות כשיש לכם כאלה? האם זה בגלל שמנהיגי השקר הללו שולטים בכם או שהם השקו אתכם בשיקוי קסמים מטמטם שגרם לכם להזות ולא להיות מסוגלים לדבר? מהי הבעיה כאן? כשיש בעיות, האם אתם יודעים שהן קיימות? אם תאמרו שאינכם יודעים עליהן, אתם משקרים; אם אתם יודעים עליהן אך אינכם מדווחים עליהן, אתם מתרשלים בחובתכם ומזניחים באופן חמור את אחריותכם, ואין לכם שום נאמנות לחובתכם. אפילו כשאתה עובד בעולם כדי להרוויח כסף, אתה עדיין צריך להיות ראוי לשכר הזעום שלך. לא כל שכן היום, כשאתה אוכל את מזונו של בית האל; אתה חותר לישועה תוך כדי ביצוע חובתך, ובכך אתה סולל את הדרך ומכין את ייעודך. אתה לא עושה זאת למען בית האל, ולא למען אדם כלשהו, ובוודאי שלא למעני – אתה עושה זאת למען עצמך. אם לנסח זאת במילים יפות, אנשים מבצעים את חובתם כדי להשיג ישועה, אך ליתר דיוק, הם עושים זאת למען עצמם כדי לזכות בברכות ולקבל יעד טוב. עליך להבין את העניין הזה בבירור; אל תהיה טיפש. אתה לא מבצע את חובתך למען אחרים או למען הוריך, ואתה לא עושה זאת כדי להביא תהילה לאבותיך או כבוד למשפחתך – אתה עושה זאת למען עצמך. האל ברא אותך, ומאז שברא את העולם, הוא קבע מראש שתיוולד באחרית הימים. הוא הביא אותך לביתו, הוא נתן לך לשמוע את קולו, הוא נתן לך לאכול ולשתות את דבריו מדי יום ולקבל אספקת חיים, והוא נתן לך הזדמנות כדי שתוכל לבצע את חובתך בבית האל. זוהי ההזדמנות הטובה ביותר שלך כיציר בריאה להשיג ישועה, וזוהי גם ההזדמנות היחידה שלך. אם תהרוס את ההזדמנות הזו בזמן שתבצע את חובתך, אזי לא משנה אם תקבל עונש או תבכה ותחרוק שיניים כשתפול בסופו של דבר לאסונות, כל זה יהיה מעשה ידיך, וזה יגיע לך! זו תהיה אשמתך-שלך. אין צורך שאחרים יישאו באחריותך, ואין צורך שאתה תישא באחריותם של אחרים. רק אתה יכול לקחת אחריות על הנתיב שבו אתה הולך ועל כל מה שאתה עושה היום, ורק אתה יכול לשאת בתוצאות הסופיות. מה שאני יכול לעשות הוא לגרום לכם להבין את הדברים שאני צריך לומר ולספר לכם, ולסלול עבורכם את הדרך כדי שתוכלו לעלות על נתיב הישועה. הסברתי הכול בבירור, ולכן האופן שבו תפעלו באופן ספציפי תלוי בכם. אני לא מתערב בענייניכם; אני רק מבצע את העבודה שמוטלת עליי, ואני לא עושה שום עבודה מעבר לכך. האין זו עובדה שאתה מבצע את חובתך למען ייעודך? אם תאמר: "יש כל כך הרבה בעיות, אבל המנהיג שלי לא מדווח עליהן, אז גם אני לא אדווח עליהן", האין זה טיפשי? האין זה קטנוני? מהי אחריותך כשאתה רואה בעיה? אחריותך היא לכנס את כולם ולהשקיט את עצמכם כדי לחפש ולשתף על הבעיה, לראות באיזה תחום הבעיה התעוררה, ולמצוא את שורש הבעיה. לאחר שתקיימו דיון מסוים, אם שורש הבעיה נמצא אך אינכם מסוגלים לפתור את הבעיה בעצמכם, עליכם לדווח על כך מיידית לעליון. מי צריך לדווח על כך? עליך להתנדב ולומר: "אני אדווח על כך. אם זה לא יעבוד, נוכל לבחור כמה נציגים ולדווח על כך יחד". יש אנשים שאומרים: "האם אין לנו מנהיג?" אתה משיב: "הוא לא מנהיג! הוא אינו ממלא כלל את אחריותו של בן אנוש. הוא רק בהמה בדמות אדם, וצריך לסלק אותו ולהדיח אותו! הוא לא מדווח על הבעיה, אז אנחנו צריכים לדווח עליה בעצמנו – זוהי אחריותנו. רק כשנמלא את אחריותנו, האל יתייחס אלינו כבני אנוש. אם אנחנו יודעים בבירור מהי אחריותנו אך איננו ממלאים אותה, איננו ראויים להיות בני אנוש ואין סיכוי שהאל יתייחס אלינו ככאלה". אם האל אינו מתייחס אליך כאל אדם, מה משתמע שהוא כן רואה בך? משתמע שהוא מתייחס אליך כאל חזיר או כלב. ואם כך האם האל עדיין יושיע אותך? בשום אופן לא. אם כן, אם לא יהיה לך יעד טוב, האם לא הבאת זאת על עצמך? והאם לא ביצעת את חובתך לשווא? עליך לבחור את נתיבך, ועליך גם ללכת בו. לא משנה איזה נתיב תבחר או מה יהיו התוצאות הסופיות, אתה הוא שנושא באחריות; איש לא ייקח אחריות על הנתיב שבו אתה הולך ועל התוצאות הנובעות ממנו.

כמנהיגים ועובדים, אם אתם מתעלמים מבעיות שמתעוררות בביצוע החובות, ואתם אפילו מחפשים אמתלות ותירוצים שונים כדי להתחמק מאחריות, ואתם לא פותרים בעיות מסוימות שאתם מסוגלים לפתור, ואתם לא מדווחים לעליון על הבעיות שאינכם מסוגלים לפתור, כאילו אין להן שום קשר אליכם, האין זו הזנחת אחריות? האם התייחסות לעבודת הכנסייה בדרך זו היא מעשה חכם או מעשה טיפשי? (זה מעשה טיפשי). האם מנהיגים ועובדים כאלה אינם חלקלקים? האם הם אינם נטולי כל חוש אחריות? כשהם נתקלים בבעיות, הם מתעלמים מהן – האם הם אינם אנשים חסרי מחשבה? האם הם אינם אנשים ערמומיים? אנשים ערמומיים הם הטיפשים שבכל האנשים. עליך להיות אדם כן, עליך להיות בעל חוש אחריות כשאתה מתמודד עם בעיות, ועליך לנסות כל אמצעי אפשרי ולחפש את האמת כדי לפתור אותן. אסור לך בשום אופן להיות אדם ערמומי. אם כל מה שמעניין אותך הוא להתחמק מאחריות ולנער את ידיך ממנה כשמתעוררות בעיות, יגנו אותך על התנהגות זו אפילו בקרב הכופרים, לא כל שכן בבית האל! האל בוודאי יגנה ויקלל התנהגות זו, ואנשיו הנבחרים של האל ידחו אותה בתיעוב. האל אוהב אנשים כנים, והוא מתעב אנשים ערמומיים וחלקלקים. אם אתה אדם ערמומי ומתנהג בצורה חלקלקה, האם האל לא יתעב אותך? האם בית האל פשוט יוותר לך? במוקדם או במאוחר, תידרש לתת דין וחשבון. האל אוהב אנשים כנים ואינו אוהב אנשים ערמומיים. על כולם להבין זאת בבירור ולהפסיק להיות מבולבלים ולעשות דברים טיפשיים. בורות זמנית היא נסלחת, אך אם אדם אינו מקבל את האמת כלל, הרי שהוא עיקש מדי. אנשים כנים יכולים לקחת אחריות. הם אינם שוקלים את רווחיהם והפסדיהם; הם רק שומרים על עבודת בית האל ועל האינטרסים שלו. יש להם לב טוב וכן, הדומה לקערת מים צלולים שניתן לראות את תחתיתה במבט חטוף. יש גם שקיפות במעשיהם. אדם ערמומי תמיד מתנהג בצורה חלקלקה, תמיד מעמיד פנים, מכסה ומסתיר דברים, ועוטף את עצמו בצורה הדוקה להפליא. איש אינו יכול לראות אדם מסוג זה לאשורו. אנשים אינם יכולים לראות את מחשבותיך הפנימיות לאשורן, אך האל יכול לבחון את הדברים שבעומק לבך. כשהאל רואה שאינך אדם כן, שאתה יצור חלקלק, שאתה אף פעם אינך מקבל את האמת, תמיד נוהג באל ברמייה, ולעולם אינך מוסר לו את לבך, הוא אינו אוהב אותך, והוא מתעב ונוטש אותך. איזה מין אנשים הם כל אלה שמצליחים בקרב הכופרים, ואלה שהם חלקלקי לשון ומהירי תפיסה? האם זה ברור לכם? מהי מהותם? ניתן לומר שכולם בלתי ניתנים להבנה באופן יוצא דופן, כולם ערמומיים ותחבולנים ביותר, הם שדים ושטנים אמיתיים. האם האל יכול להושיע אנשים כאלה? אין דבר שהאל מתעב יותר משדים – אנשים ערמומיים ותחבולנים – והוא בהחלט לא יושיע אנשים כאלה. אסור לכם בשום אופן להיות אנשים מסוג זה. אלה שתמיד צופים וערניים כשהם מדברים, שהם חלקלקים ומיומנים ומגלמים תפקיד שמתאים לאירוע כשהם מטפלים בעניינים – אני אומר לך, האל מתעב אנשים כאלה יותר מכול, לא ניתן להושיע אנשים כאלה. באשר לכל אלה ששייכים לקטגוריה של אנשים ערמומיים ותחבולנים, לא משנה כמה יפות נשמעות מילותיהם, כולן מילים מטעות ודברים שטניים. ככל שמילותיהם נשמעות יפות יותר, כך האנשים האלה הם יותר שדים ושטנים. זה בדיוק סוג האנשים שהאל מתעב יותר מכול. זה נכון לחלוטין. מה אתם אומרים: האם אנשים ערמומיים, אנשים שמשקרים לעתים קרובות, ואנשים חלקלקי לשון יכולים להשיג את עבודתה של רוח הקודש? האם הם יכולים לזכות בנאורות ובהארה של רוח הקודש? בשום אופן לא. מהי גישת האל כלפי אנשים ערמומיים ותחבולנים? הוא דוחה אותם בתיעוב, הוא מניח אותם בצד ואינו מתייחס אליהם, הוא רואה בהם בני אותו סוג כמו בעלי חיים. בעיני האל, לאנשים כאלה יש עור של אדם אך מהותם היא של שדים ושטנים, הם גוויות מהלכות והאל לא יושיע אותם בשום אופן. אם כן, מה מצבם של האנשים האלה עכשיו? יש אֲפֵלָה בליבם, אין להם אמונה אמיתית, ולא משנה מה קורה להם, הם לעולם אינם נאורים או מוארים. כשהם מתמודדים עם אסונות ותלאות, הם מתפללים לאל, אך האל אינו איתם, ואין להם שום דבר שהם יכולים לסמוך עליו באמת בליבם. כדי לזכות בברכות, הם מנסים להציג מופע טוב, אך הם אינם יכולים לעזור לעצמם, מכיוון שהם נטולי מצפון והיגיון. הם לא היו יכולים להיות אנשים טובים גם אם היו רוצים; גם אם היו רוצים להפסיק לעשות דברים רעים, הם לא היו מסוגלים לשלוט בעצמם, זה לא היה עובד. האם הם יוכלו להכיר את עצמם לאחר שיגורשו ויסולקו? אף על פי שהם יידעו שזה מגיע להם, הם לא יודו בכך בפני איש, וגם אם ייראה שהם מסוגלים לבצע מעט מחובתם, הם עדיין יתנהגו בצורה חלקלקה ועבודתם לא תניב שום תוצאות ברורות. אז מה אתם אומרים: האם האנשים האלה מסוגלים להכות על חטא באמת? בשום אופן לא. זאת מכיוון שאין להם מצפון או היגיון והם אינם אוהבים את האמת. האל אינו מושיע אנשים ערמומיים ורעים מסוג זה. איזו תקווה יש לאנשים כאלה באמונה באל? אמונתם כבר ריקה ממשמעות, והם בוודאי לא ירוויחו ממנה דבר. אם אנשים אינם חותרים אל האמת לאורך כל אמונתם באל, לא משנה כמה שנים הם יאמינו, לא תהיה לכך שום השפעה; גם אם יאמינו עד הסוף, הם לא ירוויחו דבר. כדי לזכות באל, אנשים חייבים לזכות באמת. רק אם יבינו את האמת, יישמו את האמת בפועל, וייכנסו למציאות-האמת, הם יזכו באמת וישיגו את ישועת האל; ורק אז הם יזכו להכרתו ולברכותיו של האל; ורק כך זוהי זכייה באל. אם אנשים רוצים לזכות באמת, הצעד הראשון שעליהם לעשות הוא ללמוד למלא את אחריותם, כלומר, עליהם לבצע את חובתם היטב – זהו הדבר הבסיסי ביותר. אל לאנשים בשום אופן ללמוד ממנהיגי שקר שמטיפים רק מילים ודוקטרינות ואינם מבצעים עבודה אמיתית, אינם לוקחים אחריות על שום דבר שהם עושים, עושים הכול כלאחר יד, ובסופו של דבר מסולקים. ביצוע חובתו של אדם אינו עניין של מה בכך; אנשים נחשפים ביותר בביצוע חובתם, והאל קובע את סופם של אנשים על סמך ביצועיהם העקביים בזמן ביצוע חובתם. מה משמעות הדבר כשמישהו אינו מבצע את חובתו היטב? משמעות הדבר היא שהוא אינו מקבל את האמת או מכה על חטא באמת, והאל מסלק אותו. כשמנהיגי שקר ועובדי שקר מודחים, מה זה מייצג? זוהי גישת בית האל כלפי אנשים כאלה, וכמובן, הדבר גם מייצג את גישת האל כלפי אנשים כאלה. אם כן, מהי גישת האל כלפי אנשים חסרי תועלת כאלה? הוא דוחה אותם בתיעוב, מגנה אותם ומסלק אותם. אם כך, האם אתם עדיין רוצים להתענג על הטבות המעמד ולהיות מנהיגי שקר?

לאחר שאנשים מתחילים להאמין באל, מהו הדבר הכואב והמטריד ביותר שיכול לקרות להם? הדבר הגדול ביותר הוא לא אחר מאשר לגלות שהם הורחקו או גורשו, ושהם נחשפו וסולקו על ידי האל – זהו הדבר הכואב והעצוב ביותר, ואיש אינו רוצה שזה יקרה לו לאחר שהחל להאמין באל. אם כן, כיצד אנשים יכולים למנוע זאת? לכל הפחות, עליהם לפעול על פי מצפונם, כלומר, עליהם ללמוד תחילה כיצד למלא את אחריותם, אל להם בשום אופן לנהוג כלאחר יד, ואל להם לעכב את מה שהאל הפקיד בידיהם. מכיוון שאתה אדם, עליך להרהר מהי אחריותו של אדם. אין צורך להזכיר אחריות שהכופרים מעריכים ביותר, כגון לכבד את ההורים, לפרנס אותם ולהביא שם טוב למשפחתך. כל אלה ריקים וחסרי משמעות אמיתית. מהי האחריות המינימלית שאדם צריך למלא? הדבר הממשי ביותר הוא כיצד אתה מבצע את חובתך היטב כעת. להסתפק תמיד בביצוע הפעולות כלאחר יד אינו מילוי אחריותך, ורק להיות מסוגל לדבר מילים ודוקטרינות אינו מילוי אחריותך. רק יישום האמת בפועל ועשיית דברים על פי עיקרון הם מילוי אחריותך. רק כאשר יישום האמת בפועל שלך יהיה יעיל ומועיל לאנשים, תמלא באמת את אחריותך. לא משנה איזו חובה אתה מבצע, רק כאשר תתמיד לפעול על פי עקרונות-האמת בכל הדברים, תמלא באמת את אחריותך. ביצוע הפעולות כלאחר יד על פי דרך הפעולה האנושית הוא התנהלות שטחית; רק דבקות בעקרונות-האמת היא ביצוע נכון של חובתך ומילוי אחריותך. וכשאתה ממלא את אחריותך, האין זה ביטוי של נאמנות? זהו ביטוי של ביצוע חובתך בנאמנות. רק כאשר תהיה לך תחושת אחריות כזו, נחישות ורצון כאלה, וביטוי כזה של נאמנות ביחס לחובתך, האל יביט בך בחיוב ויאשר אותך. אם לא תהיה לך אפילו תחושת אחריות זו, האל יתייחס אליך כאל בטלן, כאל טיפש, ויבוז לך. מנקודת מבט אנושית, פירוש הדבר הוא חוסר כבוד כלפיך, אי-התייחסות רצינית אליך, וזלזול בך. הדבר דומה למצב שבו היית בקשר עם מישהו במשך זמן מה, וראית אותו מדבר על עניינים דמיוניים ולא מעשיים, ומפטפט ואומר דברים לא מציאותיים, ושמת לב שהוא אוהב להתרברב ולדבר בגדולות, ושהוא לא אמין – האם היית מכבד אותו? האם היית מעז להפקיד בידיו משימה כלשהי? אולי הוא היה מעכב את המשימה שהיית מפקיד בידיו מסיבה זו או אחרת, ולכן לא היית מעז להפקיד דבר בידי אנשים כאלה. היית מתעב אותם מעומק לבך, והיית מתחרט על כך שאי פעם התרועעת איתם. היית מרגיש בר מזל שלא הפקדת בידיהם דבר, והיית חושב שאם היית עושה זאת, היית מתחרט על כך כל ימי חייך. נניח שאתה מקיים אינטראקציה עם מישהו, ובאמצעות שיחה ומגע איתו, אתה רואה שלא זו בלבד שיש לו אנושיות טובה, אלא שיש לו גם חוש אחריות, וכשאתה מפקיד בידיו משימה, גם אם אתה רק אומר לו משהו כלאחר יד, הוא חורט זאת במוחו, וחושב על דרכים לטפל במשימה היטב כדי לרצות אותך, ואם הוא לא מטפל היטב במשימה שהטלת עליו, הוא מתבייש לפגוש אותך אחר כך – זהו אדם עם חוש אחריות. כל עוד נאמר דבר-מה לאנשים עם חוש אחריות או הוטל עליהם דבר-מה – ללא קשר אם על ידי מנהיג, עובד או העליון – הם תמיד יחשבו: "ובכן, מכיוון שהם מעריכים אותי כל כך, אני חייב לטפל בעניין הזה היטב ולא לאכזב אותם". האם לא היית מרגיש בנוח להפקיד משימה בידי אנשים כאלה הניחנים במצפון והיגיון? האנשים שאתה יכול להפקיד בידיהם משימה הם בוודאי אלה שאתה מביט בהם בחיוב ובוטח בהם. בפרט, תחשוב שהם אמינים אם הם טיפלו עבורך בכמה משימות וביצעו את כולן במצפוניות רבה, ועמדו לחלוטין בדרישותיך. בלבך, באמת תעריץ ותעריך אותם. אנשים מוכנים להתרועע עם אדם מסוג זה, ועל אחת כמה וכמה שהאל יהיה מוכן. האם לדעתכם האל יהיה מוכן להפקיד את עבודת הכנסייה ואת החובה שהאדם מחויב לעשות בידי אדם שאינו אמין? (לא, הוא לא יהיה מוכן). כשהאל מטיל על מישהו משימה מעבודת הכנסייה, מהי ציפייתו של האל ממנו? ראשית, האל מקווה שהוא יהיה חרוץ ואחראי, שהוא יתייחס למשימה זו כאל עניין גדול, יטפל בה בהתאם ויעשה אותה היטב. שנית, האל מקווה שהוא יהיה אדם הראוי לאמון, שלא משנה כמה זמן יעבור, ולא משנה איך הסביבה תשתנה, חוש האחריות שלו לא יתערער, ויושרתו תעמוד במבחן. אם הוא אדם אמין, האל יהיה רגוע והוא לא יפקח עוד על העניין הזה או יעקוב אחריו. זאת מכיוון שבליבו הוא בוטח בו, והוא בוודאי ישלים את המשימה שניתנה לו מבלי ששום דבר ישתבש. כשהאל מפקיד משימה בידי מישהו, האין זה מה שהוא מקווה לו? (אכן). אם כן, ברגע שתבין את כוונת האל, עליך לדעת בלבך כיצד לפעול כדי לעמוד בדרישותיו של האל, כיצד למצוא חן בעיני האל ולזכות באמונו. אם תוכל לראות בבירור את ביטוייך והתנהגותך, ואת הגישה שלך לחובתך, אם תהיה לך מודעות עצמית, ותדע מה אתה, האין זה אז בלתי סביר שתדרוש מהאל להביט בך בחיוב, להראות לך חסד, או להעניק לך יחס מיוחד? (כן, זה בלתי סביר). אפילו אתה לא מחשיב את עצמך, אפילו אתה מזלזל בעצמך, ובכל זאת אתה דורש מהאל להביט בך בחיוב – זה לא הגיוני. לפיכך, אם אתה רוצה שהאל יביט בך בחיוב, עליך לפחות להפוך את עצמך לאמין בעיני אנשים אחרים. אם אתה רוצה שאחרים יבטחו בך, יביטו בך בחיוב, יעריכו אותך, אז לכל הפחות עליך להיות בעל כבוד, בעל חוש אחריות, נאמן למילתך, ואמין. יתרה מזאת, עליך להפוך לאדם חרוץ, אחראי ונאמן בפני האל – ואז, במהותך תמלא את דרישותיו של האל ממך. אז תהיה תקווה שתזכה באישורו של האל, הלא כן? (כן, תהיה תקווה). האם זה קשה להשגה? (לא). גם אנשים רוצים למצוא אדם אמין שיטפל במשימות ולהתרועע איתו, אז האם זה מוגזם שהאל יבקש מאנשים לבצע את חובותיהם היטב, ושהוא ידרוש מהם את הדרישה הקטנה הזו? (לא, זה לא מוגזם). זה כלל לא מוגזם. אין בכך כדי להקשות על אנשים, אלא זהו דבר ראוי מאוד. לאנשים פשוט אין את הלב לעשות זאת, הם לא מהרהרים במחשבותיו של האל או מעריכים את כוונותיו. כל מה שהם יכולים לעשות הוא להציב דרישות כלפי האל כל הזמן, באומרם: "אתה חייב לברך אותי! אתה חייב להראות לי חסד! אתה חייב להדריך אותי!" אם כן, מה אתה עושה? האם אתה באמת יכול למלא את חובתך על פי מצפונך והגיונך? האם אתה באמת יכול להיות חרוץ, אחראי ונאמן? זהו התנאי המינימלי שעליך לעמוד בו כדי שהאל יביט בך בחיוב. האין זה הכיוון שאליו אנשים צריכים לשאוף? מכיוון שאתה מאמין באל, עליך לשאוף אל האמת ואל דרישותיו של האל – זהו הכיוון שאליו אנשים צריכים לעבוד קשה. אנשים חייבים לעבוד קשה בכיוון הנכון. כך, חתירתם לרצות את האל לא תהיה עוד ריקה מתוכן.

האם בליבם של מנהיגי שקר יש מושג כלשהו על הדרך לְרַצוֹת את האל באמונתם? האם יש להם גישה כלשהי לעניין? ברור שלא. יש להם רק גישה של להסתדר איכשהו בעולם, והם נוהגים באל באותו האופן – בזלזול ובקלות ראש קיצוניים. גישה כזו ממיטה חרפה חמורה על האל ומנאצת אותו, והאל מתעב אותה. האל העניק להם חיים ואת כל אשר לאדם, אך הם מתייחסים בבוז ובזלזול לכל מה שקיבלו ממנו: לסידורים שהוא עורך לחייהם, לשליחות האל ולעבודתו, ולחובותיהם-שלהם. מה פירוש "זלזול"? פירושו הוא הרצון להעביר את הימים בסתמיות, בלי לקחת שום דבר ברצינות. האל מתעב את גישתם זו עד מאוד, ולכן הוא בשום אופן לא יושיע אנשים כאלה. מה עליכם להבין מכאן? שאסור לכם להיות אנשים מסוג זה. ללא קשר אם אתה מנהיג או לא, או אם יש לך שאיפה ורצון להפוך למנהיג או לא, עליך ללמוד תחילה כיצד להתנהל, ובשום אופן לא להיות בטלן, עצלן או אדם נבזה. בהתנהלותך העצמית, עליך להפגין גישה ישרה, כבוד וחוש אחריות – זהו המינימום ההכרחי. רק על בסיס זה אנשים יכולים לעמוד בדרישותיו של האל ולהשלים את שליחותו. אם אין לך אפילו את הבסיס המועט הזה, אז אין על מה לדבר.

3 באפריל 2021